בתשובה לLior Golgher, 26/12/01 15:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מר גולגר היקר, הפאנ(ג) שואי אינו רק אוסף דיעות קדומות ומגוחכות על היגיינת חיי האדם, כי אם רעיון המתאים ככפפה לנוכל המתחיל בבואו לנתח את מצבו הנפשי-ספיריטואלי של אינדיבידואל מסויים. מובן מאליו שיש אנשים הזקוקים ל'הארות' שואי אלו על מנת לייצב את כמויות ההפרשה בבלוטת המגן, וזאת ביחס ישיר לנאראטיב האישי המקפץ, העושה בהם שמות. מה לכל זה ולזן? חוץ מאחזקת האופנוע בשנות השבעים והשמונים מעט מאוד, בהתחשב בפראקטיות המופלאה המצוייה במחשבה פילוסופית ספאראנטית יפנית זו 1. מומלץ בהחלט לאנשים המאמינים בטבלאות סטטיסטיות האמורות לאשר ולאשש את מימצאיהם הראשונים. שלך בברכה א. מאן 1 מחשבה פילוסופית זו אמנם אינה סדירה, ומבוססת במידה רבה אף היא על פרצי 'הארה', אם כי במובן הרדוקטיבי של מושג זה; במילים אחרות: 'הארה מצמצמת' להרחבת ההבנה והביאור. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הדברים שאתה אומר הם בעלי ערך רב להתגוננות עצמית מפני פרעושים ושאר מוצצי דם כאלה או אחרים (או בני אנוש הבוחרים בהם כמודל). שהרי בעייתו העיקרית של הנוכל הינו הערכתנו העצמית או המורל שלנו. זאת משום שמטרתו היא להשיג את זמננו ותוצרינו באפס מחיר. במחקרים שונים התקבלו תוצאות המורות על כך כי אנשים יצרנים, בעלי חלוקת קשב גבוהה, ומה לעשות - כאלה המפיקים תוצרים בעלי ערך, הינם בעלי הערכה עצמית גבוהה. ארשה לעצמי לצטט מספרי "חלוקת קשב" (1997, צ'ריקובר, גומא, מדע ומחקר). נראה שהנמוכים בחלוקת קשב יתנסו בתחושה של הערכה עצמית נמוכה, בלא קשר לנסיבות חיצוניות, אף כשאלו מתגמלות ביותר. מאידך גיסא, הפריט הבודד ב- SMOS (שאלון אישיות, אחד מהכלים שנבנו במחקר זה) האופייני ביותר לגבוהים בחלוקת קשב (שנמצא במתאם הגבוה ביותר עם ביצוע המטלה הכפולה בשני מחקרי החלוץ), מצביע על דימוי עצמי גבוה במיוחד: 43) אני מיוחד ובעל איכות גבוהה יותר מאחרים (אני סוג א' יותר מאחרים). הערה: לשון הפריטים פושטה במיוחד, כך שיובנו גם על ידי בעלי אוצר מילים נמוך, ושלא ישקפו "תלות תרבות"). המשך: הסתכלות ישירה מלמדת, עם זאת, שהגבוהים בחלוקת קשב אינם שחצנים או נרקיסיסטים, אלא נהפוך הוא, והמדובר יותר בהכרה מאופקת בערך עצמי. דווקא התנהגות רהב שחצנית - אמנם תכופות בצורה ממותנת, הקבילה חברתית - אופיינית יותר לאמביציוזים שבין נמוכי הקשב. אלה - בעלי המיומנויות הנדרשות לתצורת הפעילות-בחבורה (שהיא אופיינית לחציון העליון של נמוכי קשב) - יציגו את התנהגות הרהב כפוזה חברתית, המסמנת כביכול מודעות ליכולות עצמיות גבוהות. התנהגות זאת הינה הביטוי האקוויוולנטי אצלם - הנושא את קווי ההיכר של הסטריאוטיפיות והחד-מימדיות האופיינית - להערכה העצמית האותנטית של גבוהי הקשב. ואני חוזר לדברים הנידונים כאן. הנוכל, ישאף להשיג את זמננו ותוצרינו באפס מחיר. מטרתו, מטבע הדברים, הינה המעולים שבנו, שתוצריהם בעלי ערך רב יותר.אך אלה עשויים ללקות בנאיביות מסויימת, שכן הם מוכוונים כלפי מצבי בעיה ותהליכים, ופחות כלפי היכרות עם מצבי אנוש למטרות משיגנות למיניה. ככאלה, ישאף הנוכל להוריד את ההערכה הגבוהה הטבעית המלווה מצויינות. זאת בעזרת מגוון של טכניקות בהם הוא שופך מים קרים על ההתלהבות האנושית, תכופות ההתלהבות היוצרת. שכן הנוכל, ליבו גס בהתלהבות היוצרת ובתהליכי היצירה המביאים להתהוות ערכים. כל חפצו ומיקודו- ביזה looting ובמחיר נמוך ככל האפשר. טכניקות כאלה, עשויות כפי שציינת בדין, מר מאן, בהמשך דבריך, לפעול לויסות שכרון אנושי מכל סוג, כל אגו טריפ, ולא רק את השכרון היוצר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיכאל ידידי, הרשה נא לי לחתום על כל מילה שרשמת בתגובה משובחת ומנומקת זו. מעלעול נוסף בספרך למדתי כי אכן ניתחת תופעה זו בכלים הפסיכולוגיים הדרושים. שלך בברכה אלכסנדר מאן |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |