בתשובה לאלכסנדר מאן, 25/12/01 0:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אלכס שלום. ראשית, אני נוטה אפיים ארצה מפאת ידיעתך הרחבה בושאים שונים. אגב, אולי אתה האיש שיוכל להשכיל אותי בנושא החלימה האבורג'ינית? לא פתור עד הים ומציק לי מאוד. שנית, אני מעריכה (ולא מבינה) יהודי שחי בקרב הגרמנים ומרגיש טוב עם זה. שלישית, בתור אשכנזית לבנה בוגרת תיכון, אני חייבת לציין שהזהותי דווקא עם עדות המזרח. אני מקנאת בהם על החום המשפחתי, התרבות העשירה שמאחוריהם, ובעיקר, העדר התסביכים הנוראיים שאנו סובלים מהם. וכן, גם צבע העור. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמח שאני לבן אבל לא מהסיבה שאתם חושבים. עור שחום זה נהדר, זה חי, זה סקסי וחושני, אבל האם הייתי חושב כך אם הייתי שחום בעצמי?? לכן, רק כדי להינות מבחורות שחומות עור (כמו חברתי הנוכחית ממוצא פרסי-טורקי) אני שמח שצבעי הטבעי הוא לבן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהוא עם כן| גורו אחוסלי צעיר החולם שהוא באשרם בפונה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבריך מזכירים את מר פרס בנאום המימונה שלו בגן סאקר, בו אמר שהוא מעריץ את המרוקנים ותרבותם העניפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תתבייש לך! אני ופרס בנשימה אחת? לפני זמן מה ביליתי בבר מצווה משפחתית. מצד אחד היה הענף הטריפולטאי של המשפחה, עם אמא דגולה שאני מעריצה עד כלות: האישה אנאלפבתית, התאלמנה בגיל צעיר יחסית עם שבעה ילדים, במעברת אשקלון, ועבדה בפרך כדי לגדל את כל השבעה לתפארת. כולם אקדמאים, אנשים הגונים וטובים. ישב שם שבט שלם ואוהב, כאשר האם במרכז, והאהבה ושיתוף הפעולה הבין דורי צבטו את הלב. מנגד ישב הסניף הפולני של המשפחה, בפנים מכורכמות, כל הקלפטות מרכלות קשות אחת על השנייה. נפשי יצאה אל הצד השני. ייחלתי לזה שהאמא המיתולוגית תאמץ גם אותי, כדי שאוכל להרגיש שייכות ואהבה. פרס ואני? השתגעת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ריקי, היות שזו הפעם השניה שאת מזכירה את החלימה האבוריגינית הסתקרנתי וחיפשתי ב"גוגל" שהעלה אלפי עמודים. הנה קישורית לדף מידע מתומצת בנושא: בקריאה חפוזה הבנתי שהמיתולוגיה העשירה והמפותחת של האבוריגינים כוללת סיפורי בריאה מימי השחר הקדמוני, המכונים בפיהם "תקופת החלום" (באנגלית Dreaming). הם עצמם אינם אוהבים לכנות סיפורים אלה מיתוסים או אגדות (אני משער שמטעם דומה לזה שהחרדים שלנו לא יאהבו לכנות את מעמד הר סיני או יציאת מצרים בשם מיתוס). "החלימה" מקבילה במידה רבה למערכת דתית כפי שאנו מכירים אותה מתרבויות אחרות. סיפורי החלימה נועדו להנחיל ערכי מוסר, יחס לטבע וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה היא שבתרבויות שונות, החלימה נחשבת כמצב טרנס-תודעתי בו מועבר לאדם ידע חשוב אודות היקום, מעמדו ותפקידיו בו, והאלוהות. אחד מגדולי החוכמה האיזוטרית בשלוש העשורים הקודמים כונה The sleeping prophet שכן לדברי ההולכים בדרכו נהג לחלום את מישנתו, ולהעלותה על הכתב ביקיצתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי ריקי בתור מזרחי, שחור (יותר חום בעצם), בוגר תיכון אני חייב לומר שאת לא מתקרבת אפילו לתאור ובטח לא להזדהות עם עדות המזרח. המזרחיות אינה רק חום משפחתי, מסורת וגו', ישנם גם ריגשי הנחיתות האינטלקטואלית והמעמדית שחשו ועדיין חשים המזרחיים בהיתקלם בחברה האוחסולי''ת . אין זה נכון לומר כי לבני עדות המזרח אין תסביכים. נכון, התסביכים שאנו סובלים מהם אינם זהים או דומים לתסביכים שמהם סובלים בני הדור השני או השלישי לשואה אך גם המזרחיים אינם נחים על זרי דפנה. הקיטלוג המיידי של המזרח עם חום, מסורת, שורשיות וגו' הוא מעיק יותר מאשר מחמיא. בעליה החמישית אם איני טועה, שמוכרת יותר בשם ''העליה ההמונית'', יובאה לארץ מסה דיי משמעותית של יהדות צפון אפריקה. ברשומות מפנקסיו של בן גוריון ניתן למצוא את הסיבה ליבוא ההמוני. הסבים שלי ושל רבים מחברי הועלו לישראל בשביל לעבוד בעבודות הפיזיות הקשות, כדי שהגרעין הקשה של העולים בארבע העליות הראשונות, העולים האירופאיים, המתורבתים, הציוניים, יוכלו לשמור על ''עבודה עיברית'' ולא יזדקקו חלילה לעובדים פלסטינאים. בני עדות המזרח שוגרו לעיירות פיתוח קרי שדרות, אופקים, ירוחם, העירות הללו מוקמו למרבה הפלא בסמוך לקיבוצים, תפקידם של ''השחורים'' היה להחליף את העובדים הפלסטינאים ולעבוד בעבודות הפיזיות והמפרכות, סלילת כבישים, הקמת תשתיות ביוב וכיו''ב. עתה, לאחר המהומות שעוררו ''הפנתרים השחורים'' בשנות השבעים והקמתה של הקשת הדמוקרטית המזרחית , המצב לא שונה כל כך. במפעלי הקיבוצים עדיין מועסקים העובדים השחורים מעיירות הפיתוח. כמובן שישנן עוד עוולות, בהן עוולות תרבותיות וגזעניות אך אין בידי מספיק חומר כדי להמשיך ולפרט. אגב, המטבח המזרחי באמת רבגוני ומעניין יותר מהמטבח האשכנזי. ביי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום לך רבקה, מזה תקופה אני עוקב בעניין אחר תגובותייך השונות, הן בעניינים קולינאריים והן בענייני שירה, אופנה, גברים, קריירה ואנטישמיות; לא אחת רציתי להגיב אחר דבר שפירסמת, אך על פי רוב התאפקתי. את מבינה, המדובר בתקופת חג המולד, ואני כאן מצוי בנופש מרהיב בין הררי השלג, והדבר האחרון שמתחשק לי זה להיכנס עימך למציאות הפינג פונג השבלולי בתגובותייך. את מקנאת בעדות המזרח על תרבותם העשירה וחום ליבם? נפלא. לי מזכיר חום זה [גם] דבר אחר, בהחלט לא מלבב. תסביכים שאנו כאשכנזים סובלים מהם? בבקשה להמנע מהכללות גוף ראשון - אלא אם כן את מבקשת להכליל את תולעי בטנך בצורה דקדוקית זו. בכל מיקרה, אולי הדבר קשור בעובדה שהינך מתנועעת ומפרשת מציאותך כעולה חדשה מגלות דווייה, אשר גרמה לך בילדותך למשקעים מעורבים ודביקים כלפי רעיון ה'אושר' וה'חום' 1. אולי. נסי נא בטובך להבין את משמעות דבריי אלו מבעד למשקפי הפאן-שואי או מבעד משקפי זן נוספות, אשר עליהם מן הסתם ישמח ידידי ירדן ניר להרחיב את היריעה ו/או להסביר דבר אחד או שניים. שלך בברכה אלכסנדר מאן 1 אגב אורחא, מדוע לא מצאת לעצמך בעל מזרחי חם לב, עסיסי ותוסס, כי אם בחור אשכנזי יד שנייה המחבב רגל גרמנית קרושה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום אלכסנדר אבא שלי מת (לשמחתי) כשהייתי ילדה קטנה ואינני זקוקה לאחר. שרינק כבר יש לי (פעם בשבוע, 200 ש"ח לפעם). מודה, טעיתי בך. אשמח אם לא נמשיך להתכתב באתר זה או בכל אופן אחר. חיים שמחים ומושלגים לתפארת. רבקה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ירדן ידידי הטוב, מובן שאתה הוא האדם הנכון בזמן הנכון להסברים הדרושים 1. וכי מי כבר יכול להסביר את הנושא בעדינות וביעילות המתבקשת לגברת נעלבת? הרי אם אינני טועה הינך מבין דבר או שניים בנושא האמור, לא כל שכן דרכך המכותבת אל נשים אומניפוטנטיות רצופה בהארות (מלשון 'הארה')מועילות. ובכלל, אני מבלה חופשת חג מולד נעימה בין הררי השלג והיין החם.... אמנם הספר בנושא הפאנ(ג) שואי שקיבלתי כמתנה לחג האמור עוסק בהחלט בנקיון רוחני ותרבותי בהתאם לתרבויות המזרח הרחוק, אך משום מה הללו אינן ממש מצליחות לשכנע את הקאנטיאני שבי. שלך בידידות אלכס 1 דומני כי גם מיכאל שרון מסוגל לנתח רבדים שונים ומעניינים בנושא האמור, אך אינני כה בטוח כי הנ"ל יוכל לענות לגברת זו באיזון המתבקש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה "החג האמור"? אתה לא חושב שזו עברית קלוקלת עבור הבמה בה אתה כותב? לעניות דעתי, "החג האמור" מתאים לתכתובת בין שני עורכי דין, ולא עבור כתב עת אינטרנטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר שרעבי הנכבד, עניות דעתך הובילה אותך לא אחת לשימוש נלוז בביטואי רקטום המוניים, כך שעניות דעתך אינה תופשת עבורי. "החג האמור" הוא חג המולד הנוצרי, המכונה גם 'כריסטמס' בתרבויות אנגלות-סקסיות, 'ויינאכטן' בתרבויות גרמניות ו'נואל' בתרבויות צרפתיות. בחג צרכני זה נוהגים העמים החוגגים חג זה להגיש ולהכין מתנות לבני משפחתם/שכניהם/מכריהם וכ', ולהניחם מתחת עץ אשוח אמיתי או מלאכותי מקושט ונוצץ מנרות אמיתיים או מלאכותיים. משפחתי ואני חוגגים מזה שנים 1 חג זה, ובמסגרת זו מעניקים ומקבלים מתנות שונות ומשונות. בברכה א. מאן 1 ברשותי אף חנוכייה נדירה מהאמבורג, אשר בה השמש מעוצב בצורת אביר. למותר לציין כי גם חנוכייה זו מודלקת באופן מלא יומי ובעונת שנה חשוכה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידעתי - וזאת גם ידע כל מי אשר יש לו יכולת בסיסית בהבנת הנקרא - כי בכותבך "החג האמור", התכוונת לחג המולד. אשר על כן, הסברך אודות החג וכן התאור המרגש של החג בבית משפחת מאן, היו די מיותרים. לכן אחזור על שאלתי בתקווה שהפעם תמצא לנכון לענות לשאלה - האם אתה לא חושב ש"החג האמור" מקומו בתכתובת בין שני עורכי דין ולא מעל דפי כתב עת אינטרנטי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נהניתי מתיאור החג בבית משפחת מאן, מה שאינני יכול לומר על מרבית הדיונים האחרים בהם נטלת חלק תחת פתיל זה. את הטרוניות הקטנוניות שלך תשמור לפורומים מכובדים כמו Ynet, שם מוערכת דעה ביחס הפוך לשליטתו של המציג אותה בשפה העברית. או במילים אחרות - שמרו את זה למילואים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הגבתי למאמר הזה עד השאלה לאלכסנדר מאן1, כך שאני לא יודע על מה אתה מדבר. 1 לא נשאלה ממניעים קנטרניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה נוצרי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חסר דת. מוצאי הוא אמנם יהודי, ויש הטוענים כי שורשים מסויימים במשפחתנו הצנועה נושפים בעורפו של בית ישי - אך מכיוון שלכאורה גם ישוע (יש"ו לשיטתך) נמנה על ענף זה, הרי שאנוכי רגוע לחלוטין. למותר לציין כי במשפחתי מצויים חסרי דת נוספים, ממוצא אירופאי נוצרי. ואם כבר בענייני מוצא עסקינן - האם כבודו יהודי? מהו יחוסו היהודי של כבודו? האם כבודו כהן, לוי או ישראל - או רחמנא ליצלן שתוקי או בזוזי או חלילה סתם 'ערב רב'? האם כבודו יהודי חרדי/לאומי/חרד"לי/מתנחל/ש"סניקי/מודרני/רפורמי/קיבוצניק/ או כל דבר אחר? בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישו לא מבית ישי. ''אבא'' של ישו מבית ישי, אבל כזכור, הוא לא ''אביו הביולוגי'', אז במקרה הטוב הוא מבית ישי מתוך השראה, ולא מבחינה גנטית. אם כי אני מניח שלהיות מבית אלוהים יותר שווה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחייך, אם *זה* מה שמרגיע אותו, למה לקלקל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממ אני מבין כי צרם לכבודו השימוש במילה ''אתה''. אני מתנצל ומעתה אפנה אל כבודו אך ורק בגוף שלישי. אשר לשאלות כבודו - אני מקווה כי כבודו לא ראה בעין לא יפה את שאלתי הישירה לגבי דתו שנבעה מסקרנות גרידא. כבודי יהודי ישראלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חן חן על המחמאות, אבל הינך טועה, ואינני מבר דבר וחצי דבר בנושא האמור. המעט מאוד שידעתי על פנג שוואי תואם את מה שכתב ליאור גולגר למטה (אוסף מגוחך של אמונות טפלות) - כך לפחות התרשמתי ממאמר נושן במוסף הארץ, שהיה המקור העיקרי שלי (וגם בו קראתי בעיקר את הכותרות, נדמה לי), וכן מההקשר ורוח הדברים שבו נושאים את שמה של התורה. על הזן אני יודע מעט יותר, אבל עדיין כלום כמעט. במבט מבחוץ, נראה לי שיש בזן משהו מגניב, אבל כשיטה פילוסופית הוא קצת תקוע במקום שבו היתה הפילוסופיה המערבית לפני 2500 שנה, עם פרמנידס (ומאז אני חושב שהיא הגיעה לקצת יותר). אבל חסידי הזן יגידו שמבט מבחוץ על הזן הוא חסר תוקף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמנם פאנג-שואי הוא אוסף מגוחך של אמונות טפלות? אולי אפשר למצוא בו מעט תכונות חיוביות? למשל, כשמישהו מתוח, עצבני, חסר מנוחה בגלל לחץ בעבודה או משפחתי או משהו אישי, אז אומרים לו - שנה קצת אווירה, לך לכמה ימים לצימר רגוע בהרי הגליל ליד מעינות מים מפכים ואוכל טוב. זאת אומרת, ההנחה היא שהסביבה משפיע על הבן-אדם ויכולה להרגיע אותו. ברור שלא צריך למתוח יותר מדי את ההשוואה ומידה של ספקנות צריכה להשמר, ובכל זאת, אולי יש איזה תועלת מסוימת לכל נושא הזזת הרהיטים האובססיבית או מצוות-אנשים-מלומדה הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם לא תיתכן אמונה טפלה מגוחכת שיש בה תועלת? ריפוי בעזרת גבישים יכול לעזור (כמו כל שיטה אחרת מסוגה), אני מניח, בעזרת אפקט פלצבו. האם זה פוסל את הקביעה שמדובר באמונה טפלה מגוחכת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
As far as I know, Phang-shuai (sp?) is a rediculous set of superstitions which is not derived out of the Zen philosophical approach.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר גולגר היקר, הפאנ(ג) שואי אינו רק אוסף דיעות קדומות ומגוחכות על היגיינת חיי האדם, כי אם רעיון המתאים ככפפה לנוכל המתחיל בבואו לנתח את מצבו הנפשי-ספיריטואלי של אינדיבידואל מסויים. מובן מאליו שיש אנשים הזקוקים ל'הארות' שואי אלו על מנת לייצב את כמויות ההפרשה בבלוטת המגן, וזאת ביחס ישיר לנאראטיב האישי המקפץ, העושה בהם שמות. מה לכל זה ולזן? חוץ מאחזקת האופנוע בשנות השבעים והשמונים מעט מאוד, בהתחשב בפראקטיות המופלאה המצוייה במחשבה פילוסופית ספאראנטית יפנית זו 1. מומלץ בהחלט לאנשים המאמינים בטבלאות סטטיסטיות האמורות לאשר ולאשש את מימצאיהם הראשונים. שלך בברכה א. מאן 1 מחשבה פילוסופית זו אמנם אינה סדירה, ומבוססת במידה רבה אף היא על פרצי 'הארה', אם כי במובן הרדוקטיבי של מושג זה; במילים אחרות: 'הארה מצמצמת' להרחבת ההבנה והביאור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדברים שאתה אומר הם בעלי ערך רב להתגוננות עצמית מפני פרעושים ושאר מוצצי דם כאלה או אחרים (או בני אנוש הבוחרים בהם כמודל). שהרי בעייתו העיקרית של הנוכל הינו הערכתנו העצמית או המורל שלנו. זאת משום שמטרתו היא להשיג את זמננו ותוצרינו באפס מחיר. במחקרים שונים התקבלו תוצאות המורות על כך כי אנשים יצרנים, בעלי חלוקת קשב גבוהה, ומה לעשות - כאלה המפיקים תוצרים בעלי ערך, הינם בעלי הערכה עצמית גבוהה. ארשה לעצמי לצטט מספרי "חלוקת קשב" (1997, צ'ריקובר, גומא, מדע ומחקר). נראה שהנמוכים בחלוקת קשב יתנסו בתחושה של הערכה עצמית נמוכה, בלא קשר לנסיבות חיצוניות, אף כשאלו מתגמלות ביותר. מאידך גיסא, הפריט הבודד ב- SMOS (שאלון אישיות, אחד מהכלים שנבנו במחקר זה) האופייני ביותר לגבוהים בחלוקת קשב (שנמצא במתאם הגבוה ביותר עם ביצוע המטלה הכפולה בשני מחקרי החלוץ), מצביע על דימוי עצמי גבוה במיוחד: 43) אני מיוחד ובעל איכות גבוהה יותר מאחרים (אני סוג א' יותר מאחרים). הערה: לשון הפריטים פושטה במיוחד, כך שיובנו גם על ידי בעלי אוצר מילים נמוך, ושלא ישקפו "תלות תרבות"). המשך: הסתכלות ישירה מלמדת, עם זאת, שהגבוהים בחלוקת קשב אינם שחצנים או נרקיסיסטים, אלא נהפוך הוא, והמדובר יותר בהכרה מאופקת בערך עצמי. דווקא התנהגות רהב שחצנית - אמנם תכופות בצורה ממותנת, הקבילה חברתית - אופיינית יותר לאמביציוזים שבין נמוכי הקשב. אלה - בעלי המיומנויות הנדרשות לתצורת הפעילות-בחבורה (שהיא אופיינית לחציון העליון של נמוכי קשב) - יציגו את התנהגות הרהב כפוזה חברתית, המסמנת כביכול מודעות ליכולות עצמיות גבוהות. התנהגות זאת הינה הביטוי האקוויוולנטי אצלם - הנושא את קווי ההיכר של הסטריאוטיפיות והחד-מימדיות האופיינית - להערכה העצמית האותנטית של גבוהי הקשב. ואני חוזר לדברים הנידונים כאן. הנוכל, ישאף להשיג את זמננו ותוצרינו באפס מחיר. מטרתו, מטבע הדברים, הינה המעולים שבנו, שתוצריהם בעלי ערך רב יותר.אך אלה עשויים ללקות בנאיביות מסויימת, שכן הם מוכוונים כלפי מצבי בעיה ותהליכים, ופחות כלפי היכרות עם מצבי אנוש למטרות משיגנות למיניה. ככאלה, ישאף הנוכל להוריד את ההערכה הגבוהה הטבעית המלווה מצויינות. זאת בעזרת מגוון של טכניקות בהם הוא שופך מים קרים על ההתלהבות האנושית, תכופות ההתלהבות היוצרת. שכן הנוכל, ליבו גס בהתלהבות היוצרת ובתהליכי היצירה המביאים להתהוות ערכים. כל חפצו ומיקודו- ביזה looting ובמחיר נמוך ככל האפשר. טכניקות כאלה, עשויות כפי שציינת בדין, מר מאן, בהמשך דבריך, לפעול לויסות שכרון אנושי מכל סוג, כל אגו טריפ, ולא רק את השכרון היוצר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיכאל ידידי, הרשה נא לי לחתום על כל מילה שרשמת בתגובה משובחת ומנומקת זו. מעלעול נוסף בספרך למדתי כי אכן ניתחת תופעה זו בכלים הפסיכולוגיים הדרושים. שלך בברכה אלכסנדר מאן |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |