בתשובה לNik The Greek, 07/08/03 19:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
המושג בהחלט אומר לי משהו - אולם יחד עם זאת אין להכחיש שאדם מושפע לעיתים מדברים שלמד ובהם התעניין, לפחות לדעתי. אם מישהו מציין שפלוני הגיע מתחום לימוד מסויים ועבר לתחום אחר אין בכך השמצה, מה גם שהנדסת מכונות (ומאוחר יותר מתמטיקה) העניקו לויטגנשטיין יכולת השקפה 'קלאסית' מתחומי מדעי הטבע המדוייקים ומתחומי אסכולת מדעי הרוח. טענתי היחידה הינה בקונטקסט זה הינה שהאדם אינו חיה לוגית, וכך גם שפתו מבחינת הסמאנטיקה והפרגמאטיקה שטמונים בה, שהינם תלויי מקום, השכלה, מטא-נאראטיב ועוד. במידה רבה האדם נדון להיות תבנית נוף הדברים אותם ספג ובהם התעניין, ו'מותר' בהחלט לציין תחום התעניינותו או לימודיו, כמו גם תחומים שונים מהם הושפע בבואנו לציין אפשרות נוספת למוטיבציה המנחה אותו. דוגמא: אם יבוא פלוני ויטען כלפיי שהתעניינותי הרבה בכתבי ק.ג. יונג משפיעה על תפישת עולמי, ייתכן ויצדק מאוד - גם בבואי לבצע ניתוח או בניית נראטיב היסטורי. הנחת ביניים: אין כל ספק שהדברים שויטגנשטיין עשה ופיתח על ידי מחקרי הלוגיקה והשפה הנם דבר חשוב מצד אחד - וזאת על ידי הערותיו והארותיו לשיטת הלוגיקה הבוחנת - אולם ברור שתפישה זו עשוייה לעמוד בדרכה של פילוסופיות אחרות ושפתן, בכל האמור למשמעויות שונות של 'מעבר' שהן לעיתים מבקשות להעניק. והערה נוספת לכוון רב"י - אני מתרכז בתגובות אלו בויטגנשטיין מתוך נסיון להבנת הדברים שבואוסמה כתב, אולי מתוך רפלקס לשיטתי היונגאית... נראה לי במבט גס ומכליל שקיימת כאן מעין 'תחרות' סמוייה בכל האמור לפילוסופיה 'הגיונית' וחיצונית יותר, שמיוצגת על ידי רבים בעולם האנגלוסכסי, לבין פילוסופיה גרמנית 'כבדה' הטמונה ב-500 שנה של אידיאליזם ורומנטיקה. ויטגנשטיין בחר לעמוד בצד האנגלי, מסיבותיו הוא - ולכן אני משער שהשפיע כה חזק על מערכות הפילוסופיה האנגלו-אמריקאית בהקשר זה. מבחינה זו ניתן לראות גם את העדפותיו של בואוסמה, שבמידה רבה ממשיך לטפח קו ויטגנשייני ברור בניתוח זה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמח שהבהרת את דבריך, חששתי בתחילה שזיהיתי בהם בוז לויטגנשטיין שמקורו באי-הבנה שלו על רקע אד-הומינם. שים לב אבל שעצם ההבחנה בין הסמאנטיקה, הפראגמטיקה והסינטקס, או יותר נכון ההתייחסות לסמאנטיקה כמרכיב אוטונומי שעומד במרכז הניסיון לגבש תיאוריית משמעות היא הנחה שויט' יצא נגדה אשר מקורה בתפיסת התמונה אוגוסטינית. כלומר אם יש לך משהו נגד תפיסת המשמעות של ויט' שברצונך לנמק כאן אז תצטרך ללכת קצת אחורה מכיוון שהנחותיך אינן מוסכמות על ידי הכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמח על סילוק אי ההבנה, ומתנצל על ניסוחי הכושל משהו. באשר להמשך פיתוח הויכוח האמור בינינו: אינני יודע אם הדבר רצוי מבחינת בעל המאמר, ועל כן נצטרך לשאול אותו אם הדיון על ויטגנשטיין רצוי בבחינת *מראה מקום* לבואוסמה. אני מסכים לגבי הנחותיך בכל האמור לתמונת העולם האוגוסטינית, אך לדעתי הבעייה העיקרית שעמדה בדרכו של ויטגנשטיין היתה קיקגור, אך כאמור - אינני יודע אם זהו הנושא של מאמר זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלכס, מצחיק שאתה מתלבט אם להסיח את הנושא (זה כמו אוף טופיק?),אחרי מה שעוללנו (http://mann.blog.lab.co.il/thread.php3?rep=463) לדיון תמים על פולקסוואגן חיפושית (http://mann.blog.lab.co.il/story_21). כאמור,בואוסמה וויטגינשטיין הולכים ביחד, מה עוד שגם קירקגור ובואסמה הולכים ביחד. הוא כתב רבות על שניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רון, בדיונים המתנהלים בבלוג שלי אנחנו יכולים לפנטז מצידי על עב''מים, ולהגיע מכל דבר לחוק גודווין. זה בלוג הרהורי בעל אופי פרטי יותר, עם סגנון וחן משלו. כאן לעומת זאת, הייתי מעדיף באמת להתרכז בדיון על דברי בואוסמה - למרות שכמובן שיש לי מה לומר על ויטגנשטיין וקירקגור, או מדוע כנראה בואוסמה הבין בדיוק את הבעייתיות של ויטגנשטיין עם דתיותו של קירקגור. זהו דיון 'כבד', שבו גם מתווכחים על קומו של יו''ד. מאחר ותילי תילים של דיו נשפכו בעקבות ויטגנשטיין, יהיה עלינו להגביל את הדיון לשלושת דמויות אלו בלבד בנקודות עליהם אני בדיוק מדבר. שים לב שהטענה המרכזית שלי מתייחסת פעם נוספת למתח מעניין שקיים בין סוגי פילוסופיית ה'פנים' שמקורן כמעט וללא יוצאי דופן בהגות גרמנית, לבין פילוסופיה פראקטית ומדעית יותר שהתבססה בעולם האנגלוסכסי, שמשכה אליה גם הוגי דיעות יהודים כמו גם את ויטגנשטיין שבחר בדרכה - אולם למרות בחיררה זו נשאר 'קרוע' משהו, כפי שבא לידי ביטוי בהתייחסותו לקירקגור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר בLW עסקינן אז עלה בדעתי שכדאי לצרף את הלינק הבא המהווה לדעתי מבוא מצוין לשתי התקופות שלו: זה קצת ארוך אבל כתוב היטב. כמובן, אין שום תחליף לקריאה של הטרקטטוס ושל החקירות - שניהם הכרחיים להבנת ויטגשטיין בצורה סבירה (אפילו מינימלית) - אבל המבוא עושה עבודה מצוינת בלהסביר את הטרקטטוס (שקשה מאוד לקריאה) ובלתמצת את "חקירות פילוסופיות" (שכיף לקריאה אבל די ארוך). זהו, עשיתי את חובתי. חבל שהדיון דעך כל כך מהר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |