|
||||
|
||||
יש לך דוגמה נגדית לטענה המתוקנת שלי? במקרים שאתה מתאר הרשויות חיפשו אחר ההורים במשך חודשים. בדיעבד: לא בדרכים מועילות. אבל השקיעו מאמצים ניכרים, במשך חודשים. זה בדיוק הפוך ממה שהיו עושים אם היו מעוניינים לנצל הזדמנויות לאימוץ: לדוגמה, במקרה ורדה פוקס: למה לחכות חצי שנה? רואים שאין אמא, לוקחים, הולכים, לא? |
|
||||
|
||||
כנראה שלא הבנת אותי נכון. אני הרי לא טוען שהממסד ניסה לחטוף ילדים לאימוץ. אני אומר ש"מאמץ מספיק" לאיתור ההורים הוא עניין של דעה. הדוגמאות של מרים שוקר וורדה פוקס (יש עוד 2 דוגמאות של ילדות מאומצות בד"וח קדמי) הן דוגמאות של ילדים שאומצו למרות שהיו בני משפחה שאולי היו לוקחים אותם. המקרה של מרים שוקר הוא המקרה הקשה מבחינתך. עוד מקרה של אם צעירה ואב מבוגר שהסתכסכו ונפרדו. האב עבר למעברה אחרת והקשר עם הילדה נותק. האם כנראה מסרה את הילדה לאימוץ עם שם המשפחה שלה ולא של בעלה (וגם עניין זה לא ברור עד הסוף). לכן האב, שדוקא חיפש את הילדה, לא הצליח למצוא אותה והיא נמצאה רק לאחר שנמסרה לאימוץ. כמו, במקרים האחרים, מקרה קשה, שבו התנהגות ההורים תרמה לטרגדיה. אבל האם הרשויות עשו מאמץ מספיק לאתר את בני המשפחה? ספק רב וזה בעיקר עניין של דעה. משפחות בעייתיות, מצוקה חברתית, מחדלים ואדישות של הרשויות לא חסרים כאן. אבל מה שיש כאן בעיקר זה ארגונים ועיתונאים-פעילים שעושים מעל ומעבר כדי לרקוח מן האומללות הזאת מרקחת של שנאה ועלילת דם. |
|
||||
|
||||
יש לי דוגמה יותר טובה. אאז"ן בשנת 54 כאשר פורק בית הילדים במעברת ראש העין, נמצאו בו כ-15 ילדים שהקשר עם הוריהם נותק. בשלב זה כבר עורבה המשטרה ונעשה מאמץ גדול לאתר את המשפחות. בסוף למעלה ממחצית הילדים נלקחו ע"י בני משפחה. השאלה היא מדוע המאמץ הזה לא נעשה כאשר בית הילדים היה פתוח. ילדים כאלו יכלו לעבור לאימוץ ועקבותיהם היו אובדים במערכת. בנקודה זו אוסיף דעה משלי. העניים הם לא נחמדים ולעתים קרובות הם מגלים שלא מדעת כפיות טובה מרגיזה. אני מניח שלפחות בחלק מן הזמן, חלק מעובדי הרשויות העדיפו להימנע ככל האפשר ממגע איתם. מצב זה לא מבשר טוב בנוגע ל"מאמץ מספק". |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |