בתשובה לרון בן-יעקב, 10/08/03 17:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אבל ברצינות, למי יש זמן לקרוא את מדור הרכילות של הפילוסופיה? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אדון נכבד. אבל ברצינות, למי יש זמן להודיע כי אין לו זמן לקרוא את מדור הרכילות וכו'. מדובר כאן בספר מעניין מאוד, שמתנהל יפה מאוד עם הראשומון של האירוע. ראוי לציין כי אל מול הדיאלוגים של סוקראטס הוא מראה, עבורי לפחות, את מה שעבר על הדיאלוגים הפיל' במהלך ההיסטוריה האנושית, ודבר זה נושק (ואולי - רק נושק ולא יותר) אף לעניין המתודה. קיימים פילוסופים שמציינים, במהלך התייחסות (דיאלקטית בעיקרה, תלוי כמובן בסדר-הגודל של האיש) לדעות קודמות של אחרים, שמות פרטיים ואף נוהגים באירוניה ובהלבנת פנים, וזאת מתוך תשוקה טהורה ועזה, או ממניעי 'רצון לעוצמה', כך שלעיתים מקרים אלו הם אף חלק מהספרים הקדושים עצמם. עובדה היא שבואסמה, אדם מכובד ואוטירוטה גדולה ממני אין-שעור (אינני יודע לגביך) בוחר לציין מאורעות מהכרותו האישית עם ויגנשטיין, כפי שצוטט במאמר שצירף מר.אלכסנדר מאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לבריאות. יש הבדל בין לציין מאורעות אישיים בהיסטוריה של הפילוסופיה לבין לכתוב ספר שלם שהוא בגדר אופרת סבון פילוסופית. בכלל, כל הנטייה הזו לעסוק בטפל. לא מעט אני שומע אנשים פוסלים דברים של ניטשה "כי הוא היה מטורף" או של היידגר כי הוא היה נאצי, שופנהאואר כי הוא מיזנארופ. וכו'. אז אנקדוטה פה ושם זה משעשע ולפעמים רלוונטי במידה מסויימת אבל לקרוא ספר שלם? אני אישית הייתי מעדיף לקרוא ספר עם תוכן, אבל, כפי שכבר אמרתי, לבריאות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |