|
||||
|
||||
משהו מוזר בכתבה, בקישור ל"אחרית": הוא כמובן מוכר לי משנות השמונים, אבל עכשיו כששמעתי אותו באוזניות, מהתחלה היה הדהוד מאד מוזר בין צד ימין וצד שמאל, כאילו הסאונד מתנודד במהירות בין ימין ושמאל. זה לא זכור לי מאז (ייתכן כמובן והאפקט נגמז על ידי הרדיוטייפ החד ערוצי...). אשמח למוע חוות-אוזן נוספת. |
|
||||
|
||||
ה"הדהוד" הזה הוא אפקט מכוון שנקרא "טרמולו", ושאכן מופיע בצליל הפסנתר החשמלי בשיר הזה במידה גדושה (ואף מופרזת, לטעמי). אפקט הטרמולו ה"מקורי" הוא תנודות מחזוריות של הווליום - כלומר החלשה והגברה לסירוגין - בתדירות יחסית נמוכה, בד"כ פעמים בודדות בשנייה. האפקט הזה קיים לפחות מאז שנות החמישים עבור גיטרה חשמלית, למשל האקורד הפותח של All I Have To Do Is Dream. יש לו בד"כ שני כפתורים: אחד (rate או speed) קובע את תדירות התנודות, והשני (depth או intensity) קובע את העוצמה שלהן. בעידן הסטריאו שיכללו את האפקט הזה כך שכשהווליום יורד בצד אחד הוא עולה בצד השני, וזה מה שאתה שומע ב"אחרית", עם כפתור ה-depth מכוון גבוה. בפסנתר החשמלי הספציפי שבשיר הזה (הלוא הוא ה-CP-70 של ימאהה, שהוזכר כמה פעמים בדיון הזה) היה טרמולו סטריאו אינטגרלי, וכך גם בחלק מהדגמים של הפנדר רודס (לא עולה בדעתי אף שיר מפורסם איתו, אבל הנה הדגמה). לחלק מהדגמים של הוורליצר היה טרמולו מונו אינטגרלי (למשל Do It Again של סטילי דן). אתה כנראה לא זוכר את האפקט הזה בשיר משנות השמונים כי שמעת אותו בטלוויזיה, שבתקופה ההיא היתה מונו לחלוטין (גם בשידור וגם באפשרות ההשמעה), ולכן העלימה אפקט טרמולו סטריאופוני. האפקט גם יותר מודגש באוזניות, יחסית לשמיעה מרמקולים. הרבה פעמים מבלבלים בשם בין אפקט טרמולו לאפקט אחר שנקרא ויברטו. כאמור, טרמולו הוא תנודות מחזוריות בעוצמה, ואילו ויברטו הוא תנודות מחזוריות בגובה הצליל. נגני כלי קשת מחוללים ויברטו ע"י הרטטת פרק כף היד (למשל), וזמרים ע"י הרטטת בית הקול (למשל). בזכות הבלבול, ליד כפתורי הטרמולו של הפנדר רודס כתוב דווקא ויברטו, ובכיוון ההפוך, הזרוע שיש בהרבה גיטרות חשמליות ושמאפשרת לשחק עם גובה הצליל נקראת Tremolo arm (הנדריקס ינגן לנו סולו). ובלי קשר לכל הנ"ל, למילה "טרמולו" יש עוד משמעות במוזיקה: נגינה חוזרת מהירה ברצף של אותו צליל, למשל במנדולינה או בתופים. |
|
||||
|
||||
ולהקת הטרומולס מה היא, כבד קצוץ? ______ שהשפיעה על גבי שושן |
|
||||
|
||||
בזכותך גיליתי עכשיו שאת שם הלהקה מאייתים The Tremeloes (עם e אחרי ה-m). ע"פ ויקיפדיה, הסיבה לכך היא שגיאת איות בעיתון לונדוני בתחילת הדרך שלהם. |
|
||||
|
||||
מזכיר תחום אחר שמאיית עם e, מה שנראה מוזר בעולם רווי באנגלית. עולם התיעוש (ומעבר לו) מדבר על המהפכה התעשייתית הרביעית. המושג הומצא בגרמניה (ממניעים שיווקיים בהתחלה) ולכן נכתב INDUSTRIE 4.0 |
|
||||
|
||||
אם אני זוכר נכון מהתוכניות של קוטנר, הטרמולוס השפיעו על דור שלם של מוזיקאים בישראל, מעצם היותם להקת הרוק הראשונה שהופיעה כאן (אולי צריך להוסיף סייגים, אבל אני לא בטוח מהם). אולי אפשר לומר שהם התניעו את גל להקות הקצב. |
|
||||
|
||||
יפה! מאד מופרז גם לטעמי, הוא ממש מקלקל גם את הנעימות (בשורוק) וגם את הנעימה. הכרתי את אפקט הטרמולו (נו, יש כזה במגבר הפנדר שלי :) ), אבל לא בהקשר הסטריאופוני. ואכן הוא שונה מאד מהויברטו, עליו אני עדיין זקוק לאימון על הגיטרה - ניתן לבצע אותו גם בלי "ידית הטרמולו" המטעה, אבל הסריגים מקשים לבצע אותו, בשונה קצת מבכינור. לדוגמה: כאן ב-0:32 אפשר לראות ולשמוע דוגמה לאסית עם מארק נופלר, אשף בתחום, ולהבחין שעל גיטרה הויברטו מתנודד במאונך למיתר, בעוד בדוגמת הכינור הוא מתנודד במקביל למיתר. טוב, האצבעות מתנודדות במאונך. זה נראה נורא פשוט לביצוע,וזה ממש לא. |
|
||||
|
||||
בגיטרה אכן אפשר ליצור ויברטו ע"י הרטטת האצבע בניצב למיתר, כפי שנופלר הראה, אבל גם ע"י הרטטה עם כיוון המיתר, כמו בכלי קשת. זה מקובל גם בגיטרה קלאסית וגם בגיטרה חשמלית. ואפרופו מגברי גיטרה תוצרת פנדר: דגם ה-vibrolux (אחד כזה נמצא כרגע פחות משני מטר לימיני) נפל קורבן לבלבול הטרמינולוגי המדובר, כי יש בו טרמולו, ולא ויברטו. |
|
||||
|
||||
אפשר גם עם המיתר, בהחלט, אבל כמו שהקישורים שלך הראו: - בחשמלית זה אפקט הרבה יותר עדין מהשיטה השנייה - בקלאסית זה עובד בעיקר על המיתרים הגבוהים. לדעתי זה קשור לפיזיקה של המיתר: בעוד בכינור הויברטו המקביל למיתר משנה את גובה הצליל ישירות על ידי שינוי באורך המיתר המתנודד, הסריג בגיטרה לא מאפשר זאת1. מה שכן משתנה הוא המתיחות של המיתר, וזה אכן עושה חלק מהעבודה. מכאן אני מספקלץ ששינוי המתיחות במיתר עשוי מתכת (בחשמלית) גורם לשינוי קטן יותר בתדר מאשר במיתר פלסטי (שלושת הגבוהים בקלאסית), בעוד בשלושת הנמוכים בקלאסית (מתכת שמלפפת סיבים כלשהם) זה כמעט לא משנה. בראש עובר אסוציאטיבית איזה מודול יאנג כאן, אבל נשאיר זאת בזה. 1 הויברטו המאונך עושה זאת על ידי הארכת החלק המתנודד כי הוא יוצר אלכסון בין קצה המיתר לסריג המדובר, ובכך מאריך אותו בקוסינוס הזוית. במחשבה שנייה יש כאן כנראה גם הארכה וגם שינוי מתיחות, ומכאן האפקטיביות. |
|
||||
|
||||
מסכים בהחלט שבגיטרה, הרטטה ניצבת למיתר היא הרבה יותר אפקטיבית (מבחינת גודל המרווח המוזיקלי שהיא מאפשרת) מהרטטה עם כיוון המיתר. כידוע, גיטריסטים לעיתים קרובות "מכופפים" מיתר (מה שקורין בלעז bending) כך שהצליל עולה בטון שלם ואף יותר, מה שלא נראה לי שאפשר לעשות באמצעות הרטטה עם כיוון המיתר. (עם tremolo arm אפשר לשנות את גובה הצליל אפילו בהרבה יותר.) אני לא בטוח שאני מסכים עם הקביעה שבגיטרה קלאסית הרטטה עם כיוון המיתר עובדת בעיקר על המיתרים הגבוהים. זה נכון שמתיחת מיתר ניצבת משנה גם את אורך המיתר וגם את המתיחות שלו, אבל אלה שתי פעולות עם השפעות מנוגדות על התדירות המופקת - ע"ע string vibration [Wikipedia]. אם אני מבין נכון את הפיזיקה של העסק, אז העובדה שהתוצאה הסופית היא עלייה בתדירות אכן נובעת ממודול האלסטיות הגבוה של מיתרים. ואני מרשה לעצמי לנצל את ההזדמנות - אם יש כאן בקהל פיזיקאי שמבין היטב אקוסטיקה וגלים, ובפרט את הנושא של acoustic impedance (בשונה מ-specific acoustic impedance) בכלי נשיפה, ולא אכפת לו לדבר אתי, אשמח אם ייצור אתי קשר באימייל. |
|
||||
|
||||
אצל פריפ בדרך כלל זה במאוזן אבל לרגע גם במאונך. |
|
||||
|
||||
ואצל בריאן מאי במאונך. עכשיו אני מבין יותר טוב איך הוא הפיק את הצליל ההיסטרי הייחודי שלו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |