 |
|
בני האדם אינם שווים. מי שטוען אחרת, בסופו של דבר, גורם לפגיעה בכל הצדדים המעורבים.
|
|
| חברה וכלכלה • שחר נתניהו • יום ג', 19/12/2000, 20:03 |
|
| |
אנו חיים בימים של שחיטת פרות קדושות. מעט מאוד אמיתות לא מעורערות, במיוחד כאלו שמופרכותן ברורה לעין, נותרו בעינן. אך ישנו מיתוס מסויים שרק צובר תאוצה, ומעטים מאוד מעזים לפקפק בו. יתר על כן - אלו שמטילים בו ספק בפומבי שמים את נפשם בכפם. מיתוס זה, שמוסכם על הכול, עומד מאחורי אמונותיהם ופעולותיהם של ממשלות ואנשים רבים בעולם המערבי. המיתוס אינו אלא האמונה הטפלה כי כל בני האדם שווים - אלברט איינשטיין ובעל באסטה בשוק הכרמל, דוד בן־גוריון וזבנית בחנות בגדים, הרב קוק והרב שלמה בניזרי - כולם, כך מספרים לנו, שווים.
הריני להתנצל מראש, אך ברצוני לטעון כי אין כך הדבר. שיקרו לכם. בני האדם אינם שווים לגמרי. למעשה, הם לגמרי לא שווים. האמונה בשוויון הגמור ביניהם גרמה נזק רב כל־כך, שמוטב להיפטר ממנה בהקדם האפשרי. ההנחה שבני האדם שווים הביאה אינטלקטואלים מערביים להסיק את המסקנה המתבקשת שגם עמים הם שווים - אחרי מאות שנים של שעבוד עמים אחרים, הגיע הזמן לשינוי. לא ניתן עוד לסבול את שליטתו של עם אחד בעם שני - הרי שניהם שווים! בשנים שלאחר מלחמת העולם השניה התחולל השינוי הנכסף. בתהליך אינטנסיבי של דה־קולוניאליזם הועבר לידי אומות רבות השלטון על עצמן. אומות המערב לא יכלו לקיים משטר כיבוש, כשרבים כל כך בקרבן הצביעו על היעדר הלגיטימיות שלו. הקולוניאליזם מת.
כשנטשו את אפריקה, יבשת שנשלטה כולה על ידי מדינות אירופאיות, הותירו הן את ארצותיה עם משטרים פרלמנטריים ועם מערכות ביורוקרטיות המתפקדות בצורה סבירה. אך עד מהרה התחוור כי תושבי המדינות הללו אינם כשירים כלל לשלטון עצמי. הפיכה רדפה הפיכה, שרדפה, מצידה, מלחמת אזרחים, שרדפה עוד הפיכה ואולי גם רצח עם. המרדף נמשך עד ימינו אנו, כפי שיודע כל קורא עיתונים. דבר דומה התרחש בדרום אפריקה. כל העולם הריע לאומץ ליבו של פרדריק דה־קלארק, הנשיא הלבן שמסר את שרביט השלטון לנלסון מנדלה (הדגול באמת). כל המעיין בעיתונות העולמית באותה תקופה התרשם שתמו שנות הסבל והפחד במדינת האפרטהייד והחלו אלף שנים של שלום ופיוס. בפועל, רק החלו שנים של פחד מסוג חדש, אימתני יותר. יוהנסבורג טיפסה במהירות לראש מצעד הפשיעה העולמי. בעיר הזו מתבצעים אלפי מקרי רצח בשנה. סביר להניח שבזמן קריאת שורות אלו נאנסת שם עוד אישה. הלבנים היכולים להרשות זאת לעצמם בורחים עתה מדרום אפריקה כמו עכברים הנמלטים מספינה טובעת. המדינה הינה חברה של כבוד בעולם השלישי, ומהפשיעה המשתוללת סובלים השחורים עוד יותר מהלבנים. אולי גם אצלם יש כאלו המצטערים (אם כי ספק אם יביעו זאת בקול) על השינוי הפוליטי שהתחולל בארץ.
מדוע כל זה קורה?
פשוט מאוד: לא כל אומה מסוגלת לשלוט בעצמה, ולא עם כל מדינה ייטיב שלטון עצמאי. יש ארצות שעצמאותן תמיט עליהן שואה, משום שלא תמיד בני המדינה חכמים או נבונים מספיק כדי ליטול את גורלם בידיהם.
באומות המערביות הלבנות, צורת השלטון הדמוקרטית שבה האנשים קובעים את גורלם שלהם נמצאה כטובה ביותר וכמוסרית ביותר. אך יש לזכור - באומות המערביות הלבנות חיים אנשים לבנים ומערביים. אם כל בני־האדם היו שווים, ניתן היה להסיק שגם עם אנשים לא לבנים ולא מערביים ייטיב שלטון דמוקרטי. אך, כאמור, בני האדם אינם שווים.
לעיתים קרובות אנו מתלוננים על היעדר הדמוקרטיה בעולם הערבי ותולים בכך הרבה מהאשמה למצבו הלא מזהיר של המזרח התיכון. אך מי שיתבונן בימים טרופים אלו ועינו פקוחה בעמים הערביים שמסביבנו, יימצא שהקולות שמשמיעים האזרחים הפשוטים הם מיליטנטיים בהרבה מאלו של ההנהגה. דומה שללא הנשיא מובארק והמלך עבדאללה, היו אנשי הרחוב מדרדרים אותנו כבר אל עיצומה של מלחמת עולם שלישית. האם נרצה שאלו ייטלו את מושכות השלטון?
כנראה שיש סיבה טובה לכך שמדינה אינה דמוקרטית: אזרחיה פשוט אינם בשלים לכך (כמובן, אין הדבר נכון לכל מקום וזמן. גרמניה תחת היטלר יכלה להיות מדינה חביבה מאוד, אם הייתה באותה תקופה תחת שלטון דמוקרטי שפוי, והמהירות שבה הפכה למדינה מתוקנת אחר מלחמת העולם השניה תוכיח זאת). אין זה מקרה שהולנד, שבה נמצאה רמת האינטליגנציה כגבוהה ביותר, היא המדינה המתירנית ביותר. חופש הוא כלי חרס יקר ושביר, וניתן לתת אותו רק בידי אלו שניתן לסמוך עליהם שינהגו בו בזהירות. במדינה שרמתם התרבותית של תושביה היא גבוהה מאוד, אנרכיה תהיה משטר אידיאלי. בברונדיי, בבורקינה פאסו ובסיירה לאון - המצב אינו כזה. אזרחי הולנד אינם שווים לאזרחי סיירה לאון.
חוסר השוויון אינו רק עניין של מראית עין, הוא גם מוכח מדעית. כך, למשל, נמצא שהפרש האינטליגנציה הממוצע בין אדם לבן לאדם שחור בארה"ב הוא 18 נקודות איי קיו. זהו פער עצום, כמו זה שבין אדם בעל אינטליגציה ממוצעת לאדם כמעט מפגר. חשיבותו רבה מאוד, שכן המחקרים הראו שהתפלגות האינטליגנציה, יותר מכל דבר אחר, יכולה להסביר פשיעה, אבטלה ועוני. חמישים שנה של שוויון באמריקה לא הספיקו כדי למחוק את הפער, אם כי יש להניח שהוא הצטמצם במידת מה. אין בכך כדי לטעון כאילו אין שחורים גאונים. יש ויש. גם אין זה אומר שאין לבנים מטומטמים. יש בשפע. אך בסופו של דבר, הממוצע הוא שקובע, ולפי הממוצע, ההפרש בין שחורים ללבנים אינו קטן.
אם בני האדם אינם שווים, מדוע זה כך?
מאוד לא פופולארי לטעון שהסיבות לאי שוויון הזה הן גזעיות. אומנם עובדה היא שהגזע השחור מפותח הרבה פחות מהלבן, ושהעמים הערביים מתקדמים הרבה פחות מהמערביים. אמנם עובדה שהפערים בין שחורים ללבנים, למרות האינטגרציה והאפליה המתקנת והמאמצים העצומים שעושות הממשלות המתקדמות לסגור את הפערים הללו, נותרו יציבים במשך שנים רבות. אך הטענות הללו עדיין זוכות לגינויים מכל עבר.
עובדה נוספת היא שמחקרים כמו אלו שנערכו בתאומים זהים באוניברסיטת מינסוטה הצביעו על הגנים כאחראים ל-75% מהשוני באינטליגנציה (אם הממוצע הוא 100 איי קיו, ולאדם יש 110 נקודות איי קיו - 7.5 נקודות יש לזקוף לזכות הגנים הטובים שלו). רק 25% מהשוני ניתן לתלות בסיבות אחרות.
אם אכן כה ברור שהגנים הם הדומיננטיים ביותר בקביעת אינטליגנציה (סטיבן ג'יי גולד כתב ספר שלם נגד הטענה הזו, The Mismeasure of Man, מלא בקשקשנות שמאלנית), הרי שבהם יש לתלות את חוסר השוויון הברור כל־כך לעין בין בני־האדם. ובכל אופן - קשה שלא לפקפק בטענת אי־השוויון האינהרנטי.
דרום קוריאה היא כיום מדינה דמוקרטית ומתוקנת. צפון קוריאה היא, לעומתה, מבצר שבו כלואים אומללים המקרקרים שירי הלל למנהיג הנערץ, ובטנם מקרקרת פזמוני רעב. אם נערוך מבחני אינטליגנציה לילדי הצפון ולילדי הדרום, ייתכן מאוד שנמצא הבדלים ניכרים. לא דומה רמתו האינטלקטואלית של מי שגדל בשטיפת מוח מטורפת שאינה פוסקת לרגע ושעמו גווע ברעב סביבו, לזו של מי שחי במדינה מפותחת ועשירה. אך אין כל הבדל גנטי בין הדרומיים לצפוניים - רק שלראשונים התמזל לחיות בחלק של קוריאה שאותו הצליחה ארצות הברית להציל מהקומוניזם, ואל אחיהם התאכזר הגורל.
הדברים נכונים גם לגבי מזרח ומערב גרמניה. עשר שנים אחר שנפלה החומה, הפער הסוציו־אוקונומי בין שני חלקי המדינה אינו קטן. במקום אחד מרוכזת פשיעה ואבטלה, ובמשנהו - שפע ושגשוג. האוויר של לייפציג אינו פחות בריא מזה של מינכן. סבתי באה מלייפציג ואני יודע זאת. לא בגנים נמצאות הסיבות לאי שוויון, לפחות במקרים הללו. אז איפה כן? קשה לדעת. מחקר מדעי רציני יכול היה ללמד אותנו הרבה בנושאים הללו, אך כל מדען שיעסוק בנושא יצטרך לאזור אומץ - השמאלנים יצמידו אקדח לרקתו, ואם המסקנות לא יהיו לטעמם, הם גם ישתמשו בו.
שני חוקרים אמריקניים, שהוציאו לפני שש שנים את הספר "עקומת הפעמון", למדו זאת על בשרם. ההתקפות חסרות הרחמים שספגו על שהעזו להוציא ספר שתלה את ההבדלים בין שחורים ללבנים בסיבות גזעיות, היו משהו שיכול להזכיר, אם להשתמש במטאפורה ישראלית, רק את מה שיפלוט קולמוסו של עיתונאי רשת שוקן כשיוזכר בסביבה שמו של בנימין נתניהו.
כיום, אנו עדיין יודעים מעט מדי. כמובן, אפשר לטעון, בפוסט מודרניות אופיינית, שהבדלים בין תרבויות הם בלתי שפיטים. מי קבע שזה טוב וזה רע? מי קבע שלהיות חכם זה להצליח במבחן איי קיו? אולי להיות חכם פירושו להיות כדורסלן טוב, דבר ששחורים עושים ביעילות רבה יותר מלבנים? אבל מי שמגן על תרבויות נחשלות באמצעות סובלנות תרבותית כזו מכניס עצמו לבעיה: גם הסובלנות עצמה היא מוצר מערבי מובהק. לא מהאוניברסיטאות של קניה שמענו את הבשורה הפוסט מודרניסטית, והתנועות הפציפסטיות לא מחלקות סטיקרים בחוצות רואנדה. מי שבשם הרב־תרבותיות מביע הבנה להעדר המוחלט של סובלנות תרבותית בין בני הארצות הלא מפותחות עצמם, נכנס לפארדוקס לוגי.
המסקנה שכל אדם ישר חייב להודות בה היא שבני האדם אינם שווים. בכוכב הלכת הכחול שלנו חיות קבוצות תרבותיות שונות לגמרי. ישנן תרבויות טובות (אבל תמיד אפשר להשתפר עוד) וישנן תרבויות רעות (גם בהן יש צדדים חיוביים, מן הסתם). ביניהן, יש הבדלים של שחור ולבן.
|
קישורים
אינטליגנציה - מתוך "המדע על פי האינטרנט"
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש