בתשובה לירון, 05/02/11 17:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית, יש הבדל בין חוקי המקרקעין לחוקי המטלטלין. שנית, יש הבדל בין מצב שבו אתה נותן רשות, מוגבלת ותחומה בזמן, למישהו להשתמש ברכוש שלך, לבין מצב שבו אתה מעביר לו דה-פקטו רכוש שלך ואחרי כך וכך זמן מחליט שאתה חוזר בך.1 1ואל תבקש ממני לפרט כמה זמן הוא "כך וכך" כי דיני קניין הם לא ממש התחום שלי. מקסימום קניין רוחני. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אולי את יודעת את ההגיון שבחוק הזה. מדוע יכול להיות מצב שאדם יעביר רכוש דה-פקטו, במיוחד אם זה אמצעי יצור? הרי יש דבר שנקרא שכירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני ביקשתי!1 ככל שאני יודעת, ותחת ההסתייגות שדיני מקרקעין הם *באמת* לא התחום שלי, המטרה היא לעודד אנשים להשתמש בקרקע שלהם ולא להזניח או להפקיר אותה. כמות הקרקעות מוגבלת (להבדיל, למשל, מכמות המכוניות או המחשבים) ולחברה יש אינטרס שיעשה בהן שימוש כלשהו, ולכן נקבע כלל שמטרתו לתמרץ אנשים להשתמש באדמה שלהם (שימוש, אגב, לא חייב להיות שימוש חקלאי כמובן. גם אם מישהו מטפח את האדמה לצרכי נוי או מכריז עליה כשמורה זה מצביע על זיקה שאינה מתנתקת). אגב, אם מסיבות מסוימות אתה לא יכול למנוע מאד להשתמש בקרקע שלך (למשל אם שהית במדינת אויב ולא יכלת לעמוד על זכויותיך), אתה לא נחשב כמי שוויתר על זיקתו לקרקע. 1בהתחשב בכמות המשפטנים שמסתובבים בארץ, אני באמת מסרבת לקבל את ההנחה שאני היחידה באזור שיכולה לתת תשובות בנושא. *בטוח* יש בעדר משפטן אחד נוסף או שניים, ואין לי אלא להניח שחלקם מסתכלים על התגובה הזו ודומות לה, מנידים בראשם ואומרים "שתמשיך להגיב בנושאים שהיא מבינה בהם, לכולנו יטב". אז בבקשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אם מסיבות מסוימות אתה לא יכול למנוע מאד להשתמש בקרקע שלך (למשל אם שהית במדינת אויב ולא יכלת לעמוד על זכויותיך), אתה לא נחשב כמי שוויתר על זיקתו לקרקע." אלא אם כן אתה ערבי (חוק נכסי נפקדים [ויקיפדיה]). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |