 |
|
 |
||
|
||||
 |
תודה! איזה מאמר מושקע ומלא ממתקים. האם לא זכור לך קטע1 של אריק רודיך בשם "ישבתי על הפנדר"? :-) נדמה לי שהוא היה עוד משתמש ישראלי מסיבי. 1 זכרתי שזה משנות השמונים, בפועל זה מ-1978: http://mooma.mako.co.il/Biography.asp?ArtistId=1576 |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא זכור לי, ובכלל לא הכרתי! מעניין מאד. יש לך את השיר? למישהו אחר אולי? אפרופו אריק רודיך, הוא זה שמופיע כנגן רודס בקרדיטים של "להיות כוכב או לפחות ירח", והוא גם זה שמצולם בקליפ של השיר. מעניין כמה עוד קרדיטים התפנצ'רו באופן דומה במרוצת השנים. מישהי שאת מכירה כתבה פעם ביקורת על כל האלבום הזה. מומלץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחלה ביקורת :-) לאלבום קלאסי. אין לי את השיר, גם לא זוכרת אותו (מלבד העובדה שהוא כלל טקסט, ולא רק קטע אינסטרומנטלי כדרכו של רודיך). אבל לדעתי היה גם קליפ שלו ב"עוד להיט" כך שבטח שמור איפשהו בארכיוני הטלוויזיה. ותקליטים ישנים של רודיך יש לדעתי לא מעט, בחנויות מוזיקה יד שנייה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד שאני אגיע לחנות תקליטים יד שניה, אמצא את התקליט ואשמיש את הפטיפון שלי, יעבור נצח. בקיצור - גרושו, שומע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי חיפושים נרחבים, הצלחתי להשיג דרך ערן דינר מהבלוג המשובח "זה מסתובב" את השיר! הנה, כאן. קצת אירוני שבשיר יש פסנתר אקוסטי, קלווינט, המונד, סינתסייזר לתפקיד הבס, סינתסייזר לכלי הנשיפה, וסינתסייזר "סתם", אבל פנדר רודס אין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו גם נפל לי האסימון איזה שיר השיר הזה מזכיר: Nothing from nothing של בילי פרסטון ("החיפושית החמישית", שהוזכר במאמר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי שהכרתי קצת יותר את בילי פרסטון, נראה לי שזה כבר יותר מסתם "מזכיר" אותו - העלייה הכרומטית באקורדים מאחורי המילים "תכתוב את השיר ותקליט ותביא להיט" (54 שניות אחרי תחילת השיר) היא כמעט אחד לאחד העלייה הכרומטית 27 שניות מתחילת הקטע "Outa Space". חוץ מזה, Outa Space הוא שיעור מאלף בלהטוטי קלווינט, ובפרט, בהילכות גרוב ופאנקיות. כבוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חומר משובח, תודה! וההשוואה נראית לגמרי במקום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה כייף! ח"ח על מאמציך, הגעת למקומות נפלאים בדרך. והשיר גרובי וכייפי הרבה יותר ממה שזכרתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו אכן היתה חתיכת דרך עד שהשגתי את השיר. השיא שלה היה פגישה עם גרושו (!) האליל, שאותו הפתעתי בביתו אחרי עבודת בילוש מקיפה לאיתור זהותו האמיתית (תגובה 257551, למשל, הסגירה את ידענותו בתחום הרלוונטי). גרושו הפעיל את קשריו בגל"צ, ואם הכל יילך כמתוכנן, קוטנר ישמיע את השיר בתוכניתו היום ב-9 בערב. הכינו את מקלטי הרדיו. כאמור, השגתי בסופו של דבר את השיר במסלול עוקף גרושו, אבל אין בכך כדי להמעיט את הגאווה במפגש עם האיש והאגדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך נכונות השמועות על ''משטרת המוס'', המפתיעה איילים בביתם אחרי עבודת בילוש מקיפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהוא נכנס בדלת ושאל/קבע, אתה גרושו?! זה הרגיש יותר כמו Karma police | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אריק רודיך נפטר אתמול, בן שלו כתב עליו יפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''סטאללה'' שכן בארון התקליטים שלי. יהי זכרו של רודיך ברוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו מוזר בכתבה, בקישור ל"אחרית": הוא כמובן מוכר לי משנות השמונים, אבל עכשיו כששמעתי אותו באוזניות, מהתחלה היה הדהוד מאד מוזר בין צד ימין וצד שמאל, כאילו הסאונד מתנודד במהירות בין ימין ושמאל. זה לא זכור לי מאז (ייתכן כמובן והאפקט נגמז על ידי הרדיוטייפ החד ערוצי...). אשמח למוע חוות-אוזן נוספת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה"הדהוד" הזה הוא אפקט מכוון שנקרא "טרמולו", ושאכן מופיע בצליל הפסנתר החשמלי בשיר הזה במידה גדושה (ואף מופרזת, לטעמי). אפקט הטרמולו ה"מקורי" הוא תנודות מחזוריות של הווליום - כלומר החלשה והגברה לסירוגין - בתדירות יחסית נמוכה, בד"כ פעמים בודדות בשנייה. האפקט הזה קיים לפחות מאז שנות החמישים עבור גיטרה חשמלית, למשל האקורד הפותח של All I Have To Do Is Dream. יש לו בד"כ שני כפתורים: אחד (rate או speed) קובע את תדירות התנודות, והשני (depth או intensity) קובע את העוצמה שלהן. בעידן הסטריאו שיכללו את האפקט הזה כך שכשהווליום יורד בצד אחד הוא עולה בצד השני, וזה מה שאתה שומע ב"אחרית", עם כפתור ה-depth מכוון גבוה. בפסנתר החשמלי הספציפי שבשיר הזה (הלוא הוא ה-CP-70 של ימאהה, שהוזכר כמה פעמים בדיון הזה) היה טרמולו סטריאו אינטגרלי, וכך גם בחלק מהדגמים של הפנדר רודס (לא עולה בדעתי אף שיר מפורסם איתו, אבל הנה הדגמה). לחלק מהדגמים של הוורליצר היה טרמולו מונו אינטגרלי (למשל Do It Again של סטילי דן). אתה כנראה לא זוכר את האפקט הזה בשיר משנות השמונים כי שמעת אותו בטלוויזיה, שבתקופה ההיא היתה מונו לחלוטין (גם בשידור וגם באפשרות ההשמעה), ולכן העלימה אפקט טרמולו סטריאופוני. האפקט גם יותר מודגש באוזניות, יחסית לשמיעה מרמקולים. הרבה פעמים מבלבלים בשם בין אפקט טרמולו לאפקט אחר שנקרא ויברטו. כאמור, טרמולו הוא תנודות מחזוריות בעוצמה, ואילו ויברטו הוא תנודות מחזוריות בגובה הצליל. נגני כלי קשת מחוללים ויברטו ע"י הרטטת פרק כף היד (למשל), וזמרים ע"י הרטטת בית הקול (למשל). בזכות הבלבול, ליד כפתורי הטרמולו של הפנדר רודס כתוב דווקא ויברטו, ובכיוון ההפוך, הזרוע שיש בהרבה גיטרות חשמליות ושמאפשרת לשחק עם גובה הצליל נקראת Tremolo arm (הנדריקס ינגן לנו סולו). ובלי קשר לכל הנ"ל, למילה "טרמולו" יש עוד משמעות במוזיקה: נגינה חוזרת מהירה ברצף של אותו צליל, למשל במנדולינה או בתופים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולהקת הטרומולס מה היא, כבד קצוץ? ______ שהשפיעה על גבי שושן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזכותך גיליתי עכשיו שאת שם הלהקה מאייתים The Tremeloes (עם e אחרי ה-m). ע"פ ויקיפדיה, הסיבה לכך היא שגיאת איות בעיתון לונדוני בתחילת הדרך שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזכיר תחום אחר שמאיית עם e, מה שנראה מוזר בעולם רווי באנגלית. עולם התיעוש (ומעבר לו) מדבר על המהפכה התעשייתית הרביעית. המושג הומצא בגרמניה (ממניעים שיווקיים בהתחלה) ולכן נכתב INDUSTRIE 4.0 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני זוכר נכון מהתוכניות של קוטנר, הטרמולוס השפיעו על דור שלם של מוזיקאים בישראל, מעצם היותם להקת הרוק הראשונה שהופיעה כאן (אולי צריך להוסיף סייגים, אבל אני לא בטוח מהם). אולי אפשר לומר שהם התניעו את גל להקות הקצב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה! מאד מופרז גם לטעמי, הוא ממש מקלקל גם את הנעימות (בשורוק) וגם את הנעימה. הכרתי את אפקט הטרמולו (נו, יש כזה במגבר הפנדר שלי :) ), אבל לא בהקשר הסטריאופוני. ואכן הוא שונה מאד מהויברטו, עליו אני עדיין זקוק לאימון על הגיטרה - ניתן לבצע אותו גם בלי "ידית הטרמולו" המטעה, אבל הסריגים מקשים לבצע אותו, בשונה קצת מבכינור. לדוגמה: כאן ב-0:32 אפשר לראות ולשמוע דוגמה לאסית עם מארק נופלר, אשף בתחום, ולהבחין שעל גיטרה הויברטו מתנודד במאונך למיתר, בעוד בדוגמת הכינור הוא מתנודד במקביל למיתר. טוב, האצבעות מתנודדות במאונך. זה נראה נורא פשוט לביצוע,וזה ממש לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגיטרה אכן אפשר ליצור ויברטו ע"י הרטטת האצבע בניצב למיתר, כפי שנופלר הראה, אבל גם ע"י הרטטה עם כיוון המיתר, כמו בכלי קשת. זה מקובל גם בגיטרה קלאסית וגם בגיטרה חשמלית. ואפרופו מגברי גיטרה תוצרת פנדר: דגם ה-vibrolux (אחד כזה נמצא כרגע פחות משני מטר לימיני) נפל קורבן לבלבול הטרמינולוגי המדובר, כי יש בו טרמולו, ולא ויברטו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר גם עם המיתר, בהחלט, אבל כמו שהקישורים שלך הראו: - בחשמלית זה אפקט הרבה יותר עדין מהשיטה השנייה - בקלאסית זה עובד בעיקר על המיתרים הגבוהים. לדעתי זה קשור לפיזיקה של המיתר: בעוד בכינור הויברטו המקביל למיתר משנה את גובה הצליל ישירות על ידי שינוי באורך המיתר המתנודד, הסריג בגיטרה לא מאפשר זאת1. מה שכן משתנה הוא המתיחות של המיתר, וזה אכן עושה חלק מהעבודה. מכאן אני מספקלץ ששינוי המתיחות במיתר עשוי מתכת (בחשמלית) גורם לשינוי קטן יותר בתדר מאשר במיתר פלסטי (שלושת הגבוהים בקלאסית), בעוד בשלושת הנמוכים בקלאסית (מתכת שמלפפת סיבים כלשהם) זה כמעט לא משנה. בראש עובר אסוציאטיבית איזה מודול יאנג כאן, אבל נשאיר זאת בזה. 1 הויברטו המאונך עושה זאת על ידי הארכת החלק המתנודד כי הוא יוצר אלכסון בין קצה המיתר לסריג המדובר, ובכך מאריך אותו בקוסינוס הזוית. במחשבה שנייה יש כאן כנראה גם הארכה וגם שינוי מתיחות, ומכאן האפקטיביות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים בהחלט שבגיטרה, הרטטה ניצבת למיתר היא הרבה יותר אפקטיבית (מבחינת גודל המרווח המוזיקלי שהיא מאפשרת) מהרטטה עם כיוון המיתר. כידוע, גיטריסטים לעיתים קרובות "מכופפים" מיתר (מה שקורין בלעז bending) כך שהצליל עולה בטון שלם ואף יותר, מה שלא נראה לי שאפשר לעשות באמצעות הרטטה עם כיוון המיתר. (עם tremolo arm אפשר לשנות את גובה הצליל אפילו בהרבה יותר.) אני לא בטוח שאני מסכים עם הקביעה שבגיטרה קלאסית הרטטה עם כיוון המיתר עובדת בעיקר על המיתרים הגבוהים. זה נכון שמתיחת מיתר ניצבת משנה גם את אורך המיתר וגם את המתיחות שלו, אבל אלה שתי פעולות עם השפעות מנוגדות על התדירות המופקת - ע"ע string vibration [Wikipedia]. אם אני מבין נכון את הפיזיקה של העסק, אז העובדה שהתוצאה הסופית היא עלייה בתדירות אכן נובעת ממודול האלסטיות הגבוה של מיתרים. ואני מרשה לעצמי לנצל את ההזדמנות - אם יש כאן בקהל פיזיקאי שמבין היטב אקוסטיקה וגלים, ובפרט את הנושא של acoustic impedance (בשונה מ-specific acoustic impedance) בכלי נשיפה, ולא אכפת לו לדבר אתי, אשמח אם ייצור אתי קשר באימייל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצל פריפ בדרך כלל זה במאוזן אבל לרגע גם במאונך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואצל בריאן מאי במאונך. עכשיו אני מבין יותר טוב איך הוא הפיק את הצליל ההיסטרי הייחודי שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד כתבת "אחרי מות" של בן שלו על רודיך. בכתבה מסופר ש"אחרית" היתה אחת משמונה נעימות שהושמעו ברוטציה ברקע תחזית מזג האוויר בסוף "מבט" בשנות השמונים. מבין האחרות אני זוכר היטב את הפתיחה האינסטרומנטלית של Hey You של פינק פלויד (אגב, מי שמנגן שם את הבס פרטלס הבולטת זה דייוויד גילמור, ולא רוג'ר ווטרס, שלפי דיווחים היה - ועודנו - בסיסט חלש מאד), אבל מי השש הנותרות? לפי הדיון הזה באתר סדרות הטלוויזיות הקלאסיות, הן כללו את "קיסריה" של יוני רכטר, שאני זוכר בתור נעימה מהרדיו / טלוויזיה, אבל משהו לא מסתדר לי אתה בהקשר של התחזית, Biscaya של ג'יימס לאסט, שאני זוכר בתור קוואזי-להיט רדיו, אבל לא בתור נעימת טלוויזיה, העיבוד של Ekseption ל-Air של באך, שנשמע לי מוכר במעומעם, ו"ללא מילים" של להקת הנח"ל, שלא נשמע לי מוכר בכלל. מישהו זוכר עוד? בכתבה מרואיין הקלידן משה לוי, שבין השאר מספר על מפגש של רודיך באולפן לונדוני עם טכנאי של חברת סינקלוויר, והסינקלוויר מתואר בתור "הסמפלר המסחרי הראשון". לפי ויקיפדיה, הדגם הראשון של הסינקלוויר יצא לשוק ב-1977-8, אבל התווספו לו יכולות סמפלינג רק ב-1982. למיטב ידיעתי הסמפלר המסחרי הראשון היה הפיירלייט, שהושק ב-1979 (אני התוודעתי אליו דרך הסרט התיעודי הזה על פיטר גבריאל, ששודר ב"עד פופ" ועשה עלי רושם אדיר בתור ילד). כך או כך, ב"מנטרה" של אריק רודיך, שהוקלט בלונדון, השתתפו גם סינקלוויר וגם פיירלייט, לפי הכיתוב בקליפ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הנעימות זכורות לי, אם כי קשה לי לאשר שזה מ'מבט' או מתכמיןת רדיו אחרות. ואגב - ekseption נשמע לי מאד דומה לפתיחה של Whiter shade of pale. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם רק עכשיו עלית על הדמיון בין WSoP לבין האריה ההיא של באך, אז אולי אחדש לך כשאצביע על הדמיון בין הבורה של ג'תרו טאל לבין הבורה של באך ;-) ובחזרה לנושא המקורי: הכלי שמנגן את הפתיחה האיקונית של WSoP זה אורגן המונד - עוד כלי מקלדת אלקטרו-אקוסטי חשוב, שהוזכר כמה פעמים במאמר ובדיון למטה - אבל לא דגם ה-B3 המפורסם, אלא דגם אחר בשם M102. אני לא יודע להבדיל ביניהם בשמיעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עשית קפיצה אחת שנעלמה ממני. אני דיברתי על ekseption ואתה מדבר על באך. פתרון אפשרי לנעלם במשוואה הוא ש(מן הידועות היא כנראה, אבל לא לי) ש-ekseption הוא ביצוע של אריה של באך. אם זה לא הפתרון, אז אני לא מבין את האנלוגיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Ekseption זה שם של הרכב, והקטע הספציפי הנ"ל שלהם הוא גירסה (חשמלית וקצבית) לאריה המפורסמת של באך. הנה הם מנגנים קטע מפורסם אחר של באך, שהמקור שלו מוכר לנו מהטלוויזיה של ילדותנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. המשוואה פתורה! טוב, להשלמה מלאה - אני מניח שגם הפתיחה של WSOP אם כך היא שעתוק מוצהר של אותה אריה? (כי בורה בהחלט כן). ב. הגיע הזמן להתוודות - עד היום, הביצוע לטוקטה לפוגה כפי שהוא מבוצע בפתיחה האגדית של "היה היה" הוא המועדף עלי. שאר הקטעים (שנערכו החוצה באותו ביצוע) נראו לי ארוכים ומיותרים, יחסית. דוקא הביצוע האקספשונלי שצירפת מצא חן בעיני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והביצוע החביב עלי הוא מהפתיחה של רולבול | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> גם הפתיחה של WSOP אם כך היא שעתוק מוצהר של אותה אריה? דווקא לא. יש כמובן דמיון - במהלך הבס, בצליל הראשון שנמתח, בטמפו, ובעוד דברים - אבל ממש לא הייתי קורא לזה "שעתוק". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מקום טוב להזכיר (שוב? באייל?) את צ'רצ'יל סבסטיאן באך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר את כל הנעימות, היחידות שאני זוכר מהתחזית הן ללא מילים וקיסריה, וכמובן Hey You. קו הבס של Whiter shade of pale מתייחס במפורש לאריה מהסוויטה התזמורתית מספר 3 של באך. זכרון אחר שלי מהתקופה, הפתיחה של Hotel California בתשדיר השירות לבית הספר למקצועות ים (וזמן לבלות, נשאר לך?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו מזכיר, בשבת הקשבנו לאוסף אקראי של שירים צרפתיים משנות ה-60/70 (בספוטיפיי) ועלה שיר שלא הכרתי, <קישור "כשהייתי זמר Quand j'étais chanteur"> של מישל דלפש (?). הפתיחה, וגם השיר בכלל... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בול. מעניין שהשיר הצרפתי1 יצא קודם, ב 1975, ומכר 220 אלף עותקים כסינגל. אף אחד לא עלה על זה בזמן אמת? _______ 1 בויקי הצרפתית Quand j'étais chanteur |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומה בקצב, אבל במלודיה לא כל כך, לטעמי. או שלא הבנתי לאיזה שיר כיוונת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובענייני העתקות מוזיקליות: מסתבר שיוצרי Toy, זוכה האירוויזיון הקודם, התפשרו בתביעה על גניבה מוזיקלית מה"וייט סטרייפס", שמהפזמון שלו לכאורה גנבו. אלא שהפזמון האמור בעצמו, מהשיר Seven Nation Army, דומה כמו שתי טיפות קווינטה לקטע קלאסי מלפני כ-200 שנה. בקיצור, לא היו צריכים להתפשר כנראה, והשתפנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתישהו באמצע שנות התשעים נסעתי על כביש החוף, ובמחלף נתניה עצרתי לטרמפיסט חייל. רק כשהוא נכנס לאוטו שמתי לב שהוא חניך בבית הספר לקציני ים, ושבדיוק מתנגנת אצלי ב-CD הפתיחה של הוטל קליפורניה. כמעט התפוצצתי מצחוק, אבל הוא כנראה היה צעיר מדי, ולא הבין את הקטע. (חשבתי לזרוק לו "כל כך צעיר וכבר במדים?", או "וזמן לבלות נשאר לך?", אבל התאפקתי.) כזכור, תשדיר השירות המתחרה באותה התקופה היה התשדיר של ביה"ס הטכני של חיל האוויר, שמבוסס מוזיקלית על Take my breath away מהסרט "טופ גאן". הבס הדומיננטי שם הוא דוגמא קלאסית לצליל של ה-DX7, כפי הנראה הפריסט Bass 2 בשינויים קלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי דוקא נדמה שהתשדיר המתחרה של חיל האוויר באותו זמן (תחילת/אמצע השמונים) היה "זהו ספיטפייר? לא, זה אף-15. מאין את יודעת? הנכד שלי בטכני וגו"'. והמוזיקה היתה 'שיר היונה' של נתנאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואללה! היה גם אותו, ונדמה לי שהוא אכן היה קרוב יותר בזמן לתשדיר עם הטרמפיסט לעכו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אתה זוכר מאיפה המנגינה שמתחילה כך: user:Easy_n/זה_רק_נדמה [ויקיפדיה]? היא מתקשרת לי לשנות ה-80 ולשם "זה רק נדמה", אבל אין לי מושג של מי היא ולמה היא שימשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, מצאתי לבד. מסתבר שזו מנגינה של נחום הימן שהולחנה לשיר של חדוה הרכבי שנקרא "שוב את מסתובבת לך" ויצא באלבום "ווקליזה" של חני ליבנה בשנת 1989. איכשהו אני זוכר רק ביצוע בפסנתר ללא שירה (למעשה לא ידעתי שזה שיר) שהיה מושמע ברדיו, אבל אני לא מצליח להיזכר בקשר לאיזו תוכנית. מה שמוזר, זה שזכרתי את המילים "זה רק נדמה" שמופיעות בפיזמון של השיר, אבל לא שמדובר בשיר. את השיר אפשר לשמוע כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סרטון נחמד של דייוויד בנט על שירים פופולריים שהעתיקו / התבססו / קיבלו השראה ממוזיקה קלאסית. Whiter shade of pale ובאך כמובן מוזכרים. לא ידעתי ש-All By MySelf של אריק כרמן ממש משוכפל מהקונצ'רטו לפסנתר מספר 2 של רחמנינוב, ושכרמן נאלץ להעביר חלק מהתמלוגים על השיר ליורשים של רחמנינוב; פרטים כאן בסרטון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר שכשמעתי לראשונה את "קווים", כשהגיע "קיסריה" אמרתי לעצמי אה, התחזית! אבל על Hey You לא עליתי. רק עכשיו פתאום נדמה לי שאני באמת זוכר את זה כמנגינת תחזית. את Biscaya אני מכיר היטב, לא זוכר ספצפית מהתחזית אבל לא מפתיע אותי שזה היה שם. את "ללא מילים", לעומת זאת, אני גם מכיר היטב, ומאוד מופתע שזה היה בתחזית... אגב "קווים", אשמח לפתוח לדיון את דעתי שהנעימות של מתי כספי שם הרבה יותר מוצלחות מאלו של רכטר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"קווים" הוא חור בהשכלה המוזיקלית שלי. הקשבתי לו עכשיו לראשונה יחסית ברצינות, ועדיין לא גיבשתי דעה. מצד אחד מאד אקלקטי, אבל מצד שני כן יש איזשהו קו אחיד, למרות ריבוי המלחינים. תוכל להרחיב על מה אהבת יותר בקטעים של מתי כספי? לא הצלחתי למצוא ברשת את רשימת הנגנים באלבום, אבל אז שמתי לב, תוך כדי האזנה, שהתמונה שמלווה כל קליפ מתחלפת באמצעו מסריקת העטיפה הקדמית של האלבום לאחורית, ועליה מופיעים הקרדיטים. אממה, הרזולוציה של הסריקה היא בדיוק על גבול יכולת הקאפצ'ה שלי, ושם אחד לא הצלחתי לפענח - מי זה שם שלישי מהסוף, בין אבנר יפעת לאלון הלל? עוד הופתעתי לגלות על העטיפה האחורית את הכיתוב "הקטעים של יוני רכטר מתוך הסרט 'לא לשידור"'. הכרתי את השיר והאלבום "לא לשידור" של גרי אקשטיין1, אבל לא חושב שידעתי שהיה סרט כזה, לא כל שכן שיוני רכטר היה קשור אליו. _____________ 1. חדי הזיכרון מבין ותיקי האייל אולי יזכרו שבתחילת מפגש האייל האחרון (שאירח אלון עמית אי אז בקיץ 2004), האלבום התנגן כמוזיקת רקע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''דני'' גם אני חשדתי, אבל ''מקוב'' לא מסתדר לי (אם כי מתאים בול מבחינות חוץ-טיפוגרפיות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשת הנוירונית שלי טוענת שמדובר ב"מקX" כאשר ההסתברות ל-X="וב," היא לא זניחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו נראה לי שאתה צודק. ירדן (או מישהו אחר עם האלבום) - תוכל לאשר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן מקוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שכל אחד מארבעת המלחינים שמשתתפים באלבום הוא סיפור שונה. הקטע האחד של קלפטר הוא מנגינה מאוד יפה, כמו שאפשר לצפות מקלפטר בשיאו. הקטע האחד של יידוב הוא נושא לא מאוד מרשים, אבל אני מתלהב מהנגינה מלאת הגרוב1. שלושה מארבעת הקטעים של רכטר הם אלתורי ג'אז, די מעייפים בעיני, ו"לילה" האיטי ממש מעייף. רק את "קיסריה" אני אוהב: רעיון מוזיקלי קטן ומגניב, בלי הרבה לדבר עליו בפיתוח ובנגינה אבל אפשר להנות שוב ושוב מהמגניבות שלו. את אותו דבר בדיוק אני חושב על כל אחד מששת הקטעים של כספי באלבום. 1 לאלבום הסולו הראשון והדי נשכח של יידוב, "תשעה ירחים" מ-1979, הגעתי לא מזמן, שמעתי לא מעט, נשארתי מסוייג, ובסוף הבנתי. זה אלבום שירי משוררים, ומן הסתם מושך תשומת לב לקטעים שבהם הוא שר מילים, ללחנים "הרשמיים", וכולם עד אחד די משעממים בעיני. אבל קטעי האלתור האינסטרומנטליים, כולל אלו שבתוך השירים עם המילים, נהדרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אני צריך להקשיב לאלבום שוב כדי להמשיך את הדיון הזה. ובנוגע ליידוב: גם אני התרשמתי מהנגינה בקטע שלו באלבום ("חמסין"), שמושכת לכיוונים של פרוג ופיוז'ן. אבל התכוונת לאלבום "הפעם הראשונה" כשהתייחסת לאלבום הבכורה שלו, נכון? "תשעה ירחים" זה רק שם אחד השירים שבו. אני דווקא בכלל לא משתעמם מהאלבום הזה. התקופה הזו, בערך בין 1974 ל-1981, היתה בעיניי אחת הפסגות של המוזיקה הישראלית. כבר כמה שנים שמורה אצלי התחלה של מאמר לאייל על המוזיקה של התקופה הזו. אולי יום אחד היא תבשיל ;-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דגתי מיוטיוב שלוש נעימות רקע לתחזית של "מבט", שאני לא חושב שהוזכרו בדיון: - הסוף של Shine on you crazy diamond של פינק פלויד. - Lady L של ג'ון מקלפלין ושאקטי. - קטע שלא הצלחתי לזהות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו, מי היה מאמין, שתי פעמים פינק פלויד בפריים טיים מול 90% אחוזי צפייה. שאפו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהערוץ היחיד הגיע לשיא החתרנות המוזיקלית שלו עם הקליפ של Ashes to ashes שרץ בו לא מעט (אאל"ט באיחור לא אופנתי של כמה שנים?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא זכור לי שהקליפ הוקרן כל כך הרבה. ב. הקליפ - גם בתזמון וגם בויזואליות - די מתאים לקליפים של האייטיז, לא? ג. יש הבדל בין תוכנית קליפים לחובבי הז'אנר לבין תוכנית החדשות שבה צפו כ-ו-לם. על זה נתתי ציון חתרנות גבוה במיוחדץ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוקרן לא פעם כמילוי בין תכניות. הדמות של בואי (והנושא של השיר, והגיטרה של פריפ) יותר חתרנית מכל מה שהוקרן אז, ואל תגיד לי בוי ג'ורג'. כן, היתה כתבה על פאנקיסטים בת''א פעם ב''מבט'', אבל זה היה כאילו הכתב נסע לספארי ומתאר את הבבונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנגינת הפתיחה של "גבי ודבי" היא שילוב של שני קטעים של פרנק זאפה: Sofa No.1 ו-Inca Roads. לא יודע עד כמה זה חתרני, אבל זה בוודאי מפתיע. ניחוש שלי: לזאפה לא היה מושג בנוגע לזה, ולא שולם אפילו דולר אחד כתמלוגים על השימוש בשיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו. להשמיע זאפה לילדים רכים! חתרני. לא נראה לי שמישהו יהיה מוכן לקחת מולך את ההימור הנגדי בנוגע לתמלוגים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דוקא סקפטי בקשר לסקפטיות שלכם. רשות השידור היתה גוף יחסית מסודר ומאורגן - וגם כבד ומסורבל - ודוקא סביר שהתנהל לפי הספר ושילם תמלוגים למי שצריך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב הבנתי ובדיקתי מדובר בנעימה של פינק פלויג מהשיר is anybody out there | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המממ... לא. זה שאיזה אקורד פה מזכיר לך איזה אקורד שם, לא הופך את זה לאותה היצירה. המנגינות שונות לחלוטין, הסגנון שונה ומלבד הפריטה על האקורד בהתחלה שמזכירה באיזשהו מובן את הפריטה בשיר של פינק פלויד (ואפשר לחשוב שמדובר באיזה אקורד נדיר ומשוכלל - זה לא), אין שום קשר בין שתי היצירות הללו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבה מצויינת, אך לא מצאתי את הממתקים המדוברים. לאורך כולה, הכתבה מתפקסת על הקלידים החשמליים של RHODES, לא צוינו ממתקים כלל וכלל. אני אוהב ממתקים בעצמי, הייתי שם לב אם היו מדברים פה על ממתקים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |