מה לא יכול המחשב לעשות | 2762 | ||||||||||
|
מה לא יכול המחשב לעשות | 2762 | ||||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "מדע"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
אבל משום מה נדמה לי שנתקלתי בהוכחה יותר קצרה לעניין בעיית העצירה, כמדומני ב''גדל, אשר, באך''. מן הסתם אני טועה. |
|
||||
|
||||
נו, נתת לי עוד תמריץ לעבור את עמוד 200... |
|
||||
|
||||
תמיד כיף לשמוע על עוד מישהו שלא הצליח לסיים את הספר. גורם לי להרגיש נורמלי. |
|
||||
|
||||
האירוניה היא שאני מאוד נהנה ממנו. פשוט אחרי כל פעם שאני קורא פרק אני מניח אותו בצד כשאני מתכוון לחזור אליו מייד בפעם הבאה, ומתברר שבין פעם לפעם עוברים כמה חודשים טובים. |
|
||||
|
||||
לשמחת כמה מאיתנו, כנראה שחיות שונות ובני אדם אינם כפופים תמיד לחוקי הלוגיקה (אותה, כך אומרים, הם המציאו, אלא אם היא ירדה אליהם משמים). |
|
||||
|
||||
מבחינת יכולת החישוב, כמובן. בהקשר של המאמר הזה, אפשר לומר שבני האדם טובים יותר אם הם יכולים לפתור את בעיית העצירה. אולי האי-כפיפות לחוקי הלוגיקה עוזרת להם בזה (אם לא, לא יזיק להראות במה היא כן ''עוזרת''). |
|
||||
|
||||
בינתיים נסתפק בזאת שפתרה את בעיית העצירות. תגובה 424319 |
|
||||
|
||||
ברור שבני אדם לא יכולים לחשב כמו מחשב. בשביל זה הם המציאו אותו, לא? אתה שואל במה אי הכפיפות ללוגיקה "עוזרת" לחיות ובני אדם? (ולמה צריך תמיד להכניס את דארווין?) נו באמת, כל החישבים האלה יכולים להרוס אותנו (ואני לא ממש צוחק). |
|
||||
|
||||
בני אדם כן יכולים לחשב כמו מחשב, בתיאוריה; בפועל המחשב עושה את זה הרבה יותר מהר ויעיל מהם. למרות זאת, כל אחד יכול לעשות בעצמו כל חישוב שהמחשבים כיום עושים, אם רק תיתן לו מספיק זמן, נייר ועיפרון, וסבלנות (המרכיב השלישי הופך את העניין לתיאורטי בלבד). מי הכניס לעניין את דארווין? בכוונה סימנתי את "עוזרת" במרכאות כדי להדגיש שזה לא חייב להיות משהו תועלתני - אלא רק משהו שגורם לנו להבין בבירור שהאדם שונה מהותית מהמחשב. |
|
||||
|
||||
לו בני אדם היו יכולים לחשב כמו מחשב, לא היית צריך לתת להם נייר ועיפרון, היינו מחשב עזר. (ולא הגבת על המשפט השני שלי למעלה). |
|
||||
|
||||
הטענה שלך לא ברורה לי כל כך. מה שמבדיל בין האדם והמחשב לדעתך הוא שלמחשב יש זיכרון פנימי? (מה היה המשפט השני? חשבתי שהגבתי). |
|
||||
|
||||
זה לא מה שהתכוונתי. טענת שאם ניתן לאדם נייר, עפרון וסבלנות הוא יוכל לחשב חישובים כמו מחשב. אני חושב שבזה שנתנת לו נייר ועפרון אתה לא משווה אדם [נטו] למחשב, אלא אדם ומחשבו למחשב. לכן, אדם יכול לחשב רק במסגרת טבעו, וטבעו למשל לא מאפשר לו לבצע, או מקשה, או מכניס טעויות והטיות, לחישובים מתמטיים, הסתברותיים או לוגיים, להתאמות, חיזויים ומאגרי זכרון, לחיישנים קולטי אינופרמציה מהעולם, למערכות תמסורת והנעה פיזיות, וכיוב'. (לשאלה איך האדם "נעזר" בחוסר כפיפותו ללוגיקה, כתבתי שיתכן וחישוביות יתר יכולה "להרוס" אותו, ובמלים אחרות להעמיד אותו בסכנה של חוסר יכולתו של אורגניזם מבוסס פחמן להתמודד בעולם מורכב ורווי במידע סימולטני, סותר, חסר, מאיים או מבטיח). |
|
||||
|
||||
אני חייב להודות שאני לא מבין את עירוב ה''טבעו'' בעניין. יש סיבה שבגללה מדברים על הכל באופן תיאורטי - גם מחשב אינו (ולא יהיה) שקול למכונת טיורינג כי הזיכרון שלו סופי. גם מחשב עשוי לבצע טעויות אם המעגלים שלו דפוקים. גם הזיכרון שיש למחשב יכול להיהרס אם הוא נפגע מברק, וכו'. בקיצור - גם על מחשב אפשר לומר שהוא יכול לחשב ''רק במסגרת טבעו'', והטבע הזה לא רק שונה מהותית מטבע האדם, אלא גם שונה מהותית ממחשב למחשב. זו לא (לדעתי) השאלה המעניינת. (דוגמאות יכולות להיות מעניינות) |
|
||||
|
||||
לא הבנתי מהי השאלה המענינת, שמחשב עם מעגלים דפוקים או הרוסים דומה לבן אדם? ולא צריך לחשוש מהמילה "טבע." דוגמאות למה? |
|
||||
|
||||
האם, מבחינת היכולת החישובית, יש הבדל מהותי (ולא רק איכותי) בין האדם למחשב. לאדם שהיכולת החישובית מונעת ממנו להתמודד עם העולם. |
|
||||
|
||||
דוגמא כזו היא כמובן הסיפור הקלאסי על הפרופסור שחישב את ממוצע מי הבריכה וקיבל 50 ס"מ (ואז טבע בחלק העמוק של הבריכה, שעומקו 3 מטרים). |
|
||||
|
||||
כלומר, את חושבת שמחשב, חכם ככל שיהיה, יחליט שהמאפיין הרלוונטי היחיד של בריכה הוא העומק הממוצע שלה? |
|
||||
|
||||
לא דיברנו על מחשב אלא על אדם. תגובה 424414 |
|
||||
|
||||
כן, כבר כתבתי במקום אחר שהתבלבלתי. אמנם, זה לא משנה כלום - הפרופסור בדוגמה שלך סובל מטיפשות, לא מעודף חישוביות. |
|
||||
|
||||
טיפשות - כיוון שהוא מעדיף את החישוביות על פני בדיקה פשוטה. זה בדיוק ''עודף חישוביות''. הייתי גם אומרת שחישוביות אינה בעודף כל עוד היא לא מפריעה להתנהלות במציאות. הנה דוגמה הפוכה - מספרים שאיינשטיין היה כל כך טרוד במחקרו, שלא זכר אם כבר אכל ארוחת צהריים. הוא נהג לקבוע את זה בעזרת אחרים שפגש בדרכו מחדר האוכל, שהזכירו לו שהרגע הגיע משם ולכן מן הסתם כבר אכל. זה גם כן ''עודף חישוביות'', אבל הוא נפתר בצורה שמאפשרת התמודדות עם המציאות (כלומר, הוא כן מודע לבעייתו, ולכן דואג שלא יאכל פעמיים או יישאר רעב עד הערב). |
|
||||
|
||||
אה, כלומר "עודף חישוביות" לא מתייחס למצב שבו יש יכולת חישובית גבוהה, אלא למצב שבו משתמשים ביכולת החישובית בצורה לא נכונה? אני יכול לחיות עם זה. |
|
||||
|
||||
נכונה לגמרי. רק מה - מפריעה להתמודדות עם החיים. כל מה שניסו לומר לך כאן, להרגשתי, הוא שיכולת חישובית גבוהה לא תמיד מסוגלת לאפשר לאדם/מחשב לקבוע את סדרי העדיפויות הנכונים, מתי כן לחשב, מתי לא לחשב, מתי לחשב אבל לנהוג כאילו לא חישבנו, ורק לקחת את החישוב בחשבון בשעת הצורך ("אני שוחה במים עמוקים מאוד, כבר הגעתי לסוף האגם, מכאן שכדי להתאים לממוצע של 50 ס"מ מים, תיכף יהיו מים מאוד רדודים ואוכל לעמוד בהם"). |
|
||||
|
||||
נראה לי שזה השלב שבו אני נאלץ לקבל ממך הסבר מה זה לדעתך ''יכולת חישובית''. |
|
||||
|
||||
מצאת מי שיגדיר לך הגדרות מתימטיות :-) אבל לדעתי חשיבה כוללת גם מטא-חשיבה. |
|
||||
|
||||
לא ביקשתי הגדרה מתמטית. אני פשוט רוצה לדעת למה את מתכוונת כשאת מדברת על יכולת חישובית, כי נראה לי שאנחנו לא מדברים על אותו דבר. |
|
||||
|
||||
כפשוטו - היכולת לחשב (יש פירוט, אם כי לא הגדרה, ב תגובה 424380 ). אם פספסתי משהו, כדאי שתגיד לי עכשיו, לפני שנעביר בינינו הודעות סרק לאורך כל הפתיל. |
|
||||
|
||||
אוקיי. את אמרת "כל מה שניסו לומר לך כאן, להרגשתי, הוא שיכולת חישובית גבוהה לא תמיד מסוגלת לאפשר לאדם/מחשב לקבוע את סדרי העדיפויות הנכונים". לי זה נראה אורתוגונלי ל"יכולת לחשב". כלומר, אין קשר בין השאלה מה היכולת החישובית שלך, ובין השאלה האם אתה יודע להשתמש בה או לא. האם הטענה שלך היא בעצם "בני אדם לא יודעים מה לעשות עם יכולת חישובית גבוהה ולכן בודאות הם ישתמשו בה בצורה שגויה"? |
|
||||
|
||||
זו ממש לא הטענה שלי. אני חושבת שכן יש קשר בין השאלה מה היכולת החישובית שלך, לבין השאלה אם אתה יודע להשתמש בה. ליתר דיוק, לא בדיוק קשר, אלא אם המתאם בין השתיים שלילי, נקבע שיש ''עודף יכולת חישובית'' (שהוא כזכור המדד של חישוביות שמפריעה להתמודד עם המציאות). |
|
||||
|
||||
אז זו כן, בערך, הטענה שלך: יש לבני האדם רף כלשהו ליכולת להשתמש בחישוביות, ואם היא תעלה אל מעבר לרף הזה הוא יסבול מעודף יכולת חישובית ויטבע באגם. |
|
||||
|
||||
במקרה הזה, "עודף" הוראתו לא "כמות מופרזת של X", אלא "כמות של X שדוחקת אלמנטים אחרים". |
|
||||
|
||||
אני לא מבין למה היא דוחקת אלמנטים אחרים - שכאמור, נראים לי אורתוגונליים אליה. אם להשתמש בהקבלה, בהינתן שני מחשבים עם אותה שפת מכונה בדיוק אבל אחד במהירות של 1 ג'יגה הרץ ואחר במהירות של 2 ג'יגה הרץ, אני אומר שיש לשני יותר יכולת חישובית מהראשון - אבל איפה כאן משהו יכול להידחק החוצה? עודף יכולת שכזו יכול להיות בעייתי כמו שידוע לכל שחקן במשחקים ישנים - במחשבים חדשים היה צורך בתוכנות שיאטו את המחשב כדי שחלק מהמשחקים לא ירוצו מהר מדי. |
|
||||
|
||||
"להידחק החוצה" - מתוקף הרעיון (השגוי) "היכולת החישובית שלי תקיף את המציאות כולה". תגובה 426829 |
|
||||
|
||||
הרעיון הזה, שוב, אינו קשור ליכולת החישובית, אלא לחוסר היכולת להשתמש בה כיאות (במקרה הזה - להעריך אותה). |
|
||||
|
||||
האם (יכולת) הערכה של משהו, של יכולת כלשהי לצורך העניין, אינה חלק מהיכולת החישובית עצמה? מדוע לא? |
|
||||
|
||||
היא יכולה להיות (למעשה, כך אני חושב) אבל אז זה משחק לידיים שלי: במושג "יכולת חישובית גבוהה" תהיה כלולה גם היכולת להעריך באיכות גבוהה את מגבלות היכולת. |
|
||||
|
||||
לא משחק בכלל: תגובה 426826 אני אומרת שכאשר היכולת הזו *לא כלולה*, הרי מדובר במה שתרצה לקרוא "עודף חשיבה". |
|
||||
|
||||
עם ההגדרה הזו אני כאמור לא מתווכח. |
|
||||
|
||||
חבל, כי היינו יכולים להמשיך בניוטרל :-P |
|
||||
|
||||
אם תשתמשי מדי פעם ב :-NP , נוכל לנהל דיון מעמיק בשאלה אם יש הבדל בין השניים. |
|
||||
|
||||
אני משתמשת ב :-XP |
|
||||
|
||||
הדוגמא הזאת כבר מיצתה את עצמה, ואני מציע להחליף אותה במשהו חדש. המועמדת שלי היא בדיחה שקיבלתי באינטרנט לפני זמן מה: צייד, פיזיקאי וסטטיסטיקאי יוצאים לצוד באפלו. הצייד יורה, והכדור פוגע חמישה מטר מימין. הפיזיקאי מתקן עבור מהירות הרוח וכוח קוריאוליס, ופוגע חמישה מטר משמאל. "פגענו! פגענו!" צועק הסטטיסטיקאי. ______________ ובאנגלית זה קצת יותר טוב: "we got him!" |
|
||||
|
||||
יפה. מה זה כובד קוריאוליס? (שים לב שאני לא שואלת למה לירות בבפאלו). |
|
||||
|
||||
כוח קוריוליס [ויקיפדיה] נניח שאת נמצאת על עיגול מסתובב ומתחילה ללכת לכיוון המרכז. תרגישי "כוח" שמושך אותך הצידה. נעים להכיר - כוח קוריוליס. (ועכשיו, נניח שאת על כדור מסתובב, למשל כדור הארץ...) |
|
||||
|
||||
כוח, לא כובד. כוח דמיוני שפועל על עצמים עם על פני כדור מסתובב, לא חיוני בשביל הבדיחה. |
|
||||
|
||||
תודה. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שחלק מהמשלים של טברסקי וכהנמן מלמדים אותנו שאם *באמת* היינו מבינים סטטיסטיקה לא היינו מעיזים לצאת מהבית. |
|
||||
|
||||
השאלה היא האם מחשב שההבנה הזו ''מפריעה'' לו לא יכול פשוט לבחור להתעלם ממנה. |
|
||||
|
||||
חשבתי שאנחנו מדברים על *אנשים* שהיכולת החישובית שלהם וגו. |
|
||||
|
||||
נכון, קצת איבדתי את הדיון. אם כך, אני סקרן לשמוע את המשלים הללו. |
|
||||
|
||||
נו, הסיפורים הללו ששכ''ג תמיד מביא על הרופאים שלא יודעים אם התרופה שהם נותנים באמת עוזרת, והאם עדיף ללכת להצגה גם אם אתה חולה. מתברר שבני אדם מתקשים לאמוד את הסיכוי לסכנות או את הרווח הצפוי להם ביחס לסיכון. |
|
||||
|
||||
אוקיי, אבל כאן נראה לי שהבעיה היא שבני האדם דווקא מתקשים בחישוב, אם מכיוון שהם לא חכמים מספיק ואם בגלל שאין להם מספיק מידע. לא ברור לי למה דווקא עודף חישוב יפריע להם. יש שני מקומות שבהם אני רואה בעייה עם עודף חישוב: א) היכולת לדעת בודאות שמשהו רע הולך לקרות. כאן אני "אופטימי", שכן רובנו המוחלט יודעים מה יקרה איתנו עוד 120 שנים ובכל זאת לא שוברים את הכלים. מכאן שיש לנו דרכי התמודדות עם הבשורה הרעה שה"ידיעה החישובית" מביאה איתה. ב) נראה לי שזה היה טל (או עוזי?) שאמר במקום מסויים שטוב שאין לנו ידיעה מוחלטת בנוגע לשאלות מוסריות מהסגנון "אם נפציץ עכשיו את הכפר ונהרוג את כל יושביו, כמה אנשים יינצלו בגלל זה בטווח הרחוק?" ואכן, נראה לי שיכולת חישובית שכזו (שאגב, איני חושב שגם מחשבים יכולים לה) יוצרת בעיות מוסריות קשות שכנראה ייאלצו את תפיסת המוסר האנושית להשתנות. |
|
||||
|
||||
אז מה אתה אומר- שאין לנו מה לחשוש מיכולת חישוב כי תמיד אפשר להתעלם מהתוצאות? |
|
||||
|
||||
לא. אני אומר מה שכתוב בתגובה שלי. |
|
||||
|
||||
(אני קורא לאחור בפתיל, ואם אני מבין נכון, השאלה היא אם מחשב תמיד יפסיד במבחן טיורינג כי הוא יודע לחשב יותר מדי טוב. התסריט שיש לי, לפחות, בראש כשאני מדמיין מחשב דמוי-אדם הוא כזה שבו המחשב בכלל לא טוב בחישובים מתמטיים מסובכים. אני לא רואה סיבה להניח שכל מחשב מוכרח לדעת להוציא שורש שלישי של מספר בן עשרים ספרות - אפילו אם החומרה עליה הוא ממומש מאפשרת זאת, בעיקרון.) |
|
||||
|
||||
השאלה היא אם מחשב יוכל לבצע אמולציה של אדם, ולשם כך לא צריך להפריע לו שהוא יודע גם להוציא שורש שלישי. אף אחד לא מחייב אותו לעשות כל מה שהוא יודע. |
|
||||
|
||||
זו השאלה? אני חשבתי שהפתיל הזה בא להטיף נגד יכולת חישובית מכיוון שהאדם לא מסוגל להתמודד עם האינפורמציה. (ובקשר למבחן טיורינג: אני איתך. תגובה 426076) |
|
||||
|
||||
(ממשיך בדיון הלא רלוונטי - סליחה) כתבת שם "כמובן שכל מתכנת מתחיל יגיד למחשב *לא* לענות מהר, או לא לענות בכלל, לשאלה כזו כשהוא משתתף במבחן טיורינג", וזהו, שאני לא רואה זאת כך. המחשב האינטליגנטי שאני מדמיין יתחיל את דרכו כתינוק, וילמד לדבר וללכת ולהוציא שורשים בדיוק כמו כל ילד. אף מתכנת לא יצטרך לומר לו מפורשות להסתיר את יכולתו לחשב חישובים מסובכים - לא תהיה לו יכולת כזו מלכתחילה. הוא אפילו לא יזכור מספרים כדרך שמחשב דיגיטלי מודרני זוכר אותם, אלא בדרך המסובכת והלא-יעילה שבני-אדם זוכרים אותם (ולכן הם בקושי מסוגלים לזכור יותר מכמה ספרות או עשרות ספרות, תלוי בהקשר). בעיני, זו הדרך האפשרית היחידה ליצור מחשב שיעבור את מבחן טיורינג1. אני חושש שהדרך בה אתה מציג את "המתכנת" המתחכם ליצור from scratch מחשב המצליח לעבור את המבחן עלולה לחזק את עמדתם של הספקנים. תסריט כזה נראה לי באמת מופרך לחלוטין. 1 כמובן שאם היצור הזה ימומש על שבבי סיליקון כמקובל בימינו, אפשר יהיה להעתיק את התוכנה ה"בוגרת" אל חומרה נוספת וליצור דמוי-אדם מוכן לפעולה מיידית, בלי שיצטרך לעבור את כל ייסורי הלמידה והגדילה. את זאת, אני מאמין, אפשר לעשות גם עם מח אנושי, רק שזה הרבה יותר קשה טכנית. |
|
||||
|
||||
אני צריך לקשר כאן לתגובה אחרת שלי שבה אני אומר בערך (פחות טוב) את מה שאתה אומר בפסקה הראשונה שלך, אבל באופן כללי כבר ראינו שלקשר לתגובות כל היום במקום לענות שוב זה לא דבר טוב. את ''המתכנת המתחיל'' הבאתי רק כדי להמחיש שאפילו תוכנות פרימיטיביות למדי שיועמדו למבחן טיורינג (וייכשלו, כמובן) לא יפלו בפח הזה, קל וחומר תוכנות ''אמיתיות'', כמו זו שעליה אתה מדבר. עם זאת, גם אם המחשב יתחיל כתינוק, אני לא רואה למה צריכה להיות לו בעיה לעשות חישובים מסובכים בשיא הקלות. גם אני יכול להוציא שורשים בלי יותר מדי בעיה בהינתן מספיק זמן, ונייר, ועט, וסבלנות. למחשב יש את המרכיבים הללו (חוץ מהרביעי שכנראה לא רלוונטי לגמרי) ובאיכות גבוהה בהרבה מזו שלי. |
|
||||
|
||||
לפיסקה השניה: זאת שאלה מעניינת. אל תשכח שידובר, ככל הנראה, במחשב מסוג שונה לגמרי, עם משהו כמו 100 מיליארד מעבדים מקביליים פרימיטיביים מאד שמחוברים ברשתות נוירונים משתנות עם הזמן1. האם יצור כזה בהכרח יידע להוציא שורש מעוקב בקלות? ____________ 1- טוב, זאת, כמובן, השערה גרידא. אולי מחשב פון-נוימן פשוט עם CPU מספיק מהיר ומספר מעבדים קטן יוכל לעשות את האמולציה, אבל אני קצת סקפטי - נדמה לי שכבר די קרובים לגבול התיאורטי של מעבדים כאלה. |
|
||||
|
||||
נכון, אבל אני לא בטוח שתהיה מניעה תיאורטית, אם כבר יש לנו מפלצת מד"בית מופרכת כמו ה-100 מיליארד מעבדים הללו שאנחנו יודעים לתפעל חלקית, לשים לידם עוד יחידה אריתמטית לוגית קטנה שעושה את החישובים הקשים. |
|
||||
|
||||
ואז יתברר לך שהיא הורסת את הבחירה החופשית של כל המערכת. |
|
||||
|
||||
זו פריצת דרך נהדרת בחקר הבחירה החופשית בפני עצמה; קודם טענו שבחירה חופשית נוצרת בהינתן מספיק מורכבות. עכשיו יתברר שאם מוסיפים למורכבות עוד יותר מורכבות, היא נעלמת! |
|
||||
|
||||
כמו שהזכירו כאן לא מזמן, כל מוח אנושי הוא בעל חומרה שונה (סינפסות וכל זה). |
|
||||
|
||||
<אני אגיב בדוא"ל על הרמיזה של התגובה שלך, ואמשיך לענות לעניין> האם לא נכון יהיה לפרש את תגובה 426234 כאילו אתה מתיחס ל אדם במקום למחשב? כלומר, הפארפרזה היא השאלה היא האם *אדם* שההבנה הזו "מפריעה" לו לא יכול פשוט לבחור להתעלם ממנה? |
|
||||
|
||||
לא. כמו שאמרתי בתגובה 426247, התבלבלתי בתגובה ההיא בקשר לנושא הדיון (משום מה חשבתי שהוא "האם המחשב יסתבך כשינסה לחקות אדם בגלל שהאדם לא מסוגל לשרוד עם יכולת חישובית גבוהה). כדאי להתייחס למה שכתבתי שם בהתאם. |
|
||||
|
||||
אם מחשב מסוגל לעקוב אחרי מה שהולך כאן, אני לא מחשב. |
|
||||
|
||||
מקובל, עכשיו בתגובה האחרת שלך אתה מסביר שמכיוון שהאדם יודע להתמודד עם יכולות החישוב העכשויות שלו ולא נכנס לדכאון בשל מותו המתקרב, בעליל הוא יידע מה לעשות אם היכולת החישובית הזאת תשתפר. אני לא מבין איך אתה מסיק את זה אלא אם כן אתה מניח מין הנחת ''קל וחומר''- עודף יכולת חישובית לא יכולה להזיק מכיוון שתמיד אפשר לכבות את היכולת כשמתקרבים למשבר גיל העמידה. |
|
||||
|
||||
אחד מפריטי המידע הבודדים שאני ממש לא רוצה להיחשף אליהם הוא תאריך מותי. (ואם אחטוף התקף לב סופני מיד אחרי ה''שלח'' זה יהיה ממש יפה) |
|
||||
|
||||
למה, אין כמה דברים שהיית עושה לו ידעת שמותך קרב? נניח, מסיים עוד מאמר לאייל1? 1 או להיפך- מפסיק להתאמץ על זה שאתה שוקד עליו? |
|
||||
|
||||
ללא ספק הייתי יכול לתכנן טוב יותר איך לבלות את הזמן הנותר, אבל חוששני שהמילה ''לבלות'' היתה משנה את משמעותה באופן דרסטי. |
|
||||
|
||||
להיפך, היא היתה חוזרת למשמעותה המקורית: לבלות - לשחוק, לשפשף, להרוס, לקלקל, לשחת מרוב שימוש, לרפט, לקרוע, לפורר. |
|
||||
|
||||
אני לא אומר בעליל, אני אומר שאני ''אופטימי'' - כלומר, מודע לכך שזו בעיה, אבל מאמין (בלי הוכחה) שהאדם יהיה מסוגל להתמודד איתה. האמונה הזו נובעת מכך שהאדם כבר עכשיו מודע לאסון שהוא מהגדולים ביותר שהוא יכול להעלות על הדעת, ולא מתמוטט. |
|
||||
|
||||
אבל הוא עדיין נזהר במעבר חציה, נכון? למה לו? |
|
||||
|
||||
השאלה לא ברורה לי. כי הוא מעדיף למות אחר כך על פני למות עכשיו? |
|
||||
|
||||
בוודאי. אז אני חוזר לנקודה שלי- אני יכול לתאר לעצמי מצב של אדם ''חכם'' כל כך עד שהוא מסוגל לאמוד סכנות הרבה יותר טוב מאיתנו, והידיעה הזאת משתקת אותו. אולי הוא גם משתעמם למוות כי אין לו עם מי לדבר, אולי היא משעממת אחרים ולכן לא מוצאת בחור. בקיצור, אני יכול בקלות לתאר לעצמי אנשים שהיכולת החישובית שלהם פוגעת ביכולת שלהם להתמודד עם העולם. |
|
||||
|
||||
לא חשבתי שרון כיוון במקור לאנשים שמשעממים אחרים ומשתעממים על ידיהם - ואני מודה שאני לא חושב שיש קשר ישיר בין היכולת החישובית ובין ה''תכונות'' הסוציולוגיות הללו, אבל זה ויכוח אחר (די משעמם, אולי בגלל היכולת החישובית שלי) שאני לא רוצה להיכנס אליו כאן. טיעון ''פחד המוות'' הוא קצת יותר מעניין, אבל גם הוא דורש הצדקה בדיון נפרד (ומשעמם בכל זאת), כי לא ברור לי אם הייתי מסרב לעבור כביש ריק מתוך ידיעה של סטטיסטיקה כללית של תאונות. זה שהדבר היה מונע ממני להתפרץ לכביש סואן זה ברור, ואני לא בטוח שזה כל כך רע. |
|
||||
|
||||
בעניין השיעמום אולי אני לא בהיר. אני לא מדבר על חנון שמרוב זה שהוא מתעניין בחקר טילים לא מתרחץ, אני מדבר על אדם שמסוגל (נניח) לנחש את סוף הסרט, לסיים (בראש) משפטים שמישהו אחר אומר, ושכשהוא רוצה להסביר את עצמו הוא צריך בכוונה להטפיש את הטיעונים שלו ( כלומר להדחיק את היכולות החישוביות שלו). שוב, מחקרים הראו שאנשים לא אומדים נכון סיכונים וסיכויים, עושים הכללות מוטעות ושכל הדברים הללו עשויים להיות שימושיים מבחינה (האעז לומר זאת? ) אבולוציונית ( הנה, אמרתי, השמיים לא נפלו). מי שחוזה מספיק טוב את העתיד יכול לשקלל יותר טוב את הסיכוי הקטן שהאסונות שכבר קרו לו ועוד יקרו לו ישתלמו בסוף, לעומת ההזדמנות לסיים את הכל כאן ועכשיו. מה שמביא למחשבה שאולי יש מגבלה אבולוציונית על אינטלגנציה - מי ש*באמת* יש לו שכל, יתאבד בהזדמנות הראשונה. |
|
||||
|
||||
לגבי הפסקה הראשונה שלך, אני חושב שרוב האנשים באמת מסוגלים לנחש את הסוף של רוב הסרטים. אני חושב שכל האנשים מסוגלים לסיים את רוב המשפטים של בני-שיחם, ויותר מזה, שזו יכולת קריטית להבנת דיבור. אני חושב שעצם המושג "להסביר" כולל בתוכו את פישוט הטיעונים. לשיטתך, האם קיימים בעולם שלנו אנשים לא-היפותטיים שיכולת החישוב שלהם באמת עברה את שיא פונקצית התועלת? |
|
||||
|
||||
אני מתאר לעצמי שחלק מהנוירוטים סובלים מעודף ''חישוביות''. אני לא מתכוון לכך שהם טובים באלגברה, אלא לכך שאומדן הסיכונים שלהם הוא ''מציאותי'' במיוחד. |
|
||||
|
||||
למשל? (נוירוטים, או נוירוזות) |
|
||||
|
||||
היפוכונדריה, ''משוגעים לבריאות'' וכולי. |
|
||||
|
||||
אתה חושב שהיפוכונדריה נובעת מ (או אפילו, יכולה להיות יחד עם) יכולת חישובית מוגברת כמו שאתה מתאר? ("משוגעים לבריאות" לא מספיק מוגדר לי) |
|
||||
|
||||
כן. יש אנשים שהם ''ספוג'' לאינפורמציה על מחלות, והם מצליחים לעבד ולהפנים את המידע הזה בצורה יותר יעילה מרובינו, והם גם בעלי יכולת יותר טובה לזהות סימפטומים. אני מניח שאדם כזה גם היה יכול להיות דיאגנוסטיקן טוב לו היה רופא. |
|
||||
|
||||
קשה לי לדמיין היפוכונדר כדיאגונסטיקן טוב לו היה רופא. דיאגנוסטיקן טוב אמור להצליח לעתים קרובות לזהות מחלות קיימות ולשלול מחלות שאינן קיימות בחולה, ולא לשייך לחולה מחלות שאין לו כמו שעושה היפוכונדר לגבי עצמו. |
|
||||
|
||||
אתה מוכרח להרוס לי את הרגע המאושר הראשון בחיי, אה? |
|
||||
|
||||
אל תתמכרי לזה, זה רק מאניה וזה עובר מהר. |
|
||||
|
||||
אדם שמגיע לרופא בדרך כלל לא מרגיש טוב, אז המצב של ההיפוכונדר יותר קל, כי הוא לא צריך להבדיל בין חולה לבריא, אלא בין חולה במחלות שונות. אגב שמעתי פעם אנקדוטה שתלמידי רפואה נוטים למצוא אצל עצמם את הסימפטומים למחלות אותם הם לומדים. אולי אפשר לפרש זאת לשיטתי: מדובר באדם נורמלי שבאופן זמני מפתח יכולות "חישוביות" יותר גבוהות בהקשר לזיהוי סימפטומים מסויימים- הסימפטומים נמצאים ב"קדמת מוחו". שאר המערכות השיכליות שלו מתפקדות כרגיל אבל הם מוצפים באינדיקציות הללו, ובינגו (כמו ששכ"ג אומר)- יש לך היפוכונדר. עם הזמן הידע של הסימפטומים משוכך, והאדם חוזר לסורו. |
|
||||
|
||||
אוקיי. דוגמה יפה. אבל אני לא מסכים: כאן הבעיה היא ידע (מוטה, אחרת הוא היה יתרון; בהמשך הרופא גם ידע לשלול מחלות ולא רק לזהות), ולא יכולת חישובית מוגברת. |
|
||||
|
||||
לא יודע, לא מספיק "ידע" צריך גם pattern recognition, יכולת שליפה, הטמעה וכולי. אגב, נזכרתי בדמות ב"עמוק באדמה", אני לא כל כך עקבתי אחרי הסדרה, אבל נדמה לי שזה הבעל החדש של האימא- הוא היה מין "הישרדותן" שהסתובב בבית וחיפש ממה אפשר לעשות מיקלט אטומי וכמה מי שתיה אפשר לאכסן במזווה. ברור שהדמות היתה תמהונית משהו, אבל היוצרים הפליאו לשים בפיו טקסטים הגיוניים. אולי מבחינת האדם הרגיל התוצאה הצפויה של קטסטרופה איננה "בהירה" מבחינה חישובית, כמו אצל האפוקליסט. לכאורה, כולנו במצב של ההימור של פסקל- מה בצע לנו בחיינו הנוחים אם מחר שפעת העופות, או גחלת יציפו את העולם. נכון, ההסתברות היא "זניחה", אבל האפוקליסט מבין שהמאמץ הכבד של אגירת אנטיביוטיקה, הסתובבות על מסיכה וטיגון בייצים יותר מ5 דקות מתקזז לעומת התועלת של הצלת חייו. בני תמותה רגילים לא יודעים לשקלל הסתברויות נמוכות, ולכן אנו מתעלמים באלגנטיות וממשיכים לחיות את חיינו. גן עדן של שוטים. |
|
||||
|
||||
כל אחד וחישוב הסיכונים שלו. אם השקעה של 10% מזמנו מעלה את סיכוייו של אדם לשרוד מ5% ל80% אם תהיה מלחמה גרעינית בהסתברות של 20%, זה נשמע לי פחות או יותר הגיוני. כל עוד אין מלחמה גרעינית, ה"אנשים השפויים" מעגלים את הסיכוי למלחמה גרעינית ל0% והאדם נראה מטורף. _אני_ לא יודע להעריך את הסיכוי למלחמה גרעינית, אבל אם הייתי יכול להעריך את הסיכונים והסיכויים לאלה שציטטתי כאן, הייתי פועל בצורה דומה. והייתי רוצה יכולת כזאת; אנחנו מדברים על כך שיכולת כזו יכולה להיות דבר שלילי. |
|
||||
|
||||
אתה לא יודע להעריך סיכונים כאלו ואתה מתפקד בצורה נורמטיבית, אבל אלו ש*כן* יכולים מבלים את חייהם במקלטים אטומיים. שלילי או לא? יש כאן מטא שאלה מעניינת, אינך יודע לאמוד את הסיכוי למלחמה גרעינית, אבל האם אתה יכול לאמוד *כמה* אינך יכול לאמוד? כלומר, מצד אחד אתה לא יודע מה הסיכוי למלחמה גרעינית, מצד שני, אי הידיעה הזאת *מספיקה* לך כדי להחליט לא להקים מקלט אטומי, ומכאן שבכל זאת יש לך אומדן. |
|
||||
|
||||
"מבלים את חייהם" זה קצת קיצוני. אם דרך הבילוי הזה היא תוצאה של חישוב נכון שההתנהגות הזו תציל את חייהם בהסתברות גבוהה בעתיד הקרוב, אז גם אני רוצה לרדת למקלט. אני חושב אחרת, אבל אם אני טועה, _ורק_ אם אני טועה, אז זה לא שלילי, ואחרי שהפצצה תיפול זה בטח לא יהיה שלילי. אגב, שים לב שהדוגמה הזו מעבירה אותנו מתחום החישוב-העדיף לתחום הרציונליות-העדיפה. אם לאיש-המקלטים בעל המוח-הגדול-במיוחד יש יכולת לחשב ולדעת שתהיה מלחמה אטומית, אז יש לו גם יכולת לשכנע אותי בזה. אם אני אוטם את אזני מלשמוע, זה אומר שהוא רציונלי יותר ממני, ולא בהכרח חכם יותר. אנחנו חייבים לאמוד כל דבר וכל סיכון. מול כל ירידה למקלט שתציל את חייך במקרה של מלחמה אטומית, יש ירידה למקלט שתסיים או תקצר אותם בגלל גז ראדון, או (לחילופין) בגלל שהחפירות של המורלוקים בדיוק מגיעות ליסודות הבניין שלך. |
|
||||
|
||||
לא כל כך הבנתי את הקשר שאתה עושה בין חוכמה ליכולת חישובית. גם אין קשר בין זה לרציונליות. אני מסכים לפסקה האחרונה שלך, אבל ברגע שיש לך יכולת להבין את השיקלול הזה בצורה בהירה, ולא כעוד "אני לא יודע איך לאמוד", אפשר לראות איך היכולת הזה רק תגרום לך לשכלל את המקלט שלך (נוירוטי כבר אמרתי)? |
|
||||
|
||||
חוכמה בתגובה שהגבת לה היא שקולה לצורך-העניין ליכולת חישובית גבוהה. רציונלית היא פעולה שמסתמכת על היכולת הזו. אם יש לי יכולת חישובית גבוהה יותר, יכול להיות שאני אבין שהסיכוי למלחמה אטומית הוא דווקא נמוך משאמדתי. לגבי הרבה סיכונים בחיים, אני חושב שזה אכן בדיוק המצב. הרבה נוירוטים שמפחדים לטוס או מפחדים מנסיעה באוטובוס בגלל פיגועים היו יכולים לשפר את מצבם בעזרת יכולת חישובית גבוהה יותר. |
|
||||
|
||||
יפה, אתה טוען טענה חזקה: תוספת יכולת חישובית (= שיקלול נכון של הסתברויות , לענייננו) עשויה *לפתור* בעיות נפשיות? שים לב ששנינו מניחים הנחה שהיא כלל לא מקובלת- שנוירוטיות (נניח) לא נובעת מבעיה "ריגשית" אלא מבעיה במנגנוני "ראית הנולד" או השיקלול הסטטיסטי. |
|
||||
|
||||
אולי. אם האדם רציונלי (מאמין לחישוביו ופועל על פיהם) אז יכולת חישובית גבוהה יותר יכולה לעזור לו לטוס כשהסיכון במציאות הוא זעום, בעוד שאם יש לו יכולת חישובית גרועה כמו שכהנמן הראה, אז הוא עלול לפחד שלא לצורך. אני לא פסיכיאטר ולא פסיכולוג ואני לא יודע מה זה ''נוירוטי'' בצורה שמאפשרת לענות לתגובה שלך כמו שצריך. אני כן אומר שיכולת חישובית טובה יותר תסייע (במובנים סבירים של המלה) לאדם בנושאים כאלה, בניגוד אליך, שטוען שהיא יכולה להפריע. |
|
||||
|
||||
אז זהו, שמה שאני הבנתי זה שכהנמן הראה ( שכ"ג, איכה?) שאדם רגיל נוטה *להמעיט* באמדן הסיכון. |
|
||||
|
||||
אני חושב שזה תלוי בסיכון. רוב האנשים שאני מכיר מפחדים יותר לנסוע באוטובוס מחשש לפיגועים מאשר לנסוע ברכב פרטי מחשש לתאונה. (כמובן שגם באוטובוס יש חשש לתאונה). בראשון מפריזים, בשני ממעיטים. |
|
||||
|
||||
לדעתי זה תלוי ב*סוג* הסיכון. ברכב פרטי אתה חי באשליה שלפחות חלק מהסיכון תלוי בך. אני, למשל, מעדיף תמיד להיות זה שנוהג ברכב, גם אם הנהג האלטרנטיבי נוהג טוב ממני (יש אחד או שניים בארץ שעונים על התנאי הזה). |
|
||||
|
||||
אני אישית מעדיף לשבת במושב הנוסע, גם אם הנהג נוהג ברמתי או אפילו טיפה פחות טוב. אני מכיר הרבה אנשים כאלה (בעיקר נשים, אמנם). |
|
||||
|
||||
אנחנו צריכים לטייל ביחד :-) |
|
||||
|
||||
אני לא אשה... |
|
||||
|
||||
זה בסדר. הרבה טוענים שאני לא גבר. |
|
||||
|
||||
Nobody's perfect.
|
|
||||
|
||||
לא זוכר (מה אמר כהנמן. אני פחות או יותר זוכר איפה אני). |
|
||||
|
||||
בן אדם שיש לו יכולת חישובית מספקת כדי להעריך נכונה את הסיכויים למלחמה גרעינית, כשמדובר בסיכויים שלוקחים בחשבון הרבה מאוד פרמטרים לא ידועים, טוב יעשה אם ינצל את זמנו כדי לצמצם את הסיכויים הללו במקום להתגונן מפניהם. |
|
||||
|
||||
מש''א. |
|
||||
|
||||
מה שהוא (היא, הם, אתה) אמר. |
|
||||
|
||||
ומי זה "הוא" במקרה הנדון? |
|
||||
|
||||
כותב תגובה 426581. |
|
||||
|
||||
כלומר, פשוט הסכמת אתי? (ובמקרה זה, זה "מה שאת אמרת")... |
|
||||
|
||||
כן. יצא פתיל קצת ארוך מסביב לעניין הזה. פשוט הצלחת להגיד בדיוק את מה שאני רציתי להגיד במשך רוב הדיון בצורה יותר ברורה, אז רציתי להביע תמיכה, לסגור את הדיון ולחזור הביתה. |
|
||||
|
||||
היכרתי מישהו, רופא בבי''ח לשעבר, שטען בתוקף שמגיפת הסארס (ז''ל) תהיה האיידס הבאה ואף גדולה מהאיידס, ותחסל את רוב העולם. |
|
||||
|
||||
כן, ולפני זה זה היה האבולה, וזכור לי שלפני איזה 20 שנה צפה לנו מישהו לעכשיו, פחות או יותר, שהג'וקים ישלטו בעולם ויפנו אותנו מכאן. |
|
||||
|
||||
הסארס הוא ז"ל? חשבתי שזה משהו עונתי, כמו שפעת העופות. |
|
||||
|
||||
לא יודעת. אתה (או כל אחד) מבין יותר ממני בנושא. |
|
||||
|
||||
אני עם עדי. הבעיה היא בעודף אינפורמציה, ודווקא ביכולת ניתוח נמוכה (ולא גבוהה) שלה. אני לא בטוח שהסיבה שהאדם חוזר לסורו היא שהתלמיד שוכח את החומר (יש רופא בקהל?) אלא שהוא לומד לא להתרגש מ"זיהויים" שכאלו ומבין שהם נובעים מניתוח שטחי של הסיטואציה. אם נציג את זה במסגרת "חישובית", אפשר לומר שהאדם במקרה הזה הוא מכונה מוגבלת במיוחד, שאפילו לא מסוגלת לקרוא את כל הקלט הרלוונטי שלה, ולכן היא מבצעת ניחושים על סמך חלקים ממנו. יש מקרים שבהם דווקא אפשר לעשות דברים יפים עם זה (יש תחום שנקרא PCP שמתעסק בזה), אבל כנראה שזיהוי מחלות אינו אחד מהם. הבעיה היא שהכרת הסימפטומים גורמת לתלמיד לבצע ניחושים לא זהירים. |
|
||||
|
||||
ידוע שכל סטודנט לפסיכולוגיה שנה ראשונה מוצא בעצמו את הסמפטומים לכל מחלות הנפש האפשריות. זה מפגע מוכר של המקצוע. |
|
||||
|
||||
בשנה ראשונה בפסיכולוגיה לומדים על מחלות נפש? חשבתי שהם לומדים סטטיסטיקה. |
|
||||
|
||||
בשנה ראשונה לומדים בעיקר ספרות, לדעתי, אבל זה לא מפריע להם לגלות עניין גם בתחומים אחרים. |
|
||||
|
||||
חבר'ה משני המקרים הראשונים כבר קיימים כיום, ואני לא בטוח שעוד יכולת חישובית היא מה שתסייע להם לבצע תחזיות עוד יותר טובות. עם בחור מהסוג השלישי (המטפיש) אני לא רואה מה הבעיה בכלל. זה נראה כאילו אתה מניח שכל אי שימוש ביכולת החישובית גורם סבל (וכאילו לנחש את סוף הסרט גורם שיעמום). את הפסקה השניה נשאיר לדיון אחר, ברשותך. אגב, אני לא בטוח עד כמה כל זה רלוונטי - גם יכולת חישובית גבוהה לא מונעת אומדן שגוי של סיכונים וסיכויים. |
|
||||
|
||||
יצא לי לקרוא לאחרונה בלוג של סטודנט שמתייחס למערכות יחסים בין-אישיות בצורה חישובית, וההתייחסות הזו בהחלט פוגעת בו. |
|
||||
|
||||
לא מכיר את הבלוג. השאלה היא האם סטודנט עם יכולת חישובית *יותר גבוהה* היה נפגע פחות. אף אחד לא אומר ש"חישוביות" היא הדרך הטובה לגשת למערכות יחסים, רק שאם למישהו יש יכולות יותר גבוהוה, מצבו יהיה קל יותר ( או קשה יותר). |
|
||||
|
||||
אני זוכר כמה וכמה סיפורי מד"ב שחוקרים את האופציה של אדם בעל יכולת חישובית גבוהה מאד, או אינטלגנציה גבוהה מאד. אחד המוצלחים בעיני הוא הסיפור הקצר "understand" של טד צ'אנג. למרבה השמחה, הוא קיים גם ברשת: http://www.infinityplus.co.uk/stories/under.htm מומלץ. --- טיזר מאת הסופר: The initial impulse to write "Understand" arose from an offhand remark made by my roommate in college; he was reading Sartre's Nausea at the time, whose protagonist finds only meaninglessness in everything he sees. But what would it be like, my roommate wondered, to find meaning and order in everything you saw? To me that suggested a kind of heightened perception, which in turn suggested superintelligence. I started thinking about the point at which quantitative improvements – better memory, faster pattern recognition – turn into a qualitative difference, a fundamentally different mode of cognition.
|
|
||||
|
||||
נחמד, תודה. |
|
||||
|
||||
איילים המעוניינים לדעת את דעתי על הסיפור בהקשר שלהם מוזמנים להתקשר לבנק. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי.. |
|
||||
|
||||
נראה לי כמו בדיחה על הקטע של דפוסים במסחר בסיפור (החביב). |
|
||||
|
||||
מה שראובן אמר. אני אישית סקרן לדעת איך *אפשר* בכלל להתייחס למערכת יחסים בין-אישית בצורה חישובית. לי נראה שכל מי שמנסה לעשות את זה צריך להניח כל מני הנחות מופרכות. |
|
||||
|
||||
אתם מתכתבים על זה בדוא"ל? |
|
||||
|
||||
פעם ראשונה שלי. |
|
||||
|
||||
ב) זו לא יכולת חישובית אלא ראיית העתיד. |
|
||||
|
||||
זה לא בהכרח סותר. יכולת חישובית יכולה לסייע בראיית העתיד - כך למשל אנחנו מסוגלים לנבא את העתיד ולחזות ליקויי חמה. |
|
||||
|
||||
בדוגמה הספציפית שהבאת, על חיסול והסתברות שרידה של תושבים, יש כל כך הרבה משתנים נוספים אפשריים, שאי אפשר לקחת אותם בחשבון באף חישוב. |
|
||||
|
||||
זה לא נכון. אפשר לקחת כל מספר סופי של משתנים בחישוב בלי בעיה עקרונית. הבעיה תהיה מעשית - קשה לחשב את המשתנים הללו ברמת הדיוק הנדרשת, ופרק הזמן שיידרש לחישוב גדול מדי. "יכולת חישובית גבוהה" יכולה לבוא לידי ביטוי ביכולת לבצע גם חישובים שכאלו במהירות גבוהה. יש עוד בעיה "פיזיקלית" שמעורבת בכל זה: אי אפשר לאסוף את הנתונים הדרושים לחישוב בלי להשפיע איכשהו על מהלך החישוב. לכן ייתכן שאי אפשר יהיה להשיג את המשתנים מבלי לגרום לתוצאה להשתנות בצורה דרסטית. זו כאמור מגבלה פיזיקלית, לא חישובית. |
|
||||
|
||||
בבעיה כמו שהצגת, מי לידך יתקע שמספר המשתנים סופי? |
|
||||
|
||||
אפשר לטעון משהו יותר כללי - שבכל מדידה פיזיקלית שנעשה בכדור הארץ, אם נתעלם מהשפעות חיצוניות, יש רק מספר סופי של משתנים, בגלל שהנפח של כדור הארץ סופי ולכל דבר עליו יש גודל סופי (כלומר, אי אפשר לחלק אותו עד אינסוף). נראה לי שזה משהו שכדאי להשאיר לפיזיקאים לעסוק בו. |
|
||||
|
||||
או.קיי. מי לידך יתקע שמספר המשתנים (וזהותם) ידוע לך? |
|
||||
|
||||
הוא לא. זו אחת מהסיבות שבגללן אנחנו לא יודעים לבצע כאלו חישובים. |
|
||||
|
||||
לכן תגובה 426810 . |
|
||||
|
||||
אז זו לא בהכרח ידיעת העתיד אלא הבנה מצויינת של ההווה (שממנה, בעזרת היכולת החישובית, אפשר ''לנבא'' את העתיד). |
|
||||
|
||||
מה?...?...? "אני, מר דובדבן מרמת גן, יכול כעיקרון לעוף. אני, כמו שאני, בלי מטוס ובלי כלום. אומנם אין לי כנפיים גדולות ואין לי משקל סגולי מתאים לתעופה, ואין לי יכולת מוטורית שתיצור דחיפה חזקה מספיק לתעופה, אבל הסיבה שאין לי את כל אלה היא, שמדובר בלא יותר ממשתנים זמניים, שנגבור עליהם יום אחד. ולכן אין ספק שאני יכול - כעיקרון! - לעוף". (הדוגמה לא מדויקת. דרך החשיבה - כן). |
|
||||
|
||||
לא אמרתי ש*ניתן* "לנבא את העתיד" בכל מצב או שיום אחד נתגבר על זה (אני לא חושב שזה יקרה). אמרתי שאין צורך ביכולת "ניבוי העתיד", אלא מספיקה יכולת חישובית גבוהה יחד עם יכולת טובה לזיהוי ואיסוף המשתנים הרלוונטיים. אולי זה מה שאת מתכוונת אליו כשאת אומרת "ניבוי העתיד" (ואם לא - למה כן? לאורי גלר שמתרכז ואז מגיע לו חזיון שאומר לו מה יקרה?) |
|
||||
|
||||
מר גדי הנכבד. אנא קרא שוב את תגובה 426254 . שים לב לשאלה שהצבת, אליה התייחסתי: "אם נפציץ עכשיו את הכפר ונהרוג את כל יושביו, כמה אנשים יינצלו בגלל זה בטווח הרחוק?" עכשיו, ככה. נאמר שחישבת 700 משתנים שחשבת עליהם, ועוד 15 שחברים שלך הזכירו לך שקיימים, משרוך נעל ועד מזג האוויר, ומצאת על פי חישוב זה שבטווח הרחוק יינצלו בדיוק 100 אלף איש בגלל אותה הפצצה. ועכשיו, נסה לדמיין שברז מטפטף בכיור הכנסייה של הכפר מציף את החדר שבו תלוי החבל של הפעמון, גורם למפעיל הפצצה שעבד שם למעוד ולשבור מפרקת, משפיע בחוזקה על הדהוד הפעמון, מבריח להקת חסידות נודדת שבתורה מגיעה לעיירה הסמוכה, מתיישבת על גג קש שבו גר יצרן גפרורים, ומבעירה אותו בגלל החיכוך (השריפה מתפשטת במהירות יתירה בגלל בד החיתולים שהחסידות סוחבות איתן, למקרה שיזדמן להן ג'וב להעביר תינוק למישהו). הבית נשרף ואיתו כל העיירה. פתאום החישוב שלנו נותן רק 33 איש שיינצלו מאותה הפצצה. נו, על הברז המטפטף לא יכולת לחשוב, נכון? תמיד-תמיד-תמיד יהיה משתנה שעליו לא תוכל לחשוב, או שייתן לך אפס מאופס בתור תוצאת חישוב, כי רמת האי-ודאות שלו מגחיכה כל חישוב אפשרי. ייתכן שתעמול שוב להכניס שקלול כלשהו של ברזים מטפטפים למשוואה, ותגיע עם תוצאה של 80 אלף איש, שקרובה יותר למספר שלנו מאשר 100 אלף בחישוב המקורי, אבל אין לך סיכוי לחשב באמת כמה אנשים יינצלו, כי אתה לא יודע אם על אותו גג יעמדו חסידות או עגורים (ועגורים הרי לא סוחבים איתם חיתולים - במקרה של עגורים יינצלו כאלף איש). ולכן, אם תאמר לי כמה אנשים יינצלו, יהא זה סימן שאתה מנבא את העתיד - לא כמו אורי גלר, אלא כמו אליהו הנביא. ועד כמה שלא תגיע קרוב, לעולם לא תצליח לחשב בדיוק-בדיוק, וגם לא בקירוב, אלא רק בערך, ברמות המטורפות של "בערך". אבל כמובן, נחזור לסלעי המציאות האפורים: אם אתה מתכוון לכפר טרוריסטים פלסטינים, אתה יכול לחשב כמה פצצות היו להם ומה נזקה הפוטנציאלי של כל פצצה. אתה לא יכול לחשב כמה מהם באמת היו פועלות, כמה מתאבדים פוטנציאליים היו מצליחים בתוכניתם, כמה חיילים במחסום היו עוצרים את המחבל, כמה מהם היו נותנים לו לעבור בלי לחשוד... באילו מסעדות שהמחבל הגיע אליהן היה מאבטח, באילו מהן המאבטח לא היה מנומנם אותה שעה לאחר אכילת חומוס-פול, באילו מהן היה במקרה ג'ודוקא מקצועי, שהיה מתיישב על המחבל ומחייג מהסלולרי שלו ישר למשטרה ולערוץ 2. עכשיו תסביר לי בבקשה, איזו רמה קיימת של יכולת חישובית יכולה לספק תשובה כזו שלא בדיעבד. |
|
||||
|
||||
נראה לי שיש לנו פער בלתי ניתן לגישור בין התפיסה שלי של ''ניתן לחישוב'' ובין התפיסה שלך - אני מקבל את הרושם שלגבייך, ''חישוב מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מסובך'' הוא כבר ''בלתי ניתן לחישוב''. אני, כנראה בגלל שאני מסתכל על זה מנקודת מבט מאוד תיאורטית ומאוד לא פרקטית (כאמור, אני לא מצפה שניתן יהיה אי פעם לחשב דבר כזה - אני רואה את כל הדיון כתיאורטי) דווקא לא חושב כך. |
|
||||
|
||||
אני חושב שאנלוגיה רלוונטית יותר היא כזו שזוכרת שהעולם שלנו הוא בסופו של דבר כאוטי ולכן בהינתן המידע הקיים, ישנם דברים שלא ניתן לחזות ללא קשר לעוצמת החישוב. היופי בעוצמת חישוב גבוהה לא טמון ביכולת לחזות את טיפטופו של דלי, היכולת של גאון מופלג לזכות בלוטו היא מאותו סדר גודל של כל בטלן בפיצוציה (הגאון בכל זאת יכול לבחור מספרים שהפגינו סבירות גבוהה יותר); הגאון יכול למצא פתרון אחר לבעיה, לראות את הפתרון שכולם החמיצו, שגם בו יש סיכון מטבעו של עולם, אבל קטן בהרבה. יכולת חישובית לא צריכה להיות מוגבלת לחישוב טורים, אפשר לקחת את תמונת העולם ולנסות לראות אותה מזוית שאחרים טרם ראו, נדמה לי שחלק מהפער בינכם הוא מרמת היצירתיות שטמונה ביכולת חישוב. |
|
||||
|
||||
אם כדבריך אתה לא חושב שאפשר יהיה לחשב דבר כזה, מדוע קשה לך להודות שזה בלתי ניתן לחישוב? מדובר באותה הטענה במלים אחרות. |
|
||||
|
||||
שוב, יש הבדל *עצום* בין "מה שניתן לחישוב" ובין "מה שניתן לחישוב מעשי". לגישתך אין הבדל בין "מה שניתן לחישוב אבל לא לחישוב מעשי" ובין "לא ניתן לחישוב", אבל לגישתי יש. גם חישוב מפורש של פתרון בעיית מגדלי האנוי עם 200 טבעות זה לא ניתן לחישוב מעשי אבל בהחלט ניתן לחישוב. (מגדלי האנוי [ויקיפדיה]) |
|
||||
|
||||
אתה יכול לטעון שבאופן תיאורטי, תהיה לך גישה וגם ידע לגבי כל המשתנים כולם עד הפרט האחרון - אבל אנחנו מדברים על יישום בעיות למציאות, לא? על זה היה הדיון. הולכת לראות ארץ נהדרת, אמשיך אח"כ. |
|
||||
|
||||
למען האמת, לדעתי זה בדיוק בכיוון ההפוך - אנחנו מדברים על חישוביות גם תחת הנחות מאוד לא מציאותיות, ורואים מה בלתי אפשרי *אפילו* תחת ההנחות הללו. זה מבטיח לנו שאותם הדברים הם בלתי אפשריים גם במציאות שלנו, וגם בעתיד - לא משנה עד כמה נתפתח, הם יישארו בלתי אפשריים. |
|
||||
|
||||
השאלה מענינת. כאשר מוכיחים שבעיה מסוימת אינה ניתנת לחישוב, המשמעות היא שעפ"י הלוגיקה האנושית, לא קיימת שום דרך אפשרית (שום אלגוריתם) לביצוע החישוב. לעומת זאת, כאשר בעיה ניתנת לחישוב, אך דורשת כמות עצומה של משאבים (אפילו כזו הגדלה באופן מעריכי עם גודל הבעיה), העתיד נראה מעט ורוד יותר: יכול להיות שבגבולות הלוגיקה והידע האנושי, ימצא מודל חישוב חזק יותר מאילו הקיימים היום (למשל כזה הנובע מתורה פיזיקלית מאוחדת 1), אשר יאפשר לפתור את הבעיה בזמן סביר. 1 לדוגמה, מסע בזמן יכול לעזור לפתור כל בעיה הנוגעת לניבוי העתיד (במידה ויש אחד כזה...) |
|
||||
|
||||
זה נשמע מעניין: בשביל ברקת חישוב "מסובך ביותר" הוא "בלתי אפשרי" - ואילו בשבילך, כיוון שהוא "בלתי אפשרי", הוא דווקא אפשרי... |
|
||||
|
||||
הממ? נראה לי שלא הסברתי את עצמי מספיק טוב. |
|
||||
|
||||
כנראה:) |
|
||||
|
||||
הוא דווקא כן. בשביל ברקת חישוב ''מסובך ביותר'' הוא כל כך קשה כך שאפשר להגיד שהוא ''בלתי אפשרי'' - ואילו בשביל גדי, כיוון שהוא ''לא באמת בלתי אפשרי'', הוא דווקא אפשרי בתאוריה (למרות המגבלות המעשיות שכנראה, אבל לא בטוח, לא נתגבר עליהן לעולם). |
|
||||
|
||||
עדיין לא הבנתי - בעיניי, כמו בעיני ברקת, כשמדברים על המציאות המעשית מה שאולי אפשרי בתיאוריה הוא לא רלוונטי, לא? |
|
||||
|
||||
למה לא רלוונטי? שוב, היום זה נראה לנו בלתי מעשי, אבל אנחנו חייבים להודות שאין לנו יכולת טובה לשפוט. אנחנו לא באמת יודעים להעריך בצורה מדוייקת מה יקרה בעתיד הרחוק: למשל, מחשבים כמו שיש בימינו - מהירות ריצה גבוהה לעומת נפח קטן יחסית - הם אפילו לא המדע הבדיוני של לפני חמישים שנה (המדע הבדיוני - לפחות של אסימוב, שהוא מרתק בלי קשר - דיבר על מחשבי ענק בגודל של כוכבים). יש שתי דרכים להראות שמשהו הוא בלתי אפשרי: אחת היא להגיד "אוי, זה נורא מורכב, זה תלוי בהמון דברים, לא ברור לי מאיפה בכלל אפשר להתחיל". זו גישת ה"להוכיח על ידי כך שננסה ונראה שזה קשה". כשלמדתי חישוביות, המרצה (המצויין) טרח להדגיש שוב ושוב שזו לא גישה קבילה. הגישה השנייה היא להניח שאנחנו כן מסוגלים לעשות משהו (שכיום נראה לנו בלתי אפשרי) ולראות מה נובע מזה ואיפה הגבול. אם השמיים היו הגבול זה לא היה מעניין. בפועל, מתברר שיש לא מעט דברים שלא ניתנים לעשות אפילו בהנחות התיאורטיות ה"מקלות" הללו - כלומר, כנראה שלעולם, ולא משנה מה, לא נוכל לעשות אותם. בעיני זו אמירה הרבה יותר חזקה והרבה יותר מעניינת מאשר "זה בלתי אפשרי היום באופן מעשי". |
|
||||
|
||||
א. ייתכן שאני באמת לא מבינה מה אתה כולל ב"חישוביות". תוכל לתת הגדרה? ב. לא נראה לך שהחסידות נושאות החיתולים של ברקת הן בדיוק הוכחה לכך ש"לעולם, ולא משנה מה" לא נוכל לעשות את החישוב הזה? |
|
||||
|
||||
"חישוביות", בהקשר הזה, פירושו "התחום שבודק אילו פונקציות מכונת טיורינג יודעת לחשב ואילו לא". החסידות של ברקת מראות שהחישוב מאוד (מאוד מאוד מאוד) קשה. הייתי אומר בשמחה ש"לעולם לא נוכל לעשות את זה" כי זה מה שאני מאמין בו, אבל אני מודע לכך שאין לי יכולת לנבא את העתיד, ושדברים שפעם נראו מופרכים לגמרי ("מכונה כבדה מהאוויר לא יכולה לעוף") הם קצת פחות מופרכים היום. ייתכן שאם הייתי בקיא יותר בתורת הכאוס הייתי עוד יותר פסימי. אבל כאמור, אלו בעיות שנוגעות לא לשאלת החישוביות עצמה (יש קלט; בואו נחשב את הפונקציה על הקלט הזה) ויותר לשאלת איסוף המידע (מה הקלט הרלוונטי עבור הפונקציה? איך נשיג את הקלט הזה בלי לשנות את מה שאנחנו מודדים?) |
|
||||
|
||||
אם השאלה היא רק מה קורה בהנחה שהקלט שלך הוא מלא, אז אין לי מושג מה אפשרי במסגרת הזאת. אבל ההגיון אומר שלעולם לא ייתכן קלט מלא (משהו שקצת מזכיר את המפה המושלמת של בורחס - זה שצריכה להיות בגודל של מושא המיפוי עצמו). |
|
||||
|
||||
נכון, אבל אז השאלה היא האם אפשר להסתפק בקלט לא מלא. ברור לנו שיש דברים שעבורם אפשר - לכן אפשר לחזות ליקויי חמה ולנחות על הירח ולחזור בשלום. לכן השאלה האם אפשר גם במקרה שעליו מדברים כאן קשורה יותר לפיזיקה מאשר לחישוביות. |
|
||||
|
||||
ולא רק לפיזיקה. |
|
||||
|
||||
לא רלוונטי למה? |
|
||||
|
||||
טוב - כאן השאלה היא על מה מדובר. על העולם הממשי או התיאורטי. כשמדברים על מספר האנשים שייספו/יינצלו בתנאים מסוימים אני מבינה שמדובר בעולם הממשי, ועל היכולת חחישובית הרלוונטית לגביו. |
|
||||
|
||||
אפשר להוסיף קצת spice ליכולת החישוב. זה יכול לעזור. |
|
||||
|
||||
מה ההבדל בין מחשב לאדם? למחשב אין מערכות תפיסתיות. ועוד פנינים - כולל ביטול של וויקיפידיה וחוסר עניין באינטיליגנציה מלאכותית ומחשבים - בראיון עם דוגלאס הופשטטר. |
|
||||
|
||||
קצת הגזמת. הוא לא מבטל ''את ויקיפדיה'' אלא אומר שהערך שלו מלא אי דיוקים וזה מדכא אותו, ושאין טעם לתקן כי מישהו ישחזר. מעניין שגם ירון לונדון כתב משהו דומה לא מזמן ב''ידיעות אחרונות''. |
|
||||
|
||||
המילה "חישוב" מבלבלת בהקשר הזה. מחשב לא עוסק במתמטיקה או בלוגיקה, יותר משעושים זאת קבוצת ניורונים או אטומי גז, אלא עובר ממצב אחד למשנהו. "יתכן וחישוביות יתר יכולה "להרוס" אותו, ובמלים אחרות להעמיד אותו בסכנה של חוסר יכולתו של אורגניזם מבוסס פחמן להתמודד בעולם מורכב ורווי במידע סימולטני, סותר, חסר, מאיים או מבטיח" אז האדם הוא מכונה שמשתמשת בהיוריסטיקות. אז? אינני מבין באיזה מובן היוריסטיקה איננה תהליך חישובי/אלגוריתם לכל דבר. |
|
||||
|
||||
1.נראה לי שהבעיה נמצאת בכך שאולי המתמטיקה אינה כוללת בתוכה את כל המדעים, אלא שהם נמצאים לידה. בשביל להגיע למסקנות פיסיקליות יש צורך באקסיומות נוספות שאין עליהן הסכמה כוללת והן מגיעות רק מחישובים אמפיריים לא לוגיים של המדע ומשתנות בכל רגע. לא כמו האקסיומות של "נקודה" "מספר" וכו'. 2. אם האדם מקבל קלט אינסופי מהחושים(בהנחה שאי אפשר למשל לחלק אטומים ליחידות בסיסיות ולדעת את כל הכוחות הנוגעים להם) אז יכול להיות שהוא גם מורכב ממידע אינסופי. |
|
||||
|
||||
באורח מוזר אי-התלות האנושית באופן מוחלט בחוקי הלוגיקה, להבדיל ממחשב, עוזרת לבני האדם לא להתבלבל לגמרי גם אם הם מועדים לעשות אי-אלו שגיאות בדרך. אחד מאבות המחשב, המתמטיקאי פון ניומן, עשה פעם את החישוב הבא: הוא העריך את אורכן הכולל של רשתות העצבים שלנו, והביא בחשבון את השגיאה המצטברת שעלולה להיווצר כתוצאה מהפרעות (רעשים) בהעברת המידע במערכת העצבים האנושית. המסקנה שהוא הגיע אליה היתה שאילו היינו פועלים כמחשב סיפרתי, לא היינו מסוגלים לתפקד לעולם בגלל השגיאה המצטברת - לא היינו מסוגלים כלל לחשוב. וראה זה פלא! בכל זאת אנו מתפקדים רוב הזמן לא רע ומסוגלים להפיק מחשבות סבירות מפעם לפעם. זאת, בין השאר, משום היכולת שלנו לעבוד לא רק עם "הגדרות מוציאות", הגדרות של שחור-לבן, או "טבלת אמת" (כן, לא, ו, או) של מחשב לוגי ספרתי. |
|
||||
|
||||
גם מחשב מסוגל לעשות את זה (הרבה פחות טוב מאיתנו, כרגע, אבל אין מגבלה תיאורטית). קח לדוגמה את כל הענף של קודים לתיקון שגיאות, שעוסק בדיוק בשימור אינפורמציה שנפגמה על ידי רעשים. |
|
||||
|
||||
אני חושב שיש בלבול לא קטן בתגובות שיש בדיון זה למאמר של גדי. כאשר גדי מדבר על מחשב במאמר (ובדיון) הוא איננו מדבר בהכרח על המחשבים האלקטרוניים של השערים הלוגיים, האפס ואחד וטבלאות האמת. הוא מדבר על מודל החישוב האבסטרקטי מ"ט (ואפילו לאו דווקא מן הסוג הדטרמיניסטי). כל הדיבורים על קפיצות, היוריסטיקות, ביצוע החלטות הנוגדות את הלוגיקה שהאדם יכול לבצע אבל המעבד של אינטל לא, מפספסים לדעתי את הנקודה. גם המילה "חישוב" עלולה לבלבל משום שהיא מעלה בכולנו אסוציאציות של חשבונאות, מספרים, מתמטיקה ולוגיקה. נראה לי שהמושג "תהליך" (שרשרת מצבים של סיבה==>תוצאה) היה יכול לנטרל במידה מסוימת את הבלבול הזה. גדי שואל את השאלה האם למוח האנושי יש יותר כוח חישוב מאשר שיש למודל הנ"ל. שאלה טובה. התשובות שמסבירות שהאדם לא כפוף ל-0 ו-1 ולטבלאות אמת, ושהאדם משתמש בהיוריסטיקות ועמיד בפני רעשים/קפיצות במערכת, קצת פחות. |
|
||||
|
||||
אין מצב שבני האדם המציאו את הלוגיקה כי אזי ההמצאה שלה הייתה כפופה ללוגיקה אחרת וכולי וכולי בלי סוף ולכן חייב להיות שהלוגיקה האנושית נובעת מלוגיקה על אנושית כלשהי(לא תוכל לטעון שהיא נובעת מסידור פיזי של תאים במוח וכולי כי עדיין נדרשה לוגיקה לסידור המוח) |
|
||||
|
||||
בני אדם גם לא המציאו מיליון דברים אחרים, מסלעים ועד אטומי מימן. ההסקה שזה מחייב שמה שלא המצאנו הוא על-אנושי היא כשל. כשל לוגי, אם תרצי. |
|
||||
|
||||
הלוגיקה היא חלק מובנה בטבע. לא משהו שהומצא על ידי בני אדם. בני האדם , כמו חלק מהחיות, למדו מנסיון שחוקי הלוגיקה תקפים. יש ביוטיוב סרטון מצחיק שבו עושה להטים יושב ליד שימפנזה , מכניס חפץ לתוך כוס אטומה, עושה תנועות הוקוס פוקוס ומציג את הכוס ריקה בפני השימפנזה. כאשר השימפנזה רואה שהכוס ריקה הוא נופל על הריצפה מרוב תדהמה ונישאר המום למשך דקה או שתיים. כלומר גם השימפנזה מבינה שכוס עם פריט לא יכולה להתרוקן מהפריט בלי שהוציאו את הפריט ממנה, כלומר גם לוגיקה של שימפנזה עובדת. |
|
||||
|
||||
עשית לי פלאשבקים לקורס בחישוביות :) |
|
||||
|
||||
מספר פעמים מופיעה הצורה הקלוקלת ''יכל'' במקום ''יכול'' במאמר, וחבל. |
|
||||
|
||||
"יכל" יכול להיות גם "יכול" בחולם חסר. ולדעתי זו דרך נאה להבדיל בין יכֹל בעבר לבין יכוֹל בהווה. |
|
||||
|
||||
הצלחתי למצוא פעמיים ''יכל'' בעבר, שניהם בלשון עבר (אלא אם המחשבונים של פסקל ולייבניץ עדיין חיים וקיימים היום אצל אספנים משוגעים לדבר - מה שיכול להיות מעניין בזכות עצמו). |
|
||||
|
||||
את אלה תוכל למצוא במוזיאונים (http://www.xnumber.com/xnumber/pascaline/pascal2.htm). אבל תמורת כמה מאות דולרים תוכל לקנות לעצמך את פסגת ההישגים של מכונות החישוב המכניות - הקורטה: http://www.collect.co.il/content.aspx?id=333 |
|
||||
|
||||
גם בעבר הצורה הנכונה היא יכול. לפעמים אומרים "יכול היה" כדי להדגיש את הזמן. יכולתי, יכולתָ, יכול. |
|
||||
|
||||
אתה לא לבד: תגובה 32944. המערכת מוזמנת לתקן (אם כי לאור דבריו של טל שם, אולי אין צורך). |
|
||||
|
||||
לא הבעתי עמדה בקשר לשימוש ב''יכל'' (למרות שיש לי), אלא חשבתי שאינך מבין את ההערה המקורית של עמוס. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
תמיד אני מקבל סחרחורת כשאני מנסה לעקוב אחרי ההוכחה הזאת. אם אני מבין נכון, המשפט אינו שולל קיום של אלגוריתם שמחשב האם מ"ט באורך *נתון* ועם קלט באורך *נתון* עוצר. זאת משום שהמטא מכונה שמוגדרת במאמר לא תוכל להוות קלט לאותו אלגוריתם ( היא גדולה מידי). אפשר גם לשאול איזה גודל צריך להיות למ"ט שבודקת עצירה כפונקציה של גודל הקלט שלה. זה יכול להיות נחמד לסווג את מרחב כל מכונות הטיורינג האפשריות (בתוספת הקלטים שלהם) לפי האורך של המכונה שמבררת האם הן עוצרות או לו. |
|
||||
|
||||
באופן עקרוני, אם אתה מגביל הן את הגודל של מכונת הטיורינג והן את הגודל של מספר הקלטים, הבעיה הופכת לסופית, ותמיד קיים אלגוריתם שפותר אותה: מכיוון שיש רק מספר סופי של מכונת ומספר סופי של קלטים, אז קיימת טבלה סופית (ולכן ניתנת לקידוד בתוך ההגדרה של מכונת הטיורינג) שבה לכל אוטומט ולכל קלט כתוב "עוצר" או "לא עוצר", בהתאמה. לכן קיים אלגוריתם שפותר את הבעיה. מה המלכוד? שאין לנו מושג מהו האלגוריתם הזה. הנה דוגמה יותר פשוטה, וגם יותר "ערמומית": קיים אלגוריתם שמחזיר תשובה נכונה לשאלה "האם השערת גולדבך נכונה?" אני לא יכול להגיד לך במדוייק מהו האלגוריתם, אבל אני יכול להגיד לך שהוא שייך לקבוצה מצומצמת של שני אלגוריתמים אפשריים: אחד שעוצר מייד ואומר "כן", ואחד שעוצר מייד ואומר "לא". אז נכון, התשובה שלי לא שווה כלום אם אתה רוצה לדעת האם השערת גולדבך נכונה או לא; אבל היא שווה הרבה מאוד אם אתה רוצה לדעת האם קיים אלגוריתם *כלשהו* שאומר אם היא נכונה או לא. |
|
||||
|
||||
טוב, אפשר להסיר את אלגוריתם הטבלה אם נשאל מהו האלגוריתם הקצר ביותר. מה שדוגמת הטבלה שלך אומרת היא שלא האלגוריתם הוא הבעיה אלא ההוכחה שהאלגוריתם הוא נכון. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שאני מבין למה אתה חותר עם האלגוריתם הקצר ביותר. בכל הנוגע ל''הוכחה'' - הוכחה זה משהו שנועד לשכנע אותנו, בני האדם, בכך שמשהו נכון. אני לא בטוח שזה רלוונטי לשאלות קיום. |
|
||||
|
||||
אם אני מבין אותך נכון, בעית העצירה מתמפה לשאלה של איך להצמיד לכל מספר טבעי את הדגל 0-"עוצר" או 1-"לא עוצר" בלוקיות מסויימת. - כל מ"ט והקלט שלה אפשר לבטא באמצעות מספר סידורי ייחודי, ולכן השאלה היא מה הדגל שצריך להצמיד למספר הסידורי הזה. אנו יודעים בוודאות שקיימת סדרה של 0 ו 1 שהיא התוצאה הנכונה, אנחנו רק לא יודעים איך לייצר את הסדרה. |
|
||||
|
||||
אני יודעים שאי אפשר ליצר את הסדרה בעזרת מ"ט(=אלגוריתם). |
|
||||
|
||||
כלומר, הטענה היא שקיימים סדרות אינסופיות של 0 ו1 שאי אפשר לייצר על ידי אלגוריתם סופי, נכון? <אין לי כאן שום אגנדה, רק מנסה להבין> |
|
||||
|
||||
טענת קיום כללית קל יותר להוכיח: קבוצת הסדרות הניתנות ליצור ע"י אלגוריתם היא בת מניה, בעוד שיש מספר לא בן מניה של סדרות. העיקר כאן הוא בקונקרטיות הסדרה. ליתר דיוק: יש אלגוריתם שנותן לך את רשימת כל מכונות הטורינג שעוצרות (לא לפי הסדר) אבל אין אלגוריתם שבהנתן מכונת טורינג אומר האם היא עוצרת. |
|
||||
|
||||
נכון. תראה; כל אלגוריתם סופי מייצר איזושהי סדרה אינסופית. אבל יש יותר סדרות אינסופיות מאלגוריתמים (או סדרות) סופיים1. אז מן הסתם יש סדרות אינסופיות ששום אלגוריתם סופי לא מייצר אותם. פשוט אין מספיק אלגוריתמים לייצר את כולן. 1 שגם זה משפט מעניין עם הוכחה משעשעת. |
|
||||
|
||||
תודה לכל מנחמי בכתב ובעלפה, אחרי שכתבתי את התגובה הבנתי שבעצם הסופיות של אורך האלגוריתם מכתיב גם את המספר הסופי של הסדרות שאפשר לייצר. האם סדרות אלו הן לא דוגמאות טריוויאליות ל"מה מחשב לא יכול לעשות"? בלי צורך ברקורסיות והפניה עצמית? |
|
||||
|
||||
יש הרבה סדרות אינסופיות שאלגוריתם סופי יכול לייצר בצורה מאוד מוצלחת. פי, למשל, הוא מספר באורך אינסופי שלעולם אינו חוזר על עצמו ויש אלגוריתמים סופיים ידועים שמייצרים אותו. אז אפשר לייצר סדרות אינסופיות על-ידי אלגוריתם אינסופי; פשוט לא את כולן, אלא רק מספר די מצומצם (בן-מניה) מהן. |
|
||||
|
||||
זה מה שאמרתי. אבל מכאן נובע שיש אין סוף סדרות אינסופיות ש*אף* אלגוריתמם סופי לא יכול לייצר. מה נטפלו כולם לבעית העצירה? |
|
||||
|
||||
בעית העצירה אמנם ניתנת לקידוד כסדרה אינסופית, אבל היא מאוד-מאוד מעניינת בפני עצמה. נטפלו אליה כי היא אומרת הרבה על הבנה של מכונות-טיורינג את עצמן, לא בגלל שהיא סדרה אינסופית. |
|
||||
|
||||
לא יודע, גדי מציג את זה במאמר כ"נקודת חולשה" של המחשב, לא כ"עוד בעיה מעניינת". אם מישהו היה כותב מאמר כזה ואומר: המחשב לא יכול לייצר יותר ממספר בן מניה של סדרות אינסופיות1, לא נראה לי שמישהו היה קופץ ואומר "אבל בני אדם כן, לכן מותר האדם". 1 אנסה לדייק יותר. לא מדובר על ייצור סידרתי של אין סוף ביטים, אלא בהנתן המספר הסידורי בסדרה, לייצר את הביט הספציפי. |
|
||||
|
||||
נכון. לסדרה הספציפית הזו יש משמעות אדירה1 מבחינתנו. זה שגם אפשר לקודד אותה כסדרה אינסופית זה בסך-הכל פרט טכני. בלי משפט טיורינג היה אפשר לשגות באשליות שלא כל סדרה אינסופית אפשר ליצר, אבל את זו דווקא כן. 1 עוד דוגמה: סדרה אינסופית של אפס או אחד עבור כל משפט מתמטי, אם הוא נכון או לא. |
|
||||
|
||||
כלומר בעצם הכותרת המתאימה למאמר יכ[ו]לה [היתה] להיות "לא מסובך להראות שיש רק מעט דברים שמחשב כן יודע לעשות. מבין כל הדברים שמחשב לא יכול לעשות, הנה אחד, שהוא די מגניב". |
|
||||
|
||||
הממם. נראה לי שזה בגלל בפתרון בעיה לוגית או מתמטית או מדעית מתחיל בתיאור מופשט ועובר לפרטים. "עוצרת או לא" זה משהו שאפשר לנסח במלים פשוטות ואז להראות שהוא לא עובר לתכל'ס. להגיד "יש סדרה אינסופית שמחשב לא יכול לייצר" זה לא כל-כך מעניין, כי מלכתחילה לא הגדרת את הבעיה. (ההוכחה שיש יותר סדרות אינסופיות מסדרות סופיות זה עניין מתמטי בפני עצמו ואולי ראוי למאמר משלו.) אז מה מייחד דווקא את משפט טיורינג? יש לי הרגשה שהוא בכל-זאת די יחודי; לגבי הדוגמה הנוספת שהבאתי בתגובה 424494 (משפט גדל, בעצם), אני חושב שהוכחה שלה ממילא דומה מאוד ל(או בכלל מתבססת על) משפט טיורינג. אתה יכול לחשוב על עוד כאלה? אני לא יכול כרגע. |
|
||||
|
||||
לחשוב על עוד דוגמאות למה? אגב, אם כבר, משפט טיורינג מבוסס על גדל, לא? |
|
||||
|
||||
לא. אין צורך במשפט גדל כדי להראות שבעיית העצירה לא כריעה. מה שכן אפשר לומר הוא שאלמלא משפט גדל, ייתכן שטיורינג לא היה מוכיח את המשפט בזמן ובמקום שבו הוכיח אותו. |
|
||||
|
||||
כן, לזה התכוונתי. |
|
||||
|
||||
הדוגמה הנוספת קצת בעייתית. מה זה "נכון"? האם השערת הרצף נכונה או לא? |
|
||||
|
||||
אז תן שתי סדרות: "נובע מאקסיומות שנכון" "נובע מאקסיומות שלא נכון". |
|
||||
|
||||
אני כמובן מנטפק בצורה מופרזת, אבל גם במקרה הזה, זה לא משפט גדל כל עוד אין לך מערכת מסויימת של אקסיומות. הנקודה שלי היא שאני דווקא לא בטוח שכל זה נובע בקלות מבעיית העצירה. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שהבנתי מה אמרת עכשיו, אבל בגדול: בהנתן סט אקסיומות, בנה מ"ט A שמקבלת כקלט משפט ועוברת על כל ההוכחות האפשריות, ועוצרת כשהיא מוצאת הוכחה למשפט. אם יש לך מכונה B שפותרת את בעית העצירה, עבור משפט-משפט וענה "כן" אם A עוצרת על המשפט ו"לא" אם לאו. הרץ את אותו אלגוריתם גם על שלילות המשפטים והנה לך שתי הסדרות. |
|
||||
|
||||
זה כנראה אני שלא מבין לאן אתה חותר. אני פשוט רציתי לציין שהבעיה של קביעה האם משפט הוא יכיח או לא היא לא תמיד בלתי ניתנת לפתרון; יש מערכות של אקסיומות שהן שלמות ונאותות. |
|
||||
|
||||
רציתי לומר שאני לא רואה שום סדרה אינסופית ''מעניינת'' בלתי-ניתנת-לחישוב שהיא לא בעיית העצירה או ניתנת לרדוקציה ממנה, כתגובה לביקורת של ראובן על נושא המאמר. נתתי דוגמה לסדרה אינסופית מעניינת כזו (האם משפט נכון או לא) אבל שניתנת לרדוקציה מבעיית העצירה. אם סדרה היא ממש ניתנת לחישוב, ודאי שהיא לא מתחרה עם בעית העצירה על נושא המאמר. |
|
||||
|
||||
לראות מקרה קונקרטי משכנע יותר מדיבורים באוויר על הבדלי עוצמות. יותר מזה - זה מאפשר לראות שקיימת בעיה *מעניינת* שאנחנו לא יכולים לפתור. |
|
||||
|
||||
לו'ידע. למשל, דמיין לעצמך עולם אלטרנטיבי שבו בעית העצירה דווקא כן שייכת לקבוצה בת-המניה של סדרות אינסופיות שיש מ''ט שמייצרת אותן. השוס של טיורינג היה שהוא הוכיח שבעית העצירה שייכת לקבוצה השניה בחלוקה של כן-ניתנות-ליצור לעומת לא-ניתנות ליצור, ולא בעצם זה שיש חלוקה כזו. |
|
||||
|
||||
זה לא מה שאמרתי? |
|
||||
|
||||
כן? חשבתי שהתכוונת באופן כללי שאולי רק בעיות לא-מעניינות (איך שלא תגדיר את אלה) אי-אפשר לפתור. |
|
||||
|
||||
התכוונתי באופן כללי שכל עוד אנחנו לא מכירים בעיות מעניינות שאי אפשר לפתור, עלולים לפטור את כל העסק באמירת "נו, אז מה אם הוא לא יודע לפתור כל מני בעיות אזוטריות? הן לא מעניינות אף אחד!" למרבה המזל, אנחנו מכירים הרבה כאלו, ובעיית העצירה היא רק אחת מהן. בעיה מקסימה אחרת היא זו של ה-Wang tiling שנראה שבאה מתחום שונה, והבעיה העשירית של הילברט, של פתרון משוואות דיופנטיות שגם היא לכאורה באה מתחום שונה לגמרי. וגם אלו הן רק קצה הקרחון. |
|
||||
|
||||
ספר, ספר! |
|
||||
|
||||
דוד הראל סיפר על Wang tiling, עוזי סיפר על המשוואות הדיופנטיות: הבעיה העשירית של הילברט [ויקיפדיה] |
|
||||
|
||||
לא מוצא Wang tiling, אבל ברור שהמשוואות הדיופנטיות הן פשוט מקרה פרטי של בעית העצירה. בעית העצירה עדין נראית לי כמו בעיה מיוחדת (לכל הפחות, הברורה ביותר מתוך מחלקת בעיות שקולות). |
|
||||
|
||||
טוב, יש בויקיפדיה האנגלית: ושווה גם להזכיר את משפט רייס: משפט רייס [ויקיפדיה] משפט רייס גורם לבעיית העצירה להיראות כמו מקרה פרטי *שלו* (אם כי זה לא בדיוק נכון). הוא אומר דבר כזה: נניח שאנחנו רוצים לבדוק אם למכונת טיורינג יש תכונה כלשהי. אם זו תכונה "מעניינת", כלומר כזו שקיימת בחלק ממכונות הטיורינג אבל לא בכולן, אז לא קיים אלגוריתם שמקבל כקלט מכונת טיורינג ואומר אם יש לה את התכונה או לא. למה בעיית העצירה היא לא בדיוק מקרה פרטי של זה? כי הקלט בבעיית העצירה הוא מכונה וקלט כלשהו שעליו היא מורצת. במשפט רייס הקלט הוא רק המכונה. כמובן שיש קשר בין משפט רייס ובעיית העצירה - מוכיחים אותו על ידי כך שעושים רדוקציה מבעיית העצירה לבעייה של בחינת התכונה הלא טריוויאלית. |
|
||||
|
||||
רייס בהנדסת תוכנה מסחרית זה ''עבור כל בעיה תכנותית, יש מימוש שבאמת אף-אחד לא יכול להבין''. שאל כל מתכנת. |
|
||||
|
||||
למרבה המזל? |
|
||||
|
||||
אחרת, על מה היה אפשר לכתוב מאמרים? |
|
||||
|
||||
אולי על רצון חופשי. אבל עוררת אצלי שאלה: הראית שבעיית העצירה אינה פתירה ע"י מכונת טיורינג, ועל-ידי כך פתרת את המטא-בעיה ששואלת אם בעיית העצירה ניתנת לפתרון. בכך יצרת היררכיה בת שתי רמות, בה הרמה השניה פתורה (והיא אומרת שאי אפשר לפתור את הראשונה.) כן? יש דוגמאות ידועות לשאלות שרק ברמה השלישית (או גבוהה יותר) מקבלות תשובה, אם בכלל? יש לי הרגשה שתיכף אני הולך (שוב) להתבייש בפינה כי השאלה תתברר כמטומטמת, אבל שיהיה. |
|
||||
|
||||
שאלה טובה דווקא, ואין לי תשובה. כשתגיע, אצטרף אלייך בפינה. |
|
||||
|
||||
האם יש אלוהים? האם ניתן להכריע אם יש אלוהים? האם ניתן להכריע אם ניתן להכריע אם יש אלוהים? האם... |
|
||||
|
||||
תן לי דוגמא מפורטת של אחת. (נאמר בהומור, למען הסר הספק). |
|
||||
|
||||
כלומר, לספק רצפט לסדרה אין סופית שאי אפשר לשחזר באמצעות מ"ט? אין בעיה- הטל מטבע אין סוף פעמים. |
|
||||
|
||||
נראה לי שנוצר קצת בלגן בנוגע לחשיבות של אי-כריעות בעית העצירה. אז ככה: יש הרבה בעיות(=סדרות ביטים) שאי אפשר להכריע, הבעיה היא שאת רובן גם אי אפשר לתאר (הטל מטבע זו לא תאור). בעית העצירה היא הדוגמא הראשונה של בעיה שניתנת לתאור אבל לא להכרעה. |
|
||||
|
||||
כשאתה אומר "אורך האלגוריתם", למה אתה מתכוון? |
|
||||
|
||||
מספר הביטים של מכונת הטיורינג שלה (+ הקלט). |
|
||||
|
||||
זה נכון ומדויק. הבעיה היא שהסדרה הזו, של אפסים ואחדים, היא סדרה אינסופית, בעוד שהתוכנה של מכונת טיורינג צריכה להיות סופית לפי ההגדרה שלה. אז מכונת הטיורינג הפלאית שלך צריכה להיות מסוגלת לייצר את הסדרה האינסופית הזו מתוך עצמה -- ואת זה היא לא יכולה לעשות, לפי ההוכחה של המאמר. אמנם הסדרה קיימת, אבל זה לא רק שאנחנו לא יודעים לייצר אותה, אלא אי-אפשר לייצר אותה, בכלל. |
|
||||
|
||||
אולי כך תבין טוב יותר :) שְלִילַת מְגַלֶּה הַלּוּלָאוֹת הַמּהֻלָּל ____ אֵין תָּכְנִית שֶתֵּדַע מָה אֲחֶרֶת עוֹשָׂה. זוֹ עֻבְדָּה מוּצָקָה, וְלֹא סְתָם מְצוּצָה: תּוּכָל עַד מָחָר אֶת הַמֹּח לִשְבֹּר- לֹא תּוּכַל לְנַבֵּא אִם תָּכְנִית תַּעֲצֹר. נַנִּיחַ שֶP הִיא שִיטָה שֶכָּזֹאת שֶלְּתוֹך כָּל תָּכְנִית מְצִיצָה, לְגַּלּוֹת שֶאֵין שוּם לוּלָאָה אֵינְסוֹפִית מִסְתַּחְרֶרֶת; וְאִם אֵין שָם כְּלוּם- אָז 'טוֹב!' הִיא אוֹמֶרֶת. מְזִינִים אֶת הַקּוֹד וְאֶת כָּל הַנְּתוּנִים, וְP אָז תַּחֲקֹר בַּפְּרָטִים הַקְּטַנִּים וּתְחַשְבֵּן אִם הַכֹּל מִסְתַּדֵּר כָּרָאוּי (בְּנִגּוּד לְמַצָּב לוּלָאִי לֹא רָצוּי). הָאֱמֶת הִיא שֶP כָּזוֹ לֹא תִּתָּכֵן, כִּי אִם תִּכָּתֵב P, וְלִי תִּנָּתֵן, אֶשְתַּמֵּש בָּהּ לִצֹּר כֶּשֶל לוֹגִי מֻצְלָח שֶיִּשְבֹּר הֶגְיוֹנְךָ וְחוּשֶיךָ יִמְעַךְ. הַתַּכְסִיס הוּא פָּשוּט וְיוֹצֵא מִן הַכְּלָל. אַגְדִּיר עוֹד תָּכְנִית, בְּשֵם Q, לְמָשָל, שֶתִּקַּח כָּל תָּכְנִית, וּלְP אָז תִּקְרָא, שֶתִּקְבַּע אִם יֵש בָּהּ לוּלָאָה מַמְאִירָה; אִם יֵש, אָז Q תַּדְפִּיס 'אוּף!' וְתִפְרֹש; אַךְ אִם אֵין, אָז Q תַּחֲזֹר לָהּ לָרֹאש, וְתַתְחִיל מֵחָדָש, תִּסְתּוֹבֵב בְּלִי לַחֲדֹל, עַד יִגְוַע הַיְּקוּם וְיִקְפָּא וְיִבֹּל. הַתָּכְנִית הַזּוֹ, Q, לֹא תֻּשְאַר יְתוֹמָה; מַמְזֵר שֶכְּמוֹתִי- אַפְעִילָהּ עַל עַצְמָהּ! אֵיךְ Q תִּתְנַהֵג בְּמַצָּב שֶכָּזֶה? כְּשֶתִּקְרָא אֶת עַצְמָהּ- מָה בְּדִיּוּק תַּעֲשֶׂה? אִם P תְּגַלֶּה לוּלָאָה- Q תֵּצֵא; אַךְ P אֲמוּרָה לְדַוֵּחַ עַל זֶה. כָּךְ שֶאִם Q תֵּצֵא- אָז P תֹּאמַר 'טוֹב!' וְQ תֵּאָלֵץ לְהַתְחִיל שוּב לָסֹב! מָה שֶP לֹא תַּגִּיד, Q יָשָר מְעַקֶּמֶת; Q גוֹרֶמֶת לְP לָצֵאת דֵּי מְטֻמְטֶמֶת. כִּי אִם P צוֹדֶקֶת- יוֹצֵא שֶשִּקְּרָה; וְאִם מְשַקֶּרֶת- אֱמֶת הִיא דִּבְּרָה! כָּזֶה פָּרָדוֹקְס אֱלֶגָנְטִי יָצָא, פָּשוּט בִּגְלַל P, הַהֲלִיך הַמֻּמְצָא. אִם תַּנִּיחַ שֶP אֲמִתִּי- הִסְתַּבַּכְתָּ; בְּפַח הַיּוֹקְשִים שֶטָּמַנְתִּי- נִלְכַּדְתָּ! אָז אֵיך נֵחָלֵץ מִצָּרָה כֹּה סְבוּכָה? לֹא צָרִיךְ שֶאַגִּיד; תְּנַחֵש לְבַדְּךָ. מַסְקָנָה הֶכְרֵחִית, שֶבְּזֶה הָעוֹלָם, יְצוּר אֲגָדִי כְּמוֹ P- לֹא קַיָּם. לֹא תַּצְלִיחַ לִבְנוֹת מִין מִתְקָן שֶכָּזֶה שֶיּוּכַל לְנַבֵּא מָה מַחְשֵב יַעֲשֶׂה. זֶה בִּלְתִּי אֶפְשָרִי. וְלָכֵן אֲנָשִים מוֹצְאִים בָּאגִים לְבַד; מַחְשֵבִים הֵם טִפְּשִים!! |
|
||||
|
||||
מכתמך המוצלח האיר את עיני, מחשב כמדבג? באמת לא כדאי! אך הנה עלתה בליבי מחשבה: אבחר לי קורבן איש יודע תוכנה. על שולחן מנתחים או מכונת אמ אר אי אשכיבו ואנתחו כראות עיני את יכולות נוירוניו אקדד אחד לאחד וכקובץ ליספ אנציח מוחו לעד. האדם יתורגם למכונת מצבים דיסקרטית ואחבר לו ממשקים, למען יגיב קיברנטית בין מעגלי המחשב ישכון זה שפי כי את שכלו לקחתי בשבי. אם כבשר ודם לדיבוג יצלח הרי כתוכנה-שבעתיים יפרח! אך בעית העצירה-מה עליה תשאל? שאלה מצויינת- אענה במשל: מתמטיקאי ומהנדס ניצבו מול שתי עלמות חן אבל תנאי טכני מנעם מלגשת אליהן בכל צעד זמן המרחק פי שנים יקטן נחרד המתמטיקאי -הלא זה מעשה שטן! המרחק לעלמות לעולם לא יסגר ואנו אם כך, בבתולינו נשאר. חכך המהנדס בדעתו, זה נכון, אך מכל בחינה מעשית, התקדמנו המון. |
|
||||
|
||||
מגניב! אחד התרגומים המוצלחים ביותר שראיתי, לכל שיר שהוא! |
|
||||
|
||||
יש קישור ברשימת הקישורים של המאמר: חבל שהמתרגם לא טרח לציין את המקור בעצמו... |
|
||||
|
||||
ואני התאמצתי לכתוב ''שיר'' מקורי. |
|
||||
|
||||
שנפתח עוד דיון, בנושא איכות השירא באייל הקורא? (דווקא אהבתי את השיר שלך.) |
|
||||
|
||||
לא,לא, רק נדהמתי בהתחלה מהשליפה שלו, התרגום בהחלט מוצלח, אבל כמובן שאחרי שחשבתי שזה מקורי שלו, היתה לי אכזבה קטנה. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שזה התרגום של כותב ההודעה. נתקלתי בו קודם כאן: ייתכן שכותב ההודעה הוא זה שתרגם מלכתחילה, וייתכן שהוא רק מעתיק בלי לציין מקור. |
|
||||
|
||||
זה אכן המקור של התרגום הנ''ל. הוא פורסם לראשונה באתר ''צורה'' ונכתב ע''י ''החתלתול של שרדינגר''. |
|
||||
|
||||
שאלה מסקרנת, למה בעצם להתאכזב. הרי התוכן של השיר הוא ממילא חסר ערך, כל הערך שלו הוא בצורתו, או ליתר דיוק ביציקת התוכן הידוע מקודם לחרוזים שקולים נאים עם מעט הומור. לפיכך, תרגום לחרוזים שקולים נאים בעברית הוא הישג אמנותי לא פחוּת מזה של כותב השיר המקורי, לא כך? ואם הוא הקפיד (לא בדקתי) שהמשמעות של השיר תהיה זהה לא רק בתוכן הכללי אלא שורה-שורה, אז הוא בעצם רק הקשה על עצמו *יותר*, לא? אבל אני מזדהה-טיפה אם האכזבה הקטנה. אולי הסיבה היא שבעצם הערך הגדול שאנו מוצאים בשיר המקורי הוא לא בפרטי התוכן והצורה, אלא בעצם הרעיון לחרוז את ההוכחה המתמטית. חשבנו שהנה מסתובב בקהילתנו מישהו בעל חזון מופלא שכזה, והתאכזבנו מעט לגלות שלא. אני מצטרף, כמובן, לתשואות על הביצוע. |
|
||||
|
||||
כלומר, העמדה שלך היא שהישגו של מתרגם הוא תמיד יותר גדול מהישגו של בעל היצירה? מה שהפתיע אותי הוא שהבחור (או הבחורה) שלף (כביכול) בתוך פחות מיום, לכבוד המאמר של גדי, בחריזה וניקוד מושלמים פחות או יותר, את כל ההוכחה, ועוד הוסיף פסקה פילוסופית ( שניסיתי לקעקע בתגובתי). אם השיר היה קיים מראש, והמתרגם הכירו, אפילו בלי תרגום מוכן, הרי שמעבר לך שה*רעיון* של כתיבת שיר על הוכחה כבר היה מוכר לו, גם מבנה השיר היה מוכר לו מזמן, ולפעמים זמן השקיעה של רעיון הוא קריטי. |
|
||||
|
||||
"העמדה שלך היא שהישגו של מתרגם הוא תמיד יותר גדול מהישגו של בעל היצירה?" לא; הקיצוניות השנייה היא סיפור שעיקר כוחו בעלילה מבריקה, או ברעיון מד"בי עמוק, ואינו כתוב בשפה ייחודית. אז התרגום הוא עניין טכני בלבד. בשיר לרוב יש משקל חשוב יותר לצורה, אבל עדיין, לעתים קרובות עיקר ערכו של שיר הוא בדימוי כלשהו (או כמה דימויים), וגם במקרה כזה ההישג שבהמצאה (או הגילוי!) של הדימוי יכול לעלות על ההישג בתרגומו. התרגום נהיה הישג גדול יותר מהמקור כשעיקר הפואנטה בשניהם היא שימוש בשפה - בפרט, שימוש צורני כמו חריזה או משחקי מילים. ההתפעלות שלנו מאמנות כזו היא מהוירטאוזיות שדרושה לצורך המשחק הכפול בשפה: העברת התוכן, תוך עמידה באילוצים צורניים אורתוגונליים לתוכן. למתרגם יש אילוצים יותר קשים מלמחבר המקורי, ולכן הוירטואוזיות שלו צריכה להיות גדולה יותר, ולכן הישגו גדול יותר. אזכיר שוב את האפשרות שאולי תקפה חלקית גם לשיר הזה: לפעמים ההישג האמנותי הוא צורני בעיקרו, אבל לאו דווקא בפרטי המימוש של האילוץ הצורני, אלא בעצם הרעיון החדשני לאילוץ צורני (כמו הוכחה מתמטית בחרוזים), ואז שוב יש למקור יתרון על התרגום. לפסקה השנייה - האם מבנה השיר הוא חשוב? אם היית משנה אותו, למשל מחלק אחרת את הרעיונות בין הבתים, האם ערכו של השיר היה משתנה? |
|
||||
|
||||
לא בדיוק. הרבה יותר קל לתרגם חרוזים לחרוזים מאשר פרוזה לחרוזים. |
|
||||
|
||||
אני מדבר על מהירות החיבור שלו, לא על הערך האמנותי שלו. |
|
||||
|
||||
פעם כשעוד עבדתי ככתבת רציתי לפרסם לקראת פורים משהו מיוחד. הייתי אז כתבת פלילים מקומית, לא החומר הפורימי המתבקש. עמלתי וחיברתי כתבה שלמה בחרוזים - לא הרשיתי לעצמי לחפף בפסיק. היה שם הכל - החל מפרטי האישום וכלה בתגובת הסניגור. עורך המשנה ראה, צחק, הבחין שכל הפרטים הדרושים מופיעים, והעביר הלאה [כמובן שבסוף הכתבה התפרסמה בצורתה המשעממת]. |
|
||||
|
||||
פעם, כשעוד עבדתי ככתבת פלילים לא בדיוק התפקיד לאנשים עליזים החלטתי לכתוב, בעוונותי הגדולים משהו ברוח פורים, כלומר, בחרוזים כתבתי ומחקתי עד שחר אור לא הרשיתי לעצמי לחפף בפסיק מפרטי האישום ועד תגובת הסניגור הכל היה שם, נכון, מדויק ובדיק עורך המשנה ראה וצחק ומשראה שבמקומם כל פרט ומילה העביר את זה הלאה [ההמשך נמחק] אבל בסוף זה התפרסם בצורה הרגילה |
|
||||
|
||||
לקרוא ולהתמוגג! |
|
||||
|
||||
עכשיו בה'! שיר של ארבע שורות על ישות שהיא בעת ובעונה אחת גם מכונה תבונית וגם טיפשה אכזרית, ולה שש-עשרה פילגשים, כנפיים, ארבעה ארגזים מצוירים ביד בכל אחד מהם אלף שקלים עם דיוקנו של הקיסר מונוחומוס השני ארמונות ו... |
|
||||
|
||||
הרי S נכנסת ללופ אחרי ש-Q מחזירה T על (M,M). אבל הלופ הזה אינו סתירה לשום דבר, כי אין לנו מושג מה יקרה על קלט (S,S) ל-Q. יכול להיות שעל קלט כזה Q תחזיר שוב ערך T ששוב ייצור לופ. SO What? העניין גם עומד בסתירה להגדרות של Q, כי תפקידה לברר אם מכונה (M) וקלט מחזירים ערך אינסופי, לכן בוודאי שלא נאפשר קלט אינסופי ל-Q. בקיצור, לא הבנתי את ההוכחה ולא הצלחתי ליצור את המכונה ע"י חיווט פשוט על דף... לדעתי יש פה איזה דפקט פנימי שלא הצלחתי לברר עד הסוף... גם לא מצאתי תיעוד נוסף להוכחה הזו ברשת, אבל חיפשתי רק בעיברית אז איני טוען שהיא לא נכונה, רק שהיא לא כתובה כאן טוב... |
|
||||
|
||||
ראשית, אתה יכול למצוא תיאור בעברית של ההוכחה ב"אלגוריתמיקה" של דוד הראל. שנית, S נכנסת ללופ אחרי ש-Q מחזירה T לא על (M,M) עבור "סתם" M, אלא אחרי ש-Q מחזירה T על (S,S). כלומר, יש לנו מושג מה יקרה על הקלט (S,S) ל-Q - אנחנו יודעים שהיא תחזיר T. לא כל כך ברור לי למה לדעתך מועבר קלט אינסופי ל-Q. כל מה ש-S עושה הוא להעביר ל-Q כקלט את (S,S), וזה קלט סופי בהחלט. |
|
||||
|
||||
כל מה שהיא מוכיחה זה שאי אפשר לבנות תוכנית שתדע אם היא עצמה תעצור, היא לא מוכיחה שאי אפשר לבנות תוכנית שתדע שתכנית אחרת שאין לה שום קשר אליה תעצור. |
|
||||
|
||||
ההוכחה מראה שלא קיים אלגוריתם שבהינתן אלגוריתם כקלט יקבע נכונה האם אלגוריתם הקלט עוצר. כדי להראות זאת מספיק לתת דוגמה אחת. |
|
||||
|
||||
בהנחה שהאלגוריתם אותו בודקים לא יכול להשתמש בתוצאת האלגוריתם שבודק אותו כדי לשנות את ההתנהגות הזאת ההוכחה הזאת לא שווה כלום. כלומר אין הוכחה שאי אפשר לבנות אלגוריתם שיבדוק אם אלגוריתם אחר יעצור בהנחה שהאלגוריתם האחר לא יכול להשתמש באלגוריתם שבודק אותו (שזה בעצם מה שמענין והשאר זה סתם משחק בלוגיקה ברמה של ילדים בכיתה ו') |
|
||||
|
||||
אבל מה זה "שאין לה שום קשר אליה"? אם תוכנית אחת יכולה לדעת אם כל תוכנית עוצרת, גם אחרת תוכל. ואם היינו יודעים מראש מה כל תוכנית עושה, לא היינו צריכים את כל הקומבינה מלכתחילה. |
|
||||
|
||||
אנחנו לא יודעים, אנחנו רוצים לבנות תוכנה שתבדוק אם אחרת עוצרת, ברור שאם תרשה לאחרת להשתמש במידע הזה כדי אחר כך לא לעצור אז היא לא תעצור, אבל השאלה המענינת באמת זה אם אתה יכול לבנות תוכנה שתקבע אם תוכנה אחרת עוצרת ולזה אין תשובה בהוכחה הזאת. |
|
||||
|
||||
למה לא, זה בדיוק מה שההוכחה מראה. אם אפשר לבנות תוכנה שתקבע אם תוכנה אחרת עוצרת, אז זה פרדוקס. אתה רוצה להגביל מראש איזה תוכנות אפשר ואיזה אי-אפשר לבדוק? לפי מה? |
|
||||
|
||||
לא מגבילים כלום מגבילים את האפשרות של תוכנה להשתמש במידע על אם היא עוצרת או לא כדי לא להחליט אם היא עוצרת או לא. טוב אני רואה שיש לך בעיה לקלוט אני אנסה להסביר אחרת - באותה שיטת הוכחה אני אטען שאי אפשר לבנות אלגוריתם a שיבדוק אם משתנה b באלגוריתם c שווה ל1. פשוט מאוד, אלגוריתם c יפעיל את אלגוריתם a, אם b שווה ל1 הוא ישנה אותו ל0 ואם הוא לא הוא ישנה אותו ל1. ומכאן המסקנה הגאונית, אי אפשר לבנות אלגוריתם שבודק ערך של משתנה של אלגוריתם אחר. אך מכיוון שאם זה היה נכון אף תוכנת מחשב לא היתה עובדת ולא היית רואה את התגובה שלי, מסתבר שהבעיה היא דווקא בלוגיקה של ההוכחה ומה שאתה חושב שהיא הצליחה להוכיח. |
|
||||
|
||||
באמת לא הבנתי מה מגבילים. לא מגבילים כלום, או מגבילים שימוש באיזשהו מידע? אז לא משנה, נעבור לדוגמה שלך. הייתי אומר יש בעיה בדוגמה שלך. בגדול, זו שאלה של זמן ריצה. בטח שאפשר לכתוב אלגוריתם a שבודק מה הערך של משתנה b בסוף אלגוריתם אחר c; פשוט מריצים את c, ובודקים מה הערך של המשתנה b בסופו. אבל: אם אלגוריתם a בודק את זה באותו הזמן שממילא לוקח לאלגוריתם c לרוץ, או יותר, כמו בדוגמה שלי פה שממש מריצים את c, אז התיאור של c שנתת לא יכול להיות, כי c לא יכול לסיים לרוץ לפני שa מסיים לרוץ, וגם a לא יכול לסיים לרוץ לפני c. אז אותה שיטת הוכחה לא עובדת בדוגמה שלך. מצד שני, אם אתה גם מוסיף ואומר שa חייב לרוץ יותר מהר מc, אז אתה צודק ובאמת אי-אפשר לבנות a כזה. אבל זה בדיוק מה שההוכחה במאמר אומרת! אם התוכנית בכלל לא עוצרת, אז תוכנית אחרת שמגלה אם היא עוצרת או לא בטח שרצה יותר מהר ממנה. |
|
||||
|
||||
אני לא יודע אם אתה תכנתת פעם, אבל בכל תוכנת מחשב בעולם אלגוריתמים מסוימים מסיימים לרוץ לפני שהאלגוריתמים שקראו להם מסיימים לרוץ... בלי קשר, הדוגמא היתה פשטנית במתכוון בתקווה שתתפוס את העקרון, אבל מכיוון שזה לא עזר בכל מקרה, אני אתן דוגמא אחרת לטובת אלו שאולי רוצים להבין יותר טוב את הענין ולא סתם להתפלפל בלי תכלית (אתה אישית יכול לדלג עליה..) ניקח את הבעיה הבאה, זה בעיה מעשית שבאמת מעסיקה מתכנתים, אנחנו רוצים לדעת אם תוכנית מסוימת משתמשת במשתנה מסוים שהצהירה עליו. זאת בעיה מעשית וכל קומפיילר מודרני יודע לפתור אותה, ולהזהיר את המתכנת שהוא הצהיר על משתנה שהוא אף פעם לא משתמש בו בתוכנה. ברם, אם לפני 70 שנה היו שואלים את אדון טיורינג אם זה אפשרי הוא באותו הגיון היה אומר, מה פתאום, שכן אם אפשר לבנות תוכנה a שבודקת אם תוכנה b משתמשת במשתנה c,ואם תוכנה a אומרת לו שהוא לא משתמש בו אז היא דווקא משתמשת בו, ואם היא אומרת לה שהיא כן משתמשת בו אז היא דווקא לא תשתמש בו. אז ברור שזה נכון, ובאותה מידה דבילי, גם כשהקומפיילר היום אומר לך שאתה לא משתמש בו אז אתה יכול כן להשתמש בו והוא כבר לא יגיד את זה. הפרדוקס האדיוטי שכביכול נוצר פה זה לא מה שמענין את המתכנת, מענין אותו אם הוא משתמש במשתנה או לא. באותה מידה הקומפיילר יכול אולי (כל עוד לא הוכח אחרת ולא הוכח אחרת) לבדוק אם התכנית שלך נכנסת ללולאה אינסופית באיזשהוא מקום, ברור שתוכל לשנות אותה אחר כך ככה שלא תעצור שם, אבל מה שמענין אותך זה אם נכון לעכשיו היא אמורה לעצור שם, ונכון לעכשיו אין הוכחה אם הקומפיילר יכול או לא לעשות את זה. |
|
||||
|
||||
נראה לי שטיורינג לא היה אומר את מה שאתה מייחס לו. |
|
||||
|
||||
לא בדיוק. הכל קירובים. קומפיילר מודרני יכול _לפעמים_ להזהיר אותך כשהוא רואה שאתה לא משתמש במשתנה שהצהרת עליו, ויכול _לפעמים_ להזהיר אותך כשהוא רואה שאתה דווקא כן משתמש במשתנה ש(נגיד) לא אתחלת. אבל בהרבה מקרים פשוט אין לו דרך לדעת. לכל היותר הוא יגיד "MAY be used uninitialized", או משהו בסגנון. אז אין דרך לכתוב תוכנה שיכולה _תמיד_ לדעת אם תוכנה אחרת משתמשת במשתנה. קירובים כאלה, שיכולים רק לפעמים לדעת שתוכנית עוצרת – אם הם מעניינים אותך – יכולים להיות גם לבעיית העצירה. |
|
||||
|
||||
אתה חייב לעשות לך מנהג ולהפסיק לקשקש, מה לעזאזל הקשר לקרוב?! הקומפיילר יודע שאתה לא משתמש במשתנה באותה משמעות שהוא יודע אם האות A נמצאת או לא נמצאת בקוד שכתבת... הוא לא צריך לעשות קירוב כדי לדעת אם האות A נמצאת בטקסט (מחשבים היו במצב רע מאוד אם הם כן היו צריכים...) וזאת בדיוק הבדיקה שהוא עושה כשהוא רואה שהצהרת על משתנה A אבל המשתנה A הזה לא מופיע בשום מקום אחר בקוד שלך... |
|
||||
|
||||
טוב, היה מאוד נחמד ומאוד נהנינו, אבל עכשיו אני צריך לבקש ממך להירגע ולשנות סגנון. |
|
||||
|
||||
קח דוגמה בC: void func(int c) משתמש בc או לא, זה תלוי בקלט. c אמנם מוזכר, אבל לא בהכרח משתמשים בו.
{ printf("%d\n", (getch() == 'a') ? c : 0); } |
|
||||
|
||||
התוכנה משתמשת בו בתגובה לקלט מסוים = התוכנה משתמשת בו, כנראה ששכחת שבעית העצירה שואלת אם התוכנה עוצרת בתגובה לקלט מסוים, לא בתגובה לכל קלט שהוא. |
|
||||
|
||||
זה נכון. רציתי לתת דוגמה נגדית לדוגמה שלך בקשר לקומפיילר שיודע אם משתמשים במשתנה או לא -- הוא באמת לא יכול לדעת. |
|
||||
|
||||
"הקומפיילר יודע שאתה לא משתמש במשתנה באותה משמעות שהוא יודע אם האות A נמצאת או לא נמצאת בקוד שכתבת" הוא יודע אם המתכנת משתמש במשתנה או לא הוא לא מתיימר להגיד לך משהו מעבר. וזה לא אומר שעקרונית הוא לא יכול לדעת אם משתמשים במשתנה, רק שהוא לא מתוחכם מספיק כדי לעשות את זה, אבל אני מניח שאתה טוען שגם עקרונית הוא לא יכול, אז אני מציע לך בתור תרגיל לנסות להוכיח שהוא לא יכול, בהנחה שאסור לתוכנה הנבדקת לקרוא לאלגוריתם שבודק אם היא משתמשת במשתנה. (כי הרי זה מה שמענין אותנו אם אנחנו יכולים למצוא אלגוריתם שיקבע אם היא משתמשת או לא משתמשת במשתנה, לא אכפת לי שאסור לה להשתמש בו, בחיים לא כתבתי תוכנה שהשתמשה בו וגם אין לי כוונה לעשות את זה כשתהיה כזאת...) אז אנא ממך, תוכיח לי, או שאל איזה מרצה בתחום אם לדעתו אפשר להוכיח את זה.. |
|
||||
|
||||
אם מתרגל בקורס בתורת הקומפילציה בטכניון הוא מספיק בר-סמכא בשבילך, נסה לשאול את גדי (כותב המאמר) - זה הקורס שהוא מתרגל בסמסטר זה. אם אתה מעדיף לשאול את המרצה בקורס, אני הכתובת. באופן כללי, התשובה שלי תהיה: "תשאל את גדי, הוא יודע בדיוק על מה הוא מדבר". |
|
||||
|
||||
יופי, בקיצר, לך או לגדי יש הוכחה לזה? |
|
||||
|
||||
אבל אין כאן בכלל מה להוכיח. התוכנית עשויה להשתמש במשתנה, ועשויה לא להשתמש במשתנה, בהתאם לקלט. תשובה שמבוססת על ראיית התוכנית בלבד ללא התחשבות בקלט תהיה שגויה ביחס לחלק מהקלטים, ונכונה בקשר לשאר. זה דומה לשאלה האם השערת הרצף (שהזכרתי במקום אחר בדיון) נכונה או לא נכונה - היא יכולה להיות שניהם, זה תלוי באקסיומות. אם השאלה היא "האם קיים קלט שעליו התוכנית משתמשת במשתנה?" אז בוודאי ש*קיים* אלגוריתם שיכול להכריע את השאלה הזו, אם מניחים שיש חסם על זמן הריצה/הזכרון שבו התוכנית משתמשת. |
|
||||
|
||||
טוב, נחזור לבעיה עצמה, תוכיח לי שאלגוריתם בסגנון של halt(machine m,machine_code u,input x) בלתי אפשרי למימוש.
if m = u return Error illigal input else return true if machine stops on x, false otherwise. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שאני מבין את התפקיד של u,m כאן. אתה משתמש בהם בצורה מפורשת רק בשורה השנייה. בשורה השלישית אתה מדבר על "machine" - מה זה? זה m? זה u? זה שניהם גם יחד? מה הם מייצגים? |
|
||||
|
||||
טוב סליחה ננסח את זה בדיוק כמו שאתה נסחת (חשבתי שזה היה הניסוח המקורי ולא בדקתי) halt (Machine m,Input I)
if m = I return Error in input else return true if m stops on i, false otherwise |
|
||||
|
||||
ראשית, שים לב שהאלגוריתם הזה לא פותר את בעיית העצירה. קיימים קלטים שעליהם הוא מחזיר פלט שגוי (למעשה, "Error in input" הוא בכלל לא פלט לגיטימי - אנחנו מצפים לקבל "כן" או "לא" כתשובה, ולא שום דבר אחר). שנית, בוא נניח שקיים אלגוריתם כזה. אני אבנה אלגוריתם S שהולך ככה: הוא מקבל קלט שנסמן בתור M1, מגדיר בתור M את הקלט בלי התו האחרון שלו, ומחשב את halt(M,M1) אחרי זה הוא עושה ההפך מהתשובה - אם היא true הוא נכנס ללופ אינסופי, ואחרת הוא עוצר.עכשיו, איך יתנהג S על הקלט S1, כש-S1 הוא הקידוד של S ועוד התו "1" בסוף? |
|
||||
|
||||
ממה התחלנו, אמרנו שאותי מענין אם אפשר לבנות תוכנה שתבדוק אם התוכנה שלי עוצרת על קלט מסוים, נניח שאפשר לבנות תוכנה כזאת במגבלה שאני לא יכול לתת לה בתור קלט את התוכנה עצמה, זה מספיק טוב (למעשה מדהים) בשבילי. אז כשמתיימרים להוכיח לי שאי אפשר לעשות את זה, וההוכחה היא שאם התוכנה שלי היא גם הקלט אז יש בעיות, זה בעיני סתם רמאות זולה - בעצם לא הוכחת שאי אפשר לעשות את מה שבאמת מענין אותי אם אפשר לעשות. לגבי מה ששאלת, לא הבנתי מה הבעיה, מה שיוצא לנו מההגדרה שלך זה S (S + 1) מה הבעיה פה? תהיה בדיקה אםM = S if Halt(S,S+1) loop else halt. S עוצר עלS + 1 ואם כן הוא לא יעצור, ואם לא הוא יעצור..
|
|
||||
|
||||
אה או קי סליחה הבנתי, טוב... אז נשנה את האלגוריתם ל Halt(Machine M,Input I) callingAlgorithm מחזיר את האלגוריתם שקרא לך.
if M = I return Error S = CallingAlgorithm(Halt) S1 = CallintAlgorithmInput(S) while S do if S = M and S1 = I return Error S = CallingAlgorithm(S) end while return true if M stops on I false otherwise |
|
||||
|
||||
העלילה מסתבכת, מה? בקרוב ייכתב כאן קוד בלתי קריא. מה זה "CallingAlgorithm"? לי נראה שאתה חושב כאן במונחים של תכנות, לא של מכונות טיורינג. בפרט, אתה מניח שיש מעין מחסנית קריאות או משהו דומה, ולכן אפשר לדעת מה האלגוריתם שקרא לך. במכונות טיורינג זה לא הולך ככה - האלגוריתם S לא "קורא" לאלגוריתם Halt (אם הוא היה עושה את זה, חלק מהקלט ל-Halt - במובלע - היה משתנה נוסף, שמכיל את זהות האלגוריתם הקורא) - הוא פשוט מבצע אותו. תחשוב על זה כאילו העתיקו את כל הקוד של Halt לתוך S (כמו inline ב-++C). אבל חוץ מכל זה, אני מודה שאני לא ממש מבין את האלגוריתם שאתה מציג. בפרט, מה עושה השורה S = CallingAlgorithm(S) ? זה נראה כאילו אתה מנסה לעלות מעלה במחסנית הקריאות - אבל הרי אין שם כלום (כי אף אחד לא באמת "קורא" ל-S). גם התנאיwhile S do לא ברור לי, הרי S הוא לא משתנה בוליאני. אתה מניח ש-CallingAlgorithm מחזיר 0 כשהוא מגיע לסוף מחסנית הקריאות? אם כן, בכל הלולאה אין טעם, כי היא תעצור אחרי הפעם הראשונה.אז אם לסכם - מה שהאלגוריתם שלך עושה הוא לבדוק במפורש האם התוכנה שנאמר לו לבדוק היא גם זו שקראה לו (אחרי שקיבלה את הקלט שעליו הוא אמור לבדוק אותה). זה טוב ויפה אם הפונקציות הדמיוניות CallingAlgorithm ו-CallingAlgorithmInput קיימות. אולי יש לך הצעה למימוש שלהן, בהתחשב בעובדה שאין מחסנית קריאות? ------ השלב הבא שלך כנראה יהיה זה: תגיד "אוקיי, אז אני מעוניין שתוכיח לי שלא קיים אלגוריתם שמקבל: א) את המכונה שקראה לו. ב) את הקלט שעליו המכונה הזו נקראה. ג) את המכונה שהוא צריך לבדוק. ד) את הקלט שעליו צריך לבדוק את המכונה הזו". אז תיכנס לתמונה בעיה נוספת - שני הקלטים הראשונים, כאמור, יכולים להיות מועברים רק על ידי מכונת הטיורינג הקוראת (הם לא נוצרים בצורה אוטומטית). את המכונה הזו אף אחד לא מכריח להעביר את הקלטים ש*לדעת Halt* צריכים להיות שם - היא יכולה להעביר מה שבא לה. מכיוון ש-Halt לא יכול לדעת אם שיקרו לו או לא, הוא תמיד חייב לענות כאילו לא שיקרו לו, ולכן כל הבדיקה לא אפקטיבית. |
|
||||
|
||||
זאת היתה הפשטה (פסוודו קוד) אם תרצה אכתוב קוד יותר מדויק, אין בעיה לעשות את זה, אבל זאת לא הפואנטה, הפואנטה היא שמחשב אמיתי כן יכול לעבור על כל הפונקציות שקראו לפונקציה HALT עד לפונקציה הראשית (main) וככה לבדוק שאתה לא מנסה לרמות אותו עם הטריק הזה. אז מה אתה אומר לי בעצם, שעל מחשב כן אפשר לפתור את הבעיה הזאת אבל על מכונת טיורינג לא? נדמה לי אבל שכתבת במאמר (או שקראתי במקום אחר) שכל דבר שמחשב יכול לעשות גם מכונת טיורינג יכולה לעשות (לא שזה עקרוני לי כי מה שמענין זה אם מחשב יכול לפתור את הבעיה..) |
|
||||
|
||||
כשאתה עובר לדיון על תוכנות שרצות על מחשב ספציפי (עם מערכת הפעלה ספציפית, שפת מכונה ספציפית ושפת על ספציפית) אתה כבר לא מדבר על בעיית העצירה. אתה מדבר על השאלה האם ניתן לבדוק תת קבוצה קטנה למדי של התוכניות האפשריות (בפרט - קבוצת כל התוכניות שמקבלות כקלט *גם* את התוכנית שקראה להן - שזה קלט די גדול). ועדיין, גם בתת הקבוצה הזו, התוכנית שלך לא יכולה להתקיים כי אפשר לרמות אותה (על ידי העתקת הקוד), אבל כפי שניסיתי לומר קודם, על מחשבים ספציפיים בכל מקרה אפשר להכריע את בעיית העצירה, כי יש חסם על כמות הזיכרון שבו יכולה להשתמש כל תוכנית (כלומר, שוב, אנו עוסקים בקבוצה קטנה יחסית של תוכניות). לכן אין ממש טעם בכל הדיון הזה. אם כל מה שמעניין אותך הוא תוכניות מחשב "אמיתיות", הדיון הזה לא בשבילך. כדי שהוא יעניין אותך, אולי כדאי לעבור לבעייה של Wang tiling - במקרה שלה הרבה יותר ברור עד כמה לומר "טוב, לא נשאל על ריצוף אינסופי אלא על ריצוף של שטח סופי" מוציא את העוקץ מכל העניין. |
|
||||
|
||||
תראה אתה זה שטענת במאמר שאף מחשב שקיים או שיהיה קיים אי פעם לא יוכל לפתור את הבעיה הזאת, כלומר דברת לא סתם על מחשב ספציפי, אלא על האמאמא של המחשבים הספציפיים (כל מחשב ספציפי שאי פעם יתקיים) אז הבעיה היא ברעש שאתה עושה, שמטעה אנשים (אפילו כאלה שמתכנתים לפרנסתם שלא לדבר על סתם תמימים..) שאתה באמת מוכיח כאן מגבלה של המחשבים שהם מכירים בעולם (או שיכירו בעתיד) ולא סתם מתפלסף.. |
|
||||
|
||||
מה שטענתי אכן נכון; אף מחשב שקיים או שיהיה לא יכול לפתור את הבעיה הזו. הוא *כן* יכול לפתור בעיות שדומות לה אבל פשוטות יותר, כמו זו שהצגת. מה שכן, אני מתחיל להבין למה דוד הראל בחר להציג תחילה את הרעיון של Wang tiling. זו דוגמה נאה לבעיה שמעניינת גם בצורתה ה"אינסופית" - אבל אני מניח שגם כאן מי שרק מתעניין בתכנות לא יתעניין בה ויראה בה "התפלספות". |
|
||||
|
||||
תראה, אני מתענין במחשבים, במה שהם עקרונית יכולים לחשב ומה שלא ובכמה זמן הם יכולים/יוכלו לחשב בעתיד את מה שהם יכולים, אני מניח שזה מה שמענין כמעט כל אחד מאלו שנכנסו לקרוא את המאמר שלך. אני מניח שגם ברור לכל אחד שנכנס לקרוא את המאמר שלך (גם אם הוא לא ממש חשב על זה קודם), שיש כל מיני דברים שמחשב עקרונית לא יכול לעשות, נניח לפתור בעיות כמו מה קדם למה הביצה או התרנגולת, או אם מישהו שאומר שהוא תמיד משקר משקר וכו, אבל לא היית בא וכותב מאמר: "המחשב לא כל יכול, עקרונית הוא לא יכול להגיד לך אם מישהו שטוען שהוא תמיד משקר משקר, כי התגובה היחידה שהיית מקבל היא, וואלה.. ובעצם מה שכתבת פה במאמר זה בדיוק אותו דבר רק שערפלת את זה קצת ועטפת את זה בהרבה רעש כדי לקבל תגובות נוספות מעבר ל"וואלה.." וזה בעיני לא הכי יפה.. |
|
||||
|
||||
יש הבדל בין בעיות כמו ''מי קדם למה, הביצה או התרנגולת'' שלא ניתן לענות עליהן כי אין להן תשובה, ובין בעיות שדווקא ברור לנו שיש עליהן תשובה חד משמעית ומוגדרת היטב, אלא שפשוט אין לנו דרך למצוא אותה. לשאר דברייך אני חושב שלא אני זה שצריך להתייחס. אם אתה מתעניין בעיקר בצד המעשי, אני משער שכדאי לך להמתין עד אשר (ואם) יפורסם המאמר שעוסק בהבדל שבין ניתן לחישוב יעיל, ובין לא ניתן לחישוב יעיל - שם הגישה הננקטת היא דווקא גישת בית הלל (גם דברים שמעשית יהיה מאוד קשה לחשב עשויים להיחשב ל''קלים לחישוב''). |
|
||||
|
||||
אין הבדל, ברור שאין תשובה לשאלה אם תוכנה עוצרת או לא עוצרת כשאתה מרשה לה לעצור או לא לעצור בהתאם לתשובה... |
|
||||
|
||||
כאן הטעות שלך. יש תשובה לשאלה, אלא שהתוכנה לא מסוגלת לחשב אותה בעצמה. |
|
||||
|
||||
זה לא מדויק, התוכנה יודעת לחשב אותה היא פשוט אומרת ההיפך ממה שקורה.. (אז אתה יכול לקרוא לזה חישוב ברברס..) |
|
||||
|
||||
לא. מכיוון שההוכחה מראה שאין Q שפותר את הבעיה, התוכנה לא יודעת לחשב את זה. זכור שיצאנו מתוך גישה של הנחה בשלילה. |
|
||||
|
||||
אז הגענו לשלב שבו הראנו שאם יש Q כזה ואנחנו מרשים לתוכנה לשאול את זה על עצמה אז יש אופציה ליצור "באג" שבו התוכנה תגיד שהיא לא עוצרת כשהיא כן עוצרת, ושהיא עוצרת כשהיא לא עוצרת. הוכחנו גם שאין אפשרות לתקן את הבאג (שיווצר רק כשישאלו את התוכנה על עצמה ולא כשישאלו אותה על אחרות) האופציה היחידה תהיה להוציא הודעת שגיאה על קלט לא חוקי, דבר אחד לא הוכחנו וזה שאי אפשר לבנות את Q. |
|
||||
|
||||
זה לא "באג". זו סתירה, שמראה ש-Q פשוט לא עושה את מה שהנחנו שהיא עושה. אני חושב שהדיון הזה מיצה את עצמו - אין לי חשק להתחיל דיון 1571 חדש. |
|
||||
|
||||
או, הללויה. באמת תהיתי למה אתה עד פעם מתוכח עם טרחן שלא מבין טענות לפני שהוא מתוכח איתן. המר בחור לא מבין הוכחה פשוטה של reduction ad absurdum וחושב שמדובר בטריקים "דבילים" ולא מעניינים. זה הרגע לשלוח אותו לקורס בלוגיקה בסיסית, לא לנהל איתו דיון. |
|
||||
|
||||
הרבה יותר קל לא לנהל דיון מלחשוב שאולי משהו דפוק אצלך |
|
||||
|
||||
דיון ניתן לא לנהל גם ע''י כתיבת המון מלל. |
|
||||
|
||||
בקורס ללוגיקה כבר הייתי, תודה. גם הוכחות כאלו ראיתי לא מעט, ההבדל הוא שהן אף פעם לא טענו שמשתמע מהן יותר ממה שהוכיחו מהן. לצערי אתה לא הבנת כל כך את הדיון, בעצם היתה פחות או יותר הסכמה שלא ממש מצליחים להוכיח את מה שמשתמע (גם עבור אנשים כמוך מסתבר), אלא משהו שולי בהרבה מבחינה מעשית (ייתכן שמשמעותי מאוד מבחינה פילוסופית, בעיני לא אבל אני לא פילוסוף). מכיוון שהוסכם שמדובר בהתפלספות ניסיתי בסוף קצת להתפלסף איתה בחזרה כדי להראות שלמקל יש 2 קצוות, אבל אני לא מתכוון לגרור אנשים לדיונים שאין להם ענין בהם (אפילו אם רגע לפני זה הם טענו שזה בעיקר מה שמענין אותם ולא הקטע המעשי) אז נראה שנפסיק כאן. |
|
||||
|
||||
לא הוסכם שמדובר ב''התפלספות''. העולם לא מתחלק לשני סוגי בחינות - מעשית ו''פילוסופית''. |
|
||||
|
||||
נשגב מבינתי איפה הוכחת שבדיקות לא יכולות לעקוף את הטריק, להיפך אמרת שאפשר לפתור את הבעיה ככה רק שזאת לא אותה הבעיה אלא בעיה יותר קלה, אז בסדר, אותי מענינת הבעיה המעשית של אם תוכנה תוכל לבדוק לי את התוכנה שלי ולראות אם היא הולכת להתקע ואותך כנראה מענינים יותר פרדוקסים לוגיים בסגנון השקרן, כנראה בגלל זה אתה מצליח להסכים ולא להסכים בעת ובעונה אחת לפי משב הרוח. ודרך אגב, אם זכור לי נכון מתמטיקאים עשו אותו דבר עם תורת הקבוצות אחרי הפרדוקס של ראסל (אף אחד לא יגרש אותם מגן עדן, אבל כשמדובר בענין מעשי אין להם כנראה בעיה להתיימר שפתחו את שערי הגהנום) בקיצר, כל אחד ומה שעושה לו טוב.. |
|
||||
|
||||
נתת לי כרגע מוטיבציה לכתוב מאמר גם על הנושא הזה (אבל כאן כבר באמת עדיף שמישהו מהמתמטיקאים של האייל יקדים אותי). אגב, יש לי הרגשה שאני כבר מכיר אותך מאיפה שהוא... |
|
||||
|
||||
אתה צודק, אבל זה יותר שאני מכיר אותך משאתה אותי |
|
||||
|
||||
יש כמה דברים בחיים שחשובים יותר מנכונות טענות, דעות או אי הסכמה. |
|
||||
|
||||
החלק הראשון של הדיון דווקא היה מעניין לטעמי - זה לא לגמרי טריוויאלי להבין למה אי אפשר לעקוף את הטריק של S על ידי בדיקות כמו שהוא הציע. אבל זה מיצה את עצמו. |
|
||||
|
||||
שאלות כמו הקשר בין מדעי המחשב לבין תכנות מעשי הן אכן שאלות מעניינות (אותי לפחות). לנהל אותן ע"י התחרבשויות רטוריות, רעש, צלצולים והתלהמויות לא נחוצות כמו "ההוכחה הזאת פשוט דבילית" או "אתה חייב לעשות לך מנהג ולהפסיק לקשקש" זה כבר סיפור אחר ואלה הדגלים הראשונים שמציינים שבעצם מדברים עם טרחן. הדגלים הנוספים הם שמתקבל הרושם שהוא לא ממש סגור על מה הוא כן מנסה לטעון. יבוא התוהה ויטען את הטענות *הפשוטות* שלו בצורה קצרה ומסודרת (בלי רטוריקה, רעשים או סתם בוטות חסרת הצדקה) ואפשר יהיה להמשיך משם. הלהט הריגשי בדיון בו ניתן לברר יחדיו אם טענה היא נכונה, לא נכונה או שלא ניתן לענות עליה (כרגע או בכלל), הוא מאוד מוזר בעיני. |
|
||||
|
||||
הסיבה ללהט הרגשי הוא ששמעתי על ה''הוכחה'' הזאת לפני שראיתי אותה והדבר הזה עשה עלי רושם מאוד חזק וגרם לי לחשוב הרבה על המשמעויות שלו וגם להתלהב מאוד מהעובדה שאפשר להוכיח כזה דבר (כמו שחשבתי שהוכיחו) כגודל הציפיה כך גם גודל האכזבה שהיתה לי כשלמדתי אותה, למרות שעברו כמה שנים מאז, התחושה המאוד חזקה שהיתה לי אז, תחושה שרימו אותי, חוזרת כל פעם שאני שומע עליה שוב ולכן הרגשיות שבה אני מנהל את הדיון עליה. |
|
||||
|
||||
אז נשים את תחושות העלבון והרגשות רגע בצד, אם אפשר. בקצרה, בפשטות ובדיוק, מה אתה טוען? |
|
||||
|
||||
כבר כתבתי, הבעיה היא אם אפשר למצוא אלגוריתם שיגיד אם אלגוריתם אחר עוצר על קלט מסוים, ההוכחה של טיורינג אומרת שלא מכיוון שאם האלגוריתם הזה יקבל כקלט את עצמו זה ייצור פרדוקס, אז אני אומר, או קי אז אסור לו לקבל את עצמו כקלט. עכשיו אפשר למצוא אלגוריתם כזה? מה שמענין באמת זה אם אפשר למצוא אלגוריתם, וההתחכמויות של אבל אם הוא יקבל את עצמו כקלט יהיה פרדוקס פחות מענינות. וכמו שנזכרתי לא מזמן, זה די דומה לפרדוקס ראסל, אחרי שמתמטיקאים שמעו עליו הם יכלו לזרוק את כל תורת הקבוצות כי היא יצרה פרדוקסים או להחליט שקבוצת ראסל היא קבוצה לא חוקית, נחש מה הם החליטו? |
|
||||
|
||||
רצית - קיבלת. האלגוריתמים שלי מכיל משוואה דיופונטית פולינומיאלית ומחפש לה פיתרון בטבעיים ע''י השיטה המתוחכמת של ניחוש לא סדור. יכול להיות שימצא פתרון, יכול להיות שלא, בשום שלב לא ניתן להגיד שלא קיים פתרון (כי יש עוד מספרים שלא ניסינו). אם קיים אלגוריתם המסוגל לקבוע האם התוכנה עוצרת, אזי הוא פתר את השאלה האם קיים פתרון בטבעיים עבור המשוואה הנתונה, מה שסותר הוכחה הרבה יותר ''מתמטית'' מבחינתך (כבר קישרו אליה בדיון הזה), הבעיה העשירית של הילברט. |
|
||||
|
||||
הבעיה האהובה עלי היא וריאציה על Wang tiling - נניח שיש לנו אוסף כלשהו של אבני כמו-טטריס (כלומר, כמו האבנים שיש בטטריס אבל יכולות להיות מכל גודל שהוא, לא רק 4), האם ניתן לרצף את המישור כולו באמצעות עותקים של איברים מהאוסף? מתברר שגם אלגוריתם כללי לפתרון הבעיה הזו לא קיים. (הרחבה על מה זה לעזאזל "אבן כמו-טטריס" - Polyomino [Wikipedia]) |
|
||||
|
||||
במבט ראשון נדמה לי שאפשר לחלק את הבעיה לשני חלקים: שיטה ראשונה לריצוף המישור - צור צורה הניתנת לגיבוש 1 באמצעות אבנים מהאוסף. אני מניח שבהינתן אוסף סופי של צורות אפשר להסיק האם קיימת צורה כזו (רק מניח, אין לי באמת את הכלים המתמטיים להתמודד עם הבעיה). אבל בעצם מי מבטיח לי שצורה אחת מספיקה, אולי דרושות כמה צורות כדי למלא את כל החללים (כמו כדורגל) ? היות ובניגוד לצורה הראשונה אנחנו לא מחפשים מינימום מחזורי, אין שום סיבה לשים מגבלה על הגודל, מה שגורם לי לחפש מחזור שיכול להיות אינסופי (זה עלול לקחת קצת זמן). שיטה שניה - מצא שיטה (או אולי לפעמים אפילו אין שיטה מסודרת) להמשיך להרכיב עוד ועוד צורות בלי רווחים עד אינסוף. אני מניח שכאן לב הבעיה. אתה יכול לקשר לסקיצה של ההוכחה ? 1 שאפשר להמשיך אותה מכל צדדיה ביחידות חוזרניות מבלי להשאיר רווחים. [אילו היו חמש דקות של נסיון להתמודד עם בעיה שאין לי את הכלים להתמודד איתה] |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח מה אתה מנסה לעשות - לי זה נראה כאילו אתה מנסה דווקא לפתור את הבעיה. אם אתה מנסה להוכיח שהיא לא פתירה דרך גישת "בואו ננסה לפתור ונראה איפה אנחנו נתקעים", זו לא הדרך הנכונה. להוכיח שאין אלגוריתם למציאת ריצוף על ידי אבני "כמו-טטריס" זה לא כל כך קשה אם כבר יש לך הוכחה שאין ריצוף על ידי Wang tiling - פשוט עושים רדוקציה (כלומר, מראים דרך לתרגם בעיית ריצוף עם Wang tiles לבעיית ריצוף עם "כמו-טטריס"). זה תרגיל נחמד לחשוב איך אפשר לעשות את זה - ואני בטוח שיש כמה דרכים (הדרך שאני חשבתי עליה טיפה שונה מהדרך שבה הוכיחו את זה לראשונה, אבל בשורה התחתונה זה אותו הדבר). אני לא מכיר מקום באינטרנט שאפשר לראות בו את ההוכחה שאי אפשר להכריע את בעיית הריצוף עם Wang tile. ההוכחה המקורית היא ב: Berger, R. (1966). "The undecidability of the domino problem", Memoirs Amer. Math. Soc. 66(1966). והרעיון הוא רדוקציה מבעיית הכרעה במכונות טיורינג (אם איני טועה, ממש מבעיית העצירה עצמה). אם היא זמינה לך, אתה יכול גם להעיף מבט בחוברת של קורס החישוביות של הטכניון, שנכתבה על ידי עודד גולדרייך - הוא מדגים שם משהו כמעט זהה.
|
|
||||
|
||||
נדמה לי שהם מרחיקים טיפה מעבר לבעיה שהגדרת, אבל העקרון דומה. |
|
||||
|
||||
ואולי יהיה לך אלגוריתם שידע להגיד כן/לא בכל מקרה שניתן לכתוב אלגוריתם, ו"אני לא יכול לדעת" במקרים האחרים? |
|
||||
|
||||
תרגום טענת התוהה: קיימת מ"ט H כך שבהניתן כל קידוד של מ"ט <M> (כך ש- M שונה מ-H) וקלט K, אז H מכריעה אם M עוצרת על K. זו הטענה? |
|
||||
|
||||
הניסוח שלך יצא לא לגמרי מדויק, תזכר בניסוח המקורי (הקלט הוא המכונה M) בכל מקרה, לא טענתי שהיא קיימת, כל מה שטענתי זה שההוכחה שהובאה במאמר, לא מוכיחה שהיא לא קיימת. ברור כמו שאמרו פה שמכונה שתוכל לעשות את זה אבסולוטית (וגם להגיד מתי אי אפשר לדעת, בעקבות ההערה של קהלת) תהיה בעצם סוג של גאון מתמטי, אז אני באמת בספק אם אפשר (מעשית) לנסח אלגוריתם שבעצם יבטא את מהות החשיבה המתמטית. למרות שזה מענין תאורטית, וגם מעשית כמה אפשר להתקרב לזה. |
|
||||
|
||||
אאל''ט, הניסוח שלי, בניגוד לאלה שלך, הוא מדויק וחד משמעי. אתה אולי מתכוון שלא בדיוק לכך התכוונת. נסח בבקשה בשפה הנ''ל את הטענה שלך, כך שהיא תהיה טענה מדויקת ואז נמשיך משם. |
|
||||
|
||||
באיזה שפה אתה רוצה שאני אנסח לך את המילים ההוכחה שמופיעה במאמר לא מוכיחה שאלגוריתם לא קיים? (נתתי פסוודו קוד די מדויק של האלגוריתם שאליו אני מתכוון, דפדף קצת למעלה) |
|
||||
|
||||
בשפה חד משמעית, בדיוק כמו שאני ניסחתי טענה. זה לא קשה, זה פשוט עלול לעזור לנו להחליט אם מה שאתה טוען הוא נכון או לא ולכן אתה נזהר. ''די מדויק'' (שזה אותו דבר כמו ''לא מדויק'') זה לא מספיק בשביל לנהל דיון בנושא. תקעת את הדגל השדמי השלישי והאחרון (יצירת לולאה אינסופית בדיון ע''י הפניה לתגובה קודמת שכתבת ושאליה כבר התיחסו, במקום לענות במשפט אחד תשובה פשוטה ומדויקת לבקשה פשוטה ומדויקת). |
|
||||
|
||||
1) הפרובוקציה. שלב גיוס הקהל: האביר שמעיז למוטט את מגדל הקלפים. פתח את הדיון בהכרזה בומבסטית ומתלהמת (רצוי עם מילה מזלזלת אחת או יותר) לגבי נכונות/דיוק טענה מתמטית שהוכחה כנכונה. ככל שהטענה היא בסיסית יותר/מפרסמת יותר בתחום ונשען עליה עולם ומלואו של הוכחות יפות נוספות, הרי זה משובח. עשינו רעש, יצרנו את תשומת הלב, אפשר לעבור לשלב השני. 2) ריקוד השדים. שלב ההתחרבשויות, ההתעקשויות, גסות הרוח והתיקונים העצמיים הבלתי נגמרים. הדלק שמניע את הטרחן הוא "הרגשה" או "תחושת בטן" שמשהו מאוד בסיסי לא בסדר. הכתיבה האינסופית היא קתרזיס לרגשות ולא מסע אינטלקטואלי/רציונלי. אין לו באמת טענה מסודרת ומדויקת של מה שהוא רוצה להגיד. הקהל שהוא גייס בשלב הראשון מנסה לברר מולו מה בדיוק הוא אומר והטרחן מתקן את טענותיו שוב ושוב (שינוי דרסטי שלהן זה גם בסדר) משום שאין לו ממש טענה אלא "תחושת בטן" שהוא מנסה לתקשר אותה לצד השני. בשלב זה יש המון תיסכולים של שני הצדדים בחוסר היכולת לתקשר והרבה רעש לבן שלא קשור לנושא. מי שלמד קורס בסיסי בחישוביות ולוגיקה פורמלית, יש לו את כל הכלים לנסח בדיוק את הטענות שיש לו בתחום. ההמנעות משימוש בשפה חד-משמעית לא נובעת בד"כ מחוסר הבנה או חוסר ידע, אלא מהצורך להשאיר את השדים של שלב 2 חיים ובועטים למשך זמן ארוך ככל שניתן. כדי לחפש את הדיון לדיון מדויק, משתמשים בהגדרות לא מוסכמות או דו משמעיות והרבה סימנים שנותנים תחושה של פסאודו-פורמליסטיקה. 3) ה-LOOP. הרעבת השדים וסגירת המעגל. אם מנסים לנטרל את הרעש הלבן, להמנע מהמלכודת שהיא הרטוריקה והשפה הטבעית ולתקשר רק ברמת הטענות החד משמעיות שמשתמשות במושגים החד משמעיים בתחום, מקבלים מייד הפניות לתגובות קודמות בדיון הארוך, במקום תשובה קצרה וחד משמעית. |
|
||||
|
||||
אפשר לצאת מהשאלה של התוהה ולהגיע לשאלה "מעניינת". למשל, נניח שאנו מסתכלים על קבוצת כל המ"ט הקיימות ועל כל הקלטים שאורכם קטן מאורך נתון כלשהו (X תווים). האם אז קיים אלגוריתם שפותר את בעיית העצירה? (שימו לב שלא הגבלתי את אורך התכנית אלא את אורך הקלט). הסיבה שהשאלה הזאת נראית מעניינת בעיני היא שאז באמת ההוכחה של טיורינג לא עובדת (נראה לי) כי הקלט לא יכול להיות זהה או שקול לתוכנה. |
|
||||
|
||||
אפשר להראות משהו הרבה יותר חזק: אפילו לגבי הקלט 0 בלבד אי אפשר להכריע באופן כללי אם M עוצרת עליו או לא. למה? בוא נניח שאפשר (יש אלגוריתם Q שעושה את זה), אז אני אראה לך איך לפתור את בעיית העצירה. אתה נותן לי M וקלט x, ואני בונה מכונה חדשה, M_x, שמה שהיא עושה הוא זה: היא *מתעלמת* מהקלט שלה, ובמקום זה כותבת את x על סרט הקלט, חוזרת לתחילתו, ומכאן ואילך מתנהגת כמו M. כלומר, M_x היא פשוט דרך להריץ את M על x בלי ש-x יתקבל כקלט. עכשיו, ברור ש-M_x עוצרת על 0 (או כל קלט אחר) אם ורק אם M עוצרת על x. אז פשוט נחזיר את התשובה ש-Q מחזיר - פתרנו את בעית העצירה. |
|
||||
|
||||
זה רעיון מעניין, אם אתה יכול להמשיך איתו. לא סתם החליטו שקבוצת ראסל היא לא-חוקית, אלא החליפו את הגדרת הקבוצה: לא עוד "אוסף של איברים", אלא הגדרה מפורטת של צרמלו-פרנקל מה זה קבוצה ומה זה לא. אתה יכול למצוא הגדרה אלטרנטיבית ומצומצמת יותר ממכונת-טיורינג לתוכנה? |
|
||||
|
||||
לא חסרות כאלו; יש המוני סוגים שונים ומשונים של מכונות טיורינג עם מגבלות עליהן. מגבלה שכבר ציינתי לא מעט בדיון היא מגבלה על הזיכרון; אם עבור מכונת טיורינג, הזיכרון המקסימלי שהיא משתמשת בו בריצה על קלט הוא פונקציה (ניתנת לחישוב) של גודל הקלט, אפשר לפתור את בעיית העצירה עבור המכונה הזו. |
|
||||
|
||||
הבעיה שהצגתי קודם (חיפוש פתרון למשוואה) משתמשת בכמות סופית של זיכרון (אין צורך לזכור פתרונות קודמים, פחות יעיל אבל עדין עובד), איך מיישבים את הסתירה ? ראוי לציין שהמכונה שלי משתמשת ביכולת להגריל מספרים אקראיים, תכונה שלא באמת קיימת במ"ט (בעצם אפשר לראות בזה הוכחה לכך שמ"ט לעולם לא תוכל להגריל מספרים אקראיים) |
|
||||
|
||||
בעצם טעיתי. הגבלה על גודל הזיכרון מגבילה את גודל המספר המנוחש. |
|
||||
|
||||
כבר ענית היטב לעצמך. רק הערה קטנה: לא קשה להוכיח שגם מכונת טיורינג *אי דטרמיניסטית* (מושג שעליו ארחיב, אם בכלל, במאמר המשך למאמר ההמשך) לא חזקה יותר ממכונת טיורינג רגילה - ואי דטרמיניזם, מבחינה רעיונית, הוא יותר חזק מאקראיות "סתם" (אם כי זה לא כל כך פשוט - במכונות אקראיות מרשים לפעמים למכונה לטעות - ובפרט, יש מכונה אקראית שפותרת את בעיית העצירה בהסתברות 1/2). |
|
||||
|
||||
מחכה בקוצר רוח. |
|
||||
|
||||
עד שכתבת "למרות שעברו כמה שנים מאז" חשבתי שאתה בן שמונה עשרה וקצת, בוגר מצטיין של קורס תכנות, בעל נסיון ביישום אי אילו אלגוריתמים לא טריויאליים (כולל quicksort עם הקצאה דינמית של זכרון, יה, יה) ומרגיש שהעולם בקצות אצבעותיו. חשבתי אפילו לתת לך עצה קטנה ממרום גילי, בקשר לכותרות מסוג "ההוכחה הזאת היא דבילית": כאשר ההוכחה מקובלת על המון אנשים בלתי דבילים בעליל, הסיכוי שכולם טועים באופן טריויאלי בלי לשים לב למה שנראה לך ברור מאליו - הסיכוי הזה לא גדול במיוחד. זה לא אומר, חלילה, שצריך לקבל את דבריהם בלי הרהור וערעור, אבל כדאי לצאת מההנחה ש*אתה* לא מבין כאן משהו יסודי, לא שכל האחרים דבילים, ולנסות לברר מה באמת הולך כאן. כאשר בוחרים בסגנון שלך, רוב הסיכויים הם שיתברר שבדיון הזה הדביליות היא לא בהוכחה. אבל מה? מסתבר שאתה לא כל-כך צעיר, כך שאם לא למדת את זה עד היום כנראה גם לא תלמד. בהצלחה בסטארט-אפ. |
|
||||
|
||||
התכוונת בהצלחה בסטנד-אפ. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי. ממה התאכזבת? |
|
||||
|
||||
הנה שאלה ש(עוד) לא מיצתה את עצמה: הוכח שאי אפשר להכריע את בעית העצירה בקבוצת כל מ"ט שלא מקבלות קלט. |
|
||||
|
||||
זה דומה למשהו שכבר אמרתי במקום אחר: נניח שאנחנו רוצים לפתור את בעית העצירה עבור מכונה M וקלט x, ויש לנו Q שמכריע אותה עבור מכונות שלא מקבלות קלט. אני בונה מכונה Mx שלא מקבלת קלט ומה שהיא עושה הוא לכתוב על הסרט שלה את x ואז להריץ את M, ומעביר אותה ל-Q. אבל הרדוקציה הפרטנית הזו די מיותרת, כי משפט רייס (שלא הוזכר במאמר) כולל גם את המקרה הזה. |
|
||||
|
||||
תמיד יש את הבעיה הזו כשמשלימים דיונים עם עשרות+ תגובות: או שתגיב ותחרמופף או שתקרא קודם את הכל ותשכח על מה רצית להגיב. |
|
||||
|
||||
אבל התוהה, "אם מישהו שטוען שהוא תמיד משקר משקר", מקרה הידוע בשם פרדוקס השקרן, זהו לב ההוכחה של אי היכולת לפתור את בעית העצירה. התוכנית שגדי הציג עוצרת (משקרת) אם היא לא עוצרת (אומרת אמת) ולהפך. האם נסכים לסכם גם כאן בוואלה? |
|
||||
|
||||
מקריאת תגובותיך נראה לי שאינך עומד על ההבדל המהותי בין מדעי המחשב לבין תיכנות מעשי על כל הישומים המסחריים שלו. כמו שמישהו (פון ניומן ?) פעם ניסח זאת - "מחשבים קשורים למדעי המחשב כמו שטלסקופ קשור לאסטרונומיה". |
|
||||
|
||||
אדסחר דייקסטרה: אדסחר דייקסטרה [ויקיפדיה] |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
יש לי אתגר בשבילך, שמראה כמה בעיית העצירה קשה. כתוב תוכנית שבודקת האם האלגוריתם הבא עוצר. אלגוריתם יאללה_בלאגן א. N=4 ב. בדוק האם N הוא סכום של שני מספרים ראשוניים. ג. אם כן: ג1. N=N+2 ג2. חזור לשלב ב. ד. אם לא: הדפס "השערת גולבך שגויה" וסיים. שים לב, יאללה_באלגן בודק את השערת גולדבך (כל מס' זוגי גדול מ 2 הוא סכום של שני ראשוניים). אם ההשערה נכונה (ואף אחד לא הצליח עדיין להוכיח או להפריך את זה), יאללה_באלגן לעולם לא יעצור. כך, שאם אתה מצליח להריץ את התוכנית שלך ו*לקבל תשובה נכונה*, פתרת את אחת הבעיות הקשות במתמטיקה. כל מה שנשאר הוא להראות את התשובה למתמטיקאי, ואז אתה תהיה אדם עשיר ומפורסם (בהנתן, כמובן, שלא תמות בשיבה טובה לפני שהתוכנית שלך תחזיר תשובה). האם אתה מרים את הכפפה? |
|
||||
|
||||
זה אמנם מראה שבעיית העצירה קשה, אבל "תוהה" לא חלק על זה, אם אני מבין נכון: הוא רק חלק על זה שהיא בלתי פתירה, או אולי אפילו רק על ההוכחות לכך שהובאו כאן. זה אגב מעלה שאלה מעניינת (בעיניי). האם במדעי המחשב מוצאים לפעמים הוכחות לא-קונסטרוקטיביות לקיומם של אלגוריתמים? |
|
||||
|
||||
התוהה הביא אלגוריתם שפותר את בעיית העצירה. אם כך, זה ממש בקטנה בשבילו להביא אלגוריתם שבודק מקרה פרטי מאד: האם יאללה_בלאגן עוצר. בתור התחלה, הוא יכול להביא את האלגוריתם הכללי שלו. נראה לי שאולי ע"י מקרה פרטי, יהיה אפשר להמחיש לתוהה היכן הטעות שלו. |
|
||||
|
||||
הוא לא הביא אלגוריתם כזה, אלא רק הציע שיטת ''שיפוץ'' לאלגוריתם אפשרי. יש בצורת הניסוח שלו בעיות פורמליות, אבל הרעיון הבסיסי דווקא לגיטימי (הוכחנו שאי אפשר לפתור את בעיית העצירה - הטוען תהה האם ניתן לפתור אותה עבור כל קלט שאינו ''המכונה הקוראת, הקלט של המכונה הקוראת'') |
|
||||
|
||||
אני מקבל את התיקון. אבל למה שלא יתחיל במקרה הפרטי שלי? אם הוא לא רוצה להיות עשיר ומפורסם אני מוכן לקחת את העונש הזה על עצמי. שיעשה את זה רק בשביל האתגר. |
|
||||
|
||||
אם הבנת למה הוא התכוון בדיוק, אתה מוכן לנסח במקומו את הטענה עם "התיקונים"? (אותך אני מבין) מהי בדיוק "בעיית העצירה תג" עליה אנו מדברים? האם לא קל לבצע ממנה רדוקציה אל בעיית העצירה ה"רגילה"? |
|
||||
|
||||
יותר משזו בעיה, זה "אתגר" - תוכיח לי שלא קיים אלגוריתם Q שפותר את בעית העצירה עם הקלטים M, x תחת ההנחה שאם אלגוריתם S כלשהו משתמש ב-Q הוא מעביר לו כקלט גם את המידע על עצמו ועל הקלט שהוא עצמו קיבל. את כל זה אי אפשר לנסח בצורה משביעת רצון שאני רואה בלשון של מכונות טיורינג. התוהה השתמש בצורה חזקה מאוד בכך שיש איזו מכונה שלישית, שמריצה גם את Q וגם את S, ומוודאת ש-S באמת מעבירה את הקלט הזה ולא משקרת. בהתחלה התוהה הציג גרסה פשוטה יותר של האתגר: להוכיח שלא ניתן לפתור את בעיית העצירה גם אם מגבילים את הקלטים להיות מהצורה M,x כאשר M שונה מ-x. אפשר להוכיח באופן ישיר שגם אלגוריתם לפתרון הבעיה הזו לא קיים (הראיתי איך קודם), אבל גם רדוקציה מבעיית העצירה לבעיה הזו (שים לב: לא בכיוון ההפוך) קל להדגים: אם קיבלת M ו-x תעביר אותם לאלגוריתם הפלאי אם M שונה מ-x. אחרת, שנה את M בצורה שתחזיר מכונה שקולה (למשל, תוסיף עוד מצב פנימי שלא מגיעים אליו אף פעם) ואז תעביר את הקלט לאלגוריתם הפלאי. |
|
||||
|
||||
כן, כמובן שלא בכיוון ההפוך. אני קצת חלוד. תודה! |
|
||||
|
||||
רעיונות דומים צצים מדי פעם גם לגבי משפט גדל (אולי אפשר להכריע כל טענה פרט לטענות השקולות ל"אני לא יכיחה"? או פרט לטענות מתייחסות-לעצמן? או פרט לטענות מתייחסות-לעצמן-בעקיפין?) התשובה הפשוטה היא שאיך שלא מנסים להגדיר את הקבוצה ממנה מנסים להתעלם, אין כל קושי לתקן את ההוכחה כך שתתמודד גם למקרה המצומצם-יותר-לכאורה. זה תרגיל חביב במקרה של בעיית העצירה-פרט-למקרה-מכונה=קלט, ואפשר לדון בו אם רוצים. התשובה המתוחכמת יותר היא שכבר יש, בכל המקרים, דוגמאות מאוד קונקרטיות של בעיות הכרעה או עצירה וכו' שהן בלתי-פתירות. לדוגמה, אם נדון רק במכונות טיורינג המנסות לפתור משוואות דיופנטיות בדרך הפשוטה ביותר (לסרוק פתרונות אפשריים), גם את בעיית העצירה עבור היקום המאוד מצומצם הזה לא ניתן לפתור. זה כבר משפט הרבה יותר קשה, אבל הוא (מה לעשות) גם נכון, והוא בוודאי הרבה יותר חזק מהטענה הנדונה: התוהה מנסה לסלק רק את האלכסון (מכונה=קלט), ואילו כאן סילקנו את האלכסון ועוד הרבה יותר (כמעט את כל המכונות וכמעט את כל הקלטים), ואפילו זה לא מספיק. |
|
||||
|
||||
Proving Program Termination, B. Cook et al., CACM v54 n5, May 2011 בגדול, אם משנים קצת את השאלה, אפשר לענות במידה שימושית על בעיית העצירה."In our new problem statement we will still require that a termination proving tool will always return answers that are correct, but we will not necessarily require an answer. If the termination prover cannot prove or disprove termination, it should return 'unknown."'
|
|
||||
|
||||
עוד לא קראתי את המאמר, אבל אני חושב שמתפספסת כאן נקודה (לא בהכרח במאמר אלא בפרשנות של מה זה אומר). אנחנו *לא רוצים* לשנות את בעיית העצירה כך שתהיה פתירה. יש לא מעט וריאציות שאפשר להציע על בעיית העצירה כך שתהיה פתירה, אבל אנחנו דווקא רוצים את הניסוח הלא פתיר. לא כי בעיית העצירה בפני עצמה כל כך מעניינת, אלא כי מה שנובע מאי הפתירות שלה (למשל, אי הפתירות של הבעיה העשירית של הילברט או של בעיית ריצופי וואנג) מעניין. אגב, ה- In contrast to popular belief, proving termination is not always impossible. שמופיע בתחילת המאמרקצת חצוף. אלו לא חדשות חדשות... |
|
||||
|
||||
הקומפיילר לא יכול להזהיר מפני זה, אבל זה לא בגלל בעיית העצירה - זה בגלל שהוא לא יודע מה הקלט. מה שכן, תיאורטית הוא כן יכול לעשות את זה, אם מניחים שגודל הקלט לתוכנית חסום, אבל אני לא רואה דרך יעילה לעשות את זה במקרה הכללי יותר מאשר להריץ את התוכנית על כל הקלטים האפשריים. |
|
||||
|
||||
גם אם הוא יודע מה הקלט. כל עוד התוכנית לא עוצרת, יכול להיות שבאיטרציה הבאה פתאום היא כן תשתמש במשתנה סוף-סוף. |
|
||||
|
||||
נכון, אבל חשבתי שיש הסכמה ש''בעולם האמיתי'' תמיד אפשר לדעת אם תוכנית עוצרת או לא (כל עוד לא אכפת לנו מאיכות הביצועים של הקומפיילר - מה שהופך את כל זה למאוד לא אמיתי, כמובן). |
|
||||
|
||||
תלוי מה זה ''בעולם האמיתי'', זאת-אומרת באיזה סוג תוכנית מדובר. תוכנות שמבצעות חישובים מורכבים דומות למודל שלנו. אצל הרבה שרתים, למשל, הקלט ממילא אינסופי, וצריך לטעון שהתכונה עובדת עבור כל קלט. |
|
||||
|
||||
תחת מגבלות הגיוניות (הקצב שבו התוכנה מסוגלת לקלוט מידע הוא מיליארד ג'יגה-בייט לשנייה; אנו מניחים שהתוכנה תרוץ לכל היותר מיליארד שנים) מקבלים חסם למספר הקלטים. כמובן ששוב, זה בא על חשבון "העולם האמיתי". לכן בעולם האמיתי לא באמת מקפידים לטפל ב*כל* קלט אפשרי. |
|
||||
|
||||
נסה לכתוב בצורה קצת יותר מסודרת את ההוכחה שלך ותראה שאתה נתקע כבר בהתחלה: אם אתה מתחיל מאלגוריתם מסויים c ורוצה להוכיח ש*רק עבורו* לא קיים a שמבצע את הבדיקה, בפרט אתה לא יכול להחליט שאתה משנה פתאום את c לאלגוריתם אחר, שמשתמש ב-a שאת קיומו אנחנו מניחים. כל העניין בבעיית העצירה (ובבעיות דומות לה - הבעיה של בדיקת המשתנה שאתה מדבר עליה היא גם כן לא כריעה, ומראה את זה משפט רייס) הוא שיש אלגוריתם שמתיימר לדעת את התשובה עבור *כל* האלגוריתמים האפשריים. כלומר, אנחנו לא מתחילים מ-c, אלא דווקא מ-a. |
|
||||
|
||||
C לא משתנה, C משתמש בA כדי להחליט מה לעשות. אתה יכול להגיד שהיא לא כריעה, עובדתית כן ניתן לעשות בדיקות כאלה תחת ההנחה המתאימה (שהתוכנה לא פועלת בהתאם לתוצאת הבדיקה). כלומר היא דווקא כן כריעה תחת ההנחה המוקדמת הזאת, וזה בעצם מה שמענין אותנו, מה שמענין אותי זה אם קומפיילר יוכל להגיד לי אם יש בתוכנה שלי לולאה אינסופית או לא, לא מענין אותי שאני יוכל ליצור תוכנות שמשתמשות בתכונה הזאת כדי ליצור בה את ה"באג" שכל פעם שהקומפיילר יגיד כן הם יעשו לא וכל פעם שיגיד לא הן יעשו כן. |
|
||||
|
||||
אבל שים לב שאם נוקטים בגישה שלך, מדברים על A עוד לפני ש-C נכנס למשחק. אם כך, איך A יכול להשתמש בו? שוב, אני מציע לך לנסות ולכתוב את ההוכחה שלך בצורה מסודרת, ותראה די מהר את הבעיה. בוודאי שניתן לעשות בדיקות כאלו בפועל. בפועל אין מכונות טיורינג אלא רק תוכנות שרצות על מחשבים סופיים. לא קשה להוכיח שניתן להכריע את בעיית העצירה על כל התוכניות שיש חסם על כמות הזיכרון שבה הן משתמשות - ובעולם האמיתי, אלו כל התוכניות. כמובן שזה עדיין לא אומר שניתן לבצע את הבדיקות הללו ב*יעילות*, אבל על זה ידובר רק במאמר ההמשך, אם יהיה. |
|
||||
|
||||
קראתי את הדיון לגבי הטענה שלך שההוכחה דבילית. לפי מה שהבנתי, אתה מקבל את תקפות ההוכחה, אבל מפקפק במשמעות המעשית שלה. הרבה פעמים, משפט נראה מאוד עמוק, אבל ההוכחה שלו מסתמכת על טיעונים מאוד בסיסיים, וכמעט מובנים מאליהם. זה בדיוק הכוח של ההוכחות. לכן כשמסתכלים על תהליך ההוכחה, קשה לפעמים להאמין שבאמת הראנו משהו עמוק, כי כל צעד שעשינו בדרך לא היה ממש עמוק. אם ההוכחה מאכזבת אותך, אני מציע לך לשים אותה בצד. מרגע שהמשפט הוכח, אפשר לבחון את המשפט כשלעצמו, ולשכוח איך הוא הוכח. המשפט עצמו טוען שלא קיים אלגוריתם שפותר את בעיית העצירה. בוא נניח לרגע שבאמת הבעיה היא רק במקרה פרטי אחד, כפי שאתה טוען, שבו המכונה מקבלת ככקלט את הקידוד של עצמה. אילו באמת היה מדובר במקרה פרטי אחד שבו אנחנו גם יודעים אם המכונה תעצור, אז היה אפשר לפתור את הבעיה בקלות, היינו בונים מכונה שפותרת את כל שאר המקרים, ומקרה הנ"ל מורים לה לטפל בנפרד. לכן ברור שהבעיה היא לא עם במקרה פרטי אחד, או במספר סופי של מקרים. ובכלל, לכל אלגוריתם יש אינסוף קידודים אפשריים. איך תדע לקבוע שהמכונה קיבלה קידוד של האלגוריתם של עצמה? גם זאת בעיה שאין לה אלגוריתם. אני מציע לך לחשוב שוב אם אתה יכול להוכיח שהקומפיילר לא יכול לדעת באיזה משתנים התוכנית תשתמש ובאיזה לא. אם אתה יכול להוכיח זאת, אז באמת הטענה נכונה במובן הכי מעשי שיש (וזה אכן המצב למיטב זכרוני). ואם הקומפילר כן יכול לפתור את הבעיה הזאת, אז לא תוכל להוכיח שהוא לא יכול, בעזרת תעלולים לוגיים כדוגמת הפנייה עצמית. כלומר אם יש אלגוריתם שפותר את הבעיה, אז לא תהיה לו בעיה לדעת באיזה משתנים הוא עצמו משתמשו באיזה לא. לגבי המאמר הבא - מה שלא הבנתי בקשר לעניין הסיבוכיות, זה האם היא תלויה במודל החישובי שבו משתמשים. כלומר, האם ייתכן שנוכיח שבעיה מסויימת היא בעלת סיבוכיות לא פולינומית על מכונת טיורינג, אבל ייתכן שימצא מודל חישוב בעתיד, ששקול חישובית למכונת טיורניג, שבו אפשר לפתור את הבעיה בזמן פולינומי. אם באופן תאורטי זה אפשרי, אז זה קצת בעיה לא? |
|
||||
|
||||
בקשר לסיבוכיות - אני בהחלט אנסה להתייחס לזה במאמר הבא. בעיקרון, הסיבוכיות מאוד תלויה במודל שבו משתמשים. אחת הסיבות שבגללן משתמשים בסיבוכיות פולינומית כדי לציין סיבוכיות "טובה" היא שההגדרה הזו מבטיחה תלות נמוכה למדי במודל - אלגוריתם שהוא פולינומי במכונת טיורינג "פושטית" יהיה פולינומי (עם פולינום אחר) גם במכונת טיורינג עם מאה סרטים, וכו'. אלא שיש מקומות שבהם שינוי המודל כבר גורר כמעט בהכרח שינוי בסיבוכיות. הבעיה של P=NP היא בדיוק דוגמה לכך - אם אנחנו מוסיפים למכונה אי דטרמיניזם, כבר לא ברור לנו האם בעיה שהיא פולינומית במכונה האי דטרמיניסטית היא בהכרח גם פולינומית במכונה הדטרמיניסטית (וזאת להבדיל משאלת הכריעות - מכונת טיורינג דטרמיניסטית שקולה לאי דטרמיניסטית בכל הנוגע לשאלה האם ניתן להכריע בעיה מסויימת או לא). עוד דוגמה: יש קישור למאמר של איזי למעלה. במאמר הזה מתוארים "אלגוריתמים קוונטים". אני לא מתמצא בתחום הזה, אבל למיטב הבנתי גם במקרה הזה מדובר על מודל חזק יותר של מכונת טיורינג, שיכול לפתור בעיות מסויימות (כמו פירוק לגורמים) הרבה יותר מהר ממכונה רגילה. החשיבות של האלגוריתמים הללו היא שבניגוד למכונה אי דטרמיניסטית, חושבים שניתן יהיה לממש מכונה קוואנטית שמריצה אותם בפועל. בקיצור, סיבוכיות הוא תחום מסובך, ואני לא מכיר אפילו את קצה הקרחון שלו. |
|
||||
|
||||
אגב, סקוט ארונסון מציע השערה שקצת מזכירה את תיזת שכ"ג-עמית: The NP Hardness Assumption: There is no physical means to solve NP-complete problems in polynomial time. לשאר ההרצאה המשעשעת: |
|
||||
|
||||
מה זה ה-NP הזה, במטותא? |
|
||||
|
||||
עכש"י זה קבוצת כל השאלות (החישוביות) שאפשר לוודא(או לפסול?) פיתרון משוער שלהן בזמן חישוב פולינומיאלי ( כלומר חזקה של אורך השאלה) |
|
||||
|
||||
תודה. נניח שהבנתי:). אבל אם כך, מה זה P=NP? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מאמר נחמד מאוד! (אפשר לשאול מהי תיזת שכ"ג-עמית? יש לי קשר לזה?) |
|
||||
|
||||
תיזת שכ"ג עמית: אין דרך פיסיקלית להבחין בין החלטה חופשית להחלטה אקראית. תגובה 423933 |
|
||||
|
||||
ואללה? אני בקושי זוכר ששוחחתי עם שכ"ג על העניין הזה, אך בכל אופן אני מסכים עם עצמי-מלפני-כמה-זמן-בשיחה-עם-שכ"ג: ודאי שאין דרך *אמפירית* להבחין (אצל מישהו אחר) בין החלטה "חופשית" להחלטה מוכתבת אלגוריתמית עם מרכיבים אקראיים. הייתי בטוח שזה, לפחות, מוסכם על כולם (אפילו על המתווכחים ומתווכחות עם שכ"ג בלהט). |
|
||||
|
||||
אליבא דדב אנשלוביץ והמקור בר-הסמכא שלו זה בכלל לא מוסכם (אלא אם כן אני לא מבין מה הוא אומר). (לא שוחחת. כתבת מכתב, בסמוך לפרסום המאמר שלי, ובו אמרת משהו ברוח הזאת) |
|
||||
|
||||
חשבתי שהמקור בר-הסמכא הוכיח שאי-שוויון בל מוכיח שיש בחירה חופשית או משהו כזה. זה נותן גם מבחן אמפירי? (כן, לזה התכוונתי. אני מרבה לשוחח בתקתוק). |
|
||||
|
||||
טענת המקור של דב היא הרבה יותר צנועה, ולא *לחלוטין* נטולת בסיס: שללא הנחת בחירה חופשית, אי אפשר להסיק את המסקנות הידועות מניסוי בל. |
|
||||
|
||||
תגובה 229301 |
|
||||
|
||||
צודק: תיזת שכ"ג עמית מיסודו של איזי. |
|
||||
|
||||
אני מתנצל. כל השיחה ההיא נשכחה ממני. |
|
||||
|
||||
אלא אם כן הן אותו הדבר (תגובה 56073 מדהים כמה האייל נשאר במקום)... |
|
||||
|
||||
רק להבהיר, לא ידועה כיום אף בעיה ב NP-Complete שיש לה אלגוריתם פולינומיאלי במודל של חישוב קוואנטי. בפרט, אין הוכחה שמודל החישוב הקוונטי חזק יותר ממכונת טיורינג קלאסית. |
|
||||
|
||||
כמובן. תודה על התיקון. |
|
||||
|
||||
ראיתי בויקיפדיה על שתי שפות נחמדות שמהוות מימוש ישיר של מכונת טיורינג והתאמה של אותה שפה לאורנג-אוטנים (פרודיה...): ook! |
|
||||
|
||||
טל דיבר כאן פעם <דמיין קישור כאן> על מישהו שהוכיח שאפשר לסמלץ מכונת טיורינג באמצעות Templates ב-++C, כך שריצת המכונה תתבצע כולה עוד בזמן הקומפילציה (בפרט נובע מכך שאפשר לכתוב תוכנית כל כך גרועה ב-++C, שהיא תתקע את המחשב כבר כשמקמפלים אותה). |
|
||||
|
||||
מקרו ב lisp הוא למעשה תוכנית שמתבצעת בזמן קומפלציה, ולכן קל מאד להכניס את הקומפיילר ללולאה אין סופית. מטה תיכנות ב ++C הוא קשה כי השפה שלו, templates, היא מוגבלת ביותר ולא כוללת לולאות. |
|
||||
|
||||
ההבדל הוא שבל-lisp זה מכוון. אני לא מבין גדול ב-++C, אבל אני חושד שלא לכך התכוונו אליו שיצרו את ה-templates. |
|
||||
|
||||
מצד שני, כל מה שאפשר לעשות בעזרת לולאה אפשר לעשות גם בעזרת רקורסיה, וכאלה דווקא יש ב-templates. |
|
||||
|
||||
אפשר גם במכונת טיורינג ;) |
|
||||
|
||||
אם זה מעניין אותך, אז הנה שני מאמרי מבוא ל-template metaprogramming ב-C++ של טוד ולדהויזן: (הפרויקט השנתי שעשיתי בסוף התואר, יחד עם אייל ותיק, היה לתכנן ולממש ספריית מטריצות מתוחכמת לחישובים "כבדים" תוך שימוש ב-template metaprogramming) |
|
||||
|
||||
תודה זה אכן מענין. קראתי לפני כמה שנים את Modern C++ Design, ואני עוקב מדי פעם אחרי boost. בהמשך למה שנאמר, ניראה ש metaprogramming ב ++C, זה יותר feature שיצא משליטה מאשר תיכנון אלגנטי. יש לנו למעשה שלוש שפות שונות, שמייצרות אחת את השניה: C preprocessor, אבל אין ממש קשר בין הסינטקס והיכולות של השפות האלה.metaprogramming ++C אני משווה את זה ל defmacro של lisp, ואני נידהם מהאלגנטיות. למה לא להשתמש באותו סינטקס ל preprocessor ולשפה עצמה? פשוט גדול. |
|
||||
|
||||
קצת התנתקתי מ-C++ בשנים האחרונות. ממה שאני זוכר, הנטייה היא להיפטר מה-preprocessor ולהחליף macros ב-templates, כדי להקל על המתכנת במניעת שגיאות טיפוסים. האם metaprogramming זה פיצ'ר שיצא משליטה? יכול להיות ואני יכול להבין את מי שיטען זאת. מצד שני, יש שיאמרו שזה מה שיפה בזה - ההפתעה של "מה אשפר לעשות עם זה למרות שמתכנני המנגנון לא חשבו על זה". |
|
||||
|
||||
אני חושב שהבעייה בלהוכיח שהמחשב לעולם לא יוכל להתאהב היא בהגדרת המשפט שאותו צריך להוכיח. איני יודע אם אפשר להוכיח שאדם יכול להתאהב, אבל לפחות אנחנו חשים על מה אנו מדברים. אבל מחשב שמתאהב במחשֶבה ? ממש פנטסטי. |
|
||||
|
||||
לא בהכרח. כשכתבתי את זה מי שהיה לי בראש הוא "דאטה" - דמות מ"מסע בין כוכבים - הדור הבא". דאטה הוא אנדרואיד - רובוט בצורת אדם. הוא נראה כמו אדם ומנסה להתנהג כמו אדם, אבל בבסיסו הוא מחשב. לא מעטים הפרקים שעוסקים בנסיונות השונים והמשונים שלו להבין את הרגשות האנושיים - וגם מקומה של האהבה לא נפקד. המסקנה הבלתי נמנעת: אין לו שום סיכוי. מצד שני, ב"מסע בין כוכבים" גם היה פרק שלם על איך כל הצוות משתגע בגלל שהוא לא מגיע למצב של שינת REM. ובפרק אחר אמרו שעדיין לא פתרו (במאה ה-23) את השערת פרמה (לזכותם ייאמר שזה היה לפני שהוכיחו אותה). |
|
||||
|
||||
אתה יודע מה זה רובוטריק ? |
|
||||
|
||||
כן. |
|
||||
|
||||
משעשע. שתי הערות: א. "אם תאמרו "המחשב לעולם לא יוכל לעשות זאת"... אוכל לענות בפשטות: הוכיחו." אינני יודע מי משמיע את הטענה הזו, אבל חובת ההוכחה היא בכל מקרה על מי שטוען שמחשב יוכל לעשות זאת, שכן ממילא לא ניתן להוכיח אי קיום, בוודאי לא אם זמן הוא גורם. במובן זה, הטענה "המחשב לעולם לא יוכל לעשות זאת" דומה לטענה "אני אף פעם לא אמות". שתי ההנחות יהיו נכונות עד שיופרכו. אם אינך קובע נקודת קצה מוגדרת, הטיעון ריק. מכל מקום, חובת ההוכחה עליך, לא על הטוענים אחרת. ב. "אולי מחר ימציאו תוכנה מתוחכמת שתפתור את מה שהיום נחשב לבלתי־אפשרי" – לדעתי אתה ניגש לבעיה מהקצה הלא נכון. ראשית, אתה מגדיר את הבעיה כסוגיה מתמטית, למרות שהתימוכין היחידים שיש לכך הם בערך הרצון שלך שכך יהיה. סרקזם, לדוגמה, אינו שדה שניתן לתחום אותו באופן מוחלט כלשהו, משום שהוא מוגדר באופן סובייקטיבי ותלוי "אני" אנושי. מחשב לא יוכל להיות סרקסטי לפני שיהפוך לאני אנושי סובייקטיבי, וזו סתירה במונחים. |
|
||||
|
||||
א. לדעתי אתה ניגש למאמר (ובפרט, להערה הזו) מהקצה הלא נכון. המטרה של הטיזר הזה הוא לא לטעון טענה פילוסופית (או אפילו מעשית) אלא לגרום לקורא לתהות איך *אפשר* להוכיח אי קיום של משהו - והרי הוכחה שכזו היא לב לבו של המאמר. במובן זה, הפתרון שאתה מציע כאן הוא הפתרון ה"קל" יותר - להגיד שהטיעון ריק, וש"ממילא לא ניתן להוכיח אי קיום". האמת היא שהטיעון לא ריק, ושאפשר להוכיח אי קיום. ב. לא הגדרתי את הבעיה כסוגיה מתמטית (וזו כנראה גם הסיבה שבגללה לא מנסים להוכיח שמחשב לא יוכל להבין סרקזם אף פעם). השאלה האם ניתן לבחון דברים כאלו היא מעניינת בפני עצמה - "מבחן טיורינג" הוא דוגמה לדרך אפשרית אחת לבצע בחינה שכזו. אם לדעתך מחשב ו"אנושי" זו סתירה, מילא. ביום שבו תנהל שיחה רצינית עם מישהו בצ'אט, תשים לב שהוא משתמש בסרקזם ואחר כך תגלה (להפתעתך) שדיברת עם תוכנה, אולי תשנה את דעתך. |
|
||||
|
||||
''האמת היא שהטיעון לא ריק, ושאפשר להוכיח אי קיום.'' לא, זו לא אמת והעלאת הטיעון הזה מבהירה שבנקודה ב' דווקא צדקתי. |
|
||||
|
||||
ומעט יותר בפירוט: אינך יכול להוכיח אי קיום בעולם הפיזי משום שלא ניתן לומר בוודאות דבר על משהו שאינו ידוע. אתה יכול לומר "אין פילים ורודים בחדר זה" ואפשר לקבל את הטענה כנכונה בסבירות גבוהה מאוד. לעומת זאת, הטענה "אין פילים ורודים" היא כזו שאינך יכול להוכיח, משום שאינך יכול לומר זאת על כל המקומות ביקום בו זמנית. מעבר לכך, גם ביום שבו אנהל שיחה רצינית עם מישהו בצ'אט ולא אבחין שמדובר במחשב לא תוכיח דבר וחצי דבר. אני יכול, לדוגמה, לטעון מחשב בשורה ארוכה של תשובות מתוחכמות למגוון רחב של שאלות, שיצרו את התחושה הזו, אבל עדיין אין לזה שום משמעות משום שכאן בסך הכל הבאתי את הסרקאזם האנושי שלי לידי ביטוי. |
|
||||
|
||||
ההוכחה אינה על דברים פיזיים, אם כי ניתן להסיק ממנה משהו על דברים פיזיים. למשל, ההוכחה על כך שלא ניתן לרבע את המעגל באמצעות סרגל לא מסומן ומחוגה לא עוסקת בסרגל ומחוגה פיזיים - אבל גם בעזרת הכלים הפיזיים הללו לא תוכל לעשות את זה. בפסקה השנייה אתה חותר לכיוון טיעון החדר הסיני. התשובה שלי לכך היא ש''לטעון מחשב בשורה ארוכה של תשובות מתוחכמות למגוון רחב של שאלות'' הוא דבר קשה הרבה יותר ממה שניתן לחשוב, מכיוון שדיאלוג הוא (בתקווה) לא סיטואציה שבה כל אחד בא ואומר רק את מה שהכין מראש (ואם כן - זה מורגש. מאוד). כמובן שכאן אני לא יכול להוכיח כלום, וגם לא מנסה. |
|
||||
|
||||
מאידך גיסא - יש גם אנשים שלא מבינים סרקאזם, לא ציניות, לא הומור "רגיל", לא חשיבה אסוציאטיבית וכו'. יש כמובן הרבה מאוד אנשים שאינם מסוגלים לעשות אפילו את קצה-קציהם של החישובים שמחשב פרימיטיבי למדי של היום יכול לבצע. ייתכן שבדיקה אפשרית של השאלה "עם מי אני מדבר" תהיה מול X מחשבים בעלי תוכנה זהה ו-X אנשים - כאשר שונה מ-1. |
|
||||
|
||||
מטרת המבחן היא להקשות על המחשבים. פירוש הדבר שנעמיד נגדם אנשים שיקשו עליהם לעבור את המבחן, לא כאלו שבעצמם לא היו עוברים אותו. בדיוק באותה מידה, בזמן המבחן לא נשאל רק שאלות מהסגנון "מה השורש של 54352633". (ניטפוק אידיוטי: שאלת "שורש" שכזו היא שאלה מכשילה. אם בן שיחך עונה מייד, או שהוא מחשב או שהוא רמנוג'אן, ורמנוג'אן יש רק אחד. כמובן שכל מתכנת מתחיל יגיד למחשב *לא* לענות מהר, או לא לענות בכלל, לשאלה כזו כשהוא משתתף במבחן טיורינג). |
|
||||
|
||||
פספסת את עיקר העניין: החד-פעמיות של בני האדם. |
|
||||
|
||||
קודם פספסתי אותו, עכשיו אני סתם לא מבין למה הכוונה. |
|
||||
|
||||
שני מחשבים תקינים מאותו סוג עם אותה תוכנה יגיבו באותו אופן לאותן פקודות. לא כך לגבי שני אנשים. |
|
||||
|
||||
זה ממש, ממש לא נכון. מחשבים יכולים ללמוד מנסיון, כך שגם אם היתה להם "אותה תוכנה" בראשית הדרך, אין להם שום סיבה להגיב באותו אופן במצבים זהים. אפילו שני מחשבים המותקנת עליהם אותה תוכנת שח ישחקו אחרת במצבים זהים, אחרי כמה שבועות של אימון. (מצד שני, אם "אותה תוכנה" מתייחס גם לידע הנצבר ע"י המחשב, אז הבעייה היא הפוכה: אין לך שום מושג איך יגיבו שני אנשים עם "אותה תוכנה".) |
|
||||
|
||||
למה הכוונה ב"מחשבים יכולים ללמוד מנסיון"? |
|
||||
|
||||
בדיוק למה שזה אומר: אין כל קושי לתכנת מחשב באופן כזה שהחלטותיו תהיינה תלויות לא רק בהוראות מפורשות של המתכנת, אלא גם במצבים שונים שהתוכנה נתקלה בהם במהלך "חייה" (כלומר הזמן בו היא פעלה). מחשב המשחק שח, אם לחזור לדוגמה מלמעלה, לא מתוכנת כיצד להגיב בכל מצב של הלוח. הוא מתוכנת לדרג את האפשרויות עפ"י כללים מסויימים, והכללים הללו *מתעדכנים* קצת אחרי כל משחק שהתוכנה משחקת. אם נתקבלה החלטה מסויימת ולבסוף המחשב הפסיד, ייתכן שבפעם הבאה תתקבל החלטה שונה באותו מצב. |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שיש (היו, או יהיו) שני אנשים עם ''אותה תוכנה'' לצורך הדיון הזה. לכל אחד מאיתנו קשרים סינפטיים שונים, כבר בלידה, ואדרבא במהלך התפתחותנו. |
|
||||
|
||||
כמובן שאין בעיה לעשות את אותו הדבר עם מחשבים, אם יתגלה שזה מועיל, ''לגוון'' אותם כך. אבל בשביל זה קודם כל התוכנה צריכה להיות מורכבת מספיק. |
|
||||
|
||||
(כן, לזה התכוונתי) |
|
||||
|
||||
האלמוני כבר ענה טוב ממני. |
|
||||
|
||||
לא צריך תוכנות לומדות, גם תוכנות שמכילות מידה מסויימת של אקראיות (כמו משחקים) תזמון (כמו מערכות הפעלה מודרניות) או תקשורת (כמו כל גלשן) לא יגיבו באותו אופן לאותן פקודות. |
|
||||
|
||||
למה ללכת רחוק? החלונות של הזעיר הרכרוכי מגיבים תמיד באותו אופן לאותן פקודות? |
|
||||
|
||||
"מערכות הפעלה מודרניות" כולל כל הגרסאות של החלונות של הזעיר הרכרוכי החל מ-1990. |
|
||||
|
||||
<סרקזם אידיוטי> אלו מערכות הפעלה? מודרניות? </סרקזם אידיוטי> |
|
||||
|
||||
"ההוכחה אינה על דברים פיזיים, אם כי ניתן להסיק ממנה משהו על דברים פיזיים" – לכן כתבתי שאתה ניגש לעניין מהזווית המתמטית (או התיאורטית, אם תרצה). ההוכחות, כל אחת בנפרד וכולן ביחד, הן חסרות משמעות לעניין זה. לדוגמה, אם אתה רוצה לשאול האם מחשב יוכל לחוות אהבה, אין די בניתוח ההיבטים החיצוניים, הכימיים והפיזיים, של אהבה. למעשה, זו הדרך להבטיח שלעולם לא תוכל לענות על השאלה. אהבה היא בראש ובראשונה עניין סובייקטיבי: היא רגש שאדם מסוים חש לאדם אחר. ככזו, היא קשורה באגו הספציפי של אדם. אתה יכול להזין מחשב בנתונים ובאלגוריתמים שיאפשרו לו לחקות את המאפיינים החיצונים של אהבה (או את התפישה של מאפיינים כאלו על־ידי המתכנת) אבל המחשב לא יחוש דבר משום שאין לו אגו ספציפי, שאיפות ורצונות משלו. אם אתה תכתוב שמה שכתבתי לעיל הוא שטויות, אולי אעלב. מחשב, במקומי, היה יכול להפגין מראית חיצונית של היעלבות, אם היה מישהו כותב לו אלגוריתם היעלבות. האלגוריתם היה יכול להיות משכנע מאוד, אבל הוא עדיין היה אלגוריתם המכוון לחקות באופן חיצוני, משום שבפנים אין כלום. הנסיון בכללו מזכיר קצת יצירת פסל היפריאליסטי של אדם, שיוצרו מנסה לשכנע אותנו שמה שמבדיל בינו לבין אדם הוא האלגוריתם הנכון. ======= ושתי הערות אגב: א. ההתקדמות הדלה ביצירת חיקוי-אדם מוצלח במחשב נובעת מהיעדר ביקוש נאות. בני אדם נוצרים בקלות יחסית והתרומה של רובם אינה מצדיקה את העלות הגבוהה שביצירת חיקוי ממוחשב להם. ב. שדה מעניין יותר לחשוב עליו מיצירת מחשב ש"אוהב" (משהו שרובנו השתלט עליו בסביבות כיתה ד-ה) הוא מחשב יוצר. |
|
||||
|
||||
נראה לי שהבעיה נעוצה בכך שאתה סבור שמחשב תמיד יבסס על אלגוריתם ספציפי שמישהו יכתוב עבורו, ובו כל רגש יטופל באופן נפרד (זו, אגב, הצורה שבה מוצג דאטה מ"מסע בין כוכבים", שכבר הזכרתי קודם). אני סבור שמחשב שמתוכנת בצורה כזו אכן לא ירגיש כלום, וגם לא יעבור את מבחן טיורינג. לכן אני מעדיף לתקוף את השאלה מזווית שונה, ולשאול האם המוח הוא מחשב מתוחכם, או משהו שהוא יותר מזה. יש הבדלים ברורים בין המוח למחשב - המחשב מבוסס על סיליקון והמוח (למיטב ידיעתי) לא, למשל, אבל אלו הבדלים פיזיים, והם (כנראה) פחות רלוונטיים לשאלת הדבר שהמוח עושה. לכן השאלה היא האם מחשב שעושה בדיוק את מה שהמוח עושה (ואת זה לא נוכל לעשות על ידי כתיבת אלגוריתמים ספציפיים) הוא חסר אגו, כפי שאתה טוען. אני לא כל כך בטוח בכך - או, כמו שכתבתי בדיון אחר כאן לא מזמן, אני סבור שאם למחשב שכזה אין אגו, גם לנו אין. בקשר להערות שלך: א' אינה ממש רלוונטית - אני סבור שלא רוצים ליצור חיקוי אדם, אלא ליצור מחשב חושב (ויוצר) - אבל מחשב שכזה, אם יהיה מתוחכם מספיק, יהיה מסוגל לעבור גם את מבחן טיורינג. בקשר לב' - אני מסכים. |
|
||||
|
||||
''לכן אני מעדיף לתקוף את השאלה מזווית שונה, ולשאול האם המוח הוא מחשב מתוחכם, או משהו שהוא יותר מזה. יש הבדלים ברורים בין המוח למחשב - המחשב מבוסס על סיליקון והמוח (למיטב ידיעתי) לא, למשל, אבל אלו הבדלים פיזיים, והם (כנראה) פחות רלוונטיים לשאלת הדבר שהמוח עושה.'' אתה מגדיר את הבעיה אחרת, אבל למעשה זה אותו דבר. במקרה הראשון, אתה מציב לבדיקה את ההשערה שהמחשב יכול לחקות את המוח האנושי על בסיס השערה ב' שהמוח הוא סך כל ההתרחשויות הניתנות להבחנה המתקיימות בו ואילו במקרה השני אתה מציב השערה א' המוח האנושי הוא סך כל ההתרחשויות הניתנות להבחנה המתקיימות בו ולכן ראוי לבדוק את השערה ב' שהמחשב יכול לחקות את המוח האנושי. הטיעון שלך מניח את הטעון הוכחה לצורך ביסוסו. בוא ניקח מקרה פשוט יותר של כלב, נאמר, ונניח שמוחו הוא רק מחשב מתוחכם. כלב הוא מקרה נוח יותר מאדם, מאחר והתפקוד האינסטינקטואלי אצלו רחב יותר. תוכל בקלות לבנות מחשב מקביל שיהיה בעל ''רצון'' לאכול ולשתות, לעשות את צרכיו, להתגרד אם יש לו פרעושים, ולהיכנס מתחת לשולחן אם יש רעמים בחוץ. כדי להפוך את החיקוי לכלב ממש, בעל ''אישיות'' (מילה לא מתאימה) משלו, תצטרך להעניק לו ''ביוגרפיה''. כלומר, תצטרך לעבור כל רגע בחייו ולבנות את מערכת האינטראקציות האקראית שהוא חווה כדי להתעצב כפי שהוא. בכל ''צומת אינטראקציות'' כזו תצטרך להחליט באיזו מהאפשרויות החלופיות הכלב יבחר (וכמעט תמיד ישנן עשרות כאלו), כשכל ''צומת אינטראקציות'' נמצאת ביחס זה או אחר ל''צומתי אינטראקציות'' קודמים ומשפיעה עליהם. נאמר שבכל ''צומת אינטראקציה'' יכול הכלב לבחור רק באחד מעשרה אופני התנהגות, ויש חמישים צמתים כאלו בשעה, מספר האפשרויות האפשריות יחרוג בתוך יממה אחת מכוח המחשוב העומד לרשותנו או שיוכל לעמוד לרשותנו בעתיד כלשהו. לכן, יש צורך בגישה ''היוריסטית'' כזו או אחרת, שתתעדף אופני התנהגות מסוימים על אחרים וסוג של ''עקומת התפתחות'' שתקבע מה תהיינה ההשפעות השיוריות של צמתים קודמים על הצמתים הבאים. כל זה מביא אותך לכורח לקבוע ''מהו כלב'' או ''מהו מוחו של כלב'' מראש. בניסוח אחר, כדי להוכיח את הנחת המוצא שמוחו של כלב הוא רק מחשב מתוחכם, אתה חייב להניח שמוחו של כלב הוא רק מחשב מתוחכם. הנחת הטעון הוכחה. |
|
||||
|
||||
נראה לי שאתה נוקט בשיטה של "נראה שלא ניתן לפתור את הבעיה על ידי כך שנציג נסיון כושל לפתור אותה ונגיד שעשינו את מיטב יכולתנו". אם אני ארצה לבנות כלב אני לא אתחיל לעבור על צמתי אינטראקציה - אני אבדוק מה קורה במוח של כלב ברמת "הביט הבודד", ואנסה לסמלץ את הרמה הזו באמצעות מחשב. בימינו זה בלתי אפשרי, הן מכיוון שטכנולוגיית המחשוב לא מפותחת מספיק, והן מכיוון ש(למיטב ידיעתי) אנחנו רחוקים מלדעת מספיק על מבנה המוח כדי להבין את רמת "הביט הבודד" בו. אבל אני מסכים עם נקודה אחת: אכן, יש כאן צורך בהשערה שהמוח הוא סך כל ההתרחשויות הניתנות להבחנה המתקיימות בו. השאלה המעניינת היא האם, אחרי שנבנה חיקוי למוח הכלב על סמך ההתרחשויות הללו, תהיה לנו דרך כלשהי לדעת מי כלב "אמיתי" ומי לא. השאלה המעניינת עוד יותר היא אם אי קיום דרך שכזו מצביע על כך שאין הבדל בין השניים. זו כבר שאלה פילוסופית, שאני לא רואה דרך לענות עליה לכאן או לכאן - זה בעיקר עניין של הגדרה. |
|
||||
|
||||
"אם אני ארצה לבנות כלב אני לא אתחיל לעבור על צמתי אינטראקציה - אני אבדוק מה קורה במוח של כלב ברמת "הביט הבודד", ואנסה לסמלץ את הרמה הזו באמצעות מחשב." לפני כמה שנים מן הסתם הייתי מסכים איתך בשמחה. היום אני חושב/מרגיש שזה תעתוע ותו לא. "אבל אני מסכים עם נקודה אחת: אכן, יש כאן צורך בהשערה שהמוח הוא סך כל ההתרחשויות הניתנות להבחנה המתקיימות בו" זו הנקודה המרכזית, בעצם. אם אתה מניח זאת, הנחת את מה שאתה מבקש להוכיח, שכן ההנחות "המוח הוא סך כל ההתרחשויות הניתנות להבחנה המתקיימות בו" ו"המוח הוא מחשב משוכלל" הן הנחות רדוקציוניות דומות מאוד או זהות. מתוך זה, השאלה המעניינת "האם, אחרי שנבנה חיקוי למוח הכלב על סמך ההתרחשויות הללו, תהיה לנו דרך כלשהי לדעת מי כלב 'אמיתי" ומי לא" פחות מעניינת, משום שכבר השבת עליה מראש. מבחינה לוגית יש כאן פטיטיו פרינקיפי[*] או מעגל מרושע[**]: 1. נניח שאדם הוא סך כל ההתרחשויות הניתנות להבחנה המתקיימות בו [הנחת המוצא שלך] 2. כל דבר שהוא סך כל ההתרחשויות הניתנות להבחנה המתקיימות בו ניתן לפירוק עד רמת הביט הבודד [טענה מקובלת] 3. כל דבר הניתן לפירוק עד רמת הביט הבודד ניתן לייצג באופן מלא באמצעות מחשב משוכלל [אולי לא עכשיו, אבל טענה מקובלת באופן עקרוני] 4. לכן, האדם אינו יותר ממחשב משוכלל [מ.ש.ל]. כמובן שיש כאן בעיה משמעותית אם איננו מקבלים את הנחת המוצא, משום שאם אנחנו מקבלים אותה כ'מהלך' תקין, אפשר להוכיח באמצעותה כל דבר וגם את היפוכו. לשם דוגמה: 1. אם לא נפלת ממטוס חד מנועי באמצע הלילה, סימן שאלוהים משגיח עליך. 2. לא נפלת ממטוס חד מנועי באמצע הלילה. 3. סימן שאלוהים משגיח עליך. 4. לכן, יש אלוהים. |
|
||||
|
||||
קראת את הפסקה השנייה שלי? בכל מקרה, נראה לי שמיצינו את הנושא הזה. |
|
||||
|
||||
"קראת את הפסקה השנייה שלי?" קראתי, ולכן כתבתי. ואכן כן, מצינו. |
|
||||
|
||||
אני לא כל-כך מבין איך התרחשות שאינה ניתנת להבחנה, ניתנת להבחנה (אחרת ההנחה שלך היא טאוטולוגיה פשוטה). |
|
||||
|
||||
אני לא פוסל את האפשרות שההתרחשות עצמה אינה ניתנת להבחנה אבל בטווח הארוך היא תגרום לתוצאות שניתנות להבחנה. איך? אין לי מושג. אני הרי לא מאמין בזה ממילא. |
|
||||
|
||||
טוב, אני מניח שהכי טוב שאשתוק. |
|
||||
|
||||
אאל"ט, גם במתמטיקה אי אפשר להוכיח ללא שימוש בהנחות מסוימות. אם אני מבין נכון את ההוכחה ע"י הנחה בשלילה1, למשל, אז גם היא איננה הוכחה אלא אם נניח את עקביות המערכת בה אנו מוכיחים (או נוכיח את עקביותה במסגרתה של תורה אחרת). למה שהגעה לסתירה תפריע לנו כשאנחנו מדברים באופן רציונלי על אובייקטים מתמטיים, אבל לא תפריע לנו כשאנחנו מדברים באופן רציונלי על עצמים פיזיים? הפסקנו להשתמש בהיסקים לוגיים רק בגלל שהתחלנו לדבר על עצים, אטומים וכדורי פינג-פונג? מדוע? לטעון ולהטיל ספק תמיד אפשר, אפילו במתמטיקה(ראה ערך טרחנות במתמטיקה). השאלה היא מה הערך של הטלת ספק שכזו. זה נכון עבור העולם האמפירי לא פחות משזה נכון בעולם המתמטי (משום שהכלי איתו אנחנו משתמשים כדי לטעון טענות רציונליות בשני המקרים הוא בדיוק אותו הכלי). גם כתשובה להוכחה בדרך השלילה, במאמר של גדי, אפשר לבוא ולטעון - נו, אז הנחת קיום של אובייקט מתמטי והגעת מההנחה הנ"ל לסתירה. חכמולוג, לא הוכחת במאת האחוזים את אי קיום האובייקט. אני טוען שהמערכת שלך פשוט לא עקבית ושאתה כנראה יכול להוכיח ככה כל מה שמתחשק לך. ________ 1 אלון, עוזי, גדי ואחרים. הכניסו כאן שוב את הבקשה הרגילה שלי לכך שתתקנו אותי אם אני לא מדייק (או סתם טועה ומטעה). |
|
||||
|
||||
בעולם הפיזי, הממשי, לא ניתן להגיע לדרגה של וודאות מוחלטת אלא רק לדרגה של סבירות גבוהה מאוד. במובן זה, אילו גדי היה בא וטוען "הוכיחו לי שהמחשבים המוכרים לנו היום אינם זהים לאדם," היינו יכולים לספק לו הוכחה כזו ולומר שהיא נכונה בדרגה כזו של סבירות, שלכל צורך מעשי ניתן לומר בפשטות שהיא נכונה. אבל גדי בא וטען משהו אחר: "אם תאמרו 'המחשב לעולם לא יוכל לעשות זאת"... אוכל לענות בפשטות: הוכיחו". כאן, נכנס מימד של אינסופיות. איש לא יוכל לומר, ואפילו ברמת סבירות גבוהה, שדבר כלשהו לא ייתכן לעולם, ולו בסיוע ידע שאינו נמצא ברשותנו, ולכן הדרישה היא חסרת משמעות. נטל ההוכחה כאן כולו על צידו של הטוען לקיום משהו. (וכמובן, העניין מהדהד דיונים קודמים בנושא "האם יש אלוהים", בו חזרה ועלתה תביעה דומה "תוכיחו לי שאין אלוהים" – אין לתביעה כזו שום משמעות. האונוס תמיד על צידו של הטוען לקיום דבר, לא לאי קיומו). |
|
||||
|
||||
אני מסכים לחלוטין עם חציו הראשון של הטיעון ("בעולם הפיזי, הממשי, לא ניתן להגיע לדרגה של וודאות מוחלטת אלא רק לדרגה של סבירות גבוהה מאוד") ואני מקבל את תיקון הניסוח שאתה מציע לגדי (באמת יותר מוצלח). אני לא מסכים שהמצב שונה מהותית בהוכחות מתמטיות (גם שם אנחנו מסוגלים להוכיח משהו רק בתנאי שאנחנו מקבלים ו/או מסכימים שהנחות מסוימות הן נכונות או מובנות מאיליהן). אולי מודוס-פוננס זה שטויות? השד המתעתע של דקארט, שמונע מאיתנו את הסבירות המוחלטת, לא מפסיק לבלבל אותנו ברגע שאנחנו מפסיקים לעסוק במוחשי ועוברים לעסוק במופשט והסבירות המוחלטת (הבאמת מוחלטת) לא יכולה להתקיים בשום מישור בו עוסק הרציונל האנושי. כאלה אנחנו, מוגבלים (זה לא שאנחנו לא רוצים...). |
|
||||
|
||||
הרעיון הוא שמה שנכון באופן מוחלט הוא לא ''יש אינסוף ראשוניים'', אלא ''אם אתה מקבל את ההנחה הזו והזו והזו, אז יש אינסוף ראשוניים''. כמובן שאפשר להוסיף גם כאן רמה נוספת של מטה-מתמטיקה, אבל לדעתי לדוש בה זה כבר מעבר מובהק ממטה-מתמטיקה מעניינת לפילוסופיה לא מעניינת (ולכן - מי שחושב שדווקא היא מעניינת מוזמן לדון עליה בכל הזדמנות, רק לא איתי, ומוזמן לראות את דברי כאילו הם ''מוחלטים'' רק עד אליה). |
|
||||
|
||||
הוא שאמרתי. רק הוספתי שאפשר (אפשר? אין ברירה אחרת) לנהל שיחה-תחת-הנחות גם לגבי העולם האמפירי וגם שם אפשר להוכיח טענות אי קיום (עד כמה שניתן בכלל להוכיח משהו - במתמטיקה או בכלל). למשל: תגובה 426458 . הבעיה בדיון פיסיקלי היא אחרת: צריך לעבוד יותר קשה על מנת לשים על השולחן את כל הנחות היסוד. אני לא חושב שזה בלתי אפשרי. |
|
||||
|
||||
1 זה לא מדויק. הוכחה על דרך השלילה עובדת יופי גם במערכת לא עקבית. מצד שני לעובדה שהוכחת משהו יש משמעות רק אם המערכת היא עקבית. במערכת לא עקבית אפשר להוכיח כל דבר. |
|
||||
|
||||
אתה יכול לסדר לי איזו מערכת לא עקבית קטנה בה אוכל להוכיח שאני מיליונר? לא אכפת לי ממשמעות :) |
|
||||
|
||||
בשנות האינפלציה הדוהרת הממשלה סידרה לכולנו מערכת כזאת. |
|
||||
|
||||
א. אם אני מניח קיום וגוזר מכך סתירה(באופן תקף), אז הוכחתי אי קיום. למה אתה חושב שאי אפשר לעשות את זה? |
|
||||
|
||||
הטענה שלא ניתן להוכיח אי קיום לא מתכוונת למתמטיקה-לוגיקה. אי אפשר להוכיח אי קיום של קנקן תה המקיף את פלוטו. זו הכוונה. זה קשור איכשהו לאבחנה בין אנליטי/סינטטי. לא יודע אם לזה התכוון המגיב... בכל אויפן המובן הזה של הטענה הוא בגדר עובדה מקובלת בפילוסופיה (עד כמה שיש כזה דבר..) אפשר כמובן להוכיח שמחשב לא יכול לעשות כל מיני דברים. אבל זו יותר תוצאה של ההגדרה של מחשב במונחים מתמטיים מאשר אמירה פרקטית כלשהי. אין לזה ול"אינטליגנציה" וכו' דבר, למשל. ניתן אגב להוכיח שבן אדם לא מסוגל לפתור את בעיית העצירה באופן עקרוני. בני אדם הם "סופיים" - יש להם מהירות חישוב סופית - המוח פועל בערך ב "קצב" מסוים ויש לו מספר נוירונים סופיים ובן אדם לא חי לנצח, וכן הלאה. מכאן שיש תוכניות ארוכות מדי עבורנו, עליהן לא נוכל לומר כלום בכל הנוגע לעצירתן. נו אז מה... מה זה מוכיח? שום דבר. סתם התפלשות במתמטיקה ולוגיקה. |
|
||||
|
||||
למה אין לזה ול"אינטליגנציה" דבר? מדוע אין זו אמירה פרקטית? ודאי שזו אמירה פרקטית. אם המודל של מכונת הטיורינג, שחזק יותר ממחשב "רגיל", לא מסוגל לעשות משהו, קל וחומר שמחשב "פרקטי" לא יהיה מסוגל לעשות אותו. אפשר לקחת את הדיון לכיוון של "הבעיה הזו לא מעניינת והיא סתם התפלשות במתמטיקה ולוגיקה כי ממילא בעולם האמיתי לא מתעסקים עם מכונות טיורינג ולא רוצים לדעת אם הן עוצרות או לא" (מישהו בדיון הזה כבר עשה זאת), אלא שבכך מתעלמים מכך שהבעיה הזו היא רק קצה הקרחון - באמצעותה ניתן להוכיח עבור בעיות רבות אחרות, גם כאלו שנראות יותר "מעניניות", שלא ניתן לפתור אותן. כמובן שלהרחיב על זה ידרוש עוד מאמר. בנוסף לזה, כפי שאמרתי בסוף המאמר, להבחנה בין רמות קושי שונות בין הבעיות ה"ניתנות לפתרון" יש חשיבות גדולה עוד יותר מאשר ההבחנה בין "ניתן לפתרון" ו"לא ניתן לפתרון". בעיית העצירה היא לא התחנה הסופית בסיפור הזה - היא בקושי ההתחלה. בכל הנוגע לבני האדם - הם יכולים להיכנס לסיפור אם נרצה להראות דווקא שהם "טובים יותר" מהמחשבים - הוכחה שאדם מסוגל לפתור את בעיית העצירה (אם מתעלמים מהמגבלות הלא מעניינות של אורך החיים הסופי שלו) תהיה הוכחה שלאדם יש יכולת חישובית שאין למחשב, ובכך תסתום את הגולל על הכיוון השני - שניתן לבצע סימולציה של האדם באמצעות המחשב. אני מסכים שמה ש*אתה* הבאת כאן - ה"הוכחה" שהאדם לא יכול לפתור את בעיית העצירה - הוא באמת לא משהו מעניין במיוחד וראוי לתואר "התפלשות" (אבל לא במתמטיקה ולוגיקה). |
|
||||
|
||||
וואו. עכשיו תנסה את זה שוב, אבל הפעם בלי אד-הומינם ועם קצת יותר מלהגיד ''לא נכון'' על מה שכתבתי ללא שום טיעון נגד. |
|
||||
|
||||
ללוגיקה יש השלכות פרקטיות לגבי כל תחום אנושי (שאני יכול לחשוב עליו) בו משתמשים בהסקת מסקנות רציונליות. לא רק במדעים תאורטיים או ב"סתם" התפלשויות במתמטיקה. גם בלש, ביולוג, תכנת VB או רופא יכולים להגיע אל המסקנה הנכונה (במסגרת מה שידוע להם) באמצעות שרשרת של היסקים לוגיים ואפילו באמצעות "הוכחות אי קיום". לא נראה לי בלתי סביר שרופא יניח הנחת קיום סרטן אצל החולה שלו, ישתמש בהנחה ובנתונים שיש לו (סידרה של סימפטומים, היסטוריה של החולה ותוצאות של בדיקות) ויגיע אל מסקנה שסותרת בבירור דבר ידוע וטריוויאלי ברפואה (שהסיכוי שהוא לא נכון אולי קיים, אבל פחות סביר מקיומו של דרקון במרתף בית החולים). אם הוא רופא רציונאלי, ישארו לו שתי ברירות: להבין שהוא הרגע שלל את קיומו של סרטן בגוף החולה או לשגות באשליה שהוא הרגע פורר את כל מה שידוע לרפואה המערבית. |
|
||||
|
||||
<דמיין Cut and Paste של ההודעה הקודמת כאן> |
|
||||
|
||||
הדרקון שלי במרתף שותה בדיוק מקנקן תה שכזה. ארל גריי, שתי קוביות סוכר (ובבקשה נא להוציא את הפטיש)1. אני לא חושב שיש אי הסכמות מהותיות בינינו, מלבד דבר אחד: התפלשות במתמטיקה ולוגיקה זה לא "סתם" ולא "לא פרקטי". טענות מתמטיות לא אומרות יותר או פחות מהתוכן שלהן (זה בעיקר מ שיפה בהן), אבל לא הייתי מגזים ואומר שאין להן השלכות פרקטיות או קשר למציאות. אני חושב שהנקודה הזאת תהיה הרבה יותר ברורה לקהל במאמר הבא של גדי שידבר (כך הבנתי) גם על בעיות קשות ולא רק על בעיות בלתי אפשריות (כמובן שגם אז יקפצו כמה טכנואידים ויגידו - למי אכפת אם P=NP או לא? זה קשקוש מתמטי שלא קשור לחיים האמיתיים. אתמול כתבתי ב-#C אלגוריתם היוריסטי שיכול...). _________ 1 באנגלית ועם באגס באני, זה יותר מצחיק. |
|
||||
|
||||
>> אני לא חושב שיש אי הסכמות מהותיות בינינו, מלבד דבר אחד: התפלשות במתמטיקה ולוגיקה זה לא "סתם" ולא "לא פרקטי". את זה לא טענתי. |
|
||||
|
||||
מה שנחמד ב-P=NP זה שיש לו דוגמה (לעוסה ביותר, כמובן) שמחסלת את הטכנואיד שלך - הצפנת מפתח ציבורי. כשהטכנואיד יכתוב ב-#C אלגוריתם היוריסטי שמפצח את RSA בשתי שניות, אז אפשר יהיה לומר שהוכחה ש-P שונה מ-NP זה שטויות. (מה שנחמד כאן הוא שה"לא מעניין אף אחד" הולך, אם בכלל, לכיוון השני - דווקא הוכחות שמשהו *כן* ב-P לא בהכרח מעניינות מישהו - אז מה אם הוכיחו שבדיקת ראשוניות היא ב-P? מישהו יפסיק להשתמש באלגוריתם של רבין ויעבור לאלגוריתם הדטרמיניסטי בגלל זה?) |
|
||||
|
||||
זה ספציפית דווקא לא יעבוד - כיוון שפירוק מספרים איננו NP-Complete (או לפחות לא הוכח שזה המצב), יתכן בהחלט שניתן "לפצח את RSA בשתי שניות" (למצוא אלגוריתם פולינומיאלי לפירוק מספרים), אבל עדיין ישארו בעיות שהן "באמת" לא ב-P ולא נוכל לפתור אותן לעולם. למעשה, אני מאמין שזה בדיוק המצב (כלומר פירוק מספרים הוא ב-P, אבל P שונה מ-NP) |
|
||||
|
||||
נכון שזה לא יעבוד בצורה מוחלטת אבל הוכחה כזו בהחלט "תרגיע חלקית" את מי שחושש שימצאו דרך טובה לעשות את זה (במרכאות, כי אני מניח שרוב האנשים שמתעסקים בזה ממילא מניחים ש-P שונה מ-NP). אגב, גם אם פירוק מספרים אינו NP-שלם, זה עדיין לא אומר שהוא שייך ל-P אפילו אם P שונה מ-NP (תחושת הבטן הלא מבוססת שלי היא שהוא לא NP שלם אבל גם לא ב-P) - אבל אולי באמת כדאי לשמור את זה למאמר הבא. |
|
||||
|
||||
לא נראה לי חוקי במיוחד להחזיק דרקון במרתף כל כך הרבה זמן. יש לך רישיון מיוחד לזה? |
|
||||
|
||||
האם לא תוכל להוכיח אי-קיום של גוף פיזי שנע במהירות שהיא פי שתיים ממהירות האור? |
|
||||
|
||||
"אם אני מניח קיום וגוזר מכך סתירה(באופן תקף), אז הוכחתי אי קיום. למה אתה חושב שאי אפשר לעשות את זה?" במתמטיקה, כן. בכל מישור אחר, לא. |
|
||||
|
||||
אבל למעשה, בכל מישור אחר פרט למתמטיקה אי אפשר להוכיח דבר. |
|
||||
|
||||
''אבל למעשה, בכל מישור אחר פרט למתמטיקה אי אפשר להוכיח דבר.'' בדיוק. אפשר להגיע למידת סבירות גדולה כזו או אחרת, אבל הוכחה חד משמעית נמצאת רק בעולם התיאורטי, לא הממשי. |
|
||||
|
||||
אז הביקורת שלך היא די ריקה. מה גם שאי אפשר *להוכיח* שהיא נכונה. |
|
||||
|
||||
אני דווקא לא מסכים, בדיוק בגלל שאפשר למצוא מקומות שבהם יש קשר בין העולם התיאורטי לממשי. למשל, האם בעולם ה"ממשי" ניתן יהיה לכתוב נוסחה לפתרון בעזרת רדיקלים של משוואה ממעלה חמישית? למה אי אפשר לומר בוודאות שלא ניתן יהיה לעשות זאת? כי אולי הדפים והעפרונות הממשיים של העולם הממשי יכולים לעשות קסם שעליו המתמטיקאים לא חשבו? |
|
||||
|
||||
בטח שיכולים, קסם שנקרא עיגול. משחק עם עפרונות לא הוא מה שהופך בעיה לממשית, האם אתה יכול למצא מערכת פיזיקלית שפותרת בעיות מהמעלה החמישית (מטוטלת מצומדת לקפיץ תחת שדה כובד שזמן המחזור שלה הוא פתרון משוואה מלאה מהמעלה החמישית כשהמקדמים הם תנאי השפה, קבוע הקפיץ ואורך החוט) ? אם כן אז תהיה לך מדידה של פתרון. אפשר למצא אנלוגיות גם למספרים מרוכבים, אבל הפיזיקה המודרנית מגבילה את רמת הדיוק במדידה, מה שהופך את הבעיה ללא מעניינת מבחינתך. |
|
||||
|
||||
מה שאתה מציע עם המערכת הפיזיקלית הוא לא פתרון באמצעות רדיקלים (ומה זה "עיגול"? לעגל כל אחד יכול. אנחנו רוצים נוסחה עם רדיקלים). |
|
||||
|
||||
איך אתה מתכנן לבטא את הרדיקלים שלך ? |
|
||||
|
||||
סימני שורש. (זכור - אנחנו מבקשים *נוסחה*, לא ערך מספרי). |
|
||||
|
||||
למה להסתבך עם רדיקלים? אם אתה רוצה להדגים שגם ב"עולם הממשי" יש דברים שאי-אפשר, נסה לרצף לוח שח בלי שתי פינות נגדיות עם אבני דומינו, או לשפוך שני ליטר מים לתוך כוס קטנה, או לסדר 2007 חרוזים בשני מערכים ריבועיים, או לשכנע את אורי רדלר במשהו. |
|
||||
|
||||
תודה. דוגמת הדומינו נהדרת, ואני בוש ונכלם שלא חשבתי עליה בעצמי. |
|
||||
|
||||
גדי, יש המון מקומות בהם יש קשר בין העולם התיאורטי והממשי. כשאני קונה בחנותך היוקרתית לחם, משלם בעשרה שקלים ומקבל 5.90 שקל עודף, מימשנו כפלא תיאוריה בעולם המעשה. זה עדיין לא אומר כלום לגבי נטל ההוכחה... |
|
||||
|
||||
לא הבנתי. בוא ננסה שוב, בעזרת דוגמת הדומינו שהאלמוני הביא: האם לדעתך יש איזה קסם ב"עולם האמיתי" שמאפשר לנו לרצף לוח שחמט שנגזרו ממנו שתי פינות מנוגדות באמצעות אבני דומינו? (ניתן להוכיח בקלות יחסית כי הדבר בלתי אפשרי מבחינה מתמטית) |
|
||||
|
||||
ודאי. בעולם האמיתי אתה יכול לשייף מעט את אבני הדומינו, ובינגו. |
|
||||
|
||||
איך אפשר לשחק בינגו עם לוח שחמט ודומינו ? |
|
||||
|
||||
ואז יש לך תטל''א. |
|
||||
|
||||
"לא הבנתי. בוא ננסה שוב, בעזרת דוגמת הדומינו שהאלמוני הביא: האם לדעתך יש איזה קסם ב"עולם האמיתי" שמאפשר לנו לרצף לוח שחמט שנגזרו ממנו שתי פינות מנוגדות באמצעות אבני דומינו? (ניתן להוכיח בקלות יחסית כי הדבר בלתי אפשרי מבחינה מתמטית)" עכשיו אני לא הבנתי (וזה מפתיע פחות, לאור העובדה שאין לי מושג על מה מדובר כאן). |
|
||||
|
||||
יש לי דוגמא יותר פשוטה. אין שום אלגוריתם שפותר את המשוואה הבאה: x+3=x+2
|
|
||||
|
||||
מדובר בבעיה די יפה, לדעתי. קח לוח שחמט ותוריד ממנו את הפינה הימנית התחתונה והפינה השמאלית העליונה (שתיהן משבצות לבנות). עכשיו נותרו על הלוח 62 משבצות. נותנים לך 31 אבני דומינו, כל אחת מהן בגודל שתי משבצות, ושואלים האם ניתן להניח את האבנים על הלוח כך שכל אבן מונחת בדיוק על שתי משבצות, בלי "חפיפות". התשובה, כאמור, היא שזה בלתי אפשרי. הסיבה לכך פשוטה: מכיוון שזה לוח שחמט, הוא משובץ בלבן ושחור. כל אבן דומינו שנניח על הלוח מכסה שתי משבצות סמוכות - כלומר, משבצת לבנה אחת ומשבצת שחורה אחת. לכן אם נניח 31 אבנים על הלוח, בפרט צריכות להיות 31 משבצות לבנות מכוסות. הבעייה היא ש*שתי* המשבצות שגזרנו בהתחלה היו לבנות, כך שיש רק 30 משבצות לבנות על הלוח, ומכאן שלא ניתן לבצע כיסוי שכזה. (בגרסה "מתקדמת" יותר שואלים את השאלה בלי להזכיר שמדובר בלוח שחמט משובץ אלא סתם בלוח שמורכב מ-8 על 8 משבצות לא צבועות - היופי הוא בלחשוב על עניין הצבעים בעצמך). |
|
||||
|
||||
אתה בטח מכיר גם את החידה על כיסוי הלוח בעזרת מסעי פרש. |
|
||||
|
||||
נראה לי שהכרתי פעם. |
|
||||
|
||||
אכן שעשוע נאה (אני עצמי חשבתי שפתאון אי האפשרויות הוא בכך שיש לנו שבע משבצות בשורה 1 ו-8, ואין דרך לכסותן בלי להפוך את שורה 2 ו-7 לאי-זוגית וכן הלאה עד שיש לך שבע משבצות פנויות בשורות 4 ו-5 (ואפשר גם בטורים). לדעתי הבעיה תעמוד בעינה עם כל משבצת בשורות או טורים קיצוניים. אבל איך זה בדיוק מתקשר ל"עזרת דוגמת הדומינו שהאלמוני הביא: האם לדעתך יש איזה קסם ב"עולם האמיתי" שמאפשר לנו לרצף לוח שחמט שנגזרו ממנו שתי פינות מנוגדות באמצעות אבני דומינו? "? |
|
||||
|
||||
איפה ההוכחה שלך נכשלת אם הורדנו שתי פינות לא מנוגדות (כלומר באותו צבע)? |
|
||||
|
||||
לדעתי ההוכחה שלי מראה שגם בעולם האמיתי, *בודאות מוחלטת*, לא ניתן לרצף לוח שחמט גזור שכזה באבני דומינו מבלי "לשנות את החוקים" (לשייף את אבני הדומינו כפי שהציע שכ"ג, להדביק מחדש את הלוח וכיוצא בזה). אם אני מבין נכון, אתה טוען ש*בגלל* שהלוח אינו אובייקט מתמטי אלא משהו מוחשי, לא קיימת ודאות מוחלטת. אם כן, איפה כאן המקום לספק, ולמה? |
|
||||
|
||||
הבעיה היא שאתה לא יודע אם "העולם האמיתי" הוא מרחב אוקלידי (ליתר דיוק אתה יודע שכנראה הוא לא, אבל לא זאת הנקודה). אני מנחש שאפשר למצוא דרך מפליאה לרצף לוח שחמט כזה על יריעות כלשהן במרחבים משונים מספיק(ד"ר וישנה מתבקש לקבלה). עם קצת מזל, אולי גם במרחב שהוא אחד מאלה שתורת המיתרים משחקת איתם, דהיינו אולי הוא הוא המרחב בו אנו חיים. תצטרך, מן הסתם, לוח שחמט זערורי למדי, אבל זה לא שובר שום "חוק" בחידה שלך. ניסיתי לחשוב איך נראה לוח שח על טבעת מוביוס, והגעתי לתגלית מדהימה, שאחרי היסוס מה החלטתי לשתף עם קוראי האייל: אין לי מושג1! _____________ 1-- וגרוע מזה: אין לי דבק. |
|
||||
|
||||
כל זה לא רלוונטי. אחד מהחוקים הוא שכל אבן דומינו צריכה לכסות בדיוק שתי משבצות. עוד אחד מהחוקים הוא שמדובר בלוח שחמט (כלומר, למשבצת לבנה סמוכות רק משבצות שחורות ולהפך, לא משנה מה מושג ה"קרבה" הטופולוגי שבו אתה משתמש). עוד אחד מהחוקים הוא שמהלוח הזה הוסרו שתי משבצות לבנות. בהינתן החוקים הללו, לא ברור לי למה אתה מניח שיהיה ריצוף אם נשחק מספיק עם הפרמטרים. בכלל, נראה לי שאתה מתעלם ממה שאצלי נתפס כאחת מהתכונות החשובות של המתמטיקה: ההפשטה. הרעיון בשאלת הדומינו הוא שהיא מוצגת על ידי התעלמות מכל הפרטים הלא רלוונטיים, והדבר מקל הן על הבנתה והן על פתרונה. מרחב אוקלידי או רימאני? תורת המיתרים? כל הפרטים הללו לא רלוונטיים לשאלה. יש מספר תכונות שמגדירות "לוח שחמט", וזה כל מה שמעניין. המרחב שבו אנחנו נמצאים לא יוכל לשנות את לוח השחמט - לכל היותר אפשר יהיה לטעון שלוח שחמט שכזה אינו בנמצא במרחב שלנו ולכן השאלה תיאורטית לגמרי. לסיום עוד שאלה נחמדה שפתרונה מראה שכוחה של המתמטיקה (גם) בהתעלמות מפרטים לא רלוונטיים: יש לנו שולחן חד ממדי (כלומר, אפשר ללכת עליו ימינה או שמאלה אבל לא קדימה ואחורה) באורך מטר ועליו צועד מספר כלשהו של נמלים. אנחנו לא יודעים כמה נמלים יש, איך הן מסודרות, ולאיזה כיוון כל אחת מהן הולכת (יכול להיות או ימינה או שמאלה). כל מה שאנחנו יודעים הוא שהנמלים צועדות בקצב של מטר לדקה כל אחת, ושאם שתי נמלים מתנגשות (כלומר, הולכות עד ששתיהן חוסמות זו את דרכה של זו) הן פשוט מסתובבות ומתחילות כל אחת ללכת בכיוון ההפוך. עכשיו, אם נמלה מגיעה לקצה השולחן, היא נופלת. השאלה היא: כמה זמן לכל היותר יידרש עד שכל הנמלים ייפלו מהשולחן? |
|
||||
|
||||
אני חושב שבלוחות שחמט מסויימים יכולות להיות משבצות סמוכות באותו צבע (לוח שמשתרע על טבעת מוביוס שלמה נראה לי קנדידט אפשרי - גם אם זה לא נכון - להדגמת הרעיון: השורה הראשונה והשמינית צמודות, ועם קצת מזל אולי הן עושות את זה באופן מתאים). אם זה כך, ואם לוח השחמט שלך מכסה את כל היקום, אולי בכל זאת אפשר לכסות את הלוח. אם זה לא כך, עדיין ייתכן1 שקימת יריעה אחרת תמלא את מבוקשנו במרחב מסוים. ההפשטה כמובן מועילה מאד ליצירת מודלים של העולם, אבל לעולם אינך בטוח שהמודלים האלה מתאימים למציאות במאה אחוזים. לפני מאתיים שנה אולי היית מעלה בפני אורי את האתגר לבנות לך משולש שסכום זויותיו אינו 180 מעלות במקום לכסות לוח שח. מצד שני בימים זוגיים של השבוע אני די פלטוניסט, והיום יום שישי. בעניין הנמלים (בהנחה שזאת לא היתה חידה רטורית) - אם הן היו אלקטרונים בכלל לא היית יכול לדעת אם הם התנגשו ושינו כיוון או חלפו זה דרך זה, כך שהפתרון מיידי. אגב, למה לא לשאול את החידה על שולחן אמיתי, דו-ממדי? ____________ 1- "ייתכן" במובן שאני לא יודע אחרת. אם למישהו יש הוכחה שאני מקשקש, גם זה לא ממש יפתיע אותי. |
|
||||
|
||||
נראה לי שבשולחן דו ממדי הפותר הפוטנציאלי ינסה להתחכם באלף ואחת דרכים (''מסלול של נמלה הוא בעל עובי אפסי ולכן אין שני מסלולים מתנגשים'') במקום לחשוב על הפתרון. |
|
||||
|
||||
אה, ובקשר ללוחות: כאמור, הטופולוגיה של הלוח (איזו משבצת מחוברת לאיזו משבצת) היא חלק מהגדרת הבעיה. אם תמצא לי מרחב מופרע שבו משכנים את הלוח והטופולוגיה שלו שונה בו, אני אולי אמחא כפיים אבל עדיין אומר שפתרת בצורה נאה בעיה אחרת. הבעיה של המשולש עם 180 המעלות היא הרבה יותר משעממת, כי כאן ההגדרות חדות מאוד. אם הייתי מקבל את כל אקסיומות הגיאומטריה האוקלידית הייתי אומר לאורי "תבנה לי בגיאומטריה אוקלידית משולש עם 180 מעלות" והוא היה אומר שגיאומטריה אוקלידית זה משהו מתמטי שלא קיים במציאות - ובאמת, לא הייתה לי סיבה להניח שהיא כן קיימת במציאות. אם לא הייתי מקבל את כל אקסיומות הגיאומטריה האוקלידית, ממילא לא הייתי משוכנע בעצמי שסכום הזוויות במשולש חייב להיות 180 מעלות. לכן השאלה היא האם אנחנו מאמינים שקיימים ביקום שלנו לוחות שחמט בעלי הטופולוגיה שאני מתאר, או לא. אני נוטה להאמין שכן, אבל אולי זה באמת שד מתעתע. |
|
||||
|
||||
לוח שחמט על טבעת מביוס? איך ייתכן שאשר פספס את זה? |
|
||||
|
||||
לעומת זאת הנמלים מהחידה של גדי דוקא מצאו את דרכן לשם. |
|
||||
|
||||
(יש לי חשד לא מבוסס שכיוון המעבר היה הפוך) |
|
||||
|
||||
מאיפה באמת חידת הנמלים? (אני יודע איפה *אני* ראיתי אותה, אבל זה פרסום כל-כך נידח, שקשה לי להאמין שיש לו עוד (הרבה) קוראים בארץ). |
|
||||
|
||||
אני שמעתי עליה מפרופסור רון אהרוני. |
|
||||
|
||||
פוטונים, לא אלקטרונים. זה גם יותר מתאים לאוירת הריהוט, וגם לא מסבך אותנו עם דחיה חשמלית. |
|
||||
|
||||
מה בדיוק ההבדל בין השולחן החד והדו מימדי? (בקיצור, רוחב השולחן) |
|
||||
|
||||
אה? נניח מטר. ________ שכ"ג מרחרח בחשדנות. ברור שיש כאן מלכודת פתאים, אבל ייקחנו השד אם הוא לא ינגוס בפתיון. לא רק האקס-צ'יף סובל מבעיות של כוח רצון רופס. |
|
||||
|
||||
טוב, תמיד אמרו לי שיש לי נטיה לקצרנות יתר1. האם על שולחן דו-מימדי הנמלים המתנגשות לא יכולות להראות כמי שעוברות האחת דרך השניה? 1 פעם קיבלתי מבחן עם ההערה: "ניכר שהתלמיד יודע יותר ממה שניתן לראות מהתשובות הטלגרמיות שלו". אחרי שהסבתי את תשומת לבו של המרצה לסתירה הפנימית בדבריו, הוא הסכים להעלות לי את הציון. |
|
||||
|
||||
1 שיט. לי כתבו רק "אין לכתוב תשובות *לקוניות*!" |
|
||||
|
||||
גם אני קיבלתי את ההערה הזאת... איזה נוסטלגיה... |
|
||||
|
||||
ודאי שכן (בהנחה שהן נקודתיות, או לפחות מתנהגות כאילו הן כאלה ולא ככדורי ביליארד1). זאת הסיבה שתמהתי למה גדי לא שאל את החידה לגבי שולחן דו-ממדי. ____________ 1- שם המצב שונה, כידוע, ומצדיק חידה משלו. אגב, מדי פעם אני שואל אנשים כמה זמן, לדעתם, לוקח לפוטון שנוצר במרכז השמש להגיע אל פני השטח שלה. מי שלא יודע את התשובה די מופתע. |
|
||||
|
||||
והתשובה היא? (אגב, זה לא תלוי בדרך שהוא בוחר לעצמו?) |
|
||||
|
||||
אתה מתכוון לכיוון המהירות שלו ברגע שהוא נוצר? אם הוא נוצר במרכז השמש המהירות שלו רדיאלית (כלומר מהמרכז החוצה. דה). התשובה? אם לא איכפת לך, אשהה אותה קצת, בתקוה שאיילים נועזים ינסו לנחש. הרדיוס של השמש, לצורך העניין, הוא 700,000 ק"מ, ומהירות האור 300,000 ק"מ/שניה. בלי לחפש באינטרנט, מה הניחוש שלך? ושלך? |
|
||||
|
||||
אם אור מהשמש פוגע בגג ביתך והגג פולט קרינה תרמית אל תוך הבית, איזו משמעות יש לטענה שהקרינה התרמית היא אותה קרינה שהגיעה מהשמש (למרות הקשר ההדוק בין השתיים)? (וזה עוד לפני שנגענו בשאלה האם תיקונים של יחסות כללית נחוצים לטיפול בניוטריני שחומקים מליבת השמש). |
|
||||
|
||||
עוכר שמחות, זה מה שאתה. אתה מצפה שאסתבך עם ניסוח מסורבל רק בגלל שאולי פוטון שהתפזר הוא בעצם פוטון שנבלע ופוטון חדש שנוצר (אולי בתדר קצת שונה)? בשביל זה יש שולחנות חד-ממדיים. אני כמובן לא בקי בפרטים, אבל אני מניח שיש גם פוטונים שנוצרים במרכז השמש ולא נבלעים בדרך אלא מתנהגים כפי שמצפים מפוטון מחונך: ככדורי ביליארד ניוטוניים להפליא (לפחות אם נתעלם מאפקט דופלר). לא? (ואת העניין שלנו בניוטריני בהקשר הזה לא הבנתי) |
|
||||
|
||||
חלילה לי מלצפות שתסתבך עם ניסוח מסורבל (עוד יאשימוני בעכירת שמחות ואז אנה אני בא?). מצד שני, ניסוח שמבהיר היטב את כוונת השואל בהחלט עוזר. מה לעשות שפוטונים, אפילו כשהם מחונכים 1 להפליא, אינם כדורי ביליארד, וגם לא כדורים של, נו, איך קוראים למשחק ההוא? זה שמספר המסגרות בו כמו בשניה שלמה של PAL ? בקיצור, בכלל לא היה ברור לי שהפואנטה של השאלה עוסקת בהילוך אקראי 2 ולא במשהו אחר (יחסות כללית, למשל 3). 1 ניסית פעם לחנך פוטון? זה אפילו יותר קשה מלאלף ħ 2 הילוך אקראי עוסק בערכי תוחלת. עם מספר הפוטונים האדיר שנוצר במרכז השמש, לא הייתי שולל א-פריורי (ז"א: מבלי לבצע הערכה חישובית כלשהי) את האפשרות שאחת לפרק זמן לא ארוך במיוחד יש איזה פוטון שמצליח לעשות את כל הדרך החוצה מבלי לעבור פיזור. 3 במקרה כזה, היה עדיף לנסח את השאלה לגבי ניוטריני. |
|
||||
|
||||
ברור שמדובר על התוחלת. מאחר והעניין נסחב ומסתבך, הנה התשובה שאני שמעתי: כמאה אלף שנים (עד כדי פקטור עשר, תלוי במקור שאתה מאמין לו). |
|
||||
|
||||
ברור? |
|
||||
|
||||
אי אפשר לצפות שכל פוטון יתנהג בדיוק כמו האחרים (אם כי השונות קטנטנה, מן הסתם, בגלל שמספר הפיזורים עצום). לא? |
|
||||
|
||||
מה העניין עם "מספר הפיזורים עצום"? |
|
||||
|
||||
כל פוטון מתנגש המון פעמים באטומים שמסביבו, כך שחוק המספרים הגדולים תופס. אם החומר היה דליל וההתנגשויות מועטות, היתה שונות גבוהה יותר. |
|
||||
|
||||
לא הייתי בונה על כך שהשונות קטנטנה. |
|
||||
|
||||
אחרי ששלחתי את ההודעה חשבתי שאם האינטואיציה שלי היתה נכונה בעניין הזה, דיפוזיה של צבען בתוך נוזל שקוף1 היתה צריכה להיראות כמו מעטפת מתפשטת של כדור, והיא לא. בקיצור, השונות של מהלכי שיכור כנראה לא קטנטנה. השכל שלי כן. ___________ 1-נו, טיפה של צבע בתוך מים. פעם היה דבר כזה שנקרא "כחול כביסה" שגרגר אחד ממנו היה צובע את כל הפיילה בכחול, למרבה השמחה של זאטוט אחד שהכרתי היטב. |
|
||||
|
||||
מה זה מהלכי שיכור? |
|
||||
|
||||
תגובה 191274 (ואלו שאחריה). |
|
||||
|
||||
אל תחמיר עם עצמך יותר מדי. זה מגמד אותנו. --------- דוקא חשבתי שתאהב את העסק ההוא עם ה-PAL. |
|
||||
|
||||
אה, ניסיתי להקדים את פגיונו של הגלילי, ללא הועיל. _________ חשבתי שאני מבין את כוונתך, אבל בסנוקר יש 21 כדורים - 22 אם אתה סופר את הלבן - וב- PAL משדרים 25 פריימים בשניה, כך שהחלטתי לשתוק ולא להסתבך שוב. |
|
||||
|
||||
הלכתי לבדוק (היתה לי ברירה?). חשבתי שבאליפויות העולם משחקים עד 25 פריימס בכל סיבוב, אבל וויקיפדיה מספרת שזה נכון רק ברבע ובחצי הגמר. פעם אחרת. |
|
||||
|
||||
נו, באמת. איפה היית בשיעור שהדגימו בו תנועה בראונית? |
|
||||
|
||||
עזרתי לאמא שלי לעשות כביסה. |
|
||||
|
||||
התהליך שגורם להתפשטות הצבע של כחול כביסה איננו דיפוסיה מולקולרית (סדר הגודל של הזמן ארוך מידי). לדעתי מה שאנו רואים (בהתחלה) זה תוצאה של זרמי מים שנוצרו כתוצאה משקיעת החלקיק. אגב: |
|
||||
|
||||
הולי שיט. בכל פעם שאני חושב שסוף סוף הבנתי משהו, מישהו טורף לי את הקלפים. לא ידעתי שדיפוזיה מולקולרית היא תהליך איטי בנוזל בטמפ. החדר (אגב, מה המרחק הממוצע בין התנגשויות?). |
|
||||
|
||||
בנוזל? אני משער שבערך גודל של מולקולת הנוזל. |
|
||||
|
||||
חשבתי שאתה שואל כי אתה לא יודע את התשובה לגבי דו-מימדי. הסיבה ששואלים את החידה לגבי חד מימדי, היא ש-''אחורה פנה'' קל יותר לתאר מאשר ''התנגשות אלסטית'' (או לפחות מצריך פחות רקע). |
|
||||
|
||||
אוקיי. מה שאני התכוונתי, אם זה עדיין לא ברור, הוא שניתן לשאול את החידה לגבי שולחן דו-ממדי אבל בחוקי התנגשות ''נמליים'', דהיינו נמלה שפוגשת נמלה אחרת מסתובבת במאה ושמונים מעלות. |
|
||||
|
||||
אבל אז מתחילים לתהות מה קורה אם נמלה שהולכת מימין לשמאל נתקעת בנמלה שהולכת מאחורה לקדימה, וכו'. כדי לחסוך את כאב הראש הזה מסתפקים בחד מימד. |
|
||||
|
||||
בסדר. אישית אני שונא שולחנות חד ממדיים בגלל נטייתם המעצבנת ליפול הצידה, אבל זה רק אני. |
|
||||
|
||||
לי יש בעיה דומה עם שולחנות דו-מימדיים בעולם הארבע-מימדי שלי. (עכשיו אני צריך לחשוב אם זה הגיוני) |
|
||||
|
||||
כן, שולחנות מקו-מימד 2 ומעלה תמיד עושים בעיות. אגב, בעולם ה- 100 מימדי שלי לא תמצא כמעט שולחנות מרובעים (2 בחזקת 99 רגליים - אתה כל היום מבלה אצל הנגר). שולחנות עגולים הם הרבה יותר נפוצים, כי הם דורשים רק 100 רגליים לשולחן יציב (האמת שהעיצוב הנפוץ הוא תיבה בכמות קטנה של מימדים וכדור בשאר המימדים). (עכשיו אני צריך לחשוב אם *זה* הגיוני...) |
|
||||
|
||||
רגל אחת רחבה במרכז תספיק בכל כמות של מימדים. |
|
||||
|
||||
בין כל 3 נקודות עובר קו ישר, בתנאי שהוא מספיק עבה. |
|
||||
|
||||
זה תלוי כמה מימדים יש לרצפה, ובפיזור המרחבי של כוח הכובד, לא? |
|
||||
|
||||
לרצפה ולשולחן מן הסתם חייב להיות אותו מספר מימדים, לגבי פיזור הכובד הנחתי אחידות אפס בכולם וגרדיאנט באחד (כמו על שטח כדור N מימדי). |
|
||||
|
||||
אם הן סתם עושות ''אחורה פנה - קדימה צעד'' אז אפשר לסדר ארבע מהן בריבוע, כך שהן תהיינה במחזור. כל יחידת זמן שני זוגות של נמלים יפגשו בשתי פינות מנוגדות של הריבוע. |
|
||||
|
||||
צודק (הן תתנגשנה גם באמצע הצלע, אבל זה לא משנה). השולחן החד ממדי של גדי מתחיל להיראות כמו רעיון טוב. |
|
||||
|
||||
אתה כנראה חושב על שמונה נמלים. |
|
||||
|
||||
לא, הוא חושב על רשות הנמלים. |
|
||||
|
||||
אתה צודק שוב. מה יהיה? |
|
||||
|
||||
''כל יחידת זמן שני זוגות של נמלים יפגשו בשתי פינות מנוגדות של הריבוע''. יש להניח שהעניין הזה יארך זמן קצר מאוד, שאחריו הזוגות יתפרקו, יתחילו מריבות נוראות, והן ישנו מסלולים כל הזמן כדי לא להיתקל זו בזו. |
|
||||
|
||||
דקה ? לגבי המשך הדיון, אפשר להגביל את בעיית השולחן לזרימת מסה/אנרגיה אפסית בסביבתו (במקום לכפות הגדרות מתמטיות) ולדרוש גודל מסויים שלו, כך קיבלנו קירוב טוב מאוד של גאומטריה אוקלידית. מצד שני אז יתחילו דיבורים על סופרפוזיציה של אבני הדומינו, ועל כך שהבעיה נפתרה כל זמן שאף אחד לא מביט בלוח. |
|
||||
|
||||
ברגע שאתה מתחיל להוסיף מגבלות הקהית את העוקץ. הרי גדי בחר דוגמא שכביכול עמידה בפני הצורך בתיקוני אד-הוק כאלה. |
|
||||
|
||||
אכן דקה (שכ''ג כבר סיפק את הנימוק היפה). |
|
||||
|
||||
אני נאלץ להסכים עם גדי - אם "לוח שחמט" הוא חלוקה של תת-קבוצה קומפקטית של משטח רימן למצולעים סגורים בעלי פנים לא ריק הנחתכים בצלעות משותפות או בפינות, והמצולעים מחולקים לשתי קבוצות זרות ושוות בגודלן כך שכל שניים הנחתכים בצלע שייכים לקבוצות שונות (ובינינו, *זה* "לוח שחמט"), אז הבעיה אינה תלויה במשטח שעליו הלוח נמצא. (במחשבה שניה, לוחש לי לאקאן משהו על חיתוכים של טבעות מביוס, אתה בטח מחפש את ד"ר וישנה, ולא אותי). |
|
||||
|
||||
"נאלץ"? |
|
||||
|
||||
אלא מה? בוחר באופן חופשי? |
|
||||
|
||||
אתה חושב שיש עודף באינווריאנטים של יריעות רימן? היה יכול להיות נחמד מאד למצוא אינווריאנט קומבינטורי (חדש) מהסוג הזה. |
|
||||
|
||||
"*אם* "לוח שחמט הוא..." כזכור, אנחנו דנים בשאלה אם בעולם האמיתי (נניח לרגע שיש דבר כזה) אפשר לקבוע בוודאות שבעיית כיסוי הלוח אינה פתירה. בעולם האמיתי לוח שחמט אינו תת-קבוצה קומפקטית של משטח רימן אלא חתיכת קרטון, עץ או שיש. אתה וגדי טוענים שאותה חתיכת קרטון מיוצגת נאמנה ע"י היצור המתמטי עליו כתבת את הפואמה הקטנה שלך, כך שכל מה שתוכיחו לגביו יהיה נכון גם לגבי הלוח שלנו, אבל בשביל זה אתה צריך להראות שהוא באמת מקיים את כל התנאים שפירטת. התנאי "כל שניים הנחתכים בצלע שייכים לקבוצות שונות" נראה לי מפוקפק לגבי לוח בעולם האמיתי1, וטבעתו של מוביוס נועדה להסביר את הרעיון הזה. ____________ 1- אני מקוה שאני ברור מספיק. מדובר בעולם "אמיתי" בפוטנציה, נניח משהו עם עשרה ממדים שחלקם זערוריים ו"סגורים" על עצמם - נדמה לי שנתקלתי בתאור אפשרי כזה ואני מקוה שאני לא הוזה - ובתור שכאלה אולי יוצרים יריעות עליהן השורה הראשונה והשמינית של הלוח מחוברות, ואולי אפילו בצורה המבוקשת. |
|
||||
|
||||
אני דווקא יצאתי מהכיוון ההפוך - תחשוב על לוח שחמט ''מתמטי'', ואז תבדוק את הטענה עבור מימושים שלו בעולם האמיתי. אתה בעצם מצמצם את הבעיה לשאלת ''האם קיים במציאות לוח שחמט''. אפשר כמובן להגיד שלא, אבל לי אישית זה נראה די טיפשי (וזה ייאלץ אותי לחזור לדוגמת המשוואה ממעלה חמישית שהיא הרבה פחות אינטואיטיבית אבל כנראה פחות קל ''לתחמן''). |
|
||||
|
||||
אני מוכן להניח שיש בעולם לוחות שחמט, אבל לגמרי לא בטוח שיש בו משוואות מהמעלה החמישית. איפה הן גרות? (היום הוא יום אי-זוגי, ולכן אינני פלטוניסט) "תבדוק את הטענה עבור מימושים שלו בעולם האמיתי" הוא לוז העניין. לכולנו יש מימוש יומיומי שאנחחו מכירים היטב ולגביו בעיית הריצוף פתורה. האם ייתכנו מימושים אחרים? הטענה שלי היא שאולי כן. לא "אולי" במשמעות שהייתי מוכן לשים על זה כסף, אלא "אולי" שפירושו "לא ממש בלתי אפשרי". |
|
||||
|
||||
אני לא צריך שהמשוואות יגורו בשום מקום. אני צריך שתביא לי נוסחה עבורן, ולא אכפת לי איפה היא גרה. השאלה היא האם העובדה שאתה בן אדם שחי בעולם האמיתי ואת הנוסחאות שלך אתה כותב על נייר (שיכול להיות גם טבעת מביוס) ובעיפרון עוזר לך במשהו. דווקא כאן הקשר לנושא המאמר מורגש יותר טוב. מכונת טיורינג היא מודל מופשט של מחשב; כל מחשב בימינו הוא מימוש פיזי כלשהו של מכונת טיורינג (שבשל אילוצים טכניים הוא אפילו יותר מוגבל מאשר מכונת טיורינג), ממש כמו שהנוסחאות שאתה כותב על נייר ועיפרון הן ייצוג פיזי של רעיון מתמטי. אם אפילו הרעיון המתמטי ה"אידאלי" לא בר-ביצוע, על אחת כמה וכמה המימושים הפיזיים לא יהיו מסוגלים לבצע זאת. (ושוב, השאלה "האם יש מימושים אחרים" מפספסת את הנקודה - מימוש ש*לא* מקיים את התכונות שעוזי הציע הוא תשובה טובה לבעיה אחרת - הוא *אינו* מימוש של לוח שחמט). |
|
||||
|
||||
המשוואות שאתה מדבר עליהן הן יצורים מתמטיים, או לפחות כך אני תופס זאת. מה שכתוב על נייר הם כל מיני סימנים משונים, שאין שום טעם לשאול אם יש להם שורש: הם לא צמחים ולא שיניים. |
|
||||
|
||||
השאלה היא לא שאלה של "האם קיים שורש" (תמיד קיים) אלא של "האם קיימת נוסחה שמופיעות בה רק הפעולות האלו והאלו". כלומר, מה שנבדק הוא במפורש יכולת הביטוי הפיזית שלנו. אבל אם זה מפריע לך, באמת שקיימות אלפי דוגמאות אחרות. בוא נניח שאני נותן לך טקסט שהוצפן בעזרת פנקס חד פעמי ושואל אותך האם יש לך דרך כלשהי (חוץ מניחוש) לגלות מהו הטקסט. האם זה שאני נותן לך את הטקסט פיזית ואנחנו בעולם פיזיקלי יעזור לך לפענח אותו? האם הטקסט הוא "יצור מתמטי" ומה שכתוב על הנייר הוא "כל מני סימנים משונים"? ונניח שכן, אז מה? עדיין, האתגר של להמיר את הסימנים המשונים הללו לאוסף סימנים משונים אחר ששמור אצלי בכספת הוא אתגר פיזי שאתה לא מסוגל לבצע. |
|
||||
|
||||
אשר לרישא: אתה כמובן צודק והניסוח שלי היה מטופש (אבל אם אנחנו כבר כאן, יש מבחן פשוט שקובע אם יש שורש ממשי?). הדוגמא עם פענוח טקסטואלי מעניינת, אבל בעולם האמיתי אני אוכל לבצע את המטלה בקלות יחסית בעזרת רתכת. עכשיו בטח תטען שאם הפירוש נמצא אצלך במוח ולא בכספת לא אוכל לעמוד במשימה. לא יודע. אולי לשב"כ יש, או יהיה, fMRI שמתגבר גם על המכשול הזה. (אני לא יודע בעצמי באיזו מידה אני רציני. נראה לאן הדיון הזה יוביל) |
|
||||
|
||||
בקיצור, בכל פעם שאני מציג לך בעיה, עם "כללי משחק" מוגדרים, אתה אומר שהיא פתירה על ידי זה שמתעלמים מכללי המשחק. בדוגמה הנוכחית אולי אפשר בכל זאת ללכוד אותך: המקור של הטקסט לא נמצא בשום מקום (הוא הושלך ללוע הר האבדון). עכשיו לך תפענח את הטקסט ותוודא שהפיענוח שלך אכן נכון. (אני משער שהצעד הבא יהיה לטעון שתמיד קיימת הסתברות לגלות את הטקסט על ידי ניחוש, פשוט אי אפשר לוודא שהניחוש נכון). (אם הפולינום הוא במקדמים ממשיים וממעלה אי זוגית, תמיד יש לו שורש ממשי. מעבר לכך אני לא יודע - תצטרך לחכות למתמטיקאים). |
|
||||
|
||||
לא, אני אומר ש"כללי המשחק" משאירים פתח לספקנות מסויימת. כתבתי כאן הודעה די ארוכה, אבל בסיומה הגעתי למסקנה שאני לא באמת רוצה להגן על העמדה הזאת. נראה, אני צריך לחשוב על זה עוד קצת1. ____________ 1- בד"כ זה אומר שאף פעם לא אחזור לזה. |
|
||||
|
||||
אם אתה מעוניין בספקנות בלבד, בבקשה; כמו שאמרתי קודם, תמיד אפשר לומר "מה אם" על הכל. שנזכיר כאן שהמתמטיקאים עובדים עם מערכת אקסיומות שלא יכולה להוכיח שאין בה סתירה? הבעיה מתחילה כשהגישה של "אי אפשר להוכיח שום דבר" גורמת לאנשים לחשוב "היי, הבעיה בבעיית העצירה היא בסך הכל שהחבר'ה האלו עובדים עם מודל מיושן כמו מכונת טיורינג! אני *בטוח* שעל הפנטיום החדש שלי אפשר לפתור אותה, אז אני אבזבז חודש בלכתוב תוכנה שעושה את זה!". (מצד שלישי, לרוב האנשים שיאמרו כזה דבר הם בדיוק מהסוג שהיית רוצה שיעזוב אותך במנוחה למשך חודש). |
|
||||
|
||||
אני ממש לא נמנה עם האוחזים בדעה שכל ההשערות שקולות כי לא ניתן להוכיח אף אחת מהן. להיפך, הגישה הזאת מעלה אצלי את הסעיף פעם אחר פעם. בעולם האמיתי בעית העצירה פתורה, כמובן: כל מימוש פיזיקלי של מכונת טיורינג עוצר בסופו של דבר, גם אם "סופו של דבר" הוא בעוד כמה מיליארד שנים, כשכל היקום יהיה בשיווי משקל תרמודינמי בסביבות האפס המוחלט. |
|
||||
|
||||
נכון, אבל בדיבורים כמו ''בעולם האמיתי בעיית העצירה פתורה'' לוקה באותה בעייתיות שאפיינה את הדיון המוקדם יותר שלי עם זה שלא הבין מה השוס הגדול כאן. אולי בעיית העצירה לכשעצמה אינה בעלת עניין מעשי בעולם שלנו, אבל אפשר להוכיח בעזרתה אי כריעות של בעיות שיישארו לא כריעות גם בעולם שלנו, דוגמת בעיית מציאת דרך כללית לפתרון משוואה דיופנטית. |
|
||||
|
||||
כמובן. אני בהחלט איתך בקשר לעניין העיקרי, כל עוד אנחנו זוכרים ש"משוואה דיופנטית" היא יצור מתמטי, לא פיזיקלי (גם ביום שישי). הדוגמא היפה שקהלת הביא בקשר לפתרון "משוואות" בעזרת מערכת קפיצים ומשקולות1 מבהירה את זה. _____________ 1- וכאן המקום לשאול אם מישהו מכיר את הטופולוגיה של מערכת כבישים מסוימת, לא נורא מסובכת, שבה סלילת כביש נוסף *מגדילה* את זמן הנסיעה הממוצע, למרות שכל נהג ממשיך להתנהג באופן אופטימלי מבחינתו. נתקלתי בזה לפני שנים בירחון Omni, התרשמתי עמוקות, אבל הגליון אבד לי ואני לא מצליח למצוא שום דבר בקשר לזה מאז. הקשר לענייננו: גם שם הדגימו איך זה קורה בעזרת מערכת קפיצים. |
|
||||
|
||||
1 לא מכיר, אבל נראה לי כך: אם מהירות הנסיעה בכביש אינה תלויה במספר הנהגים המשתמשים בו, דומני שמערכת כזו לא תיתכן. אם, לעומת זאת, יש במודל גורם של "עומס תנועה", אז נראה שזי די קל: מספיק שיש שני נהגים הבוחרים בכבישים שונים לפני התוספת, אך שניהם בוחרים בכביש החדש כי הוא יותר מהיר עבור כל אחד מהם אישית - וכך שניהם מפסידים בגלל "עומס התנועה" הנוצר בכביש המשותף. קל לממש זאת אם הנהגים מתחילים ממקומות שונים, ואם הכבישים אינם סימטריים (מהירות הנסיעה תלויה בכיוון). |
|
||||
|
||||
זה לא נשמע מאוד סביר, אלא רק בהנחה שלרוב המכריע של הנהגים הכביש החדש מתאים יותר. |
|
||||
|
||||
עכש''ז המהירות היתה באמת תלויה בעומס, אבל אם ''שניהם מפסידים'' כנראה שכדאי להם, או לפחות לאחד מהם, לחזור ולנסוע בנתיב הישן. זה לא היה המצב במקרה עליו אני מדבר (אולי אם יש יותר משניים כבר צריך קואליציה של כמה נהגים כדי לשפר את המצב, וקואליציה כזאת אינה יציבה כי לכל נהג משתלם לא להיות חלק ממנה. אני עוד מקווה שמישהו מכיר את הסיטואציה וישלח לי קישורית). |
|
||||
|
||||
לא בטוח שהבנתי. לנסוע בנתיב הישן ולהתעלם מהחדש אפשר תמיד, ולכן קואליציה הכוללת את כל הנהגים תמיד יכולה להבטיח שמצבה לא יורע. הנחתי שהכוונה היא שהנהגים פועלים בצורה לא קואליציונית (אם יש מגבלות על גודל הקואליציות, השאלה כבר הופכת למלאכותית מדי). |
|
||||
|
||||
אתה לא בטוח שהבנת? *אני* לא בטוח שהבנתי! הרעיון שאני מנסה לגלגל הוא שבמצב החדש יש יתרון לנהג בודד (או לקבוצה קטנה) שיבחר בכביש החדש, אבל זה גורם להרעה בתנאים של אלה שלא בוחרים אותו נתיב, לכן עוד ועוד יעברו אליו, והסה"כ יהיה בכל-זאת יותר גרוע מהמצב הקודם. זה יכול לקרות, אולי, אם הכביש החדש מוליך לנתיב אחר, צואר בקבוק כזה, שדרכו עוברים גם אלה שלא נוסעים בחדש. כאמור, אני ממשיך לקוות שמישהו יבוא לעזרתי, שכן אני בטח מקשקש (מה שקורה לי לא מעט לאחרונה, ועם הקהל הסליחה). |
|
||||
|
||||
4 נקודות: A B C D. המטרה: להגיע מ-A ל-D. בין A ו-B יש כביש מהיר אך ארוך שלוקח שעה ללא קשר לנפח התנועה. כנ"ל בין C ו-D. בין B ו-D יש כביש קצר וצר שלוקח זמן פרופורציונלי לנפח התנועה, כך שבמקרה של עומס 1 (נאמר 1000 מכוניו לשעה) לוקח שעה לנסוע בו. כנ"ל בין C ו-D. נניח שהעומס הנוכחי (של מכוניות הרוצות להגיע מ-A ל-D) הוא 1 (דהיינו, 1000 מכוניות לשעה). מצב שיווי המשקל הוא שחצי מהן יסעו דרך B וחצי מהן דרך C. זמן הנסיעה הוא שעה וחצי: שעה בכביש המהיר ועוד חצי שעה בכביש הצר (בכל אחד מהם יש עומס חצי). כעת, אם יסללו כביש מהיר נפלא בין B ו-C, המצב רק יורע. במקרה הקיצוני, נניח שהכביש החדש לוקח זמן זניח. אז כולם יסעו מ-A ל-C ל-B ול-D. העומס יהיה 1 ולכן הנסיעה כולה תיקח שעתיים. |
|
||||
|
||||
לפני שאני מייגע את מוחי, "כנ"ל בין C ו-D" מופיע פעמיים בהסבר שלך. רצית לכתוב A ו-C בפעם השניה? (כלומר צלעות נגדיות במקבילית שלך הן בעלות אותו אפיון תעבורתי?) אחרי שאבין את זה, אצטרך לחשוב למה כל הנהגים יבחרו אותו נתיב, אם בכביש הצר התנועה דלילה ואפשר לגמור אותו בחצי שעה. (למיטב זכרוני הטופולוגיה באותו מקור שנעלם לי היתה טיפה יותר מסובכת. אני זוכר שתמהתי אם ישנם בפועל מקומות בהם מוטב לסגור כביש קיים, ואם מישהו מחפש מקרים כאלה) |
|
||||
|
||||
אכן, הכוונה היתה "בין A ן-C". הנקודה היא שכל הנהגים יסעו דרך שני הכבישים הצרים (AC ו-BD) ובאוטוסטרדה (CB) המקשרת בינהם. כמובן, אם העומס יגדל מעבר ל-1, חלקם יעברו לכבישים המהירים. |
|
||||
|
||||
נכון!!! כל עוד זמן הנסיעה בכבישים הצרים הוא פחות מ-1, משתלם לכל נהג ליסוע דרכם. אכן מפתיע. ללמדכם שלא תמיד אפשר לסמוך על "ידיים נעלמות"!! |
|
||||
|
||||
"למיטב זכרוני הטופולוגיה באותו מקור שנעלם לי היתה טיפה יותר מסובכת". אתה מתכוון שהרעיון התייחס למערכת כבישים מסוימת, לא לכל מצב שבו יש כביש חדש? |
|
||||
|
||||
כמובן. (אתה מתלוצץ?) |
|
||||
|
||||
לא, ואתה? מהתגובה המקורית שבה תיארת את העניין קיבלתי רושם שמדובר ב*כל* מצב של כביש חדש. |
|
||||
|
||||
אבוי, אם כך הניסוח שלי לקה בחסר גדול. ברור שאם כל כביש חדש היה גורם הרעה היינו במצב פרדוקסלי עד אימה. |
|
||||
|
||||
נא לא להיבהל בטרם עת. ייתכן בהחלט שהבנתי היא שלקתה בחסר גדול: אני פשוט מתעצלת לחפש את הנוסח ההוא.:) |
|
||||
|
||||
תגובה 427916 ("טופולגיה של מערכת כבישים *מסוימת*" (הדגשה לא במקור)) |
|
||||
|
||||
אכן. מדובר בהבנתי הלקויה. |
|
||||
|
||||
יש מצבים שבהם אין קשר בין זמן הנסיעה לנפח התנועה? |
|
||||
|
||||
ודאי שיש מצבים כאלה, כאשר רק חלק קטן מקיבולת הכביש מנוצל. |
|
||||
|
||||
גם אז הזמן תלוי בעובדה שרק חלק קטן מהקיבולת מנוצל. כלומר, אם במקרה הקיבולת תנצל במלואה ולמעלה מזה, זמן הנסיעה ישתנה, לא? |
|
||||
|
||||
כן. אבל יש מצבים בהם אתה רשאי להניח שנפח התנועה קטן, כך שתוספת מכוניות לא תשפיע על זמן הנסיעה (לדוגמא: כביש צר שהוא המקור היחיד לכביש רחב יותר בהמשך. הכביש הרחב לעולם לא יהיה עמוס באופן בעייתי). אגב, אותו דבר נכון לרשתות תקשורת מחשבים. |
|
||||
|
||||
יש בזה משהו. |
|
||||
|
||||
http://en.wikipedia.org/wiki/Braess'_paradox
|
|
||||
|
||||
תודה! אם כך אג"ג עלה בדיוק על הנקודה, למרות שזכרוני טוען אחרת. החלק הכי מדהים בעיני הוא "In 1983 Steinberg and Zangwill provided, under reasonable assumptions, necessary and sufficient conditions for Braess' paradox to occur in a general transportation network when a new route is added. As a corollary, they obtain that Braess' paradox is about as likely to occur as not occur; their result applies to random rather than planned networks and additions." והשאלה שצצה מיד היא אם יש מי שבודק *אילו כבישים כדאי לסגור* כדי לשפר את מצב התחבורה. ללא ספק זה יהיה שוס אמיתי לגלות שסגירת נתיבי איילון תקצר את זמן הנסיעה :-) (אני מנחש שלפני סלילת כביש חדש עושים סימולציות של מצב התנועה לפני ואחרי, כך שמצבים כאלה לא מתעוררים באופן תדיר, לפחות לא במערכות כבישים פשוטות)אגב, בעניין משיק: ככרות התנועה המתרבות שנחשבות להצלחה גדולה מהוות, לפעמים, מפגע תחבורתי. כאשר עומסי התנועה אינם סימטריים (ובהרבה מקומות זה בדיוק מה שקורה בשעות העומס) נוצר יתרון עצום לבאים מהדרך הסמוכה מימין לזאת שאין בה עומס. |
|
||||
|
||||
מכיר 802.5? |
|
||||
|
||||
IEEE 802.5 ? לא. |
|
||||
|
||||
זה מזכיר קצת כיכר. |
|
||||
|
||||
נכון. אני לא מכיר מספיק את הפרוטוקול כדי לדעת אם מחשב אחד יכול להשתלט על התעבורה (כאשר האסימון אצלו ויש לו הודעות להפיץ, הוא לא נותן צ'אנס לאחרים), אבל אני מניח שההתנהגות הטיפוסית יותר ידידותית מזו של נהגים שרוצים להגיע לעבודה בבוקר. ובכלל, נדמה לי ש token ring הולך ומאבד פופולריות לטובת ethernet שבעיותיו מתמעטות ברשתות מהירות עם מתג חכם (רמזור?). אולי לזה כיוונת. |
|
||||
|
||||
עכש''י האסימון מאפשר לבעליו לשלוח רק מספר מוגבל של הודעות. אגב, רמזור הוא לא יעיל בשל זמני האיתחול ( עד שהמכונית הראשונה יוצאת לדרך) והצורך לוודא שכל המכוניות בכיוון המאונך גמרו לגנוב את האדום לפני שהירוק מופיע. |
|
||||
|
||||
הצורך לוודא שכל המכוניות בכיוון המאונך גמרו לגנוב את האדום לפני שהירוק מופיע הוא צורך מדומה, ולמעשה אינו קיים. החוק אוסר כניסה לצומת כאשר האור ברמזור שונה מירוק1, ומן הצד השני, גם כאשר האור ברמזור ירוק, החוק אוסר להיכנס לצומת אם אינו פנוי. הזמן המת המיועד כביכול לוודא שכל המכוניות בכיוון המאונך גמרו לגנוב את האדום לפני שהירוק מופיע הוא זה שיוצר את התופעה. __ 1 או, בתנאים מגבילים, צהוב מהבהב, אבל לא זה המקרה. |
|
||||
|
||||
חוק? אני מבין שאדוני כותב מאירופה. |
|
||||
|
||||
מויקי הגעתי גם לאתר שמראה את ההקבלה למערכת פשוטה של קפיצים: http://www.davros.org/science/roadparadox.html תודה! |
|
||||
|
||||
אני מציע לעצור כאן, לפני שמישהו יתהה אם הרעיונות האלה רלבנטיים גם לדילמות של שוק חפשי מול תכנון ריכוזי. |
|
||||
|
||||
חוששני שהשד כבר יצא מהבקבוק, הסוסים כבר ברחו מהאורווה, והחלב נשפך יחד עם התינוק. יזם זריז שבונה כביש בין הנקודות A ו-B עולה על כשל של היד הנעלמה. |
|
||||
|
||||
"יזם זריז שבונה כביש בין הנקודות A ו-B עולה על כשל של היד הנעלמה". זה לא כל כך מתקבל על הדעת. הוא לא יודע מי העובדים שלו? הוא לא יודע של מי הידיים? |
|
||||
|
||||
הידיים ויתר השלד הם של ספק-יהודים, לכן צריך לעצור את העבודות ולהעתיק את הקברים. |
|
||||
|
||||
הממם. אני מדמיין לעצמי אגודת סתרים של מהנדסי תחבורה חרדים-ליטאים האמונים על תורתו של Braess, הנפגשים בבתי מדרש בבני-ברק פעם בחצי שנה מול מפות כבישים מפורטות ומתכננים ביחד איך, בעזרת אתי-חפירה, כמה עצמות חמור, ובעיקר עוז-רוח, להציל את מדינת ישראל שוב-שוב מאסון תעבורתי מעשי ידיה-עצמה... |
|
||||
|
||||
או בקיצור, בראס-בנד. |
|
||||
|
||||
סרטון וידיאו באורך שעה: http://mitworld.mit.edu/video/812 |
|
||||
|
||||
לא ממש. שינית כאן קצת את ההגדרה של "מכונת טיורינג עוצרת", כי המשמעות המקורית היא "עוצרת עם פלט מתאים לגבי הבעיה", ואצלך המשמעות היא "עוצרת כנ"ל או לחלופין מושמדת/חדלה להתקיים". |
|
||||
|
||||
נראה לי שהכוונה הייתה שבעיית העצירה ''פתורה'' עבור תת המחלקה של מכונות הטיורינג שניתנות למימוש במציאות. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
ההערה שלך נכונה למדי, אם כח להגנתי אטען שלא יהיה מי שיוכל לקבוע אם לא התקבל הפלט המצופה בננו-השניה שלפני הסוף. קלוש למדי, אני מודה. למען הדיוק, אני לא מדבר על מכונת טיורינג, לגביה אין לי ספקות מכל סוג, אלא על מימוש פיזי שלה. |
|
||||
|
||||
כל טענה אנושית/רציונלית (גם לגבי העולם האמפירי) נמצאת בעולם התיאורטי. |
|
||||
|
||||
הספר The emperore's new mind מומלץ ביותר, למחשבים ובני אדם כאחד. מי אמר שמדד ההתפתחות של "תבונה לא אורגנית" צריכה להיות בפרמטרים של התבונות האנושיות, קרי רגשות .רגשות זה כישור שנרכש או קיים מסיבה כלשהי, אולי שקשורה להשרדות שלו ולסביבה שבה נמצא. בספרו "אינסופי לכל עבר" מציג הפיסיקאי פרימן דייסון קריטריון משלו ל"חיים", היכולת לשמר מידע לשתף אותו ולהמיר אותו. הקריטריונים הקיימים לחיים מתבססים על רישום של תכונות היחידה הבסיסית של החי - התא. אולי קודם רצוי לנסות למצוא הגדרה כללית מספקת יותר למושג חיים, כזה שלא תלוי בחומרה בה מתקיימים. |
|
||||
|
||||
זו לא בהכרח שאלה של תבונה. כמו שאפשר לראות במהומה שהתפתחה לא מזמן בדיון 2220, יש כאלו שחושבים שמותר האדם מן המכונה בגלל שלאדם יש רצון חופשי, ולמכונה אין. הרגשות שהאדם מרגיש והמכונה לכאורה לא תוכל הם רק סימפטום לעליונות המוח של האדם - אבל ללא ספק, הסימפטום הפופולרי ביותר. בתור דוגמה אפשר להסתכל בתגובה 422738, שנראית ממש מוזמנת (אבל נכתבה לאחר שנכתב המאמר הזה). |
|
||||
|
||||
אני בעיקר חושבת שלפני שמשווים צורות חיים שונות, אחת אורגנית ואחת מבוססת מעגלים אלקטרוניים, צריך לנסות להגיע להגדרה נאותה יותר של ''חיים''. ההגדרות הקיימות מגיעות רק מתחום הביולוגיה ומתייחסות לחומרה של החיים, מצב שהוא לא הכרחי כמו שמתואר בספר אותו הזכרתי. ולמחשב שלי יש בהחלט רצון חופשי. לגמרי. זו הסיבה שהוא סופג מהלומות . האדם המורד וזה.נ.ב נחמד לקרוא אותך |
|
||||
|
||||
בדיון 921 (במאמר ובתגובות) יש ניסיון להגדיר "חיים". |
|
||||
|
||||
איזו כתיבה יפהפייה! תודה על ההפניה! |
|
||||
|
||||
לעשות, ובכדי להכיר את המחשב, עדיף לשאול : מה מחשב יכול לעשות ? לשאלה זו יש תשובה פשוטה מאוד : המחשב יכול לצייר צורות על המסך, וזה הכל. לצורות אלו יש מובן לאדם הצופה בהם, ומובן זה ידוע מראש. יש צורה (שהיא שרבוט קו פשוט) הנתפסת כספרה, וזאת על יסוד הסכם מקובל בין בני האדם. הסכם זה נותן מובן לצורה זו, והוא שייך לאדם הצופה במסך המחשב, ואינו שייך למחשב. המחשב היא מכונה הרושמת סימנים המובנים רק לאדם הצופה בהם. מבחינת המחשב רשום הסימנים היא פעולה חסרת מובן, העומדת בהתאמה עם חוקי הטבע בלבד. היכולת הכמותית של המחשב היא עצומה, אבל אין בה כדי להביאו אל היכולת האיכותית של האדם. האדם יכול לחדש והמחשב אינו יכול. האדם יכול להגיע אל החדש בהחלט שיפתיע גם אותו, והמחשב לעולם יציג את מה ששמו בו. המחשב לעולם לא יוכל להפתיע אותנו, אבל האדם יוכל להפתיע גם את עצמו. אם קיימת תקווה הרי האדם נושא אותה, ולא המחשב. לאדם יש כושר טבעי של ידיעה, והמחשב הוא מוצר של ידיעת האדם. ומהו הסימן המובהק של הידיעה, אם לא ידיעת החדש בהחלט ? דוגמה לחדש בהחלט הוא רעיון "פאי המשתנה", שנדון בהרחבה בפורום "מדע פופולרי" של תפוז. בברכה א.עצבר |
|
||||
|
||||
May god have mercy on our souls.
|
|
||||
|
||||
Son, I'm outta here. You're on you own.
|
|
||||
|
||||
באמת? המחשב שלי הפתיע אותי די הרבה פעמים. |
|
||||
|
||||
יותר מכך- מעולם לא ראיתי את המחשב שלי *ממש* מופתע ממשהו. |
|
||||
|
||||
המחשב שלי לא רק מופתע אלא אף נדהם עשרות פעמים ביום. לפעמים ברמה של שיתוק מוחלט. |
|
||||
|
||||
אצלך זאת תוצאה של הפתעה? אני תמיד חשבתי שהשיתוק הזה הוא קטטוניה דכאונית. |
|
||||
|
||||
אני משאירה את אפשרות ההפתעה לפחות עד הבדיקה הפסיכיאטרית הבאה למחשב שלי. |
|
||||
|
||||
"בכל רגע מסוגל הראש לקרוא רק תו אחד מתוך הסרט". אבל ראש אנושי מסוגל/נאלץ לקרוא בו זמנית תווים רבים מאוד בכל יחידת זמן. זה שונה, לא? |
|
||||
|
||||
זה שונה, אבל זה לא מה שעושה את ההבדל. הראש האנושי מסוגל (לפחות בפעם האחרונה שבדקתי) לקרוא רק מספר *סופי* של תווים מתוך הסרט בכל רגע נתון. כלומר, אפשר לחשוב על הראש האנושי כאילו יש לו k ראשים קוראים/כותבים במקום האחד המסכן של מכונת טיורינג. לכן אפשר להגדיר מודל "משופר" של מכונת טיורינג, שיש לו k ראשים קוראים/כותבים. מתברר שמבחינת היכולת החישובית לא שיפרנו בכך כלום, כי מכונת טיורינג רגילה עם ראש אחד מסוגלת "לסמלץ" מכונת טיורינג עם k ראשים. זה פשוט ייקח לה יותר זמן (ולמען האמת, לא *הרבה* יותר זמן). |
|
||||
|
||||
מה פירוש "לסמלץ" מכונת טיורינג עם K ראשים, כשה-K גדול מאחד? ובעיקר - מה פירוש "זה פשוט ייקח לה יותר זמן"? הרי אם זה ייקח לה יותר זמן לכל יחידת זמן, היא תהיה כל הזמן בפיגור הולך וגדל. |
|
||||
|
||||
"לסמלץ" זה קיצור ל"לבצע סימולציה ל". כלומר, המכונה עם הראש האחד תחקה את הפעולה של המכונה עם ה-k ראשים. להיכנס לשאלה איך עושים את זה פירושו בעיקר להיכנס לפירוט טכני לא מעניין - אתה בטוח שאתה רוצה? בקשר ל"פיגור הולך וגדל", לא ברור מה הבעיה עם זה. זכור שמה שמעניין אותנו הוא רק הריצות של מכונת הטיורינג שמסתיימות אי פעם. אם המכונה בעלת הסרט היחיד איטית פי 100000k מהמכונה עם k הסרטים, זה בסך הכל אומר שריצה שמסתיימת אחרי זמן t במכונה עם k הסרטים תסתיים אחרי זמן 100000kt במכונה עם הסרט הבודד. היא עדיין תסתיים, ועם אותו הפלט. (זה יכול להיות יותר מתוחכם - כמה המכונה הפשוטה איטית יהיה תלוי בגודל הקלט. גם במקרה הזה הרעיון העקרוני זהה - שתי המכונות מסיימות את הריצה שלהן מתישהו, ועם אותו הפלט). |
|
||||
|
||||
כן, התכוונתי לשאלה איך עושים זאת. את הביטוי "לסמלץ" היגרתי. איך זה יכול להיות אותו פלט אם *כל הזמן* הפיגור גדל? ועוד שאלה - בהנחה שהכל תלוי במצע הפיזי, איך ייתכן שמכונת טיורינג תפעל/תרגיש כמו בן אדם אם אין לה מצע פיזי זהה ממש? כלומר, כולל כל המערכות הפיזיות של האדם, המוטוריות, החושיות ובכלל? |
|
||||
|
||||
שוב, מה זה "כל הזמן"? הריצה נגמרת אחרי פרק זמן סופי. אם יש לנו שני רצים בתחרות, ואחד מהם רץ פי 2 יותר מהר מהשני, האם זה אומר שהם אף פעם לא יגיעו לאותו קו סיום? הם יגיעו, כי קו הסיום נמצא אחרי כברת דרך סופית. ההבדל הוא שהרץ המהיר יגיע לשם קודם. בקשר לסימולציה: בוא נסתפק בלסמלץ מכונה עם שני ראשים. המכונה עם הראש הבודד יכולה לשמור לעצמה בתחילת הסרט מידע על המיקום הנוכחי של שני הראשים - מספרים שמייצגים כמה הם רחוקים מתחילת הסרט. כעת, בכל צעד חישוב שעושה המכונה הדו-סרטית, המכונה החד סרטית קודם כל יוצאת לטייל על גבי הסרט וקוראת את שני התאים שהמכונה הדו-סרטית רואה (היא עוברת למצב פנימי שזוכר את שני התווים הללו). אחרי שהיא קראה את שניהם היא שוב יוצאת לטיול על הסרט, ומשנה את תוכן שני התאים שאותם הדו-סרטית משנה (אם הדו-סרטית מבצעת בהם שינוי כלשהו). אחר כך היא חוזרת להתחלה, אל שני המספרים שהיא שמרה, ומשנה אותם בהתאם (מגדילה ב-1 אם הראש שמתאים למספר זז ימינה, מקטינה ב-1 אם הוא זז שמאלה, וכו'). הבדל בולט בין שתי המכונות יהיה שלמכונה החד-סרטית יהיו הרבה יותר מצבים פנימיים - בפרט, היא תהיה "תוכנה" שונה מאוד מזו של ה"דו-סרטית". תחשוב על emulators של ימינו - אלו תוכנות שמדמות *חומרת מחשב* מסויימת. אחרי שהצלחנו לדמות את החומרה, אנחנו מסוגלים "להריץ" עליה כל תוכנה שנכתבה עבורה במקור. זה בדיוק אותו הרעיון. בקשר למצע הפיזי: אני לא יודע מה זה "תרגיש". באשר ל"תפעל" - השאלה היא אכן האם ניתן להמיר את כל ה"קלט" שהאדם מקבל לקלט שמכונת טיורינג יודעת לעבוד איתו - אפסים ואחדות. זו שאלה שעל הפיזיקאים לענות עליה, ולי אין תשובה טובה בשבילה. זכור רק שעד עתה, ה"אפסים והאחדות" הללו עובדים לא רע - בשורה התחתונה, אלו אפסים ואחדות שהמצלמה הדיגיטלית עובדת איתם, ואלו גם אפסים ואחדות שמסך המחשב מקרין. |
|
||||
|
||||
למה שניכם מניחים שהזמן שלוקח לראש של שתי מכונות לקרוא תו הוא זהה? (ז"א, למה בכלל שניכם מניחים שהזמן זהה לשני תווים שונים באותה מכונה? ז"א, למה הוא מניח, ולמה אתה לא מעמיד אותו על הטעות שלו ומסביר לו שזה בכלל לא משנה?) |
|
||||
|
||||
אני לא הצבתי כלל הנחה כזאת. |
|
||||
|
||||
לא אתה כתבת "הרי אם זה ייקח לה יותר זמן לכל יחידת זמן, היא תהיה כל הזמן בפיגור הולך וגדל"? |
|
||||
|
||||
כן, אז? |
|
||||
|
||||
לא ראיתי שהוא מניח הנחה כזו, או שיש לה חשיבות (כפי שאתה עצמך אומר, אין לה). הוא דווקא מצביע על נקודה חשובה ומעניינת: היחס בין הזמנים שנדרשים לשתי המכונות עשוי לגדול יותר ויותר כתלות בקלט (נניח, אם נגדיל את הקלט פי 2, נגדיל את היחס בין הזמנים פי 4). זה לא משנה כל עוד מדברים על שאלות של כריעות מול אי כריעות, אבל כשמדברים על זמן ריצה זה הופך להיות חשוב. אחת מהסיבות שבגללן בוחרים פונקציות פולינומיות בתור מדד לחישוב יעיל (במקום, נניח, פונקציות שהן פולינום מחזקה נמוכה יחסית) היא ששינויי מודל כמו זה שהוא מציע לא ישפיעו. |
|
||||
|
||||
אם יש לך שתי מכונות, לאחת יש אלף ראשים וכל אחד מעבד את הקלט בקצב של תו אחד בשניה, ולשניה יש ראש אחד והוא מעבד את הקלט תו אחד באלפית שניות, אז היחס בין הזמנים יהיה זהה. לעומת זאת, אם מכונה אחת עם ראש אחד תעבד את הקלט בתו אחד לשניה, ומכונה נוספת עם ראש אחד תעבד את הקלט בשני תווים בשניה, אז יווצר ביניהם יחס זמנים (למרות שמספר הראשים זהה). בקיצור, איפה כאן הנקודה המעניינת? |
|
||||
|
||||
הניתוח שלך די נאיבי, ומניח שה''תרומה'' היחידה של הראשים היא מהירות ''עיבוד קלט'' (ראש אחד מעבד תו בשנייה, שני ראשים מעבדים שני תווים בשנייה), אבל זה לא בהכרח נכון. אם יש לך מכונה בעלת שני ראשים, כדי לסמלץ אותה באמצעות מכונה בעלת ראש אחד אתה צריך לגרום לראש האחד הזה ''להתנהג'' כמו שני הראשים. בפרט, אם שני הראשים נמצאים רחוק מאוד זה מזה על הסרט, הראש האחד יצטרך להתרוצץ שוב ושוב בין שני המקומות המרוחקים הללו, ולבצע המון תנועות ששני הראשים לבדם לא היו צריכים לעשות. |
|
||||
|
||||
ועדיין, הזמן שהראש האחד יתרוצץ בין שני המקומות ויבצע את כל הפעולות יכול לקחת אלפית מהזמן שיקח לשני הראשים לבצע את הפעולות שלהם. אני עדיין לא רואה כאן נקודה מעניינת (אלא אם כן הנקודה המעניינת היא שחומרה טובה יותר תעבוד בד''כ מהר יותר מחומרה טובה פחות, אבל זה לא ממש מעניין, וממש לא קשור למכונות טורינג) |
|
||||
|
||||
מה שמעניין כאן הוא שיש לאורך הקלט חשיבות. אם המכונה הדו-ראשית מעבירה את אחד הראשים לסוף הקלט ואת השני משאירה בהתחלה, ומכאן והלאה מזיזה כל ראש צעד ימינה וצעד שמאלה לסירוגין ועושה זאת במשך n פעמים (כש-n הוא גודל הקלט), אז המכונה עם הראש הבודד תצטרך לבצע n זגזוגים בין שני ראשים שהמרחק ביניהם הוא n - כלומר יידרשו לו בערך n בריבוע צעדים. עכשיו, גם אם הוא עובד פי אלף יותר מהר מהראשים במכונה הדו ראשית, היתרון הזה יעלם עבור n=1,000 וגבוהים ממנו: המכונה הדו ראשית תעשה 1,000 צעדים, ואילו הוא המסכן יבצע כבר 1,000,000 צעדים - כלומר, ייקח לו "בדיוק" (במרכאות, כי הכל כאן הוא בערך) אותו זמן לבצע את מה שהמכונה הדו ראשית עושה. אם תגדיל את n עוד יותר, תקבל שלוקח לו יותר זמן, ובאופן כללי: ככל שתגדיל את n יותר, כך ההפרש בין איכות הביצועים של המכונה הדו ראשית לזו של המכונה החד ראשית ילך ויגדל. |
|
||||
|
||||
אבל זה רק בהנחות (המוזרות) שנתת. אם צריך לבנות סימולציה למכונה שקוראת בשני ראשים, אחד מההתחלה ואחד מהסוף בעזרת ראש אחד, קוראים בעזרת הראש האחד מההתחלה לסוף, ומסדרים מחדש את הקלט לקלט של מכונה שניה (וירטואלית). יותר מזה, אני לא מבין איך הזמן של מכונת טיורינג הוא גורם מעניין בכלל. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שהבנתי איך עובד הפתרון שאתה מציע (אני לא חושב שהוא עושה מה שהוא אמור לעשות) אבל זה גם לא משנה - המטרה היא להציע דרך לסמלץ באופן *כללי* מכונת טיורינג עם שני ראשים בעזרת מכונה עם ראש אחד. בדוגמה שנתתי בסך הכל ניסיתי להראות כמה קל להדגים התנהגות "בעייתית" של מכונת הטיורינג הדו ראשית ש"מקלקלת" את זמן הריצה. אם יש לך הצעה משל עצמך, אתה בהחלט מוזמן להציע אותה (רק זכור שהראשים לא רק קוראים - הם גם כותבים, ומה שראש אחד כותב עשוי להיות תלוי במה שהשני קורא). בקשר לשאלה השניה: אתה שואל על "הזמן של מכונת טיורינג", או שאתה שואל למה זמן ריצה מעניין באופן כללי? אם זו השאלה הראשונה, זה נראה לי כמו קינטור מיותר. אם זו השאלה השניה - אני אנסה לענות עליה במאמר הבא. |
|
||||
|
||||
אני בטוח שלא הבנתי את הבעיה אבל זה לא משנה - ברגע שהראת שאפשר לסמלץ באופן כללי מכונת טיורינג עם שני ראשים בעזרת מכונה עם ראש אחד, הראת שמכונת טיורינג עם שני ראשים אקוויוולנטית לכל דבר וענין למכונת טיורינג עם ראש אחד. נקודה. אני שואל על הזמן של מכונת טיורינג, בגלל שעל זה הדיון. בהתחלה גם לי זה נראה כמו קינטור מיותר, אבל אחרי שראיתי שהדיון מתפתח לאן שהוא התפתח, בלי שמישהו יעיר שזה דיון מיותר, הבנתי שזה לא קינטור מיותר. למה זמן ריצה מעניין באופן כללי, אני חושב שאני יודע. למה הכפלת החומרה כפיתרון היא מעניינת, טוב גם זה לא נראה לי ממש מעניין, ואני מקווה שלא על זה יהיה המאמר הבא. |
|
||||
|
||||
אני לא מבין את הדוגמטיות שלך. אני מנסה להסביר, באמצעות פירוט ודוגמה, למה אפילו אם אפשר לסמלץ מכונת טיורינג אחת בעזרת השניה זה עדיין לא גוזר "אקוויוולנטיות לכל דבר ועניין", ואתה פשוט מתעלם. אכן קיימת שקילות *כלשהי* - שני המודלים מסוגלים לקבל בדיוק את אותה מחלקת שפות (ולכן מנקודת המבט של נושאי המאמר *הזה* הם שקולים לגמרי), אולם אין שקילות מוחלטת, למשל בגלל ההבדל בזמני הריצה. הזמן של מכונת טיורינג מעניין מכיוון שניתן ללמוד ממנו משהו על זמני ריצה "אמיתיים". למשל, אלו בעיות הן באופיין פולינומיות ואילו הן אקספוננציאליות. הגדרת מחלקות סיבוכיות זמן (וזכרון) שונות מתבצעת לרוב באמצעות מכונות טיורינג ווריאציות עליהן. בכל הדברים הללו יש עניין תיאורטי לא קטן, ואפילו פה ושם קיים עניין מעשי. אפילו לתוצאות אי קיום יש עניין - אם אתה יודע ש"לא סביר" שתצליח למצוא אלגוריתם יעיל שעושה משהו שאתה צריך שיעשה בקרוב, כנראה שתוותר ותנסה למצוא אלגוריתם קירוב (ולפעמים אפשר להראות שגם אלגוריתם קירוב מטיב מסויים "לא סביר" שיהיה). הכפלת החומרה *כפתרון* לא מעניינת. מה שאמרתי בתגובה 427869 הוא שמדובר על נקודה מעניינת מכיוון שהיא מצביעה על אחת הסיבות שבגללן בוחרים להגדיר "חישוב יעיל" בצורה שבה מגדירים אותו - במטרה *להעלים* פרטים מיותרים ולמנוע פתרונות טפשיים כמו "הכפלת החומרה". |
|
||||
|
||||
בשביל לדבר על "זמן ריצה" אתה צריך להניח הנחות על הזמן שלוקחת פעולת עיבוד. כל זמן שאין לך את ההנחות האלה, אין לדיבורים על "זמן ריצה" משמעות. זה בדיוק כמו שאין משמעות למשקל של "שלוש" (שלוש מה? שלוש גרם, שלוש עגבניות, שלוש לימונים, שלוש גרגירי חול, שלוש פלנטות). וכל זמן שלא הגדרנו שלוש מה, אז 4-1 ו2+1 הם אקוויוולנטים לכל דבר ועניין. יכול להיות שה:2+1 הם פומלות, והם שוקלים הרבה יותר מה:4-1 ענבים. יכול להיות, אבל זה כבר תלוי בהגדרות נוספות. הגדרות של מחלקות סיבוכיות זמן מתבצעות בדרך כלל על מכונת טיורינג עם הנחות על זמן פעולה, אחרת אין להן משמעות. יכול להיות ש"הכפלת החומרה" תשפר את היעילות שלך באופן לינארי, יכול להיות שהיא תשפר את היעילות שלך באופן אקפוננציאלי, יכול להיות שהיא לא תועיל, ויכול להיות שהיא אפילו תזיק ליעילות שלך. אבל אני לא ממש מוצא את זה שייך לדיון הזה, אולי במאמר הבא תרחיב את הדיון ואז זה יהיה רלוונטי. |
|
||||
|
||||
מה שאתה מציין כאן בתור חסרון הוא למעשה יתרון: אם כל מה שאנחנו עושים במדידת זמן ריצה הוא לספור את הצעדים שעושה מכונת טיורינג (שהיא מודל מופשט), יש לנו אפשרות להשוות בין אלגוריתמים באופן שאינו תלוי במודל הפיזי שעליו הם ממומשים. כך אפשר להראות שמיון מיזוג עדיף על מיון בועות גם על פנטיום וגם על אטארי, ושתכנות לינארי בשלמים קשה לפתרון הרבה יותר מתכנות לינארי רגיל, בלי קשר לשאלה על איזה מחשב אתה מממש אותו. הפסקה השניה שלך היא מובנת מאליה. מתי טענתי שמגדירים מחלקות סיבוכיות זמן באמצעות מכונות טיורינג שאין עליהן מגבלות? כל העיסוק ב"הכפלת החומרה" אכן לא שייך לדיון הזה (כמו גם כל שאר ההודעה שלך - אבל היופי בדיונים הוא שהם גולשים למקומות שלא שייכים בהכרח למאמר המקורי) אבל כאמור, במאמר הבא אין הרבה מה לומר על זה - רק שבוחרים לזהות חישוב פולינומי עם חישוב יעיל בין היתר כדי לא להיות תלויים בפרטי מימוש כמו אלו. |
|
||||
|
||||
אפשר להגיד שמיון מיזוג עדיף על מיון בועות גם על פנטיום וגם על אטארי רק בגלל שאפשר להגיד גם על מחשב פנטיום וגם על מחשב אטארי מהו הזמן (הממוצע) שלוקחת פעולת עיבוד בודדת. בלי זה, הקביעה שלך פשוט לא נכונה. |
|
||||
|
||||
לי נראה שמספיק לומר ש*קיים* זמן ממוצע שלוקחת פעולת עיבוד בודדת. אם מתעקשים, אפשר לפרוט את האלגוריתמים לפרוטות עד שמוצאים את פעולות העיבוד הבסיסיות ששניהם עושים ורואים שהן אותו דבר ושמיון מיזוג מבצע פחות מהן, אבל זו שוב התעסקות בטפל. |
|
||||
|
||||
כן, נכון, מספיק לומר שקיים זמן ממוצע שכזה. |
|
||||
|
||||
אז קצת מעניין אותי לראות דוגמה למצב שבו לא ניתן לומר דבר כזה. |
|
||||
|
||||
אני אסביר את עצמי בדוגמא. בו ניקח את הדוגמא של מיון בועות מול מיון מיזוג. נניח שהמימוש שלך הוא כזה שאתה מבצע את מיון הבועות ב 5N^2 פעולות והמימוש של יון המיזוג הוא של20N*LN(N) +1 עכשיו, אם נספור פעולות, נגלה שאם גודל הקלט שלנו גדול מתשע אלמנטים מיון המיזוג יהיה עדיף. אבל, בו נניח שהזמן שלוקח למכונה הראשונה לביצוע כל פעולה הוא חצי מהזמן שלקחה לה הפעולה הקודמת, בעוד שהזמן שלוקח למכונה השניה לבצע פעולה הוא כפול מהזמן שלקחה הפעולה הקודמת. אז (אם לא התבלבלתי) גם אם נניח שהזמן שלוקחת הפעולה הראשונה במכונה הראשונה הוא פי אלף מהזמן שלוקחת הפעולה הראשונה במכונה השניה, עדיין, המכונה הראשונה תעבוד מהר יותר מהשניה כשהקלט יהיה בן שני אלמנטים או יותר (אז מה עשינו בזה? באמת שכלום. עוד מעט יבוא לכאן מר ו. ויוסיף לי תגובה ריקה מתחת).
|
|
||||
|
||||
אני קצת מבולבל. מי זו המכונה הראשונה? מי זו המכונה השניה? מה אתה טוען, בעצם? |
|
||||
|
||||
המכונה הראשונה היא זאת שמבצעת מיון בועות, השניה מבצעת מיון מיזוג. אני טוען שבלי הנחות כלשהן על הזמן שלוקחת פעולה, אין משמעות לדיון על יעילות, ו/או שהוספת ראשים למכונת טיורינג שכזו (=בלי הנחות על הזמן שלוקחת פעולה) היא פעולה שלא עושה כלום (=לא מעניינת). |
|
||||
|
||||
הטענה של גדי היא שעדיפות שיטת המיון אינה תלוית מכונה, כלומר זה נכון לכל מכונה שתבצע בשיטה זאת או אחרת. למה הדבר דומה? גדי טוען שיותר מהר להגיע מתל אביב לנתניה דרך הרצליה מאשר דרך ראשון. לא משנה אם אתה טס, רוכב על אופניים, או נוסע במכונית. מכאן *לא* נובע שאם תסע במכונית דרך ראשון, לא ייתכן שתקדים את רוכב האופניים שנסע דרך הרצליה. |
|
||||
|
||||
ואני טוען שהטענה הזאת (גם בקשר למיון וגם, אגב, בקשר להגעה לנתניה) נכונה רק תחת הנחות מסויימות, אותן פירטתי, הדגמתי והסברתי. |
|
||||
|
||||
אנחנו לא מדברים על אותו הדבר. אני אמרתי שהרעיון של אי תלות במודל פירושו שאם אלגוריתם אחד עדיף על האלגוריתם השני *כששניהם ממומשים באותה מכונה*, רוצים שזה יהיה נכון גם כששניהם ימוממשו במכונה אחרת. כשמדברים על מכונת טיורינג יש, מן הסתם, הנחה כלשהי על הזמן שלוקחת פעולה: מניחים שכל צעד שמכונת הטיורינג עושה לוקח יחידת זמן אחת (לכן כשמדברים על סיבוכיות זמן של מכונות טיורינג סופרים צעדים). |
|
||||
|
||||
מה זה משנה, אותה מכונה יכולה להתנהג בצורה שונה עבור קלט שונה או אלגוריתם שונה. לי נוח לקרוא לזה שתי מכונות, אם אתה רוצה, תקרא לזה אותה מכונה. המספרים לא ישתנו לך. תחזור לתחילת הדיון תגובה 427824 עכשיו כשאתה מוסיף את ההנחה של הזמנים (שאמרת, כזכור, שאתה לא מניח, ובצדק), כמובן שהדיון משתנה. רק שנשאלת השאלה למה להניח את ההנחה הזאת (לגבי מכונת טיורינג שאמורה לפתור את בעיית העצירה)? |
|
||||
|
||||
אני חושב שאני מבין לפחות אחת מאי ההבנות. כשאתה מדבר על "שתי מכונות", אתה מתכוון "מכונה אחת עם ראש אחד, והשניה עם שני ראשים" או "מכונה אחת שעושה מיון בועות ומכונה שניה שעושה מיון מיזוג ושתיהן עם ראש בודד"? אני *לא* מוסיף שום הנחה לגבי הזמנים מהסוג שמתואר בתגובה שאליה אתה מקשר (שקריאה של תווים שונים לוקחת זמן שונה או וריאציה דומה). בקשר ל"נשאלת השאלה" שלך, אני מציע לך לקרוא שוב את <תגובה 427869>, ובפרט את "זה לא משנה כל עוד מדברים על שאלות של כריעות מול אי כריעות, אבל כשמדברים על זמן ריצה זה הופך להיות חשוב." הסוגריים שלך גורמים לי להרגיש שאתה חושב שמשתמשים במכונת טיורינג רק כדי לדבר על בעיית העצירה, אבל הרי ברור שאתה מודע לכך שמשתמשים בה גם כדי למדוד סיבוכיות זמן של בעיות כריעות. |
|
||||
|
||||
הכלי, מכונת הטורינג שבעזרתה משתמשים כדי למדוד סיבוכיות, הוא כלי שונה מהכלי מכונת הטורינג שבעזרתה משתמשים כדי לבדוק בעיות כריעות. הראשון מכיל בתוכו את השני, ואת הנחת הזמנים. |
|
||||
|
||||
נראה לי שאתה קצת נסחף. זו בדיוק אותה מכונה (כלומר, אותו מודל). ההבדל הוא רק בצורה שבה מגדירים באמצעותה מחלקות סיבוכיות. בתור R מסמנים את כל השפות שניתנות להכרעה על ידי מכונת טיורינג (שלא טורחים לספור את הצעדים שלה), ובתור P מסמנים את כל השפות שניתנות להכרעה על ידי אותו סוג של מכונת טיורינג, רק שהפעם בודקים שמספר הצעדים שהיא מבצעת לא גדול יותר מפולינום נתון של גודל הקלט. יש המון סוגים אחרים של מכונות שונות: אביב ציין כאן את המכונה האי דטרמיניסטית, ויש גם מכונה הסתברותית, ומכונה קוואנטים וכדומה. המודלים הללו מגדירים מחלקות סיבוכיות שונות, ואז עולה השאלה מה הקשרים בין המחלקות הללו. למשל, השאלה האם P=NP היא השאלה האם חישוב יעיל במכונה דטרמיניסטית שקול לחישוב יעיל במכונה אי דטרמיניסטית (ומאמינים שהתשובה היא שלילית, כלומר יש הבדל מהותי בין שני המודלים הללו *מבחינת זמן החישוב*, וזאת למרות שמודדים את זמן החישוב באותה הצורה בדיוק - ספירת צעדים). אם לא היינו מגדירים חישוב יעיל בתור P אלא, נניח, בתור כל השפות שניתן לזהות במספר צעדים שהוא פולינום מדרגה שלוש של גודל הקלט, פתאום היינו מגלים שמחלקת השפות שמתקבלות בצורה יעילה על ידי מכונה חד-ראשית ומחלקת השפות שמתקבלות בצורה יעילה על ידי מכונה דו-ראשית הן (כנראה) שונות. כדי להימנע מזה הגדירו חישוב יעיל בתור פולינום כללי, לא מדרגה חסומה. |
|
||||
|
||||
אני נסחף? נראה לי שאנחנו לא מדברים באותה שפה. הטענה שלי היא מאד פשוטה: ברגע שאתה רוצה לדבר על סיבוכיות (ושיהיה לדיבורים על סיבוכיות המשמעות המקובלת) אתה חייב להניח הנחה על הזמן שלוקח לפעולה. כל זמן שאתה מדבר על כריעות, ולא על סיבוכיות אין בהנחה כזאת שום תועלת. בסופו של דבר, זאת טענה ממש טריויאלית, מאד מוזר לי שהייתי צריך להוכיח אותה, עוד יותר מוזר לי שגם אתה, גם אביב וגם דורון לא מבינים אותה/לא מסכימים איתה, והכי מוזר לי שאחרי כל הדיון הזה היא עדיין נראית לך כמו "הסחפות". |
|
||||
|
||||
אני תמיד חשבתי שבסיבוכיות משווים את מספר הפעולות הנדרשות כפונקציה של אורך הקלט, ושואלים על האסימפטוטיקה. כל עוד יש מספר סופי של סוגי פעולות והזמן הנדרש לכל פעולה כזאת הוא חסום, זה שקול לשאלות על האסימפטוטיקה של זמן הריצה, לא? |
|
||||
|
||||
הבנתי שזה גם מה שגדי אומר, לא? |
|
||||
|
||||
לא יודע (מתברר שאנחנו לא ממש מבינים אחד את השני, אז אני האחרון שיכול להיות הפרשן שלו). |
|
||||
|
||||
במשמעות המקובלת של סיבוכיות, הסיבוכיות של חישוב אחד שווה לסיבוכיות של חישוב שני אם הזמן של החישוב השני הוא לכל היותר מכפלה קבועה של הזמן של החישוב הראשון, ולהפך. אז אם ''הזמן שלוקח לפעולה'' של מכונה אחת הוא לכל היותר מכפלה קבועה של ''הזמן שלוקח לפעולה'' של מכונה אחרת, אז אין ל''זמן שלוקח לפעולה'' כל השפעה על הסיבוכיות. |
|
||||
|
||||
ובשפה שאני מדבר בה, הפסוקית שבאה בין ''אם'' ל''אז'' במשפט השני שלך היא ''הנחה''. |
|
||||
|
||||
תראה, בתחום הזה מודדים את הזמן בפעולות של מכונת-טיורינג. השאלה כמה זמן לוקחת פעולה אחת יכולה להיות רלבנטית רק כשמסמלצים מכונה אחת באמצעות אחרת, כי אז מודדים את הזמן בפעולות של המכונה הבסיסית יותר. |
|
||||
|
||||
את ההנחה שהזמן שלוקחת פעולה אחת הוא קבוע/ חסום/ בעל התפלגות ידועה מראש ומתנהגת יפה חייבים להניח כי אחרת אין למספר הפעולות של מכונת הטיורינג שום משמעות (אבל, כששואלים אם המספר הוא סופי או לא חייבים רק להניח שהזמן שלוקחת פעולה הוא סופי). |
|
||||
|
||||
אולי אני מבין מאיפה חוסר ההסכמה. מה שמפריע לך הוא ש"מדידת זמן" במכונת טיורינג היא בעצם ספירת צעדי חישוב, ולא מדידה של זמן אמיתי? ("צעד חישוב" במכונת טיורינג - מעבר ממצב פנימי אחד למצב אחר, כתיבה של תו על הסרט והזזת הראש ימינה או שמאלה, בהתאם למצב הקיים ולתוכן הסרט שהראש הקורא קורא). |
|
||||
|
||||
ממש לא. אני כותב את מה שאני חושב, בעברית הכי פשוטה שיש. למה אתה חושב שאני משקר? |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שאתה משקר, אני פשוט לא מבין מה אתה מנסה לומר. אם אנחנו סופרים צעדים במכונת טיורינג, מה אכפת לנו כמה זמן "אמיתי" הם לוקחים? |
|
||||
|
||||
לספור את מספר הצעדים? 14,123 צעדים. ספרתי, מה עכשיו? אין למספר הזה שום משמעות בשום מודל שאני מכיר. מה איכפת לך הזמן האמיתי, אתה זה שנתן דוגמאות מעולם על מיון של מחשבים, לא? |
|
||||
|
||||
הרעיון הוא לספור את מספר הצעדים כפונקציה של גודל הקלט, ולבדוק איזו פונקציה קיבלנו. זה ילמד אותנו משהו על ההתנהגות של האלגוריתם שהמכונה מייצגת גם במחשבים ''אמיתיים'', למרות שזה לא יכול להגיד לנו כמה זמן זה ייקח עבור גדלים ספציפיים. |
|
||||
|
||||
זהו, שזה ילמד אותנו משהו על ההתנהגות של האלגוריתם שהמכונה מייצגת גם במחשבים "אמיתיים" *רק תחת הנחה כלשהיא על הזמן של ביצוע הפעולה*. בלי זה נשארת עם סתם מספר, פונקציה או אסימפטוטה שלא מלמדת אותך כלום על כלום. |
|
||||
|
||||
לדעתי האסימפטוטיקה אומרת לנו משהו גם בלי ההנחות שאתה מציין - היא מאפשרת לנו *להשוות* בין שני אלגוריתמים שונים (אלגוריתם מהיר יותר = אלגוריתם שהפונקציה שלו גדלה יותר לאט אסימפטוטית). אם לדעתך זה לא אומר כלום - לא נורא. לא צריך להמשיך את הדיון, ואיש בדעתו יחיה. |
|
||||
|
||||
באמת אין שום משמעות. זה מודל. אין משמעות לעצם השאלה ''הזמן שלוקחת פעולה'', כי ''פעולה אחת'' היא יחידת הזמן שלנו מלכתחילה. אם תגדיר אותה בשניות, עדיין תצטרך להגדיר שנייה, ולהסביר למה שנייה של מ''ט אחרת שווה לשנייה של מ''ט אחרת (ולא, נאמר, שאחת נייחת ביחס אלינו והשנייה משייטת במהירות קרובה למהירות האור, או השד יודע מה). |
|
||||
|
||||
אם אתה לוקח את מכונת טיורינג בתור מודל שאין בו משמעות לזמנים, אז ברגע שהצלחת לסמלץ מכונה אחת בעזרת אחרת, שתי המכונות זהות. אם אתה מייחס משמעות לזמנים, אתה חייב להניח משהו לגבי הזמנים (וגם ההנחה ש''פעולה אחת'' היא יחידת הזמן שלך היא הנחה). אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. |
|
||||
|
||||
אין משמעות ל"זמנים", אבל יש משמעות למספר צעדי החישוב. אם חישוב במודל אחד לוקח פי n יותר צעדים מאשר במודל השני, אי אפשר להגיד ששני המודלים זהים, ואפילו לא שאפשר להתעלם מההבדל ביניהם. |
|
||||
|
||||
רגע, עכשיו יש לי מודל חדש, שעושה שני צעדים במקום כל צעד של המודל הקודם, ז"א ספרתי את הצעדים ויצא לי 28,246. לא תרשה לי להתעלם מההבדל ביניהם? |
|
||||
|
||||
בוא נתכנס לתגובה 428361. |
|
||||
|
||||
''זמן'' במכונת-טיורינג מוגדר כ''מספר הפעולות שהמכונה ביצעה''. זו לא הנחה, זו הגדרה. (ויש לה משמעות לא יותר ולא פחות מלכל הגדרה.) |
|
||||
|
||||
וכשאנחנו רוצים להסיק מסקנות מהמודל לעולם האמיתי (כמו שניסו להעשות בתחילת הפתיל) צריך לתת משמעות בעולם האמיתי לזמן במכונת טיורינג (או להתעלם מהמושג). |
|
||||
|
||||
אה, לשם אתה חותר? בסדר, אני מסכים. |
|
||||
|
||||
בעולם האמיתי זו לא בעיה. קשה לי אפילו לדמיין מכונה פיסית שמסמלצת מ''ט בצורה כזו שכל צעד מ''ט לוקח זמן אקספוננציאלי באורך הקלט. לכן מ''ט זה מודל כל-כך שימושי בניגוד למודלים שקולים אחרים. |
|
||||
|
||||
בעולם האמיתי זה לא בעיה בגלל שמניחים הנחות לגבי הזמן של כל פעולה. ללא הנחות, המודל היה פשוט לא שימושי. |
|
||||
|
||||
לא-לא. אתה לא יכול להניח הנחות בעולם האמיתי. אתה יכול רק לקוות שהעולם תואם מספיק את המודל שלך. מסתבר שבכל/רוב מכונות החישוב שאנחנו בונים, זמן פיסי הוא באמת פרופורציונאלי פחות-או-יותר לזמן מ"ט. לכן מ"ט זה המודל הסטנדרטי למכונות חישוב ולא כל-מיני מודלים מופרעים שאני יכול להעלות על דעתי. |
|
||||
|
||||
ה"היסחפות", לטעמי, היא שאתה אומר שאם סופרים מספר צעדים של משהו, הוא הופך להיות משהו אחר. נניח שיש לי מכונית ושמד סיבובי המנוע בתוכה מכוסה בסלוטייפ. עכשיו בוא נניח שאני מוריד את הסלוטייפ. האם קיבלתי מכונית שונה? |
|
||||
|
||||
זה1 לא מה שאמרתי (וחוץ מזה, נראה לי שממש לא הבנתי את המשל שלך). 1 מה שאמרתי הוא שאם יש הנחות נוספות על מושג מתמטי אז כבר מדובר על מושג אחר, שמכיל בתוכו את המושג הקודם. למשל, חבורה שהמכפלה שלה היא הופכית היא חבורה אבלית. חבורה אבלית היא חבורה, אבל חבורה היא לא בהכרח חבורה אבלית.2 2 ואני משוכנע שאתה יודע את זה. הרי אתה מככב ב http://he.wikipedia.org/w/index.php?title=%D7%97%D7%... |
|
||||
|
||||
אוקיי. מה ההנחה הנוספת שיש על המכונה במקרה הזה? כזכור, אין שום הנחות לגבי הזמן שלוקח למכונה לבצע צעד חישוב. |
|
||||
|
||||
לא יודע, "מניחים שכל צעד שמכונת הטיורינג עושה לוקח יחידת זמן אחת" זה לא הנחה (תגובה 428292)? |
|
||||
|
||||
לא, זו הגדרה. אתה יכול לסלק את ה''מניחים'' אם הוא מפריע לך ולהחליף את המשפט ב''מגדירים את יחידת הזמן הבסיסית שלנו בתור צעד של המכונה'' (שזה מה שהתכוונתי לומר). |
|
||||
|
||||
האם מה שמפריע לך היא ההנחה שהזמן (ב"עולם האמיתי" יהא אשר יהא) שלוקח לבצע פעולה הוא קבוע (או חסום ע"י קבוע)? אולי זו ההנחה שכולם בדיון מניחים כמובנית מאליה, חוץ ממך? |
|
||||
|
||||
כן, קבוע, חסום על ידי קבוע, מתפלג יפה, משהו. ברור לי שכולם כאן מניחים את זה כמובן מאליו, לא ברור לי למה, ולמה הם מתעקשים שהם לא. |
|
||||
|
||||
לא נראה לי שמישהו התעקש שהוא לא מניח את זה, אלא שלא ברור למה זה רלוונטי לדיון - בפרט, למה זה משנה את המודל של מכונת הטיורינג ולמה זה חשוב רק כשמודדים סיבוכיות זמן ולא בודקים כריעות. הרי אם פעולה בסיסית במכונת טיורינג עלולה לקחת אינסוף זמן בעולם האמיתי, זה חשוב גם לשאלות של כריעות. |
|
||||
|
||||
אני לא יודע על מה ולמה התעקשתם. אני יודע *בדיוק* על מה ולמה אני התעקשתי, הסברתי משהו שהוא פשוט (ממש פשוט) ונכון (ממש נכון), ניסחתי את זה בשש צורות שונות. נימקתי. הוכחתי. הדגמתי. הסברתי. חזרתי והסברתי. אתם התעקשתם, מסיבה שעד רגע זה לא ברורה לי, מנימוקים ששייכים לדיון אחר לגמרי, לתקן אותי. הייתי מציע לכם בפעם הבאה לנסות ולהבין את מה בדיוק אתם מתקנים לפני שתתקנו (ולגבי עצמי, הייתי מציע לעצמי לא לכתוב יותר שום דבר "מקורי" באייל1. נראה לי שגם אם אני אכתוב ש 3+2 יוצא 5, מישהו יקפוץ ו"יתקן" אותי תוך כדי ציטוטים מההרצאה האחרונה במאקרוכלכלה או בספרות השוואתית שהוא נכח בה). כתבתי שבשביל לבדוק כריעות צריך להניח שזמן הפעולה הוא סופי. אני מקווה (לא שעל סמך הדיון הזה יש לתקוה על מה להסתמך) שההבדל ברור, ושאני לא צריך לנמק אותו. למה זה רלוונטי לדיון, אתה שואל ברצינות? הרי, כמו שהסברתי, ללא הנחה הזאת, כל הדיון שלכם על הוספת והורדת ראשים הוא דיון מיותר, ומכונה עם שני ראשים זהה לכל דבר ועניין למכונה עם ראש אחד. --------------- 1 כן, כולל התגובה הזאת. וכן, אני יודע, אם חמישה אנשים אינטליגנטיים ובלתי תלויים לא מבינים משהו, הבעיה היא של המסביר ולא שלהם. |
|
||||
|
||||
ייתכן שחלק מהסיבה שבגללה לא מבינים את התגובות שלך היא שלא נעים לקרוא אותן. (הדיון על הורדת והוספת ראשים הוא מיותר בכל מקרה אם אנו עוסקים בכריעות. מה שאמרתי הוא שההבדל מעניין כאשר עוברים לעסוק בסיבוכיות.) |
|
||||
|
||||
אני מבקש בכל לשון של בקשה לעצור את התדרדרות רגע אחד לפני שעוברים להסרת ראשים. |
|
||||
|
||||
ממש לא יפה לכתוב כך על סמיילי. הדבר האחרון שאתה יכול להגיד זה שלא נעים לקרא אותו כי הוא כותב בשפה נקיה בלי הצטעצויות ובדיחות קרש אתה יכול שלא לאהוב את סגנון ההתדינות הפרטני שלו אבל את זה היתה חייב לגלות לפני הדיון ולא בסוף |
|
||||
|
||||
תגובה 428319 מקובלת עליך? |
|
||||
|
||||
כן. הטענה שלי היא ש"פעולה" הוא מושג מורכב שמסוגל להחביא בתוכו דברים שתלויים בגודל הקלט. למשל, כשאתה כופל שני מספרים אתה בדרך כלל רואה את זה בתור "פעולה בסיסית" שהיא יחידת הספירה הקטנה ביותר. למרות זאת, כפל של שני מספרים למעשה תלוי באורך הייצוג שלהם. אם אנחנו כותבים אלגוריתם שיכול לקבל כל שני מספרים, צריך להתחשב בכך שככל שהמספרים גדולים יותר, כך הכפל שלהם ייקח יותר זמן. איך זה מתקשר למכונות הטיורינג החד-ראשית והדו-ראשית? בכך שאם מציגים אלגוריתם כלשהו שמשתמש ביכולות של המכונה הדו-ראשית, הרי שמה שנראה לנו כמו "פעולה בסיסית" במכונה הדו-ראשית עשוי לקחת זמן *שתלוי בגודל הקלט* במכונה החד-ראשית. |
|
||||
|
||||
מעניין. אבל למעשה כשמדברים על "כפל" מדברים על כפל של X ביט או משהו כזה, לפחות מבחינה מימושית, ולכן מספר הפעולות עולה כשהקלט מתארך תגובה 193615. |
|
||||
|
||||
''מספר הפעולות עולה כשהקלט מתארך'' זה מה שאמרתי. |
|
||||
|
||||
ממש לא. כתבת שפעולה בסיסית תלויה באורך הקלט. לא שצריך יותר פעולות בסיסיות לטפל בקלט ארוך יותר. |
|
||||
|
||||
לא. כתבתי ש''פעולה'' (לא ''פעולה בסיסית'') היא מושג שיכול להחביא בתוכו פעולות בסיסיות יותר, ומכיוון שמספר הפעולות הזה עשוי לגדול עם אורך הקלט, ''פעולה'' באופן כללי יכולה להיות תלויה באורך הקלט. |
|
||||
|
||||
" כשאתה כופל שני מספרים אתה בדרך כלל רואה את זה בתור "פעולה בסיסית" שהיא יחידת הספירה הקטנה ביותר" ==> כפל היא פעולה בסיסית. "שככל שהמספרים גדולים יותר, כך הכפל שלהם ייקח יותר זמן." ==> כפל תלוי באורך הקלט. ומכאן - פעולות בסיסיות תלויות באורך הקלט. אבל מתוך התחשבות בשכ"ג בוא נפסיק עם זה. הרי גם אתה וגם סמיילי הסכמתם על תגובה 428319, אז על מה הויכוח, בעצם? |
|
||||
|
||||
זה בכלל לא מפריע לי, רק רציתי לדעת באיזו מידה אני חריג מבחינת הפהקת שהנושא הזה מעורר בי. תמשיכו. |
|
||||
|
||||
ניסיתי להראות שמה שאנחנו קוראים לו ''פעולה בסיסית'' בטעות - ולכן המרכאות - יכול להיות מורכב מדברים יותר בסיסיים מתחת לפני השטח. אבל אתה צודק - אפשר לעזוב את זה וגם לי לא ברור על מה הויכוח, ואני לא מתפלא ששכ''ג מפהק. |
|
||||
|
||||
היה פעם הו-הה גדול ממעבדי RISC אצלם היה סט קטן של פעולות בסיסיות, אבל כל אחת מאלה התבצעה במהירות גבוהה מאד. בחמש עשרה דקות התהילה שלהם, מעבדים אלה נחשבו למבשרי העתיד. היום, דומני, עתידם בעברם. בגלל כל השאלות האלה היה מי שטען ש MIPS הוא ר"ת של Meaningless Index of Performance of Systems. |
|
||||
|
||||
עתידם עמנו עדיין: מעבדים מודרניים הם למעשה ליבת RISC שמסמלצת מעבד וירטואלי. |
|
||||
|
||||
סליחה מראש על גסות הרוח: תמהני אם עוד מישהו בקהל מוצא את השאלות האלה לדבר המשעמם ביותר מאז "מלחמה ושלום". |
|
||||
|
||||
''מלחמה ושלום'' דווקא די מעניין כל עוד טולסטוי לא נגרר לדיונים על מהות ההיסטוריה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
האמת שדווקא קראתי עכשיו בעניין רב את כל הפתיל הזה. לא הבנתי כמעט כלום, אבל תמיד מצחיק לראות את סמיילי מתכתש עם אנשים חכמים שלא מבינים מה הוא רוצה. הקסם, כמובן, זה שמבחינה טכנית הוא תמיד צודק. |
|
||||
|
||||
לא כל מה שמשעמם הוא לא נכון. מעבדי risc כוחם הולך וגדל בימינו (ככל שאני מבין) ולדוגמא: מעבדי arm בניידים הם סוג של מעבדי risc וכן המעבדים בלוחות גרפיים הם סוג של מעבדי risc. המהירות הגדולה בחישובים פשוטים של מעבדים גרפיים מאפשרת להעזר בהם כאשר למהירות החישוב יש חשיבות גדולה , להלן שלוש דוגמאות: א. גרפיקה של משחקים, ב. כריה של מטבעות קריפטוגרפיים, ג. חישובים לצורך בניית תוכנות AI שמבוססות על סקירה של נתונים שכמותם "אסטרונומית". |
|
||||
|
||||
המעבדים הגרפיים שונים ממעבדי RISC: יש להם המון ליבות חלשות יחסית ולכן הם יכולים לחשב במהירות רבה יותר חישובים שאפשר לחלק לחלקים קטנים ובלתי תלויים. |
|
||||
|
||||
זה כן קינטור מיותר. גדי מבין טוב מאוד שמכונת טיורינג חד ראשית שקולה למכונה דו ראשית מבחינת כוח החישוב (מכונה אחת לא יכולה לחשב משהו שהשניה לא יכולה). להגיד בצורה פסקנית (כמעט דוגמטית) שכל מכונות הטיורינג שניתן להעלות על הדעת זה אותו הדבר *לכל דבר ועניין נקודה* זה כבר הגזמה מיותרת. המודל של מ"ט לא דטרמניסטית (למשל) הוא כן מודל מעניין בהקשר של דיון על סיבוכיות, למרות שניתן לסמלץ אותה באמצעות מ"ט דט'. |
|
||||
|
||||
אין לי ספק שגדי יודע את זה טוב ממני. מציק לי שהוא לא מסביר את זה לאלמוני שנראה שלא ממש הבין את זה. |
|
||||
|
||||
אגב, יש איזה מספר של ראשים שמעליו, למסמלץ מכונה עם מספר גדול עוד יותר של ראשים כבר לא עולה יותר מבחינת הסיכוכיות? |
|
||||
|
||||
זו שאלה מעניינת (טוב, לא *עד כדי כך* מעניינת) שעליה אין לי תשובה. הניחוש שלי: לא. |
|
||||
|
||||
הסיבה שזה נראה לי מעניין זה כי מכונה כזו יכולה להיות מודל חישובי פשוט-יחסית (בלי אריתמטיקה) שכן שקול בדיוק מבחינת הסיבוכיות להפשטה של מחשב מודרני. |
|
||||
|
||||
יש כבר מודל דומה - מודל ה-RAM, שמזכיר מחשב מודרני, עם רגיסטרים והכל. אפשר ללמוד משהו על כמה התיאורטיקנים של מדעי המחשב מתעניינים בו אפשר ללמוד מהפסקה שבה פרופ' עודד גולדרייך בוחר לפתוח את תת הפרק שעוסק במודל הזה בחוברת הקורס של "תורת החישוביות" בטכניון: "המוטיבציה להגדרה זו היא סכירת פיות "קטני-האמונה" הרגילים לזהות מחשב עם המודל של "גישה ישירה", אשר מכונת טיורינג הסדרתית היא לצנינים בעיניהם. מי שלא בא מרקע של מדעי המחשב המעשיים, ימצא את האפולוגטיקה בסעיף זה מיותרת, וטוב יעשה אם ידלג עליה". אני, אגב, מסכים. חישוביות הוא קורס מרתק, אבל יש בו תרגול אחד משעמם פחד - זה שבו מציגים את מודל ה-RAM. |
|
||||
|
||||
אני מכיר את המודל הזה ומסכים עם מה שאתה אומר ומצטט עליו. הוא מסובך מדי. אם רוצים גישה ישירה, צריך כתובות, ואם צריך כתובות, אז צריך מספר אינסופי של ערכים לכל תא בסרט, ואם יש מספר אינסופי כזה של ערכים אז פונקצית צעדים פשוטה לא מספיקה, צריך אריתמטיקה, ואתה מוצא את עצמך עם מודל שבינו לבין מודל תיאורטי פשוט ומופשט אין הרבה. התאכזבתי ושאלתי את עצמי "מה, אין מודל _פשוט_ ששקול לו מבחינת הסיבוכיות?" |
|
||||
|
||||
אוקיי, אבל אני לא חושב שזה מאכזב עד כדי כך. במכונת טיורינג משתמשים כדי למצוא את ההבדלים בין דברים שב-P ובין דברים שב-NP, למשל, לא כדי לראות איך אופטימיזציות יכולות לאפשר לנו לחשב את RSA יותר מהר. ניתוח סיבוכיות של אלגוריתמים שניתנים לפתרון יעיל ממילא מבוסס לרוב על בחירה של פעולה מסויימת בתור "הפעולה הבסיסית" שאותה סופרים, לא על ספירת הצעדים שמכונת טיורינג עושה. |
|
||||
|
||||
''אפשר ללמוד משהו...אפשר ללמוד''. אבוי. |
|
||||
|
||||
מי זה בכלל הגולדרייך הזה, אפילו את פרס ישראל הוא לא מקבל. |
|
||||
|
||||
הגיע הזמן לייבא מתמטיקאים וזמרות מהודו. |
|
||||
|
||||
הימניים (באוניברסיטת אריאל) הפכו את המחקר לכפוף פוליטיקה. לפי מה שהבנתי, הם פוסלים מחקר איכותי של מישהו רק משום שהוא ''שמאלני'' שמתנגד לאוניברסיטה בשטחים. מקווה שבג''ץ יעיף אותם (אם הבנתי את המצב). |
|
||||
|
||||
אני חושב שקצת התבלבלת, ה''ימניים'' פוסלים את הכבוד לפרופ' גולדרייך עצמו ולא את המחקר שלו. גולדרייך הוא זה שפוסל את המחקר של אונ' אריאל. |
|
||||
|
||||
עד עכשיו לא ראיתי עותק של העצומה עליה חתם גולדרייך וגם לא פרשנות אובייקטיבית לגבי העצומה. זה גורם לי לחשוב שההיתלות בעצומה היא סוג של רכילות כפי שנעשה לגבי מרעאנה (?) , אלא לגבי מרעאנה המידע על מה שאמרה היה גלוי ולכן פתוח לביקורת. כאן אפילו אין, לכאורה, פתח לביקורת הטענות נגד גולדרייך. לגבי המחקר שלו זה כנראה עניין ישן, ופרס ישראל לא מעלה או מוריד לגביו. מה שמטריד הוא צורת הסיכול שהופנתה נגדו בגלל עצומה בעלת משמעות שולית (בעיקר סוג של דיבור, לא משהו אופרטיבי, ובעיקר לא ברור מה הטיעונים בעצומה אולי הטיעונים ענייניים ). |
|
||||
|
||||
אין פה שום דבר סודי, וגולדרייך גם איננו מתנער מהדברים. פרס פרובינציאלי בישראל באמת איננו מעלה או מוריד מתרומתו של גולדרייך למדעי המחשב, שהיא משמעותית ברמה עולמית. הטיעונים בעצומות ובהתבטאויות של גולדרייך בהחלט ענייניים, הוא מביע בהם את דעתו הפוליטית. לו שאלו אותי, הייתי מאפשר לנבחר הציבור להחליט את מי ראוי לכבד ואת מי לא, גם משיקולים פוליטיים. אבל לא שואלים אותי, בית המשפט איננו מקבל שיקולים פוליטיים כנימוק לגיטימי, ואין לי כמעט ספק שבסופו של דבר יכפה על השר את הענקת הפרס. נראה שבסופו של דבר גולדרייך דווקא יהיה מרוצה, הוא יקבל את הפרס ללא הטקס וכך לא יצטרך ללחוץ את ידיהם של ''שני המנוולים הראשיים'', גלנט ונתניהו. |
|
||||
|
||||
„התבטאויותיו [...] הן צורמות, בוטות ועולבות בציבור שלם – אך אינן נוגעות במישרין לעשייה המקצועית שבגינה הוחלט להעניק לו את הפרס, ומשכך ובהיותן מוגנות על ידי חופש הביטוי אינן רלוונטיות להמלצת ועדת הפרס בעניינו״ |
|
||||
|
||||
דוגמה מצויינת. אני אומר שלו החליט שר החינוך שבשל התבטאויותיו של הרב אריאל לא ראוי להעניק לו את הפרס למרות הישגיו בתחום הספרות התורנית, היה מקום לאפשר לו לבטל את החלטת הוועדה. |
|
||||
|
||||
איפה העצומה ? אני לא מוכן לקבל פרשנות במקום הטקסט הגולמי עליו גולדרייך חתם. לא אופתע אם הטקסט עליו הוא חתם שונה מאוד מהפרשנות. זה שהטקסט הגולמי לא פורסם בשום מקום, ובמקום זאת מתפרסמות פרשנויות על מה שהוא אמר — נראה לי מטריד. גם לא ברור למי בדיוק כוונה העצומה, אם העצומה היא רטינה שמושמעת אל גוף חסר השפעה הרי אין שום חריגה מחופש הבעת דעה. |
|
||||
|
||||
לקח כמעט שנתיים עד שהוסרה הפסאדה של "מחזירים כדי לשקול שוב". |
|
||||
|
||||
אם המחקר ראוי לפרס, החוקר ראוי לפרס. ואמנם מן הסתם סביר להתנות הכרה והוקרה באי-חציית קווים פרסונליים מסויימים (נגיד, רצח או ריגול עבור מדינת אוייב) - אבל אתה ברצינות רוצה לטעון שחתימה על עצומה פוליטית קרובה לאיזשהו קו כזה? This is why we can't have nice things. (אני מאמין שגם ביקום היפותטי בו, נניח, שר חינוך ממר"צ היה מציע לפסול את מועמדתו של ישראל אומן לפרס בגלל התבטאויות פוליטיות - ואני אגב חושב שמשרד החינוך אז באמת היה בידי מר"צ - הייתי מגיב באותו אופן. ואתה?)
|
|
||||
|
||||
כן, אני חושב שסביר שמתן פרס בידי גורמים פוליטיים יושפע משיקולים פוליטיים, עם חופש פעולה רחב למעניק. ואם היה פוסל את אומן, זה היה אומר משהו על רמתו המדעית של אומן? כמו במקרה דנן, זה יעיד בעיקר על שר החינוך עצמו, ומי שישפוט אותו צריך להיות הציבור. יבחר בשר החינוך אחר, ייתן זה לאומן שני פרסים. |
|
||||
|
||||
קוראים לזה מקארתיזם. פרס על הישגים מדעיים לא אמור להיות פרס פוליטי, והזיהום של כל ממסד ממלכתי בפוליטיזציה הוא הוא המקארתיזם. |
|
||||
|
||||
או במילים אחרות, אם אני מבין נכון - אתה מתנגד לפרסים המסמנים הישג, ותומך בפרסים המסמנים מחנאות פוליטית? למה? נראה לי מובן מאליו שלכל הפחות לפרסים מהסוג השני אין שום ערך, ואילו לפרסים מהסוג הראשון יש ערך רב. אבל מה שמטריד הרבה יותר הוא אווירת הטרור שמצב עניינים כזה מייצר מטבעו: כל חוקר שהקריירה שלו חשובה לו (=כל חוקר), יאלץ לסתום את פיו ולא לשתף את מחשבותיו בשיח הציבורי (שאפילו עכשיו - עוד לפני שאסרת על החכמים לדבר - הוא כבר מוטה חזק לכיוון אדיוטיזם עמוק). והמדרון כאן חלקלק מהרגיל: אולי לא הדיעות האישיות, אלא נושא המחקר, יעצבן מישהו בהמשך? נשמע שעדיף לפרסם רק מחקרים שמסקנתם תנעם לפוליטרוק התורן. |
|
||||
|
||||
מה פתאום "כל חוקר"? חוקר עם הדעות הנכונות יוכל להביע אותן ללא חשש. |
|
||||
|
||||
אני כמובן מסכים איתך, ונראה לי ברור שקרנו של פרס ישראל תרד אם הממשלה תתייחס אליו כפי שגלנט מבקש לעשות. אני רק אומר שאם זה מה שבחרנו, זה מה שנקבל. אני לא חושב שזה ייצר ''אווירת טרור'', וספציפית לגבי פרס ישראל הוא בדרך כלל מוענק לאנשים שהישגיהם כבר מוכחים. לא חסרים פרסים מגופים אחרים ששוקלים שיקולים ענייניים. |
|
||||
|
||||
ספציפית לגבי פרס ישראל: אפילו עכשיו, רק בעקבות הפרסומים האחרונים, אני מנחש שפוסט-דוקטורנטים וחברי-סגל צעירים שנחשפו לסאגה האבסורדית הזו יהססו יותר לחתום על עצומות פוליטיות וכו' בהמשך כל הקריירה שלהם. |
|
||||
|
||||
אולי, מאחר והמונח 'פיסיקה יהודית' כבר נתפס על ידי ההיסטוריה, גלנט מנסה לייסד 'מתימטיקה יהודית' שמי שלא נכנס בין כתליה לא ראוי לתמיכה ותגמול מהמדינה? אכן, ממש עומד על כתפי ענקים, שר החינוך שלנו. |
|
||||
|
||||
[גם לעומר] צפריר הביא דוגמה טובה למעלה. תגובה 735544 הוועדה החליטה להעניק לרב אריאל את הפרס לספרות תורנית בשל הישגיו המקצועיים שאין חולק עליהם. השר החליט לאשר את החלטת הוועדה, הוגשה עתירה לבג"ץ נגד ההחלטה, אך השופטים דחו אותה ואריאל זכה בפרס. נניח ששר החינוך היה מחליט שבשל התבטאויותיו הפוגעניות כלפי להט"ב יש לבטל את החלטת הוועדה, האם לדעתך היה בית המשפט צריך לבטל את החלטת השר ולהעניק לרב אריאל את הפרס בכל זאת? |
|
||||
|
||||
אוקיי. התשובה שלי היא ''לא''. |
|
||||
|
||||
אני רוצה להוסיף עוד משהו. סגן הנשיא של המכון הישראלי לדמוקרטיה, פרופ' מרדכי קרמניצר, קובל על כך שבג"ץ לא ביטל את החלטת השר לאשר את מתן הפרס לאריאל. מקל וחומר, אני מניח שגם אתה וגם עומר מתנגדים לדעתו של קרמניצר, וסבורים שלא היה על בג"ץ להתערב. מה היתה דעתך לגבי מקרה שבו הוועדה עצמה היתה מחליטה שלא להעניק את הפרס לאריאל בשל ההתבטאויות שלו? כלומר, היתה אומרת בפירוש כי הישגיו ראויים, אבל משיקולים ערכיים היא איננה מעניקה לו את הפרס. האם במקרה כזה היית תומך בביטול החלטת הוועדה בידי השר? ולולא ביטל את ההחלטה, בביטול בידי בית המשפט? |
|
||||
|
||||
לא ראיתי אם קישרו לדיון 3641 דעתי לא השתנתה מאז. |
|
||||
|
||||
אני רואה שאתה מתנגד לשקילת שיקולים שאינם מקצועיים. מה ששאלתי את הפונז ואת עומר היה אם על בג''ץ לבטל את החלטת הוועדה במקרה התיאורטי שבו שקלה גם שיקולים ערכיים. |
|
||||
|
||||
אני לא יודע. לו היתה ועדה1 אומרת במפורש- מקצועית מגיע לו הפרס אבל לא ניתן לו אותו בגלל אופיו, מעלליו או אמירותיו, היה מקום לבית המשפט להתערב. אבל אני מתאר לעצמי שהוועדה לא תגיד דבר כזה גם במקרה התאורטי שלך שזו היתה העילה שלה לתת את הפרס לאחר. ______ 1 שהיא זרוע של השלטון, כמו הועדה של פרס ישראל ולא כמו פרס אקו"ם. |
|
||||
|
||||
כן, זה מה ששאלתי. תודה על תשובתך. |
|
||||
|
||||
הוועדה אמורה להיות גוף יותר ממלכתי ופחות פוליטי משר החינוך שגוזר קופון בייס ימני מכוער על גבו של פרופסור בעל שם עולמי. אחד הדברים המטרידים בשנים האחרונות זו החשיפה של שיעור קומתם של אלה שמגיעים לראש הפירמידה בצה"ל (גלנט כזכור היה כפסע מלהיות רמטכ"ל). בזה אחר זה אתה מגלה שהמערכת מעודדת ומעלה לראש הפירמידה אנשים כה עלובים, מרמת הערכים, דרך רמת הטמטום, הרפיסות הביצועית והניהולית1, שלא לדבר על יוזמה, מעוף, רטוריקה וכו'. גלנט, גנץ, אשכנזי, גם את יעלון הייתי זורק לקלחת למרות שהוא יותר פרווה להערכתי (ז"א בינוני ולא גרוע להחריד). ממש נפל אחר נפל. 1 שלפחות כאן ניתן היה לצפות ממישהו שניהל את הארגון הכי גדול במדינה בערך לקצת קישורים. |
|
||||
|
||||
מצד אחד גלנט, בניגוד ללא מעט גנרלים, לא פוחד להתלכלך בפוליטיקה ולהפוך לעסקן. מצד שני, הוא באמת עסקן חסר חוט שדרה. נקודה קטנה לטובת גלנט: עיריית ביתר עילית מעכבת כספים שאמורים להגיע למוסד (ישיבה) לחינוך מיוחד. „ראש העיר כבר אמר את זה לכולם, גם למחוז החרדי - אם אתה תעלה לעירייה מיליונים שהעירייה לא תוכל לעמוד בהם, אתה לא תהיה פה. מוסד שהוא חושב שבא לחיות על חשבון העירייה - גם אם חוקית חייבים לו, הוא לא יהיה״. בהמשך העיריה המשיכה להתעקש לא להעביר תקציבים ואף הפעילה נגד המוסד את משרד הפנים. „בשנה החולפת הודיע משרד החינוך כי הרישיון למוסד מבוטל, וכל תקציביו נפסקו. רק לאחר התערבות השר יואב גלנט ניתן חלק מהתקציבים. בכירים במשרד החינוך אמרו ל"הארץ" כי הם יודעים שנעשה למוסד עוול, אך אין באפשרותם לסייע, ואחת מהם אמרה למקורביה כי "פרוש מטפל בזה בעצמו ודואג שהתקציב לא יעבור״ (יש בקישור הזה עוד כמה דברים קטנים). |
|
||||
|
||||
תיקון: הפעילה את משרד החינוך (על ידי הגשת תלונה). |
|
||||
|
||||
לקרוא ליעלון ''בינוני'' זה לתת לו מחמאה שהוא אינו ראוי לה ואני משווה ומעלה גם את מופז. |
|
||||
|
||||
אחרי מות וכו' וכו', אבל גם רפול בשעתו לא עשה עלי רושם של מאור הגולה. |
|
||||
|
||||
אני חושב שאצל רפול זה הפוך, לטעמי הוא היה רמטכ''ל גרוע ופוליטיקאי לא רע. אבל אם כבר מדברים סרה במתים, אז אמנון ליפקין-שחק גם כן לא הצטיין בקריירה הפוליטית שלו. |
|
||||
|
||||
לליפקין-שחלק היתה קריירה פוליטית קצרה, אבל שים לב שהמפלגה שהקים ב-98 (שבראשה עמד איציק מרדכי) לאחר ביקורת קשה שהעלה מול נתניהו, אכן היתה שותפה להסרתו של האחרון מהשלטון - שתי ליגות מעל שלושה הרמטכ"לים שלא הצליחו לעשות זאת בשלוש (+) מערכות בחירות לאחרונה. בקריטריונים שלהם הוא בהחלט חניך מצטיין. |
|
||||
|
||||
גם אתה וגם הפונז אולי צודקים, ואני כנראה לא לגמרי מחובר לרוח הפתיל, אבל התייחסתי לפן האינטלקטואלי, לא לכישורים הפוליטיים. אולי זה רק אני, אבל היו כמה וכמה פעמים בהן שמעתי את רפול וחשבתי שהאיש פשוט טיפש. לצערי אני לא נזכר כרגע במשהו ספציפי. (ואגב, הכרתי את אחת מבנותיו והיא היתה ממש לא טיפשה) |
|
||||
|
||||
רפול לא היה מאור הגולה, אבל נראה לי שלמרות נמיכות קומתו היה לו פי עשר יותר עמוד שדרה מהלמך הגמלוני שמלווה אותנו בשנתיים האחרונות. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי את תשובתך. במקרה התיאורטי שבו הוועדה היתה פוסלת את הפרס לאריאל משיקולים ערכיים, האם היה על בג"ץ להתערב? |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שהרבה אנשים מגינים על הרעיון ש*שום* שיקול ערכי אינו ראוי. למשל, אם יגאל עמיר היה מתגלה בכלא כמתמטיקאי גאון (אל שתאל מה העיסוק בגימטריה עשה לתורת המספרים), הייתי מתנגד שיוענק לו פרס *ישראל* (אני לא בטוח לגבי פרס פילדס), וכך גם לגבי אודי אדיב בשעתו. הבעיה היא עם גודל יריעת הפסילה: במקום שהיא תהיה שמורה למקרי קיצון ממש (כמו תמיכה מפורשת ב BDS, למשל, אם כי בעיני גם זה לא רצוי), משתמשים בה בצורה שיש לה השלכות ציבוריות גרועות היותר, עד לרמה של סתימת פיות. אתה באמת רוצה לחיות בחברה בה אנשים נמנעים מהבעת דיעה פוליטית, כולל תמיכה בהסקת מסקנות מעשיות שנובעות מאותה דיעה? זאת, אולי, עוד חוליה בשרשרת המוכרת: נותנים לפוליטיקאים סמכות להתערב בשיקולים מקצועיים כדי לטפל במתי מעט של מקרים חריגים ביותר, ודי מהר הם עושים שימוש ציני בכוח שניתן להם תוך פרשנות נרחבת ביותר. בהחלט מדיף ריח של מקארתיזם, כפי שהפונז ציין. |
|
||||
|
||||
לא יודע אם יש הרבה, אבל ממש פה מעליך יש מישהו ששנינו מכבדים וחושב ככה. תגובה 735602 אם שיקול ערכי כלשהו בא בחשבון, אני מעדיף שישקול אותו מישהו שנבחר בידי הציבור ולא מומחה למתמטיקה. |
|
||||
|
||||
כמו כן, אשמח אם תתייחס לדוגמה ההיפותטית של הרב אריאל. לכולנו עוזרת התקת המבט אל מקרה בו אנו מתעבים את הדעות שעל השולחן או את נושאיהן. |
|
||||
|
||||
א. אני מתרשם מכך שאתה חושב ששיקוליו של גלנט בפסילה היו ערכיים. אפשר לסבור אחרת. ב. בגדול לוועדה אין מנדט כמעט לשיקולים פוליטיים (ערכיים ופוליטיים זה לא אותו דבר, ראה סעיף א) למיטב הבנתי, אבל כמו שאמר השוטה, סביר להניח שבמקרי קיצון כבר הוועדה היתה פוסלת מקרים טמאים במיוחד מהמלצה. בין השאר - וזה אולי לב הענין - לוועדה אין שום תמרוץ להכניס שיקולים פוליטיים למערכת השיקולים שלה, וייתכן מאד שיש בה בכלל אנשים מקצועיים ששיקולים כאלה רחוקים הן מעיניהם והן מיכולתם להעריך אותם. לכן הסיכוי שהוועדה תפעל משיקולים כאלה נמוך הרבה יותר מאשר של פוליטיקאי ציני שידרוך על מי שהוא רוצה בדרך כדי לקושש עוד קולות. |
|
||||
|
||||
א. אני דווקא חושב שאין מרחק רב בין "פוליטי" ו"ערכי" בהקשר דנן. השר לא ביקש לפסול את הפרס לגולדרייך בשל חברותו במפלגת העבודה, והעותרים נגד אריאל לא ביקשו לעשות כן בשל תמיכתו באיחוד הלאומי. ב. אתה חושב שלוועדה יש מקום לשיקולים ערכיים? אני חוזר ומפנה אותך לדוגמה ההיפותטית של הרב אריאל, בוא נשים רגע את גולדרייך בצד. |
|
||||
|
||||
אילו הוועדה הייתה מצהירה שזו הסיבה בגללה אריאל לא קיבל את הפרס - אז כן, כנראה היה מקום להתערבות. אבל אני מצטרף לאריק, ומתקשה לדמיין כזו סיטואציה מלבד במיקרי-קיצון בהם הייתי כנראה תומך בהחלטת הוועדה (תרחישי "היטלר מתגלה כגאון בספרות תורנית" וכדומה). ערבוב שיקולים פוליטים ("ערכיים" עאלק) בפרסים הישגיים זו טעות קטגורית, שנזקה מוחשי וברור. בפסילה מצהיר גלנט שהכרה בכיבוש הישראלי והתנגדות לו אינן עמדות לגיטמיות. אני מבין שגלנט ובוחריו לא שותפים לתפיסה הזו, אבל - עובדתית - ישראלים רבים כן חושבים כך, והאקט של גלנט הוא סתימת פיות בוטה. מדובר בהתנגדות למדיניות מסויימת, ולא במאבק נגד מדינת ישראל כפי שהליכוד בחוצפתו בוחר למסגר את הדברים. זה בפרס-ישראל ולא פרס ממשלת-המעבר-ברשות-בליכוד. זו העצומה המדוברת, וחתומים עליה ישראלים רבים נוספים (שאולי מצטערים על כך עכשיו, אני לא חושב שהם העלו על דעתם שבחתימתם הם פוסלים את עצמם מקבלת פרסים מקצועיים והוקרה לאומית). ואגב, למה בעצם להסתפק בפסילה על סמך שיקולים פוליטיים, ולא להפוך שיקולים כאלה לקריטריון המרכזי בבחירת הזוכה? אפשר לחסוך את כל הטרחה הכרוכה בהקמת ועדה, ומלכתחילה להעניק את פרס-ישראל במתמטיקה לפוקד מצטיין במרכז הליכוד (הוא ראוי, המספרים שלו מצויינים!). אם תצליח להתגבר על הטון הסרקסטי שלי וההגזמה הרטורית, אשמח לשמוע ממך תשובה לשאלה הזו. |
|
||||
|
||||
עזוב את היטלר, קח משהו קרוב יותר: נניח שהיו עולות נגד אריאל טענות דומות לאלו שנגד משי זהב, אחרי שהוסכם שהוא ראוי מבחינה מקצועית. אני שוב מזכיר שאין לי עניין בהגנה על ההחלטות של גלנט, אלא על עצם היות השר הגורם הקובע בנושאים ערכיים ולא ועדה וקצועית. |
|
||||
|
||||
הטענות שעלו נגד משי-זהב (אם הן נכונות) הופכות אותו לדומה יותר להיטלר מאשר לגולדרייך (למען הסר ספק: אני לא חושב שהוא דומה לאף אחד מהם). ייתכן שאני חי בבועה, אבל אני מקווה שיש קונצנזוס מאד-מאד רחב נגד "דפוס של ניצול-מיני ואונס שיטתי", והסכמה גורפת שתמריצים נגד התנהלות כזו הם חיוביים ורצויים. "סתימת פיות" של מי שהביטוי-העצמי שלו הוא אלימות ועושק היא סתימת-פיות רצויה. מי שחושב שזה תיאור שמתאים גם לההתנגדות לשליטה הישראלית באיו"ש, יכול באותה מידה להכריז על מלחמת אזרחים וזהו. בסיטואציה בה השר היה מבטל את מועמדותו של משי-זהב בעקבות ההאשמות שהועלו נגדו, היה מקום לדיון בנושא (אני לא לגמרי בטוח מה עמדתי, כנראה שהייתי תומך בביטול המועמדות). אבל במקרה המדובר, הדילמה אפילו לא מתעוררת. |
|
||||
|
||||
ומי שחושב ש"אלימות ועושק" הוא תיאור המתאים לשליטה הישראל באיו"ש? |
|
||||
|
||||
...צריך להתנגד לשליטה הישראלית באיו"ש? |
|
||||
|
||||
כן, השאלה אם ראוי שיסתום את פיו של מי שהביטוי-העצמי שלו הוא השליטה הישראלית ביו''ש. |
|
||||
|
||||
זה תלוי במה בדיוק הוא מאמין, לא? מה כאן שנוי במחלוקת? (אני מניח שבכל הדיון הזו אנחנו שמים בסוגריים את השאלה עד כמה האמונה שלו קורקטיבית עם המציאות.) אני, למשל, מאמין שבשליטה הישראלית ביו"ש יש מרכיב משמעותי של "אלימות ועושק", אבל אין לי שום כוונה לסתום את פיו של כל מי שתומך בה. לו הייתי מאמין שמדובר בפשע חד-משמעי ונטול הצדקה נגד האנושות שעומד בשורה אחת עם זוועות מלחמת העולם השנייה , אז (א) הייתי מאד טועה, (ב) הייתי מצטרף למחתרת במאבקה לסתום את פיו של מי שתומך בו. (ובינתיים איבדתי באת הקשר לדיון המקורי.) |
|
||||
|
||||
כתבת: "'סתימת פיות' של מי שהביטוי-העצמי שלו הוא אלימות ועושק היא סתימת-פיות רצויה." ולכן אני שואל אם על מי שחושב שהשליטה הישראלית ביו"ש היא אלימות ועושק לבקש לפסול את מתן פרס ישראל למי שתומך בה. |
|
||||
|
||||
ומקל וחומר למי שמשתתף בה, כדוד בארי [ויקיפדיה]. |
|
||||
|
||||
אני לא מבין למה אתה מתכוון. זו שאלה רטורית? אם לא, בתור מה אני אמור לענות לך מה מישהו שחושב X אמור לעשות בקשר ל-Y? עושה רושם שאתה מניח כאן הרבה הנחות שנראות לך מובנות מאליהן, אבל אני אפילו לא מצליח לנחש מה הן. |
|
||||
|
||||
לא רטורית. ההקשר של השאלה הזו היתה הצדקת לשלילת הפרס מאדם למרות הישגיו המקצועיים. להבנתי, כשהזכרת "סתימת פיות רצויה" התכוונת שמבחינת החשש מאפקט סתימת הפיות לגיטימי לשלול את מתן הפרס ממאן דהוא בשל דעותיו אם הדעות מבטאות תמיכה באלימות ועושק, ואין בעיה בכך שהשלילה תפגע ביכולת לבטא את הדעות הללו. אני כמובן מתייחס רק להיבט הזה ולא להיבטים אחרים שבשלילת הפרס. אז השאלה שלי מבקשת לברר את התחולה של ההגנה על סתימת הפיות במקרים שונים. האם לגיטימי שחבר הוועדה המתנגד להתנחלות יפסול מועמד התומך בה, ולא יחשוש מסתימת הפיות שכן הדעה מעודדת בעיניו אלימות ועושק ולכן ממילא הפסילה רצויה? האם לגיטימי שהשר יעשה כן? |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שאפשר (או רצוי) להגדיר באופן ברור-וחד מה לגטימי ומה לא. הרשיתי לעצמי להניח שישנם למשל מעשים שאי-הלגטימיות שלהם (במקום מסויים ובזמן מסויים, נגיד, בשנת 2021 במדינת ישראל) היא בקונצנזוס, וסנקציות עליהם מכל סוג הן לא מאד מעניינות. אני חושב שאולי המיוחס למשי-זהב נופל בקטגוריה הזו, ואם כך (בהנחה שהמעשים המיוחסים לו אכן נעשו וכו') - אז פסילה היפותטית של מועמדותו לפרס ישראל כנראה לא הייתה מטרידה אותי במיוחד. אולי אני טועה ומנותק, והמעשים המיוחסים לו אינם חריגה קונצנזוסיאלית מהלגטימיות. במקרה (מצער) זה, הייתי מתנגד גם לפסילה היפותטית של מועמדותו לפרס ישראל (ובמקביל, הייתי גם מתנגד ללגיטמיות שנותן חלק מהציבור לאונס ואלימות). השאלה כמה פלורליסטית ישראל צריכה להיות, השאלה כמה סבלנות ראוי לגלוי לדיעות\מעשים שחורגים בהרבה מהנורמה, והשאלה מתי קמפיינים של לגטימציה\דה-לגטימציה הם בעצמם לגיטימיים או לא - הן שאלות קשות ורחבות בהרבה מהנושא הספציפי כאן (ואין לי לגביהן דיעה מגובשת במיוחד). הנקודה שלי פשוטה בהרבה: אני מתנגד לסנקציות נגד דיעות ומעשים שהקונצנזוס סביב אי-הלגיטימציה שלהם אינו מובהק, וטוען שמדובר בסתימת-פיות שהיא בעצמה לא לגטימית. כמובן שכל המסגרת שאני מתאר כאן נשברת כאשר לוקחים אותה לקצה: היא מתארת את חוקי המשחק שאני רוצה ומוכן לשחק אבל כאשר חוצים גבולות מסויימים (וכל אחד מן הסתם מציב אותם במקומות שונים) הכלים נשברים. כאשר אתה כותב על "תמיכה באלימות ועושק" בהקשר של איו"ש - על מה אתה שואל? מה אמור לדעתי לעשות מישהו שחושב שישראל מבצעת רצח-עם באיו"ש? הוא צריך להפסיק להטריד את עצמו בזוטות כמו פרס-ישראל, ולהצטרף למחתרת (אבל הרבה לפני זה, הוא צריך להתיישר עם המציאות). |
|
||||
|
||||
שתי הפרוטות שלי: אני חושב שפרס מסוג "פרס ישראל" הוא דבר קצת מוזר מלכתחילה. (1) הוא סוג של הוקרה מטעם המדינה, להצטיינות בתחום אינטלקטואלי (במקרה שלנו), אבל הוקרה אישית לאדם ולא למאמר שכתב או אפילו לתחום המחקר שייסד. (2) הוא מטבעו לא עד הסוף אובייקטיבי. אני חושב שאפשר היה לישראל להסתדר גם בלי פרס ישראל. משהוא קיים, ובגלל שכאמור הוא הוקרה לאדם והצבעה עליו כדגול, אני חושב שבהחלט צריך לשקול גם שיקולים ערכיים. ממילא, אני מקווה שלכל פרס ישראל נתון יש כמה וכמה מועמדים ראויים מקצועית, ומי שהוא בעייתי ערכית, אפשר למצוא מישהו טוב ערכית שאינו בלתי-ראוי מקצועית. (ואם לא, אם יש מעט מדי ראויים בתחום נתון בשנה נתונה, כדאי לדלל ולדלג.) שכ"ג אמר שראוי לפסול משיקולים ערכיים מקרי קצה של נבלים ערכיים; אני חושב שזה לא מספיק1, שבין כמה מועמדים ראויים מבחינת תרומתם האינטלקואלית/אמנותית/ספורטיבית/כו', ראוי לתת משקל נכבד לערכים. אם לרדד את זה למספרים (חסרי משמעות אמיתית, רק לחדד את הטענה שלי), אם ראובן הוא 99 מקצועית ו-7 ערכית, ואילו שמעון הוא 95 ו-10 בהתאמה, יש להעדיף את שמעון. (למה בחרתי בסולם של עשר לערכים ושל מאה למקצועי? אני מניח שכל מי שבכלל שוקלים הוא שפיץ בתחומו המקצועי, ואילו "סולם הערכים" הוא הרבה יותר אמורפי, ואנחנו שופטים בו את המועמדים בקנה מידה של אחד האדם.) ולכן, אני חושב שלא היה טוב לתת את פרס ישראל לרב אריאל. הייתי רוצה שכבר הוועדה תעדיף מישהו אחר. הייתי רוצה לחזק את ידי הועדה לשקול שיקולים ערכיים. אם הועדה בכל זאת החליטה עליו, האם ראוי שהשר יוכל לפסול? בג"צ? אין לי תשובה נחרצת. תשובה לא נחרצת: השר לא, בימינו, כי הוא יותר מועד לפוליטיקה "קטנה", וכבר הסמכנו את הועדה לשקול את הערכים. בג"צ כן, אם הוא מכריע שהועדה נהגה באי-סבירות קיצונית מבחינת השיקולים הערכיים. אני לא משוכנע שאני יכול להחיל את זה רטרואקטיבית על בג"צ הרב אריאל, כי אם הבנתי נכון מהפתיל כאן הועדה לא התיימרה לשקול שיקולים ערכיים. מה עם גולדרייך? כצפוי, אני בכלל לא חושב שהוא עשה משהו רע ערכית, ההפך. אבל ברור לי שלשיטתי, פוחתים מאוד סיכוייו וסיכויי דומיו לקבל את פרס ישראל, אם הפוליטיקאים ידאגו לועדות שדומות ערכית לציבור הרחב. מילא; אני לא חושב שפרס ישראל הוא מניע חזק להצטיינות אקדמית, ואני מקווה שהוא לא מרתיע חזק להבעת דעה פוליטית/ערכית. ומה אם זה מדרון חלקלק לאיום אמיתי על קריירות? אני לא חושב שזה חלקלק, אבל תגידו לי מה השלב הבא במדרון למטה מפרס ישראל, ונדבר. 1 ממילא הנבלים הערכיים המובהקים היו כבר צריכים להיזרק על-ידי המוסדות שבהם הם פועלים, ואז כנראה הם לא היו מגיעים לגדולה. נכון, ייתכן שמישהו יהפוך לנבל או יתגלה ככזה אחרי שהוא כבר הגיע לגדולה מקצועית. |
|
||||
|
||||
מסכים כמעט עם כל מה שכתבת, אבל חולק כמובן על אחד מעיקרי דבריך: אני רוצה שנבחר הציבור יכריע בשיקולים הערכיים, ולא אנשי המקצוע המתמחים בספרות התורנית, במתמטיקה או במשפטים. בחרנו בו ולא בד"ר חנה קטן. אולי היה טוב יותר לו הכריעה ועדה של הכנסת. אני בהחלט שותף להסתייגויות שלך מטיעון האפקט המצנן, ומזמין את שכ"ג ועומר להתכתש איתך בנושא. |
|
||||
|
||||
ווהבנת נכון, הוועדה לא שקלה שיקולים ערכיים בנושא זה וההתבטאויות לא הובאו בפניה. למעשה, זה היה בדיוק לוז העתירה: העותרים דרשו ששר החינוך יחזיר את הדיון לוועדה כי שתשקול את השיקולים הערכיים כשכל התשתית העובדתית מונחת בפניה. השופטים קבעו כי ההתבטאויות אינן רלוונטיות ולכן לא היה צורך להביאן מלכתחילה ולא נפל פגם טכני בסדרי עבודת הוועדה. השופטים, אגב, בהחלט תמכו בטיעון האפקט המצנן. |
|
||||
|
||||
נבחר הציבור מייצג את הצד הפוליטי שלו, לא את ערכי המדינה - המדינה איננה גלנט או מירי רגב. |
|
||||
|
||||
ההפרדה בין ''פוליטי'' ו''ערכי'' היא מלאכותית, אבל כדי להגדיל את הייצוגיות עוד יותר הצעתי לעיל שההחלטה הסופית תאושר על ידי ועדה של הכנסת. |
|
||||
|
||||
היא לא מלאכותית כלל. צד פוליטי, בעיקר בישראל היום, מייצג ערכים צרים ומגזריים ולא ערכים שמקובלים על שאר או אפילו על רוב הציבור. מה שאומר שהעקרון צריך להיות בכיוון ההפוך - בפרסים על הישגים מקצועיים, להתרחק כמו מאש משיקולים פוליטיים. ככתוב במאמר: "בסופו של יום, המהלך אותו מקדם השר גלנט הוא עוד חוליה בשרשרת הלא קצרה של מהלכים שמבקשים לצייר אנשים שמתנגדים למדיניות הממשלה כאנשים שמתנגדים למדינה. היא מבקשת לסמן את אותם מתנגדים לא כבעלי דעות לגיטימיות במסגרת מחלוקת פוליטית, אלא כאויבים או בוגדים שיש להוקיעם ולהוציאם מחוץ למחנה. הטענה הקבועה שמושמעת בעניין זה היא כי פרופ' גולדרייך ושכמותו נהנים מחופש הביטוי (אלא אם כן הם מרהיבים עוז וקוראים לחרם על השטחים כמובן), אבל שלאף אדם אין זכות לפרס מטעם המדינה, בטח לא כאשר הוא מבקש לפגוע בה. טיעון זה, שמירי רגב קידמה בזמנו תחת הכותרת "חופש המימון", הוא מתעתע. על פניו יש בו מן ההיגיון: מדוע מדינה צריכה לתמוך אקטיבית במי שיוצא נגדה ומבקר את המדיניות שלה? התשובה היא שהמדינה אינה רק גלנט או מירי רגב. המדינה ותקציבה הם של כל אזרחיה, גם אלה המתנגדים למדיניות של הממשלה הספציפית." |
|
||||
|
||||
למה אתה חושב שגינקולוגית דתיה שמרנית מייצגת את ערכי הציבור יותר טוב ממי שנבחר בידי הציבור? |
|
||||
|
||||
הד''ר חנה קטן, חברת הוועדה שהעניקה את הפרס לרב אריאל. |
|
||||
|
||||
האם אתה גם חושב שלפני שספורואי ישראלי מצטיין שמייצג את ישראל באולימפיאדה מקבל מדליה, כדאי לכנס וועדה פוליטית שתחליט אם דעותיו נכונות מספיק כדי לעמוד על הפודיום? |
|
||||
|
||||
לא, למה שאחשוב ככה? זה הישג אובייקטיבי. |
|
||||
|
||||
גם ההישגים של פרופ' גולדרייך אובייקטיביים. |
|
||||
|
||||
נכון, אבל אלו שהחליטו להעניק לו את הפרס או לשלול ממנו הם בני אדם ולא מערכת מדידה ממוחשבת. |
|
||||
|
||||
זה לא משנה, והרי גם כעת אין ספק בהישגיו המקצועיים של גולדרייך,נראה שבני האדם תמימי דעים בענין הזה. |
|
||||
|
||||
השתתפות במשלחת לאולימפיאדה, יותר מתאים. למה שספורטאי שמתבטא נגד הממשלה יזכה לתמיכה מהמדינה וייצג אותה בחו"ל? נזכרתי באיום של מירי רגב על ברקוביץ' |
|
||||
|
||||
ומהצד השני, האם אתה חושב שישראל צריכה לשלוח ספורטאי מצטיין לייצג אותה באולימפיאדה אם הוא תומך בדעות קיצוניות (נגיד, אם הוא מביע תמיכה פומבית בזכותם של בוגרים לאנוס ילדים, או אם הוא תומך ברצח עם)? |
|
||||
|
||||
פרופ' גולדרייך לא תומך בדעות קיצוניות, אם נשאל - סביר שכמחצית מהישראלים יתמכו בדעותיו, כמו שגם ירדן רמז בתשובתו. |
|
||||
|
||||
השאלה אם הטיעון שלך הוא: "לא ראוי לפסול זוכה בפרס ישראל בגלל דעותיו" או "הדעות של פרופ' גולדרייך אינן קיצוניות מספיק על מנת שיזכו אותו בפסילה". אם זה השני לא נראה לי שיש לך מחלוקת עם ידידיה (וגם אם כן, הדיון ביניכם צריך להיות על מתי דעות הן קיצונית מספיק ומי מחליט על זה, ולא על עצם רעיון הפסילה). |
|
||||
|
||||
יש בעייה עם הטיעון חסר ההיררכיה הזה, כי הוא שם דברים שונים מאד על אותה רמה ובזה מעוור את עיני הקוראים. כמו שאמרו כאן רבים - הדעות לא אמורות להיות שיקול בעיקרון. אבל מאחר והחיים הם לא מתימטיקה, וודאי שנמצא דעות - שלא לומר מעשים - מספיק קיצוניים שאמורים למנוע מלהמליץ על אדם לפרס לאומי. אבל עצם זה שאתה משווה עמדה פוליטית מתונה - אבל לא מהמחנה השולט - לאונס או רצח עם, מראה על בעייה אצלך (או במי ששטף את מוח הציבור עד כדי כך) ולא על בעייה בשיטת הבחירה. רוצה לומר - ברגע שהפוסלים הביאו אנשים לדון בנושא באמצעות ההשוואה הזו, הם כבר ניצחו ומטרתם הושגה. אתה משתתף בחגיגת הדה-לגיטימציה לדעות פוליטיות לא-ימניות והשוואתן לתמיכה ברצח עם. הידד. |
|
||||
|
||||
אני לא משתתף בשום חגיגה. אני מנסה להבין את העיקרון בשביל להוביל את הדיון למקום יותר פרודוקטיבי. אני חושב שברגע שהעקרון הובן על ידי כל המתדינים אפשר לדון על הפרטים. אם גם אתה מסכים שיש דעות קיצוניות מספיק על מנת לפסול אדם מלקבל את פרס ישראל, וידידיה מסכים שזה לא המקרה של גולדרייך, אז, למיטב הבנתי, הדיון ביניכם צריך להתמקד על מי השאלה "איזה גוף יקבע שדעה X קיצונית?", משום שעל השאר אתם מסכימים. שמחתי לעזור. |
|
||||
|
||||
יפה, הגענו לפתרון האהוב על פוליטיקאים - להקים עוד וועדה. אני מציע יותר פרודוקטיבי מזה (טוב, זה לא קשה): מה שלא פלילי לא קיצוני במקרה הזה. ז"א שב-99.9 אחוז מהמקרים אין פה בכלל בעייה, כמו גם במקרה גולדרייך, ואידך זיל גמור. |
|
||||
|
||||
אתה מתכוון לאסור על קבלת הפרס על מי שעבר עבירה פלילית או על מי שתומך בדעות שמימושן הוא עבירה פלילית? |
|
||||
|
||||
אני מתכוון לא לאסור על אף אחד, ובמקרים תיאורטיים קיצוניים לסמוך על הוועדה שתשקול כראוי. |
|
||||
|
||||
בקיצור, צריך לבחור ועדה שאפשר לסמוך על המלצותיה, כלומר הועדה תורכב מחברי מרכז הליכוד ובלצ''ג. |
|
||||
|
||||
למה אתה סומך על הוועדה? שכחת שהיא מונתה בידי השר? |
|
||||
|
||||
זה שהיא מונתה על ידי השר לא אומר שהיא חבורה של בובות ואומרי הן. לחברי הוועדה כמעט ואין, אם בכלל, תמרוץ להטייה פוליטית, יתירה מזו - לפי התקנון שמות השופטים חסויים, והם אף חותמים על "הסדר ניגוד עניינים" שאמור להקטין את הסיכוי ששיקולים אישיים זרים יתערבו בעבודתם. בקיצור - יחס הרווח/הפסד להטייה לגבי 4 חברי וועדה כאלה קטן הרבה יותר מיחס הרווח/הפסד של פוליטיקאי ציני אחד שלא מעניין אותו כלום חוץ מהאהדה אליו אצל הבייס. למשל, אפשר היה לחשוב שבוועדה בתחום כזה ישבו פרופסורים למתימטיקה או מדעי המחשב - הרבה יותר חשוב להם שהקולגות שלהם יסתכלו עליהם בעין יפה מאשר למצוא חן בעיני השר שיתחלף עוד חצי שנה. |
|
||||
|
||||
יש להם תמריץ להטייה אידיאולוגית: הדעות שלהם. אתה שוב חוזר לפרס במתמטיקה, ואני מתעקש להחזיר אותך לפרס בספרות תורנית. האם ברור לך שייתכן שחברי ועדת הפרס לספרות תורנית, שהם מומחים לספרות תורנית בעצמם, עשויים להיות שמרנים מהציבור ולשפוט לקולא מי שיתחייס בשלילה ללהט"בים? |
|
||||
|
||||
נו, דעות זה תמריץ חלש ליד שאר התמריצים שציינתי. וליד הדעות יש גם יושרה אישית ומקצועית - לו הייתי בוועדה ששוקלת את פרופ' אומן, דעותיו הפוליטיות המנוגדות לשלי לא היו מזיזות ולו כזית את שיקוליי המקצועיים. ואני חוזר לפרס במתימטיקה כי הוא שורש הדיון כאן, וגם כי קל מאד להפריד בו בין השיקול המקצועי לשיקולים פוליטיים אחרים. |
|
||||
|
||||
אני חושב שדעות הן תמריץ חזק מאוד. לאומן דעה שונה משלך אבל הוא לא אמר שום דבר שממש מרתיח אותך. |
|
||||
|
||||
ובכל מקרה, זה איננו עיקר העניין מבחינתי. אנחנו חוזרים על עצמנו אז אעצור כאן. |
|
||||
|
||||
דעות הן רק עוד תמריץ. כמו שהראיתי, יש כמה אחרים, שלפחות שניים מהם יכולים לשפר או לפגוע ישירות בקריירה של המחליט, ולכן עדיף שזה שהן לא קיימות עבורו יחליט (ולא הפוליטיקאי - בראש הממשלה שלך יש דוגמת דגל לאדם שדעותיו אף פעם לא מנעו ממנו מלבצע את המעשה הלא נכון). מאיפה אתה יודע אם אמר או לא? הנקודה היא שזה לא משנה. לצורך הענין, גם אם מתמטיקאי לא היה חובב להט"בים לא הייתי חושב שצריך לשלול ממנו את הפרס. |
|
||||
|
||||
יש איזה תחום או שאלה שאתה חושב שראוי לתת לפוליטיקאים להכריע בהם? |
|
||||
|
||||
בוודאי - מתי לצאת למלחמה ולעשות תקציב מדינה, למשל. מה השאלה? |
|
||||
|
||||
למשל להחליט שמערכת החינוך פועלת היטב (היא לא), נפתחת בזמן ולא משאירה מאות אלפי תלמידים בבית סתם, ושוב - מה השאלה? |
|
||||
|
||||
אתה חושב שההכרעה הסופית כאן צריכה להיות בידי שר החינוך ולא בידי אנשי המקצוע? |
|
||||
|
||||
אני לא מבין את השאלות האלה. יש בשלטון דרג מקצועי, ויש דרג פוליטי. השר מתווה מדיניות והדרג המקצועי צריך לבצע אותה. הדרג המקצועי מכין תכניות מגירה, והשר מחליט אילו מהן ליישם, וצריך לדאוג להעביר אותן בממשלה (להלחם עם האוצר על תקציבים). מי שקובע את סדר העדיפויות הם השרים. שר התחבורה, לדוגמה, צריך להחליט אילו תכניות תחבורתיות, רפורמות, רגולציות וכו' הוא רוצה לקדם. כשהתוכנית יורדת לביצוע השר לא עוסק בה אלא אם היא נתקלת בבעיות בין משרדיות. אם השר החליט שמחלקים פרס הוא לא אמור לקבוע את זהות הזוכה בפרס, אפילו לא את הקריטריה. כמו שאם הוא החליט שיוצאים למכרז על קרונות לרכבת הוא לא אמור לקבוע את הקריטריה לזכיה בו. |
|
||||
|
||||
אז אולי אשאל בצורה אחרת. האם תוכל לתת לי דוגמה להחלטה העומדת בפני שר החינוך, שאתה צופה לגביה הכרעות שונות אם שר החינוך הוא ממרצ או שהוא מש"ס, וזה בסדר בעיניך? |
|
||||
|
||||
בוודאי, הרבה החלטות. שר חינוך ממרץ יכול להפעיל תכניות מגירה לחיזוק לימודי אזרחות, שר חינוך מש"ס לחיזוק לימודי תורה, חגי ישראל וכו'. שר גם יכול לעשות מהפכות במשרדו- לדוגמה חיים רמון עם חוק ביטוח בריאות ממלכתי [ויקיפדיה]. יש כל הזמן וועדות שמגישות המלצות, והממשלה מחליטה אם לקדם אותן. יש גם תכניות שהממשלה מאשרת, אבל אם השר לא מקדם אותן הן לא זזות. תשווה בין פרוייקט עיר הבה"דים (אושר בממשלה 2007, מכרז מקדים פורסם ב 2008, זוכה במכרז הוכרז ב 2012, העבודות הסתיימו ב 2015) ופרוייקט הרכבת לאילת (שאושר בממשלה ב 2012, תכנית לקטע הראשון הופקדה ב 2020, עדיין לא פורסם מכרז כלשהו) |
|
||||
|
||||
אתה בסדר עם זה ששר מש"ס יחליט להוסיף שיעורי יהדות על חשבון שיעורי הביולוגיה? |
|
||||
|
||||
אני מתייחס בכוונה לדברים שנמצאים במחלוקת אידיאולוגית. מעט מאוד אנשים הולכים להצביע כשמה שמטריד אותם זו עיר הבה''דים. |
|
||||
|
||||
אני לא בסדר עם זה, אבל זו רק דעתי. אני חושב ששר לא רשאי להתערב ישירות בתכנית הלימודים, אבל אם הוא יקדם תכנית שבסופו של דבר תגרום להוספת שיעורי יהדות על חשבון שיעורי הביולוגיה- זאת העבודה שלו, זאת סמכותו וזאת אחריותו. את זה שאני בסדר או לא בסדר עם זה אני יכול להגיד רק בצומת, בקלפי, או בבג''ץ. |
|
||||
|
||||
מה זה בדיוק "יקדם תוכנית שבסופו של דבר תגרום"? |
|
||||
|
||||
אנא ערף? תכנית לחיזוק המסורת. |
|
||||
|
||||
סליחה, אני באמת לא מבין את תגובתך. השר רוצה שבבתי הספר הממלכתיים ילמדו יותר שעות של לימודי יהדות ופחות שעות של לימודי ביולוגיה, הוא יכול לעשות את זה? איך? אתה עונה באופן מעורפל מאוד. אני אומר: כן, לגיטימי שהשר יורה שמעתה ילמדו שעה אחת פחות של ביולוגיה ושעה אחת יותר של תלמוד. אתה אומר שאסור לו להתערב ישירות בתוכנית הלימודים, אבל הוא יכול לקדם "תוכנית לחיזוק המסורת", ש"בסופו של דבר תגרום להוספת שיעורי יהדות על חשבון הביולוגיה". אני מבקש שתסביר באופן ברור יותר איך הוא יכול לקדם את זה, מה מותר לו לעשות כדי לממש את תוכניתו. |
|
||||
|
||||
כמו שמקדמים כל תכנית אחרת. כמו שבנט קידם את תכנית ה 5 יחידות במתמטיקה שמן הסתם הוסיפה שעות במתמטיקה והורידה שעות אחרות. כשם ששר התחבורה לא אומר איך וכמה גשרים לבנות במסילה לירושלים גם שר החינוך לא קובע כמה שעות יהיו בכל מקצוע. |
|
||||
|
||||
השר קובע יעדים והדרג המקצועי מכין תכנית להשיג את היעדים האלה. השר לא בונה את התכנית- זו המומחיות של הדרג המקצועי. הוא רק מתווה את היעדים שהוא רוצה להשיג: יותר זהות יהודית, יותר בעלי תעודת בגרות עם 5 יחידות במתמטיקה, רכבת מהירה לירושלים, העלאת אחוז הפקת החשמל מאנרגיות מתחדשות. אחר כך השר צריך להעביר את התכנית על כל העלויות שלה- תקציב, פגיעה בסביבה, יחסי חוץ וכו' לאישור הממשלה. מכאן צריך להיות ברור שזה לא מתפקידו של ראש הממשלה לקבוע כמה צוללות צה"ל צריך. |
|
||||
|
||||
אני חוזר ומבקש ממך לפרט. האם הוא יכול להורות: תכינו לי תוכנית שתחזק מאוד את היהדות על חשבון הביולוגיה? |
|
||||
|
||||
ומה באשר ליעדים: תלמידי הממלכתי ידעו לפרש את התלמוד כולל תוספות וראשונים? יעשו חמש יחידות בתלמוד? אין צורך שידעו על האבולוציה? לא ייבחנו בבגרות על האבולוציה? |
|
||||
|
||||
לגיטימי שהשר יורה על תכנית שמטרתה הנחלת התלמוד לתלמידים, כולל 5 יחידות בתלמוד, כולל לימודי חובה לבגרות. גריעת נושאים מתכנית הלימודים אינה יעד לגיטימי בפני עצמו. |
|
||||
|
||||
כלומר, השר יכול רק להוסיף תכנים ולא להוריד? מסכנים התלמידים. |
|
||||
|
||||
כמו שאמרתי- השר מציב יעדים. גם הפחתת עומס הלימודים העיוניים יכולה להיות יעד... |
|
||||
|
||||
והפחתת עומס הלימודים העיוניים תוך שמירה על הרמה בכל הנושאים חוץ מביולוגיה? |
|
||||
|
||||
סליחה, לא התכוונתי לסבך. אנסה להסביר בדרך אחרת. נתת לי מתווה כללי שבו השר יכול לקדם תחומי דעת וחינוך שהוא רוצה בקידומם. אפשר לדון על הפרטים, אבל נניח לזאת כך בינתיים. עכשיו אני מנסה להבין באיזו דרך יכול השר להחליש או לבטל תוכניות לימוד. אולי ייקל להבין אם במקום הביולוגיה נחזור לתלמוד. נניח שהשר הצליח בקידום תוכניתו, כל תלמידי הממלכתי לומדים גם חמש יחידות תלמוד עם ראשונים ואחרונים, על דרך "לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא". זעקתם מגיעה השמיימה, הוריהם מצביעים בהמוניהם למפלגת "שריפת התלמוד", ונציג המפלגה מתמנה בשעטו"מ לתפקיד שר החינוך במקום השר הקודם. איך הוא יכול לממש את האג'נדה של שולחיו, ולבטל את לימודי התלמוד? |
|
||||
|
||||
הנה קיבלנו תשובה מהעיתון "גלנט ואדרי אינם מקדמים את הרפורמה שהציע הדרג המקצועי במשרדם. במקום זאת, הם שוקלים באחרונה ליישם תוכנית למתן אוטונומיה למנהלים באופן צר, מבלי לבצע שינויים אחרים במערכת החינוך ...גלנט ואדרי שוקלים מהלכים נוספים, שלא הופיעו בהמלצות גורמי המקצוע. למשל, מתן אפשרות למנהלים לקצץ או לבטל חלק משעות הלימוד במקצועות מסוימים, ואפשרות לשנות כ-40% מכל תוכנית לימוד. גורמי המקצוע במשרד הציעו להעניק למורים וגם למנהלים גמישות בנושא, אך לא באופן קיצוני שיביא לביטול מקצועות." |
|
||||
|
||||
זאת אומרת, השר יכול להחליט שתלמוד או ביולוגיה יהיו מקצועות בחירה? שלימוד הלכה במסגרת לימודי התלמוד או לימוד אבולוציה במסגרת לימודי הביולוגיה יהיו נתונים לבחירה? חוץ מזה, אשמח לשמוע את דעתי לגבי נושא שעוד לא גיבשתי בו לגמרי את דעתי, מדיניות אכיפה. הכנסת העבירה חוק להפללת צרכני זנות. השר לביטחון פנים אוחנה התנגד לחוק וביקש לכל הפחות לדחות את יישומו, בעיקר בשל התנגדות מקהילות הטרנסים. בפועל, דיווחים מראים שאכן האכיפה מועטה ביותר. האם לדעתך רשאי השר לקבוע את מדיניות האכיפה? שים לב שהדבר עלול לרוקן מתוכן את החוק שקיבלה הכנסת. |
|
||||
|
||||
אכן, בידי הממשלה הכח של האכיפה. הכנסת מחוקקת חוקים כלליים, ומה שקובע בשטח הן התקנות והצווים שהממשלה מוציאה מכח אותם חוקים חקיקת משנה [ויקיפדיה]. בעניינים פליליים זה יותר בעייתי כי החקיקה הראשית אמורה בעצמה לקבוע בשטח, אבל עדיין לשר, למפכ"ל ואפילו למפקדי המשטרה יש את הסמכות להפעיל את שיקול דעתם באכיפה. אפילו קצין המשטרה הזוטר מחליט בעצמו אם להחזיר לך את רשיון הנהיגה שנלקח ממך בגלל עבירה מסוכנת. אני חושב ששיקול דעת באכיפה הוא חיובי מאוד. לפני כמה חדשים קיבלתי מכתב מרשות ניירות ערך, שמודיע לי שלמרות שהחברה נדרשת לרמה מסויימת של ביטוח בתקנות, בגלל נסיבות מיוחדות1 הרשות לא תאכוף בשנה הקרובה אי עמידה בדרישות הביטוח בתנאים מסויימים, ובעצם הרשתה לי להפחית את סכום הביטוח של החברה בחצי בלי צו ובלי תקנה. __________ 1 תעריפי הביטוח התייקרו מאוד, ונשמעה מחאה מצד החברות. יש רפורמה של התקנות ואפילו של החוק הראשי בדרך, אבל זה לוקח זמן. |
|
||||
|
||||
(עדיין מחכה לתשובתך בנושא הראשון) אז פה אני קצת אמביוולנטי. הכנסת הביעה בחוק את דעתה באופן מפורש, והחלטת השר ממש מבטלת את החוק, זה לא שיקול דעת נקודתי. |
|
||||
|
||||
יכול? כן. זה יכניס אותו לתקל עם הצוות המקצועי של המשרד, ומשם זה תלוי בו עד כמה הוא בולדוזר. האם זה נכון לדעתי? לא. נכון לדעתי שהשר יפעיל רק תכניות שהצוות המקצועי הכין. אם הוא רוצה להתוות דרך חדשה הוא צריך להנחות את הדרג המקצועי מה המטרות שהוא רוצה להשיג ולהשאיר להם לבנות את התכנית שתוביל לכך. אבל אם השר רוצה לעשות מהפכה במשרד ונראה לו שהדרג המקצועי מאובן, אז הוא יכול. הוא נבחר לקדם אידאולוגיה מסויימת, וכדאי שיעשה את זה. |
|
||||
|
||||
אני שואל על מה ראוי שיהיה חוקי, בעיניך. |
|
||||
|
||||
ברור שעדיף שהכנסת והממשלה ישתפו פעולה, ואם הן לא- הרי זה העניין של הבלמים והאיזונים. הממשלה תמיד רוצה יותר כח, גם בן גוריון רצה, לכן טוב שבית המשפט מגביל אותה. בג''ץ תמיד יכול לבקר ולסכל את שיקול הדעת של השר. זה תפקידו בחוק. |
|
||||
|
||||
אני לא רואה איך החלטת השר אוחנה להיענות לבקשת ארגוני הטרנסג'נדרים ולהימנע מאכיפה היא בגדר ''יותר כוח''. |
|
||||
|
||||
הכח לקבוע מה יקרה בפועל. לאכוף או לא לאכוף, לסגור עיתונים, לכלוא מסתננים, לחלק תקציבים, לסגת משטחים, לקבוע תכנית לימודים, מכסות ביצים, הטבות למקורבים - הכל מסתכם במלה ''שלטון''. |
|
||||
|
||||
התייחסתי להערתך ''הממשלה תמיד רוצה יותר כוח'' בעניין האכיפה. בסדר, גם שופטי בג''ץ רוצים יותר כוח וגם אני, אבל המקרה שהבאתי לעיל דווקא אינו דוגמה טובה. לא תאוות הכוח היא שהנחתה את אוחנה במקרה הזה. |
|
||||
|
||||
לא התכוונתי לכח מקייאווליסטי. זה דווקא מקרה קלאסי: הוא רוצה להשליט אידאולוגיה שהוא תומך בה למרות החלטת הכנסת. חבל שאין יותר משחקי כח מהסוג הזה על חשבון משחקי כח מהסוג האישי. |
|
||||
|
||||
ושוב אני חוזר לבג"ץ "קול העם" מ 1953. השר השתמש בסמכות המוקנה לו בחוק, אלא שעשה זאת באופן שאינו עולה בקנה אחד עם הערכים של המדינה. בית המשפט התערב וביטל את ההחלטה של השר כשהוא מסתמך על הכרזת העצמאות ולא על חוקים כתובים. |
|
||||
|
||||
''אשמח לשמוע את דעתי לגבי נושא שעוד לא גיבשתי בו לגמרי את דעתי'' - מכונת זמן קטנה יכולה לעזור כאן. |
|
||||
|
||||
כן, אבל תוכנית לימודים היא עניין של תעדוף - הרי יש מספר מוגבל של שעות שבועיות. מישהו צריך להחליט מה חובה ומה רשות. |
|
||||
|
||||
אני חושב שאפשר לקרוא את השאלה שלך בשני דרכים: 1. "אתה חושב שלגיטימי ששר מש"ס יחליט..." 2. "אתה חושב שטוב ששר משר יחליט..." (נראה לי שהתכוונת לראשון ואריק ענה לשני) |
|
||||
|
||||
תודה, אני יודע. אני מנסה להבין ממנו באילו נושאים השנויים במחלוקת כן לגיטימי שיכריע השר, אבל הריח בתך הקטנה. |
|
||||
|
||||
חח, ברחל. אוטוקורקט יכול לגרום לתופעות מוזרות. |
|
||||
|
||||
אני הייתי רוצה שהשיטה תהיה כזו שהשר יוכל לשנות על המציאות, אבל לאט ובקושי, וככל שרצונו רחוק יותר מקונצנזוס, ומדעת אנשי המקצוע (העניינית או לא, המקצועית או הערכית), כך יהיה לו יותר לאט וקשה. עושה רושם שהשיטה בישראל היא דה פקטו די כזו. לאו דווקא כתוצאה מהסדרים חוקתיים, במידה רבה אולי כתוצאה מחוסר יעילות של המנגנון. אם מדברים על ''משילות'', אני תוהה אם לנוכח פני הדמוקרטיה היום משילות היא בכלל דבר שיש לשאוף אליו או לפחד ממנו. |
|
||||
|
||||
יש לך רעיון איך לממש את זה מהבחינה החוקתית, אם המנגנון יתייעל חס ושלום? |
|
||||
|
||||
אין לי משהו חזק בשליפה. אני מניח שלא קשה מדי להמציא דברים, אבל צריך מומחיות הרבה יותר גדולה ממה שיש לי במנהל ציבורי. אני לא בקלות יודע אפילו לענות על השאלה ''אם מחר שר החינוך - בישראל - מבקש להוסיף לימודי תלמוד על חשבון ביולוגיה, מה בדיוק הוא צריך לעשות, מה יקרה אחר כך, ומתי אם בכלל זה יתממש''. |
|
||||
|
||||
רציתי להדביק כאן את ההחלטה של הורוביץ בעניין תרומות הדם, אבל אז צד את עיני שוב המשפט האחרון בתגובתך ואני רוצה לשאול לגביו. כתבת שהשר אפילו לא אמור לקבוע את הקריטריה לזכיה במכרז הקרונות הרכבת. האם אתה פוסל גם כאן התערבות ערכית כמו ניקוד חיובי לחברה שמייצרת בארץ, חברה שמקפידה על סחר הוגן, חומרי גלם ממדינות שאינן מנצלות ילדים וכו'? אלה כמובן רק דוגמאות, אני לא מבקשה התייחסות לקריטריונים עצמם אלא לעצם יכולת השר להתערב בהם. |
|
||||
|
||||
אני לא יודע מה הנוהג, ומתאר לעצמי שלשר יש יכולת להתערב בקביעת קריטריה ערכית. הראוי לדעתי הוא שקריטריה כזו (כאלו? כאלה?) תקבע בהחלטת ממשלה עבור כל המשרדים, כי אני רואה בה מדיניות ממשלתית. לא נראה לי נכון שבמשרד התחבורה ינקדו לטובה חברה שעומדת בקריטריה ערכית ובמשרד התיירות לא, או שהמשרדים ישתמשו בסט ערכים שונה לפי העומד בראשם. את הניקוד הספציפי בכל מכרז הייתי משאיר לאנשי המקצוע. |
|
||||
|
||||
תודה, זה לא מה שהבנתי מתגובתך הקודמת אבל אני שמח שאנחנו מסכימים שהממשלה יכולה לקבוע קריטריונים ערכיים. אז זה בסדר אם יקבעו קריטריונים כאלה גם לגבי פרסים באופן כללי? |
|
||||
|
||||
הנה עוד מקרה מבחן מעניין. ועדה מקצועית שבה נציגי שלושה משרדים ממליצה שלא לתת ביטוח רפואי לילדי זרים שאשרת הוריהם פגה. אני מנחש שהשר ירצה לפעול אחרת. |
|
||||
|
||||
אגב, אני יודע מה יחליט השר מפני שקראתי את מאמרי המערכת של ''הארץ'' מחר ומחרתיים. |
|
||||
|
||||
הנה עוד אחד. ראש הממשלה ושר הבריאות החליטו שלא לחייב ילדים בבידוד, בניגוד לעמדת אנשי המקצוע: מנכ"ל משרד הבריאות, ראש שירותי בריאות הציבור, פרויקטור הקורונה. טוב? רע? |
|
||||
|
||||
שרים בהחלט רשאים להחליט בניגוד לעצת אנשי המקצוע. זה ברור. אחרת הממשלה היתה טכנוקרטית. איך אתה מתייחס לדוגמת המכרז לקרונות רכבת? אם נניח החברה שזכתה במכרז לא באה טוב לשר כי המנכ"ל שלה חתם על עצומה כלשהי. |
|
||||
|
||||
הוא יכול לפעול גם בניגוד ל"עצה" משפטית? |
|
||||
|
||||
מבחינתי? כן. אבל זה יהיה מה שסר המפרי קורא "החלטה אמיצה". |
|
||||
|
||||
זה לא מדויק - בזמן ההחלטה המקורי (לפני כעשרה ימים) זה היה בהתאם לעמדת משרד הבריאות. |
|
||||
|
||||
למה זה משנה משהו? יש נתונים חדשים והמלצות חדשות. ראש הממשלה והשר בחרו לפעול בניגוד להמלצות. |
|
||||
|
||||
לשנות המלצה יום לפני זה קצת מאוחר מדי. מערכת החינוך היא לא קפצונים, כמו גם מאות אלפי ההורים ומעסיקיהם שתכננו את צעדיהם השבוע בהתאם. זגזוג כזה אם כבר מראה שמשרד הבריאות מחפש כסת''ח ובריחה מאחריות, רק כדי לומר 'אמרנו לכם' אחר כך. אבל אני מפנה אותך למצגת המקצועית ומאירת העיניים שקישר פה שכ''ג כדי לראות נתונים שתומכים דוקא בהחלטת הממשלה. |
|
||||
|
||||
מה לעשות, יש מציאות. הנגיף לא מתחשב בלוח הזמנים של הממשלה. גורמי המקצוע הם האחראים על ניתוח הנתונים והסקת המסקנות, אין שום צורך ששכ''ג או הפוליטיקאים יעשו זאת. דרך אגב, ההמלצות לא הגיעו רק ממשרד הבריאות אלא מצוות בין משרדי שכלל גם את משרד המשפטים. חבל שאתה מצטרף לפוליטיקאים שמתנגחים באנשי המקצוע. |
|
||||
|
||||
גם ההכנה של מערכות גדולות של מאות אלפי ומיליוני אנשים (מורים תלמידים והורים) היא מציאות, ומציאות שמשרד הבריאות לאורך המגיפה שם בצורה עקבית בעדיפות נמוכה יותר. אגב, שלא יובן שאני בהכרח בעד ההחלטה - מבחינתי בתי הספר היו פתוחים גם עד היום לילדים מחוסנים וזה בסדר גמור1. 1 עד כדי יוזמות מקומיות וחוצפניות לדעתי לסגור כיתה שאחוזי המבודדים בה הם מעל סף מסוים. חוק חינוך *חובה* אומר שגם חובת בית הספר ללמד, ומי שבחר לא לחסן את ילדיו ו/או להשאיר אותם בבית, זו אחריותו האישית לא סיבה לעונש קולקטיבי לשאר התלמידים. |
|
||||
|
||||
זה בכלל לא העניין, אני מתייחס לכך שפוליטיקאי מתעלם מההמלצות המקצועיות. אחרי הכל, זה נושא הפתיל הזה. |
|
||||
|
||||
ואם ההמלצות המקצועיות של מומחי הבריאות מתנגשות בהמלצות המקצועיות של מומחי הכלכלה ושל מומחי החינוך? |
|
||||
|
||||
שאלה טובה שאני לא יודע לענות עליה, אבל נראה לי שזה לא המקרה שלפנינו. |
|
||||
|
||||
בעצם אולי כן, נראה שמנכ''לית משרד החינוך שותפה לעמדת השרה. השאלה אם מצופה משר הבריאות לייצג את עמדת אנשי המקצוע של משרדו. |
|
||||
|
||||
מאחר וגם אני לא מבין, אתן לאריק להמשיך מכאן. |
|
||||
|
||||
הוועד האולימפי הבריטי לא אישר לדווין צ'יימברס להתחרות באוליפיאדת בייג'ין, למרות שקבע קריטריון, בגלל עברו כצרכן סמי ספורט. הוא ערער לבית המשפט העליון אך ערעורו נדחה. הוא השתתף באולימפיאדת לונדון. אם יהיו חטאיכם כשנים- כשלג ילבינו? |
|
||||
|
||||
אבל כאן העבירה קשורה ישירות לתחום המקצועי הנדון, זה מקרה מאד שונה כי כאן זה שם בספק לפחות חלק מההישגים המקצועיים. |
|
||||
|
||||
שני חלקים- האחד הוא שההשגים המקצועיים עצמם הושגו בדרכים פסולות, ועל זה אין מחלוקת- הוא נדרש להשיב את המדליות והפרסים הכספיים. שני הוא שמנעו ממנו להשתתף באולימפיאדה אחרי שחדל להשתמש בסמים (אך לא באליפות אירופה, שם הקריטריונים קשיחים- מקצועיים בלבד, וידי הרשויות היו כבולות למרות מחאה ציבורית) כי הוא היה דוגמה רעה. אבל באולימפיאדה הבאה, שהיתה בארצו, כבר אפשרו לו השתתף. |
|
||||
|
||||
כדי להבין את השיקולים שלך יותר טוב - מה דעתך להעביר את בחירת פרס ישראל לידי הציבור וזהו (נניח בצורת סקר)? |
|
||||
|
||||
דעתי הקונקרטית היא שאפשר לבטל את פרס ישראל. אם מתעקשים להשאיר אותו אז עדיף להישאר עם ועדה מקצועית לבחירה המקצועית, ולאשרר את החלטותיה מהבחינה הערכית בידי השר או בידי ועדה של הכנסת. |
|
||||
|
||||
איפשהו בהמשך הפתיל כתבת שאתה חולק על ההבחנה בין "ערכי" ל"פוליטי". אני מסכים שזו הבחנה מאוד לא ברורה, אבל אני רוצה לשנות קצת את ההבחנה. כשכתבתי שאני רוצה שערכים ישפיעו על בחירת הזוכים, כוונתי היתה לערכי קונצנזוס: התנדבות, עזרה לנזקקים מסוגים שונים, ביטויים לאהבת אדם. בפוליטיקה של העידן שלנו, הפוליטיקאים נמצאים כל הזמן במערכת בחירות, ומקבלים בדרך כלל דיווידנדים דווקא על הדגשת הערכים המקטבים. המהומה שעורר גלנט היא לא תאונה שתלויה ספציפית בגלנט, היא השיטה. לכן, גם אם יש איזה מובן אבסטרקטי ואידילי שבו השר "מייצג את ערכי הציבור", אני חושב שלתת לפוליטיקאי את השאלטר הערכי זה כיוון לא נכון בימינו. ועדה של הכנסת לא תעזור - הדיונים שלה יהיו קרקס לצרכי התקשורת, ושוב ישמשו לצורך קיטוב. |
|
||||
|
||||
אם אני מבין נכון, אתה מתייחס לערכים הללו רק כבונוס חיובי ולא כניקוד שלילי? |
|
||||
|
||||
לאו דווקא. ניקוד שלילי חריף למי שהטריד מינית או התעמר בסטודנטים, למשל - אבל זה כבר היה צריך להיות מטופל בלי לחכות לפרס. ניקוד שלילי פחות חריף למי שמתבטא באופן שיטתי בנוסח ''להט''בים הם בהמות'' או ''המתנחלים הם סרטן''. ניקוד שלילי למי שהעלים מס בהיקף גדול, גם אם הגיע להסדר עם הרשויות (אבל הוא יכול לגאול את עצמו מהניקוד השלילי אם ייתחרט בפומבי על המעשה ויוביל קמפיין בעד תשלום מס כחוק). |
|
||||
|
||||
נמאס לי להתכתש. |
|
||||
|
||||
שמע הצעתי לך להתכתש עם ירדן, לא עם קרנף החתולים או אישקש מהפריפריה. זו התכתשות לשם שמיים. |
|
||||
|
||||
השלב הבא הוא, אולי, התערבות פוליטית בשיקולי הענקת פרס ארדש [ויקיפדיה] (ומקבילותיו בתחומים אחרים). מהכירותי (השטחית והאנקדוטלית לרוב, יש להדגיש) עם חלק מזוכי העבר, אני מעריך שחלק משמעותי מהרשימה ראוי (לפי הסטנדרטים של גלנט) לפסילה רטרואקטיבית. |
|
||||
|
||||
בניגוד לפרס ישראל, פרס ארדש הוא לא מטעם המדינה. אני כן הייתי רוצה שהועדה שבוחרת את הזוכה מטעם האיגוד הישראלי למתמטיקה תיקח בחשבון, כקריטריון מסייע להצטיינות במתמטיקה, מעלות ערכיות, במובן של ''ערכי קונצנזוס'' כפי שכתבתי לידידיה (ובכלל זה באזור שבין ענייני הציבור הכללי לאקדמיה - הצטיינות בהנחיית סטודנטים, הרצאות לציבור הרחב וכו'). |
|
||||
|
||||
אני חושב שברמה המקצועית של גולדרייך, הצטיינות בנושאים שציינת תהיה זניחה. מגיע היה לו הפרס גם לו היה מסתגר במעבדה ולא יוצר קשר עם בני אנוש אלא לצורך הוכחות אינטראקטיביות באפס מידע. |
|
||||
|
||||
יכול להיות, אני לא יודע מי השפיצים בתחום; האם הוא אחד ויחיד בדורו בישראל, או שיש עוד כמה יהלומים לבחור ביניהם? |
|
||||
|
||||
(אני רואה שמבין ארבעת הישראלים שזכו בטיורינג, אחת לא זכתה עדיין בפרס ישראל. אולי זה שהיא מחלקת את משרתה האקדמי בין ישראל לארה"ב עומדת לחובתה מבחינת פרס ישראל?) |
|
||||
|
||||
כן, התחלתי לכתוב לך קודם תגובה על כך שהיו מעניקים לשפי גולדווסר לולא גרה בחו''ל, עכשיו חזרתי לזה וראיתי ששמת לב. |
|
||||
|
||||
(בדקתי את תקנון הפרס לפני תגובתך הקודמת, ולהבנתי על הזוכים להיות תושבי ישראל בשלוש השנים שלפני כן) |
|
||||
|
||||
כן, קיומן של בחירות פותר את כל השאלות לגבי טיב המשטר שאנחנו חיים בו. זה הג'וקר שהופך כל ביקורת לחסרת טעם או אפילו לבלתי לגיטימית (כפי שאתה בטח זוכר, אפילו הפגנות זכו לגינוי כ''נסיון להחליף את השלטון באמצעים לא דמוקרטיים''). נסיון של מאות שנים בהן עוצבו עקרונות הדמוקרטיה מודרנית מושלך לפח ביד קלה, ואם זה לא מוצא חן בעיני אני יכול לבחור מישהו שחושב אחרת. נפלא. אני אולי טועה, אבל לא זכור לי שאת הזמירות האלה שמעתי לפני שנים. |
|
||||
|
||||
ביקורת ציבורית על השר היא סבבה לגמרי, תפריד בינה ובין ביקורת משפטית. אני לא חושב שהפגנות הן ניסיון להחליף את השלטון באמצעים לא לגיטימיים, תוסיף לשלט ''גלנט הוא פוליטרוק''. |
|
||||
|
||||
או אולי כן? |
|
||||
|
||||
אז אני מבין שהמדינה שלנו החלה לייבא חיסוני פלצבו מגרמניה? |
|
||||
|
||||
זה באמת הפתיע אותך? תגובה 735496 |
|
||||
|
||||
אכן כך ניבאת, וגם אני לא ממש הופתעתי. |
|
||||
|
||||
מן הסתם לא, מכיוון שמספר המצבים ש- k ראשים יכולים לכסות על סרט באורך N הוא N^k, וזו פונקציה שאפשר לקרוא ממנה את k. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי. |
|
||||
|
||||
נראה לי שאת ההוכחה שלך אפשר להחיל גם על מודלים יותר חזקים ממכונת טיורינג (תקן אותי אם אני טועה). כלומר, נניח שיש לי מכונה שאוכלת לארוחת בוקר בעיות NP-שלמות, וכמובן שמבחינת קלט\פלט עובדת באופן דומה למכונת טיורינג (אחרת אני לא יודע להגדיר איך לתקשר איתה). עדיין, אני יכול להוכיח שלא יכול להיות שהיא פותרת את בעיית העצירה, כי גם היא, כמו בהוכחה שלך, עוצרת אמ"מ היא לא עוצרת. |
|
||||
|
||||
אתה בוודאי צודק. למשל, מכונת טיורינג אי דטרמיניסטית אוכלת בעיות NP-שלמות לארוחת בוקר, ובכל זאת היא לא חזקה יותר ממכונת טיורינג "רגילה" בהקשר של מחלקת השפות שהיא יודעת להכריע. זו גם הסיבה שלא הכנסתי אותה כאן - היא לא רלוונטית. היא מעניינת רק בדיון על סיבוכיות, לא על חישוביות (וגם בדיון כזה, היא מושג כל כך מבלבל שכדאי לשמור אותו לסוף). אגב, קיימים מודלים חישוביים שמסוגלים להכריע שפות שמכונת טיורינג לא מסוגלת להכריע. אני מכיר לפחות מודל מקובל אחד - מעגלים בוליאניים. הבעיה במודל הזה היא שהוא לא סופי. בהקשר של מעגלים בוליאניים, כדי להכריע שפה צריך סדרה של מעגלים ולא רק מעגל בודד (צריך מעגל לכל גודל אפשרי של קלט), ולכן תיאור של משפחה כזו של מעגלים הוא לא בהכרח סופי - ויכולת לתיאור סופי היא דרישה בסיסית שלנו מכל אלגוריתם. לכן מתעסקים במה שנקרא משפחות "יוניפורמיות" של מעגלים - משפחות שקיימת מכונת טיורינג שיודעת לייצר אותן. על בסיס אותו רעיון קיימת גם "מכונת טיורינג לא יוניפורמית", שעם כל קלט מקבלת גם "עצה", כשהעצה היא ערך כלשהו שתלוי רק בגודל הקלט. גם כאן, הדבר מאפשר למכונת טיורינג לפתור בעיות שהיא לא יכלה לפתור קודם (לא יודע אם את בעיית העצירה דווקא) אבל אי אפשר לומר יותר שהיא מממשת אלגוריתם. (וקיים גם כל המושג של אורקלים, אבל הוא פחות מעניין בהקשר הזה כי ברור שאם יש לך כוח עליון שפותר את בעית העצירה ואתה יכול להשתמש בו, אתה יודע לפתור את בעית העצירה). |
|
||||
|
||||
אם האורקל שלך (או המעגל הבוליאני) מקבל *מכונת טיורינג* עם הקלט שלה ואומר אם היא עוצרת או לא - אתה צודק (במובן של "לא ניתן ליצור את הסתירה, ולכן ההוכחה לא תקפה"). אבל, אם האורקל שלך מקבל *אורקל* אחר, ביחד עם השאלה ששאלו אותו, ומספר לך אם הוא יחזיר תשובה או יגרד בפדחתו לעד - אז עדיין ניתן ליצור את הסתירה. |
|
||||
|
||||
שים לב שלא דיברתי בכלל על בעיית העצירה (יש עוד שפות בלתי כריעות, וביניהן גם כאלו שאפשר להוכיח את אי הכריעות שלהן בלי קשר לבעית העצירה) ולכן הרעיון שעומד מאחורי זה הוא לא "אי אפשר ליצור את הסתירה". בכל הנוגע לאורקל שמקבל אורקל אחר: כאן צריך להיות הרבה יותר זהירים ולהגדיר במדוייק על מה מדברים. לא ברור מה זה "לקבל אורקל אחר" (איך מקודדים אורקל? האם הקידוד סופי? האם ניתן להעביר אורקל כקלט?). |
|
||||
|
||||
הנקודה שניסיתי להעביר היא זאת (אולי באמת כדאי שאני אנסח אותה יותר בבהירות): נניח שיש לך משפחה של "קופסאות שחורות" שמקבלות קלט, מבצעות עליו עיבוד ועוצרות ומחזירות פלט או לא עוצרות כלל. ניתן להוכיח שלא קיימת קופסה שחורה מהמשפחה שמקבלת קופסה שחורה אחרת, ביחד עם הקלט שלה, וקובעת האם היא עוצרת או לא. למעשה, ההוכחה זהה להוכחה שמופיעה במאמר, משום שלא נעשה בהוכחה שימוש בשום תנאי פרט לתנאי שניתן להעביר קופסה שחורה אחרת (מאותה המשפחה) כקלט. אני לא יודע איך מקודדים אורקל, ולמעשה מימי לא פגשתי אחד, אבל אם לא ניתן, אז בפרט לא ניתן לנסח את בעיית העצירה על אורקלים. לגבי הבעיה של "קופסה שחורה" שפותרת את בעיית העצירה על משפחה אחרת: ובכן, כפי שכבר נאמר בדיון הזה, אנחנו הרי יודעים שקיימת מכונת טיורינג שקובעת, לכל תכנית שניתן לכתוב לכל מחשב שקיים או שהיה קיים אי פעם, אם היא עוצרת. מדובר בעניין של מה בכך - טבלת אמת זניחה, באורך של 2 בחזקת כמה טריליונים (אולי כבר יותר? נו מילא, יערות הגשם האינסופיים יעמדו בזה), שאומרת לכל קידוד אפשרי של כל תכנית בכל שפה על כל מחשב שהתקיים אי פעם, ולכל קלט אפשרי לאותה התכנית, האם התכנית עוצרת או לא. לכן הבעיה כנראה לא מעניינת, אלא אם מדברים על זוג משפחות ספציפי (כאשר הטענה היא שקיימת מכונה מהמשפחה השניה שפותרת את בעיית העצירה על המשפחה הראשונה), שעליהן ניתן לנסח טענות שאינן כלליות ושתלויות באופיין. |
|
||||
|
||||
כל הרעיון במושג ה''קופסה שחורה'' הוא שהיא עושה משהו מבלי להגיד לך איך ומבלי לאפשר לך גישה לקרביים שלה. כל הרעיון בבעית העצירה הוא להסתכל על הקרביים של מכונת טורינג ולנסות להחליט האם היא עוצרת. בקיצור אילו שני מושגים מנוגדים. |
|
||||
|
||||
אבל האם פירוש הדבר הוא שלא ניתן לנסח טענה כללית על משפחה של מודלים, מבלי לדעת שום דבר על המשפחה פרט למבנה הכללי של קלט ופלט שלהם? כלומר, נניח שתבוא ותגיד לי שפיתחת מודל מתמטי חדש, "מכונת אורי", אבל לא תספר לי שום דבר על איך הוא עובד, או לצורך העניין על האופן שבו הוא מקבל קלט או פלט, פרט לעובדה שמכונת אורי מסוגלת לקבל כקלט מכונת אורי אחרת (וזה כמובן לא אומר לי איך בנויה מכונת אורי, או איך בכלל ניתן לקודד אותה). במקרה כזה אגיד לך שלא קיימת מכונת אורי שפותרת את בעיית העצירה על כל מכונות האורי. במילים אחרות, בבואי לנסח את הטענה אני לא צריך לדעת כיצד מקודדים את המודלים השונים במשפחה (ומכאן הכינוי "קופסה שחורה" שהדבקתי להם, ייתכן שתוך בחירה גרועה של מילים). כל שעלי לדעת הוא שקיימת דרך לקודד אותם, ושניתן להעביר את הקידוד כקלט למודל אחר מאותה המשפחה. מכיוון שאותי לימדו שבמתמטיקה כדאי לשאוף לטענה הכללית ביותר, ניסיתי לנסח את הטענה הכללית ביותר האפשרית, כלומר זו שדורשת הכי מעט תנאים מהמשפחה. ולדעתי, התנאי המינימלי הינו לא שהמשפחה תהיה מכונות טיורינג, אלא שהיא תהיה משפחה של מודלים הניתנים לקידוד בצורה כלשהי, ושהקידוד ניתן להעברה כקלט למודל אחר. |
|
||||
|
||||
אתה שוכח שיש בהוכחה הנחה נוספת על משפחת המודלים: עבור כל מודל A מהמשפחה שמקבל קלט דו-פרמטרי x,y, קיים במשפחה מודל B שמקבל קלט x, מריץ את A על x,x ועוצר אם ורק אם הפלט שהוא מקבל שלילי. מאחר שזו הנחה מאוד "צרה", לא מעניין להתמקד במשפחות מודלים שמקיימות אותה. לעומת זאת, כן מעניין לעסוק במכונת טיורינג, שמההגדרה *המפורטת* שלה ניתן להסיק את ההנחה לעיל. לכן, אין טעם להכליל את בעיית העצירה כדי להימנע מלהתעסק באופן הפעולה של המכונה. |
|
||||
|
||||
אכן יש צורך בהנחה שאתה מתאר, אבל אם כבר, הייתי מתאר אותה כהנחה מאד רחבה (אגב, לא צריך להניח ש- B ממש "מריץ" את A. מספיק להניח שקיים מודל B ששקול להרצת A. לדוגמה, אם תיתן לי קוד שפותר את בעיית העצירה, אני יכול לשנות אותו במעט, ולאו דווקא לכתוב קוד חדש שמריץ אותו). לי נראה שמודל שלא מקיים אותה הוא מוגבל דיו על מנת שבכלל לא תהיה מוגדרת בו בעיית העצירה (כלומר, גם לא יהיו בו מכונות שמקבלות כקלט מכונות אחרות ואומרות עליהן משהו) אתה יכול לתת לי דוגמה למודל (כלשהו, אבל רצוי מעניין) שבו בעיית העצירה מוגדרת, אך ההנחה הזאת לא מתקיימת? |
|
||||
|
||||
אתה יכול לתת דוגמא למודל שבו בעית העצירה מוגדרת ואינו שקול למכונת טורינג? זה מזכיר לי משהו: ההוכחה של אי קיום מ"ט שפותרת את בעית העצירה היא מאד קצרה ואלגנטית, *אחרי שיודעים שיש מ"ט אוניברסלית*. גדי לא התעכב הרבה על הנקודה הזו: הפואנטה האמיתית היא קיום מ"ט אוניברסלית, כלומר שניתן לקדד מ"ט כך שניתן להריץ אותה על מ"ט אוניברסלית. יש כאן דימיון יפה למשפט אי-השלמות של גדל: גם שם ההוכחה עצמה היא קצרה ופשוטה אבל הנקודה העיקרית היא שאפשר לתאר את המושג "קיימת הוכחה" בעזרת השפה, ןזה הרבה יותר קשה וטכני. |
|
||||
|
||||
הנה דוגמה: קבוצת המכונות שכוללת את כל מכונות הטיורינג, ועוד מכונת קסם אחת שפותרת את בעיית העצירה עבור המכונות בקבוצה. חוץ מזה, מה שאורי כתב מתחתיי על מכונת טיורינג אוניברסלית. |
|
||||
|
||||
מעליך! |
|
||||
|
||||
יש צורך בתיקון (*) (טכני בעיקרו), אבל למעט העניין הזה אתה צודק. אפשר להיכנס לויכוח (עקר לדעתי) על עד כמה המודל הזה "מעניין", או עד כמה ההנחה צרה או רחבה, אבל אני מסכים עם ההערה של אורי (תגובה 428290, זו ש*מעליך*) שבסופו של דבר ההוכחה לא חוסכת הרבה, כי הסיבוך העיקרי יהיה במקום אחר (לא השתכנעתי שאוניברסליות היא תנאי הכרחי, אבל יש כנראה צורך בדרישה שניתן יהיה לקודד את המכונות שלנו על סרט קלט, שהיא מאד קרובה לזה). -------------- (*) הבעיה: כדי שבעיית העצירה תהיה מוגדרת על הקבוצה שהגדרת, צריכה להיות דרך להעביר את מכונת הקסם (מ"ק) שלך כקלט, לעצמה ולמכונות אחרות (אחרת לא ניתן לטעון ש"קיימת מכונה בקבוצה שמקבלת את כל המכונות אחרות בקבוצה וגו"' (יותר נכון, הטענה תהיה טריביאלית - שקרית במובן הריק), כי לא ניתן להעביר את מ"ק כקלט). הפתרון: הקבוצה תהיה מ"ט "רגילות" (ביטיות) שרצות על סרטי טריטים (0,1,X) ואשר הוסיפו לכולן לגרף המצבים שאם הן קוראות "X" מהקלט הן מדפיסות בגדול "מה X?????" ויוצאות מיד. מ"ק תעשה אותו הדבר אלא אם הקלט שלה הוא "X" (בלבד), ואז היא תתיחס לכך כאילו הקלט היה מ"ק (וכמובן תחזיר תשובה שהמכונה עוצרת, ללא תלות בקלט שלה). |
|
||||
|
||||
א. אורי כבר כתב "מעליך" מעליך. חוץ מזה, טעות, טעינו, טועים ושאלה יהיו הטעויות שלי. ב. כדי להגן על כבודי: חשבתי לפרט את ההערה (*) בתגובה שלי, אבל החלטתי שזה מיותר. ג. מכונה אוניברסלית היא לא תנאי הכרחי כדי *לנסח* את בעיית העצירה, אבל ה*הוכחה* של טיורינג מתבססת עליה. |
|
||||
|
||||
א. לא התכוונתי לתקן אותך. התכוונתי לרמוז לתגובת ה"מעליך" של אורי, ששעשעה אותי בנחרצותה, ואשר ידעתי שתגובתי תתפרסם מתחתיה. צר לי אם זה התפרש אחרת. ג. אני לא יודע לנסח את התנאי ההכרחי והמספיק לתקפות ההוכחה, אבל אני לא חושב שתכונת האוניברסליות היא תנאי הכרחי (להוכחה, לא לניסוח בעיית העצירה). אני אציג דוגמא לעולם שבו לא קיימת מכונה אוניברסלית, אבל הוכחת בעית העצירה תקפה. לא חשבתי עליה הרבה, אז ייתכן שיש בה באגים. מסתכלים על מ"ט עם אורקל. האורקל יודע להחזיר למכונה שקוראת לו אחת מ- 3 תשובות: אם היא עוצרת תמיד, על כל קלט שניתן לה, הוא מחזיר 0. אם קיים קלט שעבורו היא לא עוצרת, הוא מחזיר 1. את שתי התשובות האלו הוא מחזיר רק אם לא קיים קלט שעבורו המכונה "לא קונסיסטנטית" (*). אחרת, האורקל מחזיר 2. בעולם הזה לא קיימת מ"ט אוניברסלית. זאת משום שהמכונה האוניבסרלית לא מסוגלת לסמלץ את האורקל (והאורקל שלה עצמה מחזיר לה 1, כי יש קלטים שעבורם היא לא עוצרת). דוגמה למכונה שלא ניתן לסמלץ: מכונה שקוראת לאורקל, מדפיסה את התשובה ומשם ממשיכה לעשות משהו אחר. מצד שני, קיימת מכונה "כמעט אוניברסלית" שמסמלצת מ"ט, ואם הן קוראות לאורקל היא מחזירה להן 2. מכונה כזאת, שרצה על תת-מכונה, עוצרת אמ"מ תת המכונה עוצרת, למרות שהיא לא מסמלצת את פעולתה באופן מלא. ------------ (*) ב"לא קונסיסטנטית" הכוונה היא שהשאלה אם המכונה תעצור או לא תלויה בקלט שהיא מקבלת מהאורקל - 0, 1 או 2. כלומר, אם קיים קלט שעבורו, נניח, היא עוצרת אם היא מקבלת 0 ולא עוצרת אם היא מקבלת 2 - האורקל יחזיר לה 2 (לכל קלט). |
|
||||
|
||||
אמנם, אורקל זה בעיקר עניין של הגדרה, אבל ההגדרה שאני מכיר לא דורשת שניתן יהיה לסמלץ את האורקל (ובפרט, אורקל יכול להיות גם לשפות לא כריעות). |
|
||||
|
||||
למיטב הבנתי, בעולם שבו קיימים אורקלים, אם מכונה אוניברסלית עושה אמולציה למכונה אחרת, וזו קוראת לאורקל במהלך האמולציה - על המכונה האוניברסלית להחזיר לה את התשובה שהאורקל היה מחזיר לה. לצורך כך מותר לה כמובן להשתמש באורקל שלה עצמה, אבל לא באורקל של המכונה המורצת, שאליו אין לה גישה. אני יכול לחשוב על שתי הגדרות אלטרנטיביות של אורקל או של מכונה אוניברסלית שיפגמו בטיעון הנ"ל: הראשונה - שאורקל לא מוגדר עבור מכונה מסוימת, אלא קיים בעולם אורקל שכל מכונה יכולה לפנות אליו עם קלט, והוא יחזיר לה את הפלט. השניה - שהאורקל הוא כן ספציפי לכל מכונה, אבל ממכונה אוניברסלית לא נדרש לסמלץ את האורקל של המכונה המורצת, אלא היא מקבלת גישה לאורקל של המכונה המורצת. אני התיחסתי למקרה שבו לכל מכונה יש אורקל אחר (או, לחליפין, שהאורקל מקבל כקלט את המכונה שקוראת לו, ואין למכונה אפשרות להחליף לו את הקלט). ייתכן שיש לקרוא ליצור כזה בשם אחר (שנורקל?), אבל בהנתן ההגדרה הזאת, אכן בעולם שהגדרתי אין מכונה אוניברסלית, ואולם ההוכחה של בעיית העצירה תקפה. בכל מקרה כמובן שאני לא דורש מאורקל שניתן יהיה לסמלץ אותו, אחרת אין בו צורך. |
|
||||
|
||||
אני חשבתי דווקא על כך שיש אורקל אחד קבוע "ברקע", וגם למכונה האוניברסלית יש גישה אליו. אני מסכים שאם האורקל הוא שונה לכל מכונה אז כנראה שאין מכונה אוניברסלית - אבל לדעתי אנחנו נתקעים כבר ברמת ההגדרה. נניח שאני מכונה אוניברסלית. אני מקבל כקלט קידוד של מכונת טיורינג וקלט עבורה. עכשיו, איך אני מבדיל בין מכונת טיורינג A שיש לה אורקל K, ובין *אותה* מכונת טיורינג A רק עם אורקל שונה, T? (כלומר, ההבדל היחיד הוא בתשובות שהאורקל יחזיר, לא בהתנהגות של A כתלות בתשובות הללו). אני חייב לקודד את ההבדל בין K ו-T כחלק מהקלט, אבל כאן אני נתקע; יש אורקל לכל שפה, אבל מספר השפות הוא לא בן מניה, ואם אני מסוגל לקודד משהו כקלט למכונת טיורינג, הוא מן הסתם שייך לקבוצה בת מניה (קבוצת כל הקידודים). |
|
||||
|
||||
בדוגמה שאני נתתי, יש אורקל שונה לכל מכונה, אבל לכל מכונה יש אורקל יחיד. לא קיימות שתי מכונות, שהן אותה מכונה עם אורקלים שונים. לצורך העניין, אפשר להגדיר שקיים אורקל קבוע ברקע, אבל הוא מקבל כקלט את המכונה שניגשת אליו, ולמכונה אין אפשרות לשנות את הקלט הזה. ייתכן שזה לא מודל סנטדרטי (ואתה מוזמן לקרוא לאורקל הזה בשם אחר), אבל הוא מוגדר היטב, והבעיה שאתה מציין לא קיימת בו. |
|
||||
|
||||
זה אכן מודל לא סטנדרטי, ולטעמי הוא גם די מוזר ומלאכותי (אורקל שמתנהג באופן שונה בהתבסס על המכונה שקוראת לו?) אבל על פניו אני אכן לא רואה איתו בעיה עקרונית. |
|
||||
|
||||
פתחתי את הדיון הזה בכך שניסיתי להגיד שאת ההוכחה לבעיית העצירה ניתן להכליל כך שתחול לא רק על מכונות טיורינג, אלא על מודלים כלליים יותר. בהמשך הדיון הוברר שעדיין צריך להניח הנחות מסוימות על המודל. ניסיתי להפריך את הטענה שקיום מכונה אוניברסלית היא תנאי הכרחי לצורך ההוכחה, ולכן הבאתי מודל מאד מוזר, שכל מטרתו להוכיח את זה. כעת נשאלת השאלה האם ניתן לנסח תנאי יותר חלש מקיום מכונה אוניברסלית (למשל קיום מכונה ''כמעט אוניברסלית'', שזו מכונה שעוצרת אמ''מ המכונה שהיא קיבלה כקלט עוצרת על הקלט שלה), שיספיק על מנת שהוכחה תהיה תקפה לכל מודל שמקיים אותו. שאלה נוספת היא האם קיים מודל מעניין שאין בו מכונה אוניברסלית אבל יש בו מכונה כמעט אוניברסלית (או שמקיים את התנאי החלש יותר, אם מנסחים אותו באופן אחר). |
|
||||
|
||||
קצת הלכתי לאיבוד, אז אולי תוכל להחזיר אותי חזרה לתמונה - תוכיח לי שבמודל שהצעת כרגע בעיית העצירה לא פתירה. |
|
||||
|
||||
תוותר לי על המשקל והחריזה, נכון? נניח שקיימת מכונה P שמקבלת כקלט מכונה M וקלט x ומחזירה האם M עוצרת על x (לכל M ולכל x). נבנה 3 מכונות כמעט אוניברסליות Q0,Q1,Q2, שכל אחת מהן מקבלת כקלט מכונה Q ומריצה את P על הקלט M=Q, x=Q. לאחר מכן, אם P מחזירה "M עוצרת על x" אז היא נתקעת, אחרת היא עוצרת. ההבדל ביניהן הוא שאם במהלך הסימולציה P פונה לאורקל שלה, כל אחת מהן מחזירה לה משהו אחר: Qi מחזירה לה i. מכיוון שלכל מכונה, התשובה של האורקל לאותה המכונה לא תלויה בקלט אלא רק במכונה, נובע שאחת המכונות האלו (לפחות) תסמלץ את P נאמנה (כי P תקבל בדיוק את הקלט שהאורקל היה מעביר לה) (*). נניח שזו Qi. כלומר, Qi היא מכונה שמקבלת כקלט מכונה Q ועוצרת אמ"מ Q לא עוצרת על הקלט Q. כעת נריץ את Qi על הקלט Qi, ואידך זיל גמור. אגב, שים לב ש- Qi כלל לא קוראת לאורקל של עצמה, ולכן זה לא משנה מה הוא היה מחזיר. ------------------- (*) בהתחלה חשבתי שבכל מקרה Q2 מסמלצת את P נאמנה (לפחות, מספיק נאמנה כך שההוכחה תהיה תקפה). זאת משום שאם P לא קונסיסטנטית אז ממילא היא מקבלת 2 מהאורקל, ואם היא כן קונסיסטנטית, אז לא משנה מה היא מקבלת מהאורקל. העניין הוא שה"לא משנה" הזה מדבר רק על השאלה האם P תעצור, לא על השאלה איזה קלט היא תחזיר. לכן צריך להגדיר 3 מכונות "כמעט אוניברסליות", ולא אחת. אגב, אם אנחנו יודעים מראש שהמכונה P עוצרת על כל קלט אז בכל זאת מספיק להגדיר מכונה אחת - זו שמחזירה ל- P (כשהיא קואת לאורקל) את התשובה "מכונה זו עוצרת תמיד". |
|
||||
|
||||
עכשיו אני ממש מבולבל. מה זה "אורקל" בשבילך? בשבילי אורקל הוא קופסה שחורה שמכריעה שפות - שואלים אותה על מילה והיא עונה "כן" אם המילה בשפה ו"לא" אם לא. ממה שכתבת כאן אני מקבל את הרושם שאתה תופס אורקל (לפחות בהקשר הזה) בתור משהו שיכול לענות רק תשובה אחת, שוב ושוב. מה שזה בעצם אומר הוא שכל מכונת טיורינג מגיעה עם עוד "ביט מידע חבוי" (שני ביטים, בעצם, כי יכולים להיות שלושה ערכים) שאינו חלק מהקידוד שלה ורק לה יש גישה אליו. |
|
||||
|
||||
האורקל הזה הוא קופסה שחורה ששואלים אותה על מילה והיא עונה אחד מ- 3 ערכים. העניין הוא שבמודל הזה המכונה שניגשת לאורקל חייבת לתת כקלט לאורקל את עצמה. זה שקול לכך שכל מכונה מגיעה עם עוד טריט מידע חבוי, שאינו חלק מהקידוד שלה (אם כי מוגדר חד ערכית ע"י הקידוד שלה) ושרק לה יש גישה אליו. |
|
||||
|
||||
טוב ויפה, אבל בוא נניח שעל קלט כלשהו P פונה לאורקל שלה פעמיים כדי לבדוק שתי מילים שונות, והוא מחזיר לה פעם 0 ופעם 1. אף אחת משלוש המכונות שהצעת לא מסמלצת את ההתנהגות הזו. (אם הכוונה שלך היא "המכונה יכולה לשאול את האורקל אך ורק על מילה בודדת - המילה שמייצגת אותה עצמה" - אז כאמור, אין צורך בדיבורים על אורקל ומספיק לדבר על ביט חבוי). |
|
||||
|
||||
אתה צודק בהחלט. הגדרתי את האורקל כך בדיוק כדי שאכן אחת משלוש המכונות תסמלץ את ההתנהגות. למעשה, כמו שאתה מציין - ביט חבוי הוא תיאור פחות עקום, והוא אפילו מרשה קיום של שתי מכונות זהות עם ביט חבוי שונה: מהסיבה שאתה אמרת לפני כמה תגובות לא קיימת מכונה אוניברסלית למודל כזה (היא לא תדע להבדיל בין המכונות הזהות עם ביט חבוי שונה), אבל קיימות שתי מכונות כמעט אוניברסליות, כך שכל מכונה מסומלצת ע"י אחת מהן לפחות - וזה כבר מספיק כדי שההוכחה תהיה תקפה. |
|
||||
|
||||
מה שאורי אמר. אם אין לנו מושג איך לקודד אורקל, אי אפשר להעביר אורקל כקלט. מה ש*כן* אפשר לעשות הוא לנסח *לכל אורקל בנפרד* בעיית עצירה משל עצמו. יותר במדוייק, הבעיה אינה בעצירת האורקל (אורקלים תמיד עוצרים) אלא בעצירת מכונות הטיורינג שמשתמשות באורקל (מכונות כאלו אפשר לקודד בקלות - אפשר להציג אותן כמכונות רגילות, עם שני מצבים מיוחדים חדשים, וראש קורא/כותב נוסף). העניין הוא שלא ניתן להעביר את האורקל (או חשוב מכך, את השפה שהוא מכריע) כקלט, ולכן הבעיה מכילה כאחד מנתוניה את האורקל, ולא כחלק מהקלט. את האפשרות לפתור את הבעיה הזו עם מכונת טיורינג שיש לה אורקל *אחר* אי אפשר להפיל באותה הדרך שבה מפילים את בעיית העצירה. |
|
||||
|
||||
וזה מזכיר לי את ההוכחה הנחמדה שאי אפשר לעשות אובפוסקציה למכונת טורינג, כלומר, אי אפשר לקחת תוכנה וליצור ממנה תוכנה מעורבלת כך שמי שיסתכל על התוכנה המעורבלת לא יוכל ללמוד ממנה יותר מאשר מאורקל שמבצע את אותו דבר. |
|
||||
|
||||
אתה מוזמן לפרט (בינתיים התיאור לא כל כך ברור לי - האם אחרי הערבול עדיין ניתן להריץ את התוכנית? למה הצפנה באמצעות פנקס חד פעמי לא תוביל לתוצאה שכזו? ומה הכוונה ב"ללמוד מאורקל"?) |
|
||||
|
||||
אני מניח שהכוונה למאמר המשובח הנ"ל |
|
||||
|
||||
נשמע מעניין. התווסף לרשימת הקריאה. |
|
||||
|
||||
גילוי נאות: עדיין לא קראתי את המאמר במלואו, כנ"ל לגבי התגובות. אם תהליך טיבעי ועיוור לחלוטין כמו האבולוציה יצר אותנו בני האדם ואת מוחנו המפותח עם כל היכולת היצירתיות והיכולת לפתור בעיות וכו' אין שום סיבה בעולם שאנחנו עם כל הטכנולוגיה והיכולות שלנו לא נצליח ליצור דבר דומה בצורה מכוונת ומתוך כוונה תחילה, ותחשבו על זה. |
|
||||
|
||||
אין שום סיבה לזלזל בתהליך הטבעי והעיוור. לו היו מיליוני שנים לעבוד והרבה יותר משאבים משיש לנו. יש את כל הסיבות בעולם שלא נצליח ליצור דבר דומה או אפילו להתקרב אליו - ולדעתי הפתרון יהיה רק אם נצליח ליצור תהליך אבולוציה של מחשבים/תוכנות - כלומר, להעביר את העסק ל"טייס אוטומטי" שבו אנחנו לא מופקדים יותר על תכנון המחשבים הבאים. אסימוב כמובן כבר חשב על זה כשעוד בקושי היו מחשבים. |
|
||||
|
||||
. אני האחרון שיזלזל בתהליך המדהים הזה שנקרא אבולוציה, אבל לדעתי אתה טועה ובגדול, נכון שלתהליך האבולוציה לקח מאות מליוני שנים כדי ליצור אותנו ואת מוחנו המפותח, אבל הסיבה האחת והיחידה לכך היא שמדובר בתהליך עיוור לחלוטין וחסר כל תכלית שלא היתה לו כוונה מודעת ליצור מוח חושב ומפותח כמו שלנו, אני מציע שתקרא את הספר "עידן המכונות החושבות", אין לי ספק בכלל שבתוך כמה עשרות שנים (מאות לכל המאוחר!) נצליח ליצור מחשבים בעלי רמת מודעות ואינטיליגנציה שרמתם לפחות כמו שלנו, לדעתי הרבה מעבר לכך, אלו לא חייבים להיות דווקא מחשבים מבוססי סיליקון, אלו יכולים להיות מחשבים ביולוגיים מחומרים אורגניים. בניגוד לאבולוציה אנחנו מנסים ליצור זאת מתוך כוונה תחילה ומתוך מחשבה, ובעזרת הטכנולוגיה המתקדמת שלנו ובעזרת היכולת המחשבתית והיצירתית שלנו ברור לי לחלוטין שאנו נשיג זאת בקרוב מאד, אולי דוגמה לא הכי טובה, אבל בכל זאת אזכיר לך שלפני בערך 10 שנים מחשב הצליח לנצח את אלוף העולם בשח מט..... שזה הישג מרשים מאד. יכול מאד להיות שעוד בימינו נזכה לראות מחשב כזה, יתכן שההתקדמות הגדולה תגיע כשנצליח לפענח את אופן פעולת המוח, ברגע שנעבור את המשוכה הזו נוכל בקלות יחסית לשכפל את התהליך ולשפר אותו לאין שעור לעומת המקור. דבריך מזכירים לי מאד את דבריהם של האנשים שאמרו לפי 100 שנה שהאדם לעולם לא יצליח לבנות מכונות כבדות מהאוויר שיכולות לעוף. |
|
||||
|
||||
קשה להתווכח עם טיעונים כמו "אין לי ספק בכלל" ו"אתה כמו אלו חסרי האמונה של לפני 100 שנה". רק אעיר שדוגמת השחמט היא המחשה נאה למרחק העצום של המחשב מחשיבה אמיתית: משחק שחמט טוב מבוסס על יכולת סריקה טובה של עץ משחק מסויים מאוד. אין כאן מאומה מהדברים הקשים באמת שנדרשים ממחשב "חושב" - היכולת לבצע קישורים בין מושגים מושפטים נפרדים לכאורה. אם אתה מפנה אותי ל"עידן המכונות החושבות" אני אפנה לספר הצנוע יותר של דוד הראל ("אלגוריתמיקה") ובפרט אל ההמחשה שהוא מספק לקראת הסוף לקושי שבמבחן טיורינג (דומני שלדוגמה קוראים "צבינגי"). אני מסכים ש*אם* נפענח את אופן פעולת המוח, נבצע צעד דרסטי בכיוון של מחשב חושב. מתי זה יקרה? האם בכלל זה יקרה בלי שמחשב חושב יעזור לנו במלאכת הפיצוח הזו? לא ברור לי. אני לא אומר שמכונות כבדות מהאוויר לא יכולות לעוף; אני אומר שאנחנו עוד רחוקים מאוד מהיכולת לבנות מכונות שכאלו. |
|
||||
|
||||
ספר על צבינגי. |
|
||||
|
||||
אני מקווה שדוד הראל לא יכעס שאני מצטט. זה דיאלוג בין בוחן במבחן טיורינג ("אורי") ובין נבחן ("בועז"): אורי: מה זה צבינגי? בועז: אין לי מושג. אורי: צבינגי הינו לוויתן מעופף שכותב סיפורים. הוא פותח במעבדה, בתהליך קפדני שנמשך כמה דורות ואשר הבטיח כי סנפיריו יתפתחו לאיברים דמויי כנף שיאפשרו לו לעוף. כמו כן לימדו אותו בהדרגה לקרוא ולכתוב. הוא בעל ידע רחב בספרות מודרנית, ומסוגל לכתוב סיפורי מסתורין ראויים לפרסום. בועז: מוזר מאוד! אורי: האם אתה חושב שצבינגים קיימים? בועז: אין סיכוי. לא יכול להיות. אורי: מדוע? בועז: מסיבות רבות. ראשית, יכולות ההנדסה הגנטית שלנו אינן מתקרבות אפילו ליכולת הנדרשת להפיכת סנפירים לכנפיים, שלא לדבר על כך שאיננו יכולים לגרום ליצורים חסרי מנוע, שמשקלם 10 טון, להפר את כוח המשיכה פשוט על ידי נפנוף איברים אלה. שנית, החלק המדבר על כתיבת סיפורים אינו ראוי לתגובה כלשהי, שכן כתיבת סיפור טוב דורשת הרבה יותר מאשר יכולת טכנית לקרוא ולכתוב. הרעיון כולו נשמע מגוחך. האם אין לך נושאי שיחה מעניינים יותר? דוד הראל מוסיף ש"כדי לנהל שיחה כזאת על בועז להפגין יכולות מתוחכמות מאוד. הוא חייב להיות בעל *ידע* רב בנושאים ספציפיים כמו לוויתנים, תעופה, כתיבת רומנים וכוח המשיכה. עליו להיות מסוגל *ללמוד* מושג חדש לחלוטין, לקלוט את ההגדרות ולקשר ביניהן לבין מה שהוא יודע. לבסוף, עליו להיות מסוגל *להסיק* דברים מן הידע החדש שרכש, כמו למשל את העובדה שהנדסה גנטית רלוונטית יותר לצבינגים מאשר, נאמר, מתמטיקה או פילוסופיה סינית". |
|
||||
|
||||
כלומר, סתם דוגמה סטנדרטית לקושי הבעיה, ושום דבר חדש. |
|
||||
|
||||
למה בדיוק ציפית? להוכחה ניצחת שהאדם עליון על המכונה? לך נסה לשרוד את הספרים של רוג'ר פנרוז. |
|
||||
|
||||
אני לא יודע למה דורפל ציפה, אני ציפיתי לדו-שיח הרבה יותר בסיסי בו המחשב נופל על הפנים וילד ממוצע בכיתה א' מצליח בלי בעיה. |
|
||||
|
||||
אישית, הייתי הולך בעיקר על משפטים בסגנון של: "הז טפשמב תיעצמאה הלימה המ?" |
|
||||
|
||||
למה שהמחשב יפול כאן? אגב, בימינו "מבחני הטיורינג" הנפוצים (כלומר, אמצעי ההגנה של אתרים מפני בוטים) הם מבחנים מבוססי ראייה - כותבים אותיות או מספרים באיזו צורה "מוזרה", והאדם צריך לזהות מה כתוב. כנראה שלמחשבים עדיין קצת קשה להתמודד עם זה, אם מחליפים את הפונט באופן תדיר. |
|
||||
|
||||
לא הצעתי את זה כמבחן האולטימטיבי לאינטיליגנציה מלאכותית, סתם כמכשול שמשמעותי בימינו, ושכל ילד סביר מסוגל להתמודד איתו. יש הרבה וריאציות על הנושא הזה. |
|
||||
|
||||
לא ברור לי למה דווקא היפוך המילים הוא מכשול. אלו דברים שהמחשב יכול לאכול בלי מלח (להזכירך, מחשבים הרבה יותר טובים מאיתנו בפיענוח צפנים). הבעיה האמיתית היא הקריאה וההבנה של המשפט, מרגע שהוא פוענח, וזו גם הבעיה עם צבינגי. |
|
||||
|
||||
היפוך האותיות היה דוגמה אחת בלבד. קח עוד אחת "מ2 אכל2 אתמול 2יל2, 2בת של 2מור2?" במקום 2, שים שם *אות* שונה מ-ה', ועכשיו לך תכתוב את התוכנה שתבדוק במילון את כל החילופים האפשריים, ומה ההסתברות לדעתה שהם המתאימים - עבור כל חילוף כזה, תהליך שפחות או יותר דומה למה שהיא צריכה להתמודד איתו כדי לענות על המשפט. (דומה לדוגמה של צבינגי, אני יודע, אבל) זו סתם מחשבה לבניית מבחן חד-פעמי טוב. |
|
||||
|
||||
זה פחות או יותר מה שמחשב שמפצח צופן עושה, לא? בדיקת תדירות אותיות וכל הג'אז הזה. מה שכן, גם בתור בן אדם אין לי מושג איך להתמודד עם היצור הזה. נראה לי שמחשב זריז מסוגל לאכול את זה די בקלות. |
|
||||
|
||||
בדיקת תדירות לא תעבוד אם משנים את האותיות המוחלפות, ואת האותיות שהן מוחלפות בהן, פעמים רבות. זו דרך אחת שמחשב יכול לפענח צפנים, ורק כאלו מאוד פשוטים, נראה לי. אני משוכנע שאתה מסוגל להתמודד עם זה. מה שאתה לא מסוגל הוא להסביר את האלגוריתם שלפיו אתה פועל, אבל אני בטוח שהתוצאות שלך מצויינות. שנבדוק? |
|
||||
|
||||
לכל הרוחות, בפעם השניה שכחתי לשנות בחזרה... |
|
||||
|
||||
ניסיתי. לא כל כך הבנתי מה כתוב שם. האלגוריתם שלי הוא "תשווה למילים שאתה מכיר". לא כל כך הבנתי מה אמרת על בדיקת התדירות. מה זה משנה אם תחליף את "2" ב"3"? בכל מקרה זה יהיה אותו הג'יבריש. בכל מקרה, זכור שאלו השיטות שבהן מפצחים צפנים. יש תוכנות שיודעות להתמודד עם התחכמויות שכאלו (בסופו של דבר, רק בטקסטים גדולים שבהם קשה לערוך חיפוש ממצה יש בעיה אמיתית - וכדי "לסבך" אותם תצטרך להמציא איזה אלגוריתם שיבצע את החלפת האותיות - כלומר, המצאת שיטת הצפנה חדשה, וכנראה לא אחת חזקה במיוחד כי לא חשבת עליה עד הסוף). |
|
||||
|
||||
משנה אם אכתוב "זרה זרה זיר זמח" או "7רה 7רה 7יר 7מח", בגלל שברור ש-7 היא אחד התווים שצריך להחליף, אבל לא ברור באותה המיידיות ש-ז' היא האחת שלא במקום. זכור שזו סתם הייתה דוגמה להתחכמות (ושכחתי להוסיף "מבוססת באופן מינימלי על ידע") שילד יכול בקלות לפתור, ושתוכנה תצטרך לעבוד קצת יותר קשה עליה, אלא אם תוכנתה מראש להתמודד עם סוג כזה של בעיות. בעיה בסדר הגודל של לנהל שיחה נורמלית? כמובן שלא. אבל אני חושב על ההתמודדויות הנוכחיות עם מבחן טיורינג, שמובססות בעיקר על התחכמויות. ("למה אתה מרגיש ככה? מתי התחלת להרגיש ככה? רוצה להחליף נושא? אבל אני רוצה להחליף נושא.") |
|
||||
|
||||
זה לא כל כך משנה. כאמור, כבר בצפנים הכי פשוטים כל אות אפשרית נחשדת בהיותה משהו שצריך להחליף. מה זה, לתוכנה, "לעבוד קצת יותר קשה"? כנראה שהזמן הפיזי שייקח לתוכנה לפתור את הבעיה יהיה קצר יותר (בפרט אם אחד הרכיבים שלה מיועד להתמודד עם דברים כאלו - וכך יהיה בכל תוכנה שמכבדת את עצמה ומנסה לעבור את מבחן טיורינג). תוכל להגיד "יופי, אבל המחשב עושה המוני פעולות חישוב בשניה" ואני אשיב לך שגם המוח הוא לא הברנש הכי פשוט בשכונה. |
|
||||
|
||||
שוב - אני לא מדבר על החלפה נגררת, שבה המחשב יכול לעשות ניתוח שכיחות של כל תו. אני מדבר על החלפות שמשתנות ממשפט למשפט, או אפילו ממילה למילה, או אפילו פעמיים בתוך אותה המילה. בני אדם עדיין יכולים להתמודד עם ערבולים שכאלו, במידה והם נהגו על ידי בני אדם אחרים עם המטרה שבני אדם יוכלו להבחין בהם בקלות. מחשב צריך לעבור על זה בדרך הקשה. החלף מספיק דברים, והמחשב כבר ממציא לעצמו משמעויות חדשות, ומחליף כל מילה במילה אחרת ללא שום קשר לכוונתו המקורית של המשורר. בני אדם והאינטואיציה שלהם גם ימציאו משמעויות, אבל איכשהו, התוצאות שלהם הרבה יותר מוצלחות, בינתיים. כאמור, הצעתי סתם טריק שלדעתי יעבוד טוב בימינו, כדי לסבך קצת תוכניות ''רמאיות'' (רק כאלו יש כיום - לא מנסות בכלל להבין, רק מנסות לשטות בך). לאינטיליגנציה מלאכותית ''אמיתית'' אני כמובן לא מצפה שתהיה בעיה עם זה. ''תוכל להגיד'' - אל חשש, אין לי כוונה לנצל את האפשרות הזאת. אני חושב שעם כח המחשוב של היום, עם גודל המילון האנגלי וגודל זכרון המטמון הקיים בשוק, תוכנה לא תוכל לרוץ מספיק מהר על כל האפשרויות בכדי לשטות באדם. אני לא חושב, חס וחלילה, שזה מוכיח משהו יותר חזק. מצד שני, לא ניסיתי לספור. יכול להיות שמספר האפשרויות שהיא תדרש לבדוק לא גדול כמו שהאינטואיציה שלי אומרת. |
|
||||
|
||||
האמת שנראה לי שכל הפסקה הראשונה שלך דורשת אישוש אמפירי, ואת זה קצת קשה לעשות באתר הזה, אז אני אוותר על זה בינתיים. בכל אופן, ברור לך שהתוכנה לא צריכה לרוץ על *כל* המילון בכל פעם שיש איזו מילה שהיא צריכה להשלים, נכון? עם מבני הנתונים המתאימים, היא תעשה חיפוש פשוט הרבה יותר. אם אתה לא משוכנע שיודעים לעשות חיפוש מהיר בימינו גם במאגרי נתונים עצומים, יש אתר בשם "גוגל" שלא מזיק לבקר בו לפעמים. |
|
||||
|
||||
גוגל לא מספק תוצאות מדוייקות כמו שנדרש מהתוכנה שלנו, לא באותה הליגה בכלל. |
|
||||
|
||||
...ומצד שני, הוא עובד עם מסד נתונים גדול הרבה יותר. אתה מבין את העיקרון - אפשר לעשות חיפוש מהיר גם במסדי נתונים גדולים. כאן כל מה שצריך הוא להחזיר את מעט האופציות האפשריות למילה שמתקבלת עם החלפת האותיות הבעייתיות. לא נשמע לי קשה במיוחד ולדעתי גם למדתי פעם מבני נתונים ייעודיים לבעיות דומות, ושכחתי. |
|
||||
|
||||
אוקיי, אני נכנע. |
|
||||
|
||||
נכנע? כלומר, אתה מודה שאתה מחשב? |
|
||||
|
||||
הבעיה שלך דומה מאד לשתי בעיות דיי ותיקות: 1. תיקון טקסט שהוא פלט של OCR 2. מתקני שגיאות כתיב (למשל במעבד תמלילים) לשתי הבעיות יש כבר פתרונות דיי מוצלחים, כולל כאלה שמסתכלים על כל המשפט ומחשבות מה ההסתברות למילה מסויימת. בקיצור, לא הייתי אומר שזה מבחן טוב.. |
|
||||
|
||||
לא כאלו מוצלחים. |
|
||||
|
||||
לא כזה מבחן טוב. |
|
||||
|
||||
הפיכת הסדר שלי? לא טענתי שהוא מי-יודע-מה, פשוט שהוא עדיף על האלטרנטיבות. היות והוא אדיטיבי (אפשר להחליף אותיות *וגם* לנסות איזה טריקים אחרים שאתה רק רוצה), טריוויאלי שאני צודק. |
|
||||
|
||||
"לנסות איזה טריקים אחרים שאתה רק רוצה" - נו, כאן טמון הכלב. "איזה טריקים שאתה רוצה" זה משפט כללי מדי. גם המחשב יכול לנסות "איזה אפשרות שהוא רוצה" ולעשות את זה הרבה יותר מהר מכל בן אנוש. צריך להוסיף שאתה לא יכול להתחכם יותר מדי עם "איזה טריקים שאתה רוצה", כי אז גם אדם ממוצע לא יפתור את החידה שלך. וההיפך גם נכון: אלגורתמי תקון שגיאות למינהם שהזכרתי לא צריכים להיות טובים - הם צריכים להיות טובים כמו אדם, ולא יותר. לא נראה לי שאפשר להוכיח משהו בדיון הזה, אבל אני יכול להגיד לך איך הייתי משכנע אדם שלא יודע מכלום (נניח, מנהל ממוצע) לא להשתמש בטכניקה שלך לאיזשהו צורך מעשי. נגיד, לצורך אבטחת מידע. כל מה שהייתי עושה זה להדביק את הטקסט שלך לגוגל, ולהראות שגוגל מצליח לתקן 10% משגיאות הכתיב. אם אלגוריתם כ"כ כללי מצליח לפצח 10% בלי להתאמץ, תאר לך מה אלגוריתם ייעודי יעשה. אגב, לקחתי את את הגרסא האנגלית ל"שרה שרה שיר שמח" ושיבשתי כמה אותיות כמו שהצעת: zhe zells zea zhells by the zea zhore גוגל תיקן את זה בצורה מושלמת. |
|
||||
|
||||
אצלי הוא "תרגם" את המילה הראשונה ל he, לא she. גם כן אינטליגנט. |
|
||||
|
||||
זה לא היא, וזה לא הוא, זה הא. |
|
||||
|
||||
אני לא זוכר ממי שמעתי את זה לראשונה: HE is she,
who is ME he is WHO DOG is fish and when you want to call a girl you say BOY. |
|
||||
|
||||
ANI is Me
ME is Who WHO is He HE is She |
|
||||
|
||||
אתה יודע איך הבוטים מתמודדים עם זה? |
|
||||
|
||||
אם מאגר הפונטים הוא סופי, הם פשוט צריכים לזכור אותו. אני מניח שלדברים מתוחכמים יותר הם משתמשים באלגוריתמים לזיהוי כתב (OCR), מהסוג שגם Quicktionary ודומיו משתמשים בו. |
|
||||
|
||||
אתה חושב בתוך הקופסה. נסה לצאת ממנה. |
|
||||
|
||||
? |
|
||||
|
||||
אתה רוצה לחשוב על זה קצת? |
|
||||
|
||||
אני הבנתי שפשוט מחזיקים אלפי הודים דוברי אנגלית ומבקשים מהם להדפיס מה שהם רואים. |
|
||||
|
||||
יופי. חשבתי שמדברים על מחשבים והיכולת שלהם לעבור מבחנים, לא על היכולת שלהם להסתייע בעבדים אנושיים כדי לעבור מבחנים. |
|
||||
|
||||
זה בדיוק היופי. במקום המחשב לשרות האדם, כאן רותמים אנשים לשרות המחשב. אבל לא משלמים אף פרוטה לאלפי ההודים של ראובן. את התמונה שרוצים לפענח מעבירים כפי שהיא כדרישת כניסה של אתר פורנו פופולארי, והמון אנשים מכל רחבי העולם מבצעים את משימת הפענוח בשמחה ובלי לדרוש שום שכר. להיפך, הם מאד מרוצים שלא דורשים מהם תשלום עבור התענוג. הבוט שלנו פשוט מעתיק את התשובה שלהם וממשיך. אני צופה שהשיטה הזאת הולכת להעלם ביום בו הבוט יבין שאם הוא כבר משוחח עם אתר הפורנו הוא יכול להשאר שם עוד כמה דקות ולבדוק אם הגיעו תמונות חדשות של כבשים חשמליות. מהההה. |
|
||||
|
||||
(כבר הוזכר פעם או פעמיים באייל לדעתי) |
|
||||
|
||||
גם כאלו דברים יש (למיטב הבנתי, המחשבים רחוקים מלהשיג תוצאות משביעות רצון בזיהוי פנים, וגם תינוקות מצליחים בזה), אבל כל העניין הוא בכך שכדי לייחס אינטליגנציה אמיתית למחשב, הוא יצטרך להיות הרבה יותר מ''מישהו שמסוגל לעשות משהו שילד בכיתה א' מצליח בלי בעיה''. |
|
||||
|
||||
האמנם? האם ילד בכיתה א' אינו זכאי לתואר "חושב" או "אינטליגנטי"? |
|
||||
|
||||
התשובה הפרובוקטיבית ושמובילה לדיון מעניין היא שלא. התשובה שלי היא שבכל הנוגע למחשבים, אנו נוקטים בגישת בית שמאי, ובכל הנוגע לילדים אנו נוקטים בגישת בית הלל. |
|
||||
|
||||
עם ילדים אי-אפשר להתחתן, אז מה להם ולדיני גירושין? |
|
||||
|
||||
זה לא פייר! לדעתי, מחשב שהיה מצליח להתחזות לילד ממוצע בכיתה א' היה מקבל ציון עובר. |
|
||||
|
||||
אני לא מתחזה לבן שלוש עשרה בפורום "סקס בחטיבה", אני חוקר אינטילגנציה מלאכותית! |
|
||||
|
||||
כן, זה די ברור לנו. אבל למה אתה מתחזה לבן שלוש עשרה באייל? |
|
||||
|
||||
כי לפני ש''סקס בחטיבה'' נסגר, הוא הרגיל אותי לסטנדטים אינטלקטואליים גבוהים שאינני יכול עתה לוותר עליהם. |
|
||||
|
||||
דבר ראשון, לא ציפיתי לכלום, כי אני לא חושב שהמשימה בלתי אפשרית. אבל מה שכן הייתי מצפה ממתנגד רציני לדיעה הזאת הוא לאיזשהו רעיון יותר ריגורוזי, ולא סתם שינסה להדהים אותי עם כמה שהמשימה מסובכת. משהו בסגנון של "לעולם לא ניישב את גלקסיה איקס כי כל השמשות בה צפויות לכבות בזמן שיקח לקרן אור מכדור הארץ להגיע לשם", ולא משהו בסגנון של "נסה לזרוק אבן לגובה של בנין עם שמונה קומות. קשה? עכשיו דמיין אותך זורק אותה עד לגלקסיה הבאה, עם גבר ואישה בגיל הפריון יושבים עליה." |
|
||||
|
||||
אם זה מה שמפריע לך, אני מציע שתקרא את הספר. אני הבאתי את צבינגי פשוט כי לדעתי זו הדוגמה הנחמדה והתמציתית ביותר שם. היא לא כל הטיעון - למעשה, היא בכלל לא הטיעון, אלא המחשה. |
|
||||
|
||||
איך אורי או בועז יענו לשאלות האלה: 1. האם זה משפט בעברית? (כ/ל) 2. האם יש לו משמעות? (כ/ל) 3. אתה יכול לתאר סיטואציה שמישהו ישתמש במשפט הזה? 4. מה המשפט אומר? 5. נחש מה תהיה התשובה של אורי/בועז לשאלה 1. (קצת מתחתי את חומסקי). |
|
||||
|
||||
3) בשיר של יניב ברנר |
|
||||
|
||||
לא יודע מה אורי או בועז היו אומרים - לדעתי זו סתם התחכמות מעייפת. |
|
||||
|
||||
גם אם היו אומרים את זה, אתה לא חושב שהיית יכול ללמוד מתגובה כזו משהו (כמו שאני מנחש שלמדתי משהו מהתגובה שלך)? |
|
||||
|
||||
בוודאי. אבל זו תגובה סבירה להודעה שלך, ולא סבירה כל כך לשאלת צבינגי. (אגב, אחד התעלולים האלמנטריים ביותר - נראה לי שגם דוד הראל מזכיר אותו - כדי להפיל מחשב בפח במבחן טיורינג הוא לשאול אותו "כמה זה 4342423 כפול 7452523" ולראות כמה זמן לוקח לו לענות). |
|
||||
|
||||
המטרה שלי לא היתה ''להפיל מחשב בפח במבחן טיורינג.'' שפה זה לא ''חיפוש במילון'' או אפילו ''חוקי הדיקדוק'' (אם מישהו יוכל להחליט מהם באופן די חותך), אבל נשמע כאילו מבחן צבינגי משתמש בשפה כאילו היא כלי עבודה ו''אמצעי'' ולא כמשהו שמצד אחד יש לו חיות משלו ומצד שני חלק אורגני מאותו ''טבע האדם'' החמקמק (לפחות האדם המודרני), וששני ה''צדדים'' הללו ארוגים זה בזה. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי כלום. טוב, אולי הבנתי שאתה כועס שצבינגי לא בוחן שימוש בשפה, אבל אז אני לא מבין מה הבעיה. |
|
||||
|
||||
למה להכניס רגשות? השאלה היא אם ראיה אלגוריתמית מספיקה כדי להכריע או לבחון אדם/מחשב, מבלי שעדיין יש לנו תמונה מהו האדם, ותוך שימוש טכני בחלקי ידע על השפה. |
|
||||
|
||||
"ראיה אלגוריתמית"? |
|
||||
|
||||
התגובה הזו מתקשרת לי עם מה שאני עומד לענות למסביר (תגובה 452710)* התחלת בתגובה 451694 התנגדת לדוגמה של המתודדות שח בין אדם למחשב ואמרת "שדוגמת השחמט היא המחשה נאה למרחק העצום של המחשב מחשיבה אמיתית: משחק שחמט טוב מבוסס על יכולת סריקה טובה של עץ משחק מסויים מאוד. אין כאן מאומה מהדברים הקשים באמת שנדרשים ממחשב "חושב" - היכולת לבצע קישורים בין מושגים מושפטים נפרדים לכאורה." אבל משם עברת לתגובה 452016 בה אתה מסתמך על " מבני הנתונים המתאימים...[ותוכנת ]חיפוש" כדי להגן על מבחן טיורינג (אם הבנתי אותך נכון). גם כן, בתגובה 451694 אתה מניח "[שכשנפענח] את אופן פעולת המוח" נתקרב למחשב חושב. צרוף של שתי הפסקאות האחרונות מראה שאתה מניח מראש שהמוח-מחשב זה לא רק דימוי מטאפורי נוח (ואולי אנלוגי למקרים ספציפיים) אלא זוהי מין זהות בסיסית. אז אני לא מבין מהי העמדה שלך בעניין. מה שאני רציתי להעיר זה שלמרות שיתכן שאנחנו יכולים לתאר לעצמינו אינטראקציה בסביבה סטרילית של מבחן טיורינג, האם זה מקרב אותנו או במה זה מקרב אותנו להבנת "טבע האדם"? האדם איננו רק יצוג בדיד ופורמלי (ולכן לא שלם) של סמלים אלא הוא שרוי בהוויה חברתית מעצם קיומו. בנוסף, ישנה טענה חזקה שאומרת שבניגוד למכונת טיורינג (או כל אלגוריתם או נוסחה מתמטית), הדרך בה האדם לומד ומתמודד עם בעיות ועם המציאות איננה סתם רק "דרך" אלא היא זאת שמעצבת את מהותו ואת ההבנה שלו. לדוגמא, כשתוכנת מחשב מסיימת לחשב משהו, הדרך בה הגעת לתוצאה לא מענינת יותר, התוצאה היא מה שחשוב (לכן מקוננים על חוסר האחידות בין תוכניתנים, שכל אחד ממציא קוד אחר לפתרון אותה בעיה). אתה בתור אדם, כשהגעת להבנה של דבר מה, הדרך בה הלכת (גם אם נכנסת פה ושם לאין כניסה שיקרי) הופכת לחלק ממך, הוא משנה אותך מהותית (אם תרצה, זה פרויד מהדלת האחורית). מחשב המבצע אלגוריתם של מבחן-טיורינג עובד יותר לפי שיטת הידע מהנתונים, ולא ידע מתוך מהותם של הדברים. עבורו השפה היא רק אוסף של סימנים במילון שמתחברים עפ"י נוסחאות ושעליהם ניתן להפעיל אלגוריתמים של חיפוש שפועלים עפ"י עקרון היעילות המירבית. תיקח מהמחשב הזה את בסיס הנתונים של השפה ואת אלגוריתם החיפוש והחיבור הלקסיקלי ונשארת עם מחשב שלא הישתנה כהוא זה ובו אתה יכול להשתמש לביצוע חישובי משכורות או ירי בליסטי. עבור האדם שפה איננה נתונים חיצוניים לו, וכללי השימוש הלקסיקליים וההבנה התחבירית והסמנטית הם חלק ממהותו של האדם. תיקח מהאדם את השפה והוא לא יכשר לבצע שום מטלה אחרת (אנושית, סבירה) חוץ מלהמשיך להתקיים ברמות הבסיסיות של האורגניזם. מחשב הניתקל מצב "שקר" (שלילה) בתהליך העיבוד מסתעף למצב ה"אמת" כדי להמשיך. אם הוא ניתקל במצב של שלילת השלילה (not not) הרי הוא חוזר למצב הראשוני. אדם מוסיף את מצבי השקר (השלילה) לחווית ההתנסות שלו, וכך מצב של שלילת-שלילה לא מחזיר אותו למקום הראשוני אלא מוסיף או מקדם אותו למצב הבנה חדש. לכן, ההבנה של משפטים בעברית היא פעילות גם משותפת בין מי שמשתתף בשיחה (ולא שליפה סטטית מבסיס נתונים). יותר מזה, לטעמי השאלה האחרונה שלי בתגובה 451951 ".נחש מה תהיה התשובה של אורי/בועז לשאלה 1" היא היותר חשובה משום שהנסיון לענות עליה יכול ללמד אותנו משהו עקרוני מאין כמוהו על האינטראקציה בין אנשים שחורגת מעבר לשפה (במובן המילוני שלה כמו שאתה מתאר את המחשב שלך). *מין חשיבה בורחאסית שאני לא בטוח אם מכונת טיורינג יכולה להיתמודד איתה. הכוונה למצב בו המאוחר לא סתם מסביר את המוקדם אלא המאוחר מאפשר או הוא סיבת קיומו של המוקדם. משום מה נראה לי שבני אדם יכולים להבין אותה ולהפיק ממנה איזו הבנה/הנאה/תועלת. (אני יודע שהתגובה יצאה קצת סתומה. ניסיתי לא רק לענות לך אלא גם לברר משהו לעצמי). |
|
||||
|
||||
בתגובה 452016 והקודמות לה אני פשוט מנסה להצביע על כך שה"מכשול, שדורפל מציב בפני המחשב הוא קל מאוד לעקיפה גם עבור מחשב ש*אינו* חושב (כמו ש"מכשול" השחמט קל לעקיפה). אני לא רואה כאן סתירה. משאר התגובה שלך אני מקבל את הרושם שאנחנו מדברים על דברים שונים לגמרי, ואני חושב שהמוקד הוא בשם העצם שאתה משתמש בו, "מחשב המבצע אלגוריתם של מבחן טיורינג". אני איני מכיר אלגוריתם שכזה - וכאמור, איני חושב שקיים כזה או שיהיה קיים כזה בעתיד הקרוב, ובפרט איני חושב שזה יהיה אלגוריתם שייכתב בידי מתכנת או צוות מתכנתים. לכן ההנחה שלך שהמבחן "עובד יותר לפי שיטת הידע מהנתונים, ולא ידע מתוך מהותם של הדברים" נראית משונה מאוד - אתה לא יודע כלום על איך יעבוד האלגוריתם הזה, כיצד אתה מסוגל לקבוע עליו קביעות שכאלו? כאן אנחנו גולשים קצת לכיוון טענת "המוח הוא מכונת טיורינג" הישנה, ואני לא בטוח שיש טעם להתחיל את הדיון הזה שוב. ובכל זאת, נראה לי שבסיס המחלוקת הוא בטענה שלך של "קח מהמחשב את האלגוריתם ותישאר עם מחשבון כיס משוכלל, ואילו האדם תלוי באלגוריתם שלו לחלוטין". זה אולי נכון, אבל לא ברור לי מדוע זה מונע ממחשב שעובר את מבחן טיורינג להיות "נבון". אם כבר, זה רק מצביע על המוגבלות הגדולה יותר של האדם. אז נכון, מחשב יכול להתקיים גם בלי אלגוריתם מבחן הטיורינג שלו, אבל כנראה שלא יהיה נבון. זה לא אומר שהוא אינו נבון גם עם האלגוריתם. |
|
||||
|
||||
יש התקדמות בתחום. הנה מה שעושה מחשב עם מעט תבונה (?) והרבה ידע וחומרה: |
|
||||
|
||||
רפרוף זריז מעלה את המשפט הבא (בתרגומי) ''וואטסון...הוא ''מכונה שעונה לשאלות''...מחשב...אשר מבין שאלות בשפה טבעית ועונה עליהן''. לא הבנתי איך זה מראה התקדמות בתחום עליו כתבתי תגובה די ארוכה לפני כמה שנים. |
|
||||
|
||||
חיפוש מהיר לא העלה מקום מוצלח במיוחד. אז בחרתי באחד המקומות. הקישור לדבריך: מה שנעשה כאן הוא לא בדיוק הגישה של "לחקות את המוח"1 אלא "לשפוך עוד משאבים". אם היית מראה לי מחשב כזה לפני 10 שנים, הייתי מנסה למצוא איפה מסתתר המפעיל של הטורקי המכני. אבל מסתבר שהצליחו להסתדר גם בלעדיו. סביר להניח שהיום זה מחשב יקר מאוד, עוד חמש שנים זה סתם שרת מחלקתי, ולא מן הנמנע עוד 20 שנים זה כבר יכול להיות תכונה בסיסית של ממשק המשתמש. התבונה האנושית היא, ככל הנראה, "מכונה" מורכבת מאוד. לפי מה שידוע לנו היא עובדת בצורה שונה לחלוטין ממחשב מקובל (לדוגמה: רשת של המון מעבדים פשוטים, וככל הנראה רשת דינמית במידה מסויימת). ההצלחה הזו של ווטסון מדגימה מבחינתי את זה שההבדל הוא רק הבדל ברמת המורכבות. 1 אין לי מושג באילו דרכים השתמשו החוקרים "ללמד" את הידע, כלומר: ליצור מאגר ידע ולהפוך אותו לזמין, ולפענח שאלות ועובדות בשפה טבעית. לכן יכול להיות שכן יש בהן גישות שמחקות את המוח. |
|
||||
|
||||
אבל זה העניין. אני חושב שההשוואה של התבונה האנושית למכונה טובה רק במידה מסוימת שמעבר לזה המטאפורה מאבדת את כוחה. אני כמובן מעריך מאד את היכולת של וואטסון לתקשר בשפה טבעית, אבל לא שזה רחוק מדימוי אנושי אלא שזה בפאזה שונה. |
|
||||
|
||||
הוא לא מתקשר בשפה אנושית. הוא "רק" עונה בשאלות לתשובות. אבל זה עוד צעד בדרך. איפה בדיוק נמצא מעבר הפאזה? |
|
||||
|
||||
לפי הכתבה, הוא לא "רק עונה בשאלות לתשובות". הוא "יכול להבין שאלות המוצגות בשפה טבעית ולענות עליהן". צריך להיזהר מאנלוגיות, וב"פאזה" לא התכוונתי למשהו כמו בחשמל, המאפשר את שאלתך על "מעבר". ניסיתי להסביר את עצמי בתגובה 452711. |
|
||||
|
||||
אין לי מושג אם הוא יכול להבין שאלות המוצגות בשפה טבעית. ברור לי שהוא הפגין יכולת לעמוד באתגר של "שאלות" (כלומר: תשובות+רמזים) Jeopardy. יכול להיות שיש לו גם יכולת להבין שפה טבעית מעבר לכך, אבל לא ברור עד כמה. אם אשאל אותו מה שמו או מה השעה, לא בטוח שהוא ידע לענות. הוא לא יכול להסיק יותר מדי מסקנות. הוא יודע בעיקר לשלוף עובדות. בדוגמת צבינגי הוא לא היה מתקרב לדיאלוג אינטליגנטי. אבל אני פתאום מזלזל בפענוח משפטים שנשאלו בקול והפיכתם לייצוג פנימי מועיל עבור המחשב. לא סתם אותיות ומילים. מושגים. זה כבר צעד חשוב. וכדי שתהיה משמעות למושגים, צריכים איזשהו מאגר ידע. לפני 20 שנים הייתי מחשיב את זה כמדע בדיוני. אני מנסה להבין מהם ההבדלים המהותיים מבחינתך. אם אני מבין נכון: מחשב חושב בצורה מאוד פשטנית ופורמלית. אין סיכוי שהוא יצליח להתמודד עם דברים עמומים ולא רציונליים כמו המחשבות שלנו. לכך אפשר לענות שגם שפת הדיבור היא משהו עמום. אבל הנה דוגמה של מחשב שמתחיל להתמודד עם האתגר של הבנתה (כלומר: הוא כבר מייצר ייצוג פנימי המשפט בתור אוסף של מושגים שמתאימים למאגר הידע שלו, ולא קשורים ישירות לשפת הקלט). |
|
||||
|
||||
האם אכן התכוונת לכתוב "אני פתאום מזלזל בפענוח משפטים..."? מהכלום שאני יודע, אני מרגיש שמעבר להיכולת "ההנדסית" לייצור אלגוריתמים, תכנות ותכנון מערכת ממוחשבת, הישג לא פשוט לכשעצמו, יש הישג מורכב ממנו. זאת ההבנה של השפה ושל דרכי השימוש בה בה, ובדרך בה ניתן לייצג את זה בצורה שמאפשרת תרגום הנדסי. אני אנסה לתת דוגמה מאוד פשטנית להבדל מהותי. היכולת של אדם לענות מושפעת מעצם הרצון לענות. הרצון לענות לא רק מייצר תשובה אלא משנה את האדם עצמו כך שזה למשל משפיע על היכולת שלו להתמודד עם השאלה הבאה. או, כיצד ענית לשאלה הראשונה, גם מבחינת תוכן התשובה וגם מבחינת המאמץ למצוא את התשובה, תשפיע על הדרך בה תעבד ותנסה לענות לשאלה הבאה. וזה מתקשר לחוסר ההסכמה המסוים שלי עם הטענה שלך שמחשבות הם דברים רציונליים. |
|
||||
|
||||
המחשב כבר מזמן עבר את השלב שבו הוא יצור רציונלי. כבר לפני עשרות שנים הכירו תוכניתנים בכך שתכנות עשוי לדרוש עיסוק בוודו. דוגמה שאני מקווה שמוכרת לך היא Bayesian spam filtering [Wikipedia]. באופן כללי מדובר על דרך לסווג מסמך מסויים כדומה יותר לאחת מבין שתי קבוצות מסמכים (דואר זבל או דואר טוב). הפלט של האלגוריתם הוא מספר שמשמעותו היא עד כמה המסמך הזה חשוד כזבל (כלומר: עד כמה הוא דומה לדואר זבל ולא דומה לדואר רגיל). לא ניכנס לפרטי האלגוריתם. ניקח שני מחשבים שונים שמריצים את אותה תוכנת סינון, אבל מכירים אוספים שונים של דואר זבל ודואר טוב. שניהם יתנו תוצאה שונה למסמך נתון. האם אפשר להסביר את זה בקלות (בלי להכיר את אוסף המסמכים)? לא. "המחשב אמר". האם מחשב כמו HAL ־2001 נראה לך בעל רצון לא רציונלי? כזה שלא יכול להיות למחשב? |
|
||||
|
||||
נראה שהבעיה העיקרית של התזה שלך, היא בהנחה שכל התוכנות פועלות באופן קשיח וקונסיסטנטי לקלטים, כך שהדרך היחידה של מחשב להבין שפה טבעית, היא ע"י סט של חוקים לינגווסטים ומושגים נתונים מראש. העניין הוא שזה ממש לא נכון, וכל התוכנות שאנו דנים בהן (בפרט ווטסון) משתמשות בסט של חוקים מאוד פשוטים כדי לייצר מערכת דינמית, מתפתחת ולומדת - והמערכת הזו היא זאת שאחראית למה שהיינו קוראים אינטלגנציה. לדוגמא, בשום מקום לא תוכנת מראש לווטסון ש"אחרי שגרמניה פלשה להולנד" זה בתקופת מלחמת העולם השניה. או, בכלל, מה זה "תקופה". הוא הסיק את זה לבד מכמות אסטרונומית של עובדות שהוא עיבד. זה מאוד דומה לכך שגם הניורונים שלך פועלים באופן קשיח קונסיסטנטי וצפוי להחריד, ועדיין, עם תיתן להם מספיק קלט וזמן, הם יצרו מערכת שמבינה את אותה עובדה. מערכות שפועלות על בסיס למידה ממוחשבות הם מאוד נפוצות ושימושיות, ראה http://en.wikipedia.org/wiki/Machine_learning אגב, אחת מהשיטות הפופלריות ללמידה ממוחשבות פועלות בדיוק כמו רשת נוירונים ביולוגית. |
|
||||
|
||||
''פועלות בדיוק כמו רשת נוירונים ביולוגית.'' - פועלות כמו מודל מאוד מופשט לאיך שאנחנו חושבים שחלק מהנוירונים מבצעים חלק מהחישובים שלהם. |
|
||||
|
||||
אגב ווטסון, לאחרונה הוא החל לעשות לביתו הרחק מאור הזרקורים. |
|
||||
|
||||
לרגע נבהלתי, חשבתי שהוא הולך לעזור לחברות הביטוח לקבוע את התעריף. ככלי דיאגנוסטי/טיפולי זה דוקא יופי. מעניין כמה זמן יעבור עד שנסכים לתת לו לקבוע את הטיפול ולא רק להמליץ עליו בפני רופא אנושי, כלומר כמה משחקי "מלך הטריויה" הוא צריך לנצח נגד רופאים לפני שנאמין שהוא באמת טוב מהם ונפעל בהתאם. אגב, המראות ונחיתות של מטוסי נוסעים עדיין מבוצעות ידנית. רק אני חושב שזה דבילי? |
|
||||
|
||||
יש כאן שתי שאלות: 1) מה אחוז ההצלחה של מחשבים בנחיתות/המראות של מטוסים כיום? 2) כמה קל לשבש את פעולתו של מחשב במהלך נחיתה/המראה באופן שיגרום למטוס להתרסק, לעומת שיבוש דומה שיגרום לטייס להתרסק? |
|
||||
|
||||
עכש''י (אבל אני לא זוכר מאיפה כך שאולי זאת סתם שמועה) בטכנולוגיה העכשווית המחשב יותר אמין מטייס אנושי בהמראות ונחיתות. לגבי השאלה השניה, אני לא רואה למה מחשב כזה (שנקרא, כידוע, ''טייס אוטומטי'') צריך להיות פגיע, כי הוא לא מחובר לעולם החיצוני, אבל אולי יש בזה משהו. זה ידרוש, מן הסתם, אמצעים קצת יותר מתוחכמים מסכין יפנית, אבל ייתכן שאלה אמצעים שיותר קל להעלות למטוס. |
|
||||
|
||||
להדליק את הטלפונים באמצע הטיסה? |
|
||||
|
||||
הרעיון שמחשב הטיסה עלול להיות מושפע מטלפונים סלולריים נראה לי דמיוני למדי. ראשית, אם זה היה המצב כי אז הטייס האוטומטי היה עלול להשתולל כבר בימינו אנו, וגם אם בגובה רב יש הזדמנות לטייס האנושי להשתלט על המצב לפני הפגישה הנרגשת עם אמא אדמה, הבעיה היתה ללא ספק זוכה להתייחסות יותר רצינית מאותה אזהרת ''נא לכבות מכשירים אלקטרוניים'' בהמראות ובנחיתות, וגם היינו ודאי קוראים בעיתון על מטוסי נוסעים שפתחו במפגן אוירי עוצר נשימה כי אזרח זה או אחר התעלם מאותה פניה, וכל מי שטס יודע שזאת לא אפשרות תיאורטית גרידא. שנית, מפני שהטייס האוטומטי אמור לקבל חיוויים רק דרך חיבורים פיזיים (נו, אני מנסה להגיד חוטי חשמל) ולא משום רשת אלחוטית שעלולה, נניח, להיות מופרעת ע''י אותם ''מכשירים אלקטרוניים''. תאר לך שהאקר היה יכול היום להשתלט על האוטומטי ולשנות את יעד הטיסה, נניח לטהרן במקום לנתב''ג, או סתם להגדיל את המהירות כי הוא ממהר לפגישה... היה יכול להיות שמח. אותם מכשירים אולי עלולים להפריע לקשר בין המטוס למגדל הפיקוח או למטוסים אחרים (אם כי אני סקפטי גם בקשר לזה), אבל בטח לא לטייס האוטומטי. |
|
||||
|
||||
האקר (איש עם גרזן) יכול לנתק את הקשר של המחשב לאחד החיישנים. |
|
||||
|
||||
לא צריך שיהיה מחובר לעולם החיצוני. צריך שמישהו עם כוונות זדון וגישה כלשהי לתוכנה שרצה על המחשב הזה יכניס פנימה סוס טרויאני, ונגמר העניין. |
|
||||
|
||||
אולי זאת סכנה אמיתית, אבל דומני שניתן להתגבר עליה בקלות יחסית. שינוי תוכנה במחשב הזה (אמרתי windows? הזכרתי unix? אני בטוח שלא) אמור להיות שקול לכל טיפול של טכנאי תחזוקה במטוס מבחינת דרישות האבטחה, ואולי אפילו יותר (למשל, כל התוכנה צרובה וניתנת להחלפה רק במעבדת היצרן או ע"י אנשיו). אם הטייס האוטומטי העכשווי מספיק בטוח1, זאת לא קפיצת מדרגה לאבטח גם את יורשו הקצת יותר מתוחכם. ____________ 1- או המערכת שמנתקת אותו בהתאם לדרישת הטייס... |
|
||||
|
||||
מצד שני, ב''שינוי תוכנה'' יחיד - במעבדות של בואינג - אתה משיג שליטה על הרבה מאוד מטוסים. |
|
||||
|
||||
ב,שינוי תוכנה" יחיד1 במעבדות של מיקרוסופט אתה יכול להשיג שליטה על העולם. ___________ 1- טוב, אולי לא יחיד, אבל אם אתה יכול לשנות שינוי אחד אתה יכול גם לשנות יותר |
|
||||
|
||||
יש כמובן בעיה קטנה של הסתרת השינוי הזה עד שהוא יופץ לכל העולם או לכל המטוסים. הקוד של מחשב בקרת הטיסה עובר בדיקות רבות, מן הסתם (בעיקר כדי לגלות באגים). השינוי צריך להיות מספיק לא מזיק כדי שלא יגרום לבאגים שיזוהו ורצוי שיהיה מספיק תמים כדי שייחשב לבאג אם הוא יזוהה. ר' תנאי The Underhanded C Contest. אנחנו לא מכירים את תהליכי הפיתוח של התוכנות האמורות, אבל יש תוכנות עם תהליכי פיתוח יותר שקופים, ולכן אפשר לנסות להסיק גם מדוגמאות שמשם. לא זכור לי כרגע שום מקרה של קוד זדוני שנכנס לתוכנה חופשית דרך תהליך הפיתוח הרגיל. ישנן תוכנות רבות שמפותחות ע"י מפתחים רבים בדרכים שונות. לא מעט מהם נמצאות בשימוש במקומות מעניינים מאוד. היו מקרים שבהם תוקף פרץ לשרתים שמשמשים להפצת קוד וניסה (במקרים ספורים1 גם בהצלחה) להוסיף פרצה לקוד. עדות לכך שזה מסובך עד בלתי אפשרי בתוכנה פופולרית ניתן לראות ש(לפחות לפי כל הבדיקות) לא היה שום ניסיון לשנות קוד של הליבה של לינוקס בפריצה האחרונה לשרת הראשי של kernel.org: זה צריך להיות שינוי קטן שיעבור כמה עיניים בדרך, ואין (ככל הנראה) קיצורי דרך משם להפצות ולמערכות המשתמשים. דוגמה לסיפור קצת יותר אמתי: OpenBSD [ויקיפדיה] היא מערכת הפעלה דמוית יוניקס אשר יצאו לה מוניטין כמערכת מאובטחת מאוד. המנהיג של פיתוחה הוא המפתח הקנדי תאו דה-ראט (Theo de Raadt, עוד אפרו-אמריקאי). תאו ידוע כאדם דעתני ועקשן. בין השאר הוא תומך נלהב וקיצוני במדיניות של גילוי מלא (Full disclosure [Wikipedia] של בעיות אבטחה. בשל כך הוא התעקש לפרסם בעצמו סיפור שמישהו אחר היה אולי מחליט לא לפרסם ומשאיר לדעוך: בשנת 2010 פנה אליו מישהו שחברתו מימנה בסביבות שנת 2000 פיתוח חלק מהתמיכה של OpenBSD בהצפנה. אותה חברה סיפקה גם שירותים ל-FBI. הוא טוען שה-FBI שכר אותם להשתיל פירצה לקוד של OpenBSD (בפרט: לחלט מקוד התקשורת - לתמיכה ב-IPSEC [Wikipedia]. אותה תמיכה ב-IPSEC הועברה מאוחר יותר מ-OpenBSD גם לכמה מערכות BSD דומות. הטענה נשמעה לא סבירה. גם בסריקה מאוחרת יותר לא נמצאה פרצת אבטחה דומה. אפילו לא בקוד הישן של לפני 10 שנים. עלו שתי אפשרויות: או שהסיפור מומצא, או שהיה ניסיון להשתיל, אבל הקוד פשוט לא הצליח להיכנס. אולי הוא לא הוסווה מספיק טוב? ההשערה של דה-ראט היא שהחברה אומנם כתבה פרצות בקוד, אך עבור גרסה פרטית משלה ששימשה כדי לאפשר לממשל האמריקאי (או אחרים) גישה למוצריה. אבל במקרה הזה האפשרות ל-bug היא כבר feature, כך שזו לא דוגמה טובה. 1 ר' לדוגמה תוכנה שלא מתוחזקת כיאות לעומת תוכנות יותר נורמליות. |
|
||||
|
||||
וויליאם לאנגוויסשה מוטרד מזה שבנוסף לשבחים לקברניט סלנברגר שהנחית את מטוס הנוסעים שלו בהאדסון, לא חילקו שבחים למטוס האיירבס A320. "עידן הסופרמנים בטיס חלף מזמן" והגיבור האמיתי הוא ברנרד זייגלר שייחד עם עמיתיו שיכללו מערכת טיסה-על-חוט מהפכנית שהביאה למכונת טיסה מושלמת. מערכות האיירבס לא רק מקלות על מלכת ההטסה, הן גם מונעות מהטייס לעשות שגיאות, ובכך להגן על הנוסעים מפני טייסים ברמה נמוכה מזו של סלנברגר. ייתכן והטייסים לא נזקקו לעזרה שהמערכת סיפקה באופן אוטומטי - איזון הכנפיים והרמת האף תוך גלישה חלקה - אבל למעשה הם הטיסו את המטוס על-חוט. זה קשור כמובן לדיון 3183. |
|
||||
|
||||
עקב הכרות ארוכת שנים עם תוכנות זמן אמת, מתכנתים, אינפוט מחומרה, ואבולוציה של תוכנות, אני ממליצה על חשדנות עמוקה כלפי מערכות ממוחשבות. כל עוד הן עובדות זה לא כי אין בהן באגים, אלא על אף שיש בהן באגים. אין אף מערכת מחשב (מעבר לגודל מסוים וגיל מסוים) שאין בה באגים, אין אף מערכת בדיקה שיכולה לסמלץ את כל התרחישים האפשריים כדי לנקות באגים, גם במערכות הבדיקה עצמן יש באגים, וכל תיקון באג מכניס באגים חדשים. אותה טענה שהעלית, שהיא אולי נכונה בהרבה מקרים, שהמחשב של איירבאס מונע מהטייס לעשות שגיאות, פועלת בכיוון ההפוך והיא מסוכנת ביותר - כשהמחשב מונע מהטייס לתקן שגיאה. כנראה זה מה שקרה באסון האיירבאס בתצוגה בפאריס ב-1998, המטוס המריא וטס ישר לתוך חורשה <קישור http://www.google.com/url?url=http://www.youtube.com... והתרסק>. היה הרבה טיוח צרפתי על הסיפור הזה, אבל מה שזכור לי עוד מאז הוא שהטייס אמר שהיה בגובה נמוך ומשך את ה throttle כדי להתרומם, והמטוס לא הגיב. המטוס ליחך כבר את צמרות העצים אבל המחשב החליט שהוא מספיק גבוה. זו הסכנה הצפויה כאשר תוכנה נוטלת את השליטה ולא מאפשרת לבן אנוש להתערב. מאז היו עוד כל מיני תאונות איירבאס שמיוחסות לתוכנה, למשל <ההתרסקות1> לאוקיאנוס האטלנטי לפני שלוש שנים. ויש גם <תמיהה1> כיצד בטיסה של סלינגר שני המנועים דממו בבת אחת בצורה כזאת כתוצאה מלהקת ציפורים. קצת משונה סטטיססטית. וגם מכאנית. טייס אוטומטי מעולה בפעולות שגרתיות חישוביות כמו איזון המטוס, טיסה לאורך מסלול קבוע, אבל מסוכן לתת לו זכות החלטה בלעדית כשהתנאים משתנים בצורה קיצונית. תארו לעצמכם מכונית עם מחשב שמונע מהנהג לעשות פנייה חדה, עשוי להיות מפחיד. מצד שני, חברתי קנתה ג'יפ סקודה עם חניה אוטומטית וזה קסם קסמוני, המכונית משתחלת למקום הצר ביותר בלי בעיות. זה בערך הקף המערכת משובצת המחשב שאני סומכת עליה את ידיי ללא חשש - חניה אוטומטית. עם זאת, בחלוף הזמן, כעבור עשר עשרים שנה, מערכת בכל זאת מתייצבת בצורה זו או אחרת. רוב הבאגים שלה כבר ידועים ולומדים לחיות איתם או לעקוף אותם. מערכות משובצות הן יצורים משונים, אני מנחשת שלפחות 50% מהתוכנה שכתובה במחשבי המטוס היא אובסוליט, כמו זבל שרשום בגנים. אל"ט אל"א __________ 1האייל האוטומטי מנע ממני להכניס שני קישורים. |
|
||||
|
||||
אני מסכים רק חלקית. אם במקום המחשב, אסון האיירבאס היה נגרם ע"י טייס שיכור, לא היינו ממהרים לפסול פסילה גורפת את כל אוכלוסיית הטייסים האנושיים. אנשים גורמים לתאונות דרכים כל הזמן מכל מיני סיבות טיפשיות ועדיין ממשיכים לתת לאנשים רישיונות נהיגה. יכול להיות שאנחנו חשדניים מדי כלפי מחשבים? |
|
||||
|
||||
על זה אפשר רק לומר: זה הדדי. |
|
||||
|
||||
אני מסכים ויודע היטב שבמחשבים יש באגים1, ושאם ככל שנסתמך עליהם יותר הם יגרמו ליותר תאונות (מי שלא עושה לא טועה). הנקודה שבה אני לא מסכים היא הערכת הבאגים אצל האנשים. אבל גם אצל אנשים (בפרט כאשר הם לחוצים) יש באגים. צריך גם להפריד כאן בין מטוסים גדולים לבין מכוניות בכביש מבחינת מה שמושקע במניעת תאונות, ומבחינת כמות הגופים המעורבים (ולכן: היכולת לדחוף במהירות תקנים חדשים מלמעלה). 1 כתוספת לתגובה 581580 - ההאקר שלנו צריך להצטייד גם בשקית עם ג'וקים. |
|
||||
|
||||
הסכמה ברמה שטחית. לאנשים יש באגים, אם יש בעולם משהו מלא באגים אלה בני האדם, כטייסים כך מתכנתים. בני אדם כתבו את התוכנה ורובם המוחלט אינם בעלי כישורים יוצאי דופן, אנשים רגילים ונוטים לטעויות כמו כולם, אני מכירה אותם ואני מכירה את עצמי, גם אני תרמתי את מכסת הבאגים שלי. השאלה שהשוטה הציג היא מדוע נחיתה והמראה נעשות בצורה ידנית. שאלה זו מייצגת אמונה גדולה מדי לטעמי בתוכנה. אשאל אותך שאלה אינטואיטיבית: ערפל, רוחות סערה, מי אתה מעדיף שינחית את המטוס שלך, מחשב או טייס? קראתי עכשיו באיזה מקום שאיבדתי, שתא הטייס באיירבאס הוא "וירטואלי" לחלוטין, לטייס אין שליטה על שום דבר, כשהוא פותח מצערת הוא לא באמת פותח את המצערת אלא לוחץ על כפתור שמעביר מסר לקונטרולר שמעביר מסר למחוטל שבודק עם השמרגלה ובסוף נפתחת פיזית המצערת. זה לא נורא כל עוד לטייס יש גם גישה ישירה למצערת. בלי מנגנון כזה קורה מה שקרה לאיירבוס באסון בתצוגה. זה מזכיר לי את החלונות החשמליים במכוניות, אין בהם רע באופן מיוחד, בכל אופן עוד לא שמעתי על תאונות בגללם למרות שנראה שהם ממש מזמינים את זה. הרע הוא שאין בנוסף להם ידית מכאנית. לכן את משאירה את האוטו בבת ים עם חלונות פתוחים ומקווה לטוב. אמנם זניח, אך מפגר בעיניי. |
|
||||
|
||||
לזה אני מסכים. אבל לא ברור לי למה את פותחת את חלונות המכונית. הרי אם תהיה בעיה, תמיד תוכלי לפתוח את דלתות המכונית. |
|
||||
|
||||
LOL סיפור נהדר, מתאים לרגשות הבוז שלי למכונית הממוחשבת. (אישית אני כמובן צריכה לפתוח חלון בשביל האוזניים של הכלבה, אחרת איך הן יתנפנפו כשהיא מוציאה ראש החוצה?) |
|
||||
|
||||
אכן, סיפור משעשע. לענייננו, הוא מתחיל במשפט "BMW has told CNETAsia that an electronic fault caused the problem, rather than a system crash of the car's Windows-based central computer". |
|
||||
|
||||
אכן, אך המשפט הזה לא אומר הרבה. יכול להיות שבאמת פיזית התנתק המצבר אבל הסיכוי לכך נמוך. 90% של הבאגים במערכות משובצות מתחילים ב electronic fault – חיווי יוצא דופן מהחומרה, למשל מאחד החיישנים או הלחצנים, שאין לו טיפול בדיאגרמת המצבים, ובמילים אחרות באג. אלמלא זה היה באג תוכנה הפרוססור היה מרגיש שהוא תקוע ומאתחל עקב Watchdog_timer [Wikipedia] חומרה. פרוססור תקוע זה אחד הבאגים הכי מביכים בעולם. תהייה: אין במכוניות האלה לחצן ריסטרט גדול אדום זרחני? (מפתחי מערכות תמיד מתנגדים ללחצן כזה מתוך גאוותנות) חוץ מזה אני קצת המומה מזה שבשביל לכוון מיזוג, מגבים, חלונות ו-CD צריך לקנות מערכת הפעלה. (יש לקוות שהקונטרולר של ABS המונע נעילת בלמים, למשל, לא מחובר למערכת ההפעלה הזאת, אם כי אני מנחשת שדווקא כן, בגלל אבולוציית תוכנה שדיברתי עליה). |
|
||||
|
||||
לגבי כפתור restart: דווקא מפתחים שאני מכיר היו רוצים תמיד כפתור כזה, כדי לפתור בדיוק את אותן בעיות (הם יודעים היטב שהם לא מספיק חכמים, ולכן מנסים להיות פיקחים). אבל זה לא בהכרח יעבוד: האם מותר ללחוץ על הכפתור האדום באמצע נסיעה? ברור שלא: זה היה גורם ללא מעט תקלות ("איך מדליקים במכונית הזו את האיתות? לוחצים על הכפתור האדום הגדול הזה?"). לכן צריך גם להגן עליו עם כמה שכבות תוכנה. לדוגמה, מניעה של לחיצה עליו אם יודעים שהמכונית בנסיעה. ואיך יודעים? לפי לוגיקה שמעבדת קלט מכמה חיישנים, ושכמובן אין בה באגים. רכב כולל כמה וכמה "מחשבים"1. באופן כללי מערכת תא הנהג (מחוונים, CD, ועוד) היא מחשב נפרד ופחות קריטי מזה שמנהל את הנהיגה עצמה. 1 בעיקרון כל בקר קטן מכיל היום מעבד פשוט והיינו יכולים לקרוא לו "מחשב", אבל קוראים לו בקר, כי למערכת עם פחות מ-64k ועם מעבד כ"כ חלש (במקרים רבים מעבד 8 סיביות) אי-אפשר לקרוא "מחשב". |
|
||||
|
||||
זה בטח די קטנוני להעיר, אבל פעולת הכפתור האדום ההוא יכולה להיות מותנית בחיישן בודד שקיים כבר היום, ההוא שמראה שהמכונית ב-P. אני מוכן לערוך (חינם!) את כל בדיקות איכות התוכנה הנדרשות כדי להבטיח שלא יהיו באגים בתת-המערכת הזאת. הרבה יותר מסוכן לאפשר לנהג לסובב את המפתח ולהשבית את המנוע תוך כדי נסיעה, ודומני שאת זה ניתן לעשות כיום. לא ניסיתי, ואני לא ממליץ לאף אחד לנסות. לטובת אלה שאינם בקיאים בעולמם המופלא של המחשבים אני רוצה להבהיר שהטענה שאי אפשר להבטיח במאה אחוז פעולה תקינה של תוכנית היא טענה נכונה כללית, אבל היא אינה מתיחסת לתוכנית ספציפית. עבור תוכניות מסוימות בעיקר כאלה עם מספר קטן של החלטות ("הסתעפויות") ניתן בהחלט להבטיח פעולה תקינה בכל רמת בטיחות מתבקשת (עד לגבולות קוואנטיים). |
|
||||
|
||||
כן, חשבתי על הבעייתיות של כפתור ריסטרט. הצעה לפתרון: לשים אותו במקום כזה שרק כשידית ההילוכים במצב PARK אפשר להגיע אליו. נכון, מכוניות חדישות כוללות היום עשרות "מחשבים" שהם לא באמת מחשבים אלא בקרים, ואני מחשיבה את זה לא כתוכנה אלא כחומרה. הבעיה מתחילה כשתוכנה מרכזית מתערבת בפעולת הבקרים ויוצרת ביניהם קשרים, ומתייעצת עם בקר המגבים לגבי פעולת בקר ה ABS. (נניח, אף שדוגמה כזאת כנראה לא תקרה לעולם. על אף האמון הדל שלי במתכנתים, יש גבול לכל תעלול.) |
|
||||
|
||||
אגב בקרים - 64K זה המון, 64K של קוד אני כבר לא מחשיבה כחומרה. הפרויקט הראשון שעשיתי היה טלפון על 8051 עם 4K, שכלל תצוגה, לדים, שפופרת, הפקת צלילים, תקשורת עם מחשב מרכזי, דיאגנוזות - ובנוסף לכל ספיקרפון מלא. היה שם כר נרחב לבאגים וניצלתי אותו יפה (התחשבות, עבודתי הראשונה...) בקר בעיניי זה כמה שורות קוד, אני מאמינה שב ABS אין יותר מכמה שורות טריויאליות. |
|
||||
|
||||
הגעתי לדיון הזה במקרה ואני מפנה את השאלה או לג'וד, אם היא עוד פה, או לאנשים אחרים שיודעים לענות: מה זה מחוטל ומה זה שמרגלה, ואם אפשר תנקדו. בתודה מראש. |
|
||||
|
||||
אין לי שום מושג על איזו חומרה רץ הטייס האוטומטי, אבל מהיכרות רבת שנים עם מערכות משובצות מחשב, אין שם הרבה מקום לזבל. אפליקציות מסוג זה סובלות ממחסור כרוני בזכרון ולו היה שם קוד מיותר, הוא כבר מזמן היה מוחלף לטובת פונקציונליות חדשה (לו רק היו לי עוד 150K RAM, איזה עולם מופלא הייתי בונה). מצד שני, באגים במערכות כאלו הם בעלי התכונה להתגלות בזמן הגרוע ביותר ובמקום הגרוע ביותר, והקשים שבהם נובעים פשוט מסיטואציה שאף אחד לא חשב עליה בזמן התכנון (שנאמר: "באג בדיזין, זין בדיבאג"). |
|
||||
|
||||
כן, אבל... הבעיה שמחשב הטיסה אמור לפתור היא מסוג הבעיות בהן המחשב סובל מפחות באגים מאשר הטייס האנושי. בניסוח אחר, מחשב הטיסה הוא מעין טייס שהטמיע באופן מושלם את הלקחים והנסיון של אלפי טייסים אחרים שפתרו את הבעיה לפניו עם מגוון עצום של תקלות וקשיים אמיתיים ומדומים, ושל מאות אחרים שלא הצליחו לפתור את הבעיה אבל במותם ציוו לנו... וכן, כשהמטוס בו אני טס אמור לנחות בלילה על מסלול צר כשיש משבים צידיים משתנים, אני מעדיף לדעת שהבעיה מטופלת ע"י תוכנה שנבדקה בתנאים דומים ולא ע"י טייס שהתאמן בסימולטור באותם תנאים, וזאת מאחר והתוכנה לעולם (בקירוב מצויין) לא תיכשל בנחיתה אם אי פעם היא למדה איך עושים אותה נכון, לעומת הטייס שעלול להתבלבל גם ביישום פרוצדורה שאותה הוא הצליח, אי פעם, לבצע בסימולטור. אני בטוח שלא צריך להזכיר עד כמה בני האדם אינם מערכת אמינה וניתנת לחיזוי, אבל אולי כן כדאי להזכיר שהסימולטור עצמו מבוסס על תוכנת מחשב שעליה אנחנו סומכים, משום מה, במאת האחוזים, אחרת מה שהטייס לומד שם עלול להתברר כהרה אסון בתנאי אמת. וכן, פה ושם תקרינה תאונות בגלל באגים. כפי שכתבת, במערכת מורכבת מספיק1 תמיד יתחבא איזה באג. השאלה החשובה היא אם הן תהיינה נפוצות יותר או פחות מתאונות שנגרמות כתוצאה מטעות אנוש, והשאלה המטרידה היא אם הציבור יהיה מוכן להתייחס ל "טעות תוכנה" באותה הבנה כמו ל"טעות אנוש".. ______________ 1- מישהו יודע עד כמה מורכבת הבעיה של הנחתת מטוס נוסעים? מישהו יודע אם מטוסי קרב עדיין מונחתים ידנית על נושאות מטוסים? |
|
||||
|
||||
מחשב טיסה הוא דבר נפלא וחיוני ורק משוגע יגיד שלא, גם כשטייס מנחית את המטוס בעצמו הוא נעזר בחיוויים של המחשב ומשאיר מטלות מסוימות למחשב. עם זאת, אם נחזור למכונית, אני גם בטוחה בשבעת אלפים אחוז שמחשב המטוס על כל המודולים שבו, כולל פתיחת מצערת ופיקוח על הוידאו, לא בנוי על מערכת הפעלת ווינדוס בלינדוס או יוניקס שמוניקס או כל מערכת קנויה אחרת, כי אין בזה צורך וזה אידיוטי. אף אחד לא יבנה מחשב טיסה על מערכת גנרית. אני גם בטוחה במאה אחוז שהמערכת המפקחת על הזרקת הדלק במטוס, למשל, היא עצמאית ובלתי תלויה לחלוטין במערכת שמפקחת על הוידאו. הן לא עוברות דרך אותו פרוססור. אגב, שמעתי שבמטוס קרב יש פחות שורות קוד מאשר במכונית. זה הגיוני – המחשב מבצע את הפעולות ה"רפלקסיביות", נקרא לזה ככה, של המטוס, אבל איננו רוצים לרגע להגביל את השליטה של הטייס. הגיוני אבל גם מעורר מחשבות על מחשבים במטוסי נוסעים, ועוד יותר על מחשבים במכוניות. במטוס אף אחד לא יכניס פיצ'רים אידיוטיים כמו הפעלה אוטומטית של מגבים בעת גשם. אבל במכונית כן, ויצרנים מתחילים להתחרות בזה ברשימת הפיצ'רים, ואף אחד לא יעז לא לסמן וי ליד אחד הפיצ'רים ברשימה. (אף אחד מלבד המיוחסים באמת, אני מאמינה שרולס רויס לא מצטרף לטרנד הזה, כמו שאינו מצטרף לטרנדים העיצוביים). כך מתחיל סיפור הרילטיים שאספר בפעם אחרת, או בהמשכים. |
|
||||
|
||||
למה שלא יבנו על מערכת גנרית? מערכת הפעלה מספקת לתוכנית כל מיני שירותים חשובים של עבודה עם התקנים, חלוקה לתהליכים ותקשורת ביניהם. מערכת ההפעלה היא זו שמנהלת גישה למשאבים משותפים. היא בד"כ יודעת לעשות את זה טוב. הבקר של ה-ABS צריך לטפל במגוון איתותים ממקומות שונים שמגיעים אליו כל הזמן. מישהו אומר לו מה לעשות. יכול להיות שיש לו מעגל שבנוי לטפל בכל הדברים הללו במקביל, אבל זה הרבה יותר מסובך להבנה ותחזוקה. לכן (ומכיוון שיש לנו מעבדים חזקים) יותר נוח להריץ דברים עם פחות מקבול ברמה הבסיסית דרך המעבד, ולתת למערכת ההפעלה לנהל את הגישה: כל איתות מחכה לתורו ומטופל. אני לא יודע איזו מערכת הפעלה יש שם, אבל רמת המורכבות והשכלול של מערכות ההפעלה שיש היום מספיק גבוהה, ואין טעם לפתח אחת בבית. מעל מערכת ההפעלה יכולה לשבת תוכנה שמפותחת ע"י החברה שכוללת את כל השכל. המחשבים שרואים במושבי המטוסים הם מערכות נפרדות לחלוטין ממחשב הטיסה. הם לא נדרשים כלל לעמוד שאותה רמת אמינות. לדוגמה: במקרים רבים נהוג לכבות ולהדליק אותם לפני תחילת הטיסה, בגלל שמאפסים את ספק הכוח שלהם. נדמה לי שכיום רובם מריצים לינוקס. אם אני לא טועה (וכאן אני כותב רק על-סמך זיכרון מעומעם) יש כמה חברות תעופה שונות שמשתמשות באותה התוכנה למחשבים של המושבים. |
|
||||
|
||||
"מערכת הפעלה" הוא מושג שנשמע כבד וגדול, ולא כך הוא. למשל מערכת הפעלה לדשבורד, כזאת שמפקחת על מיזוג אוויר, מערכת האודיו, מגבים, חלונות, דלתות וכולי - היא טריוויאלית. ארחיב על כך אחר כך עם ירצה השם. (אמרתי שאני מקווה ש ה ABS לא קשור ולא תלוי באותה מערכת, אני מקווה שגם שמערכת הטיימינג לא מחוברת אליה, ואני מאמינה שכך הדבר, פונקציות אלה צריכות לפעול בצורה עצמאית על ידי בקרים). |
|
||||
|
||||
אבל אם צריכים להתחיל לחפש קובצי מוזיקה במערכת קבצים, בחיבור דרך BlueTooth (למי מותר) ועוד, מסתבר שכבר יותר פשוט להשתמש במערכת הפעלה קיימת. |
|
||||
|
||||
:-) נכון מאד. אם מכונית צריכה לחפש קובצי מוזיקה היא צריכה לא רק מערכת הפעלה אלא גם מסד נתונים... למה באמת שלא נעשה לוגין למכונית, היא תודיע לנו שהיא לא נסגרה כהלכה והיא משחזרת את המצב האחרון, מיזוג קל, מגבים, במושב האחורי דורה בפודקאסט, ברוך בואנו למחוזות האידיוטיזם. |
|
||||
|
||||
את מבלבלת בין "מחשב" ל"מחשב שולחני". לא צריך להזדהות בפני המכונית אם כל הזהות היא "מי שנוהג במכונית"1. 1 לעומת זאת, אם יש מספר נהגים עם הגדרות שונות, לדוגמה: מיקום ההגה והתחנות הרצויות ברדיו, יש אולי סיבה להזדהות. נראה לי שצורך כזה יסבך את ממשק המשתמש. האם יש בפועל הזדהות למכונית? |
|
||||
|
||||
אתה מתבלבל במי שאתה חושב שאתה מדבר איתו. |
|
||||
|
||||
אני לא יודע בדיוק מה את עושה, ולכן נאלץ להסתמך על מה שאת כותבת כאן. את מוזמנת להסביר איפה טעיתי בהבנתם. |
|
||||
|
||||
לחברים בארה''ב היה לפני שנים לא מעטות רכב (לא זוכר את הדגם), שהתאים את תנוחת ההגה והכיסא לבהתאם לנהג. ההזדהות נעשתה ע''פ השלט לרכב, כלומר אפשר היה לתכנת כל שלט לתנוחת נהיגה אחרת. |
|
||||
|
||||
אגב: מערכת ה ABS היא מערכת פשוטה, הבקר לא צריך "לטפל במגוון איתותים ממקומות שונים". בבסיס הרעיון כל מה שהוא צריך לעשות זה להשוות את מהירות הסיבוב של הגלגלים, ואם גלגל אחד מאט בצורה קיצונית לעומת אחר, כלומר נתקע, "לפמפם" את הבלם שלו. מהירות הגלגל נמדדת לבטח לא על ידי תוכנה אלא על ידי חיישן חומרה על כל גלגל וגלגל. גם אם יש עוד כמה שיפצורים, מבחינת התוכנה זו מערכת פשוטה מאד. על פי התרשמותי. קרוב לוודאי שחברות מכוניות קונות את הבקרים האלה ולא מפתחות בעצמן. מערכות ABS קיימות במכוניות מזמן, עוד לפני טרנד המכונית הממוחשבת. אוי ואבוי אם הבקר צריך להתייעץ עם המעבד הראשי, שעסוק כידוע לעיל בחיפוש קבצי מוסיקה על הדיסק. המעבד הראשי רק מברך אותו בזמן ההתנעה ושואל לשלומו, הבקר עונה ששלומו טוב, ומאז מעת לעת המעבד הראשי פונה אליו שוב כדי לוודא ששלומו עדיין טוב ולא חסר לו כלום. אם הבקר לא עונה או אומר שאיבד חיישן ולכן נאלץ להפסיק to abs, המעבד הראשי מדליק נורית אזהרה על לוח המחוונים, אבל לא נורא, לא צריך גרר, אפשר לנסוע גם ללא ABS. _____ לא מהנדסת רכב |
|
||||
|
||||
נראה שישנן מערכות לנחיתה אוטומטית המורכבות בדגמים של בואינג ואיירבאס. |
|
||||
|
||||
לא יודע לגבי מטוסי קרב, אבל מל"טים ומזל"טים רבים יודעים לנחות לבד. ואנקדוטה (על בסיס תוכנית טלווזיה שפעם ראיתי). בצבא (army) וחיל הנחתים (navy) האמריקאי היו נהלים שונים לגבי מי יכול להטיס מזל"ט. בעוד שחיל הנחתים גייס אך ורק טייסים, שמסיבה כזו או אחרת אינם מטיסים יותר את מטוסיו, הצבא הכשיר סמלים בלי שום דרישה לרקע בתעופה. כאשר השוו את כמות ההתרסקויות, הסתבר שהסמלים בממוצע ריסקו פחות מזל"טים מהטייסים. אני מניח שזה נובע בעיקר מהביטחון העודף של הטייסים. הלקח הוא שלמרות ההילה, להטיס מטוס זה לא מסובך יותר מלנהוג ברכב, מה שמחשב כבר יודע לעשות בהצלחה. |
|
||||
|
||||
לדעתי חבר'ה בני 14 יכולים לנצח כל מבוגר במשחק הזה. יוחזר הגדנ"ע! |
|
||||
|
||||
סביר להניח שאתה צודק, אבל איזה אחוז מקוראי האייל יסכימו לעלות על מטוס שבן 14 (מוכשר מאוד) מטיס מחדרו ? |
|
||||
|
||||
אתה חושב שיקח למחשב הרבה זמן לכתוב תשובה כמו "אין לי שמץ של מושג"? |
|
||||
|
||||
השאלה היא כמה זמן ייקח לו לכתוב ''אין לי שמץ''. |
|
||||
|
||||
איך ילד בכיתה א' היה עונה? |
|
||||
|
||||
וואו, צבינגי כזה משוכלל, ותסתכל עליו, על מנדל - לא מכניס אפילו פנדל. איך הם בכלל נהיו חברים? מה שטחי ההתעניינות המשותפים שלהם? |
|
||||
|
||||
אני חושב ש 90% מהאנושות אינם עוברים את מבחן טיורינג הזה. |
|
||||
|
||||
גם אני מצטרף לקודמיי. לא נראה לי שמכשלות מהסוג הזה יהוו בעיה רצינית למכונה שתתיימר לעבור את המבחן. למשל, העובדה שהנדסה גנטית רלוונטית יותר וכו', לא צריכה להיות מוסקת אקספליציטית. הצירוף של "לוויתן", "פותח", "מעבדה", "דורות", "התפתחו לאיברים" ידאג כבר לתת אקטיבציה מספקת ברשת הסמנטית באזורים הרלוונטיים להנדסה גנטית. אם בכל זאת ישנו אתגר במקרה הזה, הרי שמדובר ביכולת לזהות שהשואל הוא כנראה לא ממש רציני, ולענות בהתאם בסוג של בדיחות-דעת, במקום דקלום יבש של אי-התכנויות פיזיקליות/טכנולוגיות. |
|
||||
|
||||
גם לי לא נראה שלמצוא כיסוי קודקודים מינימלי של גרף זה בעייתי במיוחד. בכלל דברים שנראים פשוטים זה אחלה. ("רשת סמנטית"? יש לך קישור למימוש סביר של זה?) |
|
||||
|
||||
נו מזל שכדי לעבור את מבחן טיורינג, סביר להניח שלא צריך למצוא כיסוי מינימלי. 2-קירוב מספיק, וזה כידוע באמת פשוט. לגבי רשת סמנטית, אין לי קישור, אבל אם תצליח להפוך את עיניך בארובותיהן – יש שם מימוש לא רע בכלל. וביתר רצינות, מימוש סביר של מה בדיוק? [כלומר מה התנאים על הקלט/פלט/גורמים-נוספים שיהפכו את העניין לסביר מבחינתך]. |
|
||||
|
||||
אני לא יודע. אתה אומר שאין בעיה עקרונית עם בעיית הצבינגי ומדבר על פתרון קסם שנקרא ''רשת סמנטית''. אז יופי, מוח זה אחלה מימוש של רשת סמנטית, אבל חשבתי שכל השאלה היא האם מחשב יוכל בעתיד הנראה לעין לעשות משהו דומה למה שמוח עושה. |
|
||||
|
||||
הבעיה היא שלא קל לזהות אם תשובה של דקלום יבש מסוג זה לאא באה בעצמה מתוך בדיחות דעת. |
|
||||
|
||||
האנשים שאמרו לפי 100 שנה שהאדם לעולם לא יצליח לבנות מכונות כבדות מהאוויר שיכולות לעוף היו פשוט לא מעודכנים, כיוון שכבר ½3 שנים קודם לכן עפה בקיטי הוק שבקרוליינה מכונה כבדה מהאויר, מעשה ידי אדם. האם גם אנחנו איננו מעודכנים *בקיים*? |
|
||||
|
||||
אני קטנוני? |
|
||||
|
||||
אתה? לא יודע, אני לא מכיר אותך. |
|
||||
|
||||
אז למי כתבת "קטנוני כרגיל", ומדוע? (איזו קטנוניות הא?!) |
|
||||
|
||||
"קטנוני כרגיל" היתה הכותרת של תגובה 451738 ובאה לתאר אותה (או את כותבה). |
|
||||
|
||||
עידן המכונות החושבות מגיע- או שלא? מתוך תוכנית מצויינת של הרדיו האוסטרלי (לקריאה, האזנה או פודקאסט) |
|
||||
|
||||
הייתי מעדיף לתת את הקישור הבא במאמר ההמשך, אבל כל עוד הוא לא נכתב אני אאלץ להסתפק במאמר הזה. ורק אזהרה: Warning: Please do not feed oracles to the complexity classes! These classes require a specially balanced diet to ensure proper relativization.
|
|
||||
|
||||
מחשב מסוגל לקבל הוראות ולהעבירן לפועלים. הוא לא יכולחשוב על משהו חדש. הוא לא יכולאגד מידע בין תוכנות שונות וע"י כך ליצור תוכנה חדשה. המחשבים של היום הם למעשה מנהלי עבודה, כאשר המישתמש הוא הקבלן. אים זה היה תלוי בהם, הם היו עושים כל יום את מה שעשו אתמול... המהפכה הבאה בעולם המיחשוב תיהיה כאשר המחשב יוכל *לחשוב*, להמציא משהו חדש, ולא רק לקבל הוראות. הקפיצה הבאה תיהיה כשהמחשב יפעל גם לפי איך שהמישתמש רוצה ולא רק עפ"י התוכנות. |
|
||||
|
||||
במצב הזה אולי למחשב כבר יהיה רצון משלו. |
|
||||
|
||||
האם ניתן להוכיח שאלגוריתם שקול למכונת טיורינג? כפי שחלקנו יודעים ב-1900 התכנסו מיטב המתמטיקאים ושם העלה הילברט 23 בעיות פתוחות. אחת מהן , המכונה הבעיה העשירית , למצוא אלגוריתם שייקבע בהינתן משוואה דיופנטית , האם היא פתירה. בנוסף , ואני מצטט מתוך הבלוג "לא מדויק" של ד"ר גדי אלכסנדרוביץ': "אתגר אחר של הילברט, אותו הציג בשנת 1928 וזכה לשם הקליל Entscheidungsproblem, היה הבעיה הבאה: למצוא אלגוריתם אשר בהינתן טענה כלשהי שמנוסחת בשפה הפורמלית של הלוגיקה". ...... " מרגע שהסכמנו עם הפורמליזם של טיורינג, קל מאוד לראות שה-Entscheidungsproblem בלתי פתירה, לפחות עבור המודל שלו (אבל אם אנחנו מסכימים שהמודל של טיורינג תופס את כל מה שראוי להיקרא "אלגוריתם", זה סוגר את הבעיה לגמרי)". אני לא בקיא בהוכחת המשפט העשירי - כיצד מוכיחים שאין אלגוריתם שבהינתן משוואה דיופנטית האם היא פתירה. אבל לגבי ה-Entscheidungsproblem , אני מבין שההוכחה שאין אלגוריתם כנ"ל מתבססת על השערת צ'רץ' שכל מכונה חישוב סבירה שקולה למכונת טיורינג. כלומר אם אני מבין נכון , למעשה בהוכחה מסתמכים על כך שהמודל של טיורינג תופס את כל מה שראוי להיקרא "אלגוריתם". אבל במתמטיקה לא מסתמכים על "תיזות" , אלא על הוכחות חד משמעיות ולא על תחושות בטן! (אני בטוח שמדובר בהרבה יותר מ"תחושת בטן" ועדיין כפי שאני רואה זאת , במתמטיקה זה שחור ולבן - יש הוכחה או אין הוכחה , אין אמצע!) אם כך , האם למעשה אין הוכחה שאין אלגוריתם? האם ההוכחה מוכיחה שאין מכונת טיורינג ומכך לפי תזת צ'רץ' מניחה שאין אלגוריתם? (כי אני למשל לא רוצה לקבל את התזה שלו ללא הוכחה). אם כך , למעשה ה-Entscheidungsproblem לא הוכחה עד עצם הזה , ואולי גם הבעיה העשירית! את השאלה הזו כבר שאלתי לפני זמן מה בפורום תפוז "עבודה בהייטק" , ואני מצרף את הלינק גם כדי שתוכלו להתרשם מהתשובות שקיבלתי וגם כדי שתראו בדיוק למה התכוונתי בשאלתי. אני מפנה גם אליכם את השאלה הנ"ל , מכיוון שאני נהנה מהתגובות של הרבה אנשים כאן באתר , תגובות עמוקות ,פילוסופיות ועשירות ואני אשמח לכמה שיותר תגובות. למרות ששאלתי ספציפית , אתם יותר ממוזמנים גם לדון בדברים שמסביב לנושא וקשורים אליו. תודה רבה! |
|
||||
|
||||
הנה איך שאני מבין את זה. כשהילברט ניסח את הבעיות שלו היה למתמטיקאים מושג אינטואיטיבי של מה זה אלגוריתם, ותחושה של "אני יודע לזהות אלגוריתם כשאני רואה אותו", אבל לא הגדרה קפדנית. וללא הגדרה כזו ברור שאי אפשר להוכיח הוכחה קפדנית. מה שצ'רץ' וטיורינג עשו הוא הגדרה קפדנית (אלגוריתם = מכונת טיורינג), אבל הוא לא יותר מהגדרה. אין בו הבטחה שאלגוריתם במובנו הזה מתלכד בדיוק עם המושג האינטואיטיבי, ואפשר לומר שהוא צמצום של המושג האינטואיטיבי. בכל זאת יפה שנעשה המאמץ להראות שעד כמה שאנחנו יודעים "לזהות אלגוריתם כשאנחנו רואים אותו" אז הוא כן מתלכד עם ההגדרה של טיורינג וצ'רץ'. אז במובן המצומצם של אלגוריתם - המובן הצ'רצ'י-טיורינגי, יש פתרון לבעיות של הילברט. במובן הכללי, של המושג האינטואיטיבי, הבעיות לא נפתרו, אבל נראה לי די ברור שהן לא יכולות להיפתר. במשך רוב ההיסטוריה של המתמטיקה המתמטיקאים לא הרגישו בעיה מיוחדת לעבוד עם מושגים אינטואיטיביים, אבל הסיפור הידוע עם אקסיומת המקבילים חולל את משבר יסודות המתמטיקה, ובעקבותיו הבינו שיש פער שאינו ניתן לגישור בין מושגים אינטואיטיביים לבין הוכחה קפדנית. הילברט כבר פעל בתוך העולם הזה. לכן כשהוא הציג את הבעיות שלו הוא היה חייב להניח שצעד ראשון לפתרונן - לפחות בצד של הוכחת אי-קיום האלגוריתמים1 - צריך להיות הגדרה קפדנית של "אלגוריתם", שנחמד אם היא תהיה קרובה איכשהו למושג האינטואיטיבי אבל סביר שהיא תהיה צמצום שלו. 1 או הוכחת קיום לא קונסטרוקטיבית, אם הוא העלה בדעתו דבר כזה. |
|
||||
|
||||
ויש עוד הערה מתחייבת: המילה "אלגוריתם" כשלעצמה לא מגדירה מהם הצעדים הבסיסיים שבהם הוא יכול להשתמש. אם הייתה אפשרות למיישם האלגוריתם היכולת ההיפותטית להשתמש בצעד הבסיסי "פתור משוואה דיופונטית", היה אלגוריתם פשוט מאוד לפתור משוואה דיופונטית. אבל במובן הרחב הזה הבעיה פשוטה וחסרת משמעות. |
|
||||
|
||||
תקן אותי אם אני טועה, אבל בעולם המחשוב היום (וגם במכונת טיורינג מן הסתם) די ברור מהם הצעדים הבסיסיים, והם מאד מאד בסיסיים באמת1. וכמובן שכל הגדרת צעד סבוך יותר ניתנת לפרישה רקורסיבית, כשבתור 'אלגוריתם' תוכל להגדיר רק אלגוריתם שנפרש (ופורש למעשה) עד תומו2. 1 משהו כמו כל מה שאפשר לעשות עם שני ביטים, פלוס כתיבה לכתובת וקפיצה לכתובת, אתה בטח יודע את זה יותר טוב ממני. 2 זה מזכיר לי אסוציאטיבית את התיאור של פיינמן לאלקטרודינמיקה קוונטית, מתוך ספרו המאד מומלץ שסיימתי לקרוא (שוב) לאחרונה: QED - The strange theory of light and matter. בספר הזה, שהוא ספר מדע פופולרי ולכן לא משתמש בשום משוואות ('אלגוריתמים') מסובכות, הוא טוען ומסביר שכל מה שעושים בתורה הנ"ל, מתמצה בסיכום ארוך ומפרך של אמפליטודות ופאזות (או חצים קטנים בזוויות שונות אם נדייק בתיאורו). ואז הוא אומר שמה שלוקח לסטודנטים שלו 3 שנים של קורסי דוקטורט, זה ללמוד את האלגוריתמים היותר מסובכים שעושים את זה ביעילות - אינטגרלי מסלול וחיות אחרות (אנלוגי ל"פתור משוואה דיופנטית" שלך). הספר, אגב, בהחלט נמצא בשלישייה הראשונה של ספרי המדע הפופולרי שקראתי, ומומלץ בחום רב לכל מי שמתעניין בתורת הקוונטים (+) ומה שיש לה להגיד על פוטונים, אלקטרונים ומה שביניהם, שכמו שפיינמן אומר, מכסה לא רע את רוב התופעות שאנו חווים ביום-יום, מלבד כבידה כמובן. |
|
||||
|
||||
בהתחלה רציתי לכתוב על ההערה שלי שהיא הערה נוקדנית (ניטפוק בעברית). אני חושב שמה שכתבת מובן בהחלט לכל מי שקצת מכיר את התחום ונכון אם אנחנו רוצים לייחס משמעות מועילה למונח הזה. אולם בעיקרון אין שום הבטחה תיאורטית שעוד חמש שנים לא יומצא איזה רכיב חישוב מופלא שמסתמך על המימדים המקופלים של תורת המיתרים1 ומצליח לשחרר אותנו ממגבלותיה של מכונת טיורינג. לא נראה לי שזה סביר במיוחד. בינתיים מכונת טיורינג הוכחה כשווה בכוחה לפחות לכל מודלי החישוב שהצלחנו לבנות בפועל. אבל נראה לי שהשואל המקורי התכוון בדיוק לבעיה הזו. וחוץ מזה, בתאוריה אתה יכול לנסות לתאר מודלי חישוב חלופיים. אם זה מועיל או לא, זו כבר שאלה אחרת. האנלוגיה שעולה במוחי היא האנלוגיה המתבקשת של מתכון. אם תידרש לכתוב מתכון תקין עבורי, תצטרך לכתוב אותו ברמת פירוט גבוהה יותר. יש גם כל מיני פעולות בסיסיות שבהן לא תוכל להשתמש. 1 הכנס כאן תיאור חלופי לבחירתך. |
|
||||
|
||||
1 אפילו ברמה הלוגית לא בדיוק ברור לי מה אתה מצפה ומאיזה מגבלות ישחרר אותך הרכיב הנ"ל. אבל אולי זה בגלל המוח המוגבל שלי. |
|
||||
|
||||
בקיצור: אין שום הוכחה שכל מודל חישוב אפשרי שקול למכונת טיורינג. הדבר היחידי שאנחנו יודעים הוא שכל מודל חישוב שאנחנו יכולים לממש או אפילו יכולים לתאר שקול לה. מכאן "מסיקים" באינדוקציה (של פיזיקאים) שכל מודל חישוב שקול לה. |
|
||||
|
||||
סליחה על הניטפוק, אבל זה קצת נשמע כמו טאוטולוגיה, ''כל מודל חישוב שאנחנו יכולים לממש או אפילו יכולים לתאר שקול לה'', כאילו בזאת הגדרת מהו מודל חישוב. |
|
||||
|
||||
לא טאוטולוגיה (אבל לא משהו חכם במיוחד) - לכל מודל חישוב מעשי שהוצע, הודגם שהוא יכול להיות ממומש על ידי מכונת טיורינג. |
|
||||
|
||||
לא נכון. מכונת טיורינג לא יכולה להנפיק סדרה אקראית ויש מכשירים ש(על פי התיאוריה הפיזיקלית) יכולים. |
|
||||
|
||||
סיפור קצרצר מאת איגור צינובוי שעושה שימוש נחמד בהוכחת בעיית העצירה. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |