בתשובה לאפופידס, 08/10/03 9:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מבין שהמערב מעולם לא תמך אקטיבית ברודנים כגון סדאם חוסיין, המלך חוסיין לבית האשם, המלך עבדאללה השני לבית האשם, אנואר סעדאת, חוסני מוברק, בית המלוכה הסעודי, הנסיכים והשייכים השונים של מדינות המפרץ השונות, וכן הלאה. חלילה! הרי הוא תמיד תמך אך ורק בארגונים הדמוקרטיים השונים, דאג להגן בחייליו שלו על מיעוטים שונים כאשר אלה ניסו לבקש סעד לאפליה נגדם, ובכלל, כל פעם שאיזשהו עיתונאי או פוליטיקאי מנסה להתנגד למשטר העריצות הערבי שלו, הוא מקבל תמיכה בלתי-מסוייגת מן המערב, ואם חס וחלילה הוא מוצא עצמו במאסר, העריץ מוצא עצמו במצב בינלאומי קשה וכאוב, עד שהוא נענה לדרישת המדינות המערביות שוחרות השלום, ומשחרר את אותו עיתונאי או פוליטיקאי. וודאי, כל דו"ח של אמנסטי המבקר את המשטרים הערביים השונים זוכה להתייחסות אופרטיבית מצד מדינות המערב, והן לא מרפות מן הרודנים הערביים עד שאלה פותרים את הבעיות המועלות שם. אם לנטוש את הדמגוגיה, הספר "שחר של יום ישן" לא נמצא עמי במקום-שהייתי הנוכחי. לכשאחזור אליו, אמצא את הדוגמאות, עליהן אני מדבר, ואביא אותן. (אשמח אם תזכיר לי בהזדמנות) בנוסף, אולי יש גם דוגמאות ב-Orientalism, וגם אותן אשמח להביא כאן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
במה הדמגוגיה החביבה שלך עומדת בסתירה לתגובתי הקודמת? אני מסכים שהמערב לא עשה מספיק למען כפיית הערכים ההומניסטיים על העולם הערבי. אגדיל ואומר, שיתכן מאוד מאוד שהמערב יכל, לאחר המלחמה הקרה, ללחוץ על העולם הערבי לחץ יעיל לכיוון ההומניסטי. ואולם, לפחות עבור ארה"ב, דרושים לצעדים קשים כנגד מדינה אחרת שני תנאים: 1) אינטרס כלכלי, בטחוני וכו' 2) אינטרס מוסרי (ולא, לא "אוכיח" זאת). בכלל הרוחות הפוסטמודרניסטיות לא נוצר השני, עד פלישת עירק לכווית ויותר מזה עד ל911. לגבי אירופה, המוסר הבינ"ל שם הוא רק כלי לשם תחושת ערך ורוחניות, או לצורך יצירה אומנותית ויותר מכל לניגוח פוליטי. הם לא יזיזו אצבע, שלא לדבר על M16, לשום מטרה מוסרית, גם אם תהיה היא בחצר האחורית שלהם, ובעצם גם לא כאשר היא בבלקון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |