בתשובה לGod eat God, 01/01/02 12:31
דני דותן ושינקין 50710
המחזה האנטישמי המחפיר של מתי גולן רחוק מביקורת תמה על ''השתלטות החרדים''. כאמור, מחזה אנלוגי על הערבים, ההומואים, העולים החדשים או המתנגדים לניסויים בבע''ח היה מתקבל בהרבה פחות פתיחות.
דני דותן ושינקין 50724
מר גולגר היקר,

אנא, ספר לי מעט על 'המחזה האנטישמי המחפיר של מתי גולן'. אינני מכיר מחזה זה, ואשמח להתעדכן בפרטי העלילה.

שלך בברכה

א. מאן
המחזה האנטישמי 'אטום' למתי גולן 50743
מר מאן היקר, (אפשר לקרוא לו אלכס?)

מחזה זה נזכר באחרונה תחת מאמרו של אלי אשד 'הנשק הסופי של ישראל' בפתיל:
תגובה 45123

סקירתו ב'עכבר העיר':
וב'מעריב':
כל טוב,
ליאור.
המחזה האנטישמי 'אטום' למתי גולן 50761
שלום לך ליאור ‏1,

קראתי בכעניין ובהנאה את הכתבות השונות שסיפקת בתגובתך על המחזה 'אטום'; רעיון המחזה נתפש בעיניי כאווילי עד גבה גלי, היות ומניפולציה חרדית להשתלטות שיטתית על השמאל ‏2 הישראלי-יהודי הינה בבחינת רעיון הבל ורעות רוח. המפלגות החרדיות/דתיות אינן צריכות לקדוח כל מניפולאציה אמורה, היות ומוחו של השמאל הישראלי שטוף ואפוף בזכרונות ישראל-סבא ללא כל תקנה, כך שאינני רואה כל צורך בהידוק דרכי הנועם בהם מאולף ומעולף קהל הכבשים השתקן והחילוני בישראל.

המשעשע הוא כמובן שנציגי הציבור החרדי רואים במחזה זה 'מחזה אנטישמי' מזעזע. לשיטתי המדובר במחזה פילושמי מהמעלה הראשונה, אשר מראה ומוכיח באותות ובמופתים עד היכן ניתן להגיע עם סחטנות דתית במדינת 'העגלה הריקה', הלוא היא השטעטל הציוני-ריבוני הדמוקרטי היחידי בעולם, אשר מניח לחמורו-של-משיח מדי פעם לנעור ולמרוד במלכות.

אני כמובן מעדיף את המחזה שיילוק. יצירת אמנות מהמעלה הראשונה.

שלך בברכה

אלכס

1 אני כמובן מעדיף לקרוא בשם הפרטי לאנשים אותם אני מכיר ומוקיר בלבד, ומאחר ואני עפ"ר קורא את תגובותיך בהנאה כללית, הרי שהרשות נתונה בידך לכנותי בשמי הפרטי.

2 הסוציולוג ואיש מדע המדינה פרופ' בנבנישתי הגדיר פעם את השמאל החילוני בירושלים כ'חמשת אלפים אנשים שנעים במשולש סינמטק-בן יהודה והמושבה הגרמנית, מייללים ומקוננים ללא הרף על זהותם התרבותית האבודה, וכותבים על כך בעיתוניהם'. מבחינתי ולשיטתי ניתן להרחיב הגדרה זו לכלל הציבור החילוני/שמאלני במדינת ישראל.
המחזה האנטישמי 'אטום' למתי גולן 50818
הייתי בשיילוק עם חברתי.
אכן מחזה מעולה.
דני דותן בבני-ברק 50734
למרות שקראתי עליו, אין לי עדות מגוף ראשון בנוגע למחזה. ממה שאני יודע המחזה אכן אינו "ביקורת תמה" אלא ביקורת חריפה, וככזה הוא מקצין את המציאות ושואל את שאלת "מה היה אם". בסופו של דבר עולמינו כבר חווה משטר דת קיצוני (טאליבן), והתוצאות דומות לתוצאות במחזהו. אני מאמין שהסף המבדיל בין ביקורת להסתה צריך להיות קרוב מאוד מאוד להסתה איומה כדי שיחשב כזה. *אני* לא הייתי מתנגד למחזה אנלוגי לקבוצות אוכלוסיה אחרות.

בכל מקרה, נקודת הויכוח לא היתה על המחזה הספציפי, אלא על הטענה החרדית בכל פעם שהם זוכים לביקורת שזו "אנטישמיות". (מומלץ להיות פעם בחיים בהפגנה חרדית בה הם מתעמתים עם המשטרה. הקללות איומות ברמה כזאת, ונאמרות בשנאה כזאת, שקשה לדמיין. פתאום אתה שם לב שהכעס החילוני על חליבת תקציבים, הלעג ללבושם וכו', הם בכלל מפלנטה אחרת לעומת שנאת המוות ההיא. חויה לכל החיים).

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים