 |
|
 |
||
|
||||
 |
מאמר נהדר, יובל, כל הכבוד! עוד אמן גדול שעשה שימוש בפנדר רודס הוא פסנתרן הג'אז ביל אוונס. בתחילה באלבום From Left to Right משנת 1970 (אלבום עליו כותב הרולד רודס שההאזנה לו גרמה לו לריגוש המצדיק את מפעל החיים שלו...), ולאחר מכן באלבומים אחרים. לטעמי, השימוש שעושה ביל אוונס ב-רודס, באה לידי ביטוי בצורה מקסימה במיוחד באלבום Intuition - אלבום דואו עם הבסיסט אדי גומז. עוד על ביל אוונס וה-רודס, כולל על נסיבות פגישתו עם הרולד רודס באתר (הכמעט פורמלי) של ביל אוונס הערה נוספת: עם כל הכבוד לטכנאי המיתולוגי אלי גלמידי תגובה 554520, גם קובי כהן (שניגן גיטרה-בס בהרבה מההקלטות של מתי כספי) נחשב לטכנאי מיתולוגי של הרודס בארץ. ולא פחות חשוב... המאמר וה-"טוקבק-ים" שלו שמזכירים ברצף אחד: פנדר רודס, קלווינט, IBM PC דור I (כולל המקלדת האגדתית שלו), מסך "הרקולס", שפת C, התכנית "זהו זה" (שעם כל אלה היתה לי היכרות אישית קרובה...), וגם להקת ברוש, צ'יק קוריאה, וכל הקישורים לקטעי המוסיקה משנות ה-70 וה-80, החזירו אותי איזה 20-30 שנה אחורה... ובכיף גדול! ההברקה הגדולה מכולם.... (תגובה 556652) צ'יק קוריאה מנגן ב-"זהו זה"!... (מודה שלא ידעתי על הצירוף המדליק הזה...) לדעתי, מאמר השנה (כולל התגובות)! ארי |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על המחמאות. אם בעיניך המאמר הוא מאמר השנה, אז מבחינתי התגובה שלך היא תגובת השנה. :) עם כל האהבה שלי לפנדר רודס ולביל אוונס, אני דווקא לא מת על החיבור ביניהם. בעיניי From Left to Right, עם עיבודי המיתרים השופעים והגיטרה הקלאסית, נשמע קצת צ'יזי. את Intuition אני לא מכיר, אבל יש לי את Eloquence, שגם הוא דואו עם אדי גומז1 וגם בו ביל אוונס מנגן ברודס בחלק מהקטעים; אלבום נחמד, אבל לטעמי לא מתקרב בכלל לאלבומי הטריו שלו מתחילת שנות השישים - Waltz for Debby וכו' - שהם בין הקלטות הג'אז המופתיות של כל הזמנים. בראיון עם יוני רכטר עלה הנושא של ביל אוונס והפנדר רודס (אבל לא נכנס למאמר), ויוני רכטר אמר שלמרות שביל אוונס הוא הפסנתרן האהוב עליו ביותר, לדעתו הוא לא היה נגן טבעי של רודס, ונשמע יותר טוב בפסנתר רגיל. _____________ 1. אם כבר מדברים על אדי גומז - בחודש הבא הוא מגיע לארץ לסדרת סדנאות מוזיקה במסגרת בי"ס רימון, חלקן פתוחות ללא תשלום לציבור הרחב. פרטים כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים לגמרי. ביל אוונס הוא פסנתרן של "הפסנתר" ולא של ה-"רודס". גם לטעמי אף אחד מהאלבומים שהזכרתי בתגובה אינו מאלבומי "השורה הראשונה" של אוונס, ולא משתווה ל Waltz for Debby, Sunday in the Village Vanguard, או You Must Believe in Spring (גם עם אדי גומז, מ-1977). יחד עם זאת, אני מאד אוהב את Intuition ודווקא בגלל החיבור עם הפנדר רודס. ציינתי את From Left to Right במיוחד בגלל ההתיחסות של הרולד רודס ל-ביל אוונס. בהקשר של המאמר זה נראה לי נכון. ארי |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |