בתשובה לאורח, 02/02/11 13:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האם קיים הבדל אפיסטמי בין אדם שלא אמר אמת לבין אחד ששיקר ? תמהתני |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש. תגובה כמו שלך מבססת את הטענה שאם כבר נעברה עברה (ולו הקטנה ביותר) ממילא אין משמעות לחומרתה, ולכן לא משתלם להודות בטעות ולקוות לסליחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה? ואני כלל לא ידעתי שאני כזה. לא טענתי ולא ניסיתי לטעון שההבדל הוא כמותי ובוודאי שלא עניין אותי עניין הפוליטקלי קורקט הנהוג במקומותנו. התהייה אמנם נגועה בציניות מסויימת אך אמיתית במידה מספקת, מה בין אדם ששיקר לאדם שלא אמר אמת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השקרן הוא אקטיבי, השתקן פאסיבי. הראשון פושע ביזמה ובכוונה, השני פושע במחדל ואי עשיה, אני חושב שהשני יהנה מענישה קלה יותר ותמיד יוכל להתגונן בטיעון ''לא זכרתי''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו גם אפשרות אך היא לא כל כך מעניינת בעיני רוחי אני מקבל שתי קלטות מן המשטרה/היועץ/המבקר. בשתיהן הדברים שנ א מ ר י ם ע״י גלנט בתגובה לשאלה הזהה זהים לחלוטין. האם קיים איזהשהו סממן לא אמפירי ,פנימי או חיצוני, שיאפשר לומר שבאחת הוא לא אמר אמת ובשנייה שיקר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הוא: 1. מודע לזה שמה שהוא אומר הוא לא אמת (ולא אומר אי אמת מחוסר ידיעה או חוסר הבנה...) 2. אומר את אי האמת בכוונה (ולא בגלל שהוא ממהר, חושב שזה פרט לא קריטי...) אז הוא משקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, העיקר הכוונה. איך היועץ, אם כך, הצליח לחלץ מגלנט את כוונתו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא היועץ ולא דוברו. כשאתה מדבר עם אדם אחר אתה לא יכול באמת לדעת אם הוא משקר או סתם טועה, מאד קשה לקרוא את כוונתו של הזולת, ובכל זאת אנחנו כן קובעים מידי פעם שמישהו שיקר. אני חושב שהעובדה שהיה לו מה להרוויח מהשקר (ושאין ספק שהוא היה מודע לזה שיש לו מה להרוויח מהשקר), למשל, רומזת משהו לגבי הכוונה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קצת מבולבל, אתה כותב: בשתיהן הדברים שנאמרים ע"י גלנט... האם אתה מתכוון לכך שגלנט אמר משהו שהוא לא אמת? אם כך הוא פשוט שיקר. אם התכוונת לכך שגלנט שתק ולא אמר את האמת ביוזמתו, הרי שלא תהיה בקלטת שום אמירה, שקרית או אמיתית. בכל אופן גלנט מואשם בחתימה על שני תצהירים שקריים, אם יהנה מהספק (לא היה לי זמן לקרוא בעיון כי הצלתי את חיי העם) הרי שבאי כוחו שניסחו את התצהירים הם העבריינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שגיתי בתיאור הבעיה, היא איננה אפיסטמיולוגית כי אם נוטה יותר לביהביוריזם ברור שאדם בור שאיננו מכיר את העובדות יחטא מידי פעם באי אמירת אמת וכל זה ממניעים של חוסר ידיעה. בהנחה שלפנינו אלוף אמיתי יודע כל האם תיאור היועץ את דבריו ומעשיו כאי אמירת אמת נבעו אך ורק מאי רצונו להלבין פניו באמירה חמורה יותר או שמא ישנם דברים בגו הגו הנשאל הינו האם ליועץ ישנה דרך להעריך בין אי אמירת אמת לשקר בהינתן שתי סיטואציות זהות בהן תשובותיו של גלנט זהות ולא אמיתיות/שקריות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסוח, זה שורש הענין ''אמירת לא אמת'' היא שקר לכל דבר, אך אם תאמר ''שיקר'' אתה חייב לשפוט ולהעניש על שקר, אם אינך רוצה לפגוע בו עוד תאמר ''לא אמר אמת'' ותעזוב אותו לנפשו ללקק את פצעיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן כי בחוק האמריקאי אי אמירת אמת היתה מוגדרת כ״שקר מדרגה שניה״ משהו שבדומה ל״רצח מדרגה שניה״ אינו שימוש אינסטרומנטלי בשקר בכדי להוליך שולל את הבריות אלא רק עבור ניקוי מצפונו הפרטי של האדם שכלל לא ידע שהוא כזה. ממבט ציפור ( או מבקר) דבריו הם שקר מוחלט אך ממבטו הוא זו המציאות שהסתבכה לה בחור תולעת וכל תפקידו הוא להשיב אותה למקומה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |