 |
צריך להיות, אליבה דלייבניץ (פאנגלוס) *הטוב שבעולמןת האפשריים*. אין זה אומר שכך הוא ברגע הווה נתון, אלא אם משרעת הזמן שלך תקרוס לנקודה. הכוונה גם שמהלך ההתפתחות הינו עדיף על ענפי התפתחויות אפשריות חילופיים, דהיינו, שהדברים יוצאים לטובה. השאלה -מתי? שאלה קטנה: היית עוסק בקריטיקה וערעור "חתרניים" אילולי האמנת שהדבר מקדם מצב ענינים עדיף, כלומר קטליזטור להתפתחות? שאלונת: האם הקריטיקה שלך נעשית בקונטקסט של המציאות הנתונה, ובהתייחס לחומרים נתונים, או לחלוטין על רקע של אלטרנטיבה בדיונית אפשרית למציאותנו ובמנותק ממנה?
אצל וולטיר הסינטזה בין לייבניץ לבין כאוס מרושע הינה אי שם לבסוף בכפר טורקי, כשהגיבורים מפוייסים לבסוף עם הוויתם, כשהחלומות הראשוניים שקעו בהווה של עשייה רוטינית. לא מדבשך ולא מעוקצך. בתקופת וולטיר העוקץ הזה היה רב, כגון מוסד העינויים על רקע דתי, שוולטיר פעל לביטולו. אך המאבק בברבריות, אף על פי שהישגיו יוצרים סביבה עדיפה לאין שיעור מאז, נמשך. הקיים, בוודאי אינו מובן מאליו, ומתוך המתח בין מגמות נוגדות אכן מתהווה, הייתי רוצה להאמין, אותו עולם חדש ואמיץ.
|
 |