בתשובה לירדן ניר, 27/12/00 23:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם אם תנסה להרביץ בחתול שלך את תורת המוסר של קאנט, הוא עדיין יטרוף להנאתו עכברים. בקיצור, שום חינוך לא יגבר על הנטייה הגנטית. זאת דעת מחברי עקומת הפעמון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הסבר נא מה עושה הנטיה הגנטית כאן? אם זו רק דעתם של מחברי עקומת הפעמון, ולא דעתך, משמע שאין משמעות ביולוגית להבדלים אותם אתה בא להראות. ולכן ההבדלים הם תוצר סביבתי שעליו ניתן להשפיע ואותו ניתן לשנות, על ידי חינוך למשל ,וכך לשנות את אמת ההישגים במבחן ה IQ שלו אתה מיחס חשיבות שכזו. אם אכן כך, כל ההנחה על נחיתות גזעית נופלת על הפנים. ואם אתה סובר שאכן החתול (האם בעל תבונה הוא שאפשר לבחנו ב IQ או ניתן ללמדו תורת מוסר כלשהיא?) החתול ימשיך לרדוף עכברים כי זהו טיבעו, הרי אתה בהחלט מבסס טיעוניך על גנטיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היותה של אינטליגנציה תלוית סביבה (וכבר הצגתי ארבע עשרה פעם את עמדתי בסוגיה זו) אין פירושה שקל לשנות את האינטליגנציה באמצעות חינוך. אפילו אלו שטוענים שניתן לשנות את האינטליגנציה באמצעות חינוך, תזונה נכונה של האם בעוד הילד ברחם וכו\', סוברים שחלון ההזדמנויות הזה נסגר בגיל צעיר מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אכן ההבדלים באינטלגנציה מוכרעים בגיל צעיר, הרי שכולנו צריכים לשאוף לתת לכל הילדים בעולם סביבה כמה שיותר טובה בגיל כמה שיותר צעיר, הלא כן? הבעיה עם הטענה הגזענית (שהיא למיטב הבנתי לב המאמר), היא שטענה זו מצדיקה את המצב הקיים שבו לרבים מילדי העולם לא ניתנת ההזדמנות לממש את מקסימום הפוטנציאל הגלום בהם. אני שוב אסיים בקפיצת דרך, אולי כל הדברים הרעים (עוני,בערות, עריצות, וכו\') נובעים ממצב זה של חוסר שיוויון הזדמנויות, ולא מהבדלים אינהרנטיים בין בני אדם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, הצעה טובה: נעביר תינוקות מקבוצות תרבותיות נחשלות להורים מאמצים בני שכבות משכילות ועשירות. יהיה זה ניסוי מאלף לבחינת התלות בין סביבה לאינטליגנציה. אני מסופק אם תסכים להצעה. ממשלת אוסטרליה מימשה אותה ביחס לאבורג\'ינים לפני 40 שנה (והיום מתנצלת על כך), ואין לי מידע ברור על הצלחתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב שאנחנו מסכימים. עכשיו בוא נרחיב את ה\'ניסוי\' שהצעת לכל ילדי העולם כולו בלי הבדל דת, גזע ולאום וניתן לכולם את שיוויון ההזדמנויות שיאפשר להם, כאמור לעיל, לממש את הפוטנציאל שלהם. הבעיה היא שלשם כך נצטרך לוותר על העמדה הגזענית שהצגת במאמר. נצטרך קודם כל לוותר על הפגיעה הישירה שאנחנו פוגעים בשיוויון ההזדמנויות של ילדי הפליסטינאים באמצעות הכיבוש. אני מסופק אם תסכים להצעה. אגב, הבעיה עם המחקר שהצגת אינה בעיה מתודית, אלא בעיקר בעיה אתית. ניסויים דומים נעשו בהעברת תינוקות מסביבה ענייה (כגון בית-יתומים)לסביבה עשירה יותר (במחקר שאני מכיר היה מדובר במוסד אחר בעל תנאים טובים בהרבה), התוצאה התבטאה בהבדל ממוצע של 30 נקודות (שהם שתי סטיות תקן, הבדל מרשים מאוד) במבחני הIQ שנערכו כעבור 20 חודשים . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבהרה לתגובה: ההבדל שתיארתי היה בין קבוצת ילדים שהועברה לבין קבוצת ביקורת שנשארה בבית היתומים עם התנאים הגרועים יחסית (וגם אבסולוטית). מחקר של הרולד סקילס . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחקר שאתה מציג הוא אכן מעניין ואם הוא אכן בוצע בצורה ראויה (דבר שקורה לעיתים רחוקות במחקרים במדעי החברה) ניתן להחכים ממנו. באשר לדבריך שהדרך לצמצם את אי השיוויון ממנו סובלים הילדים הפלשתינאים היא הפסקת הכיבוש, הרשה לי לחלוק עליך. את הכיבוש הישראלי יחליף כיבוש אחר, גרוע יותר, של ההנהגה הפלסטינית המושחתת, ולא הועלנו דבר. וכבר הרחבתי בנושא במאמר עצמו. אומנם, גם אני תומך בהפסקת הכיבוש בשטחים, לאור הנזק העצום שנגרם לישראל כתוצאה מהחיכוך המתמיד באוכלוסיה הערבית הנחשלת. אך לא בגלל זכות הפלשתינים לשלטון עצמי. אין זכות כזאת. כמובן, הפסקת הכיבוש בצורה שאותה מציע עכשיו אהוד ברק היא, דה פאקטו, השמדת מדינת ישראל, אבל זה כבר נושא אחר לגמרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבה נזכר מה אמור לשקף IQ: את מידת ה*כשרון* ללמוד מתמטיקה (ומכאן, מדעים והנדסה). יכול להיות (שוב, אני \'\'הולך\'\' עם ההנחות שלך רק לצורך הדיון: להראות שאפשר לגזור מהן מסקנות הפוכות) שלא ניתן לשנות לאחר הינקות את הכשרון ללמוד; אבל עם יותר השקעה, בוודאי תסכים שאפשר ללמד את המתמטיקה עצמה, גם את הטפשים-יחסית. מה שמחזיר אותי לרעיון שלי: להשקיע יותר במאותגרים-אינטליגנצית, כדי להגדיל את השוויון-בפועל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בראיון שנערך עם פרופ\' צ\'ארלס מוריי, אחד ממחברי עקומת הפעמון, הוא הודה שדווקא מתוך ספרו הגזעני ניתן לגזור את המסקנה שהעלית. מוריי עצמו הוא ימני קיצוני ודוגל בביטול מערכת הרווחה. ראה לינק - http://y_s_b_s1.tripod.com אומנם, צריך לזכור שהשקעה כספית גדולה בבעלי איי קיו נמוך תתן פירות פחותים מהשקעה דומה בבעלי איי קיו גבוה. ככל שהאיי קיו נמוך יותר - ההשקעה תועיל פחות. (למשל, תנסה ללמד פיזיקה את אלברט איינשטיין ואותי. איינשטיין ילך להמציא את תורת היחסות. אני אשרבט מאמרים גזעניים באמצע השיעור) כך שייתכן שבסופו של דבר שכרנו ייצא בהפסדנו. מה עוד שהיכולת לבצע השקעות ענק בחינוך מבלי להעלות מסים, לפגוע בכלכלה וכו\' היא מוגבלת מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיבה לכך שאני חוזר בי ממשל החתול וקאנט היא הראיון עם מוריי, שאותו קראתי היום ושבו הוא במפורש מסכים עם דברי ירדן (אם כי אינו מסיק את אותה מסקנה מעשית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייב שוב לנדנד: אתה חוזר לסורך כשאתה אומר שהשקעה רבה יותר באינטליגנטים-פחות "תועיל פחות" ("שכרנו יצא בהפסדנו", וכו'). זה שוב שיפוט ערכי: מי שחושב ששוויון הוא דבר טוב, יחשוב שהשקעה כזו תועיל יותר. מי אמר שהמבחן הוא דווקא כמה תגליות פיזיקליות גאוניות יושגו? אפילו "תועלת כלכלית" זה מושג ערכי, כי רבים יחשבו שאחת ממטרות הכלכלה היא השגת שוויון. אגב, דומני שמומחי-כלכלה רבים יחשבו שאפילו מבחינת התוצר הכולל, למשל, כדאי להשקיע כספים ציבוריים באוכלוסיות הנחשלות יותר, כדי להפוך אותן ליצרניות. אבל כלכלה, כידוע, היא עדיין לא מדע מדויק במיוחד. חוץ מזה, נראה שהגענו לשמץ של הסכמה. יופי. עכשיו אפשר להתקדם. אחרי שראינו שיש עקרונות מוסריים (ואולי כל העקרונות המוסריים הראויים לשמם) כמעט אדישים למצב העניינים העובדתי בעולם, נביא עקרון אחר, שבעיני כמה אנשים הוא עקרון מוסרי חשוב: אסור להפלות בין אנשים על בסיס מוצא אתני/גזעי. אפשר לדגול בעקרון זה גם אם חושבים שבאמת לשחורים יש בממוצע IQ נמוך יותר. אפילו אפשר עדיין להפלות מטעמי IQ (לא לקבל לחוג למדעי המחשב אנשים נמוכי IQ, למשל); אבל כאשר מחליטים (כלומר, כאשר המדינה או כל רשות ציבורית מחליטה) כמה להשקיע בחינוך כל ילד, למשל, צריך לבדוק את ה-IQ של כל ילד בפני עצמו, ולהתעלם לחלוטין מצבעו. מעבר למה "אפשר לחשוב" וכל זה, אני חייב להגיד את דעתי (זה מיועד פחות לשחר, ויותר לשותפי לעמדה הליברלית/הומניסטית(/סוציאליסטית?): אני לא ביולוג ולא פסיכולוג. כצופה מהצד, אני משאיר לאנשי המקצוע בתחום לבדוק, אם בא להם, האם קבוצות אתניות כאלה ואחרות הן אינטליגנטיות יותר או פחות על פי הגדרות מהגדרות שונות. המחשבה שאולי "כושים הם טיפשים יותר, בממוצע" לא נראית לי בלתי אפשרית, וגם לא נראית לי חשובה בכלל. זה סתם קוריוז של המציאות. מי שרואה בעצמו ליברל/הומניסט(/סוציאליסט) לא צריך בכלל להיבהל מהאפשרות הזו. אם הערכים המוסריים שלנו מבוססים היטב, אין לעובדות מסוג כזה שום השלכה מעשית. וחזרה אליך, שחר: נדמה לך כי התגלית המזעזעת "אנשים אינם שווים" מערערת את אושיות אידיאולוגיית מדינת הרווחה. קונטרה: האידיאולוגיה הזו *מבוססת* על ההנחה שאנשים אינם שווים. אנשים אינם שווים, ולכן (בתוספת כל מיני עקרונות מוסריים) צריכים החזקים יותר לתמוך בחלשים יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכול מסכימים שתגליות פיזיקליות גאוניות הם דבר טוב (כל עוד אין מדובר בפצצת אטום, למשל). חלק סוברים ששוויון הוא דבר חשוב. אני סבור שהשאיפה לשוויון היא מתועבת. אם הגברת עזגד רוצה לעזור לשוויון בעולם, תתרום את כל רכושה לרעבים באפריקה ותעבור לגור יחד איתם בין עצי הג'ונגל. אין לה כל זכות לגזול ממני מיסים כדי להגשים את השאיפה הזאת, שאיני שותף לה כאמור. לעומת זאת יש לממשלה זכות ליטול מסים גם ממני וגם מהגברת עזגד כדי לקדם טכנולוגיות, שכן קידום הטכנולוגיה הוא קונצנזוס, וגם דעתה של הגברת עזגד נוחה ממנו, שאחרת לא הייתה גולשת באינטרנט. האם יש זכות לממשלה לגבות מיסים מבני כת האיימיש במטרה לקדם את הטכנולוגיה ? אני נוטה לומר שכן (דעתם היא כל כך יוצאת דופן, שאינה ראויה להתחשבות). אבל הדיון הזה לא כל כך קשור למאמר, משום שבו, בניגוד למה שמשתמע מתגובתך, לא כתבתי אפילו מילה אחת נגד מדיניות הרווחה. בתגובותיי מקודם אכן כתבתי נגד הסוציאליזם, אך היה זה יותר כהסבר לשיטת מחברי עקומת הפעמון ולא כהסבר לדעתי שלי (אך לבסוף התברר שהסבר זה אינו משקף את דעתם) והערה אחרונה : הסברתי כבר שכל אימת שניתן להתייחס לאדם כאינדיבדואל, עלינו לעשות זאת, ולכן הקבלה לאוניברסיטה היא על סמך ציוניו של כל נבחן ולא לפי גוון עורו. אבל כאשר, על כורחנו, אנו עוסקים בקבוצות שלמות - מגזרים שלמים באוכלוסייה, עמים אחרים, אז אין לנו ברירה אלא להתייחס אליהם כקולקטיב. בהתייחסות זו לא נוכל להתעלם מאמיתות הנדמות לאנשים רבים כגזעניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה, כל פעם שמתפרסם הדו"ח השנתי על מצב העוני בישראל אז יש כתבות בטלוויזיה שבהם מראים אנשים מסכנים וכולם מרחמים, ומיקי חיימוביץ' עושה מבט עצוב (כמו שכל מבקרי הטלוויזיה אומרים). תרשה לי להסיק מכך שדווקא יש קונצנזוס למען חתירה לשוויון (בגבולות מסויימים)? אולי הדעה שלך, הרואה בחתירה לשוויון דבר מתועב, חריגה בערך כמו האמיש בארה"ב? (השווה בבקשה לעניין העניין הקונצנזוסיאלי בטכנולוגיה: לך אצל באי חנויות הטבע והניו-אייג' למיניהם - כאלה יש הרבה בימינו - ושאל מה דעתם על הקדמה הטכנולוגית. אל תשכח להסב את תשומת ליבם להנדסה גנטית). (אני, אגב, בנוגע לשאלה "על מה מותר לממשלה להוציא כספי מיסים?" מעדיף הכרעת-רוב פשוטה על פני קונצנזוס סוחף כפי שאתה דורש). ועוד שאלה קטנונית: אם, חלילה וחס ושלא נדע, תהיה לך בת (או בן) נכה, או מפגר, לא היית רוצה שהמדינה תבטיח לך עזרה כלשהי? אם כן היית רוצה, האם אתה חושב שזה לא ראוי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, יפה אמרת. יש קונצנזוס למען חתירה לשוויון בגבולות מסוימים. וזה כולל סיוע לילד נכה או מפגר, וגם תמיכה מסוימת בשכבות החלשות. מה שאין עליו קונצנזוס הוא עקידת הכלכלה והיוזמה החופשית על מזבח "השוויון" והפנטזיות הסוציאליסטיות. תוכניות קולוסאליות לשיקום השכבות החלשות כמו אלו שאתה מציע - לא רק שסיכויי הצלחתן קטנים (קשה לעזור למי שאינו עוזר לעצמו) ולא רק שיביאו לקריסה כלכלית, אלא הן אף לא מוסריות, משום שהן מציבות את השוויון כערך ראשון במעלה, בשעה שהשוויון הוא פשוט ערך מתועב, ואין פלא שבשמו קמו כמה אימפריות רשע גדולות. מדוע הרצון בשוויון הוא מתועב ? שוויון אין פירושו שיפור מצבה הכלכלי של החברה. שוויון פירושו שאם יש לי, גם לך צריך להיות, ואם אין לי, גם לך לא צריך להיות. במילים אחרות - שוויון הוא צרות עין. וצרות עין היא מתועבת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סחתיין על הסילוגיזם הנאה בפסקה האחרונה. אבל סילוגיזמים גם אני יודע: שוויון פירושו שאם יש לי, גם לך צריך להיות. ואם אין לי ולך יש, ואפשר לחלק את זה, אז צריך לחלק את זה. במילים אחרות, שוויון הוא נדיבות. ונדיבות היא דבר ראוי לשבח. אבל אני אנסה לנמק יותר ברצינות למה אני רואה בשוויון ערך חיובי. במצב בו שני בני אדם עומדים האחד מול השני, ואחת הרבה הרבה יותר עשירה מהשני (ולא שלאחד יש יגואר ולשניה רק פיז'ו, אלא שלאחת יש יגואר והשני לא ישן בלילה כי הוא לא יודע איך יקנה נעליים לילדיו - וזו כמובן דוגמה מאוד, מאוד מתונה למצוקה כלכלית), אני נוטה באופן מאוד אינסטינקטיבי לחוש שמשהו כאן לא בסדר, ושהיה טוב יותר לו היה עובר קצת עושר מהראשון לשני. זה מין רגש ראשוני, מסוג הרגשות שמהווים בסיס לכל מוסר (ושתורות מוסריות סדורות מתבססות עליהם). רוב האנשים (שאני מכיר), כאשר בוחנים את המצב במדינות כמו מקסיקו או ברזיל, מתקוממים - לא רק כנגד העוני הנורא של רוב האוכלוסיה, אלא גם כנגד הפער בין העוני הזה לעושר המפליג של מיעוט באוכלוסיה. קשה להצדיק רגש כזה על סמך משהו אחר, אבל קשה באותה המידה להצדיק את הרגש האינסטינקטיבי המתקומם נגד אלימות, למשל. אם אתה לחלוטין לא שותף לרגש הזה - אם הפער במקסיקו ובברזיל נראה לך קביל - יכול להיות שאין לי יותר מה להגיד לך. ברור ששוויון, גם אם רואים בו ערך, הוא ערך אחד מני אחדים. לעתים הוא בקונפליקט עם ערכים אחרים (חופש, רווחה כלכלית כוללת), ואז יש למצוא איזונים. לא זכור לי שהצעתי איפשהו כאן "תוכנית קולוסאלית לשיקום" - לצערי אין לי זמן וכישורים לתכנן תוכניות מעשיות. רבים יאמרו שבשיטה הקפיטליסטית אי השוויון הוא צודק, כיוון שהעשירים יותר הם אלו שתורמים יותר לחברה, או חרוצים יותר או משהו. יש לי הרבה נגד הטענה הזו בכלל, שלא כאן המקום להכנס אליו. אבל ברור שבפועל היא רחוקה מלהיות נכונה תמיד: לעתים מאוד קרובות עושר הוא יותר תוצאה של מזל, או של היוולדות להורים עשירים, וכולי - גורמים שניתן לומר עליהם שהם "שרירותיים". ההבחנה הזו בין גורמים "שרירותיים" ל"עניניים" ראויה לבירור מעמיק, אבל בינתיים אפשר להסתפק שוב באינטואיציה, או רגש. אם הגנן בגן הילדים מחלק סוכריות לכל הילדים, אבל לא נותן לרמי ולדנה כי הם ג'ינג'ים והוא שונא ג'ינג'ים, רובנו נחשוב שזה לא בסדר; שזה מקומם; שג'ינג'יות היא גורם שרירותי, ו...אי-שוויון בגלל גורמים שרירותיים הוא לא בסדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה אישית לי אליך. אין לי מושג מה מצב חשבון הבנק שלך, אך אני סמוך ובטוח שהוא טוב מזה של רוב בני העולם השלישי. מדוע שלא תתרום חצי מהכנסתך החודשית לאנשים האומללים הללו ? זה מעט מחוצף לתבוע את שוד רכושם של עשירים ערטילאים במקום לחטט בארנקך שלך. העניין הוא לא אישי, כמובן. לפי השקפת עולמך רכושו של אדם שייך לכלל הציבור וזה יכול לחלק אותו כראות עיניו. אני רואה את תפקידו של הציבור (או המדינה) בדרך אחרת לגמרי. איני ליברטיאני קיצוני, כפי שכבר הסברתי, ואיני פוסל כליל את מדיניות הרווחה, אך בין זה לבין שוד בעלי ממון נוסח רובין הוד, מה שאתה מציע, המרחק רב. בקיצור, ייתכן שאתה חושב שלא מוצדק שלמישהו יהיו במזוודתו שטרות בסך מיליון דולר, אך אין לך כל זכות לגזול אותם ממנו. ממש כפי שאני רשאי לסבור שדיעותיך מוטעות, אך אין לי כל זכות לשלול ממך את זכות הבחירה. כל זה מבחינת התיאוריה הליברטיאנית - קפיטלסטית. אני מודה שלא הייתי תומך בה בהתלהבות כזאת, אלמלא היה לי ברור שסוציאליזם הוא חסר סיכוי (כבר אמרתי שהכול תלוי באינטליגציה ? ולהשקיע כספים באנשים שאינם יכולים לעזור לעצמם - הרי זה כמו לתת כסף לעראפת בתקווה שהדבר ישפר את המצב הכלכלי בשטחים). את גודל הנזק שיכול לחולל הסוציאליזם ימחיש מצבם של החרדים בארץ - הם עניים מרודים דווקא בשל מדיניות הרווחה, שבגללה יכולים הם להרשות לעצמם לא לעבוד. ונחזור לדוגמא של הג'ינג'ים - אם הגנן לא מחלק לרמי ולדנה סוכריות בשל צבע שיערם, צריך לפטרו, משום שהוא מקבל משכורת מהממשלה (בהנחה שמדובר בגן ציבורי), אך אינו ממלא את תפקידו כהלכה. לעומת זאת, אם אדם פרטי יחליט לא לחלק לרמי ולדנה סוכריות, יהיה זה מרושע מצידו, אך לא תהיה זו זכותנו להשחיל ידיים לכיסיו ולהוציא משם עוד שתי סוכריות כדי לתקן את העוול. מה שאכן נוכל לעשות הוא לגשת למכולת, להוציא את ארנקנו, לקנות שתי סוכריות על מקל, גדולות ואדומות. הילדים המתייפחים יביטו בנו בהכרת טובה וחיוך יעלה על שפתיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא רק עניין של צדק חברתי זה גם עניין של פרקטיקה. בחברה שבה יש פער גדול בין עניים לעשירים, שבה העניים לא יכולים להבטיח לעצמם את תנאי המינימום לקיום מכובד ושיש בה שפע שאינו נגיש עבורם (פיתוי) תהיה רמת פשיעה גבוהה. כאשר לאדם אין מספיק כסף כדי לקנות לעצמו אוכל, הוא יכול לעשות אחד משני דברים, להתאמץ יותר כדי להשיג כסף בדרכים חוקיות או להשיג את הכסף בדרכים לא חוקיות. ככל שיהיו יותר אנשים שצריכים להחליט את ההחלטה הזו וככל שיהיו להם יותר פיתויים (כלומר פערים כלכליים בסביבה הקרובה) יהיו יותר אנשים שיבחרו באפשרות השניה. ככל שיהיו יותר אנשים שיאלצו לבחור באפשרות השניה היא תהיה יותר לגיטימית בעיני אילו שצריכים לבצע את ההחלטה הזו. בנוסף, ריבוי מצוקה גורר תופעות פוליטיות מכוערות, מפלגות סקטוריאליות שמקדמות עניינים כלכליים מידיים תוך התעלמות מהמאקרו כלכלה ומההשפעות של ההחלטות הללו על העתיד של המדינה. בסופו של דבר הכלכלה סובלת. בסופו של דבר, מיסוי פרוגרסיבי ומדיניות רווחה הם סוג של ביטוח מבנה חברתי, אתה משלם כדי שלא ייווצר מצב שהמצוקה תגיע לרמות כאלו שיסכנו את מבנה החברה שבה אתה חי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדינות שבהן השוויוניות גדולה אינן מדינות רווחה דווקא או מדינות סוציאליסטיות. מדינות שבהן השוויוניות גדולה הן מדינות שבהן כלל האוכלוסיה נהנה מאינטליגציה גבוהה. השפעת המשטר הפוליטי על השוויון נמוכה בהרבה מההשפעת איכות החומר האנושי במדינה. ולגופו של עניין, העלאת תקציב המשטרה תועיל יותר להפחתת הפשיעה מאשר העלאת קצבאות הילדים בשיעור דומה, וזה פשוט וברור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני יודע המדינות שבהן רמת השוויוניות גדולה הן מדינות שהצליחו לשלב את הגישה הקפיטליסטית עם מדיניות רווחה (כמו למשל בהולנד או באנגליה), הגישה הקפיטליסטית הקיצונית (כמו למשל בארה''ב) רק מגדילה את הפער. תוספת שוטרים לא תעצור את מי שחייב לעבור על החוק (נרקומנים, רעבים) ורק תגרום לו להיות פושע אלים יותר ומקצועי יותר עם הזמן. בנוסף היא תגדיל את מספר האסירים, שהם נטל על החברה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער על העיכוב. לא, זה היה סתם מסיבות פרוזאיות, ולא בגלל ששלפת כנגדי סוף סוף את נשק יום הדין: למה איני מחלק את ממוני לרעבי אפריקה. לא שאני מזלזל בטיעון הזה: הוא כבד משקל. ווריאציות שלו מככבות בדיונים עכשויים בפילוסופיה של המוסר. תשובה חלקית מאוד תהיה חוסר האפשרות *המעשית* שלי לעשות משהו בנידון. אני מוכן להתחייב (לא שיש לזה משמעות מעשית) שאם תעלה יוזמה סהרורית של תרומה מסיבית של ישראל לחלכאי העולם, והדבר יהיה כרוך בירידה דרסטית ברמת החיים שלי, אני אתמוך. מה שכן, שים לב שהטיעון הזה עובד גם נגדך. זאת בגלל שאפילו אתה לא מתכחש למוסר כלשהו. העניין הוא שבאשר לרעבי אפריקה זו כבר לא בעיה של שוויון - הם פשוט *מתים* מעוני. נניח שאתה בטיול בשטח ביום חם, ולפתע אתה נתקל במטייל גווע בצמא וברעב - האם לא תיתן לו קצת מים ואוכל (כשאתה בטוח שעוד שעתיים אתה מגיע למכונית)? האם אינך חושב ש*חובתך* לעשות זאת (ואין זה משנה מה הביא את המטייל ההוא למצבו, ועד כמה הוא טיפש)? אם כן, אז אתה נדרש בדיוק כמוני לתת קצת כסף, לא הרבה, לרעב או שניים באפריקה. אני חושב שהסיבות שאתה לא עושה זאת הן בערך אותן הסיבות שלי. מעבר לזה, אני אשמח אם תפסיק לשים בפי תוכניות שלא העליתי. בשום מקום לא אמרתי כמה כסף צריך לקחת ממי, למה ואיך. הוויכוח שלי הוא רק עם טענתך, לפיה הרצון לשוויון הוא מתועב. אם נחזור לילדים והסוכריות, אתה מסכים שהאדם הפרטי שקיפח את הילדים הג'ינג'ים הוא מרושע. מה גורם לך להסכים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותי לימדו שכל המציל נפש אחת (לאו דווקא מישראל) כאילו הציל עולם ומלואו. איני מבין מדוע אתה זקוק למבצעי ענק למען העולם השלישי, הרי די ב-100 דולר שתתרום מכיסך כדי לסעוד כמה משפחות רעבות באפריקה במשך שנה. ויש כמה אתרים האוספים תרומות כאלו. חפש ומצא. באשר לי עצמי, איני סבור שנתינת כספים לאפריקאים היא מעשה מוסרי. מעשה מוסרי הוא מעשה שהיית רוצה שהכול יהיו שותפים לו. אם הכול יתרמו 100 $ לאפריקה, תשאב הבאר הפתוחה של אפריקה את הכספים מבלי שיותירו בה חותם. אולי הם ישמשו לקניית נשק לקרב הבא של בני הזולו. כפי שאמרתי, אין טעם לסייע למי שאין בו הכישרון המינימלי להיעזר בסיוע, ושאת הסיוע אולי יגנוב ממנו הדיקטטור המקומי. אם יוגדרו במחקר מדעי גורמי האינטליגציה בצורה ברורה יהיה מקום לעשות מאמץ ולהביא את בשורת החוכמה לאפריקה. ואגב, איני סבור שהרעב באפריקה הוא אשמתם של האפריקאים. זו אשמתו של אלוהים שכך ברא את האפריקאים. ובחזרה לילדים הג'ינג'ים : אם למחלק לא היו די סוכריות כדי לתת לכולם, והאפשרות היחידה שהייתה בידו היא לקפח את הג'ינג'ים, מעשהו הוא הוגן וראוי (הדרך הנכונה לבחור את השניים שלא יקבלו את הסוכריות תהיה הגרלה) אם היה מחליט לא לחלק לאף אחד, משום שאינו מסוגל לחלק לכולם - לא היה זה מעשה נכון, אף שהיה זה מעשה שוויוני יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שאותך לימדו מהירושלמי. בבבלי זה דווקא ''נפש אחת מישראל''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרב גורן טען בתוקף שהגרסה הנכונה היא גרסת הירושלמי, ומי אני שאחלוק עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתקוממות מהמצב במדינות עליהן דיברת אינה נובעת מהפערים, אלא מההרגשה שאפשר היה לעזור לאנשים הללו, ולא עושים את זה. כלומר - הדרישה היא לא לשיוויון, אלא לרווחה. יפה אמרת כשטענת ש''היה טוב יותר אם היה עובר קצת עושר מהראשון לשני''. קצת. מספיק כדי שהשני לא יגווע מרעב ברחוב, אבל לא כל-כך הרבה עד כי עושרו של הראשון ישתווה לזה של השני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שכבר עבר זמן מה. נושא השיוויון קצת מרתיח אותי. כבר דנתי בו אם אסף אי שם למעלה. האם צריך לקחת מאדם שיש לו יגואר ולתת לאדם רעב? בו ניקח מקרה פשוט. שני ילדים נולדים בשנה מסויימת. שנייהם מגיעים לבית הספר. הראשון מגיע למסקנה כי הלימודים כלל לא מעניינים אותו ומגורש מבית הספר ללא כמעט ידע לאחר מספר שנים השני דווקא לומד ומשקיע בבית הספר ומוציא ממוצא של למעלה ממאה בבחינות הבגרות. (אני מתייחס למקרה זה כאילו שנייהם בעלי אינטילגנציה ויכולת דומים) הבחור הראשון מתחיל מהרגע שבו הוא מסיים את בית הספר לאחר הסילוק לעבוד ומרוויח שכר מינימלי בברכה שליד ביתו. הבחור השני שלמד מרוויח את כספו בכך שהוא עוזר לתלמידים אחרים בשעורים פרטיים. הראשון מתגייס לצבא ובוחר מסלול קרבי בגולני ושם נשאר כלוחם שלוש שנים. גם השני מתגייס ועושה את אותו הדבר אולם בזמן חופשותיו הוא לומד בעצמו נושאים שמעניינים אותו כמחשביים וכדומה. שנייהם משתחררים לאחר שלוש שנים. הראשון מוצא עבודה בשכר נמוך יחסית וכמו כן משכיר דירה וקונה רכב מה שלא משאיר לו גרוש . השני הולך לאוניברסיטה נשאר בבית ותוך כדי זה גם עובד למחייתו בחברה הייטק. לאחר חמש שנים שנייהם נישאים. הראשון נשאר במקומו במקום עבודתו ומרוויח מעט מעל שכר המינימום. ואילו השני שכבר סיים את התואר הראשון עבר לחברה מכובדת ומרוויח משכורת שהיא פי 6 ממשכותו של הראשון. הבחור הראשון בוחר אם אישתו שהוא היחיד שיעבוד ואילו היא תהיה עקרת בית ותגדל את ילדיהם. הבחור השני תומך בכך שאישתו תעבוד גם כן וכך עולה רמת החיים של שנייהם. שני הזוגות בוחרים להוליד שלושה ילדים. הזוג הראשון נמצא במצב שיכולתו לקנות יותר מפזו ישנה על מנת שהאב יוכל להגיע לעבודה בלתי אפשרי. ואילו הזוג השני קונה יגואר . עכשיו שני אנשים בחרו בחייהם החלטות שונות. אחד בחר להצליח והלך בדרך מסויימת. השני ניסה דרך אחרת. האם על זה שהצליח לתמוך בזה שלא הצליח? השאלה החשובה יותר היא מדוע לא הצליח זה שלא הצליח? האם באשמתו? ואם כן האם אם כך יהיה מוסרי לתת לו כסף בזמן שהוא גם מחנך את ילדיו ללכת בדרכו (לא ללמוד וכדומה?) או שאולי לקיחת הכסף מזה שלמד והשקיע וויתר על מותרות אחרות על מנת להצליח אינה מוסרית. למעשה השאלה הנשאלת פה היא מדוע האדם שעשה הכל כדי להצליח ולחיות טוב יותר מאחרים חייב לתרום מכספו במס כאשר ההזדמנויות היו דומות. בנוגע לפיסקה האחרונה שלך. עושר הוא דבר שלא ניתן להגדיר אותו. האם כאשר אתה אם מאה אלף בבנק אתה עשיר? ואם מליון? ואם חשבון שכל חודש משתנה מחיובי לשלילי? האם הסיבה להיותך עשיר היא לא רק גורם של הורים אלא גם גורם שבו אתה לא יודע לשמור על כספך? (כמו בדוגמה שאדם אחד עדיין חיי בית הוריו ואילו השני בוחר להשכיר דירה) היום לרוב האנשים בארץ יש את היכולת ללמוד ולעבוד. אני מכיר אישית אנשים שעברו מהדרום למרכז והסתדרו וגם כאילו שבחרו להשאר בדרום ולחיות מהמיסים שאתה ואני משלמים. אנו מכירים את החוק של קיצבת ילדים שרק עבר ובמקום ללמד להוליד מאט ילדים רק תומך בהגדלת מעגל העניים מרובי הילדים. היום להבדיל מפעם היכולת של כל אדם (לפחות צעיר בגילו) להחליט על חייו ועל איכות חייו לעתיד גדולה מבעבר. הייחס שבו אני כאדם עשיר שבחר להיות עשיר והשקיע בנושא או שאבי עשה זאת בשבילי אינה משנה דבר. משהו השקיע כדי שאני אהיה עשיר (ואני לא עשיר) ואין סיבה שמי שהשקיע יתן למי שהחליט שלא להשקיע. רועי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. קח את הסיפור שלך ותוסיף תוספת קטנה בהתחלה. שני הילדים דיסלקטיים. הראשון לומד בבית ספר בהרצליה (לא פיתוח, סתם הרצליה) שם יש יועצת חינוכית שמזהה אצלו דיסלקציה בכיתה א ומעבירה אותו לתוכנית לימוד מיוחדת לילדים דיסלקטיים (היועצת הזו גרה ברעננה) החל מכיתה ג' הילד הזה לומד בדיוק כמו שאר הילדים בכיתתו. הילד השני לומד בבית ספר בנתיבות. שם אין יועצת חינוכית ואין תוכנית לימודים מיוחדת לילדים דיסלקטיים. הוא מסומן ע"י המורים כמטומטם (למרות שהוא לא), ונושר מבית הספר בכיתה ח' כשהוא יודע בקושי לקרוא. ב. הילדים של שני החברים הללו מגיעים לבית הספר. שניהם בעלי פוטנציאל גבוה. לראשון יש חדר משלו, השני חי ביחד עם שני אחיו הקטנים באותו חדר, לאחד יש מחשב אישי שמוחלף כל 3 או 4 שנים לדגם מתקדם יותר, השני זוכה לראות מחשב במשך שעה בשבוע במסגרת בית הספר, שניהם נמצאים בבית הספר עד השעה 1 בצהרים אבל לאחד, ההורים יכולים לממן חוגים שונים שבהם הוא מפתח את הכישורים שלו. כאשר הם מתקשים במקצוע מסוים בלימודים, הראשון מקבל מייד מספר שעורי עזר מסטודנטים או תיכוניסטים בעוד שהראשון פותח פער עם החומר הנלמד. (אני לא רוצה להמשיך לספר איך שניהם מתמודדים עם לימודים אקדמיים וחיפוש עבודה בהמשך החיים אבל אם תתעקש אני יכול) ג. רוב אנשי ההיי טק שאני מכיר נוהגים במזדה לנטיס (הבזבזנים) או היונדאי אקסנט (החסכנים). יגואר קונים בכסף שמרוויחים מעסקים או בירושה. כדי להרוויח מספיק כסף ליגואר מעסקים צריך כסף. מי שעבד בשביל הכסף לא רץ לשים אותו בבורסה או לקנות יגואר. ד. אף אחד לא משתמש בכספי המסים כדי לקנות מכוניות פאר לעניים (רק ח"כים, שרים ומנכ"לים של משרדי ממשלה וחברות ממשלתיות נוהגים במכוניות פאר על חשבון משלם המסים, והם לא עניים) שוויוניות פירושה שלשני הילדים יהיו תנאי פתיחה טובים כדי להתחיל את החיים שלהם, לשניהם יהיה יום לימודים ארוך שיאפשר להם ללמוד בשקט גם אם אין להם חדר פרטי, שניהם ייהנו מחוגי העשרה, שניהם יוכלו לקבל שיעורי חיזוק במקצועות שהם מתקשים בהם כדי ששניהם יוכלו למצות את הפוטנציאל שלהם. זה הכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה בתור דיסגרף אני מכיר את הנושא קצת. גם לי היו חיים קשים בהתחלה. אבל אני התעקשתי שאני לא טיפש. לא היועצת ולא המורה הם אילו שניסו להועיל לי. נכון היו לי אבחונים שבהם טענו שאני מעל הממוצא (אני לא זוכר אילו מבחנים עושים בכיתה ו אבל רוב האוכלוסיה שם נמצאת בערך בציון 7 וחצי עד שמונה ואילו אני הייתי ב9 . אז אני בחרתי דרך שונה להצליח. לא לא היו לי מורים פרטיים למרות שהורי רצו שיהיו לי. משום שאני למדתי לזכור. כדוגמה לבחינות הבגרות שלי לא למדתי יותר מיומיים לבחינה והוצאתי ציונים טובים. אבל יכולתי להפוך לסוג אחר של אדם שהיה בכיתה שלי וגם לו אובחן דיסגרפיה. הוא הפריע לא ניסה ללמוד ולא משנה כמה רצו להועיל לו הוא לא הצליח כי לא רצה. אני יכול לומר לך כי לפחות בשנים האחרונות רמת הלימודים באזורים הפחות טובים בארץ עלתה. הסיבה שהיא עלתה פחות קשורה במורים (לא שהיא כלל לא אבל פחות) היא קשורה בהורים של התלמידים והלומדים. בתור אחד שחיי כשנתיים בדימונה ועבד שם, למרות שהאוכלוסיה שם היא מהסוג שברובו מעדיף לבדוק אם אפשר לקבל אבטלה. (ומודה בזה כדרך אגב) אני הגעתי לשם אגב בשביל לעבוד מהמרכז. איכות הלימודים שם לפחות השתפרה פלאים מהסיבה הפשוטה והיא שההורים שם החלו להבין כמה לימודים חשובים. אולם כאשר תלמיד לא רוצה ללמוד הוא לא ילמד. אחי כדוגמה בקושי הוציא בגרות בגלל שלא רצה ולא בגלל שלא יכול היה גם הוא קיבל ציוניים גבוהים מאוד וגם הוא אובחן כבעל ליקויי למידה. אולם ההחלטה שלו הייתה שהוא לא מעוניין ללמוד ולהוציא תעודת בגרות. (היום הוא מצטער על כך) אולם גם הוא למד כי צריך להשקיע וללמוד ועשה ועושה זאת עכשיו אחרי הצבא. האם הילד גר אם שני אחים באותו החדר כלל אל רלונטי שוב מתוך ניסיון של רוב שנות לימודי שחייתי אם אחי באותו החדר. האם יש כסף להורים לעזור יכול להועיל אבל עדיין ילד שירצה להצליח לא זה מה שימנה ממנו להצליח. בכל מקרה התייחסתי במקרה המתואר מקודם לשני ילדים בעלי יכולות דומות ומאפיינים כלכליים דומים. נושא השיוויון לא מפריע לי. מבחינתי שכולם יקבלו את אותו הסל אבל אין שום סיבה שאדם שמכל סיבה שהיא יש לו יותר יתן הרבה יותר מאחר שיש לו פחות. כוונתי היא שהם יתנו את אותו אחוז ממשכורתם ולא אחד יתן 5 אחוז והשני חמישים אחוז. במצב זה עדיין העשיר יתן יותר אבל לא ירגיש שהמדינה חיה על חשבונו. ולמעשה העני מנצל אותו. שוב אחזור על שרשמתי שם למעלה. זה שאני השקעתי יותר או אבי השקיעה יותר או אב אבי השקיע יותר בשביל שלי או להם יהיה יותר נוח זה עדיין לא נותן סיבה שהמדינה תיקח לי חצי משכורת. (אגב אני מאילו שהמדינה לא לוקחת להם חצי משכורת) זכותו של כל אדם שלא להיות רעב אולם אין לו זכות לשבת במדבר ולומר לי אתה שעובד ומתאמץ תדאג לי, לא כי אני לא יכול אלא כי אני לא חושב שזה נחוץ. בנוגע למה שרשמת על האיש במדבר אם המים. היות והוספת לסיפורי אוסיף מאט לסיפורך. האיש מבקש מים ממך ואתה נותן לו כאשר אתה יודע כי אתה הולך לאוטו. למחרת אתה נוסע באוטו ורואה כי האיש שוב מבקש מים, ידוע לך כי יש ברז מים במרחק של שני קילומטר והאיש יכול מבחינה גופנית לגשת לשם ולשתות כמה שירצה ואתה גם מציאה לו את זה שילך וישתה חינם. אולם האיש אומר שהוא מעוניין להשאר פה כי השמש פה יותר יפה בעיניו וגם הנוף מרשים והיות ויש לך מים אין שום סיבה שלא תיתן לו לשתות. אתה נותן לו מים שנית. למחרת שוב אותו הסיפור וכך הלאה. כמה פעמים תיתן לבחור מים? ומתי תאמר לו כי הנוף לא כל כך מעניין אותך ואם הוא רוצה מים שילך כמה מטרים וינסה לשתות לבד. בברכה רועי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נגדיר את הבעיה כך: אם כולם ישלמו 5 אחוז מס, למדינה לא יהיה מספיק כסף כדי לתת את כל השרותים שהיא נותנת (האם אתה מתנגד גם לשירותי החינוך, בריאות, רווחה ועוד של המדינה?). על כן, יעלו את המס לנגיד 35%, ונגיד שזה יספיק (למרות שזה לא, זה יהיה יותר בסביבות של 40%). אז מה יהיה לנו? יהיה לנו אנשים עם שכר מינימום שמשלמים שליש מהמשכורת שלהם למדינה. לא מטופש? הרעיון של מס פרוגרסיבי זה לאפשר גם לאנשים שלא מרוויחים הרבה לחיות מהמשכורת שלהם, ולא להזדקק להשלמת הכנסה (כלומר, לתת מיסים מכיס אחד, ולקבל קצבה מהכיס השני - עם הרבה ביורוקרטיה מיותרת בדרך). ובאשר לדוגמת המים - לפני זמן די רב, נהגתי להגיע לנתניה בתכיפות די גבוהה. באחת הפעמים, עת אני עומד בכניסה לעיר, ניגש אלי אדם ושאל אותי אם יש לי מעט כסף קטן, שכן הוא נתקע בלי כסף לאוטובוס חזרה לתל-אביב. במקרה לא היה עלי כסף כלל, ולכן נאלצתי להשיב את פניו ריקם (אני אף-פעם לא נותן כסף לקבצנים, ובמיוחד לקבצני המכוניות המסכנים אותי ואת עצמם בהתנהגותם, אבל אני יודע אין זה להתקע בלי כסף לאוטובוס, ואני מוקיר תודה עד היום לשתי בחורות שסייעו לי לפני שנים רבות לשלם לאוטובוס מתל-אביב להרצליה). שלושה ימים לאחר מכן, שוב הגעתי לאותה הצומת - וראה זה פלא: אותו האיש *שוב* תקוע ומחפש לו כסף לאוטובוס (אולי עדיין מאז?). כמובן שאפילו לא בדקתי אם יש לי כסף. גם קבצן מכוניות וגם שקרן כרוני? שילך לחפש. סתם, מוריד דברים מהלב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי הי. המדינה מוציאה המון כסף מיותר ומבוזבז. זאת אחת הסיבות שיש צורך בכזאת כמות של מיסים. אם אני לא טועה פורסם בעיתונות שמדינת ישראל היא אחת המדינות שבהם אחוז המיסים הגבוה בעולם. (אני חושב שאנחנו מקום שני או שלישי) אני ממליץ לך ולאורחי האתר לקרוא את ספרו של עזרה זהר. "סדום או חלם" שם הוא מפרט בבהירות איך המדינה לוקחת סתם כסף . למעשה הוא טוען שניתן בהחלט לחיות ללא מס הכנסה וכי ניתן לבטל אותו כליל. במידה וכמות המיסים תרד באופן משמעותי לא יהיה צורך לקחת כל כך הרבה מאיש. שאלת אם אני מתנגד לשרותי החינוך וכדומה. באופן אקרוני באיזו שהיא צורה אני מתנגד לצורה בה הם ניתנים. אני מתנגד לצורת ושיטת החינוך במדינה. כמות במידה ושיטת הלימודים הייתה שיטה שבה מורה מרויח גם לפי הציונים שמוציאים תלמידיו אני מאמין שרוב המורים היו משקיעים יותר על מנת שהתלמיד ירצה ללמוד. אני מאמין שאם במצב כזה המשכורות היו הופכות לגבוהות יותר כי אז גם כמות המורים הטובים הייתה גודלת. אני לא חושב כי על בית הספר לחנך אלא להעביר מידע ואני בהחלט חולק על איזה מידע הוא צריך להעביר ואיזה לא. אני חושב שהשיטה הקודמת של מיסוי על הבריאות הייתה יותר טובה מהשיטה כיום. אולם אני לא קושר בין בריאות לחינוך. והעיקר פה הוא רווחה. אני חושב שהמדינה בהחלט צריכה לדאוג ולעזור למי שלא יכול לעבוד. אבל לא היא לא צריכה לעזור למי שכן יכול אבל מעדיף שלא לעבוד. אני חושב שאת דמי האבטלה צריך היה לבטל כבר מזמן או לפחות לקצר אותם לשלושה חודשים. אני חושב שבמקום לתת דמי אבטלה המדינה יכולה לתת את אותו הסכום למי שעובד בעבודות לא מקובלות (חקלאות בניין וכדומה) וכך להעלות את השכר הנמוך במקומות הללו. השכר שם נמוך לא פעם מהסיבה שלא שווה לקטוף כאשר משלמים אפילו קצת יותר. (אגב אני חקלאי במקור ומושבניק גם היום) בנודע לדמי אבטלה רעיון נוסף. תאר לך כי המדינה הייתה מחייבת אדם לשים מס ממשכורתו באחוז מסוים בצד כחיסכון ובמידה והאדם מפוטר הוא ראשי לקחת ממה שצבר שם כצה שירצה. אם עבד שנה יתכן ויהיה לא כסף רק לחודש או שניים. או עבד 20 שנה יהיה לו כסף לשנה וכדומה. אדם שיעבוד כל חייו או שהכסף ישאר לו בקופה כאשר יצא לאחר שנות עבודתו לפנסיה יקבל את הסכום שצבר בחזרה אליו. בטל את דמי האבטלה לחלוטין והינה שיטה אשר תחייב אדם לעבוד כל עוד הוא מסוגל לעבוד. שוב אדם שבגלל בריאות נפשית או פיזית לא יכול לעבוד על המדינה לעזור לו. ונחזור לדוגמא של המים. ונהפוך אותה לאנשים שלא מעוניינים לעבוד אלא לשבת בבית הקפה בדימונה. האם תסכים שהמדינה תיתן להם דמי אבטלה? או שמה תדרוש מהם למצוא עבודה . (ויש עבודה לכל מובטל כמעט בדימונה)שוב מניסיון של אחד שהיה שם, ויצא לו לדבר אם ראש הלישכה שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק הערה קטנה בקשר לשיטה שהצעת לגבי משכורות המורים - אף מורה לא יסכים לעבוד בבתי הספר בשכונות המצוקה אם הוא יודע שהוא יכול להרוויח פי כמה וכמה בבית ספר באזור עשיר יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב כך. היות וציוני התלמידים היו תלויים בעיקר במאמץ המורה ללמד אותם. ומשכורתו הייתה תלויה בכך גם כן הרי שמורים היו יותר בנמצא גם באיזורי מצוקה. נכון שהיה יותר קל בדרך כלל למורה הנמצא באיזור עשיר אולם עדיין מורה שמשקיע בתלמידיו היה יכול לצאת אם משכורת טובה בכל איזור בארץ. כמו כן ניתן לשפר כיתה אם ציוניים גבוהיים בטיולים וכדומה או בדברים דומים על מנת לתת לתלמידים סיבה נוספת ללמוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לתל אביב? מוזר. בדרך כלל הנרקומנים מבקשים ארבע שקל בשביל לנסוע לבאר שבע. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |