בתשובה לדוד פלד, 08/08/03 14:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
דוד שלום אני עדיין באמצע הקריאה של המאמרים (וזה לא עונש אלא כיף דווקא..:) ). לבינתיים. אני שוברת לעצמי את הראש: אני רואה את השפה כמפרידה בין האדם לבין הרקע (העולם) כלומר כחיץ; חיץ כזה שמאפשר אובייקטיביזציה של המהויות והעצמים (היא המצביעה עליהם, כמופרדים מאיתנו שאיננו "דבוקים לרקע" ולכן-) באופן כזה שלמעשה מקשר בין העולם לבין העצמי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם תרחיבי את המשפטים שהתחלת את מגיעה לתפיסה הקלאסית של העולם מאז אפלטון, קרי - יש מהויות עצמאיות שאליהן מנסים להתקשר. השפה תהיה מוצלחת יותר אם תתאר את הקשרים האלה טוב יותר, לפי מודל של שפת על שגם היא מהות בפני עצמה. הפוסטמודרנים הרלטביסטים דוחים כל אפשרות לקיום אמת שאינה מובנית בתוך השפה. טענתם העיקרית היא שהפרכה אינה הפרכת עובדה אלא הצבת משפט שלישי הסותר את שני המשפטים שקדמו לו. האמת, אינה אלא אמת לוגית וככזאת מתייחסת למשפטי אמת או למשפים שקריים. טענה זו שוללת כל קשר בין ''נכונותה'' של השפה למידת ''תאימותה'' בתיאור עובדות. הצבת דרישה כזאת טומנת בחובה הכרה של מציאותה של שפה עילית של הטבע או של אלוהים שהיא חיצונית לנו. לגישה זו אין מצב שבו קיים מצד אחד הטבע ומצד שני אנחנו. קיים רק מצב אחד שאנחנו היננו חלק אימננטי של הסובב אותנו וכל מה שינסה להפריד (דוגמת שפה לגישתך ולגישה הקלאסית) אינו אלא ניסיון מלאכותי שיכשל. לי משום מה הטיעונים נשמעים מאד משכנעים ואני מחפש מי שיסתור אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוד קראתי שוב את המאמר שלך ושל בואוסמה. וגם את התגובות המלומדות; וחשוב לי להדגיש מיד שאין לי את הידע הרב שיש לכל המתדיינים כאן וכי התגובה שלי היא צרוף של אינטואציה (ומקווה שלעניין) ושל מעט ידע. אני לחלוטין לא רלטביסטית ואפילו די מתעבת את הפוסט. ויש כאן להרגשתי איזה לופ קטן. הלופ שאני חשה בו נעוץ בדיוק בדבריך שבסוף הפיסקה השניה: "הצבת דרישה כזאת (של הפוסט) טומנת בחובה הכרה של מציאותה של שפה עילית של הטבע או של אלוהים שהיא חיצונית לנו." כלומר: בעיני, מקור הסמכות טמון באמת חיצונית שהשפה ואנו בעצם מתקשרים עמה. השפה היא תוצר של אותה אמת חיצונית, שהיא אה-פריורית ומולדת. אנו שייכים לאותה אמת חיצונית אבל מופרדים ממנה. והנה, גם עמדתו של הפוסט מרמזת על אפשרות כזאת. שהפוסט נולד ויונק מקנאט. אבל עם זאת הפוסט פועל כנגד תורה זאת בדרך התנהלותו, בכך שהיא נותן תוקף לכל משפט שאינו זקוק למקור סמכותי ולאמת כלשהי חיצונית. כלומר. בעייתו הגדולה והמרכזית של הפוסט לדעתי ממוקדת בפן המוסרי שלו. מאחר שכפי שציינת, עצם הצגת מצב העניינים של הפוסט מרמז גם כן על אמת חיצונית, אלא שהוא אינו מחוייב לה. בעניין השפה לעצמה ומאמרו של בואוסמה (שהתרשמתי שהוא קצת אימפרסיוניסטי, כלומר מציג יותר פרספציה מאשר קונספציה ואפשר שזה מפני שאני לא מכירה את תורתו ואותו.) התחושה שלי, מן המאמר, שלמעשה הוא מספר על בדידותו של האדם כמצב קיומי מוחלט הבא לידי ביטוי טרגי בדרך שבה פועלת השפה; כיצד אנו נוכחים בכל פעם מחדש שאין למעשה שפה פרטית; על אף ולמרות העובדה הקיצונית והמוחלטת שאנו פרטיים כל כך לכל אחד מאיתנו אישיות נפרדת בעלת רגש וחושים מאוד פרטיים ומבט משל עצמו על העולם. כל זה קשור בעיני למהות השירה והאמנות יותר מאשר לפילוסופיה פרופר. אבל נדמה לי שהאמנות פילוסופית לא פחות מן "הפילוסופיה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר למשפט הסיום שלך, אני רוצה לצטט מה שכתב רון הוסטוויט, תלמידו של בואוסמה: "הפעילויות והדיסציפלינות האחרות של "מדעי הרוח" humanities, ספרות, מוסיקה, תיאטרון, אמנות, היסטוריה, כפופות לפילוסופיה, הינו ללימוד הדקדוקי של קונספציות. הם כפופות לפילוסופיה דרך מהותם העקיפה והאומנותית". דרכם העקיפה, משום שרק פילוסופיה ניגשת בצורה ישירה לשאלות הגדולות, בעוד שלאומנויות יש מימד (או בלעדיות) של הנאה. לכן הפילוסופיה היא זו שנמצאת במרכזה של "תרבות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קארנאפ כתב בסיום מאמרו ''דחיית המטאפיזיקה'' על הדמיון בין מטאפיזיקה ושירה - לשניהם יש עבורו את אותו המשקל הטענתי, כלומר שניהם ריקים מתוכן טענתי אך ההבדל בין מטאפיזיקה ושירה הוא ששירה לא מתיימרת לעסוק בדבר פרט לאסתטיקה בעוד שמטאפיזיקה כן (בכך היא מטעה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק מתוך סקרנות- למה בעצם אתה מתכוון כשאתה אומר מטא-פיזיקה? תוכל להדגים תזה מטפיזית מוכרת ולהראות מדוע היא ריקה מתוכן? זה אינו אתגר אלא שאלה בלבד, אגב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתכוון למטאפיזיקה במובן המקובל והנפוץ ביותר של המילה. לדוגמא: סיבות ראשוניות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מכירה את קארנאפ אבל אני מרשה לעצמי להתנגד לדבריו ולהכריז כי לדעתי, ליתר דיוק לעניות דעתי, השירה אינה ריקה מתוכן טענתי. בלי להביא מובאות או דוגמאות בשלב זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנה, העמדה שאת מביעה נשמעת בדיוק כמו פלטוניזם - קיום של אידאות, למידה כהזכרות, אמת חיצונית וכן הלאה. אבל שימי לב באילו ביטויים חסרי פשר עמדה זו גורמת לך להשתמש: "חיצונית ... מולדת", "שייכים ... אבל מופרדים ממנה". אלו לדעתי סימני היכר לתיאוריה לא קוהרנטית. גם אפלטון לא ידע להסביר באופן מדויק כיצד לוקחים הדברים חלק באידאות. > אבל נדמה לי שהאמנות פילוסופית לא פחות מן 'הפילוסופיה'. זה רק נדמה לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש אמנות שברור לי שהיא פילוסופיה ויש אמנות... שרק נדמה לי, שהיא פילוסופיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והטוב הוא פחות או יותר זהה מאשר היפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה שואל אם הטוב זהה ליפה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. אני מצביע על חוסר המשמעות של טענות כמו ''האמנות היא פילוסופית'' ע''י פאראפראזה של משפט חסר משמעות מפורסם. האירוניה, מסתבר, בוזבזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היא לא בוזבזה. סתם החזרתי לך. אבל האמת שהניסוח שלך קצת מרח את האפקט האירוני. כי כתבת: "והטוב הוא פחות או יותר זהה מאשר היפה". והתעוררה שאלה - זהה למה. לכן האירוניה מוסמסה. דווקא לזה מצאת לנכון להגיב? זו הייתה אמירה קצת רגשנית שלי אבל שולית בתוך התגובה שכתבתי.... בכל אופן - תבורך והרבה בריאות לך :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא...[אנחה] לא התעוררה השאלה "זהה למה?". זהו גם לא ניסוח שלי, זהו תרגום די מדויק של ויטגנשטיין אשר הדגש בו הוא על כשל רעיוני בסיסי. "whether the good is more or less identical than the beautiful" חבל שלא קראת את הפסוק המקורי לפני שענית. (האירוניה, מסתבר, רק גוברת.)> "דווקא לזה מצאת לנכון להגיב?" שימי לב שהגבתי בעיקר לחלק הראשון של דבריך. פלטוניזם, זוכרת? ההערה לגבי האמרה המסיימת שלך הייתה בגדר הערת סיום שולית, את זו שהחלטת לדוש בה, לצערי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תעברו לפסים לא נעימים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחתי את ההתייחסות לפלטוניזם ואני מתנצלת. וזה הכל ברוח טובה אני אומרת גם בתגובה לאייל האלמוני. לא זכרתי את ויטגנשטיין כשקראתי את דבריך. ואני לא זוכרת מאין זה. את הטרקטטוס קראתי. אבל את חקירות עדיין לא. בכל אופן, וזה מצחיק אבל בכל זאת אני מעזה, אני הייתי מתרגמת את המשפט אחרת ויכול מאוד מאוד להיות שאני טועה. (לי יש את התרגום של עדי צמח אגב לטרקטטוס.) אני הייתי מתרגמת את המשפט כך: בין אם הטוב יותר או פחות זהה מאשר היפה. וזה מעורר מיד את השאלה - זהה למה. גם המשפט המקורי באנגלית לדעתי מעורר את השאלה הזאת. הייתי מתרגמת כך בגלל ה-: identical than the beautiful, כלומר בעיקר בגלל ה- than. כלומר ה than עושה התייחסות כלומר נותן רפרנט כלשהו למשהו שנמצא מחוץ למשפט, לפי ההרגשה שלי. אבל בסופו של דבר פתאום אני שמה לב שלא הבנתי מה רצית לומר באותה תגובה ראשונית שממנה השתרשרנו. אבל זאת לא הערה עוקצנית אלא סתם הודאה והודעה על אי ההבנה שלי את דבריך במקור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> את הטרקטטוס קראתי. אבל את חקירות עדיין לא. במקרה זה, אם יורשה לי להעיר, עשית את רוב העבודה השחורה אבל עצרת לפני שהגעת לזהב. מומלץ הרי לקרוא את החקירות רק לאחר שקוראים את הטרקטטוס, אך בעוד שהטרקטט הוא קשה לקריאה (במיוחד ללא עזרת פרשנות) החקירות כתובות בסגנון שונה לחלוטין - סוחף ומשכנע. במילים אחרות את בפוזיציה האידיאלית להנות מאחד הספרים הטובים ביותר בפילוסופיה. בעוד שהטרקטטוס מורכב (לכאורה) מ 7 משפטים והאלבורציות עליהם, כל מי שקורא מבין שהמבנה ההירככי הנוקשה לא ממש תורם להבנה של הרעיונות המובעים בספר. למעשה יש צורך בקריאות רבות או בהיעזרות בטקסט פרשני עד שמצליחים לקלוט בצורה ברורה את התיזה המועברת. בחקירות, לעומת זאת, כבר בקריאה של האפוריזם הראשון יש תובנות מרחיקות לכת והספר מצליח לשמור על רמה גבוהה של עושר רעיוני בצורה די אחידה לאורכו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא למדתי פילוסופיה ואני אקח את דבריך לתשומת ליבי. תודה ניק. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |