בתשובה לeasy, 02/02/11 13:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אנחנו באמת מוכנים לסלוח למי שממהר להתנצל? זה משתלם? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
על זוטות? כן. השופט בדימוס טירקל מצוטט כאומר: "אני חושב שזה דבר איום ונורא שאדם ששירת את המדינה במסירות בכל-כך הרבה תפקידים יודח מתפקידו בגלל השתלחות של תקשורת". גלנט לא מודח בגלל השתלחות התקשורת אלא משום ששיקר לבית המשפט. צריך לחזור על העובדה הזאת בכל פעם ופעם שמישהו טוען שהתקשורת אשמה, שהשכנים צרי העין במושב אשמים או שגבי אשכנזי אשם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אנחנו יודעים שהוא שיקר ? יש לינק ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם קיים הבדל אפיסטמי בין אדם שלא אמר אמת לבין אחד ששיקר ? תמהתני |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש. תגובה כמו שלך מבססת את הטענה שאם כבר נעברה עברה (ולו הקטנה ביותר) ממילא אין משמעות לחומרתה, ולכן לא משתלם להודות בטעות ולקוות לסליחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה? ואני כלל לא ידעתי שאני כזה. לא טענתי ולא ניסיתי לטעון שההבדל הוא כמותי ובוודאי שלא עניין אותי עניין הפוליטקלי קורקט הנהוג במקומותנו. התהייה אמנם נגועה בציניות מסויימת אך אמיתית במידה מספקת, מה בין אדם ששיקר לאדם שלא אמר אמת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השקרן הוא אקטיבי, השתקן פאסיבי. הראשון פושע ביזמה ובכוונה, השני פושע במחדל ואי עשיה, אני חושב שהשני יהנה מענישה קלה יותר ותמיד יוכל להתגונן בטיעון ''לא זכרתי''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו גם אפשרות אך היא לא כל כך מעניינת בעיני רוחי אני מקבל שתי קלטות מן המשטרה/היועץ/המבקר. בשתיהן הדברים שנ א מ ר י ם ע״י גלנט בתגובה לשאלה הזהה זהים לחלוטין. האם קיים איזהשהו סממן לא אמפירי ,פנימי או חיצוני, שיאפשר לומר שבאחת הוא לא אמר אמת ובשנייה שיקר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הוא: 1. מודע לזה שמה שהוא אומר הוא לא אמת (ולא אומר אי אמת מחוסר ידיעה או חוסר הבנה...) 2. אומר את אי האמת בכוונה (ולא בגלל שהוא ממהר, חושב שזה פרט לא קריטי...) אז הוא משקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, העיקר הכוונה. איך היועץ, אם כך, הצליח לחלץ מגלנט את כוונתו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא היועץ ולא דוברו. כשאתה מדבר עם אדם אחר אתה לא יכול באמת לדעת אם הוא משקר או סתם טועה, מאד קשה לקרוא את כוונתו של הזולת, ובכל זאת אנחנו כן קובעים מידי פעם שמישהו שיקר. אני חושב שהעובדה שהיה לו מה להרוויח מהשקר (ושאין ספק שהוא היה מודע לזה שיש לו מה להרוויח מהשקר), למשל, רומזת משהו לגבי הכוונה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קצת מבולבל, אתה כותב: בשתיהן הדברים שנאמרים ע"י גלנט... האם אתה מתכוון לכך שגלנט אמר משהו שהוא לא אמת? אם כך הוא פשוט שיקר. אם התכוונת לכך שגלנט שתק ולא אמר את האמת ביוזמתו, הרי שלא תהיה בקלטת שום אמירה, שקרית או אמיתית. בכל אופן גלנט מואשם בחתימה על שני תצהירים שקריים, אם יהנה מהספק (לא היה לי זמן לקרוא בעיון כי הצלתי את חיי העם) הרי שבאי כוחו שניסחו את התצהירים הם העבריינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שגיתי בתיאור הבעיה, היא איננה אפיסטמיולוגית כי אם נוטה יותר לביהביוריזם ברור שאדם בור שאיננו מכיר את העובדות יחטא מידי פעם באי אמירת אמת וכל זה ממניעים של חוסר ידיעה. בהנחה שלפנינו אלוף אמיתי יודע כל האם תיאור היועץ את דבריו ומעשיו כאי אמירת אמת נבעו אך ורק מאי רצונו להלבין פניו באמירה חמורה יותר או שמא ישנם דברים בגו הגו הנשאל הינו האם ליועץ ישנה דרך להעריך בין אי אמירת אמת לשקר בהינתן שתי סיטואציות זהות בהן תשובותיו של גלנט זהות ולא אמיתיות/שקריות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסוח, זה שורש הענין ''אמירת לא אמת'' היא שקר לכל דבר, אך אם תאמר ''שיקר'' אתה חייב לשפוט ולהעניש על שקר, אם אינך רוצה לפגוע בו עוד תאמר ''לא אמר אמת'' ותעזוב אותו לנפשו ללקק את פצעיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן כי בחוק האמריקאי אי אמירת אמת היתה מוגדרת כ״שקר מדרגה שניה״ משהו שבדומה ל״רצח מדרגה שניה״ אינו שימוש אינסטרומנטלי בשקר בכדי להוליך שולל את הבריות אלא רק עבור ניקוי מצפונו הפרטי של האדם שכלל לא ידע שהוא כזה. ממבט ציפור ( או מבקר) דבריו הם שקר מוחלט אך ממבטו הוא זו המציאות שהסתבכה לה בחור תולעת וכל תפקידו הוא להשיב אותה למקומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל עצום. פארס שיקר בתחקיר אלוף - שיקר לו בפניו. ישר ולעניין. גלנט חתם על מסמך שכתב עו''ד שלו. ברור שלפי החוק הוא מסר תצהיר כוזב אבל בסקלת אמירת השקרים (שלי) זה נמצא במקום אחר לגמרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי הוא העורך דין? באיזה מעמד "פשיעה" הוא נמצא אם גלנט דובר אמת (לא ידעתי)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדברי המבקר: "בתצהיר, שנחתם על ידי האלוף גלנט, ובו צוין כי למיטב ידיעתו העובדות המפורטות בכתב התגובה הן נכונות". הוא ללא ספק שיקר או בנוגע לעובדות או בנוגע לידיעתו (לגבי מה שכתוב בכתב התגובה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני זוכר נכון (מה שהגיוני כי האירוע לא רחוק מדי) מדובר בנוסף במכתב שגלנט כתב בעצמו ומכיל שקר או אי אמת או מה שתרצו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למנהל מקרקעי ישראל | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצבא נתון בסיכון גבוה במיוחד לדיווחי שקר. יש לכך שתי סיבות. האחת היא שדיווח אמת עלול לסתור ערכי חיילות אחרים כמו כבוד ולויאליות. השניה היא שבתיחקור קרבות יש משקל גדול לעדויות הסוביקטיביות של המעורבים. הצבא משתדל להתמודד עם בעיית דיווחי השקר באמצעות חינוך לדיווחי אמת כערך חיילות. ההקשר הזה חשוב כדי להבין את ההבדל בין מה שעשו פארס ותמיר, ובין מה שעשה גלנט. פארס ותמיר שיקרו בתוך מסגרת הצבא, ועוד למפקדיהם. גלנט שיקר מחוץ למסגרת הצבא. גלנט עשה מעשה לא יפה שאינו מוסיף לו כבוד, אבל המעשה של גלנט לא סותר את ערכי החיילות של הצבא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בהחלט סותר את הערכים. אולי לא את מימושם במציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצין שמשקר לאישתו או בוגד בה, פועל בניגוד לערכי החיילות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גלנט דיווח דיווח שקרי. אחרת לא ברור לי מה הפגם במעשיהם של תמיר ושל פארס. מה עניין שימוש ברכב לדיווח מתחקיר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויש גם את העניין של הפנמת הערכים. "ג'נטלמן אוכל בסכין ומזלג גם כשהוא לבד". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שאתה צודק בעיקרון, וברור שאנחנו ובכלל זה הצבא היינו מעדיפים קצינים וג'נטלמנים בעלי ערכים. כל מה שרציתי לחדד הוא שפארס ותמיר ''הסתדרו'' בתוך הצבא, עם ציוד צבאי, וגלנט ''הסתדר'' מול מנהל מקרקעי ישראל, שהאמת היא שכנראה רבים וטובים נוהגים ''להסתדר'' איתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...כנראה רבים וטובים נוהגים ''להסתדר'' איתו אולי רבים. אבל ודאי לא טובים. וחוץ מזה - מילא להשתלט על קרקע בקריצה. אבל להיתפס, זה ממש פשע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא "נתפס", הוא *הולשן* ע"י שכניו, כנראה עם רוח גבית של "מתנגדים". מן הסתם שאר תושבי עמיקם לא מסובכים יותר מדי עם המנהל - זה לא כיוון שאין להם חניה בשצ"פ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה אומר כאן נשמע לי כמו ''זה לא פיירי, כולם עושים את זה כשהגננת לא מסתכלת''. זה אולי תקף בגנון, אבל לא אצל בוגרים אחראיים לכאורה. ה''מלשינים'' וה''מתנגדים'' הם הבסיס של חברה אזרחית פתוחה. יישר כוחם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לויאליות וכבוד הם ערכים של המאפיה ולא של חיילות | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיווחי שקר הם מאפיין של כל צבא-יותר מבכל מימסד שלטוני אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי סביר מאוד שאם עורך הדין שלי מחתים אותי על מסמך כזה, כנראה שהוא שלח מכתב לרשויות בבקשה לאשר את הנ"ל. מכל מקום, המשפט השקרי (למעשה לא ניתן להוכיח שהוא שקרי, אולי מכתב כזה כן נשלח ואבד בדואר) הזה הוא חסר כל משמעות חוקית (בקשה לא מכשירה עבירה) ומהווה חלק מהלהג הריק של עורכי הדין כדי להציג התנהלות "נורמטיבית". לגבי המכתב השני, זה לא תצהיר לבית משפט, יש בכלל חוק שאוסר לשקר למחלקה החקלאית ? במיוחד שגם כאן מדובר במשהו שאינו אמור להוות שיקול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור מי שבנה בית אני קצת מכיר את הנושא. יש דבר כזה דוח חריגות, שבו מבקשים מועדת התכנון לאשר בדיעבד חריגות מתכנית הבניה המקורית. חריגות קטנות מאושרות מיד, חריגות גדולות דורשות הגשת תוכניות בניה חדשות על ידי אדריכל ותשלום כל האגרות הנלוות ולפעמים גם קנס (במקרה שלא מאשרים את החריגה מוצא צו הריסה) ובמקרים שהבניה חרגה מתכנית המתאר (ובפרט, השטח הבנוי חורג מאחוזי הבניה המותרים, ממדי הבית חורגים מקווי הבניה המותרים וכד') צריך נוסף על האמור לעיל גם לבקש את שינוי תכנית המתאר, להודיע לשכנים ולפרסם ברבים (בעיתונים יומיים מקומיים וארציים) על דבר החריגה ולהמתין 30 יום להגשת התנגדויות. בכל מקרה, לא מדובר במכתב שנשלח לרשויות. קשה לי להאמין, שאפילו אדם עסוק כמו אלוף פיקוד הדרום לא יודע להבדיל בין הדברים וחותם על תצהיר שלפיו התכניות אושרו מלכתחילה ולא בדיעבד. אם הוא מצהיר על דבר כזה בלי לקרוא אפילו מה הוא מצהיר, אז ודאי שאינו מספיק אחראי להיות רמטכ"ל. אם הוא ידע שהצהרתו שקרית, אז על אחת כמה וכמה. לגבי התצהיר השני, לא התיחסתי אליו ולא בכדי. לשקר למנהל מקרקעי ישראל זהו נוהג קבוע בכל התנהלות מולו ואני לא רואה בכך כל פסול. בפרט, אני (כמוך) לא בטוח בכלל שמדובר בעבירה פלילית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול לתת דוגמא (בדיונית, כמובן) לצורך לשקר למנהל מקרקעי ישראל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה פחות רלוונטי לבעלי מגרשים לבניה, אבל כל מי שחוכר קרקע חקלאית מהמנהל, מצהיר (מספר פעמים) שהיא משמשת אותו לחקלאות. חריגה מכך מביאה להפסקת החכירה. בפועל, כידוע לכולנו, קרקע חקלאית משמשת במושבים רבים למטרות שונות ומשונות שאינן חקלאיות כלל וכלל (מסחר, תעשיה קלה, אתרי אשפה פיראטיים, צימרים דיסקרטיים לפי שעה) ובמקרים חריגים אפילו למגורים (לעובדים זרים שבעצמם לא תמיד חוקיים). באופן מעשי, חוכרי האדמות זקוקים להן על מנת להתפרנס (בכבוד או שלא) והמנהל מעלים עין מהשימוש הלא חקלאי בהן ומסתפק בהצהרת החוכרים שהם מעבדים את האדמות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אומנם נוהג נפוץ, אבל הוא בלתי ראוי, ומהווה בעיני שוד לאור היום של אדמות המדינה1. האדמות של רוב המושבים והקיבוצים ניתנו למטרה מסוימת. אם מטרה זו אינה מעניינת עוד את המדינה או את החקלאים-לשעבר, יתכבדו להחזיר את רכושנו הציבורי. אם הם זקוקים לפרנסה אחרת ומגורים חלופיים, יש משרדים ממשלתיים שמיועדים לעזור להם. ---- 1 אני לא לבד. בג"ץ_הקרקעות [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו טוען שהאלוף ביצע חריגות בנייה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, זה כתוב בקישור המפורסם שלך. נו טוף - הכשרת חריגת בנייה בדיעבד היא מאושיות המדינה. ממש כמו מטקות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא טען שהתוכניות אושרו, הוא טען שהוא ביקש אישור לבניה בטרם החל לבנות. אף אחד לא חולק על זה שהיתה בניה בלי אישור. לא בניתי בית ואני בטוח שאתה צודק במה שאתה כותב, אבל כדי שהתצהיר שלו יהיה אמת, מספיק אחד משניים: 1. הוא האמין שעורך הדין/האדריכל/הפקידה שלו שלחו את הבקשה והטפסים הנדרשים. 2. הוא או מישהו מטעמו שלח מכתב, בלי המסמכים הנדרשים, בפורמט לא נכון, לכתובת שגויה ובלי בול, בו הוא מבקש היתר בניה. אף אחד מהדברים הנ"ל לא מכשיר את הבניה, אבל זה כן מונע ממנו להיות שקרן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נפריד בין כמה דברים: גלנט הצהיר שהפרטים שנמסרו לבית המשפט על ידי עורך דינו הם אמת. עורך הדין מסר לבית המשפט שחריגה הבניה לכאורה אושרה עוד לפני תחילת הבניה. בפועל גלנט ביקש וקיבל היתר בניה שלא כלל את החריגה. בפועל גלנט חרג מהיתר הבניה שניתן לו. בפועל גלנט הגיש בקשה (בעצמו או באמצעות אדריכל) לאשר חריגה בדיעבד. בפועל התצהיר, הן של עורך הדין והן של גלנט, היה שקרי. למיטב הבנתי, המשפט בחדרה היה בין תושבים מהמושב ובין רשויות התכנון בטענה שאושרו לגלנט חריגות בניה בהליך לא תקין (אני מנחש שנטען שהחריגות הצריכו פרסום והזמנה להגיש התנגדויות מצד השכנים הנפגעים ודבר זה לא נעשה) ובית המשפט פנה אל גלנט להגיש את עמדתו בנושא. גלנט (באמצעות עורך דינו, אך בהצהרתו כי הדברים נכונים) מסר גרסה שקרית שמחזקת את עמדת רשויות התכנון, לפיהן אישור החריגות בוצע כדין. אני מתקשה לראות איך דבר כזה קורה בטעות, בתום לב או בשל חוסר תשומת לב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''עורך הדין מסר לבית המשפט שחריגה הבניה לכאורה אושרה עוד לפני תחילת הבניה.'' - כאן אנו חלוקים. בקישור לדו''ח המבקר צוטט התצהיר ''מאחר והמשיבים הם שומרי חוק הם פנו לרשויות התכנון טרם ביצוע תוספת הבניה על מנת לקבל את האישורים הנדרשים, והגישו בקשה להיתר בניה כדין''. הבעיה היא שהוא טען שפנה מראש כאשר פנה בדיעבד. גלנט (לפחות ממה שראיתי) לא טען בשום שלב שהוא קיבל אישור כאשר לא קיבל, אלא רק שביקש לקבל אחד כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל יכול להיות, אבל כשמגישים תכניות בניה זה לא מתיר לבנות. למעשה טרם קבלת היתר הבניה אסור אפילו לקדוח יסודות, קל וחומר להתחיל לבנות תוספות כאלה ואחרות. צריך להבדיל בין שני דברים: 1. הגשת תכניות בניה -> קבלת היתר בניה -> בניה תוך חריגה מהתכנית -> הגשת דוח חריגות / תכניות בניה מעודכנות -> קבלת היתר בדיעבד. 2. הגשת תכניות בניה -> בניה -> קבלת היתר בניה (או שלא, אני לא יודע וזה לא משנה). המקרה הראשון חוקי, השני לא. אני הבנתי שגלנט טען שהבניה שבוצעה היתה חוקית ואושרה כדין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שאתה צודק, איפה ראית את זה כתוב ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, בדקתי בעתירה שהוגשה לבג"ץ נגד המינוי: http://www.news1.co.il/RedirectToFile.aspx?FileID=26... הסיפור הוא כזה: 1. גלנט בנה חניה ודרכי גישה על שטח ציבורי בלי שניתן לו היתר להשתמש בהם. 2. הועדה המרחבית לתכנון ובניה פנתה לבית המשפט בחדרה בבקשה למתן צו איסור שימוש חורג כנגד גלנט, אישתו והאגודה השיתופית של מושב מגוריו (ב"ש 2060/07). 3. בעתירה צויין כי גלנט הגיש בקשה ל"תוכנית שינויים" הכוללת הרחבה של נחלתו הכוללת את החנייה, אך מבלי לבקש במפורש את הרחבת הנחלה אלא רק בקשה לבנות את החנייה עצמה. 4. גלנט טען בתגובה לבית המשפט כי "במהלך הבנייה התברר למשיבים כי נדרשת להם תוספת בנייה של כ-40 מ"ר במבנה המגורים. מאחר שהמשיבים הם שומרי חוק, הם פנו לרשויות התכנון טרם ביצוע תוספת הבנייה על מנת לקבל את האישורים הנדרשים, והגישו בקשה להיתר בנייה כדין". 5. עובדתית, הבקשה לבנות חנייה החורגת מהגבולות המקוריים של הנחלה היתה כחלק מ"תוכנית שינויים" שהוגשה אחרי הבניה (כמקובל במקרה של בניה החורגת מהתוכנית המקורית). יש כאן נקודה חשובה: בעוד שתוספת בניה של 40 מ"ר היא חריגת בניה שניתן להכשיר בתוכנית שינויים אחרי סיום הבניה (בפרט כאשר מדובר בחנייה ולא בשטח מגורים עיקרי), חריגה מגבולות המגרש היא עניין חמור בהרבה שדורשת הליך אישור ארוך ומסובך ובדרך כלל גם לא ניתן אישור לחריגה כזאת. התגובה לעתירה לא רק שלא היתה אמת, היא גם יצרה מצג שווא לפיו הבניה היתה בהתאם להיתר, שלא ניתן בזמן המשפט ולמעשה לא ניתן עד היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי שכאילו יש כוונה למנות את בני גנץ לרמטכ"ל במקום גלנט. והנה לא אלמן ישראל, וגם לגנץ יש בעיית בניה קטנה.. אולי ימנו בסוף את היועץ המשפטי לרמטכ"ל... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היות שאפשר להניח שרוב האלופים הם קצת כוחניים- אלו הביטויים של התנהגות "קצת" כוחנית. סידרת החינוך לקצינים הבכירים לא אורכת שעה או יום. שימצאו אלוף ללא השטויות הללו. אולי אייזנקוט? עדיף מבכי על שעיסוק במעשים קטנים כאלה מונע מ"גואלי ישראל" מלהנהיג אותנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זו נורמה מקובלת במגזר הכפרי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה? אם גלנט היה מועמד להיות מזכיר הכפר, אולי זה לא היה מפריע לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי, אבל אני התכוונתי שאולי צריך ליחס את התנהלות שני הקצינים למה שנפוץ במגזר הכפרי, ולאו דווקא למבנה אישיות שאופייני כביכול לקצינים. אני בטוח שאתה מסכים, אגב, שאם הקרקע במושב ובסביבתו הייתה בבעלות פרטית, השערוריה כולה הייתה נמנעת. אם גלנט היה זקוק לקרקע, ובעל הקרקע היה מוכן למכור, גלנט היה קונה, ואם לא אז לא. אולי בכלל גלנט קורבן של המערכת? כשהאזרח תלוי יותר מידי במנהל ציבורי שמקבל החלטות שרירותיות, האזרח מנסה להסתדר. לפעמים אני חושב שהנסיונות האלה להסתדר הם לא יותר מהגנה עצמית לגיטימית מבחינה מוסרית. אני נזכר בפרשת השוחד הנוראה בעיריית ירושליים, פרשת הולילנד. יש בארץ ביקוש גדול לדירות, לכן אפשר היה לצפות שמי שבונה דירות, ומספק את הצורך החיוני הזה, יחשב לגיבור של החברה. אבל לא אצלנו. אצלנו מערכת השילטון מערימה קשיים ועיכובים ללא סוף. כאשר היזם נאלץ לקדם את העניין הציבורי המובהק, ולהתגונן נגד השרירות המטורפת, הוא הופך להיות העבריין. מי הצד הטוב ומי הצד הרע בפרשה הזאת? מי שרוצה לספק דירות לבני אדם, או מי שדואג לקו הרקיע שלא יקבל דקירה בתחת ממגדל מגורים? אם היה אצלנו קצת יותר חופש, הייתה פחות שחיתות, וגם מגלנט היה נמנע מפח הנפש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
__________________ רק שתדע, שלהשתלט על קרקעות אפשר גם אם הן בבעלות פרטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק אירגון פשע יכול לעשות את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
________________ לא. מספיק שאתה שכן של איש זקן שלא מודע כל כך לחוק 3 השנים. אם אתה פולש לו לקרקע ומעבד אותה, והוא לא מוחה1, הקרקע שלך בתוך 3 שנים. ונניח שלא אכפת לו שאתה מעבד, כי אתה חקלאי והוא כבר לא והקרקע יושבת בור ולא אכפת לו שמישהו יהנה ממנה, אבל הוא לא מעלה בדעתו שהוא צריך לערוך אתך חוזה בעניין, או שהנחמדות שלו תעלה לו בירושה שהוא מוריש לילדיו. 1 בצינורות רשמיים, מעבר ל"צא לי מהקרקע". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, לא ידעתי. בכל אופן מהסיפור שלך אני מבין שלא מדובר בבעלות כפי שאני מבין אותה, או התערבות של חקיקה שמגבילה בעלות על קרקע משום מה. האם הכלל הזה נכון בכל סוג של בעלות? אם יש לי מכונית ואני מרשה לך להשתמש בה, אז כעבור שלוש שנים היא הופכת למכונית שלך ואת רשאית למכור אותה ולשמור לעצמך את התמורה? מוזר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, יש הבדל בין חוקי המקרקעין לחוקי המטלטלין. שנית, יש הבדל בין מצב שבו אתה נותן רשות, מוגבלת ותחומה בזמן, למישהו להשתמש ברכוש שלך, לבין מצב שבו אתה מעביר לו דה-פקטו רכוש שלך ואחרי כך וכך זמן מחליט שאתה חוזר בך.1 1ואל תבקש ממני לפרט כמה זמן הוא "כך וכך" כי דיני קניין הם לא ממש התחום שלי. מקסימום קניין רוחני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי את יודעת את ההגיון שבחוק הזה. מדוע יכול להיות מצב שאדם יעביר רכוש דה-פקטו, במיוחד אם זה אמצעי יצור? הרי יש דבר שנקרא שכירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני ביקשתי!1 ככל שאני יודעת, ותחת ההסתייגות שדיני מקרקעין הם *באמת* לא התחום שלי, המטרה היא לעודד אנשים להשתמש בקרקע שלהם ולא להזניח או להפקיר אותה. כמות הקרקעות מוגבלת (להבדיל, למשל, מכמות המכוניות או המחשבים) ולחברה יש אינטרס שיעשה בהן שימוש כלשהו, ולכן נקבע כלל שמטרתו לתמרץ אנשים להשתמש באדמה שלהם (שימוש, אגב, לא חייב להיות שימוש חקלאי כמובן. גם אם מישהו מטפח את האדמה לצרכי נוי או מכריז עליה כשמורה זה מצביע על זיקה שאינה מתנתקת). אגב, אם מסיבות מסוימות אתה לא יכול למנוע מאד להשתמש בקרקע שלך (למשל אם שהית במדינת אויב ולא יכלת לעמוד על זכויותיך), אתה לא נחשב כמי שוויתר על זיקתו לקרקע. 1בהתחשב בכמות המשפטנים שמסתובבים בארץ, אני באמת מסרבת לקבל את ההנחה שאני היחידה באזור שיכולה לתת תשובות בנושא. *בטוח* יש בעדר משפטן אחד נוסף או שניים, ואין לי אלא להניח שחלקם מסתכלים על התגובה הזו ודומות לה, מנידים בראשם ואומרים "שתמשיך להגיב בנושאים שהיא מבינה בהם, לכולנו יטב". אז בבקשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אם מסיבות מסוימות אתה לא יכול למנוע מאד להשתמש בקרקע שלך (למשל אם שהית במדינת אויב ולא יכלת לעמוד על זכויותיך), אתה לא נחשב כמי שוויתר על זיקתו לקרקע." אלא אם כן אתה ערבי (חוק נכסי נפקדים [ויקיפדיה]). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמדומני, מדובר רק על קרקעות. וזה חוק עות'מני שעדיין בתוקף. ___________________ כולי תקוה שאתה לא מתכנן לנצל את נחמדותם של זקנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל אופן, הדוגמה (הקצת ביזארית) שלך אינה סותרת את הכלל שעל קרקע פרטית הרבה יותר קשה להשתלט מאשר על קרקע ציבורית. באשר אלי, הסירי דאגה מליבך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין היכן בכל זה מסתדר העניין של הבתים שהוחזרו ליהודים בשייך ג'ראח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פשוט מאוד: בירדן לא היה חוק נכסי נפקדים, ולכן הבתים נשארו בבעלות ועד העדה הספרדית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא קשור. המשחק עם חוק נכסי נפקדים מאד בעייתי. זהו חוק די מביש והיה עדיף להטמין אותו היום מה שיותר עמוק. החוק חוקק כדי להשתלט על נכסי הפליטים אחרי מלחמת השחרור ולא היום. אם בית המשפט העליון היה כפי שמאשימים אותו-החוק היום היה מוגבל יותר והיו מתייחסים לנוכחותו גם בשטחים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פירוש "לא קשור"? קשור וחצי. בירדן אין חוק נכסי נפקדים, אז הבתים של ועד העדה הספרדית נשארו בבעלות הועד גם כשנוהלו בידי האפוטרופוס הירדני, וחזרו לשליטת הועד כשישראל השתלטה על השטח. בישראל יש חוק נכסי נפקדים, אז הבתים של מי שעזבו למדינות ערב הופקעו מהם. לו בוטל החוק, היו אלו שעזבו למדינות ערב זכאים לבעלות על בתיהם שבשטחי 49'. כך או כך, ועד העדה הספרדית היה מקבל בחזרה את נכסיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בג"ץ פירושו בית דין גבוה לצדק. כמה נחוש היה בג"ץ לפסוק לגבי קרקעות פרטיות של פלסטינאים שיושבים עליהם מתנחלים? רצוי מאד להסתכל במבט כולל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד פעם דברים לא קשורים? אם יש לך מקרה שאתה רוצה להביא, תפאדל. אין שום סיבה לגזול את הרכוש מבעליו. אם חוק נכסי נפקדים אינו צודק בעיניך, דרוש את תיקון העוול - החזרת הרכוש לבעלים המקוריים. עוול כפול אינו פתרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאנחנו מסתובבים במעגלים ומדברים בשתי שפות שונות, אז נסיים את השיח הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלת שאלה ב-תגובה 563664 ואני חושב שהתשובה שנתתי ב-תגובה 563673 היא פשוטה, נכונה ולעניין. אמנם בכך שהמשכנו להסתובב אחר כך אין לי להלין אלא על עצמי; הלא אני מכיר אותך די והותר מכדי לחשוב שתסתפק ב"תודה, החכמתי". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש חוכרים שמעבירים את זכות השמוש באדמה לגוף שלישי, יתכן שבמקרה כזה ניפסלת זכות החכירה שלהם ומועברת לגוף השלישי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי להזכיר שוב שגלנט לא נפסל עקב חריגות בנייה, כפי שצ'יקו תמיר ועימאד פארס לא הודחו בשל מה שהם איפשרו לבני משפחותיהם. הסיבה בכל שלושת המקרים היתה אחת - הצהרת שקר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מדוע הדיחו אותם, במיוחד מדוע הדיחו את תמיר. הרי תחילה אשכנזי התערב לטובתו. אני לא יודע מה קורה מאחורי הקלעים בצבא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני התערבתי לטובתו של גלנט (במסגרת האייל), עד שנודעו עובדות נוספות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון, ו(אותי לפחות) זה מטריד. אינני באה לטעון שהצהרה שקרית היא מעשה דגול או שהיא חפה מכל רבב, אבל בזמן האחרון מתייחסים אליה כאל החמורה בעברות. לטעמי, לתת לילד בן 14 לנהוג בטרקטורון זה חמור בהרבה מאשר לשקר בעניין זה. ולהשתלט על שטחי ציבור זו לא עברה קלה במיוחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן שלא חומרת העבירה קובעת כאן, אלא השלכותיה על תפקוד עתידי, והרבה יותר מזה - השפעת ''החלקתה'' של העבירה, על הכלל. מן הבחינה הזו, נדמה לי שנזקה הצבאי של האופציה לשקר בדיווחים ובתצהירים חמור הרבה יותר מאשר חריגת בנייה ונהיגת נער על טרקטורון. על זה אפשר להוסיף גם את השיקול של שיוויון בפני החוק, במיוחד לאחר הדחת פארס ותמיר ובוודאי גם זוטרים מהם שעליהם לא שמענו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדיוק העניין: חומרת העברה *חייבת" לעמוד במרכז השיקולים. מי שנותן לילד בן 14 לנהוג בטרקטורון חושף בזה זלזול איום בחיי אדם. אחד כזה מוטב היה שלא ישרת בצבא כלל. מי שנותן לאשתו לנהוב בסוג של רכב שיש לה רשיון נהיגה המתאים לו, אפילו אם הרכב המסוים הזה שייך לצבא, מבצע עברה טכנית בלבד - גם אם אכן במסגרת נהיגה זו קרתה תאונה. אשר על כן, "כל" פשעו של םפארס היה השקר: לא נעים, אבל לא ממש נורא. העונש המגיע לו צריך להיות נמוך בהרבה מזה המגיע לצ'יקו תמיר. השתלטות על שטחי ציבור היא התנהגות עבריינית בעליל וחסרת התחשבות כלשהי בזולת. היא שקולה בהחלט, בעיניי, להצהרה שקרית: מי שפועל כך, ודאי לא יכול להיות רמטכ"ל. בקיצור, לא מדובר כאן בשוויון בפני החוק, אלא אם כן אתה מעמיד את נושא השקר מעל לכל האחרים באופן אפריורי. העמדה כזו בטעות יסודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם חלק מן הדברים ואני סומך על ברק שאם הוא בחר בגלנט, אזי זה יכול להיות רמטכ"ל מעולה, אולי אף יותר מגנץ, למעט מאשר בעניין אחד: להערכתי, להיוודעות על תצהירי שקר שנתן מפקד ישנה השפעה נרחבת בהרבה על הפקודים מאשר לעבירות שאני מסכים שהן חמורות יותר משפטית ומוסרית. מאחר ואני מתקשה לחזות את העתיד, תוכלי לטעון להיפך, שלהתרת נהיגה של ילד בן 14 בטרקטורון תהיה השפעה מזיקה יותר, ולא אדע מה להשיב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמינות בצבא חייבת להיות מעל הכל. זאת דווקא משום שכל כך קל לשקר. כל כך קל לומר שירו עליך עשרה מחבלים חמושים וטנק, ולא ילד עם קלץ', כל כך קל לומר שתנאי השטח היו קשים, ולא שטעית בניווט, וכך הלאה וכו הלאה. התרבות של לתת עונש מקסימלי על עבירות זוטות יחסית הוא מה שמעודד את תרבות השקר, גם ובמיוחד בצבא. אם הייתי מנהל חנות ונותך לילד שלי בן ה 14 לנסעו על טרקטורון הייתי מאבד את עבודתי? או אם הייתי נותן רכב חברה לאישתי בניגוד לתקנות? התשובה, היא לא. לתת לילד בן 14 זו עבירה טכנית בלבד - בהרבה ארצות ילדים נוהגים בגיל הזה. הגיל 17.5 הוא שרירותי כמו כל אחד אחר. עבירות בנייה יש הרבה. כמה מאבדים עבודה וסיכויי קריירה בגללם? אבל תמיר שיקר, ופארס שיקר, וגלנט שיקר. 1זה דווקא בגלל לשקר, בצבא ובהרבה מקומות, עולה אותו הדבר בדיוק כמו להודות. אז למה להודות? אז יש מקום לומר שדווקא בצבא אנחנו מצפים לאמינות מלאה, ומי שמשקר כשזה נוגע לפרט כזה, מי יבטיחנו שלא שיקר באי אילו פרטים נוספים במהלך הקריירה שלו? למה האינסטינקט הראשון הוא לשקר, לטייח, להסתיר? חייבים להוקיע אותם בקול, בראש חוצות - לא זו הדרך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודעת שזו נקודה נורא שולית שאני נטפלת אליה, אבל באיזה ארצות נערים בני 14 נוהגים? וב"נוהגים" אני מתכוונת ל"נוהגים עם רשיון", לא למדינות בהן ילד בן שבע יכול לתפוס הגה (או קלצ'ניקוב) ולנהוג אל הבאר הקרובה למקום מגוריו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחר חיפוש קצר : אלברטה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"היא גם יצרה מצג שווא לפיו הבניה היתה בהתאם להיתר, שלא ניתן בזמן המשפט ולמעשה לא ניתן עד היום." - מאיזה תצהיר שגלנט חתום עליו המסקנה הזו נלקחה ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובה לעתירה להוצאת צו איסור שימוש: "במהלך הבנייה התברר למשיבים כי נדרשת להם תוספת בנייה של כ-40 מ"ר במבנה המגורים. מאחר שהמשיבים הם שומרי חוק, הם פנו לרשויות התכנון טרם ביצוע תוספת הבנייה על מנת לקבל את האישורים הנדרשים, והגישו בקשה להיתר בנייה כדין". אם המשיבים הם שומרי חוק - הרי שלא בנו מחוץ לשטח החלקה ללא היתר כדין. מכיוון שכן בנו, הרי שניתן להם היתר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוצא כאן שקר בפרשנות (סבירה), אבל אם נקרא את זה כפשוטו, הרי שאין כאן טענה שהאישור התקבל. מצד שני, היות ועורכי דין כתבו את זה, מצורף הפירוש הסביר (לשיטתי) בסוגריים: "במהלך [תכנון] הבנייה התברר למשיבים כי נדרשת [מתחשקת] להם תוספת בנייה של כ[לפחות]-40 מ"ר במבנה המגורים. מאחר שהמשיבים הם [לא] שומרי חוק [אבל רוצים להראות נורמטיביים], הם פנו לרשויות התכנון טרם [או אחרי, או אתמול במקביל לניסוח מכתב זה] ביצוע תוספת הבנייה על מנת לקבל את האישורים הנדרשים, והגישו בקשה [שכמובן לא התקבלה, כי אחרת היא היתה מצורפת] להיתר בנייה כדין". כשלעורך דין יש טיעון חזק, הוא לא מסתיר אותו ולא כותב במרומז. אם הם לא כתבו שהתקבל אישור בניה, אי אפשר לבוא אליהם בטענות שמשתמע מדבריהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעבר לשקר בפרשנות (מה שאני קורא מצג שווא) יש כאן שקר עובדתי: הבקשה להיתר לא הוגשה מראש אלא בדיעבד בסתירה למוצהר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גלנט לא עמד בפני בית המשפט. על פי הטענות התצהיר השקרי שבו מאשימים אותו הוא שדיווח למנהל בבקשה לחכירת קרקע, שהוא מעבד אותה כבר שנים (כלומר שהוא השתלט עליה בעבר ועכשיו הוא מנסה להכשיר את ההשתלטות) כשלמעשה לא עשה זאת. לא שיקר לשופט אלא חתם על תצהיר שקרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גלנט מסר תצהיר שקרי לבית המשפט בחדרה, כך על פי מבקר המדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה נתקלתי היום במשהו משעשע: משה לדור נבחר כפרקליט המדינה למרות שמסר תצהיר שקרי לבית הדין האזורי לעבודה. כך על פי בית הדין האזורי לעבודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הענין החשוב, לדעתי, הוא חוסר השיוויון באכיפה. רשויות אכיפת החוק מושפעות יתר על המידה מ"האוירה הציבורית", שהיא בעיקרה גודלן של הכותרות ב"ידיעות" ומאמר המערכת של "הארץ". השווה, למשל, את ההבדל בין ההתייחסות לתואר של טרטמן, או של יאיר פרץ, לעומת התצהיר השקרי של עדנה ארבל לגבי ה"תואר השני" שלה. או, למשל, ענייני הסתה; אנשים נעצרים באופן כמעט אקראי בגלל שטויות שכתבו באינטרנט. האכיפה אינה אחידה כלל. אני די מזדהה עם המאמר של ארי שביט, אתמול ב"הארץ" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי הם לדעתך הגורמים שמנצלים באופן ציני את תהליך ניקוי-האורוות וסיקלו את מינוי גלנט לרמטכ"ל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג. הסנטימנט של הוא עם המאמר באופן כללי, אבל אני לא יודע אם כל הטענות העובדתיות נכונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאוד מסכים שחוסר השוויון באכיפה הוא רעה חולה של המערכת המשפטית שלנו, למרות שאישית אני חושב שיש מקום להחמיר עם משרתי הציבור ונבחריו בעבירות של שחיתות ובפרט בעבירות של שיבוש הליכי משפט. אני לא מקבל חלק מהטענות של שביט, בעיקר במה שנוגע לנבחרי הציבור. לציבור יש זכות לבחור אנשים לא מוסריים ועם בעיות אתיות, אם הוא חושב שהם המתאימים ביותר להנהגה. לעומת זה, מינוי של בכירים בשירות הציבורי, ובפרט ברמות הגבוהות (רמטכ''ל, נציב מס הכנסה, מבקר המדינה, יועמ''ש וכד') דורש הקפדה יתרה על היותו של המועמד אדם ערכי וישר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן כללי אני מסכים לפסקה האחרונה שלך, אבל רוצה להדגיש שני דברים: דבר ראשון, אני חושב שמינוי שרים צריכים להיבחן כמינוי נבחרי ציבור. זה אומר שאני מתנגד לחוק שאוסר על בעל עבר פלילי להתמנות למשרת שר, ולפסיקה שמחייבת שר להתפטר עם הגשת כתב אישום כנגדו. על אחת כמה וכמה כשמדובר במינוי נציגי ציבור (חברי כנסת). העניין השני הוא שפסילה של מינוי אדם לתפקיד (מבחינה משפטית) צריכה להתבסס על חשדות מוצקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה מתנגד לחוק ולפסיקה משום שהם בעצם מעודדים מהלך כפול של התנערות מנורמות חברתיות מהותיות והגברת מישפטיזציה שטחית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אני מתנגד לחוק כי הוא פוגע בייצוג של הציבור (בפרט לגבי פסילת חברי כנסת), ואני מתנגד לפסיקה כי היא פוגעת בחזקת החפות של המועמד לתפקיד שר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הרושם שמשפטיזציית היתר שפושה אצלנו איננה גורם אלא תוצאה. תוצאה של התרופפות אמות המוסר וחוסר הבושה של חלק מהפוליטיקאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה גם נוח למושחתים למיניהם שההתייחסות למעשיהם תהיה משפטית ולא אתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים לטענה הזו. לדעתי מושחתים רבים היו שמחים אילו התאפשר להם מבחינה משפטית להמשיך בתפקידיהם ולהרבות שחיתות, והענין האתי לא היה משפיע עליהם כמלוא נימה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אומר את מה שאני במילים אחרות; מה שאמרתי הוא שאם יש למושחתים שתי ברירות: התייחסות משפטית בלבד למעשיהם או שלציבור תהיה חשובה האתיקה, הם יבחרו בהתייחסות המשפטית בלבד. אם האתיקה היתה חשובה לציבור, שרון לא היה ראש ממשלה, נתניהו לא היה ראש ממשלה, אולמרט לא היה ראש ממשלה וכו'. אני מתכוון לא רק לגיבות או מעילות אלא גם לשקרים בוטים. במילה שקרים אינני מתכוון לפוליטיקאי שמשנה את דעתו ומביא את דעתו החדשה למבחן ההצבעה בכנסת ואחר כך לבחירות. אני מתכוון לשקרים ממש. בעניין מדיניות, אם למשל היה שרון מדבר בחוגים סגורים על רצונות לפנות את רצועת עזה אבל לציבור במערכת הבחירות היה מוכר את התפיסה של אף שעל- הציבור היה צריך לתבוע את התפטרותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין חושב שרוב הפוליטיקאים יעדיפו להפסיד בבחירות ולא ללכת לכלא. מדוע "נתניהו לא היה ראש ממשלה" אילו היתה האתיקה חשובה לציבור? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |