בתשובה ליובל נוב, 08/12/10 11:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אפרופו לנון ורודס - מי שרוצה לראות פנדר רודס מותקף באש הווייטקונג, מוזמן להציץ בקטע הזה מתוך הסרט For the Boys, שבו בט מידלר שרה מול חיילים בווייטנאם את In My Life של הביטלס. הרודס שמצולם הוא "במה" סימן 1 אבל נדמה לי שמה ששומעים זה איזשהו חיקוי. קצת טריוויה: בגרסה המקורית של הביטלס לשיר יש סולו בסגנון בארוק, שנשמע כאילו הוא מנוגן בצ'מבלו. מה שבעצם קרה הוא שג'ורג' מרטין, המפיק של הביטלס, ניגן את הסולו מאד לאט על פסנתר רגיל, תוך כדי שסרט ההקלטה מסתובב בחצי מהמהירות; הטריק הזה גם גרם לצליל של הפסנתר להישמע דומה לצ'מבלו כשחזרו להשמיע את ההקלטה במהירות המקורית, וגם אפשר למרטין לנגן את הפראזה המהירה שבסוף הסולו. אם אני זוכר נכון מהאוטוביוגרפיה שלו (בעלת השם המצוין All You Need is Ears), מרטין גם אמר שלדעתו In My Life הוא השיר המוצלח ביותר של הביטלס. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך להרחיק עד וייטנאם כדי לראות פנדר רודס בין חיילים: הנה תוכנית של "זהו זה" משודרת בחלקה מביירות ב-1982, כשבשטח נמצאים גידי, מוני, יוני רכטר, פנדר רודס, וחבורה של מילואימניקים. שומעים את הרודס פעמיים בתוכנית: הג'ינגל למספר הטלפון של האולפן ("ארבע שתיים שש אחת, ארבע ארבע") מופיע ב-6:45, וממש בסוף, ב-57:30, יש חצי דקה מתוך "גן סגור". באמצע יש עוד מסמלי התקופה (עודד מכנס, למשל). מנהרת זמן אמיתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג'ורג' מרטין נפטר. לביטלס ולו היה מזל הדדי עצום להיפגש, ולפרוץ דרכים חדשות בסימביוזה מופלאה. אני ממליץ לכל מי שמתעניין בתולדות המוזיקה של התקופה, ו/או בהפקה מוזיקלית, לקרוא את הספר שלו All you need is ears. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הורדת לי את הלב ישר לנעלים! עד שנכנסתי לקישור... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה מאוד! (אני די בטוח שב-3:37 המצלמה מתמקדת לרגע באחד מכוכבי רשימת זמרי הרוק שלי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, אלי מגן בשבתו (בעמידתו?) כנגן קונטרבס בפילהרמונית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר שמדגים בעזרת חמישה שירים של הביטלס כיצד מרטין היה שותף פעיל בעיצוב המוזיקה של הביטלס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו מבין למה המאמר מקפיד להקדים לשמות "מרטין" ו"מקרטני" את הקידומת .Mr, ואילו לנון הוא סתם "לנון"? האם זה קשור לעובדה ששני הראשונים נושאים בתואר "סר"? אבל אם מכבדים את התואר, למה להוריד אותו לסתם מר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שמדיניות העריכה של הני''ט היא תמיד להוסיף מר, אפילו במקרים מגוחכים כמו מר ערפאת. אולי ''לנון'' כבר הפך למותג בפני עצמו ולכן הוא הועלה לדרגת איקון ולא סתם מר בן-תמותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה את הכתבה הזו. לפי מדריך הסגנון של הני"ט, Omit courtesy titles of surnames with historic or pre-eminent figures no longer living: Curie; Hitler; Lenin; Napoleon; Newton; Woolf. השמטת ה-Mr אמורה להתרחש זמן-מה אחרי המוות, והכתבה הנ"ל עוסקת במעבר החד והחריג מ"מר בין לאדן" ל"בין לאדן", תוך יום ממותו של הלה. כנראה שלנון נחשב ל"דמות היסטורית או דגולה" ומת מספיק מזמן.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קצת מוזר שהניתוח מתחרבש עם דוגמאות היסטוריות, בזמן שבכותרת אובמה בכבודו ובעצמו אינו זוכה לתואר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הכתבה היא לא של הני''ט, היא מסלייט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שידידיה התכוון לצילום של שער הני"ט שמופיע בכתבה. אולי יש כללים אחרים לכותרות, שם צריך להיות יותר חסכוניים במלל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אחת ההשערות שניחשתי היתה שההבחנה בין לנון למקרטני היתה בין המת לחי, אבל זה לא הסתדר עם מר מרטין המנוח. אז עלה בדעתי שאולי צריך זמן אחרי המוות כדי שינשור ה''סר'', אבל זה כבר היה אפיציקל ברור, וזנחתי את התיאוריה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין המת לחי? גם ג'ון לנון וגם פול מקרטני מתים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |