 |
ראיון עם ד"ר מנדל
צרפתי הפנייה לעוד תיק ובו מסמכים הנוגעים למחנה העולים התימניים בראש העין 1949-1951. בפרט יש בו עוד ראיון שנתן פרופ' מנדל למכון ליהדות זמננו. בראיון זה מנדל היה פתוח ונינוח יותר (בעדותו בועדה המשפטית כנראה כבר הבין שמחפשים אותו ולכן העיד בזהירות וניסה להמנע מלהעיד על דברים שלא ידע בודאות). יש בתיק זה ובעדות של מנדל כמה נקודות מעניינות (בפרט מסתתרים שם 2 ראיות שנראות לי חשובות במיוחד):
א. בשני הראיונות מדבר מנדל על מחקרים שנעשו על ילדי העולים התימניים החולים. בין היתר הוא מספר על ביקורו של רופא אמריקני בשם דמשאק שזהה בדגימות דם של ילדים תימניים חולים תאי דם אדומים בעלי צורה חרמשית (במקום כדורית). דמשאק זהה זאת כסימפטום ידוע של אנמיה חרמשית שאותה הכיר כמצויה אצל השחורים בארה"ב. פרופ' פריץ דרייפוס מהדסה ירושליים רצה לארגן מחקר בביה"ח הדסה במעברת ראש העין שיבדוק דגימות דם של הילדים שם. הוא ראה בכך הוכחה לקשרים בין התימנים לבין החוף האפריקאי שממול (אתיופיה). עמותות יוצאי תימן התנפלו מיד כמוצאי שלל רב על המילים "דם של כושים" (!) וגם בויקיפדיה זה מופיעה תחת הכותרת "ניסויים בילדי תימן", למרות שבסה"כ מדובר במחקר על דגימות דם שגרתיות שנלקחו מילדים חולים בקדחת ומלריה. בסופו של דבר בדיקת המוגלובין העלתה שלא מדובר באנמיה חרמשית וכל העניין היה עורבא פרח.
אני לא רופא, ובודאי לא מוסמך לקבוע, אבל במקרה ידוע לי שתאי דם בעלי צורה מעוותת הם הסימפטום העיקרי של מחלה שנודעה לרפואה לאחר מלה"ע השנייה כמחלת הרעב. מחלה זו תוקפת מבוגרים וילדים שעברו תקופות ארוכות של תת תזונה. סימפטום אופייני נוסף של מחלה זו הוא שהלוקים בה מתים לפתע לכאורה ללא שום סיבה רפואית ברורה. מממסמכים ועדויות נוספות בקישור למעלה עולה שכמעט כל הילדים שהיו מאושפזים בביה"ח לילדים בראש העין סבלו מתת תזונה כמו גם ממחלות קרובות אחרות, קדחת, מלריה ושחפת. יש סימנים ועדויות רבות שזה היה מצבם של כמעט כל הילדים במחנות העולים התימניים. ואכן העדויות מדברות על מצב רפואי כללי גרוע ותנגודת חלשה למחלות בקרב העולים מתימן ובפרט הילדים מגיל 0-4. המצב הזה מעמיד באור חדש את כל הטענות של העדויות מטעם העמותות על תינוקות בריאים לכאורה שנשלחו לבית החולים ותינוקות וילדים בריאים שלפתע מתו.
ב. בתיק זה יש גם כמה עדויות ומסמכים על 6 אחיות אמריקניות (כנראה יהודיות) שעבדו במשך חודשים בביה"ח בראש העין (קפלן, ליהמן, פרלמוטר , ...). מדובר על 6 אחיות כאשר הצוות שם מנה בסה"כ כמה אחיות בודדות. צריך להזכיר כי מיד עם קום המדינה ובפרט בחורף 1950, כל מערכת הבריאות הישראלית קרסה תחת גל העלייה, מחנות העולים, המגפות (שפעת, שחפת, שיתוק ילדים ועוד) החורף הקשה והשטפונות. לטיפול בעולים החדשים נרתמו יהודי העולם ובפרט אנגליה, קנדה וארה"ב, בין בכספם ובין בעצמם. הכסף של ארגונים כמו ויצ"ו והדסה תמך את מערכת הבריאות הכושלת ואין ספק שתורמים רבים מארצות אלו ביקרו במוסדות השונים שתרמו להם ובמחנות העולים. שתי המנהלות של המוסד "לאם ולילד" של ויצ"ו ת"א (אליזבת בן יעקב וגב' קיש) היו יהודיות עולות מאנגליה וגם ג'ורג' מנדל היה מדרא"פ. העובדה שעדויות המטפלות ה"חדשות" מדברות אך ורק על ביקורים של יהודים עשירים דוברי אנגלית (וצרפתית) שבאים לחפש ילדים לאימוץ ולא מזכירות כלל עובדי צוות רפואי דוברי אנגלית שגם הם הסתובבו כאן מרמזות באופן ברור שהקול הוא קולן של המטפלות, אך הידיים ידי העמותות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש