בתשובה לג. שמעון, 05/01/02 21:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שמעון, אותה מציאות מכניסטית/תאגידית/טכנולוגית שתארו בעיקר הוגי דעות צרפתים במאה הקודמת (רולנד בארט, גיל דלוז', ז'אן בודריאר וכד'), שייכת לעידן קודם, ואולי גם אז היתה פרי הבנה מוטעית. אנו נמצאים בעידן מהפיכת המידע, כפי שתארו ברוס להמן, עוזר מזכיר משרד המסחר ונציב משרד הפטנטים האמריקני: "קיים brain boom. אנו חיים בתקופה שהינה אקוויוולנטית למעבר מעידן החקלאות לתקופה התעשייתית. מספר גדל והולך של כוח העבודה שלנו מתפרנס מעבודה מנטלית" (אסוסיאטד פרס, 22 אוקטובר 1997). אף תאגידים, יותר מכל, זקוקים למוחות שמתווים נתיבים חדשים. ניתן היה לסבור שהאינטרס התאגידי והחברתי הינו לייצר מוחות יצירתיים וערים, ולא להרדימם ולטמטמם בטלהנובות. אלה מתאימים למציאות של עריצות של חונטות הנשענות על אוליגרכיה אגררית כזו שבדרום אמריקה, המעונינים לשתק את מרבית העם, או תואמים מבנית מציאות בה ביורוקרטיה מעובה חונקת את מרץ רוב האוכלוסיה, כמו בארצות ערב או בהודו. אנו מדברים על סטגנציה, ולא על מיצוי הכוח היוצר האנושי. הטלהנובות אכן מטמטמות שיטתית את האוכלוסיה, בניגוד לתהליכים חברתיים וכלכליים במדינות אולטרה מפותחות. כללית אנו רואים מצב בו הקריטיקה החברתית מפגרת אחר מבנים ותהליכים מעצבים. העולם השלישי, שהוצג בשנות ה-60 על ידי מרקוזה ואחרים כגורם מדרבן לפרקסיס רדיקלי, הפך בלי משים למודל שגוי של קריטיקה כלפי חברות שונות בתכלית. אשר לרציונליות הבעל ביתית של הביורוקרטיה כפי שמציגה מקס וובר, הרי שניתן לאמר שמתחייב כיום מודל של שירות ציבורי מורכב בהרבה ולא צנטרליסטי. המודל המקס ווברי של מערכת היררכית/רציונלית פשוטה המוכוונת לתכנון צנטרליסטי הועצם על ידי מהנדסים חברתיים בבריה"מ ובדמוקרטיות העממיות, חנק וכשל, תוך הצבת מיטות סדום לתהליכים דינמיים ההולמים את הפזה הנוכחית של התפתחות הרוח האנושית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מהפיכת המידע לא שינתה כהוא זה את הגיונה הפנימי של החברה הטכנולוגית, הפוך נהפוך הוא. "הכוח האנושי היוצר" תועל להתמחויות ספציפיות יותר מאי פעם בעבר ורובו רתום לשירות הטכנולוגיזציה של החברה. האמריקנים הם צרכני טלוויזיה לא פחות מהדרום אמריקנים, ומההיבט שאני מדבר עליו "סיינפלד" אינו נבדל מטלה-נובלה (הגם שאישית הצלחתי לצפות בכשלושה פרקים של סיינפלד והטלה נובלה האחרונה שראיתי בימי חיי היתה "שושלת"). הבקורת הצרפתית על החברה הטכנולוגית לא חדלה עם הכנסנו למילניום החדש. דוגמא: בדיוק בנושאים האלה עוסק הרומן "החלקיקים האלמנטריים" מאת מישל וולבק שיצא לאור ב-1998, ונעשה רב-מכר עצום בצרפת (תורגם לעברית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין כל דבר ודבר יש דמיון במימדים מסויימים ושוני במימדים אחרים. לאמר שמבנים חברתיים מסויימים הינם אדישים לשינויים וקפיצות מדרגה מבניות זה להניח את המבוקש. כלומר הביקורת לא מתארת את האובייקט, אלא יוצרת ומזקקת אותו מתוך המרחב הכלכלי/חברתי עליו היא חלה. ולא עוד, אלה שהיא ממשיכה להתמקד סלקטיבית במימדים אותם היא מדגישה, ולהתעלם מטרנספורמציות שחלות עליהן, או ממימדים שונים שמתהווים בינתיים. במובן זה טעונך עשוי לחול גם על חברה עתידנית בעוד כ-500 שנה וזאת בלי לראות את היחודי בה: :התהליכים הבסיסיים עליהם חלה הביקורת לא השתנו". נכון שגם בגיל 90 תהיה במובן מסויים אותו אדם כבגיל חודש, אם תסתכל רק על מה שנשאר זהה ("עדיין יש לי שני אוזניים, מצח, ועצם זנב קטומה) ותתעלם מאי אלה שינויים. הגימיק (שלא במודע תמיד, אגב) הינו לאמר שמה שהשתנה אינו הדבר הבסיסי, ומה שבסיסי נשאר קבוע. אשר לרבי מכר, גם רם אורן, וגם ספרי עידן חדש אודות השפעתם המופלאה של קריסטלים הינם רבי מכר. אין הדבר אומר מאומה לגבי תקפות וערך אינהרנטי. אשר לאופרות סבון צפון אמריקניות או סיינפלד, סביר שגם בחברות מתקדמות פועלים במקביל לתהליכי הרחבה דינמיים גם תהליכים רגרסיביים של הסתאבות ושיתוק. אלה, ממש כגורמי הסתאבות אחרים, אמורים להציב מטרה להתגברות ולהתנערות ממנה, קדימה והלאה, ולא להתעטף בה ולהחנק בדביקותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולהפניה שמיכאל וודאי יסכים עימה: ע"ע היגל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן. הגל העמיד את מרקס על ראשו 30 שנה קודם לו :) . אולי ניתן לדבר על מערך אינטגרטיבי של גורמים חברתיים, כלכליים ומבניים מוחיים המחוללים טרנספורמציות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יצויין רק ש"שושלת" אינה טלנובלה, אלא מה שמכונה "סופר-סואפ" (Super Soap) - הסבוניות הרגילות הן תוכניות שמשודרות אחת ליום, בשעות הצהריים. סופר-סבוניות הן תוכניות בסגנון הסבוניות, רק הרבה יותר מושקעות, ומשודרות אחת לשבוע, בפריים-טיים. טלנובלה, לעומת זאת, הן סדרות בפורמט אחר - מספר די קבוע של פרקים (כ-150), המשודרים יום יום במשך כחצי שנה, כאשר הסיפור כולו ידוע מראש (לכותבים, ובמידה רבה גם לצופים). מדובר, כאמור, בסיפור אחד, אם התחלה, אמצע וסוף ברורים, ולא התשפוכת המתמשכת של סבוניות רגילות. טלנובלה, כצפוי, היא פשוט נובלה (רומן רומנטי, יותר נכון) משודרת. והנוסחא אותה נוסחא. סתם שתדע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אוהב את ההגדרה של עוזי וייל לטלנובלה - פורנוגרפיה של רגשות, פורנוגרפיה של נשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור אשה: ?? דווקא בפסיכואנליזה הפסיכה הגברית היא זו ה'רומנטית', ולא הנשית. התסביך האדיפלי מאפשר לגברים להתאהב תכופות ולשחק 'משחקים', ואילו הנשים עושות זאת בתגובה לכך, ולא משום שהן צריכות את זה. (מלבד תופעת הנרקסיזם אצל תינוקות ונשים יפות מאוד שלא זכו ליחס, אלא ביחס ליופיין) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני בעיקר אוהב את חצייה הראשון של ההגדרה שלו, אבל אינני מסתייג לגמרי גם מחלקה השני (למרות חוסר כשרותה הפוליטית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שושלת זה אופרת סבון לא טלהנובלה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |