 |
לדעתי אתה מפספס משהו. איש אינו חולק על כך שבני אדם מאמינים במה שהם רוצים להאמין.
גם שהכ"ג, אם הבנתי אותו נכון, רמז לי שבסה"כ מדובר בעוד פרשיה אחת שהתרחשה לפני די הרבה זמן.
מה שהופך את פרשיית ילדי תימן למסמנת של רוח הזמן אינו קיומה של חבורת מחרחרי שנאה ומדנים שהשתלטה על פרשה רגישה בטכניקות של עלילת דם אנטישמית, אלא שיתוף הפעולה של האליטות הציבוריות (שרים, ח"כים, רשויות מקומיות, אנשי דת ותקשורת) עם המניפולציה.
א. נא עיינו שוב בעלילות חה"כ מן המחנ"צ, הפרופ' יוסי יונה. באחד מן הקישורים שהבאתי קודם אומר חה"כ: "גם במשפחתי הכאב הכה. בת דודתי נחטפה, ובני דודי לא מניחים לעניין". בדרך כלל הייתי נזקק להביא כאן קישור למה יש לדו"ח קדמי לומר בעניין (דו"ח קדמי חלק ג עמוד 1299). אלא שכאן אני יכול להסתפק בדף הפייסבוק של הח"כ בעצמו הדף של פרופ' יונה
מבין השורות, צפים העובדות: הועדה איתרה הן רישום בפנקס הפטירות של משרד הבריאות חיפה, הן דו"ח נתיחה לאחר המוות והן רישום ביומן הקבורה של בית העלמין של מחנה דוד. "בהיותה נפל נקברה ללא ציון מקום קבורה" (קבר אחים)
ב. הדודה של יונה ובניה רשאים לסרב להאמין וליחס לועדה זיוף וטיוח. הדודה של יונה ובניה לא מבקשים ממני להצביע עבורם. חה"כ הפרופ' יונה לא היה אמור להצטרף למסע השמצה נגד בוחריו ונגד המפלגה שלו שהנהיגה את המדינה ולכאורה את מסע החטיפות, לפחות לא בלי הוכחות של ממש.
ג. העיתונים מספרים לנו שחתול שחור עבר בין חה"כ יונה למנהיג מפלגתו. האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף? האם בא למחנ"צ גואל? ובכן, הייתי יכול לסלוח למחנה על נכחותו של ח"כ אופורטוניסט ונבזה אחד. מה שאני לא מוכן לסלוח למפלגה זה את הצטרפות ראשיה (איתן כבל, עמיר פרץ, יצחק הרצוג ושלי יחימוביץ) ליוסי יונה בתמיכה בדרישת עמותת עמר"ם מן הכנסת להכיר בחטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן ולקחת אחריות רשמית. תיבש ידי הימנית ותדבק לשוני לחכי בטרם אצביע למפלגה שאלו ראשיה.
ד. פרשה טרגית זו ממצה בחובה את הניסיון של האליטות החדשות לשכתב את ההיסטוריה. את מדינת ישראל יסדו האצ"ל, הלח"י החזון-איש והרב קוק. מפלגות הפועלים והסמול עסקו בטרנספר של המזרחיים לארץ גזירה. במקרה הטוב הם עסקו בגז פאותיהם של ילדי תימן ובמקרה הרע הם טבחו אותם כדי למכור את איבריהם.
ה. בהמולת החידוש והיצירה הזו קל לשכוח דבר שמלכתחילה לא היה נעים במיוחד: אחת הסיבות המרכזיות לתחיית עמנו בארצו היתה האנטישמיות. אבותינו, שלא כל כך מזמן חיו בגלות, הורגלו לשמוע את שכניהם מדברים בהם סרה. על היהודים המלווים בריבית תאבי הבצע ושונאי האנושות שצלבו את המושיע ואולי גם טבחו ילדים מספר כדי להרוות בדמם את מצות הפסח. תגובתם האופיינית של יהודי הגלות היתה: "שידברו!". פה בארץ חמדת אבות, קיוו הציונים לפטור עצמם מהנשיאה בעול הדיבורים וההאשמות ולהפוך לבעלי הבית ולשותפים מלאים בחיי החברה. "וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח, לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה."
ו. מי שיש לו תפישת חיים מעשית ופראגמטית, יתקשה אולי לראות בענייני דעות ומחשבות אלו התמוטטות של אחד מעמודי התמך של הבית הציוני. אני כשלעצמי לא יכול להימנע מן ההרגשה שאיזושהי קורת תמך קרסה במרתף הבית הציוני שלנו. כאשר מדינת ישראל מנסה להשתתף כמתמודד שווה זכויות בתחרות המדינות האנטישמיות, אני מתקשה לראות זאת כעניין שולי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש