האם הבגדים (נעליים, תיקים...) שאתה קונה הם מותגים ידועים? | 1359 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
האם הבגדים (נעליים, תיקים...) שאתה קונה הם מותגים ידועים? | 1359 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
כי אני חסרת עמוד שידרה (וגם כי זה פשוט כיף). |
|
||||
|
||||
אני קונה כמעט רק מכנסיים של "ליוויס" (או חיקויים כשאני לא מצליח להבדיל) כי אני אוהב את הגזרה שלהם והם יחסית שורדים לאורך זמן. אני קונה נעליים מותגיות כי יש לי נסיון רע עם נעליים לא מותגיות שמתפוררות אחרי זמן קצר יחסית. כל השאר (חולצות, לבנים) אני קונה מה שמוצא חן בעיני (או בעיני אישתי) וכמעט אף פעם זה לא מותג. מה אני אמור להצביע? |
|
||||
|
||||
לחייך, ולהיות שמח שאתה יכול. |
|
||||
|
||||
הבגדים היחידים שיש לי שהם מותגים נתקבלו במתנה או נקנו ביד שניה. אני מאמין שאין טעם לבזבז כסף טוב על הנעת מכונת הקפיטימטום העולמית. |
|
||||
|
||||
מוכנים לפרט? |
|
||||
|
||||
לשלוח תמונות להוכחה |
|
||||
|
||||
דובי מעולם לא אמר שהוא לא לובש בגדים. להפך, דובי אמר שהוא לא ממש מחבב את מבנה הגוף שלנו, חרף דיאטות וחדרי כושר. בכל מקרה, קישורים לתמונה של דובי ניתנו פה בעבר. מספיק לציין שיש תמונה שלי באתר במה חדשה, אם את ממש רוצה לדעת איך אני נראה. |
|
||||
|
||||
דווקא מבנה גוף סבבי בהחלט |
|
||||
|
||||
וזה כבר הופך להיות נוהל חשוד. אני לא קונה מותגים, אבל לא כי אין לי כסף ולא מסיבות עקרוניות. אני פשוט באמת ובתמים מעדיפה ג'ינס בנות עשר שנים מחנות יד שניה, על פני ליוויס חדש. כבר כתבתי בעבר שנדמה לי שכל עניין המותגים נעלם אי-שם בגיל ביה"ס. לא? |
|
||||
|
||||
"בנות עשר שנים" בסדר (אף על פי שאני חושב שצריך להיות "בני עשר שנים") אבל "מחנות יד שניה"? למה? זה נראה לי די מגעיל, מין אופנת-היפים כזו. כמו להעדיף לשבת על מושב אסלה שחומם על ידי מישהו. |
|
||||
|
||||
מה הקשר? נושא ההיגיינה לא רלוונטי ("מכבסים" -נגה, 2003), ואם המראה שלהם היפי בעיניך, זה לא קשור להיותם יד שניה - גם ג'ינסים חדשים שנראים כך יפריעו לך, לא? |
|
||||
|
||||
אם התשובה *שלי* היא לא רק זאת בעלת מספר המצביעים הגדול ביותר, אלא (לפחות נכון לרגע זה) זוכה ברוב מוחלט מקרב המצביעים. משהו כנראה השתבש בסקר (או בי). |
|
||||
|
||||
בשביל מה יש אמא? |
|
||||
|
||||
אתה לובש את אמא שלך? |
|
||||
|
||||
לא... היא קונה לי את הבגדים. |
|
||||
|
||||
פרט לפריחה המדהימה שלו, זאת הרצינות שהוא מייחס לכל תגובה. |
|
||||
|
||||
לפני שמר נאורי ירוץ לרופא, הפריחה התיחסה לעץ הנקרא על שמו :) |
|
||||
|
||||
לו הייתה לי פריחה, הייתי שם לב אליה לפניך. |
|
||||
|
||||
בתגובה 133516 |
|
||||
|
||||
כמובן. וכאשר תהיה הודעה, שמן הראוי להתייחס אליה ברצינות, הרי שאז אתייחס אליה בבדיחות הדעת. |
|
||||
|
||||
חבל הכביסה של השכן תמיד ירוק יותר. חוץ מתחתונים. אני עוד לא לובשת אותה מידה כמו גיברת זליבנסקי, אבל הפלנלים של בעלה נחמדים. |
|
||||
|
||||
נדיר לתפוס אותי לבוש במותג ("תמנון" זה מותג?), נדיר קצת פחות לתפוס אותי עם תיק, אבל נדיר הרבה יותר עם תיק ממותג ("מודן" נחשב?), אבל בתחום אחד אני מקפיד על מותגים: עטים. נכון שמאז חתימתו של רבין על מדשאת הבית הלבן, הפך גם ה"פילוט" למותג, אבל אני, בתחום זה, מקפיד על מותגים, איך לומר, סנוביים יותר. יש לי אפילו הסבר לכך (מה הסבר, תרוץ עלוב ותו לא): עט יקר, גם אם תתן למישהו, "רק למלא את הטופס", גם תדאג לקבלו חזרה, ועט נובע, כמו אישה, לא משאילים. _____ דורון, שבחיקוי נוסף לעלמה כתב את התגובה הזאת רק בשביל לשאול האם מישהו מכיר מתקן עטים נובעים. |
|
||||
|
||||
אני חושבת שב''דנה'', ברחוב דיזנגוף (ממש ליד דיזנגוף סנטר). אני די בטוחה שגם אם הם לא מתקנים הם ידעו להגיד לך מי כן. |
|
||||
|
||||
תודה. |
|
||||
|
||||
זו ה-שיטה. גם של בגדים וגם של הודעות-של-עצמי. בלי כסף: עם כסף: (לזה אפשר להוסיף את "שתיים", בשינקין (לא רחוק מגלידה באר שבע) ואת "No Logo" בבוגרשוב. בשתיהן אפשר לקבל זיכוי/החלפה על בגדים ישנים). |
|
||||
|
||||
כן, חוץ מזה ש''קדמת עדן'' (ספרים ודיסקים) עברה לככר דיזנגוף, מול ''דרבי בר''. |
|
||||
|
||||
ושלנורות שם יש נטייה להתפוצץ ללא שום סיבה נראית לעין. _______ העלמה עפרונית ומידע פנימי. |
|
||||
|
||||
מה ההבדל בין "כי הם יפים יותר" לבין "כדי לעשות רושם טוב"? למה שמישהו ירצה שהבגדים שלו יהיו יפים אם לא כדי לעשות רושם טוב (אפילו על עצמו)? אולי בתור איזושהי הצהרה אומנותית אבל זהו בערך. ומה בדבר אפשרות "תמיד. בגלל לחץ חברתי"? גם "אם וכאשר יש לי כסף" זו אפשרות תמוהה. איך קונים משהו כשאין לך כסף (אשראי נחשב כסף)? |
|
||||
|
||||
רק תלונות כל הזמן (-: "כי הם יפים יותר" אומר ש*אתה* חושב שהם יפים יותר. יכול להיות שאז, אכן, תלבש אותם כדי לעשות רושם, כי אתה חושב שבגדים יפים עושים רושם. זה שונה ממצב שבו אתה לובש אותם כדי לעשות רושם בלי שתחשוב שהם יפים יותר (נניח, אין לך דעה על יופיים): כי אתה חושב, נניח, שמותגים עושים רושם מעצם היותם מותגים. אני חושב שיש אנשים כאלו ויש כאלו, ושמדובר בשתי גישות שונות מהותית למותגים. ברור שלא תקנה אם אין לך כסף. התשובה הזו מתארת מישהו שמעדיף עקרונית מותגים, אבל מסיבות כלכליות יכול להרשות לעצמו מותגים רק לפעמים. זה לא היה די ברור? (בפרט לאור התשובה השניה אחריה, ובהתחשב בהגיון שיש - ויש! - בסדר התשובות.) |
|
||||
|
||||
שאולי בעצם יש לה שני חלוקות משנה. א. מי שיכול להרשות לעצמו לא קונה מותגים (הכוונה לשמות הנוצצים המוכרים) אלא הולך לחנויות אקסלוסיביות שהמוטו שלהם הוא "אם אתה שואל מה המחיר, נכנסת לכאן בטעות". יש להם גם מוטו משני "מי שקונה כאן לא מתעניין במותגים משום שבד"כ בחברה שלו כולם קונים בחנויות האלה". דוגמא לחנות כזו היא רשת החולצות והעניבות הבנלאומית (נשים וגברים) Pink, ויש מקומות הרבה יותר יקרים מהם. ב. בגדים ונעלים על פי הזמנה מיוחדת. למשל, סנדלרים (לא מתקני נעלים אלא Cobbler שזה היה מקצועו של אחד ה.כ.אנדרסן) שמחיר זוג נעלים אצלם מתחיל מ4500$ )ארבע ספרות). תאריכי ההזמנה נקבעם לא לפי לוח השנה אלא לפי העונות - מנעליך, גבירתי, יהיו מוכנות למדידה ראשונה לקראת סוף הסתיו שיבוא עלינו לטובה. כמובן שכולם מכירים תופרות וחייטי עילית שמכינים בגדים על פי הזמנה, וכל בגד הוא יחיד במינו ומחירו מצריך משכנתא שניה. אך ישנן חנויות הלבשה שתופרים חולצות וחליפות על פי הזמנה, והמחירים גבוהים אבל לא מסחררים. אין להם שם מותגי שמוכר ברבים, אך מביני עניין יודעים במה מדובר מבחינת נוחיות ותאימות הבגד, עמידותו בשיני הזמן וטיב היצור. |
|
||||
|
||||
כנראה שאין דברים כאלה בארץ. בהקשר לסעיף השני ראוי כמובן להזכיר את תופרי החליפות הלונדונים עפ''י הזמנה אישית מיוחדת. ג'נטלמן המכבד את עצמו לעולם לא יקנה חליפה בחנות או, רחמנא ליצלן, בכלבו... |
|
||||
|
||||
גם ג'נטלמנים אין בארץ... |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אתה כל כך ארסי, תיזהר לא לנשוך לעצמך את הלשון. |
|
||||
|
||||
יש מעטים. אני זוכר שבזמנו בתוכנית של גבי גזית (כשהיא עוד הייתה בערוץ הראשון) התארח חייט שמכין חליפות עבור רוב חברי הכנסת. הוא סיפר שיצחק שמיר היה בוחר תמיד רק בדים מתוצרת הארץ והייתה לו העדפה ברורה לכחול כהה, כנראה שכחול מגביה. כשגבי שאל את החייט מה הוא חושב על החליפה שהוא לבש (מכנסיים וחולצה בצבע המרזה, כמיטב אופנת שנות השמונים, עם עניבה אדומה מפי. וי. סי) החייט פשוט התפקע מצחוק (ביקיות מאופקת) והסביר שמה שגבי לובש זה לא חליפה אלא סתם בגדים שהוא קנה בחנות. |
|
||||
|
||||
מה שאתה אומר, בעצם, הוא שחסרה הקטגוריה ''לעולם לא, כי יש לי יותר מדי כסף''. |
|
||||
|
||||
''אני לא לובש בגדים'' מה שאתה מתאר זה לא בגדים, זה יצירת אומנות.... |
|
||||
|
||||
לא יצירת אמנות אלא הצהרת הון :) |
|
||||
|
||||
מדוע (מלבד "איכות", נניח) להעדיף מותג אמיתי על חיקוי מוצלח לו? |
|
||||
|
||||
למה מלבד "איכות"? ולמה "איכות" במרכאות? האיכות חשובה, ובהרבה מקרים "הדבר האמיתי" עדיף על-פני חיקוי מוצלח מפני שהוא פשוט איכותי יותר. עדיף (לדעתי) להשקיע יותר כסף (אם וכאשר יש לך, כמובן) בבגד שלא יהרס אחרי כמה כביסות. <שטחיות> חוץ מזה שכשקונים מותגים אז יש על הבגד את התווית של המותג. יש אנשים שזה עושה להם את זה </שטחיות>. |
|
||||
|
||||
והאנשים שזה *באמת* עושה להם את זה (התוית ולא האיכות), שטחיים גם מחוץ לתגי פסודו HTML. |
|
||||
|
||||
סתם סקרנות, איזה דברים צריכים "לעשות לי את זה" כדי שלא אהיה מוגדר כשטחי? |
|
||||
|
||||
לא מדובר פה בהגדרות אלא בדעות סוביקטיביות לחלוטין. אם בכל זאת אתה מעוניין לשמוע את דעתי האישית (והבלתי מחייבת בעליל), אז אני חייב לשאול : "באיזה הקשר?", לפני שאני עונה. |
|
||||
|
||||
אני מעוניין לשמוע את דעתך האישית, ואני לא בטוח שאני מבין את שאלת ההקשר. אשאל את זה אחרת: למה אתה חושב שהאנשים שזה "*באמת* עושה להם את זה (התוית ולא האיכות), שטחיים גם מחוץ לתגי פסודו HTML"? או, מה הקריטריונים שאתה מפעיל כדי להגדיר את הזולת כשטחי? |
|
||||
|
||||
לגבי ההקשר: רק רציתי לדעת אם מדברים באופן כללי או ספציפית על קניית מותגים. הקריטריון האישי העיקרי שלי (שאיננו היחיד ושאיננו מחייב אף אחד אחר) הוא עודף סוציאליזציה. לדעתי בני אדם המחוברתים באופן מופרז, אינם יכולים להיות בעלי עומק, משום שרוב הקוגניציה שלהם מוכתבת ע"י הסביבה. קשה למצוא עומק בזה שמעוצב מבחוץ (באופן מופרז) ולכן אני רואה באנשים כאלה שטחיות מה. דוגמא טובה להתנהגות הסובלת מעודף חיברות היא ההתנהגות שבה אדם קונה בגד *רק* בגלל התוית המתנוססת עליו1 (בשביל להיות כמו כולם, בשביל להפגין סטטוס חברתי ושאר הירקות שהסוציולוגים מדברים עליהם). הקריטריון הוא כזה: לסוציולוג מאוד קל לנתח ולהסביר את התנהגותו של פלוני אלמוני? פלוני אלמוני הוא אדם שטחי, לדעתי. דוגמא : לפני עשור בערך, הייתה פניקה בישראל לגבי קניית נעלי Rebook, במנותק לחלוטין מאיכות הנעל המתפוררת2 הזו ומעיצובה (ניתן היה למצוא נעליים מקבילות עם מותג שונה, באיכות זהה, אבל העם רצה Rebook). אם זו לא שטחיות, מה כן? כמובן שבגדים זה רק אספקט קטן ומצומצם של האדם ויכול להיות אדם שהוא שטחי בהקשר של לבוש ובעל עמקות בהקשרים אחרים. חוץ מזה, קצת שטחיות עוד לא הרגה אף אחד. בתור אחד שמצדד בחוש מידה בחיים - גם אני מדי פעם חוטא ב"חטא" השטחיות ואף נהנה מכל רגע. ________ 1 כאמור, אין לי שום דבר נגד קניית מותגים, כאשר המותג מציין את איכות הבגד. 2 אין לי מושג לגבי איכות מוצרי Rebook המגיעים היום לארץ, כך שאין כאן שום אמירה על מותג זה כיום, בארה"ק. |
|
||||
|
||||
מאיפה הגיע הקריטריון הזה? הרעיון בסוציולוגיה הוא להסביר את התנהגותו של פלוני בלי קשר למידת שטחיותו של פלוני. הסוציולוגיה יכולה להסביר את התנהגותו של כל אחד, גם שלך. |
|
||||
|
||||
מאיפה הקריטריון? מהכיס שלי. כמו שאמרתי, מדובר בהערכה אישית לחלוטין. ממתי הסוציולוגיה עוסקת בהתנהגותו של פלוני כאינדיבידואל (במנותק ממושג החברות)? לא כולנו עברנו אותו תהליך סוציליזציה ולא כולנו עברנו תהליך סוציליזציה בעוצמה דומה. יש התנהגויות שלא ניתן להסביר ע"י הסוציולוגיה בשל הגדרת התחום (ולא בגלל שהמחקר הסוציולוגי *עדיין* לא הצליח לתת הסבר להתנהגות מסוימת). אנחנו גם חיה חברתית, אבל אנחנו לא רק חיה חברתית. |
|
||||
|
||||
הקריטריון שלך נשמע סביר, אבל הוא תלוי בדברים שנכנסים תחת מטריית ה"סוציאליזציה". בעבר הגדרת עוד אי-אילו פעילויות כשייכות לקטגוריה הזו (מלבד קניית מותגים); למשל - להתחתן או להביא ילדים. האם אלו פעולות שמעידות על שטחיות? |
|
||||
|
||||
כמו שנגה רמזה, גם התנהגות לא קונפורמיסטית נוצרת בהתייחס לנורמה. אבל, תקן אותי אם אני טועה, אתה מתייחס למעשים של האדם עושה רק כמעידים על המתחולל בנפשו, וטוען שהאידיאל הוא אוטונומיה אישית. האם אתה חושב שאדם יכול להשיג אוטונומיה שהיא לא נגזרת ישירה של הביולוגיה או התכנות החברתי? ואם לא, מה הערך של העומק הזה? |
|
||||
|
||||
במחשבה שנייה, אפשר להתחרט על השאלה? השאלה שלי הייתה סתם לא במקום: לא כל דיון על שטחיות, ליוויס וזארה צריך להידרדר למחוזות כמו הערך וההיתכנות של אוטונומיה אישית. אני מבין את השיקולים שלך לאפיון שטחיות. אני מצידי אשאר עם הקריטריונים שלי (מי שמוצא חן בעיניי הוא לא שטחי וההיפך). |
|
||||
|
||||
רק אוסיף שמרד בנורמה או אימוץ הנורמה, אינן הברירות היחידות. הסוציולוג אכן יכול לתאר בקלות את המרדן האובססיבי (שהוא מחוברת לדעתי, לא פחות מן הקונפורמיסט שבקונפורמיסטים). האדם גם יכול להמציא את הגלגל מחדש (או לפחות לנסות), בכוחות עצמו (יכול להיות שבסופו של תהליך הוא יגיע אל הגלגל הסטנדרטי, אבל הוא בנה אותו בכוחות עצמו ולדעתי - ההבדל גדול). הסוציולוג יתקשה לדבר על אדם שכזה. לא יודע. שטחיים לפעמים דווקא מוצאים חן בעיניי. גם מהם צריך לקחת דוגמא, לפעמים. אנשים שלא מעזים להיות לפעמים שטחיים, גם נשמעים לי די שטחיים, ואני אומר זאת בכל השטחיות שמשפט מטופש שכזה יכול להאמר בה. |
|
||||
|
||||
הסוציולוג אולי יתקשה לדבר על אדם שכזה, אבל אם הגלגל שהוא המציא מספיק מוצלח, בעידננו זה יהפוך במוקדם או במאוחר לגל חברתי, קטן או גדול. והנה - נולדה עוד תזה סוציולוגית. 1 חבל לכם על הזמן והעיניים. |
|
||||
|
||||
''בעידננו זה יהפוך במוקדם או במאוחר לגל חברתי'' או שלא. |
|
||||
|
||||
למה לא? אדם שמצא דרך התמודדות חדשה עם בעיה ששורשיה חברתיים, מה מונע מאחרים במצבו לחקות אותו? |
|
||||
|
||||
מזל נאחס, מזוכיזם של רוב האוכלוסיה (שלפעמים בוחרת באופציות שפחות מיטיבות עמה), אי רצונו של הפרט לשתף את סביבתו, חוסר התאמה בין גלגלו של הממציא לבין דרישות הסביבה, פלישה מן המאדים ברגע קריטי להתפשטות התורה ובעיות נוספות. לפעמים יש אנשים, שהם פשוט עילוי. ממש ממציאי גלגלים חדשות לבקרים, שזוכים להתעלמות בוטה מן הסביבה ואף לפעמים ללעג בלתי מבוסס. ראי ערך מיכאל שרון. אבל ברצינות: גם אם הגלגל האישי יהפוך לגל, הסוציולוג תמיד יוכל לדבר רק על הגל בעקבות הגלגל1 ולעולם לא על ממציא הגלגל עצמו2. הסוציולוגיה אינה חובקת כל (תחום ענינה מצומצם ותחום) והיא אינה עוסקת בחקר הפרט במנותק ממושג החיברות. באמת שאינני מבין את הבעיה שבקביעה הפשוטה הזו. האם הסוציולוגיה הורחבה לחקר *כל* ההתנהגויות האנושיות באשר הן ולא שמעתי על כך3? ___ 1 סליחה. 2 בהקשר של ממציאי הגלגלים עליהם דיברנו. אינני מדבר על משפצי גלגלים קיימים. 3 לא שזה כל כך בלתי סביר - אני נוטה להבריז לא מעט מן האונ' וסוציולוגיה זה משהו שלא ממש מעניין אותי בזמן האחרון. מיתוסים קלטיים ואירלנד - זה הרעל שלי בזמן האחרון. |
|
||||
|
||||
הסוציולוגיה (וגם מדע המדינה) אינה אלה סכימה (מהמילה סכום) של הרבה פרטים. התנהגות הפרטים עצמם לעולם אינה מוסברת על ידי הסוציולוגיה, אלא על-ידי הפסיכולוגיה (בתיאוריה. במציאות, הפסיכולוגיה נפלה קורבן לכל כך הרבה שטויות שקשה למצוא דברים שהיא באמת מסבירה). כמובן שמתחת לפסיכולוגיה קיימת הביולוגיה (והכימיה, והפיזיקה). ככל שאתה עולה "למעלה" ברשימה (פיזיקה הכי למטה, סוציולוגיה/מדה"מ הכי למעלה1) אחוזי ההצלחה בניבוי הולכים ופוחתים. ואם כבר אני בנושא - הניסיונות המקובלים לקדם כל תחום בנפרד בלי לבסס קודם את התחומים שמתחתיו, נידונים לכשלון. הסוציולוגיה לא תתקדם כל עוד לא נפתח את הפסיכולוגיה למדע אמיתי, והפסיכולוגיה לא תתקדם כל עוד לא תכיר בבסיס הביולוגי שלה. 1 אין מדובר בהיררכיה ערכית כלשהי. |
|
||||
|
||||
''ואם כבר אני בנושא - הניסיונות המקובלים לקדם כל תחום בנפרד בלי לבסס קודם את התחומים שמתחתיו, נידונים לכשלון. הסוציולוגיה לא תתקדם כל עוד לא נפתח את הפסיכולוגיה למדע אמיתי, והפסיכולוגיה לא תתקדם כל עוד לא תכיר בבסיס הביולוגי שלה.'' מזל שזה לא כך ברבדים הנמוכים. אחרת, לא היינו מצליחים לבסס מכניקה, והנדסה, וציוויליזציה - כל עוד איננו מבינים את העולם הקוונטי. |
|
||||
|
||||
אפשר להגיע לרמה מסוימת בכל תחום בלי הבנה של היסודות שלו. אפשר להגיע לרמה מסוימת של רפואה גם בלי להבין איך ולמה דברים עובדים, אבל מעבר לרמה הזו חייבים להבין את הבסיסים הכימיים של הגוף ושל החומרים השונים שאפשר להפעיל עליו. אפשר להגיע לרמה מסוימת של סוציולוגיה על סמך תצפיות על התוצאות הסופיות של תהליכים, אבל אם רוצים לעבור את הרמה הזאת, צריך להבין את התהליכים הפרטניים שעוברים על הפרטים בחברה. אפשר להגיע לרמה מסוימת של מכניקה בלי להבין את הכימיה והפיזיקה שבבסיס הדברים, אבל כדי לעבור את הרמה הזאת, חייבים להבין אותן. |
|
||||
|
||||
ואני חשבתי שהגישה הזו כבר יצאה מהאופנה. |
|
||||
|
||||
לא רדוקציוניסט. ריאליסט. טפשי להתייחס רק לרמות העליונות של התודעה האנושית ולהתעלם מהיסודות הביולוגיים שלה. |
|
||||
|
||||
לפעמים יוצא לך בעצם לנסח את הדעות שלי ועוד בצורה בהירה (וזה כבר ממש מרגיז). אולי די? ;-) הפסיכולוגיה מתחילה להכיר בבסיס הביולוגי שלה, אבל זה נראה יותר כאילו היא עושה זאת כי היא רוצה (בעקבות הביקורת וכנסיון להשאר עדכנית לגבי ההתקדמות בחקר הגנטיקה) ולא בגלל שהיא בעצם ממש מצליחה להוכיח או לאשש משהו (לדעתי ועד כה). מספר המחקרים שקראתי שמראים קשר *סיבתי* בין ההרכב הגנטי של פרטים לבין הנטיות ההתנהגותיות שלהם, נראו לי די פרימיטיבסקים ובעיתיים מבחינה מתודולוגית1. ____________________ 1 כל העניין השרירותי הזה של הפרדת תאומים זהים "בגיל די צעיר" נראה לי די מופרך לשם אישוש השפעת הגנטיקה על נטיות התנהגותיות. |
|
||||
|
||||
מתי הפסיכולוגיה לא הכירה בבסיס הביולוגי שלה? |
|
||||
|
||||
הסוציולוגיה היא לא ''סכימה (מהמילה סכום) של הרבה פרטים''. היא מבוססת על ההנחה ההפוכה, שהשלם שונה מסכום חלקיו. זה הצידוק לקיומה. התנהגות הפרטים מוסברת בהיבט מסוים ע''י הפסיכולוגיה, בהיבט אחר ע''י הסוציולוגיה ובהיבט אחר ע''י הביולוגיה. מבחינה מסוימת, הם אכן בנויים אחד על השני. מבחינות אחרות, חשובות יותר לטעמי, הבנה של תחום אחד לא קשורה להבנה של תחום אחר. גם אם, למשל, תבין את תהליכי הפיזיקה שקיימים באדם זה לא ייתן לך הבנה של המושג ''חיים'', לא של המושג ''אדם'' ולא של ''חברה''. באותו אופן, גם אם תבין תהליכים ויצרים ביולוגיים לא תבין מה זה אדם או חברה וכולי. |
|
||||
|
||||
הסוציולוגיה היא פסיכולוגיה, תוך הכרה ביחסי הגומלין שקיימים בין הפרטים לבין עצמם, ובין כל פרט לבין כלל החברה. יתרה על כן, אני מאמין שאם נבין את הפיזיקה לאשורה, נוכל להבין את החיים לאשורם. מכיוון שאין לי איך להוכיח את זה, נאלץ פשוט לא להסכים. אבל בכל זאת אמליץ על הספר Consilience של אדוורד או. ווילסון. |
|
||||
|
||||
פסיכולוגיה, תוך הכרה ביחסי הגומלין שקיימים בין הפרטים לבין עצמם, ובין כל פרט לבין כלל החברה זו פסיכולוגיה חברתית, לא סוציולוגיה. |
|
||||
|
||||
מבחינתי - היינו הך. ההפרדה, לטעמי, היא מלאכותית. |
|
||||
|
||||
כמובן שההפרדה מלאכותית. כל העיסוקים האינטלקטואליים האנושיים הם מלאכותיים (כולל המדעים). להפרדה יש עדיין משמעות. המשמעות של "ההפרדה" (במרכאות משום שאין ספק שיש חפיפה רחבה בין התחומים) היא האוביקט הנחקר, "קנה המידה" או הדבר עליו העדשה המחקרית מתפקסת. יש חפיפה מסוימת בין הפסיכולוגיה החברתית לבין הסוציולוגיה, אך אין זהות. ואת משטרה העריץ של הסטטיסטיקה1 במדעי החברה יש להפיל. ______________ 1 שילמדו שם קצת יותר מתמטיקה ואז אולי תחומי המחקר האלה יתחילו לזוז לכיוונים יותר מעניינים. |
|
||||
|
||||
עד עכשיו היה נהדר, הסכמתי עם כולם. גם אני טענתי מאז ומעולם שאם נחקור לעומק כל בעיה בסוציולוגיה, נמצא עצמנו עוסקים בפסיכולוגיה, ולבסוף - בקרקעית - בביולוגיה. גם כשבלבלו כאן סוציולוגיה עם פסיכולוגיה חברתית הבלגתי - נו, זה לא כ"כ עקרוני ולא מחייב תגובה. אבל לרדת על הסטטיסטיקה אהובתי? האם אתה יודע מהי האלטרנטיבה לסטטיסטיקה במדה"ח? מחקר איכותני - מחקר שבהגדרתו הוא לא ניתן להכללה ולא ניתן להסיק ממנו מסקנות. מחקר שכל מה שהוא מספר לך זה שמרואיין X אמר Y, אבל זה לא אומר לנו כלום. ובכלל, מה זאת אומרת, "שילמדו שם קצת יותר מתמטיקה"? איפה היישום של מתמטיקה למדה"ח שלא דרך מודלים סטטיסטיים? |
|
||||
|
||||
"איפה היישום של מתמטיקה למדה"ח שלא דרך מודלים סטטיסטיים?" באמת איפה? זה בדיוק מה שאני שואל. באמת הגיע הזמן שנראה אותו. את הפכת את הטענה שלי על הראש. לא אמרתי פחות סטטיסטיקה, אמרתי יותר ענפים אחרים במתמטיקה לשם פיתוח מודלים מעניינים יותר (ומי יודע, אולי מדויקים יותר) במדה"ח. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שסטטיסטיקה למדה"ח דווקא משתמשת במתמטיקה בצורה יעילה - חשוב, למשל, על מודלים לוג-ליניארים, על רגרסיה לוגית או על טכניקות של סטנדרטיזציה ומטה-אנליזה. מה מפריע לך בסטטיסטיקה של מדה"ח היום שהיית מעוניין לשפר? |
|
||||
|
||||
כמובן. רפרפתי אפילו בכמה ספרים אשר משתמשים בפרקטלים, מושכים מוזרים ושאר ירקות, על מנת לבנות מודלים במדה"ח (ואני לא מתימר להבין אפילו עשירית ממה שהיה כתוב שם). לא כנגד מדעי החברה, כקונספט, אני מדבר וגם לא כנגד המדענים שכן מישמים מתמטיקה קצת יותר מורכבת מהשטויות שמלמדים תלמידי תואר ראשון במדה"ח. הדבר שאני רוצה לשפר הוא היכולות המתמטיות העלובות של התלמידים במדעי החברה (ובכך באופן עקיף לקדם את המדע עצמו שסובל מעודף מדענים שמתעסקים בשטויות וחושבים שהמחקר שלהם יכול להתחיל ולהסתיים *רק* בסולמות ליקרט אינסופיים). מספיק לקרוא איזו תיזה או שתיים של תלמידי תואר שני במדה"ח, בשביל להתחיל לשאול שאלות כמו :"מה לעזעזל לומדים באונ' במדה"ח? מה בדיוק המטרה והערך של כל המחקרים המבולבלים הללו? מה ערך האמת שלהם? האם המחקרים במדה"ח מספקים מידע על העולם או יותר על זה שכתב אותם? ומה בדיוק אמורים לעשות עם המחקרים הללו אחר כך?". מדוע לא ללמד תלמיד תואר ראשון בסוציולוגיה, בנוסף לסטטיסטיקה: חדו"א, מתמטיקה דיסקרטית, אלגברה ליניארית, אלגברה מודרנית וקצת הסתברות? האם אין לענפים הללו ישומים במדעי החברה? בוודאי שיש. האם יכול להיות שהסיבה האמיתית לכך היא בכלל: "קיבלתי ציון נמוך בפסיכמוטרי, אני מזזזזה שונא מתמטיקה, אני מזה לא בנאדם טכנולוגי/מדעי, אני מזה בנאדם רוחני שמתחבר לאנשים ולא לנוסחאות - טוב שיש את מדה"ח באונ' בה אני הולך ללמוד1". אולי הגיע הזמן לקחת את הסוציולוגיה, הפסיכולוגיה ושאר ענפי מדה"ח ולעשות הפרדה יותר ברורה בין שני חלקים - זה המדעי וזה שהוא לא יותר מ"שעשועים" אינטלקטואליים כמו הפילוסופיה (ואין כאן שום אמירה כנגד אלה - כבודם במקומו מונח). __________ 1 ואז באים דברים כמו "שיטות מחקר" ו"סטטיסטיקה" וקופצים עליהם מאיזו פינה חשוכה. |
|
||||
|
||||
עכשיו הבנתי אותך. גם אני שמעתי את סיפורי הזוועה על עבודות דוקטורט (!) במדה"ח שכללו ניתוח אחוזים לשאלון שהופץ ל-20-30 איש, והזדעזעתי. עם זאת, נסחפת קצת עם רשימת הקורסים. תלמידי תואר ראשון רחוקים מאוד מפרסום מחקרים במדה"ח, ואין חשש כי הם ינסו ליישם את מעט הסטטיסטיקה שהם למדו באיצטלה של מחקר. לא אכפת לי שתלמידי תואר ראשון לא ילמדו סטטיסטיקה בכלל מעבר לקורס מבוא בסיסי אם הם לא מעוניינים בכך. העניינים מסתבכים בתארים המתקדמים; בגלל זה לכל עבודת דוקטורט יש מנחה צמוד, ועבודות כמותניות עוברות ביקורת כבר משלביהן המוקדמים ע"י מנחה נוסף על תקן סטטיסטיקאי מומחה. עם זאת, לתלמידי דוקטורט כן יש את ההזדמנות לבצע ולפרסם מחקרים, וכאן לדעתי הבעיה - בארגוני מחקר כמו זה שבו אני עובדת. בנוגע לתלמידי תואר שני - אל תסיק מסקנות בנוגע לדיסציפלינה מקריאת עבודות גמר לתואר שני. אלו לא מחקרים לפרסום - לרוב אלו לא מחקרים בכלל - ואין להתייחס אליהם ככאלה. ההפרדה בין שני החלקים שהצעת קיימת כבר היום - השעשועים הם התואר הראשון, והמדע הוא התארים המתקדמים. במילא אתה לא יכול להיות סוציולוג עם תואר ראשון בסוציולוגיה. |
|
||||
|
||||
מה תפקידו של התואר הראשון במדה"ח? בהנחה שהקביעה שלך לגבי ההבדל בין התואר הראשון לשני נכונה (ושההפרדה עליה דיברתי בין המדעי לאינטלקטואלי כבר קיימת), מדוע אדם יכול ללכת ללמוד בתואר ראשון "מדעי המחשב" אבל מונעים ממנו ללכת ללמוד בתואר ראשון "מדעי הסוציולוגיה"? זה מן סוג כזה של גיבושון? |
|
||||
|
||||
התואר הראשון הוא כסת"ח, הוא המינימום שכל אחד חייב היום כדי לעבוד בתור לא-משנה-מה. כמה בעלי תואר ראשון בסוציולוגיה עובדים בתור סוציולוגים? הם עובדים בכל עבודה אחרת שדורשת תואר ראשון, החל מנציגי שירות לקוחות וכלה בפקידי כח אדם, או אני-לא-יודעת-מה. בדיוק כמו אלה עם התואר הראשון בכל אחד ממדעי הרוח או מדעי החברה האחרים. "מדעי הסוציולוגיה" לתואר ראשון הוא רעיון נחמד. זה יהיה תואר עמוס מאוד וקשה במיוחד, וינפיק בוגרים שיוכלו להשתלב בשוק העבודה במחקר פעיל. כשאהיה ראש המחלקה לסוציולוגיה, אני מבטיחה לראות איך אפשר לקדם את הרעיון, אם כי נדמה לי שכבר מאוחר מדי - הנורמות הנוכחיות כבר השתרשו ויהיה קשה מאוד לשנותן. |
|
||||
|
||||
לכתוב את הדברים שכתבת על מחקר איכותני נשמע לי מוגזם מאוד. מחקר איכותני הוא כלי מחקר שממנו אפשר להגיע להשערות. נכון שכדי לבדוק את ההשערות צריך לגזור מהן השערות-מחקר שאפשר לבדוק בכלים סטטיסטיים, אבל שתי הדרכים (איכותנות, סטטיסטיקה) הן רק צדדים שונים של עבודת המחקר. גם סטטיסטיקה לכשעצמה "לא אומרת לנו כלום". חוץ מזה, מרגיזה אותי ההפרדה המלאכותית בין "מדע" לבין "שעשועים". מה לדעתך ייעודו של המחקר במדעי החברה? אוסף עובדות סטטיסטיות על קשרים בין משתנים, או דרך ליצור הכללות על אודות בני-אדם והחברה האנושית, הכללות שיקרבו אותנו להבנה עמוקה יותר של המציאות? |
|
||||
|
||||
סטטיסטיקה לכשעצמה "לא אומרת לנו כלום"? הרעיון מאחורי סטטיסטיקה הוא שהיא אומרת לנו *הכל*, והרעיון מאחורי מובהקות סטטיסטית הוא שהיא אומרת הכל *על כולם*. מחקר איכותני לא תופס לאף אחד מלבד האדם הספציפי שרואיין/תוצפת. אלו לא "צדדים שונים של עבודת המחקר", אלו שתי פרדיגמות שונות כשמיים וארץ. את המחקר האיכותני אי אפשר להכליל, בעוד מחקר כמותני נועד לשם הסקת מסקנות לגבי כלל האוכלוסיה. זה הרעיון מאחורי סטטיסטיקה, ובאופן לא-מפתיע זהו גם הרעיון מאחורי מדעי החברה - יצירת מודלים שיוכלו להסביר ולחזות פעילות חברתית (כלכלית, פוליטית, בינאישית וכו'). את המשפט האחרון שלך לא הבנתי - זה היה משפט טאוטולוגי לגמרי. "אוסף עובדות סטטיסטיות על קשרים בין משתנים" היא ה"דרך ליצור הכללות על אודות בני-אדם והחברה האנושית". הם לא מנוגדים זה לזה, אלא הם היינו הך. |
|
||||
|
||||
נתונים סטטיסטיים הם לא סוציולוגיה. זה מה שהם – נתונים סטטיסטיים. הם מהווים רק את חומרי הגלם למחקר הסוציולוגי. כדי להפוך אותם לסוציולוגיה צריך לתת להם משמעות בתוך מסגרת התייחסות תיאורטית, ואף ליצור מסגרות אחרות שיכילו אותם. אני נזכר באחד הסוציולוגים הגדולים שאמר בלגלוג על עמיתיו שהם "מתנהגים כמו שלישים אישיים של מכונות IBM". וכמובן, השאלה מדוע חוקרים נוטים להתמקד במחקרים סטטיסטיים היא שאלה מעניינת מבחינה סוציולוגית (עולים בדעתי רעיונות על הפונקציות הטקסיות של עבודה כזאת, היחס האמריקאי לעומק וללמדנות ועוד. אבל לא משנה, אני לא סוציולוג). הניסיון ליצור בידול בין מחקרים שיש בהם שימוש בסטטיסטיקה לבין מחקרים מסוגים אחרים לא נראה לי במקום. רוב המחקרים היזומים מתבססים על דיווח של האנשים שמעורבים במצב החברתי. גם מילוי שאלונים מתבסס על דיווחיו של הנחקר. הרעיון בחקירה מדעית במדעי-החברה הוא להגיע לטענות שיאפשרו לחוקרים אחרים לבדוק את הממצאים ולאשש אותם בכל מני דרכים. זה פשוט לא דומה למדעי-הטבע, שבהם אפשר לעשות ניסויים ולחזור עליהם באופן שיטתי (הסתייגות לגבי פסיכולוגיה חברתית, קוגניטיבית וכו'). ההבדל בין "אוסף עובדות סטטיסטיות על קשרים בין משתנים" לבין "ליצור הכללות על אודות בני-אדם והחברה האנושית," דומה להבדל בין "כל פעם שתפוח נפרד מהעץ הוא נופל לכיוון הקרקע" ובין הגדרת כוח-המשיכה. |
|
||||
|
||||
שאלה היפו לחלוטין: האם כשיבנו מודל מתמטי לחלוטין, בעזרת איזה מחשב רב יכולות, המדמה בהצלחה מרובה התנהגות אנושית סוציולוגית, תאכל את הכובע האיכותני? אני מסכים שנתונים סטטיסטיים הם לא סוציולוגיה (יש להכניס פורמליסטיקה באופן כללי למדע הזה, ולא להסתמך רק על סטטיסטיקה), אבל יותר משהסוציולוגיה היא מדע לא מדויק, עושה רושם שהסוציולוגים הם מדענים לא מדיקים שאוהבים לכתוב מאמרים פובלציסטיים בתחפושת של מדע. דוגמא (שכנראה עומדת לעצבן כמה אנשים1): לדעתי מרשל מקלוהן היה מדען כמו ש-www.george.bush אוהב צרפתים. גם אם היו לו כמה דברים מעניינים להגיד (על איך שהוא אמר אותם בפעם אחרת), זה לא היה מדע (מאמרי דעה או פובליציסטיקה עם בעיות עריכה זה משהו שמתאר את עבודתו באופן קצת יותר מדויק). אף אחד לא דיבר כאן כנגד האיכותניות, כמו שאף אחד לא מדבר כאן כנגד הפילוסופיה. זה שמשהו הוא לא מדע, לא הופך אותו לשלילי, אלא אם הוא מנסה להציג את עצמו כמדע ואז הוא לא פחות ולא יותר מפסודו-מדע. דוגמאות לפסודו-מדע במדעי החברה, שבהם יש יותר מדענים לא מדייקים מאשר שהמדעים המדוברים הם לא מדויקים, לא חסר. קצת יותר פורמליסטיקה, בניית מושגים ומודלים מלמטה למעלה וגיבוי אמפירי למודלים שבאמת אפשר לבדוק את נכונותם (בניגוד לבליל דעות ש"לך תתוכח" איתן), עוד לא הרגה אף אחד. ___________ 1 תגובות נאצה להשאיר במדיום שהוא הטלמסר. תודה. |
|
||||
|
||||
את השאלה בראשית דבריך אני לא מבין. נגיד שיבנו כזה מחשב, מה זה בדיוק מראה? אני בהחלט לא בעד לבלבל פובליציסטיקה עם מדע, כמו שאני גם לא בעד לבלבל איסוף עובדות סטטיסטיות עם מדע. איכותניות לא שווה לפילוסופיה, שעשועים או כל שם אחר שתתן לה. היא מתודת מחקר. כדי שמודל שהושג באמצעות מתודה מסוימת יתקבל כנכון, מאששים אותו באמצעות מתודות אחרות. למשל, גוזרים ממודל שהושג באמצעים איכותניים השערות-מחקר, ובודקים אותם בכלים סטטיסטיים. הניסיון להגביל את עצמך מראש לכלים סטטיסטיים גורם לכך שתוכל לבדוק רק תחום צר של שאלות. במיוחד מרגיז אותי הזיהוי של הטכניקה המחקרית עם המדע. המדע עיקרו בניית מודלים שאמורים לשקף את המציאות. נכון, כשסוציולוג בונה אותם (בניגוד לפילוסוף) אני מצפה שהוא יציע כלים לבדוק את נכונות המודל. אבל, הבדיקה עצמה היא רק טכניקה בשירות התהליך של הצעת המודלים ודחייתם. |
|
||||
|
||||
זה יראה שניתן ליצור מודל (מתמטי, שהרי במחשב עסקינן) מדויק של הפעילות האנושית. כמובן שספק אם נוכל ליצור מחשב כזה בלי לייחס לו ''בינה מלאכותית'', ובכך נשמיט את הקרקע מתחת לרגלי הטיעון. |
|
||||
|
||||
אני מצטער, אני כנראה איטי היום. איזה טיעון נסתור בכך? |
|
||||
|
||||
שהמודל הוא מתמטי לחלוטין. כלומר, הוא מתמטי, אבל לא דטרמיניסטי ואפילו לא ''סתם'' הסתברותי. |
|
||||
|
||||
אוף, לא. תצטרך להשקיע יותר בכתיבת התגובה כי אני בכנות לא מבין על מה אתם מדברים. איזה מודל? אנחנו עוסקים בשיטות מחקר ולא בתוצאות מחקרים. |
|
||||
|
||||
זאת תהיה ''בינה מלאכותית'' רק אם המודל מדמה התנהגות של פרט. כזכור אני דיברתי בעיקר על סוציולוגיה (ולא על פסיכולוגיה) ולכן התכוונתי יותר למודלים המתארים התנהגויות אנושיות בקנה מידה של חברות. |
|
||||
|
||||
ואתה ברצינות חושב שמחשב יצליח לדמות את התנהגותה של חברה שלמה בלי להיות או (א) בינה מלאכותית שופרא דשופרא או (ב) לדמות כל פרט בחברה בנפרד? |
|
||||
|
||||
למה אפשר לתאר התנהגות של כדור קופץ ללא הדמיה של כל אטום בנפרד? מדוע אפשר למצוא דפוסים ולבנות מודלים של מזג האוויר ללא הכנסה של כל אטום ואטום במערכת למודל1? בקיצור, התשובה לשאלתך היא: אינני רואה מדוע לא (מלבד יוהרה אנושית שאומרת שאי אפשר לעשות רדוקציה לבני אדם). יש לי גם כמה הערות לגבי המושג "בינה מלאכותית"2 שאתה משתמש בו כאילו הוא מפריך את טענותי, אבל אני צריך לחשוב על זה עוד קצת קודם3. _____ 1 נא לזכור שאני לא מדבר על ניבוי דטרמניסטי מדויק של מה המערכת הדינאמית עומדת לעשות בדיוק אלא על בניית מודל המדמה התנהגות של מערכת דינאמית. 2 העתיד של הפסיכולוגיה כמדע נמצא שם, לדעתי. 3 אני צריך להכניס עוד כמה טעויות להלך המחשבה שלי לפני שאני באמת מגיב ;) |
|
||||
|
||||
הבעיה שלי היא בהנחה שאפשר להתייחס לחברה כ"גוף" אחד - ולמעשה, כמעין "מוח-על". אני יכול להבין איך אפשר להתייחס לכוורת דבורים כאל מוח-על, אבל חברה אנושית? דומני כי יש סיכוי גדול מדי שפרטים מסוימים יסטו מה"תוכנית", ולפרטים יש יכולת גדולה מדי להשפיע על הכלל. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי את הבעיה. לפרפרים בארה''ב יש את היכולת להשפיע על מזג האוויר בעיראק, ע''י נפנוף כנפיהם. הדבר יפריע לנו לנבא איך מזג האוויר בעירק יתנהג במדויק בעוד שבועיים, אבל זה לא יפריע לנו לבנות מודלים המדמים התנהגות של מזג אוויר עיראקי. |
|
||||
|
||||
חזרתי הביתה מהעבודה ישר לאייל, ויש לי תגובה כמעט לכל אחת מהתגובות שכתבת היום. יהונתן, אני ברצינות ובכנות חושבת שלא היה לך מורה כ"כ טוב לשיטות מחקר. "גוזרים ממודל שהושג באמצעים איכותניים השערות-מחקר, ובודקים אותם בכלים סטטיסטיים" - זהו אכן המחקר הכמותני. וככה כולם עושים. זה נקרא כמותני, וזה לא ערבוב מתודות. כל מחקר כמותני בודק רעיונות מה"חיים", דהיינו - מה"איכותני". אי אפשר לחקור משהו בלי שיש לך סיבה לחשוב שיהיה קשר בין הדברים. אני לא אסתכל על הקשר בין גיל המורה לציוני התלמידים בבגרות אם לא יהיה נדמה לי שגיל המורה משפיע על תפקודה המקצועי. ומאיפה לי שגיל המורה משפיע על תפקודה? כי אני חיה בעולם האמיתי, כי אני יודעת מה זו כתה ומה זה בית-ספר. לא "ערכתי מחקר איכותני ועכשיו אני מאששת אותו", אלא עיצבתי מחקר כמותני על-סמך היפותזה שיכולה לנבוע מכל דבר בעולם. הפרדיגמה (בסוציולוגיה התפתחה פרדיגמה חדשה שבמרכזה המחקר האיכותני, כקונטרה לפרדיגמות הישנות שהיו כמותניות בלבד. מצטערת) האיכותנית שתנסה לבדוק את אותה ההיפותזה תראיין מורות ותשאל אותן אם הן מרגישות הבדל עם הגיל, תראיין מנהלי בתי"ס, תראיין תלמידים או הורים, ותתצפת על כיתות של מורות צעירות ומבוגרות. אלו שני מחקרים שונים הניגשים לנושא באופן אחר. את המחקר האיכותני לא תוכל להכליל לעולם. את המחקר הכמותני תוכל. ז"א, אם בסוף היום אני רוצה להיות מסוגלת להגיד *משהו* על גיל מורים והישגי תלמידים במערכת החינוך כולה, אני חייבת לחקור באופן כמותני. ונמשיך - תגובתי לחלק מהדברים שנכתבו כאן במשך היום: 1. לא צריך מחשב-על. אני יכולה לשבת ולהראות לך מודל רגרסיה פשוט שיחזה את אחוזי ההצלחה שלך באוניברסיטה על-סמך נתוני רקע שתספק לי עליך. 2. ברור שנתונים סטטיסטיים לבד הם לא חומר ראוי לפרסום, וברור שיש להוסיף מלל ולקשר לתיאוריה ולעגן במחקר וכו' וכו'. האם לרגע חשבת שאני מציעה לפרסם כפשוטם את עשרות העמודים של הטבלאות הסטטיסטיות שאני מייצרת בכל פעם שאני מנתחת מידע סטטיסטי? 3. תגובה 136013 - אתה פשוט טועה. אין שום הסתייגות דומה לגבי הסטטיסטיקה. אין שום בעיה עם הסקת מסקנות ממחקר כמותני, אבל יש בעיה (כפי שציין דובי) בהסקת מסקנות כלליות ממחקר איכותני. *הוא לא נועד לזה*. הוא לא השוואתי, הוא לא אובייקטיבי, והוא לא מכסה מדגם מייצג של שום אוכלוסיה. עד כאן. |
|
||||
|
||||
אני מסכים כמעט עם כל מה שכתבת. לא יצאתי נגד השימוש במחקרים כמותניים, ובודאי שלא טענתי שהשימוש במחקר איכותני נותן נתונים שניתנים להכללה והוא איזו תרופת פלא. אני מקבל שהשיטות הסטטיסטיות יתנו לנו תשובות מושלמות בנושא "הקשר בין גיל המורה לציוני התלמידים בבגרות", השאלה שלי (ותיזהרי – את הולכת להתעצבן עכשיו), *אז מה?* אשאל זאת אחרת: מה ההבדל בין המחקר של הסוציולוג ששואל את שאלת המחקר הזאת, מבצע מחקר ומפרסם אותו כמאמר אקדמי, לבין סטטיסטיקאי של משרד החינוך שבודק את אותה שאלה בדיוק? למה את חושבת שהסוציולוג הוא "מדען"? |
|
||||
|
||||
כבר ציינתי קודם שבלי לקשר את המחקר לתיאוריה בתחום, אין לו חשיבות. הרי בלי ידיעת התיאוריה, אני יכולה להמליץ לפטר מחר את כל המורות מתחת לגיל 30, כשלמעשה ידע תיאורטי בתחום יספר לי שהסיבה לתפוקה הנמוכה של מורות מתחת לגיל 30 היא שהשכר שלהן נמוך במיוחד, והשוואת השכר שלהן לזה של מורות מבוגרות תהפוך את היוצרות. זו אינפורמציה חשובה שהיה עליי להכניס למודל הסטטיסטי שלי, אבל בלי ידיעת התחום לא הייתי יודעת בכלל להכניס אותה למודל. כך שהסטטיסטיקאי ההיפותטי שלנו (ואני מאוד מקווה שמשרד החינוך לא יעסיק סטטיסטיקאי שאינו בעל תואר מתקדם במדה"ח או בחינוך) ינפיק מסמך שהוא חסר ערך, כיוון שהמודל הסטטיסטי שלו לוקה בחסר. מסמך כזה ייקטל ע"י כל איש מקצוע בתחום שיקרא אותו. ד"א, במציאות ההבדל בין עבודת מחקר בשביל הממשלה ועבודת מחקר עצמאית באוניברסיטה הוא אחר, וקשור יותר למימון ולהשפעת הגוף המממן על נושאי המחקר. אבל זה באמת לא קשור לדיון שלנו. |
|
||||
|
||||
אני מנסה להבין מה מדעי במציאת קשרים בין משתנים שונים. מונחת לידי חוברת הוראות-ההפעלה לטלוויזיה החדשה שלי. אני יכול לבדוק אם החוברת הזאת מתארת את המציאות: בהתאם לתיאורי הכפתורים בחוברת, אני אלחץ על כפתורים ואראה אם הפונקציות שהם אמורים להפעיל (לפי החוברת) אכן פועלות כפי שכתוב. אחרי שאערוך את הניסוי הזה, ואמצא (אני מקווה) שהכול פועל, האם אפשר לומר שהחוברת היא טקסט מדעי (שהרי היא מתארת מציאות בעולם, קשרים מוכחים בין תופעות)? האם הפעילות שעסקתי בה במהלך הניסוי הייתה פעילות מדעית? |
|
||||
|
||||
האם למדת אי-פעם סטטיסטיקה ברמה מתקדמת? ואני לא מתכוונת להסתברות של כתה י', אלא לסטטיסטיקה ברמת המודלים שתיארתי לאביב אתמול. |
|
||||
|
||||
לא. מה הקשר? |
|
||||
|
||||
משפט כמו "אני מנסה להבין מה מדעי במציאת קשרים בין משתנים שונים". אתה בעצם שואל מה מדעי בסטטיסטיקה, ולי אין סבלנות לכתוב כאן עכשיו את העקרונות המתמטיים של הסטטיסטיקה ולהסביר למה מציאת קשרים בין משתנים היא לא רק מדעית, אלא גם מצילה חיים כשמיושמת למחקר רפואי. חן - ייתכן שהתרגום שלי היה שגוי, ייתכן שסטודנטים במדה"ח לומדים סטטיסטיקה אחרת, ייתכן שמה שאני למדתי בלימודי הדוקטורט הוא יותר מתקדם מתמטית מלימודי סטטיסטיקה לתואר ראשון. לא יודעת. בכל אופן, למרות שמה שנתתי לאביב היו סתם דוגמאות, בנוגע לרגרסיה לוגית (אולי "לוגיסטית"?), אם עבדת עם מודלים לוג-ליניארים, זהו היישום שלהם כמודל רגרסיה שבו המשתנה התלוי הוא משתנה בינארי. |
|
||||
|
||||
לא שזה יעזור לי להבין יותר מדי, אבל בכל זאת. האם ב"רגרסיה הלוגית" המילה "לוגית" מקורה ב"לוגיקה" או ב"לוגריתם"? |
|
||||
|
||||
לוגריתם. באנגלית - logistic regression. אבל אני לא יודעת אם "לוגיסטית" היא בכלל מילה בעברית שלא במשמעות של "לוגיסטיקה" (הממונה על לוגיסטיקה בארגון הוא לרוב זה שמוודא שכשצריך לצבוע קיר יש מי שצובע אותו, לא?). |
|
||||
|
||||
תודה. הסתכלתי על זה קצת בגוגל, וכפי שאני מבין ממה שקראתי, הרעיון של רגרסיה הוא להניח שיש קשר בין משתנה מקרי מסוים וכמה משתנים מקריים אחרים, ולהניח שהקשר הזה מתנהג בצורה של פונקציה לינארית (או פונקציה דמוית S במקרה של הlogistic regression) ואז למצוא את המקדמים של הפונקציה הזו. אם טעיתי בהבנה אנא תקני אותי, אם לא, יש לי שאלה: האם כאשר משתמשים ברגרסיה יש הצדקה תיאורטית להניח שהקשר הוא דווקא מהצורה המסויימת הזו, ולא פונקציה אחרת (כמו למשל פולינום מדרגה 17)? או שהמחקר הוא זה שמאמת את ההשערה שהקשר הוא דווקא מהצורה הזו? |
|
||||
|
||||
אני לא יודעת מה זה פולינום מדרגה 17, אבל נדמה לי שהבנתי את השאלה שלך. הפונקציה דמויית ה-S נובעת מאופי המשתנה התלוי - כיוון שהערכים שלו יכולים להיות רק 0 או 1, הפונקציה בהכרח תיצור S ולא יכולה להראות ליניאריות. במקרה של רגרסיה פשוטה, כמובן שייתכן מצב בו תיאורטית נדמה היה לך שהקשר יהיה ליניארי, אך במציאות הוא איננו. זו אחת הסיבות לכך שיש להיות זהירים מאוד בשימוש ברגרסיה, כיוון שתוכנות סטטיסטיות תעברנה כברירת מחדל את קו הרגרסיה כ"קו הערכים הממוצעים", בעוד שאם תיקח עפרון ותעקוב אחרי ה-scatterplot של הערכים, הקו לא יהיה ישר, אלא יהיה בצורת W או C. קיימים הרבה מבחנים שמספקים לחוקר אינדיקציה בנוגע לאופי הקשרים בין המשתנים, והחוקר יכול להסיק שהקשר הוא לא ליניארי. טוב, זה היה הסבר אומלל. אל"מ*, וקשה להסביר את עקרונות הרגרסיה בפסקה אחת. אני משוכנעת שאביב, למשל, יוכל לעשות את זה הרבה יותר טוב ממני. *אני לא מתימטיקאית |
|
||||
|
||||
אפשר למצוא בתגובה 94662. |
|
||||
|
||||
את צוחקת, נכון? הסוגיה לא קשורה כלל לסטטיסטיקה, אלא להגדרת המדע והמחקר המדעי. שאלות כמו היחסים בין טענות אמפיריות ובין תיאוריה, האם יש מדע ללא "ישים תיאורטיים" וכאלה. |
|
||||
|
||||
אני לא מושכנעת שאני יודעת בדיוק למה אתה מתכוון. האם הכוונה היא לכך שבמדה"ח לא ניתן לערוך ניסויים מבוקרים כמו בפיזיקה? בשביל זה אנחנו מנטרלים משתני-רקע. או שאולי התכוונת, כמו שנדמה היה לי, לערער לחלוטין את האמפיריות של השימוש בכלים סטטיסטיים? כי אז אני כן צריכה להיכנס להסבר מתמטי מייגע. איך היית אתה מגדיר מחקר מדעי? |
|
||||
|
||||
לא. דווקא באמפיריות או ניטרול משתני רקע אני סומך עלייך לחלוטין. אני בטוח שאת עובדת ב"שיטה המדעית". אני מעוניין במשהו אחר. הסוגיה שמעניינת אותי, היא האם הסקת מסקנות בשיטה מדעית היא התנאי היחיד להיותו של תחום המחקר "מדעי"? התנאי של "אמפיריות" משמעו (בהסתייגויות פילוסופיות שלא מעניינות אותנו כרגע) שהמדע מתאר את המציאות. אבל האמפיריות היא רק תנאי. זה מה שניסיתי לתאר בדוגמא על הטלוויזיה שלי: אני יכול ליצור תיאור אמיתי של מציאות בכלים אמפיריים. עדיין, אף אחד לא יקרא לזה מדע. הסוגיה הזאת היא לא איזו שאלה מנותקת. היא נובעת מהתחושה שאני מקבל פעמים רבות כשיוצא לי לקרוא מחקרים במדעי החברה, והיא התעוררה בחריפות כשקראתי את ההפרדה שאת ואביב הסכמתם עליה בין "מדע" ו"פילוסופיה" או "שעשועים". העניין הוא שאם מדע הוא יותר מ"אמפירי", הרי מציאת קשרים בין משתנים שונים לא בהכרח עונה על כל התנאים להיותו של המחקר מדעי. לצערי, לא יצא לי ללמוד פילוסופיה של המדע (וסמילי, ירדן או כל מי שיודע לא בא לעזור לי כאן). המחשבה הראשונה שלי הייתה שמדע אמור להסביר תופעות במציאות ע"י מושגים אחרים (למשל: החומר בנוי מאטומים). אבל, זה מה שהחוקרת שהבאת לדוגמא עושה למעשה. היא מסבירה את המשתנה "ציונים" באמצעות "גיל המורה". וכשהיא מקשרת את זה לעוד כמה מחקרים היא יכולה לבנות מודל תיאורטי. המחשבה השנייה שלי היא שהמדע אמור להסביר את "טבע המציאות" ולא רק את "טבע התופעות". אני אנסה להסביר למה אני מתכוון: כשחוקרים בפיזיקה מסבירים תופעות, הכללים והמושגים שהם משתמשים בהם יהיו תמיד נכונים. גם אם נבצע כל מיני ניסויים בכל מיני מקומות נוכל להשתמש באותם כללים. זאת – בגלל שהם מתארים את טבע החומר. המדע חוקר את טבע הדברים ולא את הצורות שהם מופיעים ומה אפשר לעשות איתם. לעומת זאת, מציאת קשרים בין משתנים בסגנון של הדוגמא שלך, לא ישימה לשום דבר אחר. לא נוכל להעביר את המסקנות לשבט נידח או אפילו לבית-ספר פתוח בלי ציונים. לא חקרת את טבע החברה או את טבע האדם, אלא עשית עבודה של סטטיסטיקאי. אני לא חושב שמדעי החברה צריכים להיות כאלה. רק כדי להדגים - פרויד או מארקס הם דוגמאות לאנשים שבנו תיאוריות על טבע האדם והחברה (אולי לא נכונות, אבל זה לא רלוונטי כרגע). |
|
||||
|
||||
"גם אם נבצע כל מיני ניסויים בכל מיני מקומות" - בגלל זה השימוש בסטטיסטיקה במדה"ח. מובהקות סטטיסטית בין גיל המורה וציוני התלמיד משמעה הוא שאם תבצע שוב את הניסוי, אני בטוחה ב-95% שתקבל את אותו הקשר בין שני המשתנים. אמנם מדה"ח מוגבלים *פר חברה* - ז"א, מה שנכון לחברה אחת לא בהכרח נכון לגבי חברה אחרת, בעוד שחוקי הפיזיקה הם קבועים. מדה"ח מעולם לא התיימרו לספק נוסחה אחת לכל דבר בכל מקום. עם זאת, אני יכולה לחקור ולספק לך נוסחה לקשר בין גיל המורה לביצועי התלמיד בכל חברה שתרצה. שבטים נידחים ובתי"ס ללא ציונים לא מעניינים אותי, כי בהגדרת הניסוי שלי נמצאים *ציונים*. אפשר לייצר מחקר חדש שיבדוק בתי-ספר פתוחים ולא יתבסס על ציונים. אתה שופט את מדה"ח בכלים של הפיזיקה, כש-שוב-יש לזכור שמדה"ח מספקים תשובות יפות, אבל לכל חברה בנפרד. ומה עם סטטיסטיקה ברפואה? היא כן נכונה באופן הרבה יותר כוללני מאשר במדה"ח. אם תעשן, גדולים סיכוייך לחלות בסרטן ריאות, בין אם אתה בשבט אפריקאי או בתל-אביב רבתי, ועישון בזמן ההריון מגביר את הסיכון לבעיות אצל העובר בין אם באפריקה או בישראל. ואלו הם בדיוק אותם הכלים הסטטיסטיים בהם משתמשים מדה"ח. ולהבהיר לסיום: אני מסכימה איתך בכך שפיזיקה היא בהחלט יותר אמפירית ממדה"ח. אני גם אהמר את חיי על חוק פיזיקלי הרבה לפני שאהמר על חוק סוציולוגי, רפואי או כלכלי. רק נדמה לי שאתה ממעיט מאוד בערכה האמפירי של הסטטיסטיקה. |
|
||||
|
||||
רק להבהיר: לא הטלתי לרגע ספק באמפיריות של המחקרים או של השימוש בסטטיסטיקה. *דיברתי על בחירת שאלות-המחקר*. במקום להציב שאלות-מחקר על טבע החברה והאדם, מציבים שאלות על קשר בין משתנים בחברה נתונה, ובמקטע קטן יותר של המציאות. החשד שלי הוא שזה פשוט יותר קל. כדי לחקור מודלים תיאורטיים על "טבע הדברים" צריך לבחור מודל כוללני, לגזור ממנו טיעונים על המציאות, לגזור מזה השערות שניתנות לבחינה אמפירית, לבצע סדרה של מחקרים – ולהיות חשוף לביקורת על כל אחד מהמהלכים ולהערכות שאתה "משתעשע" ולא עוסק בדברים מועילים. |
|
||||
|
||||
כל חוקר רוצה לומר משהו על העולם כולו, אבל מבחינה מתודולוגית לא יהיה נכון להניח שציוני תלמידים בישראל מספרים לי משהו על תלמידים בכל מקום אחר בעולם שאינו ישראל. גם אם הרעיון שלי נכון וישים ברמה הבינ"ל, אני אצטרך לבדוק אותו עם נשואי מחקר ממדינות אחרות, וזה נראה לי די בעייתי ברמה המעשית. מעבר לכך, כמובן, לכל חברה יש תכונות אידיוסינקרטיות משלה, שמשפיעות על המשתנים שיוכנסו למחקר ועל אופי המחקר, והופכות את ההשוואה הבינ"ל לבעייתית. בחינוך מקובל לא לערוך השוואות לא מבוססות כאלה, וכשעורכים מחקר בין-מדינות, החוקרים מייצרים מבחן "נייטרלי" שתלמידים מכל מדינה ממלאים. דווקא כלכלה לדעתי מספקת דוגמת-נגד טובה לטיעון שלך - האם מודלים בכלכלה אינם תקפים לכל חברה? |
|
||||
|
||||
אל תתרגזי, אבל אני חושב שחינוך או סוציולוגיה של החינוך הם לא מדעים. הם לא עוסקים בטבע הדברים (חומר, חברה, אדם). חוקרי חינוך מנסים לתאר ולשפר באופן מדעי מערכות שיש להן מטרה. יכול להיות שהמחקר הזה הוא חשוב מאוד, אבל הוא לא מחקר מדעי, רק כזה שנעשה בכלים כאלה (כמו שמהנדס הוא לא מדען). אולי כלכלה היא באמת דוגמא טובה יותר למדע. כשאני כתבתי את ההודעות היו לי בראש מחקרים ישנים שאולי את מכירה. למשל, המחקרים משנות הארבעים על האישיות הסמכותנית. החוקרים לקחו הנחות פסיכואנליטיות על מבנה אישיותי של אנשים שיהיו בעלי נטייה לפשיזם, וניסו לבדוק האם אפשר למצוא מתאם בין תכונות של אנשים כאלה, כפי שהפסיכואנליזה תצפה (למשל: חשיבה סטריאוטיפית, נטייה להשתמש במנגנון-הגנה של השלכה, הימנעות מאינטרוספקציה ועוד). המחקר נערך בקרב דורות שונים של אותם משפחות. הנתונים נבדקו באמצעות מחקר כמותני (בעיקר שאלונים, בשיתוף פעולה של אוניברסיטאות בארצות שונות שנועד לנטרל הבדלים לאומיים) וכולי. בסופו של דבר, אם הממצאים מוצאים מתאם גבוה בין תכונות שצפינו הדבר מעיד על "טיפוס אישיות" מסוים. אבל יותר מזה, מחקרים רבים שינסו לבדוק היבטים שונים של טבע האדם יוכלו לאשש או להפריך תיאוריות שמסבירות את האישיות (אם כי רק בעקיפין). תיאוריה של האישיות אמורה להסביר גם את האמריקאי הממוצע וגם את בן-השבט-הנידח – וזה, לטעמי, מדע. |
|
||||
|
||||
אם סטטיסטיקה היא כלי מדעי מהימן, ותחום X משתמש בסטטיסטיקה ככלי מחקר, מדוע תחום X אינו מדע? |
|
||||
|
||||
האם פרסום הוא מדע? האם יעוץ פוליטי הוא מדע? ברור שיש תנאים הכרחיים אחרים להיותו של משהו מדע. אולי יהונתן יודע מהם. |
|
||||
|
||||
אנשי פרסום ויעוץ פוליטי לא מבצעים מחקרים כדי ליידע את התחום, אלא בשביל עצמם, וזהו הבדל גדול. גם אני יכולה לשבת בבית ולחשב את ההסתברות שהכלבה שלי תכרסם את השטיח בזמן שאלך, וזה לא הופך אותי למדענית. ולשאלתך, נדמה לי שיהונתן רמז על "מהו מדע" כשכתב על תחומים אשר "עוסקים בטבע הדברים (חומר, חברה, אדם)". עכשיו אפשר להתחיל ויכוח אינסופי על תחומים בעייתיים שלא ברור אם הם עוסקים בחומר/חברה/אדם או לא. אני, למשל, אטען שתחום כמו סוציולוגיה של החינוך, או כל התמחות אחרת בסוציולוגיה, עוסקים בחברה, ויהונתן רמז לכך שלדעתו הם לא. |
|
||||
|
||||
אני חושב שהשאלה היא מה אנחנו עושים ולא מה המניע שלנו 1. הדוגמא הנגדית שלי היא דוגמת המהנדס שהבאתי: הוא משתמש בכלים מדעיים, כולל בסטטיסטיקה, אבל הוא לא מדען. אני לא יודע מה הם התנאים ההכרחיים להיותו של משהו מדע. אבל, נדמה לי שהרעיון של מדע מבוסס על ההנחה שמאחורי המספר הרב של התופעות מצויים מספר מצומצם יותר של עקרונות. אם נדע מה הם עקרונות אלה נוכל להסביר את כל התופעות. העקרונות האלה לא יכולים להיות חלק מהתופעות שאנו מכירים 2, ולכן, אי אפשר להסביר את המשתנה "ציונים" באמצעות המשתנה "גיל המורה", אלא רק לקשור ביניהם. נובע מכאן, שההסבר צריך להכיל מונחים מחוץ לתופעות הנחקרות. (למשל: לא מודע, מעמדות, סמכותני). 1 אגב, בהחלט יכול להיות שאני לא מכיר מספיק את הסוציולוגיה של החינוך ושאני מדבר שטויות. אני מסתמך על הדוגמא שהבאת, וחוץ מזה, אותי מעניין העיקרון. 2 כי אז התופעה מסבירה את עצמה, וממילא היא בלתי-מוגבלת והייתה משתלטת על העולם (וכן, אני ממחזר את אנאקסימאנדרוס). |
|
||||
|
||||
מה זה משנה אם "מדעי החברה" הם "מדע" או לא? |
|
||||
|
||||
זאת באמת שאלה מעניינת. בד''כ האבחנה נעשית כדי לדעת אם המסקנות מבוססות על מתודה אמפירית או לא, וכך לגבש התייחסות אליהן (האם זה ''נכון'' או שזה ''דעה''). כאן אנחנו מניחים מראש את האמפיריות, ונשארים עם השאלה. אין לי תשובה ברורה. אני יכול להציע רק להציע תשובות מתחום המניעים המוסדיים לאבחנה, או המניעים האישיים שלי. אבל תשובות כאלה לא נראות לי מעניינות במיוחד. |
|
||||
|
||||
הקשר הסטטיסטי הקלאסי בסוצ' של החינוך: מעמד סוציו-אקונומי קשור ליניארית להישגים חינוכיים (מס' שנות לימוד, ציונים, תארים נרכשים, הקבצות, ציוני IQ, ציוני פסיכומטרי וכיו"ב). האם זהו עקרון מצומצם המסביר מגוון רחב של תופעות? |
|
||||
|
||||
בוודאי. והטענה הבאה נגדי צריכה להיות: אבל כך עובד המדע. אוספים המון נתונים ואז עושים הכללות. אני מסכים עם עצמי. מה שאני אומר זה שכל שנה מתפרסמים אלפי מחקרים נכונים לחלוטין שלא מקדמים את המדע בכלום. אם נחפש אנלוגיה, זה כמו ביולוגים שעסוקים כל הקריירה במיון מיליוני הסוגים של החרקים שקיימים, בלי שזה יוביל לאיזושהי הכללה. העניין הוא, שאני לא חושב שזה בגלל שהחוקרים לא מוכשרים. אני אחזור לטענות המקוריות שלי: נראה לי שקיימת נטייה להתמקד במחקר אמפירי על פני הניסיון לבנות *מודלים כוללים על טבע החברה*. אני חושב שאלו דברים שאמורים להשלים זה את זה (יותר נכון, המחקר האמפירי אמור להיות בשירות בחינת המודלים), ולא כפי שזה נעשה במקרים רבים כיום. |
|
||||
|
||||
על זה כבר דיברתי כאן עם מישהו בעבר, אאל"ט, וזו אכן ביקורת מאוד נפוצה על העולם האקדמי. כדי לשרוד באקדמיה, כדי להתקדם וכדי לקבל קביעות, חייב איש האקדמיה לפרסם באובססיה. כך נוצר מצב בו אנשי אקדמיה מפרסמים הרבה יותר ממה שבעצם יש להם להגיד, והמגזינים מלאים במחקרי "אוויר". אלמלא ההכרח התמידי לפרסם, היינו פוגשים הרבה פחות מחקרים, אך איכותם (וחשיבותם?) של אלו שהיו מתפרסמים היתה גבוהה יותר. אני שונאת לדבר על זה כי אני עצמי בדרך לשם, וכבר אני טועמת את השוליים - כבר יעצו לי פה ושם להוסיף קצת "אוויר"1 לעבודת הדוקטורט שלי כדי שאוכל אח"כ לשבור אותה לחמישה מאמרים שונים שיתפרסמו לאורך זמן בחמישה מגזינים שונים. ככה עושים אוויר. 1 דוגמא ל"אוויר" - לנתח את תוצאות המחקר לאורך קווי מגדר, למרות שזו לא היתה שאלת המחקר שלי. |
|
||||
|
||||
אולי צריך להקשיח, בבת אחת ולרוחב כל החזית, את הקריטריונים לפרסום? |
|
||||
|
||||
חשוב על ההשלכות של צעד כזה. עם פחות אפשרויות פרסום, יקרה אחד משניים: 1. האוניברסיטאות תגמשנה את הקריטריונים לקבלת קביעות, ותסתמכנה על קריטריונים נוספים ופחות על היקף הפרסומים. 2. האוניברסיטאות לא תגמשנה את הקריטריונים לקבלת קביעות, ופשוט יהיו הרבה פחות חברי אקדמיה שיתקדמו בסולם האקדמי. ז"א, חברי סגל רבים יישארו במשך שנים בחוסר וודאות מקצועית, מנסים את מזלם באוניברסיטאות שונות ונדחים, ואחרי שלושה-ארבעה נסיונות כאלה ימצאו עצמם בגיל 50, בלי סיכוי למשרה מסודרת, פרופסורים שעבר זמנם. נראה לי תסריט זוועתי. אם נלך, אם כך, על תסריט מס' 1, הרי שהאוניברסיטאות תצטרכנה לגבש מערכת הערכה חדשה לחברי סגל. אולי יתחילו לתת יותר משקל לכישורי ההוראה של המועמד, וניפטר מכל המרצים האיומים האלה. |
|
||||
|
||||
אבל אם המצב היום הוא שכמעט כולם מצליחים לפרסם הרבה, אז אפשר ללכת על ההצעה של עוזי, ולשנות את מדיניות ההערכה והקידום רק מבחינה כמותית, ולא מהותית: עדיין יסתכלו רק על פרסומים, אבל ידרשו פחות. |
|
||||
|
||||
יכול להיות שהקשחת קריטריוני הפרסום תפגע באיכות המדעית. הרי לפי מה שהסברת בתגובה 94662, בערך אחד מכל 20 מאמרים במדעי החברה הוא שגוי. לכן במצב הנוכחי שבו (נניח) רק אחד מתוך 100 מאמרים הוא מעניין, יש רק סיכוי של 1 ל 2000 לטעות שבאמת משנה משהו למישהו. אם יפרסמו רק מאמרים מעניינים, אז תהיה כמות בלתי נסבלת של טעויות קריטיות... |
|
||||
|
||||
מה שכתבתי הוא שמבין הטענות שמוכחות ב"רמת ודאות של 95%", אחת מכל עשרים צפויה להיות שגויה. לעתים קרובות רמת הודאות גבוהה יותר. אם אחת מבין 100 תוצאות סטטיסטיות היא מעניינת, אז הסיכוי שלה להיות שגויה הוא 1 ל-20, בדיוק כמו שאר 99 התוצאות הלא-מעניינות. |
|
||||
|
||||
חשדתי בזה, אבל כשמדובר בחישובים שגויים - אני לא מסתכן... |
|
||||
|
||||
ועוד בנושא - שירות מיוחד לקוראי האייל, גישה למאמר קצר ומעניין הנוגע באינפלציית הפירסומים אצל חברי אקדמיה. מתוך ה"Chronicle of Higher Education": |
|
||||
|
||||
במדעי החברה נעשות כל הזמן עבודות שמצד אחד הן לא "מדע" (בניית תאוריות והסקת כללים מתוך נתונים), ומצד שני הן מלמדות אותנו דברים (שעשויים להיות) מעניינים. למשל, נתקלתי1 במאמר על הקשר בין "זקנה מאושרת" לבין "סגנון ההתמודדות עם שינוי בחיים". החוקר כתב שאלון שבוחן (אמור לבחון) את שני הפרמטרים, וחישב מקדמי קורלציה לרוב. מסקנה: יש קשר. צריך להשתמש בהגדרה רחבה מאד של "מדע", כדי שהמחקר הזה יחשב מדעי. מצד שני, הוא מלמד אותנו על קשר ש(אולי) לא הכרנו, וגם אם הכרנו, (אולי) לא ידענו מה עוצמת הקשר, ואילו דברים משפיעים עליו. התוצאות עשויות להיות שימושיות (לעובדים סוציאליים, למשל). הביקורת שלך מקודם תקפה גם כאן: לדוגמא, אם אוכלוסית המחקר כוללת נבדקים ממדינה אחת, אי-אפשר להסיק ממנו הרבה על מדינות אחרות. המחקר הזה אולי לא הופך סדרי עולם, אבל קצת מוגזם לצפות שאחוז משמעותי מבין אלפי2 המאמרים שמתפרסמים במדעי החברה בעולם מדי שנה יהיו כאלה. למרבה המזל, אף אחד לא צריך לקרוא את כולם. 1 בנסיבות מוזרות משהו 2 הייתי מהמר דווקא על משהו בסביבות המליון. האם מישהו יכול לתת הערכה טובה יותר? |
|
||||
|
||||
באמת שאין לי שום דבר נגד מחקרים שמוצאים קשר בין משתנים. הם עשויים להיות שימושיים, והם מספקים פילרים לעמודים האחרונים של העיתונים. יצאתי נגד הטענה שהובעה כאן, ש''אוסף עובדות סטטיסטיות על קשרים בין משתנים'' היא ה''דרך ליצור הכללות על אודות בני-אדם והחברה האנושית''. |
|
||||
|
||||
ובלי הא הידיעה (סתם דרך, שימושית למדי) זה בסדר? |
|
||||
|
||||
אני לא ממש מבין את השאלה. בכל אופן, אם התכוונת להיות סרקסטי, אני חושב שזה לא במקום. לא אני התחלתי את הפתיל ואת הקביעות שמחקרים רבים הם לא ''מדעיים''. |
|
||||
|
||||
לא התוונתי להיות סרקסטי (סרקסטי? אני?). אני שואל אם לדעתך איסוף של עובדות סטטיסטיות היא דרך מוצלחת "ליצור הכללות על אודות בני-אדם והחברה האנושית". |
|
||||
|
||||
כן, זאת דרך מוצלחת ליצור הכללות על אודות בני-אדם והחברה האנושית. אבל, יש לי שני דברים נוספים להגיד על זה. ראשית, ההכללות האלו, כשלעצמן, לא מקרבות אותנו להבנה של מושא המחקר שלנו. גם אם נדמה לנו שכן, זה בגלל שאנחנו יוצרים ללא-הרף בראשנו מודלים של התנהגות הסביבה, ומסבירים את התופעות לפי המודלים האלה. הבעיה היא, שהמודלים האלה אינטואיטיביים ולא מדעיים. שנית, אי אפשר לאסוף עובדות סטטיסטיות על תחומים נרחבים בחיי בני-אדם ובהתנהלותה של חברה. בעיניי, זה מצדיק פתיחות לצורות אחרות של מחקר, גם כאלה שלא מבוססות על עובדות סטטיסטיות. אחרי הכול, מודל שנבנה תוך הסתמכות על מקטע קטן של המציאות עשוי להיות מעוות לא פחות ממודל שנבנה על סמך נתונים לא מדויקים (הגישה הביהביוריסטית שהוזכרה כאן כדוגמא). |
|
||||
|
||||
נראה לי שנקודת המוצא שלך (שהכללות לא מקרבות אותנו להבנת מושאי המחקר) קשיחה מדי. טענות מסוג "טמפרטורת הרתיחה של מים היא 100 מעלות" הן מדעיות, כי הן מוסרות מידע על המציאות. ומה עם טענות על זמן מחצית חיים של אטומים? הרי אי-אפשר לחזות את התפרקות האטום, אלא באמצעות "הכללות סטטיסטיות". מה לא בסדר בזה? במקרה של מדעי החברה, סביר שלעולם לא יהיו לנו יותר מאשר חוקים הסתברותיים; החוקים (האמפיריים) האלה עשויים לתמוך או לסתור תאוריות כוללניות על תהליכים חברתיים. איך אפשר לעבור מ"מודלים אינטואיטיביים" ל"מודלים מדעיים" אם לא על-ידי יצירת ניבויים (אפילו סטטיסטיים) שאפשר לבחון ולהפריך? |
|
||||
|
||||
לא הבנתי את התגובה שלך. אני אמרתי משהו נגד הכללות סטטיסטיות או חוקים הסתברותיים? |
|
||||
|
||||
ננסה שוב: כתבת "קיימת נטייה להתמקד במחקר אמפירי על פני הניסיון לבנות *מודלים כוללים על טבע החברה*. אני חושב שאלו דברים שאמורים להשלים זה את זה (יותר נכון, המחקר האמפירי אמור להיות בשירות בחינת המודלים), ולא כפי שזה נעשה במקרים רבים כיום." אני חושב שהציפיה למודלים כוללים במדעי החברה היא מוגזמת, ושהכללות סטטיסטיות הן (בדרך כלל) "מדע": הן מלמדות אותנו איך המערכת המסובכת שנקראת "חברה" מתנהגת. אולי בעניין הדגשים אנחנו בכלל מסכימים (מי יודע). |
|
||||
|
||||
כתבתי כבר למה לדעתי הכללות סטטיסטיות כשלעצמן הן לא מדע (הן חוקרות תופעות מקריות ולא את טבע החברה, אשליית הבנה על-בסיס מודל אינטואיטיבי). אני מבין שאתה חולק עליי. אני חושב שיהיה נכון אם תכתוב את הנימוקים להסתייגויותיך מטענותיי. משפט כמו "הן מלמדות אותנו איך המערכת המסובכת שנקראת 'חברה' מתנהגת" הוא הטענה שבמחלוקת. באיזה אופן אתה "חושב שהצפייה למודלים כוללים במדעי החברה היא מוגזמת"? כמו הציפייה שהאדם יגיע באחד העמים לירח? יפרק את האטום? באופן אחר? |
|
||||
|
||||
כל נתון סטטיסטי מלמד משהו על המשתנים שמדדת; ככל שההסתברויות גבוהות יותר (והקשרים חזקים יותר), אפשר לומר שהבנת את המשתנים טוב יותר. כמובן שהבנת התהליכים נמצאת ברמה גבוהה יותר, אבל לרמה הזו עוד לא הגענו בתחומים הרבה יותר "מדעיים" (רפואה, למשל). במובן מסויים, אפשר לראות בחוקי טבע (שמאפשרים חיזוי ברמת הצלחה של 100%) מקרה קצה של החוקים ההסתברותיים; כשאין מספיק ידע כדי לפתח חוקים מן הסוג הראשון, אני מוכן להסתפק (בינתיים) בסוג השני. |
|
||||
|
||||
גם אני מוכן להסתפק בחוקים מהסוג השני. אני רק לא קורא להם מדע. למשל, למדתי כבר לתפעל את הטלוויזיה שלי. בינתיים יש מתאם של 100% בין לחיצה על הכפתור האדום שבקצהו העליון של השלט ובין הדלקה וכיבוי של הטלוויזיה. אני (לצערי) לא מתמצא בשיטות מחקר. אבל, נגיד שנגה תעזור לי לעשות את החישובים הסטטיסטיים ולבנות את הניסוי בדרכים המקובלות. האם לשיטתך זה יהפוך לחוק טבע? |
|
||||
|
||||
אבל, לא כל מדע הוא מעניין |
|
||||
|
||||
האם יש הבדל בין סטטיסטיקאי לבין מדען? האם כל הסקה בעלת מתאם גבוה היא חוק טבע? האם הפעילויות היום-יומיות שלנו, שבהן אנו צופים את התנהגויות הסביבה, הן פעילויות מדעיות? נהוג לחשוב שהתנאים להיותה של הגדרה נכונה הם שהיא ממצה ומוציאה. זאת אומרת, היא כוללת את כל הדברים בתחום שהיא מגדירה, ומוציאה אל מחוץ לתחום ההגדרה את כל הדברים שלא שייכים לתחום ההגדרה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אני לא יודע כרגע לתת את כל הקריטריונים להיותם של מודלים מדעיים. בהקשר שכתבתי זאת, התכוונתי לדרישה מינימאלית למודלים שמנוסחים באמצעות כללים פחות או יותר פורמאליים. או, במחשבה שנייה, מודלים שאפשר לחלוק את ההבנה שלהם עם בני אדם אחרים באמצעות התבססות על רציונאליות ולא על אמפתיה. |
|
||||
|
||||
האם אתה חושב שהפרדיגמה הנהוגה היום במדעי החברה לא ניתנת להעברה באופן רציונלי? הבעיה העיקרית עם הפרדיגמות של מדעי החברה אינה הבניה הרציונלית של טענות אלא הנחות היסוד. ולגבי הנחות היסוד, גם במדעי הטבע עליך להניח משהו כאקסיומה, ולא תוכל להסביר, לגמרי רציונלית, למה. אבל איכשהו מסתבר שבאקסיומות של מדעי הטבע קל יותר לשכנע את בני האדם מאשר בכל סט אקסיומות שהוצע עד כה במדעי החברה. |
|
||||
|
||||
אני חושב (וגם אתה אמרת זאת) שהיום מדעי החברה לא מנסים בכלל ליצור מודלים כוללניים. מה שכתבתי, הוא שנדמה לנו שההכללות הסטטיסטיות מקרבות אותנו להבנה של המציאות כי אנחנו משתמשים במודלים אינטואיטיביים שקיימים בראשנו. באנלוגיה, גם לפני שכוח המשיכה נוסח באופן פורמאלי, אנשים ידעו לצפות שתפוח שנפרד מהעץ ייפול כלפי הקרקע, אבל זה לא היה מדע. באותו אופן, ההכללות הסטטיסטיות משתלבות בצורה שאנחנו רואים את המציאות, אך הן לא מדע. |
|
||||
|
||||
זאת דעתי (החלקית והרגעית): א) האם המודל בנוי בצורה פורמליסטית. הקריטריון שלי לבחינת הפורמליסטיות של מודל הוא התשובה לשאלה: האם ניתן לתרגם את המודל וליצור הדמיה ממוחשבת של המציאות בעזרתו? ב) היכולת לבחון את נכונות המודל מבחינה אמפירית (ואני לא מתכוון ליכולות ניבוי העתיד. יצירת מודל אשר מיצר דפוסים דומים למציאות הניצפת, אבל עדיין לא יכול להגיד לנו מה יקרה בדיוק עוד שבועיים, גם תקף מבחינתי כמודל מוצלח). |
|
||||
|
||||
אתה יכול ליצור מודל הניתן להדמיה ממוחשבת ממנו? קריטריון ב' שלך הוא הקריטריון של פופר, קצת מוחלש. לא ברור לי למה הכוונה ב'דפוסים הדומים למציאות הנצפית'. בכל אופן, בדיון שלנו כבר הסכמנו שמדה"ח הם אמפיריים, והשאלה היא מה עושה מדע לכזה *מעבר לאמפיריות* |
|
||||
|
||||
אני אישית לא, אבל זה בדיוק הדבר שהביולוגים עובדים עליו (כן, במילים אחרות). כמו המדעים המדויקים האחרים, גם הביולוגיה עוברת תהליך של פורמליסטיקה. (זה שיש לנו חורים בקשרים שבין הפנוטיפ לגנוטיפ זה סיפור אחר). עיקרון א' אותו פסלת (לא הבנתי למה) הוא בדיוק הדבר הנוסף אותו הצעתי כקריטריון, מעבר לאמפיריות. אם היו מכוונים לי אקדח לרקה והייתי צריך להגדיר את המדע במשפט אחד (ואין ספק שזו שטות לסכם את הפילוסופיה של המדע לכמה מילים) הייתי אומר שהמדע הוא הניסיון ליצר מציאות וירטואלית עקבית (אותה אנחנו מבינים משום שאנו בנינו אותה מ"למטה למעלה") כך שהיא תתנהג באופן הקרוב ביותר למציאות (וזאת אנו עושים ע"י הבדיקה האמפירית - השוואה בין המודל למציאות הניצפת). "דפוסים הדומים למציאות הניצפת" במערכות דינאמיות אין לך יכולת להגיד על איזו פיאה בדיוק תיפול הקוביה1 בפעם הבאה שתזרוק אותה, אבל בכל זאת אתה מסוגל לבנות מודל המדמה התנהגות של קוביה. שפוך שתי כוסות של מים וראה שהן אף פעם לא ישפכו בדיוק באותה הצורה ובכל זאת ניתן ליצר מודל פורמלי לחלוטין של מים נשפכים (המודל הזה לעולם לא יעזור לך לנבא את האופן המדויק לחלוטין בו המים ישפכו - אך הוא בכל זאת מודל שניתן לבדוק את נכונותו ע"י אמפיריקה). ___________ 1 מטאפורה |
|
||||
|
||||
אם אינך יכול לחזות את תוצאות שפיכת כוס מים, כיצד ניתן 'לבדוק את נכונות המודל באמצעות אמפיריקה'? מה תבדוק? מה ייחשב כתוצאה 'טובה' עבור המודל ומה ייחשב כשגיאה? איך תחליט על כך? לגבי מודלים פורמליסטיים, אני מנסה להבין האם אתה רדוקציוניסט (יש להעמיד את הכימיה על הפיזיקה, את הביולוגיה על הכימיה, את הפסיכולוגיה על הביולוגיה ואת הסוציולוגיה על הביולוגיה) או שמודל פורמליסטי בסוציולוגיה יכול להתחיל מהנחות יסוד שהן 'סוציולוגיות' באופיין, דהיינו מדברות על החברה ככלל ולא על הפרטים כיחידים. כשתענה לשאלה זו, אנסה להתמודד עם הקריטריון המוצע. |
|
||||
|
||||
שפוך את המים ו''הרץ'' את המודל מיליון פעם. אפשר להגדיר קריטריונים פורמליים לחלוטין שיגידו כמה המודל דומה למציאות. אין לכך שום קשר לדיוק שבניבוי התוצאה המקרית הבאה. אני רדוקציוניסט, אבל לא כזה שטוען שאפשר אלא כזה שטוען שצריך להמשיך לנסות משום שאולי אפשר. הסוציולוגיה היא מדע צעיר ונראה לי שהוא נכנע מוקדם מדי. אני גם מסכים עם האפשרות השניה, בתנאי שהנחות היסוד מוגדרות היטב. |
|
||||
|
||||
שנה שעברה כתבתי עבודה שעסקה במשחקי תפקידים (role playing games, יעני מבוכים ודרקונים וכאלה, לא שיטות של פסיכודרמה או קורסים אידיוטיים למנהלים). כלל גוף המחקר המדעי בנושא זה היה בפורמט הבא: יש אנשים שאומרים שילדים שמשחקים משחקי תפקידים הם (עובדי שטן/ פסיכופטים/ אפתיים/ טיפשים/ כל דבר שלילי אחר שאפשר להעלות על הדעת). העברנו שאלון בין שחקני תפקידים. תוצאות: הם לא. זה היה ממש מעיק עבורי כאדם שניסה לכתוב עבודה, וזה העיד באופן מאוד מביך על רמת הפרסומים שמתקבלים לכתבי עת (אמנם כאלו שרחוקים מלהיות מובילים, אבל בכל זאת). |
|
||||
|
||||
בדקתי כמה מאמרים מתפרסמים כל שנה במתמטיקה, ובעקבות הבדיקה אני רוצה לעדכן את ההערכה שלי למספר המאמרים המתפרסמים (בעתונים מקצועיים) במדעי החברה בעולם מדי שנה: לפחות שני מליון. |
|
||||
|
||||
כמה יש במתמטיקה? האם הכוונה למגזינים מדרג א'-ב' בלבד או גם מגזינים שוליים? איפה בודקים את הדברים האלה בכלל? דווקא נשמע מעניין. |
|
||||
|
||||
68600 מאמרים בשנת 2000, 56400 בשנת 1990, 42000 ב- 1980, 23500 ב- 1970, 13500 ב- 1960, 6330 ב- 1950 ו- 3200 ב- 1940. בודקים ב- http://www.ams.org/mathscinet , אתר בתשלום (שכל האוניברסיטאות שאני מכיר מנויות עליו). |
|
||||
|
||||
"At a talk I gave at a celebration of the twenty-fifth anniversary of the construction of von Neumann's computer in Princeton a few years ago [i.e., in the early 70's – T.C.] I suddenly started estimating silently in my mind how many theorems are published yearly in mathematical journals. (A theorem being defined as a statement which is just labeled “theorem,” and is published in a recognized mathematical journal.) I made a quick mental calculation, amazing myself that I could do this while talking about something entirely different and came to a number like one hundred thousand theorems per year. Quickly changing the topic I mentioned this and the audience gasped. It may interest the reader that the next day two of the younger mathematicians in the audience came to tell me that impressed by this enormous figure they undertook a more systematic and detailed search in the Institute library. By multiplying the number of journals by the number of yearly issues, by the number of papers per issue and the average number of theorems per paper, their estimate came to nearer two hundred thousand theorems a year. Such an enormous number should certainly give food for thought. If one believes that mathematics is more than games and puzzles, here is something to worry about. Clearly the danger is that mathematics itself will suffer the fate of splitting into different separate sciences, into many independent disciplines tenuously connected. My own hope is that this will not happen, for if the number of theorems is larger than one can possibly survey, who can be trusted to judge what is “important”? The problem becomes one of record keeping, of storage and retrieval of the results obtained. This problem now becomes paramount; one cannot have survival of the fittest if there is no interaction. מצד אחד, מספר המאמרים לשנה הוכפל פי 3 בערך מאז שנכתבו הדברים. מצד שני, בעיית האחסון והאחזור נפתרה. האם המתמטיקה הצליחה לשמור על עצמה כעל מדע אחד? מה כמות הכפילויות, לדעתך (אנשים שפותרים שוב בעיות שהם פשוט לא יודעים שכבר נפתרו לפני שנים רבות)?
It is actually impossible to keep abreast of even the more outstanding and exciting results. How can one reconcile this with the view that mathematics will survive as a single science?" (Ulam, "Adventures of a Mathematician", Ch. 15) |
|
||||
|
||||
בנוגע לכפילויות: במדה"ח כל פרסום עובר peer review ע"י מומחים בעלי שם בתחום, כך שאם אף אחד מהאנשים שראו את הטיוטה שלך בשלביה המוקדמים לא עלה על הכפילות, אחד מה-reviewers יעלה עליה בשלב המשלוח לפרסום. כך מוודאים במדה"ח שלא תחולנה כפילויות. |
|
||||
|
||||
מה נחשב לכפילות? (לפעמים נדמה שבשביל כפילות, צריך לחזור על אותו מחקר עם אותו שאלון ואותה אוכלוסיית מחקר, באותה שנה). |
|
||||
|
||||
אני מבינה את כוונתך. הרעיון הכללי הוא שמחקר שלא מחדש מספיק בתחום, לא יפורסם. הג'ורנלים היוקרתיים במדה"ח מפרסמים היום רק 10% מהמאמרים הנשלחים אליהם, אם כי קיימות במות אלטרנטיביות ופחות בררניות לפרסום. בגלל זה אני אתייחס בחשדנות למשהו שפורסם במגזין אינטרנט, למשל, לעומת מאמר שפורסם ב-AJS. ולירדן: ההנחה היא שבין שלושה-ארבעה מומחים בעלי שם בתחום, כיסית את הטרנדים המשמעותיים. הם קוראים באדיקות את הפרסומים הרציניים בתחום ומחזיקים מאגר ידע שהולך אחורה עשרות שנים, אם כי כמובן אף אחד לא "קורא הכל". סה"כ, זהו נסיון לנטרל בדיוק את התופעה שמטרידה אותנו - ריבוי מחקרים שרמתם מפוקפקת. בנוגע לרמת ההצלחה - תלוי את מי אתה שואל. אני אישית מאוד ביקורתית מבחינת מתודולוגיה, כך שקורה שאני מבקרת פרסום חדש כיוון שלדעתי המתודולוגיה שבו שגויה. חוקר אחר יהיה קפדני מאוד מבחינת תאוריה, ויבקר פרסומים על פיתוח התאוריה שהם מציעים. |
|
||||
|
||||
איך בדיוק זה מונע כפילויות? הרי גם המומחים בעלי השם אינם קוראים את כל המאמרים המתפרסמים (כלומר, קולקטיבית כן, אבל אף אחד מהם לא קורא בעצמו את כולם). זו הפואנטה בסוגיה: יש כל כך הרבה פרסומים, שאף אחד לא יכול לעקוב אחרי כולם. |
|
||||
|
||||
הקטע הקצר הזה נוגע במספר נקודות, שברובן המתמטיקה אינה אלא משל לשאר מדעי הטבע. 1. מספר הפרסומים הולך וגדל, ואיתם מספר המשפטים (כמו ש-Ulam מעדיף לספור). האם אנשים יכולים לעקוב אחרי ההתקדמות בכל תחומי המתמטיקה? כמובן שלא ברמת פירוט גבוהה, אבל כל מתמטיקאי שומע עשרות הרצאות מדי שנה, העוסקות בנושאים שאינם בהכרח קרובים לתחום העיסוק שלו, ומתברר שאפשר לשמור על שפה משותפת. 2. Ulam מביע חשש מפיצול המתמטיקה, שעלול לדעתו לפגוע בתהליך הברירה הטבעית של אנשי המקצוע. במידה רבה, מאז שנות השבעים חל פיצול כזה: המחקר באלגוריתמים, שבאותה תקופה היה במידה רבה ענף מתמטי, גדל והתרחב, והפך להיות דיסציפלינה עצמאית, "מדעי המחשב". הפיצול אינו שלם, כמובן. חלקים משמעותיים של ענף הקומבינטוריקה נוגעים גם במתמטיקה וגם במדעי המחשב, הקומבינטוריקה בתורה קשורה באופן הדוק לאלגברה; ובכיוון ההפוך, הדרישה לאלגוריתמים יעילים באלגברה מפרים גם את האלגברה (הקומוטטיבית, אבל לא רק) וגם את האלגוריתמיקה. גם קריפטוגרפיה (שהיא כנראה התחום שגדל מהר מכל בחמש-עשרה השנים האחרונות) מרחפת בין המתמטיקה למדעי המחשב, ומשיקה לתחומים רבים בשניהם. למען האמת, לא ברור שאפשר להצביע על נקודות חיתוך ברורות בין מתמטיקה לפיזיקה; יש נושאים בפיזיקה תאורטית שהם "פיזיקה" כי הם שואבים את ההשראה והבעיות משם, אבל הם מתמטיקה מכל בחינה אחרת. ולהיפך, נושאים חדשים במתמטיקה (מיון של יריעות טופולוגיות, אלגברות קונפורמיות) נולדו מתוך הפיזיקה התאורטית. כבר היום, קשה להשוות הצעות מחקר או מאמרים מתחומים שונים במתמטיקה, ולקבוע מה יותר חשוב או מעניין. האם זה אומר שהפיצול כבר התרחש? ואם כן - כל עוד תחומי הביניים חיים ופעילים (ומייצרים אנשים שמבינים מה קורה גם כאן וגם שם), לא ברור שזה כל-כך רע. 3. מספר הפרסומים הגדול מעלה את השאלה, האם כבר רואים את הסוף. המתמטיקה (בניגוד למדעי החברה) חוקרת מבנים "טבעיים" (לא בכך שהם נמצאים במקום מסויים, אלא פשוט בכך שהם טבעיים), ולכאורה אפשר לצפות שמספר הדברים שאפשר עדיין לעשות יקטן עם הזמן. אכן, תחומים מסויימים "נסגרו" עם התקדמות המחקר (המבנה של חוגים עם זהויות; טופולוגיה קבוצתית), אבל על כל ענף שמוצה נפתחו עשרה חדשים, וכל מאמר חשוב שעונה על בעיה מפורסמת, מתניע מחקר סביב השיטות החדשות שהוא מעלה (במקום לסמן V ליד המשפט שנסגר). 4. מבחינה טכנית, המצב של מתמטיקאי (מדען) שעובד היום ומשתדל להשאר מעודכן, הוא נח בהרבה מאשר לפני עשרים שנה. למרות שמאגר המידע גדל, הוא נעשה יותר נגיש. מספר הפרסומים גדל לא רק בגלל שיש יותר ענפי מחקר, אלא גם בתוך כל תחום (עד כמה שאפשר להגדיר מה זה אומר). לכן גדל הצורך לעקוב אחרי התפחויות טריות, ואחת מתוצאות הלוואי היא הפריחה של ארכיבים ממוחשבים למאמרים (שמחליפים במידה רבה את הספריות, אבל זה נושא בפני עצמו). חשוב לי להדגיש כאן שב(מרבית ענפי ה)מתמטיקה , לא מדובר ב"טרנדולוגיה" שמקצועות אחרים נגועים בה, אלא בהתפתחויות אמיתיות שמשנות את אופי המחקר מבפנים. 5. שאלת האם אנשים מפרסמים תוצאות שהוכחו לפני שנים. למיטב ידיעתי זה כמעט לא קורה, וכשזה כן קורה האשמה היא בעורך שלא פנה למבקר מן התחום הנכון (אחרת, המבקר היה מאתר את הכפילות). עדיין, למרות המהירות שבה עוברות חדשות, קורה הרבה שתוצאה מסויימת מוכחת במקביל על-ידי כמה אנשים, מכיוון שלוקח זמן מתחילת העבודה על פרוייקט עד שאפשר להפיץ את התוצאות שלו. 6. יש הבדל מהותי בין מתמטיקה למקצועות אחרים. משפטים אפשר להוכיח פעם אחת. אין שום צורך בבדיקות חוזרות או ניסויים בתנאים דומים; מרגע שהמשפט הוכח, הוא שם. לפעמים אפשר להוכיח משפטים ביותר מדרך אחת, ומתפרסמים גם מאמרים כאלה; אבל כעקרון, אין טעם לחזור לתוצאה, אלא אם אפשר להחליש את ההנחות, או לחזק את המסקנה. הגרעיניות הזו מספקת מבחן חד משמעי לשאלה האם מאמר מחדש משהו (כמובן, לא כל תוצאה חדשה ראויה להתפרסם). לא כל-כך ברור לי איך מחליטים בסוגיה הזו מחוץ למתמטיקה. |
|
||||
|
||||
הקשר הסטטיסטי הקלאסי בבדיחולוגיה של המדע: זבוב בלי רגליים ובלי כנפיים לא שומע. |
|
||||
|
||||
כלומר, טענתך היא שחקירה מסוימת אינה מדע אלא אם היא מזהה משתנים סמויים? או, סמלים אחרות, זה לא מדע אם אין תיאוריה? טענה מעניינת. לפיה, חלקים נרחבים מהפיזיקה של החלקיקים האלמנטריים היות למשך תקופה ארוכה "לא-מדע" כי כל מה שניתן היה לעשות היה פנומנולוגיה. מצד שני, דווקא הפסיכולוגיה של פרויד והסוציולוגיה של מרקס הן מדע, כי הן מבוססות על תיאוריה, ועל 'משתנים סמויים' כאלה. ההדגרה שלך פוסלת את רוב הסוציולוגיה המודרנית, ואת הפסיכולוגיה הביהייביוריסטית. האם הניסוי של מילגרם (שהוצג כאן בפתיל אחר) הוא מדע? הרי הוא הראה בסה"כ שאנשים נוטים יותר להיות אכזריים כאשר הם מבצעים פקודות מאשר כאשר הם לא מבצעים פקודות. הוא קישר בין שני דברים מוכרים - ביצוע פקודות ואכזריות. האם אנו חייבים להוסיף ניתוח אישיותי "מעמיק" של הנחקרים, שיחשוף משהו "סמוי" בנפשותיהם, כדי שה יהיה מדעי? |
|
||||
|
||||
כן, נראה לי שללא תיאוריה אין מדע. מטרתו של המדע היא לבנות מודל על טבע המציאות, ולא לעסוק בסטטיסטיקה. הניסויים שתיארת הם חלק מהמדע במובן זה שהם אוספים חומר-גלם להפקת התיאוריה, או, הם חלק מהתהליך המדעי. את הטענות בפסקה האחרונה לא ממש הבנתי: הביהייביוריזם הוא מדע (הוא בנה מודלים תוך שימוש במשתנים סמויים), ומחקר לא חייב לחשוף "משהו סמוי בנפשותיהם של הנחקרים" – הרעיון המקורי של הסוציולוגיה היה שאפשר להסביר התנהגות של בני-אדם באמצעות משתנים חברתיים בלי להתייחס למה שקורה בנפשם. |
|
||||
|
||||
אבל אאל"ט הנחת היסוד של הביהייביוריזם היא שאין לדבר על משתנים סמויים, ושהעיסוק בהם (בפסיכולוגיה הפרוידיאנית למשל) אינו מדעי, כי אינם אמפיריים. לכן אינני מבין את הטענה שלך כי הביהייבוריזם השתמש במשתנים סמויים. יש כאן פסיכולוג או תלמיד פסיכולוגיה שיכול להסביר? שנית, אתה טוען שניסוי מילגרם, למשל, הוא חלק מהמדע כי הוא "אוסף חומר גלם להפקת התיאורייה". אבל מאחר שאין בידינו תיאורייה, מתי נדע שמחקר "אוסף חומר גלם להפקת התיאוריה" ומתי לא? הרי אין בידך כדור בדולח, ואינך יודע אם קישור גיל המורה עם הציונים לא יהיה חומר גלם טוב לתיאוריה עתידית בסוציולוגיה של החינוך 1. שלישית, אשאל אותך למה אתה מתכוון כשאתה מדבר על "חשיפת משתנים סמויים" שהיחא לטענתך מטרתו של המדע. אני חשבתי לתומי שאתה פוסל מחקר סוציולוגי שאינו חושף משהו סמוי על הנחקרים, טבע האדם או החברה, אלא עוסק בהתנהגות גרידא. לפי תגובתך האחרונה נראה שאין זו טענתך, אלא שמדע חייב לדבר על 'משתנים סמויים'. הייתי רוצה דוגמא לעניין הזה של 'משתנים סמויים' כדי להבין על מה אתה מדבר, מכיוון שבהרבה מהפילוסופיה של המדע דווקא מושג המשתנה הסמוי מותקף כלא מדעי, מכיוון שאי אפשר למדוד אותו ולכן קשה עד בלתי אפשרי להפריך את קיומו. 1 למיטב ידיעתי דווקא יש בתחום לא מעט תיאוריות, כך שיש אפשרות כזו. |
|
||||
|
||||
גם אני לא פסיכולוג, אבל אני חושב שביהביוריזם לא מתנגד למשתנים סמויים, אלא לניסיון לנחש מה יש בתוך ראשו של האדם. הוא עדיין חוקר את טבע האדם (ולא תופעות ספציפיות), רק שמערכת המושגים שהוא מציע בנויה על בחינת הקלט-פלט בלבד. שנית, נכון שאני לא יודע מתי חומר הגלם ישמש להפקת תיאוריה ומתי לא. הטענה שלי הייתה כנגד ההתרכזות במחקר אמפירי והזנחת המחקרים שלי נראים כחשובים, ולא כנגד מחקר ספציפי. יכול להיות שהמושג שהשתמשתי בו בתגובתי האחרונה, "משתנים סמויים", הוא מושג לא מוצלח. כמו שכבר כתבתי, אני לא מכיר כלל את התחום אז תצטרך להיות סבלני כלפי. אני מתכוון לכך שמהדיון עד עכשיו, נראה לי שאני יכול להוציא שני תנאים (בנוסף לאמפיריות) להגדרת תחום כמדע: הוא צריך לבנות מודל לתיאור המציאות שיהיה יותר פשוט מהמציאות (להעמיד את מגוון התופעות על מספר עקרונות), והוא צריך לתאר את "טבע המציאות" בתחום שהוא חוקר, ולא תופעות ספציפיות (אחרת זה סטטיסטיקה, לא מדע). מכאן, שהמודל שהוא מעמיד חייב להשתמש במושגים שאנחנו נמציא לצורך הייצוג (אחרת לא נצליח ליצור מודל יותר פשוט מהמציאות). הטענה שלי היא שמודל שלא משתמש במושגים כאלה הוא לא מדע. |
|
||||
|
||||
לחינוך יש שני חלקים - יש את המחקר התיאורטי, ויש את היישום (אותו ניסיון לשפר מערכת בעלת מטרה מוגדרת). החלק הראשון הוא המדע. החלק השני הוא ה''טכנולוגיה''. להבין את הדרך שקרני אור נשברות זה מדע. ליישם את כדי ליצור נגן תקליטורים, זה טכנולוגיה. |
|
||||
|
||||
כי יש עוד דרישות למדע, מאשר איסוף מידע וניתוחו. בטח שלא הייתי אומר שסטטיסטיקה היא מדע, אבל גם הייתי נזהר מלהגיד שסטטיסטיקה היא כלי מדעי. סטטיסיקה היא כלי שאפשר להשתמש בו למטרות מדעיות. באותה מידה אפשר להשתמש בסטטיסטיקה למטרות לא מדעיות, בדיוק כמו שאפשר להשתמש בראציוינליזם במדע, אבל ראציונליזם איננו כלי מדעי בלבד. פילוסופים עשו איתו עוד המון דברים נחמדים ובלתי מדעיים בעליל, הם אפילו המציאו בעזרתו את המדע (והפילוסופיה של המדע היא גם לא מדעית מעצם הגדרתה). |
|
||||
|
||||
הרי הסוציולוגיה התחילה בדיוק משאלות גדולות כאלו. ראשוניה - דורקהיים, ובר, מרקס, פרטו ואחרים - בדיוק דברו על 'שאלות גדולות על טבע האדם והחברה'. אלא שעם הזמן, בעיקר בעקבות עבודותיהם של כמה סוציולוגים אמריקניים, העניין הזה של 'תיאוריות גדולות' הפך למשהו שכולם מתרחקים ממנו כמו מאש, כי הוא עלול להיות כוללני ולא ניתן יהיה לבחון אותו בשום אופן "מדעי" (משהו כמו תיאוריות פילוסופיות). לפיכך, דווקא הדרישה ל'מדעיות' (במובן של פופר: משהו שניתן להפרכה) היא שהובילה את הסוציולוגיה למקום שבו כל מה שהיא יכולה לומר זה מה הקשר בין משתנים מסוימים בחברה מסוימת. |
|
||||
|
||||
אכן, חסרות לי "תיאוריות גדולות". כמו שכתבתי, אפשר לבחון כאלה תיאוריות. הבחינה תהיה בהכרח בעקיפין: הבחינה כוללת תהליך שבסופו נקבל השערות-מחקר שאפשר לבחון אותן אמפירית. התהליך הרבה יותר מסובך מבדיקת קשר בין כמה משתנים. ואם אני מבין נכון, הבחינה עצמה אף-פעם לא תוכל להפריך את התיאוריה באמת (כי מארקס, ובר והחברים הם יותר פרדיגמות מתיאוריות), ועדיין, יש לזה יותר ערך מהמחקרים שנעשים היום. |
|
||||
|
||||
כפי שהבהרת יפה, "תיאוריה גדולה" המכילה טענות על "החברה" ועל "נפש האדם" היא בדרך כלל פרדיגמטית, וכמעט לא ניתן להפריכה. ההתעסקות הארוכה במספר הפרדיגמות האלו שכנעה את הסוציולוגים שזהו מבוי סתום, והם החליטו (ברובם) להסתפק לכל היותר בתיאוריות "מקומיות" המסבירות/מתארות חברה ספציפית או התנהגות מסוימת באותה חברה, באופן שאולי אינו אומר משהו "גדול" אבל כן מביא תועלת כלשהי, לפעמים שימושית. פה ושם יש עדיין תיאוריות 'בינוניות', שלא עוסקות בחברה כולה אלא באספקטים מסוימים שלה. בתחום שאני עוסק בו, סוציולוגיה של התרבות/ סוציולוגיה של המדע, יש למשל מספר תיאוריות משנות הששים על מערכות של מרכז ופריפריה, ויש את תורת הרב-מערכת של איתמר אבן-זוהר (ישראלי) שהיא יותר קשורה לספרות מאשר לסוציולוגיה. ניסיון אחר הוא הסוציוביולוגיה של אדוארד וילסון, שבדיוק מנסה להעמיד חלק מהסוציולוגיה על בסיס ביולוגי. אבל הרוב הגדול של הסוציולוגים לא מאמינים אפילו בתיאוריות 'בינוניות' כאלו, כי לדעתם הן יוצרות השטחה של המקרים הספציפיים כדי להתאימם לתיאורייה. |
|
||||
|
||||
אני יודע שזה בערך המצב. נגה אפילו נתנה הסבר סוציולוגי מסוים, שקשר את אופי העיסוק לאבחנות מוסדיות. ומזה התחלנו: צריך למצוא דרכים לחולל מהפכות בתחום. אביב הציע ללמד סטודנטים מתמטיקה, בתקווה שמשם תבוא הישועה. |
|
||||
|
||||
האם זו באמת הסיבה שכולם מתרחקים מן השאלות הגדולות על טבע האדם והחברה כמו מאש? חוסר היכולת לבחון את התשובות באופן "מדעי?" האם אתה בטוח שאין זה להיפך? מה דעתך על התזה הבאה: אנשים קראו את סדרת הניסויים הענפה והמדוקדקת של מילגרם, שאני יכול רק להשוותה לתחקיר של קולבוטק בנושא פיקוד העורף והמסכות הפסולות, והתפלצו, שכן לפתע הבינו לאילו מסקנות, ש_ניתן_ לבדקם מדעית, הגיעו לגבי טבע האדם. ההומניסטים הליברליים (ההיפים הארורים.. סליחה, התלהמתי), שהיו דומיננטיים באקדמיה של אותה התקופה, החליטו להפסיק מיד כל ניסוי מסוג זה, וניסוי זימברדו נתן להם תירוץ לפסול ניסויים כגון אלה של מילגרם על הסף, לצורך "אתיקה," אבל במובן אחר מכפי שהציגו אותו - הגנה על האתיקה שלהם מאורה הקר של המציאות, ולא חיוב הניסיונאים להשתמש בכלים אתיים. כתוצאה מן המגבלות המחניקות האלה, לא ניתן יותר לתת תשובות מדעיות לשאלות גדולות על טבע האדם והחברה, ולכן כולם בורחים מהן כמו מאש. |
|
||||
|
||||
המעבר לתיאוריות פחות - כלליות התחולל באזור שנות ה- 20 של המאה העשרים, כשאר פארסונס הניח יסודות לסוציולוגיה הכמותית בארה"ב. ניסוי מילגרם לא היה חלק מ'תיאוריה גדולה' והוצג על-ידי כדוגמא לניסוי שבעצם *איננו* מכיל תיאוריה בניסוחו. אם מישהו היה מעוניין להוציא תיאוריה מניסוי מילגרם, לא הייתה לו בעיה, שכן הניסויים כבר קיימים, וכל מה שצריך זה לתת הסבר תיאורטי. ובעצם *קיימים* הסברים תיאורטיים לניסוי מילגרם (הגישות הפסימיות של מרקס ושל פרטו הכי מתאימות כאן, לדעתי, ופרטו בעצם הכי מתאים), ורק צריך לטעון את הטענה. הסיבה שהכפפה אינה מורמת אינה 'התוצאות שאליהם נגיע'. |
|
||||
|
||||
סליחה, אבל בניסוי של מילגרם הייתה גם הייתה תיאוריה בהתחלה. כמה עצוב רק שעוד לפני שהניסוי הושלם - התיאוריה הוכחה כשגויה. התיאוריה דנה בשאלת האישיות הגרמנית לעומת האישיות של תרבויות אחרות, וטענה כי הגרמנים נוטים יותר למלא אחר פקודות (מסיבות מסוימות שאין טעם להכנס אליהן כעת). הניסוי בקרב האמריקאים היה אמור להיות רק קבוצת הביקורת, לקראת עריכת הניסוי על הגרמנים עצמם. לתדהמתו של מילגרם1, האמריקאים הציגו את ההתנהגות הנלוזה לה ציפה מהגרמנים, ולא את ההתנהגות ההומנית לה ציפו הוא עצמו ומומחים שהתבקשו להעריך את תוצאות הניסוי קודם לביצועו. להגיד שלמילגרם לא הייתה תיאוריה כשהכין את הניסוי זה שקר שמבוסס, מה לעשות, על בורות. 1 מילגרם זה אלפית הגרם? |
|
||||
|
||||
יהונתן אורן דרש תיאוריות "גדולות", הנשענות על חשיפת משתנים סמויים, ואומרות משהו כללי על טבע האדם והחברה. הטענה 'האישיות הגרמנית נוטה להיכנע לסמכות יותר מזו האמריקנית' היא בוודאי לא תיאוריה כזו. ההסברים שהוצעו לטענה (שגויה) זו כללו אולי משתנים סמויים (אינני יודע) אבל מעצם התיאור לא נשמעים כמו 'אמירה כללית על טבע האדם והחברה'. לפיכך, לפי הקריטריונים של מר אורן, לא מדע. בכיוון ההפוך: גם הניסוי המקשר את גיל המורים לציונים יכול היה להיות חלק מתיאוריה על הסוציולוגיה של הלמידה. אם לא הוצגו בו הסברים אפשריים למה שעומד מאחורי המתאם הזה, הרי שהוא מאמר לא חשוב, העוסק בבדיקת נתונים עבור תיאוריה כזו 1. אם יש בו השערות כאלו, הרי שהוא מדעי לא פחות מניסוי מילגרם. 1 יש אלפים כאלה במדעי הטבע. |
|
||||
|
||||
קודם כל, קוראים לי יונתן. חוץ מזה, ההבחנה החשובה לדעתי היא בין מחקר שעוסק בטבע הדברים (החברה או האדם במקרה שלנו), ובין מחקר שעוסק בתופעות. במובן זה אין ''אלפים כאלה במדעי הטבע''. פיזיקאים, למשל, לא חוקרים שולחנות (כמה שולחנות יש בעולם, מכמה סוגים, מאיזה בתי-חרושת ועוד קשרים בין משתנים), אלא את טבע החומר שיוצר את השולחן. |
|
||||
|
||||
יונתן או יהונתן? פשוט, גיליתי שאתה מאיית את שמך בשתי דרכים שונות, ואני מבולבל. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אתן שוב כגומא את תחום החלקיקים האלמנטריים: הרבה לפני שהייתה בתחום 'תיאוריה', הייתה בו 'פנומנולוגיה' של מציאת חלקיקים מסוגים שונים וסיווגם לקבוצות. דוגמא אחרת: הטבלה המחזורית. גם העיסוק בה הכל על בסיס הכללות וניסיונות שונים לסיווג. האם שתי דוגמאות אלו אינן 'מדע', או שאולי הן פשוט פאזה אחרת של המדע? |
|
||||
|
||||
אני מקבל את הצורך לאסוף מידע, ואפילו כתבתי את הטענה הזאת בעבר (תגובה 136331). חוץ מזה, העלית את הטענה הזאת כבר (תגובה 136386), ולמיטב הבנתי עניתי עליה. |
|
||||
|
||||
התאוריה הייתה הרבה יותר נרחבת, היא עסקה בהשפעות תרבותיות (ואולי אפילו גנטיות, למרות שבטח לא) שמביאות ליצירת ''דפוס לאומי'' של התנהגות, שהוא שגרם לכך שלגרמנים, בממוצע, תהיה אישיות יותר אוטוריטרית מאשר עמים אחרים. אתה מסתכל על האופרציונליזציה של המשתנים ומתייחס לזה כאילו היא היא התיאוריה. היא לא. זו פשוט דרך אחת לבדוק את התיאוריה. |
|
||||
|
||||
והנה, אני לא אומר בפעם הזו דבר על הצורך במגבלות אתיות על ניסויים בבני אדם. אבל לגבי אותן "תשובות מדעיות לשאלות גדולות על טבע האדם והחברה", אני שוב אשאל: מה נעשה בתשובות כאלה, אם יהיו בידינו? 1 והאם אנחנו לא יודעים כבר מספיק דברים לא נעימים על טבע האדם, מתוך מידע שהצטבר בחיים האמיתיים ולא בניסויים אמפיריים? אלימות, רוע וגסות רוח קיימים, וזו עובדה. מה יתרום לחברה לדעתך ידע מדעי על "אופיו האמיתי של טבע האדם"? אני בהחלט לא מתכוונת לומר שידע כזה לא נחוץ כיוון ש"הוא עושה דה-מורליזציה" או שהוא סתם לא נעים לשמוע. אני אומרת, שאם יתברר מדעית שטבע האדם 2 הוא כזה - רצחני, אכזרי - מה נעשה עם זה? האם, ואיך, על סמך הידע הזה נוכל לשפר את המצב כפי שנתגלה בניסויים? אני אעשה עוד צעד - מיפוי הגנום האנושי, למשל, הוא פרוייקט מחקרי "טהור", אבל יישומיו המעשיים נמצאים בתוכו. אם מתגלה שגנים כאלה ואחרים קשורים בהתפרצות מחלה מסוימת - הנה הבעיה לפניך, מנוסחת יפה, ומכאן צריך למצוא לה פתרון באותה רמה. לעומת זאת, אם נחקור ונגלה ש"89% מבני האדם מצייתים מייד לפקודות אכזריות", מה נעשה עם זה? כלי הפתרון אינם קשורים לכלי הבעיה. אגב, מי זה "כולם" ש"מתרחקים מהידע הזה כמו מאש"? אין סוף לספרים שנכתבים במדעי החברה, המדינה והרוח על מעשי אכזריות של המין האנושי, בניסיון למפות או להסביר אותם. ושאלת רשות: אתה אומר ש"ההומניסטים הליברליים" היו דומיננטיים באקדמיה של אותה התקופה. בכמה שנים/עשורים/מאות אתה מודד את התקופה הזו? האם היא עדיין נמשכת? ואיזו אסכולה צריכה היתה לדעתך לתפוס את המקום הדומיננטי? 1 התשובה "המדע מטבעו רוצה לחקור הכל" היא לגיטימית, אבל לא מספיקה לי לצורך העניין, לא במחיר הזה. התרומה של המחקר הזה לחברה לא ברורה כלל. 2 וזה כמובן בהנחה האופטימית שאתה מצליח לחלץ איזשהו "טבע אדם" ולטעון ל"טבעיות" שלו, מבעד לכל המחיצות התרבותיות שהוא עטוף בהן. |
|
||||
|
||||
קריאה מומלצת בהקשר זה: Stand on Zanzibar (וראי גם תגובה 2016. כן, ארבע-ספרתי. זה היה מזמן). |
|
||||
|
||||
אם אני זוכר נכון, קראתי היכנשהו ש''עמוד על זנזיבר'' נמצא בהליכי תרגום לעברית. |
|
||||
|
||||
כן, גם אני שמעתי זאת -- ברגשות מעורבים. אם המתרגם ראוי למשימה, אשרינו. ואם לא - נו טוף. בכל מקרה, מדובר במשימה לא קלה, בלשון המעטה. |
|
||||
|
||||
אני מקווה לטובת אותו מתרגם\ת היפותטי\ת שי\תתרגם את שם הספר כ"מקום עמידה בזנזיבר" ולא כ "עמוד על" וגו... |
|
||||
|
||||
קראתי קצת כאן ולא הבנתי מה הקשר (אם כי הספר נשמע מרשים). |
|
||||
|
||||
אוי ואבוי. הסקירה הזו היא אוסף ספויילרים נוראי! בכל מקרה, שכחו לציין שם את אחד הגיבורים הראשיים, צ'אד מוליגאן, סוציולוג – ומכאן הקשר לדיון. (פרסומת חסרת בושה: הסקירה שלי לאותו הספר נמצאת כאן: http://www.forum2.org/tal/books/soz.html). |
|
||||
|
||||
נדנדי, נדנדי. קצת קשה לי, כאדם שאיננו, בסופו של דבר,בר-סמכא בתחום מדעי החברה או הפסיכולוגיה (או בכלל), לתאר לך בדיוק מה היו צריכות להיות המסקנות האופרטיביות מניסוייו של מילגרם. אבל אנסה בכל מקרה: אנחנו יודעים שלאנשים יש נטייה מובנית להכנע לסמכות, אפילו במקרים מאד קיצוניים. נניח, לצורך העניין, שאנחנו רוצים למנוע מקרי זוועה כמו השואה, או טבחים שונים ומשונים במהלך ההיסטוריה. לכן, אנחנו רוצים למנוע מאנשים להכנע לסמכות הרשמית הרגילה, במקרים קיצוניים. ישנם כמה כלים שאפשר להשתמש בהם בשביל לאפשר זאת, בעיקר חינוך וענישה. למשל, ניתן לנסות ולחנך אנשים להאמין שקיימת מערכת סמכות בלתי-נראית אך עקשנית, שאומרת, בין היתר, שאל לאדם לעשות דברים שאין אנו רוצים שייעשו, ושמערכת זו היא עליונה לכל מערכת בה יתקל בחייו כל אדם. כדי לחזק סמכות זאת, נרגיל את האנשים לפגוש בנציגים אישיים אנושיים של סמכות זו באופן קבוע, נגיד פעם בשבוע, בימי ראשון בבוקר, ונדאג שהנציגים הללו יקרינו חזית אחידה בנושאים אלה. הבעיה היא, כמובן, מידת היכולת של נציגי הסמכות המזוייפת הזו לנצל לרעה את סמכותם הזו, במיוחד כשאת ראש הסמכות אף פעם אי אפשר לפגוש באופן אישי, מה גם שאין כל דרך שאנחנו נוכל לדאוג שהמערכת הזו, שמבוססת על פיקציה, תמשיך לשדר לאוכלוסיה את הערכים אותם אנחנו רצינו לשדר ולהשתית עליהם את החברה. ועכשיו באופן יותר ספציפי, אתייחס לניסוי של זימברדו, אפילו שהוא דוגמה פחות טובה לניסוי, שכן הבקרה הלכה לעזאזל. נניח שהיינו בונים שוב ניסויים כאלה, דואגים לשמור על ריחוק בין הנסיינים למשתתפים, מסיקים מסקנות, מחדדים אותם, וכן הלאה - היינו יכולים, אולי, למצוא דרך להפוך את חוויית הכליאה ליותר שיקומית, למנוע ממנה את המפלצתיות, שאינה תורמת כלל לחברה, אלא רק מזיקה לה. (אסירים נכנסים לכלא, ומשכללים את פשעיהם, במקום להשתקם.) אם להתייחס לדוגמה שלך, אם נדע ש-89% מבני האדם מצייתים מיד לפקודות אכזריות, הרי שנדע להמנע מהן כמה שיותר, ונדע שאל לנו לסמוך על "אנושיותם" של האנשים שתוודע שידעו לעשות את "הדבר הנכון." אינסוף ספרים נכתבים על כל מיני שטויות, בעיקר בגלל שאנשים קונים אותם. אבל הם לא מבוססים על ניסויים, נכון? שכן, הרי, כללי האתיקה הנלוזים לקחו מבוני המודלים את האחיזה שלהם במציאות, ואין יותר טעם בספרים אלה מאשר בספרים על היישות הדמיונית "שמוליקה" החיזרית, המתקשרת עם מאמיניה ומעבירה להם אנרגיות חיוביות. אני לא יודע איזו אסכולה צריכה להיות דומיננטית. אני לא יודע אם אני ממש יכול לאפיין "צריך" במובן זה. אם בכל זאת אנסה, הייתי מעדיף שאנשים שהם יותר מדענים, ופחות מחפשי-תיאוריות-שיעשו-להם-טוב-על-הנשמה. |
|
||||
|
||||
אתה בעצם מדבר על יישום מעמיק יותר, אולי טוטאליטרי יותר 1, למערכת חוקים ונורמות שכבר קיימת (ולא תמיד מצליחה לעבוד בצורה יעילה). הבעיה עם אכיפת חוקים ונורמות, מוסריים או דתיים, עדיין קיימת. וזה, כשהטיפול בהם נהוג מאז ראשית ימי הציוויליזציות המוכרות לנו. כבר יש קרימינולוגים ועובדים סוציאליים ופסיכולוגים ושוטרים ושופטים וכמרים וארגוני מתנדבים ופקידי מס הכנסה... ועדיין נותרת השאלה, עד כמה הידע על 89% או על 92% יוכל לשנות במשהו את אופן הטיפול בבעיות אלה? התחושה שלי היא, שלא צריך שום סטטיסטיקה בשביל להסיק על אלמנטים של רוע הטמונים באדם, מספיק לפתוח עיתון. הטענה נגד הגבלת המחקרים נראית במקרה זה כעלה תאנה, כמין תירוץ להצדקת חוסר היעילות ב"טיפול ברוע" של היום ("לו היו נותנים לנו לחקור כמו שצריך, היינו מוצאים טיפול מתאים יותר"). ולגבי הספרים האמורים - לא ברור לי למה אתה מזלזל בניתוחים הללו. נאמר שיוצא ספר של היסטוריון שחקר מסמכים ממשלתיים מימי צרפת של וישי, נאמר, והגיע למסקנות לגבי מאפייני הציות/כניעה של הצרפתים בתקופה זו. מדוע "אין בו יותר טעם מאשר בספרים על הישות הדמיונית"? 1 כן, קלטתי שאתה מתכוון לכנסיה הקתולית. ועובדה, גם היא לא מצליחה לעשות את העבודה במאה אחוז. |
|
||||
|
||||
רק כדי להפיל את הטיעון של "מספיק לפתוח עיתון" - מילגרם פנה לפני שביצע את הניסוי שלו לכמה חוקרים מובילים בתחום, וביקש את הערכתם לגבי כמה אנשים יגיעו עד לרמה הגבוהה ביותר. החוקרים סברו כי כ-2 אחוזים, הסדיסטים, יגיעו עד לסוף, והרוב לא יתקרבו בכלל לרמות המסוכנות. טעו. זה בסדר, גם מילגרם טעה - הוא סבר כמותם. אז מסתבר שלפני הניסוי של מילגרם, לא היה מספיק לפתוח עיתון כדי להבין את הרוע האנושי. היה צריך את הניסוי שלו לא רק כדי להוכיח דבר מה שהיה ידוע לכל, אלא כדי להראות לראשונה דבר מה חדש. |
|
||||
|
||||
טוב, כמובן שזו היתה אמירה "קלה" מדי. בהחלט יכול להיות טעם במחקרים על האנושות, אבל לא ברור לי איך הפיכה של המחקרים למדעיים יותר תסייע לנו במשהו 1. ובטח לא ברורה לי מהי (ואם קיימת) אותה אמת מוחלטת על טבע האדם שתפקח את עינינו ל... למה בדיוק? 1 מלבד, כמובן, לברוח מכדור הארץ ומהגזע המטונף הזה. |
|
||||
|
||||
אני מצטיער, אבל ככל שנתקדם בדיון, נראה לי שאוכל לתרום פחות ופחות, פשוט כי אני לא ממש מבין בני אדם, וגם לא ממש סוציולוג, או פסיכולוג(ויש יאמרו, גם לא ממש מנש, בעצמי.). אני אתן לאנשים יותר מנוסים ממני (או יומרנים יותר ממני) להמשיך. אם את מ-מש רוצה לחקור דווקא את דעתי בעניין, הדואל פתוח, והיד מתקתקת. |
|
||||
|
||||
מי זה מנש? |
|
||||
|
||||
מנש = mensch, בנאדם בגרמנית. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
וממתי אמרתי שאני מתחייב לאיות היידישי? |
|
||||
|
||||
לא שמעתי על כך שיש לסגור את הדיון ואסור לבדוק שוב אם תוצאותיו עדכניות. אני מכיר את הדיון, אני פשוט מאוד לא מסכים עם המסקנות שהגיעו אליהן בעקבותיו. לדעתי המסקנות שהגיעו אליהן הן אופרטיביות וזמניות וממש לא פילוסופיות (משהו בסיגנון של : המדע לא יוכל לעולם1 לחקור יבשות אחרות משום שאין אוניות חוצות אוקינוסים). הדיון מלפני 80 שנה (ואחר כך) הוביל לנבואה שהגשימה את עצמה (מתמטיקה וניסיון למצוא תאוריות גדולות לא תעזור לכם ==> לא צריך להשקיע יותר מדי בלימוד מתמטיקה/פילוסופיה של המדע/דיוק/פורמליזם במדה"ח ==> קיבלנו מדענים שלא יוכלו לצאת מן הבוץ של המדעים הלא מדוייקים, גם אם יכול להיות שזה אפשרי). ___________ 1 בניגוד ללא יכול לחקור כרגע. |
|
||||
|
||||
הנקודה היא שמאז היו נסיגות בכיוונים אחרים לגמרי. הניסיון (הכושל)ללוגיזציה ומתמטיזציה של מדעי החברה הוביל לניסיון לבחון את מקורות התוקף של המדעים המדויקים - וניסיונות אלו הובילו לבעיות משל עצמם. אבל כדאי שתבדיל בין 'מתמטיזציה ולוגיזציה' מצד אחד ל'תיאוריות גדולות' מצד שני. תיאוריות גדולות נפלו מסיבות שונות, והעיקרית ביניהם היא שבעצם לא נוצרה במדעי החברה פרדיגמה שלטת אחת, וניתן היה לנתח כמעט כל מחקר בתחום לפי וובר, מרקס או דורקהיים, בלי לסתור את הפרדיגמות, ולהגיע למסקנות שונות. |
|
||||
|
||||
אתה יכול בבקשה להרחיב מעט על הניסיון ללוגיזציה ומתמטיזציה של מדעי החברה, והסיבות בגללן הוא הוכרז ככישלון? מה בדיוק ניסו, ומה לא הצליח? תודה. |
|
||||
|
||||
גם לי לא יצא ללמוד פילוסופיה של המדע1 - עדיין? - וגם אצלי זה כרוך בצער, אפילו רב. אני עוקב בעניין אחרי הדיון, בינתיים בלי משהו מיוחד לתרום. 1חוץ מקצת שזלג לתחומים אחרים שלמדתי. וגם יסודות תורת הקוונטים, שהם שילוב של פילוסופיה ומדע, אבל לא פילוסופיה *של* המדע. |
|
||||
|
||||
פילוסופיה של המדע היא דבר מרתק. |
|
||||
|
||||
ולכן צער, על שלא יצא לי ללמוד אותה. |
|
||||
|
||||
אה... בטח שסטטיסטיקה זה לא מדע. כל ענפי המתמטיקה השונים הם לא מדע. מדובר בכלי או ליתר דיוק בשפה (השפה היחידה בעולם שבנויה מלמטה למעלה באופן עקבי ולכן המדע משתמש בה ולא בשפה אחרת). במדה"ח למדו רק ניב אחד בשפה הזאת (סטטיסטיקה בעיקר) ומשלימים את החסר ע"י שפה מסורבלת שסובלת מדו-משמעות, חוסר בהירות, סתירות פנימיות, תלות תרבותית ושאר התקשקשויות שנורא חשובות בדיונים אינטלקטואליים, במטא-מדע או בפילוסופיה, אבל שלא צריך להיות להם מקום במדע עצמו (מבחינה אידיאלית). מדה"ח מנסים לכופף את השפה הרגילה (המדוברת והכתובה) בכח, לדבר לו קוראים "שפה מדעית". לדעתי המשימה הזו (שהסירבול המושגי "נשפך לה מהאוזנים") בלתי אפשרית לפחות (לדעתי יותר) כמו הדרישה שלי להעביר את מדה"ח תהליך של פורמליסטיקה. זאת בשל האופי של השפה המדוברת/כתובה (שהתפתחה באופן אבולציוני על מנת למלא פונקציות חברתיות ולא פונקציות מדעיות, מדויקות ועקביות מבחינה לוגית). |
|
||||
|
||||
נראה לי שאם אתה קובע שהמתמטיקה היא לא מדע אז כדאי שתגדיר במדויק מה לדעתך הוא כן מדע, על מנת שלא תיפול במלכודת של ''שפה מסורבלת, לא בהירה ודו-משמעית''. יש הגדרות סבירות לגמרי של מדע שיכללו את המתמטיקה בתוכם. בפרט, אם אתה רוצה להגדיר מדע מתוך זה שתסתכל על מה מדענים באמת עושים בעולם, אז הרבה מתמטיקאים קוראים לעצמם מדענים (למשל מדעני מחשב), ובהרבה אוניברסיטאות המחלקה למתמטיקה היא חלק מהפקולטה למדעים. כמו כן אם אתה רוצה לתת הגדרה למדע שתבדיל בין מדע ל''קשקושים'' אז ברור באיזה צד של המתרס המתמטיקה נמצאת. |
|
||||
|
||||
תנאי הכרחי שמשהו יהיה מדע הוא שהוא יאמר משהו על העולם, משהו הניתן לבחינה. מתמטיקה כשלעצמה לא אומרת דבר על העולם, וכבר כתבתי בעבר שהכי סביר לסווג אותה כפילוסופיה. |
|
||||
|
||||
1. אם תניח בסל שלושה תפוזים, ואז תוסיף להם עוד שניים, יהיו לך בסל חמשה תפוזים. 2. אי-אפשר להציג את 90007 כסכום של שלושה ריבועים. 2'. אם תנסה להציג את 90007 כסכום של שלושה ריבועים, תכשל. 3. זרוק מטבע (קרי: מדוד ספין של אלקטרון) 1000000 פעם. המטבע יפול על "עץ" בין 496000 לבין 504000 פעמים. מדע? |
|
||||
|
||||
1. מה זה תפוז במתמטיקה? 2. אם אצייר שלושה ריבועים, אכתוב בראשון 90000 בשני 6 ובשלישי 1 ואסכום - זה נחשב? 3. המטבע שלי הוא של 10 רופי. אין עליו עצים. |
|
||||
|
||||
1. תפוז זה לא במתמטיקה. 2. לא. "ריבוע" הוא מכפלה של מספר שלם בעצמו. 3. במקום "עץ", תוכל לספור את הנפילות על הסמל של שלושת האריות (וכדאי שתיגש לצורף, המטבעות ההודיים של עשרה רופי הם במקרים רבים זהב 500 או 800 קרט). |
|
||||
|
||||
זהב לא יכול להיות יותר מ-24 קראט. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
התכוונתי לכסף, לא זהב, ומדובר על 500 או 800 אלפיות (ממשקל המטבע). |
|
||||
|
||||
ש*אתה* לא תבדיל בין תנאי הכרחי ותנאי מספיק? |
|
||||
|
||||
כתבת ש''מתמטיקה כשלעצמה לא אומרת דבר על העולם'' (ולכן אינה מדע). אני חושב שהטענה הזו לא נכונה. בלי קשר לשאלה למה אתה רוצה לקרוא מדע (זה ממש לא חשוב בעיני), אשמח להתייחסות לטענה עצמה. |
|
||||
|
||||
איזה טענה טענת? אתה מבקש התייחסות ישירה להגדים מקודם? פסדר: 1. הגד על המציאות 2. לא מדבר על המציאות 2' כן 3. גם. אבל שאלת על מדע. אז קודם כל, שים לב שחוץ מ2, גם 1, גם 2' וגם 3 הם לא הגדים במתמטיקה. 1 ו3 מדברים על העולם, ו2' חוזה התנהגות אנושית. הדוגמא ב2' מעניינת, כי היא באמת לא מדע. אני אנסה לחדד: ההבחנה שאני מנסה להבהיר היא בין science (מדע), ו humanities (אנושתנות, להלן). ההבדל הוא שהמדע טוען טענות על *רשות הרבים*, שכולם יכולים לבדוק, אלמנט שחסר באנושתנות, וגם במתמטיקה. האם אתה יכול לדמיין דרך בה אתה יכול לבדוק האם אני מאמין ש2+2=4? האם אפשר לבדוק את 2' שלך? 2' שלך טוענת משהו על *רשות היחיד* שלי, וככזו, אינה ברת הפרכה. האם 1 ו3 מדע? פף. תלוי. מה ההקשר? אני חושב ש1. לא מדע. זה שקול להגדרה של שיטת המנייה. באותה מידה הייתי יכול לומר "אם תניח בסל 10 תפוזים, ותוסיף להם עוד שלושה, יהיו לך 101 תפוזים". 3., מעבר להגדרות של השפה המתמטית, כן אומר משהו על המציאות, הינו בר הפרכה, ונדמה לי שכחלק ממודל יותר כללי יעמוד בכל הקריטריונים הפופריאנים (אאז"נ מה שלמדתי לפני שנה+), ולכן יכול להיות מדע. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שאתה מגדיר "מתמטיקה" כ"לא מדברים על העולם", ואז מתפעל מכך שמתמטיקה אינה תורמת היגדים על העולם. מדוע ההיגדים שלי מקודם אינם מתמטיים? את הקריטריון שלך על רשות הרבים אני לא מבין. את הטענה השניה שלי (לא תצליח לכתוב את 90007 כסכום של שלושה ריבועים) כל אחד יכול לבדוק. היא יותר קלה לבדיקה מאשר כמעט כל ניסוי בפיזיקה או כימיה. מדוע זו טענה על "רשות היחיד" שלך? הטענה השלישית היא טענה מתמטית שאומרת משהו על המציאות (בניגוד להערה שלך). אני יכול לתת עוד עשרות דוגמאות כאלה. |
|
||||
|
||||
זה מה שניסיתי לומר קודם: מתמטיקה כן מדברת על כל מיני "עולמות": קבוצות בעלות תכונות מסויימות (תורות). אתה מן הסתם מכיר את כל הסיפור טוב בהרבה ממני. ברגע שאתה מציג מערכות אקסיומות וחוקר אותה, אתה מתמטיקאי. אבל ברגע שאתה מצביע על משהו שנמצא שם בחוץ (=מדיד, אמפירי) ואומר "העולם המתמטי A מתאר את זה" אתה כבר לא מתמטיקאי, אתה מדען. וברגע שאתה מצביע עליו ואומר "דברי-ימיה של כל חברה עד כה הם דברי-הימים של מלחמות מעמדות" אתה מיותר. |
|
||||
|
||||
הוא אשר אמרתי: אתה מגדיר מתמטיקה כתחום שאסור לו לומר דברים על העולם, ואז קובע שזה לא מדע. ברשותך, אני דוחה את ההגדרה הזו. היא רחוקה מלתאר את הדברים שמתמטיקאים עשו לאורך ההסטוריה, וודאי שהיא רחוקה מלתאר את הדברים שמתמטיקאים עושים היום. את המשפט האחרון (והמלה הראשונה) לא הבנתי. |
|
||||
|
||||
לטמבל יש איזו בעיה עם המרקסיזם, כנראה. אותה בעיה שיש לי עם הבלבניזם. |
|
||||
|
||||
אשמח אם תגיב ל א. ב תגובה 136708 . אני חושב ששם הניסוח הכי חד של ההבדל ביננו. |
|
||||
|
||||
רשותי נתונה לך רק בתנאי שתציע הגדרה משלך. אחרת שכח מזה, או שתקבל אותה או שאין היום טלוויזיה. (אזהרה: בהמשך ההודעה ועד סופה אני כותב על דברים בהם יש לי רק מושג קלוש) למיטב הבנתי מתמטיקאי מגדיר לעצמו עולם (קבוצה המקיימת תכונות מסויימות) מנסח את התכונות האלה (אקסיומות) וקורא להן "תורה". מאותו רגע והלאה הוא חוקר את התורה הזו. הוא כמובן רשאי להאמין שהעולם שלו מתאר חלק מן העולם האמיתי (כלומר שהאקסיומות שלו חלות על דברים שקיימים שם בחוץ), וסביר להניח שבמקרים רבים האמונה הזו היא מלכתחילה המוטיבציה לחקירה המתמטית שלו - אבל הקישור הזה הוא לא חלק מן המתמטיקה. בעולם מושלם, למשל, הפיזיקאי אמור לנסח מערכת אקסיומות על חלק מן העולם (הפיזי) על סמך תצפיות, והמתמטיקאי אמור להמשיך משם. בעולם האמיתי כנראה שכל הפיזיקאים הם גם מתמטיקאים למעשה, והרבה מתמטיקאים הם גם פיזיקאיים בפועל. אבל אם נרצה (בלי שום סיבה, בשביל הכיף) להגדיר את המילה "מתמטיקה" כך שתקבל משמעות חד חד ערכית...מה אתה מציע? |
|
||||
|
||||
הגדרה: מאמר מתמטי הוא מאמר שמתקבל לפרסום בעיתונים המקצועיים שמכוסים על-ידי ה- Mathematical Reviews. |
|
||||
|
||||
כלומר כל מסמך שחובר לפני <תאריך-הוצאתו-של-העיתון-המתמטי-המקצועי-הראשון> אינו יכול להיות מסמך מתמטי, בלי שום קשר לתוכנו? ועבודתו של פרמה, שלמיטב התנגד לפרסומה, גם אינה כזו? יש לך איזושהי הגדרה על פיה review הוא mathematical? (אמנם וויכוחים על הגדרות נוטים להיות מטופשים, אבל עמדך, כמתמטיקאי, על תחום עיסוקך - מסקרנת אותי למדי. אם בכל זאת נמאס לך - רק תגיד). |
|
||||
|
||||
הגדרות הן דבר שימושי להפליא. בתנאי שיש להן משמעות, כמובן. ההגדרה המקובלת למתמטיקה היא זו שהציע G.H.Hardy: מתמטיקה היא מה שמתמטיקאים עושים. זו לא (רק) התחכמות; אין שום אפשרות לבחון האם מקרי-קצה הם "מתמטיקה" או לא, וגם אין בכך צורך. בכאילו-הגדרה, במקום שמושגי היסוד ממילא אינם מוגדרים, אין לדעתי תועלת. אם אתה יכול להציע הגדרה שהמונחים שהיא משתמשת בהם מוגדרים היטב, אשמח לשמוע (אבל אני חושד שאין כזו). "יסודות" של אוקלידס הוא ללא ספק מסמך מתמטי, וכן כתבים רבים של לייבניץ וניוטון. דווקא לגבי העבודה של פרמה, אני בכלל לא בטוח. סיימתי לא מזמן לקרוא את ה"היסטוריה של תורת המספרים" (L.E.Dickson); הוא מסכם בשלושה כרכים, כ- 1500 עמודים, את כל העבודה שנעשתה בתורת המספרים עד שנת 1910 (כ- 2-4 שורות לכל מאמר, ספר או מכתב). ידוע שפירוש המושג "אקסיומה" השתנה עם הזמן; גם הסטנדטים של "מהי הוכחה" השתנו באופן משמעותי (נראה שהם התייצבו לקראת סוף המאה ה-19). בנוסף לזה, מעניין לשים לב שהגדרה של "מתמטיקה" (ובפרט, באילו כיוונים כדאי להתאמץ) השתנתה מאד עם הזמן. הדמויות המרכזיות במתמטיקה של המאה ה-17 וה-18 עסקו בעיקר (כך נראה) בשטויות (מהי הספרה האחרונה של מספר משוכלל; מצא פתרון למשוואות x^2-2y^2=1 ו- y^2-2z^2=1). ועם זאת, העבודות היותר עקרוניות שלהם נחשבות היום ליסודות של המתמטיקה המודרנית. |
|
||||
|
||||
א. ממתי תפוז, או אלקטרון, זה אובייקט במתמטיקה? גם מטבע לא. הטענה השלישית שלך, בשפה מתמטית תהיה: בהנתן סדרה של 1000000 ניסויי ברנולי עם p=0.5 מעל {Omega={H,T אזי הסיכוי של המאורע H לקרות בין 496000 ל504000 פעמים גדול מ0.999999. זו טענה במתמטיקה. להגיד "מדידת ספין של אלקטרון זה בעצם ניסוי ברנולי" - פיזיקה. זה כל העניין במדע - לתת לאובייקט המתמטי את הפרוש של משהו בעולם. מה, באמת לא שמת לב? ב. הממ. אני חושב שאני נאלץ לחזור בי מהטענה ש2' אינה ברת הפרכה, ולחזור לטענה שהיא לא הגד מתמטי. הרי 2' בניסוח מלא תהיה משהו כמו "בהנתן שאדם מקבל את חוקי הלוגיקה, ואת הגדרות A B C, ואת הנחות היסוד א' ב' ג', אז הוא לא יוכל להוכיח לי את פסוק 2 בעשרים השנים בקרובות". כאן עשיתי הכל כדי להפוך את הטענה שלך לברת הפרכה, ולבעלת ערך אמת יחיד (הרי בניסוח הקודם יכולתי לטעון שאני עובד בבסיס בו 2 לא מתקיים, או שאני לא מקבל את ההגדרה של ריבוע, או שאני בכלל לא מסכים לחוקי הלוגיקה. בלי החסם הזמני יכולתי לטעון שאני עוד עובד על זה, ורק מחפש שוליים מספיק גדולים, והטענה שלך הייתה נשארת בלתי מוכרעת לעד). אבל ברגע שחייבים להכניס פנימה אותי, אותך, ואת גורם הזמן כדי שהטענה תהיה ברת הפרכה, גם הופכים אותה להגד על החשיבה האנושית, ולא להגד מתמטי. ההגד המתמטי יהיה הגד 2. שלך, או בניסוח מלא יותר: "בהנתן חוקי הלוגיקה, הגדרות A B C, הנחות א' ב' ג', אזי 2 אמת". אני חייב לציין שהדיון בא' חשוב בעיני יותר, ואשמח אם לא תזניח אותו, כי הוא המחלוקת בינינו הרבה יותר חדה בו, בניגוד לב', בה זו אותה מחלוקת, יותר במעומעם. |
|
||||
|
||||
לגבי א': נניח ששני אנשים עובדים על אותה בעיה במתמטיקה ומנסים להוכיח אותו משפט מתמטי באותן שיטות, כאשר המוטיבציה של אחד מהם היא שהבעיה לדעתו היא מודל של משהו בעולם, והמוטיבציה של השני היא שהבעיה פשוט מעניינת אותו. האם הראשון מדען והשני לא? |
|
||||
|
||||
שניהם לא עושים עבודה מדעית. המוטיבציה לא משנה. |
|
||||
|
||||
זאת נראית לי עמדה משונה. למשל, אם מישהו מוכיח ש P=NP אז הוא לא עשה עבודה מדעית? |
|
||||
|
||||
אני לא יודע מספיק מדעי המחשב כדי לקבוע אם P=NP זו טענה במתמטיקה או לא. אם לא (זה קשור קשר הדוק למכונת טיורינג, נדמה לי, לא?), אז כן, ואם כן, אז לא. שוב, אין קשר למוטיבציה. |
|
||||
|
||||
בקיצור, מתמטיקה היא לא מדע מעצם היותה מתמטיקה. פשוט תגיד שזאת הנחת יסוד וככה לא יהיה לך על מה להתווכח. |
|
||||
|
||||
תתערב, תתערב, אבל למה לא בשמך? אני לא נושך כשלא מבקשים. זו הנחת יסוד בתת דיון הזה, בו בועז אומר "אוקיי, אז נגיד שזה ככה, אבל מה עם המוטיבציה?", ואני עונה שהיא לא משנה. |
|
||||
|
||||
לא זאת הנחת היסוד. הנחת היסוד היא שדבר מה שאינו עוסק באמפיריקה איננו מדע ולכן המתמטיקה (שאין לה שום קשר לאמפיריות) איננה מדע. הבעיה היום שהמילה מדע מזוהה עם *טוב* בעוד לא מדעי מזוהה עם *רע*. יש איזו הילה של יוקרה סביב המילה ולכן יש עניין לבעלי עניין להכניס את עניינם תחת המטריה המדעית וזה ממש לא לעניין. |
|
||||
|
||||
בעצם מהנחת היסוד הזאת ברור שמתמטיקה אינה מדע. אין שום מקום לוויכוח על השלכות ההנחה הזאת אלא מדוע דווקא הנחה זו היא המקובלת (או הלא מקובלת, על עוזי). |
|
||||
|
||||
את ההגדרה של מדע בתור מה שעוסק באמפיריקה אני מוכן לקבל. הטענה המקורית היתה שמתמטיקה ''אינה אומרת שום דבר על העולם'' וזה נראה לי תלוש מהמציאות. |
|
||||
|
||||
כן, טענה מתמטית, הנוגעת למודל מכונת הטורינג, אם כי לפי צ'רץ' והרחבותיו, היא נוגעת לכל מודל חישובי ''טוב'' שאנחנו מכירים. אגב, אמרת ''אם לא, אז כן, אם כן, אז לא.'' סתירה. מש''ל. |
|
||||
|
||||
זו טענה במתמטיקה שלשאלה האם היא נכונה או לא נכונה יש השפעה גדולה מאוד על העולם. דרך אחרת להסתכל על אותה טענה היא שזו טענה על העולם שהדרך היחידה שאנחנו יודעים לברר אם היא נכונה או לא היא ע''י חקירתה בשיטות מתמטיות. |
|
||||
|
||||
> הטענה השלישית שלך, בשפה מתמטית תהיה: > בהנתן סדרה של 1000000 ניסויי ברנולי עם p=0.5 מעל > {Omega={H,T אזי הסיכוי של המאורע H לקרות בין 496000 > ל504000 פעמים גדול מ0.999999. אני מתנגד לרמיזה שמתמטיקאי יעדיף לתאר 1000000 הטלות מטבע בצורה כל כך מסורבלת. |
|
||||
|
||||
> אני מתנגד לרמיזה שמתמטיקאי יעדיף לתאר 1000000 הטלות מטבע בצורה כל כך מסורבלת. ומכאן אני מסיק שלא יצא לך ללמוד הסתברות בטכניון. זו בהחלט הצורה בה לימדו אותי. "ולהמחשה" אמר המרצה, "נסו לדמיין 1000000 הטלות מטבע". |
|
||||
|
||||
אני יכול להבין את החלוקה שלך לאובייקטים "מתמטיים" ו"לא מתמטיים", אלא שהיא מפספסת את העיקר. בפועל, שאלות על אובייקטים "לא מתמטיים" הם לעתים קרובות מאד שאלות מתמטיות, שמטפלים בהן בכלים מתמטיים ושהעיסוק בהן הוא מתמטיקה. כמובן שאם תתעקש לגזום את המתמטיקה מן השורש, היא לא תשאר מחוברת לעולם. אבל הגיזום הזה הוא מלאכותי (פירוש: אין לי שום כוונה להתווכח על ההגדרה של "מהי מתמטיקה"). לדוגמא, כתבת שניסויים של זריקת מטבעות הם "לא מתמטיים" כי המתמטיקאי צריך להחליף את המטבע בניסוי ברנולי. יש עוד שאלות על מטבעות: מהו המספר הקטן ביותר של מטבעות זהים שאפשר להניח על שולחן, כך שכל מטבע נוגע בדיוק בשני מטבעות אחרים? (ושלושה? וארבעה?) כמובן שאפשר לשאול את אותן שאלות על שיכון של עותקים איזומורפיים של עיגול היחידה במישור האוקלידי; עדיין מדובר באותן שאלות. |
|
||||
|
||||
לא מדובר על אותן שאלות. מדובר על קונוונציה נוחה בלבד. הרי אם היית מדבר באמת על מטבעות, כדי לפתור את הבעייה היית חייב לשאול "מכמה ואיזה חומר המטבעות, ומה הטמפרטורה?" כדי לקבוע את גודלן, להתחשב בהבדלי הייצור שלהן, וכהנה וכהנה שטויות שלא רלוונטיות לשאלה, שהיא באמת על עותקים זהים של עיגול היחידה, רק שיותר קצר וברור לקרוא לזה מטבע. |
|
||||
|
||||
אלו כן אותן שאלות. הטמפרטורה אינה רלוונטית, בדיוק כמו שפיזיקאי שעושה ניסוי אינו צריך לברר איך קוראים לייצרן המדחומים שלו. ולנושא יותר מעניין - מהו המספר המינימלי של מטבעות בשאלה שלי? |
|
||||
|
||||
אם אתה רוצה מינימום מטבעות כך שכל מטבע נוגע בשניים אחרים אז פשוט קח שלושה מטבעות. אם אתה רוצה מינימום מטבעות כך שכל מטבע נוגע ב d אחרים אז נראה שערכי ה d הרלוונטיים הם 1,2,3,4,5. מתחת לקו - טיעונים שעלולים להיות לא מובנים לחסרי רקע מתמטי ---------------- זאת מאחר והגרף השכנות של המטבעות הוא מישורי ולכן חייב להיות בו צומת מדרגה <= 5 (אם אני זוכר נכון) עכשיו מתעוררות כמה שאלות טבעיות שרצוי יהיה לחשוב עליהם (אם יהיה זמן): 0) מה הפתרון לשאלה שלך עבור d=3,4,5? 1) מה מספר הצמתים המינימלי בגרף מישורי d-רגולרי? 2) נראה שלא כל גרף מישורי הוא גם "גרף מטבעות" אבל האם זה נכון למקרה של גרפים רגולריים? |
|
||||
|
||||
(עכשיו כל ההודעה מתחת לקו, ואפשר להמשיך). התשובה למקרה d=2 נכונה (כמובן). בלי להדרש למישוריות של הגרף, אי-אפשר למקם יותר מששה מטבעות סביב מטבע נתון, ולכן כל הדרגות בגרף שלנו הן לכל היותר 6. 0) תנסו לבד (אפשר להגיע למסקנות יפות בעזרת ערימת מטבעות קטנה). 1) שאלה טובה. 2) לא (דוגמא נגדית: ארבעה מטבעות לא יכולים לגעת זה בזה, בעוד שהגרף שהסיטואציה הזו מתארת הוא מישורי). |
|
||||
|
||||
כדי לבדוק אותה אמפירית עליך לבצע אינסוף ניסויים, מכיוון שהטענה מנוסחת בשלילה. |
|
||||
|
||||
זה לא נכון. הטענה היא ש- 90007 אינו סכום של שלושה ריבועים (שלמים). יש רק מספר סופי של צירופים שעשויים לקלוע לסכום הנכון (אם a*a+b*b+c*c=90007 אז a,b,c כולם קטנים מ- 301), ולכן אפשר לבדוק את הטענה בזמן סופי. למעשה, *זו מתמטיקה* - אפשר להוכיח שהצירוף הזה בלתי אפשרי ולחסוך הרבה מאד זמן. |
|
||||
|
||||
כל עוד לא הוכחת כלום דדוקטיבית, ואתה עובד אמפירית *בלבד*, אינך יכול להניח את החסם; אתה צריך לבדוק את השלמים עד אינסוף. (מצד שני, איך בכלל בודקים בלי מסקנות דדוקטיביות? איך עושים את החשבון לכל שלושה מספרים, בלי להשתמש בטכניקות מוכחות דדוקטיבית כמו כפל ארוך? האם אוספים מספיק תפוזים, ומקווים לא להתבלבל בספירה?) |
|
||||
|
||||
אני דווקא בעד הוכחות דדוקטיביות. הנקודה היא שבמקרה הזה, הטענה הדדוקטיבית (בעברית: משפט) היא טענה מדעית (שמנבאת מה יקרה למי שינסה לאסוף 90007 תפוזים בשלושה מערכים ריבועיים). |
|
||||
|
||||
לפי הקריטירון הפופרי הקלאסי, כדי שהיא תהיה טענה מדעית לא מספיק שהיא תנבא משהו, צריך שתהיה קיימת תוצאה אמפירית אפשרית שתפריך אותה. |
|
||||
|
||||
תוצאה אמפירית אפשרית: סידור של 90007 תפוזים בשלושה מערכים ריבועיים. |
|
||||
|
||||
אבל היא לא *אפשרית*. הוכחה לא-פורמלית: דוקטור אחד למתמטיקה אמר לי שיש לו הוכחה מתמטית (כן פורמלית) שזה לא אפשרי. |
|
||||
|
||||
זהו בדיוק, שתיאורטית, היא כן אפשרית. היא לא אפשרית *אמפירית* מכיוון שהטענה לא שגויה. דוגמא מתחום אחר: אפשרות לתוצאה אמפירית שתפריך את קיומו של כוח המשיכה - אם נחזיק תפוח מעל האדמה, ואז נעזוב אותו - הוא יעוף למעלה. זה לא *אפשרי* כי אכן יש כוח משיכה. אני בטוח שאם תחפש (לא הרבה) מישהו יתן לך הוכחה פורמלית שיש כוח כזה. |
|
||||
|
||||
אפשרית תאורטית? יש לי הוכחה תאורטית שזה לא אפשרי. אם אתה טוען שכן, אני אבקש ממך לתאר לי את הסיטואציה שבה זה קורה, יותר בפירוט מסתם לומר "הסיטואציה היא שהתפוזים מסודרים בשלושה ריבועים". לשם השוואה, את תפוח האדמה שעף למעלה אני יכול (עקרונית) לתאר בפרטי פרטים, אטום אטום אם ידרש. |
|
||||
|
||||
נניח שהמשפט לגבי התפוזים, או משפט דומה, הוא שאלה פתוחה שטובי המוחות נאבקים להוכיח אותה במשך 300 שנה ולא יודעים אם היא נכונה, לא נכונה, או שאולי אין לה הוכחה בכלל. ונניח שלשאלה הזו יש חשיבות פרקטית מכרעת בהובלת מזון ומיגור הרעב באפריקה. האם במקרה הזה השאלה הזו היא מדעית? אם היא מדעית, האם היא תישאר מדעית לאחר שימצאו הוכחה? |
|
||||
|
||||
אם אני לא משנה את הבנת השאלה, תשובתי היא כנראה שהשאלה לא מדעית - פשוט, אין שום דבר בתיאור המצב שלך שמחליש את טענתי המקורית שהשאלה לא מדעית. איני אומר שלשאלות מתמטיות לא תיתכנה השלכות פרקטיות. אבל האמת היא שאני לא מצליח באמת לדמיין את הסיפור שלך. האם אתה יכול לתאר את הסיטואציה יותר בפירוט? אם חלילה לא תצליח, אני מזמין אותך להרהר למה. |
|
||||
|
||||
"חמש הבעיות של ימי קדם" החזיקו מעמד עד 1830: האם אפשר (בסרגל ומחוגה) להכפיל את (נפח) הקוביה, לשלש את הזווית, לרבע את המעגל ולבנות משובע משוכלל1. את כולן אפשר בנקל לתרגם לתפוזית. 1 את הבעיה החמישית, "הוכח את אקסיומת המקבילים", נשאיר בצד. |
|
||||
|
||||
מעניין, אבל מה הקשר לענייננו? לחילופין, האם הבנת את האתגר של בועז יותר ממני? |
|
||||
|
||||
נכון שאין בין קושי הבעיה והמדעיות שלה ולא כלום; כתבת שקשה לדמיין בעיה תפוזית ש"טובי המוחות נאבקים להוכיח אותה במשך 300 שנה ולא יודעים אם היא נכונה, לא נכונה, או שאין לה הוכחה בכלל". הבאתי ארבע דוגמאות לבעיות כאלה. |
|
||||
|
||||
הבעיה שלי לא היתה לדמיין בעיה תפוזית קשה; הבעיה שלי היתה לדמיין בעיה תפוזית מתמטית שפתרונה יהיה קריטי להאכלת הרעבים באפריקה. אבל בינתיים אני מתקדם עם בועז. |
|
||||
|
||||
אני יכול בהחלט לדמיין את המצב הזה. בהחלט ייתכן שיש השלכות פרקטיות לבעיות שעוזי הציג1. אם אתה רוצה בעיה יותר קונקרטית, אז הזכרתי בתגובה 137080 שאלה מתמטית פתוחה, וכנראה קשה מאוד, שלפתרונה יש השלכות פרקטיות מרחיקות לכת. ------ 1 למשל, הפתרון של הבעיה החמישית (הוכח את אקסיומת המקבילים) הוא שימושי מאוד בפיסיקה המודרנית. |
|
||||
|
||||
כמובן: במערכת מתמטית מסוימת, או במערכת פיזיקלית מסוימת (רב-ממדית, נגיד), זה אפשרי. זה שזה בלתי אפשרי במערכת המתמטית שלנו לא אומר שאי אפשר לנסח אקסיומות אחרות (שאינן תואמות את העולם שלנו), שם זה כן אפשרי. |
|
||||
|
||||
מסכים - את המשפט על 90007 התפוזים1 אי-אפשר להפריך בניסוי. אבל נדמה לי שכאן אנחנו רותמים את העגלה על הראש של הסוסים (או משהו כזה). הכלל של קרל פופר נועד להפריד בין הסברי-מציאות שאפשר לבחון אותם ("מדע"), לבין הסברים שאי-אפשר לבחון באופן אמפירי (ולכן הם לא מעניינים). משפטים שאפשר *להוכיח* נמצאים במדרגה גבוהה עוד יותר: הם מסבירים את המציאות באופן משכנע כל-כך, עד שאין שום צורך (ביכולת) לבחון אותם בניסוי. 1 זו הזדמנות להביע (מיני-)אכזבה מכך שבינתיים אף אחד לא התנדב להוכיח את הטענה. |
|
||||
|
||||
סתם הערה. עד כמה שזכור לי פופר לא אמר שהסברים לא מדעיים הם גם לא מענינים. הוא אפילו כתב שלאסטרולוגיה יש לפעמים תובנות פסיכולוגיות מענינות. |
|
||||
|
||||
שים לב ש: א) כאשר הוצגה השאלה, לא היה ברור כלל שזה בלתי אפשרי תיאורטית לסדר כך את התפוזים. ב) ייתכן לחשוב על שאלה דומה שכאשר היא מוצגת, זה אפילו לא ברור שהיא ניתנת למידול מתמטי. לכן, נראה לי שע"פ הפרשנות שלך לקריטריון הנ"ל, ייתכן ויהיו שאלות שמצב ה"מדעיות" שלהן לא יהיה ברור בזמן שהן מוצגות. |
|
||||
|
||||
אני לא מגדיר מדעי כמה שלא ניתן למידול מתמטי. יהיה לי יותר קל להגדיר "מדעי" מאשר להגדיר "מתמטי". ההגדרה למדעיות (או ההבחנה בינה לבין מתמטיות) לא כוללת שום מרכיב של קושי השאלה, וגם לא בהשלכות הפרקטיות. ההבחנה היא בסוג השיקולים שמופעלים כדי לפתור אותה. אחד ההבדלים - אולי הכי חשוב, אולי היחיד (או המקור לכל השאר) - הוא האם השיקולים קשורים לאמפיריקה. לתגליות מתמטיות יש השלכות קריטיות על החקירה האמפירית (פיזיקה), אבל סוג השיקולים שמופעלים בתגליות הללו אינו פיזיקלי, ובאופן כללי אינו מדעי1. אני ממתין לדוגמה נגדית. 1 ואם לא הבהרתי עד עכשיו את המובן מאליו - "אינו מדעי" כאן הוא לא קללה. אני מכבד ומסמפט את שני התחומים במידה שווה. |
|
||||
|
||||
קשה לי להאמין שהצלחתי להיסחף עד כדי כך לויכוח על הגדרות... אבל אני לא מצליח להתאפק אז בכל זאת: בעיני המדעיות1 היא תכונה של ה*שאלה* ששואלים. לכן, קריטריון למדעיות צריך לתת לי דרך להחליט האם שאלה מסוימת היא מדעית או לא. וזה, ללא קשר לצורה שבה אני "מתקיף" את השאלה ומנסה לפתור אותה, שיכולה להיות ע"י ניסויים, ע"י הוכחה מתמטית ועוד דברים שונים ומשונים. ---- עכשיו אולי אפרט יותר לגבי השאלה של P מול NP, שלעניות דעתי היא שאלה מתמטית *וגם* מדעית, ואולי אחת השאלות הפתוחות המעניינות ביותר שיש גם במדע וגם במתמטיקה: השאלה הזו עוסקת בבעיות חישוביות. דוגמא לבעיה חישובית: נניח שאתה מנהל בבית-סוהר ויש לך 100 אסירים ואתה צריך לחלק אותם ל3 מחלקות. ונניח שרשומה לך ההיסטוריה של כל זוגות האסירים שהיה בינהם בעבר סכסוך ואסור לשים אותם באותה מחלקה. הבעיה החישובית שעומדת בפניך היא זו: בהנחה שקיימת חלוקה של האסירים ל3 מחלקות כך שלא יהיה באף מחלקה זוג מסוכסך, איך אפשר למצוא חלוקה כזו? יש לבעיה הזו פתרון טריוויאלי שהוא לעבור על כל החלוקות האפשריות של 100 אסירים ל 3 מחלקות עד שנמצא את החלוקה המתאימה. הבעיה היא שמספר החלוקות האפשריות הוא כל כך עצום, עד שגם למחשב-על ייקח משהו כמו 1000 שנים לעבור על כולן. לכן, הפתרון הטריוויאלי הזה ממש לא מעניין. ניסוח שקול לשאלה "האם P=NP?" הוא "האם אפשר לפתור את 'בעית מנהל בית-הסוהר' ביעילות סבירה?".2 הערות לגבי השאלה הזו: 1) התברר שזוהי שאלה מתמטית שאפשר לנסח אותה במדויק בתור שאלה על אוביקטים מתמטיים לחלוטין. 2) התברר שלפתרון לשאלה הזו יש השלכות פרקטיות עצומות, מעבר להקלה על חייהם של מנהלי בתי-סוהר: א) אם אכן יש לבעיה החישובית הנ"ל פתרון יעיל, אז אפשר יהיה לפתור ביעילות מגוון עצום של בעיות חישוביות אחרות: בפרט תהיה לנו אינטילגנציה מלאכותית ברמות שמתוארות במדע הבדיוני. מחשבים יוכלו להחליף מתמטיקאים ולהוכיח משפטים במקומם. בכלל, כנראה שמחשבים יוכלו להחליף בני-אדם ולהיות טובים יותר מהם בכל תחום שהוא כולל מדע, אמנות, ניהול וכו'. ב) לאור המשמעויות המדהימות של זה, לא פלא שרוב החוקרים מאמינים שאין לבעיה החישובית הזו פתרון יעיל. עדיין, אם יצליחו להוכיח שאין פתרון יעיל3, אז גם במקרה זה ייפתחו בפנינו אפשרויות פרקטיות חדשות. בפרט אפשר יהיה לבנות שיטת הצפנה שאף אחד לא יכול לשבור, ועוד כל מיני דברים מופלאים בתחום של הצפנה כגון בחירות אלקטרוניות ששומרות על סודיות באופן מוכח ועוד. בנוסף יהיה אפשר לערוך ניסויים מדעיים שדורשים הגרלות אקראיות מבלי להשתמש כלל במקור אקראיות, או להשתמש במעט מאוד אקראיות. ----- 1 ברור לי ש"מדעי" פה הוא לא ציון לשבח. 2 ההגדרה הפורמלית של "יעילות סבירה" היא לפתור את הבעיה עבור n אסירים בזמן שהוא n בחזקת איזשהו קבוע שלא תלוי ב n. 3 או חיזוקים מסוימים של המשפט הזה |
|
||||
|
||||
ההשלכות הפרקטיות שאתה מתאר נשמעות לי לא קשורות לשאלה. תוכל להסביר אולי איך P=NP נותן אינטיליגנציה מלאכותית? אני, למשל, אשמח לראות אלגוריתם AI שעובד אפילו בזמן EXP, יש לך כזה? איך "P שונה מ- NP" נותן אלגוריתם הצפנה או דה-רנדומיזציה? כמובן אלא אם לדעתך "קיום פונקציה אקספוננציאלית שקשה למעגל אקספוננציאלי" הוא "חיזוק מסוים" של "P שונה מ- NP" (וכרגע לא נראה שזה המצב אלא שמדובר בטענות לא תלויות). למעשה מפתיע עד כמה מועטה החשיבות של P=NP בפתרון בעיות "אמיתיות" יחסית למשקל שהשאלה הזו מקבלת במדעי המחשב. אני חושב שאנשים פשוט מעוצבנים מזה שמשנות השישים עובדים על אותה שטות שמסרבת להפתר. |
|
||||
|
||||
הרבה בעיות מדעיות אפשר לנסח בצורה הבאה: נתונה לך סדרה של נתונים, מצא את הכלל הכי פשוט1 שמסביר את הסדרה. דוגמאות לבעיות מהצורה הנ"ל: נתונה לך סדרה של תצפיות על תנועות כוכבים, מצא את הכלל הכי פשוט שמסביר אותן. נתונה לך סדרה של מאמרים שהתקבלו ל mathematical review, מצא את המערכת הכי פשוטה שמייצרת את הסדרה הנ"ל, והשתמש במערכת זו ע"מ לנבא את המאמר הבא בסדרה. נתונה לך סדרה של סרטים שזכו באוסקר, מצא את הנוסחא שעומדת מאחורי כל הסרטים הנ"ל, והשתמש בנוסחא ע"מ לייצר סרט חדש שיזכה באוסקר. כנ"ל אפשר לחשוב על סדרת הציורים של רמברנדט, או סדרת המאמרים של פיינמן וכו' אם P=NP אז אפשר יהיה לפתור ביעילות כל בעיה מהסגנון הזה, וזאת הסיבה שאני אומר שמחשבים יוכלו כנראה להחליף אנשים כמעט בכל תחום. ----- 1 ההגדרה של פשוט יכולה להשתנות לפי ההקשר. למשל: הכלל שיש לו את התיאור הכי קצר, מערכת מתמטית שמשתמשת במינימום של אקסיומות, רשת נוירונים הקטנה ביותר האפשרית וכו' |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
(זה נראה איום ונורא) |
|
||||
|
||||
לגבי ההשלכות של P שונה מ NP : אם P שונה מ NP אז יש בעיה קשה ב NP ב worst-case. חיזוק טבעי הוא שיש one-way-function שהיא בעיה ב NP שהיא קשה ב average case , וגם שיש דרך לייצר עבוד הבעיה הזו מקרים קשים ביחד עם הפתרון להם. במקרה כזה תהיה לנו גם הצפנה וגם דה-רנדומיזציה. חיזוק טבעי אחר הוא שיש בעיה ב NP (ןלכן בפרט ב EXP) שקשה ב worst-case למעגלים לא יוניפורמיים (ולא רק למכונות יוניפורמיות). זה נותן דה-רנדומיזציה. בנוסף יש עבודות שמשיגות דה-רנדומיזציה חלקית תחת הנחות קושי יוניפורמיות (על מכונות הסתברותיות יוניפורמיות). ברור שהאיכות של ההצפנה והדה-רנדומיזציה תלויים ברמת הקושי המדוייקת של NP, כאשר את מקסימום האפליקציות נקבל כאשר הקושי הוא אקספוננציאלי. עם זאת, חשוב לזכור שאם הקושי יתברר להיות סופר-פולינומי אבל קטן, אז בהחלט ייתכן ועדיין אפשר יהיה לקבל חלק מהאפליקציות שקיימות כאשר P=NP (למרות שפחות ביעילות). מלבד זאת, אם "יש אלוהים"1 אז הוא דאג שהקושי של NP יהיה או פולינומי או אקספוננציאלי ולא איזה פונקציה מכוערת באמצע... ----- 1 אני מאמין ב"אלוהי המתמטיקאים" שדואג שהמתמטיקה לא תצא אף פעם מכוערת. |
|
||||
|
||||
בקיצור, אם יהיו לנו הרבה תוצאות במדעי-המחשב שעכשיו אין לנו, נוכל לעשות הרבה דברים. יש לי שתי הערות בקשר למסקנה הזו: 1. היא לא ממש קשורה לשאלה P=NP. כרגע המצב ההדדי של 3 השאלות P=NP, קיימת One-way function, קיים Pseudo-random generator יכול להיות כלשהו מבלי לסתור אף תוצאה ידועה. במובן זה (כלומר בהתאם לידע שיש בידינו כעת) ייתכן ושלוש השאלות בלתי תלויות והכרעת P=NP לא תעזור כלל בשתי השאלות האחרות. 2. עליך לזכור כי הכרעת P=NP לא חייבת להיות קונסטרוקטיבית. כלומר ייתכן שנדע להוכיח כי P=NP אבל לא נקבל אלגוריתם יעיל לבעיה NP קשה כתוצאה ישירה מההוכחה. |
|
||||
|
||||
תראה, אם תצא בת-קול מהשמיים ותגלה לנו ש P שונה מ NP אז זה באמת לא יעזור לנו מיידית ליותר מדי דברים (למרות שיש דברים שנוכל להסיק מזה, כגון קושי של קירוב). אבל, בהחלט יש תקווה שכשנראה את ההוכחה ש P שונה מ NP, היא תיתן לנו קצת יותר מאשר עצם המשפט. לגבי מה שאמרת: 1. השאלות לא ממש בלתי-תלויות. מה שידוע הוא: א. אם יש one-way-function אז P שונה מ NP וכן קיים pseudorandom generator ב. אם יש בעיה ב NP שקשה למעגלים לא יוניפורמיים אז קיים pseudorandom generator (מסוג שונה מא' אבל עדיין מתאים לדה-רנדומיזציה). באופן קצת יותר מוגבל זה נכון גם אם יש בעיה ב NP שקשה למכונות יוניפורמיות הסתברותיות. ג. אם NP=P אז גם קיים pseudorandom generator (שים לב שבמקרה זה BPP=P). 2. אם אנחנו יודעים ש P=NP, אפילו בדרך לא קונסטרקטיווית (למשל ע"י בת-קול מהשמיים..), אז אפשר לתת אלגוריתם מפורש שמוצא witness בזמן פולינומי ע"י ליכסון על כל האלגוריתמים האפשריים.1 אני מניח שאם אכן תהיה תוצאה כזו, אז ישקיעו הרבה מאוד בלנסות ולבנות מכונה שתריץ את האלגוריתם הזה בצורה היעילה ביותר. אל תשכח שכבר היום אנשים משקיעים הרבה מאמץ בלבנות מכונות שמריצות אלגוריתמים סאב-אקספוננציאלים, רק בשביל לפתור את הבעיה של פירוק מספר לגורמים. דרך אגב, אני מניח שיהיה מאמץ דומה אם נגלה ש NP מוכל ב P/poly. ----------- 1 צריך יהיה לתת מנגנון timeout לאלגוריתם הזה ע"מ שלא ירוץ בזמן אינסופי. אפשר לעצור אותו אחרי כל מספר סופר פולינומי של צעדים. |
|
||||
|
||||
זה כבר נהיה קצת מדי טכני בשביל המדיום הזה. אני מתחיל להרגיש כמו עתודאי (סליחה כליל, גולגר). בכל אופן תודה על התשובה. |
|
||||
|
||||
יכול להיות שהמדעיות היא תכונה של השאלה. מהי בדיוק השאלה שאותה אפשר לפתור גם מדעית וגם מתמטית, על פי טענתך (אם זו טענתך)? האם השאלה היא "מהי חלוקה אפשרית של האסירים בכלא שלי?" על פניה, זו נשמעת לי שאלה מתמטית טהורה (לאו דווקא מעניינת, בהיותה מקרה פרטי): האם אתה יכול להציע דרך חקירה מדעית (=תלויה אמפירית)? אני לא משוכנע שאי אפשר למצוא בעיות או דרכי חקירה שיהיה קשה להכריע אם הן מתמטיות או פיזיקליות. האם מזה נובע שאין הבחנה,או שהקריטריון לא ברור? לא נראה לי: מכך שיש אפור לא נובע שאין הבחנה בין שחור ללבן. |
|
||||
|
||||
עוד משהו: מה זה "תלויה אמפירית"? יש לך רשימה של האסירים שהיו ביניהם סכסוכים. הרשימה הזו היא נתון אמפירי. אבל בתנאי הבעיה שלך, הרשימה הזו *נתונה*. את הבעיה אתה יכול לפתור (אם אתה יכול בכלל) ספון במשרדך, בלי ללכת לבדוק שוב את האסירים (או את העולם החיצון בכלל). לכן החקירה הזו אינה אמפירית. |
|
||||
|
||||
השאלה היא לא לפתור את בעית מנהל-בית הסוהר אלא השאלה היא "האם קיימת שיטה (= אלגוריתם) יעילה לפתור את 'בעית מנהל בית-הסוהר'?" כאשר שוב, מה שמעניין בשאלה הזו היא ההשלכות שלה על פתרון של המון בעיות אחרות, כפי שהזכרתי למעלה. דרך חקירה מדעית אחת להתקיף את השאלה היא לנסות לחשוב על כל מיני אלגוריתמים לפתור את בעית מנהל בית-הסוהר, למצוא כל מיני נתונים מהחיים ולהריץ את האלגוריתמים הנ"ל על הנתונים ולראות אם הם עובדים. כמובן שגם אם נמצא אלגוריתמים שעובד על כל רשימה שנתנו לו, אז לא תהיה לנו וודאות של 100% שהוא אכן עובד גם על רשימות שלא נתנו לו, אבל זה לא נורא, מאחר ובשיטות לא מתמטיות ממילא לעולם לא נגיע לוודאות של 100%. |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שחקירה בשיטת ניסוי וטעיה היא בהכרח אמפירית. למשל, בדיקת השערת גולדבאך על מיליארד הטבעיים הראשונים היא חקירה מתמטית, ולא אמפירית. כלומר, אין לי התנגדות שיקראו לזה אמפירית, אבל יש הבדל מהותי ומעניין בינה לבין חקירות שממש בודקות את העולם הפיזיקלי. שיטת החקירה שאתה מציע לשאלת קיום האלגוריתם, בהנתן נתונים, נראית לי מתמטית במובן זה, ולא אמפירית. היא תהיה אמפירית אם, כדי לבדוק את נכונות האלגוריתם, ננסה את החלוקה שהאלגו' מציע, עם אסירים ממש, ונבדוק אם הם דוקרים זה את זה. נניח שיתברר שבמאה ניסויים כאלה האסירים כן או לא דקרו זה את זה. האם תסיק מכך שהאלגו' נכון (או שגוי)? נראה לי שלא. אתה לא באמת תחקור באופן הזה. אם אני מבין נכון, שיטת החקירה שלך היא שנכונות השיבוץ נבדקת גם היא על-פי נתונים *ידועים מראש*. כאמור, אפשר לעשות אותה מהכורסה במשרד, בלי להטריח את העולם הפיזיקלי הרלוונטי (אסירים בשר ודם); לא אמפיריקה. |
|
||||
|
||||
בשביל לקרוא לה טענה מדעית אתה צריך להניח שקבוצת כל התפוזים עם פעולות כמו "לשים\לקחת תפוזים" מתנהגת כמו חוג השלמים עם פעולות החיבור והכפל הרגילות. מה אם אסחוט את התפוזים ואגרוס את הקליפות? זו הפרכה של הטענה שלך (פשוט מכיוון שתפוזים *לא* מתנהגים כמו מספרים: אפשר לסחוט אותם). אבל בשביל לדעת דברים כאלה צריכים לשחק עם תפוזים -> למדוד אותם -> לא להתעסק במתמטיקה (ולכן הטעות שלך נסלחת). |
|
||||
|
||||
כל מה שצריך הוא לדעת לספור. אני לא מכפיל תפוזים בתפוזים ולא הופך אותם לרסק בשום שלב בבעיה. שים לב שאת הפעלולים (ומה אם ירסקו לך את כל המבחנות, ויקראו לחומרים בשמות האכדיים שלהם, ויתרגמו כל "כן" ל"לא" ולהיפך) אפשר להחיל על כל ניסוי, וזה לא הופך אותו לפחות מדעי. עוד על מתמטיקה ותפוזים אפשר למצוא כאן: http://www.its.caltech.edu/~juggling/mathematics.htm... . אגב, כדאי שתשקול את היתרונות שבגישה התוקפנית שלך אל מול החסרונות שלה (שאחד מהם נובע מכך שהזהות האמיתית שלך נחשפה זה מכבר). |
|
||||
|
||||
תודה רבה על ההפניה לאתר. משעשע (אותי, לפחות) שאת הכתוב שם ניסיתי עם תפוזים, שהיו החפצים העגולים הראשונים שמצאתי, ורק לאחר מכן שמתי לב להקשר של הקישור. בכל מקרה, חיפוש קצר בגוגל העלה שזה תחום מתמטי(?) די מפותח. אז בנתיים הרושם המתקבל הוא שעיקר העיסוק שלכם הוא בתפוזים ועוגות1, כך שכנראה בועזז לא צריך להתאמץ במיוחד על מנת להשיב לירדן2. התוקפנות הקלה שלי (אמורה הייתה להיות) על דרך ההלצה, כי הרי ברור שהטעות היא שלי, אני רק מנסה להבין היכן. אך תמהני, זהותי נחשפה? אמנם הגבתי באייל פעמים ספורות בעבר, אולם מעולם לא תחת כינוי קבוע. ובכל זאת, אשמח לשמוע את מי אני מזכיר לך (ואני מבטיח לא להעלב). ולעניין: א. הטענה שלי לגבי התפוזים לא הייתה ניסיון לא מוצלח של התחכמות, אלא ניסיון לא מוצלח של העלאת טיעון רציני. ב. הטענה היתה: ב.1. העולם המתמטי לא אומר דבר על העולם הפיזי. ב.2. מי שכן אומר משהו על העולם, הוא האיש שאומר "נראה לי שחלק מסויים של העולם הפיזי (תפוזים) מתנהג כמו חלק מסויים של העולם המתמטי (מספרים)". ב.3. האיש הזה אינו מתמטקאי (לפחות לא אחד בתפקיד). ג. הוכחה: תפוזים *לא* מתנהגים כמו מספרים. כלומר האיש שאמר "נראה לי ש... וגו"' טעה (לא מפתיע, הוא לא מתמטקאי). ולמרות זאת העולם המתמטי של המספרים נשאר יציב3 כשהיה. מה שהופך את המתמטיקה ל"פחות מדעית" היא שהטענות המועלות במסגרתה נכונות או שגויות ללא קשר לעולם האמפירי ("האמיתי"). אבל ברור לי שהבנת שזה מה שניסיתי לומר, ולכן לא נותר לי אלא לנסות לברר מה הן המטרות האמיתיות שלך מתחת לכל הרטוריקה. האם אתה מנסה לומר שמכיוון שהמתמטיקה אומרת משהו על כל העולמות, היא בהכרח מתייחסת גם לעולם הממשי? האם ניסית לומר שמכיוון שהמוטיבציה של המחקר המתמטי כל כך מובנית בניסיון של המתמטיקאים, עד שכל הפרדה היא מלאכותית למעשה? ואם "מתמטיקה היא מה שמתמטקיאים עושים" ו"מתמטיקאי הוא מי שאין לו מושג על מה הוא מדבר, ואף פעם אינו בטוח אם מה שהוא אומר נכון" אז "מתמטיקה היא ג'יבריש"? וואו, פתאום הכל מתחבר. לסיכום: נראה לי (תקן אותי אם אני שוב טועה) שהדיונון מיצה את עצמו. המסקנה היא כתמיד: "וויכוח על הגדרות לא שימושיות הוא וויכוח מיותר", אבל להגנתו יאמר שנראה כי קצת מתחת לכל זה מונח נושא שהוא דווקא כן מעניין, אבל אני לא מצליח להגדיר אותו4. 1 תגובה 79488 2 כן, אני יודע. מצטער. 3 כמעט וכתבתי "שלם". חה. 4 משהו כמו "מגבלות הרציונלית וגבולות ההכרה", רק הרבה פחות הירואי. __________________ טמבל, גונב אלמנטים מההודעות של כ-ו-ל-ם על מנת לבלבל את האוייב. ואת עוזי. |
|
||||
|
||||
נעזוב לרגע את המתמטיקה. האם לדעתך חוקי הלוגיקה אומרים לנו משהו על העולם? |
|
||||
|
||||
תלוי למה קוראים ''אמירה על העולם''. אני משער שאפשר למצוא למונח הזה הגדרה מצומצת שתמנע מחוקי הלוגיקה (בפני עצמם) אפשרות להתאים לה. מעבר לזה, אני לא מוצא הרבה טעם בשאלה ''האם לוגיקה היא מדע''. |
|
||||
|
||||
מדוע אתה לא מוצא הרבה טעם בשאלה "האם לוגיקה היא מדע?" אבל אתה מוצא טעם בשאלה (או שבעצם כבר יש לך תשובה) "האם מתמטיקה היא מדע?". מה ההבדל? |
|
||||
|
||||
ראשית, לוגיקה היא תחום מצומצם (ושולי, יש לומר) במתמטיקה. לכן ההתעסקות בלוגיקה כשלעצמה נראית לי משעממת. בכל מקרה, (כפי שהבהרתי בתגובה 136324) אני גם לא מוצא טעם בשאלה "האם מתמטיקה היא מדע". הבעיה שלי היא לא עם המסקנות (מה נחשב או לא נחשב מדע), אלא עם הנימוקים, שבינתיים מזכירים את "מתמטיקה היא לא מדע כי כל המשפטים שלה מתחילים באות למד". לא שם התואר "מדע" מעניין אותי, אלא הקריטריונים (החיוביים בדרך-כלל) שמתלווים לשם הזה. |
|
||||
|
||||
בכל שלושה וקצת ההיגדים שלך השתמשת בדקדוק עברי. האם מכאן שדקדוק עברי הוא מדע? אגב, ניסיתי את היגד 3 וזה לא עבד (נפל רק 7 פעמים על "עץ"). |
|
||||
|
||||
ואני עזבתי תפוח בראש העץ, והוא מיד זינק מעלה-מעלה אל העננים. האם אתה מפסיק עכשיו להאמין בכח המשיכה? במלים אחרות, אני לא מאמין שעשית את הניסוי. לגבי השפה, השתמשתי בטענות מתמטיות באופן מהותי ובדקדוק עברי באופן מקרי (יכולתי לנסח אותן טענות באנגלית או בארמית). |
|
||||
|
||||
טוב, האמת היא שהתעצלתי לעשות את הניסוי בעצמי אבל עשיתי משהו דומה: לקחתי את "ספר הטלות המטבע הבינלאומי" ובחרתי מתוכו 7 הטלות שנפלו על עץ ו- 999993 הטלות שנפלו על פלי ופשוט "אימצתי" אותן. הרי באותה מידה אני יכולתי להיות זה שמטיל את המטבע. חוץ מזה, אני לא מאמין בכוח המשיכה אלא בעקמומיות המרחב. לגבי השפה, האם אתה מסכים ש"מתמטיקה לבדה אינה מדע"? אני לא זוכר איפה קראתי (אני חושב שבספר המדע-פופולרי "על מרחב") שההבדל בין מתמטיקה לפיסיקה (אך ניתן להכליל זאת לכל מדע) הוא שהמתמטיקה מטפלת בכל המערכות העקביות בעוד הפיסיקה מטפלת במקרה פרטי של מערכת כזו - היקום. אולי נכון יותר לומר שתפקידה של הפיסיקה הוא להחליט איזו תורה מתמטית מתאימה לתיאור היקום. |
|
||||
|
||||
לפי התיאור שלך, לא עשית את הניסוי כהלכה. אתה אמור להטיל את המטבעות, ולא לבחור את אלו שכבר הוטלו. בסוד אגלה לך, שאם לא תקפיד על ביצוע הניסוי כהלכה, אתה עומד לקבל תוצאות שסותרות את התאוריה כמעט בכל תחום. ההבדל שאתה מתאר בין פיזיקה למתמטיקה הוא מלאכותי. מתמטיקה עוסקת (בין השאר) בהתנהגות של מערכות טבעיות ומסובכות, והיא נותנת תחזיות עקביות ושימושיות, שאפשר לבדוק. מדעי לגמרי. |
|
||||
|
||||
אני חושב שלדבר שאתה קורא ''מתמטיקה'', אנשים אחרים קוראים ''מדע''. |
|
||||
|
||||
לא ברור אם זה חשוב אם אתה קורא למתמטיקה מדע או לא, ואם אתה מסווג אותה כפילוסופיה או ווטרינריה אבל בכל זאת אומר את דעתי.. לעניות דעתי מתמטיקה היא מדע מפני ש: א) היא אומרת משהו על העולם: מספרים טבעיים, חבורות ופונקציות ממשיות הם חלק מהעולם בדיוק כמו אטומים, מולקולות, כוחות השוק, תרבות שבטים באפריקה, או הכתיבה של וירגיניה וולף. ב) צורת העבודה במתמטיקה היא מדעית. כלומר, תפקיד המתמטיקאי הוא לשער השערות על העולם שאותו הוא חוקר, ואז לנסות להוכיח את אותן ההשערות. ג) כמו בכל מדע, ההוכחה צריכה להיות משכנעת עד כמה שניתן. ההבדל העיקרי בין המתמטיקה לבין המדעים האחרים הוא שבמתמטיקה אנחנו יודעים להגיע לשכנוע של כמעט 100% 1. במדעים אחרים לרוב יש יותר מקום לטעות. אני חושב שלהגדרה אין הרבה חשיבות בפני עצמה והשאלה היא איך משתמשים בה. לכן, השאלה היא האם הגדרה של מתמטיקה כלא מדע וכחלק מהפילוסופיה מסייעת לנו להבין מהי מתמטיקה או רק מערפלת ומפריעה להבנה הזו. ----- 1 אני אומר כמעט כי תמיד יש אפשרות לטעות שלא התגלתה בהוכחה. כמו כן, לפעמים מתמטיקאי יוכיח טענה על סמך הנחות שטרם הוכחו או שאי אפשר להוכיח. |
|
||||
|
||||
אני חושב שאינטואיטבית אפשר אולי לאמר שבלי אנשים עדיין יהיו איזה דברים בעולם, נגיד אטומים' או שולחנות' (' כדי לסמן שאני לא יודע מה זה ולא יהיו אנשים לקרוא לזה בשם). אבל בלי אנשים לא תהייה מתמטיקה. |
|
||||
|
||||
אבל העקרונות המתמטיים ימשיכו להתקיים. |
|
||||
|
||||
איפה? |
|
||||
|
||||
בכל פעם שיהיה אטום אחד, ויצטרף אליו עוד אטום, ויחד הם יהיו שניים - הרי לך עקרון מתמטי. אני לא מבין מספיק במתמטיקה כדי לתת דוגמאות יותר שוות, אולי כאוס? לא יודע. |
|
||||
|
||||
נראה לי קצת תטל''א. כתבת שהעקרונות המתמטיים ימשיכו להתקיים אם לא יהיו אנשים. אני שאלתי איפה יתקיימו העקרונות הללו כשלא יהיו אנשים. אאז''נ העניין הזה כבר עלה כמה פעמים בעבר, עם שי. |
|
||||
|
||||
כן, שלושתינו שפכנו על זה המון מלבנים. להתחיל תגובה אחת אחורה, ואז להמשיך הלאה עד שמדמם מהאוזניים: תגובה 57126 |
|
||||
|
||||
א. חלק מהעולם *בדיוק* כמו אטומים? אתה משוכנע? מספרים טבעיים הם קונספט, שקיים אצלך במוח (גם בשלי. ממש פוקס), אבל אין להם קיום נפרד. לאטומים בהחלט יש קיום גם אם אתה לא תופס אותם. ב. רק שהעולם שהמתמטיקאי חוקר זה עולם ש*הוא בעצמו יצר*. הרי איך מתחילה כל הרצאה במתמטיקה? "נניח ש...", "יהי X..." כבר מהשימוש בשפה אתה מבין שהם מדברים על דברים שלא קיימים! אין! הם לא אומרים על העולם שלנו כלום. ג.*כל* טענה במתמטיקה מבוססת על הנחות יסוד שאי אפשר להוכיח. שאל מתמטיקאי. לכל הפחות, ודאי ברור לך שהכל מבוסס על ההגדרה של "מהו 1", נכון? פוף, הנחת יסוד. אני מסכים לפיסקה האחרונה שלך. אני טוען שההגדרה של מתמטיקה כלא-מדע מסייעת לנו להבין מהו *מדע*. |
|
||||
|
||||
א. למען האמת, אין אטומים. זה פשוט שם נוח לכמה אלקטרונים שהחליטו להסתובב במהירות סביב מקבץ של כמה פרוטונים ונויטרונים (שגם הם, אין צורך לומר, שם נוח למשהו אחר: שלשות של קווארקים שהכח החזק שומר יחד). כמו חבורה (שהיא שם נוח לקבוצה עם פעולה שמקיימות כמה הנחות). ב. שמעת פעם הרצאה בפיזיקה תאורטית ("תהי L אלגברת לי פשוטה למחצה...")? יש באיזשהו מקום מטוטלת חסרת חיכוך או כדור מושלם? אז גם פיזיקה היא לא מדע? אני לא מבין את הטענה שהאובייקטים המתמטיים "לא קיימים". דווקא מהטרמינולוגיה אפשר להסיק את ההיפך; "לכל שתי קבוצות קומפקטיות זרות במישור, קיים 0<e כך שהמרחק בין כל נקודה של A לכל נקודה של B גדול מ- e". ראה - אמרתי "קיים e". ג. הדוגמא שלך ("מהו 1") קצת מוזרה, כי אני לא מכיר שום טענה שתלויה בהגדרה של המספרים הטבעיים. להיפך: אפשר להוכיח שהטענות על המספרים הטבעיים אינן תלויות בדרך שבוחרים לבנות אותם. מלבד זה, אני מניח שתהיה הראשון להסכים שכל טענה מדעית מחוץ למתמטיקה מבוססת על הנחות יסוד שאי-אפשר להוכיח. |
|
||||
|
||||
נתחיל מהסוף: ודאי. אבל אני עובד בעולם של בועז, עולם בו הוא כבר קיבל מזמן את הההנחות של "קיים חומר" ו"קיימת חוקיות" כאמת, ורציתי לחדד לו שהמתמטיקה מוסיפה *בהכרח* עוד נדבך של הנחות יסוד ("בהנתן ישר ונקודה מחוצה לו, לא יעבור שום מקביל לישר"). א. בסדר בסדר. יש מיתריםָאלך, והם קיימים מחוץ לתודעה שלנו, ובאופן בלתי תלוי בה, בניגוד לפונקציות. ב. נובמת. זה שפיזיקה זה מדע מקורב באמת לא מחדש כלום. מה נקודתך? הפיזיקה אומרת משהו (במקורב) על המציאות, המתמטיקה לא. על ה"קיים" של מתמטיקה, זה מתחיל איפה שקישרתי קודם (תגובה 57126) כדאי להכנס כאן: תגובה 57854, ואם אתה ממהר אז כאן: תגובה 59030 ג. גרר. הייתי צריך להשקיע קצת יותר באלגברה מודרנית. למרות שאני עדיין חושב שההגדרה "יהי אדיש כיפלי, נסמנו 1", חיונית ללא מעט הוכחות במתמטיקה. אם הדוגמא מפריעה לך, לך על "בהנתן נקודה ואורך, הן מגדירות מעגל אחד ויחיד". |
|
||||
|
||||
א. ומה בכך? אני לא טוען שכל שני דברים קיימים מוכרחים להתקיים באותה מידה ובאותו אופן. ב,ג (וגם המשפט הראשון שלך). נראה שהשקעת יותר מדי מאמץ בקורס באלגברה מודרנית, משום שהמושגים שלך על מתמטיקה רומנטיים וברורים, ולחלוטין לא נכונים. הגדרות מסודרות ("מהו 1", "מהו מעגל") חיוניות לא רק במתמטיקה, אלא גם בכל תחום אחר (ונראה שגם כאן). כל טענה אפשר להפוך ללא-נכונה אם משנים את המשמעות של כמה מלות מפתח - והשעשוע האינטלקטואלי שאפשר להפיק מהמשחק הזה הוא מוגבל ביותר. |
|
||||
|
||||
רומנטיים? אני מודה שזו לא מילה שציפיתי לקרוא. למה אתה מתכוון? א. זה ממש מעניין. (בלי ציניות). בעינך יש מידה לקיום? תמיד התייחסתי לזה כאל גודל בינארי - או שמשהו קיים, או שהוא לא. תוכל להרחיב בנושא? (אני, אגב, מניח שאתה לא מוכן לקבל את ההגד "כל מה שקיים הוא חומר, ורק חומר קיים", נכון?) |
|
||||
|
||||
אם כבר פותחים את הדיון הישן ההוא, אז קדימה: אני מניח שאתה תומך בהיגד "כל מה שקיים הוא חומר, ורק חומר קיים", נכון? אז מהמשפט "לכל מספר טבעי, קיים מספר טבעי גדול ממנו" נובע שיש אינסוף חומר ביקום? אני, למקרה שתהית, תומך בכל מיני סוגי קיום, חלקם לא חומריים (ישויות מתמטיות הם אחד המקרים הכי ברורים). בינתיים אני לא מוצא סיבה להשוות מידות של קיום. |
|
||||
|
||||
בתור אלימיניטיבסט, כבר אמרתי שאני לא מוכן להכיר (בשפה החד חד ערכית) בקיומם של מספרים. קיים רק קונספט של מספרים, שמצוי בצורה סתומה אצלך במוח. אתה אומר, בניסוח מחדש, שקיים א-חומר ("אני תומך בסוג קיום לא חומרי"), ובנוסף נוהג לאחוז בהעדפה האסתטית שסימנו תער אוקהם. מאחר וניתן להסביר הכל בדרך האלימיניטיביסטית, איך אתה מיישב את התוספת של הדבר הזה ביקום (א-חומר), עם ההעדפה האסתטית שלך? (ושוב, הכל תחת ההנחה שaustere language זה דבר רצוי עבורינו. גם אני, מטעמי נוחות, מוכן לומר שקיים מספר גדול מ3, בלי לגרור מזה אינסוף חומר) |
|
||||
|
||||
איך תנסח את המשפט המתמטי (לכל מספר טבעי, קיים מספר טבעי גדול ממנו) בשפה קפדנית? אם תנסה "לכל מושג של מספר טבעי במוח של..., קיים מושג של מספר טבעי גדול ממנו במוח של...", אני אבקש ממך למלא את השלוש נקודות, אבל גם אטען שאתה אומר משהו אחר. כי פתאום הטענה שלך תהיה על מוחות, אז מה עושים בהוכחה אקסיומות על מספרים וגרירות לוגיות? ולמה אני כל כך בטוח בנכונות הטענה, כשאני יודע כל כך מעט על מוחות? אני לא חושב שאפשר להסביר הכל בדרך האלימינטיביסטית. למשל, אני לא רואה איך אפשר להסביר את הטענה שבסוגריים של המשפט הראשון. אולי אפשר לוותר עליה בכלל - על חלקים גדולים מהמתמטיקה, לפחות אלו שלא דרושים כדי להסביר את העולם הפיזיקלי (נדמה לי שלא דרושים אינסוף טבעיים, למשל). אני לא רוצה לוותר עליהם; כנראה אני מחיל את התער רק על העולם הפיזיקלי. לא, יותר מדויק (אם ניזכר בדיון הרצון החופשי): אני מחיל את התער על הסברים. אינסוף מספרים טבעיים לא באים להסביר משהו אחר: הם שם בזכות עצמם. אה, והם לא *ביקום*. היקום, להבנתי, הוא פיזיקלי; המספרים אינם פיזיקליים, ואין להם מקום או זמן. |
|
||||
|
||||
לנסח? בבקשה: "כל מי שיש לו בראש את הקונספטים של מספרים טבעיים, גדול מ, ואינסוף כמו שלי יש, יכול לעשות מניפולציה על הקונספטים לקבלת קונספט חדש, האומר שלכל מספר טבעי ניתן לחשוב על טבעי גדול ממנו". אתה יכול להיות בטוח בנכונות הטענה באותה מידה שאתה בטוח בפיזיקלזים של הנפש, כי אני לא אומר שום דבר יותר מזה. ("קיים באופן סתום" זה מעורפל בכוונה). גם אני מחיל את התער על הסברים. הסבר דואליסטי מניח (בנוסף לקיום חומר, בהסבר המטריאליסטי) גם קיום שאינו פיזיקלי, נטול מקום וזמן. לטענתי לא צריך. לא הבנתי איך אתה מיישב את התפיסה הדואליסטית של הקיום, כפי שאתה מציג אותה, עם הפיזיקלזים של הנפש. הרי אם כבר מספרים אינם פיזקליים, נטולי מקום וזמן, מה מונע מהנפש להיות כזו גם? |
|
||||
|
||||
מה זה "קונספטים כמו שלי יש"? איך אתה משווה קונספטים? ואיך אתה מוכיח את הטענה (המתמטית)? ליתר דיוק, מה הקשר בין הטענה שטענת (טענה פסיכולוגית, עד כמה שאני מצליח להבין) לבין ההוכחה המתמטית המקובלת? הדואליזם של הנפש מניח שהנפש הלא פיזיקלית יכולה להשפיע על המציאות הפיזיקלית, ולהיות מושפעת ממנה. בעצם, זה מה שמפריע לי, יותר מהתער (אני בטח אתחרט שאמרתי את זה). |
|
||||
|
||||
עקב טיסה לחו''ל (זגרב, קרואטיה, למתעניינים) אני אחזור עם תגובה ציונית הולמת רק בסוף השבוע הבא (אני כותב את ההודעה הזו כדי למנוע ממני לכתוב באייל במקום לארוז). (וכמובן שההצהרה הזו משאירה לי פתח לכתוב במקום לארוז, תוך ציון שאני כותב, במקום אורז. אח, הגאוניות השטנית של כל זה.) |
|
||||
|
||||
> מה זה "קונספטים כמו שלי יש"? איך אתה משווה קונספטים? שאלה מצויינת. אני לא יכול להשות קונספטים של אנשים שונים *כעקרון*. אני יכול להשוות רק בין קונספטים שכבר יש במוחי, ואלה שנוצרו במוחי כתוצאה מההסבר שלך לקונספטים שלך. כך שבהחלט אני לא טוען טענה שניתנת לבדיקה, ולכן לא מדעית. אבל זה בסדר גמור מצידי, שכן טענה זו היא טענה פילוסופית במהותה, והיא חלק מתפיסת העולם שלי. > ואיך אתה מוכיח את הטענה (המתמטית)? רגע רגע, ה'מוכיח' הזה כאן, זה ה'מוכיח' המתמטי, לא זה של השפה החח"ע. לצערי, בשפה חח"ע, כמו שאני צריך לעקר את 'קיים', אני צריך גם לסרס את 'הוכחה'. למעשה, מאחר ו'הוכחה' היא בעצמה רק קונספט (כזה שנכפה עלינו כבני אדם, לדעתי, אבל זה לא חשוב לעניינו), אני מדרדר לאותה בעייה כמו בנקודה הקודמת. |
|
||||
|
||||
ברוך שובך מזגרב. |
|
||||
|
||||
אולי יש מקום להבהרה, לאור הדיון שלך עם עוזי על שפה חד-ערכית. הקיום המתמטי שאני מניח שונה מהותית, בעיני, מקיום פיזיקלי. ללא ספק יש ביניהם אנלוגיה, וזה לא מקרה שהם נקראים באותה מילה. אבל לצורך שפה מדויקת, אין לי בעיה לקרוא להם "קיום" ו"קיום1". |
|
||||
|
||||
1. התיאור שלך את המתמטיקה הוא "רומנטי" כי הוא פשוט, מושך את העין, נראה מתאים ממבט ראשון, ולחלוטין מפספס את העיקר. מתמטיקאים לא רק "חוקרים עולמות שהם בעצמם יצרו", הטענות המתמטיות אינן "מבוססות על הנחות יסוד שאי אפשר להוכיח", וודאי שלא "תלויות בהגדרות". 2. לגבי הקיום של אובייקטים מתמטיים, נראה לי ש"רק חומר קיים" הוא נסיון עקר "להגדיר" מושג טבעי ("קיים"), ובנוסף, ההגדרה שאתה בוחר היא הגדרה מגבילה ו(לכן) מזיקה. למה בכלל הכוונה כשאתה אומר ששדה המספרים הממשיים לא קיים (אגב, אפשר לבנות שדה כזה, ולבניה הזו יש יותר השפעות על המדע והפילוסופיה מכל דיון אפשרי בשאלה מה זה "קיום"). |
|
||||
|
||||
2. עקר? יש לך מושג כמה דיו פילוסופים שפכו על השאלה? טוב, זה באמת לא היה מאמץ פורה במיוחד, אז אולי עקר זה דווקא תאור מדוייק... הסיבה שאני בוחר הגדלה מגבילה ומסבכת היא שכשאני עוסק בפילוסופיה, אני רוצה לעבוד בשפה חד חד ערכית. למה? כי ככה אני אוהב. אם אתה מוכן לקבל דו משמעויות בצורה שאתה מתאר את האמת אז אני מבין שוודאי שתראה את ההגדרה שלי כמזיקה. והיא באמת כזו, לשיח המתמטי השוטף. לשיח הפילוסופי, לדעתי היא חיונית. |
|
||||
|
||||
שאלה אחת לי: הפילוסופים האלו שדנו בהגדרה הנכונה של "קיים", הצליחו להוכיח משהו בסוף? (אם לא, זו פחות-או-יותר ההגדרה שלי ל"עקר"). |
|
||||
|
||||
שאלה של הדיוט. האם אפשר לעשות פיזיקה בלי מתמטיקה? |
|
||||
|
||||
לא יודע. למה אתה מוכן לקרוא פיזיקה? אפ נגיד שפיזיקה היא מה שתמפרסם תחת הכותרת "מאמר בפיזיקה", אז לא. |
|
||||
|
||||
לדעתי, לא. עפ''י הקריטריונים שאני העלתי, אי אפשר לעשות מדע בלי מתמטיקה. השפה המדוברת איננה מדעית והניסיון לכופפה באופן מלאכותי הוא ניסיון, לא מוצלח, לשנות את מהות השפה. מדע חייב ''לדבר פורמאלית''. |
|
||||
|
||||
מספרים טבעיים *מוגדרים* כקבוצה שמקיימת תכונות מסוימות. טענות עליהם מתבססות על ההגדרות האלו. אם הייתי מגדיר מספרים טבעיים אחרת, הטענות שניתן להוכיח עליהם היו אחרות. |
|
||||
|
||||
פיזיקאי: מים רותחים במאה מעלות. רודי: אהה! זה בגלל שאתה מגדיר מים כאותו חומר שקוף שנוסחתו הכימית היא H_2O. לו היית קורא לשמן הבישול שלי "מים", היית מקבל טמפרטורת רתיחה אחרת לגמרי. מסקנה: הפיזיקה שלך תלויה בהגדרות, ולכן אינה מדעית. |
|
||||
|
||||
'מים רותחים ב- 100 מעלות' זה אכן לא מדע, אלא הכללה סטטיסטית. |
|
||||
|
||||
"מים רותחים ב-100 מעלות (צלסיוס)" למעשה, זו הגדרה. הרי מדד צלסיוס הוגדר ככזה שב-0 מעלות מים קופאים וב-100 מעלות מים רותחים. מישהו יותר בכמה מעלות קלווין רותחים מים? |
|
||||
|
||||
מישהו יותר? לא הבנתי את השאלה או טעות הקלדה משונה? |
|
||||
|
||||
(סולם קלווין מוגדר על אותה סקאלה כמו צלסיוס, אבל מתחיל מהאפס המוחלט - 273 מעלות צלסיוס מתחת לאפס, של צלסיוס) |
|
||||
|
||||
א. בעיני, כפי שניתן היה להבין, גם אנתרופולוגיה וחקר הספרות האנגלית הם מדע (או לפחות עלולים להיות מדע, אם ייחקרו בשיטות מדעיות). אתה כנראה חושב שאטומים הם ממשיים יותר מתרבויות, מספרים , וממספרים טבעיים. אני לא מסכים איתך, אבל כנראה שאין הרבה טעם להתווכח על זה. ב. מתמטיקאי בדרך כלל חוקר עולם שמתמטיקאי אחר יצר. ברגע שנוצר העולם הזה, המחקר בתוכו הוא בשיטה מדעית. יכולות להיות כל מיני סיבות שעולם מתמטי מסויים יחשב מעניין מספיק ע''מ להחקר. סיבה אחת היא שהוא מודל של משהו בעולם האמיתי ולכן המוטיבציות באות ממדעים ככגון פיסיקה , כימיה, כלכלה וכו'). סיבה אחרת היא שהוא פשוט יפה (ולכן אולי אפשר לאמר שהמתמטיקה היא גם אמנות). ג. לא נכון. אני חושב שאתה מבלבל בין הגדרה והנחה. |
|
||||
|
||||
א. אני בסך הכל מפריד בין רשות הרבים, ורשות היחיד. תרבות ומספרים זה קונספטים שקיימים אצלך במוח, ושם בלבד. (עותק דומה מצוי גם אצלי במוח, אבל זה לא משנה). בניגוד לתרבות, שקיימת רק אצלך במוח, התיק שלי קיים ברשות הרבים - כולם יכולים לתפוס אותו, ולהגיד עליו דברים. ב. למה אתה קורא שיטה מדעית? בנוסף, ראה א. ג. מה ההבדל בין "נגדיר את 1 כאדיש הכפלי" לבין "נניח שקיים אדיש כפלי, נסמנו אחד"? אני לא מבלבל בין הגדרה והנחה, אלא טוען שכל הגדרה היא הנחה (אבל לא ההפך). |
|
||||
|
||||
א. כנראה שיש לך עמדה פילוסופית שונה משלי (וגם משל כמה משתתפים אחרים פה) לגבי "מה קיים"?. בכל מקרה אני חושב שאם אין דרך לשתף בין אנשים קונספטים, אז אי אפשר לעשות מדע בשום נושא. אם יש דרך לשתף קונספטים, אז אפשר לאמר דברים גם על הקונספטים, ולא רק על תיקים ואטומים. ב. שיטה מדעית היא כל שיטה רציונלית ללמוד עובדות חדשות בנושא מסוים. ג. בדרך כלל במתמטיקה, כשאתה מגדיר משהו אתה לאו דווקא מניח שהוא קיים, אלא מציין מה יהיו התכונות שלו אם הוא קיים. אולי נעזוב דוגמאות שלא נגישות לאנשים (כמוני) שלא לקחו אלגברה מודרנית ותסביר לי מדוע המשפט 2+2=4 מסתמך על הנחות? |
|
||||
|
||||
א. אני מסכים לכל מילה ומילה. בהחלט אפשר לומר דברים גם על הקונספטים, רק שאז כבר לא קוראים לזה מדע (science) אלא מדע (humanities). לגבי מקובלות או אי מקובלות דעותי, אני מסכים שאין הרבה אלימיניביסטים (ואם תלך לדיון שקישרתי אליו קודם, גם תמצא לינק להגדרה מה זה), אבל את החלוקה הזו שאני עושה, בין רשות הרבים (מדע) והיחיד (אנושתנות) למדתי מפרופ' ישעיהו ליבוביץ' המנוח, וקשה לומר שזו עמדה שהיא בשוליים של הפילוסופיה. ב. תחת הגדרה זו חצי מהמיסטיקה היא מדע. (או במילים אחרות, למה אתה מתכוון ב"רציונלית"?) ג. למה? כי יש שם למטה את "נגדיר 2 כ 1+1, 3 כ 1+1+1 ו4 כ 1+1+1+1, מכאן נובע ש2+2=4". אבל עזוב, זו סתם תפיסה רומנטית של המתמטיקה. |
|
||||
|
||||
במסדרת דיון פומבי אחד, אישה אחת שאלה את י"ל משהו שקשור למיסטיקה וקבלה (לא זוכר בדיוק מה היתה השאלה) והוא התפרץ עליה ואמר לה "מיסטיקה היא הזבל של המחשבה האנושית". כשמישהו מהקהל מחה על זה הוא ענה לו "אני לא מזלזל במלה זבל ולא במלה מיסטיקה". אולי כבר חצו את הגבול בין רשות הרבים והיחיד? חפש מאמר מעניין של צבי ינאי באתר שלו על ליבוביץ. |
|
||||
|
||||
ובעניין זה, המלצה: ידיעות אחרונות של סוף השבוע (21/03/2003), המוסף לשבת, מדור "ספרים", עמ' 27: הביקורת של ערן סבג על התרגום החדש של "מורה נבוכים" להרמב"ם. |
|
||||
|
||||
תרבות ומספרים קיימים גם ברשות הרבים - ספרים למשל. |
|
||||
|
||||
לא נכון. ספר זהה גורר חווית קריאה שונה אצל כל אדם (בהתאם למבנה המוח שלו) וליצרת קונספט שונה במוחו כתוצאה מכך. |
|
||||
|
||||
הוא אשר אמרתי. אם ספר גורר חויות שונות אצל קוראים שונים הרי בצורה כזו ה"תרבות" מתעשרת בדברים חדשים. אם הנוסחאות לא היו כתובות על ח'תכת ניר האם המתמטיקה היתה יכולה להתקדם מעבר ל 1+1=2? |
|
||||
|
||||
למה אסור לי ליפול במלכודת של "שפה מסורבלת, לא בהירה ודו-משמעית". מישהו אמר שהדיון הזה הוא דיון מדעי? |
|
||||
|
||||
אני מסיימת השנה תואר ראשון בסטטיסטיקה, ולא זיהיתי אף לא אחד מהמודלים שתארת לאביב (רגרסיה לוגית?). אני לא בטוחה אם זה מעיד על קשיי תרגום או על בעיה מהותית עם התואר שלי. |
|
||||
|
||||
אבל רבים לא משתמשים במחקר האיכותני ככלי, אלא כמרכז העניין. כלומר - אם היו מתפרסמים מאמרים שהיו חציים "גישוש" איכותני שנועד לגיבוש השערות, וחציים "אישוש" כמותני, אני לא חושב שמישהו היה מתלונן. אבל חוקרים רבים (שלא לדבר על סטודנטים ברמות שונות) כותבים מחקרים שהם כל כולם איכותניים, ומנסים להפיק מזה *מסקנות* - לא השערות, מסקנות! - כלליות. זה מגוחך. |
|
||||
|
||||
מסכים. עם אותה הסתייגות לגבי סטטיסטיקה, ובכלל לגבי התרכזות בטכניקה במקום במהות. |
|
||||
|
||||
חלפה עברה לה התקופה (הקצרה) בה סוציולוגים היו זורקים הרבה נתונים לתוך מחשב, מחכים שיגיד להם אם אפשר למצוא קורלציה איפשהו, ואז כותבים על זה מאמר. לכן, כבר אין צורך בהסתייגות לגבי הסטטיסטיקה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
נגה מדברת על הפרדיגמה הכמותנית, לא על אופן השימוש בסטטיסטיקה. |
|
||||
|
||||
אני מתאר לעצמי שנגה תפרט למה היא מתכוונת. בכל אופן, כמותנות היא לא פרדיגמה סוציולוגית אלא אמצעי לבדוק השערות מחקר. השערות המחקר האלה אמורות לתמוך או לא לתמוך במודלים. אני יכול רק לחזור על הטענה שלי. הסוציולוגיה היא לא אוסף נתונים סטטיסטיים. אין לי שום בעיה עם שיטות חקירה סטטיסטיות, כל זמן שאנחנו זוכרים שמטרתן היא לתמוך/לשלול את המודלים (או את מה שאביב קורא "פילוסופיה" או "שעשועים"). באותה מידה שיש סוציולוגים רבים שעוסקים בפובליציסטיקה (ואכן שוכחים שהם אמורים להיות מדענים), יש רבים אחרים שעוסקים בסטטיסטיקה בלבד, ועורמים אלפי מחקרים קבילים מדעית אבל חסרי-משמעות. |
|
||||
|
||||
אתה פירקת את הטענה שלי לויכוח המסורתי של איכותני מול כמותני. לא על כך דיברתי. אני מנסה לטעון (אכן לא בהצלחה מרובה, על כך אין ויכוח) שהמחקר הכמותני מצומצם (בעיקר) לתחום מתמטי מאוד מסוים (איסוף מידע וניתוחו ע"י סטטיסטיקה) בשל חסרון יכולות מתמטיות של רוב החוקרים במדה"ח (ובכך אני לא מסכים עם נגה שטוענת שהתואר הראשון העלוב לא פוגע בתחום מחקר זה) למרות שלדעתי אולי אפשר ליצור מודלים מתמטיים לתיאור התנהגות אנושית, כמו שאפשר ליצור מודלים מתמטיים להתנהגות מערכות דינאמיות אחרות (ממזג אוויר ועד דפוסים במעוף של יתושים). במילים אחרות: בכמותני מתרכזים יתר על המידה בתחום מצומצם של המתמטיקה (סטטיסטיקה). באיכותני יש נטיה להגזים במלל ורעש מיותר (שמזכירה לפעמים פובליציסטיקה יותר מאשר מחקר מדעי), במקום בטענות פורמליסטיות, לוגיות, סדורות וניתנות לבדיקה אמפירית - אשר ניתן באמת לבדוק את הקשר שלהן למציאות. ה"שעשועים" כדוגמאת חלק נכבד מהמאמרים וה"מחקרים" שזורקים עלינו בתואר ראשון במדה"ח, שהם ברוב המקרים לא יותר מאשר דיעות של אנשים שבמקרה גם עוסקים במדה"ח, הם לא מדע ולא נעליים. כבודם במקומם מונח (והם אף חשובים למחקר מדעי כמו שדיונים פילוסופיים מטא-מדעיים חשובים להתקדמות במדע), אבל מדע זה לא (עפ"י דעתו הלא מחייבת של סטודנט ממוצע לחלוטין בתואר ראשון). |
|
||||
|
||||
ואני מניח שבשלב מסוים תהיה פריצה גם במדעי החברה. אולי אתה צודק והיא תהיה מבוססת על מודלים מתמטיים. אין לי מושג. |
|
||||
|
||||
אילו ענפים של מתמטיקה אפשר לדעתך ליישם במדעי החברה? על אילו שאלות (חדשות?) במדעי החברה אתה מקווה לענות? |
|
||||
|
||||
בספר "משכוכית" של קוני וויליס (?) מספרים על "טרנדאית" - חוקרת טרנדים, שמשתמשת בטכניקות מתמטיות כדי לחקור תופעות סוציולוגיות. למרות שהספר הוא פיקציה ,כבר מתחילים לראות היום ניצנים של הגישה הזאת, כמו בנית מודלים מתמטיים להתפשטות שמועות וכולי. |
|
||||
|
||||
יש כבר חברה כזו שמשתמשת במודלים מתמטיים כדי לעקוב אחרי טרנדים באינטרנט. ולגבי מודלים מתמטיים להתפשטות שמועות, אתה כנראה מתכוון לניסיונות למתמטיזציה של הממטיקה, אבל בינתיים רוב העבודה שנעשית בתחום היא בעייתית מבחינה מתודולוגית ולא הגיעה להישגים מזהירים. |
|
||||
|
||||
לא יודע מה זה ממטיקה. התכוונתי לשימוש ברעיונות כמו דיפוזיה ופרקולציה על רשתות( מישהו הזכיר את ניסוי מילגרם ?). יש גם דוגמאות מאוד תמוהות: מה שמראה שרקע מתמטי לא מחסן מאווילות. |
|
||||
|
||||
כן, זה שלב ב' אחרי הרעיון של ממטיקה, כשהסתבר שהאנלוגיה הביולוגית לא עובדת ממש טוב, עברו לאנלוגיות פיזיקליות. הסבר על ממטיקה יבוא שיהיה לי יותר זמן. |
|
||||
|
||||
דיון 533 התרבות היא וירוס של ירדן ירושבסקי |
|
||||
|
||||
קראתי, תודה. בכל אופן, במנותק מרעיונות כאלה, עדיין יש טעם ( לעניות דעתי) בשאלה: תוך כמה זמן ואיך מתפשטת שמועה או פאניקה. מדעני הטבע מוטים לטובת משהו שנקרא "השיטה המדעית" - תצפיות _כמותיות_ - הסבר _כמותי_( מודל מתמטי ) - תחזית _כמותית_ - בנית ניסוי - הפרכה.אימות מבחינתם, סוציולוג "רציני" היה ניגש לבעיה כך: מה מספר האנשים כפונקציה של זמן ששומעים שמועה מסוימת? האם ההתנהגות הזאת היא חזרתית? במה היא תלויה? הציעו הסברים,מנגנונים להתנהגות. הציעו ניסוי להפרכת המנגנונים... אני לא פסיכולוג\\סוציולוג אבל נראה לי שסוג כזה של עבודה הוא זר לרוח המחקר בתחום. היות שכך, ביקורת מסוג "למה סוציולוגים לא לומדים X? אני למדתי X וזה נורא עוזר לי וכל מי שלא יודע X אינו מדען רציני" היא רלוונטית רק אם מדעני החברה מקבלים את אותה "שיטה מדעית" כמו מבקריהם. |
|
||||
|
||||
במדע הפופולרי קוראים לזה, בחוסר דיוק כמובן, ''כאוס''. כל דבר במתמטיקה שיכול לבנות מודלים של מערכות דינאמיות. אם אפשר לדבר פורמלית על התנהגות של מזג אוויר, אפשר לדבר גם על בני אדם. לדעתי כבר עושים את זה. הבעיה היא שהסוציולוג הממוצע לעולם לא יבין תאוריות פורמליות שכאלה, שהן בתחום עיסוקו, משום שלפחות עד סיום התואר הראשון שלו, הוא מעולם לא למד באמת מתמטיקה. לך תלמד אותו על מושכים מוזרים, מנדלברוט, פרקטלים ושאר ירקות(סתם זורק מושגים, לא לתפוס אותי במילה) מבלי שיהיה לו בסיס מתמטי מינימלי חוץ מסטטיסטיקה. גם אם מתחילים ללמד מתמטיקה בתואר השני, לדעתי זה כבר מאוחר מדי. |
|
||||
|
||||
דווקא אתפס בכמה מילים. לא אתפלא אם הרבה בעלי תואר ראשון במתמטיקה אינם יודעים מהו מושך (מעבר אולי לנקודת שבת ). בכל אופן, יש להבדיל בין הגדרת הבעיה, בנית המודל ופיתרון המודל. כדי להגדיר ולבנות מודל "מתמטי" לא חייבים להכיר הרבה מתמטיקה, מספיק שכל ישר ויכולת לזהות עיקר וטפל. מצד שני, אחרי שהמודל פחות או יותר מנוסח, כדי להגיע למסקנות איכותיות ( ולא רק להציב מספרים) צריך רקע יותר עמוק. מכיוון שאי אפשר ללמד את כל החוקרים את כל הדברים צריך להתפשר. אפשר לקטר שסוציולוגים לא יודעים לזהות ביפורקציות ושפיזיקאים לא מכירים את אפקט המגירה. אז מה? לו אני סוציולוג והייתי נתקל במשוואה, הייתי קופץ לקפיטריה ושואל מתמטיקאי מה עושים ואולי עושה אותו קו-מחבר. מצד שני, לו הייתי פיסיקאי והייתי מתענין בתימחור אופציות, הייתי הולך לחוג לכלכלה ומדבר עם כלכלנים. לא הייתי הולך לדיקאן ודורש שתלמידי שנה ב בפיסיקה ילמדו את תורת המימון. אם יסתבר שיש הרבה בשר בתחומים הנ"ל אז ורק אז יהיה טעם לפתוח מסלול "אינטר דיסיפלינארי". |
|
||||
|
||||
לא נתפסת במילים שביקשתי לא להיתפס בהן, אז זה בסדר. הביקורת שלי לא מתחילה ונגמרת בביקורת על מדה"ח. למטבע שני צדדים. באופן דומה אני מעביר ביקורת על זה שבטכניון, מוסד טכנולוגי/מדעי, מלמדים אנשים פיזיקה ברמות מטורפות עוד לפני שהרביצו בהם מונחים בסיסיים בפילוסופיה של המדע. לו אתה סוציולוג והיית נתקל במשוואה זה עניין אחד, אך כיצד נמצא סוציולוגים שינסחו משוואות חדשות ומודלים חדשים, כאשר רבים מהם לא יודעים מתמטיקה ברמה של תיכון? הם אפילו לא ידעו מה הם צריכים לשאול את המתמטיקאי בקפיטריה. הטענה הזו מתחברת לטענה אחרת שלי שסגנון הלימוד הספציפי מדי הזה, אולי טוב ונחמד בבתי ספר מקצועיים, אבל לא בשביל זה המציאו את האקדמיה. ההפרדה הלימודית הזו בין ה"טכנואידים" לבין ה"אנושיאידים" היא הפרדה מלאכותית שיצאה מכל פרופורציה. אני לא אומר שכולם צריכים ללמוד הכל, אבל אני כן אומר שצריך קצת יותר "אינטר דיסיפלינאריות" באקדמיה. האקדמיה לא אמורה לשרת את צרכי השוק וליצור מומחים מקצועיים שסגורים בתוך עולם מושגים מצומצם. |
|
||||
|
||||
אני לא מסכים. אתה מציע תחום של סוציולוגיה חישובית ( כמו שעושים היום בחקר מוח וכולי). זה יתפוס רק כאשר יהיה *בשר* בתחום וזה יקרה רק כאשר תהיה פריצת דרך. כאשר סוציולוג אחד או שניים יחברו למתמטיקאי אחד או שניים ויראו תוצאות *מענינות*, תתחיל זליגה לכיוון הזה ורק אז האוניברסיטאות יתחילו להציע קורסים ב דינמיקה לא לינארית לסוציולוגים. זה פשוט ענין של היצע וביקוש. אם הדבר בוער בעצמותיך לך למחלקה לסוציולוגיה הסמוכה למקום מגוריך והתנדב לשבועיים שירות בקו התפר (שבין לוי-ציביטה ולוי-שטראוס). ואל תשכח לדווח לאייל על חויותיך!! |
|
||||
|
||||
הפלא ופלא, גם אני לא מסכים. אני טוען שעל מנת שיהיה *בשר* בתחום ואיזו פריצת דרך, צריך ללמד את הסוציולוגים קצת יותר לדייק במה שהם אומרים (ואת זה עושים בין השאר עם לימוד מתמטיקה). עד כמה שאני יודע, מתמטיקה זה לא רק חישובים וכמויות. '!!' - זה שלך או של קלטי? |
|
||||
|
||||
כנראה רעד פרקינסוני. מה שחורה לי בויכוחים כאלה זה היומרה להגיד לסוציולוגים מה צריך לעשות כדי שהם יתקבלו לקהילת המדעים הנאורים. למרות שמאוד מחניף לאגו להגיד להם -נה, לא למדתם כאוס, בחיים לא תבינו את המבנה הקהילתי של הקיבוץ. הדרך היחידה (לדעתי) לשכנע אותם זה להביא קבלות. במידה מסוימת ולהבדיל אלפי הבדלות, אתה במעמד דומה לגרפולוגים בדיון המקביל. הם מתפלאים למה אף אחד לא מבין איזה כלי נפלא הם מציעים לאנושות ולמה כל הבורים שנכשלו בראיונות קבלה כל כך מתנגדים ודורשים כל מיני דרישות מוזרות. בוא תנסה להיות קונסטרוקטיבי: האם יש לך דוגמא לשימושי המתמטיקה במדה"ח ושלדעתך לא זוכה למספיק טיפול? |
|
||||
|
||||
אני מצפה לפגוש אותך עוד כעשור, כאשר אלמד ארכיאולוגיה במכון וייצמן. |
|
||||
|
||||
לידיעתך, יש מחלקה לארכיאולוגיה בוייצמן. |
|
||||
|
||||
אני יודע, ולכן אמרתי זאת. |
|
||||
|
||||
אה, אוקי , סליחה. |
|
||||
|
||||
מה אני יעשה במכון וייצמן? או שאתה בעצם מתכוון למצוא אותי בחפירות ולמכור אותי בעד הון עתק למוזיאון ישראל? |
|
||||
|
||||
יתכן שזה רעיון. לא חשבתי על זה. כוונתי הייתה שודאי תרצה להיווכח בעצמך כיצד פועל השילוב בין תחומים "הומניסטיים" לבין תחומים "מדעיים." כמו שם. הנה קישור: |
|
||||
|
||||
הבעיה היא לא שאנשי מדעי החברה צריכים לדעת מתמטיקה על בוריה, אלא שהם בכלל לא מכירים את האופציות העומדות בפניהם. ואני אומר זאת בתור תלמיד של מדעי החברה שאין לו מושג ירוק איך לדבר על מערכת כיאוטית. במקום זה אני נאלץ לדבר במושגים סטטיסטיים שמגבילים אותי מאוד. איפה אפשר לקחת קורס מזורז במתמטיקה כיאוטית? |
|
||||
|
||||
עזוב, זה טכניקה- תשאל בקפיטריה. מה שאתה צריך לשאול זה : האם יש בעיות בתחום שנראה שאפשר היה לענות עליהם בכלים מתמטיים? האם יש דברים שמזכירים מדעים מדוייקים? למשל - שיקולי כדאיות: כלכלה? למשל נקודת מפנה חדה ( כמו רתיחה של מים או פיצוץ) : פיסיקה? למשל פיתוח עמידות : ביולוגיה? למשל: מסלול מאוד מסובך - כאוס (או אולי תהליכים סטוכסטיים)? אתה תבנה אנלוגיה "איכותית" ואז לך תדבר עם מישהו מהתחום המתאים. הם מכירים טכניקות. מה שחסר זה רעיונות. אם בכל-זאת כאוס מטריד אותך כחור בהשכלה, אני לא בקי בספרות עדכנית אבל יש ספר של SCHUSTER בשם Deterministic Chaos שהוא לא רע. |
|
||||
|
||||
זה עניין של כלי מחשבתי. אני אפילו לא יכול לדמיין איך יראה משהו שכאוס יהיה שימושי עבורו, כי אין לי מושג איך עובד הכלי האנליטי הזה של ''כאוס''. אולי אם הייתי לומד מטאורולוגיה הייתי יכול לקחת התנהגות של חברה בתחום מסוים ולהשוות אותה למערכת אקלימית. אבל אני לא מבין מהחיים שלי באקלים, ונראה לי מיותר ללמוד מטאורולוגיה רק כדי שתהיה לי אנלוגיה איכותית, לפני שאני פונה למתמטיקאים. אני לא חושב שצריך ללמד את הדברים הללו בתואר ראשון במדעי החברה, אבל מי שמתכוון ללכת לכיוון מחקרי - חשוב, לדעתי, שיהיה מודע לכלים הללו ולשימושים בהם. תודה על ההמלצה. אני אחפש אותו. |
|
||||
|
||||
מצד אחד, כל עוד אתה לא מכיר בכלל כלי מתמטי מסוים, לא תוכל לשער תיאוריות שיתבססו עליו. מצד שני, איך נדע מראש אילו כלים מתמטיים יהיו שימושיים, ואותם יש ללמד את הסטודנטים למדעי החברה? אולי מצבם השונה של מדעי החברה ושל המתמטיקה הוא כזה, שיש יותר סיכוי שמי שיעלה על קשרים מעניינים הוא בכלל המתמטיקאי, ולא מדען החברה? |
|
||||
|
||||
הכלים שמוכיחים את עצמם בבניית מודלים למערכות כאוטיות "טבעיות" אמורים להתאים גם למערכות חברתיות. לו הייתי צריך לבנות קורס לתלמידי מדעי החברה בשיטות מתמטיות בעלות פוטנציאל יישומי1, הוא היה כולל: 1. סימולציות ממוחשבות (מה אפשר לעשות איתן. את התוכניות יכולים אחרים לכתוב). 2. מבוא למשוואות דיפרנציאליות (מה הן עושות, ולא כיצד לפתור אותן; בשביל זה יש פיזיקאים, ולעתים קרובות יותר, מתכנתים). 3. סטטיסטיקה מתמטית (כלומר: איך בונים מבחנים סטטיסטיים, התפלגות של סטטיסטי, ומבחני נראות; לא "סטטיסטיקה למדעי החברה", שלומדים בכל מקרה). 4. שיטות הצגה גרפיות (הטלת מדגם רב-ממדי על מישור; clustering). 5. (דקלום בעמידה בתחילת כל שעור): סטיית התקן יורדת לפי שורש מספר הדגימות. 1 ומישהו היה נועל את הדלת בתחילת הסמסטר כדי למנוע מהם לברוח אחרי השעור הראשון; אני מתעלם כאן, ברשותכם, משיקולים פדגוגיים. |
|
||||
|
||||
מפריזים בחשיבותה. |
|
||||
|
||||
בקשר ל4. אתה מדבר גם על דברים כמו singular value decomposition או principal component analysis? הלוואי שמישהו היה מלמד אותי את זה. מכיר מקור מקוון טוב? |
|
||||
|
||||
לא יודע אם זה מקור *טוב* אבל לפחות הוא קצר יחסית: פרק 2.6 אאלט |
|
||||
|
||||
רוב תודות לך מר נבוך. את המתמטיקה כבר הכרתי מספר אחר שיש לי, אבל ערכו של הקוד לא יסולא בפז, שכן, למרות שיש לי מטלאב, שעושה SVD יופי, הייתי צריך כמה תוצאות ביניים, כך שחסכת לי אי אילו שעות עבודה. |
|
||||
|
||||
אתה יכול לקרוא לי קורא. אגב, יש אתר שמשמיץ את NR . מעולם לא בדקתי אם הטענות שם נכונות. |
|
||||
|
||||
singular value decomposition היא שיטה באנליזה נומרית; המקור שמובא בתגובה 141028 נראה בסדר גמור. אני לא מכיר יישומים מעבר לאנליזה נומרית, שמצדיקים הכללת הנושא בקורס. בכל מקרה, גם השיטה הזו וגם principal component מבוססים על אותו רעיון יסודי (מעבר לבסיס של וקטורים עצמיים). |
|
||||
|
||||
יופי של כלים (באמת) אבל לדעתי גם לרוב הסטודנטים למדעים מדוייקים לא היה מזיק קורס כזה. מין מבוא כללי לאיך לבנות מודלים. האם סטודנט לביולוגיה או כימיה (טיפוסיים) מכירים את 1 או 4? האם פיזיקאי תאורטי מכיר 3? בכל אופן, אהבתי במיוחד את סעיף 5. |
|
||||
|
||||
הייתי מהמר שפיזיקאי תאורטי מכיר את 3. יופי. לא רק שחובה בתואר ראשון ללמוד מכניקה סטטיסיטית וקורס בהסתברות, אלא שאם כבר נתת לו את התואר "תאורטי" (בניגוד לניסיונאי), הוא כבר לפחות בתואר שני, ושיטות סטטיסטיות זה חלק מחובות השמיעה שם, למיטב ידיעתי. ב 1. כל סטודנט למדעים מדוייקים אמור להתקל במהלך לימודיו, במגוון קורסים, למרות שאני לא חושב שיש הצגה מרוכזת של הנושא בשום מקום. את 4. (cluster analysis) אני חוזב שבתואר ראשון רק מתמטיקאי יתקל במושג cluster כחלק מתוכנית החובה שלו, אם בכלל. |
|
||||
|
||||
מה קשור מכניקה סטטיסטית והסתברות למבחני נראות1? אשמח אם פיזיקאי הלומד לתואר שני ומעל יספר על הידע שלו בשיטות סטטיסטיות או לחילופין ביולוג (רטוב) יספר על הידע שלו בסימולציות. 1 בכלל, סליחה על הבורות אבל מה זה מבחני נראות ? |
|
||||
|
||||
מבחני נראות מבוססים על האבחנה הטאוטולוגית, שההשערה הסבירה יותר היא זו שההסתברות שלה גבוהה יותר. כדי להפעיל אותם, צריך לדעת לחשב את ההסתברות, וחשוב מזה, לנסח נכון את ההשערות שביניהן צריך לבחור. היופי בכל העניין הוא שאפשר לחשב מראש את המרחק בין ההשערות השונות, ולקבל הערכה טובה למספר הדגימות שצריך כדי להכריע ביניהן. (ואגב, גלעד - החשודים להתקל ב-clusters בלימודי תואר ראשון הם מתמטיקאים ישומיים וסטטיסטיקאים). |
|
||||
|
||||
בתואר ראשון בפיזיקה באוניברסיטת תל-אביב לא נתקלתי בהם. |
|
||||
|
||||
סטודנט לתואר שני בפיזיקה אמור לדעת דבר אחד בדיוק בסטטיסטיקה: אם תחזור על הניסוי מספיק פעמים ההתפלגות של התוצאות תהיה בקרוב טוב נורמלית. (ויש מקרים חריגים שהיא לורנציאנית במקום גאוסיאנית, אבל את זה מגלה רק מי שלקח פיזיקה סטטיסטית 2) |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שזה כל מה שהוא(היא) *אמור* לדעת1. ייתכן מאוד שזה כל מה שהוא *אכן* יודע. בכל אופן, גם בעלי תואר שני במדעים יצאו נשכרים מהתוכנית שהציג עוזי ו. 1 למשל: "חוק חזקה על פחות מדקדה אינו חוק חזקה" |
|
||||
|
||||
עם ההתרחבות של "ביולוגיה חישובית", יש יותר ויותר ביולוגים שמבינים בתחומים שציינתי לעיל (בעיקר 1 ו-4). אני מכיר לפחות מחלקה אחת לביולוגיה בארץ שבה מוצע קורס בשם כזה, וסביר שזה כך גם במקומות אחרים. מן המעט שאני יודע בכימיה, יתכן שסטודנט לכימיה אינו זקוק לדברים האלה (ומשוואות דיפרנציאליות הם כבר לומדים). דווקא פיזיקאי תאורטי יכול כנראה להסתדר לא רע בלי 3 או 4. |
|
||||
|
||||
לא סטיית התקן כי אם סטיית התקן של הממוצע. |
|
||||
|
||||
לפני הדקלום שהצעתי (''סטיית התקן יורדת לפי שורש מספר הדגימות''), נדקלם ''דגימה אינה יכולה לשנות את הפרמטרים של האוכלוסיה''. |
|
||||
|
||||
? למה שמישהו יחשוב שדגימה משנה את הפרמטרים של האוכלוסיה? |
|
||||
|
||||
תסביר את זה לכליל תגובה 140972... |
|
||||
|
||||
לא, טפשון. ''סטיית התקן של הממוצע.'' לא באופן מילולי, זהו מדד לסטיית התקן של השגיאה כאשר אתה משתמש בממוצע של מספר דגימות מאותו מקור. זה מה שיורד בשורש מספר הדגימות, ולא סטיית התקן של ההתפלגות, שהיא קבועה במהלך הניסוי. |
|
||||
|
||||
בתור עונש, לך לאכול כריך של מצה ומרור |
|
||||
|
||||
קונה. 3 הזכיר לי שכסטודנט למדעי המחשב למדתי לא מעט איך לפתור משוואות דיפרנציאליות, אבל לא למדתי בכלל מה הן עושות (כלומר, איזה סוג של בעיות הן פותרות). איכשהו הבנתי את זה בעצמי עם הזמן, אבל לא כסטודנט למדעי המחשב. |
|
||||
|
||||
מתי השיעור הראשון? (כל מיני אנשים הציעו, בזמנים שונים, לעשות מפגשי אייל רשמיים, ואני אמרתי שאין תוכן לשים במפגשים כאלו, ולכן אין בהם טעם. הרי תוכן אפשרי! אולי נעשה סדרת הרצאות בנושאים שציינת?) |
|
||||
|
||||
אם תחליט לקדם מפגשים מאורגנים מסוג כלשהו, אשמח להשתתף ולסייע; אבל לא לי נראה שהרצאה על משוואות דיפרנציאליות היא הדרך הנכונה למשוך קהל. |
|
||||
|
||||
נארגן גם כיבוד קל. (טוב, די) |
|
||||
|
||||
עדיף שהכיבוד יהיה כבד וההרצאה קלה. |
|
||||
|
||||
בשביל זה צריך תחושת קהילה. |
|
||||
|
||||
המסגרת הקורס ב'שיטות מחקר'. ואת הערה 5 שלך הם בהחלט יכולים לדקלם מתוך שינה (גם אם תוך כדי קללות נמרצות). סימולציות ממוחשבות של מה? באיזה הקשר? אני ממש לא חושב ששימוש במשוואות דיפרנציאליות בסוציולוגיה יפתור משהו. הבעיה היא רב-משתנית ודי מסובכת. |
|
||||
|
||||
תלמידי מדעי החברה לומדים באיזה מבחן להשתמש מתי. לא נראה לי שמקנים להם בטחון עצמי (והבנת הפרטים) ברמה שתאפשר להם לבנות מבחן חדש. משוואות דיפרנציאליות אפשר לכתוב גם לבעיות רב-משתניות ומסובכות. אני לא מצפה למשוואות שאפשר לפתור אנליטית, אבל בדיוק כאן נכנסת האפשרות לכתוב סימולציה ממוחשבת, ש"פותרת" משוואות כאלה באופן נומרי. ראה לדוגמא תגובה 81790. |
|
||||
|
||||
יש דיספלינה שנמצאת באיזה שהוא צומת בין מדעי החברה והמתמטיקה וזוהי הכלכלה. בינתים על רגל אחת מה שגילו שם זה שאפשר לבנות מודלים מתמטים יפים מאוד הבוחנים התנהגות רציונלית של אנשים. ובמקביל שאנשים הם לא רציונלים בחלק גדול מהזמן. מה שמעלה את הטענה שצריך להתחיל לנסח מודלים מתמטים לא רציונלים. |
|
||||
|
||||
איך בנויים מנגנונים של "פאזי לוג'יק"? על הסתברויות? |
|
||||
|
||||
ומכאן עולה השאלה מה המשמעות של סטטיסטיקה כדיספלינה מדעית זה מדע? מדע ישומי? אם אתה רוצה עוד דסיפלינה שעומדת בצומת בין מדעי החברה למדעים המדויקים ונמצאת בארץ לפחות (כך נדמה לי) בתוך מדעי החברה. |
|
||||
|
||||
למיטב ידיעתי, לא בדיוק. הקטע של הלוגיקה הזו היא שכל פסוק לא מקבל ערך אמת בינארי (אמת - 1, שקר - 0), אלא ערך אמת רציף בין אפס לאחד (במתמטיקה) או בדיד בין 0 ל255, נאמר (במדעי המחשב). השימוש העיקרי של זה הוא במדעי המחשב, להבנתי, ואין לי מושג מהו. |
|
||||
|
||||
השימוש הנפוץ ביותר בלוגיקה עמימה הוא בהתקן חישובי שמכניסים היום למזגנים, מכונות כביסה וכיוצאים באילו שמאפשר לבצע אופטימיזציות בכל מיני פרמטרים של הפעולה שלהם. למשל במזגן טיפוסי יש לרוב ש מצבי פעולה קירור ואיורור, יש תחום טמפרטורות מסוים שכשהטמפרטורה הנמדדת מעליו המזגן יקרר וכשהיא מתחתיו הוא רק יאוורר. לוגיקה עמימה מאפשרת לתת ערך מספרי למושגים חם, קר ובינוני. כך ניתן לתרגם כל ערך של הטמפרטורה נמדדת למידת חום קור וא נכונות ומכאן הדרך למציאת עצמת קרור אופטימלית היא קצרה. במכונות כביסה מבצעים אופטימיזציות של כמויות חומר הניקוי,טמפרטורת המים, מהירות הסיבוב. |
|
||||
|
||||
אין בהכרח קשר בין לוגירה עמומה לאופטימיזציותץ לוגיקה עמומה באה לעזור במצב שבו לא ניתן לבצע החלטת 0/1 אבל ניתן לתת דרגת ודאות כלשהי להחלטה. ע"י שימוש בסדרת החלטות עמומות ניתן להתקרב להחלטה בעלת ערך לוגי מוחלט. למשל, רכבת צריכה לעצור בתחנה ביום גשום. היא נוסעת כרגע במהירות רגעית של 100 קמ"ש יש לה תאוטה של 1- מטר בשנייה בריבוע ומקדם החיכוך עם הפסים הוא 0.001 בשל הגשם. הנוסעים לא יכולים לסבול האטה מהירה מדי. שאלה עמומה: האם הרכבת תעצור במרווח המותר לה? ע"י הגברת התאוטה ניתן לדאוג שכן אבל ההאטה לא יכולה להיות מהירה מידי או שהנוסעים יסבלו או שהרכבת תעצור לפני הזמן. ע"י סדרה של הערכות עמומות נרצה להגיע להחלטה לוגית בעלת ערך אמת = כן הרכבת תעצור במרווח המותר. האם יש להגביר את התאוטה? |
|
||||
|
||||
אני דיברתי על שימוש נפוץ. אני די בטוח שיש הרבה יותר מכונות כביסה בעולם מקטרים אוטומאטיים. לא הבנתי את השאלה עם הרכבת. מקום העצירה תלוי במידת ההאטה, המהירות המקורית (שנניח שהיא נתון של הרכבת) והמקום שבו הותחלה ההאטה.כל עוד אין אילוץ על הנתון האחרון ניתן לקבוע מידת תאוטה שתיתן מינימום סבל של נוסעים (כלומר הטענה '' הנסועים סובלים בגלל התאוטה'' תהיה שקר מוחלט) ועצירה כך שמרכז הרכבת נעמד בדיוק מול המשרד של מנהל התחנה. |
|
||||
|
||||
לוגיקה עמומה היא לא בדיוק לוגיקה, וגם לא ממש עמומה. זהו כלי לבקרה אנלוגית (כלומר רציפה, להבדיל מבקרת On-Off), והוא שימושי במגוון יישומים (בעיקר בהם יש לקחת בחשבון מספר גורמים המשפיעים על התוצאה, ובקרת PID "רגילה" הופכת להיות לא מדויקת, או מאוד מורכבת). בין היתר תיבת הילוכים, בקרת אקלים (כלומר מיזוג אויר), בקרת רמזורים. בקרת בלימה של רכבות? ייתכן. בקרת מכונות כביסה? נראה לי לא סביר, כי מכונות כביסה (לפחות הביתיות, ייתכן שבתעשיתיות זה אחרת) עובדות בד"כ ע"ס תוכנית מוגדרת, בחוג פתוח, לכל היותר (וברוב המקרים גם זה לא) מתקבל משוב על טמפרטורת המים. |
|
||||
|
||||
מה שכתוב של על פאזי לוג'יק זה לא נכון אבל עצם העובדה שהוא מזכיר את המונח הזה תחת הכותרת מכונות כביסה אומרת שאנשים שומעים וקוראים אותו בו במפרטים טכניים, פרסומות ומסוכני מכירות מיומנים. הרעיון הוא שאנשים, גם אם הם לא מבינים מה זה, רוצים כזה. גם לדעתי זה מיותר לשים במכונת כביסה מערכות הכרעה אוטומאטיות. לא יקרה כלום לכביסה אם טמפרטורת המים תבוא בקפיצות של 10 מעלות על פי החלטה של מי שמפעיל את המכונה ולא חצי מעלה על פי החלטה של רכיב אלקטרוני. מצד שני לפני כמה שנים היית יכול לשמוע אותי מכריז שלדעתי זה מיותר לקחת איתך טלפון לכל מקום ולא יקרה כלום אם נשב בבית קפה ונדבר עם מי שיושב מולנו ולא אם כל שאר העולם. |
|
||||
|
||||
אני יכול לתת קורס קצר בפאזי לוג'יק, אבל אני לא חושב שזה מעניין מישהו. בכל אופן, אין לזה קשר לטמפרטורה הרצויה במכונת הכביסה. במכונת הכביסה אצלי בבית יש גלגל שבאמצעותו אתה בוחר את טמפרטורת הכביסה הרצויה, בכל נקודה שבין 30° ל 95° (במגבלות הרזולוציה). למעשה, ניתן לסובב את הגלגל לערכים שמתחת 30°, רק שם הגלגל אינו משונת (אם כי בתחום המשונת השנתות מחולקות בצורה אחידה, אז ניתן להקיש מכך גם לתחום התחתון). העובדה שיש לי את האפשרות לבחור לכבס בטמפרטורה של 47.4°, (ולא רק, נניח, 40;45;50) אינה מעידה איך המכונה דואגת ומוודאת (אם בכלל) שזאת אכן תהיה טמפרטורת הכביסה. |
|
||||
|
||||
המהנדסים של חברת בוש חולקים עליך בעניין הזה. אני בכל אופן לא בטוח שיש לך אפשרות לכבס בטמפרטורה של 47.4 מעלות אלא אם יש לך מכונת כביסה די מדשה עם בקרת טמפרטורה דיגיטאלית ואז סביר להניח שיש בה גם רכיב פאזי לוג'יק שדואג שמידת האמת של הקביעה "טמפרטורת המים היא 47.4" לא תרד מתחת לרמה מסויימת או משהו כזה. חוץ מזה פאזי לוג'יק במכונות כביסה זה לא רק בקרת טמפרטורה של המים, זה גם כמויות הסבון, זמן השטיפה וההשריה ומהירות הסיבוב. |
|
||||
|
||||
אני די משוכנע שאין לי אפשרות לכבס בטמפרטורה של 47.4°, כאשר זה מה שאני רוצה. יש לי אפשרות לבקש (1) טמפרטורה כזאת, כלומר לקבוע Set Point. מה טמפרטורת המים האמיתית (Controlled Value) אני לא יודע, ולהערכתי גם המכונה לא יודעת. כמויות הסבון (במכונות הכביסה שאני מכיר, ושוב, הדגש הוא על ביתיות ולא תעשיתיות) הן פשוט "כל הסבון". זמני השטיפה וההשריה, כמו גם מהירות הסיבוב הן (שוב, באותה הסתיגות) תלויות תוכנית ותו לא. אגב, כדי לבקר טמפרטורה במערכת פשוטה כמו מכונת כביסה, אין צורך בבקרת פאזי לוג'יק. מספיקה בקרת PID. ____ (1) בהנחה שאני מספיק מדייק בעבודה עם הגלגל. |
|
||||
|
||||
לא מדובר רק בבקרת טמפרטורה אלא בהחלטה מהי הטמפרטורה הדרושה ומהי כמות הסבון הדרושה על סמך בקשת המפעיל (אלא אם יש דרך אחרת למדוד את מידת העדינות של הבדים), מידת הלכלוך (אני משער שזה נמדד על סמך מוליכות המים לפני ואחרי ההשריה) והעדפות (חסכון בחשמל, חסכון במים או חסכון בסבון). |
|
||||
|
||||
אא''ט מידת הלכלוך נמדדת באמצעים אופטיים, לא חשמליים. |
|
||||
|
||||
אתם באמת מכירים הרבה מכונות כביסה (מה הרבה, אחת) שמודדות את רמת הלכלוך? או את קשיות המים? המשוכללות ביותר מודדות את משקל הכביסה. רוב המכונות אפילו לא מודדות את טמפרטורת המים. הן יודעות את הספק גוף החימום, מניחות את טמפרטורת כניסה של המים, משערות את כמותם (בהסתמך על מלוי ממוצע של התוף, ועל לחצן "חצי כמות"), ומסיקות מכך את משך הזמן הנדרש לחימום לטמפרטורה הנדרשת. |
|
||||
|
||||
ומה קורה אם מישהו מחליט לחסוך בחשמל ומחבר את המכונה לדוד שמש (הייתה פעם פרסומת שהמליצה לאנשים לעשות את זה ולחסוך בחשמל)? בהתחשב בנזק של התביעה על הכויות שהוא יקבל כשהוא יבוא להוציא את הכבסה מהמכונה, מול העלות של טרמוסטט מכני הייתי מהמר שברוב המכונות יש איזושהי בקרה על טמפרטורת המים. |
|
||||
|
||||
טרמוסטט שינתק את גוף החמום מעל הטמפרטורה הרצויה? ייתכן. לא בדיוק בקרה מתקדמת. לגבי חבור המכונה לדוד השמש - לא הייתי ממליץ לעשות את זה. היו פעם (יצרני) מכונות כביסה שהמליצו לעשות כך, אבל למכונה היו שתי כניסות נפרדות - למים קרים ולמים חמים. אחרת איך תגן על הכביסה העדינה שלך (לכבס בטמפרטורה של 30°) מכביסה בטמפרטורה של 65°? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לגבי הסלולרים בכל מקום, אני עדיין טוען ככה בכל הזדמנות. |
|
||||
|
||||
אתה צודק, נה שאני ניסיתי לתת היא דוגמא יותר מפורטת מאשר הטענה שלך לגבי אופטימיזציות. נניח שאנחנו יודעים שהרכבת צריכה לעצור במקום מסויים ויש חנו את הנתונים הבאים: 1. המרחק עד היעד 2. מהירות עכשווית 3. מקדם חיכוך עם הפסים בקר שמשתמש בפיסיקה ניוטונית יבצע חישוב דטרמיניסטי פשוט אבל ברכבת צריך לחשוב גם על הגורמים הבאים: 1. חיכוך משתנה עפ הפסים (כתם שמן על המסילה) 2. טמפרטורה של הבלמים 3. תאוטה רגעית 4. מרחק למטרה 5. מהירות רגעית הבקר בעם שואל: האם עלי להגביר את הבלימה? לאחר שקלול כל המידעים מקבלים דרגת וודאות ואם היא עוברת רף כלשהו אזי מגבירים את הבלימה. במקרה שלנו ניתן להמשיך ולפרט אבל אני חושב שהרעיון צריך להיות מובן עכשיו. לגבי קומקומים ומכונות כביסה קשה לי לחשוב על לוגיקה עמומה בתוכם. |
|
||||
|
||||
לגבי הרכבת, אני מבין את העמימות, ובכל זאת אני משער שבעולם האמיתי נותנים לבן אדם להחליט את ההחלטות הללו. לגבי מכונות הכביסה, ניראה שהמהנדסים של חברת LG הצליחו למצוא מספר שימושים לפאזי לוג'יק במכונות הכביסה שלהם (או לפחות בעלוני הפרסום שלהן). |
|
||||
|
||||
לא בטוח שאתה צודק. הפעולות ודאי מבוצעות בפיקוח אנושי אבל לא בהכרח בשליטה אנושית. שקלול כל הגורמים ייקח לבן תמותה זמן רב מדי - ברכבת בת 50 קרונות אי אפשר לצפות מבן אנוש שיתקן כוח בלימה בצד שמאל לעומת צד ימין כדי למנוע התהפכות. אני מניח שאם LG טוענים שיש להם fuzzy logic הם לא משקרים, קשה לי לקבל את הטענה שדווקא פיזור אבקת כביסה דורש לוגיקה עמומה. |
|
||||
|
||||
אנחנו לא מדברים על איזון בין הבלמים של צד ימין לצד שמאל אלא כמה כבדה הרגל של הנהג על הברקס. כשמדברים על איזון של בלמים לא הייתי מסתמך על מערכת מומחה ולא על לוגיקה עמומה. כמו שכבר כתבתי, אני לא חושב שהשימוש הזה הוא מי יודע מה הכרחי, אבל הוא אחד היותר נפוצים שיש. |
|
||||
|
||||
לא מדויק. צריך להתחיל לפתח מודלים מתמטיים רציונליים על התנהגות של אנשים לא רציונליים. אבל בטח לזה התכוונת, אז הנה אני שותק. |
|
||||
|
||||
אם אתה כבר מתקטנן, אני חולק עליך: איך מודל יכול להיות רציונלי או לא-רציונלי? רציונליות, להבנתי, קשורה למטרות, אמצעים והיחס ביניהם. האם למודל יכולות להיות מטרות? (את השאלה הזו אפשר להבין גם בדרך אחרת, שבה התשובה הברורה היא כן. לכן - ) האם פטיש יכול להיות רציונלי או לא-רציונלי? |
|
||||
|
||||
אתה גם קטנוני וגם צודק. תיקון: "לא מדויק. צריך להתחיל לפתח מודלים מתמטיים על התנהגות של אנשים לא רציונליים. אבל בטח לזה התכוונת, אז הנה אני עכשיו באמת שותק". |
|
||||
|
||||
שלא נגיע ליום הזה. |
|
||||
|
||||
Reebok. והן נעליים טובות. |
|
||||
|
||||
שוטה וצודק, כרגיל. אחת מטראומות הילדות הקשות שלי1 היא התפרקות נעלי הרבאק, לאחר כחודש מזמן הקניה, שקנו לי בכסף רב לאחר הפעלת לחצים רבים על ההורים (כמו שרק ילדים יודעים ללחוץ). אולי מדובר במותג שהוא איכותי יחסית היום, אבל אני לא בטוח שזה תמיד היה כך. בכל מקרה, אני מתנצל בפני Reebok על ההאשמות הבלתי מבוססות. רק ניסיתי להדגים את כוונתי. ____ 1 נו, לא באמת. |
|
||||
|
||||
ואולי טראומת פירוק הנעליים נגרמה לאו דווקא כתוצאה מאיכות ירודה של מוצר הריד-בוק אלא כתוצאה מאחת מהסיבות הבאות: 1) הרד-בול שקנית היו תוצרת עזה 2) זוג הנעליים לא היו מותאמות לאקלים הישראלי 3) אתה מהלך על כדור הארץ בצורה שלא היתה מביישת את פורסט-גמפ (גרירת רגליים, דריכה בשלוליות חומצה וכו') 4) השתמשת בנעליי הריף-דודן החדשות שלך שלא לשמן נועדו (שיחקת טניס בנעלים המיועדות לריצה קלה) 5) נרכשו עבורך נעלי הריד-בון הזולות ביותר |
|
||||
|
||||
ג. יקר לפני שאתה מתחיל להגן על מותגים בהם בטח מעולם לא השתמשת... לי זכור שדווקא נהגת להלך באותו זוג נעלי speed מצ'וקמקות שהחזיקו מעמד למשך כמה וכמה עידנים. כל הסעיפים שהבאת מחזקים את עמדתי - גם אם הנעליים היו סתם גרועות (מסיבות שונות) וגם אם הן התפרקו בשל חוסר התאמתן לסביבה הישראלית העוינת, הן נקנו בכסף טוב בשל השם שהתנוסס עליהן ולא בשל מידת התרומה שניתן היה לקבל מן המוצר, וזו כמובן דוגמא להתנהגות לא ראציונלית של הצרכן ש"מותגים עושים לו את זה". |
|
||||
|
||||
מה השיטה שלך לבחור נעליים איכותיות? בהינתן נעל לא ממותגת, איך אתה יודע אם היא תחזיק מעמד שנתיים או יומיים? אני יכולה לומר שמכיוון שהיה לי נסיון חיובי עד כה עם נעליים ממותג מסוים, ונסיון רע עם נעליים ממותג אחר, הזוג הבא שאקנה יהיה מהמותג המוצלח. במובן מסוים אני אכן קונה מותגים, אבל רק מותגים מסוימים. לדעתי ללא מותגים קשה יותר לצפות מראש את התנהגות הנעל הבאה שאתה קונה. |
|
||||
|
||||
מסכים לחלוטין. מעולם לא דיברתי כנגד קניה אשר מניחה את איכות המוצר עפ''י שם המותג המתנוסס עליו. דיברתי על המקרים הקיצוניים בהם אנשים קונים מוצר עפ''י (ובגלל) התוית שיש עליו במנותק משאלת האיכות (וזה קורה לא מעט). דיברתי על אלו ש''מותגים עושים להם את זה'' ולא על אלו שמכניסים את המותג במערכת השיקלול שלהם לגבי טיב המוצר, לפני הקניה. |
|
||||
|
||||
סליחה מראש אני מאוד מצטער על החריגה מהנושא וממנהגי: מישהו מכיר מקום שבו ניתן לקנות נעליים של חברת DR MARTENS חומות 8 חורים במידה 42? |
|
||||
|
||||
זה סוג הנעל בבקשה בואו לא נפתח דיון פשוט אם מישהו מכיר חנות נעליים שכזאת שישלח לי באימייל זה חשוב לי מאוד תודה רבה |
|
||||
|
||||
הבקשה שלך מעלה המון שאלות ותהיות פילוסופיות שניתן להתיחס אליהן באופן מעמיק מעל דפי האייל. זאת מבלי להתיחס לאספקטים הפוליטיים, לתהיות התאולוגיות ו/או לשאלות שהיא מעלה בתחום חקר מדעי החברה. למשל... סתם נו. ת'תעלם, ת'תעלם |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
דוגמת נעלי הריבלוק המתפרקות שלך ונעלי הספיד (*) השורדות שלי אינן דוגמאות טיפוסיות. למותג אין רק ערך אופנתי. הערך האיכותי לא פחות חשוב. להלן ה"שיטה" שלי לבחירת מותגים. כאשר אני צריך לרכוש נעלי הליכה או נעלי "יציאה" אשקיע במותג מוכר בכדי שהנעליים לא יתפרקו לאחר שנה. כאשר אני רוכש נעלי טניס, לדוגמא, אקנה נעלים ללא מותג מכיוון שגם נעלי מותג ישחקו במהירות. עם הנעליים נוחות ובנויות טוב המותג לא חשוב במקרה הנ"ל. לגבי ג'ינסים הדבר שונה. רוב האנשים לא נגררים מאחורי טרקטור ברחבי העיר ולכן לא משנה אם הג'ינס ממותג או לא, כל עוד הגיזרה מתאימה אין סיבה לא לקנות. לגבי שעונים, קניתי פעם שעון-חיקוי למישהי בעשרה דולרים. בגיהוק הראשון שלה השעון נעצר. לגבי מזון, כאשר אני מעוניין באוכל חסר השראה (אך טעים) אני ניגש למקדונלדס או זולל פיצה דומינו. אני יודע את הטעם מראש ובאותם זמנים טעם זה עונה לדרישות הרעב. כאשר אני פחות מורעב ולחוץ אין כמו מסעדת בשר טובה. במקרה הנ"ל המותג מייצג דבר נחות יותר. מותג מספק, פרט לאופנתיות, רמת איכות מסויימת. מותג טוב יספק רמת איכות קבועה. רמת איכות הידועה מראש. קניית מח"מ (מוצר חסר מיתוג) משולה לקניית חתול שרדינגרי בשק. מצב המותגים בארץ אינו מייצג נאמנה את המותגים האמיתיים. אנו חיים במדינה אסייתית הנוהגת לזייף דיסקים, ג'ינסים ועוד. כאשר אתה קונה מותג בארץ הסיכוי שמדובר בעוד חולדה-עם-רין-רן או בדולאצ'ים הינו גדול. (*) הוגנב לאוזני מידע על כך שבכור בדימונה עדיין מנסים לפרק את הנעליים הללו ללא הצלחה. מדובר כנראה בחומר בלתי-פריק |
|
||||
|
||||
מוסכם. השאלה האם רמת האיכות הזו גבוהה מתוחלת רמת האיכות של מוצר חסר מיתוג, ואם כן, האם היא גבוהה במידה שתצדיק את ההפרש במחיר. רק במקרה שהיחס בין רמת האיכות הקבועה של המותג לתוחלת רמת האיכות של מח''מ קרוב ליחס בין מחיריהם, ניתן להציג את סטיית התקן הנמוכה יותר באיכות הממותגים כיתרון מכריע. |
|
||||
|
||||
תיקון קטן להסכמה בינינו: ישנם מותגים גרועים ו/או ללא פיקוח איכות מספיק טוב ו/או ללא סטנדרטים שיניבו איכות משתנה כתלות במיקום/זמן הרכישה. ולכן: מותג טוב = רמת איכות קבועה לגבי הנוסחה שהצגת, היא מספקת אותי. הבעיה היא כי כדי לפעול לפיה יש לרכוש מוצרים רבים מדי. ומכיון שלא ניתן לרכוש מוצרים כה רבים בכל תחום רק כדי להפעיל את הנוסחה, אני חוזר לשיטה שהצגתי קודם הכוללת משחקים עם המשתנים הבאים בכל החלטה על קניה: - עד כמה חשובה האיכות (או הפער באיכויות המוצרים) - אחוז הפרש הרכישה בין המותג למחוסר המותג (או בין המותגים) - חשיבות חיי המוצר - "מוכרות" המותגים (נסיון קודם) - אפקט הוואו (לרדודים שבינינו) |
|
||||
|
||||
לא הן באמת התפרקו, הייתה לי בעיה דומה עם המייק והאדידוס. |
|
||||
|
||||
אין לי שום טעם בבגדים. אין לי מושג מה יפה ומה מכוער. בנוסף לכל הצרות - אני גם עיוור צבעים. לפיכך, אני נוטה לקנות בגדים פחות או יותר לפי מה שאנשים אחרים לובשים. כך יוצא שאני לבוש רוב הזמן באופנה של לפני שנה-שנתיים (או מה שנראה לי באופן סובייקטיבי ובדרך כלל מוטעה כ''אופנתי כרגע''). מבחינתי, רכישת בגדים ''קונפורמיסטית'' היא לא שטחיות, אלא פשוט פעולה נוחה ויחסית בטוחה. אני לא מסוגל ליצור ''הצהרות אופנה'', משום שאין לי מושג וממש לא אכפת לי מהבגדים שאני לובש. על ידי קונפורמיזם אולי נמנעת ממני היצירתיות והאמירה, אבל גם נמנעת ממני מבוכה מיותרת אם אני ''מצהיר'' משהו מכוער במיוחד לדעת הבריות בעלות הטעם בבגדים. (דובי, שהולך לקנות בגדים רק עם בני משפחה או החברה) |
|
||||
|
||||
אמרת "חברה"? או שסתם ברח לך גרש? ואם כבר חברה, מה פתאום תפסת קונפורמיסטית? |
|
||||
|
||||
כשיש, כשיש. כיום אין. מה זאת אומרת "תפסת קונפורמיסטית"? קונפורמיסטיות הכי שוות. עושות לי את זה. את חושבת שאני נון-קונפורמיסט, אולי? |
|
||||
|
||||
אבל נאמר שאתה מוצא חברה קונפורמיסטית ובדיוק מתקדמים העניינים שלך בנושא הלגיטימציה של הליכה בעירום ברחוב. הדאגה שלי היא שייווצר ביניכם קונפליקט בזוגיות. |
|
||||
|
||||
כי היא תסרב ללכת בעירום, או כי היא תהיה קונפורמיסטית ותרצה ללכת ברחוב בעירום? בכל מקרה אין לי בעיה עם זה. |
|
||||
|
||||
1.לוותר על סקס כי אתה חייב לסיים הלילה את "דיוקן האמן כאיש צעיר". 2. לקחת את החברה החדשה שלך לראות בקולנוע את הסרט האחרון של תיאו אנגלופולוס. 3. שכ"ג יציע... 4. בימי חמישי בערב,כשמכבי בפיינאל-פור,לצפות ב"דפוסי התנהגות חברתית בקרב האיגואנות" בערוץ 8. |
|
||||
|
||||
4. "בימי חמישי בערב כשמכבי בפיינאל-פור"? מכבי לא בשום פיינל פור, בטח לא השנה1, ובכל מקרה הפיינל פור נערך בימים שישי (חצי גמר) וראשון (גמר)2. 1 יש כבר יותר סיכוי שתהיה לי חברה חדשה ואני אוותר על סקס איתה כדי לצפות באיזה סרט של תיאו אנגלופולוס בערוץ 8, ששכ"ג יציע. 2 פעם היה גם משחק על מקומות 3-4 (בטח במוצ"ש), אבל נדמה לי שביטלו אותו מחוסר עניין לשחקנים ולציבור (בסדר הזה). |
|
||||
|
||||
אתה מספיד את מכבי,ותוך יממה הם נותנים את המשחק של העונה מול טאו ויטוריה. אולי עלינו על איזו שיטה להגיע לפ"פ? ומה עם החזרה של שפר לכדורסל? לא תספק לנו איזו תובנה? |
|
||||
|
||||
האמת שבדיוק עכשיו אני עובד על סידור דומה עם קבוצת הכדורגל של אותו המועדון1 - אני מחרים את הצפייה בשידורים הישירים של המשחקים שלהם, והם, בתמורה, מנצחים. עד עכשיו יש לנו מאה אחוזי הצלחה: 3:2 על מכבי חיפה בחיפה, 4:1 על בית"ר י-ם, וגולת הכותרת הניצחון 1:0 בדרבי (לפי התקציר היה צריך להיגמר 4 לפחות). (בפעמים בהן בכל זאת צפיתי בשידור הישיר (מאז שהתחלנו עם הסידור הזה) הפסדנו לנתניה ולבני יהודה). בכדורסל זה לא יעבוד, ולו בגלל העובדה שנפלנו לאותו בית עם בנטון2, אבל מה איכפת לי לנסות להשמיץ אותם עוד פעם? אז הנה, בפרפארזה על דבריו של אחד ממאמני הכדורסל הישראלים הגדולים של כל הזמנים: "מכבי מסריח!"3. אבל איזה משחק גדול היה נגד טאו, הא? לגביי שפר: אני צריך לספק תובנות? הוא זה שהלך לכל מיני גורויים, שהוא יספק תובנות. אה, אבל בעצם, במחשבה שניה, דווקא יש לי אחת: עודד, איכה?! ____ 1 מה לעשות, קבוצה ואמא לא בוחרים. 2 היי, זה דיון על מותגים פה, לא? מי אמר שכל ההודעות שלי הן אופטופיקיות? 3 חידה: מי המאמן ומהו המשפט המקורי? בין הפותרים נכונה יוגרל משפטו הדגול, של מאמן ישראלי דגול אחר: "שסרוסי יזדיין". |
|
||||
|
||||
אני, לפני שנים רבות, הלכתי לראות את הדרבי בירושלים (נציין רק שזה עוד היה במגרש ימק''א הישן, נוחו עדן) ובית''ר (מה לעשות, קבוצה ואמא לא בוחרים) הובסה ע''י הפועל בצורה מחפירה. מאז לא הלכתי לראות משחקים, ומאז גם בית''ר כמעט שלא הפסידה בדרבי (גם מספרם של הדרביים בירושלים, יש לומר, פחת מאז). |
|
||||
|
||||
רלף קליין, ''הפועל מסריח''. צביקה שרף. |
|
||||
|
||||
נכון. ונכון. |
|
||||
|
||||
דווקא לא התכוונתי לרדת על אביב (למרות שמגיע לו). גם אני חושב שיש אנשים שטחיים מאחרים, בצירוף הערכה שלילית של התכונה הזאת. אבל אני לא מצליח להגדיר לעצמי קריטריונים לתכונה, ובודאי לא להבהיר לעצמי מה רע בזה. |
|
||||
|
||||
אז זהו, שאין בזה רע. בכלל, אנחנו עם גאה. |
|
||||
|
||||
מי זה אנחנו, ומה זה ה''זה''. |
|
||||
|
||||
אתה אמרת "ומה רע בזה"- התכוונת לשטחיות, לא? אנחנו זה האנשים השטחיים. עם גאה, כבר אמרתי? |
|
||||
|
||||
כן וכן. אז, למה את חושבת שאת חלק מעם האנשים השטחיים, ולמה לדעתך אין בזה רע. |
|
||||
|
||||
אה, אז אנחנו מדברים ברצינות עכשיו? טוב, אז ברצינות אני לא בטוחה בכלל שאני שטחית. תלוי: איך אתה מגדיר אדם שטחי? באופן אישי אני לא רואה שום דבר רע במותגים, לכן אם תגדיר אדם שמותגים עושים לו טוב על הלב כאדם שיטחי- אז לדעתי אין בשטחיות הזו כל רע. מה רע במותגים? מה לא בסדר בהתלהבות מ"ליוויס" מקוריים, או מחולצה שנושאת את התווית "זארה"? אם אנשים נהנים מזה- שיבושם להם (זותומרת לנו). לא נראה לי שזה מראה על מחשבה רדודה או משהו (במיקרה שלי אולי כן, אבל אנחנו לא מדברים עלי). |
|
||||
|
||||
זה מעיד על עדריות, העדר מחשבה עצמאית, כניעה לתכתיבים וחוסר אחריות כלכלית. |
|
||||
|
||||
בדיוק להיפך. ואף יותר מכך. |
|
||||
|
||||
"עדריות"- למה? אם בא לי אז אני אקנה/אלבש את זה, לא "כי זה מה שכולם עושים", אלא מפני שזה מה שאני רוצה. "העדר מחשבה עצמית"- מה הקשר להעדר מחשבה עצמית? אתה מוכן להסביר? "כניעה לתכתיבים"- לאו דווקא. אולי סתם כניעה לרצונות שלנו? "חוסר אחריות כלכלית"- זה תלוי במצב הכלכלי של הבנאדם. להגיד שקניית מותגים מעידה על חוסר אחריות כלכלית זה מגוחך. |
|
||||
|
||||
אני מצטט: "התלהבות מליוייס מקוריים". לא "קנייתם כי הם איכותיים". לא "קנייתם כי זה מה שאני רוצה". אלא "התלהבות". מה יש להתלהב מ*תווית* של בגד? אני מבין אדם שקונה בגדים מסוג מסוים, כי התפרים מרגשים אותו, או הגזרה עושה לו את זה, או שהטעם שלו הוא בדיוק בצבע הזה. אבל להתלהב מג'ינס מסוים בגלל שכתוב עליו Levi's ולא Wagner's לא נראה לי בשום פנים ואופן כתוצאה אפשרית של מחשבה עצמית. לפיכך, עדריות וכניעה לתכתיבים. לגבי האחריות הכלכלית, לא מדובר רק על מצבו הכלכלי של האדם. אם תראי אדם זורק שטרות של מאה דולר ברחוב, האם לא תחשבי שזו חוסר אחריות כלכלית? יכול להיות שהוא במצב כלכלי טוב כל-כך שלא איכפת לו, אבל זו עדיין חוסר אחריות לזרוק כסף. קניית מותגים *כי הם מותגים* היא בעיני זריקת כסף מסוג זה. |
|
||||
|
||||
בקניית מותג אתה בעצם מצהיר כי: א. יש לך מספיק כסף כדי לקנות מותג. ב. אתה בעל יכולת חברתית מספקת על מנת לקנות את המותג הנכון ולהשתמש בו באופן הנכון. מדובר בעצם בסוג של יחסי ציבור עצמיים. לשאלתך, זריקת שטרות של מאה דולר ברחוב משרתת את מטרה א' אך לא את מטרה ב' ולכן עדיף להשקיע את אותם מאות דולרים בקניית מותגים. |
|
||||
|
||||
בקצרה ובהבהרה: 1. מה זו 'יכולת חברתית'? במה היא מתבטאת? 2. מי קובע מהו המותג 'הנכון' ומהו האופן הנכון להשתמש בו? 3. את מי זה מעניין להצהיר את ב'? |
|
||||
|
||||
1. יכולת חברתית היא יכולת הנוגעת לתחום יחסי פרט-חברה. אני לא סוציולוג, אני לא יודע אם יש ליכולת שאני מדבר עליה שם מקצועי. לעומת זאת אני יכול לומר לך שלעדן הראל (למשל) יש את זה ולכמה חבר'ה שראיתי מסתובבים בספריה של האוניברסיטה כנראה שאין. התוצאה של אותה יכולת חברתית היא מקובלות חברתית (מאגניבות). 2. מי שקובע הוא הדינמיקה החברתית. אני לא יודע איך זה עובד אבל איכשהו "כולם" יודעים מה אופנתי ומה לא. 3. את מי שרוצה להיות מקובל חברתית. מה יוצא מזה? חבר'ה, בחורות והרבה פעמים גם כסף. |
|
||||
|
||||
"כולם" יודעים מה אופנתי, כי הם יודעים מי אופנתי, ומה שאופנתי זה מה שלובש מי שאופנתי, ולכן כולנו רוצים להיות כמוהו. איך יודעים מי אופנתי? אה, זה פשוט: הוא לובש מה שאופנתי. למה להיות אופנתי? זה מביא לך קשרים חברתיים וכסף. בקשרים החברתיים אתה משתמש כדי להראות שאתה אופנתי, ובכסף אתה משתמש לקניית מותגים, כדי לזכות בעוד יכולת חברתית וכך... סליחה, זה יותר כמו התמכרות לסמים. העניין העיקרי כאן זה שבד"כ 'הקשרים החברתיים' שלך לא מזכים אותך במספיק כסף כדי לקנות את המותגים, ואתה נאלץ לממן אותם מעבודתך, ובכך לזרוק עוד ועוד כסף למכונה, שדואגת להתעשרותם (ו'קבלתם החברתית') של אלו שמעליך. משחק פירמידה כבר אמרתי? |
|
||||
|
||||
אני חושב שהמציאות מוכיחה את ההפך. אנשים משחקים את המשחק ומי שטוב זוכה בקופה (כסף, קשרים וגם נשים אותן שכחת להזכיר בתגובתך). למה דווקא המשחק הזה? איכשהו יצא שזה מה שהתפתח מתוך הדינמיקה החברתית. איכשהו חלק גדול מהאנשים מזהים איזשהו סוג של "מצליחנות" דווקא באנשים אופנתיים. כמובן שיש אנשים שדווקא מעדיפים שחקני כדורגל או פרופסורים לתיאולוגיה אבל אין סיבה ממש טובה (הצעות?) לשלול דווקא את התכונה אותה מבטא המשחק החברתי של האופנה. כמובן שאתה יכול להגיד לעצמך "המשחק הזה מסריח ואני לא רוצה להשתתף בו". חלק מהאנשים יראו בתגובה כזו תבוסתנות - תכונה שלילית ואתה תאבד נקודות. אני מסכים שברגע שמספיק אנשים יראו באופנתיות תכונה שלילית, יעלם הרצון של אנשים להיות אופנתיים. מצד שני, זה אומר שהיא פשוט לא תהיה באופנה. |
|
||||
|
||||
עשית בשבילי את רוב העבודה: אופנה היא אכן משחק חברתי שאינני מעוניין לשחק בו. אני מאמין שב- 99% מהמקרים המשחקים במשחק זה מפסידים יותר (כסף, זמן, הזדמנות לעשות דברים אחרים, קשרים חשובים) מאשר הם מרוויחים. מי מרוויח? כרגיל, הבנק, שליטי המשחק, אבירי האופנה, מנהלי החברות הגדולות. אלו, אגב, לא משחקים את המשחק, כי להם לא משנה מי באופנה. כל עוד המשחק מתקיים, הרווח שלהם בטוח. השתתפות קבועה במשחק הזה, כמו השתתפות קבועה במשחקי הימורים, נראית לי כהתנהגות המעידה על חוסר מחשבה עצמית וחוסר אחריות. |
|
||||
|
||||
אתה יוצר למשחק קונוטציה שלילית בכך שאתה משווה אותו למשחקי הימורים אף שלמעשה הוא הרבה יותר דומה למשחק ספורט. בעוד בהימורים הצלחתך תלויה במזל, הרי בספורט ההצלחה תלויה בשני מרכיבים: כישרון והשקעה. באותו אופן שאתה בז לשחקני האופנה (אני לא בטוח שאני אוהב את הטרמינולוגיה שאני משתמש בה אבל לא חשוב), אתה יכול לבוז למי שמשקיע באימוני כדורגל או בפתרון חידות במתמטיקה. כל התחביבים הללו דורשים השקעה ומביאים גמול למצליחים. כמובן שביסודם של הדברים, אתה צריך להנות ממה שאתה עושה. אם להיות אופנתי הופך אותך לאומלל, קל להבין מדוע לא תרצה לשחק. אבל כמו כל משחק, זה יכול להיות די נחמד ואפילו מהנה. [ אף אחד לא שם לב ששיניתי את האימייל שלי לכבוד הדיון? ] |
|
||||
|
||||
אתה מתעלם מנקודה אחת שאני חוזר עליה שוב ושוב: הסיכוי לניצחון במשחק הוא קלוש, וברוב המקרים ההוצאה גדולה מההכנסה. כמו-כן, בניגוד למשחק הספורטיבי או המתמטי, משחק האופנה משקיע כסף רב בניסיון לגרור אליו דווקא את אלה שאין להם הרבה סיכוי לנצח. לכן הוא דומה בעיני יותר להונאה מאשר למשחק הוגן. |
|
||||
|
||||
טוב, אתה לא באמת צריך לנצח. מספיק להיות סביר, להראות ש''יש לך את זה''. כמו בכדורגל - לשחק ברמת השכונה ואם אתה ממש מתאמץ לגרד את שולי הליגה הרביעית. בצמרת בכל מקרה יהיו הכשרונות הטבעיים. |
|
||||
|
||||
שחקן כדורגל מוכשר אפשר להעריץ על זריזותו ו/או כושרו, מתמטיקאי על מוחו האנליטי, ומישהו אופנתי - על מה? על שהוא מסתובב יותר מדי במועדונים או קורא "לאישה" באובססיביות או כותב נלהב בפורום האופנה של "תפוז"? את ההשקעה אני מבין, אבל ה"כשרון" מוטל בספק. כל אחד יכול להיות אופנתי. יש כאלו שפשוט לא מוכנים למכור את נשמתם עד הסוף, דבר שנתפס בטעות כחוסר יכולת להיות אופנתי. [מעולם לא הבנתי למה כותבים נייק וקוראים נייקי. מה הולך פה?] |
|
||||
|
||||
אתה מזכיר לי את אנשי ''פוט דה בול אין דה באסקט''. רק בגלל שאתה חושב שמשהו הוא פשוט, זה לא אומר שהוא באמת פשוט. העובדה בשטח היא שהיכולת להיות אופנתי מוערכת מאוד בקרב אוכלוסיה מאוד גדולה, לפעמים אפילו יותר מהכשרון לפתור חידות במתמטיקה. |
|
||||
|
||||
חזי לא התוכח על העובדות. עד כמה שאני מבין, אפשר להגיד שהוא מתוכח עם העובדות (הרצוי ולא המצוי). המשפט האחרון שאמרת נשמע דווקא כמשהו קצת עצוב, שעוזר לשכנע (אותי) דווקא לכיוון עמדתו של חזי. |
|
||||
|
||||
יש בזה משהו. לא טענתי שזה המצב הרצוי אלא שזהו המצוי. לדעתי גם כדורגלנים תופסים יותר מדי גובה אבל... זה מה יש. |
|
||||
|
||||
הרסת את הבדיחה. |
|
||||
|
||||
כמו פעילויות פנאי אחרות שאנשים נהנים מהם, גם האופנה היא דרך להראות סוג של אינטלגנציה. אינטלגנציה לדעת מה חדש, מה אסתטי, ואיך לשלב את שתי התכונות הללו בבגד אחד, בלי לפשוט את הרגל. בנוסף, אופנתיות מעידה על מצליחנות כלכלית, שבעיני אנשים רבים גם כן מהווה איתות עקיף לאינטלגנציה מסוג מסויים. בעבר זלזלתי מאד באופנה, אבל לאט לאט גיליתי שזה הרבה פחות קשור ליופי (מה שסביר מדוע רוב הבגדים האופנתיים בכלל לא יפים) ויותר בתחרות על עידכון וברירת המידע האופנתי ה'נכון' מתוך השפע המוצג. אבל, אם אתה יכול להציג אינטלגנציה בדרך אחרת, או אינטלגנציה מסוג אחר, אז אולי אתה יכול לזכות בחברים, בקשרים בכסף ובנשים בדרך אחרת, ואתה פטור מן המשחק. |
|
||||
|
||||
עדיין לא ברור לי מה המטרה הסופית של האינטליגנציה הזו. אם אתה יודע מה חדש (ואסתטי?) בתחום הביולוגיה, אולי תמציא תרופה חדשה. אם אתה יודע את זה בתחום במכונאות, אולי תקים מוסך ותתעשר. ובתחום האופנה? (בהנחה שאתה לא מעצב בגדים). אמרתם חברים ונשים, אבל מי רוצה חברים שמעריכים אותך או מסתובבים איתך רק כי אתה יודע להתלבש? זה כבר מוסיף כמה נקודות שחורות לאינטליגנציה של אותו אדם, לדעתי, וזה מתקזז עם האינטליגנציה האופנתית... לא מובן לי מדוע בעבר זלזלת באופנה, וכשגילית שזה קשור יותר לתחרות על עדכון לא המשכת לזלזל בה. מה נחמד בתחרות הזו, ושוב, מה יוצא לי מברירה מוצלחת של המידע הנכון, חוץ מחברים שטחיים ומזויפים? |
|
||||
|
||||
המטרה הסופית היא להיות אהוד על אנשים. לפני שאמוץ זהבי המציא את "עקרון ההכבדה" שלו, ההסבר המקובל לקישוטים שזכרים עוטים עליהם במגוון מינים היה "עקרון הבריחה" (Runaway) - חלק מהנקבות מעדיפות את הזכרים המקושטים, ולחלק אין העדפה ברורה. בדור הבא, לזכרים המקושטים כבר יהיה יתרון מספרי על הרגילים, וההעדפה לזכרים מקושטים אצל נקבות גם היא תהיה דומיננטית יותר. כך גם בדור הבא וכן הלאה - עד שלמעשה כל האוכלוסיה היא מקושטת ועם העדפה למקושטים. כל זה, למרות שלקישוט עצמו אין שום יתרון אבולוציוני - חוץ מזה שנקבות מעדיפות זכרים מקושטים. אפשר לומר דבר דומה על אופנה - יש אנשים שאוהבים אנשים אופנתיים, ויש כאלה שאין להם העדפה. כמעט ואין אנשים ש*מעדיפים* אנשים לא אופנתיים (למרות שיש אנטי-אופנות שהן אינן אלא אופנות של תת-קבוצות. גותים, למשל, הם דוגמא מכוערת במיוחד). לפיכך, האסטרטגיה העדיפה עבור אדם שמעוניין לצבור לו מעגל חברתי גדול היא להיות אופנתי - כך, חובבי האופנתיים יאהבו אותו, בעוד שעל האדישים לאופנה הדבר לא ישפיע לטובה או לרעה. ברור מאליו שהאסטרטגיה הזו טובה במיוחד עבור אלו שאין להם דרכים אחרות להשיג חברים - ואולי כאן המקור להרגשה הנפוצה שאנשים אופנתיים הם בד"כ חסרי תכונות חיוביות אחרות - אלו שאין להם משאבים אחרים ישקיעו הרבה יותר באופנתיות שלהם מאשר אנשים שיכולים להשיג חברים גם דרך תכונות אחרות. אז הסברנו למה אופנתיות מתפשטת. אבל למה ההעדפה לאופנתיות מתפשטת גם היא? כפי שציינו, אדם אופנתי ימשוך לחברתו גם מעדיפי-אופנתיים וגם אדישים-לאופנתיות. האדיש-לאופנתיות יראה את חבריו האופנתיים (ואת חבריהם האופנתיים גם הם), ויבחין כי הם מצליחים חברתית יותר מאשר חבריו הבלתי-אופנתיים. הוא יקשר, לפיכך, את ההצלחה החברתית עם אופנתיות, ובשלב מסוים הוא אף עשוי להגיע למסקנה שאנשים אופנתיים הם באופן אינהרנטי יותר מוצלחים מאנשים לא אופנתיים. מבחינה חברתית - הוא צודק. מכיוון שכך, הוא יתחיל להעריך אנשים אופנתיים ויחפוץ בחברתם, בנוסף לשאיפתו להפוך לאופנתי בעצמו (בין השאר דרך העדפת חברים אופנתיים). והנה, נולד מעדיף-אופנתיים חדש. והרי לך הסבר ממטי מדוע אופנתיות היא מעגל שמזין את עצמו, למרות שאינה תורמת שום מידע אמיתי על הפרט האופנתי מעבר להיותו אופנתי. |
|
||||
|
||||
ראשית, אני מתנגד לחלוקתך את אוכלוסיית הבריות לאוהבי-אופנה ולאדישי-אופנה; לדעתי יש יותר מתנגדי-אופנה ממה שאתה חושב. אני לא מדבר על האנטי-אופנות שהזכרת, אלא על סתם אנשים פשוטים שתמיד מתפלאים מחדש על הטרחה הרבה שאנשים אופנתיים משקיעים בכל זה, ולפיכך גם סולדים מהם במידה זו או אחרת (כמוני). שנית, עדיין לא הסברת את שאלתי העיקרית - למה שמישהו יהיה מעוניין במעגל חברתי גדול, אם זה מורכב בעיקר מכאלו שהצטרפו אליו רק כי הם מתפעלים מהבגדים של אותו מישהו? ליבי יוצא אל אלו שאין להם דרכים אחרות להשיג חברים, אבל מה תעזור להם הדרך הזו, אם החברים שהם ישיגו הינם שטחיים כל כך? אלא אם כן הם שטחיים בעצמם! (יש כאן מעגליות מסוימת...) כנ"ל לגבי התפשטות ההעדפה לאופנתיות. האדיש-לאופנתיות מבחין שהאופנתיים מצליחים חברתית, אבל מהי מהות ההצלחה הזו? שיש לך בזכרון של הפלאפון שמונים שמות של אנשים שרק בגדים מעניינים אותם בחיים? זה הצלחה זה? כל מה שאמרת נכון, וכך זה קורה במציאות, כנראה, אבל אני עדיין לא מבין את הגורם האמיתי לזה. |
|
||||
|
||||
אל תהיה כמוני. מה הקשר בין שטחיות לבין "אופנתיות"? בחברה אופנתית, להיות אופנתי פירושו פשוט להיות קונפרמיסט בענייני אופנה - ממש כמוך (אלא שהחברה שלך אינה אופנתית). "אופנתיות" של חברה (המונח "חברה", עד עכשיו ומעכשיו, התייחס פשוט למעגל החברתי) היא עניין די מיקרי שתלוי בהרבה גורמים. אף אחד מהם לא קשור ל"שטחיות". אני לא יודע עם מי אתה מסתובב ואילו אנשים פגשת, אבל לפי היחס המתנשא וה*מנותק* שלך נראה כאילו גדלת בבועת פלסטיק אטומה. "אנשים שרק בגדים מעניינים אותם"? חוג מכרי מונה אנשים רבים שבגדים מעניינים אותם, אך מעולם לא פגשתי קריקטורה מהסוג שאתה מנסה לצייר. לכולם, בלי יוצא מן הכלל, יש תחומי עניין שונים ומגוונים - אני מוכן להתערב שלא פחות משלך ומשל מכריך, ומוכן גם להמר שאף יותר (מכיוון שצריך להיות מאד מרובע וצר אופקים בכדי לפתח גישה כשלך). |
|
||||
|
||||
כבר התייחסתי לזה בסקר על מזג האוויר. לדעתי אופנתיות כרוכה הדוקות בשטחיות, וזאת ברובד קצת יותר עמוק מאשר תחומי העניין האחרים או העיסוק או האינטליגנציה. אפשר להיות מנתח מוח או מנכ"ל או גאון במתמטיקה ועדיין להיות שבוי של האופנה, קרי: שטחי (ולו בתחום הזה בלבד). שטחיות זה לא שחור ולבן. חלק מהאנשים שאני מסתובב איתם שבויים במשחק של האופנה, ואני משלים עם זה שהם שטחיים בקטע הזה. הם לא שטחיים בתחומים אחרים, ובגלל זה אני איתם. אולי במקום "אנשים שרק בגדים מעניינים אותם" הייתי צריך לכתוב "אנשים שמייחסים חשיבות יתרה לבגדים, אבל שגם דברים אחרים מעניינים אותם". כאמור, אני עדיין לא מבין למה שמישהו ירצה להשקיע את הזמן, הכסף והטרחה בלהיות אופנתי, אם זה בסך הכל מרשים אנשים אחרים שמשקיעים יותר מדי זמן, כסף בטרחה בלהיות אופנתיים. אי אפשר לוותר על המשחק הזה ולהתמקד בתחומי העניין המהותיים יותר? תמוה. ותדבר נחמד או שאני לא אענה יותר. |
|
||||
|
||||
אפשר לקחת חלק בדיון הזה, על הקשר בין אופנה ושטחיות (דהיינו: לא להיות שטחי בתחום זה), ועם זאת גם להשקיע זמן (?) כסף וטרחה (?) בלהיות אופנתי. אחזור שנית: להערכתי רוב האנשים שלוקחים חלק במשחק הזה, עושים זאת מתוך רצון ללכת בתלם ולא להיות חריגים. "אופנה" היא לא *ה*תחביב שלהם (וגם לא סתם תחביב שלהם) אלא פשוט עוד קוד חברתי שצריך לציית לו, כי הוא לא מספיק מעניין בכדי לא-לציית לו. בהחלט אפשר להתמקד בתחומי עניין מהותיים יותר (נניח שאני מסכים איתך שיש כאלה, אם כי אני חושד שאין - כולם שווים) ובכל זאת לא לוותר על המשחק הזה, ובכך לחסוך את הזמן, הטרחה ואי הנוחות הכרוכים בהסברים ובתיקון הרושם הראשוני הרע שנון-קונפרמיזם בנושא הלבוש ידרוש. מנקודת המוצא שלך ("למה בכלל להקדיש לכך מחשבה?") אני מגיע למסקנה ההפוכה לחלוטין: לבש את מה שכולם לובשים (כלומר: היה אופנתי). |
|
||||
|
||||
כל זה היה הגיוני אלו המשחק החברתי של האופנה דרש רק "אדישות" ו"לבישת מה שכולם לובשים". לרוע המזל, המשחק הזה דורש גם סכומים אדירים של כסף ולא מעט זמן (כדי לדעת מה אופנתי). ציות לקוד החברתי הזה פוגע באדם כלכלית (בהנחה שהוא לא ממומן ע"י ההורים/ עשיר כקורח). כך שהצגת העניין כ'ציות לקוד חברתי מתוך חוסר עניין' היא בעייתית: או שחובב-האפנה בחר במודע להוציא את כספו על ציות לאותו קוד חברתי, או שאינו מודע להוצאה כבירה מאוד שהוא מוציא על ה'ציות' הזה. בכל מקרה, המהלך הזה מוזר עבורי, ומעיד על חוסר אחריות מסוים אצל האדם כלפי עצמו. |
|
||||
|
||||
רגע, אם אני יכול להיות "שטחי רק בתחום הזה" (של אופנה), האם אפשר להיות "מעמיק" בתחום של אופנה? |
|
||||
|
||||
כן. אם אופנה לא מעניינת אותך, אתה מעמיק בתחום של האופנה. (נשמע קצת מטופש, בגלל בעיה בניסוח. ב"שטחי רק בתחום הזה" התכוונתי ל"תחום" בו אנשים מעריכים אנשים אחרים. אם הם עושים זאת לפי אופנה, הם שטחיים. אם לא, הם לא 1). 1 יש כמובן תחומי הערכה אחרים שיכולים להעיד על שטחיות (הערכה לפי כמות שרירים, סוג מכונית, ציונים בלימודים וכד'). |
|
||||
|
||||
לא-לא-לא. "מעמיק בתחום של האופנה" הוא מי שטורח ללמוד ולנתח את האופנה. למשל סמיולוגים: מעצבי אופנה: היסטוריונים: |
|
||||
|
||||
האם צפיה אובססיבית בערוץ טלויזיה המוקדש לנושא הופכת אותי למעמיק בנושא בעינייך? |
|
||||
|
||||
תלוי אם אתה יכול לסכם בקצרה את מה שלמדת שם. |
|
||||
|
||||
''דוגמניות הן לא רק שטחיות, הן גם שטוחות. דיקט.'' |
|
||||
|
||||
סליחה, ביקשתי מפופק לענות ואני עדיין ממתינה. |
|
||||
|
||||
ערוץ האפנה הוא ערוץ טלויזיה שבו יש מוזיקה רעשנית אורות מעצבנים ובחורות נורא יפות שצועדות לעברך במרץ רק שאיך שהן כמעט מגיעות הן מסתובבות ומפנות את הדרך לבחורה הבאה שצועדת. 10 דברים שאפשר ללמוד מצפיה בערוץ האפנה: 1. נשים אפנתיות לובשות חזיה כתחליף לחולצה בלבד. אם היא לובשת חולצה, שקופה ככל שתהיה, אין צורך בחזיה. 2. מתחת לז'קט אין חובה ללבוש חולצה, במקרה הזה אף רצוי שלא לרכוס אותו. 3. נובע מהשניים הקודמים, ציצים תמיד באופנה. 4. הם לא חייבים להיות גדולים, שוים בגדלם או זקופים באיזושהי צורה. 5. שעונים, תכשיטים, נעליים וכיוצאים באילו אינם נכללים בקטגוריה של אופנה למעט בפרסומות. 6. אין תחתונים מלבדי חוטיני. 7. נשים מלאות ושמנות אינן יכולות להיות אופנתיות. 8. גם גברים חייבים לגלח את החזה ולגדל שיער כדי להיות אופנתיים. 9. אם אני לא מאוד שרירי אני חייב להיות מאוד מאוד רזה. כל מצב ביניים הוא לא אופנתי. 10. הברזילאיות הכי כוסיות. |
|
||||
|
||||
מסעיף לסעיף התעודדתי יותר ויותר (עם 6 כבר נסתדר), אבל הסעיף העשירי שתל אותי באדמה. אין סיכוי שצופי הערוץ יראו אותי ממטר אי פעם. |
|
||||
|
||||
את מודעת לזה ש 8 ו 9 מתייחסים לגברים. ד"א, המילה "גם" בהתחלה של 8 מיותרת, אני מקוה. |
|
||||
|
||||
כן, את 8 הבנתי לבד. 9 בלבל אותי קצת, אבל חזרתי לעצמי, במיוחד בהשפעת ה- High של 3,4 ,5 ו-7 (ואז, כאמור, באה הנפילה הגדולה). |
|
||||
|
||||
אינני יודע מדוע את רואה בעניין של העדפה ליוצאות ברזיל נפילה, בסופו של דבר הן אינן מתחרות בך. בכלל, ערוץ האפנה זה כמו פורנוגרפיה (ויש שיאמרו, למה כמו? אבל הם לא מבינים כלום בפורנוגרפיה האנשים אלו) זה לא מזיק, זה יפה וזה עושה חשק1, אבל לא צריך להאמין לכל מה שרואים שם... ======================================== 1 לא חשק לקנות בגדים, אבל בהחלט חשק למשהו. לי זה עושה חשק לשוקולד ולמסיבות, הייתי רוצה להגיד שהוא עושה לי חשק לסקס אבל אני לא חושב שאני יכול להאשים את הערוץ בזה. |
|
||||
|
||||
המשפט הראשון נורא הצחיק אותי. זה מסוג המשפטים כשכותבים שממש מתחילים להסתבך. אופנה זה משחק כיפי. צבעים בדים אסתטיקה. דרך להציג את עצמך. דרך להעביר מסר. עוד דרך. אין סיבה לברוח מזה בטענות של שטחיות |
|
||||
|
||||
כשהפרופורציות נשמרות, זה יכול להיות כיף. כשמבזבזים על זה יותר מדי זמן, כסף וטרחה זה שטחי. כששופטים אנשים אחרים לפי הצבעים, הבדים והאסתטיקה שלהם, זה שטחי. |
|
||||
|
||||
אם אתה לא שופט אנשים אחרים לפי הצבעים, הבדים והאסתטיקה - אני טמבל. בעצם, אין כאן בכלל עניין לספקולציה. את אומר זאת בעצמך כל הזמן. מה ההבדל? |
|
||||
|
||||
מה אני אומר בעצמי כל הזמן? אם אתה שונא את כל הגזענים בגלל שהם שונאים אנשים אחרים, הם יכולים להאשים אותך בגזענות? כבר אמרתי שאני מסתובב (איזה ביטוי מגניב) עם אנשים מכל הסוגים, גם אופנתיים. אני אכן שופט לרעה את אופנתיות היתר של חלק מהם, כיוון שהיא מתבטאת בשפיטה (לרעה) של אנשים לפי הצבעים, הבדים וכו'. אני לא סולד מאף אדם רק בגלל שהוא לובש חולצות שכתוב עליהן "ליווייס". |
|
||||
|
||||
היתה צריכה להיות גם תשובה ''אחדים מחבריי הטובים ביותר לובשים מותגים''. |
|
||||
|
||||
גזענות אינה גזע (כאילו דה) ולכן אם אתה שונא גזענים, זה לא הופך אותך לגזען. |
|
||||
|
||||
מה זתומרת לבזבז זמן? אני מסבירה שזה כיף איפה הבזבוז? מי מבזבז זמן? או כמו שאומרים בסדנאות רוחניות: מה זה הזמן שלך שאתה יכול לבזבז אותו? |
|
||||
|
||||
אתה רוצה להגיד לי שאתה *לא* תתרועע אם בן אדם *רק בגלל* שהוא לובש מותגים אופנתיים? אם כן, ידידי, אתה לא פחות שטחי מהאנשים נגדם אתה יוצא. מרבית האנשים הם, לדעתי, אדישים לאופנה - הם לא יצאו מגידרם בגלל הבגדים שמישהו לובש, לא לחיוב ולא לשלילה. למה? כי עצם ההשתייכות לקבוצה היא מטרה מספיק חשובה עבור רבים. מה לעשות, לא מעט אנשים מסתפקים בשטחיות. יש לא מעט שלא יתנגדו לכמות מכובדת של זיונים גם אם כולם יהיו עם אהבלות. למעשה, אני מכיר כמה שמעדיפים את זה ככה. כפי שציינתי, לא כל אדם אופנתי הוא ריקני. אם אתה ריקני אך אופנתי, ואתה מתחבר לאדם אופנתי אך לא ריקני, אתה נכנס למעגל חברים שכולל גם אנשים שאינם ריקניים (וחלקם אפילו לא אופנתיים), ובכך שיפרת את איכות חייך, בהנחה שאתה שואף להיות בחברתם של אנשים שאינם ריקניים. |
|
||||
|
||||
רגע, כבר אמרתי פעמים רבות: אני לא מחרים אנשים אופנתיים ולא מתרחק מהם (ראה תגובתי ל"מאותגר שכלית"). הסלידה שלי היא לגבי האספקט הזה בלבד באישיותם. זה כמו שהחבר הכי טוב שלך יאהב סושי. גועל נפש, אבל אפשר להסתובב איתו. בפסקתך האמצעית אתה מודה, שחלק גדול ממשחק האופנה נובע משטחיות, ואילו בפסקה האחרונה אתה פתאום מגן על האופנתיים ומנפנף מעליהם טענות לשטחיות. נא להחליט (כן, שמתי לב שכתבת "עבור רבים", אבל בכל זאת). האם אתה מסכים לפחות שכל אדם אופנתי הוא ריקני בדרך ובצורה שבה הוא מעריך אנשים או חושב שאנשים צריכים להעריך אותו? עוד משהו: אם יש מישהו שהוא אופנתי ולא ריקני, הרי שלא יהיה אכפת לו אם חבריו הם אופנתיים או לא, כי הוא הרי לא ריקני וחשובים לו דברים אחרים, כך שטיעונך לגבי שיפור איכות החיים לא תופס; אפשר לעשות זאת גם בלי להיות אופנתי. |
|
||||
|
||||
אני מקווה שאתה לא אומר להם מה אתה חושב, כי אז אני חושב שהם יסלדו ממך. אתה לוקח דברים בצורה כוללנית מדי. בן אדם יכול להיות רחב אופקים, מעניין, חכם ומעמיק, ועדיין לרצות גם סתם זיונים חופשיים ולא מחייבים. קורה. בן אדם יכול להיות אינטליגנט ובו בזמן להנות מהתבהמות עם כמה חבר'ה שטחיים להפליא מול משחק כדורגל בטלוויזיה (או במגרש). אדם בהחלט יכול לרצות שיהיו לו כמה חברים שאפשר לדבר עליהם על פילוסופיה ומתמטיקה, ובו בזמן גם לרצות שתהיה לו קבוצה גדולה של חברים שאפשר לשבת איתם בפאבים ולהריץ בדיחות מפגרות. בכל מקרה, שתי הפסקאות שלי מספקות שני הסברים לשני סוגים שונים של אנשים - אלו שאוהבים שטחיות, ואלו שסובלים מהשטחיות שלהם ומחפשים גישה נוחה לאנשים יותר מעמיקים. לא, אני לא מסכים למה שאמרת. אנשים אופנתיים אינם בהכרח ריקניים בשום מובן. הטיעון שלך בפסקה האחרונה מניח את שאתה מבקש להראות (כלומר, שאנשים אופנתיים הם ריקניים), ולפיכך הוא חסר ערך בויכוח עם מישהו שלא מסכים איתך. נסה לנסח אותו שוב. בכל אופן, אני חושש שלא הבנת את טענתי. יש אנשים שיתקשו ליצור קשר עם אנשים שאינם ריקניים, משום שאין להם הרבה מה להציע לאותם אנשים (או שהם חושבים שאין להם מה להציע). הדרך הנוחה ביותר עבורם להכנס למעגל אנשים שאינם ריקניים היא דרך אותם ''אנשי אשכולות'' שהם גם אופנתיים (דבר שקל לאיש ההיפותטי שלנו) וגם מלאים כרימון בתכונות חיוביות אחרות. לאנשי האשכולות הללו לא אכפת שיהיו להם חברים אופנתיים, כי גם הם מתעניינים בנושאי אופנה, ויש להם גם חברים אחרים, לא אופנתיים, שחולקים איתם תחומי עניין אחרים. האיש האופנתי שלנו הרוויח גישה למעגל חברתי גדול שחורג מהתחום האופנתי. הידד. |
|
||||
|
||||
להוסיף לדבריך - אופנתיות יכולה גם להיגזר מתפיסת עולם מעמיקה. למשל, אדם שמאמין בקידמה/מודרנה כערך יכול לומר שהאופנה המשתנה משקפת את רוח הזמן, ושהוא רוצה להפגין את אמונתו זו על ידי לבוש אופנתי. טיפשי אולי, אבל לא ריקני. |
|
||||
|
||||
שבו מעגל חברתי גדול מפסיק להיות 'כיף' ונעשה טרדה רצינית. |
|
||||
|
||||
הטווס שמסתובב עם זנב ארוך, מוכיח (אמנם) שהוא יכול להרשות לעצמו זנב ארוך, אבל מצד שני, (בעיני הטווסות המתוחכמות יותר) הוא מוכיח שהוא *זקוק* לזנב הארוך כדי להראות את זה. |
|
||||
|
||||
אני חושש שתאלץ לפרשן לי. |
|
||||
|
||||
זה הרעיון שלך, לא שלי: "ברור מאליו שהאסטרטגיה הזו טובה במיוחד עבור אלו שאין להם דרכים אחרות להשיג חברים - ואולי כאן המקור להרגשה הנפוצה שאנשים אופנתיים הם בד"כ חסרי תכונות חיוביות אחרות - אלו שאין להם משאבים אחרים ישקיעו הרבה יותר באופנתיות שלהם מאשר אנשים שיכולים להשיג חברים גם דרך תכונות אחרות" (תגובה 134740). הטווסים שיש להם תכונות טובות אחרות, לא זקוקים לזנב ארוך. מסתבר שבמקרה הפרטי של טווסים, התכונות האחרות לא היו מוצלחות במיוחד, אבל יש בעקרון הזה משהו שאמור לעכב את עקרון ההכבדה. במחשבה שניה, מדובר על עקרון ההכבדה בריבוע: אלו שיכולים לעמוד בהכבדה, מכבידים על עצמם כדי להוכיח שהם יכולים. אלו שבאמת יכולים להרשות לעצמם, מכבידים על עצמם בכך שהם פועלים בניגוד לכלל הזה (ולא מכבידים על עצמם, אפילו שהם היו יכולים לו רק רצו). |
|
||||
|
||||
ומה שאת קוראת 'אינטליגנציה אופנתית' נשמע לי יותר כמו סוג של אינטואיציה. |
|
||||
|
||||
גם מה שקוראים "אינטליגנציה" (נניח, יכולת מתמטית-לוגית) נשמע לי כמו סוג של אינטואיציה. אולי בתוספת לגורם אחר שגם הוא לא "נעלה" במיוחד: מהירות. אולי גם להבדלי המהירות אפשר לעשות רדוקציה לאינטואיציה, מה שזה לא יהיה. |
|
||||
|
||||
אל תזלזל בגורם המהירות. אם לקח לי שלוש שעות ללמד את תלמיד א' משוואות בשני נעלמים*, אבל שלושה ימים ללמד את תלמיד ב', האם לא תסכים כי תלמיד א' אינטליגנטי יותר מתלמיד ב'? * לאלה מבין הקוראים שמתמטיקה לא עושה להם את זה, ניתן להחליף את "משוואות בשני נעלמים" ב"פילוסופיה של דקארט", "עקרונות המדינה המרקסיסטיים" וכו'. |
|
||||
|
||||
את מלמדת את ילדי כיתה א' את עקרונות המדינה המרקסיסטיים ? |
|
||||
|
||||
אתה מוכן להסביר את הטענה הזאת, שאינטליגנציה היא סוג של אינטואיציה? אני לא מצליח להבין למה כוונתך. |
|
||||
|
||||
טוב, זו היתה תגובה מותנית (מלשון מותן) משהו לטענה (*) ש"אינטליגנצית אופנה" היא אינטואיציה. אינטואיציה היא מונח מעורפל קצת. האם את הטענה (*) אתה מבין יותר? אם כן, הסבר לי אותה, ואז אנסה להסביר את הטענה שלי, או לסגת ממנה. |
|
||||
|
||||
חבל, רציתי להסכים איתך (אבל גם אני לא ידעתי איך להסביר). אולי אפשר לומר כך: אדם אינטליגנטי הוא זה שיידע לשלוף את הפריט הנכון מה"מדפים" שלו במוח. זה לא אומר שכל הפריטים חייבים להיות מסודרים בסדר מופתי. זה אומר שהסקה אינטליגנטית לגבי רעיון חדש תתבצע כמו שאדם ניגש לארון מבולגן ושולף ממנו בדיוק את ה"חולצה" שחיפש, שתתאים ל"מכנסיים" שמישהו מציג בפניו. זו בעצם אינטואיציה. |
|
||||
|
||||
רגע, רגע - הדוגמה מעולם הלבוש היא דוגמה בלבד 1. כיוונתי לאינטליגנציה בכלל, ולא ל"אינטליגנציית אופנה". 1 החליפו בסוגי איטריות למרק, אולי. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שאני יודע לכוון לדברי הטוען. באופן כללי, נדמה לי שכשאנו משתמשים במונח אינטואיציה אנחנו מתכוונים ליכולת להסיק את המסקנה הנכונה על סמך מידע מאוד לא-שלם, או לפחות כזה שאי-אפשר להגיע אליו במישרין באמצעות שרשרת הסקות לוגיות (לאו דווקא דדוקטיביות). מכאן נובע היחס האמביוולנטי או המשתאה שלנו כלפיה. אנחנו ''לא יודעים מאיפה זה בא''. לפחות לפי ההגדרה הזאת, אינטואיציה היא סוג של אינטליגנציה ולא כפי שהצעת. אתה מוזמן להציע הגדרה שונה. |
|
||||
|
||||
היה לי בראש משהו כמו שברקת אמרה, נדמה לי, אבל לאור מה שאתה אומר, הממ... אני נסוג. |
|
||||
|
||||
אני רק מוסיף משהו שפעם קראתי. מישהו (פופר, קון?) פעם כתב שאם נדע איך באים רעיונות חדשים זה רק יעניין פסיכולוגים אבל אין לזה משמעות מבחינה החקירה המדעית/לוגית של היווצרות ידע knowledge. אני לא יודע אם הוא צודק אבל נראה לי מאד מעניין לראות כיצד פועלת יצירתיות אמנותית או אינטקטואלית. אולי הידע בא מאיזו הארה נשגבת, כמו "מחזה" vision או "מדמה" (דמיון). אני חושב שהיו כמה יוונים שכתבו על זה ואח"כ זה חילחל למשל גם לרמב"ם ואחרים. פתאום הרעיון נמצא כאן. משוררים של הרומנטיקה חשבו שכך נכתבת שירה, המשורר מבטל את עצמו ופרוצלינג, השירה פורצת ממעיינות נסתרים. הסיפור שקראתי הוא על המתמטיקאי פואנקרה שכתב על הנסיון שלו בפתרון בעיות. הוא נאבק ונאבק בבעיה ואז הניח אותה בצד ועבר לעסוק בדברים אחרים. אחרי כמה זמן, בלי שהוא יחזור לחשוב (כנראה באופן מודע) על הבעיה, פתאום בשעה הכי פרוזאית, כמו נסיעה בכרכרה, הפתרון צץ לו בצורה ברורה ומידית. זאת אומרת שפואנקרה לא היה מודע לתהליך המנטלי שהביא לפתרון הבעיה. פעם אחרת הוא סיפר שהוא דווקא הרגיש כיצד הגלגלים הקטנים טוחנים במוח. זה קרה כשהוא היה עייף מאד ז"א שהוא _ידע_ שהוא עייף ולכן, אני מנחש, הוא חשב שאם הוא עייף, אז וודאי הוא לא יכול גם לחשוב על הבעיה. לכן כביכול "הצד" העייף של מודעותו הסתכל "בצד" הפעיל שעבד על הפתרון. זאת אומרת שישנה אפשרות שלישית והיא שרעיון מדעי או אמנותי נוצר בשלבים ולמעשה גם ההארה או הרעיון שצץ "יש מאין" הם חלק מתהליך מורכב וארוך שרובו איננו מודע. כך שהשאלה אם אינטואיציה היא "היכולת להשיג מסקנה נכונה על סמך מידע לא שלם" צריכה אולי להישאל במסגרת המודעות, או רמות המודעות. אם בסוף מתברר שהמסקנה נכונה יכול להיות שזה פשוט ניחוש מוצלח. אבל יכול להיות שדווקא המידע היה יותר שלם משחשבנו, רק לא היינו מודעים לתהליך. כמו לדוגמא נהיגה אינטואיטיבית במכונית, או אולי יותר נכון לקרוא לזה אוטומטיות. האם זה קשור? לא יודע. |
|
||||
|
||||
vision = חיזיון (לפי מיטב ידיעתי). |
|
||||
|
||||
או שבגלל העייפות הוא סתם דמיין שהוא ''מרגיש את הגלגלים מסתובבים''. |
|
||||
|
||||
איזו חברה? באיזו חברה עדן הראל נחשבת "מאגניבה?" בחברה של כמה תיכוניסטים מאיזור גוש דן? אני בטוח שאם האינטראקציה החברתית של עדן הראל הייתה בהפסקות הקפה של בניין זיסקינד במכון וייצמן, היא הייתה מוצאת את עצמה מהר מאד לא "מאגניבה" בכלל. אז, אנא, הבהר על איזו חברה ואילו נורמות אתה מדבר, לפני שאתה עושה את האבחנות האלה. |
|
||||
|
||||
אתה יודע מה? אני מת לנסות. בוא ניקח את בר רפאלי מצד אחד ואת בני סודקוב מצד שני לקפיטריה של זיסקינד ונבדוק. |
|
||||
|
||||
אנחנו אולי הרבה דברים בזיסקינד, אבל עדן הראל הרבה יותר ''מאגניבה'' מאיתנו. |
|
||||
|
||||
שששש.... מ. השור מסדר לנו קפיטריה in house במקום החדר עם האין-שטיח (וגם מביא את עדן הראל). אל תפריע! |
|
||||
|
||||
דווקא רציתי להביא את בר רפאלי, תאמין לי שעדיף. היא אולי לא יותר מגניבה אבל הרבה הרבה יותר יפה. |
|
||||
|
||||
בר רפאלי עשתה עלי רושם של נערה מסכנה, עם גוף בוגר לגילה, שמנוצלת על ידי תעשיית האופנה מבלי שתהיה לה הבגרות להבין מה היא בדיוק מפסידה. אבל אולי אני צריך להפסיק להסיק מסקנות ממה שאני רואה בתוכניות של קיצעס ופרידמן. |
|
||||
|
||||
בר רפאלי משחקת בסדרה הישראלית הטובה ביותר בעת האחרונה, שבתות וחגים, היא מככבת גם בשילוט החוצות בהופעה מאוד לא מחמיאה (לטעמי). חוץ מזה היא חיילת שמשרתת בקרייה. אני לא יודע מה זה גוף "בוגר לגילה" (ציצי גדול?) אבל היא הרבה פחות שופעת מיעל בר זוהר הידועה לשימצה והרבה יותר חתיכה לטעמי. אני לא בטוח שהיא באמת מפסידה משהו. |
|
||||
|
||||
היא לא מפסידה, היא כבר הפסידה. לא משנה, ר' דיסקליימר להודעה הקודמת. |
|
||||
|
||||
אני לא נמנה על על לקוחות הכבלים, אז אני לא באמת יודע הרבה על "שבתות וחגים", אבל לא התבלבלת במקרה בין בר רפאלי לרומי אבולעפיה? |
|
||||
|
||||
ואללה אבולעפיה. אז מי זאת בר רפאלי? |
|
||||
|
||||
לא מכיר. טוב זה אולי בגלל שאני לא רואה קיצעס ופרידמן. פרידמן מעצבן אותי עוד מהימים שהיה בעלילות משה בעיר הגדולה וקיציס מעצבן אותי מאז שאני מכיר אותו שזה לא ממש מזמן. אז מה אתה אומר, יש לה חבר, לבר רפאלי הזאת? |
|
||||
|
||||
בר רפאלי מוכרת בעיקר מהפרסומת למילקי, שבה היא מוגדלת לממדי ענק ודוהרת על גבו של אוטובוס ברחבי תל אביב תוך שהיא קוטפת מילקי משלטי חוצות. |
|
||||
|
||||
יש קשר משפחתי בין פרידמן ליוני רועה? |
|
||||
|
||||
מי זה יוני רועה? |
|
||||
|
||||
בתוכנית של גיא פינס תיעדו (כרגיל) צילום אופנה חושפני במיוחד (כרגיל) של בר עם איזשהו דוגמן מחו"ל ולקראת סוף הכתבה שאלו אותה מה דעתה על צילומים חושפניים בכלל וצילומי עירום בפרט. היא ענתה שהיא מרגישה מאוד שונה בקשר לעניין הזה מאשר לפני כמה שנים, שהיא חושבת שעכשיו היא הרבה יותר מוכנה להתמודד עם העניינים האלה (ומשפט המחץ) "אני כבר בת 17 וחצי כאילו". לדעתי הגוף שלה ממש לא בוגר לגילה, למעשה הוא די ילדותי (שמנמן כזה) ואני חושב שקצת מפריע למראה שלה. עדיין, היא מהממת בכל קנה מידה. אצל קיציס לפני שנה וחצי בערך היא באמת עשתה רושם של סתומה. אולי היא באמת כזו, לא יודע. |
|
||||
|
||||
המשפט האחרון שלך הרגיע אותי. לפחות עוד מישהו מסכים איתי! כנראה שלא דיברתי שטויות, אם כך. תודה רבה. |
|
||||
|
||||
לא הבנת אותי נכון. "התלהבות מליוויס מקוריים", בהחלט, מפני שהם איכותיים/טובים/יפים יותר, או כמו שכתבתי בתגובה שהגבת אליה- מפני שזה מה ש*אני* רוצה. לא בגלל שכתוב עליהם "ליוויס". אני מאמינה שמעט מאוד אנשים קונים בגדים אך ורק "בגלל התווית". עזוב זריקת כסף- זה סתם אידיוטי. |
|
||||
|
||||
כניעה לתכתיבים? את מתכוונת כמו הנטיה המאד משונה של אנשים רבים להכריז בפני אולם מלא גולשים שהם בחיים לא נוגעים במותגים, שכל המותגים מלאי אוויר חם ולא שווים את הכסף, ושמי שקונה אותם הוא חסר אחריות כלכלית? כי כרגיל, האמת עוברת איפשהו באמצע. יש מותגים שלא שווים שום דבר פרט לשם שלהם (מחשבי IBM, לדוגמה, שעולים יותר רק בגלל השם IBM ולא בגלל שום דבר אחר) ויש מותגים שמספקים ערך מוסף שאי אפשר למצוא במקומות "לא ממותגים" (מרצדס למשל. מזדה - כמה לא מתאמצים, לא מגיעים לשם). אז בבקשה, לפני שאת מטיפה לעדריות, תנסי לחשוב קצת בעצמך. |
|
||||
|
||||
אחרי שצונזרתי בעוז, למרות שהיתה הלצה איכותית. רק אחרי שכתבתי שמתי לב שרודי זה בן. ועם הקוראים כולם הסליחה. |
|
||||
|
||||
האומנם צונזרת? כמעט שלא מוחקים פה הודעות, אלא אם הן ממש-ממש עוברות על החוק (ואתה מן הסתם היית, כרגיל, מקרה גבולי בלבד). _______________ ברקת, לוקחת לעצמה קו כדי לנוח. עובדת כמטורפת, רואה פירות נאים ורק הבוסים שלה לא מפרגנים. |
|
||||
|
||||
מרצדס ומזדה אינן מתחרות באותה ליגה. טויוטה לעומת זאת, עם המותג לקסוס, עולה מכל בחינה (פרט לתדמית) על המרצדס. |
|
||||
|
||||
אבל גם המחירים של לקסוס לא ממש נמוכים. אפשר גם לטעון שבוטיק נחום וליוויס הם לא באותה ליגה. זה לא העניין. העניין הוא שלפעמים מותג מספק ערך מוסף, מעבר להיותו מותג. אפשר להתווכח הרבה מאד מה עדיף - סידרה 7 של ב.מ.וו. או ה-S של מרצדס, או אולי יגואר. לא יהיה אחד שיטען שכמכונית (כשמתעלמים מהמחיר), המזדה 323 עדיפה על אלה. ולכן, כרגיל, כשבאים לקנות משהו שהוא הוצאה, צריך לשקול כל מיני גורמים. לפסול משהו אוטומטית רק כי יש עליו לוגו של חברה זה, נו, איך לומר, בנימוס - לא חכם, גם כלכלית. |
|
||||
|
||||
השאלה היא לא האם אתה פוסל מוצר בגלל הלוגו, אלא האם אתה רוכש אותו בגלל הלוגו. הדוגמא של לקסוס ומרצדס (או ב.מ.וו) היא דווקא דוגמא טובה. אכן, מדובר במוצר שבפרוש אינו ''מוצר עממי'', ועדיין, למרות שהמוצר העדיף (טכנולוגית)הוא גם הזול יותר (טוב, נו, יקר פחות), עדיין אנשים רבים מעדיפים לשלם את המחיר הגבוה יותר, על מנת לראות (ולהראות) את שלושת חלקי המעגל בחזית המכונית. |
|
||||
|
||||
מי שמשלם 600000 שקל בשביל מכונית לא עושה את זה בשביל עליונות טכנולוגית אלא רק בשביל הרושם. וכן, השם והלוגו של מרצדס עדיין עושים יותר רושם מהשם לקסוס, אפילו שתום פרידמן כתב עליה ספר משעמם עד מוות. מה גם שבעיצוב החיצוני הלקסוס ניראית כמו מכונית יפאנית גדולה בעוד שהמרצדס ניראית כמו מרצדס. |
|
||||
|
||||
בסדרה החדשה וה(עוד יותר)יקרה של מרצדס הם החליפו את הלוגו למין M כזו כדי שלא יתבלבלו עם המרצדס ה"פושטית" הרגילה. לי מרצדס עושה קונוטציות בעיקר של מוניות ושל קציני צד"ל (לשעבר). |
|
||||
|
||||
כשהייתי מנקה שמשות בקריה הייתי צריך פעם בשבוע להכנס ללשכה של קצין מודיעין ראשי ולהבריק את התמונה של יוני נתניהו יוצא מתוך המרצדס באנטבה... מרצדס כזאתי רואים בימנו רק בסרטים ערביים... |
|
||||
|
||||
קצין מודיעין ראשי? לא התכוונת במקרה לראש אמ"ן? |
|
||||
|
||||
לא ראש אמ"ן, קמנ"ר. ללשכה של ראש אמ"ן לא הרשו לי להתקרב אחרי האירוע הנורא ההוא |
|
||||
|
||||
קמנ"ר1 יושב בקריה? ולמה יש אצלו בלישכה תמונה של יוני נתניהו? 1ע"ע - הכניסי כאן את שמו של הקמנ"ר הנוכחי. |
|
||||
|
||||
אני לא יודע אם הוא יושב שם באופן קבוע, אבל יש לו שם לשכה מכובדת (לפחות היתה בתקופה שאני שירתתי שם), כיוון שמדובר בקצין בכיר (תת אלוף לפחות) יתכן מאוד שיש לו יותר מלשכה אחת. גם למפקד יחידת המילואים שלי שהוא כולה רב סרן, יש שני משרדים. למה יש לו בלשכה תמונה של יוני נתניהו יוצא מהמרצדס באנטבה? לא יודע, כנראה שמישהו תלה אותה (ואף טרח להצמיד לה לוחית פלסטיק קטנה שעליה חרוט הסבר שהאיש שיוצא מהמרצדס בתמונה הוא יוני נתניהו ושהתמונה צולמה באנטבה) ומצד שני אף אחד אחר לא מצא לנכון להוריד אותה. |
|
||||
|
||||
תא"ל אמנון סופרין. למען האמת, הוא לא קמנ"ר, אלא קמש"ר1 אבל אתה תתמודד עם זה. 1קצין מודיעין שדה ראשי _________ העלמה עפרונית ברגע של אושר |
|
||||
|
||||
אני חושב שבתקופה שפופק מדבר עליה אכן היה זה קמנ''ר. העניין עם ''מודיעין שדה'' נוצר בד בבד עם הקמת זרוע המודיעין (אולי מתוך נסיון להציל את כבודו של קמנ''ר, שהרי תא''ל אחר עומד בראשו של חלק גדול מאד מהזרוע). |
|
||||
|
||||
הכבוד האבוד המדובר כאן הוא שלי. חיל מודיעין שדה (יעני, מוד"ש) הוא חיל נפרד מחיל מודיעין. (יעני, חמ"ן). הם יושבים במקומות שונים, עוברים קורסים נפרדים ובראשם עומדים תא"לים אחרים. אממה? אני לא זוכרת את שמו של קמנ"ר, אז ניסיתי לספק את הדבר הקרוב הבא... _________ העלמה עפרונית, מבויישת בפינה. |
|
||||
|
||||
מה, אז עכשיו יש *שני* מפקדי-חילות נוסף על התא"ל העומד, עפ"ז, בראש יחידת-האיסוף הגדולה? נו, טוף... |
|
||||
|
||||
איזה תא"ל? ראש אמ"ן הוא אלוף. לפחות נכון לאתמול. |
|
||||
|
||||
לדברייך יש שני מפקדי-חיל (קמש"ר? וקמנ"ר), אני משער שהם תא"לים. בנוסף, עפ"ז, דרגתו של מפקד היחידה מדיון 1340 היא תא"ל. |
|
||||
|
||||
ונחש מה, יש עוד כמה תא''לים באמ''ן (לא רק סגן ראש אמ''ן). |
|
||||
|
||||
אבל אני פשוט ניסיתי להבין את ההגיון שמאחורי העניין עם חיל מודיעין השדה... |
|
||||
|
||||
יש את חיל מודיעין. עד לפני שנתיים, מודיעין שדה היה חלק מהחיל. חלק גדול. חלק מהשינויים שנעשו במסגרת "צה"ל 2000"1, היו הפיכת מודיעין השדה לחיל עצמאי, הואיל ומדובר בצרכים שונים לחלוטין מצרכיו של מודיעין המטה. ככה פשוט. 1ותודה לשאול שהביאונו עד הלום ________ העלמה עפרונית, פקס מקולקל ופחות מדי זמן. |
|
||||
|
||||
אם חיל מודיען זה חמ"ן, אז חיל מודיעין שדה זה שדה חמניות? |
|
||||
|
||||
מוד"ש. מוד"ש. מה שאולי היה מוכר פעם כמו"ס. (מודיעין סיור) ואולי לא. מה אתם רוצים ממני? אני כולה חודשיים חיילת! ________ העלמה עפרונית, כולה חודשיים חיילת. |
|
||||
|
||||
אם mode זה אופן, ומודה זאת אופנה אזי מוד"ש הוא אופנ"ש? ___ עזבי, את לא חייבת לענות, אני סתם משייף את הציפורניים ומדבר שטויות. |
|
||||
|
||||
מוד"ש לא היה מוכר אף פעם כמו"ס. __ ההמ"ה ו10 ימי מילואים בשנה האחרונה. |
|
||||
|
||||
טוב,אם זה כל כך עקרוני בשבילך להציג אותי כטמבלית (חשבתי שאני עושה את זה יופי לבד) שלא יודעת כלום, אני מתעקשת להבהיר ש- הבה"ד החדש של חיל מודיעין שדה, נמצא היום במקום בו היה מו"ס (מודיעין סיור). בגלל שמדובר בגורמים חדשים לגמרי, השינוי עדיין לא הסתיים סופית. זהו. עוד משהו? לא? יופי. תודה ושלום. ________ העלמה עפרונית, שונאת פקסים וזמן שאוזל. |
|
||||
|
||||
שכחת לכתוב עפ"ז. אני הייתי ממקם אותו איפשהו בפיסקה שידברה על מיקומו של בסיס ההדרכה החיילי החדש, אבל אפשר להתייעץ עם מיץ לייתר בטחון. __________ ההמ"ה, שזה לא כל כך חשוב לו להציג את ע"ע כטמבלית שלא יודעת כלום, כי צריך סדרי עדיפויות בחיים. |
|
||||
|
||||
י"פ עם 19 ימי מילואים מתוכם 16 בהתנדבות. באמת שהייתי מוכן לעשות יותר, אפילו הצעתי להתנדב יותר אבל המשקית קישור טענה שאין תקציב. |
|
||||
|
||||
מו''ס עדיין מוכרת כמו''ס, ניקיתי להם את השמשה והפנסים של הג'יפ איסוזו של מפקד היחידה אחרי שהוא התכסה בבוץ בחומת מגן. |
|
||||
|
||||
1. ע"ע - אני מאוד מאוכזב. ואח"כ הציבור לא מבין איך זה שלמרות שנותנים לצה"ל לנצח, הוא נראה כמו מכבי ת"א בפעמים שבהן אני צופה בשידורי המשחקים שלה. אבל זאת לא אשמתך, זאת אשמת מי שלימד אותך (סתם, זאת כן אשמתך). 1.א. על אמנון סופרין הייתי יכול לספר בעצמי, אבל כרגע אני אמנע מכך. 1.ב. על אחד הקמנרי"ם הקודמים, דוד צור, ידעה השמועה (הכנראה מבוססת) לספר, כי הוא התחיל את דרכו בצה"ל בתור טבח. 1.ג. לעדכונכם, קמנ"ר הנוכחי הוא, ככה"נ (עפ"י גוגל), תא"ל משה שחורי. 2. פופק - כן שיערתי שבטח יש לו לשכה בקריה. הייתה לי פשוט תחושה שההודעה שלך קשורה איכשהו לאהוד ברק ונתניהו וכאלה. לא חשוב. 3. מיץ1 (לא שנראה לי שאני מחדש לך הרבה) - אכן, כיום ישנם בצה"ל חמישה חיילות שדה, כשהחמישי הוא חייל מודיעין השדה. כמובן שכמו לכל חייל גם לו יש קצין חייל ראשי. בנוסף (למרות שמהודעה של ע"ע גם אני הבנתי שהיא מנסה לטעון שזה במקום) כמובן שגם לחיל המודיעין ה"רגיל" ישנו קצין חייל ראשי משלו. 1 הוסף עפ"זים במקומות הנחוצים. |
|
||||
|
||||
3. נו, טוף, אני חשבתי שהעניין נועד לתת ליחידה (המקורית?) מהדיון ההוא מעמד של חיל ולעומד בראשה מעמד של מפקד חיל. מה שבטוח הוא שאני לא רוצה להיות בסביבה כשהחייזרים שעבורם נבנו כדורי הגולף הענקיים ההם (מן הסתם לפי תכניות שהם העבירו בשעתו לבן-גוריון, סטאלין וטרומן) יבואו לשחק. |
|
||||
|
||||
8200 8200 8200 8200 8200 8200 8200 8200 8200 8200 8200 8200 8200 8200 8200 8200 8200 8200 8200 8200. |
|
||||
|
||||
את כדורי הגולף הענקיים הללו בנו בזמנו כדי שיהיו נקודות ציון נוחות לחניכי קורס הטיס שנערך לא רחוק משם וכדי שהרכב של מפקד הבסיס לא ירטב מהטל (מה שחוסך למנגב הבסיס של הבסיס ההוא הרבה עבודה כי הטל והאבק עושים שמות בשמשות הרכבים). |
|
||||
|
||||
כדורי גולף ענקיים? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
זה מזכיר לי שכאשר נבנתה היב''א על הר מירון, אי שם באמצע שנות הששים, היו המבנה ומה שבתוכו בחזקת סוד כמוס. מכיוון שלמרות הכל, נראתה הכיפה על ראש ההר, אזי לשואלים נאמר כי זהו ''קבר שייח''. המהדרין קראו לו ''שייח נבי עייזר''. |
|
||||
|
||||
אלה לא כדורי גולף. אלה פשוט מצולעים תלת-מימדיים עם הרבה מאד פאות. המון. טונות. כאילו, יו, בנאדם, יש פה הרבה פאות. כדורי גולף, לעומת זאת, אלה כדורים עם הרבה מאד חורים רדודים קטנים. |
|
||||
|
||||
למה בעצם הכדורים בצבע לבן? גרפיטי של "חייל, הבסיס הוא ביתך" יפגעו בתפקוד הציוד? (מישהו בקהל קרא את Illegal Aliens?) |
|
||||
|
||||
אה - מצאתי את הפסקה הרלוונטית: "Why the hell is everything so freaking white in here?" asked the gang member in exasperation. "Walls, floors, ceilings, doors--shoot, boy--white paint cheap where you come from, or what?"
This was a tough question to answer, but Trell did his best. Keeping to the most basic of terms, he told the gang about hyperspace, and he covered the relationship between colors and velocity in that weird non-dimension. He kept mathematics out of the discussion entirely and described things as simply as he could, but it still took him quite a while to cover everything. Throughout his speech, the alien's translator remained silent. When he was finished, it spoke to the waiting street gang using the most advanced scientific terms they could understand. "Big juju," declared the box on Trell's belt. "Much magic. Ship no fly fast, if not white." Blandly, the Bloody Deckers accepted this information and returned to their examination of the control room. Trell was stunned beyond words. Impossible! The entire theory of chromatic space travel boiled down to two sentences? /Gak!/ The technician quickly reversed his opinion of the [Earthlings]. Obviously, they were nowhere near as primitive as he had originally believed. [Illegal Aliens, by Nick Pollotta and Phil Foglio, p. 110.] |
|
||||
|
||||
:-) ובאשר לכדורים, אני חושב שהם בצבע לבן כדי שלא יהיה כל כך חם בפנים. |
|
||||
|
||||
עזוב, הפתיל הזה כבר שרף כמה מהפיוזים שבטחון שדה השתיל לי במוח כשעשיתי תחקיר בטחוני לפני שנתנו לי לנקות את התמונה של יוני נתניהו. ואני לא הולך לגלות לעולם מהם כדורי הגולף הענקיים... |
|
||||
|
||||
...הביצים של אלה שלחצו על הכפתור האדום? |
|
||||
|
||||
האמת שבשביל ללחוץ על הכפתור האדום צריך ביצים בגודל כזה לפחות. |
|
||||
|
||||
בדיוק לזה כיוונתי. |
|
||||
|
||||
וכבר נאמר - אף אחד עוד לא פוטר בגלל שקנה IBM. |
|
||||
|
||||
ראשית, כפי קראית למטה, אני גבר. שנית, למה להביע את דעתי היא כניעה לתכתיבים? לתכתיב של מי לעזאזל? שלישית, עיוותת את דברי בשיטה הרגילה של הפיכת אמירה כללית (על מה קניית מותגים מעידה בעיני) לאמירה המכוונת ל*כל המותגים* ול*כל מי שקונה אותם*. רביעית, לגבי מותגים המעידים על איכות, ראה קטעים אחרים מהדיון הזה. בכל אופן, טענתי כוונה בעיקר לקניית מותגים רק בגלל אותו ערך מוסף 'אווירתי' ולא בהקשר איכותי. חמישית, לא הטפתי לעדריות. שישית, הסגנון שלך כל-כך מלא אוויר חם שממש לא בא לי להמשיך להתדיין אתך. חבל על הזמן. |
|
||||
|
||||
אם תקראי את השאלה שלי לאביב למעלה, את לא ממש עוזרת לי. "זארה" זה מותג? |
|
||||
|
||||
זהו, ש''זארה'' זה מעין-מותג, אבל במשמעות קצת אחרת. מי שקונה זארה לא מסתכלת על שיקולי יוקרה, אלא בוחרת ברשת הזו מפני שהיא מקבלת שם בגדים מעודכנים מאוד מבחינה אופנתית ולא יקרים. מנגד, יש כאלה שטוענות נגד התפירה הגרועה של הבגדים (שממילא נועדו רק לעונה-שתיים). כמו שקורה בקסטרו, לבישת הבגדים של זארה ממקמת את הלובשת בפרמטרים ''לא יקר, נוח, אופנתי (ולא אישי)''. יוקרה אין פה. אבל נאמנות ובחירה בסחורה הזו שוב ושוב, יש. |
|
||||
|
||||
חוץ מזה זו אחת הרשתות היחידות שבהן גם נשים רזות במיוחד יכולות למצוא בגדים מחויטים. |
|
||||
|
||||
אני בכ-לל לא רוצה להתייחס לסיטואציה המביכה שבה לובשת מידה 38 מוצאת את עצמה מודדת, כהרגלה, מידה small - ומגלה שזה יותר דומה לגרב מאשר לסוודר. עוברת למדיום ומגלה שכלום לא השתנה והגרב אותה גרב. מודדת לארג'(!) ומגלה שזה יושב בול, קצת צמוד. אבל הנה, התייחסתי. שיהיה. |
|
||||
|
||||
אני מכיר את הסיטואציה ההפוכה, כשבחורה שלובשת מידה 36 מנסה למצוא איזשהו בגד שהיא תוכל ללבוש לישיבת הנהלה והמוכרות במשביר שולחות אותה למחלקת נוער או שהן נותנות לה למדוד מידה 40 בשביל שכשהיא תבקש יותר קטן יוכלו לתת לה 38 שיראה עליה כמו שק תפוחי אדמה ולהגיד לה שהיא ניראית יופי. |
|
||||
|
||||
בשילב היא כבר ניסתה? |
|
||||
|
||||
חליפות מחויטות? |
|
||||
|
||||
הממ. אז לא. שם זה בעיקר קז'ואל. |
|
||||
|
||||
ואם את כבר מתייחסת לזה, למה שלא תתייחסי גם לאופנת המכנסיים עם הגיזרה הנמוכה? הגיזרה הנמוכה, גבירותי (ורבותי?), היא פשוט אסון. כאילו, מה הקטע עם זה? שאנשים יוכלו לראות את צבע התחתונים שאת לובשת? את נכנסת לחנות, לוקחת מכנסיים שאת י ו ד ע ת שהם במידה שלך, נכנסת לתא המדידה בשימחה ובששון, ו...אופס! לא נסגר. אז את מתחילה לחשוב: "רגע, מה קורה כאן? לקחתי את המידה הלא נכונה?" בודקת. לא, זו המידה שלך. מנסה שוב. לא נסגר. "מה, יכול להיות שהשמנתי?!" את נחרדת, אבל אז את נזכרת שרק הבוקר עלית על המשקל והוא דווקא הראה שירדת ב- 158.37 גרם. אז מה זה יכול להיות? אה, אלה מכנסיים עם גיזרה נמוכה. כאן אין לך ברירה אלא להיאנח בקול, ולומר לחברתך- שעד עכשיו חיכתה בסבלנות בלתי נלאית מחוץ לתא המדידה, אבל עכשיו היא כבר בפנים כי האנחה הבהילה אותה- ללכת ולהביא לך את אותו זוג, אבל בשתי מידות יותר. |
|
||||
|
||||
האמת, שזה ההסבר הכי טוב שאני יכול לחשוב עליו. וזה לא אומר הרבה. עד המצאת הגזרה הנמוכה, בחורה הייתה לובשת תחתונים מהודרים, וכמעט אף אחד לא היה יכול להתפאל מהם, כי המכנסיים היו מסתירים. "לא עוד!" אמרו יצרני המכנסיים. ומאז, יכולה בחורה לקבל תמורה עבור מחיר תחתוני תחרה. |
|
||||
|
||||
האם גם כליל החורש נאורי הפך למותג אשר מופץ חיקוי שלו? בכל אופן, מהמקור אני מתפעל. |
|
||||
|
||||
לא שמעת שהדרום קוריאנים קנו אותו? |
|
||||
|
||||
האם בלהתפאל היה טמון משחק מילים? (פאלי?) או סתם טעות הקלדה מקצה לקצה? (של המקלדת) |
|
||||
|
||||
איזו תשובה תעשה רושם יותר טוב? אוקיי, שגיאת הקלדה. קורה. אני תמיד מתבלבל עם מתפעל, משום מה. זה נראה לי לא נכון לכתוב התפעל עם ע', אבל פליאה עם א'. מוזר ומשונה. |
|
||||
|
||||
כל עוד אתה כותב "התפלא" באל"ף, "פליאה" נראית טבעית לגמרי. ההבדל בין "התפעל" ל"התפלא" ברור, אני מקווה. כל מי שראתה אותי עירום בפעם הראשונה התפלאה, אבל אף אחת מהן לא התפעלה. __________________ שכ"ג, מקווה שהארכיבאי לא יבחין בהודעה זאת. |
|
||||
|
||||
גם לא אמך? איזו ינקות עשוקה הייתה לך; אמהות בדרך כלל מאד מתפעלות מתינוקותיהן. |
|
||||
|
||||
אימי? היא עשתה שערוריה גדולה בטענה שהחליפו אותי לאחר הלידה. היא התרצתה, לבסוף, והסכימה לקחת אותי הביתה אחרי שקיבלה כבונוס גם ילד תימני אחד. |
|
||||
|
||||
חשבתי אולי ב''להתפאל'' התכוונת לפאלי בעוקצנות |
|
||||
|
||||
אני? עוקצני? הריני רך כחתלתול בן חודשיים. |
|
||||
|
||||
היה לי חתלתול בן חודשיים (וגם חתולה בוגרת), ושניהם היו מאד עוקצניים. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אחד המאפיינים המעניינים שראיתי מספר פעמים - גזרה כל כך נמוכה, שלעיתים אפשר לראות כמעט את כל התחתונים, ולא רק את הגומי (מאחור בלבד, וחבל). |
|
||||
|
||||
גם מקדימה. תסתכל יותר טוב. |
|
||||
|
||||
אה, אז מותר לדבר על מכנסיים? ביום השני של הביקור שלי בארץ, שהיה יום שישי, טיילתי אחה"צ עם חבר ברחובות ת"א. כשהגענו לאיזור שינקין ההומה אדם, התחיל משהו ממש להציק לי אסתטית, והתקשיתי להבין מה. אז אמרתי לצביקה "אתה יודע, נדמה לי שאני מתלבשת שונה מכולם, אבל אני לא מצליחה להבין למה". לבשתי ג'ינס וטי-שרט, שזה בעצם מה שלובשים כולם, ועדיין הרגשתי כמו ניו-יורקרית בשינקין. צביקה, אפילו בלי להביט בי, אמר מיד "אה, זה ברור. את היחידה שלא רואים לה את התחת". בחינה מדוקדקת של האיזור חשפה לתדהמתי את נכונות דבריו - כולן, אבל כו-לן, לבשו מין מכנסיים נמוכים שהיו צמודים להחריד וקטנים עליהן בשתיים-שלוש מידות. לא שבנות ישראל אינן טובות מראה ונאות גזרה, אבל אני, אישית, לא מחבבת את האפנה הזו. |
|
||||
|
||||
אינה אלא דרך אחרת לומר "אני מזדקנת". ____________________ אין שוטה כבעל נסיון |
|
||||
|
||||
אם כי יש לציין שאף בנערותי שנאתי את האפנה הרגעית. |
|
||||
|
||||
הבעיה היא שגם בחורות שרוצות להתלבש אחרת לא יכולות. החנויות היחידות בהן עדיין מוכרים מכנסיים עם מותן גבוה הן חנויות לנשים שעברו את גיל 40 או מידה 46. אם אני רוצה ג'ינס צמוד עם מותן גבוה - אין. אז לפעמים ניתן לראות ברחוב בחורה שלובשת את האופנה הזו, אבל לא מחבבת אותה בכלל. בפעם הבאה שאת בביקור בארץ, אולי את יכולה להביא ג'ינס גבה מותן מארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. |
|
||||
|
||||
המכנסים של הבחורים לא פחות משעעשעים. אני מתכוון למכנסיים הענקיים האלה שכל מי שלובש אותם נראה כאילו יצא הרגע מהשרותים ושכח להרים את המכנסיים. |
|
||||
|
||||
טוב, אם כבר מדברים על מכנסיים, מה דעתכם על דגמ"חים? אני דורש מאמי לקנות כאלה ורק כאלה, כי הם נוחים, ויש להם המ-ון כיסים, לרוב יותר נוחים מכיסי טרנינג, אהבתי הקודמת. (I only use them when I'm actually training, nowadays.) איך אנשים בכלל מסתובבים עם ג'ינסים? זה כל כך לא נוח! |
|
||||
|
||||
מישהו אמר משהו נגד ג'נסים? הייתכן? אה, חשבתי שלא. __________ העלמה עפרונית, יודעת את האמת. (אבל לא את שמות תתי האלופים של צה"ל) |
|
||||
|
||||
למה את צריכה לדעת את שמות תתי-האלופים של צה"ל? את צריכה רק לדעת את שמו של תא"ל גוזמאן, מפקדו הישיר של רס"ן שמועתי. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אבל מה איכפת לך כמה כיסים יש בבגדים של אמא שלך? (לאיילים שמימיים למיניהם: זאת שאלה רטורית, יענו בצחוק. לא צריך להסביר לי, אבל תודה על הרצון הטוב) |
|
||||
|
||||
לי זה נוח! מה תעשה לי? |
|
||||
|
||||
אני אעשה מה שאבא שלי היה עושה. |
|
||||
|
||||
זה מכוער בעיני. לא יכול לנמק. |
|
||||
|
||||
אבל יש בזה כל כך הרבה כיסים! |
|
||||
|
||||
נראה לי שחלק מהכיעור, שירדן מחפש לו נימוק, נובע מזה שדגמ"חים נראים מאוד utility כאלה, מה שמקנה לך מראה של שרברב או נגר או משהו כזה. בכיסים אני נוהג לשים פתקים וניירות בלבד, כך ששניים מספיקים. לא נוח לי לשים בהם דברים אחרים. בדגמ"ח על אחת כמה וכמה - כמה נוח זה להסתובב עם פלאפון בברך וצרור מפתחות שמנמן בקרסול? |
|
||||
|
||||
לא יודע - אף פעם לא עשיתי זאת. הייתי מתאר בדיוק כיצד אני מפזר דברים בין הכיסים, אבל לא הייתי רוצה לפשט את עבודתם של הכייסים. ואם אני מתכופף, ישר רואים שאני לא שרברב. (יותר נכון, לא רואים, ולכן מבינים.) |
|
||||
|
||||
וזה עוד כלום לעומת החסין (אש). בתקופה שמיד לאחר מלחמת יום כיפור, כאשר מלאי האפסניה של צה"ל הדלדל קשות, דאג הדוד סם להשלים את המלאי. בין היתר נשלחו מדי טנקיסטים חסיני אש, אשר להבדיל מהסרבל הצה"לי, היו בנויים משני חלקים, מכנסיים וחולצה, מה שהפך אותם למאוד פופולריים, כי ניתן היה לחרבן מבלי להסיר את החולצה, ולהתמתח מבלי שהביצים יעלו לגרון. המדים האלה, אשר נקראו בקיצור "חסין", היו משופעי כיסים: בחולצה היו הכיסים הסטנדרטיים, על החזה, אבל גם כיס על השרוול, במכנסיים היו כיסים אלכסוניים על האגן,כיס אחורי על התחת, "כיסי דגמ"ח" על הירך, ולקינוח - כיסים בתחתית המכנס, קצת מעל הקרסול. הוראות הבטיחות לטנקיסטים כללו את ההוראה שמפקד לא יבלוט בצריח מעבר לגובה הכיסים. מפקדים חדורי מוטיבציה טרחו לסנן כי הפקודה לא מציינת איזה כיסים. |
|
||||
|
||||
השבוע הלכתי לאחת מחנויות הבגדים, לקנות לי זוג מכנסיים. פתאום ראיתי משהו שנראה בדיוק כמו החסין הזכור לטוב. אפילו כיס הקרסול היה שם. לאכזבתי התברר כי מדובר בכיס דמה - תפר שנראה כמו כיס, ותו לא. |
|
||||
|
||||
לא כיוונתי לאביב אז אל תסכסך:) 1 1 טוב אם אתה מוכרח,ההמ"ה בסביבה והוא תמיד שש לאקשן. |
|
||||
|
||||
אה, אז זה הרבה פחות מצחיק. וחוץ מזה, תגובה 133610 (סתם, לא רוצה להתחיל). |
|
||||
|
||||
עדיף לצחוק פחות עכשיו-מאשר לבכות הרבה אח"כ: תגובה 105839 |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
זהו, שיש חיקויים ויש חיקויים. בפועל, כמעט כל המעצבים של הרשתות הגדולות מחקים 1 דגמים של מעצבי על. הרי כל הבגדים החדשים שזורמים לשוק כל עונה שומרים על אותה רוח, אם לא נראים אותו הדבר. מה שכן, יש הבדל עצום בין בחירה בחיקוי של 40 שקל (בשוק) לחיקוי של 150 שקל (בזארה/קסטרו/מנגו/גולף). אנשים שקונים את הסמרטוטים של ה-40 שקל, מנסים לעבוד על מישהו (ולא מצליחים), כי כל דמיון למקור מקרי בהחלט 2. לעומת זאת, אלה שקונים חולצה ב-200 שקל (בחנות רשת) במקום ב-800 שקל (של מעצב על), עדיין מקבלים מוצר איכותי יחסית, שההבדל באיכות בינו ובין המקור לא מצדיק את פער המחירים. מלבד, כמובן, העובדה שהם יכולים לומר "קניתי פראדה/גוצ'י". 1 וקוראים לזה "מצטטים". 2 זוכרים שפעם התנין של לאקוסט היה אופנתי על חולצות פולו? אז החיקויים הזולים תפרו במקום תנין, צפרדע/לטאה. |
|
||||
|
||||
חשבתי שהביטוי המקובל הוא ''מתכתבים עם...'' אבל האמת היא שאף פעם לא הבנתי בענייני אופנה. |
|
||||
|
||||
גם אני לא ממש מבין הבנתי בענייני אופנה, אבל בהתכתבות (ועוד עם...) יש מוטיב של הדדיות. |
|
||||
|
||||
למילה האנגלית correspond יש יותר ממשמעות אחת. אושיות אופנה (או אולי "אושיות") בחרו בתרגום "מתכתב" (או "מצטט") בהקשר שלדעתי דורש דווקא תרגום כגון "מדמה/מתאים" ( "מחקה" :-) ). ראו למשל פה את פרוש 1c לעומת 2: http://www.britannica.com/dictionary?book=Dictionary... |
|
||||
|
||||
במה נמדדת אותה איכות? מה הבעיה עם בגדים שנקנים בשוק? |
|
||||
|
||||
לדעתי אין בעיה. ויש לי אלף ואחד סיפורים על חולצות מקסטרו ומגולף שהתפוררו, נפרמו והתפרקו עוד לפני הכביסה הראשונה ולעומת זאת חולצות מהשוק שנראות כמו חדשות אחרי שנתיים של לבישה אינטנסיבית. |
|
||||
|
||||
ייתכנו, כמובן, פגמי ייצור או סדרה לא מוצלחת של פירמה ידועה, אבל ככלל מוצרים מותגיים הם באיכות גבוהה יותר - לא בהכרח במידה שמצדיקה את הפרשי המחיר, כמובן. יצרן של מוצר אנונימי מנסה למקסם את הרווח עבור המוצר היחיד הזה, ולכן ישאף שהייצור שלו יהיה זול ככל האפשר, מה שמכתיב איכות גרועה. בעלי המותג רואים קצת קדימה, וצריכים להגן על שמם הטוב, וממילא הוצאות הייצור אצלם מהוות חלק קטן יותר ממחיר המוצר הסופי. זאת מדיניות עסקית גרועה להשקיע מיליונים בפרסומות ולחסוך פרוטות בצפיפות התפר, למשל. אני מתנצל אם הזכירו את העובדה הבסיסית הזאת קודם, לא קראתי בקפידה את כל התגובות כאן. |
|
||||
|
||||
העובדה שאתה מתאר כ'בסיסית' אינה בסיסית כלל, ואינני בטוח שהיא עובדה. הטענה אולי הייתה נכונה פעם, בעידן המוקדם, כאשר אנשים היו שופטים את המוניטין של המותג עפ"י איכותו. אבל זה לא המצב: כיום המותג נשפט לא עפ"י איכות אלא עפ"י "מותגיותו" - הנוכחות שלו בסביבה הציבורית, אם בטלוויזיה או על שלטי חוצות או על גופה של ב. ספירס. האמון במותגים, שנבנה באמצעות הנוכחות האינטנסיבית שלהם בחיינו, גורם לכך שגם מי שנתקל בבעיות איכות עם מותגים (ראה את תגובת המיואשת מעליך) יעשה את מה שאתה עושה - יניח שאלו פגמי ייצור או סדרה לא מוצלחת, ולא יערער את אמונו במותג הספציפי בפרט או במותגים בכלל. וגם אם כן - תמיד יש מספיק צרכנים חדשים למלא את מקומו. בניגוד למה שכתבת, אם אתה משקיע מספיק בפרסומות, יש לך יכולת גדולה מאוד לחסוך באיכות בלי "להיענש" על כך. החיסכון הוא לא קטן כמו שאתה מתאר אלא הרבה יותר גדול. האם זה לא ברור שחייט המשתכר היטב ועובד בבית ימים סבירים ייצר בגדים באיכות טובה יותר מילדים סינים רעבים שעובדים 10 שעות ביום? יתר על כן, כשאתה קונה מיצרן קטן, הנכס *היחיד* שלו הוא האיכות, מכיוון שאין סיבה חיצונית (נוכחות פרסומית, למשל) שתשוב ותקנה אצלו ב'בוטיק נחום'. לפיכך, יש לו את מלוא האינטרס להשקיע בה. |
|
||||
|
||||
ישנם יצרנים קטנים שאכן משקיעים באיכות ובונים את שמם. לא לאלה כיוונתי, אלא לבגדים אנונימיים או מזוייפים, כאלה שקונים בשוק. כאשר אני קונה בגדים פגומים עם מותג ידוע, אני יכול, בקלות יחסית, להחזיר אותם תמורת פיצוי כספי. גם במסגרת התאגידים הגדולים יש תחרות, והפרסומות הנחמדות של נייקי לא יעזרו הרבה אם הנעליים שהם מוכרים תהיינה מאיכות גרועה, כי תמיד אפשר לעבור לתאגיד גדול אחר, נניח ריבוק. זאת הסיבה לתקציבי הפיתוח הגדולים של החברות האלה. מנסיוני האישי והמצומצם (אני צרכן צנוע, או, אם תרצה, קמצן) ג'ינסים של חברה גדולה לא הכזיבו אותי עד כה, וכנ"ל לגבי סניקרס. החייט שעובד בתנאים טובים לא בהכרח יכול להתחרות באיכות של המיכון המתקדם מבחינת היחס עלות/תועלת, ואני לא נכנס כאן לשאלות של מדיניות חברתית אליהן אתה רומז. לא ידוע לי אם יש קשר בין מידת הרעב של העובד לבין האיכות של התוצרת, למרות שהייתי מנחש שככל שהעבודה יקרה יותר לעובד הוא ישתדל לפשל פחות, כך שמבחינה תועלתית גרידא אולי ההשפעה היא דווקא בכיוון הפוך. אנחנו לא מדברים על מדעני גרעין שצריכים אוירה פתוחה ונוחה כדי לתת דרור ליצירתיות המדעית שלהם. למרות זאת, לפעמים משתלם יותר לקנות שלוש חולצות פשוטות מאחת עם מותג. |
|
||||
|
||||
אתחיל מהשורה האחרונה שלך. אכן, לכך כיוונתי. אני מניח שכשאתה מדבר על איכות, אחד הפקטורים המרכזיים הוא אורך החיים של הבגד. טענתי איננה שבגדים מהשוק יהיו בעלי חיים ארוכים יותר מבגדים מותגיים; טענתי היא שהיחס בין אורך החיים של שמלה ב- 20 שקל מהשוק לבין זה של שמלה ב- 500 שקל מ'קאסטרו' אינו פי 25. הוא אפילו לא פי 3. |
|
||||
|
||||
בשוק אכן יש כמה דוכנים שנמכרים בהם עודפים של קלווין קליין ודונה קארן. אבל רוב הדוכנים מוכרים סמרטוטי טריקו בתפירה גרועה. הם מחזיקים מעמד מספר חודשים (אם לא איכפת לך ללכת עם חוטים פרומים מהשרוול וכדומה). הפער באורך החיים בינם לבין בגדים "מבית טוב" הוא גדול. הוא לא פי 25, אבל הוא גדול. |
|
||||
|
||||
הניסיון האישי שלי בקניית בגדים דל מאוד ונוטה לאזוטריות 1 ולמרות שהוא מנוגד למה שטענת, נניח לרגע שכן. עדיין, כל עוד היחס באורך החיים קטן מהיחס במחיר, שווה לקנות בשוק 20 'סמרטוטים' ולא בגד אחד של Levi's. מבחינה כלכלית, אתה מרוויח (וגם יש לך יותר גיוון). אפשר גם לטפס בסולם האיכות בלי לקנות מותגים, ע"י קניה של חיקויים, קניה בחנויות יד שניה, קניה בחנויות סוג ב'/עודפים, וכד'. יחס המחירים קטן, אבל גם הפער באורך החיים קטן (ויש אומרים שכבר אינו קיים יותר). 1 עם זאת כדאי לציין שמעולם לא קניתי מותג, ושטווח הקניות שלי נע בין בגדים ב- 20 ש"ח בהדר ועד לבגדים ב- 80-100 ש"ח בחנויות בסגנון 'בזאר ציון' או בחנויות סוג ב' ועודפים, או יד שניה. ועם זאת, אני קונה מעט מאוד בגדים 'בגלל שהישנים התפרקו'. |
|
||||
|
||||
אני קונה בגדים בדוכנים בביאליק ובחנות בשם ערוץ האפנה בז'בוטינסקי פינת ביאליק ברמתגן, איפה שהיה פעם סניף של הכל בדולר שניסגר כשדולר נהיה יותר מידי יקר. מותגים אני קונה לפעמים בסוף העונה בפולגת עודפים או בחנות של קסטרו מן בסוף אלנבי אבל בקסטרו אני פחות אוהב כי אני מרגיש קצת נשי להכנס לחנות הזאת. |
|
||||
|
||||
אבל פה באיזורים האלה, אם אתה קונה חולצה ב-200 שקל ומגלה שהיא דהתה בכביסה או שנפרם לה השרוול אחרי שבועיים של שימוש, אתה מחזיר אותה לחנות, נוזף במוכר/ת ומקבל חולצה אחרת. זה נכון שבעתיים במיקסרים, בתנורי מטבח או בטלוויזיות. כשיש למוצר "אבא", יש לך למי לפנות במקרים של בעיות, מה שלא תמיד יש לך כשאתה קונה מערכת קולנוע ביתית משולבת של Galaxy Europa ב-2,200 שקל, כולל סאב-וופר, 5 רמקולים, דיוידי ומגבר. השווית פעם טלוויזיה 29 אינץ' של סוני לטלוויזיה דומה של גרץ או מפעל סיני חסר שם אחר? או דיוידי שעולה 4,000 שקל לעומת דיוידי שעולה 800 שקל? ואני בכלל לא מדבר על רמקולים שעולים 1,000 שקל לזוג לעומת זוג רמקולים שעולה 20,000 שקל. יש דברים שבמעט כסף אתה לא מסוגל לקנות, כמה שלא תתאמץ. אגב, בכל המקרים פה נתתי דוגמה למוצרים מהקצה הנמוך לעומת מוצרים שבשום פנים ואופן לא נמצאים בקצה היקר של הספקטרום. זוג רמקולים אפשר לקנות גם ב-100,000 שקל (ויהיה הבדל בינם לבין רמקולים שעולים חמישית, למרות שרק מעט אנשים יהיו מסוגלים להבחין בו), יש מכשירי דיוידי ב-10,000 שקל ויותר, וטלוויזיות - נו, מתישהו עוד תהיה לי טלוויזית פלזמה על הקיר. הבעיה היא שאלה שבטווח המחירים שלי קטנות מדי או לא נותנות תמונה מספיק חדה (כן, אני מבחין). הו! דוגמה לאחריות כלכלית! ובקיצור - פלצנות עולה כסף, ויש בה יותר מאשר הלוגו האופנתי. |
|
||||
|
||||
השוותי DVD שעולה 4000 לDVD שעולה 800. לא מצאתי שום הבדל. קניתי את זה ב800. אשמח לשמוע מה הפסדתי. |
|
||||
|
||||
לרוב הפסדת Progressive Scan (שהוא מהווה הבדל של שמים וארץ אם הטלוויזיה שלך תומכת בזה), יכול להיות שגם יציאת RGB (לפני שנה בטוח, עכשיו אולי בזולים יש כזו גם), הפסדת בחדות וביציבות התמונה על מסכים איכותיים, והפסדת גם בשחורים (המכשירים המוצלחים יותר גורמים לשחור להיות הרבה יותר שחור). את כל אלה הפסדת רק אם יש לך מסך מוצלח. אם המסך שלך לא משהו, באמת לא הפסדת שום דבר (חוץ מה-RGB בעצם. גם בטלוויזיה מצ'וקמקת שיש לי ההבדל בין RGB ל-Composite הוא מדהים). |
|
||||
|
||||
כשאתה אומר RGB אתה מתכוון ליציאת SVideo? כי גם ביציאת SVideo אין RGB אלא YC (ההבדל הוא שהם נפרדים ולא מרובבים על אותו גל מה שבאמת יוצר הבדל בחדות בתדרים הגבוהים). |
|
||||
|
||||
על משהו חדש בעץ הזה, ומסתבר שפיספסתי שבוע של אקשן. נו טוב. RGB זה לא S-Video. יש S-Video ויש RGB (ויש Component, שהוא בעצם חלוקה לצבעים אבל ע"פ בסיס אחר). לאחרונה המציאו עוד סוג של יציאה שאמורה לספק איכות גבוהה יותר, אבל בגלל שאני לא מחפש כרגע לשפר את הציוד בסלון לא בדקתי אם היא באמת משפרת מעבר לקיים. |
|
||||
|
||||
לגבי השאר, מה אני אגיד לך, אני בפירוש לא ממליץ לקנות DVD בשוק. קיום אחריות על מוצר הוא פקטור חשוב בהחלטה לרכוש אותו. אי-קיום אחריות צריך בפירוש לשקלל מול ההבדל במחיר. אבל לזה אין קשר הכרחי למותגים. הרבה פעמים, מה שממותג 'יוקרתי' אינו בהכרח בעל האחריות הארוכה או המקיפה ביותר, ודווקא החנות השכונתית של 'טרקלין חשמל' יכולה לתת לך אחריות ארוכה ומקיפה יותר על המוצר הגנרי שהם ייבאו מהונג קונג בחלקים. מה גם, שההבדלים באורך החיים הם הרבה פעמים בדיוק בתחום שאינו מכוסה ע"י האחריות. רוב החולצות לא דוהות בכבידה אחרי יומיים, אלא אחרי כמה חודשים, ואז אין סיכוי שיחליפו לך, גם אם זה 'גאפ' או מה שלא יהיה. שלא לדבר על זה שבמחיר של חולצה ממותגת אחת אתה יכול לקנות 10 לא ממותגות, ובכל פעם שאחת מהן נקרעת/דוהה לזרוק אותה (אבל עדיף לתרום). |
|
||||
|
||||
יכול להיות שאני לא יודע להבדיל בין חיקוי מוצלח לחיקוי גרוע, אבל אני יודע שאחרים כן יכולים. ואז אני אעדיף לקנות מקור, פן אתפס בקלוני. (אני היפותטי. אני האמיתי בכלל ''לעולם לא, מטעמים אידאולוגיים'' (לא נוקשים).) |
|
||||
|
||||
סיפור אישי: פעם רציתי לקנות שעון אצל הרוכלים ברחובותיה של עיר גדולה אחת. המוכר הצביע על כל מיני שעונים בדוכנו ונקב במחיר של 20x לכל שעון. הצבעתי על שעון נוסף והמוכר אמר שמחירו 25. שאלתי למה השעון דווקא הזה יותר יקר והוא ענה - הו, כי זה רולקס*. סיפור שקראתי: תייר אחד קנה רולקס בהונג קונג. ניתן לקנות שם שעונים אמיתיים בשוק האפור (או השחור) בהנחה משמעותית. כשהוא שב לארצו המוכס שאל אותו אם הרולקס שהוא עונד הוא חדש ולכן הוא היה צריך להצהיר עליו. האיש ענה שזה רולקס מזויף ששוה פרוטות, לעומת +10K דולרים לשעון מקורי. המוכס השיב לו שזיוף מוצרים אסור לפי החוק, שלף פטיש מתחת לשולחן וריסק את השעון אל מול עיניו הנדהמות של התייר האומלל. ________________ *רולקס הוא שעון די תדמיתי, יחסית למחירו, זאת הסיבה ששעון ישן שומר על מחיר גבוה. |
|
||||
|
||||
אני שוב לא מבין. איזו אידאולוגיה מנחה אותך כשאתה לא קונה את המותג המקורי? |
|
||||
|
||||
אוף, ידעתי שלא הייתי צריך לכתוב את זה... קודם כל, התכוונתי לצטט את התשובה מהסקר, ולכן "עקרוניות" ולא "אידיאולוגיות". שנית, יכול להיות שבפריטים מסוימים אני כן אעדיף מותג. הנעליים האחרונות שקניתי היו מותג. זה היה לפני יותר מחמש שנים, והן לא מראות סימני התבלות, כך שבינתיים נחסכת לי ההתלבטות. שלישית, כתבת "כשאתה לא קונה את המותג המקורי". זה לא שאני מעדיף חיקוי - אני מעדיף לקנות משהו שבכלל לא מנסה להראות כמו מותג. ולאחר ההסתיגויות, תשובה: הסיבות העקרוניות שלי הן (1) שהמותג גורם לי להרגיש, ואולי גם להראות, חלק מהעדר (הממ, האם זה נופל במסגרת "עקרונות"?) (2) אני מעדיף בכלל לקנות מעסקים קטנים ככל האפשר, מתוך אידאולוגיה שבמסגרת כלכלה חופשית, שוויון כלכלי עדיף על אי-שוויון. ההנחה שלי היא שמבגד שאינו מותג ירוויחו חברות קטנות יותר מאשר ממותג. |
|
||||
|
||||
(1)- אבל זה קצת...הממ...לא הגיוני. אם לא תיקנה מותג מפני שאתה לא רוצה להרגיש או להראות חלק מהעדר, הרי שאתה מכניס את עצמך לעדר של אנשים שלא יקנו מותגים מפני שהם לא רוצים להרגיש או להראות כחלק מהעדר (ויש מספיק כאלה בשביל שנכנה גם אותם "עדר"). אז בעצם אתה חלק מעדר אחר. אז מה עשינו? |
|
||||
|
||||
כשאת רואה מישהו לבוש בחולצה שאינה מותג, האם ישר קופץ לך לראש "זה לא מותג"? אם חברה מספרת לך שאת המכנסיים החדשים היא קנתה בחנות הקטנה X, האם מיד תחשבי על כך ש-X אינה חלק מרשת (להבדיל מהמון דברים אחרים שאת יכולה לחשוב עליהם בהקשר ל-X)? אני חושב ששלטון המותגים עדיין לא הגיע לרמה שבה אי-לבישת מותג היא הצהרה כל כך חזקה, או הצהרה בכלל. ולכן, הלא-לובשים מותגים (שיש, נא לזכור, סיבות רבות ושונות לכך שהם לא לובשים מותגים) אינם עדר. בוודאי לא כל האנשים ברחוב שברגע נתון אינם לובשים מותגים (שחלקם לובשים מותגים בזמנים אחרים). ומשהו אחר לחלוטין: חלק מתחושת העדר שיש לי בהקשר למותגים נובעת מהידיעה שמופעלות עלי פרסומות כדי לגרום לי לקנות אותם. אף אחד לא מפעלי עלי פרסומות כדי לגרום לי לקנות לא-מותגים... |
|
||||
|
||||
אוקיי, אוקיי, שכנעת אותי, הם (עדיין) לא עדר. כשאני רואה מישהו לבוש בחולצה לא ממותגת באמת לא קופץ לי כלום לראש, אבל כשאני רואה מישהו לבוש בחולצה ממותגת, "תראו, הוא חלק מהעדר" זה גם לא הדבר הראשון שיקפוץ לי לראש. הרבה אנשים קונים את הבגדים האלה פשוט מפני שהם מוצאים חן בעיניהם. מה שאתה בעצם אומר, זה שלא תיקנה בגד ממותג כדי שלא יחשבו שאתה חלק מהעדר, וכדי שלא תרגיש חלק מהעדר, כך שיכול להיות שתיראה בגד ממותג שמוצא חן בעיניך, אבל לא תקנה אותו מפני שהוא ממותג. בעיני זה נראה קצת מוזר. למי עושים פה "דווקא"? לאנשים שמסביבך? לעצמך? ברור שללא-לובשים-מותגים יש עוד סיבות רבות ושונות לאי-לבישת המותגים, אבל הסיבה הספציפית הזאת לא ממש ברורה לי (טוב, היא ברורה, אבל מוזרה במיקצת). תחושת ה"כפייה" של הפירסומות באמת מעצבנת, אבל זה עדיין לא ימנע ממני לקנות מוצר שמפרסמים אותו בלי הפסקה. למה למנוע מעצמי מוצר שאני רוצה רק כדי להגיד "פרסמתם? נה לכם, בכוונה לא נקנה"? |
|
||||
|
||||
(את מביאה אותי לאינטרוספקציות מעניינות, עבורי, על השיקולים הלא לגמרי מודעים שלי בבחירת בגדים) ''יכול להיות שתיראה בגד ממותג שמוצא חן בעיניך, אבל לא תקנה אותו מפני שהוא ממותג.'' תאורטית, נכון. מעשית, זה לא קרה מאז שפיתחתי אנטי למותגים. המותגים שעולים בדעתי - ליווייס, וכל יצרניות נעלי הספורט שמחלטרות בבגדי ספורט - כמעט לעולם לא יעשו בגד מעניין. לרוב, כל בגד שלהן שאמצא בחנות, אמצא רבים דומים לו בחנויות אחרות - ולא ארצה לא את זה ולא את אלה. לפני חמש שנים דווקא מצאתי חולצה של ליווייס שהיתה לא לגמרי שגרתית, ומצאה חן בעיני, וקניתי. היום הייתי מהסס יותר, אבל סביר שעדיין הייתי קונה. מה שמעורר את השאלה, מה יותר משמעותי עבורי - הסיבות העקרוניות נגד מותגים, או סתם עניין של טעם. לא יודע - אבל כשאלך לקנות ג'ינס, נניח, בשום אופן לא אנסה בכלל ליווייס (ולא אדע מה אני מפסיד). ולא, אני לא מחרים מוצרים שמפורסמים - כלומר, כשאני רוצה לקנות שוקולד, נניח, אני לא אעדיף מותג א' על מותג ב' רק בגלל שלמותג ב' מתנהל כרגע קמפיין. סביר שאני כן אגלה העדפה (לאו דווקא מכרעת) למוצר שבכלל אינו מותגי - בין השאר, בגלל הפרסומות. |
|
||||
|
||||
לפני כמה שנים פשטה אופנה של חולצות סריג עם דוגמא של פסים אופקיים. אין לי מושג למה או מאיפה היא הגיעה, אבל היא הייתה. במשך תקופה ארוכה לא שמתי לב אליה, אבל אז כמה ידידות שלי החליטו שאני צריך בגדים חדשים וגררו אותי לשופינג, שם קניתי שתי חולצות כאלו, בהמלצתן. כעבור כמה ימים יצאתי לסרט ולבשתי אחת מהחולצות הללו, וכשהגעתי לאזור הקולנוע פתאום שמתי לב שכל גברבר מגיל 12 ועד 40 בסביבה לובש בגד דומה לשלי. זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה (בינתיים) שהרגשתי חלק מ"עדר" מבחינת הלבוש שלי - רק בגלל שדוגמת הפסים הזאת הייתה כל כך בולטת (בניגוד לדברים קצת פחות בוטים כמו נעליים או ג'ינס). אני עדיין לובש את החולצות הללו מדי פעם. מאוד נוחות. |
|
||||
|
||||
כן, גם אני עדיין לובש את החולצות עם הפסים... |
|
||||
|
||||
מה יותר גרוע מאשר להתלבש כמו העדר? להתלבש כמו העדר של השנה שעברה. |
|
||||
|
||||
את לא מבינה. זה לא שאני מאחר אחרי האופנה של שנה שעברה, אני פשוט מקדים את הרטרו של עוד 19 שנים. |
|
||||
|
||||
למה ל"קסטרו" מגיע להרוויח פחות משמגיע לבזאר של נחום? אם הם יפשטו את הרגל הנזק יהיה גדול הרבה יותר. חוץ מזה החנויות הלא-מותגיות מייבאות לרוב סחורה שיוצרה בחו"ל, ויש בהן מעט עובדים, כך שלפרנס רשת מפרנס הרבה יותר ישראלים בימים בצורים אלו. לא עדיף? |
|
||||
|
||||
הנזק למי יהיה גדול יותר (אם קסטרו יפשטו רגל)? אני מניח שסכום ההוצאות של הציבור על בגדים לא ישתנה הרבה אם קסטרו או אם נחום יפשטו רגל. לכן, אם קסטרו יפשטו רגל אז הרבה נחומים קטנים, ועוד יותר מהם כמה גולפים גדולים, ירוויחו את ההפרש. אותו דבר בקשר למספר העובדים שמתפרנסים ממני: אני מניח שהמספר יהיה דומה בין אם יהיו מעט חברות גדולות ובין אם הרבה חברות קטנות (או כל התפלגות באמצע). חשבון השוויון שאני עושה הוא כזה: כשאני קונה בבזאר של נחום, חלק מהכסף שלי הולך לקופאית קשת היום שלו, וחלק לנחום, שהוא נניח מהמעמד הבינוני-נמוך. כשאני קונה בקסטרו, אותו חלק (נניח) הולך לכל הקופאיות קשות היום של החברה (ומתחלק ביניהן), וחלק למנכ"ל העשיר של קסטרו. הופה, את זה אני לא רוצה. ההעדפה שלי נקבעת, אפשר לומר, לפי כמה עשיר מי שבראש הפירמידה. "החנויות הלא מותגיות מייבאות לרוב סחורה שיוצרה בחו"ל". האמנם? בשונה מהמותגיות? שכנעי אותי בכך, ויכול להיות שתזיזי קצת את הרגלי הצריכה שלי. אגב, אין לי התנגדות קשה מדי ל"חנויות מותגיות" (זארה, גולף, קסטרו); עקרונית אני כנראה אעדיף חנויות שאינן חלק מרשת (אבל זה לא קל בחיפה, בהנתן אילוצי הטעם שלי ושל חברתי); אבל זה פחות מפריע לי מאשר לקנות בגדים מותגיים (ליווייס, נייקי). זה אולי קשור יותר לאפקט העדר, שעליו אני דן עם עדי. |
|
||||
|
||||
לא מבינה את זה. אני לא מתנצחת, אני באמת מנסה להבין: למה צריך לרחם על בעל עסק קטן סופר יותר ממנהל של רשת? עסקים קטנים יכולים להיות מאד רווחיים. הרי גם הרשתות בקשיים כלכליים, ולבעלי הרשת יש יותר אנשים שהוא מתחלק איתם מאשר בעל הבסטה הפרטית. גם מנכ"לים פושטים את הרגל- על איזה חטא אתה מנסה להעניש אותם? על שאתה מניח שהם עשירים ושמי שיש לו בסטה הוא עני? אני בכלל לא בטוחה שזה מחייב- עסק קטן פעמים רבות ריווחי יותר (יחסית להשקעה בזמן ובכסף) מגדול. בכל מקרה, המיתון משפיע על כולם והבעלים של המשביר לצרכן לא חסין יותר מ"שלמה פלאפל". אשר ליצרני הבגדים: עד כמה שידוע לי (וזה מקור אחד אמין שמעיד על כולם) רוב הבגדים הנמכרים בחנויות הקטנות מגיעים מירדן ודומותיה. בארץ בקושי (אם בכלל) מייצרים בגדים "סתם". כלומר, כשאת קונה ברשת אתה מפרנס את המעצבים, התופרים, הדוגמניות,הפרסומאים,הקופאית קשת היום, המאבטח, בעלי הקניון, המוכרות, מנהל הסניף, מנהל האיזור ובסוף גם את המנכ"ל- כולם ישראלים במדינה עם מיתון. כשאתה קונה בבזאר של עקיבא אתה מפרנס את עקיבא ואת הקופאית. ועקיבא קונה בגדים בזול מאד מאד ומרוויח מאות אחוזים על הגב שלך. באתר האינטרנט של משרד התעשיה והמסחר יש רשימה של כל העסקים הישראלים למי שרוצה לקנות תוצרת הארץ. אני מעדיפה תוצרת הארץ, גם מותגים. עדיין לא השתכנעתי שאני צריכה להיות נגד רשתות. אני מעוניינת לתגמל את היצרנים הישראלים ולא להיפך. אם מנכ"ל ישראלי נהיה עשיר אני מפרגנת לו- הוא יספק תעסוקה למאות אנשים. |
|
||||
|
||||
נעשה זאת יותר מסודר: שנינו מדברים, מן הסתם, תחת ההנחה (הלא נכונה) כאילו הרבה אנשים יעשו כמוני. אם לא יוצאים מההנחה הזו, ברור שעל בזאר נחום יש אפקט קטן מאוד לקניה שלי, ועל קסטרו האפקט הוא עוד הרבה יותר קטן. אבל מכיוון שהדיון הוא על מה ראוי, כנראה עלינו לחשוב במושגים של "מה אם אחוז משמעותי מהאנשים (או כולם) יעשו כמוני". לאחר שהבהרנו זאת, צריך לדייק: אם אני מעדיף את בזאר נחום על קסטרו, ואם רבים יעשו כמוני, המשמעות אינה שהרבה יותר יקנו בבזאר נחום, והרבה פחות בקסטרו - מה שסתם יחליף תפקידים ביניהם. המשמעות היא שקצת יותר יקנו בבזאר נחום, קצת יותר באופנת תמי, קצת יותר בבגדי עזרא - והרבה פחות בקסטרו. כלומר, החלוקה תהיה יותר מאוזנת. ואם כך, אין משמעות לכך שבקסטרו יהנו מהכסף שלי הרבה אנשים, ובנחום מעט. כי בהנחה שהרבה יעשו כמוני, אז הרבה עסקים יהנו מהכסף. סביר שגם מספר המועסקים יגדל באותה מידה שיפוטרו מקסטרו, כי חלק מהעסקים הקטנים שתהיה להם יותר פרנסה יעסיקו עוד מישהו, ועוד כמה עסקים חדשים יקומו. יכול להיות שקסטרו בסכנת פשיטת רגל, אבל משום מה אני לא דואג למנכ"ל. כמו שכתבתי פעם באייל, אני לא רואה מנכ"לים לשעבר של חברות גדולות צובאים על בתי התמחוי - כנראה יש להם חסכונות וביטוחים מסוגים שונים נגד זה. אני בהחלט יותר דואג לנחום אם הבזאר שלו יפשוט רגל. אני לא מופתע לשמוע שחנויות קטנות מוכרות בגדים שנתפרו או עוצבו בארצות אחרות. אני כן מופתע לשמוע שהחנויות הגדולות מוכרות בגדים שנתפרו ועוצבו בארץ (באחוזים יותר גבוהים). את בטוחה? |
|
||||
|
||||
בטוחה רק לגבי חלק מהחנויות. אבל עדיין לא הבנתי: אם אתה,אני ועוד הרבה אנשים נחרים את "קסטרו" ונקנה אצל עזרא, תמי, עקיבא וחבריהם, ייסגרו סניפים של "קסטרו" וצוות העובדים יצומצם. למה הם פחות שווים? כי יש להם מנכ"ל? הרי כל סניף הוא בעצם מקביל ל"אופנת מנחם ובניו" |
|
||||
|
||||
בסופו של דבר ייסגרו סניפים, אבל לרשת גדולה יש רשת בטחון כלכלית והיא לא ממהרת לסגור סניפים; תמיד יש סניפים רווחיים יותר ורווחיים פחות, ומשכורות עובדי הסניפים הלא-רווחיים משולמות מרווחי הסניפים האחרים. האימפקט הכלכלי של אי-רווחיות גדול יותר על הבוטיק של ביטון. הרווחים הולכים ישירות לתשלום המשכנתא שלו, והוא יוכל לעמוד בהפסדים במשך זמן קצר הרבה יותר. |
|
||||
|
||||
וכבר אמרתי: אמנם אי-רווחיות תגרע ישירות מהמשכנתא של ביטון, אבל גם כל רווח הולך ישר למשכנתא שלו (לא כולל מס הכנסה). ברשת, אותו רווח מחולק (כלומר מפרנס) בין עשרות עובדים, והפסד משפיע בעקיפין על משכנתא של רבים יותר. לכן עניין רשת הבטחון לא משמעותי בעיני-מי שלא מחלק את רווחיו לא מחלק גם את הפסדיו, ובכל מקרה לפחות בחלק מהחנויות הגדולות עובדים על עמלות- זה ממש לא נכון שמשכורת הסניף הלא רווחי תתקזז עם הרווחי. אם לא קנית מענת המוכרת ויש לה אחוזי מכירה נמוכים היא תרויח פחות (ותוכל לשלם, ישירות, פחות משכנתא)ובסופו של דבר תפוטר. לא נראה לי שרשתות נוהגות להשאיר סניפים שאינם ריווחיים, היכולת לצוף על פני המים איננה מדידה. אתה מניח מראש שבעל הבסטה הוא עני ובמוכר ברשת יסתדר בלעדיך, בעוד שבפועל בהחלט ייתכן (ואף הגיוני) שבעל הבסטה, בהיותו בעלים בלעדי, הוא בעל יכולת שרידות גבוהה והרשת נאלצת לפטר עובדים ולסגור סניפים. עדיין לא מבינה את זה. |
|
||||
|
||||
האם את מדברת על מוכרות אינדיוודואליות בתוך סניפים, או שב"ענת המוכרת" התכוונת שהיא בעלת סניף והתייחסת לכל הסניף שלה? בתופעה הראשונה מעולם לא נתקלתי. חוצמזה, אי אפשר להניח שתמיד ענת שלנו תיפגע מאי-קנייתי בקסטרו, נכון? מדובר כאן בהעדפה כללית של חנויות קטנות על-פני רשתות, כך שקסטרו כולה נפגעת, ולא רק סניף ראש-העין. גם אם כל מה שאמרת נכון, עדיין היכולת של הרשת להתקיים גדולה משל נחום, גם אם זו אינה מדידה וגם אם סניפים נסגרים. עניין הרווח נכון, אבל אם המצב היה טוב וכולם היו תמיד מרוויחים לא היה צורך בדיון הזה; אנחנו מדברים בעיקר על זמנים רעים ועל היכולת לעמוד בהפסדים. הפסד ברשת הגדולה יכול להביא להמון צעדי חסכון שאינם קשורים לסגירת סניפים ולפיטורין: פחות השקעה בפרסום, עיכוב פתיחה ושיפוץ של סניפים, קיצוץ במשכורות הבכירים (מטרתנו!), הוצאת כלב השמירה לחופשה ללא תשלום. לנחום יש פחות ממה לקצץ והוא יסגור מהר יותר. |
|
||||
|
||||
איבדת את הקשר הדיון: הקופאית של עזרא לא שווה בעיני פחות מהקופאית בקסטרו. מה שכתבתי בתגובה הקודמת הוא רק תשובה לטענתך שצריך להעדיף את קסטרו כי שם יש יותר עובדים. הראיתי שבמבט כולל, מספר העובדים המושפעים יהיה אותו דבר אם אנשים מעדיפים חנויות גדולות או קטנות. ההעדפה שלי את בזאר נחום על פני קסטרו נובעת מההשוואה בין נחום עצמו לבין הבעלים של קסטרו. אגב, הטענה שמספר המועסקים יהיה אותו דבר, במבט כולל, היא רק קירוב; וגם אז זה רק ניחוש שלי. יכול להיות שמודלים כלכליים מורכבים יותר יראו תוצאה אחרת, לאיזשהו כיוון. חזי, למשל, טען מעלי שדווקא יותר אנשים יפגעו אם החנויות הקטנות יפסידו, אבל נדמה לי שהנימוק שלו עובד רק על הפסדים בטווח קצר, כך שזה לא עוזר לי. |
|
||||
|
||||
נחום, בימים טובים, גורף את כל הרווחים לכיסו, ומנכ"ל קסטרו מספק עבודה למאות עובדים ומתחלק בתשואה! אמנם בהחלט ייתכן שהוא אדם אמיד מאד, אך האם זו סיבה הגיונית להחרים אותו? זה נראה לי קטנוני ולא לעניין. לא כל מי שיש לו כסף גורם נזק למעמד הביניים. |
|
||||
|
||||
מנכ''ל קסטרו עומד בראש רשת שמגלגלת מליונים בשנה (גם בימים גרועים), כך שלמרות שחלקו ברווחים קטן, מדובר בסכום עצום. אפשר גם להניח, אם אין לך התנגדות, ש''ימים טובים'' אצל רוב העסקים בסדר הגודל של נחום הינם נדירים למדי, ושרוב העסקים הללו מצליחים רוב הזמן להחזיק את עצמם, ולהרוויח פה ושם, אבל לא יותר. הנחה מציאותית למדי, לדעתי. אצל רשתות, כאמור, גם מידת הצלחה בינונית לא מונעת בדרך כלל משכורת עתק מהמנכ''ל. לא נראה לי שירדן דיבר על חרם, והוא גם לא כתב שכל בעלי ההון גורמים נזק למעמד הביניים ושהם פיכסה. מדובר יותר ברצון לעזור לעסקים הקטנים לנשום אוויר, כפי שציינתי, אוויר לו הרשת הגדולה זקוקה פחות. אם נחום יאלץ לסגור את העסק, מי יודע מה יעלה בגורלו. סניפים של קסטרו שנסגרו יכולים להיפתח שוב בעוד שנה, אם פתאום תהיה דרישה. |
|
||||
|
||||
יש לי התנגדות. עסקים קטנים יכולים להיות ריוחיים מאד. ההכנסה החודשית שלהם יכולה להכפיל ולשלש בתקופה בינונית את משכורות המגזר הציבורי. מנכ"ל קסטרו מגלגל הרבה כספים כי הוא הבעלים של המון סניפים. זה לא חטא להרוויח כסף. בכל סניף של קסטרו יש קופאית, מנהל סניף וכולי, וכולם נהנים מזה שמנכ"ל קסטרו מרוויח טוב. אם יסגרו מחר את סניף קסטרו בבת-ים זה יגרום לפיטורי המנבל, המוכרים, הקופאים וכולי, ומעניין את הסבתא שלהם שאולי ייפתחו מחדש בעד שנה. ההנחה שעסקים קטנים צריכים צדקה ומנכל"ים הם ענקים עשירים ורעים היא סטיגמטית וחוטאת לאמת. נחום יכול היה להיות מוכר ב"קסטרו" ולהינות מהבטחון המדומה שאתה מדבר עליו, הוא בחר במגזר הפרטי. למה? א.כי יש שם יותר כסף שילך כולו לנחום. ב.כי רשת לא מעניקה בטחון יותר מעסק פרטי. כל סניף מכיל כוח אדם נפרד. מה כן? תנאי פיטורים אולי, אבל כל המגזר הפרטי מותר עליהם, כי הוא מעדיף לקחת צ"אנס עם עסק עצמאי משתלם. הכי הרבה הוא יכריז פשיטת רגל. מה שירדן אמר הוא, שלמעשה הוא מתעב באופן אי-רציונלי אנשים שלדעתו הם עשירים. בפועל אין כל הבדל בין רכישה ברשת לרכישה אצל נחום-להיפך, רכישה ברשת תומכת ביותר אנשים. ירדן מניח שעסק קטן איננו ריווחי, שהוא תמיד העסק היחיד של בעליו ומנכ"לים יכולים לחיות בלי רווחים.לכן הוא חש רתיעה ממנכ"ל קסטרו ומרחם על נחום. זה לא רציונלי. לא השתכנעתי. |
|
||||
|
||||
האם את מודעת לכך שיש הבדל בין "זה לא רציונלי" לבין "לא השתכנעתי"? |
|
||||
|
||||
זה לא רציונלי ולא השתכנעתי מזה. ביקשתי סיבה רציונלית להעדפת חנויות קטנות ולא קיבלתי אותה. (??) |
|
||||
|
||||
ביקשת סיבה רציונלית, וקיבלת סיבה רציונלית שלא משכנעת אותך, מה שלא הופך אותה לפחות סיבה או לפחות רציונלית, רק לפחות משכנעת. |
|
||||
|
||||
לא. ''אני שונא עשירים'' זו לא סיבה רציונלית. |
|
||||
|
||||
ו*לכן* אי אפשר לומר עליה שהיא לא משכנעת (בלי קשר לעובדה שזו לא הסיבה שניתנה). |
|
||||
|
||||
בלי קשר לעמדתי בדיון זה: "אני שונא עשירים ולכן אין לקנות אצלהם" - זה אכן טענה לא ראציונלית והיא אכן טענה ש*יכולה* להיות בלתי משכנעת. אפשר לשכנע (ולכן גם אפשר לא לשכנע) בעזרת טענות לא ראציונליות. תורת השיכנוע איננה יושבת על הראציו בלבד (ויש שיגידו שהיא בעיקר יושבת על דברים אחרים). (כמובן שבלי קשר לסיבה שניתנה/לא ניתנה) לא במקרה מבנה הנאום הקלאסי משאיר ללוגוס מקום צנוע במרכז הסנדביץ' הרטורי. |
|
||||
|
||||
בדיון לוגי, רק סיבות רציונליות יכולות לשכנע. |
|
||||
|
||||
אני שונא עשירים ולכן אני חושב שבאופן עקרוני ואידיאולוגי לחלוטין אסור לשלם להם המון כסף על מותגים, בעיקר בגלל העובדה המצערת שאין לי גרוש על הנשמה. |
|
||||
|
||||
האם אתה שונא את כל קבוצת העשירים, או את העובדה שאינך נמנה עליה? |
|
||||
|
||||
אני חושב שזה די ברור שצחקתי בהודעה למעלה (למרות שזה לא חוכמה להבין את בדיחות הקרש של עצמך). אני לא שונא את העשירים כלל. אני מתקשה לשנוא את השכבה הסוציו אקונומית שמחזיקה, באופן זמני, את כספי שלי. |
|
||||
|
||||
אם המנכ"ל מרוויח 400,000 ש"ח בשנה, לא יותר סביר שמרינה ויוסי מסניף פקיעין יהנו יותר אם הוא ירוויח רק 200,000 ש"ח בשנה, ושאר הכסף ילך למימון ימי כיף מרוכזים לעובדים? |
|
||||
|
||||
ואם המשכורת של המורים הייתה יותר נמוכה, לא יותר סביר שהיינו יכולים לבנות יותר כיתות ולתת יותר שיעורי העשרה? ואם ירדן יחרים את המנכ"ל וקסטרו תפשוט את הרגל, לא יותר סביר שהרבה יותר אנשים (פי עשרות) יפסידו מאשר אם נחום? זה שהוא מרוויח לא אומר שהוא לא מספק עשרות מקומות עבודה. זכותו להרוויח הרבה- אם תאסור עליו הוא לא יטרח להקים רשת. אתה לא מפסיד מזה שמהנכ"ל עשיר, ואם תכפה על כל מעסיק קיצוץ לא סביר לטובת ימי כיף הם יעדיפו לא להעסיק. זו המשמעות של שוק תחרותי ויש הרבה בעיות לשוק תחרותי, אבל היכולת להקים עסק משגשג איננה אחת מהן. מרינה ויוסי מסניף פקיעין קיבלו מקום עבודה (עם ימי כיף, אגב) בזכות זה שהמנכ"ל מעוניין לצבור הון ולהתרחב. מה הבעיה? |
|
||||
|
||||
האם קראת את התגובה האחרונה שלי (תגובה 134410 ובעצם גם את השתיים שלפניה) לפני שכתבת את הפסקה השניה? האם הבנת? האם יש לך מה להעיר? |
|
||||
|
||||
האמת היא שאני לא זוכרת שראיתי אותה, אבל עכשיו ראיתי, לא הבנתי ויש לי מה להעיר: אם נסתכל על העובדים אין הבדל בין רשת לחנות קטנה- סניפים נסגרים מחוסר לקוחות ממש כמו חנויות.זבנים בסניף מאבדים את עבודתם ממש כמו זבנים אצל נחום. אם אתה דואג לאזרחי ישראל הרי טוב תעשה אם תקפיד לקנות תוצרת הארץ, אבל מבחינת הקופאית, הזבן וכולי אין שום ערך לקניה בחנות שאיננה רשת- אין הבדל בין המועסקים. אבל אתה בפירוש אמרת לי שאתה מסתכל על ראש הפירמידה, ובגלל שנחום לדעתך עני ומנכ"ל קסטרו עשיר תעדיף את "בזאר נחום". כלומר ניפית את הדאגה למוכרים והמקפלים למינהם, ונשארת עם מרמור על שהמנכ"ל מרוויח יפה כשאנחנו במיתון. אתה מעדיף לעזור לבעל חנות קטנה. אני ציינתי, שכל סניף הוא למעשה "חנות קטנה" ואם לא קונים שם העובדים מפוטרים. בזמנים יפים, לעומת זאת, בעל החנות הקטנה גורף את כל הקופה בעוד המנכ"ל מתחלק ברווחיו עם עשרות ומאות עובדי הרשת. |
|
||||
|
||||
"אין הבדל בין המועסקים". יופי! זה מה שאני מנסה לטעון כבר אי אלו תגובות. *את* זו שטענת עד עכשיו לחוסר סימטריה - טענת שצריך להעדיף את קסטרו כי יש בו יותר מועסקים! ורגע אחר כך את שוב מדברת על כך שבזמנים יפים בעל החנות הקטנה גורף את כל הקופה, בניגוד לבעל הרשת. למה? סביר יותר שהוא יעסיק עוד עובד, וכמו כן שיפתחו עוד חנויות (שיתנו פרנסה לעוד אנשים). מכיון שאין הבדל בין המועסקים, אז אני מסתכל על ראש הפירמידה. למה? שאלה לא קלה. אני עושה את המקסימום שלי בפתיל עם יהונתן (תגובה 133932). אבל הנה שני דברים שאני *לא* אומר (ואודה לך אם תמנעי מלעשות קריקטורות לדעות שלי, זה מתחיל לעצבן קצת): שנחום עני, ושאני ממורמר על מנכ"ל קסטרו. |
|
||||
|
||||
לא עושה שום קריקטורות, תחסוך לי את זעקות הקש והחמס. ניסיתי להבין מה עומד מאחורי האידאולוגיה של העדפת חנות קטנה על רשת, מתוך מחשבה שאם זה כזה חיוני אולי אני אאמץ את זה בעצמי. רציתי להבין במה חנות עדיפה על רשת, אבל לא שמעתי שום נימוק שיערער על האינטואיציה הראשונית שלי, שהיא לא. לא ברור לי מה הטעם להסתכל על ''ראש הפירמידה'', תרומה חברתית בודאי שאין כאן. אבל זו, כמובן, לא ביקורת עליך ועל דרכך. אני פשוט אמשיך לקנות ב''גולף'' ולהרגיש טוב עם זה. תודה על זמנך. |
|
||||
|
||||
נשאל זאת אחרת: האם לדעתך שוויון כלכלי הוא ערך חיובי? אני לא שואל האם את בעד קומוניזם (אני מנחש שלא, וגם אני לא). שאלתי היא, נניח שיש שתי חברות (societies) זהות מבחינת הזכויות, החופש, וכו' של חבריהן, ונניח גם שנתוני העוני בשתיהן זהים - אבל מעל קו העוני, התפלגות ההכנסות שונה. האם תעדיפי את השוויונית יותר? אני כן. בפתיל עם יהונתן גיליתי (לא במפתיע) שקשה לי לנמק למה, אבל אני בחברה טובה: נדמה לי שרוב האנשים יצהירו על העדפה כזו. ואני חושב שהעדפה כזו צריכה לגרור העדפה של קניה בחנות קטנה. |
|
||||
|
||||
א. אם הן היו *זהות* בהכל ודאי הייתי מעדיפה את השוויוניות. אבל הן לא. ב.לא רואה איך זה גורר את זה, אבל ניחא. |
|
||||
|
||||
אני מסכים איתך עם הכל חוץ מזה: > נדמה לי שרוב האנשים יצהירו על העדפה כזו. >ואני חושב שהעדפה כזו צריכה לגרור העדפה >של קניה בחנות קטנה זה טיעון דמגוגי. אתה מציג בחירה היפותטית בין שתי מדינות ששוות בכל הנתונים חוץ מבהתפלגות ההכנסות. נכון שבבחירה כזו תהיה לרוב האנשים נטייה לבחור את השוויונית יותר. אולם זה לא אומר שהם צריכים להעדיף לקנות בחנות קטנה. א) העובדה שאנשים מעדיפים שוויון לא אומרת שההעדפה הזו חזקה. השיקול של הרצון לתרום לשוויון הכלכלי הוא כל כך שולי אצל רוב האנשים, ובצדק1, כך שברור שעניינים כגון נוחות, חנייה, מזג אוויר ומצב רוח יבואו מלפניו. ב) אם כל (או חלק ניכר) מהאנשים יחליטו לקנות בחנויות קטנות ולא גדולות תהיה לזה מן הסתם השפעה מסוימת על התפלגות ההכנסות, אבל בכלל לא ברור לאיזה כיוון. מן הסתם, מה שיקרה הוא שאותם אנשים יחזיקו באותן רשתות אבל יקראו לכל חנות ברשת בשם אחר, והלקוחות יאבדו את היתרונות שיש ברשת אחת גדולה שיש לה אחריות למותג שלה ולכן יותר רגישה לדעת הקהל. ------ 1 עובדה שלא מצאנו נימוקים טובים מדי |
|
||||
|
||||
כשכתבתי "העדפה כזו צריכה לגרור העדפה של קניה בחנות קטנה" כוונתי היתה (כמובן) בהנחה ששאר הגורמים שווים. שזו, כמובן, לא טענה מאוד חזקה (ואולי גם לא מעניינת במיוחד). כפי שגילית כתבה, הגורמים האחרים אף פעם אינם שווים: בערך שני שליש מקניות הבגדים שלי עצמי בשלוש השנים האחרונות היו בגרנד קניון בחיפה, רבות מהן בחנויות רשת (השליש האחר היה בתל-אביב, ומשהו בחו"ל). קצת מתסכל אותי, אבל יש אסונות יותר גדולים. |
|
||||
|
||||
לבקר התנהגות אידיאולוגית מסוימת בטענה 'מה יקרה אם כולם יעשו ככה' היא ביקורת טפשית, בעיקר כשבאותה הזדמנות טענת שההעדפה הזאת לא חזקה. ברור שהמהלך האידיאולוגי של ירדן (ושלי) לא ישנה באורח משמעותי את חלוקת ההכנסות; לכל היותר, הוא יאפשר לעוד 2-3 חנויות קטנות לשרוד. המטרה היא הזזת נקודת האיזון בכמה מילימטרים לכיוון הרצוי עבורנו; איום בשינוי שיווי המשקל אם מספיק אנשים יעשו כמונו הוא לא ריאלי בהתחשב בסדרי הגודל. |
|
||||
|
||||
שאם במקום קסטרו יהיו 10 'בוטיק נחום', הכסף ילך ליותר אנשים, ואף אחד מהם לא יהיה עשיר כקורח. לומר שמנכ"ל קסטרו צריך להרוויח הרבה כסף כי אחרת לא יפתח רשת זו הנחה מעגלית: מצדי, שלא יפתח רשת, אלא יפתח 'בוטיק שמעון'. ועוד תשעה אנשים יעשו כמוהו, והם יעסיקו אותו מספר אנשים, בעלות נמוכה יותר. שלא לדבר על זה שמנכ"ל קסטרו, בגלל שהוא מגלגל כ"כ הרבה כסף,גם יכול לקחת את הכסף הזה והוציא אותו בחו"ל, או להמר בבורסה, בלי שתהיה לו אחריות אישית על הכסף. לעומת זאת אם נחום הימר בבורסה את רווחיו הבוטיק, והפסיד, הוא יאכל אותה בעצמו. |
|
||||
|
||||
זה לא סביר. אני מסכים איתך שזה נשמע סביר. זה אפילו שכנע הרבה אנשים שעשו את הנסיון הזה והקימו מדינה שבה כולם היו צריכים להרוויח אותו הדבר. התברר שבמדינה הזו המצב היה הרבה יותר גרוע לכולם, אפילו למרינה ויוסי מסניף פקיעין. אם תסתכל על מדינה שבה אי השוויון גדול אפילו יותר כמו ארה"ב, אז תגלה שבה האדם הפשוט (למשל האדם שמרוויח משכורת חציונית) מרוויח יותר (אני חושב שבערך פי 2) מאשר האדם הפשוט בארץ. נכון שאני סופר בדולרים, אבל גם בהשוואה של רמת חיים, האדם הפשוט שם חי ברמה יותר גבוהה. אני לא שולל על הסף את ההנחה שאם יורידו לעשירים את המשכורת זה ישפר את מצב העניים, אבל מהנסיון ההיסטורי רואים שבהחלט ייתכן שהדרך לשפר את מצב העניים היא להעלות את המשכורת של העשירים. |
|
||||
|
||||
נסה להשוות בין מדינות סקנדינביה הסוציאליסטיות לארה"ב, ולא בינינו לארה"ב. כמו-כן, עצם העובדה ששוויוניות מוחלטת לא עובדת, אינה מוכיחה שצמצום פערים אינו טוב לחברה. בקיצוניות השניה, ניסינו כבר מצב שבו ל- 0.01% מהאנשים היה 95% מהרכוש (למשל, בצרפת לפני המהפכה) וגם זה לא ממש עבד. |
|
||||
|
||||
אני לא יודע מספיק נתונים על מדינות סקנדינוויה אז אם נתת את הדוגמא, אולי תפרט קצת יותר. אשמח אם תוכל לענות לי לפחות לחלק מהשאלות הבאות: א. האם במדינות סקנדינוויה אין אנשים שמרוויחים מאות אלפי שקלים לחודש? (למשל כמה מרוויח מנכ"ל נוקיה?) ב. מה המשכורת החציונית במדינות סקנדינוויה? האם היא הרבה יותר גדולה מהמשכורת החציונית בארה"ב? ג. במה בדיוק מתבטא הסוציאליזם במדינות הללו? האם נכון לאמר שזה הבדל של 180 מעלות מהמשטר בארה"ב או אולי שני המשטרים האלו יותר דומים משונים. ד. האם אתה חושב שישראל יכולה להרשות לעצמה לאמץ את החוקים הנדיבים של מדינות סקנדינוויה? |
|
||||
|
||||
את רוב ההנחות שייחסת לי ולירדן המצאת: לא אמרנו שהמנכ"לים רעים, שאנחנו מתעבים מישהו או שעסק קטן צריך צדקה. קסטרו לא תוכל לחיות בלי רווחים, אבל ההנחה האישית שלי כשאני בא לקנות בגד היא שרוב תושבי ישראל דווקא קונים בקסטרו ועוד איך, משלל סיבות שפורטו בתגובות כאן (כי זה אופנתי, בעיקר), כך שלנחום סכנה גדולה יותר של קריסה מחוסר רווחים. בזכות זה הרשת הפכה לרשת: היא מוכרת משהו אופנתי שתמיד יימכר במידה רבה למדי. אני דבק בעמדתי: בשנתיים האחרונות נסגרו אלפי עסקים בישראל. כמה מהם היו רשתות גדולות? נכון שמדי פעם שומעים גם על רשת בקריסה, אבל במקרים רבים זה נובע מסיאוב, מניהול כושל ומפרסום מוגזם. בכלל לא דיברנו על סיבות נוספות להעדפת חנות קטנה: יחס אישי יותר, חנות (ומוכרים) פחות סינתטית, גמישות במחיר. לא קשור לדיון אבל בהחלט רלוונטי עבור אנשים רבים כשהם באים לבחור בין חנות קטנה לרשת. כתבתי דברים נוספים בתגובה 134297. |
|
||||
|
||||
אם אתה, אישית, רוצה לתרום צדקה ולקנות ממישהו שאתה יודע שהוא בקשיים זה נהדר. אבל אין כאן אידאולוגיה להמונים- אם כולם יעזבו את הרשת היא תתמוטט. אם כולם יקנו בבסטה מול סניף קסטרו רמלה הוא ייסגר. העסקים שנסגרו- כולל גם המון סניפים של רשתות, כמובן. סיאוב- לא טיעון רציני. אם רשת מוכרת מוצר טוב ואופנתי, הציבור אמור לרצות לתגמל אותה ולא להעלים אותה מהמפה.הרבה רשתות התחילו מחנות אחת קטנה וטובה. העדפה אישית זה משהו אחר, אני פשוט ניסיתי להבין מה הנזק שאני גורמת בדלגי על ''בוטיק מזל'' בדרך לקניון. שום נזק, ככל הנראה. אני יכולה לישון בשקט. |
|
||||
|
||||
מה לדעתך הוא עולם טוב יותר? זה שבו יותר אנשים עובדים במסגרת תאגידית ופחות הם ברשות עצמם (או בעסקים קטנים) או להיפך? (אם אפשר, התעלמי מהנושא הספציפי של ביגוד והתיחסי לשוק המודרני ותאגידיו בכללותו). מה יותר עדיף? תאגיד או שניים, שמספקים לנו מוצרים בנושא מסוים (ומתחרים אחד עם השני) או המון חברות ועסקים קטנים שנאבקים ומתחרים בהמון חברות ועסקים קטנים אחרים? |
|
||||
|
||||
''עולם טוב'' הוא עולם משולב, בו אתה יכול לבחור בתאגיד, או לא בתאגיד. לתאגידים יש גם הרבה יתרונות. |
|
||||
|
||||
לפני כמה ימים ראיתי רשימה של מנכ"לים בישראל לפי עלות השכר שלהם, כולל אחוז העלות הזאת מתוך סך רווחי החברה. מתוך עשרה מנכ"לים (היקרים ביותר בישראל, כאמור), שניים או שלושה עבדו בחברות עם *הפסדים*. כלומר שלא רק "מידת הצלחה בינונית לא מונעת בדרך כלל משכורת עתק מהמנכ"ל" - לפעמים גם חוסר הצלחה מוחלט אינו מונע זאת. |
|
||||
|
||||
גם ראש הממשלה ושר האוצר משתכרים יותר משכר מינימום. |
|
||||
|
||||
וברצינות, הנתונים שהצגת כרגע הם מזעזעים. מעניין אותי לדעת מה יש לתומכי הקפיטליזם הקיצוני כאן להגיד עליהם. |
|
||||
|
||||
ועד שתומכי הקפיטליזם הקיצוני כאן ימצאו את הזמן, אני אגיד שאם מנכ"ל העביר את החברה שלי מהפסד של 500 מיליון ש"ח בשנה להפסד של 20 מיליון ש"ח בשנה, אז כל הכבוד לו, וכיוון שעם כבוד אי אפשר לקנות במכולת (המכולתניק קפיטליסט קיצוני), אני צריך גם לשלם למנכ"ל משכורת ההולמת את ההישג. אני אוסיף שאם אני הבעלים של תחנת טלוויזיה מסחרית שהתחילה לפעול רק לפני שנה ואני אשלם רק למנהל שיבטיח לי שהחברה תרוויח בשנה הראשונה לפעולתה, אז אני אפקיד את החברה שלי בידיו של רמאי. בקיצור, אני לא יודע איך דובי החליט שבאותן חברות יש "חוסר הצלחה מוחלט" של ההנהלה, אבל הרווח לבדו הוא בוודאי לא מדד טוב. |
|
||||
|
||||
או. קיי, תוסיף את גורם הצמיחה - ואת גורם הזמן. עדיין, החברה צריכה להראות ביצועים פיננסיים נאותים 1 וארוכי טווח כדי להיחשב "חברה טובה". כשמנכ"ל של "חברה גרועה" (גרועה לאורך זמן, לא בגלל רבעון או שניים של מיתון) מקבל "משכורת טובה", אפשר להסיק שמישהו נרדם בדירקטוריון. 1 כמו בדוגמה שהבאת למשל. אם המגמה של צמצום הפסדים ומעבר לרווח תימשך, החברה על דרך המלך. |
|
||||
|
||||
נקודה חשובה שנשכחה. הנתונים ה''מזעזעים'' באותו דוח שייכים לחברות ששיכות לציבור כלומר חברות שמניותיהן נסחרות בבורסה ולא חברות שיש להן בעלים פרטיים. כלומר אם החברה הייתה באמת שלך, המנכ''ל שלה היה מרוויח הרבה פחות בין אם היא הייתה ריווחית ובין אם היא הייתה מפסידה מאשר חברה ששיכת לכמה מאות אלפי בעלי מניות (שחלקם הם בעלים בעקיפין דרך קרנות השתלמות וקרנות פנסיה ואינם מודעים לחגיגה שמתרחשת על חשבונם). |
|
||||
|
||||
כבר כתבתי על כך שרווחי החברה אינם מדד טוב במיוחד לביצועי המנכ"ל. הנה מדד אחר: משאל "הארץ" בקרב משקיעים ואנליסטים מגלה: מרבית המנהלים בעלי השכר הגבוה ביותר מצדיקים את שכרם. (המשאל התייחס כמובן רק לחברות ציבוריות). נדמה לי, אגב, שלפי הערכת "דה מרקר", בעלי המשכורות הגבוהות ביותר בישראל אינם בחברות ציבוריות אלא דווקא בחברות פרטיות. |
|
||||
|
||||
ומה אם נחום מעסיק עוד מישהו (נדמה לי שברוב חנויות הבגדים זה המצב)? ומה אם לא, אבל אם תהיה לו קצת יותר קליינטורה אז הוא יעסיק עוד מישהו? כפי שכתבתי קודם, קסטרו מספק עבודה למאות עובדים, אבל גם במאות החנויות הקטנות שמתחרות בקטסרו (ושירוויחו יותר אם רבים ינהגו כמוני) עובדים (ביחד) מאות עובדים. ובמטותא ממך, אני לא שונא את מנכ"ל קסטרו ולא חושב שהוא איש רע. |
|
||||
|
||||
הבגדים של ''קסטרו'' הם תוצרת סין, ''מנגו'' תוצרת סין והודו, ו''זארה'' תוצרת סין וספרד. אבל אם התכוונתם לחנויות גדולות יותר אז אני אחזור לפינה. |
|
||||
|
||||
הדרך הכי טובה להשיג שוויון כלכלי, לדעתי, היא דווקא לתמוך בתאגידים. למעט שכבה מצומצמת (עד כדי חוסר משמעות) של בעלים או מנהלים בכירים מאוד, לתאגידים כדאי שכולם יהיו זהים עד כמה שאפשר, ויחיו בתנאי מחיה נוחים שיאפשרו להם לרכוש את מוצרי התאגיד (הנרי פורד וכול הסיפור הזה). אבל אני לא מתכוון להכריח אותך להיכנס לזה. סתם הנימוק של ''טעמים אידיאולוגיים'' נשמע לי מוזר כשחשבתי על התאגיד שאתה עובד בשבילו. |
|
||||
|
||||
טוב, בינתיים אני נכנס: המון הנחות עשית במשפט אחד (אמנם ארוך). גם אם השכבה המאוד-מאוד-עשירה מצומצמת עד איש אחד, היא מאוד משמעותית ובעייתית בעיני (למה? לא בטוח, לזה אני לא רוצה להכנס). לתאגידים כדאי שכולם יהיו זהים? א. אני לא בטוח, ב. גם אם כן, מי אמר שזה מה שירצו המנהלים שלהם? (מכיר את התיאוריות, הבעייתיות אמנם, שטוענות שהעשירים ששולטים בכלכלה רוצים להיות יותר עשירים יחסית, ולא אבסולוטית?) ג. גם אם כן, מי אמר שהם יכולים לגרום לכך, או אפילו להשפיע בצורה משמעותית? ולעניין תאגיד הענק שמשלם את משכורתי אני גם לא רוצה להכנס יותר מדי; אומר רק שעוד לפני שעבדתי שם סימפטתי אותו הרבה יותר מאשר כמה תאגידים אחרים בתחום; למעשה, אפשר אפילו לומר שסימפטתי אותו... (בזכות השקעותיו במו"פ, גם כזה שלא ברורה תועלתו המיידית. עזרה גם העובדה שבעליו ומנכליו לא ידועים בעושרם האגדי). |
|
||||
|
||||
אני מניח שהדברים שאני אומר הם בגדר הנחות מקובלות: א. לתאגידים כדאי שכולם יהיו זהים בגלל שההצדקה הכלכלית לקיום התאגיד (על פני החברות הקטנות) מצויה ביכולת שלו לממן את כול הכרוך בייצור המוני, שיווק ופרסום בקנה מידה רחב וכדומה. ככל שתהיה זהות בין אנשים הרגלי הצריכה שלהם יהיו דומים, וממילא ההצדקה הזאת תהיה חזקה יותר. ב. לא מכיר. מנהלים מתקדמים בארגון כי הם מזדהים עם ערכי התאגיד. הקריטריון להתקדמותם הוא המידה שהם מצליחים בתפקיד, מכול מני בחינות (גם להתחנף לבוס עשוי להיות חלק מתרבות תאגידית). ההתאמה לערכי התאגיד היא גם סיבה להתקדמותם, וגם תוצאה ממנה (חיברות, והערך העצמי שנגזר מהזדהות עם התאגיד). ממילא ככל שתתקדם במעלה הפירמידה תגלה שמטרותיהם של המנהלים תואמים למטרות התאגיד. ג. כל מני הוגים וחוקרים, אבל זה לא התחום שלי. בכול אופן, גם אם אני לא יודע להוכיח זאת, נשמע לי סביר שככל שתגדיל את המשאבים המצויים בידי התאגידים, תגביר את היכולת שלהם להשיג את מטרותיהם. דווקא הנושא שאליו אתה לא רוצה להיכנס נשמע לי העקרוני ביותר, אבל לא רוצה לא צריך. המשפט בהודעה שלך ארוך בהרבה משלי (ספרתי), והנימה האפולוגטית כשאתה מדבר על מקום עבודתך משעשעת (ומיותרת. גם אם ניסיתי לסנוט בך, אתה לא צריך להתייחס לזה ברצינות) |
|
||||
|
||||
כל אחת מההנחות שלך סבירה, אבל בצירוף שלהן קורים דברים מעניינים: אתה טוען שלתאגידים הגדולים כדאי שיהיה שוויון, ולכן הם ידאגו לכך. איך יוכלו לדאוג לכך? אולי אם הבעלים עשיר מספיק, הוא יכול להשפיע על פוליטיקאים. אבל מה יעשו הפוליטיקאים? הדרך להשיג יותר שוויון היא מדיניות רווחה פרוגרסיבית. דא עקא, זה אומר מס גדול יותר על העשירים. לא ברור אם זה כדאי או לא לחברה; ברור שזה לא כדאי לבעלים ולמנהליו הבכירים. |
|
||||
|
||||
טוב, זה ניתוח מעניין. הרשה לי לשאול משהו אחר. למה אתה מעדיף שוויון על אי-שוויון, ומה פשר ההסתייגות ''במסגרת כלכלה חופשית'' (אני מניח שאתה לא מתכוון שבמסגרות אחרות אתה מחייב אי-שוויון, ולא ברור לי מה משמעות השוויון, והמשמעות של התנהגותך כצרכן כזה במסגרת כלכלה חופשית).(כן, אני יודע שזה שוב משפט ארוך מדי). |
|
||||
|
||||
ההסתייגות "במסגרת כלכלה חופשית" פירושה שערך השוויון נופל בעיני בחשיבותו מערך החירות הכלכלית (עד כדי מס הכנסה). כלומר - איני תומך בקומוניזם. למה אני מעדיף שוויון? אין לי כרגע בראש משנה מסודרת. הבה נתחיל בקטן: מתוך חוש צדק. אינסטינקטיבית, נראה לי לא הוגן שאיש אחד יהנה מכל טוב העולם, ואחר ילחם על צרכיו הבסיסיים. שמעתי לפני כשנה הרצאה שעשויה לעניין דווקא אותך. היא היתה של פילוסוף צעיר, (סיים דוקטורט לא מזמן; לא ידוע לי אם הוא התקבל לסגל כלשהו) שאת שם משפחתו שכחתי ושמו הפרטי אייל (נדמה לי). היה לו טיעון די מבריק, שאני לא יכול לשחזר, שהראה שתורת הצדק של ג'ון רולס לא מובילה למשטר כלכלי ליברלי (כפי שחושבים כולם, כולל רולס עצמו), אלא לקומוניזם. |
|
||||
|
||||
נראה לי שהפסקה האחרונה נועדה לרמוז שאתה יודע מה הולכת להיות שאלתי הבאה. אבל אני נודניק, ולכן אשאל בכל זאת: התפיסה הכללית שלך לגבי הצדק ("נראה לי לא הוגן שאיש אחד ייהנה מכל טוב העולם, ואחר ילחם על צרכיו הבסיסיים") מתממשת גם במדינת רווחה. המדינה דואגת לצרכיו הבסיסיים של כל אדם, מתוך המשאבים שהיא נוטלת מאלו שנהנים מכל טוב. למה לשאוף לשוויון? |
|
||||
|
||||
כן ולא. ידעתי מה תהיה שאלתך הבאה, אבל לא בגלל זה כתבתי על ההרצאה של אותו אייל (זה טפשי, שהרי ממילא אין לי שמץ יכולת לשחזר את הטיעון). המטרה היתה שאולי שמעת עליו, או שיהיה לך חשק להתעניין. מדינת רווחה היא דווקא המודל הכלכלי המועדף עלי, מבין אלו שאני מכיר. אני מניח ששאלתך היא כזו: נניח שיש שתי מדינות רווחה, שבשתיהן לכל האזרחים יש מינימום סביר של מזון, בריאות, חינוך וכד'. ובאחת חלוקת ההכנסות שוויונית יותר מבשניה. למה הראשונה עדיפה בעיני? רגע, זו שאלה פתוחה מדי. הבה נישאר איפה שהתחלנו. נניח שנחום מבזאר נחום בהחלט אינו במצוקה כלכלית, אלא נמצא היכנשהו סביב חציון העושר, ואילו יעקב קסטרו, הבעלים של, גר בוילה בסביון. ואני צריך לבחור למי מהם לתרום חמישים שקל. אני לא יודע למה אני אבחר בנחום - אבל אם אנו מציגים זאת כך, ושאר הגורמים הם זהים (האיכות והיופי של החולצות שהם מוכרים), האם אתה תבחר אחרת? האם מישהו מהקוראים יבחר אחרת? האם ההעדפה שלנו לנחום אינה עד כדי כך חזקה שהיא יכולה להתגבר גם על פער קטן באיכות החולצות לטובת קסטרו? |
|
||||
|
||||
בנוגע לאותו אייל, זה אכן נשמע מעניין. אין לי מושג איך להתעניין (בלי להגיע למצבים קומיים), אבל אם תיזכר בעוד פרטים אני אשמח אם תכתוב לי. לנושא עצמו, אני לא בטוח שאני מבין למה אתה מתכוון. מה זאת אומרת "צריך לבחור למי מהם לתרום חמישים שקל"? אני לא תורם כסף לאף אחד, אני הולך לקנות חולצה. אלא אם כן, כמובן, אני שואף לשוויון ומנסה באמצעות ויסות הקניות שלי להקטין את הפערים. אבל אז השאלה בעינה עומדת: למה שוויון? |
|
||||
|
||||
קודם כל, אני מסכים איתך ששוויון כלכלי הוא לא הערך הכי חשוב בעולם, והרבה דברים חשובים יותר ממנו. המרדף אחר השוויון נודע לשמצה על כך שהקריב בדרך את אותם ערכים שחשובים יותר. עם זאת, אני אנסה להסביר מדוע בכל זאת לדעתי שוויון זה דבר טוב: אני חושב שאת האינסטינקט ששוויון זה דבר טוב כמעט כולנו משתפים. כאשר אדם שומע שמישהו מרוויח 400,000 ש"ח לחודש הוא ישר מתמלא קנאה וחושב שזה בטח בא על חשבונו באיזושהיא דרך.1 לכן, בגלל תכונה זו, אפשר לאמר ששוויון עושה את האנשים מאושרים יותר מאחר ואפילו אם יהיה להם כל מה שדרוש לחיים טובים ונוחים, עדיין עצם העובדה שלשכן שלהם יש יותר תגרום להם סבל.2 הנימוק הכי "רציונלי" שאני יכול למצוא מדוע שוויון הוא דבר טוב הוא שיש קורלציה בין הכוח הכלכלי של קבוצה לכוח הפוליטי שלה. לכן, במדינה שיש בה אי-שוויון כלכלי גדול לאורך זמן עלול להתפתח אי-שוויון חריף בכוח הפוליטי שעלול לפגוע בערכים אחרים, חשובים יותר מהשוויון, כגון זכויות האזרח וכו' ---------- 1 יש את הבדיחה הישנה על האיכר הרוסי שאמרו לו שהוא יכול לקבל איזו משאלה שירצה, אבל שכנו יקבל פי שניים (אז הוא ביקש שיוציאו לו עין אחת). 2 מצד שני נראה לי שמאחר ובדרך כלל אנשים חיים בסביבה שבה כולם מרוויחים בסדר גודל דומה, אפשר למנוע את הסבל הזה אפילו בחברה מאוד לא שוויונית. |
|
||||
|
||||
הטיעון הראשון שלך לא מלהיב אותי. ראשית, אני לא חושב שהוא מוכיח ששוויון הוא שאיפה של בני-אדם. לכל היותר הוא מוכיח שאנשים מקנאים במי שמצליח. למען האמת, נראה לי שבאותה מידה הוא טיעון לטובת זה שכל אחד רוצה שיהיה לו יותר מלחברו. ואם כך, במצב של שוויון איש לא יהיה מאושר. שנית, אם נקבל את הטיעון הזה – למה להחיל אותו רק על טובין כלכליים? שלישית, בהתאם להערה 2 שלך, על קבוצת-ההתייחסות (הערה שנראית לי מאוד נכונה), הייתי מציע לירדן לקנות דווקא בקסטרו. הנימוק השני שלך דווקא מעניין, וזה הנימוק מסורתי של הסוציאל-דמוקרטיים. אני לא בטוח שהוא הכרחי: חסידי הדמוקרטיה האליטרית יגידו שדווקא שימור הכוח הפוליטי בידי קבוצות אליטיסטיות מבטיח את שמירת הדמוקרטיה. יותר מזה, אחרי מה שירדן כתב על תאגידים לפני כמה מלבנים, אני חושב שהוא מתקרב לאסכולות של חוקרים של אי-שוויון שמפרידים בין אי-שוויון שמופיע בכל התחומים, ו"אי-שוויון מפוזר", כזה שחלוקת המשאבים החברתיים לא-שווה אבל שונה מתחום לתחום: אותם אלה שמחזיקים בהון לא בהכרח מחזיקים ביוקרה אינטלקטואלית, צבא או שליטה ביורוקרטית (רוברט דאל, אם אני לא טועה. מעניין איפה דובי), ולכן לא מודאגים ממצב של ריכוז ההון בפני עצמו. האם מצב שיש עשרים נחום בשוק ששווים לקסטרו אחד מניח את דעתך? |
|
||||
|
||||
קודם כל, אני אישית לא חובב שוויון כלכלי כזה גדול1, ונטיית הלב שלי היא להעדיף לקנות בקסטרו ולא אצל נחום. מההבנה שלי את הפתיל גם ירדן אינו שם את השוויון הכלכלי בראש מעייניו. אני בטוח שיש פה אנשים שיכולים להציג עמדה יותר נלהבת בעד השוויון. עם זאת, מאחר וכסף ניתן להוריש, ומאחר וכסף נמשך לכסף, התחושה שלי היא שללא שום מנגנון מתקן, מצב של אי שוויון כלכלי נוטה להעצים את עצמו. נראה לי שבמקרה כזה, יש סיכוי טוב שתוך מספר דורות אותה קבוצה תחזיק בכל סוגי המשאבים. זה לא יהיה כל כך נורא אם אפשר יהיה לסמוך על הקבוצה הזו שתשמור על הערכים שבאמת חשובים לי (כגון זכויות אזרח ורמת חיים סבירה לרוב האנשים), אבל יש לי חשש שאי אפשר יהיה לסמוך עליה שתעשה זאת2. ------ 1 ראה תגובה 134160 ותגובה 134456 2 יש לך דוגמאות של מדינות אמיתיות (ולא תאורטיות) שבהם הוכח שריכוז הכוח בידי אליטות משמר את הדמוקרטיה? |
|
||||
|
||||
מדינות אמיתיות? אנגליה היא הראשונה שקופצת לי לראש. אבל נדמה לי שהטענה של חסידי הדמוקרטיה האליטרית היא יותר רחבה: הם חושבים שכל דמוקרטיה יציבה מבוססת על שליטה של האליטות. זאת לא רק גישה נורמטיבית, אלא גם גישה לניתוח המצב. אני חושב שהטענה שלך טובה. אני רק לא בטוח שהיא עונה במדויק לשאלה. השאלה היא למה שוויון הוא *ערך* שאליו יש לשאוף (בכפוף להיררכיה של ערכים). אתה מראה ששוויון הוא אמצעי ליישום ערכים אחרים. זה חשוב כשאתה מתכנן מנגנוני חלוקה במדינה, אבל אין לזה קשר לשאלת הערכים. |
|
||||
|
||||
אני מסכים איתך שלא עניתי על השאלה מדוע שוויון כלכלי הוא *ערך* בפני עצמו, בגלל שבאמת לדעתי עיקר חשיבות השוויוון הכלכלי הוא כאמצעי. אני חושב שבמידה מסויימת זה נכון שדמוקרטיה מבוססת על שליטה של אליטות, אבל נראה לי שהדמוקרטיה זקוקה גם למוביליות חברתית מסויימת ולאפשרות של אנשים חדשים להצטרף לאליטות האלה. במצב שבו יש אי-שוויון כלכלי ואי-שוויון זה הולך ומתחזק מדור לדור (מאחר והכסף עובר בירושה ורק צומח), נראה שלא תהיה מוביליות כזו. |
|
||||
|
||||
אני חושב שלאליטרים יהיו שלוש תשובות עיקריות למה שאתה אומר. ראשית, תשובה שנובעת מההשקפה השמרנית-ליברלית שהם מחזיקים בה, היא שהפוליטיקה היא הגורם המשפיעה ביותר על החברה, ולא הכלכלה. הרעיון שחלוקת ההון בחברה היא זאת שיוצרת את מבנה-העל ואת מוקדי הכוח הוא רעיון מרקסיסטי במקורו, שבאמת מוביל לתפיסה הפוכה מהתפיסה האליטרית. שנית, הם טוענים שלשכבות אוכלוסייה רבות – בעיקר הנמוכות שבהן – יש נטיות אוטוריטאריות רדומות. הדמוקרטיה מתקיימת, למעשה, בגלל האדישות של השכבות הנמוכות לפוליטיקה, ומצד שני, הנהגה של האליטות שמבינות ומאמינות בערכים מודרניים. שלישית, הם טוענים לתחרות בין אליטות על ההנהגה. הם לא נגד דמוקרטיה, הם פשוט משנים את ההגדרה: דמוקרטיה היא לא שלטון העם ולא נועדה לבטא את רצונו, אלא, מסירת היכולת לשלוט כל פעם לאליטה אחרת, ע"פ בחירת העם. התחרות מהווה תמריץ להתנהג לטובת העם. |
|
||||
|
||||
בעיה נוספת באי-שוויון כלכלי היא שזה יכול לגרור אי-שוויון משפטי. לא רק בתביעות פליליות אלא בעיקר בתביעות אזרחיות שבהם יש יתרון עצום למי שיש לו יותר כסף לעורכי דין. ראה: "ווידויו של עד מומחה" "חברת ניסן לוקחת לעוזי ניסן את כתובת האתר" |
|
||||
|
||||
אם וכאשר אפתח אתר אינטרנט בשמי, האם אני עשוי להיתבע ע"י מערכת "האייל הקורא"? |
|
||||
|
||||
התהלכה פעם הלצה שמיקרוסופט, או סאן, לא זוכר בדיוק, תבעו את איי יאוה (Java) על שימוש בשם שמור. |
|
||||
|
||||
אין בינינו ויכוח על הטענה שאי-שוויון בתחום אחד עשוי לגרור אי-שוויון בתחומים נוספים. מכאן ועד להסיק ששוויון זה דבר טוב נשמע לי מופרך. מכיר את "הריסון ברגרסון" של וונגוט? הקלילים הולכים עם משקולות על רגליהם, לחכמים מוצמד מתקן רעש לאוזניהם למנוע ניצול בלתי הוגן של שכלם... |
|
||||
|
||||
דובי היה באנגליה. הוא גם לא כל כך מכיר את הגותו של דאל, ולא מכיר את הרעיון עליו כתבת. |
|
||||
|
||||
גוגל זוכר שקוראים לו ניר אייל. יותר מזה לא הצלחתי להוציא הרבה. אני בעצם לא בטוח אם הטרחה שווה: אני יכול להעיד שהוא מרצה מאוד מוצלח, אבל אני לא עד מומחה למוצלחותו של הטיעון: זה פשוט לא התחום שלי. הצעתי את השאלה "למי תתרום חמישים שקל" בנפרד מקנית החולצה (כן, התבלגן לי קצת; עכשיו אני אנסה לעשות סדר), סתם כניסוי מחשבה. נניח שאתה אכן צריך לתרום חמישים שקל, בלי שום חולצה בעניין. אם אתה בוחר בנחום, למה? אולי אתה יכול למצוא מכאן נימוק בזכות השוויון (כמו בועז מעלי). השלב הבא הוא להניח שכל אחד מהם מנסה למכור לך חולצה זהה, במחיר זהה, וכל שאר הפרמטרים זהים חוץ מעושרו של המוכר. במי תבחר? השלב הבא הוא הבחירה בין בזאר נחום לחנות של קטסרו... |
|
||||
|
||||
ברור שתתרום לעשיר! מי תעדיף שיחשוב עליך טובות? נחום או מנכ"ל קסטרו? |
|
||||
|
||||
זה באמת טיעון יפה. אבל, במחשבה שנייה, הוא לא עונה לשאלה למה להעדיף שוויון. הוא מקסימום אומר לי שבמצב המצוי רובנו נעדיף שוויון. אולי זה אינסטינקט, אולי קונבנציה, בכל מקרה זה לא נוגע לשאלה הנורמאטיבית. ואם אנחנו כבר במילא בקטע של המבקרים של רולס, אני אקשר את זה לדיון שלנו. אחד המבקרים החריפים ביותר של רולס, רוברט נוזיק 1, מעלה את הביקורת הבאה (אחת מרבות) על המצב המקורי של רולס: בחיים הממשיים טובין אינם באים מעצמם, בלי כל מאמץ מצד אלו שזוכים בהם. בחיים יצירת טובין מחייבת אינטליגנציה, חריצות, וויתור על דברים אחרים כדי להשיג את הטובין. במצב המקורי האנשים מאחורי מסך הבערות לא מכירים כלל את הגורמים האלה ומתייחסים לכל הטובין כאל מן שירד מהשמיים – הם לא עבדו בשבילו. לכן, הניסיון לייצג את המציאות באמצעות סוג כזה של ניסוי מחשבתי הוא מופרך מלכתחילה כי הוא לא יכול לשקף משהו הדומה למצבם של האנשים במציאות. באנלוגיה כמעט מתבקשת למצב שאתה מתאר, זה הכסף שלי. הרעיון לתרום אותו למי ש(לפי ההגדרות שלך) לא זקוק לו, רק בגלל שהוא פחות עשיר ממישהו אחר, נשמע לי מופרך. לכן, למרות שאהבתי את ניסוי המחשבה הזה, הוא לא מתחבר בשום דרך שאני יכול לראות אל המציאות. 1 מישהו סיפר לי שג'ון רולס ורוברט נוזיק ישבו בחדרים עם קיר משותף בהרוורד, ובחדר מולם ישב רוברט גרנר. נחמד לחשוב שהפעילות החשובה בתחום של תיאוריות אתיות-נורמאטיביות במאה העשרים נעשתה בסה"כ במתחם של כמה עשרות מטרים מרובעים, או שכשנוזיק כותב משפט כמו "אני לא מבין למה רולס מתאמץ לכתוב עוד 583 עמודים כשאפשר להפריך הכול על בסיס עיקרון החלוקה בעמוד 4" בדיוק רולס מציץ בדלת ושואל אם יש לו סיגריה. |
|
||||
|
||||
בהודעה למעלה הבאתי ביקורת של נוזיק על רולס. במקרה ובהקשר אחר נזכרתי היום בנימוק יפה של נוזיק לביקורת הזאת. אני כותב את זה סתם למקרה שזה מעניין מישהו. הטענה של רולס היא של "צדק כהוגנות". לדעתו, כללי חלוקת הטובין שלו הם הצודקים כי הם מבטאים הוגנות שמקורה בבחירתם ע"י אנשים (תיאורטיים) שלא מונעים ע"י שיקולים אישיים. התנאים ב"מצב המקורי" הם אלה שמובילים לבחירה הזאת. נוזיק טוען, כפי שכתבתי למעלה, ש"המצב המקורי" לא יכול להביא לידי בחירה של כללים שיהיו כללים צודקים. כדי להמחיש את הטיעון שלו הוא יוצר "מצב מקורי" דומה להפליא: מבחן בכיתת-סטודנטים. הסטודנטים לא יודעים מראש מה יהיו הציונים שלהם, ומי הם חבריהם לכיתה. והציונים הסופיים שלהם, כנהוג במקומות רבים, ניתנים לפי הדירוג שלהם ביחס למקומם בכיתה. ניתן גם לחשוב שהציונים האלה חשובים, למשל, בהתחרות על מקומות עבודה מול כיתות מתחרות. הדבר היחיד שהסטודנטים מורשים לדעת הוא את הסך הכולל של ציוני הכיתה. במצב זה, הסטודנטים מורשים לבחור כללי-חלוקה לפיהם יינתנו להם הציונים. בהתאם לעקרונות הרציונאליים שרולס מציג (מקסימין), הם יבחרו בדפוס חלוקה מסוים (העקרונות של רולס, חלוקה שווה – זה לא משנה לצורך הטיעון). עכשיו, אחרי שהם בחרו עקרונות-חלוקה, המרצה מפרסם את תוצאות הבחינה. ברור שהסטודנטים בכיתה לא יוכלו להגיע להסכמה לתת לכל אחד את הציון האמיתי שלו (החלשים יתנגדו). ומצד שני, ברור שלכל אחד *מגיע לקבל* את הציון האמיתי שלו. והרי לנו סתירה בין עקרונות הצדק, לבין עקרונות של צדק חלוקתי שהציג רולס. |
|
||||
|
||||
קשה קצת להבין את זה בלי הרקע של מיהו רולס ומה הטיעון שלו ומה זה ה''מצב המקורי'' שלו. נראה דווקא שבדוגמה שלך הסטודנטים יכולים להחליט על כך שכל הסטודנטים בכיתה יקבלו את אותו הציון (או משהו מאוד קרוב לכך). |
|
||||
|
||||
יש הרבה מקורות ברשת על רולס. אני לא רוצה להרוס בשטחיות תיאוריה יפה. |
|
||||
|
||||
אה, לא ידעתי שזה של נוזיק. אבנר דה-שליט עשה לנו תרגיל קטן שדומה לזה - הוא אמר לנו שהמזכירות הודיעו לו שהוא לא יוכל לעשות מה שהוא בד"כ עושה במבחנים שלו, אלא אם יקבל את הסכמת התלמידים, ולכן הוא ביקש את רשותנו: הוא רוצה שכולם יעשו את המבחן, יחושב הממוצע, ואז כל הסטודנטים יקבלו את הציון הממוצע. אז הוא שאל כמה אנשים מסכימים - כל העצלנים הצביעו בעד. הוא שאל כמה אנשים מתנגדים - כמה אנשים הרימו את היד (אני הייתי עדיין בשלב של לא להבין אם הוא רציני או לא). אז הוא שאל מי מאיתנו חושב תומך בערך השיוויון החלוקתי. כמה אנשים הרימו את היד (אני לא, כמובן). מספר מצומצם מאלו שהרימו את היד (הטפשים, כמובן) גם הצביעו נגד ההצעה שלו. אז הוא שאל אחת מהן איך היא יכולה לטעון שהיא בעד שיוויון חלוקתי אם היא מתנגדת לדבר שהוא פרופר, אחד לאחד, שיוויון חלוקתי. אה-בה-גה, אני התאמצתי בשביל זה וזה לא הוגן שמישהו אחר יקח את זה. עוד לפני שדה-שליט הספיק לענות, אני קפצתי מלא עליצות - אבל גם האדם העשיר התאמץ בשביל מה שיש לו, וזה לא הוגן שמישהו אחר יקח לו את זה! אז דה-שליט השתיק אותי ("אתה מתנגד לשיוויון, אז תהיה בשקט רגע"), ואמר את מה שאני אמרתי במילים יפות. בקיצור, ההיא יצאה גם חרשנית וגם אהבלה. מעניין לדעת שהוא לקח את הרעיון מנוזיק (אם כי השיעור ההוא לא עסק ברולס). |
|
||||
|
||||
מה בין ציונים וחלוקה שיויונית? |
|
||||
|
||||
כמו שהעשיר (=המוכשר) צריך לסייע לעני ע"י השוואת נתינת חלק מממונו לו, כך המוכשר (=עם ציון גבוה) צריך לסייע לחלש ממנו ע"י נתינת חלק מהציון שלו לחלש. או, במילים אחרות, בחברה עם צדק חלוקתי מלא, כל אחד ירוויח כמה שהוא ירוויח, יעשו ממוצע של כל הרווחים, ואז כל אחד יקבל את הממוצע. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לא מדויק. רולס לא מדבר על שוויון חלוקתי אלא על צדק חלוקתי. לשיטתו, אפשר למצוא עיקרון של חלוקת הטובין החברתיים בצורה צודקת. זאת אינה חלוקה שוויונית. אם נכנס לזה קצת יותר עמוק, נוזיק מנסה להראות שרולס נכשל גם לפי העקרונות שרולס עצמו מחזיק בהם: רולס טוען שההצדקה לעצם החלוקה היא העובדה שהטובין נוצרים במשותף, בפעילות שמובנית ע"י החברה. נוזיק טוען, שמההשקפה הזאת, שבתנאי-שיתוף פעולה יש תביעות צודקות, נובע כי רולס חושב שבהעדר שיתוף-פעולה אין תביעות צודקות. לפיכך, אם בהעדר שיתוף-פעולה כל אחד זכאי *בצדק* למה שהוא מרוויח, הרי כדי להיות עקבי, רולס צריך לטעון שבתנאי שיתוף-פעולה כל אחד זכאי *בצדק* לקבל ערך יחסי לתרומתו, ללא קשר לאחרים. |
|
||||
|
||||
אני קצת חוזר על עצמי, אבל יש בעיה בהשוואה בין כסף לכישרון/השקעה וכו' והיא שכסף ניתן להוריש1 וכן שניתן להשתמש בו ע"מ להשיג עוד כסף. לכן, בחברה עם "צדק קפיטליסטי" מלא, אחרי מספיק דורות הסיכוי של אדם להגיע להישגים כלשהם ייקבע במידה רבה עוד לפני שהוא נולד. ---------- 1 כמובן שאפשר לטעון שגם כישרון עובר בתורשה אבל הפערים בין אנשים שונים בכישרון ותכונות אחרות מתגמדים לעומת הפערים הכלכליים. למשל, אם ביל גייטס היה גבוה כמו שהוא עשיר, אז הוא היה מגיע לירח. |
|
||||
|
||||
לא שאני רוצה לענות במקום דובי או שזאת דעתי, אבל אם אני כבר כאן. כשאנחנו מדברים בצורה כזאת, אנחנו יוצאים מתוך ההנחה של "צדק חלוקתי". תפיסה כזאת יוצאת מתוך הנחה שיש לכל אחד זכות למנה מסוימת מתוך כלל הטובין החברתיים, ומוצאת את הכללים לבסיס חלוקה שלפיו חלקו של המקבל יהיה תואם את המנה שמגיעה לו. למשל: לכל אחד לפי צרכיו, לכל אחד לפי תרומתו, לכל אחד לפי ערכו וכדומה. אבל התפיסה הזאת מחייבת הכרה בזכות של כל אחד למנה מסוימת, ובלגיטימיות החלוקה מצד החברה. נוזיק מחזיק בתפיסה שונה של צדק. לא רק תוכנית, אלא גם צורנית: הוא מתנגד לרעיון הצדק החלוקתי. הוא טוען שהשאלה הנכונה היא לא למה בני אדם *ראויים*, אלא למה הם *זכאים*. לדעתו, בני-אדם זכאים לעצמם, ומכאן שהם זכאים לכל מה שנובע מעצמם, ומכאן לכל הטובין שהם מצליחים ליצור או לקבל תוך שימוש בעצמם. אפשר ללכת גם הפוך: בגלל שהם זכאים לטובין שלהם, הם זכאים להוריש אותו למי שירצו. מכאן, ש*צדק* נעשה כאשר לא החברה לא לוקחת מאדם את מה שהוא זכאי לו. |
|
||||
|
||||
הדעה שלי היא שהמבחן האולטימטיבי לתפיסות פילוסופיות עקרוניות כאלה לגבי הצדק הוא להסתכל על החברה שמימוש התפיסה יצור ולתת ל''תחושת הבטן'' שלנו להחליט אם היא אכן צודקת או לא. אני חושב ש''תחושת הבטן'' של רובנו תהיה דומה. לגבי נוזיק, אני מבין את העקרון שמאחורי דבריו, אבל בפועל מה שיקרה לפי שיטתו היא שחלוקת הטובין תתקבע באיזשהו זמן בהיסטוריה, והאפשרויות של אדם שנולד לאחר זמן זה לשנות את מיקומו החברתי הם מוגבלות עד אפסיות. נראה לי שאצל כולנו חברה כזו יוצרת תחושה לא נוחה בבטן.. השאלה היא האם אפשר ליישב את הרעיון שכל אדם זכאי למה שהוא ליצור לעצמו עם הרעיון שכל בני האדם נולדים שווים וזכאים לשוויון הזדמנויות. |
|
||||
|
||||
לתאגידים יש אינטרס שהעובדים שלהם ירוויחו מעט, ועובדים של חברות אחרות ירוויחו הרבה. לעובדים, אגב, יש אינטרס שהם עצמם ירוויחו הרבה, ועובדים אחרים ירוויחו מעט. אין פרפטום מובילה. הנרי פורד לא יכול היה למכור את המכוניות שלו לעובדיו שלו, הוא צריך עובדים של חברות אחרות שיוכלו לקנות את מוצריו. |
|
||||
|
||||
אבל אם העובדים שלי מרוויחים פחות מעובדים של חברות אחרות, העובדים שלי עלולים לעבור לחברות האחרות. |
|
||||
|
||||
אלא אם יש אבטלה בשוק. |
|
||||
|
||||
אם אתה בכל זאת רוצה להמנע ממותגים מטעמים אידאולוגיים, יש לי טעם כנ''ל להציע לך (חינם אין כסף)- חברות המותגים הבינ''ל נוטות לייצר את מוצריהן בעולם השלישי, מעסיקות שם ילדים, ומשלמות להם פרוטות. בקנותך מותגים אתה מעודד מצב זה של ניצול אכזרי. מצד שני- אתה גם יכול לקנות מותגים מטעמים אידאולוגיים. שהרי אם לא תקנה, החברות לא יעסיקו את ילדי העולם השלישי, והם ומשפחותיהם יגוועו ברעב. |
|
||||
|
||||
יש בעולם גם סוחרי נשים, גנבים, רמאים ושודדים (לא שאני משווה את ילדי העולם השלישי לאלו, כמובן). גם אם תופסק תעסוקתם של אלו הם יגוועו ברעב (או שהמכוניות המפוארות שלהם יגוועו ברעב), ועדיין זה לא אומר שצריך לעודד את התופעות הללו. את בעיית ילדי העולם השלישי צריך לפתור בדרכים אחרות, הוגנות יותר. אני גם בטוח שהאכלת ילדי העולם השלישי מעולם לא עמדה בראש שיקוליהם של התאגידים (אבל זה לא קשור). |
|
||||
|
||||
יפה, רק שכדאי לעשות את הדברים בסדר הנכון: קודם לפתור את "בעיית ילדי העולם השלישי" ורק אח"כ לדאוג להם לשכר מינימום, תנאים הוגנים וכל השאר. אחרת הבעיה תיפתר מעצמה. |
|
||||
|
||||
רציתי רק להעלות את הפן הזה, של יצור מותגים בעולם השלישי, כי איך שהוא אף אחד אחר לא העלה אותו. לא התכוונתי להתחייב מה נכון יותר לעשות. אבל אם אנסה להחליט-אולי אידאולוגיה א' יותר נכונה. אולי צריך להחרים כל חברה שמעסיקה ילדים, ו/או משלמת לעובדיה שכר רעב. ואפשר יהיה להסיר את החרם מכל חברה שתסכים שפקחים מהימנים יסיירו בבתי המלאכה שלה בעולם השלישי, כדי להבטיח שהתנאים והשכר שם סבירים. איפה כל המרקסיסטים של האייל? הרי מה שהולך בתחום הזה של יצור בגדים בעולם השלישי ע"י כוח עבודה ול, ומכירת המוצר המוגמר בעולם הראשון במחירים מופקעים- זה ניצול מרקסיסטי קלאסי. פועלי העולם הראשון נלחמו במשך שנים להשיג תנאי עבודה ושכר סבירים. ומה קורה- לוקחים מהם את העבודה לארץ עניה, משאירים אותם מובטלים, ומעבידים את האחרים בפרך. צריך לעשות משהו בעניין- לא להלחם בגלובליזציה, מפני שא) זו מלחמה אבודה. ב) הגלובליזציה יכולה להיות דבר טוב. אבל צריך לדאוג לסוגי עבודה אחרים למובטלי העולם הראשון, ולתנאי עבודה סבירים בעולם השלישי. |
|
||||
|
||||
מבלי להיכנס לזה יותר מדי, אני חושב שהמצוקה הרבה במדינות העולם השלישי נובעת בחלקה הגדול מסיבות שנעוצות במדינות עצמן (מלחמות אזרחים ואחרות, חוסר דמוקרטיה, אי-הנתקות ממנהגים דתיים וחברתיים מיושנים ועוד), ולא באשמת העולם המערבי. בתחומים אלה אני לא רואה איך המערב יכול לעזור (כלומר, יש דרכים, אבל הן כרוכות במעורבות גדולה מאוד של המערב בעניינים הפנימיים של המדינות הללו, דבר שיכול לגרום לבעיות אחרות). |
|
||||
|
||||
אלו איתני הטבע שבגללם ילדים בעולם השלישי צריכים לעבוד בשכר רעב על הליוייס של חזי. הוא לא אשם, זה המנהיגים שלהם. ואיתני הטבע. והאיסלאם. או משהו. |
|
||||
|
||||
אולי תתייחס לנקודות שהעליתי במקום לבזבז זמן על עוקצנות מיותרת שהקשר בינה לבין הודעתי מינימלי? 1. אתה מכחיש את קיום הסיבות שציינתי? 2. לא שמת לב שלאורך כל הדיון כאן אני דווקא -נגד- מותגים? בחיים לא התקרבתי לליווייס ולדומיו. 3. אולי תפרט את הגורמים למצוקת העולם השלישי, לדעתך, חוץ מליווייס? |
|
||||
|
||||
עבודה בשכר רעב עדיפה על מוות ברעב, ואני מרגיש לגמרי בסדר עם לבישת ג'ינס של ליוייס ביודעי שהצלתי, אולי, ילד אחד. אשמח לשמוע איזה חלק מהכנסותיך אתה תורם לילדי העולם השלישי, כדי שלא ייאלצו לעבוד בשכר רעב. |
|
||||
|
||||
אני מדמיין, או שפעם "ליוייס"1 יוצרו בישראל (באחד ממפעלי פולגת)? 1 האיות הועתק מההודעה הקודמת |
|
||||
|
||||
בפולגת (ליגת) ייצרו את המותג Lee. "ליוייס"1 יוצר בירכא, במפעל של כיתן. ____ 1 כנ"ל |
|
||||
|
||||
לפני שליוייס הגיע למזרח הרחוק, כל הילדים שם מתו מרעב? או שאולי יכול להיות שהם עבדו בעבודות 'מסורתיות' יותר, בכפר, עם הרבה אוויר צח? או בחקלאות? |
|
||||
|
||||
ולמה, אם כך, הם החלו לעבוד בליוייס? |
|
||||
|
||||
אם בכלל, צריך *יותר* גלובליזציה, והשוואת תנאים כלכליים בכל המדינות. הסיבה שתאגידים יכולים לעשות כיום מה שהם עושים זה משום שיש תנאים שונים במדינות שונות - יש מדינות עם שכר מינימום ויש בלי, יש כאלו שאפשר לחיות בהן מדולר לחודש ויש כאלו שאי אפשר בלי לפחות אלף. כשכל המדינות תהיינה זהות מהבחינה הכלכלית, התאגידים לא יוכלו ללכת לחפש עבודה זולה במדינה אחרת. |
|
||||
|
||||
אבל בדרך כלל כשמדברים על ''גלובליזציה'' לא מתכוונים לרצון הטוב של מדינות המערב להביא את מדינות העולם השלישי לדרגתן, אלא לתופעות השליליות שאסתי תיארה. גם אם יש רצון כזה, והמערב מנסה לממש אותו באמצעות ה''גלובליזציה'', אין ספק שזה ממש לא עובד. הפערים רק גדלים. מה שאתה אומר נכון, אבל המשפט ''צריך יותר גלובליזציה'' נשמע מוזר כשמסתכלים על ההקשר המקובל של המילה הזו. |
|
||||
|
||||
זה כי ארגוני אנטי-גלובליזציה (שהם בכלל אירגוני אנטי-אמריקניזציה) הוציאו למילה שם רע. וזה לא עניין של רצון טוב או רע. זה תהליך שיקרה חרף האינטרסים של התאגידים הגדולים, אם רק יתנו לשוק לפעול בחופשיות, ואם תבוטל ההפרדה בין משקים במדינות שונות1. 1 וסתם כדי להרוס לי את הטיעון - באיטליה הדרום ממשיך להיות נחשל כבר זמן רב, למרות שהצפון מצליח כלכלית לא רע. |
|
||||
|
||||
האם באמרך "תבוטל ההפרדה בין משקים במדינות שונות" כוונתך שלא רק שמפעלים מהארצות העשירות יבואו לפועלים שבארצות העניות, אלא גם שפועלים מהארצות העניות יבואו (ללא הגבלה רגולטורית) למפעלים שבארצות העשירות? האם אתה מתכוון לכך שמיסים המשולמים בקצה אחד של כדור הארץ ישמשו להזנת/חינוך/בריאות תושבים בקצה האחר של כדור הארץ? האם אתה מדבר על הקצאה זהה של משאבים? על האחדת רמת השרותים? אם לכך אתה מתכוון, נראה לי כי התאגידים הגדולים, אלה שלפי דבריך התהליך הזה יקרה חרף האינטרסים שלהם, יכולים לישון בשקט. |
|
||||
|
||||
כן, לא אמרתי שזה יקרה. אמרתי שזה יקרה אם. ה''אם'' הזה הוא חתיכת אם. בעיקרו של דבר, מדובר ב''איחוד גלובלי'' במודל של האיחוד האירופי. לא יקרה. לצערנו. |
|
||||
|
||||
לא ברור שהלגובליזציה אתה יוצא נגדה לא ממש עובדת. לעניות דעתי, הפרמטר העיקרי שצריך למדוד הוא את ההתקדמות ה*אבסולוטית* של מדינות העולם השלישי, ולא את הפערים בינם לבין המערב. אם אדם באפריקה לפני עשר שנים כמעט מת מרעב ועכשיו יש לו אוכל, אז יש משהו מעט טיפשי במרקסיסט שמשכנע אותו שבעצם מצבו הורע בגלל שבינתיים הפער בינו לביל גייטס גדל. |
|
||||
|
||||
כן, אבל גם את ההתקדמות האבסולוטית יש למדוד ביחס להתקדמות הממוצעת בעולם. אולי אדם בסוואזילנד, למשל, לפני עשר שנים כמעט מת ברעב והיום יש לו אוכל, אבל אולי בשאר מדינות אפריקה יש לכולם גם אוכל וגם שתיה וקינוח? האם תושבי סוואזילנד צריכים לשמוח? שאלה קשה... ברור שאי אפשר להשוות למערב, אבל מצד שני אי אפשר למדוד לגמרי במנותק. חוצמזה, לא הבנתי את הקשר לגלובליזציה. אתה טוען שבזכותה להרבה אנשים שהיו רעבים בעבר יש היום מה לאכול? |
|
||||
|
||||
מעניין - אתה אומר שאם תופעל יותר יד נעלמה, ויותר גלובליזציה, היא תביא לשוויון? האם זו אמורה להיות אחת המטרות, או התוצאות של היד הנעלמה? כי בדרך כלל מדברים על איזוני היצע, ביקוש ומחיר, מקסימום. |
|
||||
|
||||
לא שיוויון ברמת הפרט, אלא שיוויון ברמת האוכלוסיה. מכירה את "כשהגאות באה, כל הסירות עולות"? לא תהיה לך מדינה שלמה שאזרחיה מרוויחים 1000 דולר ומעלה לחודש ומדינה אחרת שם מרוויחים בין דולר אחת לעשרה דולרים. בכל המדינות (בתיאוריה, בתיאוריה), ישתוו התנאים, וכולם ירוויחו באותו הטווח. אבל עזבו, חלומות באספמיה. |
|
||||
|
||||
לחדד את דבריך: אם היום יש הבדלים ברמת החיים (הממוצעת) בין ירוחם, מעלות ותל אביב, ובין רמות השכר הממוצעות באותם יישובים, עדיין, המיסים המשולמים באותם יישובים נכנסים למאגר אחד, ומוצאים בהתאם לסדר עדיפויות. השרותים שהמדינה מספקת, כמו גם שכר המינימום, הם (גרוסו מודו) באותה רמה, ולא כתלות במיסים של תושבי האזור הספציפי. המודל שדובי מדבר עליו הוא אותו דבר, אבל ברמה עולמית. יתממש בדיוק יומיים אחרי בוא המשיח. |
|
||||
|
||||
כדאי לא לשכוח שאם השיויון הנכסף יושג ע''י העלאת רמת החיים של מדינות העולם השלישי לזו הנהוגה היום במדינות המפותחות, דלדול משאבי הטבע והרס הסביבה יגיעו לרמות כאלה שאף אחד לא ייהנה מהעולם החדש והאמיץ זמן רב. לעומת זאת, אפשר להשיג את השויון גם ע''י הליכה בכיוון ההפוך כלומר ע''י הורדת רמת החיים במערב, אלא שגם הרעיון הזה לא קורץ לי במיוחד. |
|
||||
|
||||
הרעיון של הורדת רמת החיים הוא בין הרעיונות הטובים ביותר שנוצרו אי פעם מבחינה סביבתית בעיקר וכדאי להכיר בכך |
|
||||
|
||||
וממשלת ישראל פועלת נמרצות על מנת ליישמו. |
|
||||
|
||||
אולי הממשלה מורידה את רמת החיים ל''עם הפשוט'' אך רמת החיים שלהם וכו' עולה בהתאם אני בעד לחלק לכל אחד אוהל ועז לשרוף את השאר (למעט בתי ספר מסוימים, אונברסיטאות לא כולל מדעי הרוח, הטכניון ומכון וויצמן) |
|
||||
|
||||
זאת השיטה הכי טובה בעיקר מבחינה אקולוגית (ולכל האוסטרלים לא לא התכוונתי שכולם יגדלו רק עיזים) |
|
||||
|
||||
בכל אופן, אם לא היו מותגים, לא היה את מי להחרים |
|
||||
|
||||
מישהו פעם אמר לי משהו על זה ש"מקדונלדס ותאגידי הענק מנצלים את ילדי העולם השלישי". אז תאגידי ענק אני מבין, אבל איך מקדונלדס מנצלת ילדים בעולם השלישי? אולי בעקיפין בייצור צעצועים הנמכרים ברשת או משהו כזה אבל לא ברור לי איך באופן ישיר ייצור המבורגרים מביא לניצול עבודת ילדים בקצה השני של העולם. תשובות, מישהו? |
|
||||
|
||||
אני חושב שאכן הדברים נאמרו בהקשר של הצעצועים בלבד. עם התפוצה העצומה של מק'דונלדס בעולם, ובעקבותיה מכירת/ייצור הצעצועים, כנראה שמדובר בהמון המון ילדים עניים שעובדים למען מטרה זו בלבד, כך שזה קצת יותר מ"בעקיפין". |
|
||||
|
||||
על מנת לענות על שאלתך, הייתי מעלה איזו הלצה לגבי מקורו המפוקפק של הבשר במקדונלדס (וטעמו), אבל עד כאן! פשוט גועל נפש! אני פשוט צריך להתביש בעצמי. הלכתי לעיין בכמה פסוקים ולקרוא מספר מאמרים בהמלצת "המאמין באלוקים", לשם טיהור הנפש. |
|
||||
|
||||
כן, אני מניח שהייתי צריך לראות את זה מגיע. בכל זאת נראה לי יותר הגיוני (ויותר כלכלי) לעשות אותם מקמח מעורבב בדבק. |
|
||||
|
||||
"יש לו טעם צעיר וחצוף!" - סימפסונס. |
|
||||
|
||||
''הצעה צנועה''- סוויפט |
|
||||
|
||||
עכשיו הבנתי מדוע יש במקדונלדס תפריט ילדים |
|
||||
|
||||
באופן עקרוני, אני על "מותגים, רק לפעמים, בטח לא מתוך עקרון או משהו ביזארי שכזה" אבל בתכ'לס? אני לובשת בתקופה האחרונה את המותג הלוהט מכולם. חיל תחזוקה שולת!!1 _______ העלמה עפרונית, פתאום מתגעגעת לבגדים הנורמלים שלה. |
|
||||
|
||||
אהלן עפרונית! שמענו שראו סימן לנוכחותך בקצה היקום, וגם התפתח מכך פתיל: תגובה 132925 מה יש לך להגיד על כך? |
|
||||
|
||||
למה שלא תגיד לה ישר, סלֵחי לי מותק מה שעה? |
|
||||
|
||||
תודה על הצעתך. אני מבין שההשלמה של המשפט שלך היא: "כך אני נוהג לדבר לבחורות". |
|
||||
|
||||
זו היתה "הרחבה פארודית על הסגנון שלך, ועל רוח הדברים שהוא משקף". להגדרות, ראה תגובה 134011. |
|
||||
|
||||
תודה לך על ציטוט משפטי וההפניה לתגובתי, עם זאת אינני סבור שטענתך להרחבה פארודית במקרה זה, אמממ... מחזיקה מים. וחוץ מזה, אתה האלמוני מקודם או שאתה הסניגור שלו? |
|
||||
|
||||
סניגור (בהתנדבות). |
|
||||
|
||||
לי אין דבר נגד מדים. נוחים, (החדשים מדקרון) לא מתקמטים יותר מדי, אף אחד לא נוזף בך אם אתה לובש אותם כמה ימים ברציפות. ובגדי ב', בכלל. הכי חשוב, אף אחד לא דורש ממך להפגין מקוריות או חדשנות תלבושתית, או כשרון להפגנה מסוג זה. (ראיתם את גוש הפלסטיק השרוף-למחצה והזוועתי הזה שנקרא שיפור הצורה של הדיסקית שלי? עדיף כבר בלי. בשיעורי מלאכה לא הצטיינתי אף פעם.) רק מה, שאין שירות כביסה נורמאלי בצה"ל. שיתקינו כמה חדרי כביסה לשימוש עצמי, ונגמר הסיפור! "תן את זה לחיל תחזוקה, אולי תקבל עוד שבוע מיום רביעי הבא." יופי. הרי אני מתרגל לריח של עצמי, אבל מה על המסכנים האחרים? ------ כליל, בכלל לא מתגעגע לטירונות שלו. |
|
||||
|
||||
בתור התחלה, ממני נמנעת הפריבילגיה של מדי ב'. כל העולם ובעלה מתבקשים להפסיק לזרות לי פצעים על המלח. א-ב-ל אני חייבת לציין שאם יש משהו יפיפה ומעורר גאווה, זה השיפצור דיסקית שלי.1 שירות כביסה נורמלי? חה! לי אפילו שירות כביסה דפוק אין. (זאת אומרת יש, קוראים לה אמא.) 1למתעניינים, מדובר בנוטבוקמן בכבודו ובעצמו. ________ העלמה עפרונית, משכנעת את עצמה שאוטוטו היא חוזרת לקלסר שלה. |
|
||||
|
||||
הפגנת מקוריות צריכה להיות שאיפה של כל אדם, לדעתי, גם אם במידה מצומצמת ו/או סימלית, ואין סיבה להרגיש שדורשים ממך את זה. אני, למשל, מתעב מדים, כי אני לא מבין מה נחמד בללבוש בדיוק את מה שכולם לובשים, ומצד שני אני לובש מה שאני רוצה ללא דאגה להפגנת מקוריות או חדשנות או כשרון (ובכך אני מקורי, כי רוב האנשים לא נוהגים כך). הנה הפתרון בשבילך. וחוצמזה: 1. איך חולצה עם כפתורים נוחה יותר מחולצת טריקו? 2. אתה הראשון שאני פוגש שמודאג מהתקמטות של בגדים. 3. שוב, כאמור: אז נוזפים בך שאתה לובש את אותם בגדים כל יום. למה אתה מודאג מזה? |
|
||||
|
||||
1. היא לא. לא אמרתי שאני בעד מדים, אמרתי שאין לי שום דבר מיוחד נגד מדים. 2. אני אזרח מודאג, מה לעשות. 3. אני לא אוהב שנוזפים בי. |
|
||||
|
||||
ולגבי הפגנת מקוריות, אם בכלל יש לי מקוריות להפגין, אני מעדיף לעשות זאת בהקשרים אחרים, ולא בביגוד. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שהמותג היחידי שאני מקפיד עליו ובין הבודדים שאני יודע שאני יודע על עצם קיומם הוא במבה של אוסם. בתור צרכן: כל העניין הזה של המותגים נראה לי ממש תבוסתנות לשתף פעולה איתו. הלא מדובר בחברות ענק שבאמצעות הרבה כסף שהגיע מאיתנו-הלקוחות עושות קמפיין פרסום למותג שלהן, ויוצרות סביב המוצר שלהן מין מוסכמות חברתיות שקריות. הלא ידוע למשל שאותו מפעל טקסטיל בהודו מייצר את אותן חולצות, ובשלב הסופי מדביק עליהן מותגים שונים. בתור ייצור-חברתי: לאחר שהקמפיין של החברות הצליח, אין מה לעשות. מי שחשוב לו להפגין כל מני דברים (אושר,עושר, וכו') משתמש במותגים, וזה עובד. כלומר הוא משלם כסף לא על איכות החולצה אלא על ההפגנה. ובעצם יש עוד מותג שאני מקפיד עליו- קוטג' תנובה. האמת אין מה להשוות לקוטג' שטראוס. |
|
||||
|
||||
נכונכונכון! תחי הבמבה של אוסם! יושמדו כל הבמבות המגעילות האחרות! אגב, הידעתם שבמבה כשרה לפסח הרבה יותר טעימה מהבמבות הרגילות? לא, סתם. זה פסיכולוגי. |
|
||||
|
||||
אז זהו, יש הבדל משמעותי בין מותג מזון לבין מותג אופנה (1). מותג מזון אתה לרוב קונה בסופרמרקט, אורז בשקית המצניעה, או אף מסתירה, את הלוגו של המוצר, וצורך בגפך/בחיק משפחתך המצומצמת/ידידיך הקרובים (מחק את המיותר). מותג אופנה אתה לובש בגאון בפומבי, ומבליט (פחות או יותר) את מקורו. אי לכך נאמנות או העדפה של מותג מסוים במזון, היא לרוב תוצאה של טעם (כפשוטו). _____ (1) ניתן לסייג במקרים של אכילה, ובעיקר שתיה, בחברותא. במקרים אלו כוחם של מותגים (ממקדונלד, דרך קוקה קולה, קרלסברג ועד שיבאס ריגל ודום פריניון) גדול גם מהאספקט החברתי, או העדרי. |
|
||||
|
||||
אני לא כל כך חושב על מותגים בדרך כלל, אבל יש לי איזה אנטי בסיסי לקומוניסטים וחובבי adbusters למיניהם, כך שלפעמים אני שמח להרגיש שאני תומך באיזה תאגיד ענק מהסוג שהם שונאים במיוחד (כמו פיליפ מוריס). |
|
||||
|
||||
אני חושב שהם שונאים גם את דובק. אחרי הכל, גם ''נובלס'' זה מותג. ''כל קיבוצניק או אסיר, עם נובלס את הריאות משחיר'' - אפילו תרמתי להם ג'ינגל. |
|
||||
|
||||
מדי א' ומדי ב' קיבלתי בגיוס ומטיול לאירופה לפני הצבא יש לי יותר מדי בגדים, ממותגים שאין בארץ |
|
||||
|
||||
as someone who has studied advertising, i make it a point never to buy any "brands"
branding denotes possesion, like slaves or cattle. ever since the industrial revolution all clothing products are "equity products" the only label that matters to me is 100% cotton think for yourself: do you really want to impress the kind of people who are impressed by labels? |
|
||||
|
||||
ובכן, כפי שכבר הועלה פה, לו הייתי, לדוגמה, מחפש שיגולים שטחיים, יתכן שהיה שווה לי להשקיע במותגים, המושכים את השותפות הפוטנציאליות לשיגולים שכאלה. |
|
||||
|
||||
נו באמת, הרי ברור שאתה לא מחפש שיגולים שטחיים. אם כבר שיגולים, אז שיהיו לעומק. |
|
||||
|
||||
אתה שומע את הכדור הזה, שניתז מהקיר? זה הרמז הגס שפספס את ראשי. |
|
||||
|
||||
(בהנחה שאתה לא בין ה-38) |
|
||||
|
||||
היא כמובן כיבושה של התשובה האחרונה את המקום השני. אין ספק, שעובדה זו עלולה להחיות בקרב כמה מאיילינו (בעיקר האיילים המקוים שרוב העונות הינן איילות, וכנ''ל נהפוך הוא) את הרעיון העתיק לקיים כנס כלל איילי מחוץ לתחום הוירטואלי. |
|
||||
|
||||
בל נא נשכח את אופיה המחאתי-משהו של התגובה האחרונה בסקר, התגובה הלא-רצינית. כלומר, רוב 38 המצביעים/\מצביעות לא התכוונו לאופציה הזו באופן מילולי. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
תראה, אמנם טענו פה כבר שאני חסר חוש הומור, אך אני דווקא הבנתי את זה (שהם לא התכוונו). גם אני לא התכוונתי להצעתי באופן רציני. |
|
||||
|
||||
גדול חוקרי כליל כבר תיאר את התופעה: תגובה 133516 |
|
||||
|
||||
מדי ב' זה נחשב מותג? |
|
||||
|
||||
מופיע עליהם שם המעצב, אז כנראה שכן. |
|
||||
|
||||
למדי ב' סגנונות רבים : מדי ב' סתם מדי ב' רגילים חדשים (מ98' והלאה) מדי ב' ישנים (83' עד 73') מדי ב' שהיו מדי א' מדי ב' שהיו מדי א' לחיל האויר מדים אמריקאיים מדים ישראלים שהם חיקוי של האמריקאים מדי מג"ב ובחיל האויר גם מדי א' של חילות ירוקים כך שיש מותגים רבים וכל מותג מתאים לאופי וקומבינות הלובש אותם |
|
||||
|
||||
כאשר קראתי, כלל לא היה ברור לי הסעיף "מדים אמריקאיים". כעת וואלה מבשר על מעבר חלק מיחידות צה"ל למדי ב' מנומרים אמריקאיים. |
|
||||
|
||||
כנראה שאלה של גיל. המדים האמריקאים שאני היכרתי היו אלו שהגיעו אחרי מלחמת יום כיפור. היה להם מין צבע ירוק עמוק יותר (איך מתארים צבע לכל הרוחות, במיוחד כשאתה עוור צבעים), הם היו עשויים מבד שונה (לא ברזנטי כמו הדמ''ח, אלא משהו עם נטיה לפלנל) וגיזרה שונה. לחולצות לא היו כותפות, וכיסויי הכיסים היו עם קצה משולש, כמו מעטפה, להבדיל מהכיסוי המרובע של כיסי הדגמ''ח. למכנסיים היו כיסי צד (כמו במכנסי פינוקיו). כנראה שבמסגרת סיוע החרום האמריקאי התקבלו לא רק מדים (מוכנים), אלא גם גלילי בד להכנת המדים, שכן לאחר מספר חודשים הופיעו מדים בצבע ומרקם כמו המדים האמריקאים, אבל בגזרת דגמ''ח. אאל''ט אחרי מספר שנים הם הפכו למדי ב' המקובלים במג''ב. |
|
||||
|
||||
בסוף שנות ה-80 קיבלו החיילות בבקו"ם (אולי גם החיילים, לא זוכרת) סוודר דק, בסריגה אחידה, עם מיפתח V וגימור צמוד במותניים - גיזרה שלא היתה אופנית אז. מי שיכלה השיגה במקומו סוודר אמריקאי - בסריגת פסים לאורך, עם טלאי בד במרפקים ובכתפים, מיפתח עגול, לא הדוק במותניים, בצבע כהה יותר. הם כנראה סופקו בתחילה רק למי ששרת בלבנון או איזשהו מעמד עילית אחר, ובנות שלבשו כזה העידו על עצמן שהן מצ'ופרות בחבר קרבי (או מחסנאי...). אאל"ט, הוא הפך אח"כ להיות הסוודר הסטנדרטי. |
|
||||
|
||||
הסוודר הצמוד, שיושב יפה (נו, הכל יחסי...) על הגוף, עם מפתח הV נקרא היום "סוודר קצינות" ומי שלובשת אותו, מיד ניכר עליה כי הו, כה מקומבנת היא. הסוודרים המזעזעים, עם הטלאים הלא מובנים ודי מזוויעים, עונים לשם המופלא "סוודר בקו"ם", ומי שהולכת איתם, טוב, לא לגמרי ברור לי מה עובר לה בראש. אז מה עושות כל הלא-מקומבנות-אך-רוצות-סוודר-סביר? כמה טוב ששאלתם! קונים אותם בריקושט. בנים? בנים לא מקבלים סוודרים. האלמוני המקורי יודע למה. >אלו היו שישים שניות מרתקות על הסוודרים הצבאיים בצה"ל< __________ העלמה עפרונית, שוב מסגירה את גילה. |
|
||||
|
||||
בנים כמובן מקבלים (קיבלו?) סוודרים, נדמה לי אפילו שגם א' וגם ב', רק שאת הסוודר א', כמובן, אסור ללבוש1, פן תחשף העובדה כי המשפט "לחי"רניקים לא קר" הוא לא יותר מתעמולה שיקרית, דבר שיוביל לפגיעה בשלום הציבור ובבטחון המדינה. לגבי הסוודר ב' דווקא יש לי זכרון עמום3 שלי לובש אותו מתחת לחולצה הצבאית. אני חושב שזה היה מקובל, אבל יכול להיות שזה בגלל שהייתי נורא נון קונפורמיסט בטירונות. ___ 1 או אם לצטט שוב את אותו מ"כ2 (בתשובה לאיזה מתלהב אחד שחשב שהסוודר שקיבלנו הוא נורא יפה, וכל השבוע חלם ללבוש אותו ביציאה הביתה): "אני לא אגיד לך לא ללבוש את הסוודר הזה, אבל אל תלבש את הסוודר הזה". 2 אני חושב שזה לא באמת אותו מ"כ כל פעם. סתם אם מישהו ממש מתעניין פה באמת ההיסטורית. 3 ההמ"ה, שוב מסגיר את גילו. |
|
||||
|
||||
3 אכן, גם אצלנו הבנות היה נהוג ללבוש את הסוודר מתחת לחולצה. הוא פשוט לא מסתדר טוב מעליה. |
|
||||
|
||||
אה, אז את חושבת שאולי בגלל זה אותו מ"כ הרבה לצעוק עלי כל מיני משפטים סטייל: "מה אתה, כוסית?!" ? |
|
||||
|
||||
נדמה לי שהיום בנים שרוצים סוודר צריכים לקמבן לעצמם אחד, או סתם לדפוק סוודר מאיזו חיילת אחרת. אחד האנשים אצלנו עשה פעם רשימה של כל הדברים בהם בנים מופלים לרעה לעומת בנות. אני בהחלט זוכרת "לנו אין סוודרים" כאחד הדברים.1 1 "...ואסור לנו ללכת עם חולצה קצרה, וסנדלים, ועגילים, ו..." |
|
||||
|
||||
...ושיער ארוך, ואנחנו חייבים לסחוב נשק1 מדרגה מסויימת, ויש לנו יותר תורנויות, ומשכורת נמוכה יותר, ושירות חובה ארוך יותר... אבל דווקא סוודר קיבלתי בבקום, לפני שלוש שנים וקצת. ונדמה לי שגם חולצה קצרה קיימת מדרגה מסויימת, או שזה היה רק פעם, כשעוד לבשו חאקי? ובקשר לפסקה הראשונה: זה נראה לך בסדר? זה נראה ל*מישהו* בסדר? למה זה ככה? זה חוקי בכלל? 1 זה מסוכן, למען השם! שמישהו יספר להם! |
|
||||
|
||||
מישהו שמע אותי אומרת שזה בסדר? שזה הגיוני? צריך להיות הבדל בין לוחמים ללא לוחמים. לא בין בנים לבנות. לי לא ברור למה הבחור שממלא את אותו התפקיד כמוני לא רשאי ללכת עם נעליים שחורות רגילות. בדיוק כמו שלוחמות צריכות ללכת עם נעלים צבאיות.1 בנות הולכות עם נשק, כמו שבנים מסויימים לא הולכים עם נשק. לכם מותר להכנס לשטחים בלי בעיה. אני בהחלט מודעת לזה שהרבה אנשים לא רואים בזה צ'ופר גדול. אבל עדיין, העובדה שלא קיבלתי שיבוץ שמאד רציתי רק בגלל שהקצינה שלי חושבת שבנות לא אמורות להסתובב עם נשק, עדיין מעצבנת אותי. והמשכורת שלכם נמוכה בפחות ממחיר תחבושות הגייניות וטמפונים. 2 לא, אני לא חושבת שהמצב הקיים היום הוא בסדר. אבל אני עדיין די סגורה על זה שהבנים ביחידה שלי לא קיבלו סוודר. הם בכו על זה יותר מפעם אחת. 1 עוד מידע שלא יקדם אותך בחיים- עובדים עכשיו על פיתוח של נעלים קלות, ואפודים, וקסדות וכל זה לנשים.הידד! 2ושלא תבוא הטענה שאתם צריכים כלי גילוח. גם בנות צריכות. ומשום מה שלנו עולים יותר. |
|
||||
|
||||
2 יש פקודה שמחייבת בנות להתגלח? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לא התכוונתי להכנס לוויכוח "מי יותר מיסכן במהלך השירות הצבאי - אנחנו או אתן" (ברור שאנחנו). אין לי ספק שהקצינה שמנעה ממך את השיבוץ הנחשק בגלל ש"בנות לא אמורות להסתובב עם נשק" זקוקה לחינוך-מחדש, ושבכלל - השיבוץ צריך להעשות אך ורק על סמך התאמה אישית, ולא מגדרית (כי "התאמה מגדרית" היא חסרת משמעות לרוב). סימטריה מוחלטת, זה המצב הראוי. מובן גם שלא ניסיתי לומר שאת אמרת שזה בסדר, אלא בסך הכל לשאול באופן כללי אם מישהו מוצא הצדקה לכך - ואם לא - מדוע זה המצב בצבא? |
|
||||
|
||||
>מכחכחת במבוכה< ייאמר להגנתה שאכן עברתי טירונות 00, בעוד שהבנים אצלנו עשו 02. שזה מטומטם בפני עצמו. לא מזמן אמרו לי שיש תוכניות לבטל את הטירונות המטופשת הזו, ולפתוח מסלול טירונות 01 שתהיה מינימלית לבנים ולבנות, ככה שגם חיילות ג'ובניקיות יוכלו לעשות משימות שמירה. סביר להניח שזה המצב בצבא, כי זה לא בדיוק המוסד עם הכי הרבה הגיון. אבל אם להיות קצת פחות ממורמרת, צבא, מעצם היותו צבא, הוא גוף קצת, איך לומר- מצ'ואיסטי? שובינסטי? גברי? במהותו. |
|
||||
|
||||
מקבלים סוודר, אבל אסור, מטעמי כבוד עצמי, ללבוש אותו. |
|
||||
|
||||
מרוב שאתם מתקנים אותי, כבר התחלתי לחשוב שאולי אני טועה. אז בדקתי. אין לי מושג מה היה אי שם בתקופת האבן בה איילי המקום הבגירים הלכו לבקו"ם, אבל היום בנים לא מקבלים סוודרים. לא בחיל האוויר, לא בחיל הים ולא בחיילות הירוקים. רוצה סוודר? תיצור קשרים חמים באפסנאות הקרובה למקום מגורייך. __________ העלמה עפרונית וחור בגרב. |
|
||||
|
||||
כנראה שבצה"ל הפנימו בסופו של דבר שאין טעם לחלק פריט שלא משתמשים בו. אאל"ט זו הסיבה שהפסיקו לחלק נעלי גולדה והמירו אותן במענק כספי לקניית נעליים. ואפרופו גולדה, כשבמהלך שרותי התגלגל לידי מאיזשהו בוידעם תיק גולדה, אימצתי אותו לכמה ימים של הופעה מקורית, במהלכם הבנתי שהגודל כן קובע :) |
|
||||
|
||||
לדעתי בעקבות עיסקת ה"אבד חרמונית - קבל-שלושה-סוודרים-שאין-לך-מה-לעשות-איתם-ואלוהים-יודע-של-מי-הם-היו-קודם1", לה הייתי שותף בעל כורחי לפני אי אלו שנים, עדיין יש ברשותי כמה סוודרים צה"ליים תקניים. זאת לאחר שאת רובו של שאר הציוד (השווה) שהצלחתי לצבור בעמל רב במשך שנות הנצח, כבר חילקתי לכל מיני זאטוטים. ככה שאם בעקבות חוקי ההיצע והביקוש הצה"ליים הפכו לפתע הסוודרים המפדחים לפריט מבוקש, שדורש "קשרים חמים באפסנאות הקרובה למקום מגורייך", אני מתכבד להציע בזאת את המרכולת שברשותי במחירים שוברי שוק. למביאי מודעה זאת (רצוי ע"ג מסכיי 17 אינטש), למי שיביא מידע מועיל בנוגע לחרמונית בעלת ערך סנטימנטלי, ולמי שע"ע שלחה אותם - תנאים מיוחדים. 1 אלוהים: "הם היו של המניאקים שסחבו לך את החרמונית, שרלוק". |
|
||||
|
||||
מיד כשהגעתי לבסיס שבו ביליתי את מרבית שנותי בצבא, יצא הבסיס לטיול (שהיה הטיול השני והאחרון שלי בצבא, כי אותו הדבר קרה לי כשהגעתי לבסיס הקודם שלי, חודשיים קודם לכן). כפעור טבעי, ניגש אלי מש''ק המשמעת והודיע לי שאני מאבטח את הטיול, ולכן אני צריך להסחב לכל מקום עם קסדה ואפוד בתיק, ונתן לי אותן (בלי שאחתום על כלום, כמובן). עצוב וטוב לב דחפתי את הציוד לצ'ימידן ויצאנו לדרך. כשחזרנו, שאלתי את המש''ק למי להחזיר את הציוד, הוא חשב שאני צוחק. מסתבר שהוא (הו הו) עבד עלי. זיק מהיר של מחשבה גרם לי מיד לפרוץ בצחוק גדול ולשנות נושא. כך יצא שנשארתי עם קסדה, אפוד וכמה מחסניות ספייר. את הקסדה נתתי כעבור כמה חודשים לאיזה מאבטח מסכן שמישהו השלים על חשבונו ציוד, וזכיתי לחבר לחיים (או לפחות לשלושת הימים עד שהוא עבר בסיס), האפוד הוחלף תמורת טובות הנאה באפסנאות, ואלוהים יודע איפה המחסניות ההן כיום... (דובי, מרגיש קצת כמו עפרונית) |
|
||||
|
||||
אצלנו בבסיס היו מחתימים את החדשים על תותח, רצועה לתותח, אקוואריום אחד ריק ותרנגולת (והיה מספיק לכו-לם). |
|
||||
|
||||
אני מכיר מישהו שכשסיים את שירותו הצבאי גילה שהוא חתום על שלושה מנחתי מסוקים. הצליח לצאת מזה. |
|
||||
|
||||
אם אנחנו כבר בקטע של גילויים אישיים, אז כשהשתחררתי העברתי למישהו חתימה על מקרן שקופיות שהיה (אמור להיות) בכלל בבסיס אחר. |
|
||||
|
||||
ורק אני סיימתי את שירותי הצבאי עם חקירת מצ''ח בעקבות חוסרים של כעשרת אלפים ש''ח... |
|
||||
|
||||
אני דווקא סיימתי את שירותי הצבאי קצת לאחר שגרמתי בעצמי לחקירת מצ"ח. בגין הטרדה מינית, אלא מה? |
|
||||
|
||||
אני סיימתי את שרותי הצבאי (הסדיר) הרבה אחרי שגרמתי לחקירת מח"ש. בגין הכאת עצורים (פלסטינאים) ע"י מג"בניקים. כן, היה גם משפט (ואפילו העדתי) ואין לי מושג איך זה נגמר. (וגם לא אכפת לי) אה, כן, וגם נשארו כ500 כדורי 5.56, אפוד וכ10 מחסניות, אצבע חבלה, מטר וחצי פתיל השהיה ומספר נפצים ומצתים. הכל הוחזר לנשק אחד, מופתע ומאושר עד מאוד, ביום שבו יצאתי לחופשת שחרור. |
|
||||
|
||||
אחרי מלחמת יום כיפור, כאשר נחתמו הסכמי הפרדת הכוחות עם מצרים, צה"ל נסוג מספר קילומטרים מזרחה מאזור תעלת סואץ. לבחור אשר היה חתום על הציוד באזור בלוזה (צפון מערב סיני), חסרו בין היתר מנוע של טנק, זחל בום (נגמ"ש חימוש מצויד במנוף) ועוד מגוון פריטים. כאשר חזר מהמשפט אשר נערך לו עקב החוסרים, ונשאל מה היה במשפט, השיב: "עשיתי להם טובה, שילמתי על קל-קר". |
|
||||
|
||||
מסתבר שדברים משתנים ב-6 שנים (אללי! עברו כבר 6 שנים מאז שהתגייסתי?! אני זקן!). אפילו בצה"ל. איזה חלאת אנוש ינסה לקבל סוודר בכוח? בכל מקרה כל זכר עם טיפת כבוד עצמי לא יתפס מת עם הדבר הזה עליו. |
|
||||
|
||||
בנים הפסיקו לקבל סוודרים לפני כשנה וחצי-שנתיים. לגבי נעליים, זכור לי איזשהו חכמולוג שבדק פעם בפקודות מטכ''ל וגילה שבעצם גם לבנים מותר ללכת עם כל נעליים שחורות עם שרוכים וחרטום עגול - בחיל האויר באמת עושים את זה. בנוגע לגילוח לבנות, פקודות מטכ''ל (אותו חכמולוג) מחייבות רק חיילים בנים להתגלח. אבל אולי זה השתנה מאז. |
|
||||
|
||||
מה לגבי נעלי סירה (ללא שרוכים) שנשות קבע רבות נועלות - מותר או חטא שמעלימים ממנו עין ? ופקודות מטכ"ל או לא - ה"חוק" שבגינו בנות נזקקות לכלי גילוח קודם לכל חוק צבאי... |
|
||||
|
||||
בחיל האויר הבנים כמו בכל צה''לינו מחויבים בנעלים צבאיות רגילות... מה שכן- ביחידות בהן מטפלים במטוסים עצמם יש חשש מ''פו''ד'' שהוא כל דבר קטן שיכול להכנס בטעות למנוע הסילון כך שאסור ללכת עם גומיות במכנסיים וחייבים ללבוש מדים אחרים- ללא כפתורים אלא עם סקוץ' או לחילופין סרבלים כחולים ומגניבים(עם כיתוב ''חיל האויר'' או למפקדים- ''מפקד דת''ק'') |
|
||||
|
||||
פו"ד=FOD?? (FOREIGN OBJECT DAMAGE)??
|
|
||||
|
||||
לנו חילקו בבקו''ם ירכיות רפויות ודקות, שנראו כמו טוניקה מעל החצאית או המכנסיים (וזה היה איכסה, אז). בקורס שלי היו מספר עתודאיות שחויילו שלוש שנים קודם, והסתבר שקיבלו ירכיות שונות. אחת מהן הסכימה בשימחה להחליף איתי - היא שנאה את הבד הנוקשה, ואני זכיתי בירכית קצרה ומחויטת יותר (טוב, נו, אופנת עילית זה לא היה, אבל הכי לטעמי במסגרת המיגבלות). והיום הירכיות בטח מגיעות לקרסוליים, אם עדיין קיים פריט כזה. |
|
||||
|
||||
רק צנחנים מקבלים ירכיות רפויות. חיילות מקבלות משהו שדווקא נראה לא רע בכלל- אבל רק על בנות מלאות. אני חושבת שההבדל נובע מזה שהיום אין יותר מדי א' כותנה. רק דקרון. איחס דקרון. |
|
||||
|
||||
כשאני התגייסתי בתחילת שנות התשעים, הסוודר הצמוד עם הפסים והטלאים היה הסטנדרט וחיילות היו מתאמצות מאוד בשביל להשיג סוודר דק בלי טלאים. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
בתגובות לידיעה, בולטת בעיקר טענה לגבי הסיכון לחיילים שישתמשו במדים אלו ועלולים להיות מזוהים כמחבלים, עקב הדמיון למדיהם של אנשי הרשות הפלסטינית וארגוני הטרור. פה ושם יש טענות ששימוש בעבר במדים מנומרים בצה"ל בתקופת מלחמת ההתשה הופסק מסיבה זו. מה דעתך - עד כמה הטיעונים הללו מוצדקים? |
|
||||
|
||||
אם אני לא טועה, בגלל הבעיה הזו בדיוק החליטו שלוחמים וחיילים אחרים שמשרתים באזורי לחימה או סתם גבולות, לא יקבלו אותם. הגיוני מאד- רק מי שג'ובניק1 יקבל מדי הסוואה. 1כלומר, ג'ובניק שזכאי להסתובב עם מדי ב'. ___________ העלמה עפרונית, דווקא לא רשאית להסתובב עם מדי ב'. |
|
||||
|
||||
קיימת טענה שזה יזלוג הלאה. הביאו למשל דוגמא של חייל המסופח ליחידה אחרת, או למשל העובדה שפעם דגמ''ח כמדי א' היה רק ללוחמים (או מי שהיתה לו קומבינה), ולפני קרוב לעשר שנים הוחלט לנפקו לכל החיילים ''הירוקים'' (חילות האוויר והים נותרו עם ה''קופיקו'' כמדי א'). |
|
||||
|
||||
יש יחידות בהן אסור ללכת במדי ב'? לאן הדרדרנו? |
|
||||
|
||||
אחת האינטואיציות החזקות ביותר שתקעו לנו בראש בשרות בשטחים, היא ש'לצה''ל אין מדים מנומרים, ולכן מי שלובש משדים כאלה הוא אויב'. |
|
||||
|
||||
בתקופה שמיד אחרי מלחמת ששת הימים נראו בצה"ל מדים מנומרים. מדים אלו נאסרו לשימוש החל במבצא כרמה (ינואר 1968 אאל"ט) עקב דימיונם (למעשה זהותם) למדי הפת"ח והליגיון הירדני. גם נעלי "פלדיום" נאסרו לשימוש בצה"ל עקב שימושם בשרות הפת"ח, כאשר הומצאו דרכי הטשטוש. במלחמת לבנון היה אמור גדוד טירנים (טנקי שלל מדגם T55) להיות מונחת מן הים לחופי לבנון. הנחיתה בוטלה, והטנקים הוחזרו לימ"ח, לאחר שבגזרה המזרחית התקיים שב"ש (קרב שיריון בשיריון) בין גדוד מג"ח (טנקי פטון) לגדוד מרכבה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אכן. קמ''ט מרכבה מול קק''ש מג''ח. הקמ''ט ניצח, אבל טרם הוכרע האם זה בזכות הטכנולוגיה העדיפה, או בשל הכלל הקובע כי החיילים הטובים והמקצועיים ביותר בכל חייל הם חניכי קורס המש''קים. |
|
||||
|
||||
אין לי שום העדפה עקרונית, אבל הבגדים שהפכו למותגים לא הפכו לכאלה במקרה. הם איכותיים יותר (בדרך-כלל), ואני פשוט קונה מה שאני מוצאת ומה שמתאים לי. למה שאני אלך עם בגדים שלא מוצאים חן בעיני רק כדי למחות על קפיטליזם? |
|
||||
|
||||
אני קונה מותגים מקוריים יפים ואופנתיים מאוד. אני מאוד אוהבת נעליים,בגדים,תיקים, משקפי שמש ועוד מוצרים אופנתיים וחדשים אני אוהבת דיזל,קרוקר וליקופר אלא המותגים הכי שווים בג'ינסים.. לפי דעתי תמיד צריך ללבוש בגדים שבאופנה ומיוחדים ומקוריים(לא חיקויים) בתודה בייייייי |
|
||||
|
||||
גם אני מאד בדתך ואולי נצא את ואני יחד לשופינג כשאני יגמור את העבודה המסריחה במושב אני יחליף את הבגדים במותגים שקניתי שבוע שעבר בקניון וניפגש. באזה אזור את גרה? |
|
||||
|
||||
רק לפעמים אני חושב שזה בזבוז של כסף וכל מי שמתלהב שהוא קונה ממותגים רק שידע שהוא פראייר |
|
||||
|
||||
אם יש כסף... אז קונים... |
|
||||
|
||||
אין לי העדפה למותגים בגלל שהם מותגים אלא שבגלל שהן יותר נוחות מן החברות הפשוטות אז אני מעדיף להשקיע עוד קצת ולקבל נעליים נוחות וגם כולם מסתכלים עליך ואומרים הוווווווווו! נעלי נייק/פומה/אדידס/דיאדורה או ניו באלאנס וזה עושה הרגשה טובה |
|
||||
|
||||
תישמעו מותגים הם דבר די טוב אבל יש מיותרים ויקרים. |
|
||||
|
||||
אני קונה מותגים בגלל איכות של המוצר |
|
||||
|
||||
תשכחו מתיקי יד. נעליים, רגליים ארוכות וחצאיות שנגמרות 30 ס"מ מעל לברך חזרו. והנשים נועלות עקבים גבוהים מרצונן החופשי, כי זה כיף, אומר מבקר האופנה ביל קנינגהאם. |
|
||||
|
||||
אף פעם לא הבנתי את העניין הזה של החלפת הנעליים ועכשיו עוד פחות. איפה הן מחזיקות את נעלי העקב הבלתי אפדריות האלה כשהן עוברות ל"קמפי"? |
|
||||
|
||||
לא כל כך ברור איך זה מסתדר עם האמירה שלו שתיקי יד כבר לא חשובים. אולי יש להן שקית-חומה-בינונית? |
|
||||
|
||||
בדיוק לכן אני תוהה יותר, בפרט שבתמונות רואים אותן עם תיקים קטנים יחסים (ובלי שקיות, עד כמה ששמתי לב). |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |