 |
|
 |
||
|
||||
 |
אימפולסיבי זה לא מילה. הרי שלל שבוע (למעשה, עבורי זה היה יום, אבל מי סופר) הספר, תוצאה של שוטטות בכמה חנויות ספרים ולבסוף גם ביריד עצמו בירושלים: נציג ישראלי בודד: "מעבר לסף - סיפורת ישראלית עכשווית" של "הספריה החדשה", בעריכת דנה אולמרט. על הכריכה האחורית כתוב שמדובר בסופרים צעירים שבמכוון מתרחקים מ"הכתיבה השנונה והצינית, שהפכה לתו ההיכר של הספרות הישראלית הטרנדית בעשור וחצי האחרונים, המכונה גם 'ספרות רזה"'. לא יודע אם זה טוב או לא, אבל את האנתולוגיה החדשה שלהם אהבתי. ספרות מתורגמת לפי א"ב: סטיבן ג'ואן, "הכובען המטורף ואייזק ניוטון - התופעות המוזרות של המוח", שזה פחות או יותר בסגנון של "האיש שחשב שאשתו היא כובע", שהיה ספר מעניין ומשעשע. למרות שזה כותב אחר, נקווה שגם זה יהיה. ג'וזף הלר, "אז ועתה", אוטוביוגרפיה של הלר, אחד הסופרים החביבים עלי. קורט וונגוט, "קופסת הטבק מבגומבו", קובץ סיפורים. ריצ'ארד פיינמן, "מה אכפת לך מה חושבים אחרים?", ספר ההמשך ל"Surely you're joking, Mr. Feynman" המצויין. וספר אחד באנגלית: Mil Millington, "Things My Girlfriend and I Have Argued About" שנראה חמוד.עוד בשלל: אנימטריקס ו"ענק הברזל". אין לי מושג כמה כל זה עלה. נגלה בסוף החודש. מוס. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מאכזב ביותר. גם אני חשבתי שזה יהיה בסגנון של סאקס, אבל זה ממש לא. אוסף אנקדוטות שאינן מתוארות ו/או מוסברות כראוי, הקשר בינהן קלוש, והטיעונים שמתלווים להן שטחיים וחלקם נראו לי מופרכים. לא סיימתי לקראו. ואפרופו סאקס - גם שאר ספריו מעניינים ומשעשעים. קח אחד משלו כשתזדכה על הנ"ל :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ענת הקדימה אותי, אולי תצרפו אותי למאמר של יובל נוב. (אני מסכים עם כל מילה שלה) קופסת הטבק של וונגוט נחמד מאוד. דיון 360 פיינמן מעניין ומשעשע, אבל פחות מוצלח מהראשון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תעזבו, תעזבו. מה שבאמת מעניין הוא מי הז"ל בהארי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי אני רק בפרק תשע, ובאמת שאני צריכה לעזוב אתכם ולחזור להארי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכאן הוסרה תגובה עם תשובה (נכונה או לא) לשאלה לעיל. כל תגובה דומה תוסר גם היא, מתוך התחשבות בקוראינו אשר, כמוני, לא רוצים לדעת את התשובה לשאלה הזו עד שיגלו אותה בעצמם מתוך קריאה בספר. מי שאין לו כוח לקרוא 900 עמודים כדי לגלות את התשובה יכול לחכות לסרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו יכול להסביר לי איך בעצם הם עושים את זה? כלומר, זה בטח לא שמישהו ישב והעתיק את כל הספר לאינטרנט במשך יומיים וחצי. הם משיגים את הקבצים המקוריים מההוצאה לאור? מחלקים את העבודה להמון אנשים ומאחדים? סורקים ומשתמשים בתוכנות OCR (גם תהליך שיקח הרבה זמן. רבאק - 900 עמודים!). איך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סריקה בOCR עם feeder לא לוקחת כל כך הרבה זמן. פחות מיום, בטוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך עושים את זה? חותכים את הכריכה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. עם גליוטינה ידנית חמודה כזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקום שבו חותכים ספרים, עוד יחתכו אנשים וימכרו בשווקים. ערן בילינסקי, יוני 2003. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי שלא לקפח את גידי אהרונוביץ' - מי שיריץ חיפוש AUDIO בקאזה עם מילות החיפוש POTTER PHOENIX, ישמח לגלות הקלטה של הספר כולו (כל פרק 15MB בערך. לא היסטרי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר הראשון בסדרה (הארי פוטר ואבן החכמים) יצא על תקליטורים בהקראתו החביבה למדי של אריק איינשטיין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם המלצתי על הטרילוגיה המשובחת של פיליפ פולמן, שאמרו עליו שהוא נמצא בליגה משל עצמו, תגובה 79453. פולמן מתאים לילדים ולמבוגרים. אני רוצה להוסיף גם את גרושאם גריינג' של אנתוני הורביץ, שמגלה שהמורים בבית ספרו הם כל מני רוחות ושדים. הספר המצחיק הזה מתאים יותר לילדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התאטרון הלאומי בלונדון מציג את הטרילוגיה של פולמן. כל הכרטיסים להצגה, שעלתה 1.4 מליון דולר ונמשכת שש שעות בשתי חלקים, נמכרו מראש. בהשוואה לשר הטבעות והארי פוטר, ספריו של פולמן מהווים אתגר הרבה יותר גדול, כותבת שרה היל בניו יורק טיימס (אני חושב שזה לא הוגן להשוות בין שר"ה העמוק וה"פ השטחי). פולמן מציג מורכבות עמוקה של פילוסופיה והקשרים מדעיים, ומתקיף ישירות את הדת ואת הרעיון של אל כל-יכול. הספרים מציגים כנסיה אכזרית עיוורת מתאוות כח ושילטון ורודפת טוהר מיני באופן אובססיבי, ולכן לא פלא שפולמן גונה בחריפות על ידי אירגונים דתיים. אגב, בכתבה יש חדשה לחובבי סי.אס. לואיס - הבי.בי.סי. התחיל לעבוד על הסרט הראשון (מתוך חמש) בסדרת נרניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה! ----------------------------------------------- ל.ב.פ, בעמוד 193. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה לספר מה אני קניתי: "פעמון הזכוכית" של סילביה פלאת (כן. בעברית. אז מה?) "מלאכיה נרדמו כולם" של מירה מגן (שלא אהבתי את כל הקודמים שלה ומזה אני נהנית עד תדהמה ממש) "ד"ש מנעורייך" של גפי אמיר (את הכסף!) האמן ומרגריטה-בולגקוב "הטרילוגיה הניו יורקית" של פול אוסטר "אוץ"- במתנה "לעולם לא לעולם" של ניל גיימן 200 הצימרים הטובים בישראל- עשיתי מנוי להארץ בחודש. אני אדם חסר עמוד שדרה. אבל המדריך יעיל ונחמד. למה אני מספרת לכם את זה? גם כי אני צריכה לעשות *משהו* עכשיו, כשהחלטתי לא לגשת לבחינה אלא לחכות למועד ב, וגם כי זה מעורר מחשבה. בשבוע ספציפי אנשים שונים הסתובבו במקומות דומים וקנו ספרים כ"כ שונים, בכמויות שאני אישית לא מוציאה בשבוע על ספרים למעט שבוע הספר. יש בו משהו, בשבוע הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני קניתי שירה. "כוכבים בחוץ" - אלתרמן (שבאמת היה צריך להיות לי על המדף מזמןׂ ו"חדקרן" - אנה הרמן - משוררת צעירה מדהימה וכובשת, שמצליחה לכתוב בחריזה מושלמת שירים כואבים עד כדי משאלת מוות. ספר השירה הטוב ביותר שקראתי בשנים האחרונות. צמוד אלי כבר שבוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני נהניתי ממנו. ואין כמו אלתרמן, בחריזה מושלמת והומור מריר והבנה דקה (מכיר את "הוד אדישותנו?"), אבל עדיף לקמות ביד שניה, כמעט תמיד יש אותו. וסילביה פלאת. הפייבוריטית שלי. חבל שמתרגמים אותה כאן כל כך גרוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קניתי סוף סוף את הכרך הראשון של "הטור השביעי" של אלתרמן, שיש אותו לאבא שלי והוא אחד מהספרים הנפלאים ביותר שאני מכירה. אבא שלי הסכים אמנם להוריש לי את העותק שלו בצואתו, אבל ככה אני לא צריכה לחכות שהוא ימות...(; | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הכי אוהבת את ''שירים שמכבר''. אני מצד אחד מקווה שילדיי העתידיים יאהבו אותו, מצד שני מסתבר שלאהוב ספרים של ההורים זה קצת בעייתי...כנראה שאצווה אותו לצה''ל, ליתר בטחון. אולי הם ילמדו משהו על דיוק, משקל ראוי וסדר פנימי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא הלאהוב ספרים של ההורים שבעיתי, זה הלסרב להשאיל להם אותם כשהם עוזבים את הבית... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"להשאיל" אלק... אם היו לי בחזרה חצי מהספרים (הטובים! חלקם נדירים!) ש"השאלתי" בימי חיי הייתי צריכה עוד חדר ספרים. וזה לא שלא ניסינו לרשום, לשים חותמת על הספר, לאיים, לשלוח איברים של קרובי משפחה. וזה לא שאין לי כמה ספרים נהדרים שאין לי מושג מי השאיל לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מזדהה לחלוטין, אם כי קרה לנו משהו משעשע בהקשר זה: בעלי שיחיה איים על החברים שלו שיחזירו לו ספרים, וקיבל בחזרה שני עותקים של "BIG TRUBLE" של דייב בארי. הבעיה היא שהעותק שלו אף פעם לא הושאל. אז עכשיו יש לנו שלושה עותקים של הספר הזה, ושני חברים שניקו את מצפונם (ועדין מחזיקים בחלקים ניכרים מהספריה שלו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, לרגע חשבתי שאת הולכת לכתוב ''זה הלחכות שהם ימותו כבר''. (דובי, רגישות של פיל) (סתם, פילים הם חיות מאוד רגישות. לי יש רגישות של חדף גמדי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זה בדיוק מה שאמרתי, שאני לא רוצה שיקרה לאבא שלי שום דבר (טפו טפו טפו חמסה חמסה), ועכשיו אני יכולה להיות בטוחה שאין לי מניעים נסתרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שהיא אמרה "חמסה"! ההורים שלי היו די חכמים וניטרלו כל כוונה נסתרת שעלולה הייתה לצוץ. הרכוש שלהם כולל בעיקר מנחם תלמי ומאות "הרומן הרומנטי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ז'תומרת מי סופר? לך יש שאיפות להיות סופר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד אפשר לסמוך עליך לכתוב את התגובה הכי רלוונטית. (: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעקבות הדברים כאן, חזרתי לספר על מנת לסיימו. בעמוד האחרון לפני התודות מופיעים הדברים הבאים: אחת הקלישאות הנפוצות בקרב חוקרי המוח היא "השתמש בו או שתאבד אותו", כלומר אם לא תשמשו במוח שלכם הוא יתנוון, ולהפך - ככל שתרבו להשתמש בו, כן ישתפרו בצועיו. אך האם המחקר תומך בהנחה זו? צוות של פסיכולוגים מאוניברסיטת קליפורניה קיבץ קבוצה של אקדמאים שעברו חמישה מבחני משכל שונים. את התוצאות השוו לאלה של לא-אקדמאים בני אותו גיל. במבחנים היתה התייחסות מיוחדת לנושא הזכרון. ההנחה שאקדמאים "משתמשים" יותר במוח שלהם ולכן גם לא יאבדו מכושרם השכלי אכן התאמתה, ותוצאותיהם של האקדמאים במבחנים היו גבוהות בהרבה. לי זה מזכיר את המחקר שמצא, שלשחקני ברידג' קשישים יש זכרון יותר טוב מהממוצע לגילם. גם חרגול בלי רגליים לא שומע. דרך אגב, במקור הספר נקרא "The Odd Brain". Very odd.
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |