 |
הפילוסוף המנוח בואוסמה מסביר מדוע אין צורך ברפורמה בשפה הטבעית. תרגם, הביא לדפוס והוסיף מבוא: רון בן־יעקב.
|
|
| פילוסופיה ומוסר • או. קיי. בואוסמה • יום ג', 5/8/2003, 22:54 |
|
| |
"מזה זמן רב שאני מהסס אם לקחת על עצמי את הסיכון שהחיבורים הללו עלולים לגרום נזק בל ישוער; אולם עתה, לאור הסיכוי שעשויה לצמוח מחיבורים אלה טובה שאין לחזותה, הטלתי מטבע והיא נחתה בדיוק כפי שחשבתי. היא נעמדה על צידה הצר, והפלתי אותה."
הציטטה הזו לקוחה מהפתיחה שכתב הפילוסוף האמריקאי או. קיי. בואוסמה (O. K. Bouwsma; 1978-1898) לספרו Philosophical Essays, ומדגימה מצד אחד את אופיה של כתיבתו מלאת החן והשנינות, ומצד שני, את גישתו לפילוסופיה. פרופסור בואוסמה לימד כארבעים שנה באוניברסיטת נברסקה וכתריסר שנים באוניברסיטת טקסס, והיה פרופסור־אורח באוניברסיטאות כמו קורנל וקולומביה, היה פרופסור כבוד באוקספורד ונשיא האגודה האמריקאית לפילוסופיה, חטיבת מערב. תלמידו, פרופסור רון הוסטוויט, כתב שעבור בואוסמה, תפקידה של הפילוסופיה הוא להסיר את האשליות שנוצרות על ידי הפילוסופיה, בתהליך מתמיד של ניקוי עצמי מחוסר הבנה ואילוזיות. בואוסמה, שניהל שיחות ארוכות עם וויטגנשטיין והתעמק שנים בכתביו, נהג לבחון בצורה מדוקדקת שימושים שונים בשפה ולהראות כיצד פילוסופים נוטים, מבלי משים, לחרוג מהם.
בכנס שנושאו "האם על הפילוסופים לבצע רפורמה בשפה הרגילה", הקריאו הפרופסורים גרובר מקסוול והרברט פייגל מאמר שכותרתו "מדוע השפה הרגילה זקוקה לרפורמה". מקסוול ופייגל מבקשים לעודד פילוסופים לפתור בעיות פילוסופיות על־ידי שינויים בשפה הרגילה, תוך קביעת מונחים חד־משמעיים ומוגדרים בבירור. ריבוי המשמעות המאפיין את השפה הטבעית הוא, לדבריהם, "עושר השמור לבעליו לרעתו". בואוסמה זיהה מישפט מפתח המופיע בתחילת המאמר שלהם, בו הם קובעים שהשפה הרגילה מעורפלת ורב משמעית, ומנסה לבחון את מידת אמינותו ומשמעותו.
פרסום תרגומי המאמרים מתאפשר הודות לנדיבותה של משפחת בואוסמה ובאישורה. תרגום מאמר זה מוקדש לזכרו של שי לבנה, שהיה פעיל בדיונים פילוסופיים באתר זה. שי לבנה טען בזכות שפת דיבור "מדעית", כדי למנוע בלבול.
ר.ב.י.
מונחי השפה הרגילה הם...
"...כשזנון הספקן למד את תורת הסקפטיות, הוא התאמץ להישאר אדיש אל מול כל מה שקורה לו. וכשפעם אחת נאלץ להתחמק מכלב עצבני, הודה בבושת פנים שאפילו פילוסוף ספקן הוא לפעמים אדם..." (קירקגור)
המשפט בו אני מציע לדון בחיבור זה הוא: "מונחי השפה הרגילה ידועים לשמצה כרב־משמעיים ומעורפלים" (מתוך מאמרם של מקסוול ופייגל). מבחינתי זהו משפט מכריע.
לאחר שהצגתי את המשפט הזה, אני מבקש תחילה להעלות בפניכם שאלה בנוגע למאמר אותו קרא באוזניכם מקסוול: האם הוא כתוב באנגלית רגילה ופשוטה? ישנן סיבות טובות לענות על כך בחיוב. בדף הראשון תמצאו את המלים "אנחנו" - היש מילה רב־משמעית ומעורפלת יותר מזו? - לשיטתם, אני מתכוון -"אנחנו", "שתיין", "להרשיע", "חוקת העיר" (אולי זה היה אמור להיות "חוקה ערמומית"). אם הוא כתוב באנגלית יום־יומית, ברי שהמונחים שבו רב־משמעיים ומעורפלים, ואין לצפות שמישהו יבין אותו. אך אם המאמר אינו כתוב בשפה רגילה, הסיכויים שיובן אינם טובים בהרבה. שהרי לא ניתנו לנו הגדרות, כללים ואקסיומות, ומה נעשה ללא אלה? השאלה הזו מראה לכם את החשיבות המכרעת שיש למשפט ההוא אודות מונחי השפה הרגילה. אמשיך בדיון ואתייחס למשפט זה כאילו הוא כתוב אנגלית פשוטה ורגילה, וכך אכשל בהבנתו, בדיוק כפי שקבעו פייגל ומקסוול. לאחר מכן, אמשיך ואנסה למצוא כיצד אפשר להבין את היותו בלתי־מובן. יש במשפט מונח אחד, "ידוע לשמצה", שאין לי כל בעיה בהבנתו. אני מבין אותו באופן הבא: פייגל אמר למקסוול ומקסוול סיפר לג'ון וג'ון סיפרה לפייגל, וכך זה הגיע אל כולם. ניתן לנסח את הבעיה באופן הבא. מי אמר לפייגל? או איך פייגל גילה זאת?
לפני שאמשיך, אציג דוגמאות מסוימות לשפה הרגילה כדי להבטיח שאנו מבינים מהם המונחים עליהם כותבים פייגל ומקסוול.
אפתח בדוגמא פשוטה ביותר. הנה האיכרה גברת פרוטרו קוראת לתרנגולותיה. הוא קוראת "צ'יק, צ'יק, צ'יק," והתרנגולות רצות או עפות אליה. "כולן רצו אחר אשת האיכר". אחר כך היא מאכילה אותן. דוגמא שניה: מקסוול מקריא את הסיפור על שלושת החזרזירים לשלוש בנותיו הקטנות, תאומות כולן, אלזי וטילי ולוסי. הן יושבות למרגלותיו ומקשיבות שעה שהוא מקריא. כשמקסוול מגיע לקטע "והוא נשם ונשף" כולן מצטרפות, נושמות ונושפות, אפילו מקסוול, שכנראה אינו מבין, כפי שמייד תיווכחו לדעת, שום מילה. ואז, כולם פורצים בצחוק. הן לא אוהבות את הזאב אך לעומת זאת הן אוהבות את שלושת החזירים הקטנים. הדוגמא השלישית היא היצירה הקלאסית של שפת היום־יום, הקטלוג הענק של רשת בתי הכלבו סירס־רובק. אנשים יודעים מה הם רוצים, יש להם כסף לקנות את מה שהם רוצים. הם מתעמקים בקטלוג, עורכים הזמנה, שולחים אותה בצרוף המחאה, ומישהו, אדון או גברת סירס, קוראים את ההזמנה, שמים את התחתונים בקופסא ושולחים אותה למכון. החורף במינסוטה קר.
אתם מבינים, אם כן, איזו משימה של רפורמה לקחו על עצמם פייגל ומקסוול. האמת היא שזה היה הרעיון שלהם. אף אחד לא ביקש מהם לעשות זאת: לא גב' פרוטרו, לא שלישית האחיות מקסוול ולא סירס־רובק. חישבו על כך: לשיטתם, כל המונחים בקטלוג של סירס־רובק הם דו־משמעיים ומעורפלים! אבל של מי בכלל השפה הזו, שהם לוקחים על עצמם לשנות אותה?
כדי לקבל מעט פרספקטיבה על מה שכביכול אומרים פייגל ומקסוול, תארו לכם אסון לשוני, אירוע קטקליזמי כמו במגדל בבל. וודאי תזכרו את הכתוב: "הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו". ניתן להניח שבמקרה זה אלוהים לקח מהם את ההגדרות, את הכללים ואת האקסיומות. כתוצאה מכך הפכו מונחי השפה הרגילה - או שמא היא היתה בלתי־רגילה? - בבת אחת, באותו יום בחודש מאי, לרב־משמעיים ומעורפלים. אולם לצורך ההדגמה, אני מבקש אסון מוגבל. היה זה בלילה וביום שלמחרת, שהמונחים של קריאת־התרנגולות של גברת פרוטרו האיכרה, של סיפור שלושת החזרזירים, ושל קטלוג סירס־רובק, הפכו כולם דו־משמעיים ומעורפלים. נוכל להשאיר את שאר השפה כפי שהיא. שואה קטקליזמית בררנית.
באותו בוקר, גברת פרוטרו קוראת כדרכה לתרנגולותיה. היא קוראת "צ'יק, צ'יק, צ'יק". ומה קורה? תרנגולות אחדות רצות, חלקן לכאן, חלקן לשם, כמה מהן יושבות, נחות, אחדות יושבות על זנבן, מסתובבות ועורכות תרגילים, אחרות מתגרדות, חלק הולכות סחור־סחור, חלק פוסעות קדימה ואחורה וכמה רצות אל הגברת פרוטרו ופוצחות בשיר. גברת פרוטרו צוחקת. היא קוראת לשכנה. היא אומרת: "תראי, התרנגולות שלי יצאו מדעתן". וככה זה. הבה נבחן מה קורה למקסוול המקריא את סיפור שלושת החזרזירים לשלוש בנותיו הקטנות. תוך כדי קריאה מתפרצת אלזי הקטנה: "הו, אבא'לה, אנחנו כבר לא מבינות את הסיפור. כל המילים, חוץ ממילות הקישור, הן רב־משמעיות ומעורפלות. כל כך מעורפלות שאנחנו אפילו לא יודעות מהי הרב־משמעות, וכל כך רב־משמעיות שאנחנו לא מסוגלות להבין כיצד הן מעורפלות. בלי המילים האלה אנחנו לא מבינות אפילו את מילות הקישור. כל הילדים בגן דיברו על זה היום. כולם זכרו שהיה סיפור כלשהו, אבל הם כבר לא מבינים אותו. הם אומרים שהכל נשמע כמו מילמול. זה כבר נודע לשמצה. אבא'לה, אתה יכול לתקן את זה? אבא'לה, מה זה 'נושם ונושף'?" ומקסוול ענה שהמילים נשמעות לו מוכרות אבל למעשה הוא מעולם לא הבין אותן. הוא הצטער שגם הן לא הבינו אותן עכשיו, ולא הוסיף לקרוא בספר הזה באותו יום.
ובאשר למה שעולל האסון לקטלוג: מה לא עבר עליהם ברשת הכלבו סירס. כל המונחים רב־משמעיים ומעורפלים! הם לא הצליחו למלא ולו הזמנה אחת כיאות. כשמישהו ביקש מגרפה הם נתנו לו גרביים. הכל התנהל תוך ניחושים. אנשים החזירו מוצרים שהם בכלל לא רצו, תמורת מוצרים אחרים שהם בכלל לא רצו. אף אחד לא הצליח לומר מה הוא רוצה, ואף אחד אחר לא היה מסוגל להבין את מה שהראשון לא אמר. היה זה ייאוש אחד גדול. אנשים עשו סימנים בידיים במקום להשתמש במילים, וקיבלו את המגרפות. אך במקרה זה, גם הכסף לא דיבר. לדולרים לא היה משמעות. באחת בצהרים סירס־רובק סגר את החנות, וכמו בסיפור של מגדל בבל, חברת מונטגומרי־וורד השתלטה על העסק.
ובכן, האם כך רואים זאת פייגל ומקסוול? האם הם ממשיכים, במצב רוח נבואי, לכתוב בשפה רגילה על סוף העולם, על אסון לא בררני?
אני מבקש לוודא זאת ושואל אתכם: לו הייתם אחד המוחות האמפיריים הללו שרואים נכוחה ופוקחים את עיני כולנו, ויתוש המדע היה עוקץ אתכם והייתם מבקשים לדעת אם מונחי השפה הרגילה הם רב־משמעיים, מה הייתם עושים? האם לא הייתם בודקים ישר בפי הסוס? אציע לכם תכסיס. קחו מילון ובדקו בעצמכם אם בין המילים בעמוד כלשהו ישנן מילים שהמילונאי נתן להם רק פירוש אחד. הנה מה שמצאתי בעמוד הראשון של מילון אנגלי. אחרי המילה הראשונה "a" מופיעים שנים־עשר הסברים שונים. תועבה ממדרגה ראשונה. אני משער שכשפייגל ומקסוול יגיעו למילה הזו, הם ימחקו אחד־עשר מאותם פירושים. אחר כך באות המילים "A-1", "a'-a", "aam", "aardvark", "aardwolf", ולכל אחת פירוש אחד בלבד. אחר־כך באות המילים "Aaron" עם שלושה פירושים, "Aaronic" עם פירוש אחד, "Aaronical" עם שניים, "Aaron's beard" עם אחד ו-"Aaron's rod" עם שלושה. ואולם למילה הבאה, "Ab", יש פירוש אחד בלבד - "החודש החמישי בשנה היהודית המקראית" - ואז מגיע "ab" עם פירוש אחד, "aba" עם שניים, "abaca" עם אחד ו-"abacist" עם אחד. כל אלה מופיעים, כאמור, בעמוד הראשון. כיצד, אם כן, מצא פייגל שמונחי השפה הרגילה הם רב־משמעיים ומעורפלים? נראה שהוא הסתכל לכיוון אחר.
ברור עתה שפייגל ומקסוול אינם כותבים באנגלית רגילה. כאשר הנחתי שהם כן משתמשים בה, שאלתי: כיצד פייגל גילה זאת, שמונחיה הם רב־משמעיים ומעורפלים? אולם כעת אני מבקש לשאול שאלה אחרת: מה הביא את פייגל ומקסוול לקבוע זאת?
אני עומד להסתכן בהסבר הנכון הבא.
אתם וודאי זוכרים שאחרי שדון קישוט קרא יותר מדי רומנים, "דיאטה לא מאוזנת", הוא התחיל לראות כל דבר דרך משקפי הספרים. הוא ראה טחנות רוח כענקים, משרתות כנסיכות, קערה של הספר כקסדת זהב, פונדק כטירה. קשה לומר שהוא באמת ראה את טחנות הרוח, את המשרתות וכו'. אבל זה בכלל אינו דומה לפייגל ומקסוול, לפחות לא כל כך דומה, אם כי זה דומה קצת, ואולי יותר ממה שהייתם מצפים. כשם שדון קישוט קרא רומנים וכתוצאה ראה טחנות רוח כענקים, וכשם שברור שפייגל ומקסוול קוראים ספרי מדע, עדיין אי אפשר לומר שהם רואים טחנות רוח כענקים או משהו בדומה לזה. בכל זאת יש להדגיש שהם קוראים ספרי מדע ורואים את השפה הרגילה דרך משקפי השפה של מדעים מסוימים. וקשה לומר שהם מבחינים בכלל בשפה רגילה, בקריאותיה של גברת פרוטרו, בסיפור על שלושת החזרזירים, או בקטלוג.
כדי להסביר זאת, הרשו לי להזכיר לכם איך זה לקרוא בספר גיאומטריה. אם תוך כדי קריאה באאוקלידס אתם נתקלים בעמוד 70 במונח שאינכם מבינים, תדפדפו חזרה לעמוד 3 ושם תמצאו את ההגדרות, הכללים והאקסיומות, הקובעים בקפידה את מה שאתם יכולים לעשות עם המילה הזו בתוך המערכת הגיאומטרית. במקרה שהתנאים הללו לא מולאו עבור מילה מסוימת, "אפרוח" למשל, יש למחוק אותה או ליצור עבורה תנאים מתאימים. היא תוסר או תתווסף למערכת. ובכן, שימו לב למה שכנראה קרה. אחרי שנים של קריאת גיאומטריה וקריאה מועטה בלבד בסיפור שלושת החזרזירים הגיע מקסוול ביום בהיר אחד למילה "חזיר" בעמוד 70 של סיפור שלושת החזירים, והיא הפתיעה אותו - והוא דפדף באופן אוטומטי אל עמוד 3 כדי למצוא בו את ההגדרות, הכללים והאקסיומות. הוא נדהם. מה? אין כללים! לא ניתן לקיים שפה ללא כללים! הוא משתף את פייגל בבעיה ויחד הם קובעים ומייצרים כללים לכל המושגים. משסיימו הוגשמה המטרה הפילוסופית.
הבה נראה: עבור מי נוצרו הכללים הללו? באופן טבעי - עבור גברת פרוטרו, עבור מקסוול הקורא סיפורי ילדים - עכשיו הוא יהיה מסוגל לקרוא בהבעה - ועבור סירס־רובק, המוכרים. האם הם בכלל שמים לב? כלל לא. אם פייגל יאמר לגב' פרוטרו שהיא איננה יכולה לקרוא לתרנגולות ללא כללים, או אם הגב' פרוטרו אינה יכולה לציין את הכללים ואפילו פייגל אינו יכול, היא תענה שלא עדכנו את התרנגולות ושהן באות בכל מקרה. ומה עם שלוש הילדות הקטנות של מקסוול, והלקוחות? גם הם, בבורותם המשוועת, מבינים. אך זה מה שמתקבל כשמתייחסים לשפה הרגילה כאל גיאומטריה מופקרת. גיאומטריה, אותה פוחזת שנשלחה למוסד החינוך־מחדש של פייגל. עכשיו אתם מסוגלים להבחין בבירור מהי המטרה הפילוסופית: להתייחס אל השפה הרגילה כאל גיאומטריה. כך, על־פי פייגל ומקסוול, מייצרים בעיות פילוסופיות. בהסבר הזה יכולים להשתמש גם אם רוצים להימנע מדבר מה. ומה בקשר לכל אותם כללים? ללא ספק הם עושר השמור לבעליו לרעתו. עושר ולא צורך.
האם טעותו של דון קישוט, שראה טחנות רוח כענקים, פנטסטית יותר מטעותם של פייגל ומקסוול הרואים את השפה הרגילה כגיאומטריה? נניח שמישהו מציע לשכתב את סיפור שלושת החזרזירים כך שייראה כהוכחה למשפט פיתגורס, עם הכל ההקדמה המגובבת על צלע היתר של החזיר השלישי והמשיק לעקמומיות זנבו של הזאב. מבולבלים? זהו רק פרט אחד מתוך הבלבול הכללי. אם תבחנו את כל מונחי השפה המדוברת כאילו הם תוכננו למטרות של הוכחות, זה מה שתקבלו.
תארו לעצמכם את הדבר הבא: מישהו, אולי ברגסון, רואה בטעות את הגיאומטריה כשפה רגילה. הוא נכנס להלם. מה? אין זמנים! שפה ללא כלים לטיפול במאפיין כה בסיסי של עולמנו? הרי זה מגוחך. ומה בדבר פעלים פסיכולוגיים? אנחנו זקוקים למשולשים שחושבים ומייחלים וקוראים לתרנגולות ובוכים. במצבה הנוכחי, הגיאומטריה ממש אילמת. חשבו על כך. אין כינויי־גוף! איננו יכולים לומר "פייגל" בגיאומטריה. האיש שחושב כך עומד להיפטר מהגיאומטריה. ואחר כך? אחר כך מופיעים הרפורמטורים, פייגל ומקסוול, מן העבר השני. הם כותבים מאמר בנושא: מדוע יש לבצע רפורמה בגיאומטריה למטרות פילוסופיות. ומהי תלונתם? שמונחי הגיאומטריה כבולים לכללים. הם סובלים מעוני השמור לבעליו לרעתו. הם אוהבים חופש. הם מציעים לרופף מעט את הכללים. יהיה לנו היצע עשיר של מונחים רב־משמעיים, לחלקם שתים־עשרה וריאציות. נחוצים כמה מושגים מעורפלים, כדי לאפשר קו "בערך" ישר. הם יהרסו את הגיאומטריה, אבל הם נחושים להתאים אותה כך שאפשר יהיה לספר על שלושת החזרזירים כל דבר שמישהו אי פעם ירצה לומר אודותם, דברים שכבר נאמרו ודברים שטרם נאמרו. מיותר לומר שגם הם אינם מצליחים. השינויים היחידים שהם מצליחים לעשות הם שירבוט סימנים במחברת. אאוקלידס ממשיך ללגלג על מאמציהם. למרות זאת, מה שהם מנסים לעשות, לרופף כמה דברים בגיאומטריה, מקביל באופן נאה ביותר למה שפייגל ומקסוול האחרים מציעים לעשות, קרי, להדק כמה דברים באנגלית הרגילה. האם המלכה תשעה לעצתם הנבונה? והנשיא?
עתה נשוב לשאלתי המקורית: האם המאמר של פייגל ומקסוול כתוב בשפה רגילה? על כך עניתי: לא. אם כן, האם הוא כתוב באיזו שפה אחרת? אשאיר שאלה זו פתוחה. כל תשובה יכולה להוליך שולל. המילים תהיינה באנגלית.
חיבור זה הוקרא בכנס של האגודה האמריקאית לפילוסופיה, חטיבת מערב. מאמרם של פייגל ומקסוול פורסם ב-Journal of Philosophy.
כל הזכויות שמורות לוו. ג'יי. בואוסמה (קליפורניה), רון בן־יעקב (תרגום). עריכה לשונית: דרור יובל ומערכת "האייל הקורא".
|
קישורים
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש