|
בין כל דבר ודבר יש דמיון במימדים מסויימים ושוני במימדים אחרים. לאמר שמבנים חברתיים מסויימים הינם אדישים לשינויים וקפיצות מדרגה מבניות זה להניח את המבוקש. כלומר הביקורת לא מתארת את האובייקט, אלא יוצרת ומזקקת אותו מתוך המרחב הכלכלי/חברתי עליו היא חלה. ולא עוד, אלה שהיא ממשיכה להתמקד סלקטיבית במימדים אותם היא מדגישה, ולהתעלם מטרנספורמציות שחלות עליהן, או ממימדים שונים שמתהווים בינתיים. במובן זה טעונך עשוי לחול גם על חברה עתידנית בעוד כ-500 שנה וזאת בלי לראות את היחודי בה: :התהליכים הבסיסיים עליהם חלה הביקורת לא השתנו". נכון שגם בגיל 90 תהיה במובן מסויים אותו אדם כבגיל חודש, אם תסתכל רק על מה שנשאר זהה ("עדיין יש לי שני אוזניים, מצח, ועצם זנב קטומה) ותתעלם מאי אלה שינויים. הגימיק (שלא במודע תמיד, אגב) הינו לאמר שמה שהשתנה אינו הדבר הבסיסי, ומה שבסיסי נשאר קבוע. אשר לרבי מכר, גם רם אורן, וגם ספרי עידן חדש אודות השפעתם המופלאה של קריסטלים הינם רבי מכר. אין הדבר אומר מאומה לגבי תקפות וערך אינהרנטי. אשר לאופרות סבון צפון אמריקניות או סיינפלד, סביר שגם בחברות מתקדמות פועלים במקביל לתהליכי הרחבה דינמיים גם תהליכים רגרסיביים של הסתאבות ושיתוק. אלה, ממש כגורמי הסתאבות אחרים, אמורים להציב מטרה להתגברות ולהתנערות ממנה, קדימה והלאה, ולא להתעטף בה ולהחנק בדביקותה.
|
|