|
תתבייש לך! אני ופרס בנשימה אחת?
לפני זמן מה ביליתי בבר מצווה משפחתית. מצד אחד היה הענף הטריפולטאי של המשפחה, עם אמא דגולה שאני מעריצה עד כלות: האישה אנאלפבתית, התאלמנה בגיל צעיר יחסית עם שבעה ילדים, במעברת אשקלון, ועבדה בפרך כדי לגדל את כל השבעה לתפארת. כולם אקדמאים, אנשים הגונים וטובים. ישב שם שבט שלם ואוהב, כאשר האם במרכז, והאהבה ושיתוף הפעולה הבין דורי צבטו את הלב. מנגד ישב הסניף הפולני של המשפחה, בפנים מכורכמות, כל הקלפטות מרכלות קשות אחת על השנייה. נפשי יצאה אל הצד השני. ייחלתי לזה שהאמא המיתולוגית תאמץ גם אותי, כדי שאוכל להרגיש שייכות ואהבה.
פרס ואני? השתגעת?
|
|