|
||||
|
||||
מר מאן הנכבד, אני מקבל את בקשתך, ומתנצל בזאת אם פגעתי בכבודו. השימוש המרומז בניבול פה היה בבחינת מעידה מצערת שמעמידה בספק את כשירותי להידחף לדיונים אקדמאיים רציניים. אני גם מסכים עם אדוני שמערכת היחסים שלי עם זוגתי (שאינה שקופה כלל ועיקר, אגב) אינה שייכת לעיניינים הנכבדים הנדונים כאן, וגם על כך אינני יכול אלא להצטער, ולקוות שאולי, ברוח הימים האלה, יוכל כבודו לגלות שאר רוח אמיתי ולמחול לי, או לכל הפחות לאפשר לי הזדמנות נוספת. אינני יודע מה לה לרוח השטות הזאת שקפצה עלי, ואשר, כדבריך הנכוחים, הסיטה את הדיון מהעיקר אל הטפל. הפגיעה הנלוזה ברוח האירופאית-גרמנית התרבותית והמנומסת שכולנו היינו רוצים לראות באתר המכובד הזה היתה בבחינת גרגר חצץ בתחתיתה של כוסית שנאפס1, ואקווה שלא תישנה. יכולני להבטיחך נאמנה כי אני מרגיש נזוף כתינוק של בית רבן שאוזנו נקטפה זה עתה בידי מורה קפדן. אני מקווה שעולה בבירור מהודעתי זאת שאכן לקחתי את דבריך הנחרצים לתשומת ליבי המלאה. בברכת חג מולד שמח, ד.נ. ידין. 1 או כתמי ליפסטיק על שפתה של כוס בירה באווארית |
|
||||
|
||||
אני לוקח אחריות מלאה. נוכחותי המוגברת באתר בימים האחרונים, שנבעה מכך שההוגה שלי עסוק בעבודתו ולא מתפנה לפקח על מעשי, ביחד עם שיתוף הפעולה של כמה מהכותבים הנוספים (שרק עודד אותי) הורידו את רמת הדיונים כאן באתר. אני מתנצל על כך ומבטיח שאשתדל ככל יכולתי להקטין את מינון התגובות המטופשות לרמה סבירה יותר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |