האם בכוונתך לרכוש ספרים בשבוע הספר? | 1498 | |||||||||||||||||||||||||||||||
|
האם בכוונתך לרכוש ספרים בשבוע הספר? | 1498 | |||||||||||||||||||||||||||||||
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
כל מי שמצביע עבור האופציה האחרונה מוזמן לסייע לאלו שהצביעו לאופציה הרביעית. גם אחרים, כמובן. |
|
||||
|
||||
אל תגיד *כל*. אני, למשל, הצבעתי לאופציה האחרונה סתם כי התחשק לי. |
|
||||
|
||||
אמרתי "מוזמן". את אישה, ולפיכך את אינך כלולה בהזמנה בין כה וכה. סתם, סתם. (: רק רציתי להגיד שרק עכשיו נזכרתי לבדוק שלא פרסמנו עוד סקר כזה בעבר, וגיליתי שבשנת 2000 פרסמנו במשך שבוע הספר רק ביקורות ספרים. אין מה לומר - פעם זה היה אתר איכותי. איפה העורך הראשי, איפה? (התשובה במהופך) (םינחבמ תפוקתב) |
|
||||
|
||||
ואני לא הולכת לירידים, אתם יודעים מה אני עושה? אני הולכת לספריה העירונית שמוכרת ספרים במחיר של 5 ש"ח [מקסימום] לספר וקונה מהם. כך קניתי שנה שעברה את הספר אלטנוילנד [מדינת היהודים של הרצל] ב -3 ש"ח וכמה כרכים של אנציקלופדיות וסדרה של אסימוב [רובוטים....]. הא הא הא|!!!!! כל השנה אני מחכה לשבוע הספר ועכשיו סוף סוף הוא הגיע.... יהושפט! |
|
||||
|
||||
הספריה העירונית של איזה עיר? |
|
||||
|
||||
אם אני אגלה לך אז כולם ינהרו לשם..... אבל בגלל רצוני העז לעודד קריאת ספרים אהיה נדיבה ואומר שזו הספריה העירונית בנתניה |
|
||||
|
||||
אצלנו הוא היה במדף של ספרים שאפשר לקחת. |
|
||||
|
||||
וכמה ימים יש בשבוע? |
|
||||
|
||||
היום !!!!! |
|
||||
|
||||
>>>> 7
|
|
||||
|
||||
בשבוע של סטימצקי יש שבועיים (8-22 ליוני); ובדיונון השבוע נמשך במשך כל חודש יוני. ואגב, בדיונון יש הנחה של עשרים אחוז גם על כל הספרים באנגלית. |
|
||||
|
||||
מחוסר ברירה עניתי "לא, כי אין לי מספיק כסף". אבל מהגוף הפסאודו-מדעי המתקרא מערכת האייל הייתי מצפה שיחשבו על אפשרות נוספת. למשל סתם "לא, כי כבר קניתי ספרים השנה במאות שקלים". או "לא, כי אין לי מספיק זמן". או "לא, כי אני בקושי מספיקה לקרוא את הנשיונל ג'יאוגרפיק". או "לא, כי ממתינים לי 10 ספרים על המדפים". או "לא, כי אני עסוקה בלקרוא את האייל". אז הייתי יכולה, בשקט, לסמן את כל התשובות. |
|
||||
|
||||
ומה עם "לא, כי אני לא גרה בארץ"? שוב מקופחים איילי החו"ל. מצד שני, כולם כבר יודעים שאני לוקחת ספרים רק מהספריה של הבניין. |
|
||||
|
||||
המשאל בכלל התכוון לשבוע הספר בסן פרנסיסיקו... |
|
||||
|
||||
יודעים שאת מקבלת ספרים מהארץ באמצעות אמא שלך. ובכן, בקשי ממנה לענות על הסקר במקומך. |
|
||||
|
||||
בעלי זכרון חד? באייל? האתר המתיימר להיות "אתר הגיקים הסנילים"? |
|
||||
|
||||
את יכולה לקנות באינטרנט. יש להם מבצעים עם מחירים זולים יותר מאשר בחנויות ובדוכנים. כדאי מאוד להשוות מחירים בין אתרים עבור כל ספר שמעונינים לקנות כי בכל אתר זה משתלם עבור ספר אחר. |
|
||||
|
||||
טוב, כמו ששכ"ג זכר, ספרים בעברית אמא שולחת. ספרים באנגלית אני קונה באליבריס, או לחילופין לוקחת מהבניין. אני לא יודעת איך עובד העניין בארץ (האם יש אנשי אקדמיה החיים בארץ בקרב הקוראים?), אבל כאן, מרצה באוניברסיטה יכול להזמין אונליין עותקי חינם של ספרים מקצועיים היישר מההוצאה. אין דבר יותר כיפי מלבדוק את תיבת הדואר במחלקה ולמצוא שלושה ספרים חדשים מחכים לי. הכיף האמיתי הוא שהזמנה כזו לוקחת חודש-חודשיים, ואז אני כבר שוכחת מה הזמנתי, כך שבכל פעם אני מופתעת מחדש למצוא ספר אהוב במיוחד מחכה לי בתיבה (אח, תענוגות הסניליות). |
|
||||
|
||||
עובד גם בארץ. (לא יודע אם גם מטעם הוצאות הספרים העבריות; לא רלוונטי בתחום שלי). עם זאת, צריך לזכור מה היא הסיבה לנחמדות הזו של הוצאות הספרים לאנשי אקדמיה. פיינמן התייחס למקרים קיצוניים של התופעה באחד מספריו (Surely You're Joking, כנראה, אבל בעלעול זריז לא מצאתי את ההתייחסות). |
|
||||
|
||||
...פירוט? |
|
||||
|
||||
המטרה היא שהספרים יכללו בסילבוס, וספריית האוניברסיטה תזמין עשרות (מאות) עותקים. פיינמן מספר (מהזיכרון הרעוע שלי) שהיה חבר בוועדה שהמליצה על ספרים למערכת החינוך האמריקאית - וכאן כבר מדובר במליוני עותקים. אז כמובן, טובות הנאה וכאלה, אבל השיא היה כשקיבל הביתה עותק של ספר, עם כריכה מרשימה, והדפים - לבנים. כשהתקשר לברר מה קרה, גילה שההוצאה לא הספיקה לסיים את הספר, אבל הוא יהיה מוכן עד תחילת שנת הלימודים. אולי אתה מוכן להמליץ עליו בכל זאת? תראה איזו כריכה נהדרת! |
|
||||
|
||||
עמוד 276 ואילך בגרסה העברית של "אתה ודאי מתלוצץ מיסטר פיינמן". אם מישהו מחפש המלצה לשבוע הספר - כדאי. |
|
||||
|
||||
מספר הפרק היה יכול להועיל יותר... |
|
||||
|
||||
לו היה כזה... אם זה עוזר, שם הפרק ''אל תסתכל בקנקן''. |
|
||||
|
||||
אה - תודה. במקור זה הולם יותר: Judging Books by Their Covers. כמו שבטח שמת לב, מה שתארתי לעיל לא היה מדויק, אבל גם לא רחוק מהמצב המתואר בספר: אחד הספרים נשלח להערכה כשהוא ריק. מרבית חברי הוועדה נתנו לו ציון – מבלי לשים לב לכך שהוא ריק... והציון המשוקלל נקבע תוך חישוב הממוצע של אלה ש*נתנו* ציון. אלה שגילו שהספר ריק, ופשוט לא נתנו לו ציון, לא השפיעו לרעה על התוצאה. |
|
||||
|
||||
אופס. אפשר למחוק את זה-תגובה 151537 |
|
||||
|
||||
פיינמן ישב בוועדת תוכניות הלימודים של קליפורניה ותמיד הדירוג שלו לספרים שנבחנו היה שונה משאר החברים. די מהר הם גילו שדעתו מנומקת משלהם, ונשענו עליו בקביעה איזה ספר שווה. הספר שעוד לא היה מוכן היה חלק מסדרה של שלושה, שפיינמן קרא שניים מהם, כששאלו אותו לחוות דעתו אמר שהשניים טובים אבל את השלישי טרם קיבל. האיש ממחסן הספרים היה בפגישה והסביר שלא שלח את הספר כי קיבל מהמו"ל רק כריכות עם דפים ריקים. המו"ל מתנצל מקווה שישקלו את הסדרה כולה, למרות שהשלישי יגיע באיחור. המבוכה התעוררה כי שישה מעשרת חברי הוועדה דירגו בציון את הספר הריק (לעומת 8,9 מדרגים לספרים אחרים). כנראה שבאו לישיבות בהן המול"ים הסבירו על הספרים. פיינמן היה היחידי שהתעלם מהמלצות ופשוט קרא את הספרים. ספרי "המתמטיקה החדשה" היו גרועים דיים בעיניו, אך כשהתחילו לעבור על ספרי המדע למערכת החינוך הוא התייאש והתפטר מהוועדה. |
|
||||
|
||||
מצב ספרי הלימוד באוניברסיטאות הוא גם כן לא משהו. כפי שקראתי במאמר, שפורסם בכתב העת "The Mathematical Intelligencer," וכפי שראיתי בעצמי, בעוד שפעם ספרי לימוד היו קטנים, בהירים, ובכל מקרי ענייניים, גם אם היו מעט קשים להבנה, היום הספרים גדולים, גדושים באיורים מיותרים ועיצובי-דפים חסרי-קשר, חסרי מיקוד ועניין, והעיקר, יקרים עד מאד. |
|
||||
|
||||
ישנו פתיל המלצות בדיון אחר, אבל נראה שהוא עוסק בעיקר בתרגומים. לי, אישית, יש אלרגיה לתרגומים, ואני מעדיף ספרות מקור. על מה אתם יכולים להמליץ לי? (את הספר של קון ופינקוס על טורי פוריה והתמרות אינטגרליות אני כבר אקנה) |
|
||||
|
||||
המקור האחרון שנהניתי ממנו היה החדש של מירה מגן ("מלאכיה נרדמו כולם"). המקור האחרון שעצבן אותי היה הספר האחרון של גרוסמן. עוזר? |
|
||||
|
||||
''תאונות'' של יעל הדיה ''כל החלב והדבש'' של נתן זך- יצא מחדש ב''עם עובד'', כולל דיסק הקראה מפי המשורר וכן שירים שנגנזו. יפה. |
|
||||
|
||||
ספר שאני עדיין בתחילתו, כי אני קורא ספרים מאוד לאט, אבל כבר יכול להמליץ עליו בכל פה: "מָזֶּשִיר" של שמעון זנדבנק. מבוא דידקטי להבנת שירה, מומלץ לכל מי שמתעניין בדיונים על השירה באייל אבל לא למד לתואר ראשון בספרות. "דידקטי" זה גם ציון לגנאי מסוים, כי נדמה לי בהרבה מקרים שהוא מסביר את הנקודה שלו קצת יותר מדי, כשהיא כבר מובנת היטב. כפי שאמרתי למישהו (בניסוח שגם מוציא את זנדבנק זכאי): במקום לדבר אל תלמידי תואר ראשון בספרות כפי שהם צריכים להיות, הוא מדבר אל תלמידי תואר ראשון בספרות כפי שהם באמת. אבל בכל מקרה, זה קטנוני: ההסברים באמת מרתקים ומאירי עיניים, והדוגמאות מהוות אנתולוגיה קטנה למיטב שבמיטב של השירה עברית. |
|
||||
|
||||
לימ יש זמן לקרוא? אני מחכה למאמר שלך על הספר הזה. |
|
||||
|
||||
ספר מצוין. סוציולוגי אך קריא מאד. זכה בספר "התרומה המשמעותית ביותר" לשנת 2000 מטעם האגודה הסוציולוגית האמריקאית. אתר מיתוס: מומלץ. וחוץ מזה אווה אילוז אשה חביבה מאד. |
|
||||
|
||||
בהחלט: תגובה 121621 |
|
||||
|
||||
טוב, בסוף נכנעתי לרגשותי וקניתי באופן אימפולסיבי. "מלחמת היהודים" של יוספוס פלאביוס: התחלתי לקרוא, אך עדיין אינני יכול לחוות דעה. מתמקד במרד ברומאים, אם כי מתחיל את סקירתו משלטון אנטיוכוס. שימו לב כי הספר מתורגם מיוונית עתיקה. קניתי בכל זאת. קורה. "עיתונות תחת השפעה" של דניאל דור: קניתי ביום שישי בצהריים, סיימתי לקרוא אתמול בלילה. מסקר את החודש הראשון של "אינטיפדת אל-אקצה" דרך השוואה בין תמונת העולם שהוצגה דרך כותרות העיתונים, לבין התמונה המתקבלת מקריאה של מאמרי התוכן, הכותרות המשניות, ושאר ירקות. מדאיג ומקומם. לעולם לא אקרא עיתונים, או, לצורך העניין, אצפה בחדשות, כפי שנהגתי עד כה. עוד ב"מבט" של אתמול מצאתי דבר מה מעניין: בעוד שחיים יבין מדבר על הבנתו של בוש למדיניות החיסולים של ישראל, הוא תומך במסקנה זו על ידי הקרנה של דברי בוש, בהם הוא מדבר על תמיכתו במלחמה בתמיכה הפיננסית בטרור, כך שהמשפט היחידי שנראה רלוונטי למסקתו של יבין, משהו בסגנון של "כל אוהבי השלום בעולם יתמכו בחיסול יכולתם של ארגונים כחמאס לפעול," נכנס להקשר אחר לחלוטין - לפי ההקשר שבונה הקיטוע של "מבט" עצמו, הרי שמדובר בקריאתו לפעול כנגד החמאס במישורים כלכליים, ולא ב"הבנה למדיניות החיסולים." או שאולי אני סתם נעשיתי פאראנואיד. לא משנה. |
|
||||
|
||||
אתה עושה צחוק? בכזה שיוויון נפש אתה מדבר על יצירה קלאסית הכתובה בצורה מרתקת ורלבנטית מאוד לימינו? ספר חובה בכל מדף ספרים. והספר השני גם הוא חשוב. הוא מראה כיצד התיקשורת הישראלית מזינה את צורת החשיבה הרדודה הנקראת 'קונצנזוס'. |
|
||||
|
||||
כן, בכזה שוויון נפש אני מדבר על יצירה קלאסית שלא יצא לי לקרוא עדיין. קורה. אשר לספר השני, אני מסכים. (מישהו רואה חמור לבן באיזור?) |
|
||||
|
||||
כנראה הקניות האחרונות שלי ל"שבוע" הספר הזה: "שחר של יום ישן" מאת אוריה שביט - כולם ציפו שהמנהיגים הצעירים והרעננים בעולם הערבי, שחונכו במערב, ימערבו את מדינותיהם. הם לא עשו זאת. מדוע ולמה? "לילה אדום" מאת גל אמיר - מותחן ערפדים ישראלי. לא יכולתי לסרב. |
|
||||
|
||||
נו, קראת? אז מדוע לא הביאו הם חופש וקידמה לארצותיהם? (כאן, או בפתיל יותר עדכני) |
|
||||
|
||||
בקיצור נמרץ? א. בניגוד להערכת הגורמים המערביים האופטימיים, הרי שהם היו ממשיכים אורגניים של הוריהם, בכל המובנים — הם המשיכו בדיוק את הסדר הקיים, ואת זאת ועוד לימדו אותם אבותיהם מאז ינקותם, ובמיוחד בתקופות ההכשרה שלפני החלפת השלטון. ב. המשך הסדר הקיים הוא המשך השליטה בכל מחיר, על ידי שימוש במעגלי תמיכה שונים באוכלוסיה: מיעוט התלוי במשטר על מנת לשמור על כוחו, כמו הבדואים בירדן, העלווים בסוריה והסונים בעירק, ותמיכה פופולרית פסיבית של כלל האוכלוסיה (כשמתאפשר), על ידי פולחני אישיות וכל מיני טריקים, כגון נטייתו של המלך עבדאללה השני, כקודמו, להתחפש ו"לחשוף שחיתות" במוסדות שונים. ג. מה לעשות שמעבר מוגזם מכלכלה ריכוזית לשוק חופשי גלובלי, חופש עיתונות ערכי, חיבור אינטרנט בלתי מצונזר, ואפשרות לבחירות חופשיות ומשמעותיות (רחמנא ליצלן!) הם איום מובהק על הריכוזיות השלטונית, ולכן הם השכילו להגביל את כל אלה, כאשר מהלכים בכיוונם הפכו למאיימים מדי. זה בנוגע ל"למה." אשר לאיך, אפשר להרחיב עד מאד את ב', ולהתייחס באופן קונקרטי יותר לפעולות ולשיטות. בנוסף, א' והרחבותיו מאד מתקשרים לי עם ספרו של אדוארד סעיד, אותו אני קורא בימים אלה. אבל כל זה ידרוש כתיבת מאמר שלם. קטונתי, ובגדול. |
|
||||
|
||||
תודה כליל. כלומר, הם לא הביאו לשינוי משום שהם לא הטמיעו כלל את הערכים שהם ספגו במערב, גם לאחר שראו וחוו את יתרונותיהם החומריים והרוחניים. המשך שלטונם ודבקות במוסר השבטי ובקיים, הם עדיין הערך העליון בעוד שרווחת עמם הינה כמעט חסרת ערך בעינהם. נראה שהערביוּת המתוכנתת במוחם, הינה כמעט ללא יכולת שינוי. הלוואי והבעייה היתה מסתיימת שם, במנהיגים. למרבה הצער היא מקיפה את כל שדרות העמים הערביים. איני רואה שום נקודת מוצא לשינוי שם. |
|
||||
|
||||
נראה שבכל-זאת אאלץ לכתוב את המאמר המתבקש ההוא. הנה לך חומר למחשבה: נגיד שמגיל ארבע-עשרה בערך היית לומד באוניברסיטאות ערביות ואיסלאמיות. מדוע? כי אתה חי בזמן, לפני בערך אלף שנה, שבו דווקא באוניברסיטאות האלה יש את המדע הכי מעודכן, ולכן זה המקום ללמוד בו. הערבים הביאו את האפס ואת המצפן מהודו והם תרגמו לערבית ספרות פילוסופית ומדעית יוונית שאבדה באירופה. הוריך, אצילים קתוליים זוטרים, רוצים לקבל יתרון על אויביהם באיזור, ולכן שלחו אותך. קיבלת חינוך קתולי מובהק, אתה מתפלל לגאולת נשמתך על ידי ישוע מדי ערב, לפני שאתה עולה על משכבך, וחשיפתך היחידה למזרח היא שיעורי הערבית שמלמד אותך המורה הפרטי שהוריך שכרו לך, סאלח, מורה קשוח אך הוגן. המקום הראשון בו למדת הוא אוניברסיטת אל-אזהאר היוקרתית, בקהיר. בהגיעך לאלכנסדריה, בדרך לקהיר, הכו בך הקולות, המראות, והריחות של המזרח. רצית להכיר קצת את חיי הלילה, אליהם היית רגיל בעיר מולדתך, אז התלווית למארח המקומי שלך. שם ראית מראות מחרידים — נשים רוקדות בלבוש פרובוקטיבי, מוזיקה רועשת, צעקות וקללות בשפה שאינך מכיר. אזהרות אביך על קלוקלות המזרח התאמתו. במשך השנים התרשמו ממך מוריך באל-אזהר, ובאוניברסיטאות אחרות, לטובה. היית שקדן מאד, למדת בעל-פה את פרקי השירה הערביים הפתלתלים, ואף למדת לבטא את כל העיצורים והתנועות. עם השנים עברת ללמוד במרכזים אחרים, בעירק, בלבנון.. למעשה, את רוב חייך בילית במזרח הקרוב, הערבית שבפיך צחה אפילו יותר מן האיטלקית של ימי ילדותך. אבל אתה מעולם לא קנית את השקר הערבי. אתה ראית כמה החברה המוסלמית צבועה, כמה הקשר בין מועדוני הלילה ובתי הזונות לבין הפסוקים המתחסדים מן הקוראן מקרי בהחלט. אף-על-פי-כן שמרת על חיוך מנומס, ועל שפה מנומסת עוד יותר, ולמדת עוד ועוד על הדברים החשובים באמת: הטקטיקה והאסטרטגיה, הניווט על-ידי מצפן, האלגברה והגיאומטריה. למדת, שקדת, וחיכית. כל הזמן הזה דאגת לבקר מדי פעם בביתך שבאיטליה, שם בחן אותך אביך, כדי לוודא שאתה ראוי להחליפו. והנה, אביך שולח לך מכתב למשרדך באנקרה — הוא חולה במחלה אנושה, ועליך להגיע לשם, על-מנת שתוכל לטפל באחוזה. אתה אומר יפה שלום לכל חבריך, המופתעים מעזיבתך הפתאומית — הרי הסתדרת כל-כך יפה! השמועות במעמד המשכיל מדברות על היחסים הנפלאים שוודאי ייפתחו עם איטליה כשתחזור לשם ותסביר להם את נפלאות האיסלאם, כשתביא לשם את הרפורמות שיאפשרו לכל אחד להצליח על פי כישוריו, ולא על פי הכסף שלהוריו, השלטון הקשוב יותר לנתיניו.. אבל כל זאת לשווא. כשתחליף את אביך, תשתמש בכל הידע הקונקרטי ששקדת עליו בניכר, ותו לא. הו, כמובן שתקים אוניברסיטה, אבל תדאג שמי שמגיע לשם נמצא תחת עינך הבוחנת, ושהוואסלים שלך לא יתקבלו שם יותר מדי (אחרת מי ישלם לך מיסים?). באוניברסיטה ילמדו על האיסלאם, כמובן, אבל על צביעותו הרבה, על חולשותיו, ועל הדרך לטפל בו. אתה תתחיל לתת לוואסליך את האפשרות להגיע אליך בעצמם על מנת לקבל סעד לצרותיהם, אבל יתברר להם מהר מאד שכל מלה שאינה שיר הלל לגדולתך תביא אותם מן הפח אל הפחת הרותחת. והנה, אלף שנים לאחר מכן, המצב "הפוך," והמערב מתקשה להאמין שאציל מזרחי יצליח ללמוד בו ולחזור מבלי שנפגע. ובל נשכח את בחינותיו של האב — במקרה הנדיר שאותו בן-אצולה היה מגלה סימפתיה רבה מדי לאיסלאם, הרי שהוא היה מוצא עצמו מנושל מן הרכוש — אחיו הצעיר, הנאמן יותר, היה מקבל את השלטון. מצטער על המשל הארוך והמייגע — אני מקווה שהנמשל, והקשר ביניהם, ברור. |
|
||||
|
||||
תודה על המשל היפה, אך שגם מקשה עלי להגיב בפשטות על הטענות המשתמעות ממנו. בעצם אין לי מה להוסיף על מה שכבר פרשתי לאורכו ולרוחבו של האייל בנושא הציוויליזציה הערבית. לכן אסתפק בלהציע לך לצאת לרגע מן הספר, להסתכל הצידה ואחורה כדי לראות שגם בתקופות הקשות ביותר באירופה היו אנשים שרצו חופש, שכפרו במנהיג ובדת, ולרוב גם בניגוד לדעת ההמון המוסת, שסיכנו את עצמם והמיתו עצמם למטרות אלו. איפה אותו אחוזון, או לפחות מיקרו-פרומילון מקרב מאות מליוני ערביי העולם כולו? נדמה לי שזו הנקודה. אלו לא רק המנהיגים, אלו כולם. גם מנהיג עם כוונות טובות, לא ימצא בני ברית (פעילים) לשינוי. לא בארצו וגם לא בקרב אחיו הנהנים מפירות ההומניזם והשיגשוג במערב כבר כמה דורות, ושלא חיו תחת האינדוקטרינציה והדיכוי הערביים. |
|
||||
|
||||
גם עכשיו יש ערבים שמחפשים חופש, מי בארצות ערב ומי בקהילות האקספטריאטיות בנכר. זאת אפשר לקרוא אפילו ב''שחר של יום ישן.'' מה לעשות, אלה שבחוץ מתקשים להשפיע ממש על אלה שבפנים, ואלה שבפנים חנוקים על ידי משטרים ריכוזיים שורשיים, שלמדו מהמערב את כל הטריקים והנואנסים כדי גם לדכא חירות מבפנים, וגם להמנע מלחץ חיצוני מיותר. זה לא יעבוד להם לאורך זמן, אבל בינתיים זה עובד להם. זה לא שאי אפשר לצפות לשינוי פנימי, אלא שמשום מה מדינות המערב, אם הן בכלל משפיעות, דווקא מסייעות למשטרים רודניים כאלה להתפתח ולהתקבע. מן הסתם, זה נאיבי לקבוע שהכל אשמת המערב, אבל כפי שלימדו אותי בקורס רענון הנהיגה, זה שמישהו לא עצר בשלט עצור לא אומר שלא יכולת למנוע תאונה אם היית נמנע מלהכנס לצומת כשזה לא היה פנוי, וודאי שלא פוטר אותך מאחריות ומעונש. |
|
||||
|
||||
טוב, זו נראית לי חזרה על טיעונים שחוקים, שאינם תואמים את המידע שיש בידי. אני שמעתי על קבוצות ערביות נדירות ביותר הרוצות חופש. לא שמעתי על משהו פעיל בנידון. אולי אתה תוכל למצוא בספר למשל כמה הפגנות בעד דמוקרטיה במדינות ערב ערכו ערבים במדינותיהם (ולעיתים הם יכולים!), או בישראל, או במערב. גם קישור המערב למצוקות העולם הערבי מופרך בבדיקה זהירה יותר של הפרטים. אין כל קשר בין תמיכת המערב לעוצמת הדיכוי הפנימי במדינות ערב. אם כבר, אז ישנם לחצים מערביים בכיוון של חופש שעזרו טיפה - במצרים (בעניינים משפטיים מסויימים), בסעודיה (חיסול העבדות שם) ועוד. גם התבוננות בשאר המדינות העולם הקשורות למערב אינה מחזקת טיעון זה. הן דמוקרטיות או לא ללא קשר למערב -שאומנם אינו עושה כמעט כלום בנידון, והוא יכול! |
|
||||
|
||||
סתם, דוגמונת. מה אתה מצפה משירה ערבית צעירה וחופשית? כמובן, שיבכו את נפילת סאדאם, שנדמה לי שהיה גדול רוצחי עמו (ואימפריאליסט לא קטן) מקרב מנהיגי ערב. לחילופין, שיחשפו את הפנים האנושיות של רוצחי ההמונים במסעדות ובאוטובוסים 1. אכן, ללא מכבש הדיכוי, כשנותנים לו לגדול במדינה חופשית, הדור הצעיר הערבי אכן יודע לקחת את מושכות הרוח הערבית לעבר משהו הרבה יותר טוב. הימצא בהם חריג? ולו משורר חופש יחיד? קול בודד מעל העדר הרצחני? |
|
||||
|
||||
לא כתוב שהם מבכים את נפילת סדאם, אלא את נפילת בגדד. יש הבדל. |
|
||||
|
||||
כן, שמתי לב לזה. בגדד נפלה ולא סיפרו לי? למיטב ידיעתי היא שוחררה מן הכיבוש של כנופייתו של סאדאם, לא? כלומר, במה היא נפולה עתה יותר מבזמן סאדאם? מדוע אין הם שמחים על הסיכוי לחופש שניתן לעם העיראקי? על הצלתו מרב הטבחים? על החופש שניתן סוף סוף לתרבות העיראקית מיד הצנזורה? מה בדיוק מטריד אותם ומעורר את השראתם השירית? נדמה לי שזהו הכבוד הערבי. הם יעדיפו כובש ומשמיד ערבי ולא חופש מיד שאינו כזה. האמפטיה שהם מגלים למפוצצי האוטובוסים, הינה רק חלק טבעי מכיוון זה. האמת היא ששתי הקינות שנזכרות שם, לגיטימיות כאומנות. חורה לי האמירה הפוליטית והמוסרית שלהן ובייחוד שכשיש לדברים נגיעה פוליטיות או מוסרית כלשהי, זה תמיד באותם כיוונים ואף לא אחד מהם טוב. |
|
||||
|
||||
>>נדמה לי שזהו הכבוד הערבי. הם יעדיפו כובש ומשמיד ערבי ולא חופש מיד שאינו כזה. לא יודע. אני נזכר בקריקטורה ישנה ממלחמת העולם השניה בה מראים שני חיילים אמריקאיים נכנסים לעיירה אירופאית כלשהי, כולה חרבה ועשנה, ולמטה הכותרת: We sure liberated the hell out of this town. גם הרוסים שחררו את פראג ( לשיטתם) ואפילו הרומאים שיחררו את יהודה אאל"ט ( הפלביוס שלי לא זמין). כידוע גם כיבוש נאור הוא כיבוש.לא צריך להיות מופתעים שהעירקים לא ממש אוהבים להיות תחת כיבוש, למרות שאולי הם סבלו יותר תחת סדאם חוסיין.אפילו ה*יישוב* לא כל כך אהב את שילטון המנדט, למרות שהוא היה עדיף על הטורקים. |
|
||||
|
||||
שהאמירה שלך היא מתנשאת. זה לא צריך להפתיע אף אחד שעם לא אוהב כובשים, נאורים או לא. |
|
||||
|
||||
"All right, but apart from the sanitation, the medicine, education, wine, public order, irrigation, roads, a fresh water system, and public health, what have the Romans ever done for us?"
--Monty Python, Life of Brian. (http://bau2.uibk.ac.at/sg/python/Scripts/LifeOfBrian...) |
|
||||
|
||||
ראשית, אני אכן מתנשא. אני חושב שאני טוב יותר מכמה אנשים, פחות טוב מכמה אחרים, ולא נבדל בהרבה מן השאר במעט הדברים הבאמת חשובים ובסיסיים (שעיקרם מוסרי). שנית, אין לי כח וזמן כרגע להכנס לאנלוגיות הסטוריות, אך היו עמים שקיבלו את משחרריהם טוב יותר והתגייסו בייחד לבנות עתיד טוב יותר - גם אם רגע קודם השמידו אלה מליונים מאלה. שלישית, מה לזה ולמשוררים חופשיים שלא נמצא בהם איש שבאמת כמֵה לחירות פוליטית ותרבותית ערבית? |
|
||||
|
||||
טוב, לא צריך להעלב. סליחה שקראתי לאמירתך ''מתנשאת'', מסור לה את התנצלותי. זה שעמים מסוימים קבלו את כובשיהם בסבר פנים יפות יותר או פחות לא צריך להיות שיפוט ערכי (סליחה יהונתן) לגבי תרבותם ההדדית. זאת תמצית ההערה שלי. באמת אין קשר למשוררים, ולכן הגבתי רק על זאת. |
|
||||
|
||||
לא חשבתי שניסית להעליב. ראיתי את דבריך כהבעת עמדה לגיטימית ועניתי במלוא הכנות והרצינות - אין מה לעשות, אני *באמת* מרגיש שאני מעל לפחות כמה אנשים, ואין לי כל בעייה עם זה. |
|
||||
|
||||
לא יודע. תזכיר לי מתי הסתיים הכיבוש האמריקני בעירק, וקמה שם דמוקרטיה לתפארת? לא ממש הקשבתי היום, אולי פספסתי משהו. |
|
||||
|
||||
זאת לא טענתי. הנחתי שיש שם היום חופש גדול מבזמן סאדאם ושמטרת ארה''ב היא גם לעזוב את עירק כשהיא קרובה לדמוקרטיה משהיתה קודם לכן. אני לא יודע אם זה יצליח. |
|
||||
|
||||
אני מבין שהמערב מעולם לא תמך אקטיבית ברודנים כגון סדאם חוסיין, המלך חוסיין לבית האשם, המלך עבדאללה השני לבית האשם, אנואר סעדאת, חוסני מוברק, בית המלוכה הסעודי, הנסיכים והשייכים השונים של מדינות המפרץ השונות, וכן הלאה. חלילה! הרי הוא תמיד תמך אך ורק בארגונים הדמוקרטיים השונים, דאג להגן בחייליו שלו על מיעוטים שונים כאשר אלה ניסו לבקש סעד לאפליה נגדם, ובכלל, כל פעם שאיזשהו עיתונאי או פוליטיקאי מנסה להתנגד למשטר העריצות הערבי שלו, הוא מקבל תמיכה בלתי-מסוייגת מן המערב, ואם חס וחלילה הוא מוצא עצמו במאסר, העריץ מוצא עצמו במצב בינלאומי קשה וכאוב, עד שהוא נענה לדרישת המדינות המערביות שוחרות השלום, ומשחרר את אותו עיתונאי או פוליטיקאי. וודאי, כל דו"ח של אמנסטי המבקר את המשטרים הערביים השונים זוכה להתייחסות אופרטיבית מצד מדינות המערב, והן לא מרפות מן הרודנים הערביים עד שאלה פותרים את הבעיות המועלות שם. אם לנטוש את הדמגוגיה, הספר "שחר של יום ישן" לא נמצא עמי במקום-שהייתי הנוכחי. לכשאחזור אליו, אמצא את הדוגמאות, עליהן אני מדבר, ואביא אותן. (אשמח אם תזכיר לי בהזדמנות) בנוסף, אולי יש גם דוגמאות ב-Orientalism, וגם אותן אשמח להביא כאן. |
|
||||
|
||||
במה הדמגוגיה החביבה שלך עומדת בסתירה לתגובתי הקודמת? אני מסכים שהמערב לא עשה מספיק למען כפיית הערכים ההומניסטיים על העולם הערבי. אגדיל ואומר, שיתכן מאוד מאוד שהמערב יכל, לאחר המלחמה הקרה, ללחוץ על העולם הערבי לחץ יעיל לכיוון ההומניסטי. ואולם, לפחות עבור ארה"ב, דרושים לצעדים קשים כנגד מדינה אחרת שני תנאים: 1) אינטרס כלכלי, בטחוני וכו' 2) אינטרס מוסרי (ולא, לא "אוכיח" זאת). בכלל הרוחות הפוסטמודרניסטיות לא נוצר השני, עד פלישת עירק לכווית ויותר מזה עד ל911. לגבי אירופה, המוסר הבינ"ל שם הוא רק כלי לשם תחושת ערך ורוחניות, או לצורך יצירה אומנותית ויותר מכל לניגוח פוליטי. הם לא יזיזו אצבע, שלא לדבר על M16, לשום מטרה מוסרית, גם אם תהיה היא בחצר האחורית שלהם, ובעצם גם לא כאשר היא בבלקון. |
|
||||
|
||||
אמנם לא איראנית ולא ערביה, אבל מוסלמית מהמזרח התיכון. וסביר להניח שכמו שלא שמעת עליה לפני כן (?) כך אתה לא שומע גם על רבים אחרים... |
|
||||
|
||||
אמנם על הגברת עבאדי לא שמעתי קודם לכן, אך שמעתי על כמה אחרים, דווקא ערבים - למשל בסוריה, בלבנון במצרים ובמערב. דוגמא אחת: http://www.memri.org.il/memri/LoadArticlePage.asp?en... למרבה הצער יש מעטים, מעטים מאוד כאלה שם וזו בעייה אחת. מה שמבדיל אותם משאר המין האנושי הוא שבאומה שמליונים מבניה מתחנכים במערב, עשרות מליונים חשופים לערכי החופש, השלום והשיוויון ומכל מאות המליונים לא תמצא מניין שיכנה את סאדאם רוצח, את ערפאת פושע מלחמה, את חאפז אל-אסאד רב טבחים ועוד ועוד..., תוך לקיחת סיכון כלשהו, ובעצם גם בקרב אלו שאינם צריכים לקחת כל סיכון לא תמצא כאלו, אלא אם הם הקורבן או שיש להם אינטרס כלשהו, או לאחר שהפושע כבר כלה מן העולם. זה מה שאני מחפש כדי שאוכל להאמין שהערבים אינם שונים משאר בני האדם באופן הבסיסי ביותר. אפילו מן הגרמנים של לפני שישים שנה. מה בעצם היתה השאלה? (: |
|
||||
|
||||
כן. ואת התגובה לה הגבת קראת? |
|
||||
|
||||
קשור ולא כל כך קשור לסעיף א' - הספר הנ"ל של יוסי ביילין משנת 1984 שמבוסס על עבודת הדוקטורט שלו. זהו סיפור מאבקיהן של קבוצות גיל שונות בשלוש מפלגות, מפא"י, מפ"ם והציונים הכלליים. ביילין מתעמת וגם מאמץ חלקים מהניתוח של יונתן שפירא שכתב על מאבקים חסרי שיוויון בין יחידות דור שונות - מייסדים וילידי הארץ: "ילידי הארץ לא עברו תהליך של דה-סטביליזציה או דה-אוטוריזציה. הם לא השתחררו מהשקפת העולם של דור המבוגרים, ולא יכלו לכן לגבש... השקפת עולם עצמאית". ביילין כותב על יחס שניותי, שהוביל לפרדוקס, בין דור המייסדים לצעירים שהיה כבול בין "א. המרד בדור הקודם. ב. מערכת הערכים [שהדור הקודם] עיצב." אם הבנים ניסו להתמרד, טענו נגדם שהם "מתכחשים לערכי המייסדים". אם הצעירים ניסו לפעול בהתאם לערכי דור המייסדים אמרו עליהם "כיו אין הם עצמאיים". |
|
||||
|
||||
איך "לילה אדום"? |
|
||||
|
||||
לא משהו, האמת. מחופף, דמויות פלקטיות, וסוף קיטשי. אני אישית לא ממליץ. |
|
||||
|
||||
נו, למסקנות החפוזות האלו הגעתי גם בלי לקרוא את הספר. קיויתי שטעיתי. |
|
||||
|
||||
המלכודת של טל תפסה אותי סוף סוף. נו, מילא. |
|
||||
|
||||
נתן שחם מאוד מולץ ("רביעיית רוזנדורף" והחדש יותר "צלו של רוזנדורף") חגי דגן סופר נהדר, האחרון שלו קצת פחות טוב, אבל "רשומות מאי הנשים" מצוין. שירה מעניינת אותך? כי אם כן, המלצה חמה על "דומסטיקה" של טל ניצן-קרן ו"חדקרן" של אנה הרמן. |
|
||||
|
||||
התפשרתי על קנייה פתאומית. אבל אם להודות על האמת, סביר להניח שאני אגיע ליריד (או מה שסביר לא פחות, אתכנן להגיע, ובסוף אפספס) אסתכל, אתלהב, אדפדף, ואחזור בלי כלום. מה לעשות, למרות חיבה עצומה למילה הכתובה באשר היא, יש לי נטייה לקרוא את הספרים שלי בעיקר מהספריה. פשוט כי אין יותר מדי ספרים שאני מרגישה צורך לחזור אליהם שוב ושוב. 1 מצד שני, בפעם האחרונה שהייתי בשבוע הספר, לפני שנתיים, מצאתי את עצמי מנסה להסביר למוכרים (שבמקרה חלקם היו מהכיתה שלי) למה בחורה בת 18 קונה ספר שירים של של סיברסטיין, מחפשת את אלו של ד"ר סוס ואפילו לא טורחת לתרץ בכך שמדובר במתנה2. אבל קניתי גם את מסעות גוליבר המבואר, אז אולי זה מתקזז. 1למרות שכבר היו ספרים שהרגשתי צורך בלתי נשלט שיהיו על המדף שלי, גם אם אני לעולם לא אגע בהם שוב. זה כולל את שלושת הראשונים של האסופית, ואת "המדולינה של קפטן קורלי" הבלתי מוערך מספיק. 2זאת אומרת, כן מתנה. לעצמי. ___________ העלמה עפרונית גאה בעצמה. |
|
||||
|
||||
אמנם המשלוח עדיין לא הגיע, אז מוקדם להלל, אבל אולי כדאי לכם לבדוק את האתר, כי המבחר שם גדול והמחירים זולים (הצלחתי להתחמק מחרוז, בדוחק). וכמובן שכדאי לקנות שם גם באופן אידיאולוגי, כדי לנסות להטות את שיווי המשקל לטובת חנויות האינטרנט, שמחזיקות ביתרונות רבים (לצד חסרונות מועטים) עבור קוראים שלא מקפידים לקנות ספרים שיצאו בדיוק לאחרונה. וכדי לדפוק את סטימצקי (מטאפורית). |
|
||||
|
||||
סטימצקי סגרו לא מזמן את החנות הגדולה בפרישמן-דיזינגוף, אבל השאירו את החנות הנוספת הקרובה. מישהו יודע מה מצבה הכלכלי של הרשת? |
|
||||
|
||||
איזה יתרונות? קניית ספרים זאת חוויה מסוג מיוחד. להסתובב בחנות, לדפדף בספרים, לפעמים לקרוא קטעים קצרים, לפעמים לדבר עם אנשים על הספר שאתה מחזיק ביד, והעיקר, לצאת עם הספר ביד ולהתחיל לקרוא אותו מיד (לפעמים אפילו בקפה הקרוב). איפה הכיף בהזמה באינטרנט? |
|
||||
|
||||
לשאלתך, אולי כי הארנק נשאר כבד יותר. |
|
||||
|
||||
א-הא. גם כשאני שותה את הקפה שלי בבית. |
|
||||
|
||||
זה לא פתרון בי"ס שנכון לכל דבר ובכל זמן. אם אתה יודע מה אתה רוצה, ובזמן האחרון גליתי שכך אני קונה ספרים, אז החסכון הוא משמעותי. במיוחד אם אתה קונה ספרים משומשים באינטרנט. משומשים זא לא בהכרח ממושמשים או מסמורטטים ואני הצלחתי לחסוך עשרות(!) דולרים בכל קנייה מרוכזת של ספרים שבדיעבד הסתבר שהם "כמו חדשים". אז אפשר לקחת ספר או שניים, לרדת לביה"ק כשהתקציב מאפשר לשתות לא סתם קפה אלא אפילו, קפוצ'ינו, או, ר"ל, כוס יין. |
|
||||
|
||||
מסכים, חלקית. את כל התענוגות שתיארת אני יכול להשוות להמתנה, שלפעמים אתה מצליח לשכוח ורוב הזמן לא, ולרגע המפתיע תמיד שבו החבילה מגיעה אליך ואתה קורע את החוט אבל עדיין נלחם עם הקרטון, ובסוף מחלץ ונוסע עם הספר, טופח עליו בידך הימנית במקום להחליף הילוכים בזמן, אל בית הקפה שליד קולנוע כוכב1. גם זה כיף וגם זה כיף - אמרתי שצריך איזון, לא השמדה מוחלטת. הבעיה בקנייה בחנות, נאמר סטימצקי, היא המבחר המצומצם. מה שאתה רואה על המדף זה מה שקנו הכי הרבה אנשים לפניך - לספרים אחרים אין מקום. באינטרנט, לעומת זאת, מוצגים לפניך מאות ואלפי ספרים שהאתר אח"כ יביא מהמחסן, בלי העדפה לכאן או לכאן (אם כי מגבלות ההוצאה לאור קיימות ומציקות כשרוצים ספרים ישנים). בנוסף, כמובן, עלויות האחזקה הנמוכות מוזילות את הספרים, ולא על חשבון ההוצאה או הסופר. אבל בתור מי שקונה באימפולסיביות גם בחנויות ספרים, נאמר סטימצקי, אני יכול להגיד שאין ספק שלמקומות האלה עשוי היה להיות קסם נחמד, אלמלא היו מוארות בפלואורסנטים, שמוצצים ממני כל טיפה של סבלנות - מה שפוגם באפשרות הדפדוף שהיא יתרונן הגדול. 1 יש להם קפה טוב. ואני אוהב לקרוא ליד מכוניות נעות. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אם הן נוסעות לאט, הקול שלהן נעים לי ומרגיע אותי. והן יפות בעיני. ומצד שני, אם אני שומע או רואה אותן זה רק בגלל שיצאתי מריכוז, וזה אומר שהגיע הזמן לעוד קפה או עוד סיגריה או הביתה. |
|
||||
|
||||
אוקי, קולות מונוטונים, הגיוני למדי. אבל מה עם העשן? לא בעייתי במקצת? אני לעומת זאת, החלטתי לאחרונה לאמץ את החוף (הוא נמצא ממש מהצד של הכביש!) בתור מקום הקריאה המועדף עלי. כמובן, יותר מדי זמן (אמיתי ו/או נפשי) לקרוא כשאני בתל אביב אין לי, ככה שלרוב אני מוצאת את עצמי על הערסל בין הזית לעץ-שכל-פעם-אני-שוכחת-איך-קוראים-לו, עם חתול על הבטן, וציפורים (פסטורלי, ללא ספק.) מציצות מסביב. |
|
||||
|
||||
ניסיתי לקרוא בחצר עם חתול וציפורים. משעמם1. כנראה שאני צריך קצת בלאגן עד שאני ממש יכול להתרכז, ואולי זה בגלל שהבלאגן דורש להתרכז. 1 אחרי שהחתול גמר את הציפורים. |
|
||||
|
||||
לא לא לא. בילבלת את הכל. אתה לא אמור לקרוא _עם_ החתול. תפקידו של החתול (הו ווסטלי!) הוא לקפץ בעליצות אל הערסל, לנחות באלגנטיות אל הבטן ולשחק תדיר עם החוט שאמור למלא את תפקיד הרוח שבדרך כלל לא ממלאת תפקידה כראוי. |
|
||||
|
||||
זה מעניין, כי לי יש כורסת קריאה (כחולה עם הדום) שנמצאת במרפסת שלי, ושם אני יושבת לקרא עם גרייסי בחיקי. אנחנו גם שותות מיים קרים (לפעמים אפילו מאותה הכוס), ומסתכלות לפעמים מהחלון על חתולים חולפים. כיף נורא. בעצם, למה אני מבזבזת זמן עליכם שכורסת הקריאה שלי קוראת לי? |
|
||||
|
||||
עדיין יש לי החלום להקים בארץ חנויות ספרים כמו בחו"ל - ענקיות, מגוונות, עם מקומות ישיבה (אולי אפילו איזה בית קפה בתוך החנות). אם בכלל ללכת לפנטזיות הפראיות שלי1, אז החנות תכלול גם מוזיקה, ואגף תוכנה וחומרה, ואפילו תפעל 24 (או לפחות 20) שעות ביממה. ככה אנשים יוכלו לקפוץ לחנות גם אם באמצע הלילה פתאום הם מגלים שהם צריכים פריט חומרה חדש, או אם הם קראו על איזה ספר באינטרנט ורוצים לעיין בו. אפילו יש לי שם לחנות: "חיי מדף". יש משקיע? 1 כן, כן, תצחקו עלי. |
|
||||
|
||||
היו (ישנן?) לפחות שתי מקומות כאלה. בסטימצקי בפסז' דיזינגוף (ליד הקאמרי) היה בית קפה קטן בקומת המרתף. אחרי כמה שנים נעלם בית הקפה ובמקומו באו מוכרים שפוקחים עינים עגולות כששואלים אותם אם יש להם ספר של ש"י עגנון, ואז מוצאים ערימת דפי מחשב מקומטת ומתחילים לחפש "בקטלוג". עוד סיבה טובה בזכות חנויות מקוונות. בירושלים יש את מסעדת "תמול שלשום" שקירותיה מלאים בספרים חדשים וישנים הומצעים למכירה. |
|
||||
|
||||
תמול שלשום היה בית הקפה האהוב עלי בצעירותי העשוקה בירושלים. היינו הולכים לשם, (ברגל מגבעת רם) מזמינים קפה או שתייה קלה, יושבים שעות בלי להזמין שום דבר נוסף ומשחקים וויסט. מתישהו אחרי חצות היינו חוזרים למעונות. (שוב ברגל) נאמן להרגלי, גמרתי שם (אבל בישיבה) כמה ספרים. חלק גם קניתי. (בד''כ בשקלים ספורים) והיום, כשאתה מספר את זה לצעירים, הם לא מאמינים לך... |
|
||||
|
||||
רק להעיר שאתמול ישבתי שם. |
|
||||
|
||||
אני יושב שם בכל ביקור שלי בירושלים. קניתי שם גם כמה ספרים. אחד מהם נורא שמחתי לראות שם, קניתי אותו מיד, איבדתי אותו (כנראה באוטובוס) חזרה הביתה בלי שהספקתי לקרוא ממנו מילה. זה היה הספר של גילית, ומאז אני רוצה לכפר על אותו עוול אבל לא מוצא את הספר בשום מקום אחר. (אלף התנצלויות אמיתיות לגילית, שאני מקווה שתשמח בקורא שמצא את הספר) |
|
||||
|
||||
לגילית יש ספר? |
|
||||
|
||||
ספר שירה בהוצאת ''גוונים'' |
|
||||
|
||||
לא אוהב את תמול שלשום. זה יותר בית קפה עם ספרים מאשר חנות ספרים עם בית קפה. |
|
||||
|
||||
אהבתי אותו בדיוק מהסיבה הזאת. |
|
||||
|
||||
מכיר את 'מונטיליו'? |
|
||||
|
||||
ודאי, 5 דקות מהבית. פעם זה היה מקום נחמד להעביר ערב עם חברים תוך כדי נשנוש ומשהו לשתות. היום זה מקום מפגש ליאפים עם חוסר התאמה קשה בין הטעם והמחיר. |
|
||||
|
||||
הייתי יכול להבין את העמדה שלך אילו הוא היה שווה משהו כבית קפה. גועל נפש של קפה יש שם. |
|
||||
|
||||
אז זהו, שאני לא שופט בתי קפה (או קפיטריות או מסעדות) לפי הקפה. אני בכלל לא שותה קפה. גם לא תה או שוקו חם. העוגות היו בסדר גמור, היו טוסטים נחמדים, גלידה בקיץ, מרק בחורף, לפעמים הופעה של הרכב אלמוני, ואף אחד לא התלונן שאנחנו משחקים וויסט כבר שלוש שעות מאז הפעם האחרונה שהזמנו משהו. אהבתי. |
|
||||
|
||||
אבל מהשולחן הפינתי שליד הדלת נראה שיש המון ספרים. היום חשבתי הרבה על איפה עובר האיזון המושלם בין בית קפה וחנות ספרים. התחלתי לרדת לפרטים, עד כדי ראיונות הקבלה למלצריות/זבניות, מחשבה על שותפים שיהיו מוכנים לחלוק איתי את הסיכון, ואיך משלבים את הדלפק עם המדפים. יום יבוא (אלא אם דובי ישיג אותי) ויהיה לי מה להראות למשקיעים. |
|
||||
|
||||
מכיוון שאין על השם שהמצאתי, אני מוכן להכנס לשותפות. אתה תביא את המשקיעים, אני מביא את המותג. במלצריות נתחלק חצי חצי. (: |
|
||||
|
||||
לא באמת. זה שם מעצבן. |
|
||||
|
||||
בוקופי (bookoffie) א*ספר*סו ושטאנץ גרפי זול: -ק- ספר -ה- אבל אני הייתי עוזב את כל ההתחכמויות ומוצא שם שמתנגן יפה ושאין לו שום קשר לספרים או לקפה. ולא מנקד אותו! |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
תפתח חנות ספרים עם מקומות *ישיבה*, ותקלקל לאיזי את כל הכיף. |
|
||||
|
||||
מה שלי באמת מציק זו העובה שלא מצאתי בירושלים חנות ספרים עם פינת קריאה ראויה לשמה לילדים. ביריד הספרים (ז''ל) שבקניון מלחה, היתה פעם פינה נעימה כזו מרופדת בשטיחים ובכריות אבל לפני כמה חודשים כשנזדמנתי לשם עם העוללה, הסתבר לי שלא רק שהיא בוטלה אלא שכל ספרי הפופ-אפ (אלה עם התמונות הקופצות) מוקמו דווקא על הרצפה והמוכרים מסתובבים ונוזפים בילדים שמעזים לגעת בהם ובהורים שלא משגיחים על הילדים. |
|
||||
|
||||
לא לגמרי ז"ל - הם אמנם התאחדו עם צומת ספרים, אבל החנות לא השתנתה (הרבה, מסתבר... אף פעם לא שמתי לב לפינה הזו יותר מדי כי אין לי ילדים, אבל תמיד חשבתי שהיא נחמדה). מה עם החנות שלהם בעיר? גם להם הייתה פינת קריאה - הרבה פחות מרשימה, בלי שטיח וכו', אבל שולחן קטן עם שני כיסאות כן היה. זה יותר מכלום, לא? |
|
||||
|
||||
כנראה עוד גול עצמי של החלק היותר נאור בחברה הישראלית. מנסים להתחיל בארץ מנהג יפה מהעולם המערבי, ומספיק הורים מנצלים את זה כדי לשרוץ בחנות, לזהם ולהרוס הכל. |
|
||||
|
||||
אבל כך הם מכריחים הורים לקנות ספרים במתכונת "שברת שילמת". לא רוצים שיגעו? שלא ישימו על הריצפה. לדעתי, יוצאים יותר ספרי ילדים מאשר ספרי מבוגרים כל חודש, האינטרס של חנויות הספרים הוא לפנות לילדים ולהביא לידי כך שיאהבו את הספרים, או לפחות לאפשר להורים לבחון את הספרים בצורה מקיפה יותר לפני שהם רוכשים אותם (וספרי ילדים זה לא עניין זול). נקודת ההנחה שכל ילד שנוגע בספר אוטומטית מלכלך ומקלקל אותו ושהורים שנכנסים עם ילדיהם לחנויות ספרים עושים זאת כדי שהחנות תהווה בייביסיטר, היא מוטעית. לדעתי, מי שנכנס עם פעוט לחנות ספרים מודע לכך כי הדבר יגזול ממנו זמן איכות של ספרי מבוגרים ומראש, מי שנכנס לחנות ספרים יודע דרך ארץ בכל הנוגע לספרים ומנחיל אותה גם לילדו. |
|
||||
|
||||
אתה רציני? אתה חושב שיש לזה סיכוי? |
|
||||
|
||||
למה שלא יהיה לזה סיכוי? מה כ"כ לא ריאליסטי כאן? |
|
||||
|
||||
האמת, מיד אחרי ששלחתי את ההודעה התחרטתי על כך. שלא כרוב הרעיונות המבריקים בתחום ההיי-טק אותם שמעתי (ופסלתי) בשנים האחרונות, אין רעיון זה נטול סיכוי. בתנאים מסויימים זה גם יכול ללכת. לא משהו שאפשר להרוויח ממנו הרבה כסף, מה לעשות, לא קל להרוויח היום מספרים, אבל אולי אפשר יהיה לעשות משהו שלפחות יחזיק את עצמו כלכלית. |
|
||||
|
||||
הידד. תודיע לי כשיש לך משקיע. |
|
||||
|
||||
בסדרה להתחיל מחדש מבצעים את הרעיון הזה בדיוק |
|
||||
|
||||
כמובן. הרעיון שלי הרי לא מקורי - הצהרתי מראש שאני רוצה לייבא לארץ משהו שראיתי בחו"ל. (מזכיר לי משהו שסיפר לי פעם קרוב משפחה - איך כל ישראלי שמגיע להודו(?) ורואה שם את הטוק-טוקים (מעין כלי רכב פרימיטיבי ורעשני) אומר לעצמו שהוא ייבא את זה לארץ. עד היום איש לא ניסה ומן הסתם איש גם לא הצליח.) |
|
||||
|
||||
בשמחה. אבל אכין אותך כבר לשתיים מן השאלות הראשונות: מהי התוכנית/המודל העסקי ומדוע אתה. |
|
||||
|
||||
המודל העסקי שלי הוא להיות קניון לספרים, עם פינות ישיבה לנוחות, עם בית קפה קטן לעיון בספרים (פלוס מדיניות של "לכלכת - קנית"), עם מחלקת מוזיקה ומחלקת מחשבים כבונוס, עם קטלוגים ממוחשבים שיפנו את הלקוחות למדור הנכון כדי למצוא את הספר שהם רוצים ויאפשרו להם להזמין אם אין במלאי כרגע. בעקרון - חנות ספרים נורא גדולה. מעין "סינמה סיטי" של עולם הספרים - אנשים יבואו לשם לא רק כי יש להם ספר ספציפי שהם רוצים, אלא כי הם רוצים למצוא ספרים באופן כללי. המקום יכלול, יש להניח, גם פעילות תרבותית סביב הספרים (ערבי עיון וערבי הקראה, למשל), אבל בעקרון זה פשוט יהיה מקום טוב, נוח וכדאי לקנות בו ספרים. למה אני? למעשה, עדיף שזה לא יהיה אני. אין לי מושג בניהול חנות. עדיף שזה יהיה מישהו אחר. אבל אני זה שרוצה, ואף אחד אחר לא - אז אני ברירת מחדל. (כן, זו חרא של תשובה, אני יודע, אבל הונסטי איז ד'ה בסט פוליסי). |
|
||||
|
||||
שכחת חלק ממש ממש ממש חשוב במודל עסקי שלך - כמה תעלה ההקמה, כמה זה יעלה בשוטף, כמה צריך למכור כדי להגיע לאיזון, ומתי אתה מתכנן להגיע ליעד הזה ואיך. באשר לכנות - מי אני שאשבור לך את המילה. |
|
||||
|
||||
כן. את כל זה אני אחשב מיד כשיראה שיש סיכוי סביר שדבר כזה יקרה. כלומר, ממחר - בערך 30 שנה ויום. |
|
||||
|
||||
הפכת את הכיוון - מודל עסקי טוב הוא תנאי הכרחי למציאת משקיעים, ובמצבך הפיננסי הנוכחי (אני אסתכן בניחוש פרוע), הם תנאי הכרחי לכך שיהיה סיכוי סביר שדבר כזה יקרה. אין מה לעשות - מי שמפחד להרטיב את הרגליים לעולם לא ילמד לשחות. |
|
||||
|
||||
כן, אבל כיום אין לי שום אפשרות טכנית אפילו להתחיל לחשוב על דבר כזה, להוכיח שכדאי להשקיע בי או כל דבר אחר. אין טעם להתחיל לחשוב על מה להגיד למשקיעים פוטנציאליים, כי הם ידחו אותי על הסף: אין לי מושג מהחיים שלי בניהול עסק. |
|
||||
|
||||
גם בניהול אתר אין לך מושג, ובכל זאת העסק משגשג. |
|
||||
|
||||
תודה על המחמאה, אבל אני לא מנהל האתר. אני רק עורך. האתר בבעלותו ובניהולו של אדם אחר. בכל מקרה, מכיוון שהאתר אינו רווחי כלל, קשה להגיד שהוא משגשג. |
|
||||
|
||||
האתר כן משגשג וריווחי, אם כי לא במונחים כספיים. אני לא רואה שום סתירה. |
|
||||
|
||||
אנחנו מדברים על הכישורים שלי לנהל חנות. בחנות, זה שהרבה אנשים באים ומדברים על נושאים מעניינים לא הופך אותה לרווחית בשום צורה, ואף אחד לא ישקיע בה. |
|
||||
|
||||
אבל יש לך איזו הערכה כללית, לפחות, באיזה סכום מדובר *לשם התחלה*? (זה היה צריך להישאל בדואל אבל זה כאן, מה לעשות) ולמה זה מוכרח להיות "חנות ספרים *ענקית*"? - אלו הרי מתאבדות טרם שנולדות. ואני מקווה, אגב, שלא יהיה שם מדף "פילוסופיה", ועליו כל מיני ניו-אייג' ודיפאק צ'ופרה וטארוט ואסטרולוגיה (לא זוכרת איפה ראיתי דווקא לאחרונה מין יציר תפלצת שכזה אבל ראיתי, וטוב שלא זוכרת) אבל השאלה בדבר השקעה בסיסית - שואלת באמת מולי |
|
||||
|
||||
כאמור, אף פעם לא ניסיתי להקים עסק. הסכום הראשוני צריך להיות די גדול - רק שכירת השטח יכולה ליטול כמות מכובדה של ממון. אני לא יכול לתת לך הערכה, מאותה סיבה שאני לא יכול לתת לך הערכה כמה זה עולה להקים קיוסק קטן - אני לא מודע לעלויות. בגלל זה אני צריך מישהו עם נסיון עסקי בשביל שדבר כזה יקרה. וגם אורך נשימה כלכלי לא יזיק - לא מדובר פה בעניין של מהיום למחר. לגבי מדפי ניו-אייג' - יהיו, כמובן, אבל הם יוגדרו כניו-אייג' ויורחקו עד כמה שאפשר ממדפי הפילוסופיה, הפסיכולוגיה, ובעיקר ממדפי ספרי המדע (אללי!). אם היה מותר לי לא להתחשב בשיקולים כלכליים, הכותרת של המדפים הללו הייתה "בולשיט". |
|
||||
|
||||
סליחה שאני מפריע, אבל עלות השכירות זה לא חלק מ''עלות הקמה'', אלא חלק מה''עלות בשוטף''. מאד רצוי ללמוד לפחות את הטרמינולוגיה. המלצה שלי - במסגרת הבחירה החופשית בתואר שלך, תפוס קורס קצר ביזמות. |
|
||||
|
||||
מה שהתייחסתי אליו היה צריך להיות "הון ראשוני" - מה שיאפשר לא רק להקים את העסק אלא גם להחזיק אותו בחיים לפני שיהפוך לרווחי: הרי שכירות צריך לשלם גם בזמן שרק מקימים את העסק, עוד לפני שפותחים אותו לקהל. אבל תודה על הטיפ. נבדוק. (לא שאי פעם התכוונתי ברצינות להקים חנות ספרים, אבל אם אתם כל כך מתעקשים...) |
|
||||
|
||||
עוד פעם סידרו אותי. ואני, בניגוד לאפופידס, אפילו לא חשבתי לשאול למה אתה. אפילו לא ידעתי שצריך לשאול. זה שאתה רוצה, זה כבר נתן לך הכשר מלא. תגידו, יש איזה אתר לנשים *מאוד מאוד מטומטמות*? לא לא, לא בננות ושות', אתר לנשים מאוד מטומטמות שרוצות ספרים. |
|
||||
|
||||
חלק לא מבוטל מהנשים בבננות אינן מטומטמות, וכמה מהן יכולות להתחרות במאור מבחינת אהבת הספר. |
|
||||
|
||||
בננות - תודה, אשקול בכובד ראש. מאור - אין לו מתחרים/רות. |
|
||||
|
||||
בעניין הניו-אייג' וכו', עוד כמה "עקרונות" כאלו ואין עסק. תזהר! הכל במידה. במיוחד, לשכלתנות ולטעם הטוב שוק די מוגבל מאז ומעולם. אנשים (שהם עיקר פלח השוק) אינם באמת מחפשים "איכות" או מנסים להבין את "האמת" על מורכבויותיה, פיתוליה ועושרה. הם יעדיפו מרגוע לצרכיהם הנפשיים 1 ובפרט משהו פשוט שנשמע כמו "האמת" ומשהו שנותן תחושה איכותית. רוצה עקרונות? עצב את המקום על פי עקרונות הפאנג שווי - אלו עקרונות! טוב, זה היה בקצת ציניות. הנקודה היא, כפי שציינתי לעיל, שהכל במידה וגם שאיזון נכון בין השיקול הכלכלי, לצורך שלך במימוש עצמי וייחודיות המקום יכול להיות צירוף טוב. חוץ מזה קיבלת כאן עצות הרבה יותר מעשיות משלי ובכל מקרה זוהי ביצה שטרם נולדה. לגבי משקיעים: כרגע אני מכיר בעיקר יזמים ומשקיעים (גם כן, די מעט) לשעבר, עם כוויות בדרגות שונות. אך יום יבוא והשמש שוב תעלה כבר לא לזנית הצהרים שקפחו כאן אך בוודאי לאופקו של שחר חדש. 1 כאילו שיש אחרים... זה מן ביטוי כזה שמשקף דיכוטומיות ארכאיות. |
|
||||
|
||||
ואז, לפי חלומות באספמיה האחרון, ישארו לך רק 23 שנים לחיות. |
|
||||
|
||||
אבל מה מהפכני בזה? בארץ יש חנויות ספרים שמשלבות בתי קפה ופעילויות תרבות, כמו "תולעת ספרים", "פרוזה מודן" ו"תמול שלשום". חנות גדולה שמשלבת מוזיקה יש גם בטאוור במגדל האופרה בת"א. וחנויות ענקיות של ממש הרי אף פעם לא יהיו פה, כמו שאין (או אין הרבה) סופרמרקטים מפלצתיים בגודלם בנוסח האמריקאי. |
|
||||
|
||||
חנויות הספרים שציינת הן קטנות, והן סובבות בעיקר סביב הרעיון של ''אווירה'' (לפחות תמול שלשום, לא מכיר את האחרות יותר מדי). בתמול שלשום הספרים הם כמעט משניים - העיקר הוא האווירה והבית-קפה. הספרים הם בשביל הפוזה. אני לא מדבר על בית קפה וחנות ספרים. אני מדבר על חנות ספרים. בין השאר, בחנות הספרים הזו יהיה גם בית קפה, אבל אף אחד לא יבוא לשם בשביל בית הקפה. החנות של טאוור במגדל האופרה היא בעיקר חנות דיסקים (כמו טאוור באופן כללי), היא מאוד לא נוחה, מנסיוני, ומבחר הספרים בה קטן למדי. ואסור לשכוח את הרעיון שלי שהיא תפעל רוב שעות היממה, כמובן. ובסופו של דבר - הרי אמרתי שזה חלום, לא בהכרח משהו שיכול לקרות בארץ. בסופו של דבר אני פשוט אעבור לקנדה, שם יש מספיק מהדבר המקורי, בלי חיקויים מקומיים ומאכזבים. |
|
||||
|
||||
בטאוור פתחו קומה נוספת, רחבת ידיים, שמוקדשת לספרים בלבד, מעל חנות הדיסקים. |
|
||||
|
||||
אני יודע. אני מכיר את המקום היטב. ועם כל כמה שהיא רחבת ידיים - היא עדיין בעלת מבחר מצומצם למדי, לא נוחה בעליל (ספרי אוסקר וויילד הוצבו על מדף הספרות ההומו-לסבית!), ולא נגישה עבור איילים ששונאים את הפקקים בטיילת. |
|
||||
|
||||
היא נגישה להולכי רגל, שעושים טיול נחמד לאורך רחוב הירקון, קופצים לטיילת ואחר כך נכנסים להירגע בפנים. ובמונחים ישראליים היא אולי לא ענקית, אבל גדולה. מה שגורם לי לחשוב, דובי, שאתה חולם על חנות מקוונת :-) |
|
||||
|
||||
כאמור, היא רחבת ידיים, אבל הספרים עצמו מפוזרים בדלילות. השווי זאת, למשל, עם חנויות ''צומת ספרים'' העמוסות לעייפה. וכן, אני די רוצה חנות מקוונת בריל לייף. אם אפשר. |
|
||||
|
||||
עניין של מיצוב, כמובן - ב''צומת'', המחירים הנמוכים מרשים (ואולי גם מחייבים) להציב את הספרים על הרצפה בערימות, גם כשאין שטח מדף. |
|
||||
|
||||
אך מאוכזבים מהמבחר העגום, הפלורוצנטים וחוסר היכולת לדפדף בסטימצקי, יש גם אופציות אחרות, בעיקר בתל-אביב. "פרוזה-מודן" בדיזנגוף, למשל, עם מבחר יפה מאוד של ספרי שירה והגות, ובית קפה קטן לקרוא ולעיין; "תולעת ספרים" בכיכר רבין (פחות מבחר, יופי של מזגן) ; וגם כמה חנויות יד שניה חביבות מסביב לכיכר, שתמיד אפשר למצוא בהם דברים חביבים. ובחיפה יש את החנויות-יד-שניה של הדר. |
|
||||
|
||||
אני אף פעם לא מתחיל לקרוא ספרים מיד. יש לי ספרים שקניתי לפני שנים ועוד לא קראתי. אני אוהב שהספרים יחכו על המדף עד שיבוא לי לקרוא. למשל, היו לי כל ארבעת ספרי הארי פוטר לפני שהתחלתי לקרוא את הראשון, ואת שלושת הבאים קראתי ברצף בקיץ האחרון. בכל מקרה, הצורה הטובה ביותר היא להכנס לחנות ספרים (מוטב של סטימצקי, בשביל השמחה לאיד), להסתכל, לעיין, לעשות רשימה של מה שאני רוצה, ואז לחזור הביתה ולהזמין ברשת. אין לך מושג כמה זה כיף לחזור הביתה מהדואר עם חבילה ענקית של ספרים חדשים. (: |
|
||||
|
||||
"במקום שבו מוכרים ספרים עוד ימכרו אנשים" (בעצם, כשחושבים על זה - ימכרו? מוכרים!) |
|
||||
|
||||
תעשיית הספרים מגלגלת בישראל כ2 מיליארד שקל בשנה. ספרים (כמוצרי נייר) הם מצרך יקר ומיושן. אני מכחה לכיליון עיניים לעשור הבא בו תעשיית הספרים תחווה את מה שחווה תעשיית המוזיקה והקולנוע היום. אין שום סיבה לקנות ספרים במחירים מופקעים (לפעמים מאות שקלים) וכאשר הטכנולוגיה תשתפר ותוזל אני מאמין שאנשים יקנו הרבה פחות. בספרים אין חיפוש, יש בלאי ואין להם מקור תאורה משלהם! אני לא קונה ספרים יותר, קניתי מספיק. אני משתדל להשיג הכל בעותק דיגיטלי ולקרוא בPDA שלי או ליד המחשב. זה אמנם קצת פחות נוח מלהחזיק ספר ביד (תלוי איזה ספר בעצם) אבל זה עניין עקרוני ואני בטוח שבעוד כמה שנים מכשירי הקריאה הדיגיטליים יהיו נוחים הרבה יותר מעותק נייר. |
|
||||
|
||||
צעד טוב בכיוון הזה יהיה מעבר לתצוגות דומות ל-LCD, רק ברזולוציה גבוהה יותר, בצבע, ובמרקם דומה לנייר, כך שניתן יהיה לקרוא אותם כמו ספר. לצערי, התצוגות של היום גורמות לי למועקה, כאשר אני מנסה לקרוא טקסטים ארוכים. נו, מי ימציא את הנייר החכם? מהנדסי פולימרים, העולם זקוק לכם! |
|
||||
|
||||
עובדים על זה כבר שנים1, וההתקדמות איטית משציפו אם כי כבר יש כיום מוצרים2 המבוססים על הטכנולוגיה הזו ומשמשים לשילוט מתחלף. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שהטכנולוגיה של היום כבר טובה מספיק בשביל לייצר משהו יותר נוח מאשר CLR/S (באותיות הקטנות כתוב שם, בערך, "פוליו, 1184 עמוד". כרך אחד. והמטורפים עוד הדפיסו עותקים בכריכה קשה, כאילו שזה לא היה מספיק גדול. |
|
||||
|
||||
טוב, אני צריך לשנות את ההצבעה בדיעבד. הצבעתי ''כן, לפי בחירה אימפולסיבית ביריד'', אבל עכשיו, אחרי שביקרתי לי ביריד, מסתבר שאף אימפולס לקניית ספר לא הצליח לעבור את הרף של ממש להוציא עליו כסף (כשהרף כמובן פונקציה של הכסף שיש לי), כך שהצבעתי צריכה להשתנות רטרואקטיבית ל''לא, כי אין לי כסף לזה כרגע''. |
|
||||
|
||||
לשנות את הצבעתך. משאלת הסקר (''האם בכוונתך וכו''') אנו למדים כי הסקר בוחן כוונות, ולא מעשים. |
|
||||
|
||||
הזמנתי לי לכבוד שבוע הספר חמישה ספרים בDBook, שלושה שממש רציתי ועוד שניים ב 8 ש"ח האחד כדי להגיע לסכום שממנו המשלוח חינם. היום התקשרה אלי נציגת שירות לקוחות וסיפרה לי שארבעה מתוך החמישה אזלו, אם כי אחד מהם ניתן להזמנה ממהדורה חדשה יותר ובמחיר יקר יותר. ביטלתי את ההזמנה ומחקתי את האתר מרשימת המועדפים. |
|
||||
|
||||
מזכיר את הבדיחה של סיינפלד על זה שכל אחד יכול לרשום הזמנות, ושלא בכך טמונה המשמעות של לרשום הזמנות. קניתי גם בדיבוק פעם, לא היו לי תלונות. לאחר מעשה גם השוויתי מחירים וראיתי שאת מה שקניתי קניתי בזול יחסית. ואני את הספרים שלי מבקבוק קיבלתי, כולל ספר שזכיתי לקבל בחינם שבינתיים נראה מאוד מעניין: "במדבר" של דוד פרישמן. שמעתי על פרישמן זה די מעט, אבל הספר הוא ככותרת המשנה שלו: מעשיות ביבליות, סיפורים ואגדות. הוא כותב שם מחדש סיפורים תנ"כיים, ומתעורר בי החשד שזה נעשה בפירוש כדי להשמיש אותם לקראת המדינה שבדרך או לפחות הציונות. באתר אחר כתבתי משהו על כתיבה מחדש של סיפורים אל תוך מכלול קריאה שונה וחדש: לקראת הסוף: " דוגמאות יפות ל"הטבלה" או "החתמה" של סיפורים אפשר למצוא בספרים שהם ווריאציה על סיפור וותיק. למשל: "העולם שבפנים" של ברוס סטרלינג הוא כתיבה-מחדש של "מובי דיק". למה יש צורך לעשות את זה, מה גם שהספר של סטרלינג חסר ערך כ playground of the mind, מלבד אולי כמה פסקאות שמסבירות על הפיזיונומה של שניים שלושה יצורים (הספר עצמו נהדר, אגב)? להבנתי, זוהי טבילתו של סיפורו של מלוויל למד"ב, כדי שיהווה חלק מהגוף של האפוס המד"בי. " כמובן שהמקרה כאן הרבה יותר מסובך, כי הרי פרישמן, לפי מה שאני מבין, לא גוזל את הסיפור מהקונטקסט המקורי שלו אלא משכתב אותו ומשאיר אותו כחלק מהכתיבה העברית. סתם, מקרה מעניין. אולי אחרי שאגמור את הספר אוסיף מעט. אם למישהו מתחשק לקרוא את הספר הוא יכול למצוא את כללי המבצע בבקבוק. |
|
||||
|
||||
אני עוד לא הגעתי ל"חגיגות שבוע הספר", בעקר בגלל שאיזה חוכמולוג החליט לעשות אותם בפארק הירקון ולא בכיכר רבין. לעומת זאת, בסטימצקי* יש מבצע עם לאומי כארד של ספר ראשון ב20% הנחה, וספר שני בחינם. אז קניתי את "כפרה" של איאן מקיואן, את "לך, משה" של פוקנר, את"ללכת יומם ולילה" של משה אופיר (בהקדשה אישית מהמחבר!), את "גפן התשוקה" של צ'יטארה בנמשהו דיואקרוני, ויש לי תכניות על "אלים אמריקאים" של ניל גאימן ועל "סולאריס" של סטניסלב לם. __________________ * גילוי נאות: עקב זה שנשבר לי ה**ן מעולם הקולינאריה הישראלי, הכרזתי על שנת שבתון. בינתיים אני עובדת אצל חברה שלי שפתחה חנות זכיון של סטימצקי בשינקין. כיף. לא הייתי רוצה לחזור לעבוד בשביל רשת סטימצקי (עשיתי את זה מייד אחרי הצבא ובאוניברסיטה), כי אני לא סובלת את ההנחיות מלמעלה על מה להמליץ ומה להסתיר, אבל חנות זכיין זה משהו אחר, ולילי ואני די באותו ראש. חוצמיזה היא נותנת לי להחליט לבד על מדפים כמו מד"ב ופנטזיה, וכתבים פמיניסטים. אני לעומת זאת לא מתערבת בשירה ובספרי עידן חדש. |
|
||||
|
||||
למה מי שעוסק בקולינריה (ולו גם בשנת שבתון) מתבייש לכתוב בפרוש יין? |
|
||||
|
||||
זו אולי ההזדמנות שלך לבצע את הרעיון של דובי & מאור, על בית-קפה-ספרים. אני, לפחות, מבטיחה לבוא בהמוניי. *זה במקום ה"חיי מדף" של קננגיסר, שנשמע כמו קופסאות שימורים מאובקות על המדף העליון במרכול, כאלה שעבר זמנן. |
|
||||
|
||||
פתאום עלה בדעתי שדובי-ביום-טוב יתעלם (ובצדק, דובי, בצדק!) ממה שכתבתי תחת הכוכבית; ואילו דובי-ביום-רע יגלה אותי מהאייל, ו/או יירד לקנדה. אז: דובי, אתה מוזמן לרדת בחזרה על כל התחכמות-מאפן שלי בשבוע הקרוב (מה שאומר- הרבה מאוד הזדמנויות, אם אני מכירה את עצמי). |
|
||||
|
||||
אז זהו, שלא. אתם כל הזמן מדברים על בית קפה עם ספרים, בעוד שאני, אני רוצה חנות ספרים ענקית. מה זה ענקית? כל כך ענקית שיהיה בתוכה גם בית קפה קטן. החשוב הוא הספרים, לא הבית קפה. זה לא יהיה מקום שאנשים יבואו אליו כדי לשבת על כוס קפה, ואולי גם לקחת איזה ספר, זה מקום שאנשים יבואו אליו כדי לקנות ספרים, ואולי גם לשבת על כוס קפה כדי לעיין בספרים שהם שוקלים לקנות. והשם שלי מצויין. אתם עוד תראו איך אני אקים את האיקאה של הספרים - לא מבחינת השירות המחריד, או המבחר המדולדל והחסר תמיד, אלא מבחינת כמות הלקוחות. |
|
||||
|
||||
אני מתחיל לחשוד, שמה שאתה רוצה לפתוח בעצם, זה את ''קניון הספר''. |
|
||||
|
||||
פחות או יותר, אבל זה שזה קניון לא אומר שהוא צריך להיות מנוכר. כאמור, חנויות כאלו יש בכל אירופה וצפון אמריקה. למה שלנו לא תהיה כזאת? |
|
||||
|
||||
לא יודע איך זה באירופה או צפון אמריקה, אבל בפורמאט הישראלי יש לזה סיכוי טוב להיראות כמו ''שבוע הספר כל השנה''. לא יודע אם זה כל כך טוב, יש קוראי ספרים שמעדיפים אינטימיות. |
|
||||
|
||||
כן, אבל זה לא יהיה פורמט ישראלי. זה יהיה פורמט דובי, ואני, כידוע, אוהב את התרבות של קנדה יותר. (: |
|
||||
|
||||
שיהיה לך בהצלחה. אני בטוח שהקנדים הרבים בארץ יבואו בהמוניהם... |
|
||||
|
||||
קספר זה ההוא שגדל 18 שנה במרתף, לא? לא בדיוק המקום אליו הייתי רוצה ללכת להרגע עם כוס קפה וספר. משום מה, אני חושב שאתה מתכוון למקומות כאלה או אבל אני רוצה להמליץ על המקום המקסים הזה חנות/מחסני ספרים משומשים וחדשים, עם בית קפה ומסעדה למאכלים קלים. המקום נמצא במונטגיו שבמערב מסצ'וסטס, לא רחוק מאמהרסט, מקום מגוריה וקבורתה של אמילי דיקינסון. המיקום הוא בטחנת קמח ישנה שנמצאת גבוה מעל נחל קטן, בתוך יער. |
|
||||
|
||||
אני הולך על מינון של בדיוק חצי חצי לטובת בית קפה. מכיוון שאני עוסק כעת בהשמדה שיטתית של כל זכר למה שיאפשר לי להקרא ''בעל מקצוע חופשי'', אני צופה להגיע ראשון למימוש תוכניותי, מחוסר ברירה. קיבלתי הרגע מתנה נהדרת, את ''גרגנטואה ופנטגרואל''. בינתיים רק הסתכלתי בתחריטים, טובים בפני עצמם. |
|
||||
|
||||
חצי חנות ספרים חצי בית קפה נחלת שבעה ירושלים |
|
||||
|
||||
זו הכוונה הסופית. עוד מעט קט אני אתחיל לקחת קורסים בהנהלת חשבונות וכאלה. אבל אני לא צופה התממשות לפני תום העשור. |
|
||||
|
||||
וותרי על "אלים אמריקאים". בניגוד לכל הכללים1 התקשיתי מאד לסיים אותו, וכשסיימתי, לא הבנתי לשם מה צלחתי אותו. 1 (אסור להפסיק ספר שהתחלת באמצע, הוא עשוי להשתפר ואז אנא אתה בא) |
|
||||
|
||||
1 אסור להותיר מזון בצלחת, כי לא זורקים אוכל (ילד טוב, משאיר צלחת ריקה) אסור לצאת מסרט שהתחלת לראות באמצע, כי מה תעשה בזמן שהתפנה לך אסור לרדת מאוטובוס לפני התחנה האחרונה, כי בין כה וכה שילמת על הנסיעה עד הסוף. |
|
||||
|
||||
דוקא זוגי שיחיה ואמי שתחיה גם המליצו עליו. אז תסלח לי אם אני איחס להמלצתם יותר משקל מלהמלצתו של אייל אלמוני. |
|
||||
|
||||
את "כפרה" קניתי גם אני אתמול. וגם לא בשבוע הספר, ולא בסטימצקי. 50 ש' על ספר יד שנייה. ולצערי, אין לי חבר שקיבל זיכיון. |
|
||||
|
||||
אני לא מקבלת הנחות כי יש לי חברה עם זיכיון. אני מקבלת הנחות כי יש לי כרטיס אשראי של בנק לאומי. |
|
||||
|
||||
לא התכוונתי להנחות. התכוונתי לעבודה עם בוס שהוא בראש איתי. ויש לי כרטיס ויזה כא''ל, אבל לא ידוע לי על הנחות בספרים שהוא נותן. |
|
||||
|
||||
כי הוא לא. לאומי מנסים לדחוף את הכרטיסים שלהם אז הם נותנים עכשיו הרבה הטבות. |
|
||||
|
||||
לכל הגולשים באתר. אם נתקלתם בספר מדהים אי פעם בחייכם, גם אם הוא נדיר וכדי להשיג אותו אני צריכה לעבוד קשה, הייתי מאוד רוצה שתמליצו לי על ספרים. כדי לצמצם את הרשימה... הבה נתמקד כרגע בתאור הבא: זה צריך להיות ספר שאתם חושבים שחובה עלי לקרוא. זה צריך להיות ספר חשוב אבל לא כבד (המלצות לספרים כמו "מנוס מחופש" אני אבקש בהזדמנות הבאה). ספר מלא דמיון. אגדה למשל. שמזכיר מה חשוב באמת. שפשוט כיף לקרוא שוב ושוב. ספר כמו "מומו". עם כל התובנות. בתודה רבה דינה נ.ב. הוא לא חייב להיות בעברית. אם הוא לא תורגם. למרות שכרגע עייפתי מקריאה באנגלית. |
|
||||
|
||||
נסי את ''גבעת ווטרשיפ''. |
|
||||
|
||||
כן. ספר מצויין. יש לי אותו. תודה. דרך אגב, יש שם קטע מדהים על איך שאנחנו עושים דברים שפוגעים בנו והורגים אותנו. אבל נוח לנו. אז אנחנו ממשיכים הלאה. (כשהאיכר מניח אוכל וצד את הארנבות בעת ובעונה אחת) |
|
||||
|
||||
או שאני מתבלבלת אם ספר אחר ? כן. נראה לי שהתבלבלתי עם עוד ספר שיש לי על ארנבות. או זה על החולדים ? (יער דנקטון) וואו. דחוף לקרוא אותם עוד פעם. |
|
||||
|
||||
דינה, את לא צריכה להקיש על ''אנטר'' כל כמה מילים. תכתבי חופשי, בשורות ארוכות. המערכת תסדר אותן כראוי בעצמה, אל תדאגי. זה קצת מעצבן לקרוא הודעות שכתובות בשורות כל-כך קצרות. |
|
||||
|
||||
עוד שונא שירה? |
|
||||
|
||||
אני לא מבין שום דבר בשירה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
הנסיכה הקסומה- מקסים. לא יודעת כמה חשוב. כל ספרי ריצ"רד באך- קלילים ופסודו עמוקים, חובה לכל פלצן מתחיל. (פיר? נורא אהבתי אותו. אל תגלי) מר אל, כאן אנה-יפה ורגיש עם נטיה לעומק. . אליס בארץ הפלאות- הספר המוער- אני לא אהבתי, אבל זה נשמע דומה לתיאור שלך. (תנחשי למי יש מבחן מחר..) משהו מזה מדבר אליך? |
|
||||
|
||||
תודה. לא. לא קראתי אף פעם את הנסיכה הקסומה. מי כתב את זה במקור ? לריצ'ארד באך אף פעם לא התחברתי יותר מדיי. וזה גם לא מה שאני מחפשת כרגע. (אני כרגע עסוקה באכילת נוצות). על אליס בארץ הפלאות גם אני לא השתגעתי. ומי כתב את יתר הספרים שהזכרת ? |
|
||||
|
||||
ספר פולחן זה נכתב ע"י ויליאם גולדמן בעקבות ספרו של ס. מורגנסטרן. הסרט טוב לא פחות. כמו שהוא עצמו אומר: It is my favorite book in the world, though I have never read it.
|
|
||||
|
||||
את הסרט ראיתי הרבה פעמים, אבל כמו ''הסיפור שאינו נגמר'' אני בטח אעדיף את הספר. |
|
||||
|
||||
הספר הנסיכה הקסומה הוא ספר לא קסום בכלל. ארוך וטרחני מאד. מקרה נדיר שבו הסרט הרבה יותר טוב. חבל על השקלים. בעצם גם בחינם חבל על הזמן שתשקיעי בו. |
|
||||
|
||||
או זהו, שלא. הספר הרבה יותר טוב מהסרט (שהוא אחד הסרטים האהובים עלי מאז ומעולם). צריך פשוט לזכור שבניגוד לסרט, הספר הוא פרודיה על עולם ה-show-biz. |
|
||||
|
||||
מורגנסטרן הזה באמת קיים? חשבתי שגולדמן המציא אותו כחלק מעלילת "הנסיכה". |
|
||||
|
||||
לא קראתי את הסיפור המקורי של מר כוכב השחר, אבל עפ''י הפתיח של גולדמן הוא בהחלט קיים, וסופר לו בילדותו. |
|
||||
|
||||
גם לדעתי זה מומצא. הרי אין מקום כזה, פלורין? או שיש? |
|
||||
|
||||
מורגנסטרן עצמו הוא לא מפלורין, הוא רק הסופר של הסיפור המקורי. פלורין וגילדר אינן אמיתיות כמובן, אבל מבוססות על נסיכויות מרכז אירופאיות (פלורין הינו מטבע הולנדי וגם גילדן-גילדר). |
|
||||
|
||||
פעם חיפשתי את מורגשטרן באינטרנט, ולא מצאתי. תוכיח! |
|
||||
|
||||
בהקדמה לספר, שם גולדמן מספר כיצד אביו סיפר לו את הסיפור המקוצר, כתוב שאביו של גולדמן הוא בעצמו מפלורין, וכי מורגנשטרן הוא סופר פלוריני. מכיוון שאין מקום כזה, נאלץ להניח שכל העסק בדוי. |
|
||||
|
||||
הרשה לי להבטיח לך כי מורגנסטרן הוא דמות פיקטיבית לחלוטין. |
|
||||
|
||||
ובכן - תיקון טעות. מורגנסטרן לא לחלוטין פיקטיבי. דווקא גולדמן אינו קיים כלל. ההסבר האמיתי על משמעות הספר, וזהות המחבר האמיתי: http://www.notelrac.com/essays.dir/f_and_sf.dir/prin... תודו שלעולם לא הייתם מנחשים. |
|
||||
|
||||
אוף! זה אחד מהמקרים האלה שאתה לא יכול לדעת אם ההודעה פורסמה בתום לב או שהכותב מודע לגמרי למעשיו - מרגיז! הניחוש שלי, אגב: מודע לגמרי. |
|
||||
|
||||
במקרה שמשהו יקח את ההודעה שלך ברצינות, גולדמן קיים. הוא התסריטאי של בוטש וקאסידי, וסרטים נוספים http://www.imdb.com/Name?Goldman%2C+William ראיון עם תמונה אפשר לראות ב http://www.screenwritersutopia.com/interviews/goldma... |
|
||||
|
||||
הנסיכה הקסומה- ויליאם גולדמן. אני אשאיל לך אם תרצי, אבל כדאי לך עותק משלך. מר אל, כאן אנה- מאת אדם ששם העט שלו הוא פין. הוצאת מרגנית. |
|
||||
|
||||
לא זכור לי שקראתי אי פעם ספר של הוצאת מרגנית ולא אהבתי. |
|
||||
|
||||
כן, גם אני מכורה. למרות ש... כשהייתי בגיל חד ספרתי כלשהו קראתי את "מטילדה" שלהם, בהנאה צרופה. אני זוכרת שלקח לי המון לסיים אותו והוא ממש הרשים אותי. חברה קנתה לי אותו בפרץ נוסטלגיה ליום הולדתי האחרון, ומה אני אגיד לך...): אגב, נזכרתי בעוד משהו: יש לי ספר יפהפה שנקרא faries, מין אלבום שהוא המדריך השלם לפיות ותולדותיהן. הוא נמכר ב"סטימצקי" במחיר מופקע, אבל הוא כיפי. גם יפה ויזואלית וגם מעניין. |
|
||||
|
||||
של frauhd נכון ? אין לי אותו. רק שמעתי עליו. וכשהתחלתי לברר גיליתי שיש כמה ספרים עם אותו שם שהוא השתתף באיורם וכבר לא ידעתי איזה ספר אני רוצה. |
|
||||
|
||||
לי יש את הלבן, של פראוד ואלן לי. הירוק נכתב אחר כך, בעקבות ההצלחה של הראשון. |
|
||||
|
||||
קודם כל תרשי לי להמליץ לך על רב מכר - תורגם להרבה שפות. מחבר לא ידוע עשו עליו כמה סרטים. הספר יותר טוב. ידוע בשם התנ"ך. ===== בענין "הנסיכה הקסומה" א-ל ת-ק-ר-א-י א-ת ה-ס-פ-ר !!!! ספר דוחה ומגעיל. במיוחד החלק שהסופר מתחשבן עם הבן שלו ומראהו החיצוני (של הבן) שלא לדבר על אשתו לשעבר. ספר פטפטני מעצבן. חבל להרוס את הקסם של הסרט. ======= |
|
||||
|
||||
ספר פטפטני ונפוח מחשיבות שמנסה למכור ת'צמו כאוסף של עובדות הסטוריות ומדעיות אך איננו אלא גבב של פנטזיות וחלומות מופרכים, חצאי שקרים, עובדות מצוצות מהאצבע וטרואיזמים עבשים. כל זה מוגש בעטיפה מתקתקה של חומרת סבר מעושה המהולה באהבת חינם. יחצניו יהללוהו ויתמחרוהו כקמע קדוש במחיר שווה לכאורה לכל נפש, אשר מנסה להסתנן לנשמות הנבוכים הפוסחים על כמה סעיפין בשעת לחץ. להם מוצע פיתיון שמנמן וורדרד במטרה להעלותם בחכה ולכבלם בתשלומי משכון נצחיים. מומלץ לבדוק את שאר האלטרנטיבות כמו קוראן, בהאגאוואטיה או כתביו של הנביא רון הבארד, שאולי מציעים תוכן זהה בעטיפה יותר אטרקטיבית. בכל מקרה, איזה ספר שלא יהיה, מומלץ לקרוא אותו רק בשעת עירנות מירבית, ותחת השגחה צמודה, תוך הפסקות רענון תכופות. |
|
||||
|
||||
ספר הספרים. המורשת התרבותית של חלק ניכר מהעולם. בכל זאת. |
|
||||
|
||||
מוישה, תפסיק להיות רציני כזה. מה אתה לא זוכר איזה צחוקים היו כשהכנסת ידך לחיקך והופס והנה היא מצורעת כשלג? |
|
||||
|
||||
לאור הכותרת, הייתי משוכנעת שאתה מדבר על הנסיכה הקסומה. 1 רק הפיסקה השנייה הבהירה לי על איזה ספר דיברת... 1שמעתי ליכלוכים? הייתכן? ________ העלמה עפרונית, אחרי שבוע עבודה עמוס במיוחד, רואה תוצאות, ומאושרת. |
|
||||
|
||||
ועדיין הוא עדיף מהאלטרנטיבות, כולל הברית החדשה. |
|
||||
|
||||
בעוד הברית החדשה נפתחת בשושלת יוחסין משמימה, התנ''ך ממש סיפור מתח בהמשכים. אני לא חושבת שיש בכלל תחרות בעניין. |
|
||||
|
||||
גם בתחילת התנ''ך יש כמה וכמה פרקי שושלת יוחסין שהנספח היה יפה להם, לו היה מישהו מוכן לערוך את התנ''ך בתקנים מודרניים. אני חושב שנכון יותר לומר שהברית החדשה נפתחת בכתב הגנה על ההצדקה התנ''כית למשיחיותו של ישוע. אכן, תמונות קשות. |
|
||||
|
||||
התכוונתי למשפט הפתיחה, ובכלל לפרק הפותח. |
|
||||
|
||||
עאלק כתב הגנה. מראים את כל השושלת מאדם ראשון דרך משה ודוד ועד ל... מי שהוא בכלל לא אבא של ישו, כי אשתו, אמא של ישו, הייתה בתולה. יופי. |
|
||||
|
||||
טוב, כשאני מדבר על פתיחה, אני מדבר על יותר מאשר ה"פרק הראשון." מי בכלל מסתמך על החלוקה שלהם לפרקים? אם תואילו לקרוא כמה מן העמודים הראשונים, תראו שמיד אחרי הקטע הזה, שהוא קטן יחסית עד כדי כך שלא זכרתי כי מדובר בספר, יש תיאור של עלילות ישוע בארץ הקודש, כשכל משפט שני מתייחס לנבואות מן התנ"ך לגבי המשיח. אוקיי? אוקיי. |
|
||||
|
||||
Hello, my name is Inigo Montoya. You killed my father. Prepare to die"
http://fishenzon.co.il/p-bride/main.html |
|
||||
|
||||
העלמה עפרונית, נזכרת איך בעצם היא הגיעה לעדר. |
|
||||
|
||||
Faries! איזה ספר מופלא! סחבתי אותו לחברה פעם, והוא הפך למוזה לציור שמן ענק וקסום במיוחד. (אבל לא בגלל הפיות. מה פתאום? ככה אתם מכירים אותי? שדונים, בטח שבגלל השדונים...) ואם כבר בעניין "ציורים בעקבות ספרים", אז עכשיו אני בהומאז' (אה! השתמשתי במילה הומאז', ואפילו עם סיבה!) לשל סילברסטיין. ___________ 1העלמה עפרונית חושבת שהיא מצאה נפש תאומה. לפחות חלקית. |
|
||||
|
||||
אה, וכמובן, כל הספרים של רואלד דאל. גם הם ב''מרגנית''. |
|
||||
|
||||
אני לא מכירה את רואלד דאל. מה למשל ? |
|
||||
|
||||
המכשיפות. גם כל האחרים, אבל בעיקר המכשיפות. וקורליין של ניל גאימן. |
|
||||
|
||||
לעבודה: "מר שועל המהולל" "צ'רלי בממלכת השוקולדה" "ג'ייטס והאפרסק הענקי" לפחות אלו... ספרים הומוריסטיים וקולחים שגורמים לך לרצו להיות שוב ילד. |
|
||||
|
||||
''פרא'' של גבי ניצן. קצת מאריך מדי בקטעים מסוימים, אבל בסופו של דבר מענג. |
|
||||
|
||||
"תענוגות ויסורים" של אלן דה בוטון. תוף הפח- גינטר גראס the art of the knock- פיליפ גראהם (ספר די שולי. אבל יפה..) מכתבי אבלאר והלואיז- חובה לדעתי במדף. סיפור אמיתי, רומנטי, פילוסופי. |
|
||||
|
||||
אהבתי את ''חיבורים של אהבה'', ולכן קניתי את ''תענוגות וייסורים''. הראשון הקסים אותי, השני דווקא לא. |
|
||||
|
||||
עניין של טעם, כנראה. אני קראתי אותו בהנאה צרופה. את ''חיבורים'' לא קראתי- לא מצאתי עדיין את המקור, ואני מעדיפה להמנע מתרגומים של סמדר שיר. |
|
||||
|
||||
חשוב וגם קל: (נתחיל בעברי) "אחוזות החוף" - אמיר גוטפרוינד. קורט וונגוט. "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום" - מילן קונדרה. חשוב מאוד, ודי קל: "סוף הדרך | האופרה הצפה" - ג'ון בארת' קל וגם חשוב: ג'ון אירווינג, רצוי "מלון ניו המפשייר" או "תקנות בית השיכר". ham on rye - צ'רלס בוקובסקי. אם לא היית מגבילה עם "קל" היו עוד כמה. |
|
||||
|
||||
תקנות בית השיכר? למה? (כלומר "חשוב", לא "קל") |
|
||||
|
||||
א. כל מיני נסיבות. ב. גם כמה סיבות. למשל: הפתיחה עם השמות, האזכורים של דיקנס והמחווה הגדולה שזכה לה בידי סופר-קורא מעריץ, שיעורי האנטומיה (מה שהזכיר לי בזמנו את האופן שבו סופרי מדע בדיוני נותנים הרצאה). |
|
||||
|
||||
ג'וזף הלר גם היה נכנס לרשימה הזו, לדעתי. לא רק מלכוד 22, אלא גם "זמן סגירה", "Portrait of the Artist as an Old Man", וגם אחרים. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
ככה: ספרות עברית: עד ירושלים אהרן ראובני - הוצאת כתר. רומן ריאליסטי על שנות מלחה"ע הראשונה בישוב הארצישראלי שהפך עם הזמן לרומן היסטורי. עיון: תרבות הקפיטליזם - אווה אילוז. הוצאת משרד הבטחון - האוניברסיטה המשודרת לעולם תהא המטאפיסיקה - יובל שטיניץ כשעוד היה פילוסוף צדק חברתי ושוויון בעולם משתנה - רלבנטי יותר מתמיד מתורגם מדריך הטרמפיסט לגלאקסיה - טרילוגיה בחמשה חלקים. הומור מד"ב. שלשה בסירה אחת - ג'רום ק. ג'רום - ספר מופלא (רצוי בתרגומו של ע. בורלא. את תרגומו החדש של קרמן לא אהבתי) איים בזרם - מאת ארנסט המינגווי תרגם את זה יפה אהרן אמיר ספר זה ממש אוצר לא צריך עיתון דבר כשיש ספר בביתך אתה לא צריך את אשתך ספרים רבותי ספרים - רק היום |
|
||||
|
||||
אחת מאכזבותי בקריאה היתה כאשר סוף סוף מצאתי את שלושה בסירה אחת באנגלית וגיליתי שעווית הרחם היא בעצם HOUSEMAID"S KNEE בתרגום המחודש העדיפו תרגום פחות מצחיק אך יותר קרוב למקור. |
|
||||
|
||||
אני עדיין תומך בגרסה הנושנה של ''צרעת השוקיים הנושנה''. |
|
||||
|
||||
כמו שהסברתי בהתחלה. אני זקוקה כרגע לסוג מאוד מסויים של ספרים. בטח שלא על מלחמות עולם. אני רוצה אגדות עם המון דמיון ואומץ. ספרי ילדים למבוגרים. ספרים שכשמסיימים לקרוא אותם מרגישים שינוי. ספרים כמו אלו של מיכאל אנדה. |
|
||||
|
||||
יש ילדים זיג-זג/גרוסמן גם מישהו לרוץ איתו טוב מאד. |
|
||||
|
||||
''דו קרב'' חובה. |
|
||||
|
||||
חוץ מאליס אף אחד לא הזכיר את ההמלצות הטריביאליות המתאימות לבקשתך: *חלום ליל קיץ - ויליאם שייקספיר *ההוביט - ג'.ר.ר. טולקין *הנסיך הקטן - אנטואן דה סנט-אקזיפרי *פו הדב - א. א. מילן *הרוח בערבי הנחל - קנת גרהם *שלושים וחמישה במאי - אריך קסטנר *הרפתקאות חמור שכולו תכלת - נחום גוטמן וספרים שלא קראתי (הנה רשימת ההשפלה שלי) אבל יכולים להתאים לבקשתך: *חוות החיות - ג'ורג' אורוול *בית מטבחיים חמש - קורט וונגוט *בעל זבוב - ויליאם גולדינג |
|
||||
|
||||
שים לב כי מדובר בשבוע הספר העברי, ומכל הרשימה הארוכה שלך, יש רק ספר אחד שהוא עברי במקור - השאר תרגומים, בעיקר מאנגלית. |
|
||||
|
||||
וכל ההמלצות האחרות היו על טהרת המקור? |
|
||||
|
||||
! now you're talking רק בלי דברים כמו בעל זבוב כרגע. גם חוות החיות זו לא בדיוק אגדה שאומרת שהעולם בעצם יותר יפה ממה שחשבנו...מה זה "הרפתקאות חמור שכולו תכלת" ? |
|
||||
|
||||
אגדה שאומרת שהעולם יותר יפה ממה שחשבנו? כלומר, את מחפשת ספרים שישקרו לך? לא יודע. אגב, מספרים ש"קורליין" של ניל גיימן שווה. יש לי אותו, אבל עוד לא קראתי. הציורים יפים... |
|
||||
|
||||
אני לא חושבת ש''הסיפור שאינו נגמר'' משקר. לזה התכוונתי. |
|
||||
|
||||
כן, אבל מצד שני - כל חלקו השני הוא מאוד אפל ומאוד לא אומר שהעולם יותר יפה ממה שחשבנו. גם החלק הראשון, במידה מסוימת, אבל פחות. |
|
||||
|
||||
נכון. אבל הוא נותן אומץ, וגורם לך להזיז את עצמך ולעשות מעשה. ולא רק לשבת ולרחם על עצמך. |
|
||||
|
||||
ב'מת? כי גם אחרי שקראתי אותו אני המשכתי לשבת ולרחם על עצמי. אבל יש דברים ששום כוח לא יוכל להם, כנראה... |
|
||||
|
||||
"הרפתקאות חמור שכולו תכלת" הוא סיפרו הטוב ביותר של נחום גוטמן וספר שראוי לתרגום לשפות רבות. הוא מספר על חמור שיום אחד עוזב את בעליו ומתחיל לשוטט ומכאן עוברות עליו הרפתקאות: בנעירתו הוא גורם למלחין מתוסכל לכתוב את הסימפוניה הארץ-ישראלית, מסכל שוד יהלומים וגורם לקבלתם לאישה קשת יום שדודה נישל אותה מירושתה, מביא לשלום בין שני כפרים ערבים ניצים (האם גוטמן כתב כאן משל על המצב בארץ?), ולבסוף בקטע משעשע הוא הופך למבקר אמנות קובע טעם בעיר מסתורית עד שקמים עליו אמנים נזעמים ומסלקים אותו והוא חוזר לביתו. אם הייתי במאי קולנוע הייתי מעבד ספר זה וכן את שביל קליפות התפוזים של אותו מחבר לסרטים. מומלץ מאוד. |
|
||||
|
||||
אכן ספר חובה. קראתי אותו עשרות פעמים. ובדיוק עונה להגדרה שנתנה דינה: אגדתי, מלא קסם, ובסופו של דבר, אופטימי. ועוד קצת: "טימבוקטו" - פול אוסטר. "ציד הסנרק" - לואיס קרול. |
|
||||
|
||||
סדרת המומינים הנפלאה מאת טובה יאנסון? |
|
||||
|
||||
מד''ב קלאסי - היינלין ואסימוב - בערך כל מה שכתבו (לחוד, כמובן שלחוד). יותר עכשווי- קוני ויליס. אורסון סקוט קאדר - בערבון מוגבל לטעמי, אבל די מתאים לקריטריונים שלך. ובנושא אחר (והומלץ באייל כבר רבות, זה בערך ספר היסוד לאייל המתחיל) - עולם רדוף שדים של קארל סייגן. |
|
||||
|
||||
מה רע בקארד? חוצמזה - אם כבר גולשים לכאן - את טרי פרצ'ט את מכירה? |
|
||||
|
||||
קארד - המשחק של אנדר היה עונג מייגע, אז לא המשכתי הלאה... דווקא עכשיו אני קוראת את מפות במראה - סיפורים קצרים שלו מתקופות שונות + ספיח על כל סיפור, ואוהבת. פרצ'ט - קראתי ארבעה-חמישה כי זה איזשהו must, אבל הרפתקאות זה לא ממש כוס הקפה שלי. לפחות לא בפני עצמן. חייבת שיהיו דיאלוגים מעניינים ו/או התחבטויות נפש (פלסף, בקיצור). |
|
||||
|
||||
בקשר לסיפורי מד"ב קצרים + מבוא לכל אחד, קראתי לא מזמן את "לראות" של הארלאן אליסון. חלק מהסיפורים לא אהבתי, אבל חלק היו לדעתי מרשימים, ובכלל המבוא אנטיטלוויזיה מוצלח מאוד (במיוחד למי שלא מחזיק טלוויזיה בבית, כמוני) |
|
||||
|
||||
אנסה לאתר אותו (נראה שהוא אזל בחנויות האינטרנטיות). |
|
||||
|
||||
הארלאן אליסון הוא לדעתי אחד משלושת הגדולים האמיתיים של המד''ב לצד בסטר וסמית, למרות שיש נודניקים האומרים שהוא סופר פנטסיה. |
|
||||
|
||||
טוב, הנאה מסופרים זה עניין של טעם... קראתי את כל קארד (כולל האחרון בסדרת ENDER's SHADOW), למרות שבאמת חלקם מייגעים, והעסק בוצע רק כדי לסיים מה שהתחלתי. אבל פרצ'ט? לא פילוסופי? הרפתקאות? את בטוחה שקראת אותו? הרפתקאות זה רק המטפורה למוח שנון שמייצר מצבים אנושיים והגיגים עמוקים ביותר! |
|
||||
|
||||
שמע, קראתי יותר מ30 מספריו, רובם של DW, והאיש ממש טוחן את אותו רעיון. שני הראשונים של דיסקוורלד - the colour of magic ו the light fantastic - מצויינים. כל השאר - רשות. נחמד להעביר איתו את הזמן, אבל לא יותר. |
|
||||
|
||||
נכון שכיוו החשיבה עקבי וגם הרקע לרוב דומה, אבל אני חושב ששנינו קראנו כבר למעלה מ - 30 מספריו, ומחכים להמשך היא בשל העובדה שגם הסגנון יפה, וגם בכל ספר עומדים בפני 2-3 "בעיות מהות" שאיתן מתחבט הגיבור הפרצ'טי. |
|
||||
|
||||
כאמור, קראתי רק כמה בודדים של פרצ'ט - בשורות טובות (אולי זה לא מייצג אותו כי גיימן שותף בכתיבה ?) , צבע הכשף, אולי גם אור מופלא (לא זוכרת אם רק התכוונתי או גם הוצאתי לפועל) ונו, טוב, איזה שלושה מסידרת הננסים (טוב, די כבר עם החיוך המתנשא, אני יודעת שזה לפעוטות). אז אולי אין לי מספיק מושג עליו. כליל המליץ למטה על אלים קטנים, ואם אמצא אותו בעברית אקרא, ואתחנן לסליחתך, או שלא, נראה כבר. ולגבי קריאה *רק* כדי לסיים מה שהתחלתי - אי שם באמצע שנות העשרים שלי איבדתי את היכולת המופלאה הזאת (בתמורה זכיתי בתובנה שכל חיי לא יספיקו לקרוא את כל מה שאני כן רוצה לסיים), ומאז מה שלא עושה לי את זה - ננטש בעודו באיבו. רק חבל שאני לא מצליחה ליישם זאת גם לקולנוע - במטריקס 2 היתה רק סצינה אחת שווה לטעמי. (לא קשור, אז מה :-) |
|
||||
|
||||
אני גם מתקשה לסיים כל ספר - ויש בודדים שאיתם אני לא מגיע לסוף. לגבי פרצ'ט - מסוג הסופרים שנהנים הרבה יותר מקריאת המקור ולא התרגום. רק פעם אחת קראתי את אחד התרגומים, וזה היה די קרוב, אבל עשה עוול להרבה מהמקור. אין מה לעשות, אנגלית היא שפה עשירה, ופרצ'ט הוא אומן בשליטה בה. כך שאם אין לך בעיה עם זה, הייתי ממליץ בחום על קריאת המקור הבריטי המעולה. |
|
||||
|
||||
ואגב קארד, ממליץ על ספר בודד מצויין שלו: PASTWATCH או בשמו האלטרנטיביThe Redemption of Christopher Columbus אני מתאר לעצמי שספר כזה גם תורגם לעברית.
|
|
||||
|
||||
קראתי. מצוין. ("תצפית עבר" בעברית). אני גרועה, בכלל שכחתי שזה שלו. נו, אז אתה חייב לקרוא את ספרי המסע בזמן של קוני ויליס. (לא שיש קשר ל"תצפית עבר", מלבד הנושא הכללי ורמת ההנאה). "ספר יום הדין", "מלבד הכלב" והסיפור "משמרת אש" בתוך הקובץ "ארץ לא נודעת". וגם את ספריה האחרים, אם אתה כבר כאן, או אז, או משהו. בעברית יצאו "המשכוכית" ו-"מעבר". כולם מומלצים מאוד. באנגלית בטח יש עוד המון, לי יש שניים שעוד לא קראתי ("חלומותיו של לינקולן" ו"דברים בלתי אפשריים", בתרגום חופשי שלי). קצב הקריאה שלי באנגלית קטן בערך פי ארבע מאשר בעברית, מה שפוגם בהנאה עד כדי אִיוּנה. אבל עכשיו, אחרי שהצהרתי איפשהו למעלה, שאין בעיני טעם לקרוא מה שלא ממש שווה, אולי הגיע הזמן לקרוא מה שכן-שווה-אבל-קשה. (וכן, אתה תקבל את הקרדיט, אם וכאשר). |
|
||||
|
||||
אני לא אוהבת את ויליס, היא ארכנית מאוד ולועסת כל פרט עבור הקורא חמש פעמים לפחות. ובכל זאת, כמעט קניתי בסטימצקי 1 את החדש שלה, שעולה 90 שקל. בסוף החלטתי שאם כבר אני נשברת וקונה, זה לא יהיה מד"ב כמו בשאר השנה. הלכתי על "12 הכסאות" ועל "ללכת יומם ולילה" של משה אופיר, שנראה מבטיח. אגב כך פגשתי בחנות ידידה ממוצא רוסי, שביקשה המלצה למתנה עבור ישראלית. הראיתי לה את "12 הכיסאות" והיא לא ידעה את נפשה: "סוף סוף תרגמו את זה!". אז אפשר לומר שקניתי 2 עותקים, רק שעל השני לא אני שילמתי. 1 עקרונות עקרונות, אבל גם המבצע הוא מבצע. |
|
||||
|
||||
''מלבד הכלב'' אינו ספר ארכני כלל אלא פארודיה מוצלחת על ''שלושה בסירה אחת'' וספר מצוין בזכות עצמו. לעומת זאת, ''ספר יום הדין'' מלבד ארכנותו גם חסר עלילה ומשעמם מאוד. מי שרוצה לקרוא ספר על גיבור בן ימינו שחוזר לימי הביניים באנגליה, יש ספר של דפנה די-מוריאה ששכחתי את שמו. |
|
||||
|
||||
"מלבד הכלב" הוא לא פארודיה - הוא מחווה. וזה בכלל לא סותר את העובדה שהוא ארכני. שלא לדבר על כך שהמתח מושהה כל פעם מחדש באמצעים לא משכנעים, שהעלילה מייגעת ומעגלית ושההומור דלוח וצדקני. אני יכולה להמשיך :-) |
|
||||
|
||||
וכמובן גם סיפרו של מייקל קרייטון על חבורת הסטודנטים החוזרים לימי הביניים הוא לא רע בכלל. |
|
||||
|
||||
הספר החדש של קוני וויליס נפלא. אבל אני לא דוגמה. הספר החביב עלי ביותר בעולם הוא "ספר יום הדין". אבל אני סומכת את ידי על הבחירה ב"ללכת יומם ולילה"*. משה בא לשוחח איתי בחנות לפני כמה זמן, ונתן לי לקרוא את הפיסקה על חנות הספרים. היא כל כך מצאה חן בעיני שמייד קניתי את הספר לעיניו (אם כי בהנחת עובדים) מה ששימח אותו מאד, והוא כתב לי הקדשה**. אחר כך גם קראתיאת הספר מההתחלה עד הסוף והוא נהדר. מאד הזכיר לי את "זכרון דברים" של יעקב שבתאי, אבל נהנתי ממנו יותר. -------------------------------------------------- * נכון שזה נורא משמח אותך? ** עכשיו יש לי ממש אוסף של ספרים בהקדשת המחבר, שלושה במספר, והשנים האחרים הם "הטרילוגיה הניו-יורקית" של פול אוסטר(באנגלית) והביוגרפיה של קישון שכתב ירון לונדון בחתימת שניהם (בעצם הוא של אבא שלי, אבל מי סופר?). |
|
||||
|
||||
הא. לי יש (בין השאר) ספר של בראדבורי עם ההקדשה, To Tal,
May the Moose be with you. |
|
||||
|
||||
לא נ-כון! איזה כיף לך! |
|
||||
|
||||
כייף? לא יודעת. מי אמר שברדבורי חתום על ההקדשה? 1. אם תשאלי אותי, חתום עליה אחד שאפילו השאיר כאן רמז לזהותו: תגובה 153142 לגבי "ללכת", אני עדיין נהנית ממנו. הקטע הכי מצחיק הוא סיפור המחקר האנתרופולוגי על ההתייחסות התרבותית של בני אדם ל... רגע, איך הוא מנסח את זה? "הניקוז - מחקרים חדשים". או "השתקת קולות ההיטהרות", או "הדממת הרעש המתלווה להפרשות". 1 לדעתי הוא כבר בן מינן, לא? |
|
||||
|
||||
דור הענקים של המד''ב הולך ונעלם מן העולם, אולם ברדבורי יבדל''א עדיין חי. |
|
||||
|
||||
אני מנסה לארגן סדרה של ערבי הקראה של סופרים ומשוררים צעירים בחנות. בינתיים אנחנו מנסים לפתור קשיים טקטים - החנות נורא קטנה... אבל שוחחתי בנושא ביום שישי עם משה אופיר והוא אמר שהוא ישמח מאד. נראה אם זה יצא. |
|
||||
|
||||
תמסרי לו ד''ש מאחת שסיימה היום את הספר וחשבה שהסיום מרגש ופשטני בעת ובעונה אחת (אבל הוא הצחיק אותי בקול רם פעמיים, וזה נחשב לו). |
|
||||
|
||||
ורק עדכון - "12 הכיסאות" הוא ממתק אמיתי. מי שאהב את מיכאיל ומרגריטה יתאהב גם בו. |
|
||||
|
||||
ראיתי פעם סרט בשם הזה עם מל ברוקס, האם הסרט מבוסס על הספר? |
|
||||
|
||||
יופי, חוכמולוגית, קראת את כל ספרי ההרפתקאות שלו, ורק אותם. הננסים (ככה קראו לזה בעברית?) זה לא "שלושה מתוך", אלא "את שלושת ספרי", כי זה כל מה שיש, ובזה זה נגמר. ובאמת עדיף לא לקרוא אותו בעברית. קשה לי לראות איך רוב ההומור שלו יכול לעבור תרגום לשפה הקשה שלנו. |
|
||||
|
||||
אם את רוצה _גם_ פרצ'ט ו_גם_ דיאלוגים מעניינים ופלסף, אני ממליץ על Small Gods, פארודיה על הכנסיה הקתולית בימי הביניים ועל דת מאורגנת בכלל. |
|
||||
|
||||
יש לך מושג אם תורגם ? |
|
||||
|
||||
אפשר גם ''בשורות טובות'' שהוא כתב עם גיימן. |
|
||||
|
||||
אם כבר פרצ'ט מעט פילוסופי, אני ממליצה בנוסף על "פירמידות" (תורגם, אין לי מושג איך התרגום) ו hogfather (לא תורגם) |
|
||||
|
||||
שאלו פה על תרגום של פרטצ'ט - יש תרגומים מהם נהניתי כצעיר יותר, לפני שעברתי לאנגלית באופן מולט. את זלזני תרגמו לא רע, אסימוב בסדר גמור, לם אין לי מושג (אינני מקוראי הפולנית), וכך הלאה. את פרצ'ט תרגמו גרוע. מאד גרוע. בלי יוצא מן הכלל. הם מפספסים אותו לגמרי. חלק גדול מההומור שלו, הומור שאינהרנטי לעלילה, הוא מבוסס-אנגלית בצורה חדה. אני ממליץ לוותר על פרצ'ט אם לא קוראים אותו באנגלית. ממש כך. |
|
||||
|
||||
ואני ממליץ לוותר על קריאה בתורה אם לא יודעים עברית, אחרת מצמיחים למשה קרניים על הראש. |
|
||||
|
||||
כן, אבל זה לא הרבה יותר מצחיק ככה? |
|
||||
|
||||
אני מסכים שגם את התנ''ך קשה להבין מתרגומים, מה גם שנוסף הנופך התיאולוגי לכל תרגום. מצד שני, לעתים היוועצות בתרגומים יכולה לסייע בהבנת טעויות, שיכולות להיות תוצאה של שכתוב מוטעה בשלב שלאחר התרגום. |
|
||||
|
||||
אם קראת ארבעה חמישה, אני לא מבין איך את חושבת שפראטצ'ט כותב הרפתקאות. רק שני הראשונים הם כאלה, והשאר הופכים ליותר ויותר סאטירה חברתית או, במינימום, פארודיות מוצלחות. קחי, למשל, את "Small Gods" הנפלא, או מהחדשים יחסית (הוא מוציא ספר בערך כל חצי שנה) - The Truth המשובח. אגב, הוא גם כתב של טרילוגיית הנומים (Nomes) המופלאה, שהם ספרי ילדים מומלצים בהחלט (אבל לא קראתי את התרגום, אז אני לא יכול להגיד עליו דבר). |
|
||||
|
||||
אימפולסיבי זה לא מילה. הרי שלל שבוע (למעשה, עבורי זה היה יום, אבל מי סופר) הספר, תוצאה של שוטטות בכמה חנויות ספרים ולבסוף גם ביריד עצמו בירושלים: נציג ישראלי בודד: "מעבר לסף - סיפורת ישראלית עכשווית" של "הספריה החדשה", בעריכת דנה אולמרט. על הכריכה האחורית כתוב שמדובר בסופרים צעירים שבמכוון מתרחקים מ"הכתיבה השנונה והצינית, שהפכה לתו ההיכר של הספרות הישראלית הטרנדית בעשור וחצי האחרונים, המכונה גם 'ספרות רזה"'. לא יודע אם זה טוב או לא, אבל את האנתולוגיה החדשה שלהם אהבתי. ספרות מתורגמת לפי א"ב: סטיבן ג'ואן, "הכובען המטורף ואייזק ניוטון - התופעות המוזרות של המוח", שזה פחות או יותר בסגנון של "האיש שחשב שאשתו היא כובע", שהיה ספר מעניין ומשעשע. למרות שזה כותב אחר, נקווה שגם זה יהיה. ג'וזף הלר, "אז ועתה", אוטוביוגרפיה של הלר, אחד הסופרים החביבים עלי. קורט וונגוט, "קופסת הטבק מבגומבו", קובץ סיפורים. ריצ'ארד פיינמן, "מה אכפת לך מה חושבים אחרים?", ספר ההמשך ל"Surely you're joking, Mr. Feynman" המצויין. וספר אחד באנגלית: Mil Millington, "Things My Girlfriend and I Have Argued About" שנראה חמוד.עוד בשלל: אנימטריקס ו"ענק הברזל". אין לי מושג כמה כל זה עלה. נגלה בסוף החודש. מוס. |
|
||||
|
||||
מאכזב ביותר. גם אני חשבתי שזה יהיה בסגנון של סאקס, אבל זה ממש לא. אוסף אנקדוטות שאינן מתוארות ו/או מוסברות כראוי, הקשר בינהן קלוש, והטיעונים שמתלווים להן שטחיים וחלקם נראו לי מופרכים. לא סיימתי לקראו. ואפרופו סאקס - גם שאר ספריו מעניינים ומשעשעים. קח אחד משלו כשתזדכה על הנ"ל :) |
|
||||
|
||||
ענת הקדימה אותי, אולי תצרפו אותי למאמר של יובל נוב. (אני מסכים עם כל מילה שלה) קופסת הטבק של וונגוט נחמד מאוד. דיון 360 פיינמן מעניין ומשעשע, אבל פחות מוצלח מהראשון. |
|
||||
|
||||
תעזבו, תעזבו. מה שבאמת מעניין הוא מי הז"ל בהארי? |
|
||||
|
||||
לצערי אני רק בפרק תשע, ובאמת שאני צריכה לעזוב אתכם ולחזור להארי. |
|
||||
|
||||
מכאן הוסרה תגובה עם תשובה (נכונה או לא) לשאלה לעיל. כל תגובה דומה תוסר גם היא, מתוך התחשבות בקוראינו אשר, כמוני, לא רוצים לדעת את התשובה לשאלה הזו עד שיגלו אותה בעצמם מתוך קריאה בספר. מי שאין לו כוח לקרוא 900 עמודים כדי לגלות את התשובה יכול לחכות לסרט. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מישהו יכול להסביר לי איך בעצם הם עושים את זה? כלומר, זה בטח לא שמישהו ישב והעתיק את כל הספר לאינטרנט במשך יומיים וחצי. הם משיגים את הקבצים המקוריים מההוצאה לאור? מחלקים את העבודה להמון אנשים ומאחדים? סורקים ומשתמשים בתוכנות OCR (גם תהליך שיקח הרבה זמן. רבאק - 900 עמודים!). איך? |
|
||||
|
||||
סריקה בOCR עם feeder לא לוקחת כל כך הרבה זמן. פחות מיום, בטוח. |
|
||||
|
||||
איך עושים את זה? חותכים את הכריכה? |
|
||||
|
||||
כן. עם גליוטינה ידנית חמודה כזו. |
|
||||
|
||||
במקום שבו חותכים ספרים, עוד יחתכו אנשים וימכרו בשווקים. ערן בילינסקי, יוני 2003. |
|
||||
|
||||
כדי שלא לקפח את גידי אהרונוביץ' - מי שיריץ חיפוש AUDIO בקאזה עם מילות החיפוש POTTER PHOENIX, ישמח לגלות הקלטה של הספר כולו (כל פרק 15MB בערך. לא היסטרי). |
|
||||
|
||||
הספר הראשון בסדרה (הארי פוטר ואבן החכמים) יצא על תקליטורים בהקראתו החביבה למדי של אריק איינשטיין. |
|
||||
|
||||
פעם המלצתי על הטרילוגיה המשובחת של פיליפ פולמן, שאמרו עליו שהוא נמצא בליגה משל עצמו, תגובה 79453. פולמן מתאים לילדים ולמבוגרים. אני רוצה להוסיף גם את גרושאם גריינג' של אנתוני הורביץ, שמגלה שהמורים בבית ספרו הם כל מני רוחות ושדים. הספר המצחיק הזה מתאים יותר לילדים. |
|
||||
|
||||
התאטרון הלאומי בלונדון מציג את הטרילוגיה של פולמן. כל הכרטיסים להצגה, שעלתה 1.4 מליון דולר ונמשכת שש שעות בשתי חלקים, נמכרו מראש. בהשוואה לשר הטבעות והארי פוטר, ספריו של פולמן מהווים אתגר הרבה יותר גדול, כותבת שרה היל בניו יורק טיימס (אני חושב שזה לא הוגן להשוות בין שר"ה העמוק וה"פ השטחי). פולמן מציג מורכבות עמוקה של פילוסופיה והקשרים מדעיים, ומתקיף ישירות את הדת ואת הרעיון של אל כל-יכול. הספרים מציגים כנסיה אכזרית עיוורת מתאוות כח ושילטון ורודפת טוהר מיני באופן אובססיבי, ולכן לא פלא שפולמן גונה בחריפות על ידי אירגונים דתיים. אגב, בכתבה יש חדשה לחובבי סי.אס. לואיס - הבי.בי.סי. התחיל לעבוד על הסרט הראשון (מתוך חמש) בסדרת נרניה. |
|
||||
|
||||
תודה! ----------------------------------------------- ל.ב.פ, בעמוד 193. |
|
||||
|
||||
אני רוצה לספר מה אני קניתי: "פעמון הזכוכית" של סילביה פלאת (כן. בעברית. אז מה?) "מלאכיה נרדמו כולם" של מירה מגן (שלא אהבתי את כל הקודמים שלה ומזה אני נהנית עד תדהמה ממש) "ד"ש מנעורייך" של גפי אמיר (את הכסף!) האמן ומרגריטה-בולגקוב "הטרילוגיה הניו יורקית" של פול אוסטר "אוץ"- במתנה "לעולם לא לעולם" של ניל גיימן 200 הצימרים הטובים בישראל- עשיתי מנוי להארץ בחודש. אני אדם חסר עמוד שדרה. אבל המדריך יעיל ונחמד. למה אני מספרת לכם את זה? גם כי אני צריכה לעשות *משהו* עכשיו, כשהחלטתי לא לגשת לבחינה אלא לחכות למועד ב, וגם כי זה מעורר מחשבה. בשבוע ספציפי אנשים שונים הסתובבו במקומות דומים וקנו ספרים כ"כ שונים, בכמויות שאני אישית לא מוציאה בשבוע על ספרים למעט שבוע הספר. יש בו משהו, בשבוע הזה. |
|
||||
|
||||
ואני קניתי שירה. "כוכבים בחוץ" - אלתרמן (שבאמת היה צריך להיות לי על המדף מזמןׂ ו"חדקרן" - אנה הרמן - משוררת צעירה מדהימה וכובשת, שמצליחה לכתוב בחריזה מושלמת שירים כואבים עד כדי משאלת מוות. ספר השירה הטוב ביותר שקראתי בשנים האחרונות. צמוד אלי כבר שבוע. |
|
||||
|
||||
גם אני נהניתי ממנו. ואין כמו אלתרמן, בחריזה מושלמת והומור מריר והבנה דקה (מכיר את "הוד אדישותנו?"), אבל עדיף לקמות ביד שניה, כמעט תמיד יש אותו. וסילביה פלאת. הפייבוריטית שלי. חבל שמתרגמים אותה כאן כל כך גרוע. |
|
||||
|
||||
אני קניתי סוף סוף את הכרך הראשון של "הטור השביעי" של אלתרמן, שיש אותו לאבא שלי והוא אחד מהספרים הנפלאים ביותר שאני מכירה. אבא שלי הסכים אמנם להוריש לי את העותק שלו בצואתו, אבל ככה אני לא צריכה לחכות שהוא ימות...(; |
|
||||
|
||||
אני הכי אוהבת את ''שירים שמכבר''. אני מצד אחד מקווה שילדיי העתידיים יאהבו אותו, מצד שני מסתבר שלאהוב ספרים של ההורים זה קצת בעייתי...כנראה שאצווה אותו לצה''ל, ליתר בטחון. אולי הם ילמדו משהו על דיוק, משקל ראוי וסדר פנימי. |
|
||||
|
||||
זה לא הלאהוב ספרים של ההורים שבעיתי, זה הלסרב להשאיל להם אותם כשהם עוזבים את הבית... |
|
||||
|
||||
"להשאיל" אלק... אם היו לי בחזרה חצי מהספרים (הטובים! חלקם נדירים!) ש"השאלתי" בימי חיי הייתי צריכה עוד חדר ספרים. וזה לא שלא ניסינו לרשום, לשים חותמת על הספר, לאיים, לשלוח איברים של קרובי משפחה. וזה לא שאין לי כמה ספרים נהדרים שאין לי מושג מי השאיל לי. |
|
||||
|
||||
אני מזדהה לחלוטין, אם כי קרה לנו משהו משעשע בהקשר זה: בעלי שיחיה איים על החברים שלו שיחזירו לו ספרים, וקיבל בחזרה שני עותקים של "BIG TRUBLE" של דייב בארי. הבעיה היא שהעותק שלו אף פעם לא הושאל. אז עכשיו יש לנו שלושה עותקים של הספר הזה, ושני חברים שניקו את מצפונם (ועדין מחזיקים בחלקים ניכרים מהספריה שלו). |
|
||||
|
||||
אה, לרגע חשבתי שאת הולכת לכתוב ''זה הלחכות שהם ימותו כבר''. (דובי, רגישות של פיל) (סתם, פילים הם חיות מאוד רגישות. לי יש רגישות של חדף גמדי) |
|
||||
|
||||
אז זה בדיוק מה שאמרתי, שאני לא רוצה שיקרה לאבא שלי שום דבר (טפו טפו טפו חמסה חמסה), ועכשיו אני יכולה להיות בטוחה שאין לי מניעים נסתרים. |
|
||||
|
||||
שהיא אמרה "חמסה"! ההורים שלי היו די חכמים וניטרלו כל כוונה נסתרת שעלולה הייתה לצוץ. הרכוש שלהם כולל בעיקר מנחם תלמי ומאות "הרומן הרומנטי". |
|
||||
|
||||
מה ז'תומרת מי סופר? לך יש שאיפות להיות סופר. |
|
||||
|
||||
תמיד אפשר לסמוך עליך לכתוב את התגובה הכי רלוונטית. (: |
|
||||
|
||||
בעקבות הדברים כאן, חזרתי לספר על מנת לסיימו. בעמוד האחרון לפני התודות מופיעים הדברים הבאים: אחת הקלישאות הנפוצות בקרב חוקרי המוח היא "השתמש בו או שתאבד אותו", כלומר אם לא תשמשו במוח שלכם הוא יתנוון, ולהפך - ככל שתרבו להשתמש בו, כן ישתפרו בצועיו. אך האם המחקר תומך בהנחה זו? צוות של פסיכולוגים מאוניברסיטת קליפורניה קיבץ קבוצה של אקדמאים שעברו חמישה מבחני משכל שונים. את התוצאות השוו לאלה של לא-אקדמאים בני אותו גיל. במבחנים היתה התייחסות מיוחדת לנושא הזכרון. ההנחה שאקדמאים "משתמשים" יותר במוח שלהם ולכן גם לא יאבדו מכושרם השכלי אכן התאמתה, ותוצאותיהם של האקדמאים במבחנים היו גבוהות בהרבה. לי זה מזכיר את המחקר שמצא, שלשחקני ברידג' קשישים יש זכרון יותר טוב מהממוצע לגילם. גם חרגול בלי רגליים לא שומע. דרך אגב, במקור הספר נקרא "The Odd Brain". Very odd.
|
|
||||
|
||||
תגידו, אתם אנשים אינטלקטואליים בטוח מישהו ממכם קרא את הספר הזה של הסופרת הניו יורקרית ההיא על הבחורה האנורקסית שמאושפזת במוסד לאנשים (נשים) עם הפרעות אכילה. יש שם איזה קוסית אחת שכל הזמן מקיאה לתוך התיק-יד שלה ואיזה סצינה של חתונה לקראת סוף הספר. אז תיהיו נחמדים, אני רוצה לקנות את הספר לאמא שלי אבל אני לא זוכר לא את שם הסופרת ולא את שם הספר. (המודעה מיועדת לגברים ולנשים כאחד) |
|
||||
|
||||
לא קראתי, אבל זה מזכיר את העלילה של "נערה בהפרעה" (Girl, Interrupted). באמאזון לא אומרים שום דבר על אנורקסיה, אז אולי אני טועה: http://www.amazon.com/exec/obidos/tg/detail/-/067974... |
|
||||
|
||||
כל ספר אחר. איזה משהו עברי נחמד, או ספר קלאסי. יש כל כך הרבה אופציות; למה לקנות (ועוד לאמא) ספר על אנורקטיות שנגמר בחתונה? |
|
||||
|
||||
האם משהו שמע או יודע על תרגום ל"finegans wake" \ג'יימס ג'ויס ו - האם קיים תרגום לאנגלית של "המאהב" \א.ב. יהושע תודה.. |
|
||||
|
||||
המאהב: אני זוכרת שנעשה פעם נסיון תרגום של "finegans wake" אבל אני לא מצליחה למצוא אותו. אולי בספריות אקדמיות. |
|
||||
|
||||
למיטב ידיעתי אין תרגום עברי ל"finegans wake", כך גם העלתה בדיקה שעשיתי כעת בספריה המרכזית של אוניברסיטת תל אביב. |
|
||||
|
||||
האם הגיע הזמן להרים טלפון ליעל רנן..? |
|
||||
|
||||
לכל המעוניין: "בכל יום שלישי משודר פרק חדש נוסף (בסך הכל יהיו שישה), ואפשר להאזין לו באתר האינטרנט של התחנה במשך שבעה ימים." הקישור לעמוד עם התסכיתים: http://www.bbc.co.uk/radio4/hitchhikers/ (בצד ימין) |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |