 |
|
 |
||
|
||||
 |
נדמה לי שהמותג היחידי שאני מקפיד עליו ובין הבודדים שאני יודע שאני יודע על עצם קיומם הוא במבה של אוסם. בתור צרכן: כל העניין הזה של המותגים נראה לי ממש תבוסתנות לשתף פעולה איתו. הלא מדובר בחברות ענק שבאמצעות הרבה כסף שהגיע מאיתנו-הלקוחות עושות קמפיין פרסום למותג שלהן, ויוצרות סביב המוצר שלהן מין מוסכמות חברתיות שקריות. הלא ידוע למשל שאותו מפעל טקסטיל בהודו מייצר את אותן חולצות, ובשלב הסופי מדביק עליהן מותגים שונים. בתור ייצור-חברתי: לאחר שהקמפיין של החברות הצליח, אין מה לעשות. מי שחשוב לו להפגין כל מני דברים (אושר,עושר, וכו') משתמש במותגים, וזה עובד. כלומר הוא משלם כסף לא על איכות החולצה אלא על ההפגנה. ובעצם יש עוד מותג שאני מקפיד עליו- קוטג' תנובה. האמת אין מה להשוות לקוטג' שטראוס. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נכונכונכון! תחי הבמבה של אוסם! יושמדו כל הבמבות המגעילות האחרות! אגב, הידעתם שבמבה כשרה לפסח הרבה יותר טעימה מהבמבות הרגילות? לא, סתם. זה פסיכולוגי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו, יש הבדל משמעותי בין מותג מזון לבין מותג אופנה (1). מותג מזון אתה לרוב קונה בסופרמרקט, אורז בשקית המצניעה, או אף מסתירה, את הלוגו של המוצר, וצורך בגפך/בחיק משפחתך המצומצמת/ידידיך הקרובים (מחק את המיותר). מותג אופנה אתה לובש בגאון בפומבי, ומבליט (פחות או יותר) את מקורו. אי לכך נאמנות או העדפה של מותג מסוים במזון, היא לרוב תוצאה של טעם (כפשוטו). _____ (1) ניתן לסייג במקרים של אכילה, ובעיקר שתיה, בחברותא. במקרים אלו כוחם של מותגים (ממקדונלד, דרך קוקה קולה, קרלסברג ועד שיבאס ריגל ודום פריניון) גדול גם מהאספקט החברתי, או העדרי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |