 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית, אני במחנה המצומצם של התומכים בדובי: טוב שהמאמר התפרסם. כבר היו כאן מאמרים לא בנויים לתלפיות, שלא זכו לכאלה קיתונות, רק בגלל שמסקנותיהם לא היו מרגיזות כל כך - אבל מסקנות מרגיזות (להבדיל מביסוס רעוע להן) הן נקודת *זכות* למאמר. יותר מדי אמיתות אנו עלולים לראות כמובנות מאליהן, ונחוץ לפעמים לרענן את ערכות המגן שלנו - לחשוב או להיזכר למה בעצם אנו מאמינים בהן. נקודה אחת שהעלה הכותב חשובה יותר מאחרות בעיני: התמוטטות המשטרים באפריקה הפוסט-קולוניאליסטית. עד כה היא לא זכתה כאן לתשובה טובה, פרט לזו של אסף שרעבי, שגם היא עדיין חלקית. אין לי תשובה מוחצת - אני חושב שזו באמת שאלה כאובה. הרעיון של עדיפות השלטון הקולוניאליסטי הוא אכן מגוחך (במקרה הטוב, זו העדפת דבר על כולירה) - ובכל זאת, נניח שאפשר היה להשליט במדינות האלו "וועדה קרואה" מטעם האו"מ (או "המערב"), שתפעל באמת לרווחת התושבים - האם לא היה זה אכן עדיף, למרות שיש בזה משום "כיבוש"? והרי רבים סבורים שהבעיה היא עצם אינוס אפריקה למבנה של מדינות, שהיה זר למקומיים, וגרר חלוקה ל"עמים", שהיתה זרה לא פחות. לכל הפחות אפריקה צריכה לגרום לנו לחדד ולעדן יותר את אמוננו המוחלט והשלם (שלא לומר, הדוגמטי) בשלטון עצמי, בעמים ואפילו בדמוקרטיה. אבל דווקא דרום אפריקה היא לא דוגמה טובה - כלומר, לא דוגמה כל כך רעה. כאשר התחלף השלטון שם, אף אדם *רציני* לא חשב לרגע שהנה באו ימות המשיח למדינה. רבים חששו, וזה לא היה נראה מופרך לחלוטין, שיתחולל שם מרחץ דמים. בינתיים המדינה לא לחלוטין יציבה ועוד מוקדם לסכם סיכומים, אך נראה ש(בינתיים) יאה לומר על דרא"פ מה שאמר פעם מרטין בובר על הקיבוצים: אי-כשלון למופת. המדינה סובלת, אכן, מפשיעה פלילית איומה - אבל זהו. השלטון לא קרס. לבנים רבים היגרו, אבל רבים יותר נשארו. רבים מהם אינם מסתגרים, אלא מחפשים ומוצאים דרכים להשתלב עם השחורים במשטר - באופן דמוקרטי. אגב, סלחו לי על טיעון "כמה מידידי הטובים", אבל אני מכיר אישית שני צעירים לבנים מדרום-אפריקה שהיו בישראל (ויכלו להסתדר כאן באופן סביר) וחזרו לשם, האחד לפני כשש שנים והשני לפני שנה וחצי, כל אחד מהם עם בת זוג ישראלית וילדים בדרך. באשר לשחורים, עד כמה שאני מבין מצבם של רובם השתפר טיפה. אין לי נתונים, אבל אני מסיק זאת בין השאר מתוך הידיעה, לפיה המדינה מתמודדת עם בעיה של מדינות עשירות: הגירה לא-חוקית של שחורים ממדינות שכנות. זה לא היה בתקופת האפרטהייד. הבה נזכר גם שכדי לקיים את האפרטהייד לא יכלו הלבנים להתספק בעליונותם האינטלקטואלית-גנטית, אלא הזדקקו למשטרה חשאית, חיסולים, עינויים ושאר שמחות שאנחנו מכירים. השיטה שהומצאה שם להתמודדות עם העבר, "וועדות הפיוס והאמת", היא בעיני פתרון נפלא למצב בלתי-אפשרי, שאפשר ללמוד ממנו למצבי פוסט-דיכוי בכל העולם. לא, אני די בטוח שכמעט שום שחור לא רוצה לחזור למצב הקודם, ויתרה מכך: אני מעיז לנחש שמעט מאוד לבנים, מבין הרוב שהצביע בעד השינוי, מתחרט על כך. *בחלק הדרומי של אפריקה (זולו. אל תשאלו) |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |