 |
אישה שאומצה בילדותה איתרה את משפחתה הביולוגית, של יוצאי תימן | 3822 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
|
||
|
||||
|
עד כה הייתי די סקפטי לגבי סיפורי החטיפות של ילדי תימן, משום שלא נראה לי הגיוני שאיש מהמוני החטופים המאומצים לא מצא את משפחתו הביולוגית באמצעות בדיקות גנטיות. אם בסיפור שלפנינו באמת מדובר בבדיקות אמינות שנעשו באופן מקצועי, לראשונה הסקפטיות שלי מתחילה להתערער. מצד אחד ישנה אישה שגדלה כילדה מאומצת שנסתה לחפש את משפחתה הביולוגית ולא מצאה שום מסמכי אימוץ עד שלבסוף מצאה את המשפחה באמצעות הבדיקות הנ''ל, ומצד שני משפחה שמסתובב בתוכה סיפור על תינוקת שנעלמה כשלמשפחה נאמר שהילדה מתה, ממש כמו סיפורים דומים רבים. כאן מתאחדות כל החוליות לסיפור אמין. ואם הסיפורים האלה נכונים, יש כאן תעלומה מזעזעת שקשה לי להבינה. לא ברור לי איך עד היום לא הצליחו להרים את המעטה מעל הפרשה ולגלות מה בדיוק היה, ומי עשה. | |
|
 |
|
|
 |
||
|
||||
|
עד כמה שזכור לי בפרשת ורדה פוקס התברר שמדובר בתינוקת שנמסרה לאימוץ אחרי שהמשפחה לא באה לקחת אותה למרות פניות חוזרות ונשנות של הרשויות, ואיך שהוא נוצר איך שהוא במשפחה סיפור שקרי של חטיפה ואימוץ, המתאים לתיאוריה. כלומר, בפירוש לא מדובר באקדח מעשן. זה עתה צפיתי בערוץ 12 שאליו הגעתי בזפזופ מקרי במקרה מעניין אחר שהגיע לסיומו. הערוץ הזה הצליח די לעצבן אותי על ידי זה שהפך את העניין לסיפור מתח, והכריח אותי להישאר ולצפות בו כדי לראות את התוצאה המעניינת רק לקראת סוף מהדורת החדשות. איני מבין גם איך סיפור כזה הופך לנחלתו הבלעדית של ערוץ מסוים ההופך אותו מן הסתם למעיין נובע של כסף. ובכן מדובר בתינוק יוסף מלמד שקברו נחפר ודגימה הוצאה לבדיקה במכון הפתולוגי. מסתבר שהדגימה הראתה שאכן מדובר בתינוק יוסף מלמד כפי שנאמר למשפחה. לא חטיפה ולא נעליים. בעבר נפתחו מספר קברים, אבל מכולם אי אפשר היה להפיק חומר לבדיקת די אן איי, וזה המקרה הראשון שבו הייתה הצלחה. אין אקדח מעשן גם עכשיו, וסברתי הישנה לפיה לא הייתה בכלל חטיפה של תינוקות למטרות אימוץ מתחזקת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבה מסמרת שיער (את שלי, לפחות) ב"הארץ" סוקרת את הרקע - הסיפור של עולי תימן מזווית רפואת הציבור. הרושם שעולה הוא שכל ההמולה סביב כן היתה או לא היתה חטיפה היא הסחת דעת מהסיפור הגדול יותר: טרגדיה איומה בתחום בריאות הציבור, עם מוות המוני של תינוקות ופעוטות. כמעט אין כאן טובים ורעים: היו כמה שהיו אולי קצת רעים, או לפחות לא צדיקים (אנשי בריאות שסירבו לעבוד אצל העולים), היו רבים שעשו עבודת קודש עם כוונות טובות, או סתם עשו את עבודתם עם כוונות טובות, אבל מה שהיה בעיקר הוא צירוף קטסטרופלי של נסיבות היסטוריות ופערים תרבותיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העלייה מתימן ארצה, הקדימה במספר חודשים את עליית הבילו״ים ונבעה מכמיהתם של יהודי תימן לציון, מרצונם לשפר את עתידם ועתיד ילדיהם ומהמיאוס מתנאי החיים הקשים מתוקף מעמדם הנחות כבני חסות ומהגזרות הקשות שהוטלו עליהם. בתחילת שנות הארבעים של המאה הקודמת, החלה בתימן בצורת קשה ובעקבותיה רעב כבד ועלייה תלולה בתחלואה ובתמותה. על מנת להקל על תושבי ארצו, אישר האימאם יציאת היהודים. אלפים החלו לנהור לעדן הסמוכה וכ-5,000 מהם קיבלו מהסוכנות היהודית אישורי עלייה ל-א״י. לאחר תום מלחמת העולם השנייה, הבריטים סגרו שערי הארץ וכחמשת אלפים פליטים יהודים נשארו בעיר עדן ובמחנה המעבר ״גאולה״, שנוהל על ידי ארגון ״הג׳וינט״. עם שוך קרבות מלחמת העצמאות, בדצמבר 1948, במבצע שבדיעבד נחשב לגל הראשון של ״על כנפי נשרים״ החלו להטיס פליטים אלה ארצה ואליהם נוספו כאלפיים מתושביה היהודיים של העיר עדן. חוסר היציבות, המצב הכלכלי הקשה בתימן, התחזקות תחושות לאומניות ערביות ומעשי פרעות ביהודי עדן, הצביעו על סכנה הולכת וגוברת. אי לכך סוכם בין הבריטים, הג׳וינט והסוכנות היהודית על המשך העלאת יהדות תימן באופן הדרגתי ולאורך מספר שנים. ארגון הג׳וינט תבע אחריות לא רק על מימון מבצע העלייה אלא גם על ניהולו והסוכנות הסכימה והכפיפה לארגון זה את אנשיה (באזורים אחרים היה הג׳וינט אחראי על המימון והסוכנות על ניהול המבצעים). אולם איש לא העריך מראש שהשמועה על חידוש העלייה תתפשט במהירות בכל רחבי תימן ושתוך זמן קצר רבבות יעזבו את כפריהם ויצאו לכיוון עדן. העולים נעו מאות קילומטרים בשיירות רגליות, על גבי חמורים ובחלק האחרון של המסע במשאיות צפופות. בדרכם הארוכה הם נפלו קורבן לשודדי דרכים, לסחטנות הסולטנים ששלטו בדרכים, ליתושי המלריה, למחוללי הטיפוס ולמחלות טרופיות. מחנה ״חאשד״ שהוקם לא רחוק מהמחנה הקודם, היה ערוך לקליטת כאלף דיירים, אך בשיא המבצע, בחודשים אוגוסט וספטמבר 1949 הכיל כ 13,000 אלף איש מותשים שהתגוללו ברחבי המחנה תחת השמש היוקדת, בארבעים מעלות ובסופות חול, ללא מספיק מים ומזון כשרבים מהם קודחים. הארגון המחפיר נבע מאדישותם ואיטיותם של פקידי הג׳וינט שהיו חסרי ניסיון בניהול מבצעים כאלה ומקצב איטי מדי של הטיסות ארצה. הבריטים ששלטו בעדן חששו מהתפשטות מגפות, סגרו את מעבר הגבול בין המדינות. אלפים רבים מצאו עצמם גוועים במדבר במשך שבועות ללא אפשרות לחזור לבתיהם וללא רכוש כסף, מחסה, מזון ומשקה. כל משפחה איבדה מבניה, רובם קשישים, תינוקות וילדים שקיפחו חייהם בדרכם לעדן ובמחנה. פרט לאנדרטה שהוקמה בסמוך ל״חאשד״, ניספים אלו לא הונצחו בארץ מעולם. לנוכח מצבם הקשה של הנוחתים בלוד, החלו בארץ להבין שאסון נוראי מתרחש. משלחת רופאים בראשתו של ד״ר מאיר הוטסה לעדן והללו דרשו להגביר קצב הטיסות, לשלוח מהארץ ציוד הכרחי, לארגן מחדש את המחנה, לתגבר אנשי הרפואה ולהעלות במהירות האפשרית ללא כל דיחוי ובניגוד לכל מדיניות הגירה נאותה את כל אותם אומללים. בסופו של דבר, תוך עשרה חודשים בלבד, במה שנחשב כגל השני של עליית ״על כנפי נשרים״ הגיעו ארצה בשנת 1949 ללא בדיקות וטיפול מקדמי כ 35,000 עולים שחלקם הגדול במצב קשה ובתת תזונה קיצוני. בישיבת הממשלה ביום 20.9.49, שר הבריאות חיים משה שפירא דיבר על מצבם של העולים, ובניהם כ 3,000 תינוקות על סף מוות, ראש הממשלה דוד בן-גוריון דיבר על הצלת הילדים, שר האספקה והקיצוב דב יוסף ביקש תוספת מזון עבור ילדי מחנות תימן ושרת העבודה גולדה מאירסון ביקשה לתעדף ילדים אלו. כעבור חודשיים בנאומו בישיבת הכנסת תאר בן-גוריון את מצבם של הילדים וקבע כי ״אפילו אם נגזר על מי מהם למות - מוטב שימות פה״. בשל החשש להתפשטות המחלות, שוכנו עולי תימן במחנות ייחודים ששימשו למעשה כמחנות בידוד. ערי אוהלים אלו, שהוקמו בחיפזון ובתנאי המדינה הענייה והצעירה היו צפופים, בעלי סניטציה גרועה. מזג האויר גם הוא לא הועיל- היו אלה החורפים הקשים ביותר שידעה הארץ וחום הקיץ גרם לקלקול מזון ולדיזנטריה קטלנית. התינוקות הקטנטנים שוכנו במבנים יחסית מוגנים, אך גם שם פשטו המחלות. מחלקות הילדים בכל בתי החולים הגיעו לאחוזי תפוסה בלתי אפשריים והתנהלו בחוסר גדול מאד של כח אדם. רבים מילדי תימן לא ניתן היה להציל. סיבת המוות הראשית היתה השלכות תת תזונה הקשה ממנה סבלו ואחריה דיזנטריה, מחלות ריאה, דלקות קרום המוח, שיתוק ילדים (פוליו), דיפתריה, קדחת, טיפוס, שחפת, בילהרציה, טטנוס ועוד. ילדים שהחלימו, הוחזרו לאותם תנאים מרעים וחלו בשנית. אלו מהם שפיתחו מחלות כרוניות והחזרה למחנות הייתה עבורם סכנת חיים, נשלחו להבראה במוסדות ויצ״ו, אמנה וכו׳. הנערות הצעירות שכל חייהן סבלו מתזונה לקויה, עברו דרך חתחתים והגיעו ארצה באפיסת כוחות, מורעבות וחולות התקשו לשמור על הריונות, סבלו מהפלות רבות, ואובדן עוברים ותינוקות רכים. גם לאחר שעזבו העולים, שהגיעו ארצה היישר מימי התנ״ך את המחנות, הם התקשו לסמוך על הממסד הרפואי המודרני, לא הכירו הסימנים הראשונים למחלות מערביות ופעמים רבות הביאו ילדיהם לטיפול רפואי כשכבר לא ניתן היה לרפאם. במהלך שנת 1950, עם החלשות זרם העולים והפקת הלקחים הנדרשת, הועלו ארצה בגל השלישי של ״על כנפי נשרים״ עוד כ 10,000 איש ללא תקלות יוצאות דופן. פרשת ילדי תימן מקורה בתנאי החיים הקשים בארץ מוצאם של העולים, בתוחלת החיים הקצרה בה הכוללת תמותת תינוקות וילדים מהגבוהות בעולם, במסע המפרך במדבר, במחלות שבדרך, במחדל העצום של אירגון הג׳ויינט, בקשיים שהעמידו הבריטים, במרחק מחצי האי ערב ארצה, במצב החרום אז בארץ, בתנאי מזג אויר קיצוניים, בחששם של עולי תימן מהחיים המודרניים, בנישואי נערות צעירות מאד ובין קרובי משפחה, בחוסר בשפה משותפת ובאמצעי תקשורת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במשך שנים בנות משפחת מלמד התייסרו עם סימני השאלה: האם יוסי חי או מת? נחטף או לא? השבוע הגיעה התשובה: המנוח מתאים להיות בנה של שולמית בן חזקיה. ההסתברות לאימהות היא 99.99% - רותי שילוני, Mako תקציר התהוות הספקות, המסיתים בשער והוועדות שניסו להתמודד עם אלו: Nona Dulberg |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקדמתי אותך בחמש דקות. תגובה 752177 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקישור הראשון שהבאת ישנה הכתבה בערוץ 12 שבה צפיתי. שים לב שאורכה של הכתבה למעלה מרבע שעה, ורק לקראת סופה מספרים לנו על התוצאה, כשבתחתית הסרט ישנו כיתוב לפיו התוצאות מפתיעות. ולא זו בלבד אלא שלאורך כל מהדורת החדשות חוזרים ואומרים לנו שהנה הנה הם מגלים לנו את התוצאות המפתיעות, ועלינו רק לסבול מעוד אוסף פרסומות, ועוד אוסף פרסומות ועוד. רק קצת סבלנות. . . אוף. D9. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו סיבה אחת בגינה כמעט איני צופה או מאזין לחדשות. במקום זאת אני עוקב בטלגרם ובפייסבוק אחרי עמית סגל, אבו-עלי אקספרס, רז צימט ועוד מבחר מצומצם של מי שהוכיחו את עצמם בתחום העדפת הסיגנל על פני הרעש, וביושרה - או שהטייתם ידועה וסבירה. בנושא שעל הפרק: עתה התברר לי והתאכזבתי לקרוא שלפני שנה וחצי אושר ל"משפחות שנפגעו" פיצוי כספי על הסבל שעברו. ובנימה אישית, באחד מן הגלים המחזוריים המעלים פרשה זו לדיון ציבורי, פנתה אלי קרובת משפחה תימנייה. היא ביקשה שאברר מה קרה עם תינוקה שנפטר בתחילת שנות ה-70, ושמונה עשרה שנים לאחר מכן, קיבלה היא עבורו צו גיוס. לטענתה, היא ביקשה מרב שהיא מכירה לבדוק את הנושא, ולאחר כמה שבועות מצאו את גופתו (נחש מאיפה אני מגיב? רמז - מהירות ה-WiFi כאן חורגת ממגבלות הפיסיקה) השקעתי בזה כמה שעות עבודה ולא מצאתי כל אינדיקציה בעייתית. כשנפגשנו לאחר דעיכת הגל. ניסיתי לדווח לה על ממצאיי, אבל היא לא זכרה שבקשה ממני, וגם לא נראה שהנושא מעניין אותה. אנקדוטה זו כמובן אינה מוכיחה דבר על הנושא ואף לא על המקרה שלה, אבל ייתכן שאפגוש אותה שוב הערב. נראה אם מישהו יעלה הידיעה על פתיחת הקבר. על כל מקרה, אני מתרגל את כישורי השתיקה שלי - כרגע מול הראי ובערב לפני קהל גדול. שנה טובה ומבורכת! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנה טובה גם לך. ------- אצלי זה אבו עלי אקספרס,אבו צאלח ועוד. וכשמשעמם אז עמאר סאעדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה מפאת גילי המתקדם איך שהוא לא הגעתי לפייסבוק הטלגרם ויתר השמות האקזוטיים שאתה מזכיר, ונשארתי עם האמצעים הוותיקים בלבד. אולי אני מפסיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר, ישנם גם שצעירים ממני וממך, לפחות בגופם (: המתרחקים מכל אלו. אחד מהם שעובד עימי, בחור צעיר, חביב ומשכיל1, גם נמנע מעיתונים וחדשות למיניהם. הוא לא יודע מי הם לפיד, סער, ביבי וגנץ2, ועדיין, לפחות כלפי חוץ, מפגין שלווה ושמחת חיים, אם אפשר לקרוא לזה חיים. אם בכ"ז תחפוץ במדיה בעצימות נמוכה ואיכות גבוהה, אני ממליץ על טלגרם. השימוש הנפוץ בו הוא חד כיווני: אתה נרשם לערוץ, למשל אבו-עלי אקספרס או עמית סגל, ובזמנך החופשי מוצגות לך ידיעות והפרשנויות שפרסם בעל הערוץ, ללא התגובות ומבלי שאנשים פונים אליך. 1 הגיש עכשיו את התזה בביולוגיה חישובית, נדמה לי 2 אבל כן מצביע בבחירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שהמקרה של יוסף בן שלום ושולמית (מועלם) מלמד הוא מעט חריג, אבל דוקא בשל כך מעניין במיוחד. הורי הילד עלו ב-1943 ולא גרו המעברה אלא ברחובות. וזהו מקרה של ילד תימני שנעלם ישירות מביה"ח ולא ממרפאה או בית ילדים במעברה. עדותה של שולמית מלמד בועדת כהן-קדמי דו"ח כהן-קרמי חלק 2 מ-3, עמ' 201 מתוך 1258. ד"וח אישילגבי הילד יוסף בן שלום ושולמית מלמד לשם השוואה, הנה מה שמופיע עד היום באתר של עמותת עמר"ם: "על פי עדות האם שנמסרה לועדת קדמי: הילד יוסף מלמד נולד בשנת 1947 להוריו שלום ושולמית, בהיותו כבן שנה וחצי חלה ונשלח לביה"ח הדסה בתל אביב יחד עם אמו. האחיות במקום הפצירו באם לשוב לביתה על מנת שתוכל לטפל בבתה הגדולה. במוצאי שבת כשהגיעה האם לבקר את יוסף נאמר לי כי יוסף נפטר. כשביקשה לראות את הגופה נאמר לי כי הילד כבר נקבר. ביום ראשון לקחו אותה לקבר בעלה (שנהרג ארבעה חודשים לפני כן) ואמרו לה כי התינוק נקבר ליד אביו. האם לא האמינה". עמותת עמר"ם הערותי: א. הילד לא נשלח ע"י אפאחד. אמו של הילד ושכנה הזמינו מונית בשבת והביאו אותו לביה"ח. הדחיפות מעמידה באור נכון את התיאור הגנרי של הורים על "הילד לא הרגיש טוב". יש לציין שע"פ תעודת הפטירה הילד נפטר בו ביום מדלקת קרום המוח, דיפטריה ודלקת ריאות. ב. לסיפור כאילו האחיות שכנעו את האם ללכת הביתה, אין שום זכר בעדות. וגם אם כך היה אין בכך שום דבר חשוד. ג. כל הסיפור על הקבר הכוזב שהראו לה הוא שקר וכזב. האב היה קבור אותו זמן בבית קברות אחר. אדם בלתי מזוהה (אולי עו"ס, איש משרד הביטחון או איש החברא קדישא) לקח את האם מביה"ח והראה לה את הקבר שהיום אנו יודעים שהוא באמת קבר הילד והאם היא שהקימה את המציבה עליו. ד. האם כל כך לא האמינה, שטרחה להעביר את חלל צה"ל בעלה לנחלת יצחק כדי שהאב ובנו יהיו באותו בית קברות. בהזדמנות זו אני רוצה לחדש את אזהרתי, לכל מי שרוצה לשמוע, לא להצביע למפלגת העבורה. לא די לנו בדבריה של נעמה לזימי והנה גם מכובדנו הצבוע נשיא המדינה: יצחק הרצוג: ברור לי שאנשים כשלו, ושהיה מי שפעל במזיד. אל תתבלבלו. האשמים של הרצוג הם אנשי מפא"י והממסד שחטף/רצח את ילדי הבלקן. יש לעשות הכל כדי לקבור סופית את החרפה הקרוייה מפלגת העבודה. מי שאין לו עבר, לא ראוי שיהיה לו עתיד. אם מפלגת חרפה זו תגלוש מתחת לאחוז החסימה, אני אשמח. תפקידי להצביע ולא לנהל את מערכת הבחירות של הגוש. אם מיכאלי תתגלגל אל % החסימה, זה תפקידה לחבור למישהו אחר, לבטל את הריצה לבחירה ולאסוף את פתקי ההצבעה מן הקלפיות. לא תפקידי. מירב מיכאלי לא תמצא את הקולות שלה אצלי. שמעתי שהמצביעים של אורלי לוי פנויים. שתחפש שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני צריך להוסיף 2 התיחסויות למה שכתבה נונה דולברג. א. דולברג מייחסת את עלילת הדם של חסידי עוזי משולם למקור כהניסטי. לדעתי זה לא מדוייק. ישנו מאמר ארוך וסבוך של ד"ר שריאל בירנבוים: חטיפתה של היסטוריה. לטענתו הסיפור רק עבר דרך הכהניסטים ומקורו בחרדים, חסידי סאטמר בברוקלין. כדי לקצר סיפור ארוך, אחזור על מה שטענתי בעבר: אין זו תגלית גדולה שקיצונים שונאי ישראל מן השמאל והימין כאחד מגלגלים ביניהם סיפורי זוועה על מעללי מדינת ישראל. ליחס אותם יותר לימין מאשר חשמאל, לא יהיה נכון. לראיה, את הדלק לסיפוריו המופרכים של משולם, סיפק עיתון העולם הזה בכתבתו על השמועות ששמע הרב אבידור-הכהן בניו-יורק. חלק מחסידיו של משולם הגיעו מחוגי השמאל הקיצוני כמו משפחת שיפריס הידועה ומי שתומך היום כספית בארגוני הפעילים המפיצים את עלילת הדם הם קרנות של השמאל הליברלי כמו הקרן הישראלית החדשה ועדאללה. ב. גם טענתה כאילו סיפור החטיפה הוא משהו חדש שהפעילים המציאו ומכרו אותו למשפחות הילדים, אינה מדוייקת. כפי שדולברג עצמה כותבת, המעברות רחשו שמועות על היעלמות ילדים וידוע על ההתנגדות שהיתה בקרב המשפחות למסירת התינוקות לבתי התינוקות שהוקמו במעברות. למעשה סיפורי חטיםה קיימים אצל כל העדות שהגיעו מן העולם המוסלמי. ולמעשה קיימת תלונה על חטיפת ילדים ממחנה המעבר חאשד בעומן, שם שהו העולים לפני העלאתם ארצה. הפעילים רק לקחו את הסיפורים שהיו נפוצים בקרב עולי תימן וליבו את הלהבה שלהן. לי זכור מכתב של קצין משטרה שראיתי בתיקי הניירות של ועדת כהן-קדמי. הקצין הזהיר שם בזמן אמת, שהמעברות רוחשות שמועות על חטיפות והזהיר כמו הנביאה קסנדרה של טרויה, שהמשך ההתעלמות מטענות העולים התימנים תהפוך לבכייה לדורות בעתיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היכרתי את זה. תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז, אספר לך עוד משהו. אין זו הפעם הראשונה שפותחים קברים של ילדי תימן. לפני כ-25 שנה פתחו הרשויות 10 קברים של ילדי תימן בבית הקברות סגולה שבפ"ת. גם אז מי שעמד בראש הפעילים שדרשו את פתיחת הקברים היה עו"ד רמי צוברי. אקצר לך סיפור ארוך ומסובך. בכל עשרת הקברים התגלו שרידי גופה של ילדים בגיל שהתאים לגיל של מי שהיה אמור להיות קבור שם. שרידי הגופות נשלחו לבדיקת דנ"א באנגליה ושם הצליחו להפיק דנ"א מאחת מהן. ע"י השוואה עם קרובים התגלה שהילד אכן היה מי ששמו הופיע על הקבר. כל ההתפעלויות על פריצת דרך מדעית הם עורבא פרח עיתונאי (בחלק מן הידיעות מופיעות כל מיני הסתייגויות מתחכמות מסוג הפעם הפיקו פרופיל גנטי מלא (שאיני יודע מהו) או שמדובר בלראשונה מאז החוק החדש לפתיחת הקברים). גם מי שאין לן גישה לכרוניקה מאותם ימים, יכול לאמת את דברי מתוך ד"וח ועדת כהן-קדמי, הועדה המשפטית הממלכתית לחקירת הטענות על חטיפת ילדי תימן. בקיצור, לא חדשות ולא מפתיעות ולא שום דבר. פשוט כתבה סנסציונית לחינם של ערוץ 12 שתיפקד כשופר של חבורת עלילת הדם מבלי לשאול את השאלות הקשות שהיה צריך לשאול אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה הפעם לתמוך ולחזק את דבריך. שים לב לדבריו (התכנית מה 24 בספטמבר 57:30) של אותו צוברי באותה תכנית חדשות לאחר שידור הכתבה. לכאורה התוצאות "המפתיעות" היו אמורות לסתום את הפה לבעלי תיאוריות החטיפות. והנה אחרי שמסתבר באופן חד וחלק שלפחות הטענות במקרה אחד אין בהם ממש, עדיין הוא לא מרוצה, משדר כעס ומדבר על איזו "חטיפה" באמצעות הגדרה חדשה של המושג הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות בואם הקרב של ימות המשיח (אתה ושוקי מסכימים על משהו) אני מציע לחכות עם החגיגות על שיוכח שהילד שנשלף מקברו לא עבר ניסויים רפואיים לפני שנפטר. "עבר ניסויים" אני אומר? נפטר בגלל ניסויים רפואיים שנערכו עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבתי כבר שאכן מדובר רק במקרה אחד, אבל זה מקרה מעניין במיוחד מפני שהוא מציג יפה כמה וכמה מאפיינים של התפתחות עלילת הדם. אסתכן בכך שאתגלה כחסר חוש הומור, אבל אעיר שמי שירצה בהחלט יוכל לטעון שהילד מת בגלל מחדליה של מערכת הבריאות האשכנזית של מפא"י. האם סיפרה בעדותה שלקחה את התינוק לרופאה וזאת הבטיחה לה שהילד רק מקורר ונתנה לה נרות (רפואיים אני מקווה). כעבור שלושה ימים הילד מת. תעודת הפטירה מציינת 3 מחלות קשות שאינן מתפתחות ב-3 ימים (מה שעשוי לרמז לתעודת פטירה מזוייפת). עוד סממן של מידת האמינות התקשורתית המתגלה בפרשה זו היא העובדה שרוב המקורות מספרים שהתינוק יוסף נולד ב-1947, כאשר נולד כנראה ב-48 (נפטר בסוף 49). והערה סוגרת על מהלך ההתפתחות של עלילת דם, בקשר לשקרים הבוטים המופיעים באתר של עמר"ם בקשר למקרה זה. הרי הפעילים שם לא יושבים ודנים איך להמציא עוד ועוד שקרים קלים להפרכה על הפרשה הזו. את התלונה לועדת קדמי כתבה אחותו של יוסף, ורד דריהם והיא אף התלוותה לאמה בעדותה בפני הוועדה ואמרה את דבריה לפרוטוקול. בידיעות האחרונות על זיהוי הגופה גיליתי לתדהמתי ששמה של אחותו (הבכורה) של התינוק יוסף הוא רות שרעבי-מלמד. ורד דריהם היא כנראה אחותו החורגת של יוסף שנולדה אחרי מותו (וגם זו רק השערה). כלומר מדובר בקרובת משפחה שהיא פעילה מטעם עצמה בענייני החטיפות. האחות הבכירה מסיבה כלשהי שומרת על פרופיל נמוך. מן הסתם היא יודעת כמה דברים שפחות מתאימים לפעילים שאחותה החורגת הנמנית עמם, אינה יודעת. לפי עדות האם בועדה, האחות (רות כנראה) עולה באופן קבוע לקברו של אחיה. היא מן הסתם לא היתה מספרת את הבדותא כאילו בני המשפחה לא האמינו שהילד קבור שם ושלקחו את האם לבית הקברות הזמני של האב וטענו שהילד נקבר שם. מותר לבני המשפחה להיות חשדנים ולרצות לוודא מי באמת קבור תחת שם אחיהם. מה שאסור להם, זה לעוות את העובדות, ולפלוט לפרוטוקול שוב ושוב "איזו שואה עשו לנו". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"זאת הבטיחה לה שהילד רק מקורר ונתנה לה נרות" - אההה, זה, אם כך, מקור הבדיחה המפורסמת (תשאלו את דב, הוא מספר אותה יותר טוב). טעויות בדיאנוזה אינן חסרות גם היום, ודאי וודאי שהיו לא מעט באותן שנים. מנסיון אישי של צבר אשכנזי למהדרין: מגיל אפס עד גיל 12 סבלתי מהתפרצויות חוזרות של דלקת ריאות (לא טיפוסית ללא שיעול אבל עם חום גבוה) ורק בגיל 11 הצליחו לאבחן שמדובר בכלל בדלקת ריאות, ועוד שנה עברה עד שמצאו דרך לתקן את המעוות בעזרת ניתוח. מאז זה בסדר, תודה ששאלתם, אבל מי יפצה אותי על ילדותי העשוקה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. מה שהתכוונתי לומר הוא: א. למי שמחפש איך להכפיש את האליטות הישנות ולא את האמת, לעולם לא יחסרו תירוצים, תואנות וטענות. ב. בנוסף לתועבה דמויית המכה ה-82 של האשמת ניצולי השואה בחטיפת תינוקות, העוול הבסיסי של כל המסע הזה הוא ההתיחסות למדינת ישראל של ראשית שנות ה-50 כאילו היתה מדינת ישראל היום. היישוב היהודי שהקים את המדינה החדשה, יצא זה עתה מן המלחמה הקשה בתולדות המדינה (כאחוז מן האוכלוסיה נהרג), ועל המערכת הממסדית שלו התשושה והמרוששת נפלה גם קליטת אוכלוסיה חדשה וקשה שהכפילה את גודל היישוב, מכת מגיפות של פוליו ודיפטריה וגם חורפים קשים ושטפונות. בשנים הראשונות, מערכת הבריאות המשיכה לפעול רק בזכות תרומות והתנדבות של ארגונים יהודיים בגולה. ע"פ התיאורים בדו"ח קדמי, חדרי המתים המאולתרים שהוקמו בכל בתי החולים היו עמוסים בגוויות מתנפחות (אלו לא היו חדרי קירור, מפני שברובם לא היה חשמל) והחברה קדישא שתפקידה היה לפנות את המתים, לא עמדה בעומס. ואז באים הצדקנים המנוולים האלו בטענות על כך שבתי החולים לא טרחו לאתר את משפחות הנפטרים וללוות אותם עד הקבר (דבר שלענ"ד הם לא עושים גם היום). אם ממש מתעקשים, אפשר למצוא גם דבר טוב או שניים לומר על פעילי העדה. אבל אהבת ישראל אין בהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמי שפספס את המופע בשידור חי חבורת עמר"ם מתעדת חטוף לעולם נשאר חטוף |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמל"ק- הגדרת חטוף על פי עו"ד צוברי: "מה פירוש ילד חטוף- ילד שלא הוחזר להוריו חי או מת, הם לא יודעים מה עלה בגורלו." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. בדו"ח קדמי בפרק העוסק בדוגמאות השונות המדגימות חטיפה שהגישו הפעילים לועדה, יש באחד הדפים מסגרת ובתוכה כתוב שהוגשו לועדה ספריהם של רמי צוברי ושוש זייד. הועדה קראה אותם ולא מצאה לנכון לשנות משהו בדו"ח שלה. אני חושב שזו התיחסות ממצה לאמינות שצריך ליחס לאנשים אלו. ב אני שוב מפנה את תשומת לבך למה שנכתב באתר זה בעמוד המשפחה לפני העדכון: "ביום ראשון לקחו אותה לקבר בעלה (שנהרג ארבעה חודשים לפני כן) ואמרו לה כי התינוק נקבר ליד אביו". שים לב לטכניקה האופיינית. "לקחו", מישהם גנריים לקחו. הסיפור הוא כמובן כזב גמור. מישהו עלום לקח אותה מביה"ח והראה לה את החלקה בה נקבר הפעוט (מן הסתם מישהו מחברה קדישא למרות שהאם בעדותה טענה שלא). האב היה קבור באותה שעה בבית קברות זמני במקום אחר. מאחר ולא האשימו אפאחד ספציפי, גם לא צריך עכשיו להתנצל בפני מישהו. בקרוב פרס ישראל למפעל חיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד קבר של ילדה תימנית שנפטרה נפתח, הפעם בבית הקברות הישן של נתניה. בקבר נמצאו שרידי גופה והם נלקחו לצורך ניסיון להוציא דנ"א לצרכי זיהוי. מי שמעיין בידיעות המופיעות על הפתיחה הזו, מזהה מיד את חותמה של חבורת הפושעים ברשות ח"כ לשעבר נורית קורן ועו"ד רמי צוברי, המפיצה את עלילת הדם על חטיפת ילדי תימן. הידיעות בעיתונים מציינות פרטים לא נכונים שנלקחו מעדויות האחיות של הילדה (אחות חורגת ואחות מלאה מפני שלאב היו שתי נשים). לכאורה, אפשר לסבור שמדובר במקרה בו רב הנעלם על הידוע ואם אפשר לגלות את האמת, הרי שזה שווה את הטורח והמחיר. למעשה, מדובר במקרה מאפיין שבו האמת די ברורה וחבורת הפשע הזו פשוט מטרחנת את הציבור שוב ושוב עם אותן טענות בלתי מבוססות. הכל מתבסס כאמור על טענות שתי האחיות של הילדה סעדה קרני. העדויות של האחיות חלוקות הן בשנת העלייה, הן בתיאור ההעלמות של הילדה והן בשאלת הגיל שלה. האחות החורגת ציינה שהילדה נעלמה בגיל 3 (וזה מה שמופיע בתקשורת). האחות המלאה סברה שהיתה בת שנתיים וחצי. למעשה הילדה היתה בת חמש. בדו"ח כהן-קדמי נמצאו פנקס הפטירות של נתניה בו נרשמה פטירת הילדה, תעודת הפטירה של הילדה עצמה המציינת את גיל הילדה, שנת העלייה וסיבת המוות וכן תעודה מחברת קדישא המציינת את חלקת הקבר שם נטמנה. בחלק מן התעודות, במקום סעדה(שרה) קרני מופיע סעדיה. זה לא טעות גדולה מדי בהתחשב בכך שמופיעים שמות ההורים נכון. כדי שיהיה טעם בפתיחת הקבר, מישהו היה צריך לזייף את כל המסמכים האלו ועד היום לא התגלה שום זיוף. אבל למה לא להעלות ולטרחן שוב את העדויות הלא מדוייקות של בני המשפחה ולהתעלם ממסמכים אותנטיים של הרשויות. העיקר שתימצא תעסוקה לשני עורכי דין שנמצאו שוב ושוב טועים ומטעים את הציבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''יש לעשות הכל כדי לקבור סופית את החרפה הקרוייה מפלגת העבודה.'' צדיק גדול אתה, שמלאכתו נעשית בידי אחרים. על פי הסקרים נראה שמרב מיכאלי השלימה את המלאכה. אחרי שהמפלגה כבר ירתה לעצמה ברגל מספר לא הגיוני של פעמים, מיכאלי העניקה לה סוף סוף את ירית החסד בראש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שאתה רואה, לא מיכאלי התחילה במלאכה. קדמו לה אחרים. ביניהם כנראה גם הרצוג. גם יאיר גולן, התבטא שמפלגת העבודה סיימה את תפקידה ההיסטורי ויש להקים מפלגה חדשה שתתפקד כשמאל של השמאל ותאסוף אליה את הקולות של פליטי העבודה ומרץ. עושה רושם שגולן אדם די דוגמטי, אבל אולי זה מה שהשמאל העמוק זקוק לו כרגע. בכ אופן הוא נראה יותר שואף ומוכן לקרב מאשר מיכאלי או גלאון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהשמאל העמוק זקוק לו הוא להפסיק להיות שמאל עמוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי מילת קיצור/שילוב נהדרת למותג הזה (בטח כבר כיוונת לשם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלא שאז יהיה מי שיעיר שהשי''ן לא מבוטאת נכון... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסבר ופרט. זה שהרעיונות של השמאל הקלאסי לא בדיוק באופנה כרגע, זה לא אומר שאין להן אלקטורט. לי באופן אישי, מה שהפריע בשמאל (במפלגת העבודה) לא היו העמדות אלא ההתנהגות הפחדנית, התבוסתנית והפייסנית של חה"כ. חלק משמעותי במחאה הוא ההגנה על כבודה של ישראל הראשונה. החברים מרגישים שהם הפכו לאסקופה נדרסת של כל מי שיש לו טענות אל המציאות. מי אם לא מפלגת העבודה היה אמור לשאת את הדגל הזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''שמעתי שהמצביעים של אורלי לוי פנויים'' מזכיר לי בדיחה ישנה על מישהו שבהגיעו לירושליים התעניין אם יש במקום חיי לילה. ''כמובן שיש'' הסבירו לו ''אבל בדיוק היום היא נסעה לת''א''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצאתי ראיון מ-2016 בו יגאל משיח מראיין, באופן עויין למדי, את עמי חובב, חוקר פרשת ילדי תימן הנעדרים. לענ"ד מדובר במסמך שני בחשיבותו רק לדו"ח המלא של ועדת כהן-קדמי, ועדת החקירה הממלכתית משפטית (2001). עמי חובב היה החוקר של שתי ועדות החקירה שקדמו לועדת קדמי (בהלול-מינקובסקי ושלגי). בניגוד לעו"ד ושופטים המחכים לאמת שתבוא אליהם, הוא כיתת רגליו בין המשפחות, העדים, בתי החולים, בתי הקברות, מוסדות הילדים, הארכיונים והגנזים, אסף את המסמכים, ערך רשימות של הילדים, המשפחות והעדים, חיפש, חקר ורשם את דברי העדים. אם יש אדם שצריך לשמוע ולהשמיע את דבריו בפרשה זו - זה האיש. יגאל משיח מראיין את עמי חובב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קישור לכתבה. הכתבה פורסמה במקור ב 1996. יגאל משיח פרסם סדרת כתבות בהארץ באותה שנה שתומכות בעלילת החטיפות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יגאל משיח (לפחות באותו זמן) אכן האמין שילדים אומצו באופן בלתי חוקי, אבל הוא עיתונאי מדור אחר, שפרסם מה שטענו באוזניו הפעילים והמשפחות אבל שמר על הגינות עיתונאית ולא הפך לפעיל המציג עצמו כעיתונאי בנוסח תמר קפלינסקי. אתה יכול לראות זאת בעצמך בכתבה. משיח שואל שאלות קשות ואפילו עוינות, אבל מביא את דברי המרואיין כהוויתם. הפעילים יכולים לעמוד על הראש, אבל אם יש מישהו היודע מה קרה שם באמת, זה עמי חובב. אגב, עמי חובב עצמו הגיע לפרשה כדי לאתר את ילדי תימן החטופים מטעם ארגוני הפעילים של העדה. כל אלו שרידים לעידן שקדם להתלבשותו של הפושע הפלילי עוזי משולם וכנופייתו על הפרשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד משהו שפספסתי בקריאה ראשונה. התיקון שלך הוא קריטי, מפני שהוא מוכיח שעוד ב-1996, מי שרצה יכל לדעת את האמת בפרשה זו. עובדה זו מעמידה במשנה חומרה את הפעילות של הפעילים המעלילים ושלוחיהם (נורית קורן) והנגררים אחריהם (צחי הנגבי, יצחק הרצוג ונעמה לזימי), אשר במשך 25 שנה מקדמים את עלילת הדם הזו. אוסיף משהו לגבי חוק הפיצוי. במקור היוזמה התחילה כתוצאה מפנייתן של כ-23 משפחות שעל גורל ילדיהן לא נמצאו מסמכים כלשהם ולא נודע דבר, מלבד זאת שב. בחסותם הנדיבה של הפוליטיקאים הפיצוי הורחב לכל המשפחות שפנו באופן רשמי לועדה הממלכתית כהן-קדמי. הרציונל היה שלכל הדעות היה עוול בכך שהמדינה נטלה לרשותה את התינוקות של המשפחות ולקח לה 50 שנה עד שניתנה תשובה רשמית על מה שעלה בגורלם. מדובר בכ- 1040 משפחות שיקבלו בערך כ-150,000 ₪ למשפחה. למיטב ידיעתי יש דיפרנציאציה לטובת בני המשפחות של אלו שגורלם לא נודע. לא ידוע לי אם הפיצוי הוא בחזקת סיום התביעה בביה"מ או שהדיון שם ימשך באופן בלתי תלוי. כ-300 משפחות כבר נענו ועוד 300 פניות עדיין בטיפול. כמחצית המשפחות מסרבות לקבל את הפיצוי וצריך להניח שהמועד להגשת הבקשות יורחק בפעם השנייה כדי לכלול מה שיותר משפחות. לטעמי, אין צורך בהארכות נוספות. איכשהו, בהתנהגותם הפעילים והמשפחות סגרו את החוב של המדינה כלפיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה שוב על שאתה מאיר את עינינו בנושא זה. מה עם בג"ץ נגד עיריית חדרה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני לא חושב שמישהו פונה מרצונו החופשי לביה"מ בישראל אלא אם הוא פוליטיקאי או בלתי שפוי לחלוטין. נדמה לי שעל בתי הדין בישראל חל מה שפסקו חז"ל "אוי לרשע ואוי לשכנו". איני חושב שיש ביכולתי או מתפקידי לחנך את הרשויות בישראל. אני פועל ככל יכולתי כאזרח מן השורה בישראל ומנצל את חופש הביטוי שלי ככל שהוא ניתן לי. אני משתדל להפיץ מידע מוסמך על פרשה זו בכל מקום שמישהו מקשיב לי, כדי למנוע מאזרחים מן השורה אחרים ליפול קורבן למידע מטעה שאין ביכולתם לאשר או להפריך בלא מאמץ. אני חושב שעלינו לחשוף ולפעול כנגד עלילת הדם בכל מקום שאנו יכולים. לו הייתי תושב חדרה בהחלט הייתי מנסה להודיע למר גנדלמן ראש העיר, שעד שלא ישנה את שם הרחוב, אקפיד בכל בחירות להצביע לאופוזיציה שלו. אל תחשוב שהשאלה שלך אינה מטרידה אותי. אנו מוקפים בכתם דיו הולך ומתפשט של הכזבים האלו ואני לא רואה אף גוף ציבורי נבחר המתנדב לעמוד בפרץ. אני שואל את עצמי מה נעשה כאשר כתם הדיו הזה יגיע לבתי הספר? בקריירה הקצרה שלי כמורה בתיכון, זכור לי שאחד ההורים אישר לבנו להעדר משיעורי הערבית. לענ"ד הנושא חטיפת ילדי תימן מצדיק העדרות מאורגנת של ילדינו משיעורים כאלו אם יהיו. אפרופו, בעוד אנו טורחים ועושים את מה שרותי שילוני מערוץ 12 מפחדת לעשות וחושפים את ערוותם של אנשי עמר"ם כפי שנחשפה בגלל זיהוי שרידיו של הילד יוסף בן שלום מלמד, עמר"ם, המשת"פית שלהם תמר קפלנסקי מהארץ ונושאות הכלים השוטות שלהם נורית קורן, עידית סילמן ונעמה לזימי כבר בוחשים בקדירה חדשה: משהב"ר בין הפטיש לסדן. תקציר העלילה: העילוי הידוע פרופ' גרוטו לפני שהופרש מכהונתו, חתם שלא בטובתו על מסמך עמדה בנוגע למחדלים של עובדי משהב"ר בטיפול בעולי תימן. מדובר בעיסה משונה של טענות לשת"פ באימוץ לבין ניסויים רפואיים שנעשו כביכול בילדי תימן במעברות. המסמך מערבב ציטוטים חלקיים מכלי שני (מדו"ח הועדה המשפטית של כהן-קדמי) עם ציטוטים ערוכים מן המקור הידוע במהימנותו של אתר עמר"ם. לאחר שמשהב"ר הועמד על הבעיות בדו"ח הוא פנה לקבל חוו"ד שנייה מפרופ' שפרה שוורץ שע"פ הויקיפדיה נושאת בקרדיטציות שאין למעלה מהן בתחום חקר ההיסטוריה של הרפואה. שפרה שוורץ [ויקיפדיה] הנ"ל כתבה חוו"ד בת 12 עמ' מאוד קשה על המסמך. כעת קפלנסקי ולזימי "משתוללות" על הפנייה לשוורץ בשל הסיבה האחת ויחידה שהנ"ל התבטאה בעבר כי לא נתקלה בשום ראיה במסמכים, המאשרת את חטיפת ילדי תימן ומשום שנעזרה בחוו"ד שלה באנשי מרכז המידע לפרשת ילדי תימן (קבוצה שאפשר לתאר אותה בלשון סגי נהורא כחוג מכחישי שואת ילדי תימן). במרקחת השופכין החדשה הזו נופל עלינו התפקיד הלא נעים והלא פשוט של לקבוע שיש הבדל אחד גדול בין אנשי מרכז המידע לבין אנשי עמר"ם: בעוד פרסומיהם של אנשי מרכז המידע מתבררים שוב ושוב כנכונים, הפרסומים של עמר"ם מתגלים שוב ושוב ככזבים וכעיוותי האמת. מתנצל על התגובה הארוכה לשאלה הקצרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לזימי או קטיעי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה לנעמה לזימי חה"כ של מפלגת העבודה. נעמה קטיעי היא פעילה בכירה של ארגון עמר"ם. א. אני חושב שאני יודע מדוע אתה שואל. יש "נסיבות מקלות" במקרה של לזימי. היא סוג של פעילת זכויות אדם, פמיניסטית, מזרחית, נשים נפגעות וכן הלאה. הפעילות למען ילדי תימן, סוג של באה עם התחום. היא גם לא טוענת לקרובי משפחה שנחטפו, עד כמה שאני יודע. הבעיה היא שגב' לזימי היא חוליה בהתנהגות נפשעת של מפלגת העבודה. מפלגתם של דור מקימי המדינה, במקום להגן על מורשתם, בחרה לנסות לתפוס מקום על ספסל המאשימים. ראשי המפלגה פרץ, הרצוג ויחימוביץ יצאו בהצהרות התומכות בקו של עלילת הדם. מירב מיכאלי ישבה בועדה של נורית קורן. היא אמנם עשתה שם קולות של שטיח ולכן כנראה יודעת שמדובר בעלילת דם, אבל בוחרת למלא פיה מים בעניין זה. כאשר פעילותה של לזימי נוספת על התנהגותו של חה"כ לשעבר פרופ' יוסי יונה שהציג עצמו כבן דודה של חטוף, למרות שידע שהועדה המשפטית הציגה מסמכים שהנ"ל נפטר ולא נחטף, נוצר למפלגת העבודה רקורד של בגידה במורשתה, שלפחות עבורי הוא בלתי נסלח. ב. כמי שקרא הרבה עדויות של רופאים ואחיות שסיפרו על עבודתם עם דרי המעברות ב 48-54, אני יכול להעיד על תנאי העבודה הקשים מאד. כל עמדה של משהב"ר שאינה מגנה על מורשתם של עובדים אלו היא בחזקת נבלה. המסמך המקורי של משהב"ר מלקט טענות מן היקב ומן הגורן ומייחס לעובדי משהב"ר גם שת"פ עם אימוץ ילדים וגם עריכת ניסויים רפואיים בהם. הטענות על ניסויים רפואיים לא הוכחו בשומקום, וועדת קדמי אפילו לא התיחסה ברצינות לנושא והגדירה אותו בחזקת אי הבנות ושמועות חסרות שחר. מי שמכיר את החומר, יודע שהאימוץ טופל לא ע"י עובדי משהב"ר אלא ע"י העו"ס ממשרד הסעד. הרופאים והאחיות לא היו אמורים להיות מיודעים על התהליך. הסיפור הוא שמוסדות הילדים, שם נעשו רוב האימוצים, נוהלו בד"כ ע"י רופאים או אחיות שיודעו על האימוצים ובשיתוף הפעולה שלהם אין שום טעם לפגם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו הרחוב בחדרה, נזכרתי שמי שיזם את קריאת שם הרחוב היה אבנר פרחי, שהוא עוד אחד מאותם פעילים שפועלים גם כעיתונאים. פרחי זה קשור לאחת העדויות המרכזיות שמביאים הפעילים לחטיפות, עדותה של האחות רוז'ה קוצ'ינסקי ממעברת עין שמר. רוז'ה התקשרה בטלפון לאבנר פרחי מיזמתה וספרה לו שהיא באופן אישי נסעה באמבולנס מבית הילדים בעין שמר לבי"ח עם ילדים בריאים ואח"כ נמסר לה שהילדים מתו. העדה הזו זומנה להעיד בועדה, אך סרבה להגיע מטעמי בריאות. בגלל החשיבות והמרכזיות של העדות הזאת נסעה הועדה והעידה את העדה בבית משפט השלום בחדרה. באתר של ועדת עמר"ם נכתב כי "בעדותה בפני הועדה, מיתנה את עדותה". בנסיבות העניין, מדובר בתיאור שהוא חצי אמת הגובל בשקר גמור. הצרה היא שכדי לדעת זאת צריל לצלוח 270 עמודי פרוטוקול של עדותה בועדה עדותה של רוז'ה קוצ'ינסקי בועדת קדמי קיצורו של עניין: בעדותה בועדה קוצ'ינסקי ניסתה לחזור בה מדבריה וטענה שפרחי הוביל אותה ושתל מילים בפיה. למזלו, פרחי הקליט את השיחה וברור לגמרי שעיקרי הדברים אכן נאמרו ביזמת העדה. אם היה זה דיון משפטי רגיל, יתכן שהעדה היתה מוכרזת כעדה עויינת. בעדות מתברר שהיא מטפלת (ולא אחות) שעבדה בגיל 17 בבית התינוקות של מעברת עין שמר ב-1949. משך עבודתה לא ברור. בעדות טענה שזה 4-5 חודשים. בעדויות אחרות מדובר על כמעט שנה. מדובר במקרה חד פעמי בו הוסעו 2 תינוקות לבי"ח בעפולה. היא הודתה שעל מותו של אחד או שניהם היא רק שמעה ולמעשה אינה יודעת מה קרה איתם. היא הודתה שאינה מוסמכת לקבוע את בריאות התינוקות ולמעשה נאמר לה שהם חולים. כמוכן התברר שמה שסיפרה על זוג מבוגר שדבר באנגלית ובגרמנית על אימוץ תינוק, כלל אינו קשור לאמבולנס. כנראה מדובר על זוג שדיבר באידיש על אימוץ תינוקת אחרת שיתכן בהחלט שהיתה יתומה. העדה מסרה שם של מטפלת אחרת שעבדה איתה. זו הועדה אף היא והעידה שאינה יודעת על שום חטיפות והזהירה את הועדה לא להאמין לאף מילה של רוז'ה ("פנטזיונרית" כלשונה). מן הפרוטוקול עולה שלרוז'ה 2 בנות. אחת בשם טובית דדוש לחצה עליה להעיד והשנייה לא רצתה שתעיד. הבת השנייה אמרה לפרוטוקול שאמה כנראה ניסתה לעשות רושם שהיא יודעת יותר משידעה באמת. כמוכן ברור שעדותה של רוז'ה הושפעה מטענות ודברים ששמעה עשרות שנים אחרי האירוע. סיכומו של עניין: לא "מיתנה את עדותה" אלא מן העדות נותר אפר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו הכתבות של יגאל משיח מ-1996, מתברר שהן פשוט אוצר בלום של מידע על קליטת עולי תימן בראשית שנות המדינה. סיפור חטיפת ילדי תימן הוא חלק מהנאראטיב של עולי תימן בשנות ה-50. כבר עתה ברור שסיפור זה הוא תערובת של עובדות ומיתוס. זה מתבטא בכל מיני לקונות מוזרות ונטולות הסבר שיש בסיפור הזה (כמו רצח ילדי תימן כדי להשתמש באיבריהם להשתלות בתקופה שכלל לא היו עדיין השתלות). אחת מן הלקונות המוזרות הללו הוא סיפורם של מאות ילדים יתומים שעלו אז מתימן. היה ידוע שנסיונות לאמץ אותם לא עלו יפה וחלקם התגלגלו שנים רבות במוסדות (מה שלא כל כך מתיישב עם הנאראטיב של הבהלה לחטיפת ילדים). ממה נפשך, אם הילדים הללו אומצו בסופו של דבר, הרי מדובר במאות תימנים מאומצים. איך זה לא צצים "ילדים" תימנים מאומצים תחת כל עץ רענן? את הפתרון מצאתי במאמר של יגאל משיח בהארץ יתומי תימן מדובר במאמר ארוך מאד שגם אני לא הצלחתי לקרוא את כולו. הכל ספוג במרטירולוגיה של האפלייה והקיפוח של האשכנזים הרשעים. בכל זאת אני מאמין ליגאל משיח. ניכר שמה שהוא העלה על כתב סופר לו ע"י עדים מהימנים והוא עשה את המאמץ הסביר לוודא שלא מדובר במעשיות מופרכות. והנה מן הדברים צצה לקונה חדשה. מאות ילדים נטושים (בחלקם גם פעוטות ממש) מתגלגלים בכל מיני פנימיות ומוסדות נוער רעועים, בתנאים לא תנאים, בכל רחבי הארץ. מאחר ומדובר ביתומים ברור מדוע אינם מככבים בכתבי הפעילים למציאת ילדי תימן. אבל עדיין מדובר במאות ילדים תימנים מאומצים שאינם יודעים דבר על הוריהם הביולוגיים. היכן הם? מלבד העובדה שגיליתי בכתבה מאות אנשים שללא ספק ראויים לפיצוי מהמדינה על התלאות שעברו בתקופת קליטתם בארץ, גיליתי בה גם את פתרון חידת הלקונה הזאת, אך על כך אכתוב בתגובה נוספת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''פיצוי מהמדינה על התלאות שעברו בתקופת קליטתם בארץ'' - קודם שיחזירו את מחיר כרטיסי הטיסה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד חומר מעניין בנוגע להתפתחויות האחרונות בבג"ץ בשאלת הפיצויים בפרשת ילדי תימן פה https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rc... - בג"ץ 6046/21 תגובה יותר מפורטת בהמשך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיתרון חידת יתומי תימן: להיכן נעלמו 600 יתומים שעלו מתימן ב-1949? יגאל משיח מצא מסמך מסודר המדווח שהיו בעצם 717 יתומים, אבל רק 220 מהם היו יתומים מאב ואם. מכתבתו של משיח ניתן להבין שרוב הילדים נלקחו ע"י קרובי משפחה. רוב הילדים לא היו פעוטות (היו עד גיל 17), חלק אחר מן הילדים, פשוט התגלגלו במשך שנים במוסדות עליית הנוער בקיבוצים, במוסדות דתיים ובמוסדות ילדים אחרים, עד שהתבגרו. מספר הילדים מתוכם שאומצו כנראה לא היה גדול. אולי עשרות בודדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כקורא מכור של טוקבקים בנושא ילדי תימן, אני נתקל שם בהתבטאויות פשוט מעוררות חלחלה. כמי שהשתכנע כבר לפני שנים שפרשת ילדי תימן החטופים אינה אלא עלילת דם, אני חייב להעיד על התבטאויות בצד "שלי" שאין מקומן אצל בני תרבות. הדבר הנורא ביותר שהפרשה חושפת הוא הבורות הגדולה של הציבור בעובדות והכישלון המוחלט של תקשורת ההמונים להעביר מידע בדוק לציבור. חשבתי לכן לנסח כמה הנחות ועובדות יסוד בפרשה. הנחות יסוד: א. "עשו להם טובה" - הוצאת ילד מהוריו ללא הסכמתם, היא אירוע נדיר מאד הקורה רק כאשר יש סכנה ברורה ומיידית לילד. טובת הילד כשלעצמה אינה מצדיקה עקירת ילד ממשפחתו. ב. "ניצולי שואה שלא יכלו ללדת" - יש להבהיר, אימוץ ילד באופן לא חוקי הוא מעשה חמור במיוחד הן מבחינת החוק והן מבחינת המוסר. אני חושב שגם בשנות ה-50 ידעו זאת. ואם לא ידעו (גם אם מדובר בניצולי שואה), מן הראוי היה שידעו זאת. צא ולמד שאדם הגון אינו מאשים את זולתו, בהאשמה חמורה כל כך ללא ראיות מאד אמינות. עובדות יסוד: א. "מאות ואלפי ילדים נחטפו" - מקום המדינה עד 1954 (פירוק בתי התינוקות במעברות) נפטרו כ-800 ילדים (0-4) מתוך כ-4000 שנולדו לעולי תימן. עבור כ-750 מתוכם נמצאו מסמכים המעידים שהם נפטרו. לאלו יש להוסיף מאות בודדות של תלונות שהוגשו על ילדים (מכל העדות) שנפטרו בבתי החולים ולמשפחות לא נמסר מידע מספק או שהם מסרבים להאמין בו. סה"כ ועדת כהן-קדמי בשנת 2000 גיבשה רשימה מסודרת של 1053 מקרים. יש קבוצה מסויימת של משפחות שהחרימו את הועדה, כנראה בהשפעת ההסתה של כנופיית עוזי משולם. אני מניח שמדובר במקרים ספורים. ראשית משום שהועדה רשמה גם את הפניות ל-2 הועדות הקודמות. שנית, הרשימה היא לפי ילדים שחסרים. גם אם בן משפחה מסויים לא התלונן, בן משפחה אחר יכל לעשות זאת. ב. "לא נמצא אף ילד מאומץ" - בעקבות פעילות וולונטרית של קבוצת פעילי רשת ושל יחידי סגולה בתקשורת (רביב דרוקר, איתי רום ואורי משגב) נחשף לחלק מן הציבור המצב הראייתי בפרשה כפי שנקבע ע"י ועדות החקירה. המידע שמקדמים הארגונים והפעילים של ילדי תימן התגלה כחלקי, לא מדוייק ובחלקו כוזב. בעקבות זאת, תחביר הסאונדביט של הרשת מתרגם את המצב ל"לא נמצא אפילו ילד תימני מאומץ אחד". זה כמובן לא נכון. היו כמובן מקרי אימוץ מסודרים של ילדים תימניים (אגב, המאמצים רובם ככולם אינם ניצולי שואה). למעשה ידוע על לפחות 4 מקרים של אימוץ ילדים ללא הסכמת הורים חיים. ג. "היה בלאגן" - המצב העובדתי הוא שעד עתה, מלבד מקרה אחד או שניים חריגים, לא התגלו מקרים של אימוץ בלתי חוקי. נכון שמצב המדינה ובפרט מערכת הבריאות שלה היה קרוב לאנדרלמוסיה גמורה. אבל דוקא בתחום האימוץ, גם לפני חקיקת חוק האימוץ בשנות ה-60, היה חוק מנדטורי מסודר ופשוט. מי שטיפל באימוץ היו העובדים הסוציאליים של הרשות המקומית בפיקוח משרד הסעד. הן הכינו תיק אימוץ ובו הסכמת ההורים הביולוגיים במידה והם ידועים והגישו אותו לחתימת שופט ביה"מ השלום. הראו לי מקרה של אימוץ ללא תיק אימוץ והרי לך אימוץ בלתי חוקי. בועדת קדמי נמצאו שני מקרים כאלו.הראשון היה הסדר אימוץ פרטי ללא ידיעת הרשויות ובשני כנראה הגיעה למשפחה תימנית שנפטרה בתם, תינוקת אחרת באותו השם, שאיש עד היום לא דרש אותה. ד. "הילד לא הרגיש טוב" - האמת היא שהילדים התימניים היו במצב בריאותי לא טוב. לדעתי, מדובר בתוצאות ארוכות טווח של תקופות תת תזונה ממושכות של הילדים וההורים. בתימן תמותת התינוקות היתה מעל 50% ובארץ הדו"חות הרפואיים מדברים על 100% תפוצה של דיזנטריה, דיפטריה, טיפוס הבטן, דלקת ריאות או דלקת קרום המוח. זוהי הסיבה שכל כך הרבה ילדים מתו, גם ללא תחלואה ממושכת לפני. לשאלה ששואלים רבים "היכן כל הילדים השחורים במשפחות לבנות?", זו התשובה הראשונה. בגלל המצב הבריאותי הרעוע התמותה היתה גבוהה ולא היו כל כך הרבה מקרי אימוץ. ה. "היכן כל הילדים השחורים במשפחות לבנות (ב)?" - שאלה שלא נשאלת, אבל צריכה להישאל היא: המצב היה קשה, היו לא מעט פעוטות מנותקי קשר (עם המשפחה) בבתי התינוקות ובמוסדות הילדים. איך לא נמצא אפילו קרימינל אחד שינצל את המצב כדי להרויח כמה מעות? החלק הראשון של התשובה הוא כאמור שלא היו כל כך הרבה ילדים נטושים. מגפת הפוליו שהכתה בחלק מן הילדים ומצבם הבריאותי הרעוע לא תרם לביקוש. החלק השני הוא,שבניגוד לתמונה שמנסים לייצר הפעילים, לא היה שוק של ממש של ילדים תימניים לאימוץ. מדוע שמישהו ישלם 5000$ כאשר אפשר לאמץ ילד באופן מסודר וחוקי וללא תשלומים לא חוקיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
" יש להבהיר, אימוץ ילד באופן לא חוקי הוא מעשה חמור במיוחד הן מבחינת החוק והן מבחינת המוסר. אני חושב שגם בשנות ה-50 ידעו זאת." - למיטב הבנתי, באוסטרליה1 ובקנדה2 לא ידעו את זה. 1 הדור הגנוב [ויקיפדיה] 2 מערכת הפנימיות של האינדיאנים הקנדים [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר את הדפ''א. זה חלק מהנאראטיב הגלובאלי של שלומי חתוכה וחבריו לייצר תמונה של חטיפת מקופחים בכל העולם. החסרת רק את הילידים של ארה''ב. לפרק את התמונה הזו זה עבודה מתישה בפני עצמה. לענייננו, די לומר שכל התיאורים הללו לא רלאבנטיים. הניתוק של ילדים ילידיים מתרבותם נעשה שם ע''פ חוק. החוק ביטא הסכמה חברתית שאורח החיים הילידי אינו בר קיימא במקומות הללו. אחת מעובדות היסוד שציינתי, היה שבישראל היה מצב חוקי שהסדיר את נושא האימוץ. שום דבר בחוק הזה לא יכל לתת למישהו את ההצדקה לנתק ילדים ממשפחתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דפ"א - דיודה פולטת אור? לא הכרתי את הסיפור בארה"ב (מקריאה עכשיו1 נראה לי שזה בכמה סדרי גודל קטן יותר מזה שבקנדה ואוסטרליה. מתברר שגם הבריטים עשו משהו דומה2). כנראה שזה לא רלוונטי, מה שרציתי להגיד זה שבשנות החמישים לא היה קונצנזוס שזה פסול מוסרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דפ"א = דרך פעולה אפשרית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חשבתי על דרך פעולה אופיינית (דפ''א). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלילה לי מלהתווכח על מה שהתכוונת ;-) אבל דפ"א במובן של "דרך פעולה אפשרית" זה מושג צבאי מקובל למדי, עם ההטיות הדקדוקיות דפ"אות, דפ"אותיהן, וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, זה לא קצת יותר סביר מ-LED. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שאני רואה אינה „לא נמצא אף ילד מאומץ״ אלא ״לא נמצא אף ילד מאומץ בלי מאמץ ניכר לחפש את ההורים״. זוהי טענה נכונה למיטב ידיעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לענ"ד גם הטענה המתוקנת שלך אינה נכונה. הבעיה היא ש"מאמץ ניכר" אינו מדד אובייקטיבי. אפשר אולי לטעון שבתנאים ובמגבלות דאז לא היה אפשר לעשות יותר. למעשה ועדת קדמי קבעה שהיו מחדלים שיכלו להוביל למה שתארה כ"אימוץ מזדמן". שלומי חתוכה וחברים מתארים את איסוף הילדים לבתי הילדים במעברות כניסיון לנתק את הילדים ממשפחתם (לפי המודלים של הטיפול בילידים בראשית המאה ה-20 בארה"ב, אוסטרליה וקנדה). אלה כמובן סיפורי סבתא. מדובר היה גם בתינוקות שהאמהות היו אמורות להניק מדי יום. הבעיה שעליה הצביעה ועדת קדמי היתה שהרשויות הטילו את חובת הביקור על ההורים. כאשר ההורים הפסיקו לבקר (ואנו יודעים שלא בכל מקרה היה זה מתוך כוונת נטישה) בד"כ לא נעשה שום מאמץ לאתר אותם. כך נוצר מספר משמעותי של ילדים מנותקי קשר שבשלב מסויים העו"ס יכלו להכריז עליהם כמועמדים לאימוץ. מחדל נוסף היה שלא היה נוהל מחייב לדיווח על ההכרזה הזו. ילדים כאלו הועברו למוסדות הילדים של ויצ"ו שטיפלו באימוץ. בשלב זה לפעמים אבדו פרטי הזיהוי של הילד ושמו אולי שובש ואולי הוחלף, מה שהקשה מאד על מציאת הילד בידי בני המשפחה, גם אם חיפשו אותו. בשלב זה פורסמו המודעות בעיתונים המזהירות את ההורים שאם לא יתייצבו, הילדים יאומצו. דא עקא, שמסתברא שהעולים במעברות לא כל כך קראו עיתונים וגם אם איכשהו היו צולחים מכשול זה, זה לא תמיד היה עוזר אם שם ופרטי הילד שובשו. ידוע על המקרה של הילדה המאומצת מרים שוקר, שאביה חיפש אותה ולא מצא. גם המקרה של ורדה פוקס הוא וריאציה על התהליך הזה. היא הועברה לויצ"ו מבית החולים ולא מהמעברה. מאחר והוריה נישאו זמן קצר אחר לידתה, סביר שהיו לוקחים אותה אילו ידעו היכן היא. למרות המודעות שקראו להורים להתייצב, מסתבר שהם לא קראו אותם. הועדה גם העלתה את ההשערה שלפחות חלק מן הילדים שלא נמצאו מסמכים על גורלם, נפלו קרבן לתהליך כזה של "אימוץ מזדמן". כפי שהסברתי, מדובר במקרים נדירים מפני שרוב הילדים נפטרו ולא אומצו. אני לכן דבק בהגדרתי: לא נמצאו אימוצים בלתי חוקיים. לא נמצאו שום ראיות למהלך מאורגן של הרשויות להעביר ילדים ממשפחותיהם לניצולי שואה או בכלל ולא התגלו מקרים בהם יחידים עבריינים ניצלו את המצב כדי להרויח כסף מהעלמת ילדים. אלו הן פשוט עלילות שוא. טוב, שהערת מה שהערת, מפני שזה חושף את התפקיד הנפשע שממלאים הפעילים והארגונים בפרשת ילדי תימן. זו הזדמנות לומר שיש עוד אדם שבידו ידע רחב על הפרשה והוא עוה"ד יוסי יוסיפוב שהיה החוקר של ועדת כהן-קדמי. ידוע לי שהשופט קדמי והאלוף מיימון כבר אינם איתנו. על האמינות של ה"עיתונאיות" עידית בן שימול ותמר קפלנסקי, נניח ביחס ליגאל משיח, תעיד העובדה שהן פרסמו תחקירים וכתבות נרחבות על מטפלת שראתה או לא ראתה, אבל לא טרחו לראיין עדים מומחים כמו עוה"ד יוסיפוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך דוגמה נגדית לטענה המתוקנת שלי? במקרים שאתה מתאר הרשויות חיפשו אחר ההורים במשך חודשים. בדיעבד: לא בדרכים מועילות. אבל השקיעו מאמצים ניכרים, במשך חודשים. זה בדיוק הפוך ממה שהיו עושים אם היו מעוניינים לנצל הזדמנויות לאימוץ: לדוגמה, במקרה ורדה פוקס: למה לחכות חצי שנה? רואים שאין אמא, לוקחים, הולכים, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שלא הבנת אותי נכון. אני הרי לא טוען שהממסד ניסה לחטוף ילדים לאימוץ. אני אומר ש"מאמץ מספיק" לאיתור ההורים הוא עניין של דעה. הדוגמאות של מרים שוקר וורדה פוקס (יש עוד 2 דוגמאות של ילדות מאומצות בד"וח קדמי) הן דוגמאות של ילדים שאומצו למרות שהיו בני משפחה שאולי היו לוקחים אותם. המקרה של מרים שוקר הוא המקרה הקשה מבחינתך. עוד מקרה של אם צעירה ואב מבוגר שהסתכסכו ונפרדו. האב עבר למעברה אחרת והקשר עם הילדה נותק. האם כנראה מסרה את הילדה לאימוץ עם שם המשפחה שלה ולא של בעלה (וגם עניין זה לא ברור עד הסוף). לכן האב, שדוקא חיפש את הילדה, לא הצליח למצוא אותה והיא נמצאה רק לאחר שנמסרה לאימוץ. כמו, במקרים האחרים, מקרה קשה, שבו התנהגות ההורים תרמה לטרגדיה. אבל האם הרשויות עשו מאמץ מספיק לאתר את בני המשפחה? ספק רב וזה בעיקר עניין של דעה. משפחות בעייתיות, מצוקה חברתית, מחדלים ואדישות של הרשויות לא חסרים כאן. אבל מה שיש כאן בעיקר זה ארגונים ועיתונאים-פעילים שעושים מעל ומעבר כדי לרקוח מן האומללות הזאת מרקחת של שנאה ועלילת דם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי דוגמה יותר טובה. אאז"ן בשנת 54 כאשר פורק בית הילדים במעברת ראש העין, נמצאו בו כ-15 ילדים שהקשר עם הוריהם נותק. בשלב זה כבר עורבה המשטרה ונעשה מאמץ גדול לאתר את המשפחות. בסוף למעלה ממחצית הילדים נלקחו ע"י בני משפחה. השאלה היא מדוע המאמץ הזה לא נעשה כאשר בית הילדים היה פתוח. ילדים כאלו יכלו לעבור לאימוץ ועקבותיהם היו אובדים במערכת. בנקודה זו אוסיף דעה משלי. העניים הם לא נחמדים ולעתים קרובות הם מגלים שלא מדעת כפיות טובה מרגיזה. אני מניח שלפחות בחלק מן הזמן, חלק מעובדי הרשויות העדיפו להימנע ככל האפשר ממגע איתם. מצב זה לא מבשר טוב בנוגע ל"מאמץ מספק". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח תשמח לדעת שהנושא טרם מוצה ועלילות רבות (תרתי משמע) עוד נכונו לנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי כמה הערות א. מעניין שהחברות צדוק ומדמוני מתיחסות לדו"ח הועדה המשפטית כהן-קדמי ועוברות בשתיקה על פעולתה של ועדת הכנסת לעניין ילדי תימן והבלקן העולמי החטופים בראשותה של חה"כ נורית קורן שכללה נומינלית ח"כ חשובים כמו אמיר אוחנה ולהבדיל מירב מיכאלי. נדמה לי שזו חוות דעת דפיניטיבית בהחלט על ערכה של הועדה הפרלמנטרית שאפילו דו"ח מסכם לא הפיקה. ב. המדינה משקיעה כסף לא מבוטל בכיבוי הלהבות, בין היתר בצורה של פיצוי המשפחות. פיצוי זה שהחל דרכו כהצעה לפצות כ-30 משפחות שעד היום לא נמצא שום ראיה לגורל ילדיהם, התרחבה כנהוג במקומותינו לפיצוי כל 1000 ומשהו המשפחות שהגישו תלונה על היעלמות ילדים. אני מניח שהכסף הזה עשה את שלו מבחינת ביטול הפניות לבג"ץ (באופן אופייני גם הוא, בג"ץ פסק בינתיים ודחה את תביעות המשפחות בנימוק הלגליסטי של התיישנות). מאחר ואני לא רואה שום היתכנות שמשפחה שפוצתה (גם מפני שהתחייבה שלא תבוא בתביעות נוספות) ותמשיך לטעון שמדינת ישראל חטפה את ילדיה תיתבע על הפרת ההסכם, הכסף הזה הוא במה שנוגע לכיבוי הלהבות, כסף מבוזבז. ג. בהתיחסות כללית לטענות של החברות צדוק ומדמוני לפעילות הועדה המשפטית: בין הררי הנייר והעדויות בפרשה מסתתרת אפיזודה הראוייה לסרט הוליבודי, המעידה על כוונותיה של הועדה המדוברת. הפרשיה התחוללה עוד תחת ראש הועדה הקודם השופט יהודה כהן. המדובר בעדותו של עד מרכזי במיוחד של הפרשה. שמו היה ד"ר שמשון שרשבסקי והוא היה המנהל של מוסד ויצ"ו לאם ולילד ברח' המלך ג'ורג' בת"א (שעסק באימוצים וגם היה אחראי על מוסד ויצ"ו לילדים בראש העין שכל כך הרבה טענות הושמעו בקשר למה שהתרחש בו). ד"ר שרשבסקי לא זכר בכלל שהיו ילדים תימניים במוסד בת"א. כאשר התובעת-חוקרת נחמני-רוט הראתה לו מסמך בחתימתו בו הוא תובע מן המעברה בראש העין את תלושי המזון של הילדים, הוא אישר שזו חתימתו, אבל לא זכר את המסמך. העד שוב ושוב הכחיש או טען שאינו זוכר כל מיני דברים שנשאל עליהם. הוא צייר תמונה לפיה מי שניהלה את המוסד היתה האחות הראשית (גב' יעקובי אאל"ט) והוא היה רק המנהל האדמיניסטרטיבי. היא הגישה לו ניירות והוא חתם עליהם. לקראת סוף עדותו, בערה חמתו של היו"ר כהן על העד והוא אמר שיכתוב לויצ"ו וידרוש הקמת ועדת חקירה איך אדם כמוהו מונה למנהל מוסד של ויצ"ו. כאפילוג לעדות, הועלתה לחקירה קצרה גם אשתו של הד"ר שרשבסקי. מעדותה עלה שבעלה, אדם מבוגר למדי באותו זמן, סובל מדמנציה ואובדן זיכרון. התנהגותו בעדותו היתה התנהגות אופיינית של חולי דמנציה המנסים לחפות על אבדן הזיכרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הכסף הזה הוא במה שנוגע לכיבוי הלהבות, כסף מבוזבז'' - יותר מכך, זאת שפיכת שמן על המדורה. חכה למהדורה קורעת לב של ''הילדים החטופים, דור שלישי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר היו ויש תביעה משפטית של משפחות שקרוביהם נעלמו בבתי חולים ולא נכללו ברשימה של ועדת קדמי מפני שחרגו מהגדרת סמכותה (הועדה עסקה רק בילדים שנעלמו בין השנים 1949-1954 אאז"ן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעובדת יסוד א צ"ל מדובר על 800 ילדים מתוך 5000 (ולא 4000) ילדים תימניים במעברות (גילאי 0-4), שרובם ככולם נפטרו. מדובר על כל ילד שישי וזה % חריג ביחס לאוכלוסיה הכללית. אבל השוואה רלאבנטית היא לתמותה של 50% בתימן (בגילאים אלו). שאר 250 המקרים ה"מוכרים" הם ילדים ש"נעלמו" בד"כ מבתי החולים (לא במעברות). דוגמה אחת היא המקרה האחרון של הילד יוסף בן שלום (מועלם) מלמד. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |