|
||||
|
||||
העתקים של הצייר שזייף את ציורי ורמיר ירגשו אנשים לדעתי (בדיוק מפני שהם יודעים שמדובר בהעתקים). |
|
||||
|
||||
כן, אבל הסיבות להתרגשות יהיו אחרות. |
|
||||
|
||||
זה משנה? בהקשר זה מדובר ב"אורגינלים" של זיופי ורמיר, והם מעוררים התרגשות ככאלה. |
|
||||
|
||||
זה משנה במובן זה שההתרגשות מוורמיר המקורי מתייחסת גם לחידוש, למקוריות, ולנפש הוורמירית (יהיה אשר היה פירושו של זה) - ואילו ההתרגשות מהזיופים ''האורגינליים'' מתייחסת יותר לכשרונו ולתחכומו של הזייפן. |
|
||||
|
||||
אני רואה שני סוגי ריגושים בעמידה מול יצירה: 1. הריגוש מ"תוכן" היצירה (מה שקראת החידוש, המקוריות והנפש הוורמירית). 2. הריגוש מן העמידה מול היצירה, על המטען ההיסטורי שלה, של יוצרה ולעתים גם של המקום שבו היא מוצגת (אפשר לקרוא לזה "לנוכח פסל אפולו" :-P ). בהחלט ייתכן שבביקור במוזיאון מדובר יותר בסוג השני (כמה אנשים מצאו חידוש או מקוריות ביצירה בעומדם מול המונה ליזה בזמן אמת?). מכל מקום הבנתי שאליו מכוונים. לעניין הסוג השני, ההתרגשות דומה באופייה בעמידה מול היצירה המקורית ובעמידה מול היצירה המזויפת (= שעוררה גלים ושיש מסביבה סיפור היסטורי שהותיר בך רישום, כלומר לא סתם יצירה שמישהו מספר לך פתאום שהיא זיוף). |
|
||||
|
||||
העניין של המטען ההיסטורי ודאי קיים בעניין הזיופים - למעשה, יש בהם עניין היסטורי אף יותר מוורמיר עצמו - אבל "הנפש הוורמירית"? באמת? |
|
||||
|
||||
הנפש הוורמירית זה ביטוי שאתה טבעת, לא? לא אמרתי שהוא כרוך בסוג הריגוש השני. |
|
||||
|
||||
כן, ודאי, אחרת אולי היה לי מושג מה זה...:) וכנראה התבלבלתי בקריאת דברייך. |
|
||||
|
||||
“Well, I’ll tell you,” he said. “This whole damn historicity business is nonsense. Those Japs are bats. I’ll prove it.” Getting up, he hurried into his study, returned at once with two cigarette lighters which he set down on the coffee table. “Look at these. Look the same, don’t they? Well, listen. One has historicity in it.” He grinned at her. “Pick them up. Go ahead. One’s worth, oh, maybe forty or fifty thousand dollars on the collectors’ market.”
The girl gingerly picked up the two lighters and examined them. “Don’t you feel it?” he kidded her. “The historicity?” She said, “What is ‘historicity’?” “When a thing has history in it. Listen. One of those two Zippo lighters was in Franklin D. Roosevelt’s pocket when he was assassinated. And one wasn’t. One has historicity, a hell of a lot of it. As much as any object ever had. And one has nothing. Can you feel it?” He nudged her. “You can’t. You can’t tell which is which. There’s no ‘mystical plasmic presence,’ no ‘aura’ around it.” |
|
||||
|
||||
אוף, זה ברשימת הקריאה שלי. |
|
||||
|
||||
עוד הפעם אתה באת להכשיל אותי? לא רוצה לענות. |
|
||||
|
||||
לפחות תודי שזה רלוונטי לדיון. |
|
||||
|
||||
מאיפה הבאת את הציטוט הזה? אלו פשוט שטויות. פרנקלין דלנו רוזוולט, הנשיא ה-32 של ארצות-הברית והיחיד שנבחר לארבע כהונות, הוגה ה-New Deal והאיש שהעביר את אמריקה כמעט את כל מלחמת העולם השנייה, לא השתמש מעודו במציות מסוג זיפו. |
|
||||
|
||||
מעניין. כנראה שהבאתי את הציטוט הזה מיקום מקביל. |
|
||||
|
||||
נכון. עדיף בהרבה לתת תשובה מלאה. |
|
||||
|
||||
לברקת? היא כבר יודעת. היא סתם מותחת אותך. |
|
||||
|
||||
מאיפה לי לדעת? אני כבר שנים לא קוראת ויליאם גיבסון! _____ ברקת, ביקום מקביל שבו "ואליס" זה ספר של ברוס סטרלינג. |
|
||||
|
||||
ואליס? אולי של לואיס קרול. ברוס סטרלינג כתב את "זעם הדרקון". |
|
||||
|
||||
בחייך, כל אחד יכול לגגל ולראות מאיפה לקוח הטקסט שהבאת. ____________ ברקת, המהווה הדגמה חיה למושג "כשלזמן". |
|
||||
|
||||
מה, אינך מכירה את היצירה בת האלמוות "זעם הדרקון"? אולי טעיתי בשם המדוייק, אבל את הכישרון של ברוס ספרינגסטיין-סטרלינג-לי ( ממציא רשת האינטרנט ) אי אפשר להחביא! |
|
||||
|
||||
לא רק שמכירה, אלא שידוע לי על סרט ההמשך, delete+ctrl the dragon, אותו יביים ספילברג, על פי סיפור קצר שעוסק בליצן המגיש תוכנית טלוויזיה פופולרית בין-גאלאקטית. |
|
||||
|
||||
אפשר לקרוא לסוג הריגוש הזה גם "מציאת הפונקטום"1. ____________ ברקת, אלופה במציאת פופיקים לגיל הרך. 1 ר' "מחשבות על הצילום" של בארת. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |