ביהמ''ש הורה לחשוף פרטי טוקבקיסט בעקבות השמצה | 2943 | ||||||||
|
ביהמ''ש הורה לחשוף פרטי טוקבקיסט בעקבות השמצה | 2943 | ||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
האם מנהלי אתרים, חברות איכסון ו/או ספקי אינטרנט חייבים על פי החוק לשמור רישום של כתובות IP, ולכמה זמן? |
|
||||
|
||||
אין כל חובה כזו. |
|
||||
|
||||
לא שזה ימנע ממנו, אבל אני לא חושב שיש צורך בחוק. מספיק להחליט שאם כתובתו של הטוקבקיסט אינה נמצאת העבירה מתגלגלת לפתחו של בעל האתר. משהו דומה נעשה בעברות תנועה: אם הנהג לא מזוהה, בעל הרכב הוא האחראי. |
|
||||
|
||||
נכון, אבל בשל גלגול האחריות הזה (שאכן קיים בחוק הפוטנציאלי החדש), בעלי אתרים גדולים יאלצו להתחיל לשמור את כתובות ה-IP של הטוקבקיסטים ככלי נוסף לכסת"ח משפטי. פניה נרגשת לטוקבקיסטים: נצלו את חלון ההזדמנויות הקצר שברשותכם ופרסמו את דעתכם המלומדת על נטיותיו הפדופיליות של מר ישראל חסון, בכל אתר חדשותי רענן, וישא"ק! |
|
||||
|
||||
ואם הטוקבקיסט מזוהה? האם אין *כל* אחריות על בעל האתר? |
|
||||
|
||||
אבל החוק האמריקאי להדיוטות: - בעל האתר צריך לספק כתובת בה ניתן לפנות אליו לשם הסרת תוכן המפר זכויות יוצרים/מוציא דיבה וכו' - אם בעל האתר מספק כתובת כזו ופועל להסרת המידע תוך זמן סביר, הוא פטור. - זאת אלא אם בעל האתר פעל מיוזמתו לעידוד שליחת תוכן כזה, ביחוד אם עשה זאת באופן מתמשך ולאחר שהוזהר (למשל האתר "בואו תלכלכו על דובי קיסינג'ר (או איך שקוראים לו)" יכול להיות בעייתי) תביעה רלוונטית: |
|
||||
|
||||
זה מה שמציע (בערך) החוק המתחרה עם החוק על חסון. |
|
||||
|
||||
זו דעה פופולארית מאד, ולמרות זאת, ישראל חסון דיבר ברדיו וכוונותיו נשמעות טובות. הוא דיבר באופן משכנע ויפה יותר ממנהל אתר וואלה למשל. |
|
||||
|
||||
לא יודע מי דיבר יפה יותר מאחרים ואני משוכנע שכוונותיו של מר חסון טהורות (טהורות לא פחות מהכוונות של מחוקקי "חוקי קסדה" למיניהם), אבל אני כן חושב שמהצעתו של חסון נובעת הדרישה לאסוף מידע מזהה (כתובת IP לצורך הצלבה עם מידע מזהה נוסף שברשות ה-ISP) על מגיבים אנונימיים ברשת. הדרישה לא תהיה מפורשת בחוק. אף אחד לא ידרוש מאתר "עליך לאסוף כתובות IP של גולשים", אבל זה ינבע מהטלת האחריות על מנהלי האתרים (ומהרצון שלהם לא לסכן את עצמם). |
|
||||
|
||||
בתקווה, מהלך זה יגרום לזריקת הצעתו של הגאון חסון לפח האשפה הקרוב, וישא"ק. |
|
||||
|
||||
כל כך קשה להתקין תור ? כל החקיקה הזו והדיון עליה הם ביזבוז של זמן, כבר מזמן ישנם פתרונות שמאפשרים לכל אחד להשמיץ אנונימית (ולפחות את משטרת ישראל זה יחסום). |
|
||||
|
||||
הפתרונות קיימים, אבל רוב הציבור לא מודע לקיומם, לא יודע להשתמש בהם או סתם עצלן. אנשים אמיתיים עלולים להפגע מהשטויות הללו. אבל עקרונית אתה צודק - אם מספיק אנשים יפגעו מהחקיקה המיותרת הזאת, העניין יעלה למודעות הציבורית וזה רק עניין של זמן עד שהחוק שוב יפגר אחרי המציאות הטכנולוגית. רעיון למשטר עתידי: לצד הרשות המחוקקת, תוקם הרשות המוחקקת. תפקידה להתרכז במחיקת "חוקי קסדה" מיותרים (לאחר דיונים ותהליך מחיקה ראוי) שהרשות הראשונה, בחוסר אחריותה, הכניסה לספר החוקים. במקרה של חוסר הסכמה בין הרשויות, מכריזים על טורניר הורדות ידים. |
|
||||
|
||||
אם אתה רוכב בלי קסדה אתה פוגע (או עלול לפגוע) בעיקר בעצמך. לעומת זאת,מה שקורה בעולם הטוקבקים הוא פגיעה בזולת, שכוללת לא רק השמצות של דמויות ציבוריות (שלפעמים אפילו הרוויחו את זה ביושר) אלא גם פרטים אישיים של אנשים פרטיים, שנקלעו לצרות ושהחוק מטיל חסיון על זהותם. (למשל- סיפור הילדה הישראלית מוואראנסי, שזהות משפחתה התגלתה לכל על ידי כל מיני ''אחד שיודע'', בלי שום רחמים). ואז כמובן זה כבר לא בינך לבין עצמך אלא בינך לבין אחרים. לא שזה נימוק מכריע בהכרח, אתה יכול להמשיך להגן על אלמוניות המשמיצים ומגלי הסודות הפרטיים, אבל אל תשכח את אלה שנפגעים, ואל תשווה זאת לחוקים שבהם המדינה, כמו אומנת טרחנית, באה להגן על אדם בוגר מפני עצמו. |
|
||||
|
||||
אני מסכים, ומבקש לחזק את דבריך בדוגמאות מהתחום המסחרי. מי שנכנס למדורי צרכנות נתקל בתופעת ההשמצה של מוצרים ונותני שירותים שונים. אני לא יודע כמה אנשים נוהגים כמוני לגגל לפני קניה, ולכן קשה לי העריך את הנזק, אבל אני לא אתקשר לבעל מקצוע ולא ארכוש מדפסת מושמצים. אני מתיחס בסקפטיות לתגובות, ומניח מראש את קיומו של "המגיב בשכר" המיתולוגי, למה להסתכן כשיש מבחר גדול? מדוע אי אפשר לחייב בעל אתר לסנן השמצות, אבל אפשר לחייב כל עוסק מורשה לסרוק כל יום את האינטרנט כדי שיוכל להגיש תלונות? ברור שהאתר מרוויח מהאינטראקטיביות שלו, ולכן האתר צריך לשאת באחריות לתכנים המתפרסמים בו. |
|
||||
|
||||
יש גם תופעה לכייון ההפוך, של ''לקוחות מרוצים'' שמשבחים עסק כלשהו, כשבעצם זה בעל העסק שמשבח את עצמו. |
|
||||
|
||||
"הילדה הישראלית מוואראנסי"? על מה מדובר? |
|
||||
|
||||
מספיק בוץ נזרק אז על האנשים האלה, ואני לא אאוורר פה מחדש את העסק האומלל. |
|
||||
|
||||
במסגרת פינתנו "התגלה שהשמש זורחת במזרח": http://www.sciencedaily.com/releases/2008/01/0801222... |
|
||||
|
||||
מעניין כמה עלה המחקר החדשני הזה. |
|
||||
|
||||
לפני שנים אחדות סיפר לי ידיד, פרופ' לפסיכולוגיה, שהוא חקר ו-ג-י-ל-ה !!! שימו לב!!! שיש אנשים שמרנים. והוא באמת השקיע זמן רב וטרחה רבה במחקר המתוחכם הזה. מאז מחקרים כאלה אינם יכולים להפתיע אותי, אפילו לא לשעשע. כשזה קורה בארץ, למשל, המימון הוא שלנו. |
|
||||
|
||||
לא ייתכן שהוא ערך את המחקר הזה כי המחקר הזה כבר בטוח נערך. הרי יש דוקטורטים על הכל ובד"כ חוקרים דברים כמו שמרנות בנוגע לתבשילים מתוקים בקרב עדות המזרח והשתנות המגמה לפי דפוסי מזג האוויר במדינות בעלות מיעוט דוברי צרפתית. ואם הוא הראשון שעשה את המחקר הזה, אז זה מחקר חשוב ורציני מאוד. קודם כל, כי מסקנת המחקר היא לא "יש אנשים שמרנים" אלא משהו קצת יותר מפורט מזה; ושנית, אם לא היו מחקרים הכל היה מצוץ מהאצבע ומניסיון אישי - "אני מכיר אנשים שהם ככה ולכן המסקנה היא ש...". |
|
||||
|
||||
באמת מדובר במדינה בעלת מיעוא דוברי צרפתית! מדהים! אתה בטח מכיר אותו! |
|
||||
|
||||
הסרקזם לא מובן |
|
||||
|
||||
זה שאם מתרחשת תאונה הפציעה פחות חמורה אם יש קסדה זה ברור; השאלה היא עד כמה קסדות יכולות לגרום לתאונות (פגיעה בשדה הראייה, תחושת ביטחון אצל נהג האופנוע, דה-הומניזציה שלו על ידי הנהגים האחרים שלא רואים את הראש). ואז גם אם תמצא שחובשי קסדה נוטים להקלע פחות לתאונות, נשאלת גם השאלה עד כמה חובשי הקסדות נוטים להיות "זהירים", וגם אז, מאיזו סיבה הם חובשים את הקסדות, וכו' וכו' וכו'. |
|
||||
|
||||
כאן הדיון: דיון 2905 |
|
||||
|
||||
משהו עם שתי רגלים, שתי ידים, וחיוך כובש - בן אדם. משהו עם שני גלגלים, כידון, וקסדה - רובוט שאפשר לדרוס. |
|
||||
|
||||
אזהרה: בתגובה זו אין שום טיעון של ממש ושום בשר. זהו בעיקר מסמך כניעה. מטרתו אינה לשכנע את הלא משכנעים אלא להביע תסכול בתקווה שיש עוד מישהו שמתוסכל מהמצב הקיים (וחושב שאולי בכל זאת, יש מה לעשות). אני מבין את הביקורת, אבל אני חושב שהיא נובעת מכך שהשתמשתי בז'רגון פרטי שלי עם עצמי. סליחה. אני אנסה להבהיר למה אני מתכוון כשאני אומר "חוקי קסדה". זוכרת את הסילוגיזם של הפוליטיקאי מ"כן אדוני השר"? 1) אנחנו חייבים לעשות משהו. 2) זה משהו. 3) לכן עלינו לעשות את זה. אז זהו, שמעבר לבדיחה המשעשעת, באמת קיימת "אסכולה" של מחוקקים ופעילים פוליטיים שזו הרוח ששולטת בה. בזמן האחרון האסכולה הזו הרימה את ראשה בגאווה בצורה מדאיגה (טוב, לא מדוייק, רוב הציבור בישראל רגוע והוא יקבל את מה שמגיע לו). "זה משהו" הוא הג'וקר החדש של המחוקק ולעזעזל עם הזוטות כגון: אפקטיביות החוק, יכולת האכיפה, היכולת הטכנית לממש את החוק (מבלי שיהיה ניתן לעקוף אותו בקלות), מחיר החוק למדינה ולמשק, סבירות החוק בקונטקסט הכפר הגלובלי, זכות הדיבור, חופש המידע, ידע בנושא המדובר ועוד. ההצעה הארוכה והמעניינת של הממשלה, מנסה להתמודד עם הבעיה איתה חסון מנסה להתמודד, אבל גם *מנסה* לעשות זאת באופן שקול, להתחשב בבעיות שונות שהחקיקה עלולה לעורר ומתיחסת לכל רשימת הנושאים שרשמתי למעלה (ועוד). עם ההצעה של הממשלה, אני מסוגל להסתייג מדברים מסוימים ולתמוך באחרים. ישבתי וקראתי את ההצעה במלואה ופשוט נהנתי ממראה פעולת גלגלי השיניים במחשבת המחוקק בהצעה זאת. שיקולים, ניסיון ליצור איזונים ובלמים וניסיון להתמודד עם מציאות מורכבת. לא הסכמתי עם הכל, אבל ההרגשה שלי היתה שמדובר במשהו שנמצא בתוך "המשחק". אפשר להסכים ואפשר להסתייג או להצביע על בעיות. הצעתו של חסון היא ממש סיפור אחר. בעיה, פיתרון צדקני שמאמין אמונה שלמה בעצמו, ניתוק מהמציאות ונזקים. מאז הביזיון החקיקתי שהוא חוק הקסדה, "חוקי קסדה" זה שם כללי שאימצתי לעצמי, על מנת לתאר את התוצר של האסכולה הזאת של מחוקקים. נהוג לכנות זאת כ"חוקים פופוליסטיים", אבל אני חושב שזו ביקורת לא מדויקת. אני מאמין שחלק נכבד מהחקיקה הזאת נעשת בתום לב, ולא בציניות הרוכבת על גלי הפופוליזם. אני מאמין שאפילו חקיקה גרועה שכזאת, יוצאת מידיהם של אנשים אידאליסטים שבאמת מאמינים שהם מתקנים את העולם. הבעיה לא נובעת מכוונות רעות, אלא מחוסר הכישרון שלהם בתחום העיסוק בו בחרו, הרוח הנושבת כרגע בכנסת ש"הכל הולך והכל מותר" למחוקק וחוסר היכולת להבחין בין כוונות לבין תוצאות מעשים. הכוונות טובות אבל: 1) את הבעיות שהם מתימרים לפתור הם לא יפתרו כלל. 2) הנזקים לא מעטים. החוק של חסון, חוק העישון הבלתי מידתי בעליל, חוק הקסדה, סינון אתרים ע"י ספקיות האינטרנט ועוד יד המחוקק נטויה. הגועל נפש הזה מגיע מכל קצוות הקשת הפוליטית בישראל. אני אשמח לקבל שם אלטרנטיבי לקבוצת החוקים הזאת. בינתיים אמשיך להשתמש בשם "חוקי קסדה". אני מחבב את הסמליות של אמא מדינה, טובת הלב, שמניחה אביזר מגן על ראשם של התושבים, על מנת להגן עליהם מסכנות העולם. ואל הצעד הבא במדרון החלקלק. הפעם הג'וקר הוא: 1) באינטרנט יש סקס. טפו. אבל מה עם הילדים? אנחנו חייבים לעשות משהו. 2) לדרוש שספקיות האינטרנט יהיו מחלקת ה-VICE ברשות המדינה זה משהו. 3) לכן עלינו לחוקק חוק שיחייב את ספקיות האינטרנט להיות מחלקת ה-VICE ברשות המדינה. איראן וסין זה עדיין לא כאן, אבל אנחנו בהחלט בדרך הנכונה. אני יודע שהאיילים (התומכים בחוק "סינון האתרים" החדש) יקרעו אותי לגזרים בשל שהתגובות שלי בנושא חסרות טיעונים (איילים אחרים מוזמנים לנסח תגובה מוצלחת מזו שלי). אני חושב שאני יכול לכתוב שוב את הטיעונים השחוקים ואף כמה חדשים1 ואפילו את הטיעונים שתומכים בחוק, אבל עייפתי והתיאשתי ממציאות החקיקה הישראלית. אני לא צד בדיון. אני מרגיש שדעותי כבר לא רלבנטיות למה שמתרחש פה. התחושה שלי היא שהמיעוט שיסכים איתי בנושא כבר נוצח. זמנו עבר. הערכים שלו הם לא חלק מהשיח. הויכוח בכנסת הוא על ניואנסים של מדיניות כללית שאינה קשורה לעולם הערכים הזה. הבעיה שלי היא, שבניגוד לדובי, אני לא רואה את הדרך שלי החוצה מפה. "קנדה" לא מחכה לי. _________________ 1 למשל, חשבו על ההשלכות של החיבור בין הצעת החוק של חסון לבין מה שנובע מחוק סינון האתרים החדש. |
|
||||
|
||||
אחלה תגובה, תודה. לא שאני מסכימה או לא מסכימה- אבל בהחלט הבהרת את עצמך. (וחוץ מזה, תישאר, קר שם בחוץ, ביחוד בקנדה). |
|
||||
|
||||
היר, היר! ההסתייגות היחידה שלי היא מההרגשה שלך שזאת מגמה חדשה, או שהיא מתחזקת לאחרונה. אני לא חושב שאי פעם היה המצב טוב יותר מהבחינה הזאת, לפחות בארץ הקודש (אתה יודע, אותה ארץ בה המחוקק מגביל אפילו את המזונות שאתה יכול לצרוך). אם זה היה תלוי בי, שבועת האמונים של הח"כים היתה פותחת ומסיימת ב Primum non nocere (שהוא, אגב, דוקא לא חלק משבועת היפוקרטס). |
|
||||
|
||||
היר, היר? אתה מעודד ומתעודד מכך שאני עצוב? :-) |
|
||||
|
||||
אני מתעודד מכך שאתה עצוב מהסיבות הנכונות, ומנסה לעודד בכך שאתה לא היחיד שמרגיש כך. |
|
||||
|
||||
המדרון ממשיך להתחלקלק והרוב (כנראה) ממש לא מרגיש כך. די משעשע שכתבה על חוק כזה מופיעה דווקא במדור ה"טכנולוגיה" של ynet (מה הקשר?). אני לא יודע מה איתך, אבל אני מתחיל להרגיש שהכנסת כבר עברה את הגבול בו האזרחים הנורמטיביים (המתנגדים למגמה אותה תיארתי בתגובות הנ"ל1) צריכים להסתפק בביקורת סולידית ומנומסת על חקיקה בסגנון הזה. להיות עצוב זה לא מספיק. מרי אזרחי [ויקיפדיה] __________ 1 מי שתומך בחקיקה הנ"ל איננו הכתובת של תגובה זו. |
|
||||
|
||||
שמע, מצד אחד אני לגמרי איתך בקשר למה שכינת "חוקי קסדה" בתגובות הקודמות, מצד שני אני די בעד החוק הספציפי הזה. לא נראה לי שהוא שייך לקבוצת החוקים שהגדרת קודם מכיוון שהוא: א. אפקטיבי (באמת יותר קשה להשמש בת"ז גנובה / מזויפת כשצריך אצבע) ב. לא מזיק במיוחד (זה לא שהמשטרה יכולה להשתמש במידע חלקי מאצבע אחת, אז אין חשש לfalse positieve) |
|
||||
|
||||
אין לי עניין (וכוח) לעלות כרגע את הטיעונים כנגד החוק מעל דפי האייל (אולי בהזדמנות אחרת). הוא יהיה אפקטיבי פחות אפילו מחוק הקסדה והוא כן יהיה מזיק, לדעתי (יש לי טיעונים ארוכים, אבל אני מעדיף להשקיע כרגע את האנרגיה בנושא בלשכנע בע"פ את האנשים הסובבים אותי). רק רציתי לשתף את תחושותי לגבי מה שקורא למדינה בה אני חי: החוק הנ"ל הוא לא הרעה היחידה מהזמן האחרון (והוא גם לא הכי נורא) אבל אם הוא יעבור, זה יהיה בהחלט הגמל ששבר את גב הקש מבחינתי. אני אזרח נורמטיבי ומאוד משעמם מבחינת הרשויות, אבל הגעתי להחלטה שלא חשוב מה יהיה העונש שהחוק יגזור על אדם שלא יענה לדרישת משרד הפנים לספק למדינה מידע ביומטרי - אני מתכוון לסרב וללכת "All the way" בנושא הזה (גם אם ההפסד לרשויות יהיה בלתי נמנע בסוף התהליך). כשאני אומר "All the way", אני מתכוון לכך: אני מוכן להשקיע זמן וכסף ליצוג משפטי, לשלם כנסות ואף לשבת בכלא אם יהיה בכך צורך. Enough is enough.
|
|
||||
|
||||
אם תכנס לכלא יקחו ממך טביעת אצבעות ממילא. הדבר האחרון שאיכפת לי זה שטביעת האצבעות שלי תשכון במאגרי מידע ממשלתיים (דומני שכבר לקחו ממני טביעת אצבע אי פעם, אולי בלשכת גיוס?), ממילא אני לובש כפפות כשאני שודד תחנות דלק. |
|
||||
|
||||
לא רק בלשכת גיוס (בזמני זה היה מאוד מלכלך). גם בשגרירות האמריקאית ובכניסה לדיסניוורלד. |
|
||||
|
||||
ובמעצר בתחנה? |
|
||||
|
||||
בזה לא התנסתי. |
|
||||
|
||||
אני לא זוכר משהו כזה מהכניסה לדיסניוורלד, לפני כשתים-עשרה שנים. |
|
||||
|
||||
אני הייתי שם לפני שנתיים וחצי. |
|
||||
|
||||
"אם תכנס לכלא יקחו ממך טביעת אצבעות ממילא." זו סרבנות מצפונית ולא סרבנות לשם תועלת אישית. אין ספק שזה יהיה הרבה יותר פשוט להסכים להנפיק את התעודה. בתסריט הנ"ל (שהוא לא סביר בעיני) זה יקרה בכפיה, הרבה לפני ההגעה לשלב של ה"ללכת לכלא". מלחמה עם המערכת שעלולה להוביל להפסד, לא מפחידה אותי במיוחד. לא נכנסים למוד של "מרי אזרחי" רק במקרים בהם ידועה בודאות היכולת לנצח את המערכת. אני בהחלט חושב שאם מספיק אזרחים יחליטו את ההחלטה שלי ("אני מסרב אפילו במחיר של הסתכנות בהליכה לכלא") אז אף אחד לא ילך לכלא. אם בכל זאת אגיע למצב (הבלתי סביר) בו המדינה מאיימת עלי בכליאה, אני לא אעשה את זה בשקט ואדע להשקיע את המשאבים הנחוצים לשם "עשיית רעש". הבעיה היא לא (רק) שטביעת האצבע שלך תשכון במאגרי מידע ממשלתיים. הבעיה (ורק אחת מהן) שהיא לבטח תשכון ב-emule. לא צריך את האצבעות שלך על מנת לזייף *בקלות* את טביעת האצבע שלך. אבל בניגוד לקוד הסודי של כרטיס האשראי שלך, אתה לעולם לא תוכל לבטל את טביעת האצבע הקודמת שלך ולבקש חדשה (סביר להניח שחובת ההוכחה לזיופים1, תהיה עליך). __________ 1 ולא מדובר בעיקר על עניינים של דיני ראיות. רעיון ההבל הוא לצמד את הכרטיס החכם הנ"ל ליותר ויותר שירותים יומיומיים של חייך כאזרח וצרכן. |
|
||||
|
||||
דומני שהיום קל למדי לזייף ת"ז עם השם "אביב י.", ואני לא מבין איך אפשר לזייף את טביעת האצבע שלך, שהרי משוים אותה בזמן אמת עם האצבע שמחוברת ליד של מי שטוען שהוא אתה. או שאני לא מבין על מה מדובר. ובנימה קצת פחות רצינית, חידה: מה השם המתאים לאותה טביעת אצבע? הפותרים יזכו באצבע משולשת. ______________ תשובה: תילטיגיד המיתח |
|
||||
|
||||
אם אינני טועה שאלת הזיוף של טביעות אצבעות הייתה אחד הגורמים המכריעים במשפט דמיאניוק, לא? |
|
||||
|
||||
אני לא זוכר מה היה במשפט דמיאנוק, כך שאני פשוט שואל: אם מדובר על זיהוי בזמן אמת ע"י מכשיר שקורא את טביעת האצבע של בעל התעודה ומשוה אותה לטביעת האצבע שמקודדת על התעודה, איך אפשר לזייף את זה? |
|
||||
|
||||
פשוט מאוד - כפפות עם טביעות אצבע מזויפות, המצאה שפותחה ע''י המודיעין הבריטי כבר במלחמת העולם השנייה. |
|
||||
|
||||
כן, זה יעבוד טוב אם הכפפות שקופות או שהבודק עיור. אגב, כפפות כאלה יכולות לעבוד מצויין עבור פושעים1 כבר היום. כל מה שאבוטבול צריך זה להשיג כפפות עם טביעות האצבע של אברג'יל, לירות באלפרון כשהוא לובש אותן ולהשאיר את האקדח בזירת הרצח. על זה נאמר שתי ציפורים במכה אחת. ____________ 1- לכאורה, לכאורה. |
|
||||
|
||||
ברור שהכפפות שקופות. |
|
||||
|
||||
השאלה היא האם באמת הוא משוה אותה לטביעת האצבע שמקודדת על התעודה, או לטביעת אצבע המקודדת במאגר מידע. במקרה השני אני יכול לדמיין אפשרויות זיוף. |
|
||||
|
||||
נניח, אבל גם אז כשהאזרח אביב י. ייחקר במשטרה על רציחת השוטה המעצבן, הוא יוכל להראות לשוטר את האצבע (הייתי אומר המשולשת, אבל כבר שרפתי את זה בהתחכמות קודמת) האמיתית שלו, ובמהרה יתברר שזאת אינה טביעת האצבע המקודדת במאגר המידע ו/או זאת שעל התעודה. (טוב, אם הפושע המתוחכם משנה את הקידוד בחזרה בין הזמנים האלה יש למר י. בעיה. חושבני שמומחי אבטחת מידע יודעים לפתור אותה) |
|
||||
|
||||
אתה מערבב בין שני סוגים מאוד שונים של בעיות. הבעיות של דיני ראיות (רציחת השוטה והראיות בזירת פשע) לבין הבעיות שנובעות מהשימוש בתעודה+מאגר ביומטרי על מנת לזהות אותך בפניה אל הבנק/משרד ממשלתי/קניה בכרטיס חכם (בעיות שנוצרות מזיוף התעודות). לגבי חקירת הרצח הדרמטית: 1) טביעת האצבע שלך תהיה על התעודה שלך, במאגר המשטרה, ב-emule ובמחשבו של יוסי הרוצח. אני מקווה שלפחות על כך אנו מסכימים (עפ"י ההיסטוריה של משרד הפנים הישראלי - עם כל "מומחי אבטחת המידע" ויעילות האין קץ שיש בו). 2) טביעת האצבע שנשתלה בזירת הפשע היא זו שלך. יוסי השיג אותה בקלות רבה יותר (בכמה סדרי גודל), בגירסה דיגיטלית ורזולוציה גבוהה משהוא יכול היה לעשות זאת בעבר. המידע על התעודה לא רלבנטי למקרה הזה. כאמור, התסריטים הנ"ל (דיני ראיות - טביעות אצבע) הם המקרים הפחות מעניינים. במובן זה החוק לא מסכן את האזרח כמו שהוא סתם יפורר את היכולת של המשטרה (המוגבל גם כך) להשתמש בראיה של טביעת האצבע (הזיוף יהפך לקל יותר מתמיד). מספר זיופים ע"י שימוש במאגר הזמין לכל ושופטים יתחילו להתיחס לראייה הזאת כאל חסרת ערך (ובצדק). אם הדרישה לת"ז שכזה מגיע גם מגורמים בכוחות הביטחון, אז הם פשוט יורים לעצמם ברגל בטווח הארוך. "חושבני שמומחי אבטחת מידע יודעים לפתור אותה" אז "יהיה בסדר", אה? אתה אמרת מומחי אבטחת מידע, כשאתה מדבר על פקידי ממשלה ומשרד הפנים? אל תצחיק אותי. אני חושש שאתה מתבלבל בין יעילות חברת ה-hitec בה אתה עובד (נניח) לבין יעילות משרדי ממשלה בישראל. מומחי אבטחת מידע מקסימום יתנו יעוץ למשרדים הממשלתיים, אבל לא הם אלה ששולטים במבנה הארגוני של האירגונים הבירוקטיים והמסורבלים האלה. איפה נקודת המבט הקישונית על המציאות השלטונית שכה מאפיינת אותך בד"כ? אני חושש ששוב אנשים (לדעתי בטעות) בוחנים את החוק הנ"ל בשיטת ה"כל מקרה לגופו" ומפספסים את התמונה הגדולה בה כנסת ישראל מחוקקת עוד ועוד חוקים שנותנים למשטר יותר מידי כוח ויותר מידע יכולת (תוך כדי פחות מידי/העדר גמור של מנגנונים המפקחים על המשטר). כל חוק בנפרד (אולי) נראה חסר משמעות, אבל לא צריך דמיון מפותח מידי על מנת לקשור בין החוקים ולראות את הבעיות שהם יצרו כמקשה אחת (לדוגמא, השילוב המאוד סימפטי: חוק הת"ז הביומטרי + חוק נתוני תקשורת + "חוקי קסדה" מוסרניים שמנסים "להגן על הילדים" +...). |
|
||||
|
||||
לפני התגובה הזו, רציתי להרגיע אותך, שאם באמת יהיה קל לזייף טביעות, אז אף גוף לא ייקח אותן כראייה חזקה, ולכן אין לך ממה לחשוש1. עכשיו אני רואה שבעצמך אתה אומר זאת. אם אתה צודק, אז מה שיש כאן הוא איוולת של השלטון, אבל לא רשע. אז על זה ללכת למרי אזרחי? 1 אלא אם איתרע מזלך להיות אחד מהראשונים שנופלים קורבן, לפני שכולם מפנימים שיש פרצה. |
|
||||
|
||||
"אז על זה ללכת למרי אזרחי?" כן. מרי אזרחי מתון ומתחת לרדר במקרה הסביר (בכל זאת מדובר בסה"כ באי חידוש תעודה) ומרי אזרחי מהותי יותר בו המדינה (שזה בעצם אתם1) תתחרפן טוטאלית ותחליט ללחוץ חזק יותר על אזרחיה בעניין זה. לדעתי, החיים קצרים מידי על מנת לנהוג תמיד עפ"י "מה שיותר נוח", תוך כדי ויתור על דברים שלדעתי הם עקרוניים. לפי נקודת מבטי האיוולת המצטברת (לא רק של החוק הנ"ל - אלא של אוסף החוקים שנחקקו וממתינים לסיום הליך חקיקה בזמן הקרוב) כבר הגיעה לרמות כל כך גבוהות של איוולת/בזבוז/חוצפה/טמטום (עפ"י השקפתי, לפחות), כך שיהיה לי הרבה יותר קל לא להיות מוכן לשחק את המשחק כמו כולם, אפילו אם אפגע מכך במובנים מסוימים. זה לא שאני חושש לגורלי האישי בעקבות הבעיות שנוצרות מאוסף חוקי ההבל שהכנסת מחוקקת בזמן האחרון (אפשר לחיות חיים אישיים נוחים וסבירים גם במדינה דיקטטורית). הסבירות שאני אישית יהיה קורבן לחורים לפרצות בחוק, היא זניחה. העמדה שלי לא נובעת מפרנויה ומהחשש שהחוקים ישפיעו בסבירות גבוהה על חיי היום יום שלי (כאמור, אני אזרח נורמטיבי ומאוד משעמם מבחינת הרשויות). העמדה שלי היא מצפונית ולא תועלתנית. _______________ 1 אתם = האנשים שתומכים בחוקים בסגנון. |
|
||||
|
||||
שופטים לא יפסיקו להתייחס לראיה הזאת כרצינית בן-לילה, ואם זו באמת תהיה תופעה כמו שאביב מתאר, אז כמה חפים מפשע בטח יגיעו למאסר. |
|
||||
|
||||
זה מה שכתבתי ב1. גם המכה הזו תרוכך קצת, כי אחרי שיתברר שזו תופעה, אותם אלו שנכלאו לשווא יוכלו לדרוש משפט חוזר. נכון, זה יהיה רק פיצוי חלקי. |
|
||||
|
||||
אופס. מצטער. 06:51... |
|
||||
|
||||
אל תיתלה בקישון, ואל תזלזל במומחי אבטחת המידע. הרשות (הממלכתית) לאבטחת מידע זהו אגף בשב"כ, מקצועי מאוד ועם שניים חזקות. אין לי ספק שהרשת התפעולית של חברת החשמל, לדוגמא, מאובטחת היטב. אבל זאת בדיוק הבעיה. השב"כ לא מפורסם דווקא ברגישותו לזכויות האזרח. יש לי ספק רב1 אם רשת הצרכנים של חברת החשמל (זאת שבאמצעותה חלקנו משלם את חשבונות החשמל שלו) מאובטחת באותה מידה. __ 1 למען האמת, אין לי ספק. |
|
||||
|
||||
לא זלזלתי ביכולת המקצועית של מומחי אבטחת המידע. זלזלתי ביכולת שלהם להשפיע על בחירות מוסריות וארגוניות במשרד הפנים. אני בטוח שאנשי אבטחת המידע ידעו מה לעשות על מנת למנוע את זה: אז ידעו. |
|
||||
|
||||
שכנעת אותי. |
|
||||
|
||||
ברור שהוא שכנע אותך. הוא השתמש במילת הקוד ''קישון''. |
|
||||
|
||||
למה להשתכנע? איך בדיוק יוסי הרוצח, שיש לו את טביעת האצבע המורה שלי, רק מהחזית (מה שנקרא בCSIית "partial"), יכול לזייף את טביעות האצבעות שלי כמו שצריך על אקדח, או בחדר המלון? מה שבאמת יקרה זה שטביעת האצבע הקדמית של האצבע המורה ביד ימין תהפוך לראיה יותר חלשה. נו שוין. אם זה המחיר שצריך לשלם על העלת הרף בפני המוסת האיסלמי התורן מבית היוצר של מסגדי בריטיניה שקנה דרכון ישראלי שנגנב ממטייל בתאילנד ב100 פאונד ומגיע לארץ כדי להתאבד בה, אז נראה לי כדאי. וכשהפושעים ימציאו משנה טביעת אצבע אולטרא שקוף בעובי אפס שנדבק לאצבע? אז א. אנחנו לא במצב גרוע מהיום, ב. לפחות פושעים תהיה גישה לזה, וג. אפשר להמשיך במירוץ החימוש הטכנולוגי, ולפתח קורא הדבקות אולטרא מגניבי ולקבל עוד כמה שנים של בטחון יחסי עד פיתוח הנגד של הנגד. |
|
||||
|
||||
השתלת תביעות אצבע בזירות פשע (או על כלי רצח) לא היה הטיעון המרכזי, המהותי או בכלל המעניין להתנגדות למאגר המידע הנ''ל. |
|
||||
|
||||
הכוח של הרשויות (או של גורמים מסחריים/מפוקפקים במקרה הסביר בו דולף המאגר) לעקוב אחר האזרחים (תביעות אצבע + automatic facial recognition). |
|
||||
|
||||
קשה לי לדמיין מקרה שבו הרשויות, או גורמים מפוקפקים, ירצו לעשות משהו כזה, וטביעות האצבעות יקלו עליהן. אם כבר יש להם גישה למקום, יותר נוח ומשתלם להציב בו מצלמה - ככה גם יודעים מתי הייתי במקום, לכמה זמן, עם מי, ומה עשיתי שם. |
|
||||
|
||||
יותר "משתלם" להציב מצלמה (למה רק אחת?) ולהעזר במאגר הביומטרי על מנת לנהל מעקב צמוד אחר האזרחים. המידע הביומטרי איננו רק טביעת האצבע. עם מצלמות והצלבה עם מאגרי מידע, לא צריך אפילו להחליט לנהל חקירה ומעקב אחר אדם ספציפי, על מנת להפיק נתונים. ככה יודעים לא רק מתי אני הייתי במקום, לכמה זמן, עם מי, ומה עשיתי שם - אלא מקבלים אינפורמציה בקלות על ידי דוחות וחיתוכים על *כל* מי שהיה במקום, לכמה זמן ועם מי. לאורך זמן, אפשר להפיק ככה המון אינפורמציה מעניינת. חשוב על עיר כמו לונדון, הגדושה במצלמות וידאו כמעט בכל פינת רחוב והוסף לכך מערכות לזיהוי פנים + מאגר ביומטרי דומה למה שמציעים מר אלדד וחברים. אני לא יודע מה איתך, אבל לי זה מתחיל להראות פחות כמו ערים מודרניות ויותר כמו מוסדות כליאה. תודה על הדאגה לביטחוני האישי, אבל לא תודה. |
|
||||
|
||||
או במילים אחרות: עוד לבנה ב-Panopticon. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי. אתה יכול לתאר לי בבקשה אירוע של מעקב עם טביעות אצבעות? |
|
||||
|
||||
כאמור, המידע הביומטרי שישמר במאגר איננו רק טביעות האצבע. תגובה 494559 |
|
||||
|
||||
כדי שהמחבל לא יוכל להשתמש בדרכון שלי מספיק לשמור את טביעת האצבע על התעודה. |
|
||||
|
||||
די לאנונימיות. |
|
||||
|
||||
מבחינתי גם לא רע, אבל זה נראה לי כמו רף יותר נמוך לחצות. האמת לא כזה ברור מה יותר קל, לזייף / לשנות את הצ'יפ בתעודה או לפרוץ למאגר של משרד הפנים. |
|
||||
|
||||
למאגר של משרד הפנים אין צורך לפרוץ. |
|
||||
|
||||
לא בשביל לראות מהו, אלא בשביל שהבודק בתחנה (שניגש למאגר המקורי) יראה פרטים שונים. |
|
||||
|
||||
דןמני שהגלילי רומז למה שאביב הסביר בפרוטרוט: ההיסטוריה של משרדי הממשלה בהגנה על פרטיות היא כזאת שבקירוב ראשון אפשר להגיד שהמידע אינו מאובטח כלל. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אני מרגיש אותו הדבר בקשר לזה http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/793/295.html והמחאה שלי תהיה ירידה מהארץ. |
|
||||
|
||||
אפרופו ירוקים. יש מתמודד לרשות העיר חיפה מטעמם, בבחירות הקרובות? |
|
||||
|
||||
לא אחד, שניים. יש ירוקים-איחוד, ''רק'', שמטעמם מתמודד שלמה גלבהרט, וירוקים-מאוחד, ''די'', שמריצים את שלמה גלבוע. |
|
||||
|
||||
ועוד משהו קצת יותר מועיל, אולי: לזכותם של הירוקים-גלבוע - עד כמה שאני יודע (וזה מעט מאוד), הם "הירוקים המקוריים", ואילו השניים אולי הוקמו אד-הוק על-ידי גלבהרט. לזכותו של גלבהרט, הוא פעיל חיפאי ותיק בעל מוניטין ירוק1, הגם שיש שמוצאים כתמים בירוק שלו, בעוד שגלבוע הוא די אלמוני ולפי איזו כתבה הוא ממש נאלץ לקבל את דין התנועה שלחצה עליו לרוץ. אני בעצמי אשמח לכל מידע נוסף. 1ושם צהוב |
|
||||
|
||||
תודה! |
|
||||
|
||||
אכן מעצבנים הירוקים האלו, אבל לרדת מהארץ? |
|
||||
|
||||
בדיוק, למצוא מקום בו היחס בין ירוקים לשטח פתוח, הוא נמוך יותר. |
|
||||
|
||||
השאלה היא באיזה מהכנסות אתה מוכן לשלם - הנוכחית או הבאה?:) |
|
||||
|
||||
:) זה לא משנה. כנסות ישראל, בדיוק כמו שגיאות הכתיב שלי, זה עניין חסר תקנה. |
|
||||
|
||||
בעניין הכנסות, זה אפילו חשוך מרפא (או חשוך בכלל...). |
|
||||
|
||||
מה שהיה הוא לא מה שיהיה. גם אם אני טועה (נניח) לגבי התגברות מגמה כללית1, אינני טועה לגבי מגמת הרמת הראש של המחוקק בענייני הרשת, המדיה הדיגיטלית והמחשוב. זה בהחלט חדש. זהו צעד נוסף ענק במדרון ולא סטטוס קוו. כדי לקבל את התמונה המלאה, לא מומלץ להתיחס אל הצעות החוקים, כל חוק בנפרד, אלא לראות את הכוח שנצבר "לאט לאט" בידי הרשויות באמצעות גל החוקים והצעות החוק מהזמן האחרון (חוק נתוני תקשורת ומאגריו, חוק הטוקבקיסטים, חוק סינון האתרים...). לכל חוק כזה בנפרד יש כמה טיעונים שעלולים לשכנע. אנשים נוטים להתעלם מהשילוב הלא סימפטי של החוקים הנ"ל. _____________ 1 אני לא טועה. ראה חוק העישון האיום. חוק זה גרוע אף יותר מחוק הכשרות, בכמה סידרי גודל ואני אומר זאת גם כלא מעשן וגם כמישהו שלא חובב עשן. היחס הסלחני אליו הוא בשל שאדריכליו הם לא מה"חשוכים" אלא חלק מהלך הרוח הצ'לאביבי-נאור-קוסמופוליטי-גם-בסקוטלנד-עשו-את-זה. החוק הגביר את תאבונו של המחוקק הישראלי והסיר חסמים חשובים ש*כן* היו שם קודם (במידת מה). גישת ה"בחינת כל חוק לגופו" היא רמיה עצמית. שיווי המשקל הופר. המאבק מת. נשאר לי רק לאחל לתומכים בחוק, בצורתו הנוכחית, שינשמו אוויר נקי ושיאשימו רק את עצמם כשהם יחנקו מכל השאר. |
|
||||
|
||||
המחוקק התקשה להתייחס לבעיות התקשורת המודרנית לפני שהן צצו, אבל החוקים שהיו מוטלים בשעתם על העיתונות הכתובה ועל סרטי הקולנוע1 היו דרקוניים יותר. ____________ 1- הידעת שעד גיל 16 נמנע ממני לראות את החזה של בריג'יט בארדו? |
|
||||
|
||||
מתי זה "בשעתם"? |
|
||||
|
||||
תמורת 260 ש"ח תמצא את כל מה שאתה צריך: http://www.ubank.co.il/essay/62243/%F6%F0%E6%E5%F8%E... קצת יותר זול כאן: המועצה לביקורת סרטים ומחזות [ויקיפדיה] ובכלל אני בטוח שהמילה "צנזורה" תגרום לדוד לשפוך שפע של מידע. |
|
||||
|
||||
זה היה סוג של שאלה רטורית. התכוונתי לכך ש"בשעתו" זה מספיק מזמן בשביל שזה יהיה לא רלבנטי לטענת הדאגה שלי. התודעה החברתית שלי כבוגר מתחילה אי שם בשנות ה-90, בגיל הטיפש עשרה. אני חלק מדור חצוף שלוקח חלק מההישגים של העבר כמובן מאליו. הכוונה שלי היא שאתה צודק ברמת המקרו - מצבנו היום בהחלט טוב יותר מבעבר. זה לא סותר את הטענה שלי שיש מגמה מדאיגה (ברמת המיקרו) בזמן האחרון. המחוקק קצת התחרפן והציבור ביחד איתו. |
|
||||
|
||||
אני חושב שחוק העישון שונה מהותית מכל שאר החוקים שהזכרת. עישון במקומות ציבוריים ובמקומות בילוי פוגע גם בקהל הלא מעשנים ובפרט, בעובדי המקום. (הידעת? איסור העישון בטיסות התחיל כיוזמה עצמית של חברות תעופה אמריקאיות שנתבעו ע"י צוותי האוויר שלהם בטענה שחלו בסרטן עקב העבודה בסביבת מעשנים). שאר החוקים מתיחסים, במקרה הטוב, לפגיעה של אנשים בעצמם ובדרך כלל ל"פגיעה" מוסרית של אנשים בעצמם. |
|
||||
|
||||
באופן כללי אני מסכים איתך לחלוטין, אבל יש לבדוק כל חוק בנפרד, האם הוא מתאים להיכנס ל'חוקי הקסדה' או לא (1) אני לדוגמא לא חושב שחוק העישון מתאים לכאן. לדעתי החוק פותר בעיה אמיתית של החברה, אין לו נזק משמעותי, הפגיעה במעשנים היא מידתית (שיצאו לרחוב עם כוס הבירה) והיא מתאימה לקונטקס הקוסמופוליטי (2) (1) "אפקטיביות החוק, יכולת האכיפה, היכולת הטכנית לממש את החוק (מבלי שיהיה ניתן לעקוף אותו בקלות), מחיר החוק למדינה ולמשק, סבירות החוק בקונטקסט הכפר הגלובלי, זכות הדיבור, חופש המידע, ידע בנושא המדובר ועוד" (2) אם במדינה כמו סקוטלנד - שבה תרבות השתייה עולה פי כמה וכמה על זאת בארץ, ומזג האויר פחות נוח, המקומיים יוצאים לעשן מחוץ למקומות סגורים - אז ניתן לעשות זאת גם בארץ. התענוג של ללכת לפאבים איכותיים בסקוטלנד בלי הסרחון והמחנק היו כל כך יוצאי דופן שמאז אני תומך נלהב בחוק. אגב, כך גם רוב חברי המעשנים |
|
||||
|
||||
אם חוק העישון היה נחוץ, הוא לא היה נחוץ. כבר נשפכו כאן הרבה מלים על זה, ואם תחפש בטח תמצא. |
|
||||
|
||||
"כבר נשפכו כאן הרבה מלים על זה, ואם תחפש בטח תמצא." - ככה? ומה קרה לאחווה האיילית המפורסמת ול"כל האיילים ערבים זה לזה?" אם דה בוטון יחפש, הרי יקרה לו מה שקרה לי עצמי בדיוק לפני רגע - הוא ייאלץ לסרוק מאות תגובות. אז בתור התחלה - דה בוטון, אתה שם? - דיון 681. (טיהור מצפוני קטן: אני הפניתי את הזרקור הציבורי אל המרתף שלך, בתגובה 469746. זה הזמן להתנצל.. :}) |
|
||||
|
||||
אין צורך בהתנצלות, כמובן. כתבי באייל הם רכוש הציבור, ודוקא האיזכור המחודש של ההודעה ההיא מחק את העלבון הצורב שתגובתו של טל הותירה בי בשעתה. מה רע? ועניין חוק השעיון, לדעתי הסיפא של תגובה 48499 מתארת בתמצות את המצב לאשורו. |
|
||||
|
||||
זה לא מדוייק. לפעמים יכול להווצר אופטימום מקומי של השוק, וללא התערבות של המדינה השוק ישאר באופטימום המקומי ולא ינוע לכיוון של האופטימום הכללי. היום באר שלא יאפשר למעשנים לשתות בו לא יתקיים. המעשנים יחרימו אותו, והלא מעשנים לא ינסו אותו. אבל, אולי, בעוד כמה שנים בעזרת החוק המצב יהיה שונה. אתה אולי זוכר את בתי הקולנוע והמטוסים פעם, שהיה מותר לעשן. אלמלא החוק, המצב היה נמשך ככה עד היום. לעומת זאת, אם תבטל את החוק היום, מרבית בתי הקולנוע וחברות התעופה ימשיכו במדיניות האין עישון. |
|
||||
|
||||
אבל בעקבות התיקון, היום כבר אין (כמעט) בארים שמאפשרים לעשן, וכולם מתקיימים. |
|
||||
|
||||
השאלה היא למה לפני החוק לא קמו בארים כאלה. |
|
||||
|
||||
התחלתי להקליד תשובה אלא שככל שהתקדמתי בהקלדה הכל נעשה מוכר עד אימה ואני ממש בטוח שכבר כתבתי הודעה מתאימה אי פעם. למרבה הצער אני לא מוצא אותה, אבל אולי השומרונית הטובה תתנדב שוב. בקצרה: למה אתה סבור שמתנגדי העישון לא ינסו את הפאב השכונתי בו העישון אסור? אם באמת יש מיעוט לא מבוטל שהעניין חשוב לו, אני לא רואה שום סיבה שלא נוצר היצע מתאים. |
|
||||
|
||||
השומרונית הטובה? |
|
||||
|
||||
(נדמה לי שכבר הבחנו אצל השכ"ג בנטיות נוצריות קלות...) |
|
||||
|
||||
שיט, ידעתי שבמוקדם או במאוחר הצלב על הגב יסגיר אותי. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שהתכוונו דווקא לא לצלב אלא למעמד המיוחד שלך בותיקן. |
|
||||
|
||||
בגלל שמתנגדי העישון כבר לא הולכים לפאבים, ויקח להם זמן עד שהם ינסו לשקול את האפשרות מחדש. לעומתם, המעשנים והאדישים הולכים לפאבים כבר עכשיו. מי שהולך להקים פאב לא יספוג את העלויות של הפעלת המקום במשך 5 שנים עד שיקום דור חדש של בליינים לא מעשנים שהולך לפאבים, בזמן שהוא יכול להרוויח את הכסף כבר עכשיו. |
|
||||
|
||||
חמש שנים עד שהשלט "באר ללא עישון1" יחלחל לתודעה? חמש דקות נראות לי זמן סביר יותר. ____________ 1- והסיסמא "אצלנו הרעל היחיד מגיע אליך דרך הבקבוק" |
|
||||
|
||||
לא מספיק שהשלט ''יחלחל לתודעה'', בשביל להחליט ללכת לפאב אתה צריך לשקול את זה ברצינות, ומי שלא שקל את זה בשש שנים האחרונות, לא ימהר לשקול את זה רק בגלל שלט. |
|
||||
|
||||
אם כך מאיפה מגיעה התמיכה הגורפת בחוק? כל התומכים, בין אם הם סבלו בעל כורחם מעישון פאסיבי ובין אם הם נמנעו לחלוטין מהליכה לפאבים, היו אמורים למלא את הפאב המסכן שלנו הרבה לפני תום אותן חמש שנים, הלא כן? |
|
||||
|
||||
הם כבר מצאו לעצמם שיטות אלטרנטיביות להנות, או שלמדו כבר להתעלם מריח הסיגריות (ובעיות העישון הפאסיבי), או שהתחילו לעשן בעצמם. להם זה מאוחר מידי, אבל הם דואגים לילדים שלהם. |
|
||||
|
||||
הבנתי. הם מספיק מודאגים כדי לתמוך בחוק, אבל לא כדי ללכת למקומות בילוי שמקיימים את המדיניות הזאת באופן וולונטרי. |
|
||||
|
||||
זה לא שונה בהרבה מהחוק שאוסר על סחר בסמים. |
|
||||
|
||||
לא הייתי מציע להרחיב את הדיון לכיוון הזה, דומני שחוק העישון ממקד את הבעיה בדיוק במידה הרצויה. מכל מקום בדיון 748 אפשר למצוא לא מעט דעות בנושא. |
|
||||
|
||||
העניין הוא שבפאבים למעשנים החברה הרבה יותר מעניינת. |
|
||||
|
||||
תהיתי באמת מתי תגיע התגובה שמזכירה שמעשנים הם אנשים מעניינים יותר, מגניבים יותר ולא צמחונים-אנלים-חובבי-בריאות-נודניקים-ממושקפים-מעצבנים. |
|
||||
|
||||
לא יודעת על כל השאר, אבל מעצבנים בטוח. |
|
||||
|
||||
אה, כן? במקרה כזה הדבר האינטלגנטי היחיד שאני יכולה לחשוב עליו זה "תקפוץ לי". _________ העלמה עפרונית, לא מעירה לאנשים שמעשנים אלא אם הם פולטים עשן ישר לתוך הפרצוף שלה בלי לשים לב. |
|
||||
|
||||
זה נכון גם לגיהנום, אבל לא ידוע לי על תורים בכניסה. __________ הקרדיט לברנרד שואו, אאל"ט |
|
||||
|
||||
כן, כשכתבתי זאת חשבתי על הגיהנום, אם כי לא על שואו. |
|
||||
|
||||
בעלי הפאב השכונתי לא העיזו לוותר על ציבור המעשנים ולכן הסיכוי למצוא פאב טוב שאסור לעשן בו בשכונה שלך היו קטנים. מה גם שיש שיקולים נוספים לבחירת פאב, גם אם אתה שונא עישון (כמוני). לדעתי זו לא השאלה הנכונה. בעיני המדינה, יש נורמה פסולה. אפשר להתווכח האם האם הנורמה פסולה או לא, אבל אם אתה מסכים שהנורמה היא פסולה עליך כמחוקק לפעול לשנותה, גם אם כוחות השוק לא פעלו במקרה זה. דוגמא לא לגמרי מדויקת אבל לא רעה לנושא יכולה להיות תופעת ההטרדות המיניות (1). לכאורה אפשר היה להגיד שמי שמפריע לה הטרדות מיניות, שתלך לעבוד במקום שלא מטרידים אותה ואם היא עובדת שם, סימן שהדבר לא באמת מפריע לה. אם כך - אם החוק נגד הטרדות מיניות היה נחוץ, הוא לא היה נחוץ(2). (1) סליחה אם דוגמא זאת ניתנה כבר - אני לא זוכר אחת (2) אני מקווה שכולם מסכימים שהחוק נחוץ |
|
||||
|
||||
אחת המטרות של החוק למניעת הטרדה מינית היא לצמצם את פערי הכוחות שבדרך כלל קיימים בין מטרידים למוטרדים (ובעיקר - מוטרדות). בעיני זו התערבות לגיטימית של המחוקק. אני בספק אם אפשר לומר שבין מעשנים ללא מעשנים יש פערי כוחות כאלו. |
|
||||
|
||||
אוהו, אני בספק אם אפשר לומר שבין המטריד למוטרד יש פערי כוחות בין המעשן ללא מעשן. 1. ויסלחו לי כל המעשנים (סתם, אל תסלחו לי, כי אני לא מתנצל) בממוצע גס וללא הכללות, ציבור המעשנים הוא אלים בהרבה מציבור הלא מעשנים (ואני מוכן לשים את כל הרכוש שלי על הקביעה הזו, למרות שמעולם לא בדקתי את זה מחקרית). 2. ציבור המעשנים, שכפי שציינתי קודם הוא ציבור אלים, מכור לסיגריה ולכן מי שינסה למנוע אותה ממנו, רצוי שיהיה מגובה על ידי המחוקק, וגם זה כמובן לא מספיק בהרבה מקרים. 3. שוק חופשי הוא עיקרון מאוד חשוב, אבל לא קדוש (זה לא בהמשך ל1 או 2, אלא לדיון עצמו). |
|
||||
|
||||
מה שהדגמת בתגובה זו זה לא שציבור המעשנים הוא אלים בהרבה מציבור הלא מעשנים, אלא שהתנהגות ציבור הלא מעשנים נוטה יותר להתנהגות שדורשת סתירה. |
|
||||
|
||||
אם אתה מעשן הרי שאתה מוכיח בצורה טובה למדי את התזה. |
|
||||
|
||||
אני גם לא מעשן וגם סתם התכוונתי להתבדח על חשבונו של חנון מבוהל שמפחד מצלליות עשן. סתם נו. אוי, השעה... אתר ארור :) לילה טוב! |
|
||||
|
||||
הם כבר מזמן לא חנונים. הם רודפים עד חורמה, מגישים תביעות, מכפישים שמות, מקימים עמותות... |
|
||||
|
||||
זה לא מתנגש עם היותם חנונים, להיפך, זה מעצים, מחזק ומדגיש את החלק החנוני בזהותם. הנקודה היא, שלראשונה מזה הרבה זמן, הכח בידיים שלהם. כבר אמרו שהמאה ה-21 תהיה נקמת היורמים. |
|
||||
|
||||
אמרו את זה אותם אנשים שעד לא מזמן היו בכל ינואר מבשרים על בואה של שנת הפריצה של הלינוקס לשוק הביתי - היורמים. |
|
||||
|
||||
אמרו את זה אותם אנשים שעד לא מזמן היו בכל ינואר מבשרים על בואה של שנת הפריצה של המחשב הביתי לשוק - היורמים. |
|
||||
|
||||
שהאוכלוסיה הכללית תוציא פעם בכמה שנים כמה גרושים כדי לקנות מסך גדול יותר לצפות בו בפורנו, זה רחוק מנקמת היורמים, להשקפתי. נקמת היורמים הייתה אם כולם (או אם לדייק: הרוב) היו הופכים לפתע למתעניינים בנושאים היורמיים למיניהם, כלומר יורמים בעצמם, או שהיורמים היו הופכים פתאום למן אליטה חברתית נערצת, דבר שלא קרה (בהשוואה לשנות השישים - כנראה [לא הייתי בסביבה]. בהשוואה לשנות התשעים - לא). |
|
||||
|
||||
מעניין. אם עישנתי עשר שנים והפסקתי, האם זה אומר שפעם הייתי אלימה ועכשיו אני לא? |
|
||||
|
||||
זה רק אומר שלא הבנת למה התכוונתי כשאמרתי "בממוצע גס ובלי להכליל". חיכיתי לתגובות צדקניות ממעשנים (או מעשנים לשעבר), שמן הסתם מסתובבים גם באייל (והרי כמה מחברי הטובים ביותר מעשנים, וכו' וכו' וכו'). השאלה שלי היא כזו - האם יש כאן מישהו שבאמת מאמין עמוק בליבו שאם נעשה סקר במדגם מייצג של שתי אוכלוסיות - אנשים אלימים ואנשים לא אלימים - אחוז המעשנים בקרב שתי הקבוצות הללו יהיה זהה? אם כן, זו תהיה היתממות במקרה הטוב. וזה מבלי לטעון שיש קשר של סיבה ותוצאה או משהו כזה, אלא רק מתאם סטטיסטי. מה שכן, את בוודאי חכמה יותר היום. |
|
||||
|
||||
בפעם האחרונה שבדקתי, הצדקנות היתה בצד המשתעל-בכוונה. אני לא מעשנת היום, ולמען האמת ריח סיגריות התחיל להיות מטרד קל בשבילי. אבל כיוון שעישנתי בעבר ואני מכירה את ההרגשה, וכיוון שרוב המעשנים בסביבתי הם חבריי (וגם אם לא), אני לא מעמידה פני נחנקת ומנפנפת בידי בעיניים בולטות מקוצר נשימה מדומה. כך שכנראה באמת הפכתי חכמה יותר. |
|
||||
|
||||
כשמעשנים לידי, אני נחנק ומנפנף בידיים. חבל שאת מאשימה אותי בהתחזות/צדקנות/העמדת פנים כשאני בסה"כ מנסה למצוא דרך להכניס לריאותי אוויר שמורכב מ80% חנקן ו20% חמצן, בלי כל הרעלים שחבריך מעוררי האמפתיה בוחרים להעשיר בהם את האוויר. מאידך, חוסר היכולת שלך, ככל הנראה, להבין את התחושה, בהחלט מסביר את עמדתך. |
|
||||
|
||||
21 ו-78. סמוך עליי, בדקתי בעצמי. |
|
||||
|
||||
הידעת? סקר פררטיזני שערכתי פעם העלה שמעל ל-90% מהאוכלוסיה (הנסקרת) לא יודע להגיד איזה גז תופס את (כמעט כל) האחוז הנותר מהאטמוספירה. |
|
||||
|
||||
בלי להסתכל - פחמן דו-חמצני. עם להסתכל - ארדון. קיוויתי להגיד ''צירוף מקרים מעניין'', אבל כבר לא יצא לי. |
|
||||
|
||||
ארדון? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
*ארגון* |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
כבר כתבתי שאני מבינה את התחושה, גם לי העשן מפריע. |
|
||||
|
||||
1. ועכשיו, אחרי שהפרובוקציה הצליחה כמשוער, חזרתי לכאן ואני עדיין לא מצליח להבין: ברור שאתה לא חושב שיש קשר סיבתי משמעותי בין עישון לאלימות; אז למה העלית בכלל את הטענה (הנכונה) שיש מתאם? (אולי זה קשור למשפט הראשון בתגובתך, שלא הצלחתי להבין בדיוק כי בעיה תחבירית) |
|
||||
|
||||
זו לא היתה פרובוקציה, אלא סוג של בדיחה, או משהו שנאמר בבדיחות הדעת. התגובות הצדקניות, כמו גם השגויות, הכניסו אותי לתוך הויכוח. הטענה הלא-לחלוטין-רצינית-אם-כי-גם-לא-לחלוטין-לא-רצינית היא שלא כדאי לבנות על זה שציבור הלא-מעשנים (והחנונים, המעצבנים וחסרי חוש ההומור, כפי שהיטיבו לתאר אותם) יבקש מציבור המעשנים (המגניבים, הקשוחים והאלימים) לכבות את הסיגריה ויבוא על ציון גואל. |
|
||||
|
||||
רטוריקה 101. יש טענה X: בקרב קבוצת ה-S ניתן למצוא מספר גדול יותר (במידה כלשהי) של אנשים העלולים להתנהג באלימות בהשוואה לקבוצה NS. יש טענה Y: לא כדאי לבנות על זה שפרטים מ-NS פשוט יבקשו מפרטים מ-S לכבות את הסיגריה ולכן יש להגביל את S בחוק. טענה X, ללא קונטקסט, היא לא מעצבנת כשלעצמה. אם היית מעלה אותה בדיון אחר, אנשים היו מקסימום מפהקים. זו טענה אינפורמטיבית במקרה הטוב ומשעממת במקרה הרע (משום שלבדה היא לא מלמדת אותנו שום דבר באמת מעניין על העולם). בקונטקסט של חוק המגביל את כל S, מספיק להעלות את X על מנת לעצבן. לא בגלל צדקנות, PC או חוסר עניין לחקור אינטלקטואלית את X, אלא בגלל שהקוראים שלך מספיק אינטליגנטיים על מנת לצפות מראש שאתה הולך לכיוון של X=>Y, עוד לפני שאתה מעלה בעצמך את הטיעון. זו לא צדקנות, אלא חוסר סובלנות לטענות רדודות או סטריאוטיפיות. על מנת להצדיק את Y צריך טענה חזקה יותר ואינפורמטיבית הרבה יותר מ-X (ואני לא מדבר על ממצאים מחקריים). סטריאוטיפ [ויקיפדיה] |
|
||||
|
||||
הגישה של "אני מייצג את ועד הקוראים במשפט 'האייל הקורא' נגד עמרי גולדשטיין" לא לרוחי, במיוחד לא לאור העובדה שברור לכל שלא התכוונתי בשום צורה לבנות את הקייס שלי על הטענה הזו. זו בסה"כ היתה התייחסות, צינית, לטענה שיש למדינה זכות להתערב ביחסים בין עובד ומעביד, בהם יש מרות, בטענה (הצינית) שגם בין המעשנים הקשוחים והלא-מעשנים החנונים יש יחסי מרות. הקייס שלי מספיק חזק גם ככה. באופן כללי, אין זה תפקידה של המדינה ללמד ילדים טובים מדי איך להגן על עצמם. הויכוח, הרציני, שהתפתח אח"כ נבע מהתגובות הצדקניות, הפבולביות, הPC-יות וכל מה שאתה מכחיש, שמגיעות תמיד כשמישהו טוען שיתכן שיש שוני ממוצע בין שתי אוכלוסיות שונות בתכונה מסוימת. אני עדין מחזיק בעמדה הזו, שבממוצע גס וללא הכללות ציבור המעשנים הוא אלים יותר, ללא שום קשר לדיון. |
|
||||
|
||||
חבל שאתה מאשים את הזולת באמצעות שמות גנאי (דמגוגיה, פבלוביות, צדקנות, פוליטיקלי קורקטנס ועוד היד נטויה) רק בגלל שהעלת טיעון חלש ופרובוקטיבי (במוצהר ובמודע). אני לא מבין מה אתה מרוויח מכך. |
|
||||
|
||||
אני חושב שהדיון מוצה. אני מתנצל וחוזר בי אם אחת מהמילים שהזכרת בסוגריים פגעה בכך. אני חושב שהמילים הללו לא ראויות להקרא ''שמות גנאי'', ואם אתה אכן לא משתמש במילים כאלו כדי לתאר פרטנר מאוד ראוי לדיון, במקרים של אי-הסכמה (וכמובן, אם אתה חושב שהמילים הן במקום), הרי שאתה באמת מציב רף גבוה של תרבות דיון שאני בטח לא מסוגל לעמוד בו. אני בספק אם זה המצב. |
|
||||
|
||||
גם אני לא מצליח לעמוד בו (למשל השימוש שלי במילה "קשקשנות" באיזו תגובה מאוד מיותרת שלי שהתיחסה לפרובוקציה המוצהרת שלך), אבל אני חושב שחשוב מאוד שהוא שם על מנת להציג אותנו באור שלילי ולגרום לנו להרגיש מאוד רע עם עצמנו :) |
|
||||
|
||||
אין לי מושג מאין לקחת את הרעיון שהלא-מעשנים אלימים פחות מהמעשנים, אבל החוויה שלי אחרת לגמרי. בלי לראות מחקר אמין בנושא זה לא נראה לי שאשתכנע. |
|
||||
|
||||
אם בממוצע גס ציבור המעשנים אלים יותר, היינו מצפים לירידה ניכרת בשיעור האלימות באוכלוסייה, שתהיה מקבילה כמעט לחלוטין לירידה החדה בשיעורי העישון באוכלוסייה1 על פני השנים. 1 בישראל למשל: http://cancer.org.il/template/default.asp?textSearch... |
|
||||
|
||||
בהמ"ג1 עם טענות בהמ"ג אי אפשר להתוכח בצורה רציונלית. טענת נגד לטענה שלך: האנשים שמפסיקים לעשן הם האנשים שקל להם יותר לכבוש את יצריהם. לכן אין זה פלא שהאלימים הלטנטיים (שלא ניתן למצוא עדויות לקיומם בסטטיסטיקות הנ"ל) הם אלה שמצליחים ראשונים להתגבר על התלות בסיגריות. כל זאת בלי הכללות ובממוצע גס, כמובן. באמצעות הקישור שלך ניתן לטעון טענות בהמ"ג נוספות כגון: א) ציבור הלא מעשנים הוא אדוק יותר בדתיותו. לא פלא שהוא נוטה לחבב חוקים פורמליים שמסדירים את מהלך החיים של כלל האוכלוסיה עד הפרט האחרון. ב) ציבור המעשנים הוא ערבי יותר. סביר להקפיד, בבדיקות בטחוניות בשטחים פתוחים, להתמקד באנשים האוחזים בסיגריה. ... ________________ 1 "בלי הכללות ובממוצע גס" זה הבס"ד החדש. |
|
||||
|
||||
לא ניתן להתווכח עם הטענה שלי. כלומר, ניתן, אבל זה מצריך לקיים מחקר, ולא רק לגגל "אלימות+עישון" ולמצוא מחקר שכבר נעשה. אין לי דרך להוכיח את הטענה, ולך אין דרך להפריך. אתה יכול לכל הפחות לא לשלול את הסיכוי שאכן קיים כזה מתאם, אבל אולי להסביר מדוע לדעתך זה לא סביר, ואני יכול "להוכיח" רציונלית (=לא אמפירית, באמצעות טיעונים בלבד) מדוע אני חושב שזה כן סביר. אני ועוד רבים עשינו זאת, אבל אני מוכן לחזור על כך - יש מתאם בין עישון לבין שכבות סוציו-אקונומיות נמוכות, יש מתאם בין עישון לבין רמות טטסטורון גבוהות (מאחר ובחברות מסוימות המעשן נתפס כ"גבר"). ויש מתאם בין אלימות לבין שכבות סוציו-אקונומיות נמוכות וטסטסטורון גבוה. מה לא נכון כאן לדעתך? אין לטענה הזו כל משמעות בדיון הזה, מעבר לכך שהיא ככל הנראה נכונה. היא לא נועדה להוכיח כלום, ואף תיאוריה לא נבנתה עליה. בוודאי שזו היתה טעות מצידי להעלות זאת מלכתחילה - מסיבות של PC. פוליטיקאי חכם אני לא, אבל אני עדין צודק. אני מסכים שאם הייתי מנסה לבסס או להוכיח תפיסה, תיאוריה או חקיקה כלשהי על הטענה הזו, זה היה פסול מצידי, כי אכן מעולם לא קיימתי מחקר ואין שום הוכחה לטענה הזו. זה לא מה שעשיתי, בסה"כ הערתי זאת כהערת אגב חסרת משמעות. זה עדין נכון. |
|
||||
|
||||
אוף. אתה נודניק. מההתחלה הקבלתי את טענת ה-X שלך לטענות סטריאוטיפיות אחרות (שיש להן בסיס במציאות! זוהי מהותו של סטריאוטיפ). כבר חזרתי ואמרתי בתגובה קודמת שאם הטענה היא הדבר שסימנתי בתגובה ההיא כ-X, אז אני לא טוען שהיא לא נכונה, אלא משעממת ולא מלמדת אותנו שום דבר על העולם שמתקשר לנושא הדיון. נכנסת לדיון ואמרת X משום שרצית וחשבת שזה יצור פרובוקציה. צדקת. הצלחת במה שרצית להשיג ולא מעדת בלשונך או טעית (כפי שנובע מההיתממות שלך). המתנת מאחורי עץ כדי שמישהו יגיד משהו (לא חשוב מה) נגד האמירה שלך (ולעזעזל מבחנתך הדקויות והבנת הנקרא) והגחת מאחורי העץ בצווחות "PC" ו"צדקנות" מאושרות. ממש יגאל שילון. הומור של חנונים, כנראה. עכשיו אתה מגלגל עינים ומנסה להציג את הפרובוקציה כטעות רטורית שאתה מצטער עליה וכחוסר זהירות מול משטרת ה-PC שאורבת בכל פינה. עשה לי טובה. או במילים אחרות: Oh Please. אני גם לא חושב שאתה משתמש במושג PC כמו שצריך ולפי משמעותו המקורית, אבל נו שוין. גם אם רצית להצביע על צדקנות, היית יכול להשתמש במילים כמו רלטביזם קיצוני או פלורליזם חסר מעצורים (שזה יותר דומה לכוונה שאתה מנסה להביע). אם כבר יש PC (במובן האמיתי של המילה) בדיון הזה, הוא בצד של הטוענים שעישון זה פיכס, פגם, טיפשי, מגעיל, אסון לציבור וחולשה. תרצה או לא תרצה, בזמננו אנו (בניגוד לשנות ה-50) *זה* PC. אולי PC מוצדק, שימושי וחיובי, אבל PC. |
|
||||
|
||||
שוב, אביב, הדיון איתך מאוד מעניין, אבל הלוואי והייתי מכיר את עצמי לעומק כמו שאתה מכיר אותי, ויודע בדיוק מה מניע אותי. מה שאמרתי לא היה בגדר מעידה, אבל כן בגדר טעות רטורית. עכשיו אתה יכול להמשיך להגיד "לא" ולהלביש עלי כל מיני דמויות, כאוות נפשך. PC מייצג עבורי משהו, יתכן ואכן עדיף להשתמש במילה "צדקנות" ואפילו "רלטיביזם קיצוני". אתה באמת עד כדי כך קטנוני? טענה שהושמעה על ידך ועל ידי ברקת - צדקנות ו-PC זה בכלל מהצד של האנטי-מעשנים! ואני שואל, מה הקשר? ברור שיש צדקנות ו-PC בצד הלא-מעשן (או האנטי-מעשן, הרי שגם אתה וגם ברקת אינכם מעשנים). מה הנקודה? איך זה קשור? טענה זו משולה לשמאלן שיגיד "קיצוניות זה בכלל בימין!". מה, בגלל שאתה מתנגד לחוק החדש נגד עישון אתה מחוסן מפני צדקנות? חוששני שהאנרגיה הרבה שאתה משקיע בתקיפת טענה שאתה בכלל מסכים איתה, אבל טוען שהיא משעממת ולא כ"כ קשורה לדיון (ואני מסכים איתך! פשוט טבעי שכשמדברים על עישון, יעלו כל מיני אסוציאציות שלא בהכרח תורמות לדיון), מוכיחה אחרת. אתה מוזמן להלביש גם על ההודעה הזו כוונות זדוניות. אשמח לגלות עוד דברים על עצמי. |
|
||||
|
||||
אני לא מכיר אותך לעומק, אני מסתמך רק על מה שכתבת. אתה זה שהודה שהתעניינת ביצירת פרובוקציה ורק על כך הסתמכתי כאשר אמרתי שלא מדובר במעידה רטורית אלא במעשה בכוונה תחילה (שאולי אתה מצטער עליו בדיעבד, אבל זה כבר סיפור אחר). ליצור פרובוקציה בצורה מוצהרת ולהגיב במיליטנטיות מעצבנת (שוב במוצהר) תוך כדי הדבקת תויות שטחיות לאנשים שהגיבו לפרובוקציה (בלי שתבין או שתראה סימנים שאתה מבין את מהות הביקרות שלהם) ואז להגיד שזו היתה מעידה רטורית או טעות זה פשוט היתממות. היתממות מהסוג שמצליח קצת להרגיז. (אני לא רוצה לכתוב תגובה נוספת שמסבירה שוב שאין לי אחות ולכן): X נכון. אין ודאי ממנו. הבא בתור! אני חוזר לשיגרה ולא מגיב יותר בנושא זה. |
|
||||
|
||||
מר גולדשטיין לא טען שהעישון הוא הסיבה לאלימותו של המעשן. |
|
||||
|
||||
הסבירו לה כבר יותר מפעם אחת. נקווה שכשזה מגיע ממך, זה יקלט. |
|
||||
|
||||
לא, היא לוקחת גלולות. |
|
||||
|
||||
זאת התממות. הוא אמנם לא טען שהעישון הוא הסיבה לאלימותו של המעשן, אבל הוא נתן להבין את זה. |
|
||||
|
||||
חצי מהמגיבים כאן *לא* מטומטמים. |
|
||||
|
||||
אני כנראה מהחצי השני, כי אני לא הבנתי את זה ככה בשום שלב. |
|
||||
|
||||
הוא טען אפילו ההפך, שמעשנים נעשים אלימים *כשמונעים* מהם לעשן (רגע, אז אולי ההתמכרות היא הגורמת לאלימות?). אחר כך טען שהקשר אינו סיבתי, אחר כך נעלב שהבינו אחרת. אחר כך עבר שבוע. אבל מה זה משנה לצורך שאלתי ב תגובה 471215 ? |
|
||||
|
||||
למה התכוון עמרי כשהתחיל עם סיפור המעשנים האלימים? האם התכוון שכאשר עומדים בתחנת אוטובוס (זה מבדיחה אחרת, אבל למה להיות קטנוניים) מעשן וזקנה בת 100, והזקנה אומרת: "תכבה את הסיגריה, הריח מפריע לי" - מזנק עליה המעשן, משסף את גרונה לגזרים ומשלח אותה באחת לעולם שכולו בושם? - ספק, ספק רב. נראה לי יותר שהוא התכוון שהבחור שואג בפרצופה של הסבתא: " 'סתמי ת'פה, יא זקנה בלה מכוערת ומטומטמת עם תחת של תנשמת, ואני יעשן פה כמה שאני ירצה!!". עמרי יכול היה להשתמש, באותה מידה, בביטוי "גסי רוח", אך מסיבותיו שלו - שאולי היו בהתחלה מקריות למדי - הוא בחר במילה "אלימים". עקב אופיים של הדיונים האייליים, מהר מאוד תפס ויכוח האלימות תחת - וחיים - משל עצמו, ותפח מקומקום קטן וחף מפשע לאוריינט-אקספרס גדולה-גדולה-גדולה שאביה-מולידה איבד את השליטה עליה, אך היה חייב להמשיך בכל כוחו, להשליך את נפשו מנגד ולהוכיח שהוא מתדיין בעל עמדה, נימוקים, רוח לחימה וכבוד עצמי. כאמור, נראה לי שהכוונה המקורית היתה יותר לכיוון סיפור המעשן-זקנה גרסה 2 - תחת-של-תנשמת וגו'. סיפור מסוג זה מתרחש, יש להניח, פעמים רבות מדי יום, במקומות רבים, ויש בו מראית-עין אלימה אך אין בו כל מגע-גוף. אירועים כאלה, בלי קשר לסוגיות סיבה-מסובב וכו' - אינם נכנסים אל הסטטיסטיקות ואינם משפיעים עליהן. |
|
||||
|
||||
מה לעשות. |
|
||||
|
||||
הכל נשמע מתאים, חוץ מהתנשמת. מנין הוא מכיר את המלה הזאת בכלל? |
|
||||
|
||||
תני לו צ'אנס, יש הפתעות בחיים. |
|
||||
|
||||
לא תנשמת. מתנשמת. |
|
||||
|
||||
פויה! ראש כחול על סבתא בת מאה? |
|
||||
|
||||
ככל שיש יותר מכוניות על הכביש, יש יותר תאונות. אם פילנטרופ נעלם מתקין מחזירי אור על כל המכוניות, זה מוריד את מספר התאונות. אבל מספר המכוניות על הכביש לא יורד. |
|
||||
|
||||
יודעת מה, זו לא הייתה הודעה טובה. השעה מאוחרת, קראתי ברפרוף ודבריי הוצאו מהקשרם. (ההודעה שלה אני משרשר את זה עכשיו, לא הקודמת.) |
|
||||
|
||||
זה דווקא תקף לרוב ההודעות שלך :-P |
|
||||
|
||||
לא; חלק מההודעות שלי נכתבות בצהריים. |
|
||||
|
||||
1. אני חושב שהתיקון נובע מהדיכוטומיה שבכותרת הקודמת, לא? 2. אם נניח שהדיכוטומיה שלך נכונה, ואכן מחצית מהמגיבים כאן לא מטומטמים. מה החצי הזה אמור להבין מתגובה 470726 |
|
||||
|
||||
למען האמת, טענתי שוב ושוב שאין שום קשר של סיבה ותוצאה, מעבר לעובדה שמכור שמונעים ממנו את מושא התמכרותו עלול להיות אלים יותר ממה שהוא בד''כ. זה לא קשור לטענה הכללית. אם רוצים, אפשר להבין כל מה שרוצים. במיוחד כשזה נח יותר לתקוף עמדות מופרכות. |
|
||||
|
||||
כמובן, אם מניחים שהקשר/מתאם היחיד בעולם הוא בין אלימות לעישון. באופן מפתיע, מעולם לא טענתי דבר מופרך שכזה. אולי יש עוד כמה גורמים (בין אם בעלי מתאם סטטיסטי, ובין אם כאלו שבאמת מהווים סיבה) שקשורים לאלימות? את יודעת, חינוך, תרבות, וכו'. הטענה שלי היא לא בת הוכחה ולא בת הפרכה. זה אולי קצת לא הוגן, אבל זה לא שולל מני את הזכות להאמין בה, ואפילו לכתוב זאת על גבי האינטרנט (או בכל מקום אחר). זה לא משנה את העובדה שאם היה ניתן להפריך את הטענה שלי, כנראה שהיה צריך יותר משאלות רטוריות דמגוגיות וסטטיסטיקות לא קשורות. |
|
||||
|
||||
הטענה שלי נכונה יותר משלך, כי גם אמא שלי חושבת כמוני. |
|
||||
|
||||
נו באמת, היא יכולה להיות סבתא שלי. |
|
||||
|
||||
המשפט ''אם אתה מסכים שהנורמה היא פסולה עליך כמחוקק לפעול לשנותה'' הוא אבי אבות הטומאה בעיני. יש המון נורמות פסולות, אבל לא הייתי רוצה חוק שיחייב שימוש בדיאודורנט או יאסור על צפיה ביאצפאן. |
|
||||
|
||||
"אבל לא הייתי רוצה חוק שיחייב שימוש בדיאודורנט..." אתה בטח נוהג ברכב פרטי וכבר מזמן לא נסעת בעמידה באוטובוס צפוף ביולי-אוגוסט :-) |
|
||||
|
||||
נכון, אבל בעיקר אני תתרן. |
|
||||
|
||||
אתה אומר שלניחוח הבושם של אשה אין שום השפעה עליך? השפעה בפגישות הראשונות והשפעה מאוחרת הרבה יותר, בזכרונות? קשה לי לתאר את חיי בלי החלק הזה. |
|
||||
|
||||
פטריק זיסקינד, אני מניח? האמת היא שאני לא תתרן באופן מוחלט, "לקוי הרחה" מתאר את המצב טוב יותר. ריחות של אוכל, פרחים או נשים לא מעוררים אצלי תגובה אמוציונלית משמעותית אם כי אני בהחלט מעדיף אותם על צחנת ביבים. |
|
||||
|
||||
לא, אני עוד לא פטריק זיסקינד, בינתיים, למרות שאני עושה קצת נסיונות ספרותיים :-). אבל אולי השימוש שלי במילה "ניחוח", במקום במילה היותר רגילה "ריח", היה בהשפעתו או בהשפעת הסרט ניחוח אשה. חשבתי על זה אתמול לרגע אחרי ששלחתי את התגובה. בלי קשר, יש לי זכרונות אישיים נעימים ומרגשים מניחוחות (או ריחות). |
|
||||
|
||||
טוב, אז *אני* לא הייתי רוצה חוק שיחייב שימוש בדיאודורנט, וחלקים נרחבים מיולי אוגוסט אני מבלה באוטובוסים. אוטובוסים ירושלמים. ______ העלמה עפרונית, רגישה לריחות אבל גם לחירויות הפרט שלה. |
|
||||
|
||||
תש"חיסט! |
|
||||
|
||||
אייל אלמוני! אני חושב שזאת הפעם הראשונה שמישהו נופל בפח הזה כי הוא *לא* השאיר את הדואל שלו. |
|
||||
|
||||
? |
|
||||
|
||||
אני רק גבר. אם האינטואיציה שלי כשלה אני מתנצל, אבל חשבתי שאתה ''האייל האלמוני'' שמגיב כאן בכחול משום שהיה תו נסתר בשורת הדוא''ל. |
|
||||
|
||||
לדעתי יש יותר מ''אייל אלמוני'' אחד כחול כזה. |
|
||||
|
||||
מאז שבחרתי את הניק הזה לפני בערך ארבע שנים לא שיניתי אותו אפילו לא פעם אחת. כולל כדה''ב. |
|
||||
|
||||
אכן, יש פה כשל שוק שנובע מהעובדה הפשוטה שציבור הלא מעשנים, שגם מהווה את הרוב, היה רגיל - וסלחו לי על השפה הצבעונית - שמחרבנים לו על הראש. שוק חופשי וליברליזם זה האידיאל במצב יציב. כשמעוניינים לחולל שינוי, לפעמים יש צורך בדחיפה. עכשיו, אחרי שהנושא עלה למודעות והמעשנים הפסיבים פתאום הבינו את זכויותיהם, פאבים ללא עישון אכן זוכים להצלחה. לי אין מידע מבוסס, אבל בעבר לא הייתי בורר בין הפאבים, וכיום אני יוצא רק לאלו שמכבדים את החוק (שמהווים, אגב, בערך 50% מהפאבים). תקרא לזה, אם תרצה, חינוך לדמוקרטיה. |
|
||||
|
||||
הנושא הזה (התערבות המדינה בחיי הפרט) רץ באייל בהמון דיונים, בשינויים קלים. אני בד"כ מסכים עם גישתו של אביב, אבל מצאתי את עצמי פעמיים בזמן האחרון מסכים עם דווקא עם הגבלות חוקיות. הדיונים האלו עוזרים לי לחדד את דעתי על הנושא בכלל(1). איך המתנגדים לחוק מסבירים את העובדה שחוק דומה עבר או עומד לעבור ברוב המדינות המערביות ובכל המקרים, למרות מחאה מצד המעשנים בחודשים הראשונים, נראה שרוב האנשים מרוצים מהקונצנזוס החדש? לדעתי כך יהיה גם בארץ. (1) פעם אחת בדיון עם סמיילי, בו חשבתי שמגבלות חוקיות על טלמרקטינג הן במקום, גם אם 'הציבור המוטרד' לא פועל אקטיבית להקשות על המטרידים. פעם שניה בנושא העישון בו אני חושב שיש מקום לחוק גם אם 'תנאי השוק' לא הצליחו ליצור אותו (יצירת קונצנזוס חדש). |
|
||||
|
||||
אבל השאלה צריכה להיות לא רק מה היחס בין האנשים שמרוצים מהחוק החדש לבין אלו שלא, אלא גם *כמה* הם מרוצים (או לא מרוצים). אני, אגב, עוד לא משוכנעת מה דעתי על התיקון לחוק העישון למרות שהתוצאה הפרקטית די משמחת אותי. |
|
||||
|
||||
עד כמה שאני יודע - וזה לא הרבה - ''רוב המדינות המערביות'' אינן שונות מישראל במובן זה, ואני חושב כמוך שרוב האנשים יהיו מרוצים מהמצב החדש. אפילו אני מעדיף לנשום אויר נטול עשן במסעדות (בבארים מצידי שינשמו אדי ציאניד), אבל בניגוד לרוב האנשים אני לא חושב שיש הצדקה לחוקק חוק במקום בו יש לציבור דרך קלה לשנות את המצב באמצעות הצבעה ברגליים. בניגוד למספר טלפון חסוי, בחירת הפאב אליו אתה הולך או חברת התעופה בה תטוס אינה סובלת מתופעות לואי לא רצויות. |
|
||||
|
||||
אני מתחיל להתפזר פה על יותר מדי תגובות וכדי למנוע תופעת דורפל/סמיילי (1) מעתה והלאה אני אדבוק בפתיל זה גם לתשובות על פתילים אחרים. כוחות השוק לא עבדו אז צריך לוותר, גם אם אתה מאמין שהנורמה פסולה? עוד דוגמא שבה הלכו נגד כוחות השוק כי התוצאה הסופית היתה ראויה לכך -המלחמה באלימות במגרשי הכדורגל באנגליה (2)(התעייפתי - אפרט רק אם מישהו לא מכיר ויבקש יפה) (1) לא משהו אישי, נא לא להעלב - פשוט אין לי את אורך הרוח שלכם (2) יש לו עוד דוגמא מעולם הכדורגל - אבל היא פחות מתאימה ואני לא רוצה לחשוף עד כמה עולם הדימויים שלי צר (אולי מישהו עדיין לא שם לב) |
|
||||
|
||||
יש כאן דוגמאות קיצוניות (יצפאן)(1), אבל אתה לא חושב שחוק נגד הטרדות מיניות, אלימות, נהיגה פרועה (2) וכד' הם גם מיותרים? (1) הבנתי שזה בדיחה (2) עוד דוגמא טובה - אם לא היה חוק נגד נהיגה פרועה - האם לא היה צריך לחוקק אותו כי אם זה היה חשוב אז אנשים היו נוהגים בזהירות? |
|
||||
|
||||
כמו שאמרתי: תלוי באיזו נורמה מדובר. ללא ספק יש גם חוקים לא מיותרים (אם כי קשה יותר ויותר למצוא אותם ביער הפרא שמסביבם). |
|
||||
|
||||
אז אנחנו מסכימים שיש נורמות פסולות שמולן צריך המחוקק לפעול. אני אישית חושב שעישון במקומות ציבוריים היא נורמה כזאת. אני גם חושב שהחוק הזה אינו פופוליסטי ובמבחן התוצאה הסופית הוא מוצלח. אני לא חושב כך לגבי מרבית 'חוקי הקסדה' האחרים ולאביב - הבנתי שאתה לא אוהב את החוק הזה, אבל לא הבנתי כל כך למה. האם הנורמה של עישון במקומות ציבוריים אינה פסולה או שהמחוקק היה צריך להתעלם ממנה למרות שהיא פסולה? |
|
||||
|
||||
ודאי שיש נורמות פסולות, וודאי שיש גם כאלה שהמחוקק צריך להתערב ("אין כניסה לשחורים" כבר אמרתי? אמרתי). נקודת המחלוקת היא השאלה מתי ההתערבות מוצדקת, וחוק העישון הוא לדעתי דוגמא מצוינת להתערבות בלתי מוצדקת מהסיבה שכבר הצבעתי עליה (בניגוד ל"אין כניסה לשחורים": גם שם היו יכולים לקום תחליפים שמאפשרים את הכניסה וכביכול היה נוצר שיווי משקל מתאים, אבל עצם הסלקציה לפי הקריטריון הזה נותן גושפנקא לשיקולים גזעניים/סקסיסטיים/מלא-את-החסר, והגושפנקא הזאת *היא* התופעה בה המחוקק רוצה להתערב, לא התוצאה המיידית שלה). |
|
||||
|
||||
אנחנו מסכימים על הכל - חוק מאשר על חוק העישון העישון הפסיבי היא תופעה שהמחוקק רצה להתערב לגביה ומבחינה זו החוק עובד. אגב, היום פאב שרוצה שיעשנו בו, יכול להפוך אותו למועדון חברים (1) וראו איזה פלא - רק חלק מהפאבים עושים זאת והשאר מתרגלים למצב החדש(2). כלומר נוצר שיווי משקל חדש, שבו רוב האוכלוסיה מרוצה, למי שרוצה לעשן יש מקומות שמאפשרים לו ובסופו של דבר יש פחות עישון פסיבי. מה רע? (1) כך שהמצב הפסיבי הוא ללא עישון וצריך לעשות פעולה אקטיבית אם רוצים שיעשנו - בניגוד למצב הקודם (2) לפי התגובות שלהם ביום הראשון של החוק *כולם* היו הופכים למועדון חברים. הפסיביות עובדת גם לטובה לפעמים |
|
||||
|
||||
השיטה של ''מועדון חברים'' רלוונטית בעיקר למקומות עם אוכלוסיה קבועה, ואגב, גם לגבי השיטה הזו יש ספקות אם היא מאפשרת להתגבר על החוק. |
|
||||
|
||||
למה אוכלוסיה קבועה? הבנתי שהם נותנים 'כרטיס חבר' בכניסה למועדון ולוקחים אותו ביציאה. הבנתי שזה עובד בינתיים. |
|
||||
|
||||
אלו הטענות ששמעתי בכתבות שהיו על הנושא. לא מכירה באופן אישי את הקונספט. |
|
||||
|
||||
בראבו. בנשימה אחת (אבל לפחות ללא עשן) אתה תומך בחוק וגם מתאר כמה קל לעשות ממנו חוכא ואיטלולה. מה רע? הרע הוא מה שאביב והעפרונית מתארים: הכרסום הזוחל בזכויות הפרט, ההתערבות הגדלה והולכת בחופש האישי, מתן דריסת רגל לשלטון במקומות בהם אין בו צורך1 ואחרון חביב זילות החוק. ____________ 1- תוך פתיחת הדרך לצעד הבא. ככה זה הולך: תחילה חוק קסדות לרוכבי אופנוע, אחריו החלתו על רוכבי אופניים תוך התבססות על החוק הקודם וכך הלאה. אותו תהליך אנחנו רואים עם העישון: דומני שבארה"ב יש כבר קולות שקוראים לאסור עליו גם באויר הפתוח. |
|
||||
|
||||
אני חושב ששיווי המשקל החדש שנוצר עדיף על הקודם <דמיין דוגמא רלוונטית מהעבר> (1). כל מקרה לגופו. דווקא חוק זה פועל בעיני נגד תופעה שהפגיעה בציבור בה היא מהותית (עישון פסיבי) ולכן החוק ראוי. אנחנו מוכנים לקבל חדירה הרבה יותר גבוהה לפרטיות שלנו במקומות שהקונצנזוס כבר שם (גילוי עריות). אני חוזר ומדגיש שריבוי החוקים הפופוליסטיים (סליחה, אביב) הוא מוגזם ומיותר גם בעיני. אני פשוט לא רוצה לשפוך את התינוק עם המים. (1) התעייפתי. חוצמזה אולי ככה אני אצליח גם לעבוד כמה דקות |
|
||||
|
||||
(או ''מה שהאביב והעפרונית מתארים'' או ''מה שאביב ועפרונית מתארים'') |
|
||||
|
||||
אני מתנצל תגובה 88174. |
|
||||
|
||||
כידוע, לפחות אם לא מתחשבים בחוקי הגרביטציה, המדרון החלקלק הוא דו-כיווני. אפשר, באמצעות הטיעונים שלך, לשלול למעשה כל התערבות או הפגנת פטרוניות מצד המדינה כלפי האזרח. אז באמת, מדוע יש צורך לחייב אופנוענים בחבישת קסדות? ומה עם נהגים וחגורות בטיחות? מן הסתם, בשלב מסוים, יווצר איזון בין החובשים והחוגרים לבין המתנגדים לחוק, המתים. שלא לדבר על ההתערבות הגסה בהסכמים בין יחסי עובד ומעביד - שכר מינימום, שעות נוספות ועוד כיו"ב מרעין בישין (למרות שיש מספיק אנשים שמוכנים לעבוד ללא הזכויות הסוציאליות האלו, לרכב על אופנוע בלי קסדה, לנהוג בלי חגורת בטיחות ולשבת בפאב תוך אפוף בערפל סמיך של עשן סיגריות). במקום להסתכל על כל חוק כפתיחת דרך לצעד הבא, יש לבדוק את ההשלכות, התשומות והתשואות של החוק. במקרה הזה, הגנה על זכויותיהם של העובדים, קודם כל (ויש לכך תקדימים) שבניגוד לבליינים, לא יכולים פשוט לצאת לפאב אחר (אם כי אם אתה רוצה ללכת עם השוק החופשי עד הסוף, כמובן תוכל להגיד שהם יכולים למצוא מקום עבודה אחר). הגנה על זכויותיהם ובריאותם של הבליינים, ואפילו שמירה על בריאותם של המעשנים עצמם (שהחלק הלא-בכייני שבהם אפילו מברך על החוק. לנתן זהבי אני לא מתייחס). וכל זה, באיזה מחיר? התערבות מינימלית בחירותו של המעסיק. החוק בסה"כ קובע שיש להפריד בין איזור המעשנים ללא-מעשנים בעזרת מחיצה, כך שלא תהיה סירקולציה של אוויר (וכמו כן שאיזור הלא-מעשנים יהיה פי שלושה בגודלו מאיזור המעשנים). ברוב בתי הקפה והפאבים שאני מכיר יש מרפסת/חצר/שתי קומות, כך שאין בעיה ליצור את ההפרדה הזו. נזק כלכלי כמובן לא יהיה כאן, כי אנשים לא יפסיקו לצאת לפאבים (חיי הלילה באירלנד וסקוטלנד וכו'). בסה"כ, מסר כלשהו שעובר מהמדינה לאזרח - עישון זה רע, החופש מעישון הוא זכות בסיסית של האזרח. עוד כמה שנים כבר לא יהיה צורך בחוק כזה, כי המעשנים יבינו כמה חמורה הפגיעה שלהם בזולתם. |
|
||||
|
||||
אתה פה מאתמול? מדוע יש צורך לחייב אופנוענים בחבישת קסדות? נהגים וחגורות בטיחות? שכר מינימום שעות נוספות זהו פחות או יותר המניפסט של שכ"ג (עם כמה הגזמות- נדמה לי שבעניין שכר מינימום הוא מתלבט). |
|
||||
|
||||
האמת היא שאני מתלבט קצת יותר ממה שאפשר לחשוב ע"ס העמדות שאני מציג באייל בד"כ, אבל המנהג היוסריאני שלי הוא להתייחס לכל ההגבלות כאילו הן מוטלות אישית עלי ולבחון אותן בהתאם. מאחר ואני לא חושב שלח"כ כלשהו מותר להחליט עבורי אם ראשי ראוי להגנה בעזרת קסדה או שמוטב לפצפץ אותו בכדור אקדח כאן ועכשיו, ומאחר ואני לא רואה את הפירצה שמאפשרת לי להחזיק בעמדה הזאת בלי להחיל אותה גם על אידיוטים אחרים1, אני מוצא את עצמי *נאלץ* להיות ליברטריאן במידה רבה, לפחות יחסית לאזרח הממוצע. לא פעם הדעות שאני מציג באייל מנוסחות באופן קיצוני במיוחד כדי למשוך אליהן אש. זה עוזר לי לבדוק אותן. ____________ 1- אחרת כל מיני ליברלים יפי-נפש ששמם מתחרז עם היי-טק גוערים בי, לצערי בצדק, על התנשאות. |
|
||||
|
||||
זאת בדיוק הנקודה - אתה מקדש את העקביות של העמדות שלך, דבר שעל-פניו נשמע חיובי, על חשבון ההשלכות שלהן. זה מאוד מזכיר את הויכוח בין המוסר הקאנטיאני, שהאמין במוסר לשם מוסר (על רגל אחת) לתועלתנות של בנת'הם, שהשתמשה במוסר ככלי להעצמת האושר. אתה מוותר לחלוטין על הפטרוניות, כי באמת, אין אף פרצה בתפיסה הזו שמאפשרת לך להחזיק בעמדה מסוימת אך לקבוע עבור אחרים, אידיוטים או לא, מה טוב בשבילם. בסופו של דבר, גם החירות הכ"כ מקודשת (וגם אני משתייך לענף הליברטארי משהו בפסקטרום הכולל) היא אמצעי ולא מטרה. היא אמצעי להשגת ה"טוב". התפיסה הליברלית יוצאת מתוך נקודת ההנחה שיש באפשרותך לקבוע מה טוב עבורך, אך לא מה טוב עבור זולתך, לכן חיה ותן לחיות - כל אחד יקבע מה טוב עבורו, ובלבד שרק לא יפגע בזולתו. הבעיה היא, שבשלב מסוים, אותו זולת מאבד לחלוטין את היכולת להבדיל בין טוב לרע, שאתה חייב לבחור בין שתי ברירות - להמשיך להיות אובייקטיבי, צודק, ולחיות בחברה מחורבנת, או להחליט שמידה מסוימת של פטרוניות היא הכרחית. אני לא חושב שאני מחדש לך דבר. כבר בשירשור הזה, ומן הסתם גם באינסוף שירשורים ופתילים קודמים, הסכמת שהתערבות מסוימת מצד המדינה היא הכרחית. לכן, כמו שחששת, יצרת כאן תקדים. זה לא אומר שצריך לשלול כל התערבות מעתה כדי למנוע החלקה במדרון, זה רק אומר שצריך לבחון כל מקרה לגופו. במקרה הזה, אתה מגן בגופך על זכות מאוד מפוקפקת - הזכות לעשן במקום ובזמן מסוים, שמהווה אחוז מאוד קטן מהשטח בכדור הארץ. בנגב יש מרחבים אינסופיים, למה לעשן דווקא בפאב? וכל זה, על חשבון ציבור גדול מאוד של בליינים ועובדים שסובלים ונפגעים בריאותית מהמנהג הזה. וזה מבלי להתייחס לעובדה שהמנהג הזה הוא באופן אובייקטיבי שלילי ופוגע במעשנים עצמם, ואם היתה לי אפשרות בלחיצת כפתור להעלים את הסיגריות מהעולם, הייתי עושה זאת מבלי לשאול את עצמי לרגע מה עם זכותם של אותם אנשים לפגוע בעצמם. ומה יהיה אם מחר יחוקקו חוק שאוסר על עישון בחצר האחורית או בסלון? אז מחר אתנגד לחוק הזה. זו לא שאלה הוגנת בהרבה מ"מה תעשה אם מחר יכריחו את כולנו לעשן פאקט ביום?". כן, זה הזמן לצעוק "אירן! אירן!". אני כבר לא מתרגש מזה. |
|
||||
|
||||
''אותו זולת מאבד לחלוטין את היכולת להבדיל בין טוב לרע'' - סליחה, אנחנו לא מדברים על אלה. אנחנו מדברים על האדם הסביר שיכול להחליט אם לפקוד פאב מעושן או להקפיד על פאבים עם אויר נקי, ועל נהג האופנוע הטיפוסי שיכול להחליט איזו רמת סיכון לקחת כשהוא משחק ברולטה הרוסית החביבה עליו (ולשלם ביטוח בהתאם. את הביטוח אני מוכן לכפות עליו מחוסר אלטרנטיבה סבירה, כך שהעמדה שלי אינה קוהרנטית לגמרי למרות הכל). |
|
||||
|
||||
בכל מה שנוגע לעישון - אתה בהחלט משכנע, גם אם אני לא מסכים איתך. אבל כשזה מגיע לאופנועים, עושה רושם שאיבדת פרופורציות לחלוטין - אני לא רוצה להגרר לבסיס המתמטי שגורס שחיי אדם אחד שווים, פחות או יותר, הכל, אבל ראבאק - כמה אנשים ניצלים מטיפשותם בזכות החוק הזה? ומה המחיר שציבור האופנוענים משלם? הבסיס המתמטי שלך מעוות בערך באותה מידה - לא חיי אדם אחד הם ששווים הכל, אלא חירותו של אדם אחד. |
|
||||
|
||||
אני משער שהרבה אנשים ניצלו מטיפשותם בזכות חבישת קסדה, ואני חושב שאותו מספר בערך היה ניצל אם רכיבה על אופנוע ללא קסדה היתה מחייבת רכישת ביטוח יקר במידה ניכרת. |
|
||||
|
||||
ובמה האפשרות השניה היא טובה מהשניה? (אלא אם כן אתה בעל חברת ביטוח. ארכיבאי!) |
|
||||
|
||||
היה צ"ל "במה האפשרות השניה היא טובה מה*ראשונה*", כמובן. |
|
||||
|
||||
היא עדיין משאירה בידי את חופש הבחירה. זה שהרוב המוחלט יבחר להערכתי לקנות את הביטוח הזול לא ימנע ממני לחוש את הרוח מלטפת את שערותי במהירות 250 קמ"ש בירידות של סדום, אם זה מה שמתחשק לי לעשות. הרעיון שח"כ שגל (הרגע למדתי שיש כזה) יודע יותר טוב ממני מה טוב בשבילי ויש לו הסמכות לכפות עלי את דעתו נראה לי מופרך עד כדי כך שקשה לי להסביר למה. ככה. בדומה, רוב הציבור אינו עוסק בצניחה חופשית, אבל אין סיבה למנוע את התענוג ממי שזאת אהבת חייו. |
|
||||
|
||||
האם זו השקפתך גם בנוגע לסמים (וסמים קשים)? |
|
||||
|
||||
זאת שאלה טיפה יותר מסובכת, ואין לי חשק להכנס אליה כרגע כך שאני אבחר בנתיב ההימלטות הבא: אם היה בנמצא סם שהשימוש בו מסוכן אבל הוא אינו ממכר, הייתי מתנגד לחוק שיאסור על צריכתו בידי בגירים. |
|
||||
|
||||
תגיד, וכשאני עובר נתיב בלי לאותת, ופוגע בטעות באופנוע שלא ראיתי (חו"ח), שדווקא שילם את הביטוח המוגדל שלו, וראשו הבלתי מקוסד פוגע בפינת המדרכה והנ"ל הופך לז"ל, אז אתה פוטר אותי מהאשמה בהריגה מכיוון שאם הייתה לו קסדה זה היה נגמר בסתם זעזוע מוח קל? |
|
||||
|
||||
חוששני שלקחת את תגובה 422801 ברצינות יתרה. האמת היא שאני לא השופט ברק (אם כי לגבי לבני הדעות חלוקות). מוסרית האשמה מתחלקת בינך לבין האידיוט המנוח, בדומה לחלוקת האשמה היום כשאתה אשם בתאונה בה נהרג מישהו שלא חגר את חגורת הבטיחות. לעניין זה החוק אינו משנה כלל. |
|
||||
|
||||
מה באמת קורה לחלוקת האשמה כשאני אשם בתאונה והצד השני לא חגור? יש עורכות דין לעתיד בתקופת בחינות באתר? |
|
||||
|
||||
האחריות הפלילית בתאונות דרכים היא מוחלטת בלי קשר לשאלת האשם של הנהג או הנוסעים האחרים ברכב. שאלת האחריות הנזיקית בד"כ לא רלוונטית כי ממילא הביטוח (או קרנית) הוא שמשלם. יכול להיות שחברת הביטוח תוכל לטעון לאשם תורם, אבל לאור הגישה הפרו-נזיקית של הפקודה לפיצויים בתאונות דרכים (שהיא זו שחלה על תאונות דרכים, ולא הדין הנזיקי הרגיל), אני בספק* עד כמה ביהמ"ש יקבל את הטענה הזו. *בכמה סייגים - נזיקין למדתי לפני שנתיים, דיני ביטוח ו/או פיצויים בתאונות לא למדתי מעולם, ובאופן כללי משפט פרטי זה לא הצד החזק שלי. |
|
||||
|
||||
ז"א שבמקרה ההיפו' מקודם עם האופנוען חברת הביטוח שלי הייתה משלמת ולא של האופנוען? או במילים אחרות, תחת ההצעה של שכ"ג *אני* צריך לעשות ביטוח מוגדל, לא הבחור שרוכב בלי קסדה. (או שסתם תעלה הפרמייה של ביטוח החובה באופן כללי) |
|
||||
|
||||
סליחה, התבלבלתי. התשובה שנתתי נכונה להולכי רגל. לגבי כלי רכב אחרים (ואופנועים בגדר זה) אני לא יודעת. בטח חברת הביטוח שלך תעלה טענה של אשם תורם. |
|
||||
|
||||
הרעיון הוא שהעלות תיפול על זה שלוקח את הסיכון, ואם צריך לשנות את החקיקה בשביל זה, הרי לך שינוי חקיקה שאני תומך בו. |
|
||||
|
||||
רעיון שחבר שלי העלה - חיוב מעשנים בביטוח בריאות גבוה יותר, כך שכל מעשן ישלם את העלות הממוצעת של מעשן לשירותי הבריאות של המדינה, וכל לא מעשן ישלם את העלות הממוצעת של לא מעשן לשירותי הבריאות של המדינה. ניתן להפריד, אם תרצה, את המעשנים למס' מחלקות - מעשנים קלים, מעשנים בינוניים, מעשנים כבדים וכו'. גם כאן, הרעיון הוא שהעלות תיפול על זה שלוקח את הסיכון, ולא על זולתו. מה דעתך? |
|
||||
|
||||
הדרך המעשית היחידה לעשות זאת זה להעלות את המס על הסיגריות, שיועבר ישירות לביטוחי הבריאות - כך גם תתבצע החלוקה לפי רמת העישון. אחרת איך אפשר לעשות זאת - על פי הצהרת המבוטח? |
|
||||
|
||||
ניתן לדעת בקירוב טוב את הרגלי העישון של אדם ע''פ גוון ריאותיו (מידת השחרתן, במילים אחרות). כל פעם שאדם ניגש לקבלת טיפול רפואי יקר שממומן על ידי המדינה, ישלח לתצלום רנטגן של ריאותיו. השאלה היא האם ניתן לנצח את הבדיקה הזו, למשל על ידי התנזרות מסיגריות לשבועיים. אין לי תשובות. |
|
||||
|
||||
מזכיר לי את הקטע של כריס רוק, בו הוא מציע כפתרון לירי ברחובות, להעלות את מחירי הכדורים ל- 3,000 דולר לכדור: א. לא יפגעו יותר אזרחים תמימים שבמקרה היו בזירת הפשע ב. אם ירו במישהו, הוא כנראה עשה משהו שזה יגיע לו |
|
||||
|
||||
ניקוי הריאות לוקח כשנתיים (אצל אנשים צעירים). |
|
||||
|
||||
אני מכיר מעשן, שבנוסף לתזונה הלקויה שלו גם מסרב לעסוק בכל סוג של ספורט. בבדיקות המאמץ האחרונות הכריז הרופא שרואים שהוא מקפיד על תזונה וכושר (וכמובן שאינו מעשן). אני מניח שניתן לגלות את ''חטאו'' בבדיקה מעמיקה יותר, אבל על פני השטח הדבר לא ניכר בכולם. |
|
||||
|
||||
1. בן כמה הוא? 2. לכל גאוסיאן יש זנב (או שניים). אגב, לידיעת המעשנים: אתם צריכים להרבות באכילת ירקות אפילו יותר מסתם אדם מן הישוב. |
|
||||
|
||||
לא יודעת לגבי מאמץ - אני התכוונתי למצב הריאות כפי שהוא נראה בשיקוף. המעבר מ''מפוחם'' ל''נקי יחסית'' אורך כשנתיים, כך לפחות סיפרה לי פעם פרח רפואה צעירה. |
|
||||
|
||||
נו ומה הבעיה בפתרון זה? ___ פרט לאלרגיה שנגרמת לכמה שו"חיסטים מעצם הבטוי "מס". |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מה לחוק הנ"ל ולמסוי על סיגריות (או אפילו על אלכוהול)? |
|
||||
|
||||
חשבתי שאתה מדבר על הרעיון שכדור אקדח יעלה 3000 דולר. מישהו רוצה שהילבילי ייצר לעצמו את התחמושת? |
|
||||
|
||||
לפחות בחלק ממדינות ארה''ב זה חוקי כיום לייצר תחמושת לבד, יצא לי לראות בטלווזיה אחד שגם עושה את זה בפועל, מדובר בציוד לא מסובך במיוחד עם תוצאות מרשימות. |
|
||||
|
||||
אם כך העלאת מחיר התחמושת תביא לשגשוגם של העוסקים הזעירים. תקופת היובש כבר אמרתי? |
|
||||
|
||||
נכון שבתקופת היובש העלאת מחיר המשקאות הביא לשגשוגם של העוסקים הזעירים. נכון גם שבתקופת היובש אנשים נשמו אויר ושתו מים. אבל מה שגרם להעלאת מחיר המשקאות בתקופת היובש, להבדיל ממחיר התחמושת היה עובדת היותם אי חוקיים. התחמושת, כמו גם הסיגריות (בינתיים), חוקית למהדרין. |
|
||||
|
||||
הנקודה שלי היא שהעלאה גדולה של המחיר לא תשיג את המטרה המקווה כי יימצאו דרכים אלטרנטיביות, זולות יחסית, להשיג תחמושת. עד כמה שזה יישמע מפתיע, אני מודע לכך שיש הבדל בין העלאת המחיר לבין הוצאה מחוץ לחוק, אלא שההבדל הזה אינו משפיע מהותית על הטענה שלי. |
|
||||
|
||||
לא בהכרח, תחילת האיסור על שיווק מריחואנה היה בהטלת מיסים לא הגיוניים. |
|
||||
|
||||
כדאי שתוסיף חיוך או משהו לטובת איילים תמימי דרך שלא מכירים את חוש ההומור האלמוני. |
|
||||
|
||||
כי מי אמר שמשרד הבריאות ישתמש במסים על סיגריות רק כדי לטפל במעשנים? ואיך יודעים אם בעיות הבריאות של המעשן נגרמו דווקא כתוצאה מהסיגריות? |
|
||||
|
||||
הדיון הזה כבר התנהל כמה פעמים, למשל ב דיון 361 דוקא צרכני הסיגריות משלמים עבור התחביב שלהם דרך מיסוי הרעל החום, וגם פרמיית ביטוח החיים שלהם גבוהה יותר. משום מה צרכני שומן רווי מן החי פטורים ממס דומה. מה דעתך על כך שבעלי כולסטרול גבוה שאינם פועלים כדי להורידו באמצעות תרופות או פעילות גופנית ישלמו ביטוח בריאות יקר יותר? ובעלי לחץ דם גבוה? סוכרתיים? בעלי משקל עודף? __________ אגב, בניגוד לרושם שעלול להיווצר, אינני מעשן (אם כי בן משפחה שסמוך על שולחני דוקא כן). |
|
||||
|
||||
שוב, אתה מתעלם לחלוטין מעיקרון המידתיות. המטרה היא לא לקיים דמי ביטוח בריאות דפרנציאלים, כך שבריאים לא יצטרכו לממן חולים וחלשים. ההיפך הוא הנכון - בהרבה מאוד נסיבות ראוי שאנשים חלשים, חולים ומסכנים יחיו על חשבוני ועל חשבונך. אבל יש הבדל מאוד גדול בין סוכרתי שאולי איפשהו בגיל 15 הרגלי התזונה שלו היוו קטליזטור להתפרצות המחלה (אני לא כ"כ מבין בזה), לבין מעשן שבמודע הופך את עצמו, בהסתברות לא נמוכה, לנטל על החברה. שאר הדוגמאות שהצעת הן מהתחום האפור. אבל שוב, השאלה "איפה עובר הגבול?" שהיא כ"כ פופולארית, לא שוללת את הזכות שלי כן להעביר את הגבול, לפחות במקום שזה שחור ולא אפור. קודם כל תסכים איתי שמצב בו פרמיית הביטוח היא זהה וגלובלית עבור כולם, כולל אלו שבוחרים במודע לפגוע בבריאותם, הוא לא הוגן. אח"כ נפשפש ונקים ועדות ומומחים ונקבע מי כן ומי לא. אכלני שומן רווי מן החי? אולי. סכרתיים? לא. מעשנים? בוודאי שכן! באופן כללי, קשה לי עם הנטייה האלרמיסטית שלך לראות כל הצעה כחלק ממגמה, בד"כ שטנית. |
|
||||
|
||||
אגב, אני חושב שברוחה ההצעה שלי (לפרמיות ביטוח שונות, לא להטלת מס) היא מאוד קפיטליסטית ברוחה. אני רואה דמיון גדול בין מעשן שבממוצע עולה לשירותי הבריאות של המדינה יותר, אך לא משלם יותר מהלא מעשן הממוצע (כך שלמעשה הוא חי על חשבונו) לבין מובטל שבוחר לא לעבוד ולחיות על הקיצבאות, כך שלמעשה גם הוא חי על חשבון העובדים. אני לא טוען שכל מה שקפיטליסטי חייב להיתמך על ידך, אבל אני מופתע. |
|
||||
|
||||
אנ לא מזהה אצלי את הנטיה האלרמיסטית שמקשה עליך, אבל אולי קל יותר להבחין בה מבחוץ. ככל שאני יכול לשפוט, הצבעתי על הבעייתיות בהצעה להפוך את מס הבריאות למשהו שתלוי בהתנהגות המבוטח בלי שהבעתי את דעתי בנושא. אם השאלה היא באמת כללית לגבי כל מי שפוגע בבריאותו למרות קיומה של אלטרנטיבה סבירה, אפשר לדון בה, רק שזה לא נראה לי נכון להצמיד אותה דוקא לדיון על חוק העישון בפאבים. ואגב, התכוונתי לבעלי סוכרת מבוגרים שאינם מקפידים לאזן את רמות הסוכר שלהם, ומבחינות רבות הם מכורים לאורח חיים (תזונה, פעילות) שהתקבע אצלם פחות-או-יותר בתקופה שאחדים מידידיהם התחילו לעשן. |
|
||||
|
||||
גם הדיון על חוק העישון בפאבים הוצמד לדיון על חוק הטוקבקים. ואני חשבתי שזה כל היופי באייל הקורא, שאם נרצה, הדיון יסוב לשאלת "מי היורש של מייקל ג'ורדן?". אני חושב שהקישור סביר, במיוחד לאור העובדה שהדרך היחידה באייל לפתוח דיון חדש היא לכתוב מאמר, וזה, כידוע, מחיר גבוה מדי. האם יש לך בעיה עקרונית עם ההצעה להפוך את מס הבריאות למשהו שתלוי בהתנהגות המבוטח? זה נשמע לי כמו הדבר הצודק והיעיל ביותר שהעלו בפני בתקופה האחרונה. בנוגע לשאר הדוגמאות - הכל עניין של פרקטיקה. אם יש דמיון בין אחוז המעשנים לאחוז האוכלים לא בריא, ואם יש דמיון בין נזקי העישון לנזקי האוכל הלא-בריא, ואם יש דמיון בין חיוניות העישון לחיוניות האוכל הלא-בריא לאדם, ואם יש דמיון בין הקלות בה ניתן (כך סיפרו לי לפחות) לאבחן מעשן ולאבחן אדם שאוכל לא-בריא, ואם ניתן באותה הקלות לא-לעשן (ולא מעניינת אותי ההתמכרות) ולאכול בריא, ובעיקר - אם העלות של אדם שאוכל לא בריא דומה לעלות של מעשן, מנקודת המבט של שירותי הבריאות של המדינה - אזי אני תומך גם בהשתת עלות על אכילה לא בריאה. אין יותר קפיטליסטי וליברלי מזה - המדינה לא אומרת לי מה לאכול או מה לעשן, אבל היא כן פותרת אותי מהחובה לממן אחרים - מעשנים וחובבי שומן רווי מן החי שלא מזיזים את התחת שלהם. אני לא צריך לשלם על טיפשותם של אנשים, גם אם כמה מאבותי הטובים ביותר (לפחות אחד מהם) הם בעצמם אנשים שלא דואגים מספיק לבריאותם. |
|
||||
|
||||
אתה לא קורא אותי נכון. אני ממש לא מתנגד שתדבר על אנרגיה סולארית בדיון על שייקספיר, בסה"כ הסברתי לך למה התגובה ה"אלרמיסטית" שלי אולי היתה פחות אלרמיסטית מכפי שהיא נתפסה אצלך. אבל הנה אלרמיזם אמיתי: אשר להצעה הכללית, היא נושאת עימה לא מעט בעיות של צנעת הפרט, למרות הכסות הקפיטליסטית-ליברלית שלה. באמת הגיוני שכל אחד ישלם עבור העומס הכלכלי שמנהגיו הנלוזים מטילים על הציבור, אבל ממש לא הייתי רוצה שמשרד האוצר יידע כמה אחוזי שומן אני אוהב בגבינה שלי. |
|
||||
|
||||
הוא לא צריך לדעת את זה. מספיק שיוטל על הגבינה הצהובה מס1 בשיעור אחוזי השומן שבה. ___ ולאלרגיים למילה "מס": אגרת שומן. |
|
||||
|
||||
זה לא ממש כך. גבנ"צ עלולה להיות רעל קטלני לחלק מהאנשים ומזון לא רע בכלל לחלק אחר (תלוי בגנטיקה, בשאר מרכיבי התזונה, בפעילות הגופנית ובטח בעוד גורמים). מה הטעם לקנוס אדם רזה עם כולסטרול ושומני דם נמוכים על צריכת שומן? |
|
||||
|
||||
זה לא הוגן. קודם כל, כשמדובר בעישון, הנזקים הבריאותיים ידועים ומידיים ויש אזהרה גדולה שזה גורם למוות ומוות בטרם עת ומוות לעובר וכו' (יש בדיחה לא רעה על זה). מספיק שאנשים ידעו שסיגריות זה רע. תזונה זה מורכב יותר ושונה. גוש שומן (100% שומן) יכול להיות חלק מאורח חיים בריא. אפשר להשתמש בגבינה בשביל עוגה שיחס הגבינה בה למוצרים אחרים הוא אפסי. חוץ מזה, מי ייקח את כספי המיסוי האלה ומי יבטיח שהוא ישתמש בהן למען נפגעי הגבינה? זה אפילו עוד יותר חמקמק מהעישון. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
זה כבר המס על קניית תמ''ל. |
|
||||
|
||||
אני אגיד משהו שאין שום סיכוי שלא יסקלו אותי לאחר-מכן, ויותר מזה - הסקילה תהיה מוצדקת לחלוטין. אבל לדעתי בימינו צנעת הפרט היא קצת אובר-רייטד. מה עם מצלמות המהירות בכבישים, הן לא מזכירות לך קצת את הטלסקרין של אורוול? אני התנגדתי לחוק "האח הגדול", מפני שבאמת אסור שיהיה בידי המשטרה את הכח להאזין, ליירט ולקלוט כל מסר דיגיטלי שיוצא מהמחשב/פלאפון שלך וכו'. קל לראות איך יש כאן פתח לריגול עסקי או למעקב של אישה קנאית שמכירה איזה שוטר אחרי בעלה. במקרה הזה, אני חושב שאתה קצת רגיש מדי לפרטיות שלך, שהפגיעה בה לטעמי קטנה מהרווח, הן ביעילות הכלכלית והן בצדק, שיהיה למדינה ולאזרחיה. |
|
||||
|
||||
כמו שאמרת קודם, יש כאן שאלה של מידתיות. החרות שלי לנסוע במהירות שמסכנת את הציבור היא משהו שאני מוכן לקבל עליו הגבלות, שכן הן רעות פחות ממימוש החרות הזאת. החרות שלי לצרוך קילו במבה ביום בלי לתת על זה הסברים לפקיד השומה נראית לי יקרה למדי. עד כדי כך היא יקרה לי שאני מוכן לשלם את העלות שלה דרך סבסוד מנהגים נלוזים של אחרים. |
|
||||
|
||||
כמדומני ההנחה הכלכלית כבר הותקפה מספר פעמים באייל. יכול להיות שחישוב מפורט יביא לכך שהמדינה צריכה למעשה לשלם לכל מעשן, שכן במקום לגסוס לאורך עשורים בהם הוא שותה את הפנסיה הממשלתית שלו וצורך שירותי בריאות יקרים, התקף לב חצי שנה אחרי היציאה לגימלאות ונגמר הסיפור. במיוחד לאור הדירוג הנמוך של מעשנים בקרב מקבלי התרומות, בעיות לב/עורקים או סרטן ריאה הם דרך יעילה בשביל המדינה להיפטר מאוכלוסיה מעבר לשיא הפרודוקטיבי שלה. זאת מעבר למיסים הגבוהים על סיגריות ולפרמיה בביטוחים מסויימים. |
|
||||
|
||||
קראתי באיזה ספר (לא זוכר אם זה היה ''הכלכלן הסמוי'' או ''כלכלה עירומה'') איזו טענה על כך שבאמת המעשנים עושים טובה למדינה בכך שהם מתים בטרם עת. בערך כמו שנהגים פרועים עושים לה טובה על ידי הגדלת ההסתברות להורדתם מהכביש באמצעות מוות. אולי כלכלית זה נכון, אבל באופן כללי אני מעדיף שמעשנים יאריכו חיים (כידוע, כמה מחברי הטובים ביותר), לכן זה עדין נראה לי צודק להשית עלות נוספת על עישון, בהנחה שאכן יש לכך תועלת (אני לא בטוח, כבר עכשיו עישון עלול להיות עסק יקר), על מנת לעודד גמילה. |
|
||||
|
||||
הנהג, בניגוד למעשן, לא מת בעיתוי אופטימלי למדינה (להפך) ותוך סכנה לחיים ורכוש של אחרים, לאור הגיל הצעיר יחסית של הנהגים הפרועים (בממוצע, בגלל הגיל/בעיות הורמונליות והעובדה שסלקציה טבעית טרם פעלה עליהם מספיק זמן כדי להוריד אותם מהכביש) מאוד לא סביר בעיניי שנהג פרוע מהווה תועלת למדינה. לגבי עישון, הרצון שלך שמעשנים יאריכו חיים הוא שוב דוגמה לחוק קסדה. אם ויתרת על הטיעון הכלכלי, אתה לא יכול לדרוש מאדם לחיות כי זה נוח לך, אתה צריך לכבד את הרצון שלו או לוותר על חופש הפרט. בהקצנה, אני עלול לדרוש למנוע שיווק בשר, משום שהתקפי לב, שאכילת בשר תורמת להם, מורידה את כמות המתדיינים באייל. |
|
||||
|
||||
חישובים שונים ניתן למצוא בפתיל שמתחיל בתגובה 239679 |
|
||||
|
||||
ח"נ בשם הסתדרות האיילים האלמוניים אני דורש שתגובה זו תימחק לאלתר. לא יתכן שחברי הנהלה בכירים יגנבו את פרנסתם של איילים עמלים; מכוח ההסכמים באתר וחוק ההסדרים במשק קישור ללא בקשה מפורשת יכול להעשות אך ורק ע"י האייל המקשר. הרצחת וגם ירשת ?! גם להגיד דברי טעם וגם להפנות אליהם כל פעם שהדיון מגיע לאותה נקודה ? לא ניתן לקפח כך פרנסתם של איילים שכל הכשרתם בחיפוש הפתיל הרלוונטי (או התגובה בשירשור על טרחנים כפייתים). במידה ודרישותינו לא תענה, נאלץ לפתוח בשביתה, עד לחדילה מלאה מתגובות אלמוניות באייל. |
|
||||
|
||||
לא יודע לגבי השכ''ג, אבל אני לא מקבל את הרעיון שאם יריתי בכדי להרוג והחטאתי, אשמתי פחותה מאשר לו פגעתי. על פי השקפתי זו, ממילא מותו של רוכב האופנוע או השרדותו בזכותה של גולגותו העבה מן הרגיל לא רלוונטיות למידת אשמתי בנהיגה שלא כשורה. |
|
||||
|
||||
כידוע המצב החוקי היום שונה (לעצם העניין אני חושב כמוך, וזה שתאונה ללא נפגעים אינה נחקרת כלל ע''י המשטרה הוא אחת הדוגמאות הקלאסיות ל''ליקוי מאורות'', ''הכתובת שעל הקיר'', ''עצימת עיניים'' ושאר תופינים, וראה הפרק הראשון בדו''ח השכ''ג על המלחמה בתאונות הדרכים בלבנון וקריסתן של קרנות הפנסיה, התשכ''ג). |
|
||||
|
||||
"הרעיון שח"כ שגל (הרגע למדתי שיש כזה)" - אני יודע שקוסמים בד"כ לא חושפים את הטריקים מאחורי הקסמים שלהם, אבל אולי תספר לנו הפעם - נכנסת לאתר של הכנסת וחיפשת את האחד עם השם הכי מצחיק? |
|
||||
|
||||
תגובה 470768 |
|
||||
|
||||
לגעור עאלק. תפסיק להשתמש במילים של שבת יא חתיכת אינטלקטואל דמי קולו. |
|
||||
|
||||
בניו המפשיר אין חובה לחגור חגורות, לחבוש קסדות או לקנות ביטוח חובה, למרות כל אילו ההמונים טרם פתחו במסע התאבדות המוני. בגרמניה אין שכר מינימום, למרות זאת (בין היתר בגלל איגודים חזקים) השכר שם נחשב לגבוה מאוד, גם ביחס לאיחוד http://www.nrg.co.il/online/16/ART1/669/528.html באמסטרדם יציעו לך ברחוב כמעט כל סם שתעלה על דעתך, תוך התעלמות מוחלטת של המשטרה (כאן אין קישור, תאלץ לסמוך על מילתי), חשיש וסמי הזיות נמכרים באופן חוקי ומכורים מקבלים הרואין מהמדינה יחסית בקלות, אבל יש שם שיעורי שימוש קבוע (להבדיל משימוש מזדמן) נמוכים ושיעור מוות אפסי בקרב נרקומנים (בזכות המדיניות הזו).http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%9B%D7%A8_%D7%... אז כן, אפשר בהחלט לשלול חלק ניכר מהפטרוניות של המדינה בלי להרוס את התשתית עליה בנויה הציוויליזציה. |
|
||||
|
||||
כמה נהגי אופנוע פר ק"מ כביש סלול מתים מתאונות דרכים בניו המפשיר כל שנה לעומת מסצ'וסטס וורמונט השכנות (שמחייבות חבישת קסדנ)? השכר הממוצע הוא לא מדד טוב, מה השכר המינימלי אותו מקבל עובד גרמני במשרה מלאה? מה אחוז המשתמשים בסמים קלים וכבדים באמסטרדם, ומה האחוזים המקבילים בבריסל ובקלן? |
|
||||
|
||||
כדי להבהיר: לצרכי הדיון הזה אני מוכן לקבל כנתון שקסדה חוסכת חיי אופנוענים. דומני שלאחרונה אפילו הבאתי קישורית למחקר שזאת המסקנה שלו כדוגמא למחקר שמראה את המובן מאליו. |
|
||||
|
||||
1. "למרות כל אילו ההמונים טרם פתחו במסע התאבדות המוני". המשפט הדמגוגי הזה מגלם את הכשל בגישה שלך. לשיטתך, רק אם יפתחו במסע התאבדות המוני, אהיה צודק. בוודאי שזה לא יקרה, אבל מאוד לא סביר שמספר ההרוגים שם כתוצאה מאי-חבישת קסדה או אי-חגורת חגורה אינו גבוה מבמקומות אחרים (זה כמובן אם מבודדים ממשתנים אחרים כמו תשתיות, אכיפה, תרבות נהיגה וכו'). 2. השאלה היא, כפי שהועלה כאן, לא מה השכר הממוצע (שהוא כ"כ לא רלוונטי שאני לא יודע מאיפה דגת אותו). ברור שככל שהמדינה תהיה קפיטליסטית יותר (שוב, אם מתעלמים ממשתנים אחרים) השכר הממוצע יהיה גבוה יותר. זו אחת הסיבות שאני נוטה לקפיטליזם - השאלה היא איך נראות שם השכבות החלשות, מה השכר הנמוך ביותר במשק וכמה אנשים משתכרים בגובה הזה? 3. בנוגע לאמסטרדם, אני מאמין לך. הייתי שם, ועצרו אותי ברחוב הראשי לא פעם על מנת להציע לי קצת קוקאין, אקסטזי והירואין. זה לא מפני שתעשיית הסמים הקשים משגשגת, אלא מפני שהיא פושטת רגל והסוחרים משוועים ללקוחות. כל זה, כמובן, בזכות הלגליזציה של הסמים הקלים שאני תומך גדול שלה. לא ברור לי מה אתה מנסה להוכיח, הרי אני, כפי שהעדתי על עצמי, נוטה לקפיטליזם. לא מפחידים אותי עם לגליזציה, הפרטה ודרגולציה כשם שלא מפחידים זונה עם זין. |
|
||||
|
||||
עמרי, נכון שאתה יודע ש"למרות כל אילו ההמונים טרם פתחו במסע התאבדות המוני" - זהו *ביטוי*, ביטוי שנועד להעביר מסר מסויים ושאין להסיק ממנו מסקנות אופרטיביות? גם כשאומרים, להבדיל, "האיטלקים, יש להם לב של זהב" - לא מתכוונים שלאיטלקים יש *באמת* לב עשוי מזהב, מתכוונים רק שהם טובים ונדיבים ומגישים לאורחים במסעדות שלהם הרבה-הרבה פסטה :-) . |
|
||||
|
||||
לא יודע, תמיד הסתדרתי טוב יותר עם מספרים מאשר עם רגשות, הבעות פנים ומטבעות לשון. באופן כללי חברת אנשים בכלל ונשים בפרט מלחיצה אותי. |
|
||||
|
||||
ולמרות שהאוכל עצמו היה טוב, בכל מה שנוגע לליבם של האיטלקים, החוויות שלי משם היו שליליות למדי. |
|
||||
|
||||
צ'מע קטע. סקוטלנד (שנוהגים להשתמש בה כדוגמה חיובית ל-Smoking Ban) היא אות ומופת לטירוף המערכות מסביב לעולם בנושא העישון. החוק שם כה גורף (אף יותר מאנגליה) עד כדי הגעה למצב המשעשע הבא: שחקני תאטרון לא יכולים לעשן על הבמה, גם אם זה חלק בלתי נפרד מהמחזה. באנגליה דגדג להם הליברליזם ויש התר באחד מסעיפי החוק המאפשר בכל זאת לשחקן לעשן על הבמה, אבל רק בתנאי שהעישון הכרחי לאינטגרטיביות האומנותית של המחזה. אגב, החוק בסקוטלנד אוסר גם על הצגה של *דמויות בטלויזיה* בפעולת העישון במקומות ציבוריים. אבל למה אני שלילי? לדעתי זה סוג של עלית מדרגה אומנותית. שברנו את הקיר הרביעי. השחקנים, הקהל והחוק משתתפים ביחד בתיאטרון אבסורד. |
|
||||
|
||||
כשאתה מגיע לסקוטלנד מקדם אותך השלט "we are proud to be smoke free" הם הכריזו מלחמה על העישון ומשיגים תוצאות(1). השאלה האם העישון הוא משהו שמצדיק מלחמה של המדינה נגדו פתוחה (כמו גם סמים, הטרדה מינית, תאונות דרכים וכד'), אבל אם אתה מניח שהדבר ראוי(2) , האבסורד לא כל כך גדול (1) למעשה, הפער בין סמים קלים לעישון הולך ומצטמצם בעולם. בסופו של דבר אני לא בטוח שחוץ מסיבות כלכליות יש הבדל משמעותי בין גראס לסיגריה מבחינת הנזק הנגרם למעשן - שלא לדבר על המעשן הפסיבי (2) כמוני |
|
||||
|
||||
מ''הפער בין סמים קלים לעישון הולך ומצטמצם בעולם'' אפשר היה להסיק באותה מידה שהתוצאה אמורה להיות לגליזציה. |
|
||||
|
||||
אני מניח שהסקוטים סבורים שגם רצח הוא משהו שמצדיק מלחמה של המדינה נגדו. יחד עם זאת אני מניח1 שהחוק בסקוטלנד אינו אוסר להציג בטלויזיה סרטים הכוללים סצנות של רצח. ___ 1 אני לא באמת מכיר את החוק הסקוטי. |
|
||||
|
||||
מה שכתבתם כאן על סקוטלנד הוא אכן ביטוי לטירוף מערכות. לצערי, תופעה מאוד נפוצה היא שכשהמדינה נלחמת מלחמה צודקת בתופעה שלילית, היא עושה את זה בדרך פופוליסטית ומטומטמת. זה קורה עם המשתמטים, וזה בהחלט עלול לקרות עם המעשנים. זה לא חייב להיות ככה. |
|
||||
|
||||
אם כך לפאב השכונתי נקרא ''תיאטרון האימפרוביזציה ע''ש וילי'' ונעלה בו כל ערב את ההצגה ''עישון''. כיאה למורשת אבינו הרוחני השחקנים יהיו המבקרים בפאב (סליחה, בתיאטרון), וכל האולם במה. |
|
||||
|
||||
אין דבר מפחיד יותר מאשר להיתקל בשטות שכתבת כשהיא קורמת עור וגידים: (מה יהיה הדבר הבא? אימוץ רפורמת הרשכ"ג ע"י נטורי קרתא?) |
|
||||
|
||||
' חחח (אבל למה *שטות*? סתם רעיון חיובי לעקוף חוק. כמו תיכנון מס) |
|
||||
|
||||
הם בטח גם מצנזרים קטעי עישון בסרטים אלא אם כן המעשן הוא נבל עלוב נפש שמת בייסורים נוראים. |
|
||||
|
||||
מה שמאיר באור קצת משעשעש את הטענות ל-"Politicly Correctness" של ציבור המעשנים שלא רוצה שיסווגו אותו בצורה פוגענית. ה-PC בארה"ב (ובצורה מזדחלת בשאר העולם) הוא כבר מזמן בצד של הציבור הלא מעשן. עישון זה ההיפך מ-PC (וזה לא חדש. זה נכון עוד מתקופתו של דניס לירי וההופעה שלו "No Cure For Cancer"). יש כמובן טיעונים ש-PC מידתי זה טוב, אבל זה כבר עניין אחר. בדיון זה המושג עלה כסוג של גנאי. |
|
||||
|
||||
נו, ודאי שה-PC הוא נגד עישון. אם כי סביר שהמונח הנכון למעשנים במסגרת שפה זו יהיה "מאותגרי חמצן" או משהו... |
|
||||
|
||||
אף אחד לא קרא למעשנים PC, קראו לך PC. |
|
||||
|
||||
לא לי קראו כך, אלא לאיש הקש שחושב כך: משפט מס' 1: "לא יתכנו הבדלים ממוצעים בין אוכלוסיות שונות (בין אם השוני הוא תרבותי, לאומי, עדתי, דתי, מגדרי, גזעי, גיאוגרפי, גילאי או כל מאפיין אחר של אוכלוסיה, לרבות הרגלי גלישה באינטרנט, העדפת אמבטיה על פני מקלחת ועישון)". משפט מס' 2: "מי שטוען אחרת, הוא גזען". |
|
||||
|
||||
או כמו שדמות שחביבה עלי אומרת: "You keep using that word. I do not think it means what you think it means"
|
|
||||
|
||||
עישון פאסיבי מסוכן יותר מתאונות דרכים |
|
||||
|
||||
אם כך אני ממליץ להמנע ממנו. (אגב הסרטון, לא ידעתי ש CO מסרטן. גם לגבי ניקוטין זה חדש לי) |
|
||||
|
||||
גם אני ממליץ להמנע ממנו, אבל חוסר הדיוק הסדרתי בנושא הזה מצחיק אותי. עמוס שוב שואל על עישון פסיבי ועל המספר המקובל, 1500, והרופא מדבר במשפט הראשון על "הערכה", ואחר כך, כמו כולם, משמיט את ה"הערכה" וממשיך לדבר כאילו ה-1500 הוא עובדה מוכחת. הדברים האלו חוזרים על עצמם שוב ושוב ואחר כך האיש ברחוב בטוח שמדובר בעובדות, ומסתבר שגם האיילים האינטליגנטים והמקפידים שוכחים את ההבדל בין הערכות לעובדות. לפני 10-8 שנים, כשרפול היה תקופה מסויימת שר לאיכות הסביבה, הוא מינה את חברת מפלגתו נחמה רונן למנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה. למרות שזה היה משרד לא חשוב עם תקציב מצחיק, היא ניגשה אל העניין בהמון רצינות ומרץ. היא המציאה איזה סיסמה, משהו כמו "מי שלא זורק לפח הוא זבל", וכשהיתה על זה ביקורת ציבורית היא התעקשה והסבירה שבאמת מי שלא זורק לפח הוא זבל. היא החליטה גם להילחם בעניין העישון הפסיבי, שאז היה נושא חדש ועדיין לא קראו לו עישון פסיבי, והתראיינה ברדיו ואמרה למראיין בנימה תוקפנית "אתה יודע שכל שנה 1000 אנשים מתים בארץ רק מנזקים שנגרמו משאיפת עשן, מבלי שהם עצמם מעשנים?". אחרי כמה ימים מישהו כנראה אמר לה ש-1500 זה מספר יותר גדול מ-1000, ומה שיותר גדול יותר טוב, אז היא התראיינה שוב ואמרה 1500, ומאז המספר הזה נשאר והפך לסיסמה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
צודק. (באמת הרגשתי ש''מי שלא זורק'', זה מסורבל מדי לגבי סיסמה שאמורה להיקלט מהר) |
|
||||
|
||||
ראשית, הסיסמא היתה "זבל מי שמלכלך". שנית, ההערכה מבוססת לא על ההצהרה של הגב' רונן אלא על מחקרים שמראים עליה של 25% בסיכוי ללקות במחלת לב למעשנים פסיביים (יש בטח גם מחקרים לגבי סרטן, אבל הנושא הזה לא מצדיק שאבלבל את מוח של הדוד). דומני שזאת הערכה פסימית שמדברת על *עישון פסיבי כרוני* כלומר על בני ביתם של מעשנים (וניחוש שלי: בארצות קרות בהן החלונות סגורים), אבל כל אלה הם דקדוקי עניות. אני חושב שיש מספיק סימוכין לכך שעישון פסיבי מזיק. אין לי מושג מה איילים אינטליגנטים ומקפידים חושבים. |
|
||||
|
||||
המשפט האחרון היה בבדיחות מסויימת. ההערכה לא מבוססת על הדברים של רונן, אבל אישית אני מעריך (או מנחש, אם זה יותר נראה לך) שלדיבורים שלה אז היה חלק בהתקבעות הלא מודעת של המספר בתקשורת. והמחקרים שנעשו בארה"ב עם ממצאי ה-25% הם קודם כל ממומנים (לפחות חלקית) ע"י גופים "ירוקים" שקשורים בחברות אינטרסנטיות למיניהם, והממצאים הם היסקיים ומתבססים באופן די רופף, מבחינה סטטיסטית, על סטטיסטיקה תיאורית. על כך שעישון פסיבי מזיק אין ויכוח, הויכוח הוא על החומרה ועל ההערכות לגבי מוות במסות המדוברות. על המשפט האחרון שלך לא אתווכח, אתה כתבת כאן הרבה פעמים על מה שלדעתך איילים אינטליגנטים חושבים. (גילויים נאותים: א. אני לא מעשן. ב. הדברים שלי כאן מבוססים [ואני מקוה שבניסוח שלי לא פישלתי בצורה בולטת] על דברי חבר טוב שלומד סטטיסטיקה וכן מעשן, אבל לעניות דעתי הוא מסוגל בהחלט להפריד בין האישי לציבורי). |
|
||||
|
||||
אולי מישהו שמבין בנושא ירצה לתרום כאן משהו. בינתיים אפשר להסכים שעישון פסיבי מזיק. |
|
||||
|
||||
בלדד החושי מבין, לא? תגובה 470732 |
|
||||
|
||||
גם אם נקבל את הקביעות שלו, עברו מאז כמעט ארבע שנים. אני חושב שבינתיים נצבר עוד קצת ידע. |
|
||||
|
||||
ואפילו הנחנו שממצאי המחקר ההוא יש בהם מגמה נכונה - האם זה סביר בעיניך שבארה"ב על 300 מליון אזרחיה מתים בשנה 3000 איש מסרטן ריאות מעישון "יד שניה" - ובישראל בת ה-7 מליון מתים מנזקי העישון הפאסיבי 1500 בשנה? אפילו אם מדובר בישראל לא בסרטן נטו אלא בתשלובת גורמים (כמה מתים בשנה בארץ *בכלל* מסרטן ריאות, עם או בלי עישון, פאסיבי או לא?) - חוסר הפרופורציה, אפילו אם יהיו בו שינויים מינוריים מעלה-מטה - צורם לי מאוד ואינו מתקבל על דעתי. זה מהווה גורם מאשש כבד להשערה שכבר הועלתה כאן, כי זריקת המספרים, לפחות בארץ, היא לא הרבה יותר ממשחק. ובכלל, אורח המחשבה שלנו, האנשים הפשוטים (לא אתה, אני), הלא-מדענים, הורגל בכך ש*כאילללו* אפשר לחקור כל דבר בעולם ולהגיע לממצאים ברורים, כך לפחות זה נראה בעיתונות, אבל - כשמדובר בנושא כל כך חמקמק ואמורפי כעישון הפאסיבי - האם *אפשר* בכלל לערוך מחקר שיביא לממצאים חד משמעיים? ספק בידי. זה מזכיר לי משהו שהיה פעם, אממ, אולי באיזשהו פיליטון או סדרה. ילדה קטנה שואלת מה קורה אחרי שגומרים את כל הבייגלה - לאן נעלם החור שבאמצע, ואמא עונה: "חמודה שלי, את עוד תלמדי בחייך שיש בעולם הרבה שאלות שאין למין האנושי תשובות עליהן. אי אפשר לדעת לאן נעלם החור שבבייגלה, ממש כשם שאי אפשר לדעת לאן אבא נעלם בכל בוקר, כשהוא הולך לעבודה". |
|
||||
|
||||
אני לא רואה כאן קושי גדול יותר ממליון נושאים אחרים שנחקרים בשיטות סטטיסטיות. אגב, אם הרפרוף הקצר שלי בויקי לא הטעה אותי המס' בארה"ב הוא בסביבות 40,000 מיתות בשנה, לא 3000 כפי שכתבת. |
|
||||
|
||||
ה- 3000 הם מסרטן ריאות בלבד, כמו שכתבתי, לפי בלדד השוחי, תגובה 470732. בויקי יש כמה מספרים, ביניהם גם 40,000 וגם 53,000, כולם הערכות. וגם בויקי הערך נשמע כאילו הבוס אמר לפקיד שלו "לך תשכנע אותם, לא מעניין אותי איך". טוף, אז עכשיו, אם ניתן לסמוך על המספרים, ולא ברור לי אם ניתן, אבל אם ניתן, אז טיעון חוסר הפרופורציה שלי חוטף כמה מכות, ובכל זאת, מוזר, הבטחון הזה. האם תגובה 471480 אינה מוסיפה אצלך תהיה על התהיות שהעליתי אני? כן, חוקרים מליון נושאים אז מה הבעיה לחקור גם את הנושא הזה, כל מה שצריך זה לדעת בדיוק מה קורה עם הרעלנים שבעשן הסיגריות ואחרי כן כל מה שצריך זה לדעת עוד כמה דברים באופן מדוייק ואז כל מה שנשאר לנו זה 503 אנשים סבלניים בעלי זכרון פנומנלי שיענו לבחור הנחמד והחייכן שבא לבית החולים ומתקשקש קצת עם החולים בין הרופאים, האחיות, העובדים הסוציאלים, המשפחות הנודניקיות שלא זזות משם ואנחנו אומרים להן שהן נורא עוזרות ותומכות וחשוב שהם יהיו שם, ואלה מחדר הכימו וכל השאר. באמת בחור נחמד וגברת זלמן עם הסרטן שלה ועם הבחילות ועם הדכאונות שלה ממש מתה על החיוך שלו. תגידי, גברת זלמן, אמרת שאת לא מעשנת, אה? אה, לפעמים כן? רק סיגריה או שתיים? אה, חבל שלא אמרת לי את זה בפעם הקודמת. אה, התביישת להגיד לי ולא רצית לאכזב אותי? זקנה מטומטמת. מה? למה הפסקתי לחייך ושאני אדבר יותר ברור ואפסיק למלמל לעצמי? זה בסדר, אני מחייך, אני מחייך, את לא רואה שאני מחייך? עכשיו אני צריך לתקן פה את הכל ולבחור שאלות אחרות. אה, לפעמים זה יותר מסיגריה אחת או שתיים? אה, אז יש לי טעות בכל העניין, חשבתי שאלה שנגמלו לא מעשנים יותר בכלל, אף פעם. אז חשבתי. מה זה משנה מה שחשבתי. אז עכשיו כל השאלון שלי אתך הוא לא טוב. אני אלך לגברת מנדל הקריזיונרית עם המצבי רוח שלה ואחזור אלייך בעוד כמה ימים, אחרי שאברר איך אני אמור להמשיך אתך ואם אני בכלל אמור להמשיך אתך. גברת מנדל, אל תחמיצי פנים, חמודה, אני יודע שאת מרגישה חרא אבל את נראית נהדר היום והמטפחת על הראש נורא מתאימה לך. תגידי, גברת מנדל, את לא עישנת מעולם ולא מעשנת, נכון? זה רק בעלך שמעשן, נו, אז אתך לפחות אני צועד על קרקע בטוחה. אז תגידי, כמה בעלך מעשן ביום? אה, הוא שקרן וכל פעם אומר דבר אחר ואי אפשר לסמוך עליו? טוב, אז בואי נעזוב את זה ונשאל אותך משהו אחר. כמה שעות ביום את מבלה איתו בבית וכמה שעות בחוץ? וכשאת מבלה מחוץ לבית, כמה שעות את מבלה עם חברות מעשנות וכמה עם חברות לא מעשנות? לא יודעת? אז בואי נשאל אותך ככה: כל יום? כמה פעמים בשבוע? כמה פעמים בחודש? אין לי ספק שפנסיונרית נחמדה כמוך, בת 70, מנהלת רישום מדוייק וקפדני של כל תנועה שלך ורק מחכה כל חייך ליום שסוף סוף תחטפי סרטן ואז אני אופיע ותוכלי לתת לי תשובות דייקניות ב-100% לכל שאלה. רבותיי! יש לנו כאן בסיינסדיילי מחקר חדש! טרי-טרי! בכל שנה מתים מעישון פסיבי או משהו כזה 49,999 אנשים! אנחנו רק מחכים שגברת מנדל המעצבנת תמות כבר ותפסיק להוציא אותי מדעתי ואז יהיו לנו 50,000, זה עניין של יומיים-שלושה, לא יותר. מה, קצת סבלנות אין לכם? אז מה אני אגיד, שכל זה על הראש שלי ואני בקושי על שכר מינימום? מרוב עצבים חזרתי לעשן. |
|
||||
|
||||
וואו. אין לי מושג עד כמה המחקרים המדוברים מהימנים, אבל מציאת קורלציה בין מס' הסיגריות שבן הזוג מעשן לבין הסיכוי ללקות בסרטן לא נראית לי מלאכה בלתי אפשרית. בכל המשתנים האחרים הסטטיסטיקאים יודעים לטפל, או לפחות זה מה שאמרו לי. |
|
||||
|
||||
' יש בעיה קטנה עם סיבה ומסובב ביחס ישיר, לאור נטיה גנטית ותנאי הסביבה המיידית. |
|
||||
|
||||
השוחי, אבל החושי הזה זה דווקא נחמד... :) |
|
||||
|
||||
אפשר לסכם הרבה דברים, הבעיה שלי היא כשמומחים גדולים מאיתנו מסכמים. למשל בממשל האמריקאי החליטו שעבור עשן סיגריות אין ריכוז בטוח, לפרנסתי הדלה אני עובד עם כמה חומרים קצת יותר מסוכנים מסיגריות, ועדיין ההוראות (אין באמת הוראות בארץ, אנחנו פשוט מעתיקים מהאמריקאים) אומרות שחומרים מסרטנים בהרבה אפשר לזרוק לפח רגיל אם הריכוז שלהם נמוך מערך מסויים. הריכוז של החומר המורחף (כתוצאה מעבודה רגילה) לא צריך לעלות ערך מסויים, ואז הוא נחשב בטוח וכו'. הפאניקה בנושא היא מעבר לכל פרופורציה, אם נדרשים מחקרים כל כך מקיפים כדי להעריך את הנזק, כנראה שהוא לא כל כך משמעותי, גם אם קיים (חשיפה במינון נמוך לחומר מזיק לא בהכרח מזיקה, לפעמים אפילו להפך). ד"א, ניקוטין לא מסרטן, ניקוטין כן יכול למנוע כניסה של תא לאפופטוזיס, מה שאומר שהוא יכול למנוע דיכוי טבעי של סרטן, שזה אולי לא צירוף אופטימלי עם סיגריה, אבל להגיד שהוא מסרטן זו הגזמה. מה שהזכיר לי מערכון שראיתי בזמנו non-smoker: stop smoking here, don't you know second hand smoking is worse then smoking ?
smoker : then i guess i made the right choice |
|
||||
|
||||
שיט. אני מכור כבר הרבה שנים למסטיקים עתירי ניקוטין ואין לי שום חשק להתחיל תהליך גמילה מהם. |
|
||||
|
||||
סתם מסקרנות, אולי יש משהו שלא חשבתי עליו - לאילו חברות אינטרסנטיות וירוקות יש אינטרס *כלכלי* להיאבק בעישון? |
|
||||
|
||||
אין. בסרט החביב ''תודה שעישנתם'', מצהיר דובר חברות טבק שהאינטרס של ארגוני הבריאות הוא שחולי סרטן ימותו כדי לנפח לעצמם את התקציב. אני מתאר לעצמי שעל אותו משקל גם גדעון לוי מרוצה כשפלשתינים מתים, כי אז יש על מה לכתוב, והמשטרה משתדלת לא להלחם בפשע ביותר מדי אפקטיביות, כי אז התקציב עלול לרדת. |
|
||||
|
||||
עכשיו כבר לא אכנס לכל הנושא ביסודיות, אבל בקיצור נמרץ: האינטרסים בהחלט לא קשורים בלחימה בסרטן אלא בהשפעה על שווקי מוצרי בריאות. הדברים האלה פועלים באופן עקיף ומוכיחים את עצמם בטווח של כמה שנים, וזה לא ברור ונראה לעין במבט ראשון. זה לא כמו שפועלות חברות יותר קטנות שמוציאות מוצר, מפרסמות אותו בטלויזיה ויכולות לצפות לתוצאות תוך כמה שבועות. אלה שווקים גדולים שפועלים בצורה אחרת ובתכנון בפראמטרים אחרים של זמן. |
|
||||
|
||||
אם כך, מאיפה אתה יודע? (ובמלים אחרות, איזה מקורות יש לך לזה?). |
|
||||
|
||||
באירגונים הירוקים מתגלגל כסף. אפילו המון כסף. אבל אני מסכים לחלוטין עם יובל שהמנוע הוא אידיאולוגי טהור ושהטיעונים שמנסים להדביק לארגונים האלה מניעים כלכליים הם מקונספרטיבים בצורה הזויה עד סתם לא משכנעים(אותי). יותר מכך - חולשת הטיעונים מזיקה לביקורת שהיא בחלקה לגיטימית (אם לא מוצדקת) נגד פעולות מסוימות של הארגונים. למשל, קל לגגל מידע ביקורתי על Robert Wood Johnson Foundation על מנת למצוא נסיונות להציג את האירגון כאירגון למטרות רווח, אבל אני לא השתכנעתי. המניעים האמיתיים, לדעתי, הם הדבר היחידי שיכול להיות מסוכן אף יותר מהרצון "לעשות קופה" - הכוונות הטובות. |
|
||||
|
||||
אני בכלל בעד שיעבירו את כל הכסף ל-Robert Johnson Foundation. |
|
||||
|
||||
וחוץ מזה אתה כמובן צודק. |
|
||||
|
||||
להיות צודק זה מאוד מפחיד אותי, אז אנסה קצת להסתייג. כששואלים על "אינטרס כלכלי" אז שואלים על משהו קצת אמורפי. על מה בדיוק מדברים? על הרצון, של פרטים דווקא, "לעשות קופה" ולהתעשר על חשבון אחרים? הרי זה תאור מאוד לא מדויק גם אם מדברים על תאגידים כלכליים כמו גוגל או מיקרוסופט. מה עם הרצון לשפיע על העולם, עם הרצון לצמוח או להתחרות בגישות ורעיונות אחרים? גם אירגונים פילנטרופיים טהורים מתחשבים בשיקולים כגון המחזור שלהם, רווחים מול הוצאות, צמיחת האירגון, השקעה באפיקים שיכניסו רווחים לא דרך תרומות, שכנוע והשפעה על השלטון (גם באמצעות גיוס כספים, גם באמצעות שימוש בכסף על מנת להשפיע על השלטון וגם בעיצוב התודעה). מה שאני מנסה לאמר הוא שמאוד קשה להפריד בין אידיאולוגיה לכסף. האם אפשר להגיד שהמניעים של ביל גייטס הם כלכליים טהורים? האם אי אפשר להגיד שההכנסות של RWJF מבוססות רק או בעיקר על תרומות ולא מרווחים כלכליים של האירגון? (אני לא חושב) במקום בו יש המון כסף, גם אם המנוע ה"אמיתי" מאחוריו הוא כביכול (או לא כביכול) אידיאולוגי וטהור, אפשר עדיין לדבר על אינטרסים כלכליים ועל ערבוב של הון ושלטון (וכל הדברים הלגיטימיים והבעיתיים שיכולים לנבוע מערבוב שכזה). התגובה שלי למעלה עיקרה לטעון שאינני מזהה Foul Play בשום ארגון עליו יצא לי לקרוא (למרות שיש ניסיונות "ללכלך") והיא לא סותרת את ההרהורים בקול רם שיש לי בתגובה זו1. עכשיו אני הולך לפינה כדי לקרוא קצת על אירגונים פילנטרופיים ולהמשיך את הויכוח עם עצמי. אני אחסוך זאת מכם (זה עלול לרדת לפסים אישיים). __________ 1 לפעמים אני פשוט לא מאמין שיוצאים לי הניסוחים האלה. בלאחס. |
|
||||
|
||||
ירידה משמעותית במספר התקפי הלב בצרפת מאז החלת חוקים אוסרי עישון: דגדגן: 15% ! |
|
||||
|
||||
ירידה משמעותית בהתקפי הלב מאז הוחל החוק האוסר על עישון במסעדות. מסקנה : מסעדות גורמות להתקפי לב, מניעת עישון בהן מוריד את מספר הסועדים. סגירת המסעדות ומעבר לאוכל צמחוני יטיב עוד יותר עם לב הסועדים. (יחסי סיבה ותוצאה, כמו גם נתונים שטותיים דוגמת סטיית תקן, לא נכללו בהודעה זו). |
|
||||
|
||||
כן, סיינסדיילי האלה לא מבינים כלום, מזל שיש לנו אותך... אתה באמת חושב שפחות אנשים הולכים למסעדות ומכינים במקום זה אוכל בריא בביתם? אין אפילו סיכוי קטן שבכל זאת המסעדות נשארו מלאות, רק אנשים יוצאים עם הסיגריה שלהם החוצה וזאת הסיבה להפחתה בנזקים (שידוע משכבר שנגרמים ע"י עישון)? |
|
||||
|
||||
כן, אני באמת חושב ככה. זו לחלוטין לא היתה הודעה הומוריסטית עם קריצה לנטיה של העיתונות הפופולארית לקפוץ למסקנות על סמך מתאם. |
|
||||
|
||||
מה פירוש "מועדון חברים"? |
|
||||
|
||||
אין ספק שיש נורמות פסולות מולן המחוקק צריך לפעול - השאלה היא האם המחוקק צריך לפעול נגד *כל* הנורמות הפסולות ובאיזו דרך. ייתכן גם שעישון במקומות בילוי ציבוריים הוא נורמה שדורשת את התערבות המחוקק, רק שיש דרכים אחרות כדי להשיג את התוצאה הראויה, דרכים מאוזנות יותר שפוגעות פחות. למשל הקלות במס למקומות בילוי שיאסרו עישון בשטחם, או לקבוע הוראת שעה שתהיה תקפה לשנתיים ואחר כך להשאיר לכל בעל עסק את ההחלטה אם משתלם לו לאסור על עישון או לא. יותר קל אבל לקבל החלטה גורפת, ולעזאזל שטויות כמו חירות הפרט. |
|
||||
|
||||
חירות הפרט נכונה גם לעישון סמים ונהיגה פרועה בכביש - לא רלוונטי אם הנורמה פסולה וקיימת פגיעה בחברה. אני מסכים שיש דרכים מאוזנות יותר ולא הייתי מתנגד אליהן, אבל אני לא בטוח שלצאת לעשן עם כוס הבירה בכניסה לפאב - זו כזו פגיעה מהותית בציבור המעשנים |
|
||||
|
||||
בעולם שלי חוקים צריכים לפגוע *כמה שפחות* בחירויות. אני לא רוצה להסתפק ב"טוב, הפגיעה לא כזו מהותית". אני מסכימה עם אביב בהקשר הזה - אני מרגישה לאחרונה שיש יותר ויותר חוקים שעוברים באדישות יחסית כי "הפגיעה לא כזו מהותית". אם השלטון רוצה לצמצם את מרחב הבחירה שלי, צריכה להיות לו סיבה מספיק טובה1 בשביל זה והוא צריך לבחור בדרך שתצמצם את האיסור בצורה המינימלית. 1 בהקשר של סמים (בגדול) ונהיגה פרועה בכביש אני חושבת שהסיבה מספיק טובה. |
|
||||
|
||||
(1) אז בגדול אנחנו מסכימים. אני רק חושב שגם בהקשר של עישון פסיבי הסיבה מספיק טובה. זה כבר ויכוח אחר גם לגבי צמצום האיסור בצורה מינימלית אנחנו מסכימים 'פגיעה לא מהותית' רלוונטי בעיניי. אין דין חיוב חגירת חגורה ברכב כדין לבישת שריון |
|
||||
|
||||
פגיעה לא מהותית עבורך ועבורי, עבור אחרים היא פוגעת בהנאה. התיקון לחוק מתייחס במפורש למקומות בילוי, כך שההנאה בהחלט רלוונטית לעניין, להבדיל אולי מאי-הנוחות השולית שנגרמת כתוצאה מחגורת חגורת בטיחות. יותר מזה - אם הסכמנו שצריך לצמצם את ההגבלות למינימום ההכרחי, והפגיעה (גם אם היא לא מהותית) היא יותר מהמינימום ההכרחי - בעיני היא כבר פסולה. אני לא מעשנת. אני מאד שמחה שאני יכולה לצאת לפאבים ולא להסריח כשאני חוזרת הביתה. אני עוד יותר שמחה מעצם העובדה שהחברים שלי לא מעשנים לידי *בלי שאני אצטרך לבקש מהם* וארגיש לא נעים לבעס את האווירה. הייתי יותר שמחה אם המחוקקים אצלנו היו נוקטים משנה זהירות כשהם אוסרים עלינו לעשות עוד ועוד דברים. כאמור - המגמה מטרידה יותר מהתיקון הקונקרטי. |
|
||||
|
||||
לגבי המגמה אני מסכים. לא לגבי החוק הזה (ראה תינוק, מים וכו') |
|
||||
|
||||
נצטרך להסכים שלא להסכים (גם אני צריכה לעשות דברים אחרים עכשיו). |
|
||||
|
||||
מתי המבחן? |
|
||||
|
||||
(ואגב, לגבי התינוק והמים? נראה לי שההצעות שהצעתי קודם, שהיו לגמרי בשלוף ולא הקדשתי להן יותר מחמש דקות בזמן שהכנתי שקשוקה, מדגימות איך אפשר להוציא את התינוק, ליבש אותו היטב ורק אז לרוקן את האמבט) |
|
||||
|
||||
בהצלחה |
|
||||
|
||||
ודאי שזו פגיעה מהותית. כל העניין הוא לעשן כחלק מהישיבה והשיחה והבירה וכל השאר. אם אני צריכה לצאת בשביל זה כבר חצי הנאה הולכת ועדיף לי לקנות בירה הבייתה. |
|
||||
|
||||
אז תעשני כחלק מהעמידה והשיחה והבירה - כמו בארה"ב, סקוטלנד וצרפת. ההנאה שלך היא רק חצי רלוונטית אם קיימת פגיעה בציבור - ראי דוגמת 'אני נהנה לצבוט בתחת/לאונן' או כל דוגמא סרת טעם אחרת שהופיעה כבר בדיון זה או אחר |
|
||||
|
||||
לא תודה. אתה תשב באיזור המוקצב לכם, אנשי הלא, ואני - באיזור המוקצב לי ולאנשיי. |
|
||||
|
||||
איזה מזל שהחוק איתי |
|
||||
|
||||
החוק לא אוסר על עישון במקומות ציבוריים, רק דורש הפרדה נאותה בין המעשנים ללא מעשנים (הפרדה שהרבה מקומות, בעיקר פאבים, טוענים שהם לא יכולים לעמוד בה) |
|
||||
|
||||
מתאים לי החוק הזה את עוד פה? (אני סיימתי את המצגת הגדולה למחר) |
|
||||
|
||||
אבל נראה לי שכבר הסברתי מספיק למה. (איפה אני עוד יכולה להיות חצי יום לפני מבחן?) |
|
||||
|
||||
תלוי באיזו נורמה מדובר ובשאלה אם מדובר בכשל שוק אמיתי. הנורמה ''הכניסה אסורה לשחורים'' פסולה במידה שמצדיקה בעיני את התערבות המחוקק, הנורמה ''הכניסה אסורה לכלבים'' לא. אני לא רואה את כשל השוק המובנה במקרה שלפנינו, ולדעתי הוא מלמד רק על כך שהמתנגדים האמיתיים לעישון בפאבים ומסעדות הם מיעוט קטן שבקטנים, כל היתר לא טורחים בכלל לקחת את זה בחשבון כשהם בוחרים את מקום הבילוי שלהם. |
|
||||
|
||||
הצבעה ברגליים פירושה שתוותר על הביף בורגיניון שאתה אוהב אצל שף פואן, שממרום מעמדו אין לו סבלנות להתווכח עם המעשנים, ובמקום זה תלך לאכול שניצל עם פירה קר שבושל לפני שלוש שעות במזללה של ז'קו ברחוב המסגר, שאצלו העישון אסור? אולי זאת הדרך הקלה, אבל לא לכל אחד. |
|
||||
|
||||
זו כבר סתם דמגוגיה - אין שום סיבה שהפאב ללא עישון יעסיק גם הוא שף מוצלח או מלצרים עם חיוך מקסים במיוחד. אם פאב יצפה להצליח *רק* כי הוא לא מאפשר עישון בתחומו, הוא באמת יכשל. השאלה היא מה יקרה לפאב שווה ערך לפאבים מעושנים. |
|
||||
|
||||
לא ברור לי הגבול הדק או הלא דק בין דמגוגיה ללא-דמגוגיה, ומצידי זה היה במלוא הרצינות. אין טעם בכל האנלוגיות המכלילות האייליות-אופייניות האלה, שעושות מקטגוריות שונות דייסה אחת תפלה. דיברתי על מסעדה, לא על פאב, ויש הבדל גדול, ובכוונה בחרתי שם של שף צרפתי ידוע שקנה את שמו באיכותו, בהנחה שאולי זה אומר משהו לשוטה. יש גם הבדל גדול - ענק! - בין שף מן השורה הראשונה לבין מלצר עם חיוך מקסים. אלה דברים הקשורים בתרבות, באנינות ובנסיון שנצבר אצל אדם עם השנים והגיל. |
|
||||
|
||||
אם כך, אני מצטערת. ולעצם העניין - אני מכירה הרבה יותר מסעדות שהקפידו על הפרדה בין מעשנים ללא מעשנים מאשר פאבים שהקפידו על כך (כלומר, אני לא מכירה אף פאב שהקפיד על כך). לפחות בסביבה שלי, ההתמרמרות על התיקון לחוק נובעת מהחלתו על פאבים ומועדונים ולא על מסעדות או בתי קולנוע, למשל. יש הבדל ענק בין שף מהשורה הראשונה לבין פירה קר מלפני שלוש שעות, אבל מסעדה שמקפידה על מדיניות איסור-עישון יכולה גם היא להעסיק (או לא להעסיק) שף מהשורה הראשונה או מזו שאחריה ללא תלות בשאלה מה המדיניות שלה לגבי עשן. |
|
||||
|
||||
שף פואן לעולם לא יסכים שאנשים שחוש הטעם שלהם נפגם בגלל עישון יאכלו את יצירות האמנות שלו ויסריחו לו את המקדש הקולינרי. |
|
||||
|
||||
לשף פואן יש סבלנות להתווכח (או, אם אין לו לבלנות, אז לצעוק) על מי שבא לו; אבל הוא וכל חבריו מעשנים בעצמם. |
|
||||
|
||||
בחרתי את השף פואן כמשל. השף עצמו נח ארבע אמות באדמה, זה כ-12 שנים. עכש"י, בימיו הגדולים של מסייה פואן חגג פולמוס העישון-בציבור בארה"ב הכפייתית, אך כמעט לא עורר תשומת לב באירופה. |
|
||||
|
||||
57 שנה. וויקיפדיה היא לא תמיד מקור המידע הטוב ביותר. |
|
||||
|
||||
את/ה צודק/ת, אם כי זה לא היה מויקיפדיה אלא מהזכרון, מאיזה מגזין בישול שהתאריכים בו כנראה התבלבלו לי (עכשיו אצטרך לשבור את הראש, מי מת ב-1995-6). בויקיפדיה דוקא כתוב נכון פרנאן פואן [ויקיפדיה]. |
|
||||
|
||||
התיקון מוויקיפדיה הוא מהיום, בעקבות הערה בדף השיחה (בעקבות הדיון הזה?). |
|
||||
|
||||
אם זה בעקבות הדיון הזה, זה היה מישהו זריז מאוד, לא? את הערכים על בישול, גסטרונומיה וכד', כותבים שם הקוראים של האייל? זה קצת מפתיע אותי, אבל באמת אין לי מושג על ההתנהלות בויקיפדיה ואולי זה לגמרי הגיוני. |
|
||||
|
||||
התגובה עם ה-12 שנה פורסמה היום ב-17:01. ההערה בדף השיחה בוויקיפדיה פורדמה היום ב-16:58 התגובה על אי ההסתמכות בוויקיפדיה פורמה ב-17:05. השינוי בערך עצמו נעשה ב-17:08. אם זה מקרי, זה ממש מרשים. |
|
||||
|
||||
אז זה כנראה באמת מישהו מהאייל. |
|
||||
|
||||
משהו לא מסתדר עם הזמנים בתגובה של סמיילי והתגובה כאן על אי ההסתמכות על ויקיפדיה היא מ 17:16 ולא כמו שמופיע אצלו, אבל בכל מקרה גם לי יש רושם שהתיקון בויקי נעשה על ידי מישהו שקרא את זה כאן, גם אים זה לא אייל קבוע. |
|
||||
|
||||
גם אני, למקרה שלא שמת לב, התייחסתי אליו כמשל. |
|
||||
|
||||
מה יש'ך נגד בארים ויושביהם? |
|
||||
|
||||
כלום. |
|
||||
|
||||
אז למה אתה שולח להם ציאניד??? |
|
||||
|
||||
לא שלחתי להם כלום. אמרתי שמצידי הם יכולים לנשום כל מה שבא להם. |
|
||||
|
||||
מפגש האלמונים הבא - על כוס בירה. |
|
||||
|
||||
מה בקשר לציבור שעובד במקומות האלה? לו אין זכות לנשום אוויר נקי? |
|
||||
|
||||
מה לגבי אוספי זבל? למה הם צריכים לעבוד בסרחון? |
|
||||
|
||||
1. מישהו צריך לאסוף את האשפה (אין צורך לעשן בזמן הארוחה/שתיה). 2. העבודה לא מזיקה לבריאות (לפחות לא יותר מעבודות פיזיות אחרות). |
|
||||
|
||||
אתה בוודאי לא מתנגד שאנשים יעשנו בביתם, בזמן האוכל ואולי אף הבישול. אתה בוודאי גם מסכים שאם ריחו של הזבל היה גרוע מספיק, אף אחד לא היה מוכן לעבוד כאוסף זבל, וכולם היו נאלצים להסיע חיש-מהר את הזבל, לפני הסרחתו, למזבלה העירונית, או לפחות אוספי האשפה היו מוכנים לאסוף רק זבל טרי, והשלכת זבל רקוב לפחים הייתה מובילה להפסקת איסופו, ואם הוא לא היה מפונה על ידי המשליך, הוא גם היה סובל לבסוף מקנסות. אני לא מבין למה עבודה בסביבה מלאת עשן היא שונה. מי שלא רוצה, שלא יעבוד בזה. מי שמוכן לעבוד בזה למרות זאת, זבש''ו. |
|
||||
|
||||
מקובל לומר שריח של זבל לא מזיק לבריאות בניגוד לעשן סיגריות. |
|
||||
|
||||
זבל מזיק (כר פורה להתרבות של חיידקים), אבל בהסתברות נמוכה בהרבה. אבל זה לא משנה מבחינתי, בגלל שאנשים בוחרים לעבוד שם. ''חייבים לזרוק את הזבל, אבל לא חייבים לעשן בזמן האוכל'' מאוזן על ידי ''לא חייבים לעבוד במסעדה.'' |
|
||||
|
||||
גם קופאיות שעובדות 16 שעות בסופרמרקט (אני לא טוען שקיים דבר כזה, אלא שולף מהשרוול) מבלי לקבל שעות נוספות ובשכר שהוא נמוך מהמינימום, לא חייבות לעבוד שם. בכלל, כל עסקה שלא נעשית בכפייה מעצם הגדרתה מיטיבה עם שני הצדדים, אחרת היא לא היתה מתקיימת. זה המודל הקפיטליסטי-רציונלי. אני באמת לא מסוגל למצוא שום כשל בתפיסה הזו, שבה החזקתי שנים. אני כן יודע, שאני פשוט מעדיף שהמחוקק יתערב לפעמים עבור אנשים שהם יותר מדי טיפשים/חלשים בשביל לפעול למען עצמם, למרות שיש להם את האפשרות הזו. אני לא אתפלא אם לך לא תהיה בעיה לחיות בחברה כזו. אני לא אומר את זה כעלבון אלא מתוך היכרות עם דיעותיך. ברם, אני לא חושב שאתה מייצג את הקונצנזוס, או משהו שמתקרב אליו. |
|
||||
|
||||
רגע, אתה ציני? |
|
||||
|
||||
באופן כללי כן. אני לא בטוח שניתן היה להסיק זאת מההודעה האחרונה. |
|
||||
|
||||
תפסתי אותך כמישהו מפוכח לגבי מגבלות השוק החופשי לפי שאר ההודעות שרפרפתי עליהן. אפשר להתייחס ליחסי עובד מעביד בתור מוצר במודל אידיאלי של שוק חופשי אבל זה נראה לי די נאיבי לחשוב שקופאית מסכימה לעבוד בתת תנאים לגמרי מרצון ושהיא עוד מרוויחה מהעסקה. (אני לא יודע כלום לגבי קופאיות ספיציפית ומדיון אבסטרקטי על ''קפיטליזם - בעד ונגד'' אני מפחד. למען הפרוטוקול אני דווקא תומך בעמדתך בכלליות, אבל במקרה הזה לא) |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שהבנתי למה שאתה מתכוון. הנקודה שלי היא כזו - סף הזכויות המינימלי של העובד כיום, בכל מה שנוגע לתנאים ושכר, גבוה מזה שהיינו מקבלים אילו השוק היה חופשי לחלוטין. ועדין, אם השוק היה חופשי לחלוטין, הנחת היסוד שאדם לא נכנס לעסקה שהוא לא מרוויח ממנה ולכן כל עסקה היא צודקת וחוקית היתה מתקיימת. בכל זאת, המדינה מתערבת ביחסי העובד והמעביד ואומרת לעובד שהיא לא מרשה לו להכנס לעסקה (=חוזה העסקה) בה הוא מקבל פחות משכר מינימום, לא מקבל תגמול שעות נוספות, פוגם בבריאותו בתנאים מסוימים וכיו"ב. וזאת, אף על פי שהעובד בוחר במקום העבודה בחירה חופשית לחלוטין (בחירה חופשית היא כמובן מושג חמקמק גם אם לא גולשים לפילוסופיה. יש לפמיניסטיות מסוימות, למשל, הגדרות שונות מאוד ל"בחירה חופשית אמיתית" שזה מגיע לדיונים על חשפנות, זנות, פורנוגרפיה וכו') ושהוא יכול בכל רגע נתון להתפטר ולחפש מקום עבודה אחר. אני חושב שההתערבות הזו מוצדקת (כמובן, סף הזכויות המינימלי צריך להיקבע ע"פ כל מיני קריטריונים ולהיבחן מאלף ואחת זוויות, כמו כל התערבות ממשלתית אחרת). |
|
||||
|
||||
יצא לי להגיד את זה היום במקום אחר - למיטב ידיעתי התיאוריה של היד הנעלמה והשוק החופשי מתבססת על ההנחה לפיה האדם הוא חיה רציונלית שמקבלת החלטות מושכלות על בסיס מידע חופשי. אז גם מבלי להכנס לוויכוח לגבי מידת הרציונליות של האדם (הנחה שהמציאות קצת סותרת אותה לטעמי), כיום אין מידע שחופשי לכלל הציבור ומאפשר לו לקבל החלטות מושכלות. שלא לדבר על העובדה שתיאוריית השוק החופשי התפתחה בשוק של ממש, דגם שהוא רחוק מאד ממאפיני ה''שוק'' הכלכלי הקיים במציאות הגלובלית הנוכחית. |
|
||||
|
||||
ואילו לפי הבנתי, התיאוריה של היד הנעלמה והשוק החופשי מתבססת על ההנחה לפיה האדם הוא חיה פחות-או-יותר רציונלית, שמקבלת החלטות פחות-או-יותר מושכלות על בסיס מידע פחות-או-יותר חופשי. היא לא קורסת בגלל סטיות קלות מההנחות האלו. (ואולי זה לא משנה לדיונים. ממילא אף אחד כמעט לא מציע קומוניזם ולא אנרכיה; רוב הויכוחים הם על חוקים והסדרים שונים שלא באים לקעקע את השוק החופשי מן היסוד, אלא להכניס בו תיקונים קטנים. ואז אפשר לטעון שהם לא פסולים מזווית הראייה של השוק החופשי, כי הם מפצים על סטיות קטנות בהנחות. ונראה לי שזה לפעמים נכון, כל מקרה לגופו. אבל דווקא בהקשר לשכר מינימום, אם באמת יש "כשל שוק" אמיתי שהוא בא לתקן - עודף כוח של המעסיקים מול המועסקים - לא נראה לי שאפשר לתלות את כשל השוק הזה באי-רציונליות או בחוסר מידע.) |
|
||||
|
||||
אוקי, מסכימה עם התיקון רק שנראה לי אבל שכיום פערי המידע גדולים מדי בשביל להכנס תחת ''מידע פחות או יותר חופשי'' ומה שחשוב לא פחות - פערי הכוחות. אני גם לא חושבת שעודף הכוח בנושא התעסוקה קשור באי רציונליות או חוסר במידע, אלא בפערי כוחות מובנים וגדולים מדי. |
|
||||
|
||||
' למעשה, הפיקפוק הצודק שלך ביכולת לאסוף ולעבד נתונים ע"מ לקבל החלטה רציונלית בתנאי השוק המודרניים, מתגבר נוכח המימצאים הבאים: א. גם בהינתן כל הנתונים בשווקים המשוכללים ביותר (נגיד לגבי מניה של חברה מסוימת, שלא נזכירה כאן בשמה מפאת כבודו של בעליה, העסוק כרגע בהעברת הדירה, רישום הילדים לביה"ס וכו'), אותה 'היד הנעלמה' והשוק החופשי לכאורה, משנים את הערכותיהם כלפיה מהיום למחר בצורה חדה, גם אם לא קרה מאומה בחברה עצמה במהלך אותו הזמן. ב. הכלכלה הגלובאלית היא לא ממש גלובאלית. המחיר לצרכן הסופי של חפיסת מאלבורו, למשל, שהרי בעישון עסקינן כאן, הוא פי 20 בארה"ב לעומת המחיר ברואנדה. ג. בעולם המודרני משלמים יותר ויותר עבור מוצרים ושירותים (והמוכרים גובים מחירים) לא בהכרח לפי התועלת הממשית. ע"ע 'מותגים'. ד. אפילו אם כל 3 הסעיפים למעלה היו מתבטלים, עדיין התנהגותנו כפרטים וכחברה אינה רציונלית. פרופ' דניאל כהנמן קיבל על הוכחת 'תיאוריית הערך' פרס נובל. (ושכ"ג כתב על זה מאמר מצוין באייל) |
|
||||
|
||||
א. אם לא קרה דבר לחברה ולא קרה בעולם שום דבר שיכול להשפיע על החברה, ולא התגלה על החברה שום דבר שלא היה ידוע קודם, אתה צודק. מאחר ומערכת ההחלטות של האנשים כאוטית למדי, ובגלל שיש אפקט כדור-שלג בהתנהגות המשקיעים, מספיק שינוי קטן באחד מאלה כדי לגרום לשינוי גדול במחיר המניה. ב. וזאת בגלל מיסוי, רגולציה ושאר מכשולים על דרכו של השוק החופשי (בהזנחת עלות השינוע). ג. התועלת הממשית היא מה שהצרכן מגדיר בתור התועלת שלו. ד. נכון, אבל עפ''י הגדרה בסעיף הקודם החשיבות של הסעיף הזה לא גדולה. ה. יש לזכור כי ''שוק חופשי'' הוא מושג תיאורטי. השאלה היא אם נכון לשאוף אליו. (ותודה) |
|
||||
|
||||
ה. השאלה היא לAמה נכון לשאוף לשוק החופשי - אני חושבת שצריך לשאוף אליו כי אני נותנת הרבה כבוד לחירות הפרט וחושבת שהיא מגדילה את האושר של הפרט. העניין הוא שבעולם הלא-אידיאלי שאנחנו חיים בו, שוק חופשי (כפי שהתומכים בו מציגים אותו) מגדיל את החירות של החזקים ומותיר לחלשים חירות חסרת משמעות אמיתית. כיוון שאני חלק מה"חלשים" האלו והאושר שלי די חשוב לי, נראה לי שצריכים לקחת את התיאוריה הזו בערבון מוגבל. יכול להיות שצריך להגן קצת פחות על עובדים במקומות בילוי, כי הם בד"כ עובדים צעירים וזמניים, וכי אם אני רוצה למלצר אני יכולה למלצר במסעדות (שיותר מקפידות על מניעת-עישון) ולא חייבת למלצר דווקא בפאב. אבל חוקי המגן בתחום התעסוקה כן חשובים, כי בהרבה מקרים אפשרויות הבחירה של עובדים הן מאד מצומצמות.2 אם כל מקומות העבודה שאני מתראיינת אליהם דורשים ממני אישור לחשוף תיק רפואי1 אני לא יכולה להגיד "טוב, אז אני אחפש עבודה במקום אחר". במצב כזה התחרות, שהיא חלק בלתי נפרד מהשוק החופשי, כבר לא ממש קיימת. 1אין לי מושג אם זו דרישה מקובלת או חוקית. סתם דוגמא שעברה לי בראש כי ביקשו ממני לאחרונה. 2 ויותר מצומצמות ככל שהעובד חלש יותר. |
|
||||
|
||||
השאלה המרכזית היא באמת אם מצב ''ה'פועלים הפשוטים'' הוא חולשה כרונית שהולכת ומתגברת עם התקדמות הטכנולוגיה. מאחר והשו''חיסטים המושבעים כבר לא פוקדים את אתרנו, אני לא בטוח שמישהו ירצה להרים את הכפפה הזאת, גם בגלל שהיא כל-כך משומשת עד שנודף ממנה ריח של זיעה חמוצה. |
|
||||
|
||||
כפי שאני רואה את הדברים היום ''פועלים פשוטים'' הם לא רק עובדי הבנייה והפועלים בסרט הנע. המגמה הזו מתפרשת יותר ויותר גם לכיוון אלו מאיתנו שנחשבו בעבר למעמד בינוני-נמוך ואפילו בינוני. אבל אני מתחילה כבר לשעמם את עצמי. נראה לי שלטובת כולנו עדיף שאחזור לעמדת הבחורה חובבת האנקדוטות שיודעת להבדיל בין סוגי טראנסים ואוטובוסים. |
|
||||
|
||||
' א. התזזתיות בשווקי ההון והסחורות בחצי השנה האחרונה מעידה על חוסר רציונליות. לא ייתכן שמניה X מוערכת במחיר Y יום אחד, ובמינוס 10% למחרת, כאשר כל השינוי הוא פרסום דו"ח כספי מצוין שהעפיל על תחזיות האנליסטים... אפקט 'העדר' רק מחזק את חוסר הרציונליות. ב. לא רק. אתה יכול למצוא חפיסת סיגריות (LM לייט) במחיר 16 ש"ח בפיצוציה אחת, ובמרחק הליכה של דקה ב-14.5 ש"ח בלבד. הפרש משמעותי ובלתי מוסבר בכלכלה רציונלית. ג. לא נכון. קיים מרכיב 'אמיתי' שניתן למדידה - אני צריך שני ק"ג סוכר להכנת חבית סנגריה, לבין מרכיב 'מדומה' - אקנה שני מיכלי פלסטיק במחיר כפול ממחיר אריזת נייר (בגלל אסטטיקה, למשל), למרות שהסוכר יישפך לתוך הנוזל במיידי לאחר הרכישה. ד. נכון עד מאוד וללא הסתייגויות (לאור הסעיף הקודם). ה. 'האיחוד האירופי' הוקם בין היתר כדי לקדם את התיאוריה לעבר המעשי. גם תופעת הסחר ברשת מגבירה במידה רבה את קיום המושג התיאורטי בחיי היומיום. לפחות בתחום המוצרים בני-הקיימא. (על לא דבר. מה שמגיע - מגיע) |
|
||||
|
||||
א. לא בהכרח, אם תחזיות האנליסטים לא נראו למשקיעים. אפקט העדר הוא תופעה מעניינת: בבסיסו הוא באמת לא רציונלי, אבל ברגע שיש כמות מספיקה של שחקנים לא רציונליים כאלה כבר משתלם גם לרציונלים לפעול בהתאם. ב. הצרכן (לפחות הישראלי) קפריזי למדי ובאמת הוא פוגע בהשתכללות השוק, אבל מי שמעריך שהליכה של דקה שווה לו יותר משקל וחצי אינו בלתי רציונלי בהכרח. ג. אם הסכמתי לקנות סוכר בעשרה שקלים, התועלת שהערכתי שיש לאותו סוכר עבורי היא לפחות עשרה שקלים. זה שבעיניך הערכתי אותו הערכת יתר לא מעלה ולא מוריד. ד. ללא מלים. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
' א. אולי לא הסברתי עצמי בבירור. המניה צנחה ב-10% ביום בו פורסמו תוצאות רבעוניות מצוינות, שעקפו אפילו את התחזיות המוקדמות (והטובות אף הן) של האנליסטים. כלומר, לפני ההפתעה המשמחת השוק העריך את מחיר המניה בעשירית משוויה יותר מאשר לאחר פירסום הדו"חות. זו בפירוש אי-רציונליות. לגבי התנהגות עדרית - מדובר בד"כ בהמוני משקיעים פרטיים ולא בגופים מוסדיים. מכיוון שמשקל אחזקותיהם המצטבר די זעום ביחס, הרציונל של בעלי עניין בפירמה וגורמים מוסדיים הוא לפעול דווקא בניגוד למגמת שעטת העדר. ב. למה אתה סבור שבהכרח מדובר בהליכה נוספת של דקה? לפחות בחצי מהמקרים מדובר גם ברווח כספי של שקל וחצי וגם בחיסכון הליכה של שתי דקות. (רמז קל - תלוי נקודת היציאה של הקונה לעבר הפיצוציה הקרובה למקום מגוריו/העבודה/הבילוי) ג.על אותו מדף בסופר מוצבות שתי אופציות לרכישת 1 ק"ג סוכר. אחת באריזת צנצנת פלסטיק ורעותה בעטיפת נייר. מחיר הפלסטיק כפול מהנייר. ז"א המשתנה היחיד העומד לפניך כצרכן נבון אינו איכות הסוכר ו/או כמותו, שכן מדובר באותו מפעל, אלא תוספת התועלת השולית מהמארז. חוסר הרציונליות בבחירה בפלסטיק, לפחות מהפעם השניה והלאה (שהרי ניתן למלא את הצנצנת הריקה מחדש באמצעות אריזת הנייר), צועק לשמים. |
|
||||
|
||||
בדרך כלל ההבדלים במחיר הוא בין פיצוציות (אליהן מגיעים ברגל) או מכולות שכונתיות (כנ"ל) לבין הסופרים שבד"כ רחוקים יותר משכונות המגורים. _______ העלמה עפרונית, עזבה דירה במרחק יריקה מסופרמרקט. |
|
||||
|
||||
העניין הוא לא רק המרחק, אלא גם סוג הקניה (מתוכננת לעומת אימפולסיבית) |
|
||||
|
||||
התייחסתי לב' בתגובה מעלי. |
|
||||
|
||||
' עובדה היא שגם בהינתן פער של דקה הליכה בין שתי פיצוציות מסוימות, עדיין אחת גובה מחיר נמוך משמעותית מהאחרת על אותן סיגריות. מה שמראה כי רציונליות אינה מידה שופעת אצל קהל הצרכנים (המקומי בסביבה. שאחרת, העתקה גורפת של הביקוש היתה גורמת לצימצום, ואף ביטול הפער מצד ההיצע). |
|
||||
|
||||
אני מנחשת שהיקרה יותר גם פתוחה בשבת, אז הקהל כמעט-שבוי (לא ממש שבוי, כי אם יילך ברגל עוד 5 דקות יגיע לאחד הסניפים המבאסים של AM:PM, אבל לא עושים דבר כזה בפיג'מה בשבת בבוקר). |
|
||||
|
||||
' מוזר, אבל דווקא הפיצוציה הזולה יותר פתוחה 24/7. מה שמביא למסקנה כי בעלי הפיצוציה 'היקרה' בונים יותר על קהל קונים מזדמן שלא מכיר את טווח המחירים בסביבה. ואולי גם יוצרים יחסים כאילו ידידותיים עם המשתמשים הקבועים, AM-PM נקטו באסטרטגיה ידועה מתורת השיווק. בשלב החדירה לשוק ופתיחת הסניפים הראשונים הם התחרו ברשתות הגדולות דרך מחירי המצרכים. כיום, כשהם פרושים ברחבי העיר, הוקפצו מחירי מוצרים רבים מעל ומעבר למה שמציעים הסופר-ים מהרשתות הארציות. אכן ביאוס. |
|
||||
|
||||
אני כבר מחרימה אותם, מהסיבה הזו ומסיבות נוספות (ומקווה שהסניף הנוסף שלהם בשינקין יהיה תחילת הסוף). |
|
||||
|
||||
' בהחלט מסבים איתך כי הם התפרעו לגמרי בפתיחת סניפים חדשים ללא כל הגיון כלכלי-טריטוריאלי. העלאות המחירים, השירות הגרוע והזלזול בלקוחות גם המאיסו אותם עליי. חבל, כי יש מקום לרשת פרטית מסוג זה בהוויה האורבנית של למשל לעשות הזמנה בשעת לילה מאוחרת שכזאת. |
|
||||
|
||||
מה שהבחנתי בסופרים בירושלים הוא שיש רבים שבודקים את מחיריהם לא לפי התעריף אלא לפי הצורה: הם מניחים מראש שככל שהסופר מכוער וזנוח יותר כך הוא זול יותר, והולכים אליו - גם אם הוא יותר רחוק - בדבקות יתרה. בינתיים, הסופר היותר נאה ומטופח נשאר זול יותר ועמוס פחות... |
|
||||
|
||||
לאן הגענו? שאני אגן על העמדה השוחיסטית? לסוכר באריזת פלסטיק יש תכונה שאין לסוכר באריזת הניר: כל כמות הסוכר, עד הגרגר האחרון, עושה את דרכה מהמדף שבמרכול ועד למטבח שבבית המשתמש בתוך האריזה המקורית. יש אנשים שהתכונה הזאת שווה להם כמה שקלים (במיוחד אם הם לא משתמשים בק"ג סוכר אחד לסנגריה, אלא ב 5 גר' סוכר לתה.) ____ מה גם שאת אריזת הפלסטיק הריקה, לאחר מצוי הסוכר ממנה, הם מנצלים ככלי קיבול למזונו של החתול. |
|
||||
|
||||
' כמובן שיש לצנצנת הפלסטיק יתרון שימושי. זו הסיבה שחברת סוגת יצאה לשוק עם אריזה נוספת מלבד הבסיסית. תמורת כמה אגורות נוספות בעלות הייצור היא מוכרת לך אותו ק"ג סוכר במחיר כפול ממה שמאפשר לה הפיקוח על מחירי מוצרי מזון בסיסיים. כך גדל הרווח שלה על ק"ג במאות אחוזים. טריק שיווקי ברור. זה שאינך משתמש כבד בסוכר, פלוס העובדה שממילא מדובר בשקלים ספורים פר יחידה, בהחלט מכניס אותך למשפך הביקוש שהחברה מבקשת ליצור לאריזת הפלסטיק. ולהתעלם מחוסר הרציונליות ברכישה. היה סמוך ובטוח כי בנקודות מכירה לקהל קונים חלש כלכלית לא תמצא הרבה צנצנות פלסטיק, אם בכלל. (אלא אם כן חברת סוגת עושה סקר נפרד על תפוצת החתולים הביתיים בסביבה) ---------------------------------- מה זה שוחיסטים/שוחיזם וכו'? כנראה לא הייתי פה בתקופה בה הוגדר המושג. |
|
||||
|
||||
שו"ח - שוק חופשי. שו"חיסטים - חסידי השוק החופשי (הגלילי כתב את זה בלי מרכאות, אבל בד"כ מקובל עם). הם היו היו בערך בין ארבעה לשישה, אבל בתפוקת התגובות שלהם ובסגנונם הפסקני והקולני (נהגנו לומר: תוקפני, גס רוח, מזלזל), הם נשמעו כמו כמה עשרות. הזכורים לי כרגע ואולי הבולטים ביותר: יעקב, ד"ר בר ביצוע, אורי רדלר. למשל בדיון 2258. |
|
||||
|
||||
' תודה, ותודה על ההפניה לדיון. לעניות דעתי המוטרדת כלכלית, אפשר להיות שו''חיסט בעקרון, ועדיין לראות ברעיונות מילטון פרידמן הזיה סהרורית. שו''חיזם טהור משול לחסידי הרבי מלובאביץ' כמשיח עכשיו. גם אם הוא מת לגמרי. |
|
||||
|
||||
למיטב זכרוני, אף אחד מנפילי השו"ח באייל לא נשבע בשם מילטון פרידמן; הגדול מכולם, אורי רדלר, אפילו דיבר במפורש נגד משנתו. דומני שהתיאורטיקן המועדף עליהם היה אחד, מיזס. |
|
||||
|
||||
' מכיוון שאין לי בקיאות מיוחדת בתולדות השו"חיסטים באייל הקורא (שהרי עד לפני יום-יומיים בלבד אפילו לא הייתי מודע לעצם קיומם, ולהגדרתם כקבוצה), אני יכול להביע רק את דעתי העניה: רעיון השו"ח הוא מבורך. רק לא ממש פרקטי. ובכלל, אין צורך להתייחס ברצינות מופרזת לתיאוריות כלכליות. קל מאוד להוכיח שכלכלה אינה מדע, במקרה הטוב |
|
||||
|
||||
לא שאיננו פרקטי- הוא די שיקרי וצבוע. מיטב בעלי ההון שמהללים את השוק החופשי מהבוקר עד הערב, פועלים במרץ רב נגדו בכל האמור לאינטרסים שלהם. |
|
||||
|
||||
' רעיון השו"ח כשלעצמו מייצג איזו שהיא אמת נקיה. הוא המשך האמונה התמימה ב'יד הנעלמה'. כמובן שאינטרסנטים שונים נושאים את שמו לשווא. בעיקר תאבי בצע חזיריים, שמטבע הדברים הם בעלי ההון הגדולים. אבל גם אנשים חרוצים ויצרניים מדברים גבוהה גבוהה בפומבי בזכות השו"ח, אבל בפרקטיקה היומיומית מנסים כל העת להשיג יתרונות פרוטקציוניסטים. [ע"ע סטף ורטהיימר ולהבי ישקר, שסחט מהמדינה שיעור מס שערורייתי לגמרי {ניחוש פרוע מי היה אז שר האוצר - נכון! א. א.) שיעבור גם למשקיע האגדי וורן באפט. הפרש המס שלא ישולם יכול היה לפרנס בכבוד את אוכלוסיית הקשישים מתחת לקו העוני] |
|
||||
|
||||
נו, אותו אורי רדלר כתב בעצמו, בלהט, שכלכלה אינה מדע - בדיוק בגלל זה הוא התנגד למילטון פרידמן; זה לא הפריע לו להיות שו"חיסט רהוט. |
|
||||
|
||||
' שו"חיזם טהור הרי אינו יותר מאשר אוטופיה. גם הקפיטליזם הכי פרוע לא יצליח לעולם להתגבר על המכשלה העיקרית בתיאוריית השו"ח - היעדר רגולוציה והתערבות ממשלתית. אני לא מכיר, כאמור, את משנתו של מר רדלר, ולכן איני יכול להיות תנא מסייע לעמדותיו ו/או לבקרן. מה שכן, אפשר שיהא אדם רהוט עד מאוד, וטועה ביותר. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי את הפסקה הראשונה, אבל אני מנחש שזה דיון שאני לא רוצה לפתוח (שוב), אז אתה בהחלט פטור מלהסביר. באשר לרדלר, אתה כמובן צודק - לא חסרות תגובות באייל שבהן גם לדעתי הוא טעה ביותר, וגם הצד שכנגד באותם דיונים נפילים התברך (בחלקו) ברהיטות. |
|
||||
|
||||
אלמנטרי. |
|
||||
|
||||
אבל יש גם אריזות ''צלופן'' (כמו של אורז). |
|
||||
|
||||
ב. רציונליות וידע מושלם הם שני דברים שונים. כשאתה יורד מאוטובוס אחד ומחכה לשני, אתה לא יודע שיש עוד קיוסק במרחק הליכה, אתה לא יודע מה מחיר הסיגריות שם, ואתה לא יודע שלא תפספס את האוטובוס בינתיים. |
|
||||
|
||||
' אתה צודק בהקשר תייר מזדמן. לא זה המקרה בתושבי השכונה שבתחומה נמצאות שתי הפיצוציות הנ''ל. ויש גם לקחת בחשבון את צד ההיצע. סוחר ממולח אמור לבדוק את השוק בסביבתו. לראות מה מציעים המתחרים. קביעת מחיר גבוה יחסית מצמצמת את מספר הקליינטים הפוטנציאליים. ואכן היקרה די שוממה, ואילו הזולה שוקקת פעילות ומכירות. סביר להניח כי צרכני הסיגריות קונים בנוסף גם מוצרים אחרים. |
|
||||
|
||||
עוד בעיה בהודעות שלך: שוק חופשי לא אומר שכולם מתנהגים באופן רציונלי. הוא אומר שלאורך זמן, מי שמתנהג באופן יותר רציונלי, שורד טוב יותר. אתה בעצמך אומר כרגע שהיקרה ריקה, אז איפה חוסר הרציונליות הגורף? בסה"כ בעל קיוסק בודד שעשה בחירה לא חכמה. |
|
||||
|
||||
' לא ברור לי על מה תלין. שו"ח הוא מושג כלכלי. כשמו כן הוא - מבוסס על כוחות השוק וחופשי מהתערבות ומגבלות חיצוניות. רציונליות לקוחה ממקום אחר. מההתנהגות האנושית בתחומים שונים, לאו דווקא כלכליים. הטענה היא, שלמרות שאנשים סבורים כי התנהגותם מתנהלת בד"כ ע"פ השכל הישר, במציאות היומיומית (כולל הכלכלית - הן כמוכרים ובעיקר כקונים), נעשות בחירות לא מעטות בניגוד לרציו. לגבי הפיצוציה 'היקרה' והשוממה במקביל, היא קיימת כך כבר איזה 15 שנה. כלומר שורדת לא רעה. נכון שאינה אטרקטיבית כמרינה, אבל עדיין לא גורשה ל'אי המתים'. ובעל הקיוסק יכול היה לקבל החלטה עסקית אחרת (ורציונלית יותר לטעמי) בכל יום כשהוא פותח את הדלת. על אחת כמה וכמה אותם הלקוחות הקבועים הממשיכים לשלם מחירים מופרזים ביחס לאלטרנטיבות סמוכות גיאוגרפית. זה בפירוש לא הגיוני. |
|
||||
|
||||
יכול להיות שהפיצוציה היא מסווה לתחנת סמים או משהו כזה. אם יבטלו את האיסור על מכירת סמים, תראה שגם הפיצוציה היקרה והריקה נכחדת. |
|
||||
|
||||
' היא לא ריקה לחלוטין אלא יחסית. בדירוג עד 10 זה כנראה 3, כאשר האחרת בערך ב-8. לפי סולם דיכטר, כמובן. מהשב"כ לשעבר. במשך השנים גם אני חשבתי על האפשרות הזאת של תחנת סמים. נבדק ונמצא שלילי. פיצוציה שלישית באותו מתחם באמת נטושה אבסולוטית. עברתי שם אלפי פעמים מאז בחרותי, ומעולם, לא חשוב באיזו שעה מהיממה, לא ראיתי אפילו כלב הנכנס לקנות במבה. הסתקרנתי נוכח התופעה. מסתבר שמדובר בהלבנת כספים של השוק האפור/משפחת פשע. רשויות המס מניחות כי מחזור המכירות בפיצוציה ממוצעת בעיר הגדולה עומד על כ-5 מיליון ש"ח בשנה. כנראה שהחבר'ה מהעולם התחתון מצאו עוד שיטה למכבסת הון. |
|
||||
|
||||
איך בפיצוציה מספר 3 מבריחים את הלקוחות ולמה זה לא הצליח במקרה שלך ( ועוד כישלון של אלפי פעמים. רק מהמכירות של המסטיקים העגולים הם יכלו לשלם את הארנונה). |
|
||||
|
||||
' המוכר(1) שנמצא(2) שם(3) מרתיע כ"כ, עד שנשים הרות מעדיפות לחצות את הכביש, גם בימי סופה וגשם סוחף, ובלבד שלא להיתקל במבטו מזרה האימים. -------------------------------------------- (1) זה לא בדיוק מוכר. הוא נראה יותר כמחסל בדימוס שעבר הסבה לסלקטור-יום. (2) הוא לא ממש ניצב בתוך הפיצוציה, אלא יושב על כורסה בחוץ. (3) המקום כה מוזנח, עד שאתה תוהה למה בכלל הוא טורח להדליק את נורת הניאון הבודדה. |
|
||||
|
||||
אני לא מבין - אם הוא כבר יושב שם כל היום, משלם ארנונה וממלא את הקיוסק במינימום ההכרחי של סחורה (שמתקלקלת), למה לא לנצל את הזמן וההשקעה להשלמת הכנסה בדמות התפרנסות לגיטימית? |
|
||||
|
||||
' גם אני לא מבין את זה. אבל עובדה. מה שמחזיר אותי לעניין האי-רציונליות. ואולי יש שם איזה שיקול של קיזוז מס. הייתי מאוד שמח לשוחח ולשאול את הטיפוס לפשר הדבר. רק שבקרקעית מוחי הצפוד מעמעמת תובנה קלושה לגבי הסיבה שהביאה למות החתול. |
|
||||
|
||||
' לשם מה? בוער לך לשלם כ-10% יותר בעבור חופן סרטן!? |
|
||||
|
||||
בשעותיה הפנויות היא עובדת במס הכנסה. |
|
||||
|
||||
' אם היא חברה שלך, ואפילו טובה, למה לגרום לה רעה? לא מספיק שהיא מעשנת, עוד תרצי שתשלם ביוקר בעבור ההרגל המגונה? |
|
||||
|
||||
כדי שלא נדע איפה אתה גר. אל דאגה, יש לאתר ארכיבאי ועוד יבוא יום נקם וש(י)לם. |
|
||||
|
||||
מה, גם את מצטרפת לועדה לבלבול הציבור וכותבת חצי משפט באוקיינוס האטלנטי ואת חציו השני באוקיינוס השקט? נו, אז אם בעורכים נפלה שלהבת... |
|
||||
|
||||
מה לא ברור? מספר אלמונים עורכים כבר יומיים מעקב אחרי מוס גולמי. |
|
||||
|
||||
כשקראתי את ''הפרש משמעותי ובלתי מוסבר בכלכלה רציונלית'', חשבתי שאתה מתכוון להפריך את טענתו של איש הקש, ששוק חופשי הוא שוק רציונלי, אבסולוטית, שהיא המקבילה הכלכלית-חברתית להצגת משנתו של דארווין כ''השרדות החזקים''. אבל אם התכוונת להגיד שאנשים הם לא רציונליים לחלוטין... לא חושב שתמצא עם מי להתווכח. |
|
||||
|
||||
' ניסיתי להראות גם את זה וגם את ההוא. חלק מההנמקות של תיאוריות קלאסיות בכלכלה קשורות בקביעה שהשוק מאוכלס ע''י שחקנים ראציונליים. הצעתי להטיל ספק כבד בטיעונים אלו, הן במישור המיקרו (פערי מחירי הסיגריות בפיצוציות קרובות) והן במאקרו - תנודתיות מופרעת במחירי ני''ע וקומודיטיס בבורסות. מהיום למחר. לעיתים, מהיום להיום. ויש באמתחתי הוכחות ניצחות אחרות לאמירה שמדע הכלכלה לכאורה הינו לא יותר מאשר בדיחה גרועה. |
|
||||
|
||||
לא בדיוק בהקשר הזה, אבל רבים נוטים לבטל (ובמידה מרובה של צדק) את התיאוריות הקומוניסטיות בטענה שהן אינן עולות בקנה אחד עם הטבע האנושי. אבל האמת היא שגם השוק החופשי לא מגיע לתוצאות מיטביות בהינתן הטבע האנושי, שהוא כפי שנאמר כאן כבר עשרים פעמים לפחות - לא רציונלי לחלוטין. |
|
||||
|
||||
' אם בוחנים תיאוריות מהסוג הקומוניסטי, וביצוען בפועל, לעומת כלכלת שוק קפיטליסטי חדירי, אני בהחלט אצביע בעד חלוקת העושר האנושי ע"פ כמה שיותר פרטים, לעומת מציאות של עשרות אוליגרכים מיליארדרים חסרי מעצורים. אותו הגרוזיני היהודי שנרצח, כנראה, היום בלונדון, הרי לא תרם מאומה למין האנושי. סתם שודד דרכים שזיהה הזדמנות לעשוק אחרים. בניגוד מוחלט לביל גייטס ושות'. למייסדי גוגל ו-IBM ויתר מרחיבי הדעת והמידע. שו"ח זה אחלה בשיחרור סחורות במחירים שווים לכל נפש, ובהעלאת רמת החיים של אוכלוסיות שלמות. לא בלשעבד את הנתינים הצרכנים דרך הפיכתם לשבויים. |
|
||||
|
||||
''ולא קרה בעולם שום דבר שיכול להשפיע על החברה'' - לא מדויק. מספיק שיקרה משהו שמשפיע על שאר העולם, והופך אפיקים אחרים ליותר או פחות כדאיים או מסוכנים ממקודם. |
|
||||
|
||||
צודק. |
|
||||
|
||||
אפשר לשאול על מה מבוססת הבנתך זאת? |
|
||||
|
||||
על דיונים באייל, אלא מה? יותר פרודוקטיבי: אני יכול לשאול על מה מבוססת ההנחה הנגדית ("בני אדם אינם רציונליים-לחלוטין, ואין ידע מושלם, ולכן תיאוריית השוק החופשי קורסת לחלוטין"), ואני בספק אם היא יותר מבוססת (אמפירית או עיונית). השאלה היא על מי נטל ההוכחה. ראשית אפשר לשאול האם בהנחות של רציונליות מוחלטת וידע מושלם התיאוריה כן נכונה; אני מניח שרבים יחלקו על כך, והוכחות נחרצות אַין. ואם לא מקבלים זאת, מה הרבותא בכך שההנחות האלו הן אידיאליזציה? אם כבר מקבלים את התיאוריה כתקפה בהנחות האידיאליות - מה היא בעצם אומרת? נניח, "אם הרציונליות מוחלטת והידע מושלם, אזי התוצאה הכלכלית היא אופטימלית" (מה שזה לא יהיה) - אז ברירת המחדל הטבעית יותר היא שסטייה קטנה מההנחות תגרום לסטייה קטנה בלבד בתוצאות. במתמטיקה ובפיזיקה יש מודלים שמתנהגים כך, ויש מודלים שרגישים יותר להנחות - סטייה קטנה מההנחות אכן מפילה את המסקנה לחלוטין - אבל נדמה לי שהסוג הראשון הוא השגרתי, והמקרה השני תמיד מפתיע ומעניין יותר. ולכן אני חושב שנטל ההוכחה על הצד השני. הדרך לעשות זאת היא להיכנס לעובי הקורה של טיעוני התיאוריה, ולראות איך המודל מתנהג. היום, למי עוד נשארה סבלנות. אבל יש לי משהו יותר חזק לומר. אם יש משהו שבאמת הרווחנו מאותם דיונים ידועים לשמצה באייל, זה לדעת היכן נקודות החולשה האמיתיות של כל צד. הנה רשימה זריזה של הנקודות שלדעתי (בשליפה מהשרוול) הן האתגרים הקשים ביותר לשוק החופשי (ומי שיאמר, הנקודות שבהן הוא קורס, אני לא אתווכח): * חוסר מענה נאות לאנשים חסרי כישורים או חסרי מזל במיוחד (נכים, מפגרים, נפגעי קטסטרופה) * עודף כוח כרוני של מעסיקים מול מועסקים * "טרגדיית המרעה המשותף" (הבעיה התיאורטית הידועה, והתממשויותיה בימינו בתחום בעיות איכות הסביבה וניצול-היתר של משאבי הטבע) האם ניתן לומר שהבעיות האלו נובעות מפגמים ברציונליות או מחוסר ידע? אולי-אולי הבעיה הראשונה כן: חסידי השו"ח אומרים "ביטוח", המתנגדים שואלים "אז למה אנשים בפועל לא עושים מספיק ביטוח", וחסידי השו"ח עונים - מייד אחרי "כי המדינה מטעה אנשים לסמוך עליה" - "חוסר רציונליות". אבל לפחות אני לא השתכנעתי שביטוח בשוק חופשי לחלוטין באמת יכול לתת מענה. באשר לשתי הבעיות האחרות, אני לא רואה שום דרך לתלות אותן בחוסר רציונליות וידע; הן נובעות באופן טרגי ממש מרציונליות וידע טובים. לסיכום, נראה לי שטענות כמו תגובה 471068 באות מתוך רצון לבקר את השוק החופשי מסיבות אחרות, ולטוענים פשוט נדמה שהם מצאו נקודת תורפה קלה - אובייקטיבית ו"מתמטית". וחבל, כי נראה לי שהסיבות האחרות חזקות יותר, גם אם הן מובילות לויכוחים מתישים. אם נכונים להיכנס אליהם. היום, למי עוד נשארה סבלנות. |
|
||||
|
||||
חלילה לי מלמשוך אותך לנושאים שאינך רוצה להיכנס אליהם. בכל זאת אני רוצה להעיר שתי הערות שנראות לי מעניינות: 1. כהנמן וטברסקי לא קיבלו פרס נובל על כך שהם הראו שבמצבים מסוימים אנשים פחות רציונאליים (כאילו, דא). החידוש להם הוא בטענה שאפשר למצוא חוקיות של הטיות ברציונאליות שרלוונטיות לתיאוריה הכלכלית ושאפשר לקחת אותן בחשבון בבניית המודלים הכלכליים. אני לא מקבל את הפרדיגמה שלהם, אבל אם הם צודקים, אז לא מדובר על "סטייה קטנה בלבד בתוצאות" אלא בהטיות שהן עד כדי כך סיסטמטיות שהן הכרחיות לחישובי התיאוריה הכלכלית. 2. אם ההנחות של רציונאליות מושלמת הן אידיאליזציה, צריך לבחון את האפשרות שתורת השוק החופשי היא תורה נורמטיבית ולא תורה כלכלית דסקרפטיבית. דהיינו, התיאור של השוחיסטים הוא של אוטופיה של אנשים רציונאליים שבה שוררת מלכות החירות, והטענה שלהם היא שמוסדות חברתיים הם מה שעומד בין המצב הנוכחי לבין הגשמת האוטופיה. ללא מוסדות אלו, טבע האדם ישתנה ויהיה רציונלי. זה נראה לא כל כך רחוק במאפייניו האוטופיים מאוטופיות אחרות כמו המרקסיזם. |
|
||||
|
||||
' גם לדעתי הפרדיגמה של כהנמן אינה קבילה. הוא עצמו ערך מחקרים וניסויים שונים בהתנהגות האנושית, שמהם התברר כי לא מדובר רק בסטיות קטנות ממה שהיה אמור להיות החלטה ראציונלית, אלא לפעמים פשוט ההיפך הגמור ממנה. [למשל בקטע של 'הזריקה האחרונה' במשחק כדורסל צמוד. למעשה, גם לאחר פירסום הדברים, כל מאמני הכדורסל ברמות הגבוהות בארה"ב - כ ו ל ם - ממשיכים לעשות את אותה השטות. וזאת במדינה המקדשת את הסטטיסטיקה כדת, במיוחד בשירות משחקי הכדור] |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שזה מפיל את הפרדיגמה. הרעיון שלהם הוא ללמוד את ההטיות ולקחת אותן בחשבון בהסבר ההתנהגות. |
|
||||
|
||||
1. אני לא בטוח כמה כהנמן / טברסקי משפיעים בכלל על מודלים של שוק חופשי. במודל של שוק חופשי לחלוטין ההנחת הרציונלית אומרת שאנשים פועלים כדי למקסם פונקצית תועלת *כלשהיא*. כהנמן / טברסקי אומרים פונקצית התועלת היא *כזאת* (ולא מה שחשבתם). |
|
||||
|
||||
לא בהכרח ניתן לכתוב את פונקציית התועלת שלהם ומכאן שלא בטוח שניתן למקסם אותה. אחד הדברים שהם הראו למשל הוא שאותה שאלה שמוצגת בשני אופנים שונים מולידה תשובות שונות, לכן מיקסום התועלת תלוי בצורה בה מוצגת שאלה ספציפית וזו לא פונקציה של מצב הדברים. |
|
||||
|
||||
אפשר, אלא שהיא לא מוגדרת על מצבים מוחלטים, אלא על שינויים של מצבי אושר. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי. אם אנשים טועים בהבנתם את מצב העניינים, האם אנחנו יכולים להמשיך להניח רציונאליות כלכלית? חוץ מזה, הממצאים של כהנמן וטברסקי מעוררים את השאלות הבאות: כיצד נקבע עיצוב הבעיות שעומדות בפני הפועלים? והאם אפשר ללמוד להתמודד עם ההטיות הללו? שתי השאלות האלה הולכות מעבר ל Rational Choice Theory ובוודאי מאיימות על מודל של שוק חופשי, כי הן מעלות את האפשרות שלמוסדות חברתיים ישנה השפעה מכרעת על הרציונאליות של הפרט. |
|
||||
|
||||
אולי אנחנו מדברים על דברים קצת שונים. מה שאני מכיר מהקורסים במיקרו כלכלה ובהחלטות בתנאי אי וודאות זה שמה שהם הראו זה שפונקציות התועלת שלנו כפרטים הן "לא רציונליות" ושאנו נוטים לייחס משקל יתר להפסד מול רווח (לא סתם משנאת סיכון, אלא כתוצה של דרך הצגת הבעייה), ולתת משקל לא פרופורציולי לארועים בהסתברות קטנה 1. עכשיו, לי, בתור מפעל הפיס לא אכפת שאתה לא רציונלי בבחירתך לקנות חיש גד. מה שחשוב הוא שסך הרצונות של הצאכנים מצטרפים להם יחדיו לעקומת ביקוש מסויימת שאני אנסה לחקור, ובהתחשב בה ובעלויות גורמי היצור שלי אקבע את הכמות והמחיר המיטביים של כרטיסי הגרלה (נקודת שיווי המשקל). 1 לשני הכיוונים אגב. סיכויים קטנים לרעתו אנחנו בדרך כלל מזניחים לאפס (לי זה לא יקרה) וסיכויים קטנים לטובתנו אנחנו מנפחים (או שאף אחד לא היה ממלא לוטו אי פעם) |
|
||||
|
||||
בהנחה שאני לא עושה כאן בלגן, אני חושב שאנחנו אכן מדברים על דברים שונים (ההבדל בין מיקרו ומקרו). |
|
||||
|
||||
כשאתה מדבר על מודלים של שוק חופשי לחלוטין כאילו שאתה מדבר על מצבים פיסיקליים ללא חיכוך. |
|
||||
|
||||
והפסיק לשים שמן במכונית. |
|
||||
|
||||
נכון, אבל בכלכלה, כמו בפיזיקה, להוסיף חיכוך זה קל. לדוגמא, במודל הקלאסי של שוק חופשי לחלוטין אין בכלל אבטלה, בגלל הנחת המידע המלא (כל אחד עובד בדיוק בכמה שהעבודה שלו שווה בשוק מספר שעות שנקבע לפי פונקציית התועלת שלו - כמה שווה לו הפנאי מול הצריכה) ובגלל שאנו מסתכלים במצבי שיווי משקל (כשאם משתנים התנאים השוק עובר ממצב שיווי משקל אחד לאחר בזמן אפס). לאבטלה ה"טבעית" במשק (משהו כמו 3-5%) שנובעת מזה שהמידע לא באמת מלא, ולוקח זמן למצוא עבודה אם התפטרת ולשוק להגיע לשיווי משקל (ובעצם הוא אף פעם לא באמת מגיע אליו, אלא רודף אחריו), נהוג לקרוא אבטלה חיכוכית. |
|
||||
|
||||
לא נכון, בכלכלה מאד קשה להוסיף חיכוך. לגבי אבטלה חיכוכית (מושג שטבע מילטון פרידמן כמדומני)- בישראל כתב אחד מכלכלני האוצר שאבטלה 6%+ היא חיכוכית. בארה"ב אבטלה 5% מתחילה להיות בעיה אלקטוראלית לנשיא. |
|
||||
|
||||
אוקי אז קשה להוסיף :) אולי בזכות שרשרת התמחות בבקרה שעשיתי בתואר המודלים שראיתי בכלכלה שכללו תופעות של חיגוך והיסטרזיס לא נראו לי קשים במיוחד, והבנתי שהם אכן מתארים יותר טוב את המציאות. אגב, למה מפריע לך לחשוב שה"חיכוך" בארץ ובארה"ב שונה? לי נראה שתרבות העבודה שונה לחלוטין בין שתי המדינות |
|
||||
|
||||
בודאי שהחיכוך בישראל ובארה"ב שונה; נדמה לי שבעיקר בגלל השוני בתרבות הפוליטית - אצלנו הציבור אינו מעניש על התנהלות כלכלית. |
|
||||
|
||||
שמיר הפסיד ב-92 לרבין בעיקר בגלל האשמות בשחיתות כלכלית והבטחות "העבודה" לצמיחה כלכלית (והיעלמות "התחייה", כמובן). סוג של עונש. |
|
||||
|
||||
1. האם כהנמן וטברסקי אכן הראו שההטיות ברציונאליות רלוונטיות לתיאוריה הכלכלית? כיצד? |
|
||||
|
||||
כהנמן וטברסקי חוקרים את ההטיות השיטתיות מ-Rational Choice Theory. אני לא יודע כיצד ההטיות הללו משתלבות לתוך המודלים בכלכלה. חבר מהמחלקה לכלכלה מספר לי שזה הנושא החם ביותר שם היום. אני אשאל, ואם אבין את התשובה אחזור לכאן ואכתוב אותה. |
|
||||
|
||||
ו-2. שוב, הייתי רוצה לראות קונקרטית היכן נכנסת הרציונליות בתיאוריות. עד עכשיו כל מה שקראתי (וזה רק באייל, צר לי) הוא "שמעתי שתיאוריות השוק החופשי מניחות רציונליות". וכדאי גם להזכיר שיש כל מיני דרכים לנסות לבסס תיאוריית שו"ח - יש הגוזרים אותן ממודלים מופשטים-מתמטיים, אבל יש (אורי רדלר הוא הדוגמה שלי, ומן הסתם הוא לא המציא זאת בעצמו) שבזים למודלים כאלה ומבקשים לבסס את השו"ח על שיקולי שכל ישר והיסטוריה - וכיוון כזה נראה לי פחות חשוף לביקורת מצד האי-רציונליות. |
|
||||
|
||||
למיטב הבנתי, תיאוריות כלכליות מבוססות על הרעיון של רדוקציה של ישויות הוליסטיות ומבנים מוסדיים ("חברה", "שוק", "פירמה עיסקית וכדומה) להאמנות ופעולות של בני-אדם יחידים. כדי לבצע את הרדוקציה הזאת, רוב התיאוריות הכלכליות מניחות רציונאליות אינסטרומנטלית. דהיינו, המשתתפים חותרים להשגת היעדים שלהם באמצעים העומדים לרשותם. תיאוריות כלכליות מחפשות בד"כ את נקודת שיווי-המשקל (equilibrium), שהיא הנקודה שאי אפשר לבצע שינוי במערכת ללא שאחד המשתתפים ירוויח ואחר יפסיד. הטענה הבסיסית של תומכי השוק החופשי, לפחות כפי שאני מבין אותה, היא שללא התערבות מוסדית אפשר להשיג אופטמיזציה טובה יותר ("היד הנעלמה"). כיצד בכלל אפשר להעלות את הטענה הזאת ללא הביסוס של רציונאליות הפועלים? [ישנן גם תיאוריות אחרות - הוליסטיות ומוסדיות - אבל קשה לי לראות כיצד תומכי שוק חופשי, שהדגש שלהם הוא על האינדיבידואל, יכולים לאחוז בהן]. לפיסקה השנייה, גם אני מתבסס על שיקולי שכל ישר. אין לי ההכשרה (ואולי גם לא הכישורים) להבין מודלים מופשטים-מתמטיים, ואני לא מתעניין בהיסטוריה כפי שנכתבה באתר של מכון מיזס. |
|
||||
|
||||
ל-2 (ותודה על ההסבר בתגובה 471803): זה שמדובר בתורה עם ממד נורמטיבי חזק, זה די ברור; וכמו כל תורה נורמטיבית שמבקשת להיות רציונלית, יש לה בסיס דסקרפטיבי. אני לא חושב שהעובדה שרציונליות מושלמת היא אידיאליזציה בהכרח פוגעת בבסיס הזה, אבל בזה עסקנו בשאר הפתיל. באשר למה שאתה אומר בהמשך - זה מעניין, ואני נוטה להסכים איתך. |
|
||||
|
||||
הסמיכות של "חוסר מענה נאות לאנשים חסרי כישורים או חסרי מזל במיוחד" ל"ביטוח" העלתה לי רעיון, אמנם לא הומני במיוחד (אני מסכים עם שלושת הבעיות הרציניות של שו"ח שהצגת), אבל שעשוי לעבוד - ביטוח לפני לידה לשלומו לאורך החיים של הנולד העתידי. זה *יכול* לעבוד, כי זה מה שביטוח לאומי הינו למעשה כבר היום, להוציא הבחירה לשלם אותו1. אם זה סביר לעבוד אין לי מושג, אבל זה לא נשמע לי מופרך. הבעיה השלישית שמנית מעסיקה אותי יותר לאחרונה, וגורמת לי להביט מעט אחרת על הרצון להתנתק מהחברה ולחיות בלי חובות או זכויות כלפיה, אז חוסר ההומניות של הפתרון הזה מטרידה אותי היום יותר מבעבר. --- 1 אם נאמין לחדשות, הוא גם סובל מחלק ניכר מהבעיות שיש לצפות שיהיו לביטוח מהמגזר הפרטי - למשל ניסיון התחמקות מתשלום ברגע שהנתמך עומד על הקצבה ועל קצות אצבעותיו, ומצליח באמצעותה להביא את אפו אל הרף שבו הקרסוליים של האדם הממוצע. וכאן נכנסים לויכוח הקלאסי על האם זה יהיה פחות גרוע בשוק חופשי שבו יש משקל לפרסום חיובי ושלילי. |
|
||||
|
||||
1 האם אתה רומז שאנשים מתחמקים מתשלום ביטוח לאומי? אולי היו רוצים להתחמק. בפועל זה אחד המוסדות בעלי השיניים החדות ביותר בארצנו. הם מעקלים, נותנים קנסות ולא שוכחים לך גרוש. הייתי מעלימה מס 10 פעמים ומלבינה כספים 20 פעם, לפני שהייתי מסתבכת עם חוב לביטוח הלאומי. |
|
||||
|
||||
אבל בביטוח לאומי מוחלים הרבה פעמים על קנסות אם מגישים בקשה מנומקת. הביטוח הלאומי מנהל מלחמת השרדות מול האוצר וגם בגלל הסיבה הזאת הוא חייב להיות מאד יעיל בגביה. בזמנו, כשהשר שיטרית היה שר במישרד האוצר -לא שר האוצר- הוא נהג לתקוף באופן בוטה את הביטוח הלאומי כחלק ממאבק מישרד האוצר נגד עצמאות הביטוח הלאומי. מה שכתבתי איננו במסגרת ה''פירגון'' הרגיל שלי למשרד האוצר. |
|
||||
|
||||
הפוך - אני אומר שביטוח לאומי מתחמק לפעמים מלשלם. |
|
||||
|
||||
פעולה רציונלית למיקסום רווחים, מידע מושלם וכו הן אכן הנחות יסוד של מודלים מסויימים המשמשים בפקולטות לכלכלה אבל הן אינן משמשות לביסוס הלסה פר כמדיניות כלכלית אלא להיפך - הם הבסיס ה''מדעי'' עליו מושתתות רוב צורות ההתערבות הממשלתית בכלכלה כמו הגבלים עסקיים, מדיניות מוניטרית ופיסקלית. נוסף על כך, גם בקרב אלו המשתמשים בהנחות יסוד אלו הן משמשות רק ככלי נוח לפישוט המודל מתוך ידיעה ברורה שהן אינן הנחות מציאותיות. |
|
||||
|
||||
זה ברור. אני פשוט אומר שכשעובד בוחר מקום עבודה זה שונה מאוד מלבחור בין שני מוצרים זהים מבין שני סוחרים. קודם כל, ניידות במקומות עבודה היא מאוד בעייתית. אם לא מוצא חן בעיינך אי אפשר להתפטר כי אף אחד לא מבטיח שתמצא מקום עבודה אחר בזמן סביר. מהנדס תוכנה שלא מוצא עבודה בתוכנה וחייב בינתיים לעבוד בתור מנקה שירותים עושה עסקה שהוא לא בהכרח מעוניין בה. באופן כללי מה שאני חותר אליו זה שמודל שוק חופשי אידיאלי (סחורות זהות שיש לך אותה נגישות אליהן וכל מיני כאלה) לא קיים, אבל אפשר ליישם אותו הרבה פחות על מקומות עבודה מאשר על מוצרים (למרות שמקום עבודה זה מוצר מבחינה טכנית: התופרת מקבלת כסף מהמפעל תמורת השכרת מכונת התפירה שמאפשרת לה לתפור (?)) |
|
||||
|
||||
אתה נכנס לההגדרה החמקמקה של ''מעוניין''. הרבה מאוד אנשים עובדים במשרות שהם לא מעוניינים בהם, אבל זה עדין עונה להגדרה של בחירה חופשית ולעסקה שע''פ התיאוריה שני הצדדים יוצאים נשכרים ממנה. אם עדיף לו למהנדס התוכנה לנקות שירותים ולא להיות מובטל, הרי שזו עסקה שהוא מעוניין בה. |
|
||||
|
||||
ברור שיש אנשים שלא מרוצים מעבודתם, אבל עבודה זו עסקה שבה אתה מציע את כישרויך תמורת כסף. באופן אידיאלי, כל אחד יכול לבחור את העבודה שהוא הכי רוצה ושמתאימה לו (אם יש לי 10000 שקל אני לא יכול להתלונן שאין לי למבורגיני, אבל לפחות יכולתי לבחור בין מה שהציעו לי). הבעיה בעבודה זה שאתה חייב עבודה ושניידות בין מקומות עבודה היא מסובכת יחסית ללעבור לקנוט יוגורט במקום אחר. אם אני עומד למות מצמא במדבר וימשהו מציע לי כוס מים במאה אלף דולר, אז עדיף לי לקנות את המים ואני עושה את זה מתוך בחירה חופשית. |
|
||||
|
||||
כן, זאת בדיוק הנקודה. |
|
||||
|
||||
ואיך קוראים למכירת כוס מים באמצע המדבר ב10,000 שקלים ילדים וילדות? נכון מאד! עושק! __________ העלמה עפרונית וסייסטה מופלאה |
|
||||
|
||||
את יודעת כמה קשה לסחוב דוד מים על הגב כל הדרך ללב המדבר? למה לא לתת לסבל רב התושייה להתפרנס בכבוד? |
|
||||
|
||||
לא רוצה לתת יד לעושק? אל תקני. |
|
||||
|
||||
>נאנחת< אני מקווה שאתה אומר את זה באירוניה-מרירה או משהו כזה. |
|
||||
|
||||
עבודה כשכיר זו בד''כ לא עסקה שבה אתה מציע רק את כישוריך תמורת כסף. אתה מציע גם צייתנות, כפיפות להיררכיה אירגונית, נוכחות, זמינות, ויתור על זכויות יוצרים, מוכנות להקריב קשרי משפחה ועוד. |
|
||||
|
||||
אכן, בחירת מקום עבודה עלולה להיות בעיה לא קלה לחלק מהאנשים בחלק מהמקומות ובחלק מסוגי העבודה (לכן אני לא לגמרי סגור לגבי אי הנחיצות של חוקי עבודה למיניהם). דוקא הבחירה אם להיות מלצר בפאב ''עשן בעיניך'' או ב''אויר הרים'' שבבלוק הסמוך לא נראית לי דוגמא משכנעת לקושי הזה. |
|
||||
|
||||
1. זה כמו להגיד שאין צורך לדבר או לקרוא SMSים בזמן הארוחה/שתיה. רינגטונים זה ממש מעצבן => יוקם הלובי האוסר על שימוש בסלולרי בפאבים ומסעדות וישא"ק. החוק הקיים אוסר עליך גם לפתוח פאב-עישון שזו מטרתו המוצהרת או לאפשר לך להקים פאב עם איזורים נפרדים. זה לא זהה לאיסור על עישון בבתי קולנוע, גם אם זה מעלה לדיון את הצורך לאפשר בדרכים שונות, ויש דרכים, *גם* פאבים נקיים מעישון. לצחוק, לדבר, לשתות ולעשן ליד השולחן עם כוס בירה ביד אחת וסיגריה בשניה זה *כן* סגנון בילוי מאוד מסוים (ששונה מאכילת טוסט או ארוחה עם יין במסעדה) מספיק נורמטיבי, מספיק מוסרי ומספיק מבוקש על מנת לאפשרו בחוק בצורה *כלשהי* (גם אם מינימלית, במן גטאות עישון ציבוריים בסגנון ה-Hash Bars באמסטרדם). האמת היא שאין מידתיות בחוק משום שהנימוקים שלו הם לא רק באמצעות נימוקי "הפגיעה באחר". זו רמיה עצמית. אם אלו היו נימוקיו היחידים, הוא היה נראה אחרת. מדובר בחוק שנובע מכוחו של לובי כלל עולמי הנלחם בתופעת העישון ובנזק שמעשנים גורמים גם לעצמם (מישהו אמר חוקי קסדה?). מלחמה בתופעת העישון ובמעשנים הוא אחד מהטיעונים המוצהרים של התנועה. תנועה שהכוח של הלוביסטים שלה עולה על הכוח של הלובי החרדי בכנסת. אין להם צידוקים מוסריים סבירים יותר מאשר שיש לתומך בכפיה הדתית (רק הדת אחרת). הניסיון לכפות עלינו הרגלי עישון איננו מוצדק יותר מהניסיון לכפות עלינו אכילת מזון כשר בכל המקומות הציבוריים - הוא רק חזק יותר פוליטית ומקובל יותר בקרב ה"נאורים". השאלה פה היא שאלה של מידתיות והתיחסות אל מכלול של שיקולים שפשוט מתעלמים מקיומם. העישון בזמן השתיה והשיחה, ביציאה לפאב, הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה עבור אנשים רבים. זה לא מספיק על מנת להתעלם מהפגיעה בציבור הלא מעשנים, אבל התעלמות מצרכי הציבור המעשנים זו גם חוצפה ממדרגה ראשונה. לכן, אולי, יש מקום לדבר על חוק כלשהו (לא ליברלי טהור, אבל כנראה לגיטימי אם אתה לא מקבל הנחות שו"חיסטיות) שינסה להגן על הזכות של הלא מעשנים להנות מאוויר נקי ביציאתם לפאב. הייתי יכול להבין (להסתייג, אבל להבין) חוק שהולך מאוד רחוק על מנת לאפשר ללא מעשנים לבחור יציאה לפאב בו האוויר נקי, אבל אין שום מקום לחוק דרקוני וגורף בצורתו הנוכחית, בלי להתחשב ברצונו *הלגיטימי* של ציבור *נורמטיבי* שלם שבסה"כ רוצה להנות קצת מבירה ועשן טבק. יש שיקולים נוספים במילה המעורפלת הזו "מידתיות" (כגון חריגת החוק באופן קיצוני מהסטטוס קוו ומהנורמות) שפשוט התעלמו מהם בלי להניד עפעף בתיקון (ז"א קלקול) חוק העישון האחרון. בקרוב, בכנסת 2009: הצעת חוק האוסר לשבת במקומות ציבוריים. אחד הטיעונים המצדיקים את הפגיעה: "זו גזירה שהציבור יכול לעמוד בה". ____________ הח"מ לא מעשן ומעולם אפילו לא ניסה לעשן סיגריה (לא מהסוג הרגיל, בכל אופן). |
|
||||
|
||||
בריאות הציבור וחיי אדם הם לא "צידוקים מוסריים סבירים"? |
|
||||
|
||||
הם צידוקים שמשתמשים בפניה אל המוסר, אבל הם לא סבירים כאשר משתמשים בהם כ"ג'וקר". טענה שאומרת שקיום פאבים בהם ניתן לעשן מסכנת את בריאות הציבור ומסכנת חיי אדם היא טענה בלתי מבוססת, בלתי סבירה, פיזור עשן1 והייתי אף אומר שהיא על סף היותה הגזמה מכוונת לצרכים רטוריים (במילים פחות עדינות: שקר גס). טיעון מתוקף הבהלה. הטענה הזאת לא סבירה יותר או מבוססת יותר על המציאות מאשר צעקות הגעוואלד של החרדי (סליחה. הטענה הסוציולוגית המלומדת והמבוססת של החרדי) על כך שהתרת אכילת הכשר בפרהסיה, במקומות מסוימים, מסכן את אופיה היהודי של המדינה, את עצם הסיכוי להמשך קיומה ואת חיי היהודים באשר הם. זה לא צידוק מוסרי סביר. הוא חסר לוגוס. זו פניה רטורית נרגשת ומוגזמת אל האתוס. כולנו חושבים שחיי אדם ובריאות זה חשוב => אם לא נסכים עם הנואם שרוצה לאסור על עישון בכל מקום ציבורי באשר הוא אז אנחנו לא פחות מאשר מפקירים חיי אדם => הוא בטח צודק. שים לב: אין כאן שום שבריר של הטלת ספק בכך שהעישון בהחלט מזיק לבריאות. דוגמה לצידוק מוסרי כן סביר הוא הטיעון בו השתמש איזי2 - הפגיעה האפשרית בבריאות העובדים בפאבים (שאין להם בחירה3 אלא לעשן פסיבית, יום יום וכל היום, על מנת להמשיך להחזיק במקום עבודתם). אבל הטיעון הכן סביר של איזי גורר גם את הצורך לאזן ולהקל את הגזרה. יש אנשים שרוצים לעשן במקומות ציבוריים כחלק בלתי נפרד מצורת הבילוי שלהם ואין שום סיבה סבירה (שום סכנה לחייו ובריאותו של כלל הציבור שנובעת מבחירתם לעסוק בתענוג זה) למנוע זאת מהם באופן גורף. אם התכוונת להגיד שהאיסור החדש והגורף על עישון בפאבים הוא חלק ממהלך גדול יותר של הגנה על שלום כלל הציבור (המעשנים והלא מעשנים כאחד) אז אני מסכים לחלוטין. תגובותי מנסות להתמודד עם הטענה שלא מדובר ב"חוק קסדה" אלא בחוק המנסה להגן על זכויות הלא מעשנים. _____________ 1 pun intended 2 גם הטיעון של איזי לא מוכח אמפירית ללא צל של ספק, אבל הוא סביר יותר במספר סדרי גודל מהטענה (או אולי יש לאמר הפחדה חסרת פרופורציות) הכוללנית, הגורפת והמעורפלת על פאבים, עישון פאסיבי והציבור בסכנת חיים.3 במסגרת אי קבלת הנחות שו"חיסטיות. במסגרת קבלת ההנחות השו"חיסטיות הדיון הזה מיותר. |
|
||||
|
||||
הטענה הפשוטה היא שלבעלי פאבים בהחלט מותר לתת לקהל המעשנים מקום(עד רבע משטח הפאב), ובלבד שיהיו הפרדה ממשית ומערכת אוורור נפרדת:פשוט מעכשיו הם לא יכולים לערוך מה שהוא למעשה מצג שווא- אין אפשרות של מעשנים שיושבים בשולחן ליד לא מעשנים, כאשר האחרונים הרבה פעמים סובלים מריח הסיגריות, והפאב טוען שזה איזור "לא מעשנים".מניעה פשוטה של ישראבלוף ידוע, שהיה קיים שנים בפאבים ובמסעדות. |
|
||||
|
||||
הטענה באמת פשוטה. שלוש קבוצות קטנטנות, של חמישה חבר'ה כל אחת, מגיעות לפאב ריק מאדם (ואני מקטין את המספרים לטובתך בכוונה) וגודל הפאב הדרוש מונה לפחות 60 מקומות ישיבה - חתיכת פאב. על מנת שלמעשנים (וחבריהם שלא נבהלים מריח בסערות) יהיה מקום לשבת באיזשהו פאב, הם צריכים לחפש לא פחות מאשר קומפלקס. זו לא דרישה סבירה שמאפשרת למעשנים להנות מבילוי בפאבים - זה בדיוק הישראבלוף שאתה מדבר נגדו. תיקנו ישראבלוף אחד באמצעות ישראבלוף שני. ציבור המעשנים וציבור הלא-מעשנים-אבל-לא-היסטרים שמוכנים לשבת "פעם ב" ליד סיגריה בוערת, מספיק גדול (רוב מוחלט? לא אפול מהכסא) על מנת שהחוק יתחשב בהם ולא יקצה להם מאפרה עם שמונה כסאות בכל פאב ממוצע (האמת שפתרון רבע השטח כל כך הזוי וכל כך יקר לרוב בתי העסק שרובם פשוט יאסרו על העישון וזהו1). התיקון ניצל סעיף ישן שהתיחס למסעדות ובתי קפה והלביש אותו על פאבים ומועדונים, בלי לחשוב על דקויות כגון ההבדלים באופי הבילוי, כמות האנשים שנוהגת ללכת יחדיו לאותו בילוי, אופי העסקים וגודל השטח האופייני של מקומות הבילוי. שאלות פשוטות: למה לחלק כל פאב במקום לאפשר חלוקה של הפאבים (פאבים עם התר בהם מותר לעשן ופאבים בהם אסור)? למה לא לחייב את בעל הפאב ליצור חלוקה, אבל לבחור בעצמו את גודל החלל עבור המעשנים ואת גודל החלל עבור לא מעשנים? התשובה הפשוטה: המלחמה היא בעישון ולא בזכותם של לא מעשנים לעשן אוויר נקי. כפיה ירוקה שהצליחה להראות הישגים מרשימים יותר מהכפיה הדתית עם חוקי הכשרות שלה. לא פחות ולא יותר. ____________ 1 שאלה שעוד לא עניתי לעצמי עליה היא אם המחוקק ידע זאת (ולכן זה ישראבלוף) או שהוא פשוט הדביק את המילה "בית משקה" בסעיף 11 שהתיחס במקור למסעדות, בלי לחשוב על כך יותר מידי (ישראפלופ). |
|
||||
|
||||
שתהיה מחיצה מספקת - מדוע לא? אבל לדרוש בהכרח ששלושה רבעים מהשטח יוקצו ללא מעשנים? מדוע את העניין הזה אי אפשר להשאיר לשיקולו של בעל המקום? |
|
||||
|
||||
כי הקצאת שולחן אחד סמוך לשירותים בתור ''אזור חופשי מעישון'' היא פירצה שאפילו המחוקק שלנו ראה אותה בזמן. |
|
||||
|
||||
אבל זה שוב לא מובן - האם אנשים לא יצביעו ברגלים בעניין כזה? והאם בעלי פאבים/מסעדות וכו' לא יעשו את חשבון הרווח וההפסד שלהם בהתאם? |
|
||||
|
||||
לא הבנתי. אם המצב הקיים הוא שאנשים לא מצביעים ברגליים, למה חוק שניתן לעקיפה בקלות ישנה את דפוס ההצבעה? |
|
||||
|
||||
ראשית, לא ברור לי מדוע אתה חושב שהיום אנשים לא מצביעים ברגליים? ממה שאני רואה, מצביעים גם מצביעים. ושנית, ההבדלים בחוק אינם נוגעים ליחס השטחים מעשנים/לא מעשנים, שמופיעים ממילא גם בחוק הקודם. |
|
||||
|
||||
יש כמה הבדלים בין עישון לנהיגה בלי קסדה: רוב נהגי האופניים מקבלים את ההחלטה עם לסוע או לא לסוע עם קסדה לפני כל נסיעה באופן פרטני. רוב המעשנים קיבלו את ההחלטה להתחיל לעשן בתקופה בה הם לא היו בוגרים, ומאז הם מכורים. סיגריות, להבדיל מנסיעה ללא קסדה, היא דבר שגם מסכן את הסובבים, ולא רק את מקבל ההחלטה. האם אתה מתנגד לחוק שמאלץ אותך לעשות רשיון לרכב כל שנה? |
|
||||
|
||||
לא ידעתי שהחרדים מתנגדים לאכילת בשר כשר בפרהסיה. זה בטח תיקון חדש של המרנובדיה שטרם הספקתי לקרוא. |
|
||||
|
||||
המשמעות האמיתית, אליה התכוונתי, מוצפנת בטקסט בשיטת דילוגי האותיות והמתמטיקה המונדית. |
|
||||
|
||||
רק עכשיו שמתי לב שבעצם לא ברור לי אם ה"מונדית" היא ב-נ' שוואית או קמוצה? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
תודה. את זה ידעתי. רק לגבי המתמטיקה לא ידעתי אם היא ממונאדה או ממונד... |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שאתה מודע לזה, אבל השינוי לחוק היה אחד ויחיד:הוסיפו קנסות לבעל המקום על הפרת חוק בעסק שלו.החוק לגבי חיוב חלוקת מקומות אם רוצים קהל מעשן ומערכת אוורור נפרדת קיים כבר הרבה זמן(משנות ה80 אאל"ט) ופשוט לא נאכף כי לא היו לו שיניים.אז אחרי הרבה לחץ נוספה לו מערכת שיניים מפלדת אל-חלד. |
|
||||
|
||||
לא רק שיפצרו לכלב את השיניים, אלא גם החליפו את גזעו. לא רק שיפרו את יכולת האכיפה של החוק, אלא הרחיבו את היקפו. הפאבים, המועדונים והדיסקוטקים לא היו במפורש חלק מהחוק לפני התיקון. מתקני החוק ידעו זאת. הנורמה (שאיננה נאסרה במפורש או במשתמע בשום חוק ולכן בעצם פשוט לא נאסרה בשום חוק) היתה שבפאב ("בית משקה") או דיסקוטק מותר לעשן. נורמה ששנים רבות אף אחד בציבור לא חשב שצריך לערער עליה או שיש קשר בינה לבין החוק שמתיחס למסעדות ובתי קפה. לפני התיקונים בחוק מ-1983, היה מותר לעשן אפילו בבתי קולנוע מסוימים (סעיף שבוטל בתיקון). הרצון להוסיף את הפאבים למשוואה הוא לא המצאה אישית שלנו (בטח שלא מ-1983) אלא חלק מהתגברות מגמה כללית עולמית *של השנים האחרונות* של מלחמה כללית בתופעת העישון ואיסור עליו *בכל* מקום ציבורי באשר הוא (זו ממש לא רוח החוק מ-1983. זמנים משתנים). זה הסעיף הרלבנטי מ-1983: 11. מסעדה, מזנון, בית קפה, לרבות כל בית אוכל אחר (כולם להלן - בית אוכל), למעט חדר נפרד לחלוטין, אם קיים, שהוקצה לעישון בידי הנהלת בית האוכל במפורש, אם הוקצה, ובלבד שיש בו סידורי אוורור תקינים והעישון בו אינו גורם למטרד בחלקים אחרים של בית האוכל ושטחו אינו עולה על רבע של השטח הפתוח לציבור. זה הסעיף הרלבנטי לאחר התיקון 2007: 11. מסעדה, מזנון, בית קפה, לרבות כל בית אוכל, בית משקה, מועדון, דיסקוטק או מקום אחר שבין עיסוקיו הגשת מזון או משקאות (כולם להלן - בית אוכל), למעט חדר נפרד לחלוטין, אם קיים, שהוקצה לעישון בידי הנהלת בית האוכל במפורש, אם הוקצה, ובלבד שיש בו סידורי אוורור תקינים והעישון בו אינו גורם למטרד בחלקים אחרים של בית האוכל ושטחו אינו עולה על רבע של השטח הפתוח לציבור. |
|
||||
|
||||
מעניין, יש אנשים שמרוויחים מליונים מעישון (של אחרים, בעיקר) אבל הלוביסטים הם דווקא מתנגדי העישון, שלמיטב הבנתי לא ירוויחו אגורה מהסיפור הזה. |
|
||||
|
||||
לא רק הכסף מניע את העולם. |
|
||||
|
||||
זה רק מראה לך כמה אנשים מוכנים לעשות למען דתם. |
|
||||
|
||||
אני לא אומר שלא. אבל בכל מה שנוגע לסבירות הלוביזם, הייתי מהמר שהוא יהיה בצד של פיליפ מוריס. |
|
||||
|
||||
לא, הדת חזקה יותר מהכסף. |
|
||||
|
||||
1. SMS וכו' לא מזיק לסובבים (או לעובדים). 2. לפאבים מותר להקצות עד רבע משטחם למעשנים בתנאי שתהיה הפרדה הולמת בינם ובין הלא מעשנים. שאר ההודעה שלך היא פרשנות חופשית מגובה בספקולציות ובסופה דמגוגיה, אז אני אסתפק בזאת. |
|
||||
|
||||
1. אין שום עדות לכך שעישון פסיבי מתון ("פעם ב") מזיק יותר לסובבים מאשר SMSים. העשן בפאב, עבור הסובבים, הוא לא סכנה אלא פשוט מטרד - כמו SMSים ופרחות שמדברות בקול רם מידי. 2. אם דאגתך היא לבריאות המלצרים, ההפרדה לא עוזרת להם. ז"א, ההפרדה כן עוזרת להם משום שרוב הפאבים לא יכולים לעמוד בדרישות החוק ופשוט יאסרו את העישון. איך ההוא כינה זאת למעלה? ישראבלוף. הגנה סבירה ופשוטה על עובדים אפשרית בהצעה שאתה העלת ואין צורך בחוק הדרקוני בצורתו הקיימת. "בסופה דמגוגיה" זה דמגוגיה? זה דמגוגיה רק אם הכותב חושב שיש סיכוי שמישהו ישתכנע. זו היתה בדיחה למען השם. משחק מילים קל. לא חייבים לצחוק, אבל להתיחס לכך ברצינות זה קצת מוזר. |
|
||||
|
||||
אתה שוכח שיש באוכלוסיה גם אנשים שהעישון מפריע להם הרבה יותר. אחי הצעיר היה אסתמטי, ולרוע המזל כשהיינו ילדים היה מותר לעשן בבתי קולנוע, באוטובוסים, בחדר האוכל של הקיבוץ ואפילו בתור לרופא בקופת חולים. התקף אסתמה הוא קצת יותר "מטריד" משיחה סלולרית חסרת התחשבות. ועוד לא דיברנו על תינוקות. אני כמעט הייתי צריך ללכת מכות בחתונה כאשר אחד האורחים התעקש לעשן ליד השולחן שלנו (רחוק מהילדים שלו כנראה) תוך התעלמות מוחלטת מבקשותינו שיפסיק. אם היה ניתן לסמוך על התחשבותם של המעשנים, הייתי מסתפק בכך. מאחר והנסיון (שלי לפחות) מראה שאי אפשר, החוק הנוכחי נראה לי פתרון הולם (אם כי הרחבת האיסור ליושבים במרפסות או ברחוב נראה לי מוגזם). אם נחזור רגע לנושא ההטרדה, בעיני עשן סיגריות מטריד הרבה יותר מרעש רקע של סועדים, כולל שיחות סלולריות (SMS בכלל לא מפריע לי), אבל זה סובייקטיבי. ההבדל האובייקטיבי הוא שאחרי שאני יוצא מהמסעדה המולת הסלולרים נעלמת כלא היתה. ריח הסיגריות נשאר עוד שעות רבות אחרי. יש הבדל משמעותי בין עישון פאסיבי של סועד במסעדה, שותה בפאב או אפילו של נוסע באוטובוס ובין עישון פאסיבי של עובד במקום אפוף עשן. לא סתם רופא השיניים או טכנאי הרנטגן יוצאים מהחדר בזמן הצילום, אפילו שהמכשיר בכלל לא מכוון אליהם. חשיפה עקבית לאורך זמן מזיקה גם ברמות נמוכות. אם המסעדה לא אפופה כולה עשן אלא רק חלק סגור מתוכה זה מקטין משמעותית את החשיפה של העובדים. |
|
||||
|
||||
אני מסכים עם כל מילה שכתבת חוץ משהחוק הקיים הוא פתרון הולם או סביר לבעיות שאתה מציג. הסברתי כבר למה הוא מוגזם (האמת, שגם אתה העלת הצעה אלטרנטיבית סבירה הרבה יותר מהחוק הקיים). לא דיברנו על תינוקות משום שהם ממש לא רלבנטים בקונטקסט של הפתיל (לא התנגדתי בשום שלב לחוק הקודם האוסר על עישון במסעדות). |
|
||||
|
||||
נו טוב, סבירות והלימות זה ענין של השקפה כנראה. מצד שני אני מסכים איתך שחוק הטוקבקים וחוק הקסדות הם מיותרים לחלוטין וראוי לבטלם, יחד עם האיסור על שימוש בסמים, חגירת חגורות בטיחות (בתנאי שאתה לבד ברכב) וחבישת קסדות בזמן נהיגה ברכב דו גלגלי. לגבי שכר מינימום אני לא בטוח. עקרונית ראוי לבטלו, אבל כאשר התפלגות השכר במדינה היא כל כך קיצונית, יחסי עובד מעביד כל כך לא מאוזנים ואחוז עובדי הקבלן כל כך גבוה, אני לא מרגיש שעכשיו זה הזמן הנכון. |
|
||||
|
||||
אני לא אמביבלנטי כמוך לגבי שכר מינימום. אני מתנגד נחרצות לביטולו (אבל זה נושא לדיון אחר. אני מנסה בכל כוחי הרטורי למנוע את דרדור הדיון לדיון הסטנדרטי על שוחיזם). אני מתנצל, לא הייתי בפוקוס בתגובה הקודמת ופספסתי את הנקודה העיקרית שלך. "אם המסעדה לא אפופה כולה עשן אלא רק חלק סגור מתוכה זה מקטין משמעותית את החשיפה של העובדים." זו אמירה בעייתית, לדעתי. מלצרות זה מקצוע שדורש ממך לכרכר רוב הזמן סביב הלקוחות ולכן האנלוגיה לטכנאי הרנטגן שיוצא מן החדר בזמן הצילום היא לא מוצלחת. ההגנה על העובד נראת לי קטנה מידי עד זניחה על מנת להצדיק את החוק (הזה). בעיה נוספת היא חוסר הודאות של העובד (האם קבלתי למקום העבודה הספציפי תחשוף אותי באופן קבוע לעשן סיגריות או לא?) שלא תאפשר לו לבחור באופן מושכל את מקום עבודתו. בעיה נוספת היא האפשרות לאפליה בין עובדים במקום העבודה, ביחוד בישראל בה המילה פז"מ מופיעה ברשימה של המידות הטובות ("תנו להיא החדשה הזאת לשרת את השולחנות באזור המעשנים, אני לא מתקרב לשם"). כשאני אומר "חוקי קסדה" זיהיתי (בעקבות הביקורת) שאני מתכוון לשני דברים, שחופפים במידת מה, אבל מספיק שונים על מנת שאבצע הבדלה. מעכשיו: 1) "חוקי קסדה" הם חוקים בהם אמא מדינה מגנה על האזרח מעצמו. 2) "חוקי חסון" הם חוקים חפוזים של פוליטיקאים עם אופק וחזון (במרחק של שני מטרים קדימה) עם סעיפים בעיתיים שנובעים מרשלנות חקיקתית, אי התחשבות במכלול השיקולים, זכויות הפרט, האיזונים והבלמים. חוקים שנוצרים מהסילוגיזם של הפוליטיקאי שתארתי בתגובה שהתחילה את כל הפתיל (צריך לעשות משהו, זה משהו, צריך לעשות את זה) ולא מדיון מעמיק והתנגשות בין אנשים ודעות שמבקרים ביקורת בונה את ההצעה. התיקון לחוק העישון הוא לא חוק קסדה מובהק (יש טיעונים, כגון טיעון הגנה על העובד שמראים שהוא לא רק חוק קסדה) אבל אני חושב שהצלחתי לבסס (אני יודע שאתה לא מסכים) בדיון זה שבהחלט נושבת ממנו *גם* הרוח הרעה של חוקי הקסדה. "חינוך הציבור" לכך שסיגריות זה פיכסה (גם לעצמנו) הוא חלק בלתי נפרד מכוונת המחוקק בישראל כמו שהוא בשאר המקומות בהם פרצה מגפת ה-Smoking Ban מסביב לעולם. התיקון לחוק העישון הוא גם "חוק חסון" במידה לא מועטה משום שיש רעיונות פשוטים וסבירים להפוך אותו לחוק שמגן טוב יותר על זכויות העובדים בו זמנית להגנה על זכותו של ציבור גדול להנות מצורת בילוי לגיטימית ומהנה. |
|
||||
|
||||
אף אחד לא הזכיר את האפשרות הלא סבירה מעשית, אבל אפשרית תיאורטית מספיק בכדי שהמדינה לא תמנע אותה, של אנשים *שרוצים* לעבוד כמלצרים בחדר אפוף עשן. תפקידה של המדינה להגיע למסקנה שאין אנשים כאלו היום, ושגם מחר לא יהיו? לא נראה לי. |
|
||||
|
||||
הערה קטנה לחלוקה שלך - לפי דיון 2905 עושה רושם שחוק הקסדה עצמו הוא חוק חסון לא פחות משהוא חוק קסדה. אני מניח שפקודת הסמים היא חוק הקסדה המובהק ביותר. |
|
||||
|
||||
אפשר גם ''חוק השמים'' או ''חוק הסמים קסדה''. |
|
||||
|
||||
אני מניח שהוספת "בתנאי שאתה לבד ברכב" בגלל האפשרות שחגורת הבטיחות תשאיר אותך חי ובשליטה מספיק זמן בכדי למנוע סיום טראגי יותר לתאונה. במקרה הזה, למה זה לא "בתנאי שאתה לא לבד על הכביש"? |
|
||||
|
||||
לא. הסיבה היא שאדם לא חגור ברכב יכול בזמן תאונה להחמיר את הפגיעה בנוסעים האחרים. (לא ראית תשדירי שירות בשנתיים האחרונות?) |
|
||||
|
||||
ואולי בגלל התשדיר ההוא שמראה איך אדם לא חגור במושב האחורי מתנגש בשכן שלו וגורם למותו? |
|
||||
|
||||
ראה את עצמך מוזמן מראש לחתונה שלי. אדאג להושיב אותך ליד האנשים המתאימים. (עוד אין כלה - אלמוניות, כל המקדימה זוכה.) |
|
||||
|
||||
1. הדיבורים על "בקרוב בכנסת" הם דמגוגיה ממדרגה ראשונה. מעבר ללהצביע על חולשת הטיעונים של מתנגדי החוק (במקום להצביע על ההשלכות השליליות של החוק, מצביעים על השלכות עתידיות ספוקלטיביות, כאילו האחד בהכרח גורר את השני) הם לא תורמים דבר. 2. אני מסכים שיש לאפשר לבעל עסק פרטי לפתוח פאב למעשנים. הבעיה היא, שברגע שתתיר מצב כזה בחוק, כל הפאבים יקראו לעצמם "פאבים למעשנים" (כי הרי אין בהם חובת עישון, אלא רק זכות לעשן) והמצב ישוב לקדמותו כאילו לא ארע דבר. במצב היציב והאידיאלי, יהיו פאבים למעשנים ופאבים ללא מעשנים, אבל כדי שמצב כזה יתקיים מבלי שציבור הלא-מעשנים יהפכו לציבור מעשנים פאסיבים שמדוכא על ידי מיעוט אוליגרכי ומעשן, צריך לבוא כאן שינוי תודעתי. זו מטרת החוק. ואין ספק שהשינוי התודעתי הזה מחלחל. כמו שכבר כתבתי, אני יכול להעיד רק על עצמי, כאדם חסר מעוף ונטול יוזמה מחד, וכחובב פאבים ובירה מושבע מאידך, מעולם לא עלתה בי המחשבה שניתן להפריד את הצריבה בעיניים, החנק, השיעול והריח האיום והנורא מהבגדים ומהשיער מהבירה. כיום, שהמחוקק ברוחב ליבו הראה לי שאפשר אחרת, אני צרכן נבון יותר, ואני יוצא רק לפאבים שמכבדים את החוק (במיוחד לאור העובדה שכל המעשנים היגרו לפאבים שאינם מכבדים את החוק, מה שהופך אותם למקום שהישיבה בו חייבת לעורר אירוניה כלשהי בבני עמנו אחרי כל מה שעברנו). 3. השינוי התודעתי הוא העיקר כאן. עד לפני כמה שנים, הזכות לעשן ולפגוע בזולת תוך כדי כך נתפסה כאיזו זכות טבעית ובסיסית שמעוגנת בכל אמנה לזכויות אדם. במהלך השירות הצבאי נאבקתי רבות עם "חברי" לחדר על הזכות שלי לישון בחדר מבלי שיעשנו בו. לפני כמה שנים אושפזתי בבית חולים וביקשתי בחדר ההמתנה מאדם שעישן שיכבה את הסיגריה, כי אני באמת מרגיש רע מאוד (ובניגוד לרושם שעלול להתקבל, אני לא טרחן ולרוב מבליג לאנשים שמעשנים לידי, למרות שזה מאוד מפריע לי), הוא התקומם וכמעט שלח אותי חזרה למיון. כמפקד בצבא, אני זוכר חיילים שפשוט היו המומים לשמוע שעישון בעת פעולה מבצעית הוא לא פעולה הכרחית כמו אכילה או שתייה (שלא לדבר על מספר החיילים שנשברו כשאסרנו עליהם לעשן, עת הייתי מפקד בפלוגת טרום-מעצר בבקו"ם). האנשים האלו מכורים, נכון, אין להם קריזים והם כנראה לא ימותו ממנת יתר, אבל הם מכורים (ובאמת כמה מחברי הטובים מעשנים, זו לא סתם קלישאה) , וזו הסיבה היחידה שחלקם נלחמים כ"כ חזק על ה"זכות" המפוקפקת הזו לעשן דווקא במקום מסוים ובזמן מסוים, תוך ידיעה שזה מפריע לזולתם. אז שוב - איפשהו החוק הזה עושה טובה גם להם. |
|
||||
|
||||
1. אנשים מעשנים הם אלימים. אנשים לא מעשנים, הם חנונים חסרי חוש הומור שלוקחים כל שטות ברצינות תהומית. 2. אפשר לאפשר לרשויות המקומיות לתת היתרים לרשימה מוגבלת של פאבים, שיאפשרו את העישון בהם. אפשר לאפשר פאב-עישון ללא מלצרים (כמו Hash Bars באמסטרדם) שרק בעלי פאבים מאוד מסוימים יסכימו להסב את העסק שלהם לפאב עם אופי כזה. אפשר לאפשר בחוק עוד אלף ואחד רעיונות שהיו הופכים אותו לחוק סביר. רק המיליטנטיות והרצון לחנך היא זו שמונעת צעדים פשוטים וסבירים שיביאו אותנו למצב מידתי וסביר יותר. 3. הזכות היא לא לעשן דווקא במקום מסוים בזמן מסוים (זה כבר אין מאז 1983), אלא לעשן במקום ציבורי *כלשהו* בזמן כלשהו, כחלק מחווית הבילוי. עישון איננו עיסוק אינדיבידואלי אידיוטי אלא פעילות *תרבותית* ו*חברתית* לגיטימית, לא פחות מששתיית אלכוהול בחברותה או אהדת קבוצות ספורט הן כאלה. אף אחד לא דיבר נגד כל חוק עישון, אלא רק נגד חוק דרקוני מאוד מסוים (החוק בצורתו הקיימת). לגבי נסיונות חינוך ציבור המעשנים - טוב הלב האינסופי שלך גרם לי להזיל דמעה מרוב התרגשות. צר לי על הטראומות האישיות והאנקדוטליות שהיו לך עם אנשים מעשנים. אני, בניגוד אליך, דווקא כן נוהג לדרוש מאנשים (תחילה בנימוס ואם זה לא עובד אז בתקיפות) לא לעשן לידי כשזה לא מתאים לי (שזה 95% מהזמן). יצא לי לבקש זאת גם במקומות אליהם החוק בכלל לא מתיחס (תחנת אוטובוס, למשל). גם כשאני תקיף, אני לא נכנס לפניקה, לא עושה את התנועות הטפשיות האלה של החנקות מדומה, מצמוץ בעיניים ושיעולים שסמוקופובים רבים משתמשים בהן במלודרמטיות מאוסה, אלא פונה בנחישות מכובדת אל המעשן (שאיננו מצורע אלים או טיפש בשום צורה ואופן - עישון איננו פעילות פסולה או טפשית). מעולם לא חששתי לשלומי ואני לא זוכר מקרה בו לא זכיתי לקבל את מבוקשי. |
|
||||
|
||||
תן לי לנחש שמעולם גם לא צפרת לבחורות שאינך מכיר. |
|
||||
|
||||
1. אני לא יודע על סמך מה אתה מסיק את המסקנות המחקריות שלך, אבל אם אני המודל שלך, אתה בהחלט שוגה בהערכה שאני לוקח כל דבר ברצינות או שאני חסר חוש הומור. מכל מקום, אני שמח שלמרות שאתה לא מעשן הצלחת להחלץ מהגטו החנוני ולפתח לעצמך חוש הומור משובח כמו זה שאתה מציג כאן. 2. הצעדים שאתה מציע כאן מאוד סבירים ואני מוכן לקבל אותם. 3. כאמור, כל ההשוואות שלך אינן רלוונטיות - כל הפעולות החברתיות שציינת לא מחייבות פגיעה בזולת, בניגוד לעישון. 4. אני לא יודע בדיוק מה ציירת לעצמך בראש, אבל מעבר לאותה פעם ש א. חיכיתי להכנס לחדר מיון ו-ב. הייתי בן 15, ואכן כנראה נהגתי בהיסטריה (מובנת) מעולם לא התנהגתי בצורה בה אתה מתאר (זה חדש, ליצור איש קש ולהתייחס גם להתנהגות שלו בכל מיני סיטואציות). לצערי, כנראה לא צויידתי ברגישות והנחישות שלך. 5. אני אדם רציונלי, ואני מאמין שפעולה בניגוד למטרות שאתה מציב לעצמך היא טיפשית. המטרות שאתה מציב לעצמך, אגב, לא חייבות להיות אגואיסטיות או חומריות לחלוטין. גם סגפן דתי יכול להיות רציונלי במובן מסוים, אם הוא פועל על מנת להשיג את המטרות שלו. רוב האנשים שואפים להאריך ימים, להיות בריאים, להתעשר, להריח טוב, להיות בעלי שיניים לבנות, לא להיות תלויים בפעולה מסוימת, ועוד כל מיני דברים שאני יכול להעלות על הדעת. עישון עומד בסתירה מוחלטת לכל המטרות האלו, חלק יותר, וחלק פחות. העובדה שתגיד שזו לא פעולה טיפשית לא תהפוך את זה לאחת כזו. מעבר לכך, רוב המעשנים, לפחות אלו שמודעים טיפה למה שהם עושים לעצמם, מעוניינים להפסיק ובכל זאת ממשיכים, זה ביטוי לחולשה, מעבר לטיפשות. 6. בממוצע גס, מעשנים הם כן אלימים יותר. אני לא טוען שיש כאן קשר של סיבה ותוצאה, אם זה לא מובן. אבל - ערסים הם אנשים אלימים יותר (בממוצע), וערסים מעשנים יותר. גברים הם אנשים אלימים יותר (בממוצע), וגברים מעשנים יותר. אסירים הם אנשים אלימים יותר (כמעט בהכללה) ואסירים מעשנים יותר. אני יכול להמשיך, אבל משטרת הפוליטקלי-קורקט בעקבותי. |
|
||||
|
||||
1. ההומור שלי פאסיבי, אני משתמש בו לעתים רחוקות ואני בד"כ גונב בדיחות לאנשים הבאמת מצחיקים. בדיוק כמו שאני מעשן. התזה בעינה עומדת :) 2. יש. זו היתה כל המטרה שלי בדיון (וגם הכוונה של עפרונית) שאפשר בקלות ליצר חוק שקול וסביר יותר ושהמחוקק היה סתם מרושל או סתם מרושע. אפשר לסגור מעגל ולהזכיר מדוע העלתי את חוק העישון (ביחד עם אחרים) בתגובה ההיא למעלה: יש רוח רעה של תרדמה בביקורת על חקיקה בכנסת ומשהו חורק שם בתהליך עד להבאת חוקים לאישורם הסופי (לאו דווקא בהקשר של חוקים הפוגעים בערכים ליבראליים, דרך אגב). בכלל לא התקוונתי ליצור דיון על חוק העישון (אבל היה מעניין). 3. "תרבות אוהדי הכדורגל" בישראל, למשל ולדעתי האישית, מזיקה יותר מעישון בפאבים (עד כדי תחלואות שמחלחלות אל הפוליטיקה המוניציפלית והכללית). צריך לטפל בבעיות, אבל חוק גורף שיפגע בצורה אנושה בענף הספורט הלגיטימי, יהיה אסון לדעתי. כמו חוק העישון החדש. אבל לא אפתח בתת דיון חדש על אוהדי כדורגל, פוליטיקה ועסקנים. פשוט נסכים שלא להסכים בנקודה זו. 4. אתה אולי לא. אחרים שאני מכיר באופן אישי, בהחלט כן. אני חושב שזו תופעה מוכרת (שיש לא מעשנים *מזן מאוד מסוים* שמתנהגים כך). 5. גם אני חשבתי כמוך פעם (עד תקופת הצבא). מעשן רהוט (לאחר דיון ארוך ןמעניין שנגע בעוד מספר נושאים) הצליח לשכנע אותי שאני טועה ושעישון איננו חולשה או טיפשות יותר משטיפוס הרים, חיבה ליינות או רכיבה על אופנוע הם כאלה. באותה תקופה גם למדתי להנות מ"יציאה להפסקת סיגריה" (בצורה מדודה) והתחלתי להבין את ההבדל החמקמק והקשה להסבר בין פעולה זו לבין "סתם לצאת החוצה לדבר". 6. זה לא PC. זה חוסר סובלנות לסגנון חשיבה מגירתי (בלי קשר לכך שמדובר בנושאים חברתיים). הטיעונים האלה היו מפריעים לי גם אם הינו מדברים על מולקולות. אבל אני חושב שמיציתי את הדיון בנושא ואין לי כוח להתעקש להציג את הכשלים הלוגיים. |
|
||||
|
||||
"עישון איננו חולשה או טיפשות יותר משטיפוס הרים, חיבה ליינות או רכיבה על אופנוע הם כאלה" גם לחשוב ש 3+3=7 זה לא טפשות יותר משלחשוב ש 2+4=7 זה טפשות. |
|
||||
|
||||
זאת אומרת שלדעתך טיפוס הרים, חיבה ליינות ורכיבה על אופנוע (ועוד רשימה ארוכה, אני מניח) הם רשימה של חולשות אנושיות וטיפשות אנושית. אני חושב שאני יכול לסמן פה מ.ש.ל. |
|
||||
|
||||
רכיבה על אופנוע עם ציוד הביטחון המתאים, במהירות סבירה, תוך הקפדה על משנה זהירות, כאמצעי תחבורה עירוני - לא. השאר, כן, כמו אכילת מאכלים שמנים באופן קבוע, שתית אלכוהול, שימוש בסמים קשים וקלים, מין לא זהיר, קפיצה מגגות וממטוסים (עם או בלי מצנח), נהיגה מסוכנת ועוד. יש למישהו ספק בזה? |
|
||||
|
||||
אם אני מחליטה, באופן מושכל ורציונלי לחלוטין, שאני מעדיפה לחיות 40 שנה מאושרות ומרגשות הכוללות אוכל עשיר ושמן שמלווה באלכוהול נהדר וג'וינטים לקינוח, שאני לוקחת אקסטות שגןרמות לי לחוות שקיעות מופלאות - במקום לחיות 80 שנה בריאים ברמת עונג וריגוש נמוכים יותר - האם אני טיפשה? |
|
||||
|
||||
כן, את טיפשה. תבחרי מכל הרשימה שהאלמוני הציע את מה שאני בחרתי - אכילת מאכלים שמנים באופן קבוע ומין לא זהיר תוך קפיצה מגגות. מאכלים שמנים זה זול, ואילו גגות, בניגוד למטוסים, ג'וינטים ואקסטות - זה בחינם. |
|
||||
|
||||
אתה מודע לזה שהייתי צריכה לקרוא את התגובה שלך שלוש פעמים כדי להבין אותה כמו ש(אני חושבת) שהתכוונת שאני אקרא אותה? _________ העלמה עפרונית, כבר לא מטפסת על הרים כי הם שם. |
|
||||
|
||||
שמעת פעם על מישהו שחי 40 שנה מאושרות ומרגשות הכוללות אוכל עשיר ושמן שמלווה באלכוהול נהדר וג'וינטים לקינוח? |
|
||||
|
||||
לא יודעת אוכל באופן כללי לא עושה לי את זה. גם עישון לא (אבל כן, אני בהחלט יכולה לראות איך מישהי בוחרת בצורה מושכלת לקחת סיכונים בחייה מתוך העדפה לחיות חיים קצרים ומרגשים על פני חיים ארוכים ונטולי סיכונים). בסופו של דבר זו שאלה של איזונים. |
|
||||
|
||||
אוכל לא בריא, סמים, סיגריות, אלכוהול והחומר שמשתחרר בצניחה חופשית הם כולן חולשות אנושיות פיזיות. חלק מהאנשים יותר חלשים, חלק פחות. המציאות המודרנית יצרה את האפשרות לרכוש את החולשות האלה במחיר כספי שווה לכל נפש (לרוב במחיר בריאותי או בסיכון בריאותי). במילים אחרות, הכניעה לחולשה שכזאת היא לא בריאה או מסוכנת, למרות שהיא נותנת אשליה של ''הנאה'' זמנית (שהרבה פעמים גם מגבירה את ה''צורך'' לפעם הבאה ובו בזמן מחלישה את ההשפעה של הפעם הבאה). אפשר להכנע לחולשות, להבדיל ממך אני עושה את זה כל יום. אבל אין טעם להעמיד פנים שזה דבר חכם או שזה לא חולשה אנושית. |
|
||||
|
||||
אדרנלין הוא חולשה? הרצון להתמודד עם אתגרים הוא חולשה? אני מתעלמת לרגע ממשני תודעה למיניהם וחוזרת לשאר הדוגמאות שאחד האלמונים נתן קודם - אם אני מחליטה שאני מקדישה את חיי לטיפוס על הרים או צלילות אתגריות תוך שאני מודעת לעובדה שמשך חיי יהיה נמוך יותר בשל כך, זו לא טיפשות בעיני. זו דרך חיים מסוימת שאדם (שהוא לא אני) יכול לבחור בה בצורה מושכלת. אני יכולה להבין איך מישהו יעדיף לחיות 40 שנה מאתגרות וסוערות מאשר 80 שנה רגועות ושיגרתיות. במציאות, אגב, לא נראה לי שיש יותר מדי מקרי קיצון. רובנו נמצאים במרכז - מוכנים לקחת את הסיכון של חיים קצרים בחמש שנים עם סיגריות ואוכל שמן מאשר לחיות חמש שנים נוספות במהלכן נגביל את עצמנו ל[הכנס אוכל משעמם ובריא כאן] ונמנע מ[הכנס כאן חוויות שכרוכות בסיכון מסוים]. |
|
||||
|
||||
אדרנלין הוא חולשה. לא כל החלטה שהתקבלה בצורה מושכלת היא חכמה. במציאות, רוב מי שקיבלו החלטות לא חכמות מתחרטים עליהן (ומעוניינים להגמל מעישון, סמים, אלכוהול ...) |
|
||||
|
||||
אני לא חושבת שאדרנלין הוא חולשה. זה דבר ראשון. ודבר שני - לא כל החלטה שהיא לא ''חכמה'' היא בהכרח טיפשית. לדעתי מי שקיבל החלטה להקדיש את חייו לטיפוס הרים הוא לא אדם טיפש. גם לא צוללנים או נהגי מירוץ. |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שכל מי שמקבל החלטה טיפשית הוא טיפש. |
|
||||
|
||||
צודק. אבל אני גם לא חושבת שהוא קיבל החלטה טיפשית. |
|
||||
|
||||
אין שום מקום למרכאות סביב המלה הנאה. |
|
||||
|
||||
ואת המושג אשליה של הנאה, הצלחת להבין? |
|
||||
|
||||
כלומר, ללא מעשנים יש אשליה שאין הנאה כזו? |
|
||||
|
||||
יצא לי להכיר כמה מעשנים אמיתיים, והם באמת כבר שכחו מתי הם נהנו מסיגריה. |
|
||||
|
||||
"מעשנים אמיתיים", להבדיל ממזייפי עישון? |
|
||||
|
||||
להבדיל ממי שלא עישן מימיו אבל מדבר בשמם. התכוונתי להוסיף גם ותיקים. |
|
||||
|
||||
העישון משפיע גם על הזכרון? |
|
||||
|
||||
לא בטוח, אבל לפי ההזהרות על הקופסא העישון משפיע גם על הזיקרון. ___ מה שמסביר כמה דברים... |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
ככל שאתה מעשן יותר זמן, רף ההנאה שלך עולה. |
|
||||
|
||||
צריך להוסיף לרשימה גם את החומר שמשתחרר במוח כשמקיימים יחסי מין. |
|
||||
|
||||
במוח ? אחד מאיתנו צריך לבקר את הרופא. |
|
||||
|
||||
שיבוא המעשן שהחליט באופן רציונלי שהוא מוכן להקריב את הבריאות שלו למען חיי הסיגריה הזוהרים, אותן לו את חותמת ה"לא טיפש" שלי. כרגע זה מצב היפותטי למדי. באופן כללי, עישון מאוד לא תדיר של ג'וינטים (כמו גם של סיגריות!) שתייה מדודה של אלכוהול (כוס יין ביום/ליטר בירה בסופ"ש עם חריגות אחת לכמה זמן), ספורט אתגרי זהיר (יש דבר כזה, למעשה, רוב העוסקים בספורט אתגרי עושים זאת בחכמה ובזהירות) - כל אלו אינם פעולות שמעידות על טיפשות ואגדיל ואומר שאדם שמקיים את כל הנ"ל, באמת סביר שיהיה אדם מעניין ושמח יותר. הבעיה היא שמרוב שאנחנו באייל מכורים לדיונים תיאורטים, אנחנו שוכחים שתיאוריה היא מודל שאמור לייצג את המציאות. אז בואי נשמור על קשר עם המציאות, ובמציאות הזו רוב המעשנים מעשנים בין 6 ל-20 סיגריות ביום, במשך כמה שנים, כשההחלטה להתחיל לעשן התקבלה בגיל צעיר מאוד/בתקופות של חולשה, ולרוב בתלות מוחלטת בסביבה. זו טיפשות. אגב, מסתבר שלמשטרת הפוליטקלי-קורקט יש שותפים, קוראים להם "הלא שיפוטיים". |
|
||||
|
||||
אני לא חושבת שאני מכורה לדיונים תיאורטים. החשש שלי מפני החקיקה המופרזת מעוגנת היטב במציאות (אותה מציאות, אגב, בה יש אנשים שמעשנים אך ורק בנסיבות חברתיות, ובהחלט לא כל יום) בתגובות האחרונות לא דיברתי על עישון סיגריות, יש עוד דברים בחיים חוץ מעישון סיגריות. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי את תגובתך, מזמן עזבנו את נושא החקיקה. הפתיל הנוכחי עסק בשאלה - האם מישהו שעוסק בעישון בפרט ובכל עיסוק אחר הפוגע בו בכלל נוהג בטיפשות? על זה דיברה הודעתך, ועל זה עניתי. את תיארת מצב בו את מגיעה להחלטה רציונלית שאת מעדיפה לחיות את חייך בסגנון מסוים, על חשבון אריכותם או בריאותך, ושאלת האם זה הופך את ההחלטה הזו לטיפשית. עניתי, תוך כדי התייחסות לנושא העישון, שהתשובה היא לא, רק שהשאלה היפותטית כמעט לגמרי. |
|
||||
|
||||
"והרגע הזה, בו מצטרפים הבורקס לפני, על פריכותם המתפצפצת בשפתי, אל מיץ הענבים הסגול, שכל-כולו סוכר וצבע מאכל, אל פניה השמנות והעייפות של אינס הבולגרייה, הנשענת מולי אל דלפק הפורמייקה הישן שלה, שואפת עשן מרוכז מהסיגריה הנעוצה באמצע פרח הקמטים של פיה וברדיו הנצחי שלה פרסומות שאיש אינו מקשיב להן, ובשולחן השני נהג משאית טרוד ותשוש מעשן על כוס קפה. הרגע הזה. אולי לרופאים זה נראה לא בריא ואולי לאחרים זה נשמע עצוב, אבל הרגע הזה הוא אושר, והוא היחיד שיש כרגע, והוא בהחלט אפשרי. ואם ממנו יוצא אלי המוות - שייצא". בהמשך הוא גם מתייחס לסיגריות. |
|
||||
|
||||
אני דווקא תמהתי אם הירשפלד קורא בצ'כוב. תיאור הכתם בתקרה מזכיר לי במעומעם סיפור קצר ומצמרר של צ'כוב, על נערה שיושבת ובוהה בכתם דוחה, וברקע תינוק טורדני מילל. מישהו זוכר על מה אני מדבר? או שזה בכלל לא צ'כוב? |
|
||||
|
||||
אבל ככה לא נשאר שום דבר כיפי שמותר לעשות, אז מה זה שווה, חיים שכאלה? |
|
||||
|
||||
מותר לעשות גם דברים טפשיים. יש הרבה דברים כיפיים שהם לא טפשיים. |
|
||||
|
||||
"יש הרבה דברים כיפיים שהם לא טפשיים." מה למשל? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
פורנו, אוכל (בריא במידה), ספר, סרט, סקס בטוח, קולנוע, תיאטרון, משחק, התמודדות עם אתגרים, צפירה לעלמות ברחוב, אוננות, גידול ילדים.... לא חסר. |
|
||||
|
||||
ברשימה שלך יש לא מעט דברים שאפשר להציג בקלות כחולשה או כהתנהגות טפשית עד מטומטמת/מטמטמת (ואנשים רבים אכן מציגים). לא צריך כשרון רב לכך, אלא רק קצת יוהרה ויומרנות למציאת הפתרון החכם והאופטמלי לחיים ולקיום האנושי (כאילו מדובר בבעיה). אני, אתה והוא. - הצפיה המושכלת שלי בפורנו היא מהנה ובהכרח לא מזיקה, לא מנוונת, לא טפשית ולא סימן לשום חולשה אנושית. - האוכל ממנו אתה נהנה הוא קצת שומני מידי. אתה נוהג בטיפשות, אבל אתה לא טיפש חס וחלילה. אני אדם נאור ומשכיל. דברי הוצאו מהקשרם. חברי הטובים ביותר... - התמכרותו למשחקי מחשב ולימודי הטיסה הם טפשות וחולשה אנושית ממדרגה ראשונה. אייל אלמוני האשים אותי בחוסר יכולת אמיתית באומנות הפרובוקציה ובחוסר לקוניות. אנסה כמיטב יכולתי בשטח הפרובוקטיבי,אבל בעזרת המשפט המסורבל ביותר שאצליח לכתוב. יחוס החולשה והטפשות לפעולות מקצרות חיים (סטטיסטית) נובעת מחולשה אנושית של האזרח-פועל בעולם המערבי. השתעבדות לתועלתנות מוגזמת בעקבות תחליתיות הסביבה האורבנית, הרצון להרגיש נאור/מודרני (לפעמים בכוח ונגד דחפים אנושיים לגיטימיים שהופכים אותנו לאנשים שלמים ובריאים יותר בנפשנו), נהירה עיוורת אחר אופנות אידיאולוגיות בארה"ב, קבלה של חלחול ערכים פרוטסטנטיים לניהול חיינו, הצורך להרגיש חכם יותר מהזולת ("אני לא מעשן" כסמל סטטוס של המעמד הבינוני הגבוה בישראל, עובד ההיטק והאקדמיה, שחולם "חלומות קליפורניה" של אכילת סלט וטופו ליד בריכת השחיה בחצר שאין לו), אובססיה לתרגום האיכותי למספרי, הרצון למתוח את הסרט כמה שיותר (ולעזעזל איכותו) וחשש מוגזם מ"סוף הספר" אליו כולם מגיעים בסופו של דבר. לא שאני אומר שהתרבות המערבית היא מטומטמת או מבססת את המבנה החברתי שלה על חולשות אנושיות ופוביות של העידן המודרני. חברי הטובים ביותר וכו'. |
|
||||
|
||||
הפיסקה האחרונה שלך היא אחד הדברים היותר מצחיקים שקראתי לאחרונה, גם אם בבסיסם של הדברים כנראה לא צחקת לגמרי. אני מאוד מעריך את אומנות זיון השכל (ברצינות), אבל חשוב לדעת מתי עוסקים בזיון שכל ומתי לא. למשל, קראתי לפני כמה חודשים מאמר של גדי טאוב נגד ''חוק העישון'', וכל מה שהוא דיבר עליו זה ''אווירת סטריליות שפושה בנו''. עם כל מיני מטפאורות, אנלוגיות וארמזים ספרותיים כמו שרק גדי טאוב יודע. |
|
||||
|
||||
זה זיון שכל טהור שמשתמש בשיטת ההגזמה המדויקת והמראה המעוותת כדי לבחון את עצמי ואת התרבות *שלי* (אני תוצר של התרבות המערבית לא פחות ממך). זה תרגיל מחשבתי שאני אוהב להשתמש בו מידי פעם. כמו שמישהו אמר פה לגבי שעונים מקולקלים... |
|
||||
|
||||
הכותרת מתייחסת במקרה לסדרה Californication? (בדיונית להחריד [כל מה שזז פותח לפני הדמות הראשית את הרגליים], אבל מאוד מהנה.) כי הדמות הראשית שם די דכאונית, ומחפשת משהו "גבוה יותר" בדמות "אהבת האמת" שלו לאם ביתו והרצון בחיי משפחה. |
|
||||
|
||||
לא, אינני מכיר את הסידרה. זה מושג מוכר ומקובל. אם אתה לא מתנגד לקצת "זיון שכל" (זה נדרש משום שזה אינהרנטי למושג), אז אנסה להסביר. אחרת, דלג על התגובה וישא"ק. הביטוי מסמל את הרצון להידמות לחלום הקליפורני. נו, אתה יודע - לרצות להיות חטוב, יפה, שזוף, צעיר לנצח (או עד כמה שניתן), עם בית פרטי, לא מעשן, אזרח המכבד כל חוק, התחשבות בזולת באמצעות חוקים פורמליים, חדר כושר בסיום יום העבודה, החזקה בערכים ירוקים (תוך כדי שינוי זניח בהרגלי הצריכה, אבל רק מספיק על מנת להרגיע את המצפון ולא באופן שישפיע משמעותית על העולם), 1.3 ילדים או לחילופין DINK, תמיכה בשלום בין מדינות שאינך יודע להצביע עליהן במפת העולם, קריירה, ילד מפתח עם שני הורים עובדים, אוכל בריא, מכונית חשמלית, פרודקטיביות, יצירתיות במסגרת תאגיד, נהיגה בטוחה, פוליטיקלי קורקטנס וכו'. חשוב על דברים שמקובל לראות אותם כחיוביים בתרבות האמריקנית, אבל אפשר להסתכל עליהם בצורה מאוד עקומה וצינית: אבל גם אם מוצאים במראה העקומה הזאת שמץ של אמת, זה בעיקר שטויות. סטריאוטיפים כבר אמרנו. |
|
||||
|
||||
זה באמת לא מושג מתאים. נו, הילדים האלה שגדלים בלי הורים בעזרת יום לימודים ארוך, חוגים, שמרטפיות לועסות מסטיק ו/או אומנת. |
|
||||
|
||||
לא כל חולשה היא התנהגות טפשית. רק חולשות שההענות עליהן פוגעת בך פיזית או מגדילה את הסיכוי שלך להפגע פיזית בצורה ניכרת כאשר אתה יכול להענות לאותה חולשה ללא הפגיעה. עם כל הכבוד, צפיה בפורנו לא מסרטנת, משחקי מחשב לא עלולים לגרום למוות, האזנה למוזיקה לא עלולה לחשוף אותך לאיידס וצפיה בטלויזיה לא תפגע בכבד שלך. זה מה שהופך את ההנאות האלה ואחרות ללא טיפשיות. אין כאן שום יוהרה, רק יכולת חשיבה והמנעות מפוליטיקלי קורקטיות. אף אחד לא דיבר על ''פתרון החכם והאופטמלי לחיים ולקיום האנושי''. זה סתם איש קש שהכנסת. אף אחד גם לא דיבר על השתעבדות לתועלתנות מוגזמת, ואין לזה שום קשר ל''חברה המערבית''. כל סקר שתעשה בקרב המעשנים והמעשנים לשעבר שעברו את גיל הארבעים יגלה לך שרובם מתחרטים על הבחירה בעישון, והיו שמחים להגמל מעישון. אותו הסבר יגלה לך סקר בקרב אלכוהוליסטים או מכורים לסמים. במערב, במזרח, בצפון ובדרום. אנשים אוהבים לחיות, ומעדיפים להפסיק לחיות בתנאים שלהם, ולא בתנאים של פיליפ מוריס. |
|
||||
|
||||
רגע, אתה מפריד סקס ואוננות מפורנו? אז מה אתה עושה בפורנו? מרחיב אופקים? |
|
||||
|
||||
אני בדרך כלל נוהג להפריד בין דברים שונים. אני לא עושה כלום בפורנו, זה לא כוס התה שלי. |
|
||||
|
||||
"יש למישהו ספק בזה?" כן. |
|
||||
|
||||
''כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו''. |
|
||||
|
||||
שוב, התאור שלך את המעשן הרהוט מוכיח את חוסר היכולת שלך להבין מה אני אומר. גם אני מכיר מעשנים רהוטים, למעשה, הם הרבה יותר רהוטים, ידענים וחכמים ממני, בכל אספקט של החיים. אני בטוח שלפחות אחד מבין הזוכים בפרס נובל למדע בשנים האחרונות מעשן. אני בטח לא יותר חכם ממנו, וכנראה גם לא אגיע לקרסוליו לעולם. א-ב-ל, ההשוואות שלך, או שלו, הן פשוט גרועות, אין לי מילה טובה יותר. ספורט אתגרי אינו בהכרח מסוכן, ומי שעוסק בספורט אתגרי בצורה מסוכנת, בהחלט עלול לקבל ממני את הכינוי טיפש, לפחות אם מניחים שהוא מעוניין לחיות, להאריך ימים, לגדל ילדים וכו'. כנ"ל לגבי חיבה ליינות - מן המפורסמות הן שכוס יין אדום (ומסתבר שגם בירה) ביום היא דבר בריא. צריך לשתות הרבה יותר מזה כדי שזה יהיה מזיק, ומי שעושה את זה, גם הוא במובן מסוים טיפש, לא משנה כמה רהוט הוא. כל מי שפוגע בעצמו הוא טיפש. ברור שיש כאן מידתיות. אני מדבר הרבה בפלאפון ואוהב לטייל מאוד בארץ. זה לא בטוח כמו לשבת בבית ולדבר מהטלפון הקווי, אבל זה ק-צ-ת יותר בטוח מלעשן כמה סיגריות ביום, כל יום, במשך שנים. אתה קצת מזכיר לי פארודיה לפרסומת של סיגריות שראיתי פעם בפרק של סימפסונס "you'll die anyway". אז באמת, למה לא להנות מהחיים? אני לא יכול להכריח אותך להציג את הכשלים הלוגיים בדברי, אבל מאוד מחשיד שאתה, כמוני, משקיע כאן לא מעט אנרגיה בויכוח שברור לחלוטין שאף אחד מהצדדים ישתכנע, ודווקא את הכשלים הלוגיים שלי אתה עייף מכדי להציג. |
|
||||
|
||||
אני מצטט: "חשוב לדעת מתי עוסקים בזיון שכל ומתי לא". אני מזהה מתי אני עושה זאת, אבל אני מזהה גם מתי מישהו אחר עושה זאת ויודע להמנע מלהשתתף במשחק1. לדעתי הדיון בנושא חוק העישון מיצה את עצמו (כולם כבר נגעו בנקודות החשובות של כל הצדדים). אם מישהו יגיד משהו מחדש או מעניין ששווה להתיחס אליו אז בכף. אתה כמובן מוזמן לפרש את חוסר הרצון שלי להתיחס ברצינות לענייני ה"טיפשות" של אנשים שלא מתכננים את בריאותם הפיזית באופן אופטימלי (כאילו מדובר באחזקת רכב) כאל קושי שלי לפצח את המונוליט הלוגי המפואר. _____________ 1 אני בעיקר לא מחבב את המנהג שנפוץ באייל יותר מן הראוי שמבלבל בין דיון לבין השעשועון המשמים "מצא את הכשלים הלוגיים בטיעוני". |
|
||||
|
||||
1. גם אני לא מחבב את המנהג. אתה הראשון שהעלה את נושא הכשלים הלוגיים שבעמדותי, לכן ביקשתי שתצביע עליהם. 2. אני מסכים שהדיון מוצה. אני נהניתי ממנו. 3. איחלתי לחייל בהצלחה. |
|
||||
|
||||
1. אם אני לא טועה, אני לא זוכר שהעלתי את נושא "הכשלים הלוגיים". אני אולי סנילי, אבל לא זכור לי שהעלתי בכלל את המושג לוגיקה לאורך הדיון. אאז"נ האשמתי אותך בחשיבה סטריאוטיפית (חשיבה מגירתית). סטריאוטיפ איננו כשל לוגי. 2. זה היה טוב לך כמו שזה היה לי? זה בדיוק הרגע להדליק סיגריה. 3. שששש... פקידות הקישור מאזינות לכל. |
|
||||
|
||||
נ.ב. קראתי שוב חלקים מהדיון כי זה סיקרן אותי. אני אכן סנילי. אתה צודק לחלוטין ואני מתנצל. אני הראשון שהעלה את הצמד המעצבן ''כשלים לוגים''. בחירה לא מוצלחת של ניסוח. הלכתי לעמוד בפינה. |
|
||||
|
||||
תודה, התלבטתי אם זו תהיה טרחנות יתר מצידי ללכת למצוא את זה לבד. |
|
||||
|
||||
"מן המפורסמות הן שכוס יין אדום (ומסתבר שגם בירה) ביום היא דבר בריא" - אני דווקא שמעתי שמהר מאוד זה הופך מלהיות מועיל למזיק יותר מאי-שתיית אלכוהול בכלל. משהו כמו באמצע הכוס השניה. למישהו יש יותר פרטים? |
|
||||
|
||||
' תלוי מה גודל הכוס מלכתחילה. |
|
||||
|
||||
מן הסתם תלוי בגודל הכוס, באחוז האלכוהול במשקה, במשקל והרכב הגוף של השותה, ובמזג האוויר. |
|
||||
|
||||
' אני מתנגד לגמרי להרחבת ההתניה מעבר למימדי הכוס. אוזכרו שני משקאות בלבד - יין ובירה. בשניהם אחוז האלכוהול די קבוע, בהתאמה. לגבי יתר הפרמטרים מוכרחים לצאת מנקודת המבט של הממוצע הנע [אל הפאב/בר]. ותודה שהתאפקת לא להעלות את עניין השוני במגדר. קצת חששתי ששוב יצוץ נושא מביך זה עבורי, לפחות בתקופה האחרונה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
' שותה כילדה בת מצווה, מעשן מלבורו לייט כמו ערס, עושה סמים קלים כאחד שאין לו אלוהים, ורוקד סלסה כשייח' אל-אזהר מהאחים המוסלמים. כלומר, לא סופר את הפרטנרית לניענועים ממטר. עם או בלי חיג'אב. |
|
||||
|
||||
Dance like it hurts,
Love like you need money, Work when people are watching. -Scott Adams |
|
||||
|
||||
אמרתי ''משקל והרכב הגוף של השותה''. |
|
||||
|
||||
תו לי לנחש שגובהך שני מטר ולעתים קרובות אנשים מתבלבלים בינך לבין מושל קליפורניה. |
|
||||
|
||||
הסוד הוא לא בהיקף השריר אלא בקרירות הניסוח, הטקט ונחישות המבט. משהו ששמתי לב אליו הוא שישראלים לא רק מקצוענים באי התחשבות בזולת, אלא גם מקצוענים בהתלוננות מעצבנת וחסרת טקט (עד כדי התנהגות שיש בה מן האלימות) כשהזולת לא מתחשב בהם. נראה לי ששתי התופעות מזינות זו את זו. (''בלי הכללות ובממוצע גס'' כמו שלימדו אותי להגיד בדיון זה). |
|
||||
|
||||
''בממוצע גס ובלי הכללות'' זה ה''בלי להעליב'' החדש. כלי הכרחי לשרוד בעולמנו. |
|
||||
|
||||
''בלי להעליב את האינטליגנציה'' החדש. |
|
||||
|
||||
אני לא אוהבת ריח סיגריות ולא את העשן, אבל אני מנומסת ולא אוהבת להתבלט ואף פעם לא אומרת לאנשים שיכבו את הסיגריה, לא בתקיפות ולא בלעדיה. אני גם אף פעם לא עושה הצגות דרמטיות מהסוג שאביב מתאר. יש לי מחלת ריאות כרונית ולפעמים זה מביא לפרצי שיעול שאין לי שליטה עליהם. ברגעים כאלה אנשים ממילא שואלים אם אני רוצה שיכבו את הסיגריה, ואני אומרת שאם הם יכולים - אז כן, בבקשה. אמירת ה''אם אתה יכול'' נובעת מכך ששני הורי עישנו וכך למדתי שיש מעשנים שקשה להם מאוד לכבות את הסיגריה באמצע, ולכן אני נוטה להתחשב באפשרות שלפניי עומד אחד כזה. אני חושבת שיש עוד הרבה לא-מעשנים כמוני - מנומסים ומאופקים ומשתדלים להגיע לשיתוף פעולה עם המעשן - ורק כשהם באמת מרגישים צורך ודחיפות. התמונה שמצטיירת בדיון הזה, של שני קצוות קיצוניים - מעשנים חוצפנים שאין להם אלוהים מצד אחד ולא-מעשנים צדקנים ונודניקים מצד שני, נראית לי מוגזמת לגמרי. רוב האנשים משתי הקבוצות נמצאים היכנשהו באמצע. |
|
||||
|
||||
Hear, Hear!
|
|
||||
|
||||
היר היר וואט? למה הבחורה המסכנה והביישנית צריכה לחכות להתקף קולני של מחלתה הכרונית, לפני שהמעשן יואיל בטובו לשאול אותה - לפעמים, אם הוא נחמד ואמפתי - האם היא מעוניינת שהוא יכבה את הסיגריה? |
|
||||
|
||||
רילקס. היר היר לאמירה שרוב האנשים הנורמטיבים (מעשנים ולא מעשנים כאחד) אינם דומים לתמונה המעוותת שהצטיירה בדיון זה. |
|
||||
|
||||
כי הוא לא יכול לנחש את זה? |
|
||||
|
||||
ולכן החוק. |
|
||||
|
||||
אתה רציני? |
|
||||
|
||||
לא בעניין העישון, אבל הרבה פעמים חוק נועד להסדיר דברים שמשא ומתן פרטני לגופו של עניין עושה את החיים למתישים מידי. אני חושב שההגבלה על מהירות הנסיעה הוא מן חוק כזה. |
|
||||
|
||||
דווקא הדוגמא של ההגבלה על מהירות הנסיעה היא דוגמא לא הולמת. (כלומר, היא אולי דוגמא הולמת לאיך היה חוק העישון צריך להיות): בעניין ההוא של מהירות הנסיעה המחוקק (או מתקין התקנות) בהחלט נכנס למשא ומתן פרטני לגופו של עניין: קודם כל הוא הגדיר *חמישה* סוגי דרכים, שבכל אחד מהם ישנה ברירת מחדל אחרת לגבי המהירות המותרת. אבל הוא לא הסתפק בכך: בכל אחד מאותם סוגי דרכים1 הוא הסמיך את רשות התמרור לקבוע לקטע כביש ספציפי מהירות מותרת נמוכה *או גבוהה* ממהירות ברירת המחדל של אותו סוג דרך. __ 1 למעט, אולי, רחוב משולב. |
|
||||
|
||||
כן, אבל הוא מונע את המשא ומתן החופשי בין בגירים, וגם מונע (אם כי לא לגמרי) את ההתמקחות מצד הנהגים מול הרשויות. הגמישות שמוענקת בחוק לרשות התמרור היא לא רלוונטית. נחזור לדוגמת הביישנית החולנית שצריכה ליידע כל מעשן בסביבתה שהיא חולנית. כאשר יש חוק, היא לא צריכה לשכנע שהיא באמת חולנית ושהעשן "באמת" פוגע בה והיא לא סתם רודפת תשומת לב. החיסכון בצורך במשא ומתן אולי פוגע בחופש הפרט, אבל הוא מאוד מייעל את ההתנהלות היום יומית. לא חקרתי את חוק העישון הנוכחי,האם הביקורת היא שהחוק לא מספיק פרטני? |
|
||||
|
||||
כן, הביקורת (שהועלתה כאן בדיון) היא שהוא גורף מדי, וכולל מדי. |
|
||||
|
||||
אם החוק היה דורש שבכל מוסד ציבורי1 יהיה שלט שמכריז אם העישון אסור או מותר, היתה לי הרבה פחות ביקורת כלפיו. כנ"ל לחוק שהיה אוסר לעשן במקומות בהם לא סביר לצפות מהלקוח לבחור אלטרנטיבה שמתאימה לצרכי הנשימה שלו, לדוגמא תחבורה ציבורית; אני לא חושב שנכון לצפות מאלמוני לחכות בתחנה עד שיגיע אוטובוס ללא עישון. אני כן חושב שנכון לצפות מפלמוני שיבחר בית מרקחת ללא מעשנים אם זה מה שחשוב לו. ___________ 1- כולל חנויות, בתי קולנוע, בתי זונות וכיו"ב. |
|
||||
|
||||
האמת היא שזה הנימוק הטוב ביותר שאני מכיר בזכות החוק. כפי שדורפל מעיר (או: כפי שאני מבין את ההערה של דורפל), השאלה היא אם אופי העבודה הוא כזה שמחייב סביבה מעושנת, והאם נכון למחוקק להתערב באלמנט הזה של יחסי העבודה. בניגוד ללקוחות, העובדים חשופים לעשן במשך שעות ארוכות כך שסביר שתנאי השוק לא יפתרו את הבעיה שכן צפויים להיות פחות פאבים נטולי עישון ממה שהעובדים היו רוצים, ובאמת אפשר להצביע כאן על מעין כשל שוק - אלא שהוא מתייחס לשוק מקומות העבודה. ובכן, מה להעדיף: את טובת העובדים או את "טובת" הלקוחות? אני לא לגמרי סגור על התשובה אבל נוטה להחזיק בדעתי. ממילא מי שלא סובל עשן לא בחר להיות בארמן, והמיעוט ששינה את דעתו תוך כדי עבודה ימצא עבודה במקום אחר. כמה עובדים כאלה ייפגעו? האם זה מידתי לפגיעה בעשרות אלפי לקוחות1? ____________ 1- אין לי מושג מה גודל האוכלוסיה המעשנת שפוקדת את הבארים, כך שאני סתם מנחש כאן. |
|
||||
|
||||
לעניות דעתי, חוק האוסר עישון במסעדות ובפאבים צריך להיות מקרה פרטי (או תקנה מתאימה) בחוק האוסר עישון במקומות עבודה (שקיים כבר די הרבה שנים). מלצרים בפאבים (בעיקר מלצריות) לא רואים בעבודה הזאת קריירה (בניגוד, אולי, לבארמנים) ולא בטוח שיש להם ממש בחירה. לגבי פאבים שאין בהם שירות לשולחנות אלא מכירה על הבאר בלבד (ומן הסתם גם אין בהם ממש אוכל אלא מאנצ'יז בלבד), אני נוטה להקל. אחרת עוד יאסרו על עישון בכל ארוע חברתי שבו מישהו מציע לאורחיו שתיה חריפה. |
|
||||
|
||||
מספר המעשנים הפוקדים את הבארים הוא עצום, אני לא ממש יכול לאמוד, אבל אני מניח שמדובר בכ40% מיושבי הפאבים. כך שאם אך ורק גודל האוכלוסיה הוא הקובע כאן, ברור שיש הרבה יותר לקוחות שנפגעים מעובדים שנפגעים. השאלה היא כמובן אחרת - מה גודל הפגיעה. איך אפשר להשוות בין פגיעה בבריאות (ואני לא מדבר רק על נזקים ארוכי טווח - גם חנק, דמעות בעיניים, ריח נורא ואיום בשיער ובבגדים) לבין פגיעה בזכות הכ"כ לא-בסיסית לעשן במקום מסוים ובזמן מסוים, ועם הרבה נזקים סביבתיים? |
|
||||
|
||||
מה דעתך על חוק שיאסור למכור שווארמה או בשר על הגריל במקומות הפונים לרחוב, כי הריח מהווה מטרד קשה לצמחונים וטבעונים? |
|
||||
|
||||
למה לעצור במקומות הפונים לרחוב? לעשן אסור גם בפאבים הפונים לחצר האחורית. |
|
||||
|
||||
ברור. אבל התייחסתי ספציפית לעניין המטרד. |
|
||||
|
||||
אם מוותרים לחלוטין על חוש המידתיות, אפשר להמשיך עם דוגמאות עד כדי אבסורד. אז לא, אין הבדל מהותי בין הדוגמא שלך לדוגמא שלי, אבל יש הבדל כמותי גדול מאוד שלטעמי לא צריך הרבה יותר מהיגיון בסיסי כדי לדעת איפה לשים את הגבול. יחד עם זאת, ברור לי שלא כולם שותפים לדיעה הזו. ובמקרה הספציפי הזה - אין ספק שאם הטבעונים והצמחונים היו מהווים יותר ממיעוט זניח, ואם היה דמיון בין הנזק שנגרם כתוצאה מעישון פאסיבי של סיגריות לבין הנזק שנגרם מעישון פאסיבי של שווארמה, ואם ישיבה בדוכני שווארמה (במיוחד כאלו שאינם באוויר הפתוח) מבלי לאכול שווארמה (ההקבלה היא לישיבה בפאב מבלי לעשן) היתה בילוי מקובל - או אז היה היגיון בדבריך. |
|
||||
|
||||
נזקי העישון למעשן כבר ידועים, אך האם יש הוכחות ברורות לנזקי העישון הפסיבי? ההתרשמות האישית שלי היא שנזקי העישון הפסיבי הוא נושא שמדובר בו בעיקר ברחוב וע"י גורמים פוליטיים ותקשורתיים, אך לא דווקא ע"י רופאים. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
תוצאות חד-משמעיות כנראה שאין, אבל בהחלט יש הרבה יותר מהמחקר המפוקפק אליו בלדד השוחי בחר להתייחס. |
|
||||
|
||||
חשבתי על התשובה שלך, חשבתי על דוגמאות נוספות (למשל חוק שיאסור מכירת מזון מזיק לחולי לב או סרטן) והגעתי למסקנה כזו: אני שותפה לדעה שהציבור המעוניין בכך רשאי לנסות לחוקק או להפוך לנורמה את האפשרות לא להיחשף לפעולה המזיקה לו. עם זאת, דוחה אותי האופן הזדוני והמתחסד שבו נעשה העניין, הלהיטות לקחת את תענוגם העלוב של אנשים מבין אצבעותיהם מוכתמות הניקוטין. כך למשל, הייתי תומכת בשמחה ביוזמה חקיקתית שמטרתה להפוך את הייצור והצריכה של מרגרינה לפחות כדאיים. רק מה, אם אני פוגשת אדם שמילדותו מאוד אוהב בלו-בנד וממש סובל מכך שכל החנויות הפסיקו למכור אותה, לא רק שלא אצא לצוד אותו ואת חבריו כשהם מבריחים ארגזי בלו-בנד, אלא אף אעזור להם בכך אם יבקשו. |
|
||||
|
||||
הסיגריות והפגיעה שהן מחוללות במעשן אינן העניין כאן, ולכן ההשוואה לבלו-בנד לא עונה על הצרכים שלך. העיקר כאן הוא הנזק הסביבתי שנגרם לזולת כתוצאה מעישון. אותי דוחה האופן המתחסד בו המעשנים נלחמים על זכותם לפגוע בזולת, מזכיר לי קצת את ה''כפייה החילונית'', ששוללת מהחרדים את ה''זכות לכפות'' על החילונים את אורחות חייהם. כאמור, הנזק הסביבתי הוא העיקר כאן. אבל אשקר לך אם אגד שזה הכל. וכאן אני מרגיש שיש צורך בדיסקליימר, שוב - החברה הטובה ביותר שלי מעשנת. מה שאגיד בהמשך לא גורע בשום צורה משלל תכונותיה הטובות, כמו גם מתכונותיהם הטובות של מעשנים אחרים, אבל - אני באמת נהנה לקחת את תענוגם העלוב של המעשנים מבין אצבעותיהם. אין שום דרך להסתכל על עישון מבלי להגיע למסקנה שמדובר בהרגל שמעיד על חולשה ועל טיפשות - גם אצל אנשים חזקים וחכמים. אז מספיק עם הרגשי, זה לא חודר אל ליבי האטום. אבל, אם נחזור לרגע לטונים הרגועים - הפסקה השנייה מסבירה את הלהיטות, אך הראשונה היא זו שמצדיקה את החוק. |
|
||||
|
||||
תיארתי לעצמי (שמאחורי המאבק החברתי יש התנשאות פשוטה). אם העיקר הוא מניעת הנזק לזולת - מדוע אין אפשרות כיום לפתוח פאב למעשנים בלבד? שגם צוות העובדים שלו כולו מעשן? |
|
||||
|
||||
מאחורי רוב העמדות שלי יש התנשאות פשוטה. אבל לפעמים גם שעון מקולקל מראה את השעה הנכונה (למעשה, פעמיים ביום) וגם ההתנשאות שלי מוצדקת, פעמיים ביום. האמת, צריך להיות חתיכת צדקן בשביל לא להתנשא מעל אנשים שמוציאים כמה מאות שקלים בחודש בשביל הזכות להיות תלוי בדבר שפוגע בבריאותם, בריח פיהם ומרחיק אחוז מסוים מהאוכלוסיה מהם (במיוחד כשרובם מכירים בכך שזו שטות, ומנסים, ללא הצלחה, להפסיק). א-ב-ל, בניגוד למה שכתבת וכפי שהבהרתי, זה לא העיקר. אם זה היה העיקר, הייתי פועל נגד הרבה מאוד תופעות שמעוררות אצלי התנשאות באותה המידה ואף יותר, אך לא פוגעות בי ישירות. בנוגע לפאב למעשנים בלבד, עניתי על זה לאביב, אך אענה על זה שוב. אני מסכים שהמצב הנוכחי אינו צודק, ושיש למעשנים את הזכות להתקבץ במקומות מסוימים שמיועדים להם, ויש לבעל עסק את הזכות לנצל את הפוטנציאל הכלכלי הגלום ובכך ולפתוח מקומות למעשנים. למעשה, היות והאכיפה של החוק לא מתקיימת ברוב המקומות, כבר כיום נוצר איזון בין מקומות שמכבדים את החוק, למקומות שלא מכבדים, בהם כמות העשן הוכפלה פי שניים ושלושה. הנקודה היא, שעד לחקיקת החוק, כל הפאבים היו למעשה פאבים למעשנים. פשוט ציבור המעשנים הפאסיבים לא חשב שאפשר אחרת. המחוקק יוצר כאן נורמה - אפשר גם אחרת. אחרי שהנורמה הזו תחלחל, וכבר נאמר שעל כל אקציה יש אינטראקציה, אני מאמין ומקווה שיקומו גם פאבים למעשנים. אולי זה יקרה ואולי לא, אבל העובדה שלא בטוח שצעד מס' 2 יתקיים, לא הופכת את צעד מס' 1 ללא לגיטימי (ואם ניקח דוגמא מנושא אחר לחלוטין, העובדה שלאחר הנסיגות שלנו מרצועת עזה ולבנון לא יישמנו את משנת ה"אם הם יעזו לעשות משהו נכנס באמאמא שלהם", לא הופכת את הנסיגות לטעות). |
|
||||
|
||||
האם יהיה זה הוגן (או מתנשא) לאחל לך כי תתמכר למשהו? |
|
||||
|
||||
זה יהיה בעיקר לא קשור. אבל אני מבין שלשיטתך אין כל קשר בין חולשה לטיפשות, לבין התמכרויות שקל מאוד להמנע מהן מלכתחילה. מעבר לעובדה שאת, כמעשנת לשעבר, נפגעת מדברי, לא שמתי לב שהצבעת על נקודה שגויה בדבריך ונימקת מדוע אכן מדובר בנקודה שגויה לדעתך. רק שאלות רטוריות וחצאי משפטים. בכל מקרה, אני שמח שאת מכירה בכך שעישון הוא התמכרות. ואם מתאמצים לדלות תוכן מ"הודעותיך", אני מניח שאת רומזת כאן שהתמכרות יכולה להיות גם מנת חלקם של מתנשאים שתופסים מעצמם חזקים וחכמים, כמוני. אם כך, ובהנחה שאת כן מסכימה עימי שהתמכרות היא דבר שלילי - איך אנחנו אמורים להסתכל על אדם שמגונן על זכותו להתמכר למשהו שלילי? אני לא מדבר על ההיבט החוקי, אלא על מידת הבוז או הכבוד שנחוש כלפיו. אני אומר שיש שתי תגובות הגיוניות: 1. אם את אדם אמפתי, לנסות לסייע לאותו אחד להיגמל מהתמכרותו. 2. אם את מתנשאת, את יכולה ללעוג לו ולמר גורלו. את הגישה המכבדת אני מתקשה מאוד להבין. |
|
||||
|
||||
אוי, אתה נחמד... אל דאגה, לא נפגעתי מדבריך כלל - אם כי האובססיה שלך לדבר אחד מתחילה לשעמם. רק לגבי סעיף 1 - אם לא ברור לך ההבדל בין תחושת אמפתיה לסיוע כפוי בגמילה, חבל מאוד, ואני בטוחה שרבים וטובים ישמחו להסביר לך אותו. עד אז רק אציין שמן הידועות היא, ששיטת הסיוע האקטיבי בלי שתישאל לכך, ה-Intervention , אינה יעילה, בדיוק כפי שלא יעיל להכריח זקנה לעבור את הכביש. זאת, כיוון שאדם צריך *לרצות* להיגמל. לעומת זאת, אפשר לסייע לאדם ולחוש כלפיו אמפתיה גם אם אתה לא מכבד את ההתמכרות שלו. אבל כמובן, זו רק אני. |
|
||||
|
||||
1. "אובססיה לדבר אחד"? אנחנו מדברים על נושא מסוים, זה מאוד סביר שאתרכז בעיקר בו. אם תדוני איתי על סוגיות נוספות, תגלי שאני אובססיבי כמעט בכל עניין. אה, וברצינות, נראה לך שזאת הערה שתורמת למשהו? קצת בגרות. תודה. 2. לא קראתי בשום מקום לכפות על אנשים גמילה, ובשלב מסוים זה מתחיל להיות קצת מעצבן שאת מגיבה לדברים שמעולם לא נאמרו. בסה"כ כתבתי שלא לכבד מעשנים (אך ורק באספקט הזה של העישון, ללא שום קשר לאישיות שלהם, שיכולה להיות כובשת, מקסימה ונפלאה. בפעם המאה ועם כל כמה שזה קלישאתי, באמת כמה מחברי הטובים ביותר מעשנים. האם נראה לך שאני לא מכבד אותם?) זו אחת התגובות ההגיניות ביותר לעובדת היותם מעשנים. |
|
||||
|
||||
אם יותר משני אנשים (חוץ מחברתך המעשנת, שאני בטוחה ששופעת כלפיך רק טוב וכבוד) לא מבינים אותך, אולי הגיע הזמן לשפר ניסוחים? בלי קשר, אתה מעצבן ברמות ובכוונה, ואני פוטרת עצמי מלטרוח לענות לך נקודתית או כרונולוגית או רציונלית או בכל צורה אחרת שנחשבת בעיניך. |
|
||||
|
||||
הוא מכור לקשקשנות. |
|
||||
|
||||
סליחה, אבל אפשר בלי זה? |
|
||||
|
||||
את זה אני בהחלט מוכן לקבל. |
|
||||
|
||||
איך יקומו פאבים למעשנים אם זה לא חוקי? אתה מתכוון למשהו דומה לבתי הקזינו הלא-חוקיים? אני מתקשה להבין את הקטע הזה עם "פשוט ציבור המעשנים הפאסיבים לא חשב שאפשר אחרת". אם העשן כל-כך מפריע לך ואתה כל-כך חרד לבריאותך ואם יש עוד רבים כמוך, לא עלה על דעתך שפאב ללא עישון הוא משהו שכדאי להשקיע בו את מענק השחרור שלך? |
|
||||
|
||||
מי שהעשן כל-כך מפריע לו והוא כל-כך חרד לבריאותו, ועוד מוכן לעשות לשם כך משהו שהוא מעבר לברירת המחדל, כנראה שלא יהיה זכאי למענק שחרור. ___ 1 גם הצבא. |
|
||||
|
||||
קודם כל, יש עוד רבים כמונו. החוק זוכה לתמיכה מאוד רחבה בציבור, זה כבר מוכיח שהיה כאן כשל שוק. לא ברור לי המבחן שאתה מציע כאן - האם כל דבר שאני לא משקיע בו את מענק השחרור שלי הוא לא חשוב מספיק ולא ראוי להתערבות המדינה? אם כך, מעבר לטיול באוסטרליה וניו-זילנד, כנראה ששומדבר לא חשוב. ובהמשך לדיוני השוק החופשי - אם יבוטל שכר המינימום, בניגוד למודל הקפיטליסטי (טוב, זו לפחות התחזית שלי) של התייצבות השכר המינימלי בהתאם ל"שכר המינימום הריאלי", השכר הנמוך ביותר במשק יגיע לאיזור המעט-מאוד-שקלים-בשעה. נכון, שומדבר לא מונע מהעובדים להתאגד וליצור כח נגד למעסיקים, וליצור איזון הוגן באיזור שכר המינימום ה"אמיתי", ובכל זאת, המדינה פועלת למענם. אם כי אני מבין שלשיטתך גם מצב זה הוא מעוות. |
|
||||
|
||||
ובנוגע לפאבים למעשנים - אני מדבר על תיקון לחוק הנוכחי, שיתאפשר לכשתחלחל ההבנה שיש לאדם זכות לאוויר נקי. דעתי היא, שבעוד כמה שנים מדיניות העישון של פאב כן תהווה גורם משמעותי בשיקול הדעת של קהל הבליינים הפוקדים את הפאבים. עכשיו, אם נמשיך עם הספקולציות, ונצא מתוך נקודת ההנחה שאני צודק ושבנוסף יחקק חוק שמאפשר פתיחת פאבים למעשנים בלבד (הסינוסאידיות של החיים מנבאת שזה מה שיקרה), אתה תעמוד בפני מצב מוזר - כנראה שאחוז המעשנים ואחוז הסובלים מעישון, כמו גם נזקי העישון הפאסיבי (או מה שידוע לנו עליהם) ישארן פחות או יותר כמו שהם, ובכל זאת יהיה צידוק כלכלי לפאבים ללא מעשנים, מה שלא היה קיים לפני כמה חודשים. אם אני צודק, ההסבר לכך שעד היום לא נפתחו פאבים ללא מעשנים, טמון בכשל שוק תודעתי. |
|
||||
|
||||
''אם אני צודק, ההסבר לכך שעד היום לא נפתחו פאבים ללא מעשנים, טמון בכשל שוק תודעתי.'' ...ולכן ניתן היה לפתור את הכשל הזה בצורה שתפגע פחות בחירויות הפרט. |
|
||||
|
||||
אתה בטח מבין שהבאתי אותך רק כדוגמא לאחד מכמה מליוני משקיעים פוטנציאליים בפאב נטול עישון, כן? האם כצרכן היית נוטה לבחור בפאב כזה? האם אתה מעריך שיש עוד רבים כמוך? האם אתה חושב שכשל תודעתי של הצרכנים והיזמים באמת מסביר את המצב של לפני החוק? האם אתה מסכים שגם אם היה כשל כזה עכשיו הוא כבר לא קיים (תמיכה ציבורית נרחבת, בלה בלה בלה)? האם אתה תומך בביטול החוק עכשיו? |
|
||||
|
||||
אולי אני שוב מתפתה לדיון שו"חי, אבל לדעתי אם מודל השוק היעיל היה נכון לחלוטין, ולא רק בקרוב טוב, דונלד טראמפ לעולם לא היה מתעשר. ואולי אם היינו מחכים כמה שנים, השוק החופשי היה עושה את שלו ואכן היו קמים פאבים ללא עישון? לא בטוח שהגענו למצב היציב, במיוחד לאור העובדה שדעת קהל היא דבר חמקמק ודינמי. לדעתי היה כאן כשל שוק, ולא בטוח שיש לי את ההסבר עבורו. כמה תיאוריות: א. פאב נתפס כדבר מגניב. הוא חשוך, מגישים בו משקאות אלכוהולים רבים ויש בו מוזיקה רועשת (וכדי לחלץ את את עצמי מתדמית הסבא הצקצקן - עבדך חובב פאבים מושבע). אפילו אם עישון כבר לא נתפס בהכרח כדבר מגניב בכל החוגים, התנגדות נמרצת לעישון בהחלט מזכירה לנו חנון טרחן ו"לא זורם". עובדה זו עיוורה את עינהם של היזמים מלראות את הפוטנציאל בקהל הלא מעשנים הטרחנים. ב. אוכלוסיות פותחי הבארים היא אוכלוסיה מסוימת, ויתכן ובקרב האוכלוסיה הזו, האנטי-מעשנים הם מיעוט זניח. ג. האנטי-מעשנים הטרחנים, דוגמת עבדך, הם אנשים עם אפס יצירתיות ואפס יזמות ופשוט לא חשבו שניתן להפריד את עשן הסיגריות מהפאב. האם אלו הסברים מספיק טובים? לא בטוח, אבל העובדה שגם אתה מניח כאן שכיום המצב שונה, מוכיחה את צדקתי. אלא אם אתה חושב שהכל פרי תעמולה ממשלתית שעיצבה את דעת הקהל מחדש. אענה לשאלות שלך אחת לאחת, על מנת שלא תאשים אותי בהתחמקות - 1. לא, אני לא מבין, ובטח שלא "בטח מבין". כפי שהעדתי על עצמי קודם, יש לי בעיה עם מטבעות לשון, הבעות פנים וחברת נשים. 2. כן, כצרכן הייתי בוחר אך ורק פאב שלא מעשנים בו. אבל זה עמרי של היום, שחי במדינה שבה זה מקובל. יכול להיות שעמרי שלפני כמה חודשים היה חושש שאם הוא הולך לפאב כזה, הוא לא נתפס כמגניב מספיק, כפי שהוא חושב שראוי יהיה לתפוס אותו. 3. כן, יש עוד רבים כמוני. 4. אני נוטה לחשוב שזו אכן הסיבה לכשל השוק, והעובדה שהתשובה הבאה שלי תהיה "כן", מוכיחה שאכן היה כאן כשל שוק (בהנחה שאני צודק, כמובן). 5. כן 6. אני לא בטוח שאנחנו בשלים לכך, אבל זה קצת לא הוגן כי אני לא ממש יכול להציב איזה בוחן ולקבוע מתי כן נהיה בשלים. בכל אופן, אם וכאשר יבוטל החוק הזה, יהיה לדעתי צורך בהקלות מס משמעותיות לפאבים שימשיכו במדיניות האוסרת על עישון. אפשרות אחרת, מאוד לא שוק-חופשיסטית - הקצאת אחוז מסוים מהפאבים בכל עיר לפאבים שיקבלו היתר לקיים מדיניות עישון ליברלית בתחומם, כך שהפאבים האלו נבחרים באמצעות מכרז. אני בהחלט מבין את הטענות שלך נגד החוק, ואפילו הייתי שותף להן בתחילת הויכוח לפני כמה חודשים. הרבה יותר מפריעה לי ההתכחשות לבעיה (כמו שכתב אלון בן-דוד בבלייזר לפני כמה חודשים "מי שמפריע לו שאני מעשן, שיצא החוצה". אחד הקוראים בתגובה "מי שמפריע לו שאני מאונן, שיצא החוצה"). |
|
||||
|
||||
1. טוב, אם כך אני שמח שאי ההבנה הוסרה. |
|
||||
|
||||
בהיסטוריה העדכנית של תל-אביב, טרום החוק המדובר, אכן קמו כמה "פאבים ללא עישון". כולם - למיטב ידעתי - נחלו כישלון חרוץ. למה? אני לא יודע. הסבר אפשרי - שוריאציה שלו כבר הועלתה כאן נסמכת על הטענות הבאות: (א) אלו הרגילים בבילוי בפאבים, ממילא רגילים גם לעשן וסובלים את נוכחותו (ולעיתים קרובות, כנראה, גם מעשנים). אני מכיר, אגב, גם לא מעט המעשנים *רק* בפאבים - עניין שהוא בעיקר חברתי מן הסתם. (ב) הדינמיקה החברתית של מקומות הבילוי, שכנראה זרה לרוב שוכני האייל, קובעת שעבור בליין הם מתחלקים לשתי קטגוריות: (א) קבועים, הנמצאים במרחק הליכה ממקום מגוריו. (ב) מזדמנים, שהנוכחות בהם נקבעת בעיקר על סמך נסיבות התלויות באופנות, אירועים ובחוג החברתי של הבליין. מה חוק נגד-עישון עשוי לשנות? (כלומר - אם היו בכלל טורחים לאכוף אותו. במרבית הפאבים עדיין מעשנים חופשי, ואפרופו אלימות, אחת הסיבות לכך היא חוסר הנכונות של הבעלים להתעמת עם מעשנים סרבנים). מצד אחד, האוכלוסיה שסולדת מעשן סיגריות ועל כן מיעטה בביקורים בפאבים, תוכל לאמץ גם אותם לאט-לאט כמקום בילוי עבורה. מצד שני, אותם אלו הרגילים לעשן, אך מעדיפים בלעדיו, ינשמו לרווחה כעת שגם מקומות הבילוי הקבועים שלהם, וגם המזדמנים (שמטבע הדברים, הארעיות שבהם הוא חלק ממהותם), יאפשרו להם לנשום. כאשר *זו* תהיה הנורמה, אם כעת שוב יותר לעשן בחלק מהמקומות, אני די משוכנע שהמקומות ללא-עישון יפרחו. לחלקם יהיה כבר קהל קבוע, וכאשר יעלה הצורך ב-"פאב מזדמן", תהיה ללא-מעשן בחירה בין מקומות רבים כאלה, והוא מן הסתם בדרך כלל יבחר בהם על פני פאב למעשנים. אם אני אכן צודק בהנחתי (המנומקת) - אז יש כאן סוג של "כשל שוק", במובן הזה, שצריך "זעזוע" חוקי - לפחות זמני - כדי ליצור מצב בו הביקוש (הקיים!) למקומות בילוי ללא עישון, מוצא את ההיצע הראוי לו. האם מן הראוי שהמדינה תתערב, ותיצור "זעזוע" כזה? תלוי. האם הפחתת-עישון היא מטרה ראויה? אם כן, התערבות כזו בהחלט עשויה לקדם אותה רבות, וליצור שיווי-משקל חדש בו הרבה פחות אנשים נחשפים לעשן סיגריות או מעשנים בעצמם. לדעתי זו מטרה ראויה, ועל כן אני בעד החוק. |
|
||||
|
||||
אנסה לנסח מאופן ברור יותר את תזת "כשל-השוק". טענה: אין ביקוש ל-"מקום בילוי ללא עישון". יש ביקוש אך-ורק ל-*מערך* של מקומות-בילוי ללא עישון. נימוק: דינמיקה-חברתית + הרגלים נתונים. |
|
||||
|
||||
לא חושבת שיש כאן הרבה אנשים שיתווכחו עם הטענה שלך, הבעיה נובעת מהפתרון הבינארי שלא מאזן כראוי בין הגורמים השונים (בעיה שחוזרת על עצמה לאחרונה לא פעם). |
|
||||
|
||||
הוא התיחס לנקודה שלך ונימק. המעשן טוען שקיצוניות החקיקה איננה טעות או בעיה אלא שיטה לטיפול בבעית הכשל. מטרתה לזעזע את המערכת כרגע והאיזונים והבלמים יוספו בשלב מאוחר יותר, רק לאחר שהמערכת תבשיל להגעה אל שיווי משקל טבעי. סוג של מעין ''אפליה מתקנת'' על בסיס זמני. |
|
||||
|
||||
באחת התגובות הקודמות העליתי את האפשרות לקבוע את האיסור לתקופת זמן קצובה. איזונים ובלמים צריכים להיות כלולים חלק מפעולות השלטון כל הזמן, מההתחלה, לא להגיע בשלב היפוטתי. |
|
||||
|
||||
אכן! חקיקה בשיטת מצליח וה"יהיה בסדר". |
|
||||
|
||||
אני עדיין לא מבין את כשל השוק, אבל דומני שאשאר בחוסר ההבנה הזה לעד. אתה באמת רואה בעתיד הנראה לעין נסיגה מהחוק החדש? בדומה לאביב אני דוקא צופה את הרחבתו לעוד ועוד תחומים. |
|
||||
|
||||
מהן העדויות לכך שזו היתה כוונת המחוקק או שהמערכת הפוליטית תבטיח את התיקון לאחר תקופה סבירה? אף אחד לא הציג לציבור מדיניות לטווח ארוך בנושא ואין שום התיחסות לתוכנית הרב שלבית שהצגת (תחילה חוק דרקוני ולאחר מכן הוספת איזונים) לא בחוק עצמו ולא בדיונים על החוק אותם קראתי. האופטימיות נובעת מכך שאתה סומך על המחוקק שהוא כבר יתקן על דעת עצמו את החוק בעתיד או שהיא נובעת מכך שאתה סומך על ציבור המעשנים (ובעלי העסקים) שהוא יצליח בטווח הרחוק להגן על זכויותיו? לדעתי הבעיות בחוק לא נובעות מרצון "לזעזע את המערכת", אלא מאמונתו של המחוקק (והאירגונים שדחפו לחקיקת החוק) שזהו ניסוחו התקין. אפילו להיפך - הקולות שדוחפים ל-Smoking Ban מחמיר יותר מסביב לעולם, הם אלה שידם על העליונה. הניחוש שלי הוא שלאורך זמן ה-Smoking Ban, גם בישראל, יורחב בהיקפו ולא להיפך (כחלק מהמגמה הגלובלית). |
|
||||
|
||||
שעון *עומד* מראה את השעה הנכונה פעמיים ביום. שעון מקולקל, נגיד אחד שמפגר, יכול להראות את השעה הנכונה פעם בעשור. שעון תקין שאיננו מכוון לא יראה את השעה הנכונה לעולם. |
|
||||
|
||||
"תיארתי לעצמי" קשה לפספס. ההתנשאות הזאת לא מפתיעה. תגובה 470759 מראה בדיוק את מה שאני טוען שקיים מאחורי החוק (ושאיזי כינה "פרשנות חופשית מגובה בספקולציות"). הרוח הרעה הזאת איננה נסתרת (היא נמצאת באופן גלוי בסיסמאות וארגוני המאבק ואפילו ניתן להרגיש בה מבין שורות החוק עצמו) ולא צריך את תגובותיו של עמרי גולדשטיין כדי ללמוד על קיומה. |
|
||||
|
||||
(בערך באמצע, תחת הכותרת "הבה נרגילה".) |
|
||||
|
||||
הסגנון שלי ציני, מיליטנטי ומעצבן. הייתי יכול להיות גם שקול, חביב ומסויג. זה היה משאיר את הטיעונים שלי בעינם, אבל שומט את השטיח מאחורי הקלף היחיד שאתה וברקת מציגים עד כה (מעבר ל''היום סיגריות, מחר רצח עם'') - הסדיזם של רודפי המעשנים. החוק נחקק למען ובשם אנשים שקולים כמו איזי, אני סתם נהנה לרכב עליו. אני ושכמותי בטח לא הצידוק ולא הסיבה לקיומו של החוק. |
|
||||
|
||||
"הסגנון שלי ציני, מיליטנטי ומעצבן." למרות שזה מפריע לעמדה שלך, צר לי לאכזב אותך. אתה ממש לא לבד, לא יחיד ולא מיוחד בגישה המיליטנטית, המעצבנת והנגועה בבורות1 שלך. אני נוטה להאמין שאנשים שקולים כמו איזי (אם זה היה תלוי בעיקר בהם), היו מצליחים להוציא תחת ידם חוק הרבה יותר שקול וסביר מהחוק הקיים. ___________ 1 אין דרך אחרת לתאר את התגובות שלך המדברות על אלימות וטיפשות בקרב ציבור המעשנים. אינך שונה באופן מהותי מכל גזען ממוצע. |
|
||||
|
||||
בסתירה למה עומדת האפשרות שציבור המעשנים הוא בממוצע (לא נאמר עד כמה) יותר אלים מציבור הלא-מעשנים? שום הנחת יסוד שלי לא מחייבת בעצמה, או גוררת את ההיסק, ששני הציבורים זהים בכל, מלבד היות הראשון מעשן והשני לא. |
|
||||
|
||||
(הגם אתה ערפד? שינה זה בריא. השתמש בה!) בסתירה למה עומדת האפשרות שציבור המעשנים הוא בעל יכולות מעמיקות יותר (בממוצע) לנתח לעומק טקסטים פילוסופיים? אין סתירה כזאת. מי שיטען שזה נכון על בסיס כמה סיפורים אנקדוטליים, יחשב בכל זאת לקשקשן, למרות שלא קיימת הסתירה. |
|
||||
|
||||
ברחה לי המילה - כנראה שלישון באמת לא יזיק - אז אגיד ''סטגימה'', למרות שזו לא המילה המדוייקת, וגם לא ממש נכון תחבירית. יש סטיגמה של ערס עם סיגריה ביד. אין סטיגמה של פילוסוף עם סיגריה (אלא אם הוא צרפתי, ואז הסיגריה זה בגלל שהוא צרפתי). יש שתי אפשרויות - או שהסטיגמה של הערס המעשן לא מבוססת במציאות, ואז עמרי גולדשטיין אשם בקבלת רושם אישי לא נכון, כנראה באמצעותה של אותה סטיגמה, או שהיא מבוססת במציאות, ואז יש לנו אחוז גדול יותר של מעשנים מקרב הערסים, שאם נניח שאין שום קשר נוסף בין עישון ואלימות, נקבל ממנה אחוז גדול יותר של אלימים מקרב המעשנים. |
|
||||
|
||||
הסטיגמה הזאת לא קשורה רק לצרפתים. זו סטראוטיפ שקיים גם בארץ. האינטלקטואל או הסופר שנשאל שאלה מתחנפת, מרביץ כמה שחטות, מביט בחלל האוויר אל מקומות נשגבים יותר ועונה תשובה חכמה, ארוכה ומלומדת על שאלה אחרת. |
|
||||
|
||||
''זו סטראוטיפ'' זו היתה סאטירה על סטריאוטיפים מגדריים. |
|
||||
|
||||
טוב, אני לא יודע לגבי אינטלקטואלים, ישראלים או צרפתים, אבל נסיוני האישי מצביע על יסוד של אמת מאחורי הסטריאוטיפ של הערס המעשן. |
|
||||
|
||||
נסיוני האישי מצביע על יסוד של אמת מאחורי הסטריאוטיפ של הערס המעשן, האינטלקטואל המעשן, הכתב הלחוץ שצריך להספיק לסיים את הטור שמעשן, הבחור החייכני עם הלבוש של מישהו שחזר הרגע מהודו ותמיד מגלגל לבד בשנטי את הסיגריות בזמן שהוא מספר איזה סיפור מצחיק וחכם שמעשן ועוד. |
|
||||
|
||||
הסטריאוטיפים שלך נכונים לגמרי. ועדין, הקביעה שלי ככל הנראה נכונה, היות ואוכלוסית הערסים גדולה מאוכלוסיית הכתבים בפרט והידוענים בכלל. הבעיה היא התגובה הפבלובית של משטרת הפוליטקלי-קורקט, שאת תפיסת העולם שלה אפשר לצמצם לשני משפטים - משפט מס' 1: "לא יתכנו הבדלים ממוצעים בין אוכלוסיות שונות (בין אם השוני הוא תרבותי, לאומי, עדתי, דתי, מגדרי, גזעי, גיאוגרפי, גילאי או כל מאפיין אחר של אוכלוסיה, לרבות הרגלי גלישה באינטרנט, העדפת אמבטיה על פני מקלחת ועישון)". משפט מס' 2: "מי שטוען אחרת, הוא גזען". |
|
||||
|
||||
האינטלקטואל המעשן? אפשר לסבול הכל, אבל לא טעות כל כך חמורה! אצל האינטלקטואל זה סיגאר, בייחוד אם הוא צרפתי (האינטלקטואל, לא הסיגאר), ואם זאת סיגריה - היא מזמיר טריקים. |
|
||||
|
||||
נסיוני האישי (והעצוב) מצביע על יסוד של אמת מאחרי הסטריאוטיפ של היהודי בעל האף הארוך. |
|
||||
|
||||
לפני פחות ממאה שנה הסטריאוטיפ היה אחר לגמרי: עישון היה מקובל, אהוד, אטרקטיבי ואף סמל סטאטוס חברתי, ודי לצפות בסרטים משנות השלושים או הארבעים של המאה הקודמת, כדי לראות את גדולי הכוכבים נושפים עשן בפרצופם של המשחקים לצדם (נחנקו שם כהוגן). הנורמות השתנו מאוד מאז, כמובן בכפוף לידע שנצבר לגבי נזקי העישון. אבל *אז* לא היה שום קשר בין עישון ואלימות. וגם היום אין - הקשר הוא נסיבתי. הסטיגמה של ערס מעשן ניזונה אולי מזו של המובטל המעשן (בעיירת פיתוח למשל), או נוער מצוקה שמעשן "על הברזלים". אנשים חסרי מעש ותחושת תכלית, ובעלי תקציב דל, שזו הדרך שלהם להוציא אותו, להעביר את היום בעישון. לכן אני סבורה שהקשר נסיבתי - אנשים כאלה גם נמצאים בסיכון גבוה לפשע. אלא מה, לעובדה שהם מעשנים אין קשר לזה. אם כבר, יש חומרים אחרים שמשפיעים על אלימות: היה פעם מחקר שהראה ששינוי תפריט של אסירים (קיצוץ הסוכר, בעיקר) הביא לשינוי התנהגות משמעותי לטובה. אוכלוסיות נוספות עם מאפיינים דומים, שגם כן מוכרות כמחזיקות שיעור גבוה של מעשנים כבדים, הן אוכלוסיית החרדים1 ולהבדיל, חולי נפש. 1 טוב, שם זה לא בדיוק בגלל חוסר מעש או תחושת תכלית, אבל שיהיה. שם זה כבר משתנה, קראתי ממש לפני כמה ימים על פסק מראש ישיבת פוניבז', שאסר על המשך המנהג לחלק סיגריות בשמחות. |
|
||||
|
||||
סליחה, אין דבר יותר מרתיח מסילוף מוחלט של דברי. לא טענתי שיש קשר של סיבה ותוצאה בין עישון לבין אלימות, וקשה לי להאמין שיכולות הבנת הנקרא שלך כ"כ דלות כך שזה מה שהבנת מדברי, ולכן לא נותר לי אלא להניח שזה מכוון. אני בהחלט מקווה שלא כך הדבר. אני טוען דבר אחד, ועל אף שאין לי ביסוס מחקרי לכך, אחוז האנשים האלימים (אחוז, לא כולם, לא רובם, אחוז) בקרב המעשנים הוא גבוה מהאחוז המקביל בקרב אוכלוסיית הלא מעשנים. מי שמתווכח עם זה סתם מתייפיף. קדימה, לסכול - "גזען! שוביניסט! ועוד אחרי מה שעברנו!". אני מחכה. |
|
||||
|
||||
אגב, זה לא לחלוטין מדויק שאין בכלל קשר של סיבה ותוצאה. אדם לא אלים לא נעשה אלים יותר אם הוא יתחיל לפתע לעשן, ואני מניח שרוב המעשנים אינם אנשים אלימים. אבל, אם במקרה ישנו מעשן אלים, מניעת הסיגריה ממנו בהחלט מגדילה את הסיכוי להפוך למושא אחד מפורקניו האלימים. |
|
||||
|
||||
אם ככה, לא עדיף לאפשר לאנשים אלימים לפרוק את עצביהם בסיגריה? _________ העלמה עפרונית, והערה מתחת לקו שנמחקה. |
|
||||
|
||||
מי בכלל התייחס לדבריך? נודניק. עניתי לדברי דורפל ב תגובה 470860 . אם כבר, תגובה 470900 שלך מחזקת את דבריי שלעיל - אסירים הם קבוצה נוספת שבהכללה, סובלת מתחושת חוסר תוחלת וחוסר מעש מספק. (אגב, האיות הנכון הוא "לסקול"). |
|
||||
|
||||
וכמובן, אם תחליט לתבוע אותי או להקים עמותה אבין בהחלט. |
|
||||
|
||||
אם הצלחתי להבין דבריו, גם הוא לא טען שיש קשר של סיבה ותוצאה בין עישון לאלימות. בנוגע לאסירים, עישון ותחושת חוסר תוחלת - שוב, אני לא מבין מה זה קשור אם לא מניחים קשר של סיבה ותוצאה. בשורה התחתונה, יש לנו אוכלוסיה אחת שהיא יותר אלימה ויותר מעשנת. לכן, כן ניתן לעשות ניבוי סטטיסטי (אם כי יתכן והוא יהיה גרוע) בין עישון לאלימות. בדיוק כשם שאם אני רואה מישהו טובע בים, אני יכול להגיד די בבטחה שהחודש שיעור מכירת הארטיקים עלה. האם זה אומר שיש בין השניים קשר של סיבה ותוצאה? בוודאי שלא, ויחד עם זאת, זה יהיה ניבוי די מוצלח ברוב המקרים (אני לא טוען אגב שהמתאם בין עישון לאלימות הוא חזק באותה מידה כמו המתאם בין טביעה למכירת ארטיקים). אני מודה לך על התיקון. חבל על ההערות, הן מעידות במקרה הטוב על מצוקת טיעונים. |
|
||||
|
||||
אפשר גם להניח שאוכלוסית האסירים היא אוכלוסיה יותר משועממת. |
|
||||
|
||||
אכן, הפלאת לחזור על דבריי בניסוח שונה. לגבי ניבוי סטטיסטי -במקרה זה לא מעניין אותי לחקור מי יהיה אסיר מבין המעשנים, או מי יעשן מבין האסירים. הנושא היה הקשר בין שני המאפיינים שטענת לו, והוא נסיבתי כל עוד לא הוכחת אחרת. |
|
||||
|
||||
נשמע לי כמו הברקה נהדרת (לא אומר שנשמע לי שזה היה מכוון) - "לסכול", פועל: להציג כסכל. --- (אולי שרשרת את דבריך לדבריי, אבל לא עליהם ענית.) |
|
||||
|
||||
חושבני שאתה יכול להרגע במקצת, ברקת לא מסוגלת להבין גם את הטקסט של ''שלום כיתה א'''. בגלל בעיות שמיעה היא פרשה אותו בשעתה כ''שלום קיטל אלף'' ומאז היא מתלבטת בקשר לפשרו. אבל לא התכנסנו כאן לדבר על ברקת, בשביל זה יש את מפגשי האלמונים. לעצם העניין, דומני שיש מתאם חיובי בין עישון למעמד סוציו-אקונומי נמוך, ואידך זיל (כדי לא להסתבך שוב בעניינים של הבנת הנקרא, אני חושב שבעניין זה אתה צודק). |
|
||||
|
||||
זה מה שאמרתי, לא? יש קשר/מתאם (אבל הוא אינו סיבתי, ובטח לא בכיוון שמר גולדשטיין הצעיר - מה זה צעיר, היה יכול להיות הבן שלנו - ניסה לרמוז). |
|
||||
|
||||
1. הבן שלכם, כלומר, הבן המשותף שלך ושל השכ"ג? 2. למה בדיוק ניסיתי לרמוז? תרגיל בהבנת הנקרא, קראי את תגובה 470726 ואמרי מה לדעתך היתה כוונת המשורר כשאמר "וזה מבלי לטעון שיש קשר של סיבה ותוצאה או משהו כזה, אלא רק מתאם סטטיסטי." לדאבוני אני איני מצליח לקרוא בין השורות שאני עצמי כתבתי. אבל אולי ממרום גילך ונסיון חייך תוכלי להאיר את עיני. 3. כן, זה מה שאת אמרת, בתגובה למה שאני אמרתי, שהיה זהה. זאת כל הנקודה שלי, שנינו מסכימים, כנראה, על המתאם הסטטיסטי הנסיבתי שקיים בין אלימות לבין עישון, רק שלאחר שטענתי זאת (נכון, בהודעה הראשונה לא שללתי קשר סיבתי, אלא פשוט לא התייחסתי לכלום מעבר למתאם. רק בהודעה השנייה, המלונקקת, שללתי קשר סיבתי), התפרצת בצורה אופיינית למדי לבעלי האינסטינקט הPC המותנה, כתבת דברים שלא שללו (ואפילו לא התייחסו לנטען!) וכשכתבתי לך שזו בדיוק היתה כוונתי, ושאני מסכים עימך לחלוטין, כתבת "נו, חזרת בדיוק על דברי". ברור שחזרתי! אבל לא תקפתי אותך מלכתחילה. |
|
||||
|
||||
תגובה 471334 |
|
||||
|
||||
ולגבי 1. כן. נכון שזה נשמע חלומי? |
|
||||
|
||||
אבל השוטה כל פעם סיפר כאן שהוא מכוער עם אף ארוך, מה יהיה אם הילד יירש את היופי שלו והתפיסה המהירה שלך? :) |
|
||||
|
||||
זה לא היה האף. |
|
||||
|
||||
את מבולבלת, תגובה 471118. תגובה 464136 - תגובה 464138. |
|
||||
|
||||
באייל אוהבים מספרים אז עשיתי חיפוש זריז במאגרי מידע על עישון ואינטלגנציה וקיבלתי בערך 400 איזכורים רק משנת 2000. רפרפתי על כותרות של ה10-20 הקישורים הראשונים ונראה לי שרובם בנושא השפעת עישון (ושתיה) על רמת IQ , עישון של האם בזמן הריון, עישון בבית בתקופת הילדות וגם עישון של בני נוער. ראיתי מאמר אחד שנראה רלוונטי ויכול לעניין אותך/כם. מתואר בו מעקב בן 24 שנים שנעשה בצ'כיה אחרי למעלה מ400 נשים וגברים, בו בדקו אם IQ יכול לנבא עישון (ושתיה). בין השאר הם טוענים שאינטלגניה נמוכה (וגם חוסר מצפוניות) בילדות מנבאת עישון בגיל מבוגר, וגם יכולה להסביר במידה מסוימת מנהגי שתיה ועישון אצל בוגרים ובוגרות. קבלי את זה איך שתירצי. אם אני לוקח את עצמי כדוגמא (אני לא מעשן ולא שתיין כבד) אז בהשוואה למכרים שגם מעשנים, הם הרבה יותר חכמים ורגישים ממני. |
|
||||
|
||||
מעניין. האם נטרלו גורמים כמו מעמד חברתי וכלכלי? |
|
||||
|
||||
אה, עכשיו אני צריך ממש לקרוא את גוף המאמר והניתוחים הסטטיסטי. לא מספיקה לך סתם שיטחיות? |
|
||||
|
||||
א. עניין הערס המעשן כנראה איננו רק סטיגמה אלא יש לו יסוד במציאות, והוא קשור בבית הגידול התרבותי האופייני שבו גדל הערס ובו הוא סופג את עולם המושגים שלו. במסגרת זו, הסיגריה ביד היא חלק מקובל, אם לא הכרחי, מדמות המאצ'ו, ה"גבר-גבר". (אני לא באה להמליץ כאן על קטעי סטנד-אפ כמקור ללימוד סוציולוגיה, אבל במקרה היה פעם בטלויזיה קטע "מה-זה-מפיל" של הסטנדאפיסט יעקב כהן בדיוק על הנושא הזה - הערס והסיגריה) ב. הניקוטין שבסיגריות מעלה מעט את הדופק ואת לחץ הדם. אצל אנשים אלימים הצירוף הזה יכול הביא, בסיטואציות מסויימות, לתגובה אלימה יותר משהיו מגיבים בלעדיו. ידוע ממחקרים על קשר בין הורמון הטסטוסטרון, ההורמון ה"גברי" (המצוי גם בנשים, במינון נמוך), לבין אלימות - לא רק אלימות מינית אלא אלימות בכלל. ידוע גם ממחקר שנדמה לי שקושר פעם גם כאן, באייל, כי אצל אסירים - לא רק אסירים עקב עבירות מין - נמצאה באופן כללי רמת טסטוסטרון גבוהה יותר מאשר בגבר ממוצע. השערה אישית שלי שאינה מגובה בשום מחקרים והמקשרת בין הנתונים האלה: סביר להניח (עם כל הזהירות האינטלקטואלית הראויה) שהצירוף עישון (ניקוטין), דופק מוגבר, לחץ דם מוגבר וטסטוסטרון ברמות גבוהות - יכול להביא לרמת אלימות גבוהה אצל כל ה"מועדים לפורענות" שהוזכרו בפתיל, ואשר מינם, בד"כ, זכר. נשים בהקשר של עישון ואלימות הן סיפור אחר ושאלה אחרת. |
|
||||
|
||||
והנה עוד טענה מצוצה מהאצבע אך ככל הנראה נכונה - יש מתאם בין אלימות לבין התקנת אגזוזים שעושים הרבה רעש ברכב. |
|
||||
|
||||
התקנת אגזוזים שעושים הרבה רעש ברכב היא מקרה פרטי של אלימות. |
|
||||
|
||||
לכל סטיגמה יש יסוד במציאות. אני לא רואה קשר לעניין הטסטוסטרון - זה גורם שנוכח במשוואה, אבל קיים אצל כל האסירים הגברים ולכן לא מעלה ולא מוריד לענייננו. |
|
||||
|
||||
לא הבנת, אבל אחסוך את ההסבר הארוך. |
|
||||
|
||||
אפרופו עישון ותקופות חברתיות אחרות - הסדרה Mad Men די מומלצת (אביב, אתה עוקב?). אני לא מדבר על תקופות אחרות, אני מדבר על היום. ולא אמרתי שהקשר הוא ישיר, וגם עמרי גולדשטיין, באף הודעה שאני קראתי, לא אמר זאת. |
|
||||
|
||||
זה מתמקד בעובדים של חברת פרסום אמריקאית בסוף שנות החמישים, ופוזל גם לכיוון משפחותיהם (והמאהבות). אפשר להגיד שזה על הפלח המתאים באוכלוסיה האמריקאית של אותה תקופה, ובעיקר ה-corporate culture האופיינית. ההבדלים הבולטים ביותר לעין המודרנית הם העישון של כולם בכל מקום ועת, ומעמדן של הנשים. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שכך תורגם לעברית. |
|
||||
|
||||
לפני שאני מתפנה (אם בכלל) להגיב על שפע ההודעות האחרות בפתיל, הערה זריזה: לא מדובר על פגיעה בבריאות אלא על פגיעה במבחר מקומות העבודה מהם העובד יכול לבחור. אם העובד עצמו מחליט שפגיעה בבריאותו פחות חשובה לו מהחלפת מקום - או סוג - העבודה1, זה כבר עניינו שלו. ____________ 1- הפתרון שלי לבעיית הסמיכות הכפולה, ויסלחו לי אלוהי האקדמיה. "מקום העבודה או סוגה" לא מצלצל לי טוב באוזן הוירטואלית. |
|
||||
|
||||
אני מבין את הלוגיקה מאחורי הגישה שלך, גם לא ניתן להגיד לחלוטין שאינו שותף לה, או לפחות הייתי (ואני לא מנסה ליצור כאן טון של חוזר בתשובה שגילה את האור, בוודאי לא בפניך, חלילה). אבל, יש הרבה מאוד תקדימים הפוכים. המחוקק קובע בהרבה מאוד מקרים שמעסיק אינו רשאי לפגוע בבריאותו של העובד, גם אם העובד חופשי להתפטר בכל רגע, ואפילו אם יש שפע עבודות אחרות בהן הוא יכול לעבוד (ויש לי כמה דוגמאות, אם אינך מאמין לי). אז אם נמשיך בהחלקה במעלה המדרון החלקלק - האם גם החוקים הללו לדעתך מיותרים או פסולים? |
|
||||
|
||||
כן. (הימים של כורי הפחם שמתו בגיל 40 מנפחת וכמעט לא היה להם מקום עבודה חלופי עברו מן העולם) |
|
||||
|
||||
כאמור, אתה בהחלט ראוי לפרס על העקביות שלך. מאידך, העקביות הזו היא הרת אסון לטעמי, ולכן אני שמח (במקרה הזה בלבד) שאתה לא מייצג את הקונצנזוס, וגם שמח שסופסוף אני חולק עליך במשהו. |
|
||||
|
||||
צר לי שדרדרתם את הדיון לטיעוני שוחיזם/אנטי שוחיזם ועקביות של דיון זה עם אלף דיוני שוקי נוספים (וצר לי שהשכ"ג, האמור להיות כבר מנוסה בנסיונות ההסחה האלה, נפל למלכודת הזו). לא צריך להחזיק בגישה שוחיסטית על מנת לסלוד מהחוק הקיים או על מנת לדון על הבעיות שהוא יוצר. טענת המדרון החלקלק איננה אומרת שכל פעולה בודדת תוביל אותנו אל תחתית ההר, אלה ש*מגמה* מסוימת, בכיוון מסוים, עלולה ליצור בעיות ולכרסם את האפקטיביות שיש לקבוצת טיעונים מסוימת. "כל חוק לגופו" הוא עיקרון פסול כאשר מנתחים גישה ומגמה בחקיקה לאורך זמן, משום שחוקים לא נוצרים במנותק מאידיאולוגיה וגישה בהן מחזיקה קבוצה מאוד ספציפית הנמצאת ברגע נתון בשלטון (אנחנו לא דמוקרטיה ישירה). אי אפשר להתיחס אל חוק העישון במנותק מהרוח הנושבת מן הכנסת בזמן האחרון. אאל"ט, ציינת שאתה שמח בשל תיקון חוק העישון, אבל מודאג1 כמו אחרים מחוקים לא ליברליים אחרים שנחקקים בכנסת בזמן האחרון (או שנמצאים בשלב הצעה לחקיקה). אם אתה חושב שהחוקים האלה לא שזורים אחד בשני (כולל בתיקון לחוק העישון) ושאפשר להתיחס אליהם "כל אחד לגופו", אז אתה פשוט משקר לעצמך וחבל. התכונן מראש לא להתאכזב מהפגיעה בחופש שלך בקרוב. זה לא איום. זו הבטחה. ______________ 1 אם זה היה מישהו אחר, אני מתנצל מראש. אין לי כוח לבדוק. |
|
||||
|
||||
הבעיה שלי היא שלפי ההיגיון שלך - כל חוק של המדינה שמשנה מצב קיים, גם המוצדק ביותר, שזור בחוקים הפוגעניים האחרים. דווקא אתה מושך את הדיון לכיוון שו"חיסטי בכך שאתה לוקח את כל החוקים ושם אותם בסל אחד. אני, כמו עומר, חושב שהמגמה היא שלילית ופופוליסטית (1),אבל כאדם בוגר ורציונלי למדי, אני יכול לנתק כל חוק ולבחון אותו לגופו (1) מישהו העיר מקודם לגבי הפופוליסטיות - אני חושב שבחלק גדול מהמקרים - חוק ש'נשמע טוב' ומקודם ע"י לוביסטים בעלי אינטרס כלכלי, מקודמים ע"י ח"כ שלא בודק את הנתונים לעומק, מעבר למה שמאכילים אותו בכפית |
|
||||
|
||||
אני לא אדבר בשם אביב, אבל אני לא חושבת שהוא "לוקח את כל החוקים", אלא סדרה של חוקים (והצעות חוק) מהשנתיים האחרונות שמעידה על מגמה. בכל המקרים מדובר בחקיקה שמטילה מגבלות על הפרטים, בנוגע למצבים שהחוק ברמה זו או אחרת כבר מתייחס אליהם, בנוגע לבעיות שהפרט יכול לפתור בעצמו או שהשוק החופשי דווקא כן נותן להם מענה.1 1בניגוד למצב בשוק העבודה, למשל (לדעתי, כמובן) או הטרדות מיניות. |
|
||||
|
||||
אבל אלו בדיוק הטענות השו"חיסטיות. תיאורטית, הפרט יכול לפתור בעצמו כל בעיה, לבד או באצעות התאגדות - כולל המצב בשוק העבודה או הטרדות מיניות - יש על זה מספיק דוגמאות בדיון זה ובאחרים. המדינה מתערבת אם לדעת המחוקק יש כשל שוק, בו למרות יכולתו של הפרט לבתערב הוא לא עושה זאת מסיבות אלו ואחרות (באמת שדוגמאות לא חסר). הדיון על חוק העישון צריך לבחון: - האם קיים כאן כשל שוק (לדעתי כן) - האם על המדינה להתערב (לדעתי כן) - עד כמה ההתערבות צריכה לפגוע בחופש הפרט (כאן אני מסכים שיתכן שהיו דרכים פחות פוגעניות לפתור את כשל השוק) |
|
||||
|
||||
מעשית, הפרט לא יכול לפתור בעצמו כל בעיה, בעיקר לא במצבים של פערי כוחות קבועים (למשל בשוק העבודה או הטרדות מיניות). מעשית, מגמת החקיקה האחרונה אליה אני מתייחסת נוגעת למצבים בהם הפרט *יכול לפתור את הבעיה*. אם המדינה הייתה בוחרת *לעודד* מגמות כלשהן לגבי המצבים האלו כדי להקל על הפרט לבחור בדרך שהמחוקק חושב שהיא טובה והולמת יותר1 - נהדר. אבל שלא יתימר להחליף את שיקול הדעת שלי. 1 למשל לחייב ספקיות אינטרנט להודיע ללקוחות חדשים על האפשרות לבקש חסימות לאתרים מסוימים, לבטל את המע"מ2 על מכירת אפודים זוהרים, להעניק העדפה מסוימת בטיפול רפואי לתורמי דם, להעניק הטבות למעסיקים שמעסיקים אנשים עם מוגבלויות וכו'. 2דוגמא מצוינת - המדינה רצתה לעודד אנשים לגור באילת. חוק שהיה אוסר על בניית בתים חדשים בכל עיר שאינה אילת הוא בלתי סביר בעליל. ביטול המע"מ בעיר - כן. |
|
||||
|
||||
ניסיון אחרון לבדל את הדעה שאני הצגתי לאורך הדיון, ודי. אחזור שוב על הטיעון (ובפעם האחרונה, אני מבטיח), על מנת להבדיל את האופן בו אני מציג את הדברים לבין האופן בו בחר, פורש לא במדויק או נגרר השכ"ג (ו*אולי* במידה מסוימת גם עפרונית) בהצגת הדברים: מעולם לא העלתי טיעון שוחיסטי בדיון זה ומעולם לא אמרתי שאסור לפגוע בחופש הפרט בשום מצב ואופן. טענתי בדיוק את הטענה הצנועה שיש דרכים פחות פוגעניות לפתור את הבעיות (וניסיתי לנמק כמיטב יכולתי המוגבלת) ושהדרכים הלא פוגעניות התקבלו, מתקבלות וימשיכו להתקבל (אם לא תהיה ריאקציה ציבורית לתופעה) משום ש: 1) בקדנציה הנוכחית יש נסיגה בכנסת ישראל ובציבור בחשיבות של שיקולי חופש הפרט (מזלזים בקלות מידי בטיעון). הבעיה היא לא אי ההתיחסות אל "חופש הפרט" כאל אל שיש לסגוד לו ושאין לחלל את כבודו משום שהאליל "שוקי" יסנוט בנו על סתירות פנימיות וחוסר עקביות. הבעיה עליה אני מדבר היא זלזול בדרישה להכניס את ערך "חופש הפרט" במסגרת הגדולה של השיקולים, האיזונים והבלמים של המחוקק. חסרות הסתיגויות פנימיות ובלמים חשובים בהצעות חוק ובחוקים שאושרו. חובת הציבור להזכיר למחוקק שלערך הזה יש חשיבות בעיניו, גם אם כולנו מסכימים שזה לא אלוהים. 2) בקדנציה הנוכחית "ישראל ביתנו" ומפלגות גרועות נוספות דוחפות "חוקי חסון" שלומפריים למינהם שמונסחים בצורה רשלנית ועצלנית, בלי חשיבה מעמיקה מעבר ל"יש בעיות ואנחנו אנשים עם כוונות טובות, אז ההצעה שלנו תעשה בהכרח רק טוב". משהו חורק במערכת שאמורה לבקר את החוקים החובבניים הללו. הצגתי את הבעיות שיש בחוק העישון, אבל קל גם להציג המון בעיות בחוקים האחרים אותם הזכרתי. חובת הציבור להתעניין ולבקר את מה שמתרחש בכנסת (לא הרבה קוראים חוקים כלשונם וחבל), מעבר לקריאת כותרות בעיתונים ובחירת מפלגה פעם בשלוש שנים. אפשר בקלות להתוכח עם הטענות שלי, אבל אין פה שום שוחיזם והדיון השוחיסטי הוא פעולת הסחה, טשטוש הנושא האמיתי ופניה אל מחוזות מוכרים ונעימים של הדיון האוטומטי, המוכר והנעים בו אין שום אמביבלנציה או דברים שהם מצד אחד, אבל גם מצד שני. זה ניסיון להחליף דיון פוליטי דמוקרטי רגיל בתוך מסגרת המשחק בדיון מטא-פוליטי על חוקי המשחק עצמם. זה היה מעניין ב-20,000 התגובות הראשונות בנושא, אבל זה "קצת" איבד בעיני את הקסם. |
|
||||
|
||||
''מושך את הדיון לכיוון שו''חיסטי בכך שאתה לוקח את כל החוקים ושם אותם בסל אחד'' מצטער, אבל לא הבנת את הטיעונים. אולי באשמתי, אבל אין לי מה להוסיף. |
|
||||
|
||||
אם אתה מדבר ספציפית על חוק העישון, כמיותר או מוגזם, זה דיון מסוג אחד. מה שאני הבנתי שאתה חוזר ואומר זה "יש לאחרונה המון חוקים שבהם המדינה מתערבת יותר מדי, במקומות בהם היא לא צריכה להתערב. חוק העישון הוא אחד מהם". כשהסכמתי איתך על המגמה אבל לא על החוק הספציפי הזה, המשכת וקשרת אותו עם המגמה הקיימת, כשאתה (ושכ"ג ועפרונית - באמת לא זוכר בדיוק מי אמר מה) מדברים שוב ושוב על הבעיות במגמה הקיימת (איתן כאמור אני מסכים). מה שהתכוונתי להגיד זה שאם אתה מסכים שיש פעמים שהמדינה צריכה להתערב וחוק העישון פשוט אינו אחד מהם, אז המרחק בינינו הוא רק לגבי חוק אחד (שלגביו הדיון די מוצה לדעתי) אם אתה טוען שהמדינה לא צריכה להתערב בכל מקרה - זה כבר הופך לדיון שו"חיסטי אני סיכמתי את דעתי בתגובה 470895 בשלוש הנקודות האחרונות וגם לי אין כל כך מה להוסיף |
|
||||
|
||||
לכל זה כבר התיחסתי בתגובה 470934. |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שציינתי שאני מודאג מחוקים לא ליברלים שנחקקים בזמן האחרון, אבל אני בהחלט מודאג מחלקם, גם אם לא ציינתי. יחד עם זאת, ועל אף שבימים כתיקונם אני ליברל-רדיקל, בחודשים האחרונים נחשפתי לאלף ואחת מקרים של חרבון על שלטון החוק ועל הזולת (אני מדבר על תופעה הרבה יותר רחבה מהעישון, שהוא רק אחד מדרכיה לבוא לידי ביטוי), יחד עם שטיפות מח פופוליסטיות על בסיס יומי מכיוונו של אברי גלעד ב"מילה האחרונה", נעשיתי אדיש לפגיעה בחירויות הפרט. איפשהו, אני תמיד מחכה שגם החירויות שלי יפגעו, אבל בד"כ זה לא קורה, ואולי זה קשור לעובדה שאין לי נטייה משונה לפגוע בזולת (ואולי רק היה לי מזל בינתיים). (מה שנכתב בהודעה הזו הוא לא יותר מהלך רוח שתוקף אותי לאחרונה, ורחוק מלהיות העמדות האמיתיות שלי. אין ספק שהמגמה מדאיגה. למגמה אני מתנגד, אבל בתיקון לחוק העישון אני תומך{למרות שגם אתה וגם העלמה העפרונית העליתם תיקונים נוספים לחוק, שבהחלט היו משפרים אותו}. ובשורה התחתונה, המדרון החלקלק והיום אני מחר אתה עדין בגדר דמגוגיה אם החוק עצמו הוא טוב). |
|
||||
|
||||
(דגדגן: העישון עשוי לעזור בפתרון משבר האנרגיה, התחממות כדור הארץ וזיהום הסביבה) |
|
||||
|
||||
(דגדגן: מלצרית חולת אסטמה מתה, כנראה כתוצאה מעשן בפאב בו עבדה. אבל היא היתה גוֹיה.) |
|
||||
|
||||
"אני יודע שהאיילים (התומכים בחוק "סינון האתרים" החדש) יקרעו אותי לגזרים" אתה באמת חושב שהאיילים הקורעים (לגזרים) קראו את התגובה שלך עד לשם? בשביל לעשות פרובקציה צריך לדעת לכתוב בקיצור, בהגזמה ועם הרבה סופרלטיבים. כדאי גם שהשם שלך יהיה קצת פרובוקטיבי (אני ממליץ על "כליל החורש נאורי", אבל אתה יכול גם להשתמש ב"אורי פז" או "דורון שדמי"), עדיף גם לתמוך במשהו שהקונצנזוס האיילי (הידוע בשם "שוטה הכפר הגלובלי") מתנגד לו בנחרצות. בהצלחה. |
|
||||
|
||||
למי אתה קורא קונצנזוס, חתיכת דיסידנט שכמותך? |
|
||||
|
||||
כן, פעם הייתי יותר מוצלח בזה. מזדקנים. |
|
||||
|
||||
לגבי אחד מהשמות שהזכרת - לכתוב בקיצור?? אולי אתה מתכוון לאותן תגובות שמקשרות למאמרים שלמים שכתב הכותב באתרים אחרים? וחוץ מזה אני לא מכיר אף כותב באייל עם שם פרובוקטיבי. |
|
||||
|
||||
אמנם לא קרעו אותך לגזרים, אבל יצרת פתיל בן 100 תגובות. לא רע בשביל תגובה ש"לא אומרת שום דבר". למה אתה לא רואה דרך החוצה? יש מדינה שלמה שמורכבת מאנשים שנשבר להם הזין מאיפה שהם היו קודם. |
|
||||
|
||||
ברצוני לנצל את תגובתך ואזכור "סיפור הילדה הישראלית מוואראנסי" כדי להביע את דעתי בנושא של ההצעות השונות לפגוע באנונימיות הטוקבקית כדי ל"טהר את האוירה התקשורתית". תגובתי נובעת בעיקר מרצון להגיב על מאמרו של טומי לפיד "חופש הביטוי לחוליגנים": אני בכ"ז נאחז בעניין הילדה מוואראנסי משום שהוא מהווה מעין מיצוי טהור של הטענות על הנזק הגלום בטוקבקים ובעיני המדובר קודם כל בשקלול של מערכת של בעד ונגד (תועלות מול נזקים). צד הנגד א. "פגיעה בזולת, ... השמצות של [...] פרטים אישיים של אנשים פרטיים" - כדאי להזכיר שהפושע הגדול כאן אינו "אחד שיודע" או לא יודע. לא החור גנב, העכבר גנב. מי שנושא בעיקר האחריות לסבלה של המשפחה הם ההורים עצמם ולא השותפים הזוטרים לפשע. אין בכך כדי להצדיק את הנבלה שעליה את מדברת. השאלה היא כמה מותר לנו להגביל את חופש הביטוי כדי למנוע נזקים אלו ואחרים. פגיעה באנונימיות האינטרנטית משולה לאיסור על שימוש בטלפונים ציבוריים כדי למנוע השמצות בשיחות טלפון. ב. מה ראה השר לשעבר לפיד, המזועזע כל כך מן הפגיעה בפרט ובטוהר התקשורת, להזעיק לשם כך את הכנסת ובתי המשפט, במקום להפעיל את קשריו הטובים ולשכנע את האתר של מעריב להפסיק את הפרסום הנלוז של הטוקבקים? אין ספק שיש לכך קשר עם פגיעה אפשרית במספר הכניסות לאתר. כלומר טוהר התקשורת אינו מצדיק פגיעה בפרנסת משפ' לפיד, אך מצדיק פגיעה בפרטיותם של כל הכותבים באינטרנט. ג. "למי שטוען כי הטוקבק הוא "זכות הביטוי של האדם הקטן", אני מציע את המבחן הבא: קרא באתר שלך כל יום תריסר טוקבקים המגלים שאתה מושחת, שאשתך זונה, שבנך פדופיל ובתך נימפומנית. אחרי שבוע ימים אשאל אותך מה דעתך על האדם הקטן, שאתה כלכך מגן על זכות הביטוי שלו?" (ממאמרו של טומי לפיד) - דומה שכאשר לפיד מחפש נימוקים להגביל את הטוקבקיסטים, הוא בעצם מאפשר לנו הצצה אל המניע האמיתי והאישי של העניין. נדמה שעולמו של לפיד מתחלק לשניים. מצד אחד, אנשי המעלה יקירי התקשורת (כמו משפחתו שלו), אנשי העילית השלטונית והחברתית ומן הצד השני, האדם הקטן המקנא, משמיץ ומגדף באינטרנט. לאדם פרטי, מטבע הדברים, יש מעט אוייבים, הסיכוי שביניהם ימצא אחד שחשוב לו לכתוב שאויבו הוא פדופיל דוקא באינטרנט ולא על קירות השרותים קטן מאוד. יתר על כן, סליחה על חוסר האמון, אבל יש לי הרגשה שאם אותו אדם פרטי נפגע, יפנה אל גורמי התקשורת הרלאבנטיים, ויבקש להפעיל את האמצעים שחה"כ חסון וטומי לפיד מבקשים להבטיח לו, הוא יתקשה מאוד לקבל את מבוקשו. די ברור שמאחורי צחות הכוונות והטהרנות החוקית-תקשורתית, מסתתר נסיון להעניק הגנה נוספת לאנשי עילית המפורסמים, שגם כך לא חסרים כלים כאלו. כנגד הטענה כי מבחינה העבירה אין שום חידוש בהסתה/השמצות/גידופים באינטרנט לעומת שימוש באמצעים "מסורתיים" יותר, מצביעים תומכי החקיקה על רוחב התפוצה והמיידיות. דא עקא שתכונות אלו כמעט שאינן רלאבנטיות מבחינת אדם פרטי שנפגע. הן רלאבנטיות בעיקר לידוענים הידועים לציבורים רחבים. יש כאן נסיון להגן על מיוחסים, על חשבון זכויותיהם של הבלתי-מיוחסים. ד. מי שפרסם פרטים על המשפחה מואראנסי או מי שמוכרח לפרסם באינטרנט שלמשה כהן מסריח מהפה, לא עשה בכך שום עבירה שלא ניתן לעשות ללא האינטרנט. מדוע אם כן צריכים חה"כ חסון ומר לפיד לחוקק חוקים אינטרנטיים? איני מתנגד לתקנים תקשורתיים שיחייבו בעלי אתרים להתקין אמצעים להסרת תגובות ויאלצו אותם לשאת באחריות לנזקים שיגרמו מהתנהגות לא נאותה שלהם. אך מנין כאן הקפיצה עד ביטול יכולת התגובה האנונימית. התוצאה היא שאותה משטרה ואותם בתי משפט ששכחו כבר מזמן שחטיפת ארנק ופריצה לבית היא עבירה פלילית ולא ארוע ביטוח, יעסקו כעת במעקב וחיפוש אחרי מי כתב מה על כל מיני מיוחסים ויקירי תקשורת, והרי לך חוק קסדה. ה. "אם אתה רוכב בלי קסדה אתה פוגע (או עלול לפגוע) בעיקר בעצמך." - אני מאוד מסכים עם אביב ושהכ"ג בעניין חוקי הקסדה. חוקי הקסדה אינם מתאפיינים ע"י כך שהם מגינים על האזרח מפני עצמו. (אפילו חוק הקסדה המקורי נבע בודאי יותר מאינטרסים ציבוריים של מערכת בריאות קורסת ומערכת אינפלציונית של זכויות ותשלומים לחולים, נכים ומוגבלים מאשר מן האינטרס של האופנוען). חוקי קסדה מתאפיינים בכך שמלכתחילה חה"כ, המשטרה ובתי המשפט לא היו אמורים לעסוק בהם. ו. יש הטוענים שתרבות הטוקבקים "מקלקלת" את התקשורת. הבעיה כאן היא שלוי חטא ורוצים להעניש את שמעון. אין שום חוק המאלץ את אנשי התקשורת לפרסם את כל הטוקבקים או טוקבקים בכלל. ינקו אנשי התקשורת את בתיהם שלהם ויגלו את הטוקבקיסטים לגטאות של "זה שיודע" ו"כנסו כנסו" שאיש מלבד הכותבים לא יקרא, לפני שהם סותמים את הפה לכותבי האינטרנט שכל מה שחופש הביטוי יכול להעניק להם הוא שמירה על פרטיותם ו-5 קוראים. צד הבעד: ז. נראה שהרבה יותר קל להסיר תגובה מן האינטרנט מאשר לנקות את קירות הבתים ובתי השימוש. מנקודת המבט של ה"קהל השבוי" נראה שיש הקלה גדולה בתיעול כל האגרסיות והעוינויות התקשורתיות אל אתרי הטוקבקים. אחרי הכל אתה חייב ללכת ברחוב ולהכנס לשירותים. אתה לא חייב לקרוא טוקבקים. ח. נדמה לי שלתגובה האנונימית באינטרנט יש לפחות שתי פונקציות חשובות מאוד המאזנות כשלים של התקשורת, ותורמות לקיומה של דמוקרטיה תקינה. ולו בגלל התרומה הזו, חשוב לשמור עליה. ט. ראשית אתרי תגובות כמו זה שבו אנו משתתפים, מאפשרים גם לאדם הפרטי לפתח ולשכלל את תפיסת עולמו הפוליטית ע"י ויכוח והתנצחות עם מגיבים אחרים לפי טעמו ובחירתו. ברור שהאיכות והשכלול של התפיסות הפוליטיות בציבור הבוחר היא פקטור מרכזי בהצלחה ובשגשוג של משטרים דמוקרטיים. לא די שיש זכות בחירה. חשוב גם לדעת איך, על מה ואת מי בוחרים. התקשורת, אולי באופן בלתי נמנע, נוטה לצהבת. נושאים וויכוחים כאלו אינם סקסיים מספיק ואפילו כאשר מקצים מקום לדיונים כאלו, יש עדיפות עיתונאית למי אומר על פני מה אומר (כלומר בכל מקרה אין מקום לדעותיהם של מי שאינם ידוע/נ/ים). י. בזמן האחרון התגלו לא מעט מקרים בהם נתגלה קשר שתיקה תקשורתי בנוגע לחייהם הפרטיים של אנשי ציבור. לאחר שהללו נחשפו בקלונם, נאמר לנו ש"כולם [קריא בחוגי התקשורת] ידעו עליהם, אך לא רצו לחטט בחיים פרטיים". נדמה שהיוהרה והעצלות התקשורתית חברו למצב בו התקשורת משרתת את אנשי הציבור ביצירת הפרדה בין תדמיתם הציבורית לבין אופיים האמיתי הידוע רק ל"מקורבים". מצד אחד התקשורת רואה עצמה כחלק מן השלטון (הרשות הרביעית וכו'), משפחתיות וכולם חברים של כולם, העיתונאי/פובליציסט של היום הוא דובר המנכ"ל (אם לא המנכ"ל, ע"ע לפיד) של מחר ואל תעשה לחברך מה שלא תרצה שיעשו לך. מן הצד השני, העצלות הצהובה של התקשורת, גורמת לה להתרכז בעיקר בחייהם הפרטיים של בדרנים וספורטאים התלויים למחייתם בפירסומם התקשורתי ולכן אינם יכולים להגן על פרטיותם. אמנם לעיתונאים קל יותר להשיג ולפרסם את המידע הזה, אבל לאנשים אלו יש הרבה פחות השפעה על חיינו מאשר לנבחרי ציבור ונגידי כלכלה המטיבים מהם לשמור על פרטיותם. לדעתי העובדה שלרה"מ יש אח שברח מן הארץ והשאיר חובות היא לא פחות רלאבנטית לבוחר מאשר העובדה שהוא מבטיח המשך ו/או הפסקת ההתנתקות. נראה לי שהאפשרות שמידע כזה יעבור בין מגיבים היא איזון ראוי לכוחה של התקשורת לבנות תדמיות שקריות של אנשי ציבור. באשר לאמינות העובדות/השקרים שנמסרו, נדמה לי שיותר קל לשפוט בטוקבק מאשר בידיעה עיתונאית שלעולם אינך יודע מאיזה צד באה הידיעה ובאיזה צד עומד העיתון. כ. בהזדמנות זאת אולי מישהו יכול להסביר מדוע הגנה על אנונימיות המקורות של העיתונאים היא שמירה על חופש הביטוי ואילו הגנה על אנונימיות המגיבים באינטרנט היא פגיעה בחופש הביטוי? |
|
||||
|
||||
כמה הערות קטנות וחצי-אקראיות: - אני לא צריכה להיות אדם "מיוחס" ובעלת אויבים רבים - מספיק שאני הילדה הכי-לא-מקובלת-בכיתה כדי שיהיו הנשמות הטובות ירצו ללכלך עלי. למי אכפת? לאף אחד לא אכפת, פרט לי, לשאר הילדים בכיתה, ולשאר הילדים בקיבוץ ומשפחותיהם. בדיוק כשם ששמה של הילדה שנאנסה או האשה שהוכתה לא מעניין באמת אף אחד - חוץ מאשר אלו שמכירים אותם. - האם מי שפרסם את שמו של ילד קטין שמעורב בתקיפה מינית מבצע עבירה שהוא יכול היה לעשות גם ללא הטוקבקים? כמובן. אבל השאלה אם הדברים נאמרים בשיחת סלון או ברשת כולה משמעותית לא רק מבחינת היקף הנחשפים למידע אלא גם מבחינת משך הזמן בו הוא מופיע. רוצה לומר, מה שאני אומרת מתפוגג ונעלם ברגע שאחרון המשתתפים שוכח ממנו. מה שאני כותבת ברשת נשאר לדראון-גוגל, ניתן להפצה ולשעתוק במהירות ובקלות. במקרים כאלו, הכמות הופכת לעתים לאיכות. אם אני רוצה לכתוב מניפסט, לצלם אותו ולתלות אותו ברחבי השכונה אני בהחלט יכולה לעשות את זה, רק שהמאמצים והאנרגיות שאצטרך להשקיע בכך יגרמו לי לחשוב ברצינות אם המאמץ שווה לי, ובדרך כלל - אלא אם מדובר בעניין חשוב ומהותי עבורי - אני לא אעשה את זה. האם מרבית הטוקבקיסטים היו מוכנים להשקיע את האנרגיות האלו רק בשביל לומר "אני מכירה אותו, יש לו ריח רע מהפה והוא גם שקרן"? אני בספק. - אתה לא צריך להיות ידוען בשביל לבקש הסרת טוקבק פוגעני. בארץ אומץ (לפחות בפרקטיקה, לפחות בחלק מהמקרים, ואני נזהרת מאד בדברי) הליך של "הודעה והסרה". כלומר, בהרבה מקרים, לפחות כשמדובר באתרי החדשות הגדולים, אם תפנה לעורך האתר ותבקש ממנו להסיר טקסט פוגעני שמהווה לשון הרע או פגיעה בפרטיות, סביר שהוא יוריד אותו בלי וויכוחים (וגם בכך יש לא מעט בעיות שמתעוררות). אתה לא צריך להיות טומי לפיד בשביל זה - האתרים מפחדים מדי מתביעות גם היום. - ההבדל בין מקורות אנונימים לבין מגיבים אנונימים, היא שהמערכת העיתונאית היא שנושאת באחריות על הדברים שאמר המקור הלא מזדהה. כשאני מגיבה בוואלה באנונימיות, אף אחד לא יכול להצליב את המידע שאני מפרסמת, להעביר אותו תחת בחינה של יועץ משפטי, למתן את הדברים או להיות כתובת למקרה שלנשוא האמירות יש תלונה. (וכל זה, בלי קשר לעובדה שאני חושבת שטוב שהצעת החוק של חסון נעלמה, לפחות בינתיים, מהשטח) |
|
||||
|
||||
אינני נגד הסרת תגובות מן האינטרנט. מה שמפריע לי הוא הפגיעה באנונימיות של המגיבים. הגדרת יפה מאוד את ההבדל בין מקור אנונימי לבין מגיב אנונימי. אך נראה לי שההבדל הוא פחות רלאבנטי לעניין האנונימיות עצמה. העיתון אחראי לאמינות הפרסום ולנזקיו האפשריים בין אם המקור אנונימי או לא. העיתונאים מגינים בחרוף נפש על המקורות שלהם גם אם הם שקרו והטעו אותם. הסיבה לכך היא אחת: ללא מודיעים, לא תהיה עתונאות מן הסוג הזה. אני מנסה לטעון אותה טענה. פגיעה באנונימיות התגובות עשוייה לפגוע בדברים טובים וחשובים שיש באינטרנט. אנסה לעשות סדר במחשבות שלי: א. נראה שכמעט כולנו מסכימים שפגיעה באנונימיות, תפגע בצדדים חיוביים של האינטרנט (למשל האפשרות לגבש ולחדד לעצמךך תפיסת עולם פוליטית מתוך ויכוח עם עמדות שונות ומבלי שכל שכניך ומוקירי זכרך ידעו בדיוק למי אתה מצביע. למשל הגבלה וריסון של האפשרות ש"מאפיה" תקשורתית-פוליטית תבנה למיוחסיה תדמיות המסתירות חלקים מהותיים של המציאות). השאלה היא מה יכולה להיות סיבה מספקת לקבל עלינו את הנזקים הללו? ב. ראשית נראה לי שערבבתי יותר מדי בין שני עניינים נפרדים (כנראה בעיקר בעקבות מאמרו של ט. לפיד). ראשית ישנם הטוקבקיסטים המגדפים ובעיקרו של דבר פשוט מפגינים עוינות כלפי מישהו/מישהם/משהו. שנית, ישנם אלו הגורמים נזקים של ממש ע"י שקר ועלילה או ע"י חשיפת מידע אמיתי שטובים מהם החליטו שראוי לא להפיצו. ג. לראשונים נראה לי שאין משקל רב וככלל, הטוקבק נראה כעדיף בהרבה על האופציות האחרות לפרוק העוינויות וההתלהמויות הללו. בודאי שאין כאן סיבה ראוייה לפגוע באנונימיות של מגיבים אחרים. הסיבה האמיתית להצעות, היא רצונם של אבירי התקשורת לשמור על אחוזתם האליטיסתית וטוהר לשונה ולבודד עצמם מן ההתלהמות של ההמון הרועש. ד. לגבי השניים, נראה שהצורך הרבה יותר רציני. כל מי שדוגל ב"דמוקרטיה אינה אנרכיה" יבין את הצורך בכך שמדליפים כאלו יענשו במידה נגד מידת הנזק שגרמו. ה. לדעתי, מספר המדליפים מן הסוג השני בטל בשישים לעומת הסוג הראשון. אני לא מבין גדול באינטרנט, אך נדמה לי שגם היום המגיב באינטרנט הוא לא באמת אנונימי וטכנית תמיד אפשר בסופו של דבר לאתר אותו. זו רק שאלה של מידת המאמץ הנדרש לשם כך. נראה שמידת המאמץ הזו יוצרת את החיץ הנדרש כדי להבטיח שרשויות החוק לא ינצלו את האפשרות הזו כנגד כל המדליפים ובפרט אלו שלא גרמו נזק ממש ממש גדול. ו. לסיכום, פגיעה באנונימיות של כל מגיבי האינטרנט והכנסה לתמונה של כל מיני גורמים בירוקרטיים מסורבלים ואטומים, רק כדי לטפל במקרים המעטים בהם נגרם נזק של ממש למישהו, תהיה בבחינת לשפוך את התינוק עם המים. ז. לגבי "הילדה הכי-לא-מקובלת-בכיתה ..." , טענתי היא שבמקרים כאלו הנזק האינטרנטי אינו גדול בהרבה מהשמצה מקומית על לוח הכיתה או בלוח המודעות של בית-הספר. מצד השני הנפגעת תתקשה להפעיל את המערכת לחשיפת המשמיץ, לא פחות משהיא תתקשה להפעיל היום את הנהלת ביה"ס ו/או המשטרה כדי לגלות מי כתב את מה שכתב על הלוח. לכן נראה שהאינטרס כאן אינו שלה אלא של ה"מיוחסים" שתהיה להם היכולת להפעיל את מערכות החשיפה. |
|
||||
|
||||
שמת את האצבע על המניעים העיקריים של יוזמי החוק וטומי לפיד. זה לא רק באינטרנט: מהשנה שישבתי במועצת מנהלים אני יכול לומר לך שחלק לא קטן מהסודות ששומרים, אינם חומר עיסקי רגיש אלא חומר אישי רגיש -לא חס ושלום חומר רגיש על אנשים פשוטים אלא מנהלי התאגיד. חומר שחכול להביך אותם קצת. |
|
||||
|
||||
א. לא הבנתי את שיטת המספור שלך, אבל ננסה להתמודד - ג. הטוקובק עדיף על אופציות אחרות לפריקת עוינות והתלהמויות, אבל מבנה הטוקבקים (לפחות באתרי החדשות הגדולים בישראל) מעודד במידה מסוימת התלהמות. מעבר לכך, אם בעבר הייתי קוראת רכילות בעיתון וחושבת לעצמי "שיאללה, איזו כונפה מכוערת", היום אני מטקבקת את אותם הדברים בדיוק. זה עדיף? לא בטוח. שוב - אני לא תומכת בחוק הטוקבקים ולא מסכימה עם דבריו של טומי לפיד, אבל החיים (גם ברשת) הם לא שחור ולבן. ה. המגיב שחושב שהוא אנונימי, בד"כ באמת אנונימי כלפי חוץ בלבד. כלומר, אפשר לחשוף את כתובת האיפי שלו, לפנות לספק ולגלות את הפרטים שלו (ולפעמים גם בדרכים אחרות). מצד שני, אם מישהי רוצה לשמור באמת על אנונימיות, היא יכולה לעשות את זה בקלות וללא ידע טכנולוגי מיוחד - פשוט לפרסם באמצעות מחשב בקפה אינטרנט, בספריה או באוניברסיטה (באותו אופן בו אם אתה מתקשר מטלפון ציבורי, אי אפשר לדעת מי ביצע את השיחה אחרי שאתה עוזב את המקום). ו. שוב - ההבדל הוא בזמינות, בקלות ובגודל התפוצה. אם אני מפרסמת תגובה ובה שמך ופרטים פרטיים עלייך, גם אם תבקש למחוק את התגובה עדיין אנשים רבים הספיקו לראות אותה, ועדיין היא נשארת בצ'ייס של גוגל במידה זו או אחרת. אם אני תולה מודעה על לוח המודעות הכיתתי, רק מי שנמצא פיזית באזור יוכל לראות אותה. וחוצמזה, גם לתלות מודעה וגם לפרסם טוקבק או פוסט עם שקרים עלייך (או גרוע לא פחות - אמיתות) זה לא בסדר. אפשר וראוי לטפל בשניהם. "הפעלת המערכת" אינה בלתי אפשרית ל"אדם הפשוט". נכון, היא דורשת פנייה לרשויות המוסמכות, אך כך גם הדבר כשאנשים פוגעים בך בסיטואציות מחוץ לרשת. |
|
||||
|
||||
cache מבוטא כמו cash עכש"י. |
|
||||
|
||||
ג. אז כתבת "שיאללה, איזו כונפה מכוערת", היכן הנזק הגדול בכך? אם כוונתך היא לנזק לתדמית העיתון או לרמת השיח הציבורי בו, אני חושב שזה עניינו של העיתון/האתר. אף אחד לא מכריח אף אחד לפרסם טוקבקים. |
|
||||
|
||||
ג. ב''שיאללה, איזו כונפה וגו''' אין בעיה של ממש. הנזק נגרם כשמדובר באמירות אלימות ברמה זו או אחרת - אמירות שלא מחליפות התנהגות אלימה פיזית אלא עומדות בפני עצמן. מכך נגרם נזק, בהחלט - גם לפרט בו מדובר וגם לרמת השיח הציבורי בכלל. |
|
||||
|
||||
אני שואלת את עצמי, מדוע וממתי1 נכנסו בכלל הטוקבקים לאתרי חדשות, ומי חשב שזה טוב? מדוע זה קרה בעיקר בישראל, בעוד שעיתונים מכובדים בארה"ב ואנגליה לא חולמים בכלל לאפשר לקוראיהם לטנף להם את העמודים? 1 טוב, אני יודעת ממתי - מסוף שנות התשעים, בהשפעת אתרים כמו וואלה שעירבו פורומים ותכנים "רשמיים" כמו חדשות ואקטואליה. רוח הדברים בקרב מובילי הדעה ויוצרי האינטרנט דאז היתה מאוד מוטת פורומים וצ'אטים. נכון שהאינטראקטיביות היא חלק חשוב בתוכן האינטרנטי, אבל היא יכולה הרי לבוא לידי ביטוי בהמון דרכים אחרות חוץ מהאפשרות להשאיר טוקבק: - לדרג אייטמים מעניינים, למרות שגם על זה יש לי השגות. - לפתוח מדור נפרד של "מכתבים מקוונים למערכת", שם יפרסמו רק תגובות מושכלות ומעמיקות. - יש עוד משהו אבל צריכה לזוז. |
|
||||
|
||||
הנה כבר חזרתי. ישנה תחושה שאם לא צולבים את העיתונאים ומושאי הכתבות בטוקבקים, זה מוציא את עוקצו של האינטרנט כמדיום. מצד אחד זה נכון - טוקבק שנון וענייני לכתבה יח"צנית או הזויה הוא כמו סיכה בבלון נפוח. מצד שני, כל תגובה ראויה כזו נושאת חטוטרת של 50 תגובות שטחיות או מטומטמות על גבה. ברור לי שרציתי לכתוב משהו חכם יותר אבל שכחתי (וככה זה באינטרנט, גם כשאין משהו חכם לומר ממשיכים לברבר). |
|
||||
|
||||
ובנוסף על כל זה, אם יפרסמו רק תגובות מושכלות ומעמיקות (אמרת רק הרגע בתגובה הקודמת, וברגע הראשון זה נראה לי משכנע), עד מהרה יבואו טענות (רק טענות? - תנועות מחאה עם מצעדים והפגנות רעב!) על זה שמסווגים את האנשים לסוג א' וסוג ב' וסוג ז', על מבחני בוזגלו בתקשורת המקוונת ועל "מה, אם אני לא הלכתי לאוניברסיטה אז אסור לי לדבר?", ועל גזענות ומה לא. |
|
||||
|
||||
למה? כי אנשים התרגלו שהאתר הוא "שלהם" (הרגל רע שנוצר לדעתי באותם ימים של סוף שנות התשעים)? מי שרוצה לדבר ללא הפרעה, שיפתח אתר אישי, בלוג או יכתוב בפורומים. אבל אפילו האמירה הזו נחשבת כ"גירוש" באינטרנט - שוב לדעתי בגלל דפוסים היסטוריים רווחים, שנוצרו בנסיבות מסוימות מאוד. ודאי יש גם אנשים שמתמרמרים כי עיתון נייר לא הדפיס מכתב נייר ששלחו למערכת, אבל לא נראה לי שהם נאחזים בטיעונים האלה. ומספרם של הכותבים למערכת פחות לאין שיעור ממספר הטוקבקיסטים. |
|
||||
|
||||
אותי את מתאמצת לשכנע? את יודעת כמה שזה עוזר, לשכנע את המשוכנעים... |
|
||||
|
||||
ומי יקבע מהי תגובה מושכלת ומעמיקה? |
|
||||
|
||||
מי יקבע ולפי מה הוא יקבע, זוהי באמת בעיה רצינית שתתעורר בכל מקום שבו יחליטו על סינון תגובות לפי קריטריוני עומק ומושכלות. |
|
||||
|
||||
מי שקובע היום אילו מכתבים למערכת אכן מתפרסמים. |
|
||||
|
||||
מדוע וממתי נכנסו בכלל הטוקבקים לאתרי חדשות? השערתי היא כאמור שהדבר קשור למספר הכניסות לאתר. מחירי הפרסום באינטרנט קשורים באופן עקיף לכל הפחות (בגוגל למשל הקשר ישיר) למספר הכניסות לאתר. אם את בעלת אתר חדשות (או אתר בכלל), חשבי מה קורה למספר הכניסות כאשר את פותחת טוקבקיה. |
|
||||
|
||||
אבל זו תופעה ישראלית בעיקר, והסיבות שציינת אינן בלעדיות לישראל. |
|
||||
|
||||
רוב הטוקבקים נכתבים בשעות העבודה, וזה לא משהו שמקובל בהרבה מדינות... |
|
||||
|
||||
מי אמר (שזה לא מקובל בהרבה מדינות)? |
|
||||
|
||||
אני. |
|
||||
|
||||
ראיתי לא פעם ולא פעמיים ידיעות על ניסיונות למגר או להקטין גלישת אינטרנט של עובדים במסגרת העבודה, במדינות מערביות שונות. כך שגלישה בזמן העבודה לצרכים אישיים ממש אינה תחביב ישראלי בלעדי (אחרת יו-טיוב ו-Fwd:Fwd:Fwd לא היו באים לעולם). |
|
||||
|
||||
על סלאשדוט שמעת? |
|
||||
|
||||
תיקון: "כמו וואלה וכמו האייל הקורא." |
|
||||
|
||||
הלצה נאה (עם כל הכבוד לחלוציותו ואיכותו של האייל). אני מדברת על האתרים המסחריים, ועל מי שעמדו בראשם וקבעו את תכניהם והתנהלותם, ומתוך כך את פני האינטרנט המסחרי בישראל. הא לך קישור ממצה1 מפי יודע דבר, על הימים שבהם לא ידעו מה זה "בלוג" והשאלה הנשאלת בשיחות סלון היתה "מה עמוד הבית שלך"2: 1 גילוי נאות: אני מרואיינת שם ברבע משפט. 2 כן, פעם חשבו שיעשו כסף מאנשים שלא יודעים לשנות את ברירת המחדל של עמוד הבית. |
|
||||
|
||||
לא התבדחתי. האייל הקורא, בדיוק כמו וואיינט, הוא אתר שמפורסמות בו גם חדשות, ושנותן במה לתגובות הקוראים (או בשפתך: נותן להם לטנף את האתר עם דיעותיהם). |
|
||||
|
||||
אני אמרתי "לטנף"? האייל הקורא שונה מאוד מווי-נט. המודל שלו הוא SlashDot שאתה ודאי מכיר. הוא לא מתיימר להיות הכי מעודכן אקטואלית - מטרתו היא ליצור דיונים מעמיקים ומושכלים (וכך יש להתייחס למאמרי האייל - כטריגרים לדיונים). התגובות באייל אינן טוקבקים ואינן סרח עודף. הן עצם העניין. |
|
||||
|
||||
תגובה 478624 - פסקרה ראשונה. על פי אותו הטיעון בדיוק, גם המודל של וואיינט איננו המודל של הניו-יורק טיימס, אלא משהו אחר. |
|
||||
|
||||
טוב, אז כנראה שזה נכון :-P למה זה על פי אותו הטיעון בדיוק? זה כלל לא קשור לטיעון שלי. |
|
||||
|
||||
לא קשור לטיעון שלך, אבל דורפל מעלה טיעון חדש שאני מוצא בו שמץ של אמת. הפורמט של YNET איננו ממש עתונאות. גם אם נסיר מ-YNET את תגובות הגולשים, לא נשאר עם משהו שניתן לכנותו עתון. הכתבות שם (כולל ניסוח הכותרות, הלקוניות, הצבעוניות המזעזעת, צילומי האילוסטרציה ואופי העריכה הצהבהב) מאופיינות בפורמט שדורש סתירה <אהממ... סליחה> שדורש תגובות של האספסוף אליו האתר פונה ישירות. לא חסרות אפילו כתבות שמנוסחות באופן שכאילו פונה ישירות אל הקורא או אף דורשות את תגובות הגולשים במפורש בגוף הכתבות עצמן. |
|
||||
|
||||
ווי-נט התחיל בפירוש כאתר שעיקרו חדשות ואקטואליה, עם תכני תרבות וספורט מסביב, ועוצב בידי מעצב העל נוויל ברודי - במה שהיה פעם עיצוב נקי ושמרני, ברוח ה-Guardian ( http://www.guardian.co.uk/ ), ומאז הפך למעין באסטה צבעונית בשוק1. ווי-נט של 2008 אינו דומה בהרבה להצהרת הכוונות של מייסדיו ב-2000. נכון שעם הזמן שיקולי רייטינג ושיקולים אחרים הכתיבו גם את התופעות שתיארת, וגם נוספות: למשל, פרסום תוכן גולשים או תוכן אנונימי (למה לא, זה חינם..), פרסום טקסטים פרובוקטיביים בכוונה, העלאת פרויקטים שאינם כלל חדשות הארד-קור (כמו הקלטות שירים, ראיונות, "מאחורי הקלעים", צילומי רכילות וכולי). |
|
||||
|
||||
1 - ??? |
|
||||
|
||||
אה, רציתי לקשר לאיזה מאמר עתיק שדן באוריינטציה של ווי-נט בזמנו, אבל זה היה קצר מדי ואנקדוטלי מדי. |
|
||||
|
||||
מסכים. נראה לי שמדובר בתהליך התכנסות אל השעטנז הישראלי הרגיל. התכנסות אל המקשה של חדשות, מוות, פופוליטיקה, מלחמה, שעשועונים, פלאפל, צה"ל, ויכוחים צעקניים, פרסומות ובידור זול. הצעד הבא הוא טוקבקים טלויזיונים (טקסט רץ בתחתית המסך) במהדורת החדשות של ערוץ 10. אגב, גם האתר של הארץ זז לכיוון המרנין הזה (אבל יותר לאט). |
|
||||
|
||||
למה הגישה השלילית הזאת? "השעטנז הישראלי הרגיל". אתה לא יכול לפרגן קצת ולדבר על הפיוז'ן הייחודי הישראלי? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
האמת היא שמעולם לא הצלחתי לראות את הדמיון בין האייל לסלאש-דוט, כיוון שזה האחרון נראה לי מאוד לא ידידותי לקורא. באיזה מובן זה אותו המודל? |
|
||||
|
||||
תגובה 16 |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שהוא לא ידידותי לקורא. הוא פשוט בפורמט אחר (זה שהוא נתן השראה לא סותר זאת). בסלאשדוט, מניחים מראש שאתה לא רוצה לקרוא את כל התגובות, ולכן לא מציגים את רובן בפניך. האתר בכלל לא בנוי לניהול דיונים ארוכים - אחרי שבועיים, אזא''מ, דיונים ננעלים לתגובות חדשות, ואחרי חצי שנה, אאז''נ, מוחקים אותן לגמרי. לעומת זאת, אתה יכול לסמן לעצמך אנשים שתגובותיהם מצאו חן בעיניך, וכך לתת לתגובות עתידיות שלהם עדיפות כשהמערכת בוחרת אילו תגובות להציג בפניך בדיון. מסיבה דומה יש גם את מנגנון דירוג הקהל של התגובות - אף אחד לא מצופה שם לקרוא את כולן, ורוצים לחשוף אותך בעיקר לאלו שכנראה הולכות לעניין אותך. תחת הנחות הפורמט השונות הללו, הוא ידידותי לגמרי למשתמש. |
|
||||
|
||||
הוא ידידותי לגמרי למשתמש מאוד מסוים ובעל דעות מאוד מסוימות. |
|
||||
|
||||
Unix is user friendly - it's just picky about it's friends
|
|
||||
|
||||
מה כוונתך? "דעות מסוימות מאוד" זה רק הקהל, לא האתר עצמו. איך האתר עצמו והנהלתו לא ידידותיים למשתמש? |
|
||||
|
||||
האתר עצמו זה גם התוכן שלו (וה-modding של התוכן) ולא רק הממשק. לכן האתר עצמו זה גם דעות הקונצנזוס של הקהל. הממשק של האתר (בתוספת של אופי הקהילה שלו) מונע דיונים באמת מעניינים (לא פעם, בלשון המעטה, קראתי שם עמדות רהוטות, מנומקות וכתובות היטב שתויגו כטרולים). |
|
||||
|
||||
אהמ... או.קיי., כנראה פשוט לא השתלטתי עליו. |
|
||||
|
||||
נראה שחוק הטוקבקיסטים יצא מההקפאה. הוא עבר קריאה ראשונה אך בעקבות פניה מהממשלה הוא הוקפא עד לניסוח של הצעת חוק חלופית ע"י משרד המשפטים. משרד המשפטים ניסח סוף סוף הצעת חוק חלופית שעולה עכשיו לוועדת השרים לענייני חקיקה, והצעה זו אמורה להיות ממוזגת עם הצעת החוק של אורלב לדיונים בוועדת המדע והטכנולוגיה ולאחר מכן כנראה בהצבעה בקריאה שנייה ושלישית במושב הנוכחי של הכנסת. |
|
||||
|
||||
הבנדם נכנס קצת לחשיפות אישיות, סוגר חשבון עם בר-אילן (ברזומה הוא מנפנף עכשיו באיזה מינוי ארופאי לפרופסור), פה ושם קצת מתבכיין, קצת מלכלך וקצת יורד גם על עצמו אבל מה לעשות יודע להצחיק (ואפילו להבכות). יש גם סגירת חשבון עם מרצה אחת מבן-גוריון שלכלכה עליו והוא מלכלך חזרה ברמות - בקיצור, אין רגע דל עם אליצור. אה, כן יש שם גם הדברים הרגילים על קוונטים, פרויד וכל זה, אבל כבר לא היה לי כוח. לא לקרוא עם קפה/תה חם ביד! |
|
||||
|
||||
הוא תמיד היה אדם עם אופי יחודי, לכן גם מתאים לו להוציא את גרסתו ככה. לא הייתי שם ועל כן אני לא יכול לשפוט, אבל מהרצאות שלו ששמעתי (כשהוא בא כאורח לת''א למשל) הוא מרצה מעולה, קשה לי לראות איך יכולים לבוא אליו בטענות עם דבר שכזה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מדובר בסה"כ בארבעה פרסומים שניתן היה להגיב להם, אם זה מספיק חשוב לתובע. לא מדובר ברדיפה סיסטמטית לאורכה ורוחבה של הרשת או במדיום שמפר את האיזון בין הכותב לקוראים, שמצריכים את התערבות בתי המשפט. זה הלך מחשבה ארכאי. ההתיחסות אל הנאמר בטוקבק כאל "פרסום בעתון" מתעלם מהבדל מהותי - זכות התגובה והעמדת הדברים על דיוקם שיש לכל הצדדים. אם התובע הרגיש שהאמירה "יש כתמים בעברו" איננה ברורה מספיק ועלולה לפגוע בשמו הטוב, אז יש לו את כל הכלים במסגרת המדיום להגן על שמו, לקלל חזרה ברומנית, להציג את המלכלכים באור שלילי (גם אם אלה אנונימיים), לשאול שאלות הבהרה ("למה אתה מתכוון שיש כתמים בעברי? מצפוני נקי ואפשר לבדוק שעברי נקי מכל רבב") ולטעון ולהסביר מדוע הדברים הם הבל הבלים. אין במקרה זה חוסר איזון בין כוחו של "המלכלך" לבין כוחו של זה ש"מלכלכים" עליו. התערבות בית המשפט *במקרה זה* היא לא פחות ולא יותר מאשר פגיעה חצופה בחופש הפרט וזכות הדיבור. כתם בעברה של השופטת עירית כהן. |
|
||||
|
||||
באוסטרליה, חוק סינון האתרים ברמת ה-ISP נכנס לתקופת הניסיון. בדומה להצעה הישראלית, הסינון הוא ברמת ה-ISP ובאמצעות "רשימות שחורות" של אתרים (במילים אחרות: כל מה שמתחשמק ל"שר התקשורת"). על מנת לקבל "אינטרנט רגיל" (המכונה בעצם "אינטרנט") יש לדרוש מה-ISP חיבור ללא סינון (השירות ה"אדיב" הוא ברירת המחדל). |
|
||||
|
||||
לקח המחוקק הישראלי הצעה טפשית ובעיתית (עפ"י המודל האוסטרלי הניסיוני) והצליח להפוך אותה אפילו ליותר מטומטמת ויותר מסוכנת. הדבר הכי יפה ומקורי בהצעה הישראלית (המסתמנת) הוא, שהשאלה שישאלו את הלקוח לא תהיה האם הלקוח מעוניין בסינון אתרים ברשות המדינה או לא. השאלה תהיה "האם אתה מעוניין בגישה לאתרי סקס, אלימות והימורים?". אם הלקוח לא עונה שהוא מעוניין בגישה לאתרים כאלה (ביוזמתו) אז המדינה מתנחלת לו על החיבור לרשת באופן אוטומטי. כמה נאה וכמה יפה שלמדינת ישראל תהיה רשימה של אזרחים שענו "כן" לכך שהם מעוניינים בפורנוגרפיה. קיימת גם אפשרות סבירה שהמידע על רשימת האתרים שיחסמו לא תהיה זמינה בקלות לציבור. כנסת ישראל התחרפנה. אולי הגיע הזמן לצאת מהאדישות? |
|
||||
|
||||
''קיימת גם אפשרות סבירה שהמידע על רשימת האתרים שיחסמו לא תהיה זמינה בקלות לציבור'' אותי יותר מדאיג האפשרות היותר סבירה שהמידע על רשימת האזרחים שענו בחיוב כן תהיה זמינה בקלות לציבור. |
|
||||
|
||||
זה ודאי שהיא תהיה זמינה (גם אם החוק יאסור על הזמינות). הרשימה הזו היא מכרה כלכלי עבור תעשיה שלמה. |
|
||||
|
||||
לאיזה תעשיה התכוונת בדיוק? יצרני הפורנוגרפיה? ספקי המשחקים האלימים? סחטנים? בעלי בתי הימורים? |
|
||||
|
||||
כל הנ''ל. |
|
||||
|
||||
שר התקשורת שקרן. חברי הכנסת מוטעים או סתם לא יודעים את העבודה שלהם. הם מצביעים בלי להיות מודעים לקיומן של הצעות חוק או בלי להכיר את התוכן שלהן (אינפורמציה שהם יכולים לקבל מקריאה בעתון או גלישה באינטרנט). |
|
||||
|
||||
חכה, חכה, זאת רק קריאה ראשונה. בקריאה שניה יוכנס התיקון שמי שלמרות הכל צופה באתר סקס חייב לחבוש קונדום זוהר. |
|
||||
|
||||
ועל משקוף דלת ביתו ייצבע XXX באדום בוער. |
|
||||
|
||||
קריאה ראשונה אחרת: |
|
||||
|
||||
אם אתה מצפה שהאירופים יצילו אותנו מעצמנו, צפויה לך אכזבה. אני מניח שהנציגים הישראלים יצליחו לשכנע את האירופים שכאן זה לא כמו בסין, סעודיה או איראן1, מכיוון שכאן הצנזורה היא רק למי שרוצה2 בכך. ___ 1 מה ש(עדיין) נכון. 2 טוב, נו, רק למי שלא לא רוצה. |
|
||||
|
||||
אתה צודק. מצד שני, האם אין בעלי אינטרסים1 ש*ינסו* לשכנע את האירופים שכאן זה כן כמו בסין, סעודיה ואיראן2? זה עוד סיכון (והרשימה מתחילה להיות ארוכה) שחוק החסון המובהק הזה מתעלם ממנו. __________ 1 אפילו סתם עוכרי ישראל, מסיבות שלא קשורות לדאגה לחופש האזרח הישראלי, שיקבלו נשק נוסף שיעזור להם לערער יחסים בין האיחוד למדינת ישראל. 2 מה ש(עדיין) לא נכון, אבל מתקרב בצעדים לא קטנים. |
|
||||
|
||||
אני מתעצל להביא את הציטוט, אבל ''ארכיטקט ביקורתי'' ישראלי טרח להסביר בעיתון איך זה בסדר שהוא בונה בסין אבל מחרים את ישראל. הוא גם צחק על הצביעות של אלו שמחרימים את האולימפידה בסין, משהו בנוסח ''קודם שיסתכלו על העוולות של המערב''. אם זה לא היה כל כך מצחיק אולי אפילו הייתי מתרגז קצת. |
|
||||
|
||||
בסין יש עדיין גולגים בנוסח מחנות הריכוז של היטלר וסטלין למי ששכח נזכיר את העובדה הזאת !!! |
|
||||
|
||||
הלינק שאתה מביא אמור לחזק את ההצהרה שלך? אינני כופר בעובדה שאתה מביא אך קיוויתי שאוכל לקרוא על זה משהו בלינק. |
|
||||
|
||||
לא קראת את הגותו של mao more ? יש המון פילטרים משונים ועדשות מעוותות שאנשים שמים בינם לבין העולם. |
|
||||
|
||||
על בסיס איזה חוק בדיוק *היום* יש לבית המשפט בישראל סמכות לדרוש מהספקיות חסימת אתרים? |
|
||||
|
||||
בית המשפט דאג לספק לנו קדימון לחוק הסינון הממש ובא. מעולם לא השתמשתי באתר המדובר בכתבה הנ"ל (האמת שלא שמעתי עליו עד הכתבה ב-YNET שפירסמה אותו גם בקרב מאותגרי עולם ה-P2P הישראלי, כמוני), אבל היום הייתי סקרן ורציתי לראות איך נראה אתר אינטרנט שנחסם ע"י ספקית אינטרנט. יש קסם בחוויה בהווה של הדבר אותו החשבת בעבר הלא רחוק כמד"ב. התוצאה משעשעת גם מן הבחינה האסטטית. הצנזור משתמש באותיות אדומות, גדולות ומלאות תחושת אזהרה. !DANGER DANGER כך זה נראה, ראו תמונה (הספק bezeqint): החסימה היא אכן ברמת ספק האינטרנט. האתר עדיין למעלה, חי ובועט ואפשר לגלוש אליו בקלות, כמו שכל ילד בישראל יודע1. ______________ 1 וגם אם עדיין לא יודע, משום שלא היה צורך, החברים בכיתה ידאגו להסביר לו אחרי שהמדינה תדאג לסנן בקרוב, במקום הוריו, אתרי אינטרנט נוספים. |
|
||||
|
||||
לא צריך אפילו את הילד, מספיק מבט בתמונה. |
|
||||
|
||||
אכן. |
|
||||
|
||||
אפשר הסבר? ניסיתי להתעמק בתמונה, אך הבחנתי רק בעובדה שהבלוג של הצ'יף מופיע שם ברשימת המועדפים. |
|
||||
|
||||
אה :-) |
|
||||
|
||||
האמת היא שהילדים הנחסמים אפילו לא צריכים להכיר את האפשרות של TOR או גלישות דרך פרוקסי. אפשר לגלוש (אמנם באיטיות) דרך אתרים שמציעים את האפשרות לגלוש דרכם אל אתר שלישי. למשל: http://anonymouse.org/ |
|
||||
|
||||
' הידוע לך במקרה אם הרעיון של צלחת לוויין (מהתגובה מס' 1 לאותה כתבה בוואינט) כתחליף לספקי אינטרנט, אכן ישימה בארץ? |
|
||||
|
||||
עד כמה שאני יודע (ואולי אני טועה או לא מעודכן) מדובר בשרות יקר. משהו שמתאים לכיס של ארגונים, חברות, אנשים המעוניינים בשירות לתקופה מוגבלת (לצורך טיול, למשל) או אנשים שסתם שוחים בכסף. לא פתרון ראלי עבור הרוב המוחלט של האזרחים. |
|
||||
|
||||
ומה ימנע את הכללתם של אתרים אלה ברשימה השחורה? |
|
||||
|
||||
שום דבר. זו בדיוק הנקודה. זו תהיה הדגמה למעשה של כובד משקלו המשמעותי של טיעון המדרון החלקלק. הנושא איננו באמת אתרי פורנוגרפיה, הגנה על ילדים או חשיפה של משמיצים. הנושא הוא שבשם הצדקנות נותנים למחוקק כוח שאסור שיהיה לו. ברגע שהמחוקק יציב את רגלו בדלת, לא תהיה לו בעיה להמשיך בדרך. מפעל סינון האתרים ימשיך בדרכו אל אתרים המאפשרים אנונימיות או גלישה עקיפה, אתרים המסבירים איך לעקוף את הסינונים, אתרים הפוגעים בזכויות יוצרים (באמת ו/או לכאורה) וכן הלאה. גם אתרים שלא יסוננו ושיש להם אינטרס כלכלי, ילכו על ביצים ויצנזרו את עצמם, על מנת לא להסתכן בכניסה לרשימות שחורות. |
|
||||
|
||||
נ.ב. העלויות והמורכבות של יצירת אתר חדש כזה הן נמוכות. בלי להגזים, ילד יכול להקים אתר כזה (או לפחות נער מתבגר). יחסמו אחד יקומו שניים אחרים תוך רגע. מה יהיה הצעד הבא של המחוקק? בדיקה ביומטרית לפתיחת ה-Upload ב-FTP מישראל לשרתים בחו"ל? נ.ב.2 האמת שהילדים בעלי הנפש התמימה לא צריכים אפילו את זה. למנוע החיפוש גוגל יש cache שמכיל המון תכנים טקסטואליים ותמונות מהאתרים שפוטנציאלית יכנסו לרשימת האתרים החסומים. על המחוקק הישראלי להוסיף גם רשימת תוצאות חיפוש מגוגל לרשימה השחורה וישא"ק. |
|
||||
|
||||
ברגע שברירת המחדל היא ''חסום'' ורק אתרים ''טובים'' שעברו את הצנזורה עוברים למצב ''לא חסום'', אז שום ילד או נער מתבגר לא יכול לעשות עם זה כלום. גוגל כבר הוכיחו יכולת שיתוף פעולה עם ממשלה כזאת בסין, ואין סיבה להניח שהם יסרבו לשתף פעולה גם עם ישראלסטאן. |
|
||||
|
||||
ברגע שתקשורת בין שני משתמשים מתאפשרת, אני יכול להלביש עליה מה שאני רוצה ולנתב את כל התעבורה שלי דרך חברים במדינה אחרת. גם חומת האש הסינית, עם השוטר שקופץ על המסך והיכולת לבוא בטענות רטרואקטיבית על אתרים שגלשת בהם, לא מוכיחה עצמה כיעילה בחסימה בפני מי שרוצה נגישות למידע. |
|
||||
|
||||
זה לא באמת קשה לחסום את התקשורת בין הארץ לחו''ל, מלבד מספר מוגבל של אתרים מורשים. בשביל לעקוף את זה תצטרך לקיים ערוץ תקשורת אחר, למשל מודם למודם מעל קו הטלפון, וגם את זה קל למדינה כמו ישראל לחסום. |
|
||||
|
||||
שוב, כדי לחסום מעשית גישה לאתרים, אתה צריך לחסום גם את התקשורת בין המשתמשים השונים, כלומר לא עוד VOIP, ועידות וידאו, P2P, ICQ וכו'. |
|
||||
|
||||
אכן, זו שיטה יותר יעילה. זה גם ההבדל בין הטפשות האוסטרלית (שהמחוקק הישראלי אימץ ו''שיכלל'') לבין הדיקטטורה הסינית. |
|
||||
|
||||
ואולי זה ההבדל בין קריאה ראשונה לקריאה שלישית... |
|
||||
|
||||
אגב, הידעת שאסור לך להחזיק סכין? |
|
||||
|
||||
הכי יפה זה "דבר ש*מטבעו* יכול לפצוע". בשלב הבא נצטרך להשאיר גם את הידיים בבית... |
|
||||
|
||||
אני מחזיק באוטו סכין לצרכים כלליים. אני מניח שגם הרבה תרמילאים מחזיקים סכין בתיק. לא אני ולא הם לצרכי אלימות או אפילו הגנה עצמית. מה דיננו? תודה מראש. |
|
||||
|
||||
יותר מכך: ציוד של רפסודת הצלה בכלי שייט (כולל יכטות) כולל לפי *תקן* סכין. מה דינו? |
|
||||
|
||||
ואזרח בעל רשיון לאקדח (או חייל בעל נשק בחופשה), האם גם הוא יכול להתבע על נשיאת חתיכת מתכת חלודה בכיס, בזמן שהוא נושא אמצעי קטלני פי כמה בפומבי ובגלוי? |
|
||||
|
||||
זאת לא בעיה... החוק קובע כי: הגדרות [תיקון: תש"ן, תשנ"א] 184. [א/93] [א/95] לענין סימן זה – "סכין" – כלי בעל להב או כלי אחר שסוגל לדקור או לחתוך; "אולר" – סכין מתקפלת שאורך להבה אינו עולה על עשרה סנטימטרים ושלא ניתן להפכה, בעזרת קפיץ או באמצעי אחר, לסכין שלהבה קבוע; החזקת אגרופן או סכין שלא כדין [תיקון: תשנ"א, תש"ס, תשס"א] 186. [א/91] (א) המחזיק סכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו ולא הוכיח כי החזיקם למטרה *כשרה*, דינו – מאסר חמש שנים. (ההדגשה שלי) (ב) לענין סעיף זה, חזקה היא כי החזקת אולר הנה למטרה כשרה החזקה לפי סעיף קטן זה לא תחול על החזקת אולר במוסדות חינוך או במקומות אחרים, הכל כמפורט בתוספת השניה, או בסמוך אליהם. כלומר (אלע"ד), אם אתה נושא איתך סכין בסירת הצלה הרי שיש לו ייעוד "כשר" ואי אפשר לתבוע אותך, אם אתה תרמילאי כנראה שגם אותך לא ניתן לתבוע, לעומת זאת אדם המתהלך ברחוב, סכין לו בכיס ואין עוגה בידו השנייה להציע לשוטר כנראה שייתבע. |
|
||||
|
||||
שים לב שחובת ההוכחה שהמטרה ''כשרה'' היא על הנאשם ולא על המאשים. ז''א, אתה יכול לקנות סכין קצבים ולמצוא את עצמך נאשם ביציאה מהחנות, בלי דרך חוקית להגן על עצמך. (מעניין, אגב, הבחירה של המחוקק במילה ''כשרה'', אפילו לא צריך לשנות את החוק על מנת לחפות על כולנו להחזיק במטבח כשר...) |
|
||||
|
||||
אדם הובא בפני שופט להארכת מעצר באשמת פריצה. החשוד הכחיש. התובע המשטרתי טען כי נמצאו ברשות החשוד כלי פריצה. "יופי", השיב החשוד "למה אתם לא מאשימים אותי גם באונס?". |
|
||||
|
||||
ארכיבאי, נא להוסיף לרשומת המגיב אביב י. את רשימת הלינקים החביבים עליו. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אכן יש דבר כזה. למה זה רלבנטי? |
|
||||
|
||||
אני מנחש שהאלמוני מצביע על האפשרות להתחבר לספק אינטרנט שאינו כפוף לחוקי מדינת ישראל. |
|
||||
|
||||
זה גם מה שאני ניחשתי. מאוד ''מארי אנטואנט'' מצידו. |
|
||||
|
||||
לא אם הוא התכוון להציע שבעלי האמצעים מבינינו יספקו בדרך הזאת גישה לאתרים האסורים למעוטי היכולת. או אפילו סתם אמר ''הנה דרך לעקוף את זה (שאמנם לא זמינה לכולם).'' |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מתפרסמת היום פסיקת בימ"ש השלום בת"א לפיה אתר אינו נושא באחריות לטוקבקים המופיעים בו. השופטת ציינה נימוקים משונים לטענה משונה זו כגון "ההתבטאויות נכתבו במסגרת כתיבה הידועה באופיה הבוטה" - מה שכמובן מכשיר פגיעה נצחית בשמו הטוב של אדם (בניגוד לשקורה בכלי תקשורת רגילים, בהם הוצאת לשון הרע בד"כ תתפוגג מהר מן הזיכרון האנושי). ואולם, הצצה בפסק הדין חושפת שני נתונים נוספים, שלפחות עבורי הם מהותיים: "התובע לא פנה אל הנתבעת ולא ביקש את חשיפת פרטי הגולשים במועד הפרסום או בסמוך לאחר מכן. לא יום לאחר מכן, לא שבוע, ואף לא חודש. הפעם הראשונה בה הועלתה כלפי הנתבעת בקשה מסוג זה, הינה במסגרת כתב התביעה עצמו, מספר חודשים לאחר הפרסום." אם הבנתי נכון מקריאת 5% מפסק הדין, התובע גם לא ביקש את הסרת ההודעות הפוגעות, רק התנצלות של העיתון. כך שבסיכומו של דבר, לפחות לדעתי ההחלטה שלא להיעתר לבקשת התובע נכונה (אבל אולי אם הייתי טורח לקרוא את כל פסק הדין הייתי מסיק אחרת). |
|
||||
|
||||
נדמה לי2 שהכוונה ב"ההתבטאויות נכתבו במסגרת כתיבה הידועה באופיה הבוטה" פחות משונה ממה שאתה חושב - כשמודדים את הפגיעה שנגרמה לתובע, מודדים אותה לפי הנסיבות. הנסיבות קשורות, בין השאר, בשאלה כמה חשיבות מייחסים לדברים שנכתבו. רוצה לומר, אנשים מייחסים יותר חשיבות למה שכתוב בכותרת הראשית של ידיעות, עליה חתום נחום ברנע, מאשר למה שכתוב בתגובה לכתבה. ולמה? בין השאר כי האופי של הטוקבקים הוא כזה שאנשים יודעים שהם מנוסחים בצורה קיצונית בדרך כלל, ולכן לוקחים את מה שכתוב בהם בערבון מוגבל כך שהנזק לא גדול. 1ואגב, למיטב הבנתי2 הכוונה היא שטוקבקים הם לא "כלי תקשורת" כמובנם בחוק איסור לשון הרע, ולא שהם לא מהווים כלי לתקשורת בין אנשים. 2 עוד לא קראתי את פסק הדין, אבל גם ככה אני מניחה שה"תרגום" שלו באתרי חדשות הוא לכל הפחות חלקי. |
|
||||
|
||||
קשה לחלוק דברים אלו. טענתי היא שגורם נוסף התורם למידת הפגיעה בנשוא השמצה הוא נגישותה של ההשמצה. הבאת דוגמא קיצונית (העיתונאי הנ"ל + כותרת ראשית של ידיעות), אך אם נשווה נזק העשוי להגרם לשמו הטוב של אדם כתוצאה מכתבה ממוצעת בידיעות אחרונות לנזק של טוקבק בynet נגלה פעמים רבות כי השני יכול לא פעם להאפיל על הראשון. למשל, כאשר מדובר בהשמצה המופנית לאדם שאינו מפורסם. נניח מקרה, דימיוני ככל שיהיה, בו טוקבקיסט מדבר סרה בזהבה גלאון. עתה, כאשר אנשים הקרובים למושמצת (כולל חברים לעבודה) ומגייסים במקומות עבודה פוטנציאליים יחפשו את שמה, הם כנראה לא יגלו השמצה זו. זאת בעוד כאשר מדובר באדם הרבה פחות מאוזכר, כנראה שגם עוד חמש שנים תעלה השמצתו כחצב בסתיו. זאת בעוד אשר הנוירונים שהיו שומרים את איזכור הדברים בכתבה מודפסת, היו לאחר זמן זה מוקצים זה מכבר לעניינים עדכניים יותר, כך שמידע זה היה אובד בתהומות הנשיה והארכיונים. מאחר והזכרת את העיתונאי הנ"ל, אוכל לספר0 כי מספר שנים לאחר שחשף הוא את מעשיו של אדם מסויים1 אותו אני מכיר מקרוב, נשכחו הדברים. לאחר ששום סייעת שר או עוזר פרלמנטרי לא יכלו לגגל את אותה הכתבה, חזרו הדברים על עצמם - עם אותן התוצאות העגומות. 0 גם אם מקרה בודד אינו מוכיח את טענתי 1 אדם שלמרות שהוא לא עשה לי שום רע באופן אישי ואף התייחס אלי בחיבה ובכבוד, זהו האדם היחיד ממנו אני מתחמק ברחוב. |
|
||||
|
||||
זהו, שאני מפרידה בין שני דברים (ולמיטב הבנתי, להפרדה הזו כיוונה השופטת) - נגישות האמירה, והחשיבות שמייחסים לה. כימות הנזק - ככל שאפשר לכמת אמורפי כמו "פגיעה בשם טוב" - נובע משילוב של השניים. נניח שהכותרת הראשית עליה אנחנו מדברים פורסמה בעולם ללא אינטרנט. במקרה כזה, הקורא הממוצע יעניק לה חשיבות רבה (כי בכל זאת, נחום ברנע! הכותרת הראשית!) אבל למחרת יעטפו איתה דגים, ואחרי שבוע הדברים ישכחו. לעומת זאת, אם ניקח טוקבק שמזכיר שם מפורש של מישהו, עליו חתומה אחת, נחמה בתנע, הקורא הממוצע אמנם יגיע אליו בעוד חמש שנים אחרי חיפוש פשוט של אותו השם, אבל סביר שלא יקח את הדברים ברצינות. אחרי הכל, מי זו הנחמה הזאתי? וכולנו יודעים שטוקבקים הם לא בדיוק מקור למידע מהימן כמו כתבות בעיתון! הנזק לשם הטוב נגרם לא רק מהעובדה שמישהו אמר עליך משהו, אלא גם מהשאלה מי אמר, איפה אמר, וכן - גם מה אמר, מתי ובאיזה נסיבות. |
|
||||
|
||||
יש משהו בדברי השופטת. יש כאן לפחות עוד שני היבטים: א. ישנו עניין ההקשר. אם משהו מופיע בתגובת טוקבקיסטים, הרוב יחזיק אותו בחזקת אי-אמת עד שיוכח ההיפך. לעומת זאת אם יופיע בכתבה סטנדרטית יוחזק כאמת עד שיוכח ההיפך. מכאן מידת נזק שונה. ב. בעניין ההקשר, עדיין לא הופיע האמיץ שיתבע את "ארץ נהדרת" על הלבנת פניו ועשייתו לצחוק. ההנחה היא שמדובר בחבר מוקיונים מתבדחים שכל תגובה נגדם מסגירה פגמים בחוש ההומור. ג. "ארץ נהדרת" חושפת גם עניין נוסף של חולשת המותקף מול התוקף. אולי יותר קל לתקוף בחזרה טוקבקיסט פלמוני ולחייבו לשאת בתוצאות התבטאותו מאשר לעשות זאת לעיתון או לתכנית טלביזיה פופולארית. נ.ב. (לא לעניין) מזמן לא שמעתי מישהו יוצא נגד הנפולת של "ארץ נהדרת" שהפכה את המילה סאטירה למילה נרדפת להומור של חיקויים, מבטאים והיטפלות למומים ופגמים אסתטיים של דמויות. הייתי מקווה שאם אישיות כלשהי תהא אמיצה מספיק ל"גלח" מכוכבי ה"שואו" חלק מהכנסותיהם המופרזות (לטעמי), אולי יופיעו יותר סטיריקנים שילעגו לדמויות ציבוריות מתוך התנגדות לעמדותיהם ופחות בדרנים השמחים להתפרנס מלצחוק על קרחת של מישהו. |
|
||||
|
||||
ב. רוחמה אברהם תבעה בזמנו את אסף הראל. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שהיא אפילו זכתה (אלא אם העניין עדיין מתגלגל בבתי המשפט). בפעם הראשונה אני מוצא משהו להגיד לזכותה. אמירה בזכותו של הפוליטיקאי לחוסר הומור נראית לי אמירה ראוייה. |
|
||||
|
||||
לא טענתי שהאמינות המיוחסת לטענותיהם של טוקבקיסטים דומה במשהו לזו המיוחסת לנכתב ע"י עיתונאים מכובדים, אבל אטען אותה אם ימשיכו לטעון כנגדה! ניסוח נוסף למה שכן טענתי הוא שמכפלת השפעתו (הזעירה!) של טוקבק בזמינותו הרבה שתיארתי קודם לכן, נותנת במקרים מסויימים תוצאה שהיא באותו סדר גודל כשל מכפלה זו עבור כתבה עיתונאית ממוצעת - שאמינותה גבוהה אך זמינותה לאורך זמן זעירה. לגבי הנ.ב. אני מסכים לגמרי. ההומור שם, הנטפל לאיזו בדל אמירה או רבע אינטונציה, מאפיין חיצוני, או סתם הדבקה נטולת אחיזה במציאות של איזו תכונה וחזרה עליה עד שזה נדבק לדמות, כבר היו לי לזרא. חוץ מזה, בעניין קרוב, נדמה לי שאלמלא דמותו בחרצופים, היה מעמדו של דן מרידור בפוליטיקה גבוה דיו כדי להשאיר אותו שם. ככה זה כשתכונות כמו [השלם בעצמך] שכל כך חסרות אצלנו בפוליטיקה, מוצגות כרופסוּת. |
|
||||
|
||||
רציתי לכתוב על זה פעם פוסט בבלוג שלי, אבל לא היה לי מה לומר בו חוץ ממשפט אחד: "ארץ נהדרת" לחלוטין אינה סאטירה, ולא ברור למה מתייחסים אליה כך - היא *בורלסקה*. |
|
||||
|
||||
יש סינון אתרים בישראל, נקודה. גם קודם היו תקדימים (באישורים של בית משפט), אבל עכשיו המשטרה (בתמיכת היועץ המשפטי לממשלה) החליטה להעניק לעצמה את הסמכות. ככה, כי מתחשק לה. בשביל מה לשבור את הראש עם תהליכי חקיקה? פעם חשבתי שקיים עקרון שאומר שלרשויות מותר לעשות כל מה שהחוק מתיר להן לעשות ולפרט מותר לעשות כל מה שהחוק לא אוסר עליו לעשות. טעיתי. זו פיקציה. יותר משמדהימה החוצפה של מדינת המשטרה, מדהימה התגובה האוטומטית של ספקיות האינטרנט להענות לדרישה כמו טטלה, לפני שהן מנסות בכלל את האופציה המשפטית. |
|
||||
|
||||
בגלל תגובות כאלה גם את האייל הם יחסמו, אני משער בתואנה שהסקרים בו הם מסווה למנגנון הימורים. חבל שיש כאלה שלא חושבים פעמיים לפני שהם מאשרים תגובה. וברצינות - מדוע זה חמור מסגירת מועדוני הימורים, החרמת מכונות המשחק וגריסתן? הרי פעולות אלו לא היוו מדרון חלקלק להחרמת גיטרות. |
|
||||
|
||||
אין צורך בטיעוני מדרון חלקלק. כבר זמן מה שאתם1 צועדים בשמחה ובששון למטה ואתם כמעט כבר שם. למרות שאפשר לנהל (עוד) דיון ארוך על חוקי קסדה, מועדוני הימורים, גבולות הליברליזם, Nanny states, שחיתות והמדרון החלקלק, הפעם זה ממש לא העיקר. זה גם מאוד משעמם. מילא מדינה לא ליברלית שנלחמת באזרחיה ע"י חקיקה דרקונית. לצערי, מדינת ישראל הגיעה למצב שאת זה עוד אפשר להבין ולהחליק. זו שיגרה. הנושא הפעם הוא שמתפוגג לו מאפיין בסיסי בדמוקרטיה (לאו דווקא ליברלית) ושלטון חוק: לרשויות מותר לעשות רק מה שהחוק מתיר להן לעשות. מאיפה צצה פתאום סמכות המשטרה לדרוש מספקיות אינטרנט לחסום גישה לאתרי אינטרנט? האם אתה מרוצה מכך שהמשטרה בישראל הופכת להיות המחוקק, השופט והמבצע? בכל מקרה, הדרישה מספקיות האינטרנט איננה דומה לסגירת מועדון הימורים. זו אנלוגיה ממש גרועה. ____________ 1 רשע מה הוא אומר? |
|
||||
|
||||
הנקודה המעניינת מבחינתי הן הספקיות. כשהן רוצות, הן יודעות להפעיל את עורכי הדין שלהן מול רשויות החוק. |
|
||||
|
||||
אני מסכים. התגובה הקריפטית של הספקיות ''אנו ננהג על פי חוק'', כאילו משטרת ישראל היא החוק והחוק הוא משטרת ישראל, היא לא פחות ממדהימה. בעיני, התגובה האוטומטית של הספקיות ''קודם נחסום ואחר כך נראה'' היא חמורה אף יותר מההתנהגות של משטרת ישראל והיועץ המשפטי לממשלה. במדינה מתוקנת (או יותר נכון, במדינה בה האזרחים הם אנשים סבירים) מיד היתה מוגשת תביעה אזרחית יצוגית כנגד ספקיות האינטרנט ולפחות אחת מהספקיות היתה מחליטה על אסטרטגיה שונה בהתמודדות עם הבעיה שנוצרה. זה נורמלי שרשויות שלטון מנסות לגנוב סמכויות, בשיטת מצליח. זה קורה בכל מקום. מה שמדהים בארץ הוא האדישות בה זה מתקבל, הקלות בה זה מיושם וההעלמות של הנושא מסדר היום כאשר זה קורה. שיגרה - בואו ונקרא לזה שיגרה. |
|
||||
|
||||
עדיין איני מבין את התשובה לשאלתי (וגם אין לי עמדה בעניין). |
|
||||
|
||||
התשובה שלי היתה פשוטה: השאלה שלך לא חשובה. אפשר לדון בה, אבל אני לא רואה שום סיבה למה לעשות זאת (שוב), כאשר הנושא שעולה מהתקדים המסוכן שיצרו המשטרה וספקיות האינטרנט, הוא בכלל נושא אחר לחלוטין. |
|
||||
|
||||
אני לא רואה איזה תקדים מסוכן יצרה כאן המשטרה. אז המשטרה פעלה בחוסר סמכות כנגד זכויות האזרח של אזרחי ישראל. ביג דיל. זאת לא הפעם הראשונה, וכנראה שגם לא האחרונה. |
|
||||
|
||||
זה נורא? זה לא רע! תגובה 549036 |
|
||||
|
||||
קצת יותר מידע: מישהו יודע אם אחת הספקיות פנתה לבית המשפט? 012 טענו שהם יפנו היום בבוקר. |
|
||||
|
||||
החסימה בוצעה עבור הדומיינים הבאים: www.vcpoker.com בתחילה החסימה היתה רק ברמת ה-DNS, אך החסימה הוחמרה לאחר מכן.hebrew.vcpoker.com www.vcbet.com www.victorchandler.com www.thespinroom.com לקרוא גם את ה"סוף דבר". |
|
||||
|
||||
נייר עמדה של איגוד האינטרנט הישראלי בנושא: |
|
||||
|
||||
אתר העוקב אחר התופעה הבינלאומית של הצבת חומות, צנזורה ופילטרים על הרשת: http://opennet.net/ הדו"ח האחרון על ישראל (מ-2009) עדיין מחמיא, אבל כפי שהדברים נראים, אנחנו עומדים להיות ב"חברה טובה" החל מהדו"ח הבא. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |