בתשובה לאלכסנדר מאן, 07/08/03 19:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אלכס, לא התרעמתי על הביקורת, אלא כפי שצריך היה להיות ברור לכל בר בי רב, על הטון ועל החיפזון. אין מה להוסיף בנידון וד"ל. כשקראתי את הפיסקה השניה שלך בפעם הראשונה, קצת התבלבלתי. האם קראנו את אותו חיבור של בואוסמה? הבאתי את הסברו של הוסטוויט בתגובה 162113 שאמור שבחיבור הזה בואוסמה רצה *להאיר* את תשומת הלב לעובדה שאם רוצים לפתח שפה "גאומטרית" שתחליף את "השפה הרגילה והמעורפלת", הרי יכולים לקבל תוצאות מוזרות. וודאי שהוא לא 'מתלונן'. בכלל, מהמעט שלמדתי מקריאה בו ועליו, באופן כללי הוא איננו שואף להתנצחויות שמובילות ל"נצחון" תאוריה מסוימת על אחרת, אלא לשיטתו, פילוסופיה זה תהליך בלתי פוסק של בחינה וניקוי עצמי. נראה לי שמה שכתבת בהמשך הפסקה הזו גם יש בילבול כלשהו. בואוסמה מראה שקביעתם הראשונית של ה"ה פייגל ומקסוול שהשפה הרגילה היא מעורפלת ורבת-משמעויות, איננה עומדת במבחן המציאות. במילון יש מלים עם משמעות אחת. כשאני כותב "פקד" אתה יכול להבין את המילה לפי הקונטקס שלה (אותו "שימוש" וויטגינשטני?), למרות שלמילה הזו יכולות להיות משמעויות שונות. אני לא חושב שהוא 'מעוניין' לעשות דבר מה בקשר לשפה. אם כבר, הוא 'מעוניין' למצוא שימוש "עצל" בשפה של מאמר שקורא ליצירת שפה חד-חד-ערכית. הוסטוויט כתב על בואוסמה שהוא הוטרד מקלישאות ובחירת גרועה של מלים בגלל הרגלים עצלים [של הפילוסופים]. הוא חותר תמיד למצוא את השימוש הפשוט, הרגיל במילים, ולהראות כיצד השימוש הזה מתנגש עם השימוש הפילוסופי. (אגב, ההתנגשות הזו יוצרת עבורו הרבה פעמים הזדמנות הומוריסטית). כך שבעצם, אם חושבים על זה, יש כאן נקודה מעניינת ביותר. בעוד הוא מנסה להראות שהשאיפה לשפה חד-משמעית מובילה לאירוניה ואבסורד. בעוד הוא מראה שלמרות שהשפה הרגילה היא כביכול מעורפלת ורב-משמעית, אנחנו כן יכולים ל"השתמש" בה "למובנים" שונים. אך, מהצד השני, הוא חותר לנקות את שפת השיח הפילוסופי משימוש קלוקל, מחוסר תשומת לב למשמעויות שונות שעולות מניסוחים כאלה או אחרים. אני יכול להפנות אותך למאמר מרתק שהוא כתב על האידיאליזם ברקלי. כל המאמר נסוב על בחינה של קטע מפורסם בו כותב בוסוול על ג'ונסון שבעט באבן וקרא "כך אסתור אותך [את ברקלי]". אחת השאלות המרכזיות שבואוסמה בודק היא מה בדיוק רצה ג'ונסון לסתור על ידי בעיטה באבן? דוגמה אחרת, שיכולה להסביר את שיטתו במאמר שלנו, מצאתי בספר על חוויות אישיות מסמינרים של בואוסמה. בואוסמה חתר תמיד להבין כל מושג, והעביר כל שימוש במינוח טכני תחת ביקורת פילוסופית קפדנית. "אם סטודנט היא אומר 'שיפוט סינטטי אפריורי' הוא היה שואל אם זה 'מינוח משפטי'. אם מישהו היה אומר 'אי אפשר לחוות כאב של אחר' (באנגלית זה ברור יותר to have another person's pain) הוא היה שואל 'זה כמו לקחת to have מכונית של אחר?'. הכוונה איננה להתעלל בתלמידים המסכנים, אלא לנסות לרדת לעומק משמעותו של משפט כזה. זה בא בעקבות מה שבואוסמה כתב על וויטגנשטיין "שמלמד רגישות חדשה בקשר לשפה". אני למד שויטגנשטיין חשש מזה שה"רגישות" הזו תהפוך לקטלוג של "נקודות השקפה" שונות, "ביהייויוריזם", "אנליטי-אמפירי" וכו'. ו' וב' יצאו נגד סכנת העמדות הקבועות האלה. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |