בתשובה לעמרי גולדשטיין, 10/02/08 15:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה לא קורא אותי נכון. אני ממש לא מתנגד שתדבר על אנרגיה סולארית בדיון על שייקספיר, בסה"כ הסברתי לך למה התגובה ה"אלרמיסטית" שלי אולי היתה פחות אלרמיסטית מכפי שהיא נתפסה אצלך. אבל הנה אלרמיזם אמיתי: אשר להצעה הכללית, היא נושאת עימה לא מעט בעיות של צנעת הפרט, למרות הכסות הקפיטליסטית-ליברלית שלה. באמת הגיוני שכל אחד ישלם עבור העומס הכלכלי שמנהגיו הנלוזים מטילים על הציבור, אבל ממש לא הייתי רוצה שמשרד האוצר יידע כמה אחוזי שומן אני אוהב בגבינה שלי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא צריך לדעת את זה. מספיק שיוטל על הגבינה הצהובה מס1 בשיעור אחוזי השומן שבה. ___ ולאלרגיים למילה "מס": אגרת שומן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא ממש כך. גבנ"צ עלולה להיות רעל קטלני לחלק מהאנשים ומזון לא רע בכלל לחלק אחר (תלוי בגנטיקה, בשאר מרכיבי התזונה, בפעילות הגופנית ובטח בעוד גורמים). מה הטעם לקנוס אדם רזה עם כולסטרול ושומני דם נמוכים על צריכת שומן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא הוגן. קודם כל, כשמדובר בעישון, הנזקים הבריאותיים ידועים ומידיים ויש אזהרה גדולה שזה גורם למוות ומוות בטרם עת ומוות לעובר וכו' (יש בדיחה לא רעה על זה). מספיק שאנשים ידעו שסיגריות זה רע. תזונה זה מורכב יותר ושונה. גוש שומן (100% שומן) יכול להיות חלק מאורח חיים בריא. אפשר להשתמש בגבינה בשביל עוגה שיחס הגבינה בה למוצרים אחרים הוא אפסי. חוץ מזה, מי ייקח את כספי המיסוי האלה ומי יבטיח שהוא ישתמש בהן למען נפגעי הגבינה? זה אפילו עוד יותר חמקמק מהעישון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כבר המס על קניית תמ''ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אגיד משהו שאין שום סיכוי שלא יסקלו אותי לאחר-מכן, ויותר מזה - הסקילה תהיה מוצדקת לחלוטין. אבל לדעתי בימינו צנעת הפרט היא קצת אובר-רייטד. מה עם מצלמות המהירות בכבישים, הן לא מזכירות לך קצת את הטלסקרין של אורוול? אני התנגדתי לחוק "האח הגדול", מפני שבאמת אסור שיהיה בידי המשטרה את הכח להאזין, ליירט ולקלוט כל מסר דיגיטלי שיוצא מהמחשב/פלאפון שלך וכו'. קל לראות איך יש כאן פתח לריגול עסקי או למעקב של אישה קנאית שמכירה איזה שוטר אחרי בעלה. במקרה הזה, אני חושב שאתה קצת רגיש מדי לפרטיות שלך, שהפגיעה בה לטעמי קטנה מהרווח, הן ביעילות הכלכלית והן בצדק, שיהיה למדינה ולאזרחיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאמרת קודם, יש כאן שאלה של מידתיות. החרות שלי לנסוע במהירות שמסכנת את הציבור היא משהו שאני מוכן לקבל עליו הגבלות, שכן הן רעות פחות ממימוש החרות הזאת. החרות שלי לצרוך קילו במבה ביום בלי לתת על זה הסברים לפקיד השומה נראית לי יקרה למדי. עד כדי כך היא יקרה לי שאני מוכן לשלם את העלות שלה דרך סבסוד מנהגים נלוזים של אחרים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |