בוטל מינויו של יואב גלנט לרמטכ''ל הבא | 3309 | ||||||||
|
בוטל מינויו של יואב גלנט לרמטכ''ל הבא | 3309 | ||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
עלתה לי תהיה: גבי אשכנזי חייב להיות מתוקף תפקידו בעל כישורים אסטרטגיים ויכולת ניתוח תהליכים וראייה קדימה. אם כך, הייתכן שהוא ידע כבר לפני שנתיים - שלוש על העסקים הלא-כל-כך-כשרים של גלנט וכדי לסכל את מינויו העתידי קבע נורמות אתיות חדשות על ידי הדחת צ'יקו תמיר ועימאד פארס שכשלו בזוטות ושיקרו בגדול? |
|
||||
|
||||
נראה לי שהוא פעל נגד מינויו בדרכים ישירות ופשוטות יותר. |
|
||||
|
||||
לדעת, כולם ידעו1 (לפחות מסוף 2008). אני אשמח לשמוע שאשכנזי ניחן ביכולת לחשוב כל כך רחוק ומתוחכם. אבל זה נשמע לי תרגיל מסובך ולא ברורה לי המטרה? |
|
||||
|
||||
נראה כמו סתם סכסוך שכנים עלוב, מגובה בחבורה הזויה של "מתנגדים". איזה עסקים לא כשרים? הבית הזה לא שונה במאום מכל בית אחר בעמיקם, אביאל, כרם המהר"ל, ציפורי וכו'. |
|
||||
|
||||
גם אם כל הרס''רים לוקחים אוכל מהמטבח הביתה, זה לא אומר שהרמטכ''ל צריך לעשות את זה. |
|
||||
|
||||
באופן אישי, אין לי שום בעיה עם רמטכ"ל (או כל בכיר אחר בשרות המדינה) שעיגל את גבולות החלקה שלו לטובתו, נטע זיתים (או חבצלות) בחלקה שכנה, שאף אחד לא דואג לה, ושהחניה שלו בולטת קצת למגרש של השכן. באמת שאלו זוטי דברים, כמו לתת לבנך או לאשתך לנהוג בכלי רכב של מקום העבודה שלך בלי רשות. הבעיה שלי זה עם אלוף או תא"ל שנתפס עושה את זה ובמקום לומר "סליחה, טעיתי, אני מיד מתקן את הטעון תיקון על חשבוני וזה לא יקרה שנית" מגיש תצהיר שקרי למשטרה או לבית המשפט בחדרה. מי שמשקר לגורמי אכיפת החוק לא יכול להיות מ"מ ובודאי לא רמטכ"ל. זה בדיוק ההבדל בין לעבור על חוקי מימון מפלגות (ולשלם קנס) ובין לשקר למבקר המדינה כשהוא שואל על החריגות (ולשבת 8 חודשים בכלא). |
|
||||
|
||||
אנחנו באמת מוכנים לסלוח למי שממהר להתנצל? זה משתלם? |
|
||||
|
||||
על זוטות? כן. השופט בדימוס טירקל מצוטט כאומר: "אני חושב שזה דבר איום ונורא שאדם ששירת את המדינה במסירות בכל-כך הרבה תפקידים יודח מתפקידו בגלל השתלחות של תקשורת". גלנט לא מודח בגלל השתלחות התקשורת אלא משום ששיקר לבית המשפט. צריך לחזור על העובדה הזאת בכל פעם ופעם שמישהו טוען שהתקשורת אשמה, שהשכנים צרי העין במושב אשמים או שגבי אשכנזי אשם. |
|
||||
|
||||
איך אנחנו יודעים שהוא שיקר ? יש לינק ? |
|
||||
|
||||
האם קיים הבדל אפיסטמי בין אדם שלא אמר אמת לבין אחד ששיקר ? תמהתני |
|
||||
|
||||
יש. תגובה כמו שלך מבססת את הטענה שאם כבר נעברה עברה (ולו הקטנה ביותר) ממילא אין משמעות לחומרתה, ולכן לא משתלם להודות בטעות ולקוות לסליחה. |
|
||||
|
||||
וואלה? ואני כלל לא ידעתי שאני כזה. לא טענתי ולא ניסיתי לטעון שההבדל הוא כמותי ובוודאי שלא עניין אותי עניין הפוליטקלי קורקט הנהוג במקומותנו. התהייה אמנם נגועה בציניות מסויימת אך אמיתית במידה מספקת, מה בין אדם ששיקר לאדם שלא אמר אמת |
|
||||
|
||||
השקרן הוא אקטיבי, השתקן פאסיבי. הראשון פושע ביזמה ובכוונה, השני פושע במחדל ואי עשיה, אני חושב שהשני יהנה מענישה קלה יותר ותמיד יוכל להתגונן בטיעון ''לא זכרתי''. |
|
||||
|
||||
זו גם אפשרות אך היא לא כל כך מעניינת בעיני רוחי אני מקבל שתי קלטות מן המשטרה/היועץ/המבקר. בשתיהן הדברים שנ א מ ר י ם ע״י גלנט בתגובה לשאלה הזהה זהים לחלוטין. האם קיים איזהשהו סממן לא אמפירי ,פנימי או חיצוני, שיאפשר לומר שבאחת הוא לא אמר אמת ובשנייה שיקר |
|
||||
|
||||
אם הוא: 1. מודע לזה שמה שהוא אומר הוא לא אמת (ולא אומר אי אמת מחוסר ידיעה או חוסר הבנה...) 2. אומר את אי האמת בכוונה (ולא בגלל שהוא ממהר, חושב שזה פרט לא קריטי...) אז הוא משקר. |
|
||||
|
||||
כלומר, העיקר הכוונה. איך היועץ, אם כך, הצליח לחלץ מגלנט את כוונתו |
|
||||
|
||||
אני לא היועץ ולא דוברו. כשאתה מדבר עם אדם אחר אתה לא יכול באמת לדעת אם הוא משקר או סתם טועה, מאד קשה לקרוא את כוונתו של הזולת, ובכל זאת אנחנו כן קובעים מידי פעם שמישהו שיקר. אני חושב שהעובדה שהיה לו מה להרוויח מהשקר (ושאין ספק שהוא היה מודע לזה שיש לו מה להרוויח מהשקר), למשל, רומזת משהו לגבי הכוונה... |
|
||||
|
||||
אני קצת מבולבל, אתה כותב: בשתיהן הדברים שנאמרים ע"י גלנט... האם אתה מתכוון לכך שגלנט אמר משהו שהוא לא אמת? אם כך הוא פשוט שיקר. אם התכוונת לכך שגלנט שתק ולא אמר את האמת ביוזמתו, הרי שלא תהיה בקלטת שום אמירה, שקרית או אמיתית. בכל אופן גלנט מואשם בחתימה על שני תצהירים שקריים, אם יהנה מהספק (לא היה לי זמן לקרוא בעיון כי הצלתי את חיי העם) הרי שבאי כוחו שניסחו את התצהירים הם העבריינים. |
|
||||
|
||||
שגיתי בתיאור הבעיה, היא איננה אפיסטמיולוגית כי אם נוטה יותר לביהביוריזם ברור שאדם בור שאיננו מכיר את העובדות יחטא מידי פעם באי אמירת אמת וכל זה ממניעים של חוסר ידיעה. בהנחה שלפנינו אלוף אמיתי יודע כל האם תיאור היועץ את דבריו ומעשיו כאי אמירת אמת נבעו אך ורק מאי רצונו להלבין פניו באמירה חמורה יותר או שמא ישנם דברים בגו הגו הנשאל הינו האם ליועץ ישנה דרך להעריך בין אי אמירת אמת לשקר בהינתן שתי סיטואציות זהות בהן תשובותיו של גלנט זהות ולא אמיתיות/שקריות |
|
||||
|
||||
ניסוח, זה שורש הענין ''אמירת לא אמת'' היא שקר לכל דבר, אך אם תאמר ''שיקר'' אתה חייב לשפוט ולהעניש על שקר, אם אינך רוצה לפגוע בו עוד תאמר ''לא אמר אמת'' ותעזוב אותו לנפשו ללקק את פצעיו. |
|
||||
|
||||
יתכן כי בחוק האמריקאי אי אמירת אמת היתה מוגדרת כ״שקר מדרגה שניה״ משהו שבדומה ל״רצח מדרגה שניה״ אינו שימוש אינסטרומנטלי בשקר בכדי להוליך שולל את הבריות אלא רק עבור ניקוי מצפונו הפרטי של האדם שכלל לא ידע שהוא כזה. ממבט ציפור ( או מבקר) דבריו הם שקר מוחלט אך ממבטו הוא זו המציאות שהסתבכה לה בחור תולעת וכל תפקידו הוא להשיב אותה למקומה. |
|
||||
|
||||
יש הבדל עצום. פארס שיקר בתחקיר אלוף - שיקר לו בפניו. ישר ולעניין. גלנט חתם על מסמך שכתב עו''ד שלו. ברור שלפי החוק הוא מסר תצהיר כוזב אבל בסקלת אמירת השקרים (שלי) זה נמצא במקום אחר לגמרי. |
|
||||
|
||||
מי הוא העורך דין? באיזה מעמד "פשיעה" הוא נמצא אם גלנט דובר אמת (לא ידעתי)? |
|
||||
|
||||
לדברי המבקר: "בתצהיר, שנחתם על ידי האלוף גלנט, ובו צוין כי למיטב ידיעתו העובדות המפורטות בכתב התגובה הן נכונות". הוא ללא ספק שיקר או בנוגע לעובדות או בנוגע לידיעתו (לגבי מה שכתוב בכתב התגובה). |
|
||||
|
||||
אם אני זוכר נכון (מה שהגיוני כי האירוע לא רחוק מדי) מדובר בנוסף במכתב שגלנט כתב בעצמו ומכיל שקר או אי אמת או מה שתרצו. |
|
||||
|
||||
למנהל מקרקעי ישראל |
|
||||
|
||||
הצבא נתון בסיכון גבוה במיוחד לדיווחי שקר. יש לכך שתי סיבות. האחת היא שדיווח אמת עלול לסתור ערכי חיילות אחרים כמו כבוד ולויאליות. השניה היא שבתיחקור קרבות יש משקל גדול לעדויות הסוביקטיביות של המעורבים. הצבא משתדל להתמודד עם בעיית דיווחי השקר באמצעות חינוך לדיווחי אמת כערך חיילות. ההקשר הזה חשוב כדי להבין את ההבדל בין מה שעשו פארס ותמיר, ובין מה שעשה גלנט. פארס ותמיר שיקרו בתוך מסגרת הצבא, ועוד למפקדיהם. גלנט שיקר מחוץ למסגרת הצבא. גלנט עשה מעשה לא יפה שאינו מוסיף לו כבוד, אבל המעשה של גלנט לא סותר את ערכי החיילות של הצבא. |
|
||||
|
||||
זה בהחלט סותר את הערכים. אולי לא את מימושם במציאות. |
|
||||
|
||||
קצין שמשקר לאישתו או בוגד בה, פועל בניגוד לערכי החיילות? |
|
||||
|
||||
גלנט דיווח דיווח שקרי. אחרת לא ברור לי מה הפגם במעשיהם של תמיר ושל פארס. מה עניין שימוש ברכב לדיווח מתחקיר? |
|
||||
|
||||
ויש גם את העניין של הפנמת הערכים. "ג'נטלמן אוכל בסכין ומזלג גם כשהוא לבד". |
|
||||
|
||||
ברור שאתה צודק בעיקרון, וברור שאנחנו ובכלל זה הצבא היינו מעדיפים קצינים וג'נטלמנים בעלי ערכים. כל מה שרציתי לחדד הוא שפארס ותמיר ''הסתדרו'' בתוך הצבא, עם ציוד צבאי, וגלנט ''הסתדר'' מול מנהל מקרקעי ישראל, שהאמת היא שכנראה רבים וטובים נוהגים ''להסתדר'' איתו. |
|
||||
|
||||
...כנראה רבים וטובים נוהגים ''להסתדר'' איתו אולי רבים. אבל ודאי לא טובים. וחוץ מזה - מילא להשתלט על קרקע בקריצה. אבל להיתפס, זה ממש פשע. |
|
||||
|
||||
הוא לא "נתפס", הוא *הולשן* ע"י שכניו, כנראה עם רוח גבית של "מתנגדים". מן הסתם שאר תושבי עמיקם לא מסובכים יותר מדי עם המנהל - זה לא כיוון שאין להם חניה בשצ"פ. |
|
||||
|
||||
מה שאתה אומר כאן נשמע לי כמו ''זה לא פיירי, כולם עושים את זה כשהגננת לא מסתכלת''. זה אולי תקף בגנון, אבל לא אצל בוגרים אחראיים לכאורה. ה''מלשינים'' וה''מתנגדים'' הם הבסיס של חברה אזרחית פתוחה. יישר כוחם. |
|
||||
|
||||
לויאליות וכבוד הם ערכים של המאפיה ולא של חיילות |
|
||||
|
||||
דיווחי שקר הם מאפיין של כל צבא-יותר מבכל מימסד שלטוני אחר. |
|
||||
|
||||
נראה לי סביר מאוד שאם עורך הדין שלי מחתים אותי על מסמך כזה, כנראה שהוא שלח מכתב לרשויות בבקשה לאשר את הנ"ל. מכל מקום, המשפט השקרי (למעשה לא ניתן להוכיח שהוא שקרי, אולי מכתב כזה כן נשלח ואבד בדואר) הזה הוא חסר כל משמעות חוקית (בקשה לא מכשירה עבירה) ומהווה חלק מהלהג הריק של עורכי הדין כדי להציג התנהלות "נורמטיבית". לגבי המכתב השני, זה לא תצהיר לבית משפט, יש בכלל חוק שאוסר לשקר למחלקה החקלאית ? במיוחד שגם כאן מדובר במשהו שאינו אמור להוות שיקול. |
|
||||
|
||||
בתור מי שבנה בית אני קצת מכיר את הנושא. יש דבר כזה דוח חריגות, שבו מבקשים מועדת התכנון לאשר בדיעבד חריגות מתכנית הבניה המקורית. חריגות קטנות מאושרות מיד, חריגות גדולות דורשות הגשת תוכניות בניה חדשות על ידי אדריכל ותשלום כל האגרות הנלוות ולפעמים גם קנס (במקרה שלא מאשרים את החריגה מוצא צו הריסה) ובמקרים שהבניה חרגה מתכנית המתאר (ובפרט, השטח הבנוי חורג מאחוזי הבניה המותרים, ממדי הבית חורגים מקווי הבניה המותרים וכד') צריך נוסף על האמור לעיל גם לבקש את שינוי תכנית המתאר, להודיע לשכנים ולפרסם ברבים (בעיתונים יומיים מקומיים וארציים) על דבר החריגה ולהמתין 30 יום להגשת התנגדויות. בכל מקרה, לא מדובר במכתב שנשלח לרשויות. קשה לי להאמין, שאפילו אדם עסוק כמו אלוף פיקוד הדרום לא יודע להבדיל בין הדברים וחותם על תצהיר שלפיו התכניות אושרו מלכתחילה ולא בדיעבד. אם הוא מצהיר על דבר כזה בלי לקרוא אפילו מה הוא מצהיר, אז ודאי שאינו מספיק אחראי להיות רמטכ"ל. אם הוא ידע שהצהרתו שקרית, אז על אחת כמה וכמה. לגבי התצהיר השני, לא התיחסתי אליו ולא בכדי. לשקר למנהל מקרקעי ישראל זהו נוהג קבוע בכל התנהלות מולו ואני לא רואה בכך כל פסול. בפרט, אני (כמוך) לא בטוח בכלל שמדובר בעבירה פלילית. |
|
||||
|
||||
אתה יכול לתת דוגמא (בדיונית, כמובן) לצורך לשקר למנהל מקרקעי ישראל? |
|
||||
|
||||
זה פחות רלוונטי לבעלי מגרשים לבניה, אבל כל מי שחוכר קרקע חקלאית מהמנהל, מצהיר (מספר פעמים) שהיא משמשת אותו לחקלאות. חריגה מכך מביאה להפסקת החכירה. בפועל, כידוע לכולנו, קרקע חקלאית משמשת במושבים רבים למטרות שונות ומשונות שאינן חקלאיות כלל וכלל (מסחר, תעשיה קלה, אתרי אשפה פיראטיים, צימרים דיסקרטיים לפי שעה) ובמקרים חריגים אפילו למגורים (לעובדים זרים שבעצמם לא תמיד חוקיים). באופן מעשי, חוכרי האדמות זקוקים להן על מנת להתפרנס (בכבוד או שלא) והמנהל מעלים עין מהשימוש הלא חקלאי בהן ומסתפק בהצהרת החוכרים שהם מעבדים את האדמות. |
|
||||
|
||||
זה אומנם נוהג נפוץ, אבל הוא בלתי ראוי, ומהווה בעיני שוד לאור היום של אדמות המדינה1. האדמות של רוב המושבים והקיבוצים ניתנו למטרה מסוימת. אם מטרה זו אינה מעניינת עוד את המדינה או את החקלאים-לשעבר, יתכבדו להחזיר את רכושנו הציבורי. אם הם זקוקים לפרנסה אחרת ומגורים חלופיים, יש משרדים ממשלתיים שמיועדים לעזור להם. ---- 1 אני לא לבד. בג"ץ_הקרקעות [ויקיפדיה] |
|
||||
|
||||
מישהו טוען שהאלוף ביצע חריגות בנייה? |
|
||||
|
||||
אה, זה כתוב בקישור המפורסם שלך. נו טוף - הכשרת חריגת בנייה בדיעבד היא מאושיות המדינה. ממש כמו מטקות. |
|
||||
|
||||
הוא לא טען שהתוכניות אושרו, הוא טען שהוא ביקש אישור לבניה בטרם החל לבנות. אף אחד לא חולק על זה שהיתה בניה בלי אישור. לא בניתי בית ואני בטוח שאתה צודק במה שאתה כותב, אבל כדי שהתצהיר שלו יהיה אמת, מספיק אחד משניים: 1. הוא האמין שעורך הדין/האדריכל/הפקידה שלו שלחו את הבקשה והטפסים הנדרשים. 2. הוא או מישהו מטעמו שלח מכתב, בלי המסמכים הנדרשים, בפורמט לא נכון, לכתובת שגויה ובלי בול, בו הוא מבקש היתר בניה. אף אחד מהדברים הנ"ל לא מכשיר את הבניה, אבל זה כן מונע ממנו להיות שקרן. |
|
||||
|
||||
בוא נפריד בין כמה דברים: גלנט הצהיר שהפרטים שנמסרו לבית המשפט על ידי עורך דינו הם אמת. עורך הדין מסר לבית המשפט שחריגה הבניה לכאורה אושרה עוד לפני תחילת הבניה. בפועל גלנט ביקש וקיבל היתר בניה שלא כלל את החריגה. בפועל גלנט חרג מהיתר הבניה שניתן לו. בפועל גלנט הגיש בקשה (בעצמו או באמצעות אדריכל) לאשר חריגה בדיעבד. בפועל התצהיר, הן של עורך הדין והן של גלנט, היה שקרי. למיטב הבנתי, המשפט בחדרה היה בין תושבים מהמושב ובין רשויות התכנון בטענה שאושרו לגלנט חריגות בניה בהליך לא תקין (אני מנחש שנטען שהחריגות הצריכו פרסום והזמנה להגיש התנגדויות מצד השכנים הנפגעים ודבר זה לא נעשה) ובית המשפט פנה אל גלנט להגיש את עמדתו בנושא. גלנט (באמצעות עורך דינו, אך בהצהרתו כי הדברים נכונים) מסר גרסה שקרית שמחזקת את עמדת רשויות התכנון, לפיהן אישור החריגות בוצע כדין. אני מתקשה לראות איך דבר כזה קורה בטעות, בתום לב או בשל חוסר תשומת לב. |
|
||||
|
||||
''עורך הדין מסר לבית המשפט שחריגה הבניה לכאורה אושרה עוד לפני תחילת הבניה.'' - כאן אנו חלוקים. בקישור לדו''ח המבקר צוטט התצהיר ''מאחר והמשיבים הם שומרי חוק הם פנו לרשויות התכנון טרם ביצוע תוספת הבניה על מנת לקבל את האישורים הנדרשים, והגישו בקשה להיתר בניה כדין''. הבעיה היא שהוא טען שפנה מראש כאשר פנה בדיעבד. גלנט (לפחות ממה שראיתי) לא טען בשום שלב שהוא קיבל אישור כאשר לא קיבל, אלא רק שביקש לקבל אחד כזה. |
|
||||
|
||||
הכל יכול להיות, אבל כשמגישים תכניות בניה זה לא מתיר לבנות. למעשה טרם קבלת היתר הבניה אסור אפילו לקדוח יסודות, קל וחומר להתחיל לבנות תוספות כאלה ואחרות. צריך להבדיל בין שני דברים: 1. הגשת תכניות בניה -> קבלת היתר בניה -> בניה תוך חריגה מהתכנית -> הגשת דוח חריגות / תכניות בניה מעודכנות -> קבלת היתר בדיעבד. 2. הגשת תכניות בניה -> בניה -> קבלת היתר בניה (או שלא, אני לא יודע וזה לא משנה). המקרה הראשון חוקי, השני לא. אני הבנתי שגלנט טען שהבניה שבוצעה היתה חוקית ואושרה כדין. |
|
||||
|
||||
יכול להיות שאתה צודק, איפה ראית את זה כתוב ? |
|
||||
|
||||
טוב, בדקתי בעתירה שהוגשה לבג"ץ נגד המינוי: http://www.news1.co.il/RedirectToFile.aspx?FileID=26... הסיפור הוא כזה: 1. גלנט בנה חניה ודרכי גישה על שטח ציבורי בלי שניתן לו היתר להשתמש בהם. 2. הועדה המרחבית לתכנון ובניה פנתה לבית המשפט בחדרה בבקשה למתן צו איסור שימוש חורג כנגד גלנט, אישתו והאגודה השיתופית של מושב מגוריו (ב"ש 2060/07). 3. בעתירה צויין כי גלנט הגיש בקשה ל"תוכנית שינויים" הכוללת הרחבה של נחלתו הכוללת את החנייה, אך מבלי לבקש במפורש את הרחבת הנחלה אלא רק בקשה לבנות את החנייה עצמה. 4. גלנט טען בתגובה לבית המשפט כי "במהלך הבנייה התברר למשיבים כי נדרשת להם תוספת בנייה של כ-40 מ"ר במבנה המגורים. מאחר שהמשיבים הם שומרי חוק, הם פנו לרשויות התכנון טרם ביצוע תוספת הבנייה על מנת לקבל את האישורים הנדרשים, והגישו בקשה להיתר בנייה כדין". 5. עובדתית, הבקשה לבנות חנייה החורגת מהגבולות המקוריים של הנחלה היתה כחלק מ"תוכנית שינויים" שהוגשה אחרי הבניה (כמקובל במקרה של בניה החורגת מהתוכנית המקורית). יש כאן נקודה חשובה: בעוד שתוספת בניה של 40 מ"ר היא חריגת בניה שניתן להכשיר בתוכנית שינויים אחרי סיום הבניה (בפרט כאשר מדובר בחנייה ולא בשטח מגורים עיקרי), חריגה מגבולות המגרש היא עניין חמור בהרבה שדורשת הליך אישור ארוך ומסובך ובדרך כלל גם לא ניתן אישור לחריגה כזאת. התגובה לעתירה לא רק שלא היתה אמת, היא גם יצרה מצג שווא לפיו הבניה היתה בהתאם להיתר, שלא ניתן בזמן המשפט ולמעשה לא ניתן עד היום. |
|
||||
|
||||
קראתי שכאילו יש כוונה למנות את בני גנץ לרמטכ"ל במקום גלנט. והנה לא אלמן ישראל, וגם לגנץ יש בעיית בניה קטנה.. אולי ימנו בסוף את היועץ המשפטי לרמטכ"ל... |
|
||||
|
||||
היות שאפשר להניח שרוב האלופים הם קצת כוחניים- אלו הביטויים של התנהגות "קצת" כוחנית. סידרת החינוך לקצינים הבכירים לא אורכת שעה או יום. שימצאו אלוף ללא השטויות הללו. אולי אייזנקוט? עדיף מבכי על שעיסוק במעשים קטנים כאלה מונע מ"גואלי ישראל" מלהנהיג אותנו. |
|
||||
|
||||
אולי זו נורמה מקובלת במגזר הכפרי? |
|
||||
|
||||
אז מה? אם גלנט היה מועמד להיות מזכיר הכפר, אולי זה לא היה מפריע לו. |
|
||||
|
||||
אולי, אבל אני התכוונתי שאולי צריך ליחס את התנהלות שני הקצינים למה שנפוץ במגזר הכפרי, ולאו דווקא למבנה אישיות שאופייני כביכול לקצינים. אני בטוח שאתה מסכים, אגב, שאם הקרקע במושב ובסביבתו הייתה בבעלות פרטית, השערוריה כולה הייתה נמנעת. אם גלנט היה זקוק לקרקע, ובעל הקרקע היה מוכן למכור, גלנט היה קונה, ואם לא אז לא. אולי בכלל גלנט קורבן של המערכת? כשהאזרח תלוי יותר מידי במנהל ציבורי שמקבל החלטות שרירותיות, האזרח מנסה להסתדר. לפעמים אני חושב שהנסיונות האלה להסתדר הם לא יותר מהגנה עצמית לגיטימית מבחינה מוסרית. אני נזכר בפרשת השוחד הנוראה בעיריית ירושליים, פרשת הולילנד. יש בארץ ביקוש גדול לדירות, לכן אפשר היה לצפות שמי שבונה דירות, ומספק את הצורך החיוני הזה, יחשב לגיבור של החברה. אבל לא אצלנו. אצלנו מערכת השילטון מערימה קשיים ועיכובים ללא סוף. כאשר היזם נאלץ לקדם את העניין הציבורי המובהק, ולהתגונן נגד השרירות המטורפת, הוא הופך להיות העבריין. מי הצד הטוב ומי הצד הרע בפרשה הזאת? מי שרוצה לספק דירות לבני אדם, או מי שדואג לקו הרקיע שלא יקבל דקירה בתחת ממגדל מגורים? אם היה אצלנו קצת יותר חופש, הייתה פחות שחיתות, וגם מגלנט היה נמנע מפח הנפש. |
|
||||
|
||||
__________________ רק שתדע, שלהשתלט על קרקעות אפשר גם אם הן בבעלות פרטית. |
|
||||
|
||||
רק אירגון פשע יכול לעשות את זה. |
|
||||
|
||||
________________ לא. מספיק שאתה שכן של איש זקן שלא מודע כל כך לחוק 3 השנים. אם אתה פולש לו לקרקע ומעבד אותה, והוא לא מוחה1, הקרקע שלך בתוך 3 שנים. ונניח שלא אכפת לו שאתה מעבד, כי אתה חקלאי והוא כבר לא והקרקע יושבת בור ולא אכפת לו שמישהו יהנה ממנה, אבל הוא לא מעלה בדעתו שהוא צריך לערוך אתך חוזה בעניין, או שהנחמדות שלו תעלה לו בירושה שהוא מוריש לילדיו. 1 בצינורות רשמיים, מעבר ל"צא לי מהקרקע". |
|
||||
|
||||
מעניין, לא ידעתי. בכל אופן מהסיפור שלך אני מבין שלא מדובר בבעלות כפי שאני מבין אותה, או התערבות של חקיקה שמגבילה בעלות על קרקע משום מה. האם הכלל הזה נכון בכל סוג של בעלות? אם יש לי מכונית ואני מרשה לך להשתמש בה, אז כעבור שלוש שנים היא הופכת למכונית שלך ואת רשאית למכור אותה ולשמור לעצמך את התמורה? מוזר. |
|
||||
|
||||
ראשית, יש הבדל בין חוקי המקרקעין לחוקי המטלטלין. שנית, יש הבדל בין מצב שבו אתה נותן רשות, מוגבלת ותחומה בזמן, למישהו להשתמש ברכוש שלך, לבין מצב שבו אתה מעביר לו דה-פקטו רכוש שלך ואחרי כך וכך זמן מחליט שאתה חוזר בך.1 1ואל תבקש ממני לפרט כמה זמן הוא "כך וכך" כי דיני קניין הם לא ממש התחום שלי. מקסימום קניין רוחני. |
|
||||
|
||||
אולי את יודעת את ההגיון שבחוק הזה. מדוע יכול להיות מצב שאדם יעביר רכוש דה-פקטו, במיוחד אם זה אמצעי יצור? הרי יש דבר שנקרא שכירות. |
|
||||
|
||||
אבל אני ביקשתי!1 ככל שאני יודעת, ותחת ההסתייגות שדיני מקרקעין הם *באמת* לא התחום שלי, המטרה היא לעודד אנשים להשתמש בקרקע שלהם ולא להזניח או להפקיר אותה. כמות הקרקעות מוגבלת (להבדיל, למשל, מכמות המכוניות או המחשבים) ולחברה יש אינטרס שיעשה בהן שימוש כלשהו, ולכן נקבע כלל שמטרתו לתמרץ אנשים להשתמש באדמה שלהם (שימוש, אגב, לא חייב להיות שימוש חקלאי כמובן. גם אם מישהו מטפח את האדמה לצרכי נוי או מכריז עליה כשמורה זה מצביע על זיקה שאינה מתנתקת). אגב, אם מסיבות מסוימות אתה לא יכול למנוע מאד להשתמש בקרקע שלך (למשל אם שהית במדינת אויב ולא יכלת לעמוד על זכויותיך), אתה לא נחשב כמי שוויתר על זיקתו לקרקע. 1בהתחשב בכמות המשפטנים שמסתובבים בארץ, אני באמת מסרבת לקבל את ההנחה שאני היחידה באזור שיכולה לתת תשובות בנושא. *בטוח* יש בעדר משפטן אחד נוסף או שניים, ואין לי אלא להניח שחלקם מסתכלים על התגובה הזו ודומות לה, מנידים בראשם ואומרים "שתמשיך להגיב בנושאים שהיא מבינה בהם, לכולנו יטב". אז בבקשה. |
|
||||
|
||||
"אם מסיבות מסוימות אתה לא יכול למנוע מאד להשתמש בקרקע שלך (למשל אם שהית במדינת אויב ולא יכלת לעמוד על זכויותיך), אתה לא נחשב כמי שוויתר על זיקתו לקרקע." אלא אם כן אתה ערבי (חוק נכסי נפקדים [ויקיפדיה]). |
|
||||
|
||||
כמדומני, מדובר רק על קרקעות. וזה חוק עות'מני שעדיין בתוקף. ___________________ כולי תקוה שאתה לא מתכנן לנצל את נחמדותם של זקנים. |
|
||||
|
||||
בכל אופן, הדוגמה (הקצת ביזארית) שלך אינה סותרת את הכלל שעל קרקע פרטית הרבה יותר קשה להשתלט מאשר על קרקע ציבורית. באשר אלי, הסירי דאגה מליבך. |
|
||||
|
||||
מעניין היכן בכל זה מסתדר העניין של הבתים שהוחזרו ליהודים בשייך ג'ראח. |
|
||||
|
||||
פשוט מאוד: בירדן לא היה חוק נכסי נפקדים, ולכן הבתים נשארו בבעלות ועד העדה הספרדית. |
|
||||
|
||||
ממש לא קשור. המשחק עם חוק נכסי נפקדים מאד בעייתי. זהו חוק די מביש והיה עדיף להטמין אותו היום מה שיותר עמוק. החוק חוקק כדי להשתלט על נכסי הפליטים אחרי מלחמת השחרור ולא היום. אם בית המשפט העליון היה כפי שמאשימים אותו-החוק היום היה מוגבל יותר והיו מתייחסים לנוכחותו גם בשטחים. |
|
||||
|
||||
מה פירוש "לא קשור"? קשור וחצי. בירדן אין חוק נכסי נפקדים, אז הבתים של ועד העדה הספרדית נשארו בבעלות הועד גם כשנוהלו בידי האפוטרופוס הירדני, וחזרו לשליטת הועד כשישראל השתלטה על השטח. בישראל יש חוק נכסי נפקדים, אז הבתים של מי שעזבו למדינות ערב הופקעו מהם. לו בוטל החוק, היו אלו שעזבו למדינות ערב זכאים לבעלות על בתיהם שבשטחי 49'. כך או כך, ועד העדה הספרדית היה מקבל בחזרה את נכסיו. |
|
||||
|
||||
אבל בג"ץ פירושו בית דין גבוה לצדק. כמה נחוש היה בג"ץ לפסוק לגבי קרקעות פרטיות של פלסטינאים שיושבים עליהם מתנחלים? רצוי מאד להסתכל במבט כולל. |
|
||||
|
||||
עוד פעם דברים לא קשורים? אם יש לך מקרה שאתה רוצה להביא, תפאדל. אין שום סיבה לגזול את הרכוש מבעליו. אם חוק נכסי נפקדים אינו צודק בעיניך, דרוש את תיקון העוול - החזרת הרכוש לבעלים המקוריים. עוול כפול אינו פתרון. |
|
||||
|
||||
אני חושב שאנחנו מסתובבים במעגלים ומדברים בשתי שפות שונות, אז נסיים את השיח הזה. |
|
||||
|
||||
שאלת שאלה ב-תגובה 563664 ואני חושב שהתשובה שנתתי ב-תגובה 563673 היא פשוטה, נכונה ולעניין. אמנם בכך שהמשכנו להסתובב אחר כך אין לי להלין אלא על עצמי; הלא אני מכיר אותך די והותר מכדי לחשוב שתסתפק ב"תודה, החכמתי". |
|
||||
|
||||
יש חוכרים שמעבירים את זכות השמוש באדמה לגוף שלישי, יתכן שבמקרה כזה ניפסלת זכות החכירה שלהם ומועברת לגוף השלישי. |
|
||||
|
||||
כדאי להזכיר שוב שגלנט לא נפסל עקב חריגות בנייה, כפי שצ'יקו תמיר ועימאד פארס לא הודחו בשל מה שהם איפשרו לבני משפחותיהם. הסיבה בכל שלושת המקרים היתה אחת - הצהרת שקר. |
|
||||
|
||||
אני לא יודע מדוע הדיחו אותם, במיוחד מדוע הדיחו את תמיר. הרי תחילה אשכנזי התערב לטובתו. אני לא יודע מה קורה מאחורי הקלעים בצבא. |
|
||||
|
||||
גם אני התערבתי לטובתו של גלנט (במסגרת האייל), עד שנודעו עובדות נוספות. |
|
||||
|
||||
זה נכון, ו(אותי לפחות) זה מטריד. אינני באה לטעון שהצהרה שקרית היא מעשה דגול או שהיא חפה מכל רבב, אבל בזמן האחרון מתייחסים אליה כאל החמורה בעברות. לטעמי, לתת לילד בן 14 לנהוג בטרקטורון זה חמור בהרבה מאשר לשקר בעניין זה. ולהשתלט על שטחי ציבור זו לא עברה קלה במיוחד. |
|
||||
|
||||
יתכן שלא חומרת העבירה קובעת כאן, אלא השלכותיה על תפקוד עתידי, והרבה יותר מזה - השפעת ''החלקתה'' של העבירה, על הכלל. מן הבחינה הזו, נדמה לי שנזקה הצבאי של האופציה לשקר בדיווחים ובתצהירים חמור הרבה יותר מאשר חריגת בנייה ונהיגת נער על טרקטורון. על זה אפשר להוסיף גם את השיקול של שיוויון בפני החוק, במיוחד לאחר הדחת פארס ותמיר ובוודאי גם זוטרים מהם שעליהם לא שמענו. |
|
||||
|
||||
זה בדיוק העניין: חומרת העברה *חייבת" לעמוד במרכז השיקולים. מי שנותן לילד בן 14 לנהוג בטרקטורון חושף בזה זלזול איום בחיי אדם. אחד כזה מוטב היה שלא ישרת בצבא כלל. מי שנותן לאשתו לנהוב בסוג של רכב שיש לה רשיון נהיגה המתאים לו, אפילו אם הרכב המסוים הזה שייך לצבא, מבצע עברה טכנית בלבד - גם אם אכן במסגרת נהיגה זו קרתה תאונה. אשר על כן, "כל" פשעו של םפארס היה השקר: לא נעים, אבל לא ממש נורא. העונש המגיע לו צריך להיות נמוך בהרבה מזה המגיע לצ'יקו תמיר. השתלטות על שטחי ציבור היא התנהגות עבריינית בעליל וחסרת התחשבות כלשהי בזולת. היא שקולה בהחלט, בעיניי, להצהרה שקרית: מי שפועל כך, ודאי לא יכול להיות רמטכ"ל. בקיצור, לא מדובר כאן בשוויון בפני החוק, אלא אם כן אתה מעמיד את נושא השקר מעל לכל האחרים באופן אפריורי. העמדה כזו בטעות יסודה. |
|
||||
|
||||
אני מסכים עם חלק מן הדברים ואני סומך על ברק שאם הוא בחר בגלנט, אזי זה יכול להיות רמטכ"ל מעולה, אולי אף יותר מגנץ, למעט מאשר בעניין אחד: להערכתי, להיוודעות על תצהירי שקר שנתן מפקד ישנה השפעה נרחבת בהרבה על הפקודים מאשר לעבירות שאני מסכים שהן חמורות יותר משפטית ומוסרית. מאחר ואני מתקשה לחזות את העתיד, תוכלי לטעון להיפך, שלהתרת נהיגה של ילד בן 14 בטרקטורון תהיה השפעה מזיקה יותר, ולא אדע מה להשיב. |
|
||||
|
||||
האמינות בצבא חייבת להיות מעל הכל. זאת דווקא משום שכל כך קל לשקר. כל כך קל לומר שירו עליך עשרה מחבלים חמושים וטנק, ולא ילד עם קלץ', כל כך קל לומר שתנאי השטח היו קשים, ולא שטעית בניווט, וכך הלאה וכו הלאה. התרבות של לתת עונש מקסימלי על עבירות זוטות יחסית הוא מה שמעודד את תרבות השקר, גם ובמיוחד בצבא. אם הייתי מנהל חנות ונותך לילד שלי בן ה 14 לנסעו על טרקטורון הייתי מאבד את עבודתי? או אם הייתי נותן רכב חברה לאישתי בניגוד לתקנות? התשובה, היא לא. לתת לילד בן 14 זו עבירה טכנית בלבד - בהרבה ארצות ילדים נוהגים בגיל הזה. הגיל 17.5 הוא שרירותי כמו כל אחד אחר. עבירות בנייה יש הרבה. כמה מאבדים עבודה וסיכויי קריירה בגללם? אבל תמיר שיקר, ופארס שיקר, וגלנט שיקר. 1זה דווקא בגלל לשקר, בצבא ובהרבה מקומות, עולה אותו הדבר בדיוק כמו להודות. אז למה להודות? אז יש מקום לומר שדווקא בצבא אנחנו מצפים לאמינות מלאה, ומי שמשקר כשזה נוגע לפרט כזה, מי יבטיחנו שלא שיקר באי אילו פרטים נוספים במהלך הקריירה שלו? למה האינסטינקט הראשון הוא לשקר, לטייח, להסתיר? חייבים להוקיע אותם בקול, בראש חוצות - לא זו הדרך. |
|
||||
|
||||
אני יודעת שזו נקודה נורא שולית שאני נטפלת אליה, אבל באיזה ארצות נערים בני 14 נוהגים? וב"נוהגים" אני מתכוונת ל"נוהגים עם רשיון", לא למדינות בהן ילד בן שבע יכול לתפוס הגה (או קלצ'ניקוב) ולנהוג אל הבאר הקרובה למקום מגוריו. |
|
||||
|
||||
לאחר חיפוש קצר : אלברטה |
|
||||
|
||||
"היא גם יצרה מצג שווא לפיו הבניה היתה בהתאם להיתר, שלא ניתן בזמן המשפט ולמעשה לא ניתן עד היום." - מאיזה תצהיר שגלנט חתום עליו המסקנה הזו נלקחה ? |
|
||||
|
||||
בתגובה לעתירה להוצאת צו איסור שימוש: "במהלך הבנייה התברר למשיבים כי נדרשת להם תוספת בנייה של כ-40 מ"ר במבנה המגורים. מאחר שהמשיבים הם שומרי חוק, הם פנו לרשויות התכנון טרם ביצוע תוספת הבנייה על מנת לקבל את האישורים הנדרשים, והגישו בקשה להיתר בנייה כדין". אם המשיבים הם שומרי חוק - הרי שלא בנו מחוץ לשטח החלקה ללא היתר כדין. מכיוון שכן בנו, הרי שניתן להם היתר. |
|
||||
|
||||
אתה מוצא כאן שקר בפרשנות (סבירה), אבל אם נקרא את זה כפשוטו, הרי שאין כאן טענה שהאישור התקבל. מצד שני, היות ועורכי דין כתבו את זה, מצורף הפירוש הסביר (לשיטתי) בסוגריים: "במהלך [תכנון] הבנייה התברר למשיבים כי נדרשת [מתחשקת] להם תוספת בנייה של כ[לפחות]-40 מ"ר במבנה המגורים. מאחר שהמשיבים הם [לא] שומרי חוק [אבל רוצים להראות נורמטיביים], הם פנו לרשויות התכנון טרם [או אחרי, או אתמול במקביל לניסוח מכתב זה] ביצוע תוספת הבנייה על מנת לקבל את האישורים הנדרשים, והגישו בקשה [שכמובן לא התקבלה, כי אחרת היא היתה מצורפת] להיתר בנייה כדין". כשלעורך דין יש טיעון חזק, הוא לא מסתיר אותו ולא כותב במרומז. אם הם לא כתבו שהתקבל אישור בניה, אי אפשר לבוא אליהם בטענות שמשתמע מדבריהם. |
|
||||
|
||||
מעבר לשקר בפרשנות (מה שאני קורא מצג שווא) יש כאן שקר עובדתי: הבקשה להיתר לא הוגשה מראש אלא בדיעבד בסתירה למוצהר. |
|
||||
|
||||
גלנט לא עמד בפני בית המשפט. על פי הטענות התצהיר השקרי שבו מאשימים אותו הוא שדיווח למנהל בבקשה לחכירת קרקע, שהוא מעבד אותה כבר שנים (כלומר שהוא השתלט עליה בעבר ועכשיו הוא מנסה להכשיר את ההשתלטות) כשלמעשה לא עשה זאת. לא שיקר לשופט אלא חתם על תצהיר שקרי. |
|
||||
|
||||
גלנט מסר תצהיר שקרי לבית המשפט בחדרה, כך על פי מבקר המדינה. |
|
||||
|
||||
במקרה נתקלתי היום במשהו משעשע: משה לדור נבחר כפרקליט המדינה למרות שמסר תצהיר שקרי לבית הדין האזורי לעבודה. כך על פי בית הדין האזורי לעבודה. |
|
||||
|
||||
הענין החשוב, לדעתי, הוא חוסר השיוויון באכיפה. רשויות אכיפת החוק מושפעות יתר על המידה מ"האוירה הציבורית", שהיא בעיקרה גודלן של הכותרות ב"ידיעות" ומאמר המערכת של "הארץ". השווה, למשל, את ההבדל בין ההתייחסות לתואר של טרטמן, או של יאיר פרץ, לעומת התצהיר השקרי של עדנה ארבל לגבי ה"תואר השני" שלה. או, למשל, ענייני הסתה; אנשים נעצרים באופן כמעט אקראי בגלל שטויות שכתבו באינטרנט. האכיפה אינה אחידה כלל. אני די מזדהה עם המאמר של ארי שביט, אתמול ב"הארץ" |
|
||||
|
||||
מי הם לדעתך הגורמים שמנצלים באופן ציני את תהליך ניקוי-האורוות וסיקלו את מינוי גלנט לרמטכ"ל? |
|
||||
|
||||
אין לי מושג. הסנטימנט של הוא עם המאמר באופן כללי, אבל אני לא יודע אם כל הטענות העובדתיות נכונות. |
|
||||
|
||||
אני מאוד מסכים שחוסר השוויון באכיפה הוא רעה חולה של המערכת המשפטית שלנו, למרות שאישית אני חושב שיש מקום להחמיר עם משרתי הציבור ונבחריו בעבירות של שחיתות ובפרט בעבירות של שיבוש הליכי משפט. אני לא מקבל חלק מהטענות של שביט, בעיקר במה שנוגע לנבחרי הציבור. לציבור יש זכות לבחור אנשים לא מוסריים ועם בעיות אתיות, אם הוא חושב שהם המתאימים ביותר להנהגה. לעומת זה, מינוי של בכירים בשירות הציבורי, ובפרט ברמות הגבוהות (רמטכ''ל, נציב מס הכנסה, מבקר המדינה, יועמ''ש וכד') דורש הקפדה יתרה על היותו של המועמד אדם ערכי וישר. |
|
||||
|
||||
באופן כללי אני מסכים לפסקה האחרונה שלך, אבל רוצה להדגיש שני דברים: דבר ראשון, אני חושב שמינוי שרים צריכים להיבחן כמינוי נבחרי ציבור. זה אומר שאני מתנגד לחוק שאוסר על בעל עבר פלילי להתמנות למשרת שר, ולפסיקה שמחייבת שר להתפטר עם הגשת כתב אישום כנגדו. על אחת כמה וכמה כשמדובר במינוי נציגי ציבור (חברי כנסת). העניין השני הוא שפסילה של מינוי אדם לתפקיד (מבחינה משפטית) צריכה להתבסס על חשדות מוצקים. |
|
||||
|
||||
האם אתה מתנגד לחוק ולפסיקה משום שהם בעצם מעודדים מהלך כפול של התנערות מנורמות חברתיות מהותיות והגברת מישפטיזציה שטחית? |
|
||||
|
||||
לא, אני מתנגד לחוק כי הוא פוגע בייצוג של הציבור (בפרט לגבי פסילת חברי כנסת), ואני מתנגד לפסיקה כי היא פוגעת בחזקת החפות של המועמד לתפקיד שר. |
|
||||
|
||||
יש לי הרושם שמשפטיזציית היתר שפושה אצלנו איננה גורם אלא תוצאה. תוצאה של התרופפות אמות המוסר וחוסר הבושה של חלק מהפוליטיקאים. |
|
||||
|
||||
זה גם נוח למושחתים למיניהם שההתייחסות למעשיהם תהיה משפטית ולא אתית. |
|
||||
|
||||
אני לא מסכים לטענה הזו. לדעתי מושחתים רבים היו שמחים אילו התאפשר להם מבחינה משפטית להמשיך בתפקידיהם ולהרבות שחיתות, והענין האתי לא היה משפיע עליהם כמלוא נימה. |
|
||||
|
||||
אתה אומר את מה שאני במילים אחרות; מה שאמרתי הוא שאם יש למושחתים שתי ברירות: התייחסות משפטית בלבד למעשיהם או שלציבור תהיה חשובה האתיקה, הם יבחרו בהתייחסות המשפטית בלבד. אם האתיקה היתה חשובה לציבור, שרון לא היה ראש ממשלה, נתניהו לא היה ראש ממשלה, אולמרט לא היה ראש ממשלה וכו'. אני מתכוון לא רק לגיבות או מעילות אלא גם לשקרים בוטים. במילה שקרים אינני מתכוון לפוליטיקאי שמשנה את דעתו ומביא את דעתו החדשה למבחן ההצבעה בכנסת ואחר כך לבחירות. אני מתכוון לשקרים ממש. בעניין מדיניות, אם למשל היה שרון מדבר בחוגים סגורים על רצונות לפנות את רצועת עזה אבל לציבור במערכת הבחירות היה מוכר את התפיסה של אף שעל- הציבור היה צריך לתבוע את התפטרותו. |
|
||||
|
||||
אני עדיין חושב שרוב הפוליטיקאים יעדיפו להפסיד בבחירות ולא ללכת לכלא. מדוע "נתניהו לא היה ראש ממשלה" אילו היתה האתיקה חשובה לציבור? |
|
||||
|
||||
למי ששכח, נתניהו החזיק מתנות שקיבל מתוקף תפקידו וכן קיבל שירותים מאבנר עמיד בשווי רב ללא תשלום וללא קבלות במשך שנים |
|
||||
|
||||
ולמה שאעדיף את גרסתו של גילת על גרסתו של נתניהו? |
|
||||
|
||||
נתניהו הצליח לצבור מוניטין של נוכל ושקרן הן בארץ והן בחו"ל. סיפורים של עיתונאים שהיו קובעים איתו ראיון בבית קפה והוא היה משאיר אותם עם החשבון. למה הוא התכוון כשהבטיח שהוא השתנה מהקדנציה הראשונה? לשקרים ששיקר כמעט לכל אחד מחבריו למפלגה. ברק אינו טוב יותר. |
|
||||
|
||||
אני לא מקבל את הטענות הללו, ולדעתי הוא ראש הממשלה הישר ביותר שהיה בארץ, לפחות מימי שמיר. אתה מוזמן לשכנע אותי אחרת, כמובן. |
|
||||
|
||||
אה, בגלל שאתה לא זקוק למשפטיזציה הפושה בארץ, ואתה מסוגל להחליט בעצמך אם אחסון מתנות יקרות-ערך (בחלקן) במחסן פרטי במשך שנים היא מעשה שתואם את האתיקה שלך. את תגובת נתניהו שמובאת שם אפשר לסכם: קיבלתי מהמדינה 50,000 ש"ח על שיפוצים והובלות, אבל הפקידים שלי טיפלו בזה, ויש לי מכתב מעורך דין, אז הכל בסדר. מסתבר שהוא צודק מן הבחינה החוקית. הוא גם לא מדגדג את הפופיק של אולמרט ברמת הגועל-נפש. אבל נתניהו לא היה ראש ממשלה אילו היתה האתיקה חשובה לציבור[*]. [*] הסכמתי עם איציק. אירוע. |
|
||||
|
||||
אני לא מבין את המשפט הראשון שלך. בעבירות פליליות יש לטפל בכלים משפטיים, אלא מה? אני מסרב לקבל אוטומטית את האשמות גילת כ"עובדות", זה הכל. הדינמיקה שקשורה ל"פרשת המתנות" נראתה לי סבירה, ואני לא חושב שיש פגם מוסרי או אתי בהתנהגות נתניהו בפרשה, ודאי לא כזה שעולה כדי שלא אצביע לו אם אחשוב שיהיה ראש ממשלה מוצלח. לגבי השיפוצים וההובלות: למיטב ידיעתי, עמדי לא קיבל מהמדינה ולו שקל בתמורה לשירותים פרטיים שנתן לנתניהו. |
|
||||
|
||||
לא חייבים לטפל *רק* בכלים משפטיים. ניתן, ויש המייחלים לך, שהציבור (באמצעות שליחיו והתקשרות) ימררו את החיים לנציג ציבור שמקבל החזר הוצאות מופקע, ומנופף ב-plausible deniability. בעיניי יש פגם אתי גדול בהתנהגותו של נתניהו בפרשות הנ"ל. אם מנהל במקום העבודה שלי היה עובר דירה ומשפץ אותה, ומקבל על כך "במקרה" החזר הוצאות מן המעסיק בלי לבקש, הייתי מתייחס אליו כתחמן, גנב, ושקרן (בשפה של יום-יום, לא במשמעות המשפטית כמובן). וכך גם אילו היה מחזיק מחסן עם מתנות שקיבל מתוקף תפקידו. אבל אנחנו דשים בנשכחות. הפואנטה של דברי איציק היא שבארץ, באין הרשעה חקוקה בסלע, הציבור לא רואה פסול בשטיקים של אנשי ציבור (ואנשים בכלל, אלא אם הם ערבים). הגישה שלך להתנהלות נתניהו היא עוד דוגמה לתיזה הזו. |
|
||||
|
||||
אבל עמדי לא קיבל כסף. אינני מבין איפה הפגם האתי הגדול בהתנהגות נתניהו. |
|
||||
|
||||
ולהבהרה: אני מתנגד לשטיקים של אנשי ציבור. להבנתי, נתניהו פשוט לא עשה שטיקים כאלה. |
|
||||
|
||||
היועמ"ש דאז אליקים רובינשטיין, חולק על דעתך ב"דוח הציבורי" שלו בעניין זה [לא מצאתי לינק!]. --- אין באמור לעיל משום הסכמה לנטילת תפקיד "מחנך הדור" בידי היועמ"ש. |
|
||||
|
||||
דו"ח ציבורי באיזה עניין, עמדי או המתנות? |
|
||||
|
||||
גם לחפש צריך לדעת. (ולדיון עצמו, אם זה לא עבירה אתית, עבירה אתית מהי?) |
|
||||
|
||||
??? אא דיבר על חוות הדעת של רובינשטיין, אתה קישרת לתמצית חוות הדעת של ארבל (שנדחתה על ידי לדור ורובינשטיין). בקישור שלך מופיע סיכום קצר של הסיבות לדחיית חוות הדעת של ארבל. מהסיכום הזה אני לא רואה את הבעיה האתית בהתנהגות נתניהו. למעשה, במובן מסוים יש לנתניהו מיגו; אילו רצה לדאוג שיעברו לעמדי כספים מהמדינה, היה מאשר את בקשתו הראשונה. |
|
||||
|
||||
אילו הייתי רובינשטיין הייתי לומד משהו על גורלן של "חוות דעת חמורות" שמצליחות להעלם מהתודעה הציבורית עד כדי מחיקה מהרשת... כנראה שיש לנו סטנדרטים אתים שונים לגמרי, האם גם את מעשיו של וייצמן לא מצאת פסולים? |
|
||||
|
||||
לא הבנתי, הבאת את חוות הדעת של ארבל כתחליף לזו של רובינשטיין? אני לא מכיר אותך ואין לי מושג מה הסטנדרטים האתיים שלך. הרושם שאני קיבלתי מפרשת עמדי היה שעמדי ניסה להונות את המדינה ונתניהו לא שיתף פעולה עם הניסיון הזה. |
|
||||
|
||||
חוות הדעת של ארבל עם הנימוקים של רובינשטיין למה הוא לא קיבל אותה. לצורך העניין, שלושתן (זאת של ארבל, שופטת עליונה, שהחליטה שצריך להעמיד את נתניהו לדין, הנימוקים של רובינשטיין לדחייתה שהתייחסו לקושי הראייתי להוכיח את כוונתו הפלילית של נתניהו וחוות הדעת של רובינשטיין שהוקיעה את התנהגותו של נתניהו) מספיקות. נתניהו קיבל מעמדי שירותים ששווים מאות אלפי שקלים במשך שנים בלי לשלם לו תמורתם. אולי אי אפשר להוכיח שעמדה מאחורי זה כוונה פלילית ולא אמנזיה או בלבול, אבל לי אין ספק שאדם סביר לא מקבל טובות שירותים במחירים כאלה מבלי לשאול את עצמו מה הוא צריך לשלם בתמורה (ומתי). גם אחר כך, כשעמדי ניסה להונות את המדינה, נתניהו לא עשה את הדבר הראוי (להתמקח ולשלם את החוב מכיסו הפרטי, מלבד החלק שהמדינה חייבת לשלם בלי הריבית שכולה באשמתו הישירה של נתניהו). |
|
||||
|
||||
חוות הדעת של ארבל נדחתה על ידי רובינשטיין. את חוות הדעת של רובינשטיין לא קראתי, ואינני יודע באיזה מובן הוא ''הוקיע את התנהגותו של נתניהו'' ומה לא מצא חן בעיניו. אם יש לך עוד פרטים ספציפיים על הביקורת של רובינשטיין, הבא אותם בבקשה. להבנתי, נתניהו לא קיבל מעמדי שירותים ששווים מאות אלפי שקלים. זה מה שעמדי דרש, לא מה שהגיע לו. |
|
||||
|
||||
חוות הדעת של ארבל נדחתה על ידי רובינשטיין לא מטעמים אתיים אלא מטעמים משפטיים. אם אתה לא מאמין לי אתה יכול לקרוא את הטעמים בחוות הדעת של ארבל. ואם זה עשרות אלפי שקלים זה כן אתי?! |
|
||||
|
||||
חות הדעת של רובינשטיין ניתנה בעקבות פרשת בר און- חברון. כמיטב יכולתו של רובינשטיין הוא הקריא חוות דעת שבמדינה נורמלית היתה שולחת את ראש הממשלה "לעשות לביתו" עד שארית ימיו. המשטרה אגב, המליצה להעמיד לדין את ראש הממשלה על הפרת אימונים. גם בויקיפדיה כתוב על זה. לא מצאתי את הטקסט של הדו"ח הציבורי. |
|
||||
|
||||
לרובינשטיין היו כמה ''דו''חות ציבוריים'', אא התייחס לפרשת המתנות. בכל מקרה, בראון-חברון או מתנות, הייתי רוצה לקרוא את חוות הדעת או לפחות להבין מה הפגם שמצא רובינשטיין בהתנהלות נתניהו לפני שאשתכנע שדי בכך כדי שלא אצביע למפלגתו. |
|
||||
|
||||
אשמח אם תמצא את הטקסט. אני זוכר את השידור הישיר ומה שנשאר אצלי זו ההתרשמות. נדמה לי שאחרי הדו''ח הציבורי הביעו רבים תמיהה לגבי חוסר ההתאמה שבין פרטי הדו''ח לבין שורתו התחתונה. |
|
||||
|
||||
כאשר אתה פוליטיקאי, או בעל סמכות כלשהי, יש פגם גדול בקבלת שירותים בשווי 50,000 ש"ח ללא תשלום משיפוצניק. |
|
||||
|
||||
אז אתה חוזר בך מהטענה שנתניהו קיבל מהמדינה את הכסף? |
|
||||
|
||||
עכשז, עמדי שיפץ את דירתו של נתניהו, אך הוא לא טרח לגבות תשלום בתום העבודה. שנים(?) אחר כך הגיעה בקשת התשלום. ידיעות מצטט את משרד ראש הממשלה: "מר נתניהו השיב שהמחיר שננקב נראה לו גבוה מדיי, ואינו תואם את העבודה שבוצעה. הגם שמדובר בכמה העברות של תכולת משפחת נתניהו, כולל העברות למעון הזמני בבית-הכרם ואחר-כך למעון הקבע ברחוב בלפור, וכן העברה של חפצים למעון פרטי ברחוב עזה ופינויים, לאחר שגורמי הביטחון לא אישרו שהייה שם בסופי-שבוע. בעקבות זאת סיכם משרד ראש-הממשלה עם מר עמדי על תשלום של 50 אלף שקל, סכום שמשרד ראש-הממשלה קבע כסביר, והסוגיה באה על פיתרונה. ראש-הממשלה לא טיפל מעולם בהעברת הדירה, וממילא לא ביקש תשלום עבור דבר" |
|
||||
|
||||
לא הבנתי את תשובתך. שמת בפי נתניהו את הסיכום "קיבלתי מהמדינה 50,000 ש"ח על שיפוצים והובלות". אני אומר שנתניהו לא קיבל דבר, וגם עמדי לא קיבל דבר. |
|
||||
|
||||
הבאתי ציטוט עקיף של הודעת משרד ראש הממשלה. היא מדברת בעד עצמה. אני מתפלאת שאתה זקוק לתרגום: גורם עלום במשרדו או במשפחתו של נתניהו הזמין הובלות ותיקונים, ולא שילם. כעבור זמן רב, הגיעה חשבונית עם סכום מופרז, ולבסוף סוכם על תשלום מופחת של 50,000 ש"ח ששילמה המדינה. המחיר נראה לי מופרז, העובדה שלא שולם מיד היא בושה, והעובדה שהובלות ושיפוצים של דירה פרטית מתגלגלת על חשבוני היא חרפה. ההימנעות מאחריות, וההתחבאות בסגנון "לא ידעתי שאני מחזיק דולרים בחשבונה של אשתי" או "לא ביררתי אם אשתי משלמת ביטוח לאומי לעובדת הלא חוקית שמנקה את הסלון שלי" הן מגעילות לא פחות, כמובן. |
|
||||
|
||||
אני מתפלא שאת זקוקה לתרגום: המילים "ששילמה המדינה" אינן נכונות. המדינה לא שילמה. |
|
||||
|
||||
נו, אז אנחנו חלוקים גם בשאלות פשוטות של הבנת הנקרא, ולא רק בשאלות סבוכות כמו מהי אתיקה. גם אם נניח שמשרד ראש הממשלה לא כיסה את החוב, נראה לך סביר ואתי ליצור חוב כזה (או כזה http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1215084.html), במקום לשלם אותו מיד? |
|
||||
|
||||
בואי נפתור קודם את הבעיות שיש לך (או לי) עם הבנת הנקרא, כדי שנוכל להסכים על העובדות, ואחר כך נעבור לענייני אתיקה. את מוזמנת לקרוא את חוות הדעת של ארבל, שנתן לך האייל המקשר, ולקרוא שוב את הכתבה של גילת, ותיווכחי שגם לפי קטגוריו של נתניהו, הכסף לא הועבר לעמדי, בסופו של דבר. |
|
||||
|
||||
בסופו של דבר הכסף כן הועבר לעמדי. 50,000 ש"ח מהכיס שלך ושלי, 90,000 ש"ח מהכיס של נתניהו, וסכום לא ידוע שניתן כחלק מהסכם פשרה בין הצדדים (נתניהו ועמדי). (אי אפשר לשים יותר משלוש קישורים, זה המשך בתגובה הבאה...) |
|
||||
|
||||
(המשך...) אם אתה באמת רוצה, מתוך חוות הדעת של היועץ: "תיק זה מצטרף לשורת תיקים קשים שבהם נתקלנו בשנים האחרונות. הקושי בו נובע מהפער שבין תמונה עגומה של ההתנהלות הקשורה בראש הממשלה לשעבר, מר בנימין נתניהו, ורעייתו שרה, ובממלאי תפקידים במשרד ראש הממשלה, שהיו נשואי חקירה פלילית, לבין התוצאה הסופית. זאת בשל קשיים ראייתיים גדולים. לא היה בנו מי שיכול היה כאזרח להביט אל התמונה בלא תחושה קשה, ומאידך גיסא היו ספקות גדולים באשר לפן הפלילי, בשל אותם קשיים ראייתיים. עלינו כמערכת התביעה לבחון ראיות פרטניות, ולסמן את הגבול בין המישורים הללו, על פי אמות מידה מקצועיות ולא על פי תחושות, כבדות ככל שיהיו. " "אסור שעם סגירתו של תיק יוצגו הדברים לציבור, על ידי צדדים מעוניינים, כעולם שכמנהגו נוהג, וכאילו הכל ראוי ותקין והכל זך, והנוגע בדבר יוצא הוא או פרקליטו ומעיד על כך את הכתוב בהחלטה; רחוק מזה. ואל יטעו הבריות. חובה לומר זאת, כי כבר היו דברים מעולם. אכן, זכאי כל אדם ללמד על עצמו זכות, אך ראוי שהוא והציבור יקראו היטב את הנאמר, ודי לחכימא. אך בה במידה אין מקום להגיש כתב אישום בשעה שאין ראיות מספיקות, ואדגיש שוב: זהו מונח מקצועי משפטי, שמאחוריו האפשרות להוכיח בבית משפט את יסודותיהן של העבירות, אחד לאחד, על פרטיהן, להבדיל מתחושות, קשות ככל שיהיו. במישור הנורמטיבי ובהתנהלותם של אנשים בכירים במערכת הציבורית - המעורבים בפרשה - יבואו הדברים וידברו בעדם." "אכן, במקרים לא מעטים נוצרת מראית עין של אי הלימה בין התמונה העולה מתיק פלוני והנראית בעליל כבלתי ראויה, לבין ההחלטה הניתנת במישור הפלילי. ואולם, זוהי תוצאה הנשלטת על ידי הדין ובמידה רבה מובנית בו. הביטוי המעשי לכך הוא - כאמור - הצורך בניתוח משפטי המבסס מסקנות על יסוד התשתית הראייתית המונחת בפנינו. תיקים רבים נסגרים מהעדר ראיות מספיקות, גם כשתחושת העוסקים בכך היא שאין בכך מיצוי" "מקרה זה ראוי, גם על פי העובדות שאינן שנויות במחלוקת, לביקורת נוקבת, ממוקדת בכל המעורבים שלגביהם ניתנה החלטה זו. כבר נתקלנו - לדאבוננו לא רק כאן - בקלות בלתי נסבלת בכגון דא. על נבחרי ציבור ועובדיו, לא כל שכן העומדים בראש הפירמידה ובסמוך לו, להקפיד עם עצמם לבל ייכשלו בדבר, שגם אם לא הוכחה פליליותו ברמה הנדרשת במשפט פלילי, יש בו ממידת ה"כיעור", וכדברי חכמים (בבלי, חולין ל"ד ע"ב, ומסכת דרך ארץ זוטא ז') "הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו"" "השררה היא מקור פיתוי, ועל עובד הציבור להישמר." |
|
||||
|
||||
מענין, תודה. אני צריך להודות שעכשיו התבלבלתי לגמרי. האם הכסף שולם לעמדי אחרי שפורסמו חוות הדעת של ארבל והיועץ, מהן משתמע שהוא ניסה להונות את המדינה? נעזוב בצד את הענין האתי (אני מבטיח לחזור אליו בהמשך), קודם חשבתי שהבנתי את השתלשלות העניינים בפרשה ועכשיו אני כבר לא בטוח בזה. |
|
||||
|
||||
לזכותך יאמר (וזאת לא מהיום) שאינך נותן לדעותיך לשבש את (טוב, בוא לא נגזים, להשתלט על) הסקת המסקנות שלך. היכולת להגיד ''טעיתי'' היא נדירה בימינו ובמקומותינו. |
|
||||
|
||||
אל תסמיק אותי. חוץ מזה, הדיון הזה עוד לא נגמר :-) (למרות שכבר עכשיו, מסקנות הבינים לא מחמיאות לנתניהו) |
|
||||
|
||||
למיטב הבנתי סדר העניינים היה כזה: 1. נתניהו חוזר לארץ 2. עמדי מתחיל לתת שירותים לנתניהו 3. נתניהו נהפך לראש ממשלה 4. עמדי מבקש לקבל כסף. 5. נתניהו עוזב את הממשלה. 6. עמדי מפסיק לתת שירותים לנתניהו 7. הסיפור מתפרסם 8. החקירה מסתיימת ללא העמדה לדין 9. הארץ מאלץ את היועץ לפרסם את חוות הדעת של ארבל. 10. עמדי תובע את המדינה ונתניהו. 11. המדינה משלמת לעמדי 50,000 ש"ח (לפנים משורת הדין) ומבהירה לנתניהו שכל סכום נוסף יהיה על חשבונו 12. נתניהו טוען שהוא שילם 90,000 ש"ח על חשבונו. 13. פשרה בין עמדי לנתניהו (במסגרתה נתניהו משלם לעמדי חלק מסכום התביעה שלו ועמדי יורד מהתביעה) 14. נתניהו נהפך לראש ממשלה 15. ידידיה לא מוצא בעיה אתית בהתנהגותו של נתניהו |
|
||||
|
||||
כלומר בשלבים (4)-(5) (תקופה ארוכה למדי) נתניהו קיבל שרותים ולא טרח לשלם עליהם? או שחשב שמדובר על טובה אישית ולכן הוא לא צריך לשלם? |
|
||||
|
||||
על השאלה ''מה נתניהו חשב'' אין תשובה ברורה, ולכן היועץ החליט לא להעמיד אותו לדין. |
|
||||
|
||||
אבל אנחנו דנים בדיוק בהבדל בין מה שחוקי למה שראוי. |
|
||||
|
||||
אני חושב שהאלמוני הבהיר ברמז דק את דעתו לגבי מידת האתיקה במעשי נתניהו. מהתקציר הקצרצר חוות הדעת של היועץ הבנתי שהשאלה העיקרית שעמדה בפניו לא היתה ''האם נתניהו חשב לשלם'' אלא ''האם נתניהו היה שותף למעשה ההונאה של עמדי''. לזאת ענה היועץ שאין ראיות כלל, ולא רק מטעמים של ''חוסר כוונה פלילית''. |
|
||||
|
||||
דק?! לא נראה לי שקראנו את אותה חוות דעת. |
|
||||
|
||||
תודה. בין 4 ל-5 חסרה תגובת נתניהו לבקשת הכסף. תגובה זו חשובה להערכת התנהגותו של נתניהו כלפי רשויות המדינה, גם אם אין בה כדי לשנות את הביקורת על כך שלא שילם לעמדי מקודם. כמו כן, אני מנסה להבין באיזו סמכות ובהוראתו שלמי שילמו לעמדי "לפנים משורת הדין". האם זה היה הסכם פשרה שבו קיבלו את טענותיו? |
|
||||
|
||||
חוץ מזה, אני חושב (אבל לא בטוח) שחסרים שם עוד שני פרטים: בין 2 ל-3 נתניהו שילם לעמדי (אני לא יודע אם את הכל). בין 3 ל-4 עמדי המשיך לעשות עבודות למשפחת נתניהו, חלקן במסגרת התפקיד הרשמי (הובלה מביתם למעון ראש הממשלה) חלקן באופן פרטי וחלקן בתחום האפור (הובלה למעון ראש הממשלה בסטנדרט לא סביר). |
|
||||
|
||||
לפי חוות הדעת של היועץ, לא היה תשלום של נתניהו. במסגרת התפקיד הרשמי היה מוביל אחר שזכה במכרז (ולא עשה את העבודה). |
|
||||
|
||||
אני לא יודע את התשובות לכל השאלות שלך, אבל כמה ציטוטים מחוות הדעת של היועץ שיעזורו להבין את המצב: "אכן ההתלבטויות היו קשות: היה קונסנסוס בין העוסקים בדבר, כי כך לא ראוי שינהגו במערכת ממשל - לא בדרך של צבירת חוב גדול אצל אדם פרטי, שחפץ בקרבתם של מר נתניהו וגב' נתניהו, תוך המשך העסקתו שנים רבות; בני הזוג נתניהו לא דאגו לשלם את החוב, לא מכיסם, ככל שהמדובר בחוב פרטי, ולא - במקום שהדבר מגיע בתקופת הכהונה כראש ממשלה - באורח מסודר ותקין מקופת הציבור" "החל משנת 1991 ואילך, עד לשנת 1996, העסיק מר נתניהו את מר עמדי לצורך ביצוע מספר הובלות שנדרשו לו ולמשפחתו. מר עמדי ביצע שלוש - ארבע עבודות הובלה בעבור מר נתניהו וגב' נתניהו, וכן ביצע עבודת הובלה להוריה של גב' נתניהו, לרבות אריזה ופריקה של הציוד. בנוסף ביצע מר עמדי עבודות מזדמנות בעבור בני הזוג נתניהו, אשר כללו גם פינוי של מחסן בו אוחסנו חפצי משפחת נתניהו. מעבר לכך העמיד מר עמדי לרשות משפחת נתניהו חלק ממחסן שברשותו לצורך אחסון חפציה, והדברים עודם מצויים שם. כן סייע מר עמדי בעבודות שיפוץ בדירתה הפרטית של משפחת נתניהו ברח' עזה בירושלים. אין חולק כי עבודות אלה נעשו על ידי מר עמדי. אין גם חולק כי מר עמדי לא קיבל כל שכר בגין עבודות אלה, וזאת עד היום הזה. כפי שיפורט להלן, יש חילוקי גרסאות בין משפחת נתניהו למר עמדי בשאלה אם ביקש את שכרו לאורך השנים הללו, ובכל מקרה לא ניתן להבנתנו הסבר מתקבל על הדעת בקשר לאי התשלום בעבור השירותים לאורך שנים. " "בשנת 1996 נבחר מר בנימין נתניהו לראשות הממשלה. משפחת נתניהו המשיכה להעסיק את מר עמדי כקבלן הובלות, בלא לשלם לו את החוב הפרטי שנצבר עד אז, ובלא שהדבר הוסדר בדרך תקינה במשרד ראש הממשלה, המוציא עבודות כאלה כמקובל, במכרזים. הוא ביצע הובלה של שתי דירות בתקופה זו - מהדירה הפרטית ברח' סוקולוב בירושלים לדירת השרד ברח' רחל המשוררת, ובהמשך, ולאחר שבית ראש הממשלה ברח' בלפור היה מוכן - מדירת השרד הנזכרת לבית ראש הממשלה ברחוב בלפור. מר עמדי ביצע הובלות אלה, שעל פי הזכויות העומדות לראש הממשלה, יש מקום לממנן מאוצר המדינה, לדרישת משפחת נתניהו ובהזמנתה. אין חולק כי הובלות אלה בוצעו על ידי מר עמדי, אין חולק כי העניין לא הוסדר מינהלית כראוי - ואדרבה, קבלן הובלות שזכה במכרז כראוי לא הועסק, ואין גם חולק כי מר עמדי לא קיבל כל שכר - לא ממשרד ראש הממשלה ולא ממשפחת נתניהו. " "יאמר מייד כי העבודות שביצע מר עמדי משנת 1996 ואילך מוכתרות כ"הובלות", ואולם לא היו אלה הובלות גרידא, אלא כללו, לאורך תקופות ממושכות, עבודות של אריזה, הובלה ופריקה של ציוד, סידור הארגזים ועבודות נלוות. כן סייע מר עמדי גם בעבודת שיפוץ בבית ברח' עזה ונתן שירותים נוספים. מעבר לכך המשיך מר עמדי לתת שירותי אחסון לחפצים השייכים למשפחת נתניהו. בעיקר לאחר שנבחר מר נתניהו לתפקיד ראש הממשלה, פיקחה גב' נתניהו בצורה ישירה על כל עבודות האריזה והפריקה שנעשו, והרבתה להעסיק בכך את מר עמדי. דומה שאין מחלוקת על העובדות דלעיל, למעט מספר הפעמים שבהן הוזמן מר עמדי, שבאורח המנוגד לכל סדר תקין לא תועדו, הגם שכספי הציבור אמורים היו לשלם חלק מהחשבון." "התוצאה היתה, ועל כך אין חולק, כי נצטברו חוב פרטי מזה, וחוב בדבר עבודות שהמדינה היתה אמורה לשלמן, לפחות בחלקן, מזה." "לקראת סוף שנת 1998 הגיש מר עמדי למשרד ראש הממשלה חשבון מפורט על סכום של כ-448,000 ש"ח, בגין עבודות שביצע לכאורה לטובת משפחת נתניהו, שעה שמר נתניהו היה ראש ממשלה. חשבון זה, גם לפי גרסת מר עמדי עצמו, היה מנופח ונועד לצרכי מו"מ. סכום זה נדחה על ידי מר נתניהו ומשרד ראש הממשלה, אך לאחר מכן פעל צוות המשרד, ובעיקר מר ליאון ומר סיידוף, תוך התרוצצות רבה, לשם הסדרת החוב למר עמדי. החשבון שפעלו לתשלומו כלל פירוט של עשרות פעמים רבות בהן נקרא מר עמדי לבצע עבודות בעבור משפחת נתניהו. כפי שיתואר להלן, דבר זה לא צלח, אך גילה תמונה עגומה של כשל חמור ביותר במשרד ראש הממשלה בהקשר זה." "באשר לשירותים הפרטיים, קיימת מחלוקת עובדתית באשר לסיבה לאי תשלום החוב למר עמדי. מר עמדי טוען, כי משפחת נתניהו סירבה לשלם לו את החוב בגין העבודות שביצע, למרות שהיה זכאי לתשלום ולמרות שדרש אותו, ואילו גב' נתניהו טוענת כי מר עמדי סירב לקבל תשלום בגין העבודות, למרות שביקשה לשלם לו. סכומם המדויק של החובות הפרטיים, אינו ידוע ואף הוא שנוי במחלוקת, בהעדר תיעוד של ממש. לגרסת משפחת נתניהו מדובר בחוב שמסתכם בעשרות אלפי שקלים, ולגרסת מר עמדי מדובר בסכום של קרוב למאה אלף שקלים, בגין ההובלות שבוצעו משנת 1991 ועד לשנת 1996 ובגין שירותי אחסון." "מר עמדי - לטענתו בחומר הראיות - לא ויתר במשך השנים על התשלומים המגיעים לו בעבור החובות הפרטיים. ואולם, הוא המשיך לתת לאורך השנים שירותים למשפחת נתניהו גם במסגרת בית ראש הממשלה, בכל עת שנקרא, מבלי להציב דרישות תשלום ספציפיות (הכוללות סכומים מדויקים ותאריכים) וחשבונות. הוא הסכים במעשיו לדחות את תשלום החוב במשך שנים, ולגרסתו במשטרה היה נכון ליתן הנחה או לוותר על חלק מהחוב אם יקבל מענה חיובי לבקשותיו כמפורט לעיל (ואין ראיה כי ביטא זאת באזני מי מהמעורבים). על פי החשד שנבדק בהקשר השוחד, ציפה איפוא מר עמדי לקבל טובות הנאה בתמורה למתת שנתן באותם שירותים ללא תשלום למשפחת נתניהו." "לגרסת בני הזוג נתניהו, גב' נתניהו היא שטיפלה בצד הכספי של הדברים, ולכן - כנטען על ידיהם - מר נתניהו לא היה מודע לאורך השנים לקיומו של החוב למר עמדי, ולדבריו סבר שהחוב שולם, וכן לא היה מודע לדרישותיו של מר עמדי לטובות ההנאה שביקש. נעיר כאן כי בנסיבות וכעולה מחומר הראיות, הדעת נותנת שמר נתניהו ידע על קיומו של חוב פרטי, הגם שהדבר אינו נקי מספקות ראייתיים." "בעניין מודעות מר נתניהו לדרישת מר עמדי לזכות בטובות הנאה (במסגרת תפקידו של מר נתניהו) - במאי 1997 נפגש מר עמדי עם מר נתניהו בלשכתו במשרד ראש הממשלה, בפגישה אישית, שיש חילוקי דעות מי יזמה. בפגישה בלתי שגרתית זו העלה מר עמדי, לפי גרסתו, את עניין החוב בפני ראש הממשלה, וגם ביקש (לפי הגירסה שמסר אחרי שנחתם עימו הסכם עד מדינה), כי תוסדר לו עבודה בחגיגות יובל המדינה, דבר שלא צלח. למר נתניהו גירסה אחרת, לפיה מטרתה של השיחה היתה לנחם את מר עמדי על נפילת קרובו באסון המסוקים. ועוד, בתקופות מוקדמות יותר, בסוף שנת 1994 או תחילת 1995, ביקש מר נתניהו (לגרסת מר עמדי) משלטונות צה"ל לטפל בעניין מילואים הקשור בבנה של בת זוגו של מר עמדי, ויש לכך סיוע בתרשומת של מר נתניהו. לגרסת מר נתניהו אינו זוכר אם טיפל בנושא, אך הוא מציין כי טיפל בפניות רבות של אנשים לסיוע. עם זאת, ישנן ראיות שמאשרות את סיועו בנושא דנן. באשר לבקשות הנוספות שהגיש מר עמדי - בחומר הראיות לא נמצאו תימוכין לכך שהועלו בשיחות עמו או שמר נתניהו היה מודע להגשתן." "כאמור בראשית הדברים, בסוף שנת 1998 הגיש מר עמדי למשרד ראש הממשלה באמצעות מר סיידוף חשבון על סך כ-448,000 ש"ח, לכאורה בגין ביצוע הובלות עבור משפחת נתניהו, שעה שמר נתניהו מכהן כראש ממשלה, מהדירה הפרטית לדירת השרד ומדירת השרד למעון ראש הממשלה, על כל הכרוך בעבודות אלה. גב' נתניהו היא שהפנתה את מר עמדי למר סיידוף, לאחר שזה פנה אליה כדי לברר באשר לתשלום החוב. החשבון עבר מספר גלגולים עד שהוגש באופן רשמי. לאחר שהוגש החלו פקידי המשרד הבכירים לפעול לשם תשלום החוב. " "על פי החשד שעלה בהקשר זה, הכליל מר עמדי בחשבון שהגיש למשרד ראש הממשלה חוב, שמשפחת נתניהו חבה לו בגין עבודות פרטיות אותן ביצע בעבורה בין השנים 1991 ל-1996 (בסכום שנמצא כאמור במחלוקת, אך לכל הפחות הוא עומד על סכום של עשרות אלפי שקלים), וכן בגין עבודות פרטיות שביצע, לאחר שנת 1996, שאין אוצר המדינה צריך לשאת בהן. על פי החשד, חובות אלה הוכללו בחשבון בצורה מוסווית, על ידי הוספת ימי עבודה פיקטיביים ונקיבת סכומים מוגזמים, כל זאת בהנחייתם או בידיעתם, גם אם בדרך של עצימת עיניים, של מר נתניהו, גב' נתניהו וכן מר סיידוף ומר ליאון. " "החשבון הועבר בין פקידי המשרד הבכירים ובהם מנכ"ל המשרד, סמנכ"ל המשרד, חשב המשרד ואחרים. במהלך שנת 1999 הובא החשבון, פעמיים, בעל פה (ולא בנייר כתוב) לידיעת ראש הממשלה מר נתניהו, אשר לפי הראיות אמר שהוא מופרז או שאינו מתקבל על הדעת, והפנה את הטיפול, באמצעות מי שפנו אליו, לרעייתו לבירור הנושא. לקראת הבחירות במאי 1999 נערכו מספר דיונים במשרד ראש הממשלה כדי לבחון את דרך הטיפול בחשבון, תוך חיפוש דרכים למציאת פתרון לתשלום החוב, שעליו יוסכם כמגיע למר עמדי. מי מבני הזוג נתניהו לא הסב תשומת ליבם של עובדי המשרד לקיומו של חוב פרטי גדול, דבר שאליו התייחסו דיונינו במסגרת בדיקת החשדות." "במסגרת הטיפול בחשבון נאות מר עמדי לתת הנחה של %15, ובמקביל הוצאו מהחשבון העבודות הפרטיות שביצע מר עמדי בעבור משפחת נתניהו בקשר לביתם ברח' עזה בירושלים, בתקופה שמר נתניהו היה ראש ממשלה. לאחר הבחירות התקיימו בבית ראש הממשלה שתי פגישות בהשתתפות גב' נתניהו, מר עמדי, מר ליאון ומר סיידוף (לפחות בפגישה אחת), כשעל שולחן הדיונים מונח חשבון על סך הקרוב ל-323,000 ש"ח. חשבון זה כלל פירוט עבודות, ותיאר עשרות פעמים בהן נקרא מר עמדי לבצע עבודות לבקשת משפחת נתניהו. עם זאת, לא פירטה גב' נתניהו - ואף לא נתבקשה לפרט - את מהות העבודות שבוצעו ושעליהן נדרש תשלום. לפי הראיות שהיו בפנינו, המוכחשות על ידי גב' נתניהו, בפגישות אלה אישרה גב' נתניהו את חלקן הגדול של העבודות שפורטו בחשבון שעמד בפניה (כ-%80-%70). בהמשך, לגרסת מר ליאון, הופחתו העלויות של כל יום עבודה ובכך ירד החשבון לסכום הקרוב ל150,000- עד 200,000 ש"ח, שלדעת מר ליאון ולדעת מר עמדי משקף את סכום החוב ה"אמיתי". כיוון שמר עמדי הועסק על ידי מר נתניהו שלא בהתאם לנהלים ובלי מכרז, היה המשרד מוגבל בסכום התשלום המקסימלי לסכום של 50,000 ש"ח, וזאת גם אם כל העבודות שפורטו בחשבון אכן בוצעו בפועל על ידי מר עמדי." "אנשי המשרד בשיתוף עם הגב' נתניהו, סיכמו כי למר עמדי ישולם סכום של 50,000 ש"ח וכי הדבר יובא לאישור ועדת המכרזים, כנדרש לצורך התשלום. עוד סוכם - לפי חלק מהעדויות - כי ככל הניתן יבצע מר עמדי את העברת חפצי משפחת נתניהו עם פינוי המעון הרשמי לביתה הפרטי ברח' עזה, וכי ייעשה הסדר לפיצוי חלופי בדרך של קבלת חומרי אריזה, ארגזים, דבק וכו'. גרסאות החשודים בעניין ההסדר החלופי שנויות במחלוקת, בעיקר באשר לצורה שלבש ההסדר והדרך בה ביקשו לערכו - האם באמצעות התקשרות מסודרת או בדרך לא רשמית - של מתן פיצוי כספי עקיף בסכום של למעלה ממאה אלף שקלים, והכל תוך ניסיון לעקוף את מגבלת 50,000 השקלים. " "לגבי השלבים שתוארו של הטיפול בסכום החשבון, אין ראיות למעורבותו האישית של מר נתניהו או למודעותו, מעבר לאמור. אך נציין, כי במהלך אחת הפגישות האמורות בבית ראש הממשלה, ככל הנראה בפגישה הראשונה, שהה מר נתניהו בביתו, נכנס לחדר בו התקיימה, טפח על שכמו של מר עמדי ואמר מלים אחדות לשבחו, ובקשר לצורך לסיים עימו את החשבון (כאחת הגרסאות, למשל: "תגמרו איתו... הוא בחור טוב")." "אחר הפגישות נגרסה רשימת העבודות אשר היוותה הבסיס לדיונים על חובו של מר עמדי. מהראיות לא ברור מי נתן את ההוראה לגרוס את הרשימה ומי גרס אותה, ואולם הגריסה אינה מוכחשת והיא מוסברת (למשל על ידי מר ליאון) בכך, שהכוונה היתה שלא תישאר למר עמדי רשימה שלפיה יוכל לשוב ולתבוע בעתיד את משרד ראש הממשלה על הסכומים שלא שולמו לו, בשל גובה התשלום, על העבודות שביצע. יש למצער חוסר תקינות בגריסת הרשימה, מקום שמדובר בהוצאה שהמדינה אמורה לשאת בה וברורה הפגיעה ביכולתה לבקר את החשבון." "קשר למר נתניהו, ואף בהנחה שמר נתניהו היה מודע לקיומו של חוב פרטי מהעבר (הנחה הנראית לנו כאמור נכונה בנסיבות, אף שאינה נקייה כליל מספקות ראייתיים), עדיין אין ראייה של ממש לכך שידע שחוב פרטי זה "מוחלק" לגדר החשבון שדווח לו (כאמור, מר נתניהו לא ראה את החשבון אלא רק שמע על הסכום שהוגש). לכך יש לצרף את העובדה שמר נתניהו טען בפני מי שהביאוהו לידיעתו (מר אליצור ומר ליאון), כי החשבון מופרז, והפנה אותם לגב' נתניהו לשם בדיקתו. אכן, בכך לא עשה לדעתנו מר נתניהו כל הנחוץ כדי לבלום תשלום חשבון שהוא מופרז ובלתי מתקבל על הדעת גם לעיני מי שאינו בקיא ברזיו של תחום ההובלות, ואולם, בזאת ובדברים שאמר על מר עמדי במועד מאוחר יותר, שעה שהלה נמצא עם מי שמנהלים עימו מו"מ לתשלום החוב, אין כדי לבסס כנדרש במשפט פלילי את היסוד של מודעות לכזב בחשבון שאותו מתבקש משרד ראש הממשלה לשלם." "על פי החשד, מר נתניהו, שקיבל במשך שנים שירותים פרטיים שונים בשווי רב, מאדם פרטי, שלא קיבל שכר על שירותיו, עשה זאת תוך ניצול מעמדו כאמצעי למחיקת חובו או למצער לדחיית התשלום. בהמשך, כאשר הוגש החשבון לתשלום מקופת המדינה, לא עשה מר נתניהו די כדי לוודא שהחשבון שהוגש אינו כולל את החוב הפרטי (בהנחה שידע על קיומו, ומהנסיבות ניתן לכאורה להסיק שכך היה), ולא עשה די כדי לוודא קיומה של הפרדה בין החוב הפרטי לחוב המוסדי שעל המדינה לשאת בו. מר נתניהו לא מסר לנוגעים בדבר את דבר קיומו של חוב פרטי. הוא לא עשה לשם בדיקה שאין בחוב שהוגש משום ניפוח רב של העבודות שביצע מר עמדי, תוך ניסיון להוציא כספים רבים ככל הניתן מקופת הציבור. בכך לכאורה, על פי החשד, סייע לקידום תשלום חוב מנופח, שאין אוצר המדינה צריך לשאת בכולו. העסקתו של מר עמדי בעבודות שונות בבית ראש הממשלה על ידי משפחת נתניהו, שלא בדרך המקובלת במשרדי ממשלה, ועל אף קיומו של החוב הפרטי, ובשעה שיש במשרד עובדים לבצע עבודות אלה, יצרה לכאורה פוטנציאל לניגוד עניינים." "אכן התחושה אינה יכולה בשום פנים ואופן להיות נוחה מהעובדה שמר נתניהו, כראש ממשלה וכמי שמכהן בתפקיד האכסקלוסיבי הבכיר ביותר במערכת הציבורית, אינו מוסר מידע על עצם קיומו של חוב פרטי, או מברר אם אין מדובר בחוב פרטי, שאולי נקשר, באורח זה או אחר, לחשבון המופקע שהוגש" "קשה לקבל גם את העובדה שמי שנתן למשפחת נתניהו שירותים במשך שנים, ממשיך ונותן שירותים, לאחר שמר נתניהו נבחר לראשות הממשלה, בהזמנת המשפחה, משל היה הדבר עניין פרטי, וללא שמוסדר נושא העסקתו בהתאם לנהלים התקינים במשרדי ממשלה. בכך עלול להתעמעם הגבול בין הפרטי לציבורי, תוך יצירת ניגוד עניינים, בין החוב שעל המשפחה לשאת בו במישור הפרטי לבין החוב שעל המדינה לשאת בו במסגרת הזכויות העומדות לראש ממשלה. אחת המטרות העיקריות לקיומם של נהלים וכללים במשרדי הממשלה וברשויות השלטון, היא הגנה על טוהר המידות, שמירה על נורמות במסגרת השימוש בכספי ציבור, ומניעת מניפולציות והעברת כספים ללא שקיפות, על כל הפוטנציאל לשחיתות הטמון בה" יש טעם בכלל לעבור לדיון האתי? |
|
||||
|
||||
סוף סוף! לא יכולת לתת את הקישור לחוות הדעת המלאה מקודם? או שנתת ולא שמתי לב? אגיב כשאסיים לקרוא. |
|
||||
|
||||
נתתי ולא שמת לב. תגובה 564262 |
|
||||
|
||||
אוקיי, קראתי את חוות הדעת המלאה של רובינשטיין. אני חושב שבהחלט יש פגם אתי בכך שבני הזוג נתניהו הסכימו לקבל שירותים פרטיים ללא תשלום מעמדי. נתניהו טוען שלא ידע כי עמדי לא קיבל תשלום ורק שרה עסקה בכך, אבל קשה להאמין לזה כשמדובר בהרבה עבודות ובתכיפות גבוהה (זאת אומרת, ייתכן שנתניהו גם שיקר כשטען שלא ידע על קיומו של חוב פרטי). לגבי הערבוב בין הציבורי לפרטי והניסיון של עמדי להונות - גם אם מניחים שנתניהו ידע שיש חוב פרטי, מתיאור התגובה שלו לבקשת התשלום ("הסכום מוגזם, תלכו לשאול את שרה") נראה לי סביר להניח שלא התכוון לדאוג לכך שהחוב הפרטי ישולם בידי המדינה. לגבי הטענות על "הפלת" תשלום במסעדות וכו' - קיבלתי אימייל מכותב נאמן עלי שמתאר מכלי שני מקרה אחר בו לא שילם נתניהו לנותן שירותים. מהצטברות המקרים אני נוטה להאמין שלפחות בעבר לא נזהר נתניהו בכך, אבל אולי אפשר להגן עליו בטענה שהדברים נובעים מפיזור ולא משחיתות (למשל, אם הוא נוטה גם לשכוח דרישות תשלום מאחרים על דברים שמגיעים לו). בכל מקרה הדברים טפלים לבעייתיות שבפרשת עמדי (שם גם הסכומים היו משמעותיים יותר ואי אפשר ליחסם לפיזור). האם דבריי מראש הפתיל ("לדעתי הוא ראש הממשלה הישר ביותר שהיה בארץ, לפחות מימי שמיר") בעינם עומדים? המתחרים: רבין, פרס, ברק, שרון, אולמרט. שרון ואולמרט - בעעע. רבין - קשרים הדוקים עם מרטין שלאף. פרס - מאז השעון של דוד בלאס לא שמעתי על בעיות, אבל אולי אני מפספס משהו. ברק - לגבי פרשת העמותות, אפשר להאמין שלא ידע או שהאמין שהלקונה חוקית, ובנוסף, לא דובר כאן על שחיתות אישית. לגבי פרשת טאורוס - לא יודע הרבה, לא נראה לי שיש כאן אשמה ממשית של ברק. לפחות בהתבסס על דברים בדוקים, אי אפשר להכריז שנתניהו ישר יותר מרבין, פרס וברק. אילו נדרשתי להמר על הדברים הלא בדוקים, הייתי מנחש שפרס ישר יותר מנתניהו אבל רבין היה מושחת (שלאף נראה לי כאב טומאה), אבל מובן שחוץ מאשר לגבי המקרים של נתניהו לעיל, הכל קשור רק להתרשמות לא מבוססת שלי. בנוסף, להגנתו של נתניהו אפשר לומר שהדברים עתיקים וייתכן ששינה את דרכיו. אני בכוונה לא מקשר כדי לא להיסחף להמשך הדיון :-) |
|
||||
|
||||
מעניין לציין שבשביל לפקפק באתיותו של נתניהו היית צריך חוות דעת משני שופטים עליונים (וגם עכשיו יש תחושה שאתה ממקם את עצמך כסנגור של נתניהו) ואילו בשביל לפקפק באתיותו של רבין אתה מסתפק בכמה שמועות... |
|
||||
|
||||
שופט עליון יש רק אחד, וגם זה מוטל בספק. לגבי רבין, טלנסקי העיד שנתן לו כסף. לגבי ברק, לא היה איזה סיפור עם העברת חברות לבנותיו ? |
|
||||
|
||||
שופט עליון - שופט בבית המשפט העליון. אני מניח שאפשר היה להמציא סנגוריה גם לרבין וברק, העובדה שידידיה (ואני מניח שהוא לא היחיד) מיהר להכריז שרבין מושחת ושנתניהו לא (למרות שלזכותו חייבים להגיד שהוא נסוג מהאמירה האחרונה) היא המעניינת. נראה לי שיש לנו (בני האדם) כישרון מיוחד לשכוח את (ולסלוח על) החטאים של האנשים שאנחנו תומכים בהם פוליטית ולזכור את החטאים של מתנגדינו הפוליטיים. |
|
||||
|
||||
אני מבקש להדגיש, שוב, שאין שום הוכחות או אפילו סתם עובדות מוצקות לגבי השחיתות של רבין. זו סתם דעה קדומה שלי שמושפעת מן הסתם מדברים שונים, אולי גם מפוליטיקה אבל לא רק ממנה. למשל, גם מסטריאוטיפים סובייקטיביים שאני לא יודע להסביר, וגם מהטיפוסים אליהם נקשר. הריני להבטיחך נאמנה שאני בטוח הרבה יותר באשמתו של ליברמן, וגם זה בלי לקרוא שום חוות דעת. |
|
||||
|
||||
העובדה שארבל ורובינשטיין מונו לבית המשפט העליון לאחר הםרשה לא תרמה לכך שאשתכנע מחוות הדעת שכתבו. |
|
||||
|
||||
נא לא לשכוח שרק לאחרונה ברק העסיק בביתו עובדת זרה, לא שילם לה ביטוח לאומי או מס הכנסה, והפיל את האחריות על אשתו. למרבה הבושה, היועץ המשפטי לממשלה עדיין לא התפטר למרות ביצוע (לכאורה, לכאורה) עברות דומות http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1213605.html |
|
||||
|
||||
אוי, אתה מושך אותי להמשיך :-( אני לא חושב שברק צריך להתפטר, ואולי אפילו לא ויינשטיין (זה סיפור יותר רגיש כי הוא הממונה על אכיפת החוק). זאת למרות שאני בטוח שכעו"ד בכיר ויינשטיין ידע שאסור לו להעסיק את העובד. למה לא? מפני שהעסקת עובד זר לא קנתה לה שביתה בתודעה כדבר שיש להתבייש בו (מישהו אמר "קלון"?) ומפני שהעסקה של פעם בשבוע (לא יודע איך זה היה אצל ברק) נתפסת כקבלת שירותים ולא כהעסקה. |
|
||||
|
||||
אין ספק שהעסקת עובדת זרה זה לא חוקי, אבל אתה בטוח שזה לא אתי? |
|
||||
|
||||
כשברק עושה את זה, זה לא חוקי. כשוויינשטיין עושה את זה, זה (גם) לא אתי. |
|
||||
|
||||
לפי הפרסום, ויינשטיין עשה את זה רק כשהיה עו''ד פרטי. |
|
||||
|
||||
טוב, נוותר לו, ולא נשלול ממנו את תעודת החבר בלשכת עורכי הדין אחרי שיתפטר מתפקידו הממלכתי. |
|
||||
|
||||
אני חושב שכמעט כל מעשה בלתי חוקי (להוציא יוצאים מהכלל ממש מעטים) שנעשה ביודעין (כלומר עושהו יודע שהוא עושה מעשה לא חוקי) הוא גם לא אתי. לדעתי כשמדברים על מעשים לא אתיים מתכוונים לכאלה שהם לכאורה חוקיים ובכל זאת לא ראוי לעשותם. |
|
||||
|
||||
אני חושב שמעשה לא אתי הוא מעשה שלא ראוי לעשותו בין אם הוא חוקי ובין אם לא. בעוד שהחוק צריך להיות עיוור לזהות העובר עליו, אתיקה היא עניין שונה ויש חשיבות לזהות העושה. אני לא הייתי רואה בגניבת לחם על ידי עני מרוד מעשה לא אתי, למרות שברור שמדובר בעבירה על החוק. כן היתי רואה בהעלמת מס על ידי בעל הון מעשה לא אתי, גם אם עורכי הדין שלו היו מצליחים לפטור אותו בתשלום כופר ללא הרשעה בדין וגם היה מורשע ונענש במאסר. |
|
||||
|
||||
בוודאי. מי שמעסיק עובד ללא ביטוח לאומי, ללא ביטוח בריאות, או הפרשות לפנסיה, מתנהג גם באופן בלתי אתי. במיוחד כשמדובר בעורך דין, וודאי במקרה של מי שיכול לראות עצמו בעיני רוחו כיועץ המשפטי לממשלה. |
|
||||
|
||||
בו נתרכז רק בברק (הרי נושא הדיון הוא ראשי ממשלה לשעבר) שאיננו עורך דין ולא יהיה יועץ משפטי לממשלה. בו נניח שהוא לא שילם ביטוח, אבל שילם לעוזרת מספיק כסף על מנת שתבטח את עצמה. ביטוח לאומי זה מס, שקצת קשה לשלם שאתה מעסיק מישהו בניגוד לחוק. אז מה כאן לא אתי? |
|
||||
|
||||
הסטתי את הדיון לוויינשטיין כיוון שהוא מעצבן אותי יותר מברק. לגבי ברק, את מניחה הנחות ללא בבסיס. אם חלילה העובדת שלו היתה חולה ומתאשפזת, מי היה משלם את החשבון? אילו היית מראה לי הוכחות שברק קנה לה ביטוח פרטי ווידא שיש לה קרן פנסיה, אולי הייתי משנה קצת את דעתי עליו. אם כי בכל מקרה, שר המפר בחשאי וביודעין חוק צודק, עובר בעיניי עבירה אתית. |
|
||||
|
||||
אם היא היתה מבוטחת אז הביטוח היה משלם את החשבון. אני לא חושב שזה התפקיד שלי, כסנגור, להוכיח שברק קנה לה ביטוח, התפקיד שלך הוא להוכיח לי שברק לא קנה לה ביטוח (וידע שהיא לא מבטחת את עצמה). נראה לי שגיבשת את דעתך עליו על סמך הנחת האשמה. את חושבת שהחוק שאוסר על העסקת עובדים זרים הוא חוק צודק? בכל מקרה כששמים את החטאים הנגררים מהעסקת עובדת זרה (אי תשלום ביטוח ועבירה על החוק) מול החטאים של נתניהו (אי תשלום משכורת ועבירה על החוק) ברור שהאחרון חמור יותר (בגלל שפועל יוצא של אי תשלום משכורת הוא אי תשלום ביטוח). |
|
||||
|
||||
אתה מתבלבל. כאן זה לא בית משפט - סביר להניח שבבית משפט יימצא הטריק לזכות את הנ"ל - אלא דיון בין אנשים שמכירים את הסבירות שלמהגרת עבודה מן הפיליפינים יש ביטוח בריאות או ביטוח תאונות עבודה. תסביר לי מדוע אתה חושב שזה סביר; בפרט אשמח לשמוע על חברת ביטוח שמוכנה לעשות כאלה עסקים בלתי-חוקיים. לא הייתה לי הנחת אשמה, עד שקראתי שהזוג ברק-פריאל אינו מכחיש את העניין, ומסרב למסור את פרטי העובדת. מבחינתי זה מספיק - כזכור, לא מדובר בדיני ראיות, אלא בשכנוע אדם מן היישוב. אם ברק היה שולף פוליסת ביטוח בריאות הייתי, כאמור, משנה את דעתי עליו במעט. נתניהו גנב גדול יותר. נו אז מה? למה טרחת לכתוב את הפסקה האחרונה למי שטרח להוכיח זאת לידידיה במשך פתיל ארוך? --- ולסיום, בעיני מוצדק שהעסקת עובד זר מותנית באישור. יש בארץ לא מעט מובטלים שישמחו לעבוד בניקיון והגשה בבית ברק, תמורת שכר הוגן ותנאים נלווים. העסקת מהגרים נובעת בד"כ מרצון בעובד זול, ממושמע ומפוחד. היא מביאה ליצירת שכבה של תושבים חסרי זכויות, שהטיפול בבעיות החינוך והבריאות שלהם נופל על כלל משלמי המיסים, בעוד שההנאה מיגיע כפיהם מגיעה רק לשכבה דקה. אבל מה שחשוב הוא האם החוק הזה צודק בעיני מי *שמפר* אותו. מי שמתנגד לחוק האוסר מגע עם אנשי אש"ף, אומר זאת בריש גלי, פועל לשנותו, ונפגש עם מחבלים, עובר עבירה "אתית" קטנה יותר ממי שמצביע נגד יבוא עובדים זרים אך מעסיק אותם בחשאי. |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שחברת ביטוח שתיתן ביטוח לעובד זר תעבור על החוק. גם אם העובד הוא לא חוקי, אני מקווה שאין לחברת הביטוח חובה חוקית לבדוק את זה. לא התכוונתי לחזקת החפות בנוגע לפשע החוקי של העסקת עובד זר, אלא לפשע האתי של העסקת עובד ללא ביטוח. כאן הנחת האשמה שלך פשוט לא מובנת. אז מה? אז במסגרת הדיון "האם נתניהו הוא ראש ממשלה אתי מברק" השאלה אם נתניהו גנב גדול יותר נראית לי רלוונטית. -- בו נניח (שוב, הנחת החפות) שברק חושב שמדובר בחוק לא צודק (אם היו בארץ מובטלים שמוכנים לעבוד בנקיון בתים, הם היו עובדים בנקיון בתים). אני חושב שהעבירה האתית של הפרת חוק לא צודק בהסתר היא כל כך זערורית (כזכור, אנחנו מנסים לשים את ברק בסולם יחד עם נתניהו, אולמרק ושרון) שממש לא שווה להזכיר אותה באותה רשימה, אני בטוח שברק גם לא תמיד אומר תודה וסליחה כשצריך, למעשה ברק האמיתי גם העביר לבנות שלו איזה כמה מליונים ממקורות לא ברורים, ככה שבחשבון הסופי נראה לי קצת מגוחך וקטנוני להזכיר את העבירה האתית חסרת המשמעות שעלולה להגרר מהעסקת עובדת זרה. |
|
||||
|
||||
בוא נפסיק להניח הנחות חסרות בסיס. אהוד ברק חבר בממשלה שמגבילה כניסה של מהגרי עבודה ועד כמה שזכור לי מצביע בעדה. הוא חבר כנסת שמעולם לא התבטא נגד החוקים האלה. לפני חודשים ספורים הוא הביע בקשה לדון מחדש בגירוש משפחות מהגרים שיש בהן ילדים, אך לא התנגדות של ממש. אכן, יש באמתחת ברק עוד כמה עברות אתיות שראוי להעלות כאן. למשל, העובדה שבחר לא לספר לאיש - גם לא בחקירת משטרה - מאין קיבל תרומות למסע הבחירות שלו לראשות המשפחה. הסיפור הוכרז כחוקי (הלאקונה המפורסמת) אבל מסריח. התענוג היחיד שהיה לי מהפרישה של ברק מ"העבודה" היה העובדה שהוא נטש את שותפו לפשע השתיקה דאז, בוז'י הרצוג. אולי נזכה לניקוז מעט מן המוגלה המושתקת בזכות זאת. -- אין בדיון שלנו "חזקת חפות". לא סביר שברק שילם ביטוח לעובדת שלו. ולא סביר שהיה מסתיר זאת מפנינו עד עכשיו לו היה עושה זאת. אם יש פוליסה כזו, שתופיע מיד. האם *אתה* חושב שזה סביר? האם את שוגה באשליות האלה, או שאתה סתם מנסה לתעתע בי? |
|
||||
|
||||
נו, באמת. אז הוא צבוע, שוב כשאני מסתכל על הסולם אז העלת אותה בעוד רבע מילימטר... גם הלאקונה (שכזכור קיבלה את אישורו של היועץ המשפטי לממשלה, וכזכור שימשה גם את נתניהו לפניו) לא ממש משנה את מקומו של ברק. --- אני לא חושב שהביטוח של ברק עלה אי פעם לדיון. אני חושב שכשיש לך שרים שמרביצים לילדים, יורקים, גונבים או סתם לוקחים שוחד אז החטאים האלה של ברק (להבדיל מהחשד לשוחד) םה סתם היטפלות קטנונית שלא מעידה על יושרו של ברק. |
|
||||
|
||||
הבעיה שלי איננה הצביעות של ברק; רציתי לסלק את "חזקת ההתנגדות להתעמרות בעובדים זרים" שניסית להציב לטובתו. אין סיבה להאמין שהוא העסיק את העובדת מתוך עידוד חשאי להגירת עבודה ארצה. זה לא שהוא החביא אותה בעליית הגג שלו בעודה בורחת ממשטרת ההגירה. --- אשמח לתגובה לשאלה מה דעתך על הסבירות של רכישת ביטוח פרטי בידי ברק - האם אתה מאמין שכך היה? |
|
||||
|
||||
לא בהכרח ''ההתנגדות להתעמרות בעובדים זרים'' אלא סתם התנגדות למגבלות המטופשות בהעסקת עובדים זרים. סביר להניח שברק, כמו רוב מי שמעסיק עובדים זרים, חושב שהחוקים האלה הם לא הדבר הצודק והחכם ביותר בעולם. -- אם היא היתה נפצעת בעבודה וברק היה זורק אותה לכלבים הייתי חושב שהוא מנוול. בגלל שזה לא קרה, אני חושב שההתפלות שלך לביטוח שהיה או לא היה היא לא רצינית, ולא היא מה שהופכת את ברק ללא אתי בעיניך. |
|
||||
|
||||
--- ''ההיטפלות'' שלי כנה. הספק שלך שאולי ברק ביטח את העובדת שלו, איננו כן. |
|
||||
|
||||
-- אני אנסה להסביר את עצמי מחדש. נגיד (רק לרגע) שברק שילם לה 8 זלוטים לשעה, ושילם 2 זלוטים לביטוח פנסיוני. האם אז זה היה אתי? עכשיו, נגיד שהוא שילם לה 10 זלוטים והיא השתמשה ב-8 לצרכים היומיומיים שלה ועוד 2 היא שמה בביטוח פנסיוני. האם המצב הזה שונה מהותית מהמצב הקודם? עכשיו, נגיד והיא לקחה את 2 השקל ובמקום להשקיע בביטוח נסיוני ישראלי, היא השקיעה בביטח פנסיוני פיליפיני. האם המצב הזה שונה מבחינת האתיות של ברק מהמצב הקודם? עכשיו, נגיד ובמקום ביטוח פנסיוני פיליפיני, היא השקיעה את 2 הזלוטי בחסכון או בנדל"ן בפיליפינים. האם המצב הזה שונה מהותית מהמצב הקודם? ואם תחשבי על זה לרגע, זה בעצם המצב הקיים היום עם רוב העובדים הזרים שאינם פליטים, רובם, וסביר להניח שגם העוזרת של ברק, עובדים בישראל על מנת לשפר את איכות חייהם בפיליפינים (או במדינות מהם הם באו). אין שום הבדל בין זה לבין ביטוח פנסיוני, ואם ברק שילם לה מספיק כסף, אז אפשר להגיד שהוא דאג למלא את החובה המוסרית שלו לגבי ביטוח פנסיוני ורפואי אפילו טוב יותר מהמעסיק שלך. ככה שהשאלה היחידה היא האם ברק שילם לה מספיק כסף. וכשאנחנו מציגים את זה ככה, אז יוצא שכל הסיפורים על הביטוח הם בעצם טענות שברק לא שילם מספיק לעוזרת בית שלו. לא בלתי סביר, אבל בסולם האתי בו אנחנו רוצים למקם את ברק לעומת נתניהו (שכזכור שילם אפס שקלים) אין סכום שיוריד את ברק מתחת לנתניהו. |
|
||||
|
||||
הרדוקציה שאתה עושה פה איננה תקפה. בארץ מונהג ביטוח לאומי חובה, ופנסיית חובה. לא מספיק לשלם יפה לעובד שלך - ויש לכך סיבה טובה. אי אפשר לצפות ממהגרת עבודה קשת יום, לדאוג לביטוח תאונות העבודה שלה. היא דואגת לאוכל, לדיור, לפרנסת משפחתה בחו''ל, ומקווה לטוב. המעסיק לא יכול להסיר מעצמו את האחרויות לגורלה באמצעות תשלום גבוה. מה גם, שתשלום גבוה מחייב הפרשה למס הכנסה. תש כוחי מהחלומות באספמיה שאתה מוכר כאן. ברק לא שילם בזלוטים, ולא שילם שכר גבוה משכר מינימום, ולא רכש ביטוח. אתה לא מאמין בזה, גם אני לא, ואפילו ברק לא טען זאת. אז אנא הפסק את סוג הטיעונים הזה. עדיף להתווכח עם ידידיה שלפחות עומד מאחורי טענותיו ולא מפריח השערות. |
|
||||
|
||||
הי, אל תערב אותי! :-) אין לי מושג איך ברק העסיק אותה ובאיזה היקף. לגבי ויינשטיין, כבר חיוויתי את דעתי שאם אכן העסיק את העובד רק יום אחד בשבוע, אז האדם הממוצע יראה את ההעסקה הזו כקבלת שירותים ולא כיחסי עובד-מעביד, ולפיכך אני לא רואה פה בעיה "מוסרית", גם אם יש כאן עבירה על החוק. אני לא בודק אם השרברב שלי משלם מס הכנסה, ואפילו לא מקפיד במיוחד לדרוש את הקבלה (כי אין לי מה לעשות איתה). אם הבנתי נכון את האלמוני, אין גם בעיה אתית, כי העבירה על החוק, אם היתה, אינה קשורה כלל לשררה של ברק או ויינשטיין או לתפקידם (בניגוד למקרה עמדי, נניח, שם מתן השירותים בחינם נתפס כדרך להתקרב לשלטון). |
|
||||
|
||||
סבורתני, שאם ההורים שלי יכולים להרשות לעצמם להעסיק עוזרת ישראלית ולשלם לה שכר טוב, ברק לא כל שכן. ___________ אלא שכמדומני ברק לא מעוניין בעוזרת. הוא מעוניין במשרתת. |
|
||||
|
||||
ההנאה מעבודתם של העובדים הזרים מגיעה לידי שכבה דקה? זה נשמע לי מוזר. |
|
||||
|
||||
שאלה: האם ההתרשמות שלך השתנתה בשבועות האחרונים? |
|
||||
|
||||
נראה לי שחלקנו, והתקשורת במיוחד, מושפעים יתר על המידה ממסעי ההאשמות, מדרעי ועד קצב וגלנט, הטוענים שלתקשורת ולאווירה הציבורית היתה השפעה מכרעת על הכרעותיהם של בתי המשפט ושל היועץ המשפטי לממשלה, בעניינם של עובדי ציבור. מאחר וכבר לא מדובר במקרים בודדים, הייתי רוצה לראות סימוכין סטטיסטיים כלשהם לכך. |
|
||||
|
||||
בד"כ אני לא מתלהב מלהקות המשפטפטנים המתנפלות על אנשי הציבור כמו כלבים על רוכב אופניים. במקרה זה התרשמותי היא שגאלאנט הוא איש צבא משכמו ומעלה שאנו זקוקים לו יותר מאשר הוא לנו. עושה רושם שהוא עדיף באופן ברור על כל מתחריו. בכל זאת נראה לי שבמקרה זה אני נאלץ להחיל עליו את מה שחשבתי לגבי המקרים של המפקדים היותר זוטרים, תמיר ופארס. מה שהפריע לי אצלם הוא שבמקום לנצל את מעמדם וכוחם כדי לתקן נהלים והתנהלויות בירוקראטיות מטופשות הם בחרו לנהוג כמו החפש"ים שלהם, לשקר, לעקוף רשויות ולחפש פרוטקציות. העבירות שביצעו פחות הפריעו לי וחשבתי שהתנהגותם בכגון אלו מעידה גם על יכולותיהם וכישוריהם כמנהיגים ומובילים בשדה הקרב. לכן חשבתי שצדק אשכנזי כאשר נתלה בעבירות השגרתיות הללו כדי להיפטר מהם. אני מתאר לעצמי שרוב הציבור היה מתנהג בדיוק כמו גאלאנט. כל אחד בתחומו ובמסגרת האפשרויות שלו. אני מניח שמול הבירוקרטיה הקרקעית הבלתי אפשרית, כולנו היינו נופלים בפח הזה. הצרה היא שאם אנשים כמו גאלאנט ואנשים במעמדו לא יתייצבו מול התחלואים ההלו וינסו לישר ול"גהץ" אותם בגלוי ובהתנהגות אזרחית כשרה, מי יעשה זאת? העובדה שהם בחרו בדרכי רמייה וכחש ובניצול מעמדם כדי לעקוף ולעבור את הרשויות במקום לתקן אותם, משליכה על יכולותיהם וכישוריהם גם בתחומם המקצועי. אני לא חושב שגאלאנט טעה בכך שהוא נהג כפי שכולנו נוהגים. הוא טעה בכך שבחר לנהוג כמו כולנו ולא כמו שמנהיג אמיתי אמור לנהוג. דברים דומים אפשר להגיד גם על הטירה הפיאודלית והראוותנות הלא ראוייה. |
|
||||
|
||||
הדברים מזכירים לי את פרשת חשבון הדולרים של רבין: הוא היה איש ראוי, אבל נענש כשעבר על החוק. |
|
||||
|
||||
אם כשאתה כותב נענש אתה מתכוון נחסט/אולץ ע"י היועץ המשפטי לממשלה שלא להתמודד ולא לתת לציבור את האפשרות לבחור בו, אתה כמובן צודק. |
|
||||
|
||||
וברק לא מסוגל להתאפק ולהשאיר את אשכנזי לעוד חודשיים. ושתלך המדינה לעזאזל, את מי היא מעניינת? |
|
||||
|
||||
השאלה היא מה יותר מזיק למדינה רמטכ''ל שמסובך בתביעה או העברת הסמכות לבחירת הרמטכ''ל מידי הממשלה לידי כנופיית שלטון החוק |
|
||||
|
||||
(רק בשביל הפסקה האחרונה) הפשלה הייתה כאן שהממשלה לא טרחה לבדוק את החשדות בזמן (ולזכותו של ברק ייאמר שהוא דאג מראש שיהיה הרבה זמן). |
|
||||
|
||||
"הארץ" הוא באמת פרודיה על עצמו ולא הייתה כאן שום פשלה ההאשמות נגד גלנט הן ברמה של זה ואף אדם שפוי לא היה חושב שיש להן איזה רלוונטיות לבחירת הרמטכ"ל אבל במקום להגיד את זה השפנייה בחרה שוב להעביר אחריות לדרג המשפטי |
|
||||
|
||||
להעביר אחריות? מה שראיתי כאן הוא שברק דווקא ניסה להלחם נגד זה (לקחת מהם אחריות). הוא אפילו הספיק להוציא לקראת הסוף הודעה לעיתונות שממנה משתמע ש"נחמד שיש ליועץ דעה, אבל אני לא מקבל אותה". אבל בסופו של דבר הוא הבין שיש גבול ליכולתו1 להתעלם מדעת הקהל בעניין. 1 של נתניהו. לא לגמרי ברור לי עד כמה ברק בונה עדיין על תמיכת דעת הקהל. |
|
||||
|
||||
צריך להבדיל בין ההאשמות השונות: חריגות בניה, סיפוח שטחים לא מעובדים והשתלטות על שטחים ציבוריים הם הנורמה במושבים רבים. לא על זה צריך לבטל את מינויו של גלנט לרמטכ"ל. הצהרות שקריות למנהל מקרקעי ישראל הן דבר יומיומי ויתכן שלא ניתן להזיז שם דברים אחרת. גם בזאת לא עילה לביטול המינוי. מסירת תצהיר שקרי לבית משפט זו חציה של קו אדום ומהווה שיבוש הליכי משפט - עבירה חמורה שעונשה מאסר בפועל. אדם שעושה דבר כזה במזיד לא ראוי להיות אפילו מ"מ בצה"ל. אם עשה זאת מתוך התרשלות, אז ניתן להקל עימו ולהרשות לו לפרוש ללא פגיעה בדרגותיו. |
|
||||
|
||||
הבעיה היא שלתחושתי, גלנט לא זכה להליך הוגן ולאפשרות להתגונן כראוי. אם יש חשד לשיבוש הליכי משפט, יתכבד היועץ המשפטי ויגיש כתב אישום כנגדו. אז אולי יש מקום למנוע ממנו תפקיד או להדיחו. אמנם הייתי מעדיף שענישה תבוא רק אחרי הרשעה, אבל בג"ץ כבר הוריד את הרף מזמן. כל עוד לא התקיימה חקירה רצינית, לא של המבקר אלא של המשטרה, אזי על ההחלטות להישאר במישור הציבורי. אם ברק, נתניהו וממשלת ישראל מתעקשים לבזות את עצמם, ולמנות רמטכ"ל שיודח אחרי זמן קצר בעקבות משפט פלילי, צריך לאפשר להם לעשות זאת, למרות הנזק שייגרם למדינת ישראל. הבהרה: לא מכיר את גלנט ולא יודע מי צודק בסיפור הזה, אבל באופן כללי אין לי סימפטיה אליו (בעיקר בגלל הפרסומים על היותו חלק מ"פורום החווה"). |
|
||||
|
||||
כל מה שכתבת הוא נכון אבל הבעיה של גלנט היא אטימות ותחושה שהוא מורם מעם. הנה מופיע כשרון ענק שרוצה להנהיג והאנשים הקטנים מתעסקים בשטויות. ברק מספר 2- מספיק לנו אחד. הייתי מצפה ליותר צניעות, בושה וקבלת הדין ממועמד לרמטכ"ל. |
|
||||
|
||||
גלנט הוא מגלומן עם תעודות, ואישית, הייתי מסתדרת גם בלי ברק אחד:) מאידך גיסא, רונן ברגמן, שאותו אני די מעריכה בד"כ, אמר אתמול כמעט במפורש שאשכנזי הוא זה שהורה להרפז להפיץ את המסמך המזויף - מה שהשאיר אותי די מטולטלת. מה דעתך בעניין? |
|
||||
|
||||
מה זה משנה? הליך הוגן מגיע לכל אחד. |
|
||||
|
||||
פייגלין במאמר שדי קולע לדעתי, אבל כדרכו מציג אותה באופן מרענן ומעניין |
|
||||
|
||||
החצי השני על כנופיית שלטון החוק מקלקל את החצי הראשון. "אכלו לי, שתו לי". אני מודה שרק לראות אותו וכעת גם לשמוע אותו בראיונות, הספיק לי כדי שלא ארצה לראות אותו רמטכ"ל. הכוחניות והאמביציה ללא גבולות שנודפת ממנו, מראה לדעתי שהוא איש מסוכן וללא גבולות- כמו זה שניסה למנות אותו. אינני מאמין שהסלידת האלופים האחרים ממנו נבעה רק מהיותם יוצאי גולני. כל מי שמגיע לדרגת אלוף הוא קצת כוחני, אבל זה? ברק מספר 2. אני מציע לגנץ שינעל את לישכתו כי בוקר אחד הוא יבוא וימצא את גלנט יושב לו בכסא. |
|
||||
|
||||
אמנם אני לא אוהב את הסגנון של פייגלין, אבל מתגובתי לעיל אפשר לראות שאני בהחלט מסכים לטענה שלגלנט (הכוחני, היהיר, החבר של שרון) נעשה עוול. |
|
||||
|
||||
"מרענן"? הרעיון שהפוליטיקה מזהמת את הצבא, ושהעירוב הזה הוא הסיבה לתבוסות, חוגג עוד מעט מאה שנה. |
|
||||
|
||||
הסכין בגב. אצלנו חלק מהאלופים, אם לא כולם, עוסקים בפוליטיקה -מיוזמתם- מקום המדינה. |
|
||||
|
||||
לא התכוונתי לחלק הזה, אלא לאופן שבו הציג את שני החלקים האחרים. |
|
||||
|
||||
מפקדים שמקבלים מינוי בזכות קשרים פוליטיים או לחליפין מפקדים שמקבלים החלטות לפי שיקולים פוליטיים במקום צבאיים זו בעייה שקיימת קצת יותר מ100 שנים ופייגלין העלה את זה כמאמר מוסגר (לדעתו גלנט לא היה מינוי מוצלח) ולא כחלק מהטענה המרכזית (למרות שגלנט אולי לא היה הבחירה הכי טובה בכל זאת העברת הסמכות לבחירת רמטכ"ל לידי המערכת המשפטית היא לא דבר טוב) |
|
||||
|
||||
לדעתי זוהי הטענה המרכזית של פייגלין. אסור לזהם את ''הערכים הצבאיים'' בערכים מתחום המערכת האזרחית - משפט ופוליטיקה - ויש לשמור עליהם טהורים. טענה פשיסטית קלאסית. כל המאמר, ששזורים בו הרבה טענות נכונות (לדעתי), מוביל לנקודה הזאת. |
|
||||
|
||||
מכיוון שהמאמר של פייגלין מדבר בשם עצמו כל מה שיש לי להגיד על הטענה שלך זה שכל הפוסל במומו הוא פוסל |
|
||||
|
||||
טענת-מראה שאינה פאשיסטית קלאסית, אלא אוליגרכית קלאסית[*], היא שאסור לזהם את הערכים המקצועיים בפוליטיקה: "ראוי לפזר את ההרכב הנוכחי שלה ולצרף ליו"ר אישים נטולי רקע פוליטי, בעלי מעמד מקצועי וציבורי" [*] אולי ראוי לקרוא לה טענה "יותר ליברלית מדמוקרטית". למדתי היטב, יהונתן? |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שזה דומה. אני לא מכחיש שיש כזה דבר "מקצוענות" שלא תלויה בפוליטיקה, או שזה יהיה חיובי אם החלטות יהיו נגועות פחות בשיקולים פוליטיים. אבל יחד עם זה אני מבין שבמציאות פוליטיקה היא חלק מטבעם של ארגונים. פייגלין, לעומת זאת, לא מעוניין להפחית את הפוליטיקה לטובת מקצוענות או ארגון. הוא מציע "לקחת את מפקד חטיבת החי"ר המוצלח ביותר, הקרבי ביותר, השש אלי קרב, הערכי ביותר, המוערך ביותר...". הוא רוצה ערכים. הוא רוצה גיבור. הוא רוצה את זיגפריד "השש אלי קרב" שיהרוג את הדרקון וירחץ בדמו הקסום. [*] קבל כוכבית: *. |
|
||||
|
||||
המשפט שציטטת מפייגלין נשמע לי כחיפוש אחר מקצוענות א-פוליטית - במקצוע החיילות כמובן - וחשבתי שלכך כיוונת בהערתך על הפאשיזם שבו. אם התכוונת לתשוקה המשתמעת לגיבור, אכן אין כל דמיון לדברי אמיר אורן[*]. [*] יש קרבת משפחה? |
|
||||
|
||||
גם אני חשבתי שלכך כיוונתי, עד שקראתי את התגובה שלך. [*] כולנו יהודים. |
|
||||
|
||||
נראה אם הבנתי אותך נכון אתה חושב שזה שפייגלין מציע למנות לרמטכ"ל את המפקד הזוטר הכי מוצלח שאפשר למצוא זה מוכיח שהוא לא רוצה למנות את הרמטכ"ל הכי טוב מבחינה צבאית |
|
||||
|
||||
לא. אני חושב שזה מעיד על התפיסה שלו על מה זה ''הכי טוב מבחינה צבאית''. |
|
||||
|
||||
ה"שש אלי קרב" שלך הזכיר לי מה שקראתי על הנשיא לינקולן בזמן מלחמת האזחים. לינקולן היה נתון באובססיה למצוא גנרלים שמוכנים להילחם, ונהג להאיץ בגנרלים שלו לא להשתהות ולתקוף. הפאשיסטים אולי מעריצים אומץ והעזה בקרב, אבל הם לא לבד בעניין הזה. האם מצאת אצל פייגלין גלוריפיקציה של המלחמה, או דעה שהמלחמה "מחשלת את רוח העם", או המלחמה נחוצה לצורך חינוך העם? אני חושב שאז יחוס הפאשיזם היה מבוסס יותר. |
|
||||
|
||||
הפשיסטים לא רק מעריצים אומץ והעזה בשדה הקרב. הם גם חושבים שהפוליטיקה והמערכות האזרחיות מחלישות את רוח הלחימה ואת רוח העם. בערך מה שפייגלין אומר במאמר שלו. בנוגע לשאר הדברים, אני חושב שאכן ראיתי אותם בעבר את פייגלין. אבל אני חושש שאתמהמה במסירת מראי המקום המדוייקים עד שארכוש את המהדורה החדשה של ''כל כתבי'' שלו. |
|
||||
|
||||
''בערך'' זו מילה ממש חמודה למשל אפשר להגיד בערך שאתה בערך תומך בפוליטיזציה של השירות הציבורי בערך מה שפייגלין כתב בדיוק ולא בערך זה שמינוי מפקדים צבאיים לפי שיקולים פוליטיים מוביל לתבוסות בשדה הקרב ושאפשר לעקוף את הבעייה הזאת ע''י בחירת רמטכ''ל מהדרגים הנמוכים שבהם יכולת צבאית עדיין יותר חשובה מקשרים פוליטיים (אפשר להגיע להיות מח''ט על סמך יכולת בלבד לעומת זאת אי אפשר להיות אלוף פיקוד בלי פטרונים פוליטיים) כל השאר הדברים ש''קראת'' במאמר של פייגלין זה דחלילים פנימיים שלך |
|
||||
|
||||
אבל את דעתך על השקפתי כבר כתבת (תגובה 563830). האין זה מעייף לחזור עליה? |
|
||||
|
||||
לא |
|
||||
|
||||
חבל. |
|
||||
|
||||
וזו, כמובן, דעה מצחיקה. אם הרמטכ"ל היה נבחר מבין מפקדי החטיבות, הרי שתוך חמש שנים היו נדרשים1 מרפקים כדי להיות מפקד חטיבה. שלא לדבר על העובדה שלרמטכ"ל חסר ניסיון לא תהיה הסמכות המתאימה (ע"ע גורודיש). 1 בהנחה שהיום חייבים פטרונים פוליטיים בשביל להפוך להיות רמטכ"ל מסיבות לא ענייניות. צריכים מרפקים דווקא בגלל ההשפעה שיש לתפקיד. |
|
||||
|
||||
5 שנים ? חודשיים מקסימום בכל מקרה אני קראתי את ההצעה כדבר חד פעמי ולא כנוהל קבוע |
|
||||
|
||||
הערת אגב. הדמוי הזה של זיגפריד הוא די שגוי. זיגפריד לא ''שש אלי קרב'', הוא היה בחור טהר-לבב שלא ידע פחד לא במובן של גיבור ואמיץ אלא במובן המילולי של אי-ידיעה. דווקא על בחורים כאלה - תמימים, יפי בלורית וטוהר ובעלי מחויבות חברתית חזקה - בנוי האתוס והמיתוס הציוני והצהלי. |
|
||||
|
||||
קיבלתי. |
|
||||
|
||||
היכן ראית שסמכות בחירת הרמטכ"ל הועברה לידי המערכת המשפטית? אמנע מלומר מהי האמירה שאמרת; אמת היא לא. איזו מערכת משפטית ראיינה מועמדים שונים והחליטה מי יהיה הרמטכ"ל? המערכת המשפטית או ביקורת המדינה מוכנסת כשממשלה מקדיחה את תבשילה. |
|
||||
|
||||
מסקנות מהמאמר: א. כששר בממשלה (מיכאל איתן) פועל נגד מנוי אלוף זה רע. אבל לי (פייגלין) מותר להשמיץ אותו כמה שאני רוצה. לי מותר לעשות פוטש. ב. צ'יקו תמיר היה צריך להיות הרמטכ"ל. |
|
||||
|
||||
איך היסקת את א'? מה שאני קראתי היה "כל אחד יכול להשמיץ את האלוף כמה שירצה, אבל הממשלה יכולה למנות אותו גם אם הוא גרוע. המערכת המשפטית לא צריכה להתערב". זה גם די קרוב לדעתי. איך היסקת את ב'? |
|
||||
|
||||
א. לפייגלין מותר להשמיץ את גלנט כמה שהוא רוצה מסיבות מאוד ענייניות ("אדם שהתקדם בסולם הדרגות תחת שולי גלימתם של הצמד שרון וברק אינו יכול להיות ראוי לתפקיד רמטכ"ל"). הוא שואל "מה פתאום מבקר המדינה", ושוכח שמי שיזם את הכנסתו של מבקר המדינה לעניין היה השר מיכאל איתן. ב. תמיר נחשב, בעת שהיה אל"מ, לאחת ההבטחות הגדולות. בעת היותו אל"מ היתה גם אותה תאונה קטנה שבשלה הוא הודח בסופו של דבר ע"י כנופיית שלטון האמת בצבא1. ההרגשה האישית שלי היא שללא הנורמות שיצרה כנופיית שלטון האמת, השקר של גלנט לא היה נחשב עוולה כה גדולה. 1 אשכנזי, כמובן. אבל למה לא להשתמש במינוח מקביל ל"כנופיית שלטון החוק"? |
|
||||
|
||||
א. אבל זה לוז העניין. איתן יכול להעלות השגות וזו אפילו חובתו, הוא יכול גם להתנגד בישיבת הממשלה. מבקר המדינה תפקידו לבקר, והיועץ המשפטי לממשלה יכול להחליט על העמדה לדין - לא לקבוע לממשלה את מי למנות אפילו מבלי שהורה על פתיחת חקירה פלילית. ב. אני בטוח שיש הרבה אלופי משנה מוצלחים. למה דווקא תמיר? |
|
||||
|
||||
היועץ המשפטי לא קבע לממשלה את מי למנות, הוא רק אמר לה שהוא לא יכול להגן על ההחלטה למנות בבית המשפט, וזה בדיוק תפקידו (להגן על הממשלה בבג''ץ, ולהזהיר אותה מתי לא ניתן להגן על ההחלטות שלה). |
|
||||
|
||||
נדמה לי שאתה צודק, ויינשטיין אפילו הבהיר שלמרות עמדתו הממשלה היא שמוסמכת להחליט, בסופו של דבר. אמנם, גם ל''לא מגן בבג''ץ'' הזה אני מתנגד. |
|
||||
|
||||
אתה מתנגד ללא מגן באופן כללי (היועץ צריך להגן על כל החלטת הממשלה) או באופן ספציפי (היועץ היה צריך להגן על החלטת הממשלה הזאת)? |
|
||||
|
||||
באופן כללי, אני מתנגד לשיטת ''תעשו מה שאתם רוצים, אני על זה לא מגן''. היועץ צריך לייצג את הממשלה, אלא אם הוא חושב שמעשיה לא חוקיים ואז הוא צריך להורות לה לנהוג אחרת (חוות דעתו מחייבת). באופן פרטי, אני חושב שהמקרה הזה מתאים לחצי הראשון (מינוי גלנט הוא חוקי ולכן על היועץ לייצג את הממשלה). |
|
||||
|
||||
ב. בגלל הנימוקים שנאמרו להגנתו בעת הפרשה הזו. |
|
||||
|
||||
התאונה שהובילה להדחתו של תמיר, אירעה כשהוא היה מפקד אוגדת עזה, כלומר כשהיה תא''ל ולא אל''מ. |
|
||||
|
||||
אם אני זוכר נכון, אשכנזי לא כל כך מיהר להדיח את תמיר. הוא התלבט והתלבט ובסופו של דבר התקשורת והאוירה הציבורית כפתה עליו להחליט כפי שהחליט. לגבי כנופיית שלטון האמת: מה שהשתנה בצבא הוא שהטיפול באירועים של צ'יקו תמיר ועימאד פארס היה צריכים להיעשות לאור הזרקאורים מה שפעם לא היה. הרשה לי להזכירך שהיתה פעם הבטחה גדולה יותר מצ'יקו תמיר שהודחה מהצבא: אורי בן ארי על ידי בן גוריון. |
|
||||
|
||||
פייגלין מצטט את האלוף יורם יאיר (יה-יה): "פעם הסתפקו ראשי ממשלות במזכיר צבאי בדרגת סגן אלוף. פתאום החליטו הפוליטיקאים (הכוונה לשרון) שהם צריכים אלוף כמזכיר צבאי. כך החל החיבור של הצבא ללכלוך הפוליטי, לקשרים ולקומבינות - והתוצאה היא מה שאנו רואים עכשיו". זה פשוט לא נכון. היה בדיוק ראש ממשלה אחד שהיה לו מזכיר צבאי בדרגת סגן אלוף, וזה היה בן-גוריון. המזכיר הצבאי שלו, נחמיה ארגוב, אכן התחיל את התפקיד בדרגת סגן אלוף, אבל בהמשך קודם לאלוף משנה (עדיין בתפקיד המזכיר). אני מנחש שהביטוי בסוגריים "הכוונה לשרון" הוא תוספת של פייגלין, וגם הוא לא נכון. הראשון למנות מזכיר צבאי בדרגת אלוף היה רבין, שמינה לתפקיד ב-1993 את דני יתום, אחרי שהאחרון כבר היה ראש אגף תכנון ואלוף פיקוד מרכז (שניהם בדרגת אלוף). בשנים שלפני מלחמת ששת הימים כיהנו בתפקיד אלופי משנה, אבל זה היה לפני שהוכנסה לצה"ל דרגת תת אלוף, ודרגת אלוף משנה היתה גבוהה יותר מכפי שהיא היום. |
|
||||
|
||||
למרבה הצער, הדיוק אף פעם לא היה נר לרגליו של פייגלין, וגם לא במאמר הזה. |
|
||||
|
||||
וגם גלנט יצא בביקורת חריפה נגד מבקר המדינה והיועץ המשפטי לממשלה. בזה הוא העמיד את עצמו בשורה אחת עם...טוב, אני לא אפרט בגלל שאני מכבד אותו הרבה יותר מהשמות שלא כתבתי. בכל מקרה, הוא כנראה החליט לתקוע בעצמו את המסמרים בארון שלו. חבל על האיש הזה. |
|
||||
|
||||
הוא לא תוקע את כל המסמרים בעצמו: |
|
||||
|
||||
על איזו כנופיה אתה מדבר. תתחיל מהטבח הראשי שהקדיח את התבשיל. |
|
||||
|
||||
יאיר רווה בתפקיד התוכי המת-חי. הרבה זמן לא נהנתי כל כך מכל הליצנים ומהפלונטר. |
|
||||
|
||||
יאיר רווה (או רוה, ליתר דיוק) הוא מבקר קולנוע, ולא נראה לי שהוא שייך לכל הסיפור. |
|
||||
|
||||
אסא כשר: "התקשורת השליטה אווירה של ערפדים" "אין שום דרך בתקשורת הישראלית הלא-ציבורית לקבל אינפורמציה שקטה, אמינה, מהימנה, שהיא לא משרתת שום מקור ושום אינטרס. פשוט אי-אפשר לדעת כאן מה העובדות. אי-אפשר לדעת כאן מה השיקולים. ... אני לא רואה בתקשורת הזאת מקור שהוא טוב יותר - ותסלחי לי על הביטוי - ממה שהתברר בשבועות האחרונים על אל-ג'זירה." "קודם כל האזרח צריך לקבל אינפורמציה. הוא לא צריך לקבל תבשילים מוכנים שמישהו נתן לו. הוא צריך לקבל את החומרים שמהם עושים את התבשילים האלה, כדי שהוא בעצמו יעשה את התבשיל הזה" "אנחנו כבר מזמן במדינת ישראל במצב הזה שבו היועץ המשפטי לממשלה הוא לא יועץ של הממשלה אלא הוא מודיע לה איפה גבולות החוק, ... וזה בסדר גמור ... אבל במשך השנים התרחב עניין השיקולים שעושה היועץ המשפטי, והוא עכשיו לא "משפטי" אלא "ערכי-מוסרי-אתי". ... עכשיו יוצא שליועמ"ש יש עמדה בעניין אתי, והיא כאילו מחייבת את הממשלה – שזה לא מתקבל על הדעת. הוא לא מומחה לאתיקה בשום ארגון. אגב, אין אתיקה לארגון שלו עצמו ולייעוץ שהוא נותן." " |
|
||||
|
||||
המומחה לאתיקה... |
|
||||
|
||||
אסא כשר הוא פרופסור מאד כריזמטי; חבל שהוא הקים לעצמו בסיס לאנדרטא וטיפס עליו כאנדרטה לאתיקה. אם הוא היה שותק, אולי ה"אתיות" שלו היתה חבויה , אבל הוא מדבר. אם הוא מייצג את הקוד האתי של מדינת ישראלבכלל וצה"ל בפרט, אז הוא מייצג פארודיה או פארסה על הקוד האתי. |
|
||||
|
||||
לאור הקוד האתי שחיבר בזמנו לצה''ל, הכרזנו עליו כפלוסוף הצבאי הראשי, או בר''ת, הפלצ''ר. |
|
||||
|
||||
חקירה כזו יכולה להאיר את הקשרים בין הרפז לבין אשכנזי. |
|
||||
|
||||
אבל אין לי ביצים ואין לי ברזלים |
|
||||
|
||||
אין שום בעייה להשתלט על כמה דונמים. לי אין ביצים ואין ברזלים והשתלטתי בכיף על 10 דונם. |
|
||||
|
||||
רמטכלנו הבא יהיה גנץ, זה שהוזכר בתגובה ישנה שלי תגובה 403286 (סעיף 6) וגם ב תגובה 515940 אגב, גלנט שהיה בזמן ההתנתקות מזכירו הצבאי של שרון, יש לו מקום של כבוד בהרס הזכור לרע ההוא, ובעיני זה עוד יותר גרוע ממעשה האחוזה המפוארת שבנה לו בעמיקם ובדרכים שבחר כדי לממש את הבנייה. אבל מבחינה זו נראה שגנץ גרוע ממנו. . . |
|
||||
|
||||
מסתבר שלגנץ יש גם כן כמה פרשיות של בנייה בלתי חוקית, שהתפרסמו ב"ישראל היום" בתחילת 2010 ואף הוגשה בקשה לפצר להעמידו לדין משמעתי, אך תשובת הפצר הייתה שאין קשר בין מעשים אלה ושרותו של גנץ בצבא. בקיצור, אפשר להעיף אותו אם רוצים אבל האמירה שלו: "מאבק הימין בצה"ל מסוכן יותר מרקטות החזבאלה", היא אמירה מאד חזקה ומעניקה לו תעודת ביטוח כנגד כל ניסיון הדחה. זה גם מתבטא בשקט והשלווה ששוררים בתיקשורת לנוכח הדחת גלנט כשקיים חומר כל כך מעניין לגבי מחליפו. לא הצלחתי בכלל למצוא את הסיפור שנודע לי במקרה, באינטרנט. גם העובדה שהוגשה פנייה ליועץ המשפטי עם העתק לשופט טירקל בעניין זה, נישארה חבויה. |
|
||||
|
||||
בבקשה, הנה קישור. אני מצטער אבל זה מתחיל להיות מגוחך. |
|
||||
|
||||
תודה על הקישור. (למה כוונתך כשאתה אומר שהדבר מתחיל להיות מגוחך ?) מתגלה אצלנו תופעה מאד מוזרה. וכלל לא מצחיקה. אני מעולם לא בניתי בניה בלתי חוקית ולא העסקתי שלא כחוק עובדים זרים. איני מבין איזה ג'וק פועל אצל היועד המשפטי שהעסיק בעבר עובד זר (סליחה. לא הוא. אשתו), או ברק שהעסיק עובדת זרה (סליחה. לא הוא. אשתו.) והקצינים הבכירים שמתאמצים להשתלט על קרקעות לא להם. עניין אחר: אכן מצאת קישור, אבל חגיגת תיקשורת כמו שהייתה במקרה של גלנט לא קיימת. אני חושד מאד שזה לא במקרה, אלא בגלל הסיבה שציינתי. |
|
||||
|
||||
1) רמטכ"ל היא משרה מקצועית, אתה לא יכול לקחת חפ"ש בן 18 (כמה ישר שלא יהיה) ולעשות אותו רב אלוף. מעבר לזה אחת הסיבות שאנשים נשארים בצבא היא בגלל שיש להם אפשרות להתקדם. אם תחסום אותם יתכן שהם יעזבו. כבר אצל עימאד פארס חשבתי שזה לא בסדר שמשחררים קצין טוב עקב בעיה אתית, כשזה מתחיל להיות אחד אחרי השני זה כבר מגוחך. 2)המקרה של גלנט יותר חמור מהמקרה של גנץ כי לא היה לו קשר עם השלטון. החלק הכי מסריח בפרשה של גלנט היה שגוף שלטוני התייצב לטובתו. |
|
||||
|
||||
1. אבל אם מעיפים מישהו, ואת המועמד הבא לא מעיפים בגלל התעייפות או סיבה אחרת, למרות שעשה ממש את אותן עבירות, יש בכך איפה ואיפה ומעשה שלא ייעשה, וגם גיחוך בריבוע. הרבה יותר נכון לחזור למועמד הקודם. 2. מדובר בהערכת התאמתו של מועמד מסויים למשרה. הגוף השלטוני שסרח אינו מועמד למשרת הרמטכל, ואי אפשר להסיר את מועמדותו. אם הדבר דורש טיפול זה עניין נפרד. |
|
||||
|
||||
1) מבחינתי אפשר למנות את גלנט ועל הדרך להחזיר את תמיר ופארס. העובדה שכל מועמד עובר את משוכת בג"ץ היא מוזרה בלשון המעטה. 2) העובדה שבן אדם משתמש בגוף שלטוני לטובתו אומרת דרשני. כשהוא יהיה רמטכ"ל יהיו לו הרבה יותר אפשרויות להתחככות והעובדה שהוא יודע ומוכן לנצל קשרים לטובתו יכולה להיות מסוכנת. |
|
||||
|
||||
1. אינך יודע שאצלנו בגץ קובע כל דבר, וגם דברים חשובים בהרבה ? דברתי על כך לא אחת. המציאות הזאת גורמת לכך שמדינת ישראל נשלטת בידי אוליגרכים, ולא בידי העם, ולכן היא לא דמוקרטיה. 2. בדרך כלל, כשיש קשר בין אדם לגוף שלטוני שבעזרתו, האדם מקדם את עצמו, העבירה של זה שבתוך הגוף השלטוני ששותף לקשר הזה היא חמורה יותר. למשל, כשחברה פרטית משלמת שוחד לאיזה שהוא פקיד ממשלה כדי שיעדיף אותה על פני אחרים, אין להשוות את חומרת העבירה של אותו פקיד, לזו של החברה. אם גלנט פעל שלא כחוק, העובדה שהשתמש בגוף שלטוני, היא לא החמורה במעשיו. הבעיה היותר גדולה בעניין זה היא אצל הגוף השלטוני. הוא ניסה. הגוף השלטוני היה אמור לטרפד את הניסיון הזה. |
|
||||
|
||||
1)בג"ץ לא קובע כל דבר ומדובר בתהליך הפיך. בכל מקרה ניתן להצביע על בעיתיות בשיטה גם אם היא לא חדשה. 2) למה לפי דעתך בניה לא חוקית ושקר יותר חמורים משימוש בגוף שלטוני? |
|
||||
|
||||
1. תאר לעצמך שהממשלה תחליט לצאת למלחמה עם מדינה שכנה. יבוא מישהו ויגיש לבג"ץ בקשה למניעת הצעד הזה בגלל שהמטוסים שעוברים מעל ביתו במקרה של מלחמה עושים רעש, וזה פוגע בזכויותיו. זה אמנם אידיוטי, אבל אם כל השופטים יתחרפנו ויקבלו את העתירה שלו, מדינת ישראל לא תצא למלחמה. מה הפיך כאן ? הרי אין שום סמכות מעליהם. 2. האמת היא שאני לא יודע בדיוק איך גלנט "השתמש" בגוף שלטוני. אבל באופן כללי, נניח שאתה רוצה להשתמש בבנק ישראל כדי לקבל הרבה כסף, ואתה פונה לפישר שיתן לך כסף של המדינה, ותמורת זה תתן לו כל מיני דברים. במעשה שלך כמעט ואי אפשר לראות עבירה. פישר צריך להעיף אותך מכל המדרגות. זו בעיה שלו. |
|
||||
|
||||
1) לשופטים אכפת מהציבור, לכן אם יובהר להם שהם עברו את הגבול הם יחזרו בהם. 2) מה שתיארת יכול לתאר גם שוחד ולתת שוחד זאת גם עבירה פלילית. מעבר לזה מכיוון שגלנט הוא לא טייקון אני חושד שמה שהוא הבטיח להם (או מה שהם חשבו שהם יקבלו) זה טובת הנאה מהיכולת שהוא יקבל כרמטכ"ל או פוליטיקאי. ואז הוא גם בעמדה של מקבל שוחד. |
|
||||
|
||||
1) לסדאם1 אכפת מהציבור, לכן אם יובהר שהוא עבר את הגבול הוא יחזור בו. 1 בחר דיקטטור לנוחיותך... |
|
||||
|
||||
1 מובראק?! |
|
||||
|
||||
אתייחס רק ל 1, כי 2 מתפתל והולך, וכוחותי אוזלים. נתתי הרבה פעמים דוגמה של מדינה מלוכנית. המלך יכול להיות מלך טוב ונחמד, ויכול להיות לו איכפת מהציבור, וייתכן שכאשר יובהר לו שעבר את הגבול הוא יחזור בו. אבל מדינה מלוכנית היא לא דמוקרטיה, וגם אוליגרכיה של בית המשפט העליון, כפי שאנו היום היא לא דמוקרטיה. |
|
||||
|
||||
אני מסכים שהמצב כיום מאוד לא תקין אבל יכול להיות טוב יותר וכנראה יהיה רע יותר. |
|
||||
|
||||
כמה שנאמר: המצבו היום בינוני. יותר טוב ממחר ויותר רע מאתמול. |
|
||||
|
||||
משהו כזה:) |
|
||||
|
||||
סמכות הכנסת היא מעל בג"צ. אפשר לחוקק חוק שקובע שלבגצ אסור לקבל החלטות בעניינים כאלה/שהחוק הוא "למרות הכתוב בחוק כזה וכזה" (מכוחו ניתנה הפסיקה) וכו'. |
|
||||
|
||||
סליחה שאני מטריד שוב בשאלות משפטיות, אבל אני חשבתי שבדרך כלל מחוקקים מה מותר לרשות שילטונית, ולא מה אסור. חשבתי שההנחה היא שכל מה שלא מותר במפורש - אסור. במקרה זה כאשר בג''ץ מתיר לעצמו להטיל וטו על החלטות רשות שילטונית גם כאשר היא אינה עוברת על חוק מפורש, הרי השמיים הם הגבול מבחינת הסמכות שלו. |
|
||||
|
||||
התביעה היתה שהשלטונות צריכים לקיים את ההליך הקבוע בחוק (או תקנות, או משהו דומה). אפשר לשנות את החוק. שים לב שהטענות שמושמעות כאן הן בדיוק מאותו סוג |
|
||||
|
||||
בג''ץ מתיר לעצמו להטיל וטו על החלטות רשות שילטונית גם כאשר היא אינה עוברת על חוק מפורש דווקא זו איננה זכות שלקח לעצמו בג''ץ בראשות ברק (בניגוד לזכות לפסול חוקים). הגדרת התפקיד של בג''ץ מכסה בדיוק הגנה על אזרח מפני השלטון במקרים של לאקונה משפטית. אם יש הפרה של חוק מפורש, ניתן להתלונן לבית משפט רגיל. |
|
||||
|
||||
(לא מדויק. אם הרשות הפרה חוק בכובעה כרשות מינהלית אפשר לעתור לבית המשפט לעניינים מנהליים או לבגצ - לא לבתי המשפט ''הרגילים''). |
|
||||
|
||||
תודה. ולהתלונן אפשר רק במשטרה. |
|
||||
|
||||
להתלונן אפשר גם לאמא. |
|
||||
|
||||
אתה צודק בכך שהכלל הוא שלאדם פרטי מותר הכל פרט למה שנאסר, ולרשות אסור הכל פרט למה שהותר. בהקשר הזה צריך לזכור שיש הוראות מסגרת שמסמיכות רשות כזו או אחרת לפעול בצורה כללית יותר. בגצ לא ''מטיל וטו''. זה לא תפקידו. תפקידו של בגצ לקבוע בתשובה לעתירה אם פעולה מסוימת של רשות היא חוקית או לא. קביעה כזו אינה, בד''כ, עניין של שחור או לבן והיא דורשת פרשנות (ולכן ייתכנו מסקנות שונות). |
|
||||
|
||||
לי אין ידע משפטי, ואני מבין שלך יש, אבל מה שאת אומרת עכשיו הוא לצערי לא מה שמתקיים במדינתו. בפועל בית המשפט העליון בסמכותו לפסול חוקים של הכנסת, ובכלל קיימת אווירה כזאת שאוי לו לחבר הכנסת שיעז להניע איזו אצבע כנגד ''שלטון החוק'', כלומר בית המשפט העליון. |
|
||||
|
||||
אני מציע איזה תרגיל מחשבתי כדי להסביר מדוע אני חושב כך. כידוע בדיון בבג"ץ על ההתנתקות היה שופט אחד שחשב הפוך מחבריו, כלומר, דעה כזאת אינה משהו שאינו ייתכן בקרב שופטים. הבה נניח שדעת אדמונד לוי הייתה דעת הרוב בהרכב השופטים (ובמיוחד, הייתה גם דעתו של אהרן ברק). ברור שהחלטת הבג"ץ הייתה מונעת את ההתנתקות. האם אחר כך לדעתך, הייתה מתכנסת הכנסת ומחוקקת חוקים שיהפכו את הקערה ? לפגוע ב"שלטון החוק" הקדוש ? לעצבן את אהרון ברק ? אפילו המחשבה על כך עושה את העור חידודין חידודין. . . |
|
||||
|
||||
אם בזמן ההתנתקות הממשלה היתה או הכנסת מחליטה לא לפנות את הישובים האמורים, אף אחד לא היה מתלונן. לא נראה לי שהיתה בעיה עם החלטה כזו (שהרי זהו תחום סמכותן של הממשלה ושל הכנסת). לכן לא ברורה לי הביקורת שלך. |
|
||||
|
||||
גם אם בגרינדלנד איזה אסיקימוס היה מחליט לבנות את האיגלו שלו 10 מטר מדרום למקום שבו חשב לבנותו בתחילה, האיגלו היה נבנה במקום החדש. |
|
||||
|
||||
קשה לי להתווכח עם טענות על אווירה כזו או אחרת. אני יכולה להגיד לך שיותר מפעם אחת שמעתי שופטים בבית המשפט העליון אומרים ''זו הפרשנות שאנחנו חושבים שהיא הנכונה לאור החקיקה הנוכחית, רוצה הכנסת תתכבד ותחוקק חוק אחר''. כך, אם זכרוני אינו מטעני, בא לעולם ''חוק טל''. בפועל, בית המשפט העליון פסל הוראות חוק ספורות בלבד.גם במקרים (הבודדים) הללו, הקביעה שמדובר בהוראה בלתי חוקית נעשתה ביחס לסעיף קונקרטי ולא ביחס לחוק עצמו. |
|
||||
|
||||
ממש נחמד. ואם הכנסת תחוקק חוק אחר והם יחשבו שהם לא צריכים לשנות את הפרשנות שלהם גם אם חברי הכנסת יפרשנו את עצמם באופן אחר לגמרי ? הם יכולים לעשות מה שהם רוצים וזה מה שהם עושים. המילה הזאת, "פרשנות", לא משנה את העובדות. |
|
||||
|
||||
קח לדוגמא את חוק טל1 שהזכרתי קודם - הממשלה פעלה לפי פרקטיקה מסוימת ותלתה את מעשיה בהוראה הקבועה בחוק שירות ביטחון. ביהמ"ש (אחרי אינספור עתירות שדחה פעם אחר פעם כי לא רצה לדון בשאלה הזו) קבע שמתן פטור גורף מכוח סעיף החוק הספיציפי אינו חוקי ונעשה בחוסר סמכות. הכנסת חוקקה חוק שמסדיר את הפטור לאברכים. לא ברור לי איך מישהו יכול "לעשות מה שהוא רוצה" אם אין לו כוח פרט לזה שהחברה נותנת לו. לשופטים אין נשק ואין צבא. |
|
||||
|
||||
ברגע שביהמ"ש הרחיב את זכות העמידה (והוריד אגרות ועוד כמה דברים), הוא למעשה גורם לכך ש*כל* נושא בעולם יוכל להגיע לבית המשפט. במצב כזה, אין לו שום צורך ליזום. אחרים יוזמים על כל נושא שבעולם: הוא רק צריך להחליט במה מתחשק לו לעסוק ובמה לא. תיאורטית זה אומר ש'אין לו כוח לדון בשאלות שלא הובאו בפניו'. מעשית, זה אומר שכמעט כל פעם שמתחשק לו לדון במשהו, תהיה לו הזדמנות לעשות את זה כאוות נפשו. הטענה שלרוב לא מתחשק לו משולה (להבדיל מאוד) לטענה שמאפיונר הוא לא מסוכן כי רוב הזמן לא מתחשק לו לירות בעוברי אורח, למעט נניח שבעה בעשור ושכנים מעצבנים במיוחד. ברגע ש*אתה* יכול לקבוע מה אתה עושה ומה לא, הכוח אצלך. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי משהו. האם אין בהורדת האגרה צעד המרחיב את הדמוקרטיזציה של בג"ץ? |
|
||||
|
||||
זה מרחיב את היכולת לגשת לבג''ץ על כל דבר ועניין, ומכאן את היכולת של בג''ץ לשמש כפוסק בכל דבר ועניין. האם זה טוב או רע, זה כבר תלוי השקפה. (דמוקרטיזציה של בג''ץ יהיה כינוי מתאים להרחבת הוועדה הבוחרת וסילוק החשאיות מהפרוטוקולים שלה). |
|
||||
|
||||
יותר מזה - הזכרתי פה פעם (אבל לא מצאתי את המקור) שברק תיאר איך הפציר בארגוני זכויות אדם לפנות לבית המשפט. |
|
||||
|
||||
תיאורטית הם היו יכולים לקבוע שהחוק הזה אינו חוקי, ואז איש לא היה יכול לעשות כנגד זה דבר, כי לא ניתן לערער על החלטתם. ראי מה קרה לדניאל פרידמן שהיה לו אומץ לב מעל ומעבר למקובל אצלנו, ושהיה גם ככל הנראה יודע חוק, כשניסה לכרסם במעט בסמכויות בית המשפט העליון, כל המערכות המשפטיות ביחד עם התיקשורת יצאו נגדו וסרסו אותו. טענתי מתמיד היא שאין שיטה אידאלית, ואולי השיטה שלנו טובה על הנייר, אך בפועל הגענו בשנים האחרונות למצב שבו הציבור לא שולט ולא מכוון, והכול נעשה ע''י אחרים שהשתלטו. |
|
||||
|
||||
ו"האחרים" לדעתך הם שופטי בית המשפט העליון? |
|
||||
|
||||
כן. כתבתי זאת מספר פעמים. |
|
||||
|
||||
מה זאת אומרת "איש לא היה יכול לעשות דבר"? התקשורת לא הייתה יכולה לעשות דבר? הצבא לא יכול היה לעשות דבר? המשטרה? הממשלה? הציבור? בסופו של דבר הכלי היחיד של השופטים הוא מילים. הכוח שלהם נובע מכך שהחברה מוכנה להקנות משמעות פרקטית למילים שלהם. |
|
||||
|
||||
מה שאת אומרת נכון תמיד. גם במשטר של השליט הכי נורא, תמיד כוחו לא בשריריו אלא בפקודות (מילים) שהוא מעביר לפיקודיו, שתיאורטית יכולים גם לא לציית לו. אין לדברייך אלה שום משמעות (למרות שאת הרעיון הנפלא הזה שמעתי, נדמה לי, מברק). מה שחשוב הוא מה ששורר בפועל. ומה ששורר בפועל במדינתנו הוא שכל דבר חשוב, (ובמיוחד דברים שנמצאים במחלוקת ציבורית והיה ראוי שיוכרעו ע''י הרוב בציבור) מובא לבג''ץ, והוא המכריע הסופי. |
|
||||
|
||||
מה פירוש "מוכרע סופית"? היה מאבק על הרמטכ"לות בין גלנט, אייזנקוט וגנץ. ברק הכריע שזה יהיה גלנט. ישבו שופטי בית המשפט העליון והחליטו שלא יקום ולא יהיה. ישבו והחליטו שהרמטכ"ל יהיה גנץ? לא ככה? ודאי שלא ככה. כל ההכרעות שמובאות לשופטי הבג"ץ -נכפות עליהם. הם רק מגיבים. הם מגיבים או לא מגיבים לעתירות-בלעדיהן אין להם מילה. הרבה פעמים עניינים מגיעים אליהם בגלל חוסר תפקוד או התנהלות וקבלת החלטות באופן לא ענייני או רשלני-גם בעניין פרשת גלנט. מה בדיוק אתה רוצה? שהציבור יכריע מי יהיה הרמטכ"ל? כל ישיבה של שופטי הבג"ץ מקורה בפניה של אנשים שביקשו סעד מהם. למי הם יפנו? לציבור? מתי שעות הקבלה של הציבור? היכן מתקיימות ישובותיו? פעם בארבע שנים? על הסעיפים שאותם אנשים פנו בעטיים לבג"ץ? |
|
||||
|
||||
תגובתי האחרונה הייתה תשובה לטענה שלשופטים אין צבא ואין כוח לכפות את החלטותיהם. |
|
||||
|
||||
נוסף לכך הם גם לא יוזמים. אם לא יפנו אליהם- הם יהיו מחוסרי עבודה. |
|
||||
|
||||
זה נכון פורמלית, אבל מבחינה מעשית חסר משמעות, וכאשר המדינה עומדת בפני החלטה גדולה וגורלית שיש עליה ויכוח נוקב בציבור, תמיד יימצא התרוץ להעביר את הנושא לבג''ץ בטוענה כל שהיא, כמו במקרה של ההתתנקות או, אם תרצה, כמו בדוגמה שהבאתי למעלה כשאזרח לא מרוצה מכך שהמדינה עומדת לצאת למלחמה ומגיש בגץ שקשור ברעש שהמטוסים שיעברו מעל ביתו יעשו, ויפריעו למנוחתו. |
|
||||
|
||||
וכמובן לדעתך הבג''ץ יוציא צו שיאסור לצאת למלחמה. |
|
||||
|
||||
אני, כמובן, מעריך שבסנריו הקיצוני שהעליתי הוא לא יוציא צו כזה. אבל דעתי זו לא קשורה כלל במה שכתבתי. |
|
||||
|
||||
ואם אינך חשה את האמת במה שכתבתי בתגובה 563875 את חיה בעולם אחר. |
|
||||
|
||||
המעניין הוא שמה שכתבת כאן, נכתב ונאמר הרבה פעמים . ודב והרבה אנשים אחרים פשוט אינם מתייחסים לדברים. הם גם אינם מתייחסים לעובדה שבית המשפט אינו יוזם וגם אינו מפיק. עדיין את יכולה לקרוא ש"השופטים ממנים את הרמטכ"ל"; ש"בית המשפט מבטל חוקים"-כל יום חוק. |
|
||||
|
||||
המקרים של גנץ ושל גלנט שונים. גנץ תיקן את הדרוש תיקון לאחר שנדרש. |
|
||||
|
||||
גם גלנט. |
|
||||
|
||||
אתה לא יכול להשוות סיפור של כמה חודשים שלא כלל עימות עם הרשויות (להבנתי, הוא בנה שלא כחוק, הם ביקשו להרוס, הוא הרס), לסיפור של שנים שכלל עימות, גם בבית משפט, היו מעורבים בו מספר גופים שלטוניים, התבצעה בו יותר מעבירה אחת, וכלל *שקרים לרשויות* (ועל כך בעצם יצא הקצף). |
|
||||
|
||||
הטיעון של "זמן ממושך" בתור "מאפיין שחיתות" לא תופס כאן. לגבי "שקרים לרשות" לא יודע מה הפרטים, אבל שימוש בחצאי אמיתות בפרוצדורות אזרחיות הוא לעיתים קרובות חלק ממה שכולם נוהגים בו. גלנט לא אמור לנהוג באופן שונה ממה שנהוג במושב שלו. בסופו של דבר העיוות לטובתו בעניין תפיסת חזקה שלו על קרקע — בוטל. לגבי גלנט אפשר לטעון את הטענה "שיקרת" רק לגבי תהליכי הבקרה עליו במסגרת אישרורו לתפקיד רמטכ"ל. שהרי כאן ניבחנת היושרה שלו לצורך מילוי התפקיד. לא יודע מה קרה באמת בקטע הזה, מרוב רעשים לא ברורות העובדות. הרושם שלי הוא שהקפידו לגביו בצורה מוגזמת וכולנו הפסדנו מפקד מעולה שהיה יכול לשדרג את היכולת של צה"ל בשנים הקרובות. אז זכינו במקומו ברמטכ"ל "יותר ישר" שכנראה הוא "בינוני בתור מפקד". במילים אחרות וויתרו על הפרמטר של "מצוינות" לטובת הפרמטר של "נקיון". זה מזכיר כיצד מנעו מאריאל שרון להיות רמטכ"ל לאחר מלחמת ששת הימים וכיצד מנעו מיעקב נאמן להיות שר (אוצר ?) בממשלת נתניהו הראשונה. שני אנשים מעולים שמנעו מהם תפקיד בגלל קטנוניות. |
|
||||
|
||||
יעקב נאמן היה שר האוצר למשך כשנה וחצי. בסופו של דבר הוא התפטר לאחר שלא קיבל גיבוי מראש הממשלה למעשיו. לפניו היה שר האוצר דן מרידור. מרידור כיהן כשר אוצר למשך כשנה, והתפטר לאחר שלא קיבל גיבוי מראש הממשלה. באופן כללי שר אוצר הוא תפקיד פוליטי ומקובל שהוא יהיה שר בכיר, עם מספיק כוח פוליטי כדי להעביר תקציבים. נאמן היה שר האוצר היחיד שלא היה פוליטיקאי, ואחד השרים הלא פוליטיקאים הבודדים בהיסטוריה של המדינה. אבל בסדר. "מנעו ממנו להיות שר אוצר". זה רק בגלל קטנוניות. לגבי שרון: במלחמת ששת הימים הוא היה מפקד אוגדה. כלומר: עדיין לא מועמד להיות רמטכ"ל. שנתיים אחריה הוא הפך להיות אלוף פיקוד דרום. לכן הטרוניה היא אולי על אי הפיכתו לרמטכ"ל בשנת 1972. אבל גם אז היו מועמדים מוצלחים. |
|
||||
|
||||
אני מניח שהוא התכוון דווקא לפרשיית מינויו לשר המשפטים. |
|
||||
|
||||
אתה מתכוון לעובדה שהוא התפטר? או לעובדה שכ"כ לא אהבו אותו שהפכו אותו (באותה הממשלה) להיות שר אוצר? |
|
||||
|
||||
הוא התפטר כי נפתחה חקירת משטרה נגדו. בסוף הוא זוכה. אחרי שהוא זוכה הפך אותו נתניהו להיות שר אוצר. במשפט אחד: ההליך המשפטי סילק אותו מתפקיד שר המשפטים. |
|
||||
|
||||
כתבתי סימן שאלה כי לא זכרתי בדיוק מה הייתה המישרה שאותה מנעו, פיספסת את סימן השאלה בדברי. יתכן שזו היתה מישרת שר משפטים שנימנעה ממנו בתואנה שהוא כתב תצהיר כוזב (מה שהתברר כקטנוניות). בכל אופן לא חשוב המיניסטריון אותו מנעו מיעקב נאמן, אלא העובדה שמנעו ממנו משרת שר מטעמים קטנוניים. כנ"ל לגבי אריאל שרון. לא התכוונתי לכתוב זמן מדוייק לגבי מועד מועמדותו לרמטכ"ל. אמרתי באופן כללי שזה היה (מיד ?) לאחר מלחמת ששת הימים, והכוונה הייתה בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום כיפור. לגבי החלופות "המוצלחות" לדעתך לאריאל שרון בתור רמטכ"ל, הן היו כל כך "מוצלחות" עד שצה"ל המוצלח נישען על "קונצפציה" שגרמה לכשלון צה"ל בתחילת מלחמת יום כיפור, הקונצפיה המוצלחת הזו בוקרה קשות על ידי וועדת אגרנט. אריאל שרון ביקר את החלק של הקונצפציה הזו שנגע להישענות על קוו ברלב, הוא אמר שההגנה על סיני לא צריכה להיות על קוו המים של סואץ אלא על בסיס כוח קל להגנה שימוקם הרחק מתעלת סואץ. הוא לא הצליח לשכנע את צה"ל בצדקתו. ואכן כמעט כל קוו ברלב (החשוף) התמוטט תוך מספר שעות מתחילת מלחמת יום כיפור. אריאל שרון היה יכול להיות רמטכ"ל שמשדרג את הצבא, כי הוא היה איש מקורי מאוד ועם זאת יסודי ומסודר. בוודאי שהוא עלה בכישוריו על דוויד אלעזר. יתכן שהוא לא היה מממש את יכולתו למרות הכל (כפי שלא הצליח בזאת אהוד ברק). בכל מקרה, צבא טוב נותן צ'נס לקצינים מבריקים ולאריאל שרון לא נתנו את הצ'אנס להיות רמטכ"ל. |
|
||||
|
||||
שרון היה אלוף פיקוד דרום. הוא לא נתן לאי־הסכמת המטכ"ל להכתיב לו מהלכים. ואמנם הוא הצליח למסמס את קו בר־לב. נאמן התפטר. אבל כמובן שזה היה בגלל מזימה להדיחו, ולא בגלל חקירה. והמערכת כ"כ שנאה אותו, שהוא קיבל תיק ממשלתי חשוב יותר. אבל גם שם הוא לא הוכיח את עצמו, ונאלץ להתפטר. |
|
||||
|
||||
שרון גרס שאיסטראטגית ההגנה על לא תתבסס על קוו ברלב אלא על ריכוז כוחות במרחק מקוו התעלה. זו לא פעולה פורמלית, אלא פעולה שיש לבצע אותה ביסודיות. אילו שרון היה רמטכ"ל קרוב לוודאי שהיו נעשות פעולות כאילו באופן יסודי (ככל שהיה לו זמן לבצע אותן). בפועל פעולות כאילו לא נעשו. דילול כוחות בתעלה (כפי שנעשה) אינו שווה ערך לבניית כוחות צבא במרחק מקוו התעלה, השלכת כוחות שריון ומטוסים על קוו התעלה עד לשחיקתם — בימי המלחמה הראשונים — היא בוודאי בניגוד לדוקטורינה של שרון. לגבי יעקב נאמן. הסיבה שביבי רצה למנות את יעקב נאמן לשר משפטים (עכשיו ניזכרתי) הייתה רצונו של ביבי לעשות רפורמה במערכת המשפטית בארץ. ההכשלה של מינוי זה נעשתה משום שגורמים הקשורים בפרקליטות חששו שרפורמה כזו תבוצע על ידי נאמן. זה סיפור דומה למה שקרה אחר כך עם מינוי דניאל פרידמן לשר משפטים על ידי אולמרט, אלא שבמקרה זה לא מצאו שום פגם "משפטי" בעברו של דניאל פרידמן, לכן הפרקליטות חרקה שיניים בלי יכולת לגרום לפיטוריו. חריקת השיניים התבטאה במאמרי שיטנה בתיקשורת נגד דניאל פרידמן (זכורה לרע אמירתו של השופט בדימוס מישל חשין "יגדעו ידיו ...על מי שמרים ידו על ביתי ..."). לפי זכרוני יעקב נאמן לא ניכשל כלל במשרד האוצר (כדבריך). לפי זיכרוני היו חילוקי דעות בין ביבי לבין יעקב נאמן על צעדים כלכליים "כבדים" שיש לנקוט, כאשר ביבי לא קיבל את דעתו של יעקב נאמן בעניין אותם צעדים החליט יעקב נאמן להתפטר. אייני זוכר את הפרטים על חילוקי הדעות ביניהם אבל אני זוכר בבירור שלא מדובר ב"כשלון" אלא ב"חילוקי דעות יסודיים". אני זוכר בבירור שהתפעלתי בזמנו מהיושרה של יעקב נאמן שלא הסכים לעשות צעדים כלכליים שנגדו את השקפתו המקצועית, רוב השרים נוהגים להתכופף במצב כזה. (היום חוזר סיפור דומה במצב היחסים בין ביבי לשטייניץ, לא בכדי שטייניץ התאשפז אתמול, הלחץ עליו לעשות צעדים רעים לפי השקפתו הוא לחץ גדול כמו שהיה לחץ גדול על יעקב נאמן בשעתו. מי שיקרא בעוד שנים את הקישקושים של היום בעתונים על שטייניץ יגיד כמוך הבלים כמו "שטייניץ ניכשל בתפקידו כשר אוצר". בעתונות הישראלית 90 אחוז מהפרשנות זו תעמולה פוליטית, גם ויקיפדיה לא מדייקת בעניין המחלוקת ביבי-נאמן בממשלת ביבי הראשונה. יתכן שביבי זוכר את הנסיבות להתפטרות יעקב נאמן ממשרד האוצר לכן, כדי לישר קוו עם שטייניץ, הוא הקפיד אתמול לבטל את מסיבת העתונאים עד החלמתו של שטייניץ.) |
|
||||
|
||||
"השלכת כוחות שריון ומטוסים על קוו התעלה עד לשחיקתם — בימי המלחמה הראשונים — היא בוודאי בניגוד לדוקטורינה של שרון." על סמך מה אתה כותב את זה? אם מערב סיני היה פועל על פי הדוקטרינה של שרון, האם אתה טוען שהמצרים היו חוצים את התעלה ואוגדת השריון של שרון היתה עומדת במרחק בטוח ומסתכלת? |
|
||||
|
||||
באופן תאורטי, היא יכולה לעמוד, להסתכל, לספוג התקפות אם יהיו כאלה, לאפשר לחיל האוויר להגיע לעליונות אווירית בניחותא (בלי שיצטרך לסייע לכוחות על הקרקע) לחכות למילואים ולתקוף. אבל, לי אין מושג מה הייתה הדוקטרינה של שרון ואני משער שגם לך אין. |
|
||||
|
||||
הוא מן הסתם טוען את זה על סמך ספר התו"ל הבסיסי (לשעבר) של צה"ל מאז 1964, 'תורת הקרב', כרך ב', פרק ח' פסקה 7, "הגנה ניידת". התיאוריה, די בקיצור, היא שכשיש לך מרחב תמרון אתה יכול לבצע הגנה ניידת. לתת לאוייב לכבוש קצת שטח שלך תוך-כדי שחיקתו (לא 'לעמוד במרחק בטוח ולהסתכל', אבל לא להתעקש על כל מטר ולא לנסות לבלום אותו בקו המגע, במקרה זה תעלת סואץ), ואז לרכז כח, לתקוף-נגד ולחסל אותו, ולא (כמו שנעשה בפועל) לתקוף לכל רוחב הגזרה טיפין-טיפין בנסיון לעצור את המתקפה המצרית על קו המים. |
|
||||
|
||||
התיאוריה היא כמובן הגיונית. כדי לעבוד על פיה צריך לנהוג בראש קר, ללא ענייני כבוד וכד'. כמובן שמצבים כאלה אינם קיימים כשהיזמה באה מצד האויב שאנחנו באופן בסיסי מזלזלים בו. יתכן ובניתוחים סגורים וקרים בצה''ל לא זלזלו במצרים, אבל לא כך היתה ההצגה כלפי הציבור- חלקו אנשי מילואים או סדירים. |
|
||||
|
||||
אכן, ועדת אגרנט כבר הקדישה פרק שלם לכך שתפיסת-ההגנה-הלא-כתובה בסיני הייתה נגד התו''ל. כיוון ששרון התנגד בדיוני מטכ''ל לתפיסה זו, הגיוני לצפות שלא היה רמטכ''ל היה עושה משהו - אבל כל אלו ספקולציות. (וגם בניתוחים בתוך צה''ל לרוב זלזלו אז במצרים). |
|
||||
|
||||
אם שרון היה עדיין אלוף הפיקוד, האם היה יכול להחליט שהוא נותן למצרים להעביר את הצבא לגדה המזרחית, להתקדם מזרחה ואז לתקוף אותם? אם הוא היה קיים לבד- אולי היה יכול לקבל את ההחלטה הזאת; אבל הוא לא היה לבדו. הוא היה אלוף מאד פוליטי. החשש שהוא יצטייר כגנראל שנתן למצרים להתבסס בגדה המזרחית בלי לעשות כל מה שביכולתו כדי לזרוק אותם לתעלה בזמן הצליחה, לא היה מאפשר לו לקחת את הסיכון (הסיכון שאיננו רק סיכון צבאי אלא גם פוליטי). |
|
||||
|
||||
ייתכן, וייתכן שלא. ובכל מקרה הטיעון שהגבת לו היה לגבי שרון כ*רמטכ"ל* אפשרי. |
|
||||
|
||||
נראה לי שזה הזמן לסעף: א. "אילו" שרון היה רמטכ"ל זה היה קורה כבר לאחר בניית קו בר־לב. אבל מה שברור הוא ששרון כאלוף פיקוד מנע גם את הגשמת התוכנית המקורית. וזו לא הפעם היחידה שבה הוא לא ציית למפקדיו. ב. אם זה היה רצון של ביבי, למה ביבי לא מצא מועמד אחר? ביבי חשב באותו זמן ש"שרים מקצועיים" (בנוסח ארה"ב) הם רעיון מוצלח. בפועל, חוץ מנאמן כמעט לא היו כאלה. ג. מדינאי שנאלץ להתפטר הוא פוליטיקאי שנכשל בהעברת הצעדים שתמך בהם. התפטרות נוסח דוד לוי היא הדרך הקלה (להבדיל מאיום בהתפטרות כאשר יש כוח, בנוסח בן־גוריון). ד. שטייניץ הוא עוד דוגמה לשר אוצר חסר בסיס תמיכה פוליטי. לביבי נוח להציג אותו כאיש הרע. ההתקפות עליו אינן סתם מההסתדרות והאופוזיציה, אלא גם מכל מפלגות הקואליציה, כולל הליכוד. כלומר: כליא ברק של ביבי. |
|
||||
|
||||
"לא חשוב המיניסטריון"? חשוב בריבוע... למי אכפת שיהיה שר אוצר? |
|
||||
|
||||
הטענה העיקרית שלי היא על שימוש פסול ב''טוהר משפטי'' כדי למנוע מינויים ראויים. לצורך זה לא משנה אם מנעו מנאמן להיות שר משפטים או שר אוצר. |
|
||||
|
||||
משנה דווקא, כי קל יותר להאמין שהיתה כוונה למנוע מינוי לשר משפטים (יש מניע) מאשר לשר אוצר. |
|
||||
|
||||
קל יותר להאמין, ולכן זה נכון? |
|
||||
|
||||
אילו הייתי יודע שזה נכון, הייתי כותב את זה. קל יותר להאמין, ולכן הסבירות גבוהה יותר. |
|
||||
|
||||
נכון. קל יותר להאמין לכך שגלנט שקוע בחובות הימורים מאשר שלכך שהוא ניסה לרצוח את ילדיו. |
|
||||
|
||||
אני לא כל כך מבין מה הקשר, ואין לי חשק להמשיך לדון איתך בזה. |
|
||||
|
||||
הקשר הוא הנימוק ''קל להאמין'', ובאופן כללי הנטיה לנסות למצוא את המזימה שהובילה לכל פעולה. |
|
||||
|
||||
כאמור, אין לי חשק להמשיך לדון איתך בכך. |
|
||||
|
||||
גלנט לא אמור לנהוג באופן שונה ממה שנהוג במושב שלו אמור גם אמור. כלומר, אם הוא מעוניין להיות דמות ציבורית ולהגיע לפוליטיקה, הוא אמור להימנע מהגנבויות הקטנות והגדולות הנהוגות במגזר המתקרא חקלאי. אם הוא רוצה להיות רועה בקר, לא נשים אליו לב, כנראה. לגנוב - מילא. אבל להיתפס? זה כבר חטא. |
|
||||
|
||||
אחרי שלוש שנים. |
|
||||
|
||||
לפי הכתבה ב''ישראל היום'', אצל גנץ זה לקח לפחות שש שנים. |
|
||||
|
||||
גנץ תיקן את הטעון תיקון לא לאחר שנדרש בידי העיריה אלא לאחר ש'ישראל היום' חשף את הפרשה ופנה אליו. בכל מקרה, ודאי שהיקף החריגה שלו היה קטן הרבה יותר. |
|
||||
|
||||
למרות שבתחילה הייתי סקפטי לגבי העליהום על גלנט, אחרי ששמעתי מה שהוא ולשכתו עשו לקלמן ליבסקינד האסימון נפל, התנהלותו בפרשת האחוזה היא סימפטום לבעיות עקרוניות יותר. האמת היא שברגע שראיתי את טירת גלנט הבנתי שגורלו נגזר. אמנם פורמלית הוא יכול לעשות בכספו כרצונו במסגרת החוק... אבל האנשים האלו בצמרת איבדו כל קשר עם עולמו של הישראלי ההממוצע, ואין להם כל בושה. אמנם האתוס הסוציאליסטי חלף עבר לו, אבל הציבור לא מוכן לקבל משרת ציבור שחי כטייקון. |
|
||||
|
||||
ההיטפלות ל"טירת גלנט" היא אחד הטיעונים שגרמו לי דווקא להיות לטובתו: אם על זה כועסים עליו, כנראה שאין להם טיעונים יותר רציניים. |
|
||||
|
||||
מה הם עשו לליבסקינד? |
|
||||
|
||||
אחרי שהוא פרסם את הסיפור, אז פד"ם - בידיעה של גלנט או לא, לא הובהר בדיוק - סילקו אותו ממילואים במודיעין פד"ם. ראש מטה הפיקוד לשעבר התראיין (http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FEMFID...) ואמר בין השאר את הדברים הבאים: "הוא היה חייל בפיקוד דרום כשפרסם את הכתבה על גלנט, אלוף הפיקוד. בעצם הוא בא בכתבה הזו ואמר 'יואב גלנט אינו ראוי להיות מפקד בצה"ל. הוא מושחת'. אני חושב שאך טבעי היה שחייל כזה יקום ויגיד - 'אני תחת פיקודו של יואב גלנט לא מוכן לשרת' [...] למה הוא לא עשה את זה? למה הוא חיכה שאנחנו, המפקדים הבכירים, נגיד לו 'לך הביתה', ואז הוא התחיל לייבב כמו תינוק או כמו חתול מוכה על זה שאנחנו משלחים אותו? כי אתה לא יכול להיות חייל בפיקוד אצל אלוף הפיקוד, כשאתה כותב שהוא לא יכול להיות אלוף. אתה מבין את המוסר הכפול?" בעיני התבטאות כזו היא שערוריה רצינית. ליבסקינד מן הסתם לא בא למילואים כי אלוף הפיקוד קרא לו, אלא כי המדינה קראה לו. |
|
||||
|
||||
גם בעיניי זו שערוריה. אבל לא משנה אם המדינה קראה לו או אלוף הפיקוד (טכנית זו בטח היתה פקידת קישור); גם אלוף פיקוד מושחת הוא עדיין מפקד שחובה לציית לו, ואין בכך כל סתירה לטענה עיתונאית שהוא מושחת. אני מניח שהיתה קמה מהומה גדולה בהרבה, ואולי בצדק, אילו הוא היה אומר "אני לא מוכן לשרת אצלו". |
|
||||
|
||||
אבל ליבסקינד לא סירב לציית לאלוף הפיקוד, אלא פד''ם סילקו אותו ופוגל טוען שהוא היה צריך לבקש להסתלק מפד''ם כי אין לו אמון באלוף. |
|
||||
|
||||
פוגל לא הציע לו (בדיעבד) לבקש להסתלק, אלא לומר - לפי הציטוט שהבאת - "אני לא מוכן לשרת תחתיו". אפשר להבין את זה סתם כבקשה לעבור יחידה, אבל אז זה מוזר קצת. בקשה כזו מקובלת יותר אם יש לחייל בעיה אישית עם המפקד, אבל כאן הבעיה עם המפקד היא ציבורית. אם ליבסקינד עובר יחידה וגלנט ממשיך לפקד, מה הועלנו? דווקא הניסוח המוצע "אני לא מוכן לשרת תחתיו" מתאים יותר כשהבעיה היא ציבורית - כי הוא אומר "או אני או הוא". אבל בכך הוא גובל במרידונת. לא? |
|
||||
|
||||
גובל אכן במרידונת. אני רק לא מבין למה אתה משתמש במילה 'אבל' כשמה שאתה אומר מחזק לכאורה את הטיעון שלי. |
|
||||
|
||||
לפי הבנתי פוגל מנסה לשים דברים בפיו של ליבסקינד, כוונתי לכך שהוא משקר. |
|
||||
|
||||
אותה אגודה/עמותה/משהו שהגישה את העתירה נגד גלנט הגישה עתירה עכשיו גם נגד גנץ. |
|
||||
|
||||
הדחת גלנט נבעה לא רק מהתלונה של אותה אגודה אלא בעיקר בגלל הלחץ הגדול של התיקשורת, שלא קיים במקרה של גנץ. אבל אם יש לך קישור הביאי אותו. זה בכל זאת מעניין. |
|
||||
|
||||
אין לי קישור, שמעתי את זה ברדיו. מאידך גיסא, שמעתי באותו מקום - כבר לפני שבועיים ויותר - שכשהפנו את תשומת לבו של גנץ לעניין הוא התנצל ותיקן מיד את מעשיו. אין לי מושג למי להאמין. |
|
||||
|
||||
שתי הערות: (1) מה בדבר לחץ תקשורתי שגורם לשינוי החלטות ממשלה בתחומים חברתיים או כלכליים. (2) עפ"י תפיסת הדמוקרטיה שלך (תפיסה קרובה לאנטי-דמוקרטיות לדעתי, אבל זה לא העניין כרגע), דווקא קולה של התקשרות הוא כרגע הדבר הקרוב ביותר למימוש התפיסה הזאת. היא מביעת קולם של ציבורים יותר גדולים לממשלה שנמצאים מחוצה לה. לפחות זה ציבור אנשי התיקשורת אבל ברור שגם לאזרח הפשוט יש קול העובר דרכה. |
|
||||
|
||||
שים לב שבהערה 3 שלך יש ניואנס כאילו המימסד התקשורתי מיצג את הציבור באופן אמיתי או "דמוקרטי" יותר מהממסד הפוליטי. |
|
||||
|
||||
בכלל לא. שאלתי אם אין התקשורת מהווה נידבך או שהיא בכיוון של דמוקרטיה אמיתית, לתפיסתו. |
|
||||
|
||||
אין לי שום טענות על הרעשים, בתנאי שהדבר הזה ייעשה באופן שווה ולא בצורה מגמתית. התלונה שלי על התקשורת היא בגלל האיפה ואיפה. אני מעריך שהשקט והשלווה בתקשורת ששוררים בעניינו של גנץ נובעים ממשפט המחץ שלו: "מאבק הימין בצבא מסוכן יותר מטילי החיזבאלה". לו היה מחליף את המילה "הימין" במילה "השמאל", היינו מוצאים כותרת ראשית על כל סנטימטר של חריגת בנייה אצלו. כך אני מעריך. בעניין זה, סתם איזה סיפור: פורסמו לפני זמן מה תוצאות של סקר לפיהם ישנה תמיכה מאד גדולה (כמדומני 70 אחוזים) בציבור בנתניהו. זו ידיעה מעניינת לכל הדעות, אבל חוץ מהפרסום המקרי (תאונה איזו שהיא), לא ראיתי ולא שמעתי על כך דבר. אני מעריך שלו היה סקר כזה על איש שלהם הידיעה הזאת הייתה מגיעה לכל עין ולכל אוזן. |
|
||||
|
||||
"מאבק הימין בצבא": כתבות של קלמן ליבסקינד? (להבדיל מכתבות של אורי בלאו, שהן, מן הסתם,מאבק השמאל בצבא. שהרי כל דבר חייב להיות שמאל או ימין. ר' גם תגובה 184248). |
|
||||
|
||||
איני חושב שהבנת מה כתבתי. |
|
||||
|
||||
אתה שולל מראש את האפשרות שיש שיקולים ענייניים. הכל פוליטיקה. |
|
||||
|
||||
אני חושב שהתקשורת שמאלנית (כלומר שרוב העיתונאים אבל בודאי לא כולם שמאלנים), והיא מנצלת את כוחה כדי לתמוך בשמאל ולהדוף את הימין. במקרה הספציפי שלנו, היא מתנהגת בכפפות משי עם גנץ בגלל הסיבות האלה. |
|
||||
|
||||
אולי יחסית אליך היא שמאלנית. |
|
||||
|
||||
היא בוודאי ימנית יחסית לעזמי בשארה ושמאלנית ביחס לכהנא, אבל היא שמאלנית וחילונית ביחס לרוב העם כפי שהוא משתקף בכנסת. |
|
||||
|
||||
יתכן. ההגדרות של שמאל -ימין משובשות קצת אם עזמי בשארה מוגדר כאיש שמאל וכך גם דן מרגלית, ירון לונדון ועיתונאים רבים אחרים. הגדרת התפיסות המדיניות לגבי הסכסוך היהודי-פלסטינאי כשמאל -ימין מאד משבשות את השיח הפוליטי. נחמיה שטרסלר הוא למשל שמאל על פי ההגדרה הזאת. היה עדיף אם היינו משתמשים במונחים של יונים וניצים. שטרסלר למשל הוא איש ימין שהוא יונה. אבל זה אולי חלק מהפשטנות שרווחת בחיינו. השימוש בנתונים מיצרפיים כמו צמיחה (תל''ג) שמגהצים כל פירוט ואבחנה. |
|
||||
|
||||
בסדר, התקשורת יותר יונית, יותר חילונית, יותר ליברלית, יותר פתוחה לזרים, ונטולת אג'נדה מוגדרת בתחום הכלכלי1. 1 התקשורת, ככלל, תומכת בהעלאת שכר, אבל נגד שביתות, תומכת בהורדת מיסים, אבל גם בתוספת תקציב למטרות מוגדרות (תחבורה, בריאות, חינוך או רווחה), נגד הפרטה, אבל גם נגד בזבוז ממשלתי וכו'. |
|
||||
|
||||
אתה נותן הכללות- מדוייקות כמו כל ההכללות.מה פירוש "התקשורת ככלל"? ש-60% מהכותבים הם נגד שביתות? תומכים בהורדת המיסים? רוב התקשורת תומכים ברפורמה במס ויישומה? איזו משמעות יש לרוב כזה? |
|
||||
|
||||
ישנו מחקר שהתפרסם לאחרונה הטוען באופן אמפירי שהתקשורת "סמולאנית". המחקר המלא: וגם |
|
||||
|
||||
הלינקים מובילים לסיכומים כלליים של המחקר שאינם מאפשרים להעריך ולבקר את המחקר. |
|
||||
|
||||
התקשורת הישראלית היא שמאלנית כמו שהחורף הישראלי הוא קר. |
|
||||
|
||||
מדויק יותר, כמו שהחורף הישראלי גשום. |
|
||||
|
||||
לא על זה שאלתי. שאלתי על הלגיטימיות של לחץ תיקשורתי במטרה לגרום לממשלה לשנות החלטות או לקבל החלטות בנושאים לא מדיניים. |
|
||||
|
||||
אם יש לך שאלות כלליות על התיקשורת שלא קשורות בדברים שאני אומר עליה, על תצמיד אותם לדבריי. אני הסברתי מה יש לי נגד התיקשורת בישראל. |
|
||||
|
||||
הבוקר שוב שמעתי ברדיו שגנץ לא שיקר ולא טייח, הוא החזיר מיד את כל השטח שלקח ללא אישור ושילם את הקנס הנדרש על כך. |
|
||||
|
||||
ומצד שני מפגיעה מיותרת בבטחון המדינה, הוחלט למנות את גלנט לתפקיד הרמטכ''ל הקודם. |
|
||||
|
||||
מצרים היא לא תוניסיה, ותוניסיה היא לא מצרים ולא תימן! המצרים התקוממו בעיקר בגלל אבטלה ושחיתות, ובעיקר בגלל הנסיונות שלך מבארכ להמליך את ג'מאל. התוניסאים-גם כן בגלל שחיתות, משטרה חשאית יעילה מדי, ובעיקר בגלל המשבר הכלכלי. ותימן היא כבר מזמן לא מדינה אלא ערימת שבטים מסוכסכים. יתירה מזאת: במצרים קצין אחד החליף קצין אחר; בתוניסיה איש-חצר אחד החליף איש חצר אחר; לזה אתם קוראים מהפכה!? |
|
||||
|
||||
חכה קצת, לאט לאט. |
|
||||
|
||||
וזאת בהנחה שמדובר בשינוי כלשהו. בינתיים רק חילופי מושחתים בצמרת, אבל הצמרות לא מתחלפות. מהפכה אחת בכל זאת התרחשה-התברר שלא כל מהומה בעולם הערבי חייבת להתחולל בהשראה אסלאמיסטית. כבר עכשיו ברור שגם האסלאמיסטים הופתעו לחלוטין, והם מנסים לרשום את המהפכה-לכאורה על שמם, בדיעבד. |
|
||||
|
||||
לא רצית לחכות קצת? |
|
||||
|
||||
גונדר אלי גביזון [ויקיפדיה], אשר היה אמור להיכנס עוד שבועיים לתפקידו החדש כראש שרות בתי הסוהר, לא הצליח לקבל אישור ועדת טירקל לאחר מספר תלונות אנונימיות שהתקבלו בעניינו. בסופו של דבר נישלח לבדיקת פוליגרף שבה נכשל. במקומו מונה ניצב א-ן פרנקו הירושלמי השני. |
|
||||
|
||||
הוועדה המקומית פסקה אחרי שנתיים שטעות הובילה לחשד ולפיו גלנט פלש לשטח ציבורי. אם הבנתי נכון, לא מדובר בחלקה בת 28 הדונמים עליה נכתב התצהיר הכוזב. |
|
||||
|
||||
למדתי מילה חדשה: תשריט [ויקיפדיה]. |
|
||||
|
||||
"ספין כזה לא נעשה כאן הרבה מאוד זמן: כמעט אף מילה שקראתם ושמעתם ביממה האחרונה על פרשת הקרקעות של האלוף במיל' לא הייתה נכונה" קלמן ליבסקינד מגיב1. 1 תזכורת: אחרי שליבסקינד עצמו חשף את הסיפור הזה, יש לקחת כל מילה שהוא כותב כאילו נכתב על ידי איש תעמולה ולא על ידי עיתונאי בעל אתיקה מסוג כלשהו. |
|
||||
|
||||
כששמעתי את הדיווח ברדיו חשבתי בדיוק כמו קלמן ליבסקינד, בלי שיש לי את הידע שלו בנושא. |
|
||||
|
||||
זו בהחלט אחת מהפרשיות - הלא מעטות למרבה הצער - שבהן בכל פעם שאתה שומע שמישהו או משהו 'נוקה', זה מרגיש1 כאילו הלכלוך פשוט עבר לרגע ממקום מסוים למקום אחר אך קרוב, לפעמים רק כדי לפרוח שם במועד אחר. אולי זה בגלל הריח. 1 עם התנצלות מראש בפני ירדן. |
|
||||
|
||||
1 לכלוך מריחים או רואים. לא מרגישים (אלא אם כן המצב חמור). |
|
||||
|
||||
מאחר והלכלוך כאן הוא מטאפורי, הרי גם לראות או להריח אותו לא ניתן ברמת הפשט. |
|
||||
|
||||
אין צורך להתנצל. הצורה הזו מרגישה לי נורא, אבל גם לי לא כל כך מצליח להסתדר בלעדיה. ועכשיו עלה בדעתי, שאמנם הרכבת הזו כבר אוחרה, אבל במקום לכופף את "הרגיש" לזווית בלתי אפשרית, היינו יכולים פשוט למתוח רק טיפה את הסביל שלו - "זה מורגש [לי] כאילו הלכלוך עבר". |
|
||||
|
||||
למה לא "אני מרגיש"? |
|
||||
|
||||
שאלה טובה. אני מנחש שיש סיבה שדוברי העברית התחילו להעדיף את הצורה "זה מרגיש לי" (ואני לא חושב שהשפעת האנגלית היא הסבר מספיק; הייתי מנחש שהאנגלית, אם בכלל שיחקה כאן, רק סיפקה מענה לצורך פסיכו-לשוני קיים). כניחוש ראשון, רוצים להדגיש את "זה" ואת התכונה שלו, ופחות להדגיש את "אני". אם כן, הסביל עונה על כך. |
|
||||
|
||||
אני מכיר עוד מילה עברית אחת שסובלת מאותה בעיה (של בלבול בין הפעיל לסביל) ומעניין - גם היא מתחום החושים. בעוד אנחנו רואים ונראים, שומעים ונשמעים, הרי כאשר אנחנו מריחים לא ברור לשומע האם אנחנו מפיצים את הניחוח או חשים בו. |
|
||||
|
||||
My dog has no nose.
How does it smell? Awful! |
|
||||
|
||||
סתם טרנד לשוני, מקווה שיחלוף עם הזמן. מזכיר לי את הטרנד של הביטוי ''חבל על הזמן'' במובן ''מעולה'' שבינתיים נעלם. מה שכן, הטרנד הזה (''מרגיש'' במובן ''נותן תחושה'') מקורו באנגלית, לכן יתקיים כל עוד משתמשים בו באנגלית. |
|
||||
|
||||
'חבל על הזמן' נעלם? מעולה! רק למה לא הודיעו לי על זה. אני תוהה היכן אפשר להתעדכן באיזה טרנד שורד ואיזה נעלם, פן אעשה פדיחות סוף הדרך בשיחת חולין. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |