בתשובה ליובל נוב, 02/05/22 17:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
וואו, מי היה מאמין, שתי פעמים פינק פלויד בפריים טיים מול 90% אחוזי צפייה. שאפו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהערוץ היחיד הגיע לשיא החתרנות המוזיקלית שלו עם הקליפ של Ashes to ashes שרץ בו לא מעט (אאל"ט באיחור לא אופנתי של כמה שנים?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא זכור לי שהקליפ הוקרן כל כך הרבה. ב. הקליפ - גם בתזמון וגם בויזואליות - די מתאים לקליפים של האייטיז, לא? ג. יש הבדל בין תוכנית קליפים לחובבי הז'אנר לבין תוכנית החדשות שבה צפו כ-ו-לם. על זה נתתי ציון חתרנות גבוה במיוחדץ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוקרן לא פעם כמילוי בין תכניות. הדמות של בואי (והנושא של השיר, והגיטרה של פריפ) יותר חתרנית מכל מה שהוקרן אז, ואל תגיד לי בוי ג'ורג'. כן, היתה כתבה על פאנקיסטים בת''א פעם ב''מבט'', אבל זה היה כאילו הכתב נסע לספארי ומתאר את הבבונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנגינת הפתיחה של "גבי ודבי" היא שילוב של שני קטעים של פרנק זאפה: Sofa No.1 ו-Inca Roads. לא יודע עד כמה זה חתרני, אבל זה בוודאי מפתיע. ניחוש שלי: לזאפה לא היה מושג בנוגע לזה, ולא שולם אפילו דולר אחד כתמלוגים על השימוש בשיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו. להשמיע זאפה לילדים רכים! חתרני. לא נראה לי שמישהו יהיה מוכן לקחת מולך את ההימור הנגדי בנוגע לתמלוגים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דוקא סקפטי בקשר לסקפטיות שלכם. רשות השידור היתה גוף יחסית מסודר ומאורגן - וגם כבד ומסורבל - ודוקא סביר שהתנהל לפי הספר ושילם תמלוגים למי שצריך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |