 |
מה שקראת "התפתחות בזמן של הצליל" נקרא "מעטפת". בד"כ כשאומרים מעטפת, מתכוונים לכמה מהר ואיך בדיוק צליל מתפתח ודועך מבחינת העוצמה שלו, ראה Envelope (music) [Wikipedia]. אבל אפשר לשלוט גם על מרכיבים אחרים של הצליל כפונקציה של הזמן מההתחלה שלו, ראה למשל כאן. בהרבה מצלילי המוג המעטפת אכן שותפה מרכזית בקביעת הצבע, וריקוד האפרוחים של טומיטה הוא דוגמה טובה, אבל למיטב ידיעתי משחק עם המעטפת לא היה טריק אופייני או ייחודי למוג - יש הרבה צלילי מוג בלי מעטפת מתוחכמת (למשל ELP וצ'יק קוריאה בפסקה השלישית בתגובה 555376), ויש צלילים בסינתסייזרים שאינם מוג שבהם המעטפת קריטית (פרופט 5, DX7).
ב-Everything She Wants אני שומע בעיקר שימוש (לא טריוויאלי) במעטפת לא של העוצמה, גם בצליל הסינתי של הבס וגם של האקורדים. לדעתי הסאונד שם הוא לא מחווה לצלילי מוג ישנים יותר, אלא מייצג טיפוסי של התקופה (סטייל יוריתמיקס, אולטרווקס וכו').
אם כבר הזכרת הערכה מאוחרת לשירים של וואהם שבזנו להם בנעורינו, אני חייב לשים על השולחן את Wake Me Up Before You Go-Go - הבסיסט, דיון אסטוס, עושה שם עבודה מדהימה (למשל בסביבות 2:00), והשיר כולו הוא פופ מושלם.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש