בתשובה לצפריר כהן, 08/02/11 15:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כתבתי סימן שאלה כי לא זכרתי בדיוק מה הייתה המישרה שאותה מנעו, פיספסת את סימן השאלה בדברי. יתכן שזו היתה מישרת שר משפטים שנימנעה ממנו בתואנה שהוא כתב תצהיר כוזב (מה שהתברר כקטנוניות). בכל אופן לא חשוב המיניסטריון אותו מנעו מיעקב נאמן, אלא העובדה שמנעו ממנו משרת שר מטעמים קטנוניים. כנ"ל לגבי אריאל שרון. לא התכוונתי לכתוב זמן מדוייק לגבי מועד מועמדותו לרמטכ"ל. אמרתי באופן כללי שזה היה (מיד ?) לאחר מלחמת ששת הימים, והכוונה הייתה בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום כיפור. לגבי החלופות "המוצלחות" לדעתך לאריאל שרון בתור רמטכ"ל, הן היו כל כך "מוצלחות" עד שצה"ל המוצלח נישען על "קונצפציה" שגרמה לכשלון צה"ל בתחילת מלחמת יום כיפור, הקונצפיה המוצלחת הזו בוקרה קשות על ידי וועדת אגרנט. אריאל שרון ביקר את החלק של הקונצפציה הזו שנגע להישענות על קוו ברלב, הוא אמר שההגנה על סיני לא צריכה להיות על קוו המים של סואץ אלא על בסיס כוח קל להגנה שימוקם הרחק מתעלת סואץ. הוא לא הצליח לשכנע את צה"ל בצדקתו. ואכן כמעט כל קוו ברלב (החשוף) התמוטט תוך מספר שעות מתחילת מלחמת יום כיפור. אריאל שרון היה יכול להיות רמטכ"ל שמשדרג את הצבא, כי הוא היה איש מקורי מאוד ועם זאת יסודי ומסודר. בוודאי שהוא עלה בכישוריו על דוויד אלעזר. יתכן שהוא לא היה מממש את יכולתו למרות הכל (כפי שלא הצליח בזאת אהוד ברק). בכל מקרה, צבא טוב נותן צ'נס לקצינים מבריקים ולאריאל שרון לא נתנו את הצ'אנס להיות רמטכ"ל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שרון היה אלוף פיקוד דרום. הוא לא נתן לאי־הסכמת המטכ"ל להכתיב לו מהלכים. ואמנם הוא הצליח למסמס את קו בר־לב. נאמן התפטר. אבל כמובן שזה היה בגלל מזימה להדיחו, ולא בגלל חקירה. והמערכת כ"כ שנאה אותו, שהוא קיבל תיק ממשלתי חשוב יותר. אבל גם שם הוא לא הוכיח את עצמו, ונאלץ להתפטר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שרון גרס שאיסטראטגית ההגנה על לא תתבסס על קוו ברלב אלא על ריכוז כוחות במרחק מקוו התעלה. זו לא פעולה פורמלית, אלא פעולה שיש לבצע אותה ביסודיות. אילו שרון היה רמטכ"ל קרוב לוודאי שהיו נעשות פעולות כאילו באופן יסודי (ככל שהיה לו זמן לבצע אותן). בפועל פעולות כאילו לא נעשו. דילול כוחות בתעלה (כפי שנעשה) אינו שווה ערך לבניית כוחות צבא במרחק מקוו התעלה, השלכת כוחות שריון ומטוסים על קוו התעלה עד לשחיקתם — בימי המלחמה הראשונים — היא בוודאי בניגוד לדוקטורינה של שרון. לגבי יעקב נאמן. הסיבה שביבי רצה למנות את יעקב נאמן לשר משפטים (עכשיו ניזכרתי) הייתה רצונו של ביבי לעשות רפורמה במערכת המשפטית בארץ. ההכשלה של מינוי זה נעשתה משום שגורמים הקשורים בפרקליטות חששו שרפורמה כזו תבוצע על ידי נאמן. זה סיפור דומה למה שקרה אחר כך עם מינוי דניאל פרידמן לשר משפטים על ידי אולמרט, אלא שבמקרה זה לא מצאו שום פגם "משפטי" בעברו של דניאל פרידמן, לכן הפרקליטות חרקה שיניים בלי יכולת לגרום לפיטוריו. חריקת השיניים התבטאה במאמרי שיטנה בתיקשורת נגד דניאל פרידמן (זכורה לרע אמירתו של השופט בדימוס מישל חשין "יגדעו ידיו ...על מי שמרים ידו על ביתי ..."). לפי זכרוני יעקב נאמן לא ניכשל כלל במשרד האוצר (כדבריך). לפי זיכרוני היו חילוקי דעות בין ביבי לבין יעקב נאמן על צעדים כלכליים "כבדים" שיש לנקוט, כאשר ביבי לא קיבל את דעתו של יעקב נאמן בעניין אותם צעדים החליט יעקב נאמן להתפטר. אייני זוכר את הפרטים על חילוקי הדעות ביניהם אבל אני זוכר בבירור שלא מדובר ב"כשלון" אלא ב"חילוקי דעות יסודיים". אני זוכר בבירור שהתפעלתי בזמנו מהיושרה של יעקב נאמן שלא הסכים לעשות צעדים כלכליים שנגדו את השקפתו המקצועית, רוב השרים נוהגים להתכופף במצב כזה. (היום חוזר סיפור דומה במצב היחסים בין ביבי לשטייניץ, לא בכדי שטייניץ התאשפז אתמול, הלחץ עליו לעשות צעדים רעים לפי השקפתו הוא לחץ גדול כמו שהיה לחץ גדול על יעקב נאמן בשעתו. מי שיקרא בעוד שנים את הקישקושים של היום בעתונים על שטייניץ יגיד כמוך הבלים כמו "שטייניץ ניכשל בתפקידו כשר אוצר". בעתונות הישראלית 90 אחוז מהפרשנות זו תעמולה פוליטית, גם ויקיפדיה לא מדייקת בעניין המחלוקת ביבי-נאמן בממשלת ביבי הראשונה. יתכן שביבי זוכר את הנסיבות להתפטרות יעקב נאמן ממשרד האוצר לכן, כדי לישר קוו עם שטייניץ, הוא הקפיד אתמול לבטל את מסיבת העתונאים עד החלמתו של שטייניץ.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"השלכת כוחות שריון ומטוסים על קוו התעלה עד לשחיקתם — בימי המלחמה הראשונים — היא בוודאי בניגוד לדוקטורינה של שרון." על סמך מה אתה כותב את זה? אם מערב סיני היה פועל על פי הדוקטרינה של שרון, האם אתה טוען שהמצרים היו חוצים את התעלה ואוגדת השריון של שרון היתה עומדת במרחק בטוח ומסתכלת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן תאורטי, היא יכולה לעמוד, להסתכל, לספוג התקפות אם יהיו כאלה, לאפשר לחיל האוויר להגיע לעליונות אווירית בניחותא (בלי שיצטרך לסייע לכוחות על הקרקע) לחכות למילואים ולתקוף. אבל, לי אין מושג מה הייתה הדוקטרינה של שרון ואני משער שגם לך אין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מן הסתם טוען את זה על סמך ספר התו"ל הבסיסי (לשעבר) של צה"ל מאז 1964, 'תורת הקרב', כרך ב', פרק ח' פסקה 7, "הגנה ניידת". התיאוריה, די בקיצור, היא שכשיש לך מרחב תמרון אתה יכול לבצע הגנה ניידת. לתת לאוייב לכבוש קצת שטח שלך תוך-כדי שחיקתו (לא 'לעמוד במרחק בטוח ולהסתכל', אבל לא להתעקש על כל מטר ולא לנסות לבלום אותו בקו המגע, במקרה זה תעלת סואץ), ואז לרכז כח, לתקוף-נגד ולחסל אותו, ולא (כמו שנעשה בפועל) לתקוף לכל רוחב הגזרה טיפין-טיפין בנסיון לעצור את המתקפה המצרית על קו המים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התיאוריה היא כמובן הגיונית. כדי לעבוד על פיה צריך לנהוג בראש קר, ללא ענייני כבוד וכד'. כמובן שמצבים כאלה אינם קיימים כשהיזמה באה מצד האויב שאנחנו באופן בסיסי מזלזלים בו. יתכן ובניתוחים סגורים וקרים בצה''ל לא זלזלו במצרים, אבל לא כך היתה ההצגה כלפי הציבור- חלקו אנשי מילואים או סדירים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, ועדת אגרנט כבר הקדישה פרק שלם לכך שתפיסת-ההגנה-הלא-כתובה בסיני הייתה נגד התו''ל. כיוון ששרון התנגד בדיוני מטכ''ל לתפיסה זו, הגיוני לצפות שלא היה רמטכ''ל היה עושה משהו - אבל כל אלו ספקולציות. (וגם בניתוחים בתוך צה''ל לרוב זלזלו אז במצרים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם שרון היה עדיין אלוף הפיקוד, האם היה יכול להחליט שהוא נותן למצרים להעביר את הצבא לגדה המזרחית, להתקדם מזרחה ואז לתקוף אותם? אם הוא היה קיים לבד- אולי היה יכול לקבל את ההחלטה הזאת; אבל הוא לא היה לבדו. הוא היה אלוף מאד פוליטי. החשש שהוא יצטייר כגנראל שנתן למצרים להתבסס בגדה המזרחית בלי לעשות כל מה שביכולתו כדי לזרוק אותם לתעלה בזמן הצליחה, לא היה מאפשר לו לקחת את הסיכון (הסיכון שאיננו רק סיכון צבאי אלא גם פוליטי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן, וייתכן שלא. ובכל מקרה הטיעון שהגבת לו היה לגבי שרון כ*רמטכ"ל* אפשרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שזה הזמן לסעף: א. "אילו" שרון היה רמטכ"ל זה היה קורה כבר לאחר בניית קו בר־לב. אבל מה שברור הוא ששרון כאלוף פיקוד מנע גם את הגשמת התוכנית המקורית. וזו לא הפעם היחידה שבה הוא לא ציית למפקדיו. ב. אם זה היה רצון של ביבי, למה ביבי לא מצא מועמד אחר? ביבי חשב באותו זמן ש"שרים מקצועיים" (בנוסח ארה"ב) הם רעיון מוצלח. בפועל, חוץ מנאמן כמעט לא היו כאלה. ג. מדינאי שנאלץ להתפטר הוא פוליטיקאי שנכשל בהעברת הצעדים שתמך בהם. התפטרות נוסח דוד לוי היא הדרך הקלה (להבדיל מאיום בהתפטרות כאשר יש כוח, בנוסח בן־גוריון). ד. שטייניץ הוא עוד דוגמה לשר אוצר חסר בסיס תמיכה פוליטי. לביבי נוח להציג אותו כאיש הרע. ההתקפות עליו אינן סתם מההסתדרות והאופוזיציה, אלא גם מכל מפלגות הקואליציה, כולל הליכוד. כלומר: כליא ברק של ביבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לא חשוב המיניסטריון"? חשוב בריבוע... למי אכפת שיהיה שר אוצר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה העיקרית שלי היא על שימוש פסול ב''טוהר משפטי'' כדי למנוע מינויים ראויים. לצורך זה לא משנה אם מנעו מנאמן להיות שר משפטים או שר אוצר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משנה דווקא, כי קל יותר להאמין שהיתה כוונה למנוע מינוי לשר משפטים (יש מניע) מאשר לשר אוצר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קל יותר להאמין, ולכן זה נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילו הייתי יודע שזה נכון, הייתי כותב את זה. קל יותר להאמין, ולכן הסבירות גבוהה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. קל יותר להאמין לכך שגלנט שקוע בחובות הימורים מאשר שלכך שהוא ניסה לרצוח את ילדיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא כל כך מבין מה הקשר, ואין לי חשק להמשיך לדון איתך בזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקשר הוא הנימוק ''קל להאמין'', ובאופן כללי הנטיה לנסות למצוא את המזימה שהובילה לכל פעולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, אין לי חשק להמשיך לדון איתך בכך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |