 |
דומני כי אתה שוגה בפירוש כוונתו של דוקינס כפי שתוארה בספרו "הגן האנוכי" - האבולוציה אינה פועלת רק על הפרט הבודד. הגנים אכן מתייחסים אך ורק לשרידת הפרט, ולא לשרידת הקבוצה כולה. לדוגמא: גן שיגרום לנושאו להקריב את חייו למען שני פרטים כלשהם בקבוצה, לא ישרוד לאורך זמן. למה? משום שהגן הוא עיוור לקיומו של גן זהה בקרב אלו שהוא מציל. גן כזה פשוט מתחנן ל"פרזיטים" שינצלו את נכונותו של הפרט להצילם, מבלי שיהיו מוכנים לעשות את אותו הדבר למען אחרים. גן שגורם לנושאו להקריב את חייו כדי להציל שניים מצאציו, לעומת זאת, אינו עיוור כלפי קיומו של הגן במקבלי טובת ההנאה - ולכן ישתמר בתהליך הברירה הטבעית.
אך האבולוציה ככלל, פועלת גם פועלת ברמת הקבוצה השלמה. נגיף האיידס, למשל, נהנה מיכולת שינוי מרשימה - למעשה, מרבית ה"עותקים" שיוצר הנגיף לעצמו כוללים בתוכם לפחות שגיאה אחת. חלקם הגדול של ההעתקים הגרועים הללו מתים עד מהרה, אך המעטים מהם שאכן שורדים, מהווים כוח שהגוף אינו יכול להתמודד כנגדו. כאן אנו רואים כיצד הקבוצה עצמה שורדת, למרות שפרטים ספציפיים בתוכה עשויים לסבול מטכניקת השרידה (נתונים מדוייקים יותר ניתן למצוא בספר Darwin's Ghost של סטיב ג'ונס).
כנ"ל, וכאן כבר מדובר בהשערה פרטית שלי, ניתן לומר לגבי התפתחותם של שני זוויגים - זוויג אחד נוצר כטפיל על הזוויג השני (ואכן - ברירת המחדל של הגוף היא הגוף הנשי, ונדרשים הורמונים מסויימים כדי ליצור גוף זכרי), אך יתרונה של שיטה זו ביצירת גיוון גנטי עלתה על העלות שלה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש