|
||||
|
||||
"די סביר" זה אנדרסטייטמנט. אני הייתי הולך על "ברור לחלוטין". ראה למשל את הקליפ של "נתתי לה חיי" מתוך אותה תוכנית טלוויזיה: שומעים תזמורת שלמה (כלי נשיפה, כלי קשת, וכו'), אבל רואים רק את שבעת המופלאים עם הכלים החשמליים שלהם. בתור חצי-מקצוען לשעבר (אולי אפילו מקצוען שלם לשעבר, תלוי איך מגדירים), שגם זכה להצטלם פעמיים לטלוויזיה כנגן בלהקה, אני יכול לספר שהציוד אפילו לא בהכרח מחובר לחשמל בזמן ההקלטה. אז כן, "מנגנים" עם האצבעות (או משתדלים לנגן, פחות או יותר) את התפקיד שמנגנים בהקלטה, אבל לא הייתי קורא לזה "מנגנים ממש". |
|
||||
|
||||
איכשהוא הגילוי הזה די מאכזב, קצת מוציא את הכיף מצפייה בשידור שכזה, וקשה לי אפילו להגדיר למה. גם הזמרים לא שרים? מה בקשר לציוד לא חשמלי כמו תופים? כי במקרה כזה מה שאתה קורא 'לנגן את התפקיד' נשמע לי די זהה ללנגן. באשר לקליפ שהבאת, דווקא נראה שהקהל נהנה, אפילו שומעים אותו מוחא כפיים :) ואחרון חביב - אכן שבעת המופלאים. |
|
||||
|
||||
אשריך אם עד עכשיו נחסך ממך הגילוי המאכזב. לשאלותיך: הזמרים מן הסתם כן שרים בזמן הצילומים, במובן שמהגרונות שלהם בוקעים הצלילים הנכונים, אבל המיקרופונים שלהם לא מחוברים לכלום (אם בכלל טורחים להציב מיקרופונים - הנה דוגמא שלא), כי לערוץ הקול של התוצר המוגמר מכניסים את הקלטת האודיו של השיר, שנוצרה במקום אחר ובזמן אחר. אותו כנ"ל בנוגע לתופים ולשאר הכלים. אם באולפן נוכח קהל, לפעמים מכניסים להקלטה את מחיאות הכפיים בתחילת/סוף השיר, כמו למשל בתוכנית של "כוורת" שבה עסקינן. כמובן שיש מקרים של הופעה אמיתית מול המצלמות, אבל זה נדיר: ב-99% מהשירים ב"עוד להיט", "עד פופ", "זהו זה" (לא כולל הקטעים האינסטרומנטליים של להקת "ברוש", שנידונו לעיל), "שעה טובה", וכו' צילמו את הזמרים והנגנים כשברקע המוזיקה מהתקליט. צילום חי של זמרים עם פלייבק מלא מזמין סיטואציות קומיות. חפש ביוטיוב lip sync fail ותהנה. הנה דוגמית, ורון הזכיר את המקרה הידוע של "מילי ונילי". |
|
||||
|
||||
מסתבר שהביצוע של ביונסה להמנון האמריקאי בהשבעה של אובמה השבוע היה גם כן רק "בכאילו". |
|
||||
|
||||
כן אני יודע שזמרי פופ מסוימים נוקטים בשיטה זו cהופעות חיות, וזה די בזוי בעיני. אתה לא מתאר לעצמך את ג'ימי הנדריקס או הגרייטפול דד למשל עושים את זה,do you? במקרה של השבעת נשיא, אירוע כל כך מתוקתק ואמריקאי ובעל חשיבות עצמית, ייתכן ויש איזו הצדקה זעומה להקטנת אפשרות הפספוס. ועדיין. |
|
||||
|
||||
אני מתאר לי שבהופעות פופ מתכוננים תמיד לאפשרות שהזמר לא יוכל לעמוד בדרישות הווקליות של ההופעה ולטכנאי הקול של ההופעה יש הקלטה מוכנה על כל מקרה. בהופעה בחוץ על אחת כמה וכמה כשרעשי רוח במיקרופון יכולים לחסל את ההופעה. במופעי רוק, שהדיוק אינו נחוץ לזמרתם והקהל יפגע מגריעה מהאותנטיות שלהם, זה לא נהוג. |
|
||||
|
||||
אני מוחה על הטענה שהדיוק במופעי רוק חשוב פחות מבמופעי פופ. לשמוע הקלטה אני יכול בבית, אם יצאתי ושילמתי במיטב כספי, יואיל האמן ויופיע. בשביל זה הוא אמן, ולא שפן. טוב, אולי חלק מכוכבי הפופ היום אינם אמנים אלא צעצועי פלסטיק ממוחזרים. אז זה בסדר. ובאמת, רעשי רוח במיקרופון יכולים לחסל הופעה? גם צעקות הקהל יכולות להפריע לשחקן כדורסל. זה נשמע כמו התירוצים להפסדים של נבחרת ישראל. |
|
||||
|
||||
לא יודע אם בזוי, אבל לכל הפחות מאכזב, וברור שהנדריקס ושות' לא היו נתפסים עושים את זה. בהקשר לפסקה השנייה שלך: בהשבעה הקודמת של אובמה, ארית'ה פרנקלין שרה יפה מאד "על אמת" (אם כי עכשיו אני קורא שהיא מגנה על הבחירה של ביונסה). וכדי לסגור מעגל עם שם אחר שעלה בדיון הזה, הנה ויטני יוסטון שרה את ההמנון בפתיחת הסופר בול של 1991, ולקינוח מופיעה רביעייה של מטוסי F-16 (זה היה בזמן מלחמת המפרץ הראשונה והרגשות הפטריוטיים געשו). ההרמוניה, אפעס, מפתיעה, אבל השירה שלה בעיניי מוצלחת יותר מזו של ביונסה. |
|
||||
|
||||
אני לא מתפלא שהשירה יותר מוצלחת. מאחר שאמן מופיע אינו טייפ שמשמיע את אותה הקלטה שוב ושוב, הוא מושפע ישירות מהקונטקסט, האוירה, ההתרגשות ומזג האויר ברגע המסוים בו הוא מופיע1. אני מאמין כי אמן מוכשר, דוקא באירוע מרגש וטעון שכזה, יעלה על הבמה והביצוע שלו יושפע עמוקות מכל המטען הזה. במיטבו הוא יתעלה על עצמו וייתן ביצוע מרגש במיוחד, ובמירעו הוא יתרגש מדי ויזייף. ייתכן וויטני הצליחה במשימה. ביונסה, לעומת זאת, מראש 'השתפנה', והקליטה גרסת אולפן, שהייתי מניח שהיא מראש יותר סטרילית ומנותקת מהאירוע. אז אולי מרחב הטעות שלה הצטמצם, אבל כך גם מרחב הביצועים שהיו אפשריים באותה סיטואציה. ככה זה כשמגדרים סיכונים, גם הסיכויים מתגדרים להם. ואני לא מתפלא גם בקשר לארית'ה הגדולה. ככה זה כשהאמנות שלך כבר לא בתחרות עם האגו שלך. 1 חלק ממה שאני אומר דווקא נובע מאמנות המשחק בתיאטרון, כאשר יש קשת של שיטות שבאות להתמודד עם המצב המאד משתנה של שחקן מופיע מערב לערב. אני לא מומחה בענין, אבל מהמעט שקראתי חלק מהשיטות מנסות 'למסך' את רגשותיו הרגעיים של השחקן על מנת שיוכל להעביר את הדמות שלו בצורה דומה מדי ערב, בעוד שיטות אחרות טוענות בעוז כי דווקא העצמת מצבו הרגשי של השחקן באותו רגע והבאתו אל הבמה יוצרים משחק הרבה יותר אותנטי ו'נכון'. |
|
||||
|
||||
גם בטכס ההשבעה הראשון של אובמה הושמעה הקלטה של יו יו מה ויצחק פרלמן, כדי להגן עליהם, על כלי הנגינה ואיכות המוזיקה מפני הכפור העז. |
|
||||
|
||||
מילי ונילי? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |