כשסתמי פגש את כלומי (בשנקין) 820
"מתחת לקו העונג", מאת חגי דגן. הוצאת חרגול, 184 עמ'.
ספרים • שמעון גלבץ • שבת, 22/12/2001, 20:45
"משפט הפתיחה של רומן מעיד רבות על עיסתו," אמר פעם הסופר הנרי מילר. הספר "מתחת לקו העונג" נפתח כך: "גרשון משמש בשק אשכיו המכווץ והנוקשה וחשב: איזה בזבוז, עכשיו היתה צריכה לבוא מציצה של שישי בצהרים."

גרשון, גיבור הרומן, הוא שמן עצלן, הסרוח רוב ימיו בחדרו ועורך מרתונים של אוננות תוך צפייה בסרטי וידיאו פורנוגרפיים. חברו שמאי, תלוש כמעט כמותו וניחן אך במעט יותר יוזמה, בפרט בתחום הכיבושים המיניים. רוב הדמויות האחרות בספר הן נשים צעירות, אהובותיו הנוכחיות או הפוטנציאליות של שמאי. הגיבורים שיצר חגי דגן נפגשים בפאב, בבית הקפה, בדירתו המוזנחת של גרשון או בדירותיהן של הנשים. אין ברומן עלילה של ממש, והאקשן העיקרי מצוי בסצנות מין שנועדו לגרות את בלוטות הצחוק והלעג המר של הקורא יותר מאשר להתסיס את ההורמונים. היתר הוא אקשן מילולי, מבדר מאוד.

זירת הרומן במתחם שנקין, שאינו אזור גיאוגרפי בלבד, גבולותיו גם תרבותיים. מחוצה לו נמצאים הדתיים והמזרחיים - הברברים שבשער. השנקינאים הם צאצאי האחוס"לים, מונח מקביל ל-WASP האמריקני, שטבע לאחרונה ברוך קימרלינג (ר"ת: אשכנזים, חילוניים, ותיקים, סוציאליסטים, לאומיים). בפני האחוס"ל השנקינאי פתוחות שתי אופציות בלבד - להיות מצליחן או להיות מפסידן. המצליחנים הם הפרסומאים, היחצ"נים, האופנאים, אנשי התקשורת, האנשים שסוגרים עסקאות וירטואליות על אספרסו קצר. גיבוריו של דגן נמנים עם אוכלוסיית המפסידנים, אלה שנתקעו בעבודת סמינריון באוניברסיטה ולא ישלימו אותה לעולם, אלה שגילו אוזלת יד ביזמות ולא פתחו סניף של "ארוס" בבני ברק, אלה שחווים את הריקנות של העולם החומרני אך אינם משכילים להתמקם במרכזו הנוצץ.

הרומן גדוש בביטויים ובדימויים המתארים את הכלום והסתמיות בחיי הדמויות. "אני חיה רק בתיאוריה," שחה לעצמה אחת הנשים, "מן חיים על תנאי של אם א' אז ב', כמו שיעור לוגיקה מחורבן... למה יוצא שהחיים עוקפים אותי בלי לאותת ומשאירים אותי לבד על מין אי־תנועה?" אך ככל שהריקנות הקיומית מתפשטת, כך מתרבים בחלל ההולך ונפער חפצים ופריטים מכל סוג ומין.

בעולם שמתאר דגן הכול נתון לתהליכי חיפצון וריבוי: צבא החתיכות בשנקין מבזבזות את זמנן "מטלטלות תיקים קטנים של כלום ושקיות קרטון של קניות." כששמאי שואל את עצמו מה מזכירה לו בחורה מסוימת ולא יודע מה, הוא מקמט את מצחו ומריץ בראשו רשימת פריטים ארוכה: "לא רהיט, לא כלי תחבורה, לא תמונה… פחמימה? לא פחמימה. מינרל?…פרי? לא בדיוק. ירק! לפת? לא…." הבחורה הזו תזכה לבסוף לכינוי "כרוב ניצנים", וחברותיה תתכננה "מעדן חלב" או "חזזית".

הריבוי גורם למחלות מוזרות, לא ביולוגיות. שמאי "סובל מהיפר־וינטילציה בגלל ריבוי בליינד־דייטים". דברים מופשטים ככותרות עיתונים או צלילי מוזיקה מתרבים, מגיחים ממציאותם הווירטואלית ומתנחלים בגוף. כותרות על מהומות מתנחלים בחברון ובאזור רמאללה זוחלות מן העיתון, מתפתלות כנחשים, חודרות לגרונה של כרוב ניצנים ומתפצלות שם; ואת גרשון שנקלע למסיבה תוקפים צלילים אלקטרוניים מונוטוניים והם מתפתלים בו כתולעי מתכת מרובות־זיזים.


מה המפלט מכל זה? האהבה, כמובן. אולם האהבה השנקינאית נתונה במשבר. הנשים מתאהבות רק כדי לא להתעסק בעצמן, אך מושאי אהבתן הפוטנציאלית, הגברים, בעייתיים, שכן הם "מעונינים רק במשמוש הגוף עד גועל נפש". הריקנות יוצרת מעגל קסמים זדוני: לנשים אין כלום משל עצמן והן מסוגלות להתמלא רק מן הגברים, אך גם הגברים ריקניים והם חוזרים ובאים להיזון מן האישה, לינוק את לשדה. הכלום הזכרי ניזון מן הכלום הנקבי ולהפך, והכול נותרים רעבים.

מפלט אפשרי אחר הוא החזרה בתשובה. לדת יש הסבר לריבוי החפצים ולריקנות כביכול שהם מייצגים: "תפוז הוא לא סתם," מסביר מחזיר בתשובה לבאי כנס התעוררות, "תמששו את התפוז. תרגישו כמה שהוא לא דבר פשוט, לא דבר סתמי, כמה שהוא תפוז... כמה שלכל דבר יש סיבה, מאחורי כל זה יש כוונה, אפילו אם היא בדרך כלל סמויה, לכל דבר יש בורא שהביא אותו לעולם... אולי תצליחו דרך התפוז להרגיש את החוכמה שמאחורי התפוז".

אולם החוזר בתשובה נפלט אל מחוץ לגבולות העולם השנקינאי, ואילו דמויותיו של דגן נשארות שם וממשיכות להתחבט במצוקותיהן. מרגע מסוים, מתברר לקורא שגרשון, גיבורו הבהמי של הסיפור, מייצג פתרון של הפוך על הפוך לבעיית הריקנות הקיומית. הוא חי "מתחת לקו העונג", מעבר לטוב ולרוע של המצליחנות והמפסידנות. "בעיר הזאת, עיר של יפים ויפות, של מאות אלפי אנשים ששקועים בגלגול קטעים ובהרצת צחוקים... בעיר המתנוססת והחוגגת והמושפרצת הזאת חי אחד גרשון... והוא מתמכר באדיקות ובכובד ראש לשקיעה, לוויתור גדול, לתבוסה סופנית... הוא נבואת זעם... הוא לא זקוק לרחמים... הוא מתמכר לתבוסה, אבל הוא לא סובל מזה. אפשר אפילו לומר שהוא חוגג את זה."

התפלות והבדידות אמורות להיות עצובות, אסון שקט, אך ברומן של דגן הן מעוררות גיחוך. הדמויות הן במידה רבה קריקטורות, המרבות ללגלג על עצמן ועל זולתן, ובעצם מזמינות את הקורא לעשות כן יחד עמן. וכשהדמויות הן קריקטורות אין לדגן כל קושי לצרף אליהן כגיבור ברומן גם את החתול של גרשון, אורליוס. "החתול הוא תבנית נוף הפסיכוזות של בעליו," מצטט אורליוס אמרה ששמע מפי שמאי, וכיוון שהוא מצויד בעוד דברי חוכמה כאלה ומכיר את נפש אדוניו, אין לו בעיה להשתלב כקול נוסף ברומן.

המציאות הממשית של הדמויות יומיומית, טריוויאלית, אולם בקטעי המונולוגים והדיאלוגים, שמהם מורכב הרומן, קוראות הדמויות דרור לדמיונן ומגלגלות שפע אסוציאציות בעלות ממד סוריאליסטי. הפער האבסורדי בין הדמיון המופלג למציאות הפרוזאית משמש לדגן כר פורה ליצירת הומור ייחודי, כיפי, שהופך את הקריאה בספר לקלה ומהנה.
קישורים
חגי דגן - אתר הבית
מתחת לקו העונג - לקניית הספר ב"מיתוס"
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "ספרים"
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

באתי ראשון 49346
ברק שבת, 22/12/2001, 21:32
ונהניתי לקרוא.

ורגע לפני הדיון המלומד שיתפתח פה, אולי כדאי להסב את תשומת לב העורכים לשגיאה הפרוידיאנית שנפלה בכותרת -מדובר על "קו העונג" ולא על "קו העוני" :-)
באתי ראשון 49348
דובי קננגיסר • בתשובה לברק שבת, 22/12/2001, 22:14
LOL! אופס... תוקן.
סליחה? 49409
יעקב פופק יום א', 23/12/2001, 15:07
הם חושבים שהחיים שלהם ריקניים? הם חיים בשנקין, מעוז הכוסיות, בתי הקפה והסגנון, שיבואו לרמת גן, כאן אפשר למצוא ריקנות אמיתית, חפה מיומרות פסאודו אינטלקטואליות, חוסר תוכן מוחלט.
רק להגיש קוסקוס לאנשים משועממים שעובדים בחנויות פרחים, והם בכלל עירקים ורוצים קובה או שווארמה, אבל שווראמה שמש זה רחוק להם ללכת ברגל ואין להם אוטו אז הם צוחקים על המלצר שהוא מכוער. זה, ולכתוב שטויות באינטרנט כל היום.
זה ריקנות.

י. פופק
סליחה? 49423
האייל האלמוני • בתשובה ליעקב פופק יום א', 23/12/2001, 17:05
יש לדעתך קשר אטימולוגי בין כוסיות לקוסקוס?
כמו שנאמר 49458
האשמאי הזקן • בתשובה להאייל האלמוני יום א', 23/12/2001, 23:04
כמו שאמרתי פעם, כשהציעו לי קוסקוס - בשבילי חצי מנה.
כמו שנאמר 49479
דובי קננגיסר • בתשובה להאשמאי הזקן יום ב', 24/12/2001, 0:31
ככה, ד"ר דרייהר? (השארת את האימייל שלך שם...)
אצלנו קוראים לזה ענונימיות 49484
האייל הנובח • בתשובה לדובי קננגיסר יום ב', 24/12/2001, 7:32
גירסה עילגת לאנונימיות
אונָנימיות אינטלקטואלֶט 49494
דנידין • בתשובה להאייל הנובח יום ב', 24/12/2001, 9:44
צריך לדסקס את זה 49641
מיכאל • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 25/12/2001, 0:48
סליחה? 49643
מיכאל • בתשובה ליעקב פופק יום ג', 25/12/2001, 1:02
למעדניה הגרוזינית בה דודתי נהגה לאכול בשלהי שנות ה-‏70 נכנסו פעם שני שינקינאים.
"מהכיסניות האלה שאת אוכלת, גיברת, אפשר לקבל חררא".
- ומהקוסקוס של שינקין אפשר לקבל אירוע מוחי
- איך את יודעת שאנחנו משיינקין?
- כתוב על העטיפה: האחים מופץ - קוסקוס, גיובץ וגולש. שינקין 14.

יש המעידים שבעקבות המפגש הטראומתי, עברו הללו לשינקן בחולון, לאחר תחילת העליה הרוסית.
סליחה? 49667
יעקב פופק • בתשובה למיכאל יום ג', 25/12/2001, 10:35
מכל השנקינים, הכי מגניב זה שנקין גבעתיים.
קוסקוס 49504
ריקי יום ב', 24/12/2001, 10:36
והקוסקוס הכי טעים הוא לא זה המרוקאי אלא דווקא הטריפוליטני. כמו שמכינה אמא של גיסתי. ירקות ממולאים שונים, תפוחי אדמה, בצל וכו, כולם ממולאים ביד אוהבת, עבודה של יומיים מראש וטריפה בולסת של 10 דקות ע"י המשפחה המורעבת. כמובן שהקוסקוס מוכן ידנית, לא הגועל המוכן מראש בסופרמרקטים.

כן ירבו הסבתות האוהבות.
קוסקוס 49508
יעקב פופק • בתשובה לריקי יום ב', 24/12/2001, 11:16
הקוסקוס הטריפוליטאני אכן עדיף על זה המארוקני בטעמו אבל קשה יותר לטאטא אותו מהריצפה כשהוא נשפך והוא מסוה את הקשקשים בצורה הרבה פחות יעילה בגלל שהרוטב שלו בצבע אחיד.
הוא לא מגיע לדרגת הלחם עם מרגרינה וזיתים, ביצה קשה עם אשל, מרק עוף עם אטריות או עוף מכובס ופירה.

בקיצור קוסקוס עושה עבודה טובה יותר בתור לכלוך מאשר בתור אוכל.
קוסקוס 49511
ריקי • בתשובה ליעקב פופק יום ב', 24/12/2001, 11:19
מה יש לך ממרגרינה. חמאה מלוחה של תנובה (עטיפה בצבע זהוב). הכי טעים בעולם פרוסה של לחם שחור פושטי עם ה מ ו ן חמאה מלוחה.

והמלך: עם אבוקדו גם.
מרגרינה 49512
יעקב פופק • בתשובה לריקי יום ב', 24/12/2001, 11:37
המרגרינה מחזירה אותי למחוזות ילדותי בבית שמש עת אימי עליה השלום היית פורסת לי פרוסת לחם שחור מורחת עליה שיכבה דקה של מרגרינה (מטעמי כשרות) ומעליה מניחה 2 פרוסות עגולות ודקיקות של נקניק תה, לעיתים הייתה מוסיפה אף מלפפון כבוש בחומץ (אם אבא שלי לא גמר את כולם).

מאז עברתי שינויים רבים, אינני אוכל עוד נקניקים בשל טראומה שעליה אספר אולי בפעם אחרת ופיתחתי אלרגיה מוזרה למלפפונים, אבל השילוב של לחם עם מרגרינה ותה הופך אותי לכמה רגעים לאותו ילד קטן החש בטחון ואהבה בחיק אימו היחידה.

למרוח את הלחם בחמאה זה לוותר על זכרונות הילדות שלי, על חלק מזהותי, וזאת לא אעשה בשם הסנוביזם הקולינארי.
מרגרינה 49513
ריקי • בתשובה ליעקב פופק יום ב', 24/12/2001, 11:45
אוקיי, מקבלת (ומקנאת). אני אישית סולדת מכל מה שמזכיר לי את אמא שלי בכלל ואת הבישול שלה בפרט (רגל קרושה רועדת בצלחת. איזה איחס).
מרגרינה 49514
יעקב פופק • בתשובה לריקי יום ב', 24/12/2001, 13:07
גם לי יש רעד ברגליים בעיקר כשאני מדבר עם נשים.
מרגרינה 71271
... • בתשובה ליעקב פופק יום ו', 31/5/2002, 15:14
למי אין!!
מרגרינה 88592
האייל האלמוני • בתשובה ל... יום ה', 29/8/2002, 22:12
לי אין!!
מרגרינה 49564
מרסל פרוסט • בתשובה ליעקב פופק יום ב', 24/12/2001, 18:31
הא ,הזמן ,הזמן האבוד ההוא. אולי פעם אכתוב על כך ספר
מרגרינה 49573
יעקב פופק • בתשובה למרסל פרוסט יום ב', 24/12/2001, 18:51
כפי שאמר מישהו חכם ממני (למעשה זה הייתי אני אבל אני לא אוהב להתהדר הדברים שאמרתי בעבר אז נגיד שזה היה מישהו אחר שהוא יותר חכם ממני).

לפעמים אני מתגעגע לילדות, אבל לא לשלי, שלי הייתה מחורבנת.
אוכל של אשכנזים 49576
חיים ביטון • בתשובה ליעקב פופק יום ב', 24/12/2001, 19:13
כל המאכלים המסריחים האלו של האשכנזים האליטיסטים...יום אחד נעלה ונראה לכם מה זה.
למרגרינה אין ריח 49580
יעקב פופק • בתשובה לחיים ביטון יום ב', 24/12/2001, 19:28
אני? אליטיסט?

וואו תודה זה ממש נחמד מצדך, לא היית צריך.
לחם ומרגרינה בשקית חקי 49689
מיכאל • בתשובה ליעקב פופק יום ג', 25/12/2001, 13:56
באמת אין לי לב לעשות לך את זה. רציתי לספר לך משהו על זכרונותי עם הסבתא ניקול בקונגו הבלגית של סוף שנות ה-‏50, והפונדי עם שמאלץ הנימוח שהיתה מכינה. אך חבר טוב שלי הוציא תואר בהנדסת מים באוניברסיטת פטריק לומומבה במוסקבה ועובד כיום במנהל הכינרת, ולכן אחשה.
לחם ומרגרינה בשקית חקי 49695
יעקב פופק • בתשובה למיכאל יום ג', 25/12/2001, 15:04
לכבוד גיל 16 בקשתי מאימי עליה השלום כמתנת יום הולדת שתקנה לי גוש פסטרמה רומנית זוגלובק במשקל שלושת רבעי הקילוגרם. את הגוש הנחתי במקרר ומידי יום הייתי חותך ממנו חתיכה בגודל שיזף ומכרסם להנאתי עד שיום אחד הקדמתי לשוב לביתי ומצאתי את אבי בועל באכזריות את גוש הפסטרמה. מיותר לציין את התדהמה שאחזה אותי לנוכח המראה הנורא. למרות שלא סיפרתי על הדבר לאימי (מה שעלה לאבי כסף רב) הורי התגרשו בסופו של דבר.
אבי פתח מעדניה בבית שמש שבה מכר בעיקר סוגים שונים של נקניק וחריצי גבינה אולם כעבור שנתיים היא נסגרה בצו של משרד הבריאות.
מאז, אני לא שולח ידי בנקניק משום סוג שהוא.
קקאו בקינשאסה 49710
מיכאל • בתשובה ליעקב פופק יום ג', 25/12/2001, 16:35
בהזדמנות כלשהי פגשתי באיזה פקיד קולוניאלי
דוחה בפרצופו התאוותן ובמשמניו הלבנים, שהשמש האפריקנית רק האדימה אותם עד לזרה.

הוא סיפר לי שעזב את בריסל בגלל שהבחורות שם נטשוהו לנפשו. תאר לך, נהג לאמר, פה מספיקה תנועת אצבע צרידה ומייד הן מתפשטות ומתמסרות לי. משוגעות על לבנים. "בקונגו מי צריך בורדל?". היה המוטו שלו.
"באירופה מביא אבאה'לה את בנו לדפיקה הראשונה לבורדל. רק שכאן, מי צריך בורדל?"

כשסבתא ניקול עזבה עם משאית עמוסה בשקי קקאו לקינשאסה, חשבתי על דבריו.
שכבתי במיטתי, העטופה בכילה נגד יתושים, והעמדתי פנים כמעיין בספר ילדים, כאשר ניף,
אחת מהן, צעירה ובעלת חזה גאה פסעה פנימה לאחר ה- Niff, viens-toi הצרוד-קמעה שלי.

רגע, אמרתי שאחשה (מנהל הכינרת וכל זה).
קקאו בקינשאסה 49724
יעקב פופק • בתשובה למיכאל יום ג', 25/12/2001, 17:36
חשה חשה, הכנרת אינה יכולה להמתין. אני אשמע את שאר הסיפור בהזדמנות אחרת.
דרך אגב, מתי עשית בדיקת איידס בפעם האחרונה?
האיידס פרץ ב-‏1982 49726
מיכאל • בתשובה ליעקב פופק יום ג', 25/12/2001, 18:08
מהקשר הדברים ברור שמדובר בתחילת שנות ה-‏60
ואילו האיידס פרץ והתגלה, דומני, ב-‏1983
קקאו בקינשאסה 49763
אפופידס • בתשובה למיכאל יום ג', 25/12/2001, 21:37
עניין הבורדל מזכיר לי את חברי ז'אק מן המילואים. ראוי שיהיה אתר מיוחד שיתאר את חייו של אדם מקסים זה המשלב יוזמה ממזרית ותום לב חולמני ומתלהב.

הוא גדל באורוגוואי ולבר מיצווה נתן לו אביו כסף ושלח אותו לבורדל מקומי. עד גיל 17 הוא בילה רק עם זונות, ועל כך הוא לא סלח לאביו עד יום מותו. הוא גם לא סלח לחברתו הראשונה בארץ כשגילה שהיא קתולית אדוקה, בניגוד למה שסיפרה היא לו. את חברתו השניה הוא תפס עם אחרת במיטה. הוא התקשר מייד לאביו שדחק בו להצטרף לשתיים. אבל הוא היה מזועזע מן המראה הנורא ועזב אותה מיידית. למילואים הראשונים בפלוגה הוא הביא עיתון תועבה, אותו הסתיר במטול הרימונים במהלך הסיורים בגיזרה ולקח אותו למקלחת, שם ביצע בעצמו מעשים אותם המקלדת לא סובלת, ללא כל בושה. נדמה לי שבמילואים אלו הוא רצה גם להביא בובה מתנפחת ולגבות כסף מן החבר'ה עבור השימוש בה. משום מה, לא נסתייע הדבר. וזהו רק קצה המזלג של עלילות ז'אק.
ותאמינו או לא, הוא אדם סימפטי, עדין ורגשן, אם כי יש לו נטייה יתרה להשתמש בנשק - גם במילואים בהם אנו עכשיו הוא היה הראשון ומאז קנינו לא שתקו, עד שמפקדי הגזרה אסרו על הפלוגה לירות כמעט לגמרי (אל דאגה, מדובר לכל היותר בירי באויר או בשיח שעשה הפטשי חשוד ליד העמדה).
אבל בעצם זה לא קשור לכלום.
קקאו בקינשאסה 49872
חן שפירא • בתשובה לאפופידס יום ד', 26/12/2001, 17:12
עברתם את גבול הטעם הטוב כבר מזמן. בבקשה די.
אומרים לנו שיש XXX אחר 49887
אפופידס • בתשובה לחן שפירא יום ד', 26/12/2001, 18:24
לא היתה לי כל כוונה לפגוע בך או במי מקוראי האייל, אך גם בקריאה חוזרת איני מוצא מה הבעייה, לבד אולי מחוסר קשר ישיר לנושא. בכל מקרה, אני מצטער אם נגרמה לך אי נעימות.
קקאו בקינשאסה 593673
Madre di Dio • בתשובה לחן שפירא יום א', 8/4/2012, 10:06
הגזמת (אף פעם לא מאוחר וכו').
קקאו בקינשאסה 49914
מי? • בתשובה למיכאל יום ד', 26/12/2001, 23:12
אחר כך עברתי בזריזות לשיגול נשים אפריקאיות מגודלות, אשר עכוזם בולט למרחקים כספינת ההולנדי המעופף בראשי. בתחילה נאלצתי לפתות בריות מגודלות ושמנויות אלו, אשר בידם המדולדלת אחזו בנוסף בסיכות דקירה קניבליות. המשימה לא היתה פשוטה, אך בגלל שמרחתי את פני הלבנות בצבעי הסוואה חומים כיאה ואיש קינשאסה אמיתי, יכלתי ללא כל בעייה של ממש כבר מהדקה השלישיל למשש את חזיהם הנפולים, שדמו לעיסות בצק שחור וצמיג כבאגדות ילדי פינלנד על הדבורות השחומות והמסוכנות הפוצעות והמפצפצות מהמיזרח ומהדרום הפרוע. כבר ביום השלישי העברתי בין שדי נשים אלו קליפות מלפפונים חוורי פנים, כיאה לקולוניאל מאוחר בשלהי שנות השישים ברודזיה.

בכינרת זה היה אחרת, כי המנהל נהג לשגל בחורות צבריות בלבד, מיוצאות קיבוצי הסביבה.
לחם ומרגרינה בשקית חקי 49913
מ. • בתשובה למיכאל יום ד', 26/12/2001, 23:00
ואם כבר מדברים על חאקי של הסבתא ניקול, אוכל גם לסבר את אוזנכם בדבר מערותיה ומארותיה החסויות, המוכרות למדענים סינים בלבד, עימם עבדתי במשלחת המחקר של אצת המים הקדמונית, אשר תוקפת אנטילופות מגודלות ומגושמות, במיוחד בשעת אוננותם אל מול פני המסך המתפצל כבתיאוריית הנדסת המים של המפץ הגדול. חבר נוסף טוב שלי הוציא תואר בהנדסת הזרע המעופף אל מול פני הבבושקה, אך מכיוון שזהו נושא אחר אחשה גם הפעם.
אומרים שהיה פה שמח לפני שהגעתי 321289
אלמוני אחר אחר )--=+) • בתשובה למ. יום ד', 3/8/2005, 7:57
קוסקוס 68012
יהוד כלפון • בתשובה לריקי יום ג', 30/4/2002, 9:58
ריקי סחטן ניראת לי אנינת טעם אמיתית אהבתי;
ולא רק הקוסקוס עשוי באהבה;מה עם החריימי ,מקרונה בסלסה,
ודרך אגב הקוסקוס תפקידו גם ליכוד משפחתי שהרי בכל משפחה טריפוליטנית ממוצעת קים איזה שהוא טקס משפחתי ביום ששי בצהריים שכולם מגיעים לאמא לאכול קוסקוס ומפרום.
מה הביג דיל בשנקין? 49613
שיודע לשאול יום ב', 24/12/2001, 22:48
יצא לי להיות לא מזמן בשנקין ואני לא מבין מה עושים מהמקום הזה כזה סיפור. טוב, אז יש חנויות, אבל לא ראיתי אחת ממש מיוחדת, ויש בתי קפה, נו אז מה? ונכון שרואים לפעמים כוסיות אבל בשפת הים יש יותר. מה הביג דיל?
מה הביג דיל בשנקין? 568659
ברקת  (אתר) • בתשובה לשיודע לשאול יום ה', 21/4/2011, 13:31
אני גרה מעבר לפינה, ולכן תשובתי מוסמכת: אין שם כלום, בשינקין. אבא שלי מסכם את המתרחש ברחוב במילים הערביות "רוחין וגאין" (הולכים אנה ואנה).

חוץ מזה, ההודעות ההזויות בתחילת הדיון כאן הוציאו ממני כמה וכמה פרצי צחוק כבוש (אני במקום ציבורי).
מה הביג דיל בשנקין? 593852
האייל האלמוני • בתשובה לברקת יום ה', 12/4/2012, 23:15
יש שם ריכוז גדול יותר של מתחילנים, או לפחות של אנשים הסבורים שבשינקין זו חובתם הקדושה להתחיל.
זכות בכורה 49637
אלכסנדר מאן יום ג', 25/12/2001, 0:34
שמעון שלום,

המונח של ד''ר קימרלינג מוכר לי היטב, אך אם אינני טועה היה זה הסופר אהרון מגד אשר טבע מושג דומה לפני שנים, ולכן אולי לו מגיעה זכות הראשונים.

המדובר במושג 'אלב''ת' שפירושו 'אשכנזי לבן בוגר תיכון'. מעניין לציין שהמושג הכמעט מתחייב 'חילוני' לא נאמר על ידו בקומבינציה זו.

שלך

אלכס
זכות בכורה 49657
ריקי • בתשובה לאלכסנדר מאן יום ג', 25/12/2001, 8:41
אלכס שלום.

ראשית, אני נוטה אפיים ארצה מפאת ידיעתך הרחבה בושאים שונים. אגב, אולי אתה האיש שיוכל להשכיל אותי בנושא החלימה האבורג'ינית? לא פתור עד הים ומציק לי מאוד.

שנית, אני מעריכה (ולא מבינה) יהודי שחי בקרב הגרמנים ומרגיש טוב עם זה.

שלישית, בתור אשכנזית לבנה בוגרת תיכון, אני חייבת לציין שהזהותי דווקא עם עדות המזרח. אני מקנאת בהם על החום המשפחתי, התרבות העשירה שמאחוריהם, ובעיקר, העדר התסביכים הנוראיים שאנו סובלים מהם. וכן, גם צבע העור.
להיפך, דווקא מבחינת צבע 49658
אור • בתשובה לריקי יום ג', 25/12/2001, 9:08
אני שמח שאני לבן אבל לא מהסיבה שאתם חושבים. עור שחום זה נהדר, זה חי, זה סקסי וחושני, אבל האם הייתי חושב כך אם הייתי שחום בעצמי??
לכן, רק כדי להינות מבחורות שחומות עור (כמו חברתי הנוכחית ממוצא פרסי-טורקי) אני שמח שצבעי הטבעי הוא לבן.
החלימה האבוריג'ינית? 49686
מיכאל • בתשובה לריקי יום ג', 25/12/2001, 13:39
משהוא עם כן| גורו אחוסלי צעיר החולם שהוא
באשרם בפונה?
זכות בכורה 49687
מיכאל • בתשובה לריקי יום ג', 25/12/2001, 13:42
דבריך מזכירים את מר פרס בנאום המימונה שלו בגן סאקר, בו אמר שהוא מעריץ את המרוקנים ותרבותם העניפה.
פויה! 49814
ריקי • בתשובה למיכאל יום ד', 26/12/2001, 7:06
תתבייש לך! אני ופרס בנשימה אחת?

לפני זמן מה ביליתי בבר מצווה משפחתית. מצד אחד היה הענף הטריפולטאי של המשפחה, עם אמא דגולה שאני מעריצה עד כלות: האישה אנאלפבתית, התאלמנה בגיל צעיר יחסית עם שבעה ילדים, במעברת אשקלון, ועבדה בפרך כדי לגדל את כל השבעה לתפארת. כולם אקדמאים, אנשים הגונים וטובים. ישב שם שבט שלם ואוהב, כאשר האם במרכז, והאהבה ושיתוף הפעולה הבין דורי צבטו את הלב. מנגד ישב הסניף הפולני של המשפחה, בפנים מכורכמות, כל הקלפטות מרכלות קשות אחת על השנייה. נפשי יצאה אל הצד השני. ייחלתי לזה שהאמא המיתולוגית תאמץ גם אותי, כדי שאוכל להרגיש שייכות ואהבה.

פרס ואני? השתגעת?
בסדר, נרגעתי 49843
מיכאל • בתשובה לריקי יום ד', 26/12/2001, 13:43
תקופת החלום האבוריגינית 49747
ג. שמעון • בתשובה לריקי יום ג', 25/12/2001, 19:18
ריקי,

היות שזו הפעם השניה שאת מזכירה את החלימה האבוריגינית הסתקרנתי וחיפשתי ב"גוגל" שהעלה אלפי עמודים. הנה קישורית לדף מידע מתומצת בנושא:
בקריאה חפוזה הבנתי שהמיתולוגיה העשירה והמפותחת של האבוריגינים כוללת סיפורי בריאה מימי השחר הקדמוני, המכונים בפיהם "תקופת החלום" (באנגלית Dreaming).
הם עצמם אינם אוהבים לכנות סיפורים אלה מיתוסים או אגדות (אני משער שמטעם דומה לזה שהחרדים שלנו לא יאהבו לכנות את מעמד הר סיני או יציאת מצרים בשם מיתוס).
"החלימה" מקבילה במידה רבה למערכת דתית כפי שאנו מכירים אותה מתרבויות אחרות. סיפורי החלימה נועדו להנחיל ערכי מוסר, יחס לטבע וכו'.
הנביא החולם 49756
מיכאל • בתשובה לג. שמעון יום ג', 25/12/2001, 20:01
הנקודה היא שבתרבויות שונות, החלימה נחשבת כמצב טרנס-תודעתי בו מועבר לאדם ידע חשוב אודות היקום, מעמדו ותפקידיו בו, והאלוהות.

אחד מגדולי החוכמה האיזוטרית בשלוש העשורים
הקודמים כונה The sleeping prophet שכן לדברי ההולכים בדרכו נהג לחלום את מישנתו, ולהעלותה על הכתב ביקיצתו.
תקופת החלום האבוריגינית 49816
ריקי • בתשובה לג. שמעון יום ד', 26/12/2001, 7:17
תודה.

מאוד יפה מצדך.
זכות בכורה 49758
שחור • בתשובה לריקי יום ג', 25/12/2001, 20:19
היי ריקי

בתור מזרחי, שחור (יותר חום בעצם), בוגר תיכון אני חייב לומר שאת לא מתקרבת אפילו לתאור ובטח לא להזדהות עם עדות המזרח.
המזרחיות אינה רק חום משפחתי, מסורת וגו', ישנם גם ריגשי הנחיתות האינטלקטואלית והמעמדית שחשו ועדיין חשים המזרחיים בהיתקלם בחברה האוחסולי''ת .
אין זה נכון לומר כי לבני עדות המזרח אין תסביכים. נכון, התסביכים שאנו סובלים מהם אינם זהים או דומים לתסביכים שמהם סובלים בני הדור השני או השלישי לשואה אך גם המזרחיים אינם נחים על זרי דפנה. הקיטלוג המיידי של המזרח עם חום, מסורת, שורשיות וגו' הוא מעיק יותר מאשר מחמיא.
בעליה החמישית אם איני טועה, שמוכרת יותר בשם ''העליה ההמונית'', יובאה לארץ מסה דיי משמעותית של יהדות צפון אפריקה. ברשומות מפנקסיו של בן גוריון ניתן למצוא את הסיבה ליבוא ההמוני. הסבים שלי ושל רבים מחברי הועלו לישראל בשביל לעבוד בעבודות הפיזיות הקשות, כדי שהגרעין הקשה של העולים בארבע העליות הראשונות, העולים האירופאיים, המתורבתים, הציוניים, יוכלו לשמור על ''עבודה עיברית'' ולא יזדקקו חלילה לעובדים פלסטינאים.
בני עדות המזרח שוגרו לעיירות פיתוח קרי שדרות, אופקים, ירוחם, העירות הללו מוקמו למרבה הפלא בסמוך לקיבוצים, תפקידם של ''השחורים'' היה להחליף את העובדים הפלסטינאים ולעבוד בעבודות הפיזיות והמפרכות, סלילת כבישים, הקמת תשתיות ביוב וכיו''ב.
עתה, לאחר המהומות שעוררו ''הפנתרים השחורים'' בשנות השבעים והקמתה של הקשת הדמוקרטית המזרחית , המצב לא שונה כל כך. במפעלי הקיבוצים עדיין מועסקים העובדים השחורים מעיירות הפיתוח. כמובן שישנן עוד עוולות, בהן עוולות תרבותיות וגזעניות אך אין בידי מספיק חומר כדי להמשיך ולפרט.

אגב, המטבח המזרחי באמת רבגוני ומעניין יותר מהמטבח האשכנזי.

ביי
זכות בכורה 49802
אלכסנדר מאן • בתשובה לריקי יום ד', 26/12/2001, 1:10
שלום לך רבקה,

מזה תקופה אני עוקב בעניין אחר תגובותייך השונות, הן בעניינים קולינאריים והן בענייני שירה, אופנה, גברים, קריירה ואנטישמיות; לא אחת רציתי להגיב אחר דבר שפירסמת, אך על פי רוב התאפקתי. את מבינה, המדובר בתקופת חג המולד, ואני כאן מצוי בנופש מרהיב בין הררי השלג, והדבר האחרון שמתחשק לי זה להיכנס עימך למציאות הפינג פונג השבלולי בתגובותייך.

את מקנאת בעדות המזרח על תרבותם העשירה וחום ליבם? נפלא. לי מזכיר חום זה [גם] דבר אחר, בהחלט לא מלבב. תסביכים שאנו כאשכנזים סובלים מהם? בבקשה להמנע מהכללות גוף ראשון - אלא אם כן את מבקשת להכליל את תולעי בטנך בצורה דקדוקית זו. בכל מיקרה, אולי הדבר קשור בעובדה שהינך מתנועעת ומפרשת מציאותך כעולה חדשה מגלות דווייה, אשר גרמה לך בילדותך למשקעים מעורבים ודביקים כלפי רעיון ה'אושר' וה'חום' ‏1. אולי.

נסי נא בטובך להבין את משמעות דבריי אלו מבעד למשקפי הפאן-שואי או מבעד משקפי זן נוספות, אשר עליהם מן הסתם ישמח ידידי ירדן ניר להרחיב את היריעה ו/או להסביר דבר אחד או שניים.

שלך בברכה

אלכסנדר מאן

‏1 אגב אורחא, מדוע לא מצאת לעצמך בעל מזרחי חם לב, עסיסי ותוסס, כי אם בחור אשכנזי יד שנייה המחבב רגל גרמנית קרושה?
זכות בכורה 49815
ריקי • בתשובה לאלכסנדר מאן יום ד', 26/12/2001, 7:17
שלום אלכסנדר

אבא שלי מת (לשמחתי) כשהייתי ילדה קטנה ואינני זקוקה לאחר.

שרינק כבר יש לי (פעם בשבוע, 200 ש"ח לפעם).

מודה, טעיתי בך. אשמח אם לא נמשיך להתכתב באתר זה או בכל אופן אחר.

חיים שמחים ומושלגים לתפארת.

רבקה
פאנ(ג)-שוואי? זן? אני? 49819
ירדן ניר • בתשובה לאלכסנדר מאן יום ד', 26/12/2001, 8:08
פאנ(ג)-שוואי? זן? - כן, אתה. 49934
אלכסנדר מאן • בתשובה לירדן ניר יום ה', 27/12/2001, 2:23
ירדן ידידי הטוב,

מובן שאתה הוא האדם הנכון בזמן הנכון להסברים הדרושים ‏1.
וכי מי כבר יכול להסביר את הנושא בעדינות וביעילות המתבקשת לגברת נעלבת? הרי אם אינני טועה הינך מבין דבר או שניים בנושא האמור, לא כל שכן דרכך המכותבת אל נשים אומניפוטנטיות רצופה בהארות (מלשון 'הארה')מועילות.

ובכלל, אני מבלה חופשת חג מולד נעימה בין הררי השלג והיין החם.... אמנם הספר בנושא הפאנ(ג) שואי שקיבלתי כמתנה לחג האמור עוסק בהחלט בנקיון רוחני ותרבותי בהתאם לתרבויות המזרח הרחוק, אך משום מה הללו אינן ממש מצליחות לשכנע את הקאנטיאני שבי.

שלך בידידות

אלכס

‏1 דומני כי גם מיכאל שרון מסוגל לנתח רבדים שונים ומעניינים בנושא האמור, אך אינני כה בטוח כי הנ"ל יוכל לענות לגברת זו באיזון המתבקש.
פאנ(ג)-שוואי? זן? - כן, אתה. 49947
אסף שרעבי • בתשובה לאלכסנדר מאן יום ה', 27/12/2001, 12:06
מה זה "החג האמור"? אתה לא חושב שזו עברית קלוקלת עבור הבמה בה אתה כותב?
לעניות דעתי, "החג האמור" מתאים לתכתובת בין שני עורכי דין, ולא עבור כתב עת אינטרנטי.
פאנ(ג)-שוואי? זן? - כן, אתה. 49952
אלכסנדר מאן • בתשובה לאסף שרעבי יום ה', 27/12/2001, 13:04
מר שרעבי הנכבד,

עניות דעתך הובילה אותך לא אחת לשימוש נלוז בביטואי רקטום המוניים, כך שעניות דעתך אינה תופשת עבורי.

"החג האמור" הוא חג המולד הנוצרי, המכונה גם 'כריסטמס' בתרבויות אנגלות-סקסיות, 'ויינאכטן' בתרבויות גרמניות ו'נואל' בתרבויות צרפתיות.

בחג צרכני זה נוהגים העמים החוגגים חג זה להגיש ולהכין מתנות לבני משפחתם/שכניהם/מכריהם וכ', ולהניחם מתחת עץ אשוח אמיתי או מלאכותי מקושט ונוצץ מנרות אמיתיים או מלאכותיים.

משפחתי ואני חוגגים מזה שנים ‏1 חג זה, ובמסגרת זו מעניקים ומקבלים מתנות שונות ומשונות.

בברכה

א. מאן

‏1 ברשותי אף חנוכייה נדירה מהאמבורג, אשר בה השמש מעוצב בצורת אביר. למותר לציין כי גם חנוכייה זו מודלקת באופן מלא יומי ובעונת שנה חשוכה זו.
פאנ(ג)-שוואי? זן? - כן, אתה. 49959
אסף שרעבי • בתשובה לאלכסנדר מאן יום ה', 27/12/2001, 13:48
ידעתי - וזאת גם ידע כל מי אשר יש לו יכולת בסיסית בהבנת הנקרא - כי בכותבך "החג האמור", התכוונת לחג המולד.
אשר על כן, הסברך אודות החג וכן התאור המרגש של החג בבית משפחת מאן, היו די מיותרים.
לכן אחזור על שאלתי בתקווה שהפעם תמצא לנכון לענות לשאלה - האם אתה לא חושב ש"החג האמור" מקומו בתכתובת בין שני עורכי דין ולא מעל דפי כתב עת אינטרנטי?
דיונים מיותרים וטרחניים הביתה 49975
גלעד דנבום • בתשובה לאסף שרעבי יום ה', 27/12/2001, 16:23
אני נהניתי מתיאור החג בבית משפחת מאן, מה שאינני יכול לומר על מרבית הדיונים האחרים בהם נטלת חלק תחת פתיל זה.

את הטרוניות הקטנוניות שלך תשמור לפורומים מכובדים כמו Ynet, שם מוערכת דעה ביחס הפוך לשליטתו של המציג אותה בשפה העברית.

או במילים אחרות - שמרו את זה למילואים.
דיונים מיותרים וטרחניים הביתה 50003
אסף שרעבי • בתשובה לגלעד דנבום יום ה', 27/12/2001, 21:36
לא הגבתי למאמר הזה עד השאלה לאלכסנדר מאן‏1, כך שאני לא יודע על מה אתה מדבר.

‏1 לא נשאלה ממניעים קנטרניים.
קבל את התנצלותי הכנה. 51087
גלעד דנבום • בתשובה לאסף שרעבי יום ו', 4/1/2002, 11:31
פאנ(ג)-שוואי? זן? - כן, אתה. 50009
אשר לבשן • בתשובה לאלכסנדר מאן יום ה', 27/12/2001, 22:30
אתה נוצרי?
פאנ(ג)-שוואי? זן? - כן, אתה. 50025
אלכסנדר מאן • בתשובה לאשר לבשן יום ה', 27/12/2001, 23:59
אני חסר דת. מוצאי הוא אמנם יהודי, ויש הטוענים כי שורשים מסויימים במשפחתנו הצנועה נושפים בעורפו של בית ישי - אך מכיוון שלכאורה גם ישוע (יש"ו לשיטתך) נמנה על ענף זה, הרי שאנוכי רגוע לחלוטין.
למותר לציין כי במשפחתי מצויים חסרי דת נוספים, ממוצא אירופאי נוצרי.

ואם כבר בענייני מוצא עסקינן - האם כבודו יהודי? מהו יחוסו היהודי של כבודו? האם כבודו כהן, לוי או ישראל - או רחמנא ליצלן שתוקי או בזוזי או חלילה סתם 'ערב רב'? האם כבודו יהודי חרדי/לאומי/חרד"לי/מתנחל/ש"סניקי/מודרני/רפורמי/קיבוצניק/ או כל דבר אחר?

בברכה

א. מאן
פאנ(ג)-שוואי? זן? - כן, אתה. 50059
דובי קננגיסר • בתשובה לאלכסנדר מאן יום ו', 28/12/2001, 11:00
ישו לא מבית ישי. ''אבא'' של ישו מבית ישי, אבל כזכור, הוא לא ''אביו הביולוגי'', אז במקרה הטוב הוא מבית ישי מתוך השראה, ולא מבחינה גנטית. אם כי אני מניח שלהיות מבית אלוהים יותר שווה.
פאנ(ג)-שוואי? זן? - כן, אתה. 50093
מיץ פטל • בתשובה לדובי קננגיסר יום ו', 28/12/2001, 13:46
בחייך, אם *זה* מה שמרגיע אותו, למה לקלקל?
פאנ(ג)-שוואי? זן? - כן, אתה. 50074
אשר לבשן • בתשובה לאלכסנדר מאן יום ו', 28/12/2001, 11:51
הממ
אני מבין כי צרם לכבודו השימוש במילה ''אתה''.
אני מתנצל ומעתה אפנה אל כבודו אך ורק בגוף שלישי.
אשר לשאלות כבודו - אני מקווה כי כבודו לא ראה בעין לא יפה את שאלתי הישירה לגבי דתו שנבעה מסקרנות גרידא.
כבודי יהודי ישראלי.
פאנ(ג)-שוואי? זן? - אני לא. 50077
ירדן ניר • בתשובה לאלכסנדר מאן יום ו', 28/12/2001, 11:53
חן חן על המחמאות, אבל הינך טועה, ואינני מבר דבר וחצי דבר בנושא האמור.
המעט מאוד שידעתי על פנג שוואי תואם את מה שכתב ליאור גולגר למטה (אוסף מגוחך של אמונות טפלות) - כך לפחות התרשמתי ממאמר נושן במוסף הארץ, שהיה המקור העיקרי שלי (וגם בו קראתי בעיקר את הכותרות, נדמה לי), וכן מההקשר ורוח הדברים שבו נושאים את שמה של התורה.

על הזן אני יודע מעט יותר, אבל עדיין כלום כמעט. במבט מבחוץ, נראה לי שיש בזן משהו מגניב, אבל כשיטה פילוסופית הוא קצת תקוע במקום שבו היתה הפילוסופיה המערבית לפני 2500 שנה, עם פרמנידס (ומאז אני חושב שהיא הגיעה לקצת יותר). אבל חסידי הזן יגידו שמבט מבחוץ על הזן הוא חסר תוקף.
פאנ(ג)-שוואי? 50124
רון בן-יעקב • בתשובה לירדן ניר יום ו', 28/12/2001, 17:17
האמנם פאנג-שואי הוא אוסף מגוחך של אמונות טפלות?
אולי אפשר למצוא בו מעט תכונות חיוביות?

למשל, כשמישהו מתוח, עצבני, חסר מנוחה בגלל לחץ בעבודה או משפחתי או משהו אישי, אז אומרים לו - שנה קצת אווירה, לך לכמה ימים לצימר רגוע בהרי הגליל ליד מעינות מים מפכים ואוכל טוב. זאת אומרת, ההנחה היא שהסביבה משפיע על הבן-אדם ויכולה להרגיע אותו.

ברור שלא צריך למתוח יותר מדי את ההשוואה ומידה של ספקנות צריכה להשמר, ובכל זאת, אולי יש איזה תועלת מסוימת לכל נושא הזזת הרהיטים האובססיבית או מצוות-אנשים-מלומדה הזו.
פאנ(ג)-שוואי? 50130
ירדן ניר • בתשובה לרון בן-יעקב יום ו', 28/12/2001, 18:01
האם לא תיתכן אמונה טפלה מגוחכת שיש בה תועלת? ריפוי בעזרת גבישים יכול לעזור (כמו כל שיטה אחרת מסוגה), אני מניח, בעזרת אפקט פלצבו. האם זה פוסל את הקביעה שמדובר באמונה טפלה מגוחכת?
זכות בכורה 49857
Lior Golgher • בתשובה לאלכסנדר מאן יום ד', 26/12/2001, 15:26
As far as I know, Phang-shuai (sp?) is a rediculous set of superstitions which is not derived out of the Zen philosophical approach.
זכות בכורה 49935
אלכסנדר מאן • בתשובה לLior Golgher יום ה', 27/12/2001, 2:38
מר גולגר היקר,

הפאנ(ג) שואי אינו רק אוסף דיעות קדומות ומגוחכות על היגיינת חיי האדם, כי אם רעיון המתאים ככפפה לנוכל המתחיל בבואו לנתח את מצבו הנפשי-ספיריטואלי של אינדיבידואל מסויים.

מובן מאליו שיש אנשים הזקוקים ל'הארות' שואי אלו על מנת לייצב את כמויות ההפרשה בבלוטת המגן, וזאת ביחס ישיר לנאראטיב האישי המקפץ, העושה בהם שמות.

מה לכל זה ולזן? חוץ מאחזקת האופנוע בשנות השבעים והשמונים מעט מאוד, בהתחשב בפראקטיות המופלאה המצוייה במחשבה פילוסופית ספאראנטית יפנית זו ‏1. מומלץ בהחלט לאנשים המאמינים בטבלאות סטטיסטיות האמורות לאשר ולאשש את מימצאיהם הראשונים.

שלך בברכה

א. מאן

‏1 מחשבה פילוסופית זו אמנם אינה סדירה, ומבוססת במידה רבה אף היא על פרצי 'הארה', אם כי במובן הרדוקטיבי של מושג זה; במילים אחרות: 'הארה מצמצמת' להרחבת ההבנה והביאור.
זכות בכורה 49936
מיכאל • בתשובה לאלכסנדר מאן יום ה', 27/12/2001, 3:44
הדברים שאתה אומר הם בעלי ערך רב להתגוננות עצמית מפני פרעושים ושאר מוצצי דם כאלה או אחרים (או בני אנוש הבוחרים בהם כמודל).
שהרי בעייתו העיקרית של הנוכל הינו הערכתנו העצמית או המורל שלנו. זאת משום שמטרתו היא להשיג את זמננו ותוצרינו באפס מחיר.

במחקרים שונים התקבלו תוצאות המורות על כך
כי אנשים יצרנים, בעלי חלוקת קשב גבוהה, ומה לעשות - כאלה המפיקים תוצרים בעלי ערך,
הינם בעלי הערכה עצמית גבוהה.
ארשה לעצמי לצטט מספרי "חלוקת קשב" (1997, צ'ריקובר, גומא, מדע ומחקר).

נראה שהנמוכים בחלוקת קשב יתנסו בתחושה של הערכה עצמית נמוכה, בלא קשר לנסיבות חיצוניות, אף כשאלו מתגמלות ביותר. מאידך גיסא, הפריט הבודד ב- SMOS (שאלון אישיות, אחד מהכלים שנבנו במחקר זה) האופייני ביותר לגבוהים בחלוקת קשב (שנמצא במתאם הגבוה ביותר עם ביצוע המטלה הכפולה בשני מחקרי החלוץ), מצביע על דימוי עצמי גבוה במיוחד:

43) אני מיוחד ובעל איכות גבוהה יותר מאחרים (אני סוג א' יותר מאחרים).

הערה: לשון הפריטים פושטה במיוחד, כך שיובנו גם על ידי בעלי אוצר מילים נמוך, ושלא ישקפו "תלות תרבות").

המשך:
הסתכלות ישירה מלמדת, עם זאת, שהגבוהים בחלוקת קשב אינם שחצנים או נרקיסיסטים, אלא נהפוך הוא, והמדובר יותר בהכרה מאופקת בערך עצמי.

דווקא התנהגות רהב שחצנית - אמנם תכופות בצורה ממותנת, הקבילה חברתית - אופיינית יותר לאמביציוזים שבין נמוכי הקשב. אלה - בעלי המיומנויות הנדרשות לתצורת הפעילות-בחבורה (שהיא אופיינית לחציון העליון של נמוכי קשב) - יציגו את התנהגות הרהב כפוזה חברתית, המסמנת כביכול מודעות ליכולות עצמיות גבוהות.

התנהגות זאת הינה הביטוי האקוויוולנטי אצלם - הנושא את קווי ההיכר של הסטריאוטיפיות והחד-מימדיות האופיינית - להערכה העצמית האותנטית של גבוהי הקשב.

ואני חוזר לדברים הנידונים כאן.
הנוכל, ישאף להשיג את זמננו ותוצרינו באפס מחיר.
מטרתו, מטבע הדברים, הינה המעולים שבנו, שתוצריהם בעלי ערך רב יותר.אך אלה עשויים ללקות בנאיביות מסויימת, שכן הם מוכוונים כלפי מצבי בעיה ותהליכים, ופחות כלפי היכרות עם מצבי אנוש למטרות משיגנות למיניה.

ככאלה, ישאף הנוכל להוריד את ההערכה הגבוהה הטבעית המלווה מצויינות. זאת בעזרת מגוון של טכניקות בהם הוא שופך מים קרים על ההתלהבות האנושית, תכופות ההתלהבות היוצרת.
שכן הנוכל, ליבו גס בהתלהבות היוצרת ובתהליכי היצירה המביאים להתהוות ערכים. כל חפצו ומיקודו- ביזה looting ובמחיר נמוך ככל האפשר.

טכניקות כאלה, עשויות כפי שציינת בדין, מר מאן, בהמשך דבריך, לפעול לויסות שכרון אנושי
מכל סוג, כל אגו טריפ, ולא רק את השכרון היוצר.
זכות בכורה 50033
אלכסנדר מאן • בתשובה למיכאל יום ו', 28/12/2001, 0:53
מיכאל ידידי,

הרשה נא לי לחתום על כל מילה שרשמת בתגובה משובחת ומנומקת זו.

מעלעול נוסף בספרך למדתי כי אכן ניתחת תופעה זו בכלים הפסיכולוגיים הדרושים.

שלך בברכה

אלכסנדר מאן
אם כבר 49769
דנידין • בתשובה לאלכסנדר מאן יום ג', 25/12/2001, 22:09
אז שיהיה ''לבן, אשכנזי, בוגר תיכון, חילוני, תועלתן''. את ראשי התיבות אתם יכולים למצוא לבד, אני רק ארמוז שזה מה שגב' דנידין אומרת לי לעתים תכופות מדי.

(ללא ספק הפופק הזה משפיע עלי לרעה)
קפיטן נמו ואררט 49785
מיכאל • בתשובה לדנידין יום ד', 26/12/2001, 0:02
ובפרק הבא: רשמים ממסעו של קפיטן נמו בהרי טורקיה ובעריה- בהתחקות אחר תיבת נוח (מה לא עושים בשביל מידע ארכאולוגי יקר ערך).
אם כבר 49807
אלכסנדר מאן • בתשובה לדנידין יום ד', 26/12/2001, 1:31
ידידי הנכבד,

אבקשך בזאת מלהפסיק לנבל פיך בתגובותיך אליי. מערכת היחסים האנאלית בינך לבין זוגתך השקופה אינה רלבנטית לדיון זה.

לתשומת ליבך

א. מאן
בעיני המתבונן 49860
דנידין • בתשובה לאלכסנדר מאן יום ד', 26/12/2001, 15:45
מר מאן הנכבד,

אני מקבל את בקשתך, ומתנצל בזאת אם פגעתי בכבודו. השימוש המרומז בניבול פה היה בבחינת מעידה מצערת שמעמידה בספק את כשירותי להידחף לדיונים אקדמאיים רציניים. אני גם מסכים עם אדוני שמערכת היחסים שלי עם זוגתי (שאינה שקופה כלל ועיקר, אגב) אינה שייכת לעיניינים הנכבדים הנדונים כאן, וגם על כך אינני יכול אלא להצטער, ולקוות שאולי, ברוח הימים האלה, יוכל כבודו לגלות שאר רוח אמיתי ולמחול לי, או לכל הפחות לאפשר לי הזדמנות נוספת.

אינני יודע מה לה לרוח השטות הזאת שקפצה עלי, ואשר, כדבריך הנכוחים, הסיטה את הדיון מהעיקר אל הטפל. הפגיעה הנלוזה ברוח האירופאית-גרמנית התרבותית והמנומסת שכולנו היינו רוצים לראות באתר המכובד הזה היתה בבחינת גרגר חצץ בתחתיתה של כוסית שנאפס‏1, ואקווה שלא תישנה. יכולני להבטיחך נאמנה כי אני מרגיש נזוף כתינוק של בית רבן שאוזנו נקטפה זה עתה בידי מורה קפדן.

אני מקווה שעולה בבירור מהודעתי זאת שאכן לקחתי את דבריך הנחרצים לתשומת ליבי המלאה.

בברכת חג מולד שמח,

ד.נ. ידין.

‏1 או כתמי ליפסטיק על שפתה של כוס בירה באווארית
בעיני המתבונן 49865
יעקב פופק • בתשובה לדנידין יום ד', 26/12/2001, 16:21
אני לוקח אחריות מלאה.
נוכחותי המוגברת באתר בימים האחרונים, שנבעה מכך שההוגה שלי עסוק בעבודתו ולא מתפנה לפקח על מעשי, ביחד עם שיתוף הפעולה של כמה מהכותבים הנוספים (שרק עודד אותי) הורידו את רמת הדיונים כאן באתר.
אני מתנצל על כך ומבטיח שאשתדל ככל יכולתי להקטין את מינון התגובות המטופשות לרמה סבירה יותר.
אם כבר 585275
גילי • בתשובה לדנידין שבת, 22/10/2011, 9:20
לפעמים אנשים בוגרים ונשואים לא יודעים הכל על עצמם וצריכים לגלות את עצמם באיחור. אולי פרופסור קתרוס יסכים למה שגברת דנידין מסרבת, תנסה איתו.
לפלח בדייקנות 49788
ירדן ניר יום ד', 26/12/2001, 0:23
(אני מתנצל שאני מסיט את הדיון מאווירתו העניינית עד כה, ופוצח בתגובת אוף-טופיק העוסקת בספר מושא הסקירה למעלה.)

אני ממליץ בהתלהבות על הספר, אבל קודם כל -

גילוי נאות 1: ההכרות שלי עם הספרות העברית העדכנית היא קלושה. כל אבחנה משווה שאני אעשה היא על חוסר-אחריותי בלבד.

גילוי נאות 2: אני ידיד (רחוק) של חגי דגן, על בסיס אישי. זו גם כנראה הסיבה היחידה שאת הספר שלו כן קראתי (המשפט האחרון כמובן לא אומר דבר על הספר, רק עלי, ועל תוקף ההמלצה שלי).

מה שאהבתי בספר, ולא הודגש בסקירתו של שמעון (שאולי יחלוק על אבחנותי), הוא השפה העשירה שלו. לא מזמן, הבון-טון בספרות הישראלית הצעירה היה "כתיבה רזה". היום נדמה לי שיש לזה ריאקציה, לפחות אצל "האליטה" של הכותבים. הכתיבה של דגן היא לא סתם עשירה: היא בארוקית, מסתלסלת, מעיפה ניצוצות מילוליים. פעם אחר פעם הוא הפתיע אותי עם מילה שכבר שנים לא נתקלתי בה - ואין זה רק לשם ההתפארות ברוחב הלקסיקון. הרושם שלי הוא שאוצר המילים הוא תוצאה של חתירה אובססיבית ממש להשגת הניואנס הנכון, האפקט המדויק.

סתם דוגמה:
"רויטל ישבה מול צלחת עמוסה טורטליני פרושוטו שוחים במסקרפונה ומצאה את עצמה, מול כל הגודש הדשן הזה, מהרהרת בגרשון. גרשון הוא סוגיה מעניינת, קבעה בינה לבינה, מהפכת בטורטליני. בניגוד למה שמקובל לחשוב, גברים אינם מכאניזמים בנאליים לחלוטין. הנה דווקא גרשון, שהוא כאילו הביטוי המושלם של בהמיות ישירה ונטולת עכבות, יש בו משהו מתפנק, רך, כמעט ענוג, נחבא אל הכלים. דבר כזה חייב להיות גלוי לעיני כל עין נשית בוחנת, לכל מבט אמפטי ועוטף. יש לפלח בדייקנות את שכבות הבשר העבה מגודל הזיפים, להפריד צמיגי שומן ושכבות על גבי שכבות של סרקאזם רועד וגעיות-תאו, לקלף מעל העיניים עדשות-מגן סדוקות של תמונות בירה וקציץ-בשר ודימויי פורנו פשטניים, ולהבקיע עד הנפש הצנופה, הנסתרת, המחופרת תחת הררי בשר-תאווה אדום, מעוכל למחצה."

שמעון ציין את היותו של הספר מצחיק, והדגישו זאת גם המבקרים המצוטטים באתר של דגן, וגם הכריכה האחורית של הספר (לשמחתי קראתי אותה רק בסוף). גם אותי הספר הצחיק, אבל אני חושב שהתואר "מצחיק" קצת מטעה. מה שגרם לחיוך, אצלי לפחות, הוא לא כל כך הסיטואציות הקומיות (ויש כאלו), ולא כל כך האבחנות הסיינפלדיות על החיים (ויש גם כאלו); אלו היו חביבים, אבל מבחינה זו פרק בסיינפלד יותר מצחיק. מבחינתי, האפקט הקומי העיקרי נובע ממילה או צירוף מפתיע, שמאירים בזווית לא-צפויה את הסיטואציה, או את חיי הרגש של הדמויות. התוצאה אצלי היתה לפעמים פרץ עז של צחוק, אבל רוב הזמן רק חיוך. אבל זה חיוך שמסתתר מאחוריו סיפוק אמיתי, שעשוע עמוק, תחושת "כמה טוב שקראתי את המשפט הזה עכשיו"; דברים שאני לא מקבל מסיינפלד.
מה נגיד עליכם מה נגיד 49800
מיכאל • בתשובה לירדן ניר יום ד', 26/12/2001, 0:56
תקנני אם אני טועה: בסגנון הבארוקי היתה איזו תנועה לקראת משהו, בנוסף לריתמוס.
לפחות בקטע שאתה מביא, דומה שקוברים אותנו במקצת מתחת לערימות של פנומנולוגיה.
איני בטוח שזוהי גדולה אמנותית כה נשאת, לנסות במטפורות שונות הנערמות בגודש מעורר השתאות, לאפיין תחושה של דקדוק נוצה בפאת הברך. כשבאה התפנית (מי חשב בהתחלה על כרוב ניצנים), הרי היא, כפי שנהג לאמר תולעת-שני, מבקר הספרות האהוב על קישון (אנחת רווחה, טוב, יכולתי להזכיר גם מבקר אחר) חלשה בשכנועה ומשכנעת בחולשתה.

יש כאן איזה חן אולי, אך המסתתר כדבעי.
מה נגיד עליכם מה נגיד 49804
מיכאל • בתשובה למיכאל יום ד', 26/12/2001, 1:13
אבל האיורים חביבים עלי, ואפופי אור.
מה נגיד עליכם מה נגיד 49806
גלעד דנבום • בתשובה למיכאל יום ד', 26/12/2001, 1:18
תמונת השער נראית כמו אנגלמאיר נהדר טיפוסי, התמונה השנייה נראית כגבב ממוחשב ומטושטש. לאיזה מהשניים משתייכים האיורים שבספר גופא?
מה נגיד עליכם מה נגיד 50399
ירדן ניר • בתשובה לגלעד דנבום יום א', 30/12/2001, 11:00
חיכיתי, וחיכיתי, וחיכיתי, ולא שמעון ולא דובי לא ענו. אחד משניהם בוודאי יודע על התמונה השניה - אני לא מכיר אותה מהספר. אין בספר איורים, פרט לאיור הכריכה - נאה אבחנת, אנגלמאייר.
מה נגיד עליכם מה נגיד 50401
ג. שמעון • בתשובה לירדן ניר יום א', 30/12/2001, 11:12
האיור השני הוא פרט מתוך איור לחוברת בשם "התל אביבים" ובהגדלה הוא אמנם היטשטש מעט. האיור המלא ב:
מה נגיד עליכם מה נגיד 49805
ירדן ניר • בתשובה למיכאל יום ד', 26/12/2001, 1:15
כשאני מסתכל שוב על הקטע שהבאתי, יכול להיות שאם הייתי קורא אותו לפני שקראתי את הספר, הגודש הזה היה מרתיע גם אותי. למעשה, כפי ששמעון ציין כמדומני, הספר קריא מאוד. חלק גדול ממנו, אם לא רובו, הוא דיאלוגים (שגם בהם התפעלתי מהדיוק הלשוני, אבל כאן אולי הרבותא קצת פחות גדולה).
מה נגיד עליכם מה נגיד 49836
ג. שמעון • בתשובה למיכאל יום ד', 26/12/2001, 12:28
מיכאל,

אכן היטבת לנסח את הטכניקה שמשתמש בה דגן: דימויים שונים נערמים בגודש על מנת לאפיין תחושה של דגדוג נוצה בפאת הברך.
מבלי להיכנס לשאלה האם זו אמנות גדולה, אציין שנית שהפער המופרז, המגוחך, בין הגודש הזה לבין העניין הטריוויאלי שהוא בא לתאר (רוב מהומה על לא מאומה) הוא עצמו מרכיב בהומור הלגלגני של דגן.

ובאשר לפואנטות. הקטע שציטט ירדן הוא רק חלק מהמונולוג של רויטל המהפכת בטורטליני, ועל כן אינו מסתיים למעשה בפואנטה (המונולוג הזה מתארך על פני עמוד נוסף שלם.) הנה דוגמה קצרה יחסית למהלך אופייני לסגנונו של דגן: מעדן חלב אוהבת לצבוע את ציפורניה ויש לה כל הצבעים האפשריים. שמאי, המאהב של מעדן חלב מתבונן בה ומחליט שהיא קריקטורה של תרבות ושל נשיות: "מה זה המכנסי טורקיז האלה, והנעליים האדומות, והתיק הוורוד הזה, היא נראית כמו רמזור מטורף."
אם כבר טלוויזיה 49820
מיץ פטל • בתשובה לירדן ניר יום ד', 26/12/2001, 9:00
כעיוור שמבקש לדעת אם ''כתום'' הוא פריך כמו גזר, כך אני, לא-קורא-ספרים, תוהה אם יש משהו ברושם שלי שיש הרבה מן המשותף, הן בתוכן והן בצורה, בין הספר לבין סדרת הטלוויזיה ''הבורגנים''.
סקרנות 50770
אסף ברטוב • בתשובה למיץ פטל יום ג', 1/1/2002, 22:28
האם אי קריאת הספרים שלך נובעת מהחלטה, או מנסיבות?
לא אוהב לקרוא ספרים 50793
מיץ פטל • בתשובה לאסף ברטוב יום ד', 2/1/2002, 1:24
אם כבר טלוויזיה 50777
ירדן ניר • בתשובה למיץ פטל יום ג', 1/1/2002, 23:00
(תודה לאסף, שהזכיר לי על השאלה)
אין לי תשובה מדהימה. אין לי תחושה חזקה של דמיון בין השניים, וגם בנסיון למצוא נקודות דמיון אין לי הצלחה רבה. מן הסתם יש דמיון בין כל דבר לכל דבר - אולי אם היית מיץיין מה יש לך בראש, הייתי יכול לאשר או לחלוק.
אם כבר טלוויזיה 51027
מיץ פטל • בתשובה לירדן ניר יום ה', 3/1/2002, 19:53
כשאני מנסה לתרץ את זה עכשיו, אני מוצא רק את "גיבוריו נמנים עם אוכלוסיית המפסידנים"; "אקשן מילולי, מבדר מאד"; "הדמויות הן במידה רבה קריקטורות", ומסיק שכנראה לא היתה זו יותר מאסוסיאציה בלתי-מבוססת שלי.
אם כבר טלוויזיה 51077
זהר מיכלובסקי • בתשובה למיץ פטל יום ו', 4/1/2002, 5:15
גם לי יש תחושה כזו, ואני כן קוראת ספרים ואף תל אביבית (כעובדה דבילית לשיפוט החוויתי). את הספר שמדובר עליו במאמר לא קראתי , אבל כן יצא לי לצפות בשתי אפיזודות (משמימות) מן הבורגנים, שהיו מייאשות בתחושה יבשושית שמזכירה פירורי לחם עם אמה, ואולי קיגל בשבת. וגם בדיקה אקראית של מה מגניב בסצינה בעיתוני סופשבוע. טיגוני שיעמום 'בורגני ותל אביבי'- מבחינה של שיוך מותגי למקום ותרבות (ואי אפשר להתחמק מזה שזה קיים). מתי ימאס לאנשים מן הזבל הזה ויהיה מרד?
ובקטגוריית "כן, אבל מה זה קשור?" 51082
מיץ פטל • בתשובה לזהר מיכלובסקי יום ו', 4/1/2002, 10:48
שמתם לב שערוץ 10 מתחיל לשדר מחרתיים? נראה שהם משתדלים מאד שאיש לא ישים לב (או שתשומת-לב אפשר לעורר רק דרך כלי התקשורת האחרים, שהאינטרס שלהם הוא שלא ישימו לב).
אין בלו-פרינט לשיטה חלופית 51099
ג. שמעון • בתשובה לזהר מיכלובסקי יום ו', 4/1/2002, 13:18
"הזבל הזה", כלשונך, הוא ברובו תוצר ישיר של החיים בחברה טכנולוגית, ליברלית וקפיטליסטית. זה בדיוק מה שהיא מפרישה. את התסיסה של שנות השישים חוששני שהחמצת. מרד הסטודנטים במערב ב-‏1968 יצא במידה רבה נגד השיטה אך הסתיים בקול ענות חלושה.

גירסה מגוחכת של הניסיון לפתח תרבות חלופית במסגרת השיטה הליברלית קפיטליסטית הוא החיפוש אחר "רוחניות" של אנשי העידן החדש. הרוחניות הזו מסתכמת עפ"ר בסדרות של מוצרי בריאות הרבליים, אבנים מגנטיות, וספרים על האלכימיה של "האני" שגילוה חכמי מצרים העתיקה, גורויים הודיים וכיוצ"ב.

דומני שהסדרה "הבורגנים" היתה אמורה להביע מרמור או אכזבה מההתברגנות של האחוס"לים. ראיתי רק את הפרקים הראשונים והתייגעתי. הרושם הכללי שקיבלתי הוא שיוצרי הסדרה ניסו לטעון שמסלול ההתברגנות היא דרך ללא מוצא: או שאתה חוזר בסעודות החג למחנק המטבח של האמה הפולנייה או שאתה שוקע בזוגיות משמימה או בזיונים מהצד שרק מסבכים לך את החיים בלי שתיפתר מצוקת התפלות הקיומית. אבל לא זו בלבד שהסדרה לא היתה מצחיקה וכדרמה היתה שטחית להחריד, היא גם לא היתה חתרנית. היא לא יכולה היתה להיות כזו משום שאינך יכול למרוד בלי שיש לנגד עיניך איזשהו "בלו-פרינט" של תכנית חיים חלופית.

בישראל 2002 אין בינתיים שום חלופה ממשית לשיטה הכלכלית-תרבותית הנוכחית למעט החזרה בתשובה בנוסח החרדי או בנוסח המשיחיות האידיאולוגית של המתנחלים.
אין בלו-פרינט לשיטה חלופית 51102
דובי קננגיסר • בתשובה לג. שמעון יום ו', 4/1/2002, 13:42
טעות נפוצה. הבורגנים אינה מנסה להיות חתרנית. הבורגנים הם לא רק הדמויות בסדרה, אלא גם יוצריה, וגם הקהל הצפוי לה - אנשים שתקופת המרי כבר אחריהם, שהיאוש כבר השתלט עליהם, ושכרגע מנסים פשוט לחיות את החיים לא יותר מרגע אחד בכל נקודה (תרגום עלוב ל-one day at a time). אין מחשבה על העתיד - ולכן גם לא יכול להיות רצון למרד. אין דמיון - ולכן לא ניתן לחשוב איך יראה העולם אחרי מרד שכזה. הסדרה מזדהה עם הדמויות שלה. הדמויות בבורגנים אינם סאטירה מלגלגת או גוערת על הבורגנים האמיתיים בישראל. היא לא אומרת להם "תסתכלו איזה צורה יש לכם! צאו לעשות משהו!". היא אומרת לצופים "היי, תראו, אתם בטלוויזיה. וואלה." מסר מינורי, שאפשר להזדהות איתו, שלא נועד לעשות מהפכות, לא נועד להרגיז, וגם לא נועד להצחיק (כי הוא הרי לא סאטירה). סדרה פוסט-מודרנית כזאת, שבאה רק לספר סיפור - ובגלל שהיא כזו, הרגעים המרגשים שלה, למרות המינוריות, הם מאוד מרגשים, והרגעים המצחיקים שלה, למרות שהם לא מצחיקים-חה-חה, הם מצחיקים מאוד, והם גם צובטים לפעמים. חיים, כאלה.
הבורגנים היא ההפך המוחלט של הטלנובלה - לא גדול מהחיים, לא קיצוניות של רגשות, לא סוחף - אבל איכותי להפליא, ולטעמי, פשוט סדרה מצויינת.
אין בלו-פרינט לשיטה חלופית 51107
ג. שמעון • בתשובה לדובי קננגיסר יום ו', 4/1/2002, 14:20
אין כאן ויכוח, שכן הוא אשר אמרתי: הסדרה לא יכולה להיות חתרנית משום שאינך יכול למרוד כשאין לנגד עיניך בלו-פרינט לשיטה חלופית. את התופעה הזו אני מכנה לעיתים "הרודנות של ההווה", נדמה לך שהמציאות שאתה חי בה היא אפשרות הקיום היחידה, ואם בכלל אתה מעלה על הדעת אפשרות קיום אחרת הריהי גרועה ממנה (למשל, להיות לא-בורגני, עני ובור, בעיירת פיתוח). במילים אחרות, אין לך שום נקודת משען ארכימדית מחוץ לשיטה הקיימת. ואכן, כפי שציינת, "אין דמיון", ככה זה.
אין בלו-פרינט לשיטה חלופית 51127
דובי קננגיסר • בתשובה לג. שמעון יום ו', 4/1/2002, 19:15
אבל אתה מציג את זה באור שלילי, בעוד שהסידרה מציגה את זה כמצב ההגיוני, הסביר, והבסדר-גמור. היא לא רוצה להיות חתרנית, לא זו מטרתה.
אין בלו-פרינט לשיטה חלופית 51131
ג. שמעון • בתשובה לדובי קננגיסר יום ו', 4/1/2002, 19:42
לא טענתי שהיא רוצה להיות חתרנית. טענתי שמלכתחילה אינה יכולה להיות כזו היות שאין לה וליוצריה ''בלו-פרינט'' של אפשרות קיום אחרת. זה שהמצב הגיוני, סביר, בסדר גמור וכו' זו תוצאה (ולא נקודת מוצא לא רגשית ולא אידיאולוגית) הנובעת מן התפיסה שבעצם, אחרי ככלות הכול, אין אופציה סבירה אחרת.

מהמעט פרקים שצפיתי בהם לא זכורות לי דמויות המביעות שביעות רצון מחייהן, רוב הזמן הן מבועסות, עצבניות, מאוכזבות ונמצאות במרדף אחר דבר מה שאינן יודעות מהו.
אבל, כאמור, אינן מגלות שמץ של מרדנות חברתית.
אין בלו-פרינט לשיטה חלופית 51145
ג. שמעון • בתשובה לג. שמעון יום ו', 4/1/2002, 22:16
כן, שכחתי, ולעניין האור השלילי, התייחסותי קודם כל ברמת האסוציאציה: בספר של אורוול 1984 מתואר רגע שבו הגיבור, סמית, שומע מתחת לחלונו קול זמרה יפה. סמית מביט מבעד לחלון ורואה אישה תולה כבסים ושרה. סמית יודע שבעולמו של האח הגדול את השירים והפזמונים מחברות מכונות, והוא שואל את עצמו: איך זה שהפזמון שחיברה מכונה נשמע כל כך יפה באוזני כשהאשה שרה אותו?

בתשובתי לזהר מיכלובסקי אמרתי שהסדרה היא מסוג הזבל שמפרישה מכונת ההפקה "התרבותית" של החברה הליברלית קפיטליסטית. איני יכול להכליל ולומר שהדבר נכון לכל סדרות הדרמה של הטלווזיה פשוט משום שאיני צופה בהן, הן משעממות אותי (אני נזכר כעת במערכון מוצלח של מושונוב וגליקמן שבו הם צופים בתוף מסתובב של מכונת כביסה בתוכניות 'סחיטה', 'יבוש' וכו' מכיוון שהן מעניינות יותר מתוכניות הטלוויזיה).

בתגובתי לזהר הדגשתי את השיטה, את הייצור המכני של סדרות טלוויזיה כאלה. וספציפית ל"בורגנים", גם את הסדרה הזו ייצרה מכונת ההפקה הרגילה, ויוצריה לא הצליחו להתעלות מעבר לסטנדרטים האלה. אני חושב שהתסריט היה גרוע ביותר, והחזקתי מעמד במשך פרקים אחדים רק מכיוון ששחקני החמישיה הקמארית חביבים עלי. אולם למרבה הצער, למרות שעשו את המקסימום גם כאן, לא יכלו מבחינתי להציל את המצב.

דובי, אתה חושב שהסדרה איכותית, שיערב לך, אני מפרגן לך מכל הלב. באמת. בעיני היא מוצר מופק, שאפילו הביצוע של השחקנים הטובים, לא חילץ אותו מהשיגרה המכנית של מוצרים כמותו.
אין בלו-פרינט לשיטה חלופית 51156
דובי קננגיסר • בתשובה לג. שמעון שבת, 5/1/2002, 0:57
להגיד שהבורגנים היא סדרה ככל הסדרות נראה לי תמוה. מדובר פה, מהרבה בחינות, באנטי-סדרה. אני לא מדבר סתם על הסטנדרט התמוה של הטלוויזיה הישראלית (שתיקות דרמטיות-פאתטיות ארוכות וכד'), אני מדבר על סדרה שלוקחת את רעיון סדרת הדרמה האמריקאית והופכת אותו על הצד.
"כולם יודעים שבסרטים אמריקאים יש תקווה", שרים מוניקה סקס, אבל ב"בורגנים", אין תקווה. אין לך קליף-הנגרים, אין לך, באמת, דרמה. יש לך חיים בצורה הפשוטה ביותר שלהם, עם כל הבעסה, עם המילים הגסות ועם הסיטואציות המתות שלהם. אני אמנם מסכים שהבימוי הוא נקודה מאוד חלשה של הסדרה, אבל התסריט הוא מבריק, לטעמי האישי. אם מדובר פה על סאטירה, הרי שזו סאטירה על סדרות דרמה, כולל השטיק של האח התאום מאמריקה - אבל ראה זה פלא, במקום "התאום הרשע", יוצרי הבורגנים יצרו לדב נבון "תאום אבירי", שבא להציל את המצב (ולא מצליח, כמובן).

אבל, כמובן, זה חסר טעם - אני לא עומד לשכנע אותך. בעצם, אולי רק אעשה ניסיון אחד: אני מניח שאת הפרקים שראית ראית בעונה הראשונה. הייתי רוצה להציע לך שתצפה בפרק או שניים של העונה הנוכחית, שלטעמי היא מוצלחת הרבה יותר, לאחר שנפטרו ממנשה נוי והמניירות המעצבנות של הדמות שלו.
אין בלו-פרינט לשיטה חלופית 51158
ג. שמעון • בתשובה לדובי קננגיסר שבת, 5/1/2002, 1:12
ראיתי כחמישה פרקים בשנה הקודמת. לא היה לי מושג ירוק שהסיפור הזה ממשיך. (לפני חמש שנים ביטלתי את הכבלים ובערוץ 2 אני נתקל לעתים רחוקות כשאני משלטט בין ערוצים בבקורים אצל אמי).
אין בלו-פרינט לשיטה חלופית 51332
יעקב פופק • בתשובה לדובי קננגיסר יום א', 6/1/2002, 11:05
לאח מאמריקה צריך לקרוא מייק. אם לא קוראים לו מייק אז הוא לא באמת מאמריקה.
אין בלו-פרינט לשיטה חלופית 51356
דובי קננגיסר • בתשובה ליעקב פופק יום א', 6/1/2002, 13:58
אני אנצל את האמירה ההומוריסטית(?) שלך כדי להשתפך עוד קצת על נפלאות התסריט של הבורגנים:

האח שחי בישראל הוא, איך לא, "ישראל". והאח שבא מאמריקה? "ישי"! מבשר המלוכה! ישראל, העורך דין הפדופיל הכושל, הוא ה"עמך" ישראל, ולעומת זאת, איש הזהב ישי הוא האליטה - בית המלוכה.
אין בלו-פרינט לשיטה חלופית 51366
יעקב פופק • בתשובה לדובי קננגיסר יום א', 6/1/2002, 14:32
ב''לגעת באושר'', הטלנובלה הישראלית, פיסת היצירה הטלויזיונית הטובה ביותר שנעשתה בארץ הקודש מאז ''קרובים קרובים'', לאח מאמריקה שמשוחק בכישרון רב ע''י אושיק לוי, הזכור לטוב משירו ''איפה טעינו'', שהורי נהגו לזמזם בכל פעם שהייתי מבקש מהם לעזור לי בשיעורי הבית, קוראים מייק, כמו שצריך אח מאמריקה ראוי לשמו להיקרא.
אין בלו-פרינט לשיטה חלופית 51486
ריקי • בתשובה ליעקב פופק יום ב', 7/1/2002, 10:56
לטעמי הסדרה הטובה ביותר שנעשתה היא בת ים - ניו יורק. בשבת האחרונה שודרה בערוץ השני בצהריים תכנית תרבות כלשהי עם שני יוצריה. לדאבוני אני גרועה בזכירת שמות, כך שאינני זוכרת את שם התכנית או שמות היוצרים. בכל אופן, הם התגלו כאנשים מקסימים. התאהבתי.
אין בלו-פרינט לשיטה חלופית 51505
יעקב פופק • בתשובה לריקי יום ב', 7/1/2002, 13:00
בת ים ניו יורק זה לא הסרט שדודו טופז נוסע לאמריקה לשחק באופרת סבון על המוסד?
אין בלו-פרינט לשיטה חלופית 51541
אסף עמית • בתשובה ליעקב פופק יום ב', 7/1/2002, 16:06
הארצות נכונות, הערים לא כל כך. לסרט שאתה מדבר עליו קראו ''תל אביב לוס אנג'לס''.
אין בלו-פרינט לשיטה חלופית 51526
דובי קננגיסר • בתשובה לריקי יום ב', 7/1/2002, 14:54
דו''ח אינטימי, קראו לתוכנית.
אין בלו-פרינט לשיטה חלופית 51209
עדי • בתשובה לג. שמעון שבת, 5/1/2002, 15:56
הרשה לי להתייחס רק לפן אחד שהעלית - אוזלת ידה ועניות רוחניותה של 'החברה הליברלית הקפיטליסטית'. אמנם, מאוד מקובל ואופנתי להסביר כמה החברה שלנו שטחית, ריקה, חומרנית, וריקה מתוכן 'משמעותי'. עוד יותר מקובל לקשר זאת לקפיטליזם וכו'. אבל - מה רע בתרבות הליברלית הקפיטליסטית? האם היא שטחית יותר מאלטרנטיבה כלשהי? אמנם, נעים להתרפק על העושר הרוחני ש'הזמנים ההם' יצרו, בניגוד לשטחיות הנוכחית, אך נראה לי שקל מדי לשכוח שהחופש לבטא דעות אנטי-קונפורמיסטיות הוא ערך בתרבות הליברלית הקפיטליסטית, וקשה לומר זאת על גישות אחרות. איני רוצה לשקוע לטיעון ש'ראו מה קרה לסוציאליזם' - טיעון נדוש, משעמם, וגם לא משכנע במיוחד. אך מצד שני, גם אין לזקוף לחובת הקפיטליזם את השטחיות של רבים מהחיים תחת משטרה. שטחיות יש, ותהיה, בכל סוג משטר - וכך גם עושר, עניין, הארה, והעזה. הקפיטליזם מבוסס על אמונה בדבר איכותו הייחודית של כל אדם באשר הוא, ולכן הרתיעה מלאפשר לקבוצה אחת להחליט על 'הדרך הנכונה', הדעות הנכונות, וכו'. כמובן, שגם בקפיטליזם יש עוני, אבטלה, שנאה, פשע, וכו' - אך עוד לא ראיתי חברה שפתרה בעיות אלו. ההבדל העיקרי הוא במיקום האדם - במרכז ההוויה, כאשר כל אדם יחליט עבור עצמו, או כספיח לחברה, הקולקטיב, ש'הרוב' (או עוד יותר גרוע, ההנהגה) יחליט כיצד נכון לחיות, לחשוב, ולעבוד.
החיבור בין קפיטליזם לבין ליברליזם מאיר אבחנה זו עוד יותר. הליברליזם נוצר כהתנגדות לכפייה של הרוב על המיעוט, ובעיני מרתק שכתיבתו של ג'ון סטיוארט מיל עסקה הרבה בסובלנות כלפי 'תימהונים' (eccentrics), חלק שמשום מה לא מרבים לזכרו.
הליברליזם מאפשר לתרבות להתפתח, כאשר כל אדם יכול להשפיע ולנסות ולקדם את דרכו. גישה זו מאפשרת גם (הרבה) סדרות שמטרתן לקלוע לטעמם של רבים, גם אם איכותן נמוכה (בעיני או בעיני מי מהמגיבים כאן). אך גישה זו היא המאפשרת פיתוח טעמים חדשים ומגמות אומנותיות שחברות פחות סובלניות היו דוחקות ומדחיקות.
לא אוהב את הבורגנים? אל תסתכל (כמוני), אך אני שמח שסדרות כאלה נוצרות, ובטוח שחלק מהחידושים ימצאו חן בעיני יותר.
התנצלות (?) 51211
עדי • בתשובה לעדי שבת, 5/1/2002, 16:02
סילחו לי על התגובה הנזפנית קמעה (ומעט פלצנית, עלי להודות). פשוט נמאס לי מה'בון טון' של תקיפת הרוע הקפיטליסטי, שמתייחס בדרך-כלל להבנה שטחית מאוד שלו.
אם בכך אעודד הסבר מדוע אני טועה, והביקורת על התרבות הקפיטליסטית ליברלית תהיה מעניינת יותר, ומחכימה - מה טוב.
הגיונה של החברה הטכנולוגית 51258
ג. שמעון • בתשובה לעדי שבת, 5/1/2002, 21:40
עדי,

השתמשתי בצירוף קפיטליזם-ליברלי בתור שם קוד לחברה המודרנית; אולם בתוך רצף תגובותי לעיל מובלע עוד רכיב חשוב: מדובר בחברה טכנולוגית. הבאתי את הדבר לידי ביטוי בדוגמה שהבאתי מספרו של אורוול, שכידוע, מבקר את הטוטליטריות הסוציאליסטית. (מההיבט של תופעות המאפיינות חברה טכנולוגית לא היה הבדל רב בין ברה"מ הקומוניסטית בשעתה למערב הקפיטליסטי).

כשאני מדבר על חברה טכנולוגית איני מתכוון אך ורק לעובדה שחברה מסויימת משתמשת במכונות, אלא בעיקר לצורה שבה מאורגנת החברה ומבקשת להשיג את מטרותיה.

החברה הטכנולוגית שואפת להיות מאורגנת כמכונה משומנת היטב כדי להמשיך ולשרוד. היא צריכה להפגין מקסימום יעילות בכל פרמטר של תפקודה. היא מתנהלת כמו תאגיד גדול.
דוגמא: כל הוויכוח בימים אלה על תקציב המדינה מתחלק לשתי נקודות מבט: האחת, שאותה מייחסים ל"פקידי האוצר" שואפת ליציבות וצמיחה כלכלית מקסימליים. האחרת, הקרויה "סקטוריאלית", מתייחסת למצוקות של מגזרי אוכלוסיה שונים בתוך החברה. ה"סקטוריאליים" מייצגים לכאורה את צרכי היחיד. "פקידי האוצר" אינם אלא מטבע לשון הממחיש את "רצונותיה" של החברה הטכנולוגית; הם מייצגי המנגנון, שעל מנת לשרוד צריך שהפעולות של היחידים בחברה הטכנולוגית ישרתו אותו.

למען פעולתה התקינה החברה הטכנולוגית מכתיבה את מטרותיה שלה, על פי הגיונה הפנימי, ולמעשה היא כוח המבטל באורח אוטומטי (בלתי אישי) את רצונותיו של היחיד. (הסופר קפקא המחיש היטב בספריו את מצבו הקיומי של האדם בחברה כזו.)

ולעניין סדרות הטלוויזיה: הם חלק מ"מוצרי התרבות" שמייצרת החברה הטכנולוגית ואשר נועדו לסגל את היחידים בחברה להגיון המכניסטי, הלא אנושי, המפעיל אותה. באמצעותן מונחלת ליחידים בחברה האידיאולוגיה של החברה הטכנולוגית. סדרות הטלוויזיה הן האופיום החדש להמונים, הן אמצעי טכנולוגי לסיגול היחידים לחברה הטכנולוגית. (בהקשר זה כדאי לראות סרט שמופץ כעת בספריות הווידיאו "רקוויאם לחלום")

נ.ב.

עדי, אני ער לכך שתגובתי זו היא דחוסה, היא אומרת את הדברים בקליפת אגוז, ולמעשה נושא זה מחייב מאמר נפרד שאולי עוד ייכתב.
הגיונה של החברה הטכנולוגית 51320
עדי • בתשובה לג. שמעון יום א', 6/1/2002, 9:26
רקוויאם לחלום: לא ראיתי, אך אשמח לבדוק את ההמלצה.
מספר הערות:
תיאורך את 'החברה הטכנולוגית' מניח תכנון והגיון פנימי. שני אלה אינם תמיד בני-ברית: יכול שיש תכנון מכוון, אך אינו מצליח דיו כדי שיתקיים הגיון פנימי בתופעות הנצפות - קרי בתוצאות למעשה, אחרי התערבות כוחות מתנגדים, קשיי יישום, וכו'. יש שללא תכנון מכוון מגיע הגיון פנימי מסוים, בשל שווי משקל בין הכוחות הפועלים.
'שיטת העבודה' הקפיטליסטית היא השנייה: הנחה שיש כוחות רבים בלתי-מתואמים הפועלים במקביל, אלא שיחדיו נוצר שווי משקל בין הכיוונים השונים אליהם הם מושכים. אם הפעולה 'מצליחה', זו תהיה היד הנעלמה המפורסמת, אך ידוע שהמציאות אינה תמיד כה יעילה, והרצון החופשי של הפרטים בחברה (כולל דעות פוליטיות שונות ואי-הסכמה לעצם המטרה של מיקסום התועלת האישית) גורם לתוצאה להיות רחוקה מאוד מהאידיאל של ההגיון הפנימי עליו דיברנו.
תגובתך מזכירה יותר דווקא את הסוג הראשון, מעין הנחה של תכנון, כולל סדרות טלוויזיה ומודלים לחיקוי כדי 'להתאים' את כולם לאידיאל המשכר, המטעה - אותו 'אופיום להמונים'. אני מוכן להניח כי לא התכוונת שבאמת יש קנוניה של אליטה מודעת ליצירת החברה הזו, אלא מדובר במצב שנוצר מכיוונים תרבותיים מסוימים, מעין 'פרפטואל מובילה' חברתי.
החברה הטכנולוגית אינה שואפת להאדרת הטכנולוגיה, אלא שהטכנולוגיה תשמש את האדם ותשפר את חייו. אני מודה, כי לעיתים האידיאל הטכנולוגי משתלט על המניע האנושי (ע"ע טלפונים סלולריים, אבל זה באמת זקוק לדיון נפרד), אך אני רואה בזאת כשל שוק צפוי כאשר אין יד מכוונת, ולא נסיון להקטין את החלק האנושי בחברה.
לגבי פקידי האוצר, ניתן לראותם כמשמרי אינטרס הכלל, מול הסקטוריאליים השונים. זו גישתך המוצגת, ואז נראה שאנו אכן צריכים לשמוח על קיומם, שכן הם המאזנים את משחק הכוחות הפוליטי עם המציאות הפיזית של הגבלת המשאבים. תפקידם זה הוא לוודא שההחלטות מתקבלות תוך לקיחה בחשבון של התוצאות הצפויות של מעשי ההווה, דבר שפוליטקאים וקבוצות אינטרס חלשות בו.
ניתן, לעומת זאת, לראות בפקידי האוצר - פקידים. קרי, בעלי תפקיד מנהלי, אפרורי, ממוקד בניירות שלפניהם ואינם מתעניינים במטרות החברתיות של ההוצאות, אלא בביצוע אותן הוצאות במסגרת המטרה האירגונית שלשמה הוכשרו - מאזן תקציבי. פרשנות זו דוקא פחות מחמיאה, אך רואה אותם כבעלי אינטרס בעצמם, שצריך להתחשב גם באינטרס הזה, אך לדעת לנהל אותם ולא להישמע להם. משהו דומה לאותו סיפור על המהנדסים שנתבקשו לתכנן צינור שיוביל דם מדרום הארץ לצפונה (או היה זה להיפך?).
בשני המקרים, יש לפקידים תפקיד, וחשוב לשמרו מבלי להפכו לשליט היחיד. הפוליטיקה היא משחק כוחות, וחשוב שגם תפקיד זה יהיה במסגרתו, השאלה היא רק ביחס לחשיבות אותו תפקיד. אישית, האמון שלי באלה המייצגים אינטרס 'סקטוריאלי' קטן, ובוודאי לא הייתי סומך עליהם לשיקולים ארוכוי טווח, ולכן קיומם של civil servants בעלי קביעות (ולעיתים גם קיבעון) תורם לייצוב המערכת.

סופו של דבר, עדיין נראה לי כי רצונו של היחיד מקבל כבוד רב יותר בחברה הנוכחית מאשר ברוב קודמותיה, ובוודאי שהצד החומרי של חייו שופר לעין ערוך לעומת האלטרנטיבות הקודמות בהיסטוריה. כן, היחיד עדיין מוצא עצמו נרמס בהבה מקרים, לעיתים על-ידי בעל כוח גדול משלו, ולעיתים על-ידי דינמיקה חברתית שאין לו השפעה עליה.
אך בכך רק אמרנו שאין זה מצב מושלם. לא השתכנעתי שיש טוב ממנו (מעבר לחתירה מתמדת לשיפור הקיים).
הגיונה של החברה הטכנולוגית 51395
העלמה עפרונית ברגילה • בתשובה לעדי יום א', 6/1/2002, 17:53
גם אני לא ראיתי, אבל...
(העולם כולו עוצר את נשימתו- האם העלמה תצליח לראשונה להעלות לינק כמו שצריך?)
בזכות החברה המערבית 51414
אפופידס • בתשובה לעדי יום א', 6/1/2002, 20:28
אני מסכים עם כל מילה.
טוב מאוד שמישהו מצליח להתבונן בפרטים ולהתעלות מעל ה"בון-טון" הנפוץ בקרב חלק כה גדול מן האליטה המערבית (בעיקר באירופה), שכה נהנית לייסר עצמה בתחושות שגויות של שיטחיות וברגשי אשמה חסרי בסיס ומספקת ע"י כך נשק בידי כוחות ראקציה המייצגים אלטרנטיבות כושלות עד נפשעות (דת, קומוניזם, חזרות "אל הטבעי ואל הפשוט" למיניהן וכן התמהונים הכלליים), שזוכרים בנוסטלגיה עבר שלא היה ומחפשים את "הדיקטטורות הסמויות" (ובתוך כך כמעט מתעלמים מאלו האמיתיות) והקונספירציות האחראיות למצבם, כאשר בדיקה תעלה שמצבנו* טוב מאי פעם, כמעט מכל בחינה - כלכלית, חברתית, מוסרית, בריאותית ואינטלקטואלית.

המשפט הקודם גמר לי את האויר. בכל אופן, תמשיך ככה!!

*כלומר של אלו שאימצו את ערכי הקידמה ובראשם ההומניזם והליברליזם.
העולם הזה הוא הטוב שבעולמות 51423
ג. שמעון • בתשובה לאפופידס יום א', 6/1/2002, 21:27
"פאנגלוס לימד שטותולוגיה קוסמו-תיאולוגו-מטאפיסית. הוא הפליא להוכיח כי אין מסובב ללא סיבה, וכי בעולם הזה, שהוא הטוב בעולמות, ארמונו של כבוד הבארון הוא היפה בארמונות, והגבירה היא הטובה בגבירות.
'הוכח,' כך נהג לומר, 'כי הדברים הם כך ונבצר מהם להיות אחרת'...
קאנדיד הקשיב בתשומת-לב והאמין, ברוב תמימותו."

מתוך הנובלה הסטירית "קאנדיד" (1759) מאת וולטר.
העולם הזה הוא הטוב שבעולמות 51427
מיכאל • בתשובה לג. שמעון יום א', 6/1/2002, 22:28
צריך להיות, אליבה דלייבניץ (פאנגלוס) *הטוב שבעולמןת האפשריים*. אין זה אומר שכך הוא ברגע הווה נתון, אלא אם משרעת הזמן שלך תקרוס לנקודה.
הכוונה גם שמהלך ההתפתחות הינו עדיף על ענפי התפתחויות אפשריות חילופיים, דהיינו, שהדברים יוצאים לטובה. השאלה -מתי?
שאלה קטנה: היית עוסק בקריטיקה וערעור "חתרניים" אילולי האמנת שהדבר מקדם מצב ענינים עדיף, כלומר קטליזטור להתפתחות?
שאלונת: האם הקריטיקה שלך נעשית בקונטקסט של המציאות הנתונה, ובהתייחס לחומרים נתונים, או לחלוטין על רקע של אלטרנטיבה בדיונית אפשרית למציאותנו ובמנותק ממנה?

אצל וולטיר הסינטזה בין לייבניץ לבין כאוס מרושע הינה אי שם לבסוף בכפר טורקי, כשהגיבורים מפוייסים לבסוף עם הוויתם, כשהחלומות הראשוניים שקעו בהווה של עשייה רוטינית. לא מדבשך ולא מעוקצך.
בתקופת וולטיר העוקץ הזה היה רב, כגון מוסד העינויים על רקע דתי, שוולטיר פעל לביטולו.
אך המאבק בברבריות, אף על פי שהישגיו יוצרים סביבה עדיפה לאין שיעור מאז, נמשך. הקיים, בוודאי אינו מובן מאליו, ומתוך המתח
בין מגמות נוגדות אכן מתהווה, הייתי רוצה להאמין, אותו עולם חדש ואמיץ.
העולם הזה הוא הטוב שבעולמות 51438
ג. שמעון • בתשובה למיכאל יום ב', 7/1/2002, 0:01
א. אכן הפסוק המפורסם כפי שזכרתיו ומופיע בספר מספר פעמים הוא "עולמנו הוא הטוב שבעולמות האפשריים", אך את הפסקה שציטטתי לעיל ציטטתי במדויק מהתרגום העברי.

ב. לעניין שאלותיך: איני שולל את החברה הטכנולוגית מיסודה, ואיני תופס עצמי כחתרן, אך אכן מאמין שביקורת עליה הכרחית.
הגיונה של החברה הטכנולוגית 51417
זהר מיכלובסקי • בתשובה לעדי יום א', 6/1/2002, 20:47
כל הכבוד. בלתי מתקבל על הדעת שלא יוותרו כמה שלא ישקעו בסוליפסיזם אל מול הקונספרציה האבולוציונית של מאזן השוק.
גם לנפש האדם יש כח בעניין, וכאו אני חוזרת לשאלתי שאליה ג. שמעון התייחס אליה בתחילת הפתיל :"מתי ימאס להם מכל החרא הזה"- ואני מאמינה שמתישהו ומקווה שעוד בחיי. (ועדיין את ההרמוניה לחיי שלי אנסה לכוון בעצמי וחלק קט מן הכוונון הדק יהיה על ידי התעקשות על החובה המוסרית, המנעות מצפיה ב'בורגנים' ומשימוש ביותר מ2 'כאילו' בשיחה)
הגיונה של החברה הטכנולוגית 51451
זהר מיכלובסקי • בתשובה לזהר מיכלובסקי יום ב', 7/1/2002, 4:25
תיקון מערכתי:
המערכת מוסרת שכאב חד בכליה (אחת מהן בינתים) העיר את תשומת ליבה לכך שהוכתב לה בתגובה הקודמה "ניהיליזם", ובכל זאת הדפיסה "סוליפסיזם". אי לכך, תמנע ממנה סיגרלה בהפסקת הקפיטריה של 12.
חוץ מזה, מוסרת המערכת שגם ניהיליזם הוא רלוונטי במדה מסויימת לדברים האמורים.
תודה.
מערכת ז.מ.
הגיונה של החברה הטכנולוגית 51453
Michael • בתשובה לזהר מיכלובסקי יום ב', 7/1/2002, 5:11
Broad exaggeration!
לקראת אינטגרציות חדשות 51376
מיכאל • בתשובה לג. שמעון יום א', 6/1/2002, 15:55
שמעון, אותה מציאות מכניסטית/תאגידית/טכנולוגית שתארו בעיקר הוגי דעות צרפתים במאה הקודמת (רולנד בארט, גיל דלוז', ז'אן בודריאר וכד'), שייכת לעידן קודם, ואולי גם אז היתה פרי הבנה מוטעית.
אנו נמצאים בעידן מהפיכת המידע, כפי שתארו ברוס להמן, עוזר מזכיר משרד המסחר ונציב משרד הפטנטים האמריקני: "קיים brain boom. אנו חיים בתקופה שהינה אקוויוולנטית למעבר מעידן החקלאות לתקופה התעשייתית. מספר גדל והולך של כוח העבודה שלנו מתפרנס מעבודה מנטלית" (אסוסיאטד פרס, 22 אוקטובר 1997).

אף תאגידים, יותר מכל, זקוקים למוחות שמתווים נתיבים חדשים. ניתן היה לסבור שהאינטרס התאגידי והחברתי הינו לייצר מוחות יצירתיים וערים, ולא להרדימם ולטמטמם בטלהנובות. אלה מתאימים למציאות של עריצות של חונטות הנשענות על אוליגרכיה אגררית כזו שבדרום אמריקה, המעונינים לשתק את מרבית העם, או תואמים מבנית מציאות בה ביורוקרטיה מעובה חונקת את מרץ רוב האוכלוסיה, כמו בארצות ערב או בהודו.
אנו מדברים על סטגנציה, ולא על מיצוי הכוח היוצר האנושי. הטלהנובות אכן מטמטמות שיטתית את האוכלוסיה, בניגוד לתהליכים חברתיים וכלכליים במדינות אולטרה מפותחות.

כללית אנו רואים מצב בו הקריטיקה החברתית מפגרת אחר מבנים ותהליכים מעצבים. העולם השלישי, שהוצג בשנות ה-‏60 על ידי מרקוזה ואחרים כגורם מדרבן לפרקסיס רדיקלי, הפך בלי משים למודל שגוי של קריטיקה כלפי חברות שונות בתכלית. אשר לרציונליות הבעל ביתית של הביורוקרטיה כפי שמציגה מקס וובר, הרי שניתן לאמר שמתחייב כיום מודל של שירות ציבורי מורכב בהרבה ולא צנטרליסטי. המודל המקס ווברי של מערכת היררכית/רציונלית פשוטה המוכוונת לתכנון צנטרליסטי הועצם על ידי מהנדסים חברתיים בבריה"מ ובדמוקרטיות העממיות, חנק וכשל, תוך הצבת מיטות סדום לתהליכים דינמיים ההולמים את הפזה הנוכחית של התפתחות הרוח האנושית.
לקראת אינטגרציות חדשות 51382
ג. שמעון • בתשובה למיכאל יום א', 6/1/2002, 16:35
מהפיכת המידע לא שינתה כהוא זה את הגיונה הפנימי של החברה הטכנולוגית, הפוך נהפוך הוא.

"הכוח האנושי היוצר" תועל להתמחויות ספציפיות יותר מאי פעם בעבר ורובו רתום לשירות הטכנולוגיזציה של החברה.

האמריקנים הם צרכני טלוויזיה לא פחות מהדרום אמריקנים, ומההיבט שאני מדבר עליו "סיינפלד" אינו נבדל מטלה-נובלה (הגם שאישית הצלחתי לצפות בכשלושה פרקים של סיינפלד והטלה נובלה האחרונה שראיתי בימי חיי היתה "שושלת").

הבקורת הצרפתית על החברה הטכנולוגית לא חדלה עם הכנסנו למילניום החדש. דוגמא: בדיוק בנושאים האלה עוסק הרומן "החלקיקים האלמנטריים" מאת מישל וולבק שיצא לאור ב-‏1998, ונעשה רב-מכר עצום בצרפת (תורגם לעברית).
לקראת אינטגרציות חדשות 51389
מיכאל • בתשובה לג. שמעון יום א', 6/1/2002, 17:08
בין כל דבר ודבר יש דמיון במימדים מסויימים ושוני במימדים אחרים. לאמר שמבנים חברתיים מסויימים הינם אדישים לשינויים וקפיצות מדרגה מבניות זה להניח את המבוקש. כלומר הביקורת לא מתארת את האובייקט, אלא יוצרת ומזקקת אותו
מתוך המרחב הכלכלי/חברתי עליו היא חלה. ולא עוד, אלה שהיא ממשיכה להתמקד סלקטיבית במימדים אותם היא מדגישה, ולהתעלם מטרנספורמציות שחלות עליהן, או ממימדים שונים שמתהווים בינתיים. במובן זה טעונך עשוי לחול גם על חברה עתידנית בעוד כ-‏500 שנה וזאת בלי לראות את היחודי בה: :התהליכים הבסיסיים עליהם חלה הביקורת לא השתנו". נכון שגם בגיל 90 תהיה במובן מסויים אותו אדם כבגיל חודש, אם תסתכל רק על מה שנשאר זהה ("עדיין יש לי שני אוזניים, מצח, ועצם זנב קטומה) ותתעלם מאי אלה שינויים. הגימיק (שלא במודע תמיד, אגב) הינו לאמר שמה שהשתנה אינו הדבר הבסיסי, ומה שבסיסי נשאר קבוע.
אשר לרבי מכר, גם רם אורן, וגם ספרי עידן חדש אודות השפעתם המופלאה של קריסטלים הינם רבי מכר. אין הדבר אומר מאומה לגבי תקפות וערך אינהרנטי.
אשר לאופרות סבון צפון אמריקניות או סיינפלד, סביר שגם בחברות מתקדמות פועלים במקביל לתהליכי הרחבה דינמיים גם תהליכים רגרסיביים של הסתאבות ושיתוק. אלה, ממש כגורמי הסתאבות אחרים, אמורים להציב מטרה להתגברות ולהתנערות ממנה, קדימה והלאה, ולא להתעטף בה ולהחנק בדביקותה.
לקראת אינטגרציות חדשות 51419
זהר מיכלובסקי • בתשובה למיכאל יום א', 6/1/2002, 20:58
ולהפניה שמיכאל וודאי יסכים עימה:
ע"ע היגל.
לקראת אינטגרציות חדשות 51424
מיכאל • בתשובה לזהר מיכלובסקי יום א', 6/1/2002, 21:31
כמובן. הגל העמיד את מרקס על ראשו 30 שנה קודם לו :) . אולי ניתן לדבר על מערך אינטגרטיבי של גורמים חברתיים, כלכליים ומבניים מוחיים המחוללים טרנספורמציות.
לקראת אינטגרציות חדשות 51441
דובי קננגיסר • בתשובה לג. שמעון יום ב', 7/1/2002, 0:14
יצויין רק ש"שושלת" אינה טלנובלה, אלא מה שמכונה "סופר-סואפ" (Super Soap) - הסבוניות הרגילות הן תוכניות שמשודרות אחת ליום, בשעות הצהריים. סופר-סבוניות הן תוכניות בסגנון הסבוניות, רק הרבה יותר מושקעות, ומשודרות אחת לשבוע, בפריים-טיים. טלנובלה, לעומת זאת, הן סדרות בפורמט אחר - מספר די קבוע של פרקים (כ-‏150), המשודרים יום יום במשך כחצי שנה, כאשר הסיפור כולו ידוע מראש (לכותבים, ובמידה רבה גם לצופים). מדובר, כאמור, בסיפור אחד, אם התחלה, אמצע וסוף ברורים, ולא התשפוכת המתמשכת של סבוניות רגילות. טלנובלה, כצפוי, היא פשוט נובלה (רומן רומנטי, יותר נכון) משודרת. והנוסחא אותה נוסחא.
סתם שתדע.
לקראת אינטגרציות חדשות 51443
גלעד דנבום • בתשובה לדובי קננגיסר יום ב', 7/1/2002, 0:55
אני אוהב את ההגדרה של עוזי וייל לטלנובלה - פורנוגרפיה של רגשות, פורנוגרפיה של נשים.
לקראת אינטגרציות חדשות 51452
זהר מיכלובסקי • בתשובה לגלעד דנבום יום ב', 7/1/2002, 4:32
בתור אשה: ??
דווקא בפסיכואנליזה הפסיכה הגברית היא זו ה'רומנטית', ולא הנשית. התסביך האדיפלי מאפשר לגברים להתאהב תכופות ולשחק 'משחקים', ואילו הנשים עושות זאת בתגובה לכך, ולא משום שהן צריכות את זה. (מלבד תופעת הנרקסיזם אצל תינוקות ונשים יפות מאוד שלא זכו ליחס, אלא ביחס ליופיין)
לקראת אינטגרציות חדשות 51491
גלעד דנבום • בתשובה לזהר מיכלובסקי יום ב', 7/1/2002, 11:07
טוב, אני בעיקר אוהב את חצייה הראשון של ההגדרה שלו, אבל אינני מסתייג לגמרי גם מחלקה השני (למרות חוסר כשרותה הפוליטית).
לקראת אינטגרציות חדשות 51471
קריסטל קרינגטון • בתשובה לג. שמעון יום ב', 7/1/2002, 10:18
שושלת זה אופרת סבון לא טלהנובלה.
?How low can you get 51429
ד''ר יעקב דריהר • בתשובה לג. שמעון יום א', 6/1/2002, 22:42
אברי גלעד אמר בגלי צה"ל, שמטרת התוכנית היא לשמש אבן בוחן לעצמנו - כל אחד מאיתנו הצופה בתוכנית יכול לשאול את עצמו "האם הדרדרתי עד כדי כך שחיי כבר קרובים לאלו של הדמויות הללו, או שעדיין יש תקווה?"

אני אינני צופה בתוכנית הזו. בכלל, אני ממעט לצפות בטלויזיה. יש מעט מאוד תוכניות שניתן להתמכר להן כשיש 7 תורנויות בחודש בימים משתנים, ואינך יכול לדעת באילו ימים בשבוע יהיו התורנויות בחודש הבא. הבורגנים ("בני, אהר'לה הלך...בני, אהר'לה חזר" ראיתי רק את הפרומו) אינה אחת מהן (ואילו גרייניק ואלתרמן בהחלט שכן - מתכופף כדי שהעגבניות לא יפגעו בי).
לא יהיו עגבניות 51450
זהר מיכלובסקי • בתשובה לד''ר יעקב דריהר יום ב', 7/1/2002, 4:18
דומני.
מיום ליום=one day at a time 51169
יובל רבינוביץ • בתשובה לדובי קננגיסר שבת, 5/1/2002, 9:24
אנשים אמיתיים 49845
אפופידס יום ד', 26/12/2001, 14:09
כשמלאו לאחותי הקטנה 16, נסעה היא לרחוב המהולל, בייחד עם אחייניתה הקטנה. "איכשהו" נכנסו הן לבית הקפה הנכון ותוך רבע שעה אף זכו להזמנה משחקנים ב"הפוך" ז"ל, שמפאת כבודם אדלג על שמותיהם, להיכנס עימם לשירותים. הן דחו את ההצעה באדיבות ואף על פי כן הרגישו מוחמאות.

אחרי זה הן הלכו ברחוב, כשלפניהן שתי בנות פרובינציאליות (כמוהן) ואחת אומרת לשנייה בהתרגשות:"האנשים כאן, הם כל כך אמיתיים!"

לשם איזון, חוויה ירושלמית.

שוחחתי עם קצין חדש בפלוגתנו שבמילואים (זוכרים? אני באזור קלקילייה ולא קולטים שם טוב את "האייל", לכן אני כותב רק בחופשות) שלומד באונ' העברית.
לאחר ששאלתי אותו על מצב הבנות שם, עיניו הנוגות כבר אמרו הכל, אך בכל זאת הוסיף הוא את מילותיו, בקול שקט ועצוב:
"עשינו חישוב שעל כל 3 סטודנטים באונ' העברית יש 7 סטודנטיות. מהן 2 ערביות, 2 דתיות, אחת נשואה ואחת לא מזדיינת. וגם זאת שמזדיינת לא יורדת". לא זה מה שהעיניים אמרו. בכל זאת, שווה ציטוט.
Errrgh 49859
Lior Golgher • בתשובה לאפופידס יום ד', 26/12/2001, 15:44
Your friend from huji has nothing to complain about. The technionic analogy should be 3 females over 17 males, from which 2 have a boyfriend\\husband, and 2 are new immigrants\\Arab. Their sexual properties are unknown to atudaim.

In Haifa university there would be 7 females over those 3 males, from which 4 are Arab, 3 are married, atleast 2 are horribly stupid, and one is undoubtly gay. But the view... pays for it all.
Errrgh 49863
האייל הנוזף • בתשובה לLior Golgher יום ד', 26/12/2001, 16:15
האם יתכן שאתם פשוט מחפשים צידוקים מטופשים לכך שאין לכם אומץ ליצור קשרים עם בנות המין השני?
העולם מלא בנשים נחמדות ונאות שמחפשות קשר נורמלי עם בחור נחמד ושפוי. במקום לקטר, השיגו לעצמכם חיים.
Errrgh 49866
מיכאל • בתשובה להאייל הנוזף יום ד', 26/12/2001, 16:28
בסדר, געירה בטוב לב, אך, אוי, כללית במקצת.
השאלה תמיד, מה עושים באופן, אבוי, ספציפי.
והרי ניסינו. להכללות ופרספקטיבות חביבות במיטב השכל הישר יש תמיד מקום,
אך הן לוקות במקצת מבחינת המלצות הפעולה הספציפיות. בסדר, התעשתנו וחזרנו לעמדות הבריאות והנכוחות, אך מה בדיוק עכשו?

בשביל המלצות לא ספציפיות יש לנו אסטרולוגים.
Errrgh 49880
יעקב פופק • בתשובה למיכאל יום ד', 26/12/2001, 17:49
השיטה שלי זה לוזריות מודעת משולבת עם בטחון עצמי מופרז. כמו ג'ורג' קונסטנזה רק בלי הצחוקים.
זה אף פעם לא עובד אבל זה חלק מהעניין.
אחרים יעדיפו את שיטת ה 1000 כאפות וזיון אבל קצת קשה למצוא 1001 נשים בטכניון.
הנימה האנושית 49893
מיכאל • בתשובה ליעקב פופק יום ד', 26/12/2001, 19:32
וודי אלן מספר בספרו Without feathers שהוא נהג להפתיע נשים, כשהוא לבוש מעיל ארוך, בפתחו את המעיל בתנועת פתאום בפוזה של מתחשף. אבל, במקום מבושיו, נגלה לעיני הנשים המבועתות דג האליבוט ענק שהיה צמוד לפנים מעילו. העסק עבד. רבות פרצו בדמעות גיל. היו כאלו שאמרו שהחוויה הזאת שינתה את כל מהלך חייהם, והפכה אותם לאדם טוב ואנושי יותר.
בשבח היזמות 49871
מיכאל • בתשובה להאייל הנוזף יום ד', 26/12/2001, 16:46
אולי אדוני הנוזפני, במקום להטיף "ולהחזיר לפרספקטיבות הנכונות" תקשיב למה שהסטודנטים אומרים.
ברור, קל למשוך בכתפיים ולהתנער בשם השכל הישר מבעייתיות עליה מצביעים אנשים. אך האם הבעייתיות הזאת הינה רק קפריזה או חוסר אומץ? מדוע בעצם שיהיו חסרי אומץ, או שאתה מניח אותו מראש, שהרי *העולם* מלא בבחורות וכד'. אך מדובר באנשים הנמצאים בסיטואציה ספציפית, במקום ספציפי, ועם מטלות הדורשות זמן רב.
יש המטיף, ויש המזהה בעיה ספציפית שיש לתת עליה תשובה, ויוזם.

ניתן היה להעריך הרבה יותר אם אדוני היה חושב, לדוגמא, בכוון של מועדון סטודנטים המעודד היכרויות יזומות בין המינים, בלי הרבה בולשיט מיותר, כפי שיוזמים למשל הרפורמים בארה"ב באוניברסיטאות, עבור סטודנטים יהודים
נשים נחמדות ונאות 49889
אפופידס • בתשובה להאייל הנוזף יום ד', 26/12/2001, 18:50
א. איני קצין, כך שאין אני עומד מאחרי הדברים שציטטתי ובכל מקרה אין זה ולא היה זה סיגנוני מעולם. עדיין, כאנתרופולוג חובב וכאייל מתמחה נראו לי הדברים ראויים לאיזכור.

ב. האומנם? האם תוכל להפנותן אל האימייל שלי? להלן ציטוט מן הדף שלי בקופידון:

"אם אוזנך לכל כרויה, אך מאיש אינך חוששת,
ולבך רחב, פתוח ואמיץ, ושכלך נרחב, רעב וחופשי;
אם את חריגה, אך זה אינו דגלך
ואם גם מראך נאה וילדים את אוהבת, אז
וכאן באה שורת סיום המעלה חיוך, מורידה דמעה
ומציפה בכמיהה"

כל הזכויות שמורות לאפופידס.
אסור להעתיק קריטריונים אלו במלואם, בחלקם או אף להשתמש במילים, אותיות, רווחים או סימני פיסוק מתוכם.
מותר ללעוג - בגבול הטעם הטוב.
נשים נחמדות ונאות 49892
דורון יערי • בתשובה לאפופידס יום ד', 26/12/2001, 19:31
אני כבר מזמן לא בסצנה הזו אבל מעניין אותי לדעת אם אתה זוכה להרבה פניות מנשים בזכות הדף הזה.
הרושם שקיבלתי הוא שלמרות שנשים כאילו מחפשות גברים רגישים הן בעצם מעדיפות גברים קצת יותר מחוספסים, כשאת הרגישים הן מעדיפות להפוך לידידים.
נשים נחמדות ונאות 49895
מיכאל • בתשובה לדורון יערי יום ד', 26/12/2001, 19:42
אז היה מחוספס בתחילתך נוסח גנגסטר אמריקני מצולק, ורק לאחר מכן, התגלה לה כרך ככומר פרנציסקני. דומני שהאלוף (מיל') מרדכי ויסת ביד אמן את שתי הגישות. קשוח כדבעי מלכתחילה (מה שאמנם עבד) אך רך כנער מקהלה מסורס בסצינת הפיתוי (המגבת שנשמטה לה, היד שהונחה לה ברכות וכד') מה שלא קצר תוצאות כה מזהירות, אם לשפוט לפי התלונות.
להגך אומנותך, אך בכל זאת... 49902
האייל האלמוני • בתשובה למיכאל יום ד', 26/12/2001, 20:43
מר מיכאל, נכון לשעה זו 17 מתוך 73 תגובות, ובאחוזים: 23% של התגובות בעמוד הזה הן שלך. התופעה הזו חוזרת על עצמה גם בדיונים אחרים. אל תפסיק, אבל אולי תואיל להאיט קצת את הקצב ותיתן הזדמנות גם לאחרים להגיב.
מי מפריע לך? 49904
מיכאל • בתשובה להאייל האלמוני יום ד', 26/12/2001, 20:46
עצוב אבל נכון (בד''כ) 49903
אפופידס • בתשובה לדורון יערי יום ד', 26/12/2001, 20:45
לצערי זה המצב.

מצאתי שהדרך הכמעט בטוחה לזכות בסומק הדרוש בלחייו של קהל היעד היא הפגנת כוחניות (גם הפגנת כח פיסי כמו הנפת מסך 21inch עוזרת לעיתים), אדישות כלפיהן או כשהן חושבות שהכנסתך גבוהה או שאתה מקורב אצל גורמים מפורסמים או רבי השפעה. וזה הגיע עד רמיזות והצעות נישואים!! כגבר רגיש וכו' (וצנוע) ענייני בהן יורד כשזה קורה.
ואני מדבר על בנות משכילות ומתקדמות שקראו את "גברים ממאדים ונשים מנגה"!

אני וידידה בעבודה שהיא נונקונפורמיסטית, אינטיליגנטית ורגישה עם רקע בפסיכולוגיה - דיברנו בנושא זה והיא נזעקה שזוהי השמצה מקובל ושגוייה והיא והרבה אחרות מחפשות בנרות גברים אינטיליגנטים, רגישים ועדינים.

מכל הגברים הנחמדים והנאים אצלנו, ניסתה היא תקופת מה לאחר מכן לחזר אחרי הבוטה והפוגעני שבעובדינו, שלא מחמיץ הזדמנות להשפילה ולהתבטא בגסות לידה (ולא רק לידה), באופן שמסמיק גם אותי, עד שגערתי בו מספר פעמים (זה לא עזר) ואף השפלתי אותו בפרהסיה כדי ללמדו לקח (עזר קצת, אחרי פעמיים).
לך תבנה זוגיות ככה...
כנראה שנועדתי להיות ידיד ואיש סוד. אגב, מישהו יודע כמה עולה אם פונדקאית?

עד כאן דברי ימי אפופידס. ונחזור לנושא הדיון:

שיינקין. מתי זה התחיל? מה העניק ריכוז זה של אנשי מוסיקה, אומנות ומשחק לתרבות הישראלית? האם מדובר רק בנפח יצירה וכשרונות או אף באיכויות יחודיות שצמחו שם? ואולי בפוזה בלבד? האם אלו תושבי המרכז שהיוו את קבוצות האוונגרד השיינקינאיות(???) או שמא היו אלו אנשי הספר (פ' קמוצה) שחברו שם? מדוע זה קרה בעיקר ברחוב זה ובסביבתו ולא באזורים אחרים בתל אביב? מה המצב שם דהיום, האם התהילה שינתה (למשל שכ"ד) ופגמה באותם מרכיבים בהוויה השיינקינאית שהביאו לפריחתו ב...בעצם מתי זה היה בדיוק? 80s, 90s?
שנקין - היסטוריה שבעל פה 49916
ג. שמעון • בתשובה לאפופידס יום ד', 26/12/2001, 23:30
אפופידס,

איני מתחייב לדיוק היסטורי אולם כיוון שחייתי במקום בתקופת היווצרות השנקינאיות אני יכול לספר דבר או שניים.

יש חשיבות למיקום של מתחם שנקין, הוא נמצא לא הרחק מ"הבימה" והיכל התרבות, כ-‏10 דקות הליכה מכיכר דיזנגוף. הוא קרוב לרחוב אלנבי ולשוק הכרמל ועוד, כלומר, הוא "בצטנרום של הפיילה", אם להשתמש במטבע לשון ישנה.

את מתחם שנקין בסוף שנות השבעים ניתן לאפיין בקצרה כך: היו שם כמה רחובות עם חנויות סדקית מיושנות ובעלי מלאכה. חלק ניכר מהאוכלוסיה היתה מבוגרת ולא אמידה, חלק אחר היו דתיים מהסוג שאפיין את תנועת המזרחי, והשכונה בכללותה לא היתה מטופחת במיוחד והיו בה הרבה דירות זולות יחסית להשכרה, אידיאליות לאנשים צעירים חסרי פרוטה שרוצים לחיות חיים עירוניים, חלקם בעלי שאיפות אמנותיות כאלה ואחרות. במילים אחרות, בשכונה המזדקנת היכתה שורש אוכלוסיה צעירה בעלת חוש לאופנות ומחפשת גירויים אמנותיים (בזול).

בראשית שנות השמונים חלה התעוררות ברוקנ'רול הישראלי ואחת הלהקות שפעלו באותה תקופה היתה להקת "הקליק" (הם הגדירו עצמם לרגע כלהקת פאנק). הרוח החיה בלהקה, הזמר והתמלילן, היה בחור בשם דני דותן (ירושלמי מרחביה במקור), שהיה מוכשר כשד ובעל מרץ אינסופי, וכשחלפו 15 דקות התהילה של הלהקה (למרות תקליטם השני המצויין "צפוף באוזן") החליט יחד עם אחיו השנקינאי, צייר מתחיל בשם אורי דותן, (שגר שם בדירה חרבה שבחורף היתה מוצפת מים), להקים בית-קפה/גלריה שהם כינוה "תת-רמה".

זכור לי ערב הפתיחה של המקום (בשנת 82 או 83 כמדומני): מן חנות עירומה, 50 אנשים מסתופפים על המדרכה הכמעט אפלה, שותים יין לבן זול מכוסיות פלסטיק ומעיינים בגיליון הראשון (ופחות או יותר האחרון) של כתב העת לאמנות בשם "תת-רמה". אבל בין האנשים האלה היה גם אדם ברוך שהיה דמות מפתח בתפר שבין עולם האמנות לעתונות הישראלית, וכנראה שהיו שם כמה מראשוני כתבי המקומונים.

ראשית שנות השמונים היו תחילת הפריחה של המקומונים, אז המציאו אותם, והכתבים (שחלקם באו מאותו מילייה שנקינאי) חיפשו נושאים עירוניים לסקר אותם. התוצאה: ביום שישי כשפתחת את העיתון והמקומון אפשר היה לחשוב לפי הסיקור שב"גלריה תת-רמה" המציאו מחדש את האומנות בישראל. זה היה רגע מכונן חשוב בהפיכתו של מתחם שנקין למוסד.

הבית-קפה/גלריה של האחים דותן לא החזיק מעמד זמן רב, אבל הוא שימש דגם יסוד ליזמים מעט יותר מוכשרים מבחינה עסקית. הללו הבינו שאתה לא מוכר קפה, או בלינצ'ס, או אהילים למנורות בלי הילה אמנותית/אפנתית מתוקשרת. והם השקיעו בזה לא פחות מאשר בניהול שוטף של העסק. אט אט התמלא הרחוב בחנויות אופנתיות כאלה, שאמנם נפתחו ונסגרו אבל הרחוב היה מלא מהם והחל לדחוק את רגלי בעלי חנויות הסדקית הישנות.

הרגע המכונן החשוב השני קשור אף הוא בדני דותן. בתל אביב הקטנה, של תקופת טרום המדינה, פעלה דמות בשם ברוך אגדתי (סיפור בפני עצמו) שהיה ידוע בעדלאידות פורים שארגן. דותן שאב מהדמות הזו השראה וארגן עדלאידע שנקינאית שעלתה יפה ויצרה רוח קהילתית.(נקודה חשובה: גם הדתיים, תושבי השכונה המקוריים יכלו לקחת בה חלק, ולמיטב זכרוני שתפו פעולה. ועד היום יש דו-קיום מופתי בין הדתיים לחילוניים בשנקין).

אעצור כאן, התיאור ההיסטורי הזה התארך דיו, אבל לסיום עוד נקודה שנזכרתי בה כעת. שום דבר לא מתחיל ממש מאפס. במתחם שנקין עמד במשך עשרות שנים "בית דבר", עיתון פועלי א"י שעורכו המפורסם היה ברל כצנלסון. העיתונאים הסוציליסטים (אחוס"לים אוריגינלים אחד אחד) נהגו לשבת ב"קפה תמר" הידוע שבשנקין, כלומר, גרעין בוהמי היה בשנקין עוד קודם לשנות השמונים. לפני זמן מה בעוברי שם התברר לי ש"בית דבר" נהרס עד היסוד, הולכים להקים שם איזה פרוייקט או משהו.
שנקין - היסטוריה שבעל פה 49950
אסף עמית • בתשובה לג. שמעון יום ה', 27/12/2001, 12:37
בית דבר פונה ונהרס חלקית כבר לפני כחמש שנים, להערכתי. במשך שלוש השנים הראשונות לאחר הריסתו לא קרה במקום דבר פרט לכך שהבניין ההרוס הפך למקום פגישה מועדף עבור נרקומנים שחיפשו פרטיות ומדי פעם העלו באש את אחד החדרים להנאתם ולמגינת ליבם של השכנים (ואני ביניהם). עד ליום עזיבתי את השכונה, לפני כשנתיים וחצי, לא הצלחתי לקבל תשובה טובה לגבי ייעודו החדש של המגרש. הסברה המקובלת היתה שיוקם שם מלון אורחים, אך היא נשארה בגדר שמועה.

לפני כשנה וחצי נהרס הבניין עד היסוד, ואיתו הלך בדרך כל בטון ומלט גם הבית הצמוד (אותו בית שבו התגוררתי מספר שנים) כך שהמגרש הורחב עוד יותר. מדובר בנדל''ן יקר מאד הממוקם באמת באמצע הצנטרום של הצנטרום. מעניין מה יעשו איתו בסופו של דבר.
דני דותן ושינקין 50044
אלי • בתשובה לג. שמעון יום ו', 28/12/2001, 5:22
דני דותן הנ''ל הוא דמות מעניינת מכל בחינה.הוא בנם של זוג ארכיאולוגיים שהם המומחים הגדולים בעולם בחקר התרבות הפלישתית הקדומה.
מלבד היותו מוזיקאי הוא גם סופר. יש לו קובץ סיפורים בשם ''אנרכיה מותק'' שכולל בין כמה סיפורי מדע בדיוני אחרים גם את התיאור הזוועתי והקיצוני ביותר שאני מכיר של עתיד שבו ישלטו חרדים פנטיים בארץ ( הרבה רציחות מעשי טבח והתעללות בחילוניים שאותם מייצגת בסיפור מחתרת נשים קטלניות ).וגם רומן היסטורי מעניין מאוד על הסופרת אלזה לסקר שילר .
בראיונות איתו הוא חזר והכריז שהייתה לו מטרה מודעת ליצור בשינקין ''תרבות חלופית '' מסוג שכמוהו עוד לא היה במדינה אך הייתה קיימת בירושלים בשנות השלושים של המאה הקודמת כפי שתיאר באותו רומן היסטורי שלו.
אינני יודע אם אכן הייתה לו מטרה כזאת בשלבים הראשונים , אך נראה שבהדרגה עם התפתחות הרחוב הרעיון הזה שלו צבר עור וגידים. דותן הפך כתוצאה למוביל בחוגים הנכונים . ושינקין כידוע הפך לשם דבר בתרבות החילונית התקשורתית עד כדי כך שקמו גם חיקויים ( פלורנטין ) .
עם זאת נראה שהרעיון סיים כיום את חייו . התרבות החלופית של שינקין שוב אינה אופנתית ואטרקטיבית כל כך והרושם הוא ש''המובילים'' מחפשים כעת משהו חדש.
חדש מפני ישן תוציא 50087
ג. שמעון • בתשובה לאלי יום ו', 28/12/2001, 12:57
אלי,

הם תמיד מחפשים משהו חדש, זה מרכיב יסוד בקטע השנקינאי. אם החדש הוא דבר מה אמיתי, או רק אופנה חולפת, או אם הם בכלל מוצאים משהו זו כבר שאלה אחרת.

זכור לי בקור בלונדון בסוף שנות ה-‏80 שבו הלכתי ל"קרנבי סטריט", שהיה המקום הכי in, הכי לוהט בשנות השישים, והוא היה מאכזב, מכרו שם נוסטלגיה בפרוטה, גלויות, צעיפים וכו'. כשיתחילו למכור בשנקין גלויות של דני דותן זה יהיה סימן שהגיע הקץ.
דני דותן ושינקין 50445
אשר לבשן • בתשובה לאלי יום א', 30/12/2001, 18:21
זאת אומרת: עוד אנטישמי אחד?
דני דותן ושינקין 50692
God eat God • בתשובה לאשר לבשן יום ג', 1/1/2002, 12:31
מעניין שלאדם שקורא לרצוח ערבים (שמיים) לא קוראים 'אנטישמי', ואילו לאדם שמבקר את השתלטות החרדים על הדמוקרטיה היחידה במזה"ת, ומציג זאת בהקצנה לחידוד תיאורו, קוראים כך. ובכלל, תמיד ענין אותי מדוע החרדים מגדירים 'גזענות' את השנאה אליהם (שהיא כאין וכאפס לעומת השנאה שלהם לציבור החילוני); האם החרדים הם גזע?! הם נולדים עם הקאפוטות והשטריימל?!
דני דותן ושינקין 50693
אשר לבשן • בתשובה לGod eat God יום ג', 1/1/2002, 12:38
שאל את החרדים מדוע הם מגדירים זאת ''גזענות''. אני הגדרתי אותו ''אנטישמי''.
דני דותן ושינקין 50695
אשר לבשן • בתשובה לGod eat God יום ג', 1/1/2002, 12:46
ועוד משהו: אתה נצמד למשמעות המילולית של "גזענות" ו"אנטישמי", בעוד שהמשמעות המקובלת היום שונה. שנאת ערבים היא גזענות על אף שאין גזע ערבי, ואינה אנטישמיות על אף שהם שמים.
דני דותן ושינקין 50711
God eat God • בתשובה לאשר לבשן יום ג', 1/1/2002, 15:29
"אתה נצמד ל---" – למה אתה חושב שאני נצמד למשמעותם המילולית?! האם זה נובע מתגובתי?? האם אמרתי על מישהו שהוא גזען/אנטישמי?

"אני הגדרתי אותו "אנטישמי"" – אבל השנאה לחרדים (שוב כאין וכאפס וכו') לא נובעת מהיותם שמיים!! ה 'שונאים' הם שמיים, והם אינם שונאים שמיים אחרים! באותה מידה יכולת לומר שהם שונאים אנשים עם אוזניים, והרי לחרדים יש אוזניים.

לא ענית לי כלל. אבקש התיחסות לטיעוני.
דני דותן ושינקין 50712
אשר לבשן • בתשובה לGod eat God יום ג', 1/1/2002, 15:37
כפי שאמרתי: משמעות המילה "אנטישמי" אינה "שנאת שמים" (הפירוש המילולי) אלא "שנאת יהודים".
למלה "גזענות" פירושים רבים שחלקם אינם קשורים לגזע דווקא (ולפיכך יש שיגידו שהיהדות גזענית).
דני דותן ושינקין 50717
God eat God • בתשובה לאשר לבשן יום ג', 1/1/2002, 16:44
ראה! אני מבין היטב למה אתה מתכוון.
אבל גם "שנאת יהודים" לא יחלץ אותך. אותם השונאים את החרדים לא שנאים אותם *כי הם יהודים*. רובם המוחלט של השונאים יגדירו את עצמם "יהודים". לי אין שנאה לשום קבוצה של בני-אדם, ואני גם לא כל-כך אוהב לחלק את המין האנושי לקבוצות (בניגוד לאותם חרדים הדואגים להבדיל את עצמם מה "גויים"). אין לי מה להגן על השונאים החילוניים ולא על אילו החרדים, אבל הכינוי "אנטישמיים" הוא דמגוגיה זולה. אין שום קשר לשינאת שמיים ולא לשינאת יהודים. סתם שינאת-השונה רגילה.

אני מסכים כמובן שהמילים "אנטישמיות" ו "גזענות" עברו שינויים גדולים (אם כי אגב, אין בעיתיות בביטוי "היהדות גיזענית". כקודקס ערכים היא יכולה להיות גזענית, ובהרבה מקרים היא אכן כזאת. ראה יחסה על הגויים).
דני דותן ושינקין 50730
אשר לבשן • בתשובה לGod eat God יום ג', 1/1/2002, 18:50
התלוננת על כך שלאדם שקורא לרצוח ערבים לא קוראים "אנטישמי". התשובה היא שלא קוראים לו "אנטישמי" מכיוון שביטוי זה מיוחד לשנאת יהודים. מי שטוען שערבים נחותים מיהודים הוא גזעני (למרות ש"ערבים" אינו גזע). כמו כן, יש שיטענו שהיהדות גזענית - על אף ש"יהודי" ו"גוי" אינם גזעים (בסתירה לטענתך המקורית כי רק שנאת גזע היא גזענות).
מאפיינים רבים של האנטישמיות הקלאסית קיימים בשנאה לחרדים, ולפיכך היא עשויה להיות אנטישמיות. שים לב: לא קראתי את הרומן של דני דותן. דברי הותנו בעדותו של אלי, שזהו התיאור הקיצוני והזוועתי ביותר של השתלטות חרדית; מאחר שפגשתי בכמה מ"מתחריו" של רומן זה, אני יכול לקבוע בביטחון שאם הוא קיצוני מהם, הוא אכן אנטישמי (נזכיר כדוגמה את הקטע ב"חרצופים" בו קבוצת חרדים מנסרים חילוני לגזרים - תמונה כמעט זהה לתחריט המפורסם של עלילת הדם מימי הביניים).
דני דותן ושינקין 50817
God eat God • בתשובה לאשר לבשן יום ד', 2/1/2002, 10:35
המונח הנכון, לדעתי, לגזענות הוא שנאה על רקע אתני (ולאו דווקא עפ"י ההגדרה הביולוגית 'גזע'). ככזאת, השנאה לערבים או למזרחים היא אתנית ואילו השנאה לחרדים היא סתם שנאה לעושק אותך (שאינה לגיטמית!). יתכן שיווצר דימיון בין שנאה כזאת או אחרת – בסופו של דבר הדמוניזציה האנושית נובעת מסטריאוטיפים די אוניברסליים (עלוקה מוצצת דם וכו'). אבל הנקודה העיקרית היא שהאנטישמי שונא אנשים מסויימים בגלל שהם יהודים – החילוני השונא (שנדיר בהרבה מהחרדי השונא), אינו שונא את החרדים בגלל שהם יהודים.
דני דותן ושינקין 50710
ליאור גולגר • בתשובה לGod eat God יום ג', 1/1/2002, 15:07
המחזה האנטישמי המחפיר של מתי גולן רחוק מביקורת תמה על ''השתלטות החרדים''. כאמור, מחזה אנלוגי על הערבים, ההומואים, העולים החדשים או המתנגדים לניסויים בבע''ח היה מתקבל בהרבה פחות פתיחות.
דני דותן ושינקין 50724
אלכסנדר מאן • בתשובה לליאור גולגר יום ג', 1/1/2002, 18:13
מר גולגר היקר,

אנא, ספר לי מעט על 'המחזה האנטישמי המחפיר של מתי גולן'. אינני מכיר מחזה זה, ואשמח להתעדכן בפרטי העלילה.

שלך בברכה

א. מאן
המחזה האנטישמי 'אטום' למתי גולן 50743
ליאור גולגר • בתשובה לאלכסנדר מאן יום ג', 1/1/2002, 19:38
מר מאן היקר, (אפשר לקרוא לו אלכס?)

מחזה זה נזכר באחרונה תחת מאמרו של אלי אשד 'הנשק הסופי של ישראל' בפתיל:
תגובה 45123

סקירתו ב'עכבר העיר':
וב'מעריב':
כל טוב,
ליאור.
המחזה האנטישמי 'אטום' למתי גולן 50761
אלכסנדר מאן • בתשובה לליאור גולגר יום ג', 1/1/2002, 20:55
שלום לך ליאור ‏1,

קראתי בכעניין ובהנאה את הכתבות השונות שסיפקת בתגובתך על המחזה 'אטום'; רעיון המחזה נתפש בעיניי כאווילי עד גבה גלי, היות ומניפולציה חרדית להשתלטות שיטתית על השמאל ‏2 הישראלי-יהודי הינה בבחינת רעיון הבל ורעות רוח. המפלגות החרדיות/דתיות אינן צריכות לקדוח כל מניפולאציה אמורה, היות ומוחו של השמאל הישראלי שטוף ואפוף בזכרונות ישראל-סבא ללא כל תקנה, כך שאינני רואה כל צורך בהידוק דרכי הנועם בהם מאולף ומעולף קהל הכבשים השתקן והחילוני בישראל.

המשעשע הוא כמובן שנציגי הציבור החרדי רואים במחזה זה 'מחזה אנטישמי' מזעזע. לשיטתי המדובר במחזה פילושמי מהמעלה הראשונה, אשר מראה ומוכיח באותות ובמופתים עד היכן ניתן להגיע עם סחטנות דתית במדינת 'העגלה הריקה', הלוא היא השטעטל הציוני-ריבוני הדמוקרטי היחידי בעולם, אשר מניח לחמורו-של-משיח מדי פעם לנעור ולמרוד במלכות.

אני כמובן מעדיף את המחזה שיילוק. יצירת אמנות מהמעלה הראשונה.

שלך בברכה

אלכס

‏1 אני כמובן מעדיף לקרוא בשם הפרטי לאנשים אותם אני מכיר ומוקיר בלבד, ומאחר ואני עפ"ר קורא את תגובותיך בהנאה כללית, הרי שהרשות נתונה בידך לכנותי בשמי הפרטי.

‏2 הסוציולוג ואיש מדע המדינה פרופ' בנבנישתי הגדיר פעם את השמאל החילוני בירושלים כ'חמשת אלפים אנשים שנעים במשולש סינמטק-בן יהודה והמושבה הגרמנית, מייללים ומקוננים ללא הרף על זהותם התרבותית האבודה, וכותבים על כך בעיתוניהם'. מבחינתי ולשיטתי ניתן להרחיב הגדרה זו לכלל הציבור החילוני/שמאלני במדינת ישראל.
המחזה האנטישמי 'אטום' למתי גולן 50818
God eat God • בתשובה לאלכסנדר מאן יום ד', 2/1/2002, 10:38
הייתי בשיילוק עם חברתי.
אכן מחזה מעולה.
דני דותן בבני-ברק 50734
God eat God • בתשובה לליאור גולגר יום ג', 1/1/2002, 19:07
למרות שקראתי עליו, אין לי עדות מגוף ראשון בנוגע למחזה. ממה שאני יודע המחזה אכן אינו "ביקורת תמה" אלא ביקורת חריפה, וככזה הוא מקצין את המציאות ושואל את שאלת "מה היה אם". בסופו של דבר עולמינו כבר חווה משטר דת קיצוני (טאליבן), והתוצאות דומות לתוצאות במחזהו. אני מאמין שהסף המבדיל בין ביקורת להסתה צריך להיות קרוב מאוד מאוד להסתה איומה כדי שיחשב כזה. *אני* לא הייתי מתנגד למחזה אנלוגי לקבוצות אוכלוסיה אחרות.

בכל מקרה, נקודת הויכוח לא היתה על המחזה הספציפי, אלא על הטענה החרדית בכל פעם שהם זוכים לביקורת שזו "אנטישמיות". (מומלץ להיות פעם בחיים בהפגנה חרדית בה הם מתעמתים עם המשטרה. הקללות איומות ברמה כזאת, ונאמרות בשנאה כזאת, שקשה לדמיין. פתאום אתה שם לב שהכעס החילוני על חליבת תקציבים, הלעג ללבושם וכו', הם בכלל מפלנטה אחרת לעומת שנאת המוות ההיא. חויה לכל החיים).
הערה של איל ירושלמי 107147
• בתשובה לג. שמעון יום א', 17/11/2002, 1:30
רח' כ"ט בנובמבר — משם צמח דני דותן, (גם ראש עירינו עדיין גר שם כעת) אינו רחביה — הוא שייך למה שנקרא פעם קטמון הישנה. כל רחובות האיזור הזה, שבינם לבין רחביה המקורית והיקית מפרידה עוד שכונה בשם קרית שמואל, שודרגו להיות רחביה רק בשנים האחרונות, כאשר כל מיני אושיות שנולדו שם עלו לגדולה, והתביישו כנראה בקירבה היתרה שלהם לקטמון או לקרית שמואל האלמונית. רחובות כמו כ"ט בנובמבר, הפורצים (נולד שם איזה ראש ממשלה) מבוא יורם ואחרים — היו רוצים, אבל יש מרחק (טופוגרפי) מסויים בינם לבין רחביה (המתחילה ממפגש הזיגמונים — רח' עזה) אז איך היו אומרים הייקים ההולכים ונעלמים: נא לדייק!
שנקין - היסטוריה שבעל פה 107151
נגה • בתשובה לג. שמעון יום א', 17/11/2002, 2:18
אם כבר היסטוריה של דני דותן, שם התקליט הוא ''עולם צפוף'' (כשם השיר), ולא ''צפוף באוזן''.
שנקין - היסטוריה שבעל פה 107159
ערן בילינסקי • בתשובה לנגה יום א', 17/11/2002, 9:10
צפוף באוזן זה כוורת.
ממה נפשך? 49928
דנידין • בתשובה להאייל הנוזף יום ה', 27/12/2001, 0:48
כתבת בעצמך שאותן בחורות מחפשות בחור שפוי. לפיכך, הן אינן מועמדות פוטנציאליות לכותבים באייל, ואידך זיל.
Errrgh 49867
האייל האלמוני • בתשובה לLior Golgher יום ד', 26/12/2001, 16:29
View of the girls or the bay?
view of the gays ;-) 49869
Lior Golgher • בתשובה להאייל האלמוני יום ד', 26/12/2001, 16:33
(discouragous Lior, attempting to avoid from getting a life, 2001)
לא לוותר 49861
מיכאל • בתשובה לאפופידס יום ד', 26/12/2001, 15:50
מה כשבעלה של הנשואה במילואים? אשר לדתיות, וכי לא קראתם את "אפיקורוס בעל כרחו" של יהושע בר יוסף? נכון שכולם יודעים למה נכנסת כלה לחופתה, אך יש להוסיף שמה שפחות יודעים -למה זה היא באה לאוניברסיטה.
אשר לשאר, שווה בדיקה (למשל מקור המידע "לא מזדיינת". לפעמים טר"ש שמועתי לש את ירכיה שעות נוספות). ולזאת שלא יורדת, לתת ואליום.
(אחד שמאמין במיצוי מירבי של משאבי אנוש).
במשעולי הקמפוס 49982
ליידי מדונה • בתשובה למיכאל יום ה', 27/12/2001, 18:29
וכי מה לי כי אלין אחרי שנתתם בנו סימנים:דוסית,נשואה,רוסית[אגב חמימות בלתי נגמרת אצלן] וכי מה אתם גברברים ? האם זה שאתם לא מתגלחים והולכים עם סנדלי הרים זה מה שיקלוט את עיני הערה?
אנחנו אוהבות ,מה זה אוהבות ? מתות מתשוקה על מין אבל אתם כנראה באורך גל אחר בספקטרום..
הערה לעורך 49874
חן שפירא יום ד', 26/12/2001, 17:22
עורך יקר,

חבל שאתר הדיונים המפואר שבנית התדרדר לרמה של מילואמניקים המשווים זיונים.

בעיקר חבל, כי שוב אין אתר דיונים אקטואליים רציני בעיברית, נישה שאותה האייל מילא עבורי בנאמנות במשך למעלה משנה.
אוי, נו באמת... 49885
האייל שמחכה לחן • בתשובה לחן שפירא יום ד', 26/12/2001, 18:20
אוי, נו באמת... קצת אתנחתא קומית לא הזיק(פ)ה לאף אחד.
את/ה מוזמן/ת להשוות את זיונך שלך כקונטרה... אני בטוח שהם יהיו יבשושיים במידה כזאת שידכאו את שלהובי הזימה...
הערה לעורך 49886
יעקב פופק • בתשובה לחן שפירא יום ד', 26/12/2001, 18:21
חן היקרה,
לאחרונה זכיתי לשיתוף פעולה רב ממגיבים שונים באתר, מה שהפך את רוב פתילי הדיונים המתקיימים בשעה זו לערמות ליהוגים בנושאים שאינם תורמים דבר למי שקורא אותם.
האייל הוא אתר דיונים רציני וכך אני אוהב אותו.

ההערות שלי שאמורות היו להפיג במידה מסויימת את הכבדות המוגזמת לעיתים של הדיונים מעולם לא אמורות היו לקחת נתח גדול מכלל ההודעות או להתפתח לפתילי דיונים ארוכים ומרגיזים. אני מודה לך על ההערה ומקוה שלא תעזבי את האתר.

כדי לעצור את ההתדרדרות, אני אתאבד כעת (אני לא חי באמת כך שזה לא נורא) ואני קורא לשאר משתפי הפעולה עימי לעשות זאת גם כן (לפחות וירטואלית).

היה שלום עולם אכזר
אני עוזב אותך היום
שלום
שלום
שלו..

יעקב פופק מת יחי יעקב פופק החדש.

בברכה,
יעקב פופק.

נ.ב
זה שהתאבדתי לא אומר שאפסיק לשלוח הודעות, אבל אני מבטיח לחזור למינון הסביר ולגבולות הטעם הטוב כפי שאני רואה אותם.

נ.ג
את ההודעה כתבתי בלשון נקבה משום שאינני יודע את מינך ואני מעדיף לכתוב דברים בלשון נקבה, כך אני יכול לדמיין שאני זוכה לתשומת לב מנשים.
הערה לעורך 49901
דובי קננגיסר • בתשובה לחן שפירא יום ד', 26/12/2001, 20:39
גם אני מיצר על הדביליות המופגנת בדיון הנ''ל, אבל באמת שאין לי אפשרות ריאלית למנוע אותו. נדמה לי כי מיכאל, כ''נקמה'' על כך שסירבנו למחוק תגובות של המתחזה שלו, החליט להגיב ברצף בלתי נסבל של תגובות אוויליות סטייל-פופק מינוס ההומור.
אין לנו אלא להשתטח ולחכות שתחלוף הסערה. אני מאמין שאפילו לו ימאס כעבור כמה ימים, ופופק כבר הבטיח לצמצם את נוכחותו ההומוריסטית.
אפשר אפילו לומר שזו... 49906
האייל הממתין לשוך הסערה • בתשובה לדובי קננגיסר יום ד', 26/12/2001, 20:47
גדמנות לשמה.
ובערבו של יום מפרך תהיה שם 49966
היי היי • בתשובה להאייל הממתין לשוך הסערה יום ה', 27/12/2001, 14:31
הקאה גדולה, טוטאלית, גמורה, משחררת כמו ב''הזלילה הגדולה'' של פררי
ובערבו של יום מפרך תהיה שם 49978
מיכאל • בתשובה להיי היי יום ה', 27/12/2001, 17:09
רק ששם סיימו הגיבורים את ענינם על אדמות בנפיחה גדולה, ואילו באייל נמשכת השרשרת.
איזה כיף 50383
איתי כ. • בתשובה למיכאל יום א', 30/12/2001, 6:08
היה לקרוא את העמוד הזה
ונחמד כאן בכלל
אני עם חן. לא נעים לי באייל. 50771
אסף ברטוב • בתשובה לחן שפירא יום ג', 1/1/2002, 22:39
אנא, עורך יקר, עשה משהו.
אני חסר חן. נעים לי באייל. 50823
God eat God • בתשובה לאסף ברטוב יום ד', 2/1/2002, 10:44
הנה התחיל דיון על הגדרת הגיזענות. כשושנה בין החוחים תמיד יעלה דיון אינטליגנטי בין הגסויות (אפשר לחשוב) השונות. קבל ביטול, עורך יקר. היד הנעלמה עושה את שלה – במקום בו יש ביקוש לדיון אינטליגנטי – שם יהיה. במקום בו יש ביקוש לזיון אינטליגנטי – גם זה יהיה.
אני חסר חן. נעים לי באייל. 50842
אסף ברטוב • בתשובה לGod eat God יום ד', 2/1/2002, 13:01
זה בדיוק הענין, מר גוד! עלי לבוסס בהבל הוולגארי שלעיל כדי למצוא, למשל, דיון בהגדרת 'גזענות'. לא רוצה.
אני חסר חן. נעים לי באייל. 50850
God eat God • בתשובה לאסף ברטוב יום ד', 2/1/2002, 13:56
נו, 'הבל וולגארי', באמת, תן לבחורים פינה לשחרר מעט קיטור. אין טעם להיות כה קמוץ-שפתיים, זרום עם החיים! (כמו שנערה אחת אמרה לי פעם).
50870
אסף ברטוב • בתשובה לGod eat God יום ד', 2/1/2002, 15:31
מה לא מוצא חן בעיניך בביטוי 'הבל וולגארי'?

קיטור אפשר לשחרר בהמון מקומות באינטרנט העברי. ע"ע ynet. האייל הקורא הוא אתר כמעט ייחודי בנוף האינטרנט העברי, ואשמח אם יישאר כזה.

הרשה לי להבטיחך שאני זורם עם החיים נהדר. אבל כשאני בא לאייל הקורא, אני רוצה דיון אינטליגנטי ומתורבת.
50873
God eat God • בתשובה לאסף ברטוב יום ד', 2/1/2002, 15:38
אז למה אתה ממשיך את הדיון השטותי ביננו? בחייך, לא נרשמה פגיעה בדיונים האינטליגנטיים, אתה מוזמן לדיון על חוק הסתירה. שחרר מעט את הלסת.
מה לגזענות ולשנקין 50863
דורון יערי • בתשובה לאסף ברטוב יום ד', 2/1/2002, 14:48
המאמר המקורי עוסק בספר על חייהם הריקניים של רב שגל אחד ומאונן כפיתי אחר, די הגיוני שתחת כותרת כזו יצוצו חוטי שיחות מהסוג שצצו. אמנם חלקם עברו במידה מועטה את גבול גבול הטעם הטוב אבל דוקא הדיון בנושא מהי גזענות (שנשחק עד דק בעשרות הזדמנויות קודמות), הוא זה שנראה מוזר ולא שייך תחת הכותרת הזו.
מה לגזענות ולשנקין 50865
God eat God • בתשובה לדורון יערי יום ד', 2/1/2002, 15:06
נכון שסביר שאלו יהיו התגובות, ואני לא רואה בכך 'איום על אופיו של האייל' ושאר פאניקות. אבל, באופן טיבעי, תיווצרנה אסוציאציות שונות אצל אנשים שונים, דבר מוליד דבר, וכך, אבולוציונית, יהיו גם דיונים אינטליגנטיים. זה קורה ואין מה להתבייש בכך.
מה לגזענות ולשנקין 50869
דורון יערי • בתשובה לGod eat God יום ד', 2/1/2002, 15:30
אתה מתכוון שהדיון בסופו של דבר יקרוס לאחד מ 5 הנושאים הרגילים?
מה לגזענות ולשנקין 50872
God eat God • בתשובה לדורון יערי יום ד', 2/1/2002, 15:33
לא בהכרח. אולי יתגלה אפילו נושא שישי!
אבל זה הקונספט התיאורתי.
לא נעים, לא נורא 50832
האייל האלמוני • בתשובה לאסף ברטוב יום ד', 2/1/2002, 11:35
מה יכול העורך לעשות?
לא נעים, לא נורא 50840
אסף ברטוב • בתשובה להאייל האלמוני יום ד', 2/1/2002, 12:59
הוא יכול להסיר תגובות משתמשים. עיין פעם בקישורית ל"תנאי שימוש" בתחתית הדף. פסקה ראשונה. הוא יכול להזכיר להם מהי "רוח כתב-העת" [שם].
לא נעים, לא נורא 50994
דובי קננגיסר • בתשובה לאסף ברטוב יום ה', 3/1/2002, 17:27
המממ... מראה לך כמה עמדות משתנות עם הזמן. אני ממש לא חושב שצריך להסיר תגובות שאיתן תואמות את "רוח האתר". בכלל - רוח האתר נובעת מהתגובות, הרי, במידה לא מועטה, הלא כן?
אני, כמובן, לא אעז למנוע ממני את הפריבילגיה להסיר איזו תגובה שיבוא לי, בלי קשר לחמשת הסעיפים המצויינים (שלטעמי השרשרת המדוברת לא עברה על אף אחד מהם), אבל אני מאמין שדעתי בעניין כבר ידועה ברבים - אני (וגם טל) חושבים שצריך להוריד כמה שפחות תגובות.
ממש לא אהבתי את הספר 71259
גידי אהרונוביץ יום ו', 31/5/2002, 13:51
בראשית דברי אני רוצה להיתנצל על שגיאות הכתיב אני עיוור וצג הבראיל שלי די דפוק ואני יכול ליקרוא רק את מה שאני מקבל ולא את מה שאני כותב

בחמשת הימים האחרונים כיללתי את הסופר בכול הקללות האפשריות
חזרתי אתמול מטיול משעמם בטורקיה טיול שמראש לא ממש רציתי לנסועה אליו
אבל אתם יודעים יש טיולים שכשורים לעבודה שאתה חיב לההיות בהם
ויום ליפני הטיול לכחתי מהסיפריה לעוורים את הספק מיתחת לקו העונגש
ל חגי דגני
הספרנית אמרה לי גידי בתור אדם שתמיד מיתלונן על זה שהסיפריה מקליטה רק רם עורן ודניאל סטילל הנה משהוא בשביל מישהוא ביזארי כמוך.
ולכחתי את הספר מבלי לכחת אופציה נוספת לקריאה
וניתקעתי בטיול מחורבן אם ספר משענם שהדגיש את עד כמה חרא הטיול
לגבי הספר ממש לא אהבתי את זה שאין שם עלילה מסודרת שום דבר לא כשור לשום דבר שמות הדמויות ממש ממש מוזרים
והספר הזה משעמם ומעצבן בצורה שלא מישתמעת לשתי פנים
תחשבו על זה איזה בעשה זה להיתקעה בתור עיוור אם ספר רע כשאתה לא יכול לכחת ספר ממישהוא אחר כדי ליקרוא
הדבר היחדי שאני יכול להגיד לשבח הספר הוא שהוא מאוד שנון וליפעמים משעשעה מאוד אבל אני ממש ממש לא ממליץ
שימעון רוב הטיול שמעתי את בציר טוב
תודה על הדיסק הניפלא הזה ועל הביקורת על הספר
גידי
שנקין לא ממש אוהבת עיוורים 71262
גידי אהרונוביץ יום ו', 31/5/2002, 14:16
היי בתור עיוור שנימצא 1 לשבועה בשנקין כי אני כניין כבד שלאוזן השלישית
כול פעם שאני בשנקין אני יודעה שההיה מוד משעשעה
הנה כמה דוגמאות
לא מיזמן הלכתי לי בשנקין ושאלתי יפית אחת איך אני מגיעה וקו 4 היא היסתכלה עלי היתי אם מקל נכיה פתוח ומישכפי שמש והיא שאלה אותי
תגיד אתה עיוור?
אמרתי לה לא סתאם לכחתי את המקל לטיול להראות לו איזה אנשים גרים פה
לא מיזמן הלכתי שם אם חבר ומקל הנכיה שלי היה סגור
ובתעוט הפלתי בובת רעבה שהיתה מחוץ לאחת מחנויות הבגדים
והמוכרת יצאה אלי בזעם ומבלי להיסתכל מי עומד שם או מה התחילה ליצרוח עלי אתה לא מיתביש הבובה מיסכנה היא כול היום עומדת בחוץ ועכשיו הפלת אותה ובטח מאוד כואב לה לא מיסכנה הבובה לא?
ואני אמרתי לה בצינייות האופינית לי כול כך ומה איתי אני לא מיסכן ופתחתי את המקל ועזבו את זה שחבר שלי ניחנק מיצחוק
תמיד שאני הולך שם יש איזה מישהוא שחיב להאיר לי על זה ש שיו אתה ממש עמיץ אם אני היתי עיוור במכומך מיזמן היתי מיתעבד
או שיו אתה לא עצוב על זה שאתה לא רואה את הססגוניות של האנשים ברחוב מספיק פעמים תארו לי את הרחוב ואת האנשים ואני חיב להגיד שכול פעם שאני הולך שבנקין אני שמח שאני עיוור מחדש
טוב אני מיצטער על ההכללות
אבל יש ברחוב הזה אחלה בת כפה ואת חנות הדיסקים הטובה ביותר בארץ
ובטח אני ההיה שם פעם או ו פעמים בשבועה
אבל סתאם התגובות שלכם על שנקין לביאו אותי ליכתוב את ההגיג הזה
גידי
ספרות של זייני מוח ומזדיינות 106706
ג. שמעון יום ד', 13/11/2002, 13:44
כך מכנה נעה מנהיים מגמה שהיא מזהה בספרות העברית החדשה בבקורת ב-Ynet על הרומן "מורה נבוכים" של גלעד עצמון. היא כוללת במגמה זו גם את "מתחת לקו העונג" וגם את "החטא והעונג" של אלי סוויד (נסקר באייל ב-דיון 706 ). למרות הכינויים החריפים כותבת מנהיים שהיא נהנית מכל רגע (את פופק היא מכירה?) להלן קטע מבקורתה:

ספרו של עצמון מצטרף לשורה של ספרים שיצאו לאחרונה, ביניהם "אקדמיה" של יקי מנשנפרוינד, "מתחת לקו העונג" של חגי דגן ו"החטא והעונג" של אלי סוויד, שמצביעים באבר זקור על כיוון חדש בספרות הישראלית הגברית הצעירה. אם ניתן להכליל את הספרות הנשית החדשה (כמו זו שמיוצגת בספריהן של ליהיא לפיד, שלי יחימוביץ' ועוד) כספרות של "מזדיינות", אם תסלחו לי על המילה, הרי שהגברים שבחבורה הם בעיקר ובהגדרתם, זייני מוח. גיבוריהם של דגן, עצמון סוויד ואחיהם לז'אנר מאותגרים חברתית, מכורים לפורנו, רבי שגלים בדמיונם בעיקר, שוביניסטים עד לבלי הכל ושפוטי כוס באופן מוחלט.

שפתם של הטקסטים הללו תהיה תמיד פסודו-אקדמית ואנכרוניסטית באופן מלבב, ובשפת עקלקלות זו יתוודו הגיבורים ודרכם כמובן, גם יוצריהם, על אטימותם הרגשית, חוסר יכולתם לכונן יחסי קרבה עם בנות המין היפה, ותאוותם הבלתי נדלית לטמון עצמם במכמניה של כל אישה מזדמנת ונכונה, ואני משוכנעת כי היהודי הקטן מווינה היה עושה צימעס מהפתולוגיה האוטו-ארוטית / אוראלית שמרצפת את הספרים הללו. הבעיה עבורנו, בנות החצי השני של אוכלוסית העולם, היא, כמובן, שזה עובד. ספרו של עצמון הוא אחד הספרים המצחיקים ביותר שהזדמן לי לקרוא באחרונה (שימו לב לפסקה בה הוא תוהה בנוגע ליסוד הלא החלטי של אקט החדירה ונזכר באמו הפולניה אומרת "גונתר, או שתיכנס או שתצא, אבל תסגור את הדלת") וגם הוא, כמו חגי דגן, מצליח לחלץ ממעמקי האוטיזם הגברי שלו כמה אבחנות מדוייקות על גברים, נשים ונושאים זניחים כמו פוליטקה גלובלית.

הכתבה המלאה:
ספרות של זייני מוח ומזדיינות 568660
ברקת  (אתר) • בתשובה לג. שמעון יום ה', 21/4/2011, 13:38
הייתי מוסיפה לרשימה את ''יום הולדת שמח, נוח'' של נועם זיו, ואת ''ללכת יומם ולילה'' של משה אופיר. יש מספר הבדלים, אבל בשניהם גברים חלשים, נשים מאיימות, פטפטנות בלתי פוסקת, הומור ברוח יידישאית (למרות התפאורה התל אביבית הבולטת) והליכה סחור סחור במרחב הפיזי של העיר, שאינה מובילה לשום מקום מיוחד.
ספרות של זייני מוח ומזדיינות 593853
האייל האלמוני • בתשובה לברקת יום ה', 12/4/2012, 23:21
דווקא לא כל כך זכור לי מצבור קיצוני של זיונים ביומולדת ההוא של נוח/נועם, רק כמה משחקים אירוטיים עם איריס אשתו.
ספרות של זייני מוח ומזדיינות 594157
ראובן • בתשובה להאייל האלמוני יום ה', 19/4/2012, 23:50
לאשתו של נוח היה שם?
ספרות של זייני מוח ומזדיינות 594160
האייל האלמוני • בתשובה לראובן יום ו', 20/4/2012, 0:10
ודאי. מי ילד את בנו זה אם לא היא?
ספרות של זייני מוח ומזדיינות 594163
ראובן • בתשובה להאייל האלמוני יום ו', 20/4/2012, 0:33
לא אמרתי שלא היתה לו אישה.
ספרות של זייני מוח ומזדיינות 594164
ידידיה • בתשובה לראובן יום ו', 20/4/2012, 0:45
אני חושב שהאלמוני התכוון לומר שגם היה לנוח חם.
ספרות של זייני מוח ומזדיינות 594165
ראובן • בתשובה לידידיה יום ו', 20/4/2012, 0:51
שקלתי את משחק המילים הזה ופסלתי אותו, אבל לא יפת יע אותי לגלות שטעיתי.
ספרות של זייני מוח ומזדיינות 594178
האייל האלמוני • בתשובה לראובן יום ו', 20/4/2012, 10:57
אבל שם היה של שניהם.
חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות