בשנה שעברה שחררו אלפי מוזיקאים ברחבי העולם אנחת רווחה. אחרי יותר מעשרים שנה של המתנה, שמועות ופקפוקים, הפסנתר החשמלי המיתולוגי הידוע בשם "פנדר רודס" (Fender Rhodes) – או בקיצור, "רודס" – קם לתחייה.
הגוון המיוחד של פסנתר הרודס היה מרכיב מרכזי במוזיקה הפופולרית של שנות השבעים. ניתן לשמוע אותו היטב, לדוגמה, ב"שיר המכולת" של כוורת, ב-Riders on the Storm של להקת "הדלתות" וב-Just the Way You Are של בילי ג'ואל. ריי צ'רלס, שהיה בין הראשונים לאמץ את הכלי בסוף שנות השישים, ושגם הונצח בחברתו בסצנה משעשעת בסרט "האחים בלוז", תיאר אותו לימים כ"פצצת אטום מוזיקלית, ששינתה לנצח את פני המוזיקה".
בראשית
סיפורו של פסנתר הרודס התחיל בזמן מלחמת העולם השניה כאשר הרולד רודס, מורה צעיר לפסנתר מלוס־אנג'לס, התגייס לחיל האוויר האמריקאי. רופא הבסיס הציע להרולד ללמד את החיילים המאושפזים בו לנגן, והרולד, שנענה להצעה, תכנן ובנה מעודפי חלקים של מפציצי B-17 כלי מקלדת קטן ונייד בן שתיים וחצי אוקטבות שפעל על עיקרון הקסילופון. הכלי, שנקרא Xylette, זכה להצלחה גדולה: הוא הופץ לכל בתי החולים של חיל האוויר, ורבבות חיילים המרותקים למיטתם השתתפו בתוכנית "בנה ונגן" שהגה הרולד, שבמסגרתה הם בנו בעצמם את הפסנתר הקטן ולמדו לנגן בו. לאות תודה על פועלו בשיקום הפצועים, העניק מזכיר המלחמה האמריקאי להרולד מדליית כבוד ב-1945.
הרולד רודס מלמד נגינה בחיל האוויר האמריקאי, אמצע שנות ה-40
לאחר המלחמה ניסה הרולד רודס את מזלו בשוק האזרחי, ותכנן כלי מקלדת קטן חדש בשם Rhodes Pre-Piano, שהיה מבוסס על עקרון הפעולה של ה-Xylette ונשמע כך. החברה שהקים לייצור ושיווק הכלי נכשלה מסחרית בגלל איכות הרכבה ירודה, והרולד המאוכזב עזב את עולם המוזיקה והקים בטקסס עסק למסחר בציוד חקלאי. דווקא שם הוא הגה את הרעיון שבלב פסנתר הרודס: "הקולן האסימטרי".
קולן רגיל הוא מזלג מתכת קטן בעל שתי שיניים. כשנוקשים עליו, השיניים רוטטות בתדירות קבועה, והוא מפיק צליל נקי ומדויק. הרעיון של הרולד רודס היה לקרב את אחת משיני הקולן ל"פיק־אפ" – מעין מיקרופון הבנוי ממגנט קטן שעליו מלופף כבל חשמלי. היות שהשן עשויה ממתכת פֶרו־מגנטית (כלומר מתכת הנמשכת למגנט), הרטיטות הזעירות שלה יוצרות שינויים מחזוריים בשדה המגנטי שמשרה המגנט, ובזכות חוק פיזיקלי הקרוי "חוק לנץ" נוצר אז בכבל זרם חשמלי מחזורי, שאותו ניתן להגביר ולהשמיע ברמקול. מדוע על הקולן להיות אסימטרי? משום שהשן הקרובה לפיק־אפ צריכה להיות דקה וגמישה כדי שתוכל לרטוט בתנודות רחבות יחסית מול המגנט, ואילו השן האחרת צריכה להיות עבה וכבדה כדי לספק אינרציה לרטיטות, כך שהצליל לא ידעך וייעלם מיד.
למעלה: קולן אסימטרי של פסנתר רודס. למטה: תיאור סכמטי של מנגנון הרודס (צילום ותרשים: מערכת האייל הקורא)
הרולד רודס תכנן מנגנון שבו לחיצה על קליד גורמת לפטיש להכות בקולן האסימטרי ולהפיק צליל; מערך של מנגנונים שכאלה, עם קולנים באורכים שונים עבור גבהי־צליל שונים, הוא לב הפסנתר. כך, בדומה לגיטרה חשמלית (אך בשונה מסינתסייזר), פסנתר הרודס הוא כלי מוזיקלי אלקטרו־מכני, כלומר כלי שממיר רטיטות מכניות – של מיתר בגיטרה, ושל שן הקולן ברודס – לזרם חשמלי מחזורי, שבאמצעות מגבר ורמקול הופך לצליל. מי שיקרב את אוזנו למנגנון הרודס בעת שמנגנים בו כשהוא לא מחובר לחשמל, עדיין יוכל לשמוע צלילים חלשים ולזהות את המנגינה.
באמצע שנות החמישים בנה רודס אב־טיפוס של פסנתר חשמלי שלם בן 6 אוקטבות המבוסס על הקולן האסימטרי. שמעו של הפסנתר הגיע לאזני לאו פנדר, המייסד והמנהל של חברת פנדר – אחת מחברות כלי הנגינה החשובות אז וגם היום. ב-1959 הקימו השניים שותפות, שממנה נולד השם "פנדר רודס". בגלל שלאו פנדר לא אהב את הצלילים הגבוהים של הפסנתר, המוצר המסחרי היחיד שהניבה השותפות היה מקלדת בס בת שתיים וחצי אוקטבות בשם Fender Rhodes Piano Bass. המקלדת יצאה לשוק בתחילת שנות השישים, וזכתה לפרסום מאוחר יותר תחת ידיו של ריי מאנזרק מלהקת "הדלתות".
רודס Piano Bass (צילום: פיטר ג'קסון, רישיון by-nc-nd)
תור הזהב
ב-1965 רכשה חברת CBS את חברת פנדר, לאו פנדר יצא מהתמונה, וסוף סוף יצא לשוק הכלי שהרולד רודס עמל על תכנונו במשך כעשור: פסנתר חשמלי מלא המבוסס על הקולן האסימטרי, עם מגבר ורמקולים אינטגרליים. הדגם הראשון של הפסנתר זכה לימים לכינוי הבלתי־רשמי Silvertop, בשל צבעו של מכסה מנגנון הקלידים; אחת ההקלטות הראשונות שהוא השתתף בהן היתה הקטע Stuff של חצוצרן הג'אז מיילס דייוויס מ-1968, שם ניגן בו הרבי הנקוק. בהמשך אותה שנה שלחה חברת פנדר ללהקת הביטלס כמה כלי נגינה במתנה, וביניהם פסנתר רודס. את הפסנתר, שעליו ניגן בילי פרסטון, ניתן לשמוע היטב בשירים Get Back ו-Don't Let Me Down שהוקלטו בתחילת 1969.
פנדר רודס Silvertop משנת 1966 (צילום: Vintage Vibe)
במהלך שני העשורים הבאים המשיך הרולד רודס לשכלל בהתמדה את הפסנתר, שהתפתח מדגם ה-Silvertop ל"סימן 1" ולאחר מכן ל"סימן 2". שתי התצורות העיקריות שהוצעו למכירה היו דגם ה"מזוודה", שכלל חלק תחתון ובו מגבר ורמקולים, ודגם ה"במה", שהיה דומה לחלקו העליון של דגם המזוודה, והצריך חיבור למגבר חיצוני. את שני הדגמים ניתן היה להשיג בגרסת 73 קלידים (6 אוקטבות) ו-88 קלידים (7 וחצי אוקטבות). דגמים נדירים יותר, ביניהם דגם מצופה עץ המיועד לסלון ודגם לימודי עם מטרונום אינטגרלי, הם כיום פריטי אספנים. ב-1975 החליטו מנהלי CBS מסיבות שיווקיות להסיר את הכיתוב "פנדר" משם הפסנתר ומהלוגו שלו (הפסנתר עצמו כמעט ולא השתנה אז), אך השם "פנדר רודס" התקבע, ורבים ממשיכים לכנות כך את הכלי עד היום.
שנות השבעים היו תור הזהב של הרודס. אפשר היה לשמוע אותו בכל סוגי המוזיקה הפופולרית של התקופה: במוזיקת הסול של סטיווי וונדר, בפופ המתוחכם של פול סיימון, בפופ הפחות מתוחכם של הבי ג'יז, ברוק המתקדם של פינק פלויד, ברוק העוד יותר מתקדם של ג'נטל ג'יאנט, בדיסקו של "גריז" ובאין ספור שירים אחרים. מקום מיוחד נשמר לו במוזיקת הג'אז־פיוז'ן שפרחה באותה התקופה, תחת ידיהם של צ'יק קוריאה, הרבי הנקוק, ג'ו זווינול, ג'ורג' דיוק ואחרים. בשיא התקופה יוצרו למעלה מ-50 פסנתרים ביום, והרולד רודס סיפר אז שהוא שומע את הפסנתר שלו ברדיו שש או שבע פעמים בשעה מדי בוקר.
בזכות פסנתר הרודס (ומתחריו האחרים, שבראשם הוורליצר) יכלו לראשונה מוזיקאים ליהנות מכלי מקלדת שהיה גם נייד – כל דגמי הפסנתר ניתנו לאריזה ולתובלה בקלות יחסית, והקל מביניהם שקל "רק" כ-60 קילוגרם – וגם דינמי, כלומר איפשר לשלוט בעוצמת הצליל על־ידי עוצמת הלחיצה על הקלידים. הפסנתר היה סוס עבודה אמין, ובפעמים הנדירות שקליד היה יוצא מכיוון, ניתן היה לכוון אותו מחדש בדרך שאינה מסובכת בהרבה מכיוון מיתר גיטרה. על־ידי מניפולציות במגבר, הוספת אפקטים וכוונון פנימי של מנגנון הפסנתר, ניתן היה להעניק לצליל היסודי של הרודס גוונים חדשים – החל מצליל פעמונים ענוג וכלה בנביחה צרודה. טכנאים שהתמחו ברודס התפרנסו מתחזוקה, תיקון ושיפור של הפסנתר, ונוצרה סביבו תעשייה שלמה של תוספים ושינויים.
פסנתר רודס "מזוודה" סימן 1 (צילום: Nam2@7676, רישיון by-nc-nd)
הרודס בארץ
גם בארץ פרח הרודס בשנות השבעים, ועל המוזיקאים והלהקות שאימצו אותו נמנו אריאל זילבר, יהודית רביץ, שלמה ארצי, אריק לביא, גזוז ותמוז. מעבר לשירי הפופ והרוק השגרתיים של התקופה, אפשר היה לשמוע אותו כמעט בכל מקום אחר, החל מפרסומת לתה ויסוצקי, דרך פסקול הסרט 'מבצע יונתן', וכלה בגירסת התקליט של "דירה להשכיר".
בין חלוצי הרודס בארץ שמור מקום מיוחד לפסנתרנית, המלחינה והמעבדת אלונה טוראל. את צלילי הרודס שלה, שמצליחים להיות מלטפים ומלאי גרוב בעת ובעונה אחת, ניתן לשמוע, בין השאר, לצד קולותיהם של אריק אינשטיין, שלום חנוך, חוה אלברשטיין, דורי בן זאב, רותי נבון, יגאל בשן ושם־טוב לוי, ואפילו במנגינת הפתיחה של 'רגע עם דודלי'. "לרודס יש נשמה, הוא באמת כלי מיוחד במינו", היא מספרת, "הוא פשוט היה משהו שהתאים לי, שהתאים לאישיות שלי". כשעולה עניין המשקל של הכלי, היא פורצת בצחוק: "לסחוב אותו לבד לא יכולתי, אבל בוא נגיד שהשתתפתי בסחיבתו. תיקונים למדתי לעשות לבד, זה היה מכשיר ידידותי – אם היה פיק־אפ קרוב מדי או רחוק מדי, הייתי מסדרת את האיזון של הווליום". באפקטים היא כמעט ולא השתמשה: "הכלי הזה הוא כל כך משוכלל – הוא לא משוכלל, הוא מושלם! – אז כמעט לא צריך כלום. הצליל שלו הוא חינני כל כך, אסתטי וקצבי, עגול כזה".
האם הנגינה שלך על הרודס שונה מנגינה על פסנתר אקוסטי?
"בטח. זה כלי אחר. זה אמנם פסנתר, אבל פסנתר עם צבעים שונים, אז אתה עושה אדפטציה. זה כלי עם ריינג' דינמי מאד יפה, אז הוא מזמין התייחסות דינמית. הוא כלי שמחמיא לקצב, ולנגינה קצבית נכונה עליו יש חן גדול מאד."
יש נגן רודס שהושפעת ממנו במיוחד?
"בטח – הרבי הנקוק. הוא הגורו שלי. במיוחד אלבום בשם Fat Albert Rotunda, שלא היה נפוץ כל כך בזמנו, ואחד הקטעים שם נקרא Tell Me a Bedtime Story; הוא השפיע עלי השפעה מרובה."
מוזיקאי ישראלי נוסף עם קילומטרז' ארוך במיוחד על הרודס הוא יוני רכטר, שניגן עליו בכל אלבומי "כוורת", באלבומי הסולו הראשונים שלו, באלבומים שהפיק לגידי גוב ולאריק איינשטיין, ובעוד הזדמנויות רבות. "אני חושב שהפעם הראשונה ששמעתי פנדר רודס היתה בתקליטים של מיילס דייויס, בתחילת שנות השבעים", הוא נזכר. "היה אז גם את השיר Killing Me Softly של רוברטה פלאק, שהיה עם פנדר מאד בולט. הפנדר שלי היה השני בארץ, הראשון היה של אלונה טוראל [טוראל לא בטוחה ששלה היה הראשון, י.נ.]. הסיפור של הרודס שקיבלתי הוא מיוחד: דני סנדרסון בא אלי הביתה, צילצלנו לחנות כלי הנגינה מאני'ס ברחוב 48 בניו יורק, והזמנו דרך הטלפון את הפנדר – כזה עם חלק תחתון ו-73 קלידים – שהגיע לנמל חיפה אחרי כמה שבועות. דני ואני נסענו לנמל והבאנו אותו ישר לאולפני טריטון הישנים ברחוב אידלסון, שם הקלטנו את השיר "ילד מזדקן", שזה השיר הראשון שניגנתי עליו אי פעם. לא ידעתי כל כך איך להשתמש בו, אז ניסיתי לחקות את מה שהיה נדמה לי שעושים עם הכלי הזה. ואז הבאתי אותו לבית אמי – הייתי אז בן 21 או 22 – ולקחתי אותו לחדר השינה שלי, שבו גדלתי. אני זוכר לטובה את הריח החריף שלו, ריח כזה של משהו אחר. הוא ישן אצלי בבית כמו איזו יישות חיה כמעט."
"הוא היה נורא כבד, כמובן. בכוורת היה צוות של פועלי במה שהיו סוחבים אותו להופעות, אבל ב"ארבע עשרה אוקטבות", אבנר קנר ואני פשוט היינו סוחבים אותו כמו סבלים להופעות. תקלות מקומיות בפנדר יכולתי לסדר: כדי לכוון, לאט לאט למדתי להזיז את הסלילים האלה, ואם היו נתקעים צלילים הייתי פותח אותו ומתקן, אבל אני לא איש עם חוש טכני מי יודע מה, אז לא מעבר לזה. אחרי כמה שנים הכלי נשחק כי הוא ניגן כל כך הרבה – מאות הופעות והקלטות – וגמר את חייו באופן טבעי. אז קניתי אחד חדש, עם 88 קלידים, בשביל ערב שעשיתי פעם עם גידי גוב אני חושב, "זה תלוי רק בנו", אבל אין לו את הקסם של הראשון. הראשון היה באמת רענן כזה, והשני היה פחות מרגש מהראשון, משום מה. אולי זה גם משהו בי, אני לא יודע."
יוני רכטר עם פנדר רודס ("במה" סימן 1, עם 73 קלידים) בתקופת "ארבע־עשרה אוקטבות". לצידו זוהר לוי ואבנר קנר (צילום באדיבות יוני רכטר)
"הפנדר זה כלי שמאד התחברתי אליו; רגשית, הוא מאד התאים למשהו אצלי. פסנתר הוא לפעמים יותר נוקשה, ואתה לא יכול לעשות בו מה שנקרא "שטיחים", כי משך הצליל שלו יותר קצר, אז בשיר כמו "היא כל כך יפה", למשל, עשיתי עם הפנדר כל מיני דברים ארוכים. אני מאד אוהב פסנתר, וזה הכלי העיקרי שלי, אבל הפנדר נתן לי אפשרות ביטוי אחרת, שלא ידעתי שהיא קיימת. לפעמים קורה לי שאני מנגן, נגיד בגרמניה, ויש פסנתר באמת טוב – סטיינווי או בוזנדורפר של 100,000 דולר – ופתאום אתה נשמע בעשר דרגות יותר טוב, או שהוא מוציא ממך משהו אחר. אז ככה הרודס נתן לי אפשרות לגלות בעצמי כל מיני דברים מוזיקליים, אבל בצורה לא מודעת, כי כוורת היתה שלב לא מודע, שלב צעיר בעשייה."
יש הקלטה שלך עם הרודס שאתה גאה בה במיוחד?
"כן, יש כמה. יש למשל שיר של אפרים שמיר, שנקרא "להיות כוכב או לפחות ירח", ושם אני זוכר שהייתי מרוצה מאיך שניגנתי. יכול להיות שיש טעות בתקליט, אבל תמיד טועים וחושבים שזו אלונה טוראל; זה לא שאכפת לי [צוחק], אבל זה אני. גם בכוורת יש כמה שירים, למשל ב"העולם שמח" יש כל מיני דברים שאני מנגן מתחת, וגם כמובן "שיר המכולת", שהסולו שלו מצלצל מיוחד עד היום. מהסולו שלי ב"ככה היא באמצע" לא הייתי מרוצה עד הסוף, אבל זה מה שיצא. ב"שיר נבואה קוסמי עליז" לפנדר יש הרבה נוכחות. יש הרבה שירים שאתה מרוצה כשאתה עושה בהם דברים שמפתיעים אותך; למשל, ב"למרות הכל" של כוורת יש דברים קצביים מעניינים שיצאו לי, שכאילו הולכים קצת נגד הלהקה."
איזה נגני רודס אתה אוהב?
"יש את צ'יק קוריאה המוקדם, מתקופת Light As a Feather; הברק והדיוק שלו, עם הסולואים הנפלאים. השפעה מאד גדולה היא השיר As של סטיווי וונדר – יש שם בסיום סולו רודס נפלא של הרבי הנקוק, שגם כן היה אורים ותומים. בארץ, אלונה טוראל היתה מקור השראה בדברים שהיא עשתה עם אריק איינשטיין ושלום חנוך. אחרי זה, בשנות ה-90, אצל דונלד פייגן הרודס משמעותי."
מתי ניגנת בפעם האחרונה על פנדר רודס?
"את הפנדר השני בעצם יש לי עד היום. הוא שמור באיזה אולפן ואני לא מנגן עליו אלא לפרוייקטים מיוחדים. לפני שנתיים עשיתי ערב בפסטיבל הפסנתר ואירחתי שלושה פסנתרנים – אבנר קנר, שלומי שבן ואלון יבנאי – אז הבאתי את הפנדר, ועם אבנר ניגנו כמיטב המסורת. אני חושב שזאת היתה הפעם האחרונה."
הסוף?
בתחילת שנות השמונים התחילה חברת CBS להכניס שינויים בתהליך ייצור הפסנתר שלא היו לרוחו של הרולד רודס. כדי לחסוך בעלויות הוחלפו קלידי העץ בקלידי פלסטיק, הייצור עבר מקליפורניה למקסיקו, ונבחרו ספקים חדשים שייצרו חלקים באיכות ירודה. בעורפו של פסנתר הרודס החלו לנשוף הסינתסייזרים הדיגיטליים: כלי מקלדת אלקטרוניים, שבדומה לקודמיהם האנלוגיים, לא כללו רכיבים מכניים במנגנון הפקת הצליל, אולם בזכות מהפכת הדיגיטציה של התקופה נעשו לזולים וקומפקטיים בהרבה. בזה אחר זה נסגרו פסי הייצור של כלי מקלדת אלקטרו־מכניים אחרים: ההמונד ב-1975, הקלווינט ב-1980, והוורליצר ב-1982. ב-1982 החלה גם CBS לשווק סינתסייזר בשם "כרומה", שבו לא היה זכר לקולן האסימטרי; הרולד רודס רתח מזעם כשגילה שהכלי הוצג בפרסומות כ"פסנתר רודס אלקטרוני" וכבעל "צליל הרודס האופייני", ושיגר מכתב מחאה חריף למנהלי CBS.
במקביל, המשיך הפיתוח של פסנתרי הרודס האלקטרו־מכניים האמיתיים. אחרי רודס "סימן 3" מ-1980 – דגם משולב עם סינתסייזר שהיה עתיר בעיות ושנכשל בשוק – ורודס "סימן 4", שהגיע רק לשלב האב־טיפוס, יצא ב-1984 רודס "סימן 5". ה"סימן 5" היה לדברי הרולד רודס פסנתר הרודס האולטימטיבי, והתגלמו בו כל השכלולים והשיפורים שפיתחו הרולד רודס והמהנדסים שלצידו לאורך השנים. אבל המציאות היתה חזקה יותר. רק אלפים בודדים של "סימן 5" יוצרו, וב-1985 נעצר הייצור של כל דגמי הפסנתר.
במהלך שנות ה-80 התדרדר במהירות מעמדו של הפסנתר. בשוק ובו סינתסייזרים קלי־משקל וזולים מאי־פעם, הצביעו המוזיקאים נגד הרודס הכבד והמסורבל. "באולפנים הפנדר נהיה פחות נגיש, והגיעו הסינתסייזרים שהיו אז מאד אטרקטיביים", מספר רכטר. "למרות שאצלי זה לא היה שיקול אף פעם, הוא גם יצא מהאופנה". צליל הפסנתר לא התאים לסגנון הסינת'-פופ והגל החדש שפרח באותה התקופה, וגם בג'אז, בו החלה בשנות ה-80 מגמת החזרה לסגנון ההארד־בופ האקוסטי של שנות החמישים והשישים, נמצא לרודס פחות ופחות מקום. פסנתרי רודס משומשים, שהוצעו למכירה בהמוניהם, נקנו לעתים בפרוטות.
ב-1987 קנתה חברת כלי הנגינה רולנד את הזכויות על השם "רודס" תמורת 20,000 דולר. רולנד הוציאה לשוק כמה דגמי סינתסייזר תחת השם "רודס", שבחלקם אפילו לא טרחה לכלול חיקוי לצליל הרודס המקורי; את החיקוי לצליל בדגמים האחרים תיאר הרולד רודס כ"מחליא".
אבל גם בתקופה החשוכה בתולדות הרודס נותרה סביבו קהילה של מעריצים קנאים שנשבעו אמונים לצליל שלו. הם שימרו ושיפצו באהבה פסנתרים ישנים, תוך שהם נעזרים בכמה בתי עסק שקמו בארצות הברית, ושהתמחו במסחר בחלקי רודס משומשים ומחודשים. האינטרנט הביא עדנה לאותם מעריצים: ב-1996 הוקם הגלגול הראשון של ה-"Rhodes Super Site", שהוא כיום מקור המידע המקיף ביותר על הפסנתר, וב-1998 נוסדה קבוצת דיון, שבשיא פעילותה זכתה למאות הודעות מדי חודש.
תחייה
החל מאמצע שנות ה-90, עם מגמת החזרה לצליל הרוק המסורתי יותר, התחדש העניין בצליל של הרודס. באלבומים ובהופעות של להקות כגון רדיוהד, ג'מירוקוואי וסופרגראס ניתן היה שוב להבחין בפסנתר, וגם בג'אז קמו לרודס מעריצים חדשים. בארץ נשמעו שוב צלילי הרודס אצל אסף אמדורסקי, ירמי קפלן ואחרים, ובשנים האחרונות הוא תופס מקום של כבוד בלהקות הרטרו כגון הגרובטרון, הדורבנים ו"עוזי נבון ומכרים".
פסנתרן הג'אז עומר קליין מנגן על רודס "מזוודה" סימן 1 (צילום: מערכת האייל הקורא)
אבל לא כל צלילי הרודס שנשמעים בשנים האחרונות הופקו מפסנתרי רודס אמיתיים. כבר בתחילת שנות השמונים החלו סינתסייזרים לכלול חיקויים לצליל הרודס, שהשתפרו בצורה ניכרת עם התפתחות טכנולוגיית דגימת הצליל. במבחן עיוור שנערך לפני כמה שנים בקבוצת הדיון האינטרנטית של הרודס – שחבריה הם בכירי הפיינשמקרים בכל הנוגע לפסנתר – רק כשליש מהמשתתפים הצליחו להבדיל כהלכה בין הקלטה של פסנתר רודס אמיתי לבין הקלטה של פסנתר רודס דגום. אך מעבר לנאמנות הצליל של החיקוי, ישנה חוויית הנגינה על הכלי; כשאלונה טוראל נשאלת על כלי־מקלדת בשם Nord, הנחשב כיום כבעל אחד החיקויים המוצלחים ביותר של הרודס, היא אומרת: "הוא היה נחמד, אבל לא סיפק אותי. היום עושים דגימות, ומה שעשוי מדגימות לא יכול להיות הדבר עצמו. הוא יכול להיות קרוב, אבל הוא לא מגיב כמו הכלי האמיתי."
בתחילת שנות התשעים הצטרף לדברי ימי פסנתר הרודס ג'וזף ברנדסטטר, צעיר בעל חנות לכלי נגינה מלוס אנג'לס, שבזכות פגישה מקרית עם הרולד רודס הפך למקורב אליו. בתמיכת ברנדסטטר, קנה הרולד רודס ב-1996 את הזכויות לשם "רודס" מחברת רולנד, וכשהוא בן 86, הכריז שהשניים הולכים להקים את הפסנתר לתחייה. לרוע מזלו, הרולד רודס לקה באירוע מוחי מספר חודשים לאחר מכן, בריאותו התדרדרה, והוא נפטר בשנת 2000 בגיל 90. לאחר מאבק משפטי ממושך קנה ברנדסטטר ב-2003 את הזכויות לשם "רודס" ממשפחת רודס והכריז שהוא מתעתד לייצר את הכלי בעצמו. ב-2005 הוא העלה הודעה ארוכה לקבוצת הדיון האינטרנטית, ופירט את תוכניותיו: כן, הוא הולך לייצר פסנתר אלקטרו־מכני אמיתי נאמן למנגנון המקורי, ולא רק זאת, אלא שהפסנתר גם יצוייד בחיבור MIDI ממוחשב, ישקול פחות מפסנתר הרודס המקורי, ויוצע במגוון של דגמים וגדלים.
בקהילת הרודס נתקלו ההכרזות של ברנדסטטר בספקנות, שהפכה במהרה לחשדנות ואף לעוינות. שמועות על התנהגות מכוערת מצידו במהלך ההתדיינות המשפטית מול משפחת רודס החלו לצוץ, וחמור מכך, ההתנהלות של ברנדסטטר מול הקהילה היתה לכל הפחות תמוהה: מצד אחד הוא תיחקר מומחים על העדפותיהם הטכניות ועל סיכויי ההצלחה בשוק של המוצר המיועד, אך מצד שני לא הגיב לשאלות הבהרה שנשלחו אליו אודות תוכניותיו, סירב למסור עדכונים על התפתחות הפרוייקט, אילץ את חברת התוכנה המוזיקלית Scarbee להוריד את הדגימות של הרודס ממוצריה, ואף גרם ל"סופרסייט" לרדת מהרשת לזמן מה, אחרי שהציע לבעלי האתר כי לא יתבע אותם על השימוש בשם "פנדר רודס" אם לא יפרסמו ביקורת רעה עליו או על המוצר החדש. העובדה שאיש טרם ראה את הכלי החדש, ולו בשרטוט או בתמונה, רק הוסיפה לפקפוקים, וחברי הקהילה נקרעו בין תקווה לתחיה אמיתית לבין חשש מהונאה.
כשהכריז ברנדסטטר שהוא יציג פסנתר רודס "סימן 7" חדש בינואר 2007 בתערוכת NAMM (התערוכה השנתית הגדולה בעולם לכלי נגינה), הוא נתקל בחוסר אמון כמעט מוחלט, אבל גם הגדולים שבספקנים נאלצו לאכול את כובעיהם משנפתחה התערוכה. הרודס חזר, ובגדול. בהופעת מחווה חגיגית לזכרו של הרולד רודס נגנו שלושה נגני רודס ותיקים על שלושה דגמי רודס חדשים ומבהיקים שנחשפו סוף סוף לציבור הרחב; כל ההבטחות בדבר החידושים הטכניים קוימו – יש לפסנתר אפילו חיבור USB! – ובאי הכנס שניסו את המוצר החדש הפיצו רשמים נלהבים ברחבי האינטרנט.
ג'ו ברנדסטטר (משמאל) והרבי הנקוק (מימין), לצד רודס סימן 7 בתערוכת NAMM 2010 (צילום: תאגיד המוזיקה רודס)
החל מאמצע 2007 אפשר היה להזמין רודס "סימן 7" באתר הרודס החדש, אבל מוזיקאים ששילמו עליו מראש תמורת הנחה נעשו יותר ויותר מוטרדים כשמועד האספקה נדחה שוב ושוב, תוך שברנדסטטר מתחמק מלהבהיר את לוח הזמנים של פרוייקט הייצור, ואפילו נמנע מלפרסם באתר מספר טלפון ליצירת קשר. אולי כדי להזים את ההערות הסרקסטיות שהחלו שוב לצוץ בנוגע לנקיון כפיו, הזמין ברנדסטטר במאי 2009 את כתבי מגזין המוזיקה Keyboard לסיור מצולם במפעל הרודס החדש; הכתבים חזרו נלהבים, והציגו עדויות חד משמעיות למפעל אמיתי ומתפקד.
רק ביוני 2009 התחילו הפסנתרים החדשים הראשונים להגיע לבתי המזמינים. אמנם חלק מהבעלים החדשים התלוננו על איכות בניה לא אחידה ואחרים נאלצו להמתין זמן נוסף עד שקיבלו את דוושת הפסנתר, ואמנם מחיר הפסנתר – המגיע עד לכ-5,000 דולר לדגם הגדול והמשוכלל – תסכל רבים מהמעריצים הוותיקים, אבל כיום דומה שקיימת הסכמה כללית שכשהוא מכוון ומטופל היטב, הרודס החדש הוא כלי מצויין שלא מבייש את מורשת ימי הזוהר שלו. הדיונים שעדיין מתנהלים על איכות הצליל וחוויית הנגינה עליו מזכירים את הדיונים הוותיקים והבלתי־נגמרים על יתרונות דגם וינטג' זה או אחר על פני חברו, דיונים שכנראה יימשכו כל עוד יפרטו עליו ידיים אוהבות.
רודס סימן 7, 73 קלידים (צילום: פיטר מ. מאהר)
דוגמת צליל ה-Rhodes Pre-Piano באדיבות ה-Rhodes Super Site; מנגן: ג'ון ר. מקלרן. הפרסומת לתה ויסוצקי באדיבות שפ"מ.
|
קישורים
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש