 |
מר נתניהו מסיק מכשלון הדה-קולנוזיציה - והוא אכן כשלון (כתבתי על כך פעם מאמר - דובי, אפשר לקבל קישור?) - מסקנות מרחיקות לכת ומעורערות מיסודן.
אם שחורים בארה"ב קיבלו ציונים נמוכים יותר במבחני אייקיו, אפשר לטעון - כמו מר נתניהו, גבלס, ואנשים טובים אחרים - שהסיבה היא בגזעם הנחות.
אפשר גם לטעון שההשקעה במערכות החינוך המיועדות לשחורים היא נמוכה במיוחד; שחלק דיספרופורציונלי מהשחורים שבארה"ב חיים בעוני, דבר המקשה עד מאד על רכישת השכלה; שרגשות הניכור של השחורים הביאו רבים מהם לבעיטה בכל המערכת, בעיטה שאמנם חוזרת אליהם כבומרנג, אבל איננה אומרת שהם נחותים מלידה.
אפריקה קורסת, וזה נכון. אבל לאפריקה לא היה כל סיכוי. באפריקה מעולם לא הייתה דמוקרטיה ומעולם לא הופנמו בה הערכים ההומניסטיים. אפריקה הייתה שרויה, כשבאו אליה הקולוניסטים, במאבק בלתי פוסק בין שבטים. השלטון הקולוניאלי שם קץ למאבקים אלה ככל שיכל; אבל הוא לא השכיל לטעת באפריקה את ההומניזם, מפני שזה - אכן - היה כורת את הענף עליו הוא יושב. האינסטינקט ההומניסטי - נסיגה מאפריקה - היה נכון; הביצוע היה כושל. אסור היה לצאת מאפריקה לפני שהובאה לרמה המאפשרת לה דמוקרטיה. אבל לכך נדרשות מאות בשנים, ואיש לא היה מוכן לחכות. המערב יצא מאפריקה וכמתנת פרידה, השאיר למקומיים נשק אוטומטי. מלחמות השבטים התחדשו כמעט מיד, והפעם היו קטלניות הרבה יותר. הוסף את האיידס ואת המאבק בין המעצמות, ותקבל את אפריקה של היום.
דמוקרטיה איננה נוצרת יש מאין; היא תוצר של התפתחות הדרגתית, במשך דורות. גרמניה הווימארית הייתה אנטי דמוקרטית בצורה מבהילה; כיום כבר לא חולקים על כך שהימין היה עולה בגרמניה, בצורה זו או אחרת. בגרמניה לא היו מספיק תומכים לרפובליקה. הדמוקרטיה קרסה גם בפולין ובהונגריה, ביוגוסלביה ובאיטליה, ולמעשה בכל מקום שבו לא היו לה שורשים איתנים. ברוסיה מעולם לא היה לה סיכוי. אפילו צרפת, משהושמד צבאה, נכנעה לסיעה הריאקציונרית הגדולה שבה, וביטלה את הרפובליקה. דמוקרטיה איננה עניין של גזע, אינטיליגנציה, מוצא או שפה; היא עניין של תרבות. ותרבות הומניסטית.
ולכן, כמובן, גם הדמוקרטיה שלנו תקרוס.
מילה על מוסר: אין ספק שאין כל שוויון בין אלברט איינשטיין למר נתניהו. ועדיין, גם אם שוויון כזה אינו קיים, *עלינו להניח שהוא קיים* מבחינה משפטית ומוסרית. שאם לא כן, אנחנו יכולים להקים לעצמנו רייך קטן. מר נתניהו ואלברט איינשטיין אינם שווים ולעולם לא יהיו שווים; אבל לשניהם יהיו זכויות אזרחיות ומשפטיות שונות. אלברט איינשטיין יזכר במשך מאות בשנים; איש לא יזכור את מר נתניהו, אלא כקוריוז; אבל לפני בית המשפט, לפני הפרלמנט, לפני המעביד, לפני המפקד - עליהם להיות שווים.
הדמוקרטיה היא שיטת ממשל גרועה, גרועה מאד; אבל היא טובה מהטובה שביריבותיה. הדמוקרטיה - כאשר היא בריאה - מאפשרת העברת שלטון ללא שפיכות דמים. ומהבחינה הזו, אפשר להצדיע לאמריקנים, שקיבלו את פסק בית המשפט, אף כי ברור היה כי הוא שגוי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש