בתשובה לבועז, 25/03/03 0:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא שאני רוצה לענות במקום דובי או שזאת דעתי, אבל אם אני כבר כאן. כשאנחנו מדברים בצורה כזאת, אנחנו יוצאים מתוך ההנחה של "צדק חלוקתי". תפיסה כזאת יוצאת מתוך הנחה שיש לכל אחד זכות למנה מסוימת מתוך כלל הטובין החברתיים, ומוצאת את הכללים לבסיס חלוקה שלפיו חלקו של המקבל יהיה תואם את המנה שמגיעה לו. למשל: לכל אחד לפי צרכיו, לכל אחד לפי תרומתו, לכל אחד לפי ערכו וכדומה. אבל התפיסה הזאת מחייבת הכרה בזכות של כל אחד למנה מסוימת, ובלגיטימיות החלוקה מצד החברה. נוזיק מחזיק בתפיסה שונה של צדק. לא רק תוכנית, אלא גם צורנית: הוא מתנגד לרעיון הצדק החלוקתי. הוא טוען שהשאלה הנכונה היא לא למה בני אדם *ראויים*, אלא למה הם *זכאים*. לדעתו, בני-אדם זכאים לעצמם, ומכאן שהם זכאים לכל מה שנובע מעצמם, ומכאן לכל הטובין שהם מצליחים ליצור או לקבל תוך שימוש בעצמם. אפשר ללכת גם הפוך: בגלל שהם זכאים לטובין שלהם, הם זכאים להוריש אותו למי שירצו. מכאן, ש*צדק* נעשה כאשר לא החברה לא לוקחת מאדם את מה שהוא זכאי לו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הדעה שלי היא שהמבחן האולטימטיבי לתפיסות פילוסופיות עקרוניות כאלה לגבי הצדק הוא להסתכל על החברה שמימוש התפיסה יצור ולתת ל''תחושת הבטן'' שלנו להחליט אם היא אכן צודקת או לא. אני חושב ש''תחושת הבטן'' של רובנו תהיה דומה. לגבי נוזיק, אני מבין את העקרון שמאחורי דבריו, אבל בפועל מה שיקרה לפי שיטתו היא שחלוקת הטובין תתקבע באיזשהו זמן בהיסטוריה, והאפשרויות של אדם שנולד לאחר זמן זה לשנות את מיקומו החברתי הם מוגבלות עד אפסיות. נראה לי שאצל כולנו חברה כזו יוצרת תחושה לא נוחה בבטן.. השאלה היא האם אפשר ליישב את הרעיון שכל אדם זכאי למה שהוא ליצור לעצמו עם הרעיון שכל בני האדם נולדים שווים וזכאים לשוויון הזדמנויות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |