בתשובה לירדן ניר, 02/01/01 2:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
למרות שכבר עבר זמן מה. נושא השיוויון קצת מרתיח אותי. כבר דנתי בו אם אסף אי שם למעלה. האם צריך לקחת מאדם שיש לו יגואר ולתת לאדם רעב? בו ניקח מקרה פשוט. שני ילדים נולדים בשנה מסויימת. שנייהם מגיעים לבית הספר. הראשון מגיע למסקנה כי הלימודים כלל לא מעניינים אותו ומגורש מבית הספר ללא כמעט ידע לאחר מספר שנים השני דווקא לומד ומשקיע בבית הספר ומוציא ממוצא של למעלה ממאה בבחינות הבגרות. (אני מתייחס למקרה זה כאילו שנייהם בעלי אינטילגנציה ויכולת דומים) הבחור הראשון מתחיל מהרגע שבו הוא מסיים את בית הספר לאחר הסילוק לעבוד ומרוויח שכר מינימלי בברכה שליד ביתו. הבחור השני שלמד מרוויח את כספו בכך שהוא עוזר לתלמידים אחרים בשעורים פרטיים. הראשון מתגייס לצבא ובוחר מסלול קרבי בגולני ושם נשאר כלוחם שלוש שנים. גם השני מתגייס ועושה את אותו הדבר אולם בזמן חופשותיו הוא לומד בעצמו נושאים שמעניינים אותו כמחשביים וכדומה. שנייהם משתחררים לאחר שלוש שנים. הראשון מוצא עבודה בשכר נמוך יחסית וכמו כן משכיר דירה וקונה רכב מה שלא משאיר לו גרוש . השני הולך לאוניברסיטה נשאר בבית ותוך כדי זה גם עובד למחייתו בחברה הייטק. לאחר חמש שנים שנייהם נישאים. הראשון נשאר במקומו במקום עבודתו ומרוויח מעט מעל שכר המינימום. ואילו השני שכבר סיים את התואר הראשון עבר לחברה מכובדת ומרוויח משכורת שהיא פי 6 ממשכותו של הראשון. הבחור הראשון בוחר אם אישתו שהוא היחיד שיעבוד ואילו היא תהיה עקרת בית ותגדל את ילדיהם. הבחור השני תומך בכך שאישתו תעבוד גם כן וכך עולה רמת החיים של שנייהם. שני הזוגות בוחרים להוליד שלושה ילדים. הזוג הראשון נמצא במצב שיכולתו לקנות יותר מפזו ישנה על מנת שהאב יוכל להגיע לעבודה בלתי אפשרי. ואילו הזוג השני קונה יגואר . עכשיו שני אנשים בחרו בחייהם החלטות שונות. אחד בחר להצליח והלך בדרך מסויימת. השני ניסה דרך אחרת. האם על זה שהצליח לתמוך בזה שלא הצליח? השאלה החשובה יותר היא מדוע לא הצליח זה שלא הצליח? האם באשמתו? ואם כן האם אם כך יהיה מוסרי לתת לו כסף בזמן שהוא גם מחנך את ילדיו ללכת בדרכו (לא ללמוד וכדומה?) או שאולי לקיחת הכסף מזה שלמד והשקיע וויתר על מותרות אחרות על מנת להצליח אינה מוסרית. למעשה השאלה הנשאלת פה היא מדוע האדם שעשה הכל כדי להצליח ולחיות טוב יותר מאחרים חייב לתרום מכספו במס כאשר ההזדמנויות היו דומות. בנוגע לפיסקה האחרונה שלך. עושר הוא דבר שלא ניתן להגדיר אותו. האם כאשר אתה אם מאה אלף בבנק אתה עשיר? ואם מליון? ואם חשבון שכל חודש משתנה מחיובי לשלילי? האם הסיבה להיותך עשיר היא לא רק גורם של הורים אלא גם גורם שבו אתה לא יודע לשמור על כספך? (כמו בדוגמה שאדם אחד עדיין חיי בית הוריו ואילו השני בוחר להשכיר דירה) היום לרוב האנשים בארץ יש את היכולת ללמוד ולעבוד. אני מכיר אישית אנשים שעברו מהדרום למרכז והסתדרו וגם כאילו שבחרו להשאר בדרום ולחיות מהמיסים שאתה ואני משלמים. אנו מכירים את החוק של קיצבת ילדים שרק עבר ובמקום ללמד להוליד מאט ילדים רק תומך בהגדלת מעגל העניים מרובי הילדים. היום להבדיל מפעם היכולת של כל אדם (לפחות צעיר בגילו) להחליט על חייו ועל איכות חייו לעתיד גדולה מבעבר. הייחס שבו אני כאדם עשיר שבחר להיות עשיר והשקיע בנושא או שאבי עשה זאת בשבילי אינה משנה דבר. משהו השקיע כדי שאני אהיה עשיר (ואני לא עשיר) ואין סיבה שמי שהשקיע יתן למי שהחליט שלא להשקיע. רועי |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. קח את הסיפור שלך ותוסיף תוספת קטנה בהתחלה. שני הילדים דיסלקטיים. הראשון לומד בבית ספר בהרצליה (לא פיתוח, סתם הרצליה) שם יש יועצת חינוכית שמזהה אצלו דיסלקציה בכיתה א ומעבירה אותו לתוכנית לימוד מיוחדת לילדים דיסלקטיים (היועצת הזו גרה ברעננה) החל מכיתה ג' הילד הזה לומד בדיוק כמו שאר הילדים בכיתתו. הילד השני לומד בבית ספר בנתיבות. שם אין יועצת חינוכית ואין תוכנית לימודים מיוחדת לילדים דיסלקטיים. הוא מסומן ע"י המורים כמטומטם (למרות שהוא לא), ונושר מבית הספר בכיתה ח' כשהוא יודע בקושי לקרוא. ב. הילדים של שני החברים הללו מגיעים לבית הספר. שניהם בעלי פוטנציאל גבוה. לראשון יש חדר משלו, השני חי ביחד עם שני אחיו הקטנים באותו חדר, לאחד יש מחשב אישי שמוחלף כל 3 או 4 שנים לדגם מתקדם יותר, השני זוכה לראות מחשב במשך שעה בשבוע במסגרת בית הספר, שניהם נמצאים בבית הספר עד השעה 1 בצהרים אבל לאחד, ההורים יכולים לממן חוגים שונים שבהם הוא מפתח את הכישורים שלו. כאשר הם מתקשים במקצוע מסוים בלימודים, הראשון מקבל מייד מספר שעורי עזר מסטודנטים או תיכוניסטים בעוד שהראשון פותח פער עם החומר הנלמד. (אני לא רוצה להמשיך לספר איך שניהם מתמודדים עם לימודים אקדמיים וחיפוש עבודה בהמשך החיים אבל אם תתעקש אני יכול) ג. רוב אנשי ההיי טק שאני מכיר נוהגים במזדה לנטיס (הבזבזנים) או היונדאי אקסנט (החסכנים). יגואר קונים בכסף שמרוויחים מעסקים או בירושה. כדי להרוויח מספיק כסף ליגואר מעסקים צריך כסף. מי שעבד בשביל הכסף לא רץ לשים אותו בבורסה או לקנות יגואר. ד. אף אחד לא משתמש בכספי המסים כדי לקנות מכוניות פאר לעניים (רק ח"כים, שרים ומנכ"לים של משרדי ממשלה וחברות ממשלתיות נוהגים במכוניות פאר על חשבון משלם המסים, והם לא עניים) שוויוניות פירושה שלשני הילדים יהיו תנאי פתיחה טובים כדי להתחיל את החיים שלהם, לשניהם יהיה יום לימודים ארוך שיאפשר להם ללמוד בשקט גם אם אין להם חדר פרטי, שניהם ייהנו מחוגי העשרה, שניהם יוכלו לקבל שיעורי חיזוק במקצועות שהם מתקשים בהם כדי ששניהם יוכלו למצות את הפוטנציאל שלהם. זה הכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה בתור דיסגרף אני מכיר את הנושא קצת. גם לי היו חיים קשים בהתחלה. אבל אני התעקשתי שאני לא טיפש. לא היועצת ולא המורה הם אילו שניסו להועיל לי. נכון היו לי אבחונים שבהם טענו שאני מעל הממוצא (אני לא זוכר אילו מבחנים עושים בכיתה ו אבל רוב האוכלוסיה שם נמצאת בערך בציון 7 וחצי עד שמונה ואילו אני הייתי ב9 . אז אני בחרתי דרך שונה להצליח. לא לא היו לי מורים פרטיים למרות שהורי רצו שיהיו לי. משום שאני למדתי לזכור. כדוגמה לבחינות הבגרות שלי לא למדתי יותר מיומיים לבחינה והוצאתי ציונים טובים. אבל יכולתי להפוך לסוג אחר של אדם שהיה בכיתה שלי וגם לו אובחן דיסגרפיה. הוא הפריע לא ניסה ללמוד ולא משנה כמה רצו להועיל לו הוא לא הצליח כי לא רצה. אני יכול לומר לך כי לפחות בשנים האחרונות רמת הלימודים באזורים הפחות טובים בארץ עלתה. הסיבה שהיא עלתה פחות קשורה במורים (לא שהיא כלל לא אבל פחות) היא קשורה בהורים של התלמידים והלומדים. בתור אחד שחיי כשנתיים בדימונה ועבד שם, למרות שהאוכלוסיה שם היא מהסוג שברובו מעדיף לבדוק אם אפשר לקבל אבטלה. (ומודה בזה כדרך אגב) אני הגעתי לשם אגב בשביל לעבוד מהמרכז. איכות הלימודים שם לפחות השתפרה פלאים מהסיבה הפשוטה והיא שההורים שם החלו להבין כמה לימודים חשובים. אולם כאשר תלמיד לא רוצה ללמוד הוא לא ילמד. אחי כדוגמה בקושי הוציא בגרות בגלל שלא רצה ולא בגלל שלא יכול היה גם הוא קיבל ציוניים גבוהים מאוד וגם הוא אובחן כבעל ליקויי למידה. אולם ההחלטה שלו הייתה שהוא לא מעוניין ללמוד ולהוציא תעודת בגרות. (היום הוא מצטער על כך) אולם גם הוא למד כי צריך להשקיע וללמוד ועשה ועושה זאת עכשיו אחרי הצבא. האם הילד גר אם שני אחים באותו החדר כלל אל רלונטי שוב מתוך ניסיון של רוב שנות לימודי שחייתי אם אחי באותו החדר. האם יש כסף להורים לעזור יכול להועיל אבל עדיין ילד שירצה להצליח לא זה מה שימנה ממנו להצליח. בכל מקרה התייחסתי במקרה המתואר מקודם לשני ילדים בעלי יכולות דומות ומאפיינים כלכליים דומים. נושא השיוויון לא מפריע לי. מבחינתי שכולם יקבלו את אותו הסל אבל אין שום סיבה שאדם שמכל סיבה שהיא יש לו יותר יתן הרבה יותר מאחר שיש לו פחות. כוונתי היא שהם יתנו את אותו אחוז ממשכורתם ולא אחד יתן 5 אחוז והשני חמישים אחוז. במצב זה עדיין העשיר יתן יותר אבל לא ירגיש שהמדינה חיה על חשבונו. ולמעשה העני מנצל אותו. שוב אחזור על שרשמתי שם למעלה. זה שאני השקעתי יותר או אבי השקיעה יותר או אב אבי השקיע יותר בשביל שלי או להם יהיה יותר נוח זה עדיין לא נותן סיבה שהמדינה תיקח לי חצי משכורת. (אגב אני מאילו שהמדינה לא לוקחת להם חצי משכורת) זכותו של כל אדם שלא להיות רעב אולם אין לו זכות לשבת במדבר ולומר לי אתה שעובד ומתאמץ תדאג לי, לא כי אני לא יכול אלא כי אני לא חושב שזה נחוץ. בנוגע למה שרשמת על האיש במדבר אם המים. היות והוספת לסיפורי אוסיף מאט לסיפורך. האיש מבקש מים ממך ואתה נותן לו כאשר אתה יודע כי אתה הולך לאוטו. למחרת אתה נוסע באוטו ורואה כי האיש שוב מבקש מים, ידוע לך כי יש ברז מים במרחק של שני קילומטר והאיש יכול מבחינה גופנית לגשת לשם ולשתות כמה שירצה ואתה גם מציאה לו את זה שילך וישתה חינם. אולם האיש אומר שהוא מעוניין להשאר פה כי השמש פה יותר יפה בעיניו וגם הנוף מרשים והיות ויש לך מים אין שום סיבה שלא תיתן לו לשתות. אתה נותן לו מים שנית. למחרת שוב אותו הסיפור וכך הלאה. כמה פעמים תיתן לבחור מים? ומתי תאמר לו כי הנוף לא כל כך מעניין אותך ואם הוא רוצה מים שילך כמה מטרים וינסה לשתות לבד. בברכה רועי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נגדיר את הבעיה כך: אם כולם ישלמו 5 אחוז מס, למדינה לא יהיה מספיק כסף כדי לתת את כל השרותים שהיא נותנת (האם אתה מתנגד גם לשירותי החינוך, בריאות, רווחה ועוד של המדינה?). על כן, יעלו את המס לנגיד 35%, ונגיד שזה יספיק (למרות שזה לא, זה יהיה יותר בסביבות של 40%). אז מה יהיה לנו? יהיה לנו אנשים עם שכר מינימום שמשלמים שליש מהמשכורת שלהם למדינה. לא מטופש? הרעיון של מס פרוגרסיבי זה לאפשר גם לאנשים שלא מרוויחים הרבה לחיות מהמשכורת שלהם, ולא להזדקק להשלמת הכנסה (כלומר, לתת מיסים מכיס אחד, ולקבל קצבה מהכיס השני - עם הרבה ביורוקרטיה מיותרת בדרך). ובאשר לדוגמת המים - לפני זמן די רב, נהגתי להגיע לנתניה בתכיפות די גבוהה. באחת הפעמים, עת אני עומד בכניסה לעיר, ניגש אלי אדם ושאל אותי אם יש לי מעט כסף קטן, שכן הוא נתקע בלי כסף לאוטובוס חזרה לתל-אביב. במקרה לא היה עלי כסף כלל, ולכן נאלצתי להשיב את פניו ריקם (אני אף-פעם לא נותן כסף לקבצנים, ובמיוחד לקבצני המכוניות המסכנים אותי ואת עצמם בהתנהגותם, אבל אני יודע אין זה להתקע בלי כסף לאוטובוס, ואני מוקיר תודה עד היום לשתי בחורות שסייעו לי לפני שנים רבות לשלם לאוטובוס מתל-אביב להרצליה). שלושה ימים לאחר מכן, שוב הגעתי לאותה הצומת - וראה זה פלא: אותו האיש *שוב* תקוע ומחפש לו כסף לאוטובוס (אולי עדיין מאז?). כמובן שאפילו לא בדקתי אם יש לי כסף. גם קבצן מכוניות וגם שקרן כרוני? שילך לחפש. סתם, מוריד דברים מהלב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי הי. המדינה מוציאה המון כסף מיותר ומבוזבז. זאת אחת הסיבות שיש צורך בכזאת כמות של מיסים. אם אני לא טועה פורסם בעיתונות שמדינת ישראל היא אחת המדינות שבהם אחוז המיסים הגבוה בעולם. (אני חושב שאנחנו מקום שני או שלישי) אני ממליץ לך ולאורחי האתר לקרוא את ספרו של עזרה זהר. "סדום או חלם" שם הוא מפרט בבהירות איך המדינה לוקחת סתם כסף . למעשה הוא טוען שניתן בהחלט לחיות ללא מס הכנסה וכי ניתן לבטל אותו כליל. במידה וכמות המיסים תרד באופן משמעותי לא יהיה צורך לקחת כל כך הרבה מאיש. שאלת אם אני מתנגד לשרותי החינוך וכדומה. באופן אקרוני באיזו שהיא צורה אני מתנגד לצורה בה הם ניתנים. אני מתנגד לצורת ושיטת החינוך במדינה. כמות במידה ושיטת הלימודים הייתה שיטה שבה מורה מרויח גם לפי הציונים שמוציאים תלמידיו אני מאמין שרוב המורים היו משקיעים יותר על מנת שהתלמיד ירצה ללמוד. אני מאמין שאם במצב כזה המשכורות היו הופכות לגבוהות יותר כי אז גם כמות המורים הטובים הייתה גודלת. אני לא חושב כי על בית הספר לחנך אלא להעביר מידע ואני בהחלט חולק על איזה מידע הוא צריך להעביר ואיזה לא. אני חושב שהשיטה הקודמת של מיסוי על הבריאות הייתה יותר טובה מהשיטה כיום. אולם אני לא קושר בין בריאות לחינוך. והעיקר פה הוא רווחה. אני חושב שהמדינה בהחלט צריכה לדאוג ולעזור למי שלא יכול לעבוד. אבל לא היא לא צריכה לעזור למי שכן יכול אבל מעדיף שלא לעבוד. אני חושב שאת דמי האבטלה צריך היה לבטל כבר מזמן או לפחות לקצר אותם לשלושה חודשים. אני חושב שבמקום לתת דמי אבטלה המדינה יכולה לתת את אותו הסכום למי שעובד בעבודות לא מקובלות (חקלאות בניין וכדומה) וכך להעלות את השכר הנמוך במקומות הללו. השכר שם נמוך לא פעם מהסיבה שלא שווה לקטוף כאשר משלמים אפילו קצת יותר. (אגב אני חקלאי במקור ומושבניק גם היום) בנודע לדמי אבטלה רעיון נוסף. תאר לך כי המדינה הייתה מחייבת אדם לשים מס ממשכורתו באחוז מסוים בצד כחיסכון ובמידה והאדם מפוטר הוא ראשי לקחת ממה שצבר שם כצה שירצה. אם עבד שנה יתכן ויהיה לא כסף רק לחודש או שניים. או עבד 20 שנה יהיה לו כסף לשנה וכדומה. אדם שיעבוד כל חייו או שהכסף ישאר לו בקופה כאשר יצא לאחר שנות עבודתו לפנסיה יקבל את הסכום שצבר בחזרה אליו. בטל את דמי האבטלה לחלוטין והינה שיטה אשר תחייב אדם לעבוד כל עוד הוא מסוגל לעבוד. שוב אדם שבגלל בריאות נפשית או פיזית לא יכול לעבוד על המדינה לעזור לו. ונחזור לדוגמא של המים. ונהפוך אותה לאנשים שלא מעוניינים לעבוד אלא לשבת בבית הקפה בדימונה. האם תסכים שהמדינה תיתן להם דמי אבטלה? או שמה תדרוש מהם למצוא עבודה . (ויש עבודה לכל מובטל כמעט בדימונה)שוב מניסיון של אחד שהיה שם, ויצא לו לדבר אם ראש הלישכה שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק הערה קטנה בקשר לשיטה שהצעת לגבי משכורות המורים - אף מורה לא יסכים לעבוד בבתי הספר בשכונות המצוקה אם הוא יודע שהוא יכול להרוויח פי כמה וכמה בבית ספר באזור עשיר יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב כך. היות וציוני התלמידים היו תלויים בעיקר במאמץ המורה ללמד אותם. ומשכורתו הייתה תלויה בכך גם כן הרי שמורים היו יותר בנמצא גם באיזורי מצוקה. נכון שהיה יותר קל בדרך כלל למורה הנמצא באיזור עשיר אולם עדיין מורה שמשקיע בתלמידיו היה יכול לצאת אם משכורת טובה בכל איזור בארץ. כמו כן ניתן לשפר כיתה אם ציוניים גבוהיים בטיולים וכדומה או בדברים דומים על מנת לתת לתלמידים סיבה נוספת ללמוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לתל אביב? מוזר. בדרך כלל הנרקומנים מבקשים ארבע שקל בשביל לנסוע לבאר שבע. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |