 |
1471 |
 |
|||
 |
|
 |
|||
 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "מוזיקה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
 |
לפני כ 4 שנים כשהאזנתי ללהקת פולק רוק בשם melow kandele חבר שלי אמר לי שהם מאד מזכירים את סוזאן ופרן הוא יצר קשר אם אספן תקליטים ורכש את שני האלבומים שלהם ב100 שח לאחד. ישבנו ובמשך מעל ל30 שעות ניקנו הוצאנו רעשים ושיפרנו את הסאונד לפני שנתיים בפסטיבל סולם יעקוב פגשתי את אדה ודיין שהם כמו סוזן ופרן עולות חדשות מארצות הברית שעושות פולק מצויין והם בקשר אם סוזן וופן מאדה ביקשתי את האימיל שסוזן ואז התחילה מערכת יחסים של כמה שנים שלחנו להם את העבודה שעשינו לתקליטים והם ממש התלהבו כלא היה להם העוטק של האלבומים המכורים ואם היה זה לא נשמר באיכות מי יודע מה. במש השנים הם ביקשו ממני ומחברי לנסות ליצור קשר אם הד ארצי על מנט שיוציאו את האלבומים על דיסקים יצרנו קשר ולא קיבלנו שום תגובה. לפני כמה חודשים נתקלתי באלבום בחנות מיד הרמתי טלפון לסוזאן והיא אמרה לי כן שמענו על זה מהחברה אבל עוד לא קיבלנו עוטק את סוזן פגשתי בביקורה האחרון בארץ לפני שנה ואני ישתדל לעקוב אחרי ההופעות שלהם. ההופעה הראשונה כאמור בטאתרון חולון ב29 לחודש אם אהוד מנור חנן יובל אדה ודיין ועוד . עוד הערה קטנה לסיום חבל שבאלבום שהוציאה הד ארצי איין את הגירסה המכורית לציפור שניה כמו שהיא מופיע באלבום המקורי אלה רק את גירסת הפסטיבל |
 |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא, ההופעה הראשונה היא במוזיאון ישראל במוצ''ש הקרוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכל הדיסקים שבתקליטתו הן פולק, וכמובן גם (איך לא?) סוזאן ופראן בדיסק שיצא במסגרת סידרת "בראשית" ו- "צריך לשמור על כושר" (יצירה נוספת בה כאמור חברו לדודאים). מאוד שימח אותי שהן חזרו, אני מקווה למצוא את הדיסק החדש שהבנתי שהן הקליטו. רוב הדיסקים של פולק שיש לי הם אלו שהשפיעו והושפעו מבוב דילן, אבל כאמור כמי שגם מאוד אוהב את סוזאן ופראן אודה לך אם תוכל למסור לי את הפרטים המדוייקים של היצירה שהזכרת בהודעה שלך על מנת שאוכל גם כן להינות בעותק משלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על המאמר, ירדן. בקשר לקליינשטיין, אני דווקא אהבתי מאוד את "זמר אהבה לים". קשה לי עם החלוקה ל"שירי ארץ ישראל" ול"בלדות רוק". מבחינה תכנית, "זמר אהבה לים" הוא שיר אישי של מלח המופנה לאמו, ולטעמי אין בו תכנים לאומיים, או לא-אישיים. אם נעזוב את החלוקה הזו, אחד היתרונות של לחנים ו/או עיבודים חדשים לשירים וותיקים (לא חשוב איזה) הוא האפשרות לראות פתאום שירים ישנים באור חדש. לפעמים מספיק אפילו לשנות את מינו של הזמר וקצת את העיבוד, והדוגמה לכך היא הגרסה המצויינת של עברי לידר ל"בוא" של ריטה. לפעמים לחן חדש לגמרי מוסיף עוד מימד לחווית המילים - ולפעמים לא (אגב, אני מאוד לא אהבתי את הלחן של שלמה ארצי ל"החול יזכור"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"זמר אהבה לים" הוא כמובן לא לאומי (מיעוט של "שירי ארץ ישראל" הוא לאומי, ראי תגובה 141539 ותשובתו של איפסילון). מצד שני, לא הייתי קורא לו "אישי", לא במובן שבו מרבית שירי הרוק הם אישיים. מלח לאמו, נו באמת. מה, רפאל אליעז היה מלח פעם? ורמי קליינשטיין? ואנחנו המאזינים? והאם באמת את יכולה לדמיין איש צוות ספינה טיפוסי היום שמזדהה עם השיר? מה שיש כאן הוא רומנטיקה קלאסית, מלחים מהאגדות. כל זה לא אומר שהשיר לא נוגע לליבי; הוא כן. אבל הוא מספר לי על רגש רחוק, לא על משהו מהחיים שלי. זאת בניגוד לשיר רוק טיפוסי. הדיסוננס שיש לי בביצוע של קליינשטיין הוא בדיוק זה: הוא שר כאילו הוא באמת מספר לנו משהו מעולמו הפרטי, ואני לא מאמין לו. אבל, אם זה לא היה ברור במאמר, הביצוע הזה רחוק מלהיות נורא, ובסופו של דבר אני נהנה לשמוע אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מערכון של סנדרסון וגוב(!) (אולי בתקליט של גזוז) בו הם מנתחים עד אבסורד את השיר הזה. בין השאר הם מוחים על זה שאימו של המלח צריכה לטפס על התורן עם גריקן של בנזין כדי להדליק "שושנה של אש". אני לא יכול לשמוע את השיר הזה מבלי להזכר במערכון, ממש הורס לי, ראו הוזהרתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במחשבה שניה, צריך לעדן את מה שאמרתי. ברור שהשיר הוא לא *רק* על מלח שאומר משהו לאמו, וזהו. אם זה היה כך, הוא לא היה מרגש אותנו. הוא מבטא רגש אוניברסלי יותר, של (נניח) גבר שמתקשה להתחייב לאהובתו, בורח ממנה, מרגיש אשמה על כך ויכול לספר על כך רק לאמו (שהיא תמיד תסלח לו). זה רגש שאנו יכולים להשליך על עצמנו, ולהזדהות איתו. ובכל זאת, המחבר בחר להרחיק עדות ולשים את הרגש הזה בפיו של מלח מהאגדות - וזה, מסתבר, דורש (לפחות באוזני) טון קצת אחר בשירה. מעניין שזרם היסטורי חשוב ברוק - הפרוגרסיב - התאפיין בטקסטים שגם הם היו לא אישיים (לפחות באותו מובן כמו "זמר אהבה לים"). ונדמה לי ששם השירה אכן היתה בטון אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לגמרי ברורה לי ההפרדה בין האישי והלא אישי. שכן, עד לאחרונה היה טשטוש בין שני התחומים. מתקשר לי הנה שיר מרגש מאוד 1, "את חכי לי ואחזור", שכמעט אין בו גבול בין האישי והלאומי. יש כאן דרישה לנאמנות אישית גדולה (ציפייה לאהוב), שמספקת דלק למעשה לאומי (יציאה לקרב). או אולי בעצם תסביר אתה, לפי התיאוריה שלך, למה הוא מרגש אותי :-) 2 את חכי לי ואחזור, אך חכי היטב. את חכי לי גם בקדור מסגריר הלב. את חכי לעת כפורים, את חכי בחום, את חכי עת אחרים ישתכחו עד תום. את חכי, חכי, ולו לא יבוא מכתב. את חכי אם גם יילאו המחכים לשווא. את חכי לי ואחזור, וארור הסח בבטחה גמורה לאמור: "מת הוא... ונשכח"... יאמינו אם ואב, כי אינני חי, ייעפו חכות לשוא כל רעי, אחי. וישתו כוס יין מר, זכר נשמתי... את חכי וכוס נמהר אל נא, אל תשתי! את חכי לי ואחזור, חי אחזורה, חי! המה ישתאו לאמור: "נס הוא בודאי!" המה לא חיכו, ואיך בין תבין נפשם כי רק את בחכותך היצלתיני שם. איך ניצלתי, - זאת נדע רק אני ואת: כי יותר מכל אדם לחכות ידעת. (קונסטנטין סימונוב. לחן של שלמה דרורי, גירסה עברית של אברהם שלונסקי ). 1 מרגש מאוד בביצוע של אריק לביא, וגם של ליאור ייני. הביצוע של אריק סיני הפך את כל העניין לשיר ערש, והרדים אותו לגמרי. 2 בעצם תורם לזה גם הלחן, שעולה בדיוק במקומות הנכונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, את ההפרדה בין האישי ללא-אישי עשתה הדר, לא אני (גם אם שיתפתי פעולה, לצורך הדיון). ההפרדה שאני עושה היא בין שירים שמביעים באופן ישיר רגש של המחבר או הזמר - ואז מתאים לשיר אותם כדרך זמרי הרוק, בשירה שמחצינה רגש - לבין שירים שבהם אם מובע בכלל רגש אז הוא עקיף ו"מתורבת" יותר, ואז מתאים לשיר אותם בדרך "מתורבתת" יותר. איפה עומד השיר הזה בהבחנה? לא יודע: זה מסתבך גם בגלל השפה המיושנת שלו (שום זמר רוק היום לא יכתוב כך). ברור שההבחנה שלי אינה דיכוטומיה חדה, ולא יהיה שום קושי למצוא דוגמאות בתחום האפור, או שבכלל מביסות את ההבחנה. המטרה שלי בהבחנה היא רק לנתח למה מפריעים לי (וגם לאחרים, אם לא החטאתי בגדול) ביצועים מסוימים לשירים מסוימים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה ממש לא בכיוון, מחוסר ידע, וחבל. מקורו של השיר ''את חכי לי ואחזור'' הוא רוסי, והוא מתייחס לשנות ההגלייה הארוכות בגולאגים של סטאלין, שבעצם לא כל כך חזרו מהם. השיר מבטא את היאוש בצורת פנטזיה שסיכוייה להתגשם עלובים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, עכשיו אני רואה איפה הגבת. מה שאמרתי היה, שהשיר משלב הלכי רוח אישיים ולאומיים. אין כאן שום סתירה למה שאמרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטער, אבל אני חושב שהסתירה ברורה: אין כאן עניין של יציאה לקרב - לא בהקשר שבו הוא נכתב, ולא בהקשר המיטבי שבו ניתן לקרוא אותו. יש כאן אסיר פוליטי בגולאגים של סיביר, קורבן של דיקטטורה, שהדבר היחיד שמחזיק אותו בחיים הוא התקווה המטורפת הזו, יותר מטורפת ממצבו. זה לא היא שמחזיקה אותו בחיים כי היא יודעת לחכות - זה הוא שבדמיינו אותה כמי שיודעת לחכות מחזיק את עצמו בחיים, עם השקר הקטן הזה, העמדת הפנים הזו, ההכרחית. לעניין זה כדאי להיזכר בדוד לזאר, ברומן המופת "זכרון דברים" ליעקב שבתאי. אולי הרומן הטוב ביותר שנכתב אי פעם בעברית (אם שוכחים להכליל בתחרות את עגנון - שאז זה קשה הרבה יותר לקבוע). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אך הוא מתייחס ללוחמים במלחמת העולם (בעוונותיי, אינני זוכרת איזו מהן...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Y טועה. השיר נכתב ב-1941 והוא אחד השירים הרוסיים המפורסמים ביותר. הוא בהחלט נתפס ברוסיה כשיר של חייל היוצא לקרב. מה שאותי הפתיע הוא זהות המלחין ע"פ ברקת (שלמה דרורי). איך שהוא היה נדמה לי שהלחן המוכר לנו הוא אותו לחן כמו הלחן הרוסי המקורי. האם ברוסיה השיר מושר עם לחן אחר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן הרוסים מכירים את השיר עם לחן שונה (ואולי יותר מאחד): |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא אותו שיר, למנגינה הזאת יש תירגום אחר לגמרי בעיברית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והוא...? (מצלצל לי מאוד מוכר, ולא מצליחה למקם בדיוק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היית שלמה יידוב והיה לך אלבום אוסף בשם "ימים לבנים " אז לרצועה ה 12 וודאי היו קוראים "ביום שאת תרצי בי" והפזמון של השיר וודאי היה משהו כמו: "ביום שאת תרצי בי מכל אוהבייך כמו במגע הקסם מתוך האגדה פעמונים ברוח יפיצו את סודינו בצליל חם ופתוח לכבוד האהבה בלילה שתרצי בי גבוה בשמיים יגהו מעלינו אורות של כוכבים וקרן אור חיוורת שבשערך נישברת כאילו מבשרת מעכשיו הכל יהיה א ח ר ת". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, כמובן... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חברים, מה קורה כאן? ודאי שזהו שיר רוסי. הוא לא קשור לגולאגים ולא לאבטיחים. למה אנשים סתם מקשקשים? השיר הוא אחד משירי המלחמה (מלחה"ע השנייה) הרוסיים המפורסמים ביותר. יש לי דיסק של שירי מלחמה רוסיים הקרוי "את חכי לי" (ברוסית: "ז'די מניה"). השיר מופיע בדיסק, כמובן, והוא נתן לדיסק את שמו. הרעיון המרכזי בשיר הוא: אני יודע שאהבתך תשמור עלי בקרב ובכל סכנות המלחמה)ואני מבטיח שאחזור. הוא נכתב זמן לא רב לאחר פרוץ המלחמה הנאצית-סובייטית, ב-1941. שלונסקי תירגם את השיר, תרגום 'זמרתי', כלומר בהתאמה מלאה למנגינה. ייתכן שהשיר התרוצץ קצת בארץ בלחנו המקורי ובתרגומו של שלונסקי, כפי שקרה לעשרות ומאות שירים אחרים, רבים מהם בתרגומו של שלונסקי, אחרים תורגמו בידי נתן יונתן ועוד. פתאום קם שלמה דרורי והחליט להלחין את התרגום של שלונסקי (שנעשה כאמור בהתאמה למנגינה הרוסית המקורית). השיר, בביצועו של דרורי ואח"כ (כמדומני) של שמשון בר-נוי,הפך ללהיט במלחמת השיחרור. למה נשכחה המנגינה הרוסית? לך דע, גיי וייס, כמו שאומרים אצ'לנו באוז'דה. אולי דרורי היה מפא"יניק. מכל מקום, ההלחנה מחדש של שיר יפה כל-כך מזכירה לי את הסיפור (האמיתי) על מ"ול בפולין שהוציא את "רומאו ויוליה" בתרגום לאידיש שצויין כי הוא "פרקורצט אונד פרבסרט", כלומר, - 'מקוצר ומשופר'. סיפור אמיתי, כאמור. המנגינה הרוסית, לדעתי לפחות, יפה פי כמה מזו של דרורי. היא איננה יבבנית כמו זו שלו, והיא נוגעת הרבה יותר. המילים של שלונסקי, - בדקתי ושרתי, - יושבות עליה, כמובן, כמו כפפה על יד. על הדיסק שבידי לא כתוב שמו של המלחין הרוסי, אך כדאי להאזין למנגינה היפה שלו, למילותיו המרטיטות של סימונוב. (התרגום של שלונסקי, כמובן, יפה, גם אם נמלץ מדי. המלים הרוסיות הן פשוטות ובגובה העיניים יותר) מי שמעוניין, שיזמין את הדיסק "ז'די מניה"(מ' בסגול, י' בקמץ), ובו השיר "ז'די מניה", "את חכי לי". הדיסק הוא אחד מתוך סידרת דיסקים רוסיים: "השירים היפים ביותר של המאה העשרים", והוא 'מכסה את שנות מלחה"ע השנייה, ועד 1950. שמו המלא: "לוצ'יה פסני דבאצאטובה וקה, ביפוסק 3, 1941-1950, ז'די מניה" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם התרגום התאים למנגינה המקורית, מוזר שלא שרו אותו גם לפיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על המידע המרתק. אני חושבת שגורל דומה היה לשירי עם רבים - להיטלטל בין לחנים/זיופים שונים וגרסאות טקסט שונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשו לי לגלוש למיסטיקה לאומנית-מקראית: רוסיה היא ארץ נוצרית מאוד, כלומר גם היא חלק מהתרבות היהודית-נוצרית, ואפילו סטאלין לא הצליח לחסל את הדתיות הרוסית. ("כן, אפילו בימים אלה יש כאלה המתפללים ברוסיה", כדברי צ'רצ'יל בשעה שביקש את אישור הממשלה לסייע לרוסיה המותקפת ב-1941...) למיטב הבנתי, התרבות היהודית-נוצרית, כלומר האירופאית, עומדת בעיקר על שני מושגים: הקורבן והתחייה. בשיר זה יש הבטחה מפורשת לתחיית המתים, במובן זה, ש"אין כל ייאוש בעולם", ושל "אתם (אבל לא אני) האומרים-יבשו עצמותינו, אבדה תקוותנו, נגזרנו לנו". (הרי הגיבור יחזור אחרי שכבר כולם גמרו להתאבל עליו...) לכן לא חשוב מה היה כתוב בתעודה של המחבר. ברוחו, הוא היה יהודי! אגב, שמעתי שני ביצועים של השיר, ומובן מאליו שזה של שלמה דרורי מרגש יותר-לאור כל האמור לעיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כל נוצרי דתי הוא יהודי, זה משמח כי זה אומר שגם מרטין לותר קינג וג'וני קאש הם משלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה חידוש בשבילך? לא שמת לב שכל הטובים והחשובים בעולם הם משלנו, לא חשוב מה כתוב בתעודות שלהם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שתתפשט ארץ ישראל בכל הארצות!" כתוב בתלמוד. לא במובן האימריאליסט המגעיל והעלוב. גם לא במובן החב"דניקי, העלוב לא פחות. אלא שכל העולם יאפוך ל"ישרר-אל, כי שרית עם אלוהים!" האל שלנו הוא לא "אדון-עולם", כמו בשיר (הנפלא!) ההוא, ולא "מלך", ולא "אב גדול". הוא יריב בוויכוח! הוא, במקרה הגרוע, מורה התובע מתלמידו להתעלות עליו! הוא נתבע במשפט, כמו בספר איוב! לכן, מובן מאליו שההתאבדות ("אסתשהאד" בחמאסניקית מדוברת) היא ייאוש! לכן אין כל מוות בעולם, כי המוות האמיתי הוא בראש ובלב! תחשבו על זה. אגב, ג'וני קאש היה אמריקאי מהמערב הפרוע. וגם שם, למיטב הבנתי, יש רוב גדול של קוראי-תנ"ך... וגם I WILL SURVIVE מזכיר לי פתאום את "לא אמות כי אחיה!" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כל העולם יתגייר, מי יהיה "גוי של שבת" ולמי ימכרו חמץ בפסח? ג'וני קאש לא היה מהמערב הפרוע. הוא נולד בארקנסו, אותה מדינה דרומית שממנה הגיע גם ביל קלינטון, ורוב ימיו חי בטנסי. אכן זהו איזור "חגורת התנ"ך" והוא היה בארץ כמה פעמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיר (הנפלא!) ההוא, הוא לא סתם שיר אלא פיוט, וחלק בלתי נפרד מן הסידור (הספרדי לכל הפחות). איש לא שמך לומר שהוא איננו נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכל זאת, האל היהודי האמיתי-שהוא גם האל האמיתי של תרבות המערב במיטבה-הוא לא אדון, ולא אבא (בטח לא "אבו-עלי") אלא בן-שיח, או אפילו בר פלוגתא, ואפילו יריב, אבל יריב ראוי! לכן העם שלנו נקרא ישרה-אל, כי הוא מנסה להשתוות לאלוהים! לכן מותר להאשים אותו בבגידה! ("מכרת עמך בסלא הון!", כפי שנאמר בתהלים על אלוהים, אבל נסו להגיד את זה על יצחק בן רוזה רבין!...) לכן הוא מסוגל לומר "ניצחוני בניי!". ובדיוק בגלל זה ג'וני קאש הוא יהודי אמיתי, למרות-ואולי משום שהוא מסוגל לכתוב שורה כמו I WILL SEE YOU ALL IN HELL כי זה גיהינום של משוררים, כיחדוע לכל קוראי דאנטה ועימנואל הרומי! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לא. "אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא, וְאֹתוֹ תַעֲבֹד;... טו כִּי אֵל קַנָּא יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּקִרְבֶּךָ: פֶּן-יֶחֱרֶה אַף-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בָּךְ, וְהִשְׁמִידְךָ, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה." ויקרא פרק כו מפסוק י"ד: "וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל-הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה. טו וְאִם-בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְוֹתַי, לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי. טז אַף-אֲנִי אֶעֱשֶׂה-זֹּאת לָכֶם, וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת-הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת-הַקַּדַּחַת, מְכַלּוֹת עֵינַיִם, וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ; וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם, וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם. יז וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם, וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם; וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם, וְנַסְתֶּם וְאֵין-רֹדֵף אֶתְכֶם. יח וְאִם-עַד-אֵלֶּה--לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי: וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם, שֶׁבַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶם. יט וְשָׁבַרְתִּי, אֶת-גְּאוֹן עֻזְּכֶם; וְנָתַתִּי אֶת-שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל, וְאֶת-אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה. כ וְתַם לָרִיק, כֹּחֲכֶם; וְלֹא-תִתֵּן אַרְצְכֶם, אֶת-יְבוּלָהּ, וְעֵץ הָאָרֶץ, לֹא יִתֵּן פִּרְיוֹ. כא וְאִם-תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי, וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי--וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה, שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם. כב וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת-חַיַּת הַשָּׂדֶה, וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם, וְהִכְרִיתָה אֶת-בְּהֶמְתְּכֶם, וְהִמְעִיטָה אֶתְכֶם; וְנָשַׁמּוּ, דַּרְכֵיכֶם. כג וְאִם-בְּאֵלֶּה--לֹא תִוָּסְרוּ, לִי; וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי, קֶרִי. כד וְהָלַכְתִּי אַף-אֲנִי עִמָּכֶם, בְּקֶרִי; וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם-אָנִי, שֶׁבַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶם. כה וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב, נֹקֶמֶת נְקַם-בְּרִית, וְנֶאֱסַפְתֶּם, אֶל-עָרֵיכֶם; וְשִׁלַּחְתִּי דֶבֶר בְּתוֹכְכֶם, וְנִתַּתֶּם בְּיַד-אוֹיֵב. כו בְּשִׁבְרִי לָכֶם, מַטֵּה-לֶחֶם, וְאָפוּ עֶשֶׂר נָשִׁים לַחְמְכֶם בְּתַנּוּר אֶחָד, וְהֵשִׁיבוּ לַחְמְכֶם בַּמִּשְׁקָל; וַאֲכַלְתֶּם, וְלֹא תִשְׂבָּעוּ. {ס} כז וְאִם-בְּזֹאת--לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי, בְּקֶרִי. כח וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם, בַּחֲמַת-קֶרִי; וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף-אָנִי, שֶׁבַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶם. כט וַאֲכַלְתֶּם, בְּשַׂר בְּנֵיכֶם; וּבְשַׂר בְּנֹתֵיכֶם, תֹּאכֵלוּ. ל וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת-בָּמֹתֵיכֶם, וְהִכְרַתִּי אֶת-חַמָּנֵיכֶם, וְנָתַתִּי אֶת-פִּגְרֵיכֶם, עַל-פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם; וְגָעֲלָה נַפְשִׁי, אֶתְכֶם. לא וְנָתַתִּי אֶת-עָרֵיכֶם חָרְבָּה, וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת-מִקְדְּשֵׁיכֶם; וְלֹא אָרִיחַ, בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם. לב וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי, אֶת-הָאָרֶץ; וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם, הַיֹּשְׁבִים בָּהּ. לג וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם, וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב; וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה, וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה. לד אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת-שַׁבְּתֹתֶיהָ, כֹּל יְמֵי הָשַּׁמָּה, וְאַתֶּם, בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם; אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ, וְהִרְצָת אֶת-שַׁבְּתֹתֶיהָ. לה כָּל-יְמֵי הָשַּׁמָּה, תִּשְׁבֹּת, אֵת אֲשֶׁר לֹא-שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם, בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ. לו וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם--וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם, בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם; וְרָדַף אֹתָם, קוֹל עָלֶה נִדָּף, וְנָסוּ מְנֻסַת-חֶרֶב וְנָפְלוּ, וְאֵין רֹדֵף. לז וְכָשְׁלוּ אִישׁ-בְּאָחִיו כְּמִפְּנֵי-חֶרֶב, וְרֹדֵף אָיִן; וְלֹא-תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה, לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם. לח וַאֲבַדְתֶּם, בַּגּוֹיִם; וְאָכְלָה אֶתְכֶם, אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם. לט וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם, יִמַּקּוּ בַּעֲוֹנָם, בְּאַרְצֹת, אֹיְבֵיכֶם; וְאַף בַּעֲוֹנֹת אֲבֹתָם, אִתָּם יִמָּקּוּ. מ וְהִתְוַדּוּ אֶת-עֲוֹנָם וְאֶת-עֲוֹן אֲבֹתָם, בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ-בִי, וְאַף, אֲשֶׁר-הָלְכוּ עִמִּי בְּקֶרִי. מא אַף-אֲנִי, אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי, וְהֵבֵאתִי אֹתָם, בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם; אוֹ-אָז יִכָּנַע, לְבָבָם הֶעָרֵל, וְאָז, יִרְצוּ אֶת-עֲוֹנָם. מב וְזָכַרְתִּי, אֶת-בְּרִיתִי יַעֲקוֹב; וְאַף אֶת-בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת-בְּרִיתִי אַבְרָהָם, אֶזְכֹּר--וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר. מג וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת-שַׁבְּתֹתֶיהָ, בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם, וְהֵם, יִרְצוּ אֶת-עֲוֹנָם; יַעַן וּבְיַעַן--בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ, וְאֶת-חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם. מד " לא נראה לי שהוא רואה עצמו כבר פלוגתא, אלא אדון המצפה לציות מוחלט אחרת... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואלו אני כבר חזרתי מגלות בבל, שבה אמר זכריה הנביא-"אם תאכלו ואם תשתו-הלא אתם האוכלים, ואתם השותים!" כלומר, יש כאן לכל הפחות אדישות דווקא מצד האדון עצמו לכל החנופה המאורגנת שלנו כלפיו. ואני כבר לא מדבר על אנשים כמו חוני המעגל, שהרשה לעצמו אפילו לאיים בשביתת- שבת על האדון ההוא... אבל העיקר זה הפואטיקה: עמנואל הרומי היה גם רב ראשי בקהילת רומא (והוא אכן רב עם כולם), וגם חיבר שירים שבלשון המעטה אפשר לקרוא להם "עסיסיים". רק שירים, חבר? באחת הדרשות שלו הוא אמר: "למה נקרא שמו חזיר? כי עתיד אלוהים להחזירו לישראל!" גם את אורי-צבי קשה להאשים בנטיות חילוניות קשות, ובכל זאת הוא העז לתבוע מאלוהים אחת מהשתיים-או שתקיים את חלקך בברית, או שתשחרר אותנו מהשבועה ("רבי לוי יצחק מברדיצ'ב דורש תשובת רם", ב"רחובות הנהר"). ומי לנו גדול מלוי יצחק מברדיצ'ב עצמו, שהרשה לעצמו לקרוא לאלוהים "גאטניו"?! במרחק של כמה שעות נסיעה מזרחה או דרומה מכאן, זה בהחלט לא יעלה על הדעת! יודע מה? בדידי הווא עובדה-לפני שבוע התעמתתתי עם חב"דניק מוצהר בדיוק על הסוגיה הזאת, והוא אמר לי במפורש שהוא מעדיף יהודים נזעמים ומרדנים כמוני על פני עוד דוסלעך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במרחק של כמה שעות נסיעה מזרחה או דרומה מכאן, זה אכן לא יעלה על הדעת, אלא שההבדל אינו באל, כי אם ב(מעמדם של) מאמיניו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שלהם יש אל אחר לגמרי! כזה שגם מדבר בערבית ספרותית (בלבד!) ומצד שני טוען ש"אין הבדל בין ערבי ופרסי"... כזה שמצד אחד, הוריד ספר הכולל קטעי שירה מופלאים המכונה "קוראן" ומצד שני, טוען שהנביא לא היה "משורר, משוגע או מכשף" (איזה תיאור נהדר של המשוררים, מצד החברה הבורגנית!). ובעיקר, אצל האל שלהם, אסור לשאול לא רק "למה"?! אלא אפילו "איך זה ייתכן"! בקיצור-בתרבות היהודית-נוצרית נעים הרבה יותר להיות משורר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאתה (כמעט כמו כל מי שמשתמש בצירוף ''יהודי-נוצרי'') לא ממש מכיר את התרבות האסלאמית ההיסטורית. במשך כאלף שנה היה יותר נעים להיות משורר בתרבות האסלאמית מאשר בתרבות הנוצרית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בכל וואדי הם משוטטים, ותמיד מדברים על מה שאינם עושים" (תיאורם של המשוררים בקוראן, ב"סורת המשוררים"). "מוטב לאדם שגופו יתמלא במוגלה מאשר שמוחו יתמלא בשירה" (אמירה המיוחסת למחמד). המשורר המזרחי כמעט-תמיד היה מלכך פנכה ממלכתי (או מתבודד במערה, אבל פה באמת יש רק דוגמה אחת המעידה על הכלל). במאתיים השנה האחרונות, הוא פשוט חקיין (די עלוב) של אבותיו הדגולים מהמאה העשירית. וזאת משום ש"אסלאם" פירושו "הכנעה", האל הוא "אדון", האדם הוא "עבד" (שים לב שבקוראן אללה מדבר לעתים קרובות ב"אנחנו מלכותי", לעומת ה"אני", האנושי יותר, של הברית הישנה והחדשה); יש "נביא אחרון", המנסה לחסל את כל שאר הנביאים, והוא כמובן אלוף העולם בצחות-לשון (ואלו אצלנו המנהיג הוא גם מגמגם וגם אומר במפורש "הלוואי וכל בני ישראל נביאים"). אתה מעלה על הדעת משורר מוסלמי העורך מסע פרטי-בהחלט בעולם הבא-ומכניס לגיהינום את כל גדולי הרוח והחומר של זמנו!? אתה מתאר לך שמשורר מוסלמי יאשים את אללה בבגידה?! או יתבע ממנו לשחרר את המוסלמים מהאסלאם שלהם?! ככה זה, כשאסור לשאול לא רק למה, אלא גם "איך זה ייתכן". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אומר במפורש "הלוואי וכל בני ישראל נביאים" איפה בדיוק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במדבר פרק י"א: כז וַיָּרָץ הַנַּעַר, וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר: אֶלְדָּד וּמֵידָד, מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה. כח וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו--וַיֹּאמַר: אֲדֹנִי מֹשֶׁה, כְּלָאֵם. כט וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה, הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי; וּמִי יִתֵּן כָּל-עַם יְהוָה, נְבִיאִים--כִּי-יִתֵּן יְהוָה אֶת-רוּחוֹ, עֲלֵיהֶם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אז המילה "הלוואי" לא נאמרה ב*מפורש*. זה מה שסיקרן אותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על איזה מתבודד במערה אתה מדבר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבו עלא אלמערי. אלמערי זה כינויו, לכבוד מקום-מגוריו המועדף (כל קדשר לדיוגנס איננו מקרי בכלל) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואלף השנה הללו עברו ואינן. כמה נעים להיות שם משורר *עכשיו*? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, הצירוף של "נעים להיות" עם "משורר" הוא באמת דבר והיפוכו. במובן החומרי זה בטח לא היהמ נעים אף פעם (אלא אם הסכמת, כאמור, להיות מלכך פנכה ממלכתי ולקבל עדר גמלים על כל שורת-חנופה). התכוונתי רק לזאת, שמכיוון שהאל היהודי-נוצרי, כלומר המערבי, הוא רב-אמן, הרי שהוא אוהב אמנים אחרים, כלומר הוא מחפש יריבים ראויים. ונסיים בשירה: "לא השמש, פיזרה זהב בשערך/ לא השמש/ עיטרה עינך בצבע ים/ מבטי הוא, כי שילחתיהו//" מה זה אם לא העלאת המשורר לדרגת בורא עולמות!? הרי הוא זה שמעניק לנמענת את היופי האמיתי שלה. סליחה, הוא מעניק לה משהו חשוב יותר מיופי-הוא הופך אותה לבת אלמוות! היא הרי רוצה ממנו שיהיה סתם גבר, "הן מחר יבוא הסתיו", אבל הוא רוצה להיות דווקא יורם פיוטי: השלכת כבר מולכת-אני עוד מאוהב". בנגוד לאופנה, ולדעת "הרוב", המגביל את האהבה לאביב בלבד, הוא מתעקש לנצח את כוחות הטבע. אז מה זה אם לא כוח אלוהי?! ואיפה זה ייתכן אם לא בתרבות שבה מותר להתחרות באלוהים!? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולא אם אתה מתחנף וקורא תהילים. האם אתה שומר שבת כהלכתה? (אני לא) ונידה? (אני לא) וכשרות? (לא תמיד) וחגים (אתה שומר הכל ככתוב וכמו שמורים פיסקי הלכה?). וכתבת צוואה לפי החוקים של היהודים? (בכור מקבל יותר נשים כמעט ולא) וחובת האישה בציות לבעלה... מקבל? ומה דעתך על: ונשיא לא תקלל... (וחלילה לך מלהכשל בלשון הרע, גם אם הוא כנראה כן הטריד מינית). ומשפט תורה? בבית דין ולא בית משפט עכו"מ או ציוני שהוא עוד יותר גרוע. ומדינת הלכה? סנדרין שקובעת נורמות התנהגות (לא יהודים ונשים כמובן מחוייבים להחלטות אך לא שותפים לקביעתם). והרב אלישיב, נראה לך שהוא מעדיף לכפוף עצמו לאדון האדונים? ותלמידיו? האם אינם בוחרים מרצונם לבטל עצמם בפני רבם? ולמה? כי דת זה לא דמוקרטיה ליברלית, תשאל את ניצה כהנה, הערכים המיופיפים שלך, כל כך רחוקים מה"יהדות האמיתית" כפי שמי שמגדיר עצמו כדתי תופס אותם שאין לך מושג כמה אתה רחוק מהכיוון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל שליטתה של ההלכה בחיינו היא די חדשה, בת כמה מאות שנים בלבד (להזכירכך, השולחן הערוך הוא בן 400 או 500 שנה בלבד). שנית, "עשה לך רב" זאת הוראה דו משמעית, וממנה נובע, בין היתר, שמותר לך להחליף רב". (מצד שני, את "קנה לך חבר", אפשר להבין, לצערי, רק במובן המושחת של המילה...) כל הכניעות הנשית גם היא, ככל הנראה, השפעה מזרחית די מאוחרת (מהמאה העשירית ואילך), כי אחרת-איך תסביר את דבורה הנביאה? או חולדה הנביאה? או את עתליה? או שלומציון? או כל אישה גדולה אחרת בהסטוריה היהודית? (באסלאם, למשל, הייתה רק מלכה אחת ויחידה! ומשוררות לא היו כמעט בכלל!) אגב, מי אמר שאסור לקלל שליטים? קראת איך אליהו הנביא דיבר אל אחאב? איך עמוס דיבר אל הכהן הגדול? (נסה, נסה להגיד היום לאחד מהכנסת הלא-נכבדה "אשתך בעיר תזנה"!..) ואת פרק ג' בספר ישעיהו אפשר בכלל להדפיס בתור תחליף נצחי לדו"ח מבקר המדינה: "שרייך סוררים, חברי גנבים...ארצכם שממה... וכאמור לעיל, וכראוי להיאמר, ספר תהלים הוא ממש לא חנופה לאדון הכל-יכול. יש בו בהחלט כמה אמירות די מתריסות: "מכרת עמך בלא הון" (=האשמה בבגידה) "לא לנו, לשמך תן כבוד! (=ברגע זה אין לך כבוד, כי הכבוד שלך תלוי בכבוד שלנו!) ובעיקר, "לא אירא מרבבות עם"-מה זה אם לא זעקת הקרב הנצחית של כל אלה שהם מיעוט של איש אחד?! אגב, צדקת בדבר אחד: ממש התפקעתי מצחוק כששמעתי את משה קצב קורא את הפסוק "כי שם ישבו כיסאות למשפט" (הייתכן ש"כיסאות" הוא כינוי גנאי עתיק יומין לפוליטיקאים?, ושכבר אז "ישבו" קיבל את המשמעות הפלילית העכשווית שלו?...) אז למרות כל החוצפה הדמוקרטית הנהדרת הזאת, אתה רואה בנותרבות עבדותית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השפעה מזרחית די מאוחרת? אז איך תסביר את העובדה שעד בנות צלופחד נשים לא ירשו את הוריהן? שלא לדבר על הפער באחוזים בין מספר הנביאים למספר הנביאות, ועוד לא אמרתי מילה על כמות המלכות שמסתובבות אצלנו בהיסטוריה, במספרים מוחלטים ויחסיים. ייתכן שמצב הנשים בתרבות היהודית היה טוב לעומת מצב הנשים המוסלמיות, ואני גם מסייגת מראש ואומרת שאני מבינה קטנה מאד בהיסטוריה של העם היהודי (ועוד פחות - המוסלמי) אבל נראה לי קצת מופרך לתלות את "כל הכניעות הנשית" בהשפעה מזרחית מאוחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל עובדה שהיו בנות צלפחד, והיתה חנה-שדהעזה למרוד בשלטונו של גבר יווני-סורי משוגע, והיתה פרחה בת-מרים(כן, יש לקרוא "פרעחה", כי היא היתה ממוצא מרוקאי, וכתבה שירים נהדרים במאה ה-18), והיתה "אלכאהנה", מלכה אגדית צפון-אפריקאית, יהודיה-לפי אחת האגדות המוסלמיות, שניסתה-ללא הצלחה, לעצור את הכיבוש הערבי בצפון אפריקה... אגב, אצלינו מעולם לא התווכחו האם לנשים יש נשמות, כמו אצל היוונים, למשל, ולא כתבו (לפחות לא עד שספגנו השפעה מסולמית), "נשותיכם הן שדותיכם, ותוכלו לחרוש בהן כרצונכם". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה - החריגות המעידות על הנורמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואלו אצלם ''לא תג'תמע אומתי עלא אלדלאל''-לא ייתכן שתהיה הסכמה כללית על טעות.... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר בכלל? לא באתי להשוות בין היהדות לאסלאם, רק לציין שהאמירה שלך לפיה "כל הכניעות הנשית גם היא, ככל הנראה, השפעה מזרחית די מאוחרת" היא לכל הפחות לא מדוייקת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חנה? אתה מתכוון לזו שמרדה במשוגע היווני-סורי בכך שעודדה את שבעת בניה ליהרג בעינויים קשים על מזבח הדת? - וזה כלל את האחרון שבהם, ילד קטן שעוד ינק. אני לא הייתי מתגאה בסיפור הזה, ולא נראה לי שיש לעודד את נשות ישראל לקבל ממנו דוגמה והשראה. ואשר לשאלה מי כאן היה המשוגע בה"א הידיעה - שאלה גדולה, שאלה גדולה מאוד! ומה עם "ובחרת בחיים"? חנה הנ"ל לא שמעה על העניין הזה? ומה עם האל שהוא - "... אפילו בר פלוגתא, ואפילו יריב [....] לכן העם שלנו נקרא ישרה-אל, כי הוא מנסה להשתוות לאלוהים! לכן מותר להאשים אותו בבגידה!" (תגובה 478349) - או שמא גם על האידיאות המקוריות של מר צבי חזנוב לגבי הליברליות של האל הנ"ל כלפי ברואיו ובייחוד כלפי עמו היא לא שמעה, חנה האמיצה והפנאטית? :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובקשר ללחרוש בהם.. יותר גרוע השוו אותן לחתיכת בשר שהקצב עושה בה כרצונו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאיזה קצב בדיוק אתה מתכוון...? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה משל לבשר הבא מבית הטבח רצה לאכלו במלח אוכלו צלי אוכלו מבושל אוכלו שלוק אוכלו וכן דג הבא מבית הצייד'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכאן: תגובה 200931 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר חששתי שהתכוונת לקצב המלכותי ההוא. ואגב, אפילו רמת הקצבים בארץ יורדת פלאים במאתיים השנים האחרונות: בשנת 1799 היה לנו, בעיר קטנה ויפה בשם עכו, שליט בשם אל-ג'זאר, שפירושו, בערבית, "הקצב": גם ניצח את בונפארטה, גם בנה מסגד יפהפה, וגם היה לו אומץ לכרות אוזן לשר האוצר שלו.... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו באמת. גם אצל היהודים הגבר יכול לעשות באשתו כרצונו, שהרי היא נתח בשר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ןנסיים בבדיחה: יהודי אחד מסתתר מתחת למיטה מפני אשתו הרגזנית, המאיימת עליו במערוך, וצועק: לא יעזור לך כלום, כי כתוב-והוא ימשול בך!" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אלוהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור''. כתוב מפורש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל שוב-איך תסביר את צורת הדיבור של אליהו אל אחאב? היום זה היה נחשב הסתה לרצח... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להסביר את צורת הדיבור של אליהו אל אחאב? זה פשוט: אליהו היה נציגו של אלוהים. אחאב היה רק מלך. מ.ש.ל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל הידוע לי (ואני אחפש ואמצא סימוכין - המשך יבוא), דווקא מביאים את יחסי אליהו-אחאב בתור דוגמא ליחסים בין איש-דת ירא השם לבין מלך כופר, שלמרות זאת, אליהו כיבד את אחאב, והא ראיה - הוא רץ לפני מרכבתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומצד שני-ניבא לו שהכלבים ילוקו את דמו, והוציא ''פסק הלכה'' שמתיר הפיכה צבאית... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשמביאים לך ציטוט מהתורה (וחוקי התורה הם ניצחיים ואינם תלויים בזמן או מקום), אתה אומר שזה לא רלוונטי יותר. כשמצביעים על החרדים ודווקא ליטאים! אתה אומר שציות לפסקי הלכה זה עיניין חדש ולא צריך להתחשב בזה, ושהיחס לנשים מושפע מהאיסלם. אישה פסולה לעדות, זה מהאיסלם? אישה היא ניספח לבעלה (לכן כשמברכים את הבעל מברכים למעשה גם את אישתו) זה השפעה מהאיסלם? כל "מסכת נשים" חז"ל לקחו מהשפעות איסלמיות? "כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תיפלות (פי' דבר עבירה)" כמה תלמידות חכמים אתה מכיר? כמה דיינות, פוסקות הלכה ? שופטות? מלכות? מחוקקות? מנהיגות, בעלות רכוש, בעלות חותם ששמן בכלל מוזכר ע"י יהודה הנשיא והחבר'ה שלו? ואחרי שהם העלו את מה שבחרו על הכתב, כבר היה מי שניתלה בכתובים כדי לעשות הדרה לנשים, (לא שאצל הנוצרים המצב יותר טוב, רוב החברות הם חברות פטריאכליות). האישה פסולה להיות שופטת. (נדה מט ע"ב, שולחן ערוך חושן משפט ז' ד') ולמעשה אישה פסולה לכל תפקיד שיש בו שררה. "שום תשים עליך מלך – ולא מלכה. מלמד שאין מעידין אשה במלכות וכן כל משימות שבישראל אין ממנין בהן אלא איש". מדרש תנאים (המדרש הגדול), גם זה מהאיסלם? כידוע אישה נקנית ופטורה מנשואיה רק אם הבעל מתוך בחירה ורצון חופשי משחרר אותה (או מת), האישה לא מקדשת ולא משחררת מנישואין. וזה הרבה לפני תקופת האיסלם. האם הציטוט: "אל אישך תשוקתך והוא ימשול בך". בספר בראשית הוא בהשפעת האיסלם? האב יכול היה למכור את בתו לאמה ("וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים"), והיה יכול לכפות עליה נישואין למי שירצה ("אֶת-בִּתִּי, נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה לְאִשָּׁה וַיִּשְׂנָאֶהָ." דברים כ"ב ט"ז), והיה זכאי לפיצויים במקרה שמישהו פגע בה באיזה דרך, ובמיוחד אם אנסה או פיתה אותה. במקרה של אונס בתולה, על הגבר שאנס היה לשלם לאבי הנערה חמישים כסף. והאנס זכאי (אם היא מסכימה) לקחת אותה לו לצמיתות. אישה שנאפה להזכירך דינה מוות. העונש על חילול שבת לזכירך הוא מוות. העונש על אונס קנס . זו מערכת החוקים ביהדות לפני שהאיסלם היה קיים בכלל. דין נערה שקיימה יחסי מין בין אירוסיה לנישואיה: במקרה שחתן טוען שלכלתו לא היו בתולים בערב החופה, אם נמצא הדבר כאמת, והתברר שהיא אכן קיימה יחסי מין לאחר אירוסיה , סוקלים את הנערה "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא אֵלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ: וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים, וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע וְאָמַר: אֶת הָאִשָּׁה הַזּאת לָקַחְתִּי וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים...וְאִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה, לֹא נִמְצְאוּ בְתוּלִים לַנַּעֲרָ: וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָ אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ וּסְקָלוּהָ אַנְשֵׁי עִירָהּ בָּאֲבָנִים וָמֵתָה, כִּי עָשְׂתָה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ:" (ספר דברים, פרק כ"ב י"ג-כ"א) גם זה השפעת האיסלם? ושרפת בת כהן שזנתה? בתחילת שנות העשרים התחולל ביישוב פולמוס ער לגבי השאלה האם יש לאפשר רק לגברים להצביע למוסדות היישוב, כפי שעדיין היה נהוג אז במדינות דמוקרטיות רבות (כולל השלטת בארץ, בריטניה), או גם לנשים. בפולמוס זה התבטאו רבנים רבים כנגד מתן זכות בחירה לנשים, ובראשם הרב חיים עוזר גרודז'ינסקי והרב קוק, (מה היתה ההשפעה עלהם?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה דעתך על נשים כמו דניאלה וויס? נדיה מטר? אורית סטרוק? (לא אזכיר כאן את מרגלית הר-שפי, כי גם השב"כ מעיין כנראה לפעמים באתר הזה). ושכחת שיש "הלכה ואין מורים כן?" ושכחת כמה קשה להוציא נאשם להורג, לפי חוקי ההלכה? ("סנהדרין ההורגת אחת לשבע שנים נקראת קטלנית. ויש אומרים: אף אחת לשבעים שנה")?! וכשכבר מוציאים להורג, אז חבר השופטים עצמו חייב להתאבל על הנאשם, ולעשות כל מאמץ כדי להציל אותו, ממש עד לרגע האחרון?? אגב, אצל הנוצרים המצב בהחלט היה טוב יותר-כי הם הראשונים שאסרו על ריבוי נשים. ואצלם אישה יכלה לרכוש השכלה, ואפילו לזכות בכבוד ובתהילת עולם בתור נזירה (ע"ע הילדגארד פון בינגן). אצלם גם מספר השליטות-לעומת השליטים-גדול יותר. אבל שוב, העיקר זה הפואטיקה... מאז שהערבים נכנעו לאסלאם, אין אצלם משוררות. אל תגידי שאצלנו אותו הדבר... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר מרגלית הר שפי עכשיו או וייס או מטר או סטרוק? הם פועלות בישראל שהיא מדינה דמוקטית, זה שהר שפי למדה משפטים זה לא מרשים במיוחד, נשים גם מצביעות לכנסת, ונשיאת בית המשפט העליון היא אישה , אז? פוסקות הלכה הן לא. ולמעשה מבקר המדינה כתב בביקורת על בתי הדין הרבניים שגיטים מעוכבים, אין ייצוג הולם לנשים ובפתח תיקווה מנעו העסקת מזכירה בגלל שהיא אישה, יש סחבת בלתי נסבלת, הנפגעים הם לא רק נשים המייחלות לגט אלא אף ילדים התלויים בהכרעת בתי הדין בנוגע למעמדם האישי. השיא "אין קרטריונים ברורים לשימוש בתמריצים כספיים לסרבני גט כדי להתיר נשים עגונות- בניגוד לכללי המנהל התקין" אם זה לא שיחדש מהו שיחדש? כללי מנהל תקין מחייבים לשחד גברים כדיי שנשים לא תהינה שבויות בידם, בכל מדינה נורמלית יש נישואין אזרחיים! ובית המשפט קובע שהנישואים נגמרו, אצלנו לצד אחד שמורה ההחלטה. אפילו הנסיך צ'ארלס התחתן בנישואים אזרחיים, למרות שזה בניגוד לחוק האנגלי שמחייב אותו להתחתן בכנסיה האנגלוקנית, כי בדמוקרטיה ליברלית יש חשיבות לזכויות וחרויות אדם. אבל כל תחום שאנשי הדת נוגעים בו, הייה בטוח, שום חרויות, שום זכויות, שום שויון לא תמצא שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה דעתך על כך שעל צבא הפרלמנט במלחמת האזרחים האנגלית פיקד דווקא הקנאי הדתי אוליבר קרומוול? ומה דעתך על כך שאת תנועת זכויות האזרח באמריקה הנהיג דווקא איש דת(לותר קינג)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דניאלה וייס פוגרומצ'יקית אלימה, נדיה מטר סתם משוגעת, ושיטת ססמאות הפסאודו-אידיאולוגיה-בגרוש שלה אינה מצליחה להסוות את העובדה המצערת הזאת. לאורית סטרוק לא אתייחס עקב חוסר מידע מספיק. מה דעתך על עו"ד שולמית אלוני? דעתי היא שנחמד לראות שיש לנו לא רק בחורות מעורערות בנפשן שכל מעשיהן הם לא סתם מיותרים אלא הם, למרבה הצער, מעשים מכוערים ומזיקים נזק שעדיין קשה לאמוד את שיעורו. נחמד לראות, להדגשת ההבדל, גברת שגם היא אינה בדיוק צמחונית בענייני צעקות וקללות, אבל חוץ מצעקות וקללות היא ידעה גם להגן במשך שנים ארוכות, פרו-בונו, על נזקקים ללא הבדלי לאום וגזע, להקים את המועצה לצרכנות וללחוץ לחץ ממושך, עקבי ובלתי מתפשר שהביא להקמת נציבות תלונות הציבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מה הטיעון שלך ומה אתה מנסה לעשות כאן - אתה מנסה להלל ולשבח את היהדות והנצרות ולטעון שהן, להבדיל מן האסלאם, ליברליות כלפי נשים? יפה, אז איך זה שלצורך המחשה אתה מצליח למצוא רק פסיכיות ישראליות (וייס ומטר), דמות מארץ להל"ן (יוהנה) ודמות שהיתה במציאות אך סיפורה הוא מיסטי על גבול הגיחוך והאבסורד (בינגן, עם חזיונות האש משמיים שנלקחו במלוא הרצינות)? אתה חושב שזוהי שיטת הוכחה טובה לטיעון שלך? לדעתי השיטה הזאת היא יריה עצמית ברגל. תתפלא, רובן הגדול של הנשים, משעברו את גיל הטיפשעשרה, אינן חולמות על "כבוד ותהילת עולם" - אין להן זמן לשטויות האלה. נשים בכל רחבי הגלובוס חולמות, ברובן, בסך הכל על תנאי חיים אנושיים אלמנטריים להן ולילדיהן, ללא התאכזרות מצד הגברים וללא חוסר שוויון וחוסר הבנה מצד הממסד בארצותיהן השונות - וגם למעט הזה אינן זוכות עדיין, בימינו, בין אם הן בודהיסטיות, הינודאיסטיות, יהודיות חרדיות, קתוליות דרום-אמריקאיות או מוסלמיות בארצות ערב, מוסלמיות באפריקה, מוסלמיות במזרח אסיה או בכל מקום אחר (גורלן של הנשים המוסלמיות הוא אכן גרוע במיוחד, אבל זה עדיין לא אומר שגורלן של כל האחרות הוא גורל טוב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אני מעולם לא השתייכתי לשום רוב ולא חשבתי יותר מדי על "הרוב המוחלט". כל ענייני-וכנראה גם עניינך, אם אתה מתכתב דווקא איתי, הוא בחריגים ומרתקים ובחריגות מרתקות! כמה נורא שכבר אין מרד נעורים גדול ומפואר (לא, שנות החשישים לא היו מרד בכלל, אלא רק התפלשות בסמים ובזימה. זה, כידוע לכל קוראי ההסטוריה ההאנושית לדורותיה, בהחלט לא מרד). המשותף ביננו לבין "אחותנו הבכורה" הוא היכולת לראות את אלוהים בגובה שווה, ולתבוע ממנו-לפעמים גם לאיים עליו ולמרוד בו-במקום רק לציית, להלל, לשבח ולהחניף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנת אותי. השאלה אם אתה שייך לרוב או שאינך שייך לרוב היא לא מעניינת, סליחה על הבוטות. דיברתי על "רוב" בהקשר אחר לגמרי - בהקשר של הסבל האנושי הרב. דבריי אלו באו בעקבות דבריך התלושים מן המציאות על "כבוד ותהילת עולם", בתגובה 478655. ואגב - ההתעלמות הזאת מן המציאות (כפי שתיארתי אותה בקיצור), לצורך התפייטות-בגרוש על "חריגים ומרתקים" והפלגה בהרהורים על משוררים, כבוד ותהילה - באלה אתה דווקא כן משתייך לרוב המוחלט, ולמעשה - לרוב המוחלט של הגברים. ושוב - סליחה על הבוטות, אך כוונתי אינה לפגוע אלא לחדד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמח להיכנע ליריב כמוך. אכן, גם השנאה לאופנה היא חלק מהאופנה... ובכל זאת-אתה רואה על פני הכוכב האכזר שלכם, איזו טיפת הערצה למשוררים? או משוררים בכלל? מתי לאחרונה ראית אפילו יורם מושלם (רזה, ממושקף, מנומש וירושלמי), על ספסל, או על ענף,וקצה אפו שקוע בספר שירה? מתי שמעת (ולו בחלום מופרך לגמרי), איזו נערה עכשווית המתוודה שהיא מלטפת בלילות את דיוקנו של משורר? נכון, פה ושם יש ניצוצות מדליקים כמו הצלחתה של מאיה ערד (המוגזמת מאוד, לדעתי), אבל בגדול-מעריצי המשוררים הם "חיות נדירות, בסוף הרם מאחורי כל העולם" (אלזה-לסקר שילר, עוד מטורפת פיוטית וירושלמית, שחסרה לי יותר ויותר...). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה דעתך על נשים כמו דניאלה וויס? נדיה מטר? אורית סטרוק? (לא אזכיר כאן את מרגלית הר-שפי, כי גם השב"כ מעיין כנראה לפעמים באתר הזה). ושכחת שיש "הלכה ואין מורים כן?" ושכחת כמה קשה להוציא נאשם להורג, לפי חוקי ההלכה? ("סנהדרין ההורגת אחת לשבע שנים נקראת קטלנית. ויש אומרים: אף אחת לשבעים שנה")?! וכשכבר מוציאים להורג, אז חבר השופטים עצמו חייב להתאבל על הנאשם, ולעשות כל מאמץ כדי להציל אותו, ממש עד לרגע האחרון? אגב, אצל הנוצרים המצב בהחלט היה טוב יותר-כי הם הראשונים שאסרו על ריבוי נשים. ואצלם אישה יכלה לרכוש השכלה, ואפילו לזכות בכבוד ובתהילת עולם בתור נזירה (ע"ע הילדגארד פון בינגן). אצלם גם מספר השליטות-לעומת השליטים-גדול יותר. אבל שוב, העיקר זה הפואטיקה... מאז שהערבים נכנעו לאסלאם, אין אצלם משוררות. אל תגידי שאצלנו אותו הדבר... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראית את הסידרה? למה האמא והבנות כל כך ניטרפות מהחשש שלא ימצא החתן? כי במות האב הרכוש הולך לקרוב המשפחחה הקרוב. (קרוב לא קרובה, כלומר הכומר המאוס). נשים לא יורשות. נשים גם לא יכולות להעביר טקס דתי, הנזירות הקתוליות זקוקות לכומר גם לטקס גם לוידוי, כדאי לך לראות את הסרט הדרמטי וגם את הסרט התיעודי על "האחיות מגדלנה". לנשים אסור להורות, פטרוס הקדוש אמר על נשים לא מעט דברים מעניינים להזכירך, והחטא הקדמון הוא באשמתן. הילדים לא רק באיסלם אלא גם בנצרות וביהדות הם באפוטרופוסות של האב ולא של האם. ילד לא חוקי בנצרות לא זכאי שאביו ידאג לו כלכלית, ואם לא נשואה מנודה. ציד המכשפות שמטרתו האחת הוא דיכוי נשים והעלאתם של מאות אלפי נשים על המוקד נעשה על ידי הנוצרים ולא הערבים. הקתולים לא יכולים להתגרש, לא משנה כמה האישה סובלת בנישואין, ולפי החוק האנגלי הלא כל כך קדום לבעל מותר להכות את אישתו במקל בעובי אגודל. וגם היום בטקס הנישואים הן נשבעות להוקיר לאהוב ו*לציית*. נחמד שהן יכולות להיות נזירות. להזכירך, כדי להיות בעל כוח השפעה אתה צריך כוח פוליטי (מושל, מחוקק, שופט) אתה צריך מעמד (ובדרך כלל כוח כלכלי), או לפחות כוח צבאי . זכור לך מה עשו לז'אן ד'ארק ? הו כן, הכריזו עליה כקדושה, להיות קדושה זה חביב, רוב הנשים שהוכרזו כקדושות היו קדושות מעונות, אף לא אחת מהן אפיפיורית. ביהדות ובנצרות מכבדים נשים, זה רק שיש לכל אחד את התפקיד שלו- ביהדות האישה היא עזר כנגדו, ומטפלת בילדיו, ומסדרת ומנקה ומכבסת ומבשלת ועורכת שולחן ובגלל שהוא עסוק במיצוות "והגית בו יומם ולילה" ותפקידו ללכת להתפלפל בחיברותא, מישהו גם צריך לשים אוכל על שולחן המישפחה ולהתפרנס . זה בסדר, מעשה ידיה שלו, השכר שלה בידיו. ואם הוא רוצה לחדור מאחור הרב אמר שאין מה לעשות הרי היא מותרת לו לעשות בה כרצונו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל שוב-כמה יפה שיש חריגות! והחריגות האלה אפילו לא נמחקות מהתיעוד ההסטורי. כלומר: הרוב המוחלט מכיר בכוחן ובהשפעתן. ובמשתמע-הוא מבין שהוא לא שליט כל יכול, הרוב הזה (או הרב הזה). והכלל והחריג זקוקים זה לזה, כמו תזה ואנטיתזה. "אף אחת מהן לא אפיפיורית"? לכי תקראי את "האפיפיורית יוהאנה". נכון, עוד חריגה. אבל שוב-עצם העובדה שמעשיה תועדו ולא נמחקו, מעיד שהכלל מכיר בכוחם של חריגים וחריגות. אגב-המנזר, עד למאתיים השנים האחרונות, היה בעיקר מקום עבודה, אוניברסיטה וספריה. מי שרוצה לדעת איך באמת חיו הנזירים והנזירות, במשך רוב ימי הביניים, שיקרא את "דקאמרון" ואת "סיפורי קנטרברי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האפיפיורית יוהנה אינה ''חריגה'' היסטורית, אם לכך אתה מתכוון, אלא, עפ''י המחקר, אגדה המחוזקת במספר זיופים כנסייתיים (כאגדות אחרות, תחילתה בשמועה והמשכה בסיפור שנועד דווקא להלעיג על הכנסיה ולהציג אותה במערומיה העלובים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל עובדה שהסיםור לא נמחק, אלא תועד! ואולי אפילו בהסטוריה הרשמית של הכנסיה! ומה דעתך על זה שהלעגת הכנסייה היתה בעיקר מלאכתם של אנשי הממסד הכנסייתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דעתי היא כי אידיאולוגיות פנאטיות מכל סוג ומין, דתיות ולא דתיות, אך בייחוד דתיות, כפי שמוכיחה ההיסטוריה - מביאות לשנאת חינם ולשפיכות דמים מרובה. זה נכון לגבי אנשי הממסד הכנסייתי המלעיגין על הכנסיה באותה מידה שזה נכון לגבי מלחמות חסידים-ליטאים, חסידים בינם לבין עצמם וקיצוץ זקניהם ושבירת ידיהם ורגליהם אלה של אלה בניו-יורק, לפני מספר שנים, וזה נכון לגבי מלחמות יצחק-כדורים ברב-עובדיות, רב-עובדיות בשלמה-גורנים וכל שאר ירקות תפלים, מיותרים, מזיקים, מאוסים ומעוררי גועל. דעתי היא גם שתחרות-מלכת-היופי המתמדת בין השלוש - יהדות, נצרות ואסלאם, מי מהן טובה יותר או מי גרועה פחות או מי "צודקת" (חה חה!) יותר או מי מטופשת פחות או מצחינה פחות - היא תחרות מגוחכת. דתות הן דבר רע בכל מקרה, ולא משנה איזו מהן לוקחת את כתר הרוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו עם ולא דת! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא שייך כהוא-זה לתגובה 478740 (וזאת מבלי להיכנס לרשימת הגדולים והמלומדים שיש להם ויכוח עמך בשאלת היהדות-עם-או-דת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה סותר בזה את מה שאמרתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם דת איננה זקוקה לאדמה ולשפה, ואני מקווה שאנחנו עדיין זקוקים לכך, סימן שאנחנו לא דת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו דת ועם. גם וגם. לא אחד משניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והמצוות התלויות בארץ הן מה, עז? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יהודים קיימו את המצוות 2000 שנה בגולה בלי לדעת מהם גפן וגמל. כאן חזנוב דווקא צודק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכלכת. ברור שידעו מהם גפן וגמל. וגפן חיונית לקיום מצוות גם בחו''ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי גפן, נכון. הרי היו להם כרמים כדי לא לשתות חלילה את הרעל הלא כשר של הגויים. אבל אם נחליף גפן בתאנה, האמירה נכונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להכין יין גם מענבים שגידלו גויים. למעשה, זה בדיוק מה שעשו. נראה לך שרש"י עבד בכרמיו בעצמו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגולה היו כרמים של יהודים כי היין היה צריך להיות כשר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכשכבר היה אסור ליהודים לקנות קרקע? בימה"ב, לפני האיסור על קניית קרקעות, היה מה שנקרא "קרקעות היהודים", שלא חלו עליהם הסכמים פיאודליים, והן היו למעשה קרקעות חופשיות. לרש"י היו כרמים כחלק מזה, ומשום שאתה יכול להיות בעל הקרקע, להעסיק פועלים ומנהלי עבודה, ולהשקיע את ראשך בעניינים אחרים. מה אתה חושב קרה אחרי שיהודים כבר לא יכלו להחזיק קרקעות? כשרות היין מתייחסת לייצורו ע"י יהודים, מחשש שנוצרים/עובדי אלילים ישתמשו ביין לנסך. לא לענבים באשר הם. מכאן, שאתה יכול לקנות את הענבים ולהכין מהם יין. וכשאין יין - גם סתם מיץ ענבים. ובשעת הדחק - גם משרת צמוקים תספיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האפיפיורית יוהנה כיהנה כגבר. לא כאשה. ומזלה שהיא מתה בלידה מוקדמת - אחרת היו הורגים אותה בצורה לא סימפטית. ואם היית קורא את האפיפיורית יוהנה, היית מגלה שבמשך מאות שנים אח''כ, המועמד לאפיפיורות היה מתיישב על כסא עם חור, ומישהו היה בא, מציץ, ומאשר שהמועמד הוא גבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שנכתב לעיל, רוב החוקרים סבורים שלא היתה אפיפיורית: האפיפיורית יוהנה [ויקיפדיה]. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פאולוס. לא פטרוס. הנצרות הקדומה היתה שוויונית למדי ביחס לנשים. עד שפאולוס הורה אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד לא מצפה לאינקויציה הספרדית. (זה לא סיבה לשכוח אותה, ואת מסעות הצלב, והעלאות על המוקד, והענשת כל מי שתפיסתו לא השתלבה באיך שאנשי הדת ראו את העולם, כולל שהעולם שטוח וכל הכוכבים סובבים סביב הארץ) מלחמות הדת שבסופה של הקזת דם אין סופית חותמים על הסכם סובלנות. (לא קבלה, סובלנות). ומצבם של היהודים במערב של האל ''בן שיח'' ומאמיניו הראויים עם ההתנהגות הנוצרית של דת החסד הרחמים והאמת, ממש משובב נפש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קבל עדכון: מותר היה לומר שהשמש עומדת והארץ מסתובבת, אבל רק באוניברסיטה. (חשבת לרגע שגם את האוניברסיטות ייסדו וניהלו נזירים?...) האינקוויזיציה, לפחות בספרד, הייתה מוסד ממשלתי ולא כנסייתי, ומתברר שהיא רצחה בשלוש מאות שנה הרבה פחות מאשר קרומוול רצח בשנה אחת (זאת לא סיבה לשכוח את תרומתה של הקנאות הדתית לדמוקרטיה המערבית!). במערב לפחות התווכחו עם היהודים לפני שרצחו אותם, ובמשך הזמן הוויכוחים הפכו למתוחכמים יותר ורצחניים פחות (בהשתתפות בלשנים ופילוסופים במקום כהני דת). האסלאם פשוט הפך אותנו לקופים ולחזירים (שמת לב שהם שונאים את החיות הכי חכמות בטבע?..), בלי לבזבז עלינו מילים מיותרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה ניתן להזמין את הדיסקים והאם השירים מעוברתים או מושרים ברוסית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיאוריה נחמדה על הגולאג. יש לה רק בעיה אחת -אין לה קשר למציאות. מתוך אתר 'זמרשת': על המקור הרוסי מספר ולדימיר לייקין: קונסטנטין סימונוב חיבר את השיר ב- 27 ביוני 1941 (5 ימים לאחר פרוץ המלחמה) והקדישו לאהובת-ליבו, שחקנית התיאטרון והקולנוע ולנטינה סרובה. חודשים ארוכים סירב סימונוב לפרסם את השיר כי בעיניו הוא היה אישי מדי. רק באמצע חודש ינואר 1942 פורסם השיר בעמוד השלישי של העיתון "פראבדה". החיילים הסובייטים היו גוזרים את השיר מהעיתון ושומרים אותו ליד הלב יחד עם תמונות של אהובותיהן שנשארו מאחור. ומוסיף עמוס רודנר: למה התכוון המשורר בשני הבתים האחרונים? בצבא האדום, במלחמת העולם השנייה הייתה אמונה שחייו של החייל בטוחים כל זמן שאישה, רעייה, אהובה - מחכה לו. אהובתו של סימונוב, הסוּפֶּר-סטארית וולנטינה סרובה, שמרה אמונים (לא לו, אלא) למרשל קונסנטין רוקוסובסקי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קורא שוב ושוב את המילים המרטיטות האלה, ומרגע לרגע מתחזקת בי התחושה שמדובר בשיר דתי מובהק. מדובר לא רק בחזרה משדה הקרב, אלא ביציאה מן הקבר (אולי לא קבר גופני, אבל בטח קבר רוחני). איך? בכוח האמונה והציפיה בלבד ("ואף על פי שיתמהמה, אחכה לו בכל יום שיבוא". שימו לב שמה שמדאיג אותו הוא לא רק המוות, אלא השכחה, שהיא המוות האמיתי. לא אצליח להוכיח שזאת היתה כוונת המשורר, אבל את "את חכי לעת כפורים, את-חכי בחום" אני מעדיף לפרש כ "את חכי, גם כשכולם יכפרו בתחייתי. את-חכי בחום, כלומר בלהט!" ולא חשבתם אפילו לרגע ש"כופרים" הם אנשים שליבם מכוסה כפור? כלומר, שהם כבר לא מסוגלים להתרגש משום דבר ולא לקוות לשום דבר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם ראית את שלמה דרורי עצמו שר את השיר בסדרה של דן אלמגור, "שרתי לך ארצי"? כולל הסיפור של השיר, מהצד שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בעצם אומר שחולשת הביצוע של רמי קלינשטיין היא בכוחו: להוליך אותנו שולל, כאילו הוא באמת שר על משהו אישי. אתה לא מבקר בעצם את טיב ואיכות הביצוע (שגם אתה מודה שאתה נהנה ממנו) אלא את אי המוסריות שב"מעשה רמייה" לכאורה זה של קליינשטיין, ובכך אתה מודה גם שקליינשטיין הוא רמאי טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חס וחלילה אי מוסריות. אני נהנה לשמוע את השיר כי הקול של קליינשטיין נעים, ובעיקר כי הלחן קורע לב. אני עדיין מעדיף קצת את הביצוע הישן, מהסיבות שפירטתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הריני מצהיר בזאת על מלחמת חורמה של שרידי מאתיים השנים הקודמות נגד כל המוסיקה שנכתבה מאז 1945! וזאת כתגובה מוגזמת-אבל מוצדקת לגמרי-לקביעה שהשיר של קליינשטיין "נעים". אני חוזר וטוען, שב-1945 הוטלו על תרבות המערב (ואנחנו לא רק חלק מהמערב, אלא מייסדיה האמיתיים של תרבות המערב) שתי פצצות אדירות. המאוחרת יותר, והמסוכנת יותר, חוזרת ומטלת עליה מדי יום ביומו החל משנות החמישים והשישים. אני מתכוון למה שאני מעדיף לכנות רוק-אן-חוקן. ואני חוזר וטוען, שבלי הפצצה הראשונה, המוחשית, לא הייתה מתאפשרת הפצצה השניה, הרוחנית. בעברית קלה וצלולה: הקורבן האמיתי של מלחמת העולם השנייה לא היה בני אדם, לא דווקא רעיונות. בעיקר הרעיון הנצחי-לכאורה, שהאמנות חייבת לתאר יופי, כי יופי הוא אמת. נכון, שברכט וחברו, וייל, כתבו כבר בשנות השלושים, אבל בכל זאת, רבותיי-זה לא מזכיר את ההפצצות האטומיות על האוזן, שלא נשמע כמותם לפני 1945! מה דשמכאיבה לי יותר מכל, הוא שמאחורי כל ההרעשה הזאת מסתתרים לעתים לא רחוקות תמלילים נהדרים-אלא שהם מסתתרים מאחוריה, לצערי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היהדות היא דת מזרחית שדומה הרבה יותר לאסלאם מאשר לדת ההלניסטית המערבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון-ולא רק לאור כל מה שקרה לנו, לשמחתנו, בימי בית שני! ואני מדבר כרגע רק על הביטויים הפיוטייים של הדת שלנו (אגב, לדעתי אנחנו תרבות ולא דת). לאסלאם יש ספר קדוש אחד, די אחיד בצורתו וברמתו-ולנו עשרים וארבעה ספרים קדושים, כל אחד מהם די שונה מחברו. אחד מהם (איוב), אפילו מציג את אלוהים כמהמר אכזרי המסרב להפסיד בהתערבות, וגם לא להסביר לקורבנו למה הוא מתעלל בו. ספר אחר (קוהלת), מצהיר הצהרה די הלניסטית בסופו: "שמח בחור בילדותך". מה זה אם לא פולחן הנעורים המערבי, אולי אפילו היווני? ובכלל, איפה בכל המזרח נשמע שאדם יילחם באלוהים או בשליחו, ינצח אותו, ועוד יסחט ממנו ברכה? ואיפה, בכל הספר הקדוש שלהם, יש לפחות פרק שלם שבו בן אדם מדבר אל ה"אדון" האכזר הוא שם למעלה?! איפה יש אצלם אמירה הדומה ל"שירו שיר חדש"? הרי אצלם, כל חדש באמת אסור (מלבד נשק חדש הרגית הכופרים...) ואני כבר לא רוצה להזכיר לך שוב הצהרות כמו "ניצחוני בניי", אמירה בלתי אפשרית מפיו של שום אל מזרחי (אגב, הערבים שלפני האסלאם האשו לעצמם לא רק לקלל את אלוהיהם, אלא גם לאכול אותם בשעת רעב...), ואפילו את העובדה שמותר לכתוב את האמת על כל האבות המייסדים, קדושים ככל שיהיו! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אלא גם לאכול אותם בשעת רעב.." למה בדיוק אתה מתכוון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה להם אליל שהפסל שלו עשוי מממתקים. בשנת רעב קשה במיוחד, כשהוא לא נענה לתפילותיהם לתת להם גשם, הם פשוט אכלו את האליל... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול לפרט? קראתי קצת אודות האמונות הטרום איסלאמיות בערב, ולא נתקלתי ברעיון הגאוני הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי תלמיד די גרוע במחלקה למזרחנות-אבל אני זוכר שד"ר דניאלה טלמון סיפרה לנו דבר כזה בדיוק. ובכלל, ממש תענוג לקרוא כמה הערבים לפני האסלאם היו אנושיים: זונות חופשי-חופשי, (אגב, לזונות הם קראו "בעלות הדגלים האדומים", מה שמסביר את שנאתם של הערבים לקומוניזם...) יין, הימורים, ובעיקר-יריד שנתי עם המון משוררים! (נכון, כבר אז היה אללה, אבל היו לו שלוש בנות; כל הפרשה של "פסוקי השטן" היא סביב הנסיון המוסלמי לבטל את פולחן הבנות של אללה) לעניננו: פעם אחת, המשורר הערבי הקדם-אסלאמי המפורסם ביותר בא לשאול את האליל אם לצאת למלחמה כדי לנקום על רצח אביו. האליל (באמצעות משחק חצים) ענה לו שלוש פעמים "לא עכשיו". השואל התרגז, וענה לו: (אני לא בטוח שמותר לכתוב את זה): "לך תמצוץ את הדגדגן של אמך! אלו אביך-שלך היה נרצח, היית עונה אחרת!" ויצא, והרג. כלומר, לא תמיד הם היו עבדותיים כל כך בנשמתם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צא ולמד, מה שדת מאורגנת יכולה לעשות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אל דאגה, הדת היא מאורגנת רק מלמעלה... למטה, ברמת המאמין הפשוט, עדיין יש "עבודת אלילים" כלומר-יחסים פשוטים, אנושיים ובריאים בין האדם והאל (למשל, פולחן קברים ועצים, שריפת בשר פומבית "על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן", ענידת סרטים ססגוניים)-וכל זה פתאום נשמע ונראה נורא יפה, כי זה אנושי ופשוט: אתה נותן טקסים, ומקבל פרנסה, ילדים, מזק אוויר גשום, זכייה בלוטו... רק רומנטיקנים מתבודדים ותמהונים כמוני (וכמוך, אני מקווה) מתעקשים לדבר עם אלוהים על מושגים נשגבים למיניהם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שדי נשבר לי מהשיחות הנשגבות האלה, עוד מהזמנים של אוגוסטין הקדוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי אמר לך שאלוהים הוא פקיד במשרד הדתות? הוא רב-אמן! (משורר, צייר, או אולי במאי הוליוודי קלאסי. אבל היום, כנראה, הוא במאי של מערבונים איטלקיים-שבהם יש רק רע ומכוער בלי טוב...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד מילה אחת ואתה הופך לצפרדע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו חיה חמודה! גם חיה בבוץ וגם לא מפסיקה לשיר כל הלילה! חשבת פעם ש"תקווה" נגמר ב"קווה"?... לא לחינם פרעה ספג מכת צפרדעים-הוא ניסה להשתיק לנצח מאות אלפי ילדים(וגם לדאוג שהם לנצח לא ילמדו לקפוץ ולשחות), אז אלוהים דאג שגם בחדרי משכבו לא יהיה לו רגע של שתיקה! אגב, פתאום הבנתי למה הצרפתים פלשו למצרים.... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאתאיסט ורשע גמור, אני לא מתעקש לדבר, לא עם אלוהים, לא עם אלילים ולא עם פיות קטנטנות. מטקסים אני סולד וחושש, כמו מדתות מאורגנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והאל האמיתי (כלומר, הפיוטי) אוהב דווקא את הרשעים. דבר אחד בטוח. ''כת חנפים (ותפילה היא חנופה מאורגנת, לצערי...) לא מקבלת את פני השכינה''. רק את פני השכנה המגעילה, כי הם חנפים, לכן הם מקוויםן לקבל ממנה משהו בחנופה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי זה "המשורר הערבי הקדם-אסלאמי המפורסם ביותר", ובכלל, מאיפה כל הבובע מייסעס האלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר על אמר אלקיס, ''נסיך המשוררים'', שהתפרסם דווקא באהבתו ליין ולנשים. הפעם היחידה שהוא התנזר משניהם היתה בעת מסע הנקמה שלו על רצח אביו. הסיפור על השאלה שהוא הפנה לאליל מצוי בכל ספרי ההסטוריה הערביים הקלאסיים (למשל, ''כתאכ אלאראני'') | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יהודה הלוי משה אבן עזרא אברהם אבן עזרא שלמה אבן גבירול דונש בן לברט יצחק אבן גיאת לוי אבן אלתבאן יוסף אבן צדיק יצחק אבן מר שאול שמואל הנגיד יצרו בתקופת תור הזהב תחת שלטון מוסלמי סובלני בניגוד לשלטון הנוצרי, ובהשפעת משוררים ופילוסופים מוסלמיים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יהודה הלוי דווקא נטש את ספרד המוסלמית בערוב ימיו, ואל תשכח את המוראבטון ואת המווחדון. אל תשכח, כמו כן, מה עשתה ספרד המוסלמית לפילוסוף הגדול שחלה, אבן-רושד. (ומה המוסלמים של ימינו מתכוונים לעשות לבמאי יוסוף שאהין, שהנציח בסרטו את סבלותיו של אבן רושד). מכל השמות שציינת-וקראתי את כתבי כולם, לפחות כדי לקבל את התאר שלי-רק יהודה הלוי ובעיקר שלמה אבן גבירול הצליחו, לדעתי, לעמוד במבחן הזמן. שמואל הנגיד, לדעתי, זכור בעיקר כמקור ההשראה (הנהדר!) ל"מת אב ומת אלול" של נתן יונתן. אגב, חשבת לרגע שהשיר של נתן יונתן יכול להיקרא כ"קיצור תולדותיה של תרבות המערב"? או לפחות "קיצור תולדותיה של השאיפה ל הנשגב" (שסופה ב"עם כל הדבש והנחש והאישה)? אם תרצה, אוכל להסביר לך בפירוט במכתב הבא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גדולי הפילוסופים היהודיים בימה"ב: רב סעדיה גאון (רס"ג), מחבר הספר אמונות ודעות. רבי יהודה הלוי (ריה"ל), מחבר הספר הכוזרי. רבי משה בן מימון, (רמב"ם), מחבר הספר מורה נבוכים. רבי שלמה אבן גבירול, מחבר הספר מקור חיים. רבי בחיי אבן פקודה, מחבר הספר חובות הלבבות. רבי אברהם בר חייא, מחבר הספרים הגיון הנפש ו"מגילת המגילה". רבי יוסף אבן צדיק, מחבר "ספר העולם הקטן". רבי אברהם אבן עזרא, בפירושו לתורה. רבי אברהם אבן דאוד, מחבר ספר "הקבלה" וספר "אמונה רמה". רבי חסדאי קרשקש, מחבר הספר אור ה'. רבי יוסף אלבו, מחבר ספר העקרים. רבי יצחק עראמה, מחבר הספר "עקידת יצחק", ע"פ סדר פרשיות התורה. רבי לוי בן גרשום, מחבר הספר "מלחמות ה"' ופירוש לתורה. כולם הושפעו בצורה זו או אחרת מפילוספים מוסלמים! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''תור הזהב'' במקומו מונח, אבל אל תשכח שתוך כדי ''תור הזהב'' היו שמד ורדיפות, ומי שסיים את תור הזהב היו המוסלמים עצמם. לא הנוצרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והזהב הוא ממילא רק חומר גלם לרופאי שיניים. חומר הגלם המועדף עליי בתעשיית התכשיים הוא כסף... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סבורתני שלא ירדתי לסוף דעתו של מר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלטון מוסלמי כל כך סובלני, עד שבימי בנו של שמואל הנגיד, יוסף הנגיד, המוסלמים היו כל כך סובלניים לוזיר יהודי, שהם צלבו אותו, וטבחו ב-4,000 מיהודי גרנדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקרה הזה היה חד פעמי בתקופה, במקום ובחברה שהיו סובלנים כלפי היהודים. עצם העובדה שיהודי יכול לשמש כוזיר (ולא כמקרה בודד ויוצא דופן) מעידה על כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי החברה הגרמנית בתחילת המאה ה-20 היתה מאוד סובלנית ליהודים. והא ראיה - הדרגות הגבוהות אליהן הגיעו יהודים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגרמניה היתה אמנם אנטישמיות חריפה והיבדלות חברתית מהיהודים אבל כמעט שלא היו בה פגיעות בנפש ביהודים והשואה היא תוצר של נסיבות היסטוריות מסוימות (ולא הכרח המציאות כפי שלימדה אותנו ההשקפה הציונית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם טבח גרנדה הוא תוצר של נסיבות היסטוריות מסויימות. כל דבר בהיסטוריה הוא ''תוצר של נסיבות היסטוריות מסויימות''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היו פגיעות בנפש, חוץ מהשואה? נו, על זה נאמר- It never rains but it pours עכשיו צריך להחליט מה עדיף, טפטוף מתמשך או מבול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעומת הפרעות במזרח אירופה, מצבם של יהודי גרמניה היה מצוין בנוסף ליכולות ההתקדמות המקצועיות ומשקלם התרבותי. הנטייה לראות את הדברים מהסוף (כביכול הכל הוביל לשואה) היא הבנה לא נכונה של ההיסטוריה וטיעון לא נכון של הציונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצב היהודים היה טוב ברמה הרשמית, אבל הגרמנים הסתכלו מלמעלה למטה על יהודים, בעיקר על האוסט יודן העניים. וכשהרדיפות במזרח אירופה הגיעו לשיא, והאוסט יודן התחילו להגיע במספרים גדולים מדי, דאגו אחיהם יהודי הגרמניה להעביר אותם במהירות מהגבול המזרחי לערי הנמל, שימשיכו מהר לארץ אחרת, ולא יקלקלו לגרמנים בני דת משה גרמניה את הרושם הטוב שהם דאגו ליצור בעיני אלה שלא נקראו גרמנים בני דת ישו, אלא סתם גרמנים. ועל זה אומרים, ילד מאומץ תמיד צריך להתנהג יפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הקורבן האמיתי של מלחמת העולם השנייה לא היה בני אדם" הא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חזנוב חדש פה. הוא עוד לא יודע לסמן את תגובותיו בדגל הסרקזם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שניטשה אמר "אלוהים מת, כי אתם רצחתם אותו", אני אומר "חוש ההומור שלי מת, רצחתי אותו בטרם יתאבד מרוב ייאוש!" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש כך! הקורבן האמיתי היה תרבות המערב במיטבה! שים לב (וזה לא קשה במיוחד) שאחרי 1945 כבר אין שום מוסיקאי אירופאי ברמתו של מאהלר (אפילו לא ברמתו של קורט וייל, שברח לאמריקה);שום צייר ברמתם של הפרה-רפאליטים, שום משורר ברמתו של קיפלינג... אתה מתאר לעצמך מישהו במערב (או אפילו ברוסיה ) של עכשיו כותב שיר כמו "את חכי לי ואחזור"? ומעל לכל-כלומר הנורא מכל-לא רק היופי עצמו נהרג במלחמה, אלא השאיפה ליופי! בעיקר ליופי שהוא אמת! אני לא מעלה על דעתי הלא-דלה שהרוק-אן-חוקן היה מסוגל להיווצר בלי הפצצה האטומית שנוצרה עשר שנים לפניו! פתאום, במקום יופי ואמת, היה רק רעש ועשן. בכל תחומי החיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ממש כך! הקורבן האמיתי היה תרבות המערב במיטבה! כדי לשמור על לשון נקיה ועל תרבות הדיבור, לא אצטט את מה שאמרה חברתי על הפ**ן האחרון שדיקלם בבליינד-דייט איתה את החוכמה הלעוסה הזאת, ואומר רק כך: לא מסכימה אתך! הקורבנות האמיתיים הראשונים הם מיליוני הנספים (לא רק בני עמנו), וקורבנות נוספים הם הניצולים שסבלו סבל רב ובני המשפחות שאיבדו את יקיריהן או מטפלים בשברי הכלים שנשארו מהם. התרבות אינה יישות בפני עצמה. תרבות, יופיה ונפלאותיה - כולם מעשי ידי אדם, ומשנרצחים אלה - יוצאת גם היא ניזוקה, אך בני האדם, כל אדם ואדם, ניזוקים יותר. הרבה יותר. מי שאינו אוהב סוג מסויים של מוסיקה יכול לא להאזין לה ואם זה לא מספיק, הוא יכול גם להמציא לה שמות גועליים ולחשוב עצמו לחכם גדול ולגיבור גדול. מי שחשוב לו לעשות רושם יכול לזייף את הטרינקליד במקלחת (בתקווה שהדייטית החדשה שומעת ומתפעלת מחדר השינה) או להפוך את הניים-דרופינג לאמנותו האישית הנעלה והנשגבת. הנספים - אין בידיהם מגוון אפשרויות כזה, אין להם שום אפשרויות בכלל - הם פשוט אינם עוד. (וזה מבלי להתווכח על גדלות שירתו של קיפלינג, שממנה נשאר, כיום, למעשה, רק "If". נשאיר את הויכוח למתווכחים המקצועיים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק "אם"? לא "נטל האדם הלבן"? (השיר הכי אנטי-גזעני בעולם, כי הוא מטיף לאדם הלבן לסבבול למען הנתינים החדשים שלו) לא "RECESSIONAL" (אם תרצי,אשלח לך כאן את התרגום העברי-פרי רוחי)? לא "בלאדות הקסרקטין"? לא "הבלאדה על המזרח והמערב"? ׁ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אנא, שלח את התרגום פרי רוחך ל- RECESSIONAL . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרועת נעילה/ רודיארד קיפלינג. תרגום: צבי(לשעבר גרשון) חזנוב הוא אל אבות, נודע מכבר אל חזיתנו הגדולה שמני אורן עד תמר, לנו נתן הממשלה אדון צבאות, אל נא תזנח שמא נשכח! שמא נשכח! תרועה וכל שאון יחדל, מלכי צבאות פרשו זה כבר קיים עוד קורבנך הדל- נפש ענו ולב נשבר. אדון צבאות, אל נא תזנח, שמא נשבח! שמא נשכח! ציינו במרחק יימוג, על צוק וחוף לפיד יכבה שור, כל פארנו מני תמול, ישווה להוד צור ונינווה! דיין גויים, רחם וסלח, שמא נשכח1 שמא נשכח! אם, שיכורי שררה, נתיר, לשון אותך לא עוד תירא- כלשונם של גוי יהיר, או אספסוף חסרי תורה- אדון צבאות, אל נא תזנח, שמא נשכח! שמא נשכח! על לב ערל, שמבטחו, תותח חלוד, מכיתת ברזל- בעפר נוסד, עפר כוחו, לשמירתך בל ייחל- על שחץ-פחז, לשון חוכא, אלוה, מחל נא לעמך! נכתב בשנה הרת הגורל 1897 (גם יום הולדת של וויקטוריה, וגם וועידת באזל שלנו...). מלבד אצל בלייק, מעולם לא קראתי שיר אנגלי כל כך, הכתוב ברוח יהודית כל כך! כאילו שהוא כותב את זה "על קוו המים" ערב מלחמת יום הכיפורים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כתבאליך,אייל יקר, כחיה נכחדת אחת אל חברתה. ושאל סמל נדיר של יופי ובדידות אל חברו... לא, אייל. כבר אי אפשר פשוט "לא להאזין" למשהו שמסתער על תודעתך יומם ולילה. והיה אם תעז שלא להאזין, מיד חיגזר עליך נידוי עולמים, בעוון העבירה הקשה ביותר על פני הכוכב האכזר הזה-על כך שאתה פשוט זקן מדי. לכן, לא על גדולי הרוח שלנו () או לפחות מיטב זמירנו) התאבלנו בשנת ההלוויות הנוראה ההיא, כשקברנו את שמר, יונתן, חיטמן ובנאי-אלא על עצמנו התאבלנו. כדברי דן בן אמוץ:"איך הלכת מאיתנו לעולם שכולו טוב, והשארת אותנו לסבול את כל החרא"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצחיק- הרבה ממכרי, הצעירים ממך כנראה, אך מבוגרים מספיק בכדי לאמץ דעות כאלו, טוענים את אותו הדבר לגבי ה60'S, זו למעשה טענה מקובלת מאוד, בחברה', אם תוסיף איזה 15-25 שנים לגבול העליון. ומה הן 15-25 שנים? ציץ נובל, עלה פורח וכ'ו וג'ו. אגב, כמי שגדל בבית עם עודף מוסיקה קלאסית, אני סבור כי החוקן ברוק-אן-חוקן הופיע ברגע האחרון (כרגיל) לפני שנתפוצצנו כולנו כלפי חוץ מניפוח ראש . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אייל יקר, א. גילי האמיתי הוא 6000, כגילו של הספר העברי העתיק ביותר-לפחות זה הידוע לי. ב. כל עוד אתה דורך על אדמת הארץ שלי (ארץ הצבי), נא לדבר אליי בשפה שלי-עברית. לכן, נא לקרוא לעשור ההוא בשמו העברי-שנות השישים. ג. לאיזה ניפוח ראש אתה מתכוון? ראה, גם בעיניי, לא כל תוו שכתב כל מלחין אירופי במאות ה-13 עד ה-19 שווה את משקלו בזהב (ועד המאה ה-16 עוד לא היו תווים..). אבל להגיד שהרוק-אח-חוקן הוא הצלה מניפוח ראש, ולא ניפוח ראש בפני עצמו (ברעש, בעשן, בפולחן אישיות של אלילונים למיניהם, בתרבות-עדר)? תמוה בעיניי. ד. אגב, גם לפני הרוק-אן-חוקן היו "שירי עם"-ודווקא שירי עם במובן הפשוט והאמיתי של המילה! לכל עם היו שירים משלו, (שכתב כל רועה ורועה, שידע להקשיב לכל עשב ועשב) במקום שכל העמים ינסו לבנות להם הוליווד של קרטון בליבם ובאוזניהם. ה. אל תפקוד עוון בנים על אבות! רק אבא אוהב מוסיקה קלאסית. אמא דווקא מוכנה לחיות בשלום עם הרו-אן-חוקן. ובכלל, מעולם לא עשיתי מה שחינכו אותי לעשות. ו. כל הכבוד למי שלימד אותך לכתוב בעברית, אבל התכוונת כנראה לומר "עלה כמש".שהוא ההיפך מ"עלה פורח". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב''עלה פורח'' כוונתו היא כנראה לעלה הפורח ומעופף לו באויר ונעלם, ולאו דווקא לעלה המצוי בשיא פריחתו הבוטנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הי, א. צוציק. ב. אני אעמוד על צב. ג. גם אני לא מדבר על כל מה שמתנגן מאז הרוק. ד. בגלל סעיף זה, בו ענית לעצמך כל כך יפה, יש לי מה לכתוב מלבד התחכמויות: אותם רועים מוסיקליים עממים - מה לדעתך הם אמורים לזמר כשהמציאות שסביבם הולכת ומסתבכת ומתרחקת מאותם עלי העשב? ה'פולק' עליו אתה מדבר, (לא טוב 'פולק'? ו'מוסיקה' כן טוב?) מוצא את מקומו בתוך הרוק, בטיבעיות רבה בהרבה מבמוסיקה הקלאסית, (לפחות מהזמן בו זו הפכה לקלאסית), ולמעשה ה'פולק' הוא שילד את הרוק. ה. [גם] אני הוא זה שגדל עם עודף-גודש קומפוזיציות ונושאים בואריציות. ו. נו, לא כל הבריות ניחנו במתת ההתבוננות העמוקה מתוך התמזגות עם היופי העדנותי שבהרהורים פילוסופיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אם אתה מוכן לוותר על המוזיקה והתרבות שאתה אוהב רק כדי שלא יגידו שאתה "זקן מדי", סימן שלא מדובר בדבר מה חשוב מספיק, הלא כן? די פשוט להמנע מ"הסתערות על תודעתך". מספיק להעביר מגלגלצ ל88FM (שמועות טוענות שגם חלקים מה106 הרלוונטים) ולצמצם/להפסיק את הצפייה בטלוויזיה. זה לא היה מסובך בעבר, זה עוד יותר פשוט היום - גוד בלאס דה אינטרנט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי השורה הראשונה שלך נראה שלא הבנת את דבריו, אבל אשאיר לו את ההסבר אם הוא ירצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מוכן לוותר על נשמתי בשום אופן! גם לא תמורת זיון חינם! בטח שלא כדי לזכות באהבת האספסוף! אלא שאני מטורף מוצהר וחשוך מרפא, הנדקר יומם ולילה בלעגו של האספסוף על שהוא לא מוכן לוותר על נשמתו למען הקיבה או הערווה. וגם לך, עפרונית יקרה, מותר לדבר אליי אך ורק בשפה שלי. אגב: גלגלצ הוא בזבוז מחריד של תקציב הבטחון, בעיקר במדינה שחסרים בה אפודי קרב ומנות קרב. ולאור תוכנו של המלל הגלגלצי, (למשל, ב"הרצאותיו" של מיכאל הרסגור) אפשר בהחלט לקרוא לו "תמיכה באויב בשעת מלחמה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפעם האחרונה שבדקתי, מותר לי לדבר איך שאני רוצה. אתה מוזמן לא לענות (כפי ש,מסתבר, אתה אכן עושה). [כאן נמחקה פיסקה שלמה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה חבל! שמח מאוד אם תצליחי לשחזר אותה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. טוב לראות שיש מטורפים המודעים לטירופם. ב. דווקא ההרצאות של הרסגור הן תמיכה באויב? אתה עוד יותר מטורף מששיערתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני לא ידעתי שהרצאותיו של הרסגור משודרות בגלגל''צ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כהחלט. מי שתומך במרד הערבי באלג'יריה ובהתנקנקות החד-צדדית (והכושלת לחלוטין) של דה-גול, תומך, ולא רק במרומז-בהתנקנקות החד צדדית מחופי מערב הנגב! וחוץ מזה, הר-סגור הוא חתיכת שקרן. לפחות פעם אחת תפסתי אותו מסלף ביודעין מקור שגם אני קראתי, על מנתץ להוכיח בעזרתו את דעותיו (הקלישאיות ה"יפות" וה"נכונות" עד להגעיל!). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, ספר על הסילוף-ביודעין של הפרופסור. סתם הטחת בוץ לא תתקבל כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא דיבר על תבוסת הארמדה הספרדית ב-1588, וקרא מתוך ספרו של גארת מטינגלי. במקום לספר מה המחבר כותב:-לשני הצדדים לא היה מודיעין מספיקף גם אליזבת האדמונית שרפה כופרים, ("אם כי פחות מפיליפ השני", כפי שמטינגלי טורח לציין); המפקד הספרדי דווקא נלחם בגבורה ובכישרון, והארמדה נסוגה בגלל מחסור בתחמושת והושמדה בעיקר בסערות; ומעל לכ-שנת 1588 הייתה לא סופו של הצי הספרדי, אלא דווקא תחילתו-אז במקום כל זה, הוא פשוט חזר על כל האגדות הישנות של מלחמת הקטנים, הטובים והחכמים נגד הגדולים, הרשעים והמפגרים. ועוד לא דיברתי על הערצתו המשונה -והמוצהרת של הרסגור לפשע המאורגן, בעיקר ל"יעילות הניהולית" שלו (כך ממש הוא אמר בהרצאה על המאפיה האמריקאית, ואפילו "קבע" שהדרך היחידה להילחם בפשע המאורגן היא התרה חוקית של הזנות, הסמים וההימורים! טוב, הוא כנראה לא שמע על ג'וליאני, ואפילו לא על מה שמוסוליני עשה לפשע המאורגן בשנות השלושים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להרסגור כבר היו פיספוסים רציניים יותר. א. "גם אליזבת האדמונית שרפה כופרים" - נראה שהרסגור דוקא דייק. קצת קשה להתוכח בנושא כיון שאליזבת בודאי הוציאה להורג קתולים (יתכן גם אנשי כנסייה), אבל לא נראה לי שהכפירה היא שהפריעה לה. יתכן שלעובדה שהם היו מעורבים בקשר נגדה היה קשר לכך. לי בכל אופן לא ידוע אפילו על איש כנסייה בכיר אחד שהוצא להורג על עניין דתי (שריפות זה עניין יותר לטיני). בכל אופן בעניינים דתיים היא היתה מתונה במיוחד ובטלה את חוקי הכפירה שחוקקו נגד הדיסנטרים. מצד שני היא חוקקה נוכחות חובה בכנסייה וקריאה בספר התפילות. יכול להיות שהיא פשוט בחרה בספר הלא נכון. ב. "המפקד הספרדי דווקא נלחם בגבורה ובכישרון" - אם כוונתך למפקד הארמדה, הדוכס של מדינה-סידוניה, לפחות לגבי הכשרון נראה שהוא עצמו לא הסכים אתך "The disadvantages of this choice were highlighted by himself in his own letter to the king, in which he stressed his lack of military experience on land and at sea, his lack of information about either the English enemy or the Spanish war plans, his poor health and tendency to sea-sickness, and his inability to contribute financially to the expedition". ג. "והארמדה נסוגה בגלל מחסור בתחמושת" - הפכת קצת את היוצרות. מי שאזל לו אבק השריפה היו דוקא האנגלים. אצל הספרדים דוקא התגלה שהספינות שלהם לא נצלו את רובו של מלאי התחמושת. לצי הספרדי-פורטוגלי היתה בעיה של בלאי ושל מחסור במזון ובמים אבל היא נבעה מן הפעילות הימית של ההולנדים ובעיקר מן הנצחון האנגלי בקרב גרנוויל שמנע מן הצי הספרדי להתחבר עם הצבא היבשתי של הדוכס מפארמה שחיכה לו בפלנדריה (ליד דונקירק) עם אספקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אז מענין למה הארמדה התכוונה לתת טרמפ גם לכמה קתולים אנגליים בכירים, שבאותו זמן היו גולים ברומא? אולי היא שרפה פחות, כי לא כל כך נשאר לה את מי לשרוף? אגב, היא לא ביטלה בכלל את פקודת הגירוש ליהודים משנת 1290... ב.אמנם מדינה סידוניה ניסה להשתמט מהתפקיד, אבל מרגע שנאלץ לקבלו-עשה ככל יכולתו להמעיט את ממדי התבוסה. עצם ההצלחה להוביל צי אדיר כזה במעבר בוגדני כמו לה-מאנש, מעידה על כישרון-או לפחות על שילוב נדיר בין תושיה לבין מזל. ג. בכל הספרים שקראתי, בעיקר אצל מאטינגלי, נכתב במפורש שנגמרו להם כדורי התותח, והם התחננו בפני השגריר הספרדי בפריז, ברדרדינו דה מנדוזה, שיסדר להם עגינה בנמל קאלה. הפעולה היחידה של האנגלים במערכה ההיא שאפשר לראות בה ניצחון מכריע, היתה שיגור ספינות תופת לנמל קאלה. המודיעין האנגלי היה אכן גרוע כמו הספרדי, והספרדים הצליחו להגיע ממש עד לחוף האנגלי של לה מאנש לפני תחילת הקרב. מאתיים שנה לאחר "סופו של הצי הספרדי", נלסון האגדי עדיין התפעל מהצי הספרדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן ויכוח שיש בו עניין מצד עצמו ללא ההקשר של פרופ' מיכאל הר-סגור. בקליפת אגוז אפשר לומר שהנתונים אינם פשוטים וחד-משמעיים כפי שהצגת ומכך עולה שדבריו של הר-סגור בעניין זה אינם נסתרים במובהק. א. אתה שוכח שהקתולים פעלו בצורה מתמידה כדי ל''נפנף'' את אליזבת מכסאה ולהחליפה במלכים הקתוליים הלגיטימיים בעיניהם מרי סטיוארט ובניה. אני עדיין סבור שהר-סגור צודק בעניין הקטלנות של המלכה בס. כאשר משווים אותה לאביה ולחצי אחותה (מרי מלכת הדמים), אליזבת אכן היתה ידועה ברתיעתה ובהיסוסיה לגבי הוצאות להורג. עצם העובדה שהגולים הקתוליים היו ברומא או במדריד ולא בקבריהם מוכיחה זאת. ב. הטעות היתה כנראה להכניס את ספינות האוקיינוס של ספרד לתעלת לאמאנש ובסופו של דבר הארמדה נפגעה קשה מאוד מסופות הים הצפוני מה שבודאי אינו מעיד על ימאות משובחת. ג. יתכן שהדברים אינם סותרים. ההיסטוריונים מספרים לנו שהספרדים לא החשיבו מספיק את התותחנות הימית. מסיבה זו למרות שתותחי הספרדים היו עדיפים על אלו של הבריטים (בטווח), הם היו פחותים במספרם מהם. הספרדים ירו מטח תותחים ראשוני מרחוק, אח''כ ניסו להתקרב לספינות האוייב. החיילים הספרדים היו יורים ירייה אחת מרוביהם (מבלי לטעון למטח שני) ואז יורדים מן הסיפון כדי להתכונן לנחיתה ולקרב על סיפון ספינת האוייב. מסיבה זו יתכן שהספרדים ציידו את הגליאות שלהם במספר קטן של תותחים וגם בכמות מועטה של כדורי תותח. האנגלים בגלל התותחנות והתמרון העדיף שלהם, למרות בעיית הטווח, הצליחו להפגיז את הגליאות הספרדיות במשך זמן ארוך ומבלי להתקרב עד כדי אפשרות מעבר חיילים. בגלל הטקטיקה האנגלית הזו, בהחלט יתכן שהספרדים נותרו ללא כדורי תותח ומבלי שהחיילים יוכלו להשתמש בתחמושת שלהם. הקרב בקאלה היה מעין פתיח והקדמה לקרב המרכזי בגרנוויל והם למעשה היינו הך. פרשת הארמדה איך שלא יהיה מסמנת את ראשית ירידתה של ההגמוניה הימית הספרדית והחלפתה בהגמוניה בריטית. בימי נלסון, עם כל התפעלותו מן הצי הספרדי, הצי הזה היה בן ברית זוטר ונתון תחת פיקודו של הצי הצרפתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכל מקום, לא היתה פה שום מלחמה בין "רוח החופש הבריטית לעריצות הרומאית-קתולית" וכיוצא באלה אגדות מאוחרות. יש ציור מפורסם במיוחד של אליזבת האדמונית, שבה השמלה שלה מכסה את כל האיים הבריטיים, והשמלה עצמה מכוסה בציורי עיניים-כסמל לשירות הריגול וההלשנות היעיל במיוחד שלה. ואני כבר לא מדבר על מכונת התעמולה ופולחן האישיות היעילה שלה, שהולידה אפילו את האפוס האנגלי הראשון THE FAIRIE QUEEN (ספר חובה בלתי קריא כמעט לגמרי, אפילו לתלמידי תואר ראשון). בעברית קלה וצלולה: רוב מלחמותיה של אליזבת האדמונית (באירלנד ובהולנד) היו כשלונות, אבל הם נשכחו בגלל "הצלחה מיתולוגית" אחת ויחידה. אבל עיקר קצפי על הר-סגור יצא בגלל התלהבותו הקלישאית והמגמתית מהדה-גול העצמי שצרפת תקעה למתנחלים שלה באלג'יריה. הוא העז לקרוא להרצאה שלו על אלג'יריה בשם "מי השתחרר ממי?", ובכך שכח, או השכיח, את הטרור הערבי בפריז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוטר? לא ממש. לפחות לספרדים היה אז צי של ממש, ולצרפתים-שרידים עלובים שהבריטים שכחו להשמיד להם לפני המהפכה... מתי בדיוק בס נרתעה מהוצאות להורג? היחיד מכל מאהביה שמת במיטתו (אם כי לא במיטתה) היה סר וולטר ראלי! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען הסר כל ספק: כל גלי צה"ל הם בזבוז מחריד של תקציב הביטחון-גם במקרה שהם היו משדרים יומם ולילה רק את "יהודה המכבי" של הנדל ואת "נאבוקו" או "ירושלים המשוחררת" של וורדי, ומיד אחר כך-את "בהיאחזות הנחל בסיני" ואת "הכריש" (השיר היחיד של נעמי שמר שרק אריאל זילבר מוכן לזמר אותו). (וזה בדיוק המקום לתמיהה, ובעצם-למחאה, על כך שבעיצומה של תרועית הפסטיבלים המושמעת-לגמרי במקרה-בחג המכבים, אף אחד לא חושב להעלות על במה את "יהודה המכבי". אפילו לא האופרה הממלכתית הישראלית). סליחה, פעם אחת בחג המכבים בכל זאת העלו אותו על הבמה-אבל רק בקיבוץ שדה בוקר... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן כן, הן משודרות בגל גל''צ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דברי אמת אינם יפים, דברים יפים אינם אמת. ליה דזה.(או לאו טסה) (או לא זה ולא זה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
'Beauty is truth, truth beauty,—that is all
Ye know on earth, and all ye need to know.' http://www.bartleby.com/101/625.html |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Heard melodies are sweet, but those unheard וכמה שכל זה דומה לזעקתה של נעמי שמר תנצב"ה "עד מתי שירי, מפניי תסתתר?!" ולזעקה אחרת שלה "שירה יחידה/ בנבל שרדה-ותהי לעולם אילמת". תודה לאל עליון יום יום ושעה-שעה, שהרוק-אן-חוקן פלש אלינו כה מאוחר, הרבה אחרי שנעמי שמר (וכל שאר המנהיגים הרוחניים שלנו-כי כל אמן הוא מנהיג רוחני) למדו לכתוב ולהלחין-מהראש ומהלב, ולא מהאלקטרוניקה!Are sweeter; therefore, ye soft pipes, play on; Not to the sensual ear, but, more endear'd, Pipe to the spirit ditties of no tone: פעם, לפני הפצצה הגדולה, האמנות ידעה שזעקה פירושה גם שקט! ולכן הזעקות מהעולם הישן נשמעו-ועדיין נשמעות-יפות להפליא". היום אין שקט, ולכן אין זעקות. יש רק צרחות אפופות עשן (אגב, טרם השתכנעתי שכל קשר בין העשן של הרוק-אן-חוקן לבין הפצצה ההיא הוא מקרי בהחלט). סליחה, יש מין מכונה מפלצתית רועמת ומעשנת להפקת צרחות, המוקלטות מיד ונמכרות מיד במאה שקל לתקליט. לא, אנטילופה יקירתי! מה שאני לא אוהב פה איננו רק מוסיקה! את כל נשמתו של העולם הזה, (החדש והמופלא, במובן שאלדוס הקסלי נתון לביטוי) אינני אוהב! ונא לא לאשפז אותי! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נעמי שמר? אולי אהוד מנור (השני באמת של שמר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטוח ששמעתי אותו באוסף ''סימני דרך'' של נעמי שמר...אבל אשמח לתיקונים אם יש צורך בהם. מכל מקום, בלי שקט אין זעקה גדולה, אלא רק צרחות אינסופיות, משוכפלות, מחושמלות ומעושנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת משווה פזמון מ"פסטיבל הזמר והפזמון הישראלי" 1 לעדינותו של קיטס? אז אולי חוקן הגון מבית מדרשו של ירוסלב האשק יוכל דווקא לעזור... (לנקות קצת את הראש, לפתח אבחנה דקה יותר בענייני טעם טוב). 1 כן, כך קראו אז לפסטיבלים-מטעם ההם, שהתקנון שלהם קבע קריטריון שובה-לב-ואוזן לבחירת הפזמונים המתחרים: "עד כמה השיר מקדם את הזמר העברי המקורי ועד כמה הוא משקף את הישגי החברה הישראלית ותרבות העם היהודי לדורותיו", בעעעע! פסטיבל הזמר והפזמון [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פסטיבלים-מטעם (כמו אקדמיה ללשון העברית-מטעם, כמו פרסים ספרותיים-מטעם, כמו מוזאונים-מטעם) הם דרך לקדם תרבות מקומית. מה כל כך רע בזה? הפסטיבלים האלה השאירו אחריהם לא מעט שירים שהפכו לנכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית. אני לא רואה את התחליפים הנוכחיים (כוכב נולד או שיר האירוביזיון של מר מעודה, למשל) מצליחים בכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שהתחליפים הנוכחיים אינם מצליחים, וההשוואה בין פזמון מן הסוג הנ"ל לבין גדלותו של ג'ון קיטס היא חלק משורשי הבעיה. השירה המצליחה להגיע לאילו שהן פסגות הרים אינה נשמעת בפסטיבלים מוזמנים ולא בכוכבים נולדים. פתיל מעניין הקשור בנושא זה - תרבות המרחרחת לצרכי התפעלות-אין-קץ את עכוזה-שלה בלבד, ואוניברסיטה הדורשת מסטודנטיה, לעניין ושלא לעניין, השתתפות ברחרוח הנ"ל ובהתפעלות הנ"ל, בערך מתגובה 478836. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פסטיבל זמר ופזמון הוא פסטיבל לשירים ששרים אותם (songs) ולא ליצירות של משוררים (poems). מכאן ברור שאין לו יומרה להתעלות במחינת הטקסטים לרמה של קיטס, כפי שללחנים של השירים אין יומרה להתחרות בבטהובן. במסגרת הז'אנר הזה הפסטיבלים סיפקו כמה מהיצירות היפות שנוצרו כאן ("סליחות", למשל) לצד לא מעט שירים פחות מוצלחים וגם קצת גרועים ממש. בסך הכל הם היו מסגרת שאיפשרה את הפריצה של כמה וכמה זמרים מצוינים שהיו מתקשים להתמודד בכוכב נולד ודומיו. נדמה לי שאתה מחטיא את המטרה כשאתה מייחס את הפסטיבלים לרחרוח אינסופי של העכוז וכו'. המטרה שלהם לא היתה התפעלות מהשגי התרבות העברית אלא יצירתה של תרבות כזו (ובכך זה שונה מלימוד קורסי החובה בבר אילן). ההנחה היתה שתרבות של חברה קטנה ועדיין בלתי-מבוססת זקוקה לטיפוח ולשימור. מבחינה מסוימת זו לא גאווה בתרבות אלא הבעת חוסר אמון מסוים בה. ההנחה הזו עדיין תקפה; חברות הרבה יותר מבוססות מאיתנו מבינות היום שבעולם הגלובליזציה צריך להשקיע באופן יזום בטיפוח של תרבות מקומית כדי לשמר לה איזושהי יחודיות, אלא שהיום יש הרבה פחות מי שמוכן להשקיע את המאמץ הזה בארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן שטעיתי באזכור העובדה שהפזמון "שיר בארבעה בתים" הוא מאחד מפסטיבלי הזמר. זה גרם לך להתרכז בפסטיבל הזמר שאיננו העניין כאן, מבחינתי. העניין הוא הסלט, או אולי מוטב לומר ברוח ים-תיכונית - השקשוקה - כפי שהיא באה לידי ביטוי בערבוב מין בשאינו מינו בתגובה 478905. (ושוב, והפעם במאמר מוסגר, היות שזה אינו העניין המרכזי כאן: אין טעם לייפות או להקים מחדש את משרד ההסברה ע"מ להסביר את מטרת פסטיבלי הזמר ההם, כאשר תקנון הפסטיבל עשה זאת באורח ברור, דוגמטי ודמגוגי, בפירוט הקריטריונים לבחירת השירים/פזמונים המתמודדים: "עד כמה השיר מקדם את הזמר העברי המקורי ו*עד כמה הוא משקף את הישגי החברה הישראלית ותרבות העם היהודי לדורותיו*" - זה קצת מזכיר לי שיר הלל לצבי בר [שכנראה הולחן ע"י עוזי חיטמן ז"ל], שעיריית רמת-גן ניסתה לשווק אותו ברמת-גן לפני מספר שנים: "זה מצויין, זה רמת-גן! זה מצויין, זה רמת-גן!") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השקשוקה היא ענין שבינך לבין צבי חזנוב. מימי לא חיבבתי את המאכל הזה (בכלל עגבניות לא עושות לי את זה). קראתי את הקריטריון כפי שהבאת אותו, אבל ראיתי גם את השירים שהתמודדו בפועל ולא ראיתי שעיקר העיסוק שלהם היה בכמה אנחנו (והיינו תמיד) יפים, כמה אנחנו (והיינו תמיד) טובים. שירים כמו "שיר בבקר בבקר" או "פתאום עכשיו פתאום היום" של שלמה ארצי, "אהבתה של תרזה די-מון" של אילנית, "נסיך החלומות" של גלי עטרי - זה רחרוח אחוריים אינסופי? אני חוזר ואומר: הקורסים בבר אילן לא נועדו ליצור תרבות אלא לדבר עליה (ומן הסתם בנימה אוהדת). השירים בפסטיבל נועדו ליצור תרבות, ועד כמה שאני מבין את הקריטריון שהבאת הוא נועד ליצור העדפה לשירים שיבליטו את החיבור של התרבות הנוצרת לרצף התרבותי היהודי. ודאי שיש גם כאן מגמה להביא שירים שההסתכלות שלהם על התרבות הזו ועל השגי הציונות היא אוהדת; זה לא נראה לי בעייתי. אם אתה מנסה לבנות כאן תרבות חדשה לא תוכל לעשות את זה על ידי טיפוח כתיבה של "כמה רע כאן וכמה כולנו מגעילים" מבית מדרשו של בני ציפר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהצד הז'דנוביסקי עומד ''שיר לחובש'' (אולי בצרוף ''י-ם של זהב'' או ''גבעת התחמושת''), ומהצד החתרני ''פראג''. אבל ביניהם עמדו רוב השירים שהפכו נכס צאן ברזל כמו ''איילת החן'' או ''מגדים''. אחד התקליטים היותר אהובים עלי היה של שירי הפסטיבל בביצוע תזמורת רשות השידור ז''ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם שמחתו של עם נצור על נצחונו ועל הסרת המצור היא ז'דנוביזם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם בצד - מה פתאום "חלמת באמת על פרדס וקלמנטינות" נכנס כאן באותה שורה עם השירים המופתיים שהזכרת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלילה לי לומר שהוא קרוב לשירים הנ"ל באיזושהי צורה; זו רק היתה דוגמה לשיר שרחוק מאד מעיסוק בתרבות היהודית ובהשגי הציונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר מדברים על תקנונים, כנראה שהיו לפסטיבל הזה תקנות שהיום נראות מוזרות, בקשר להשתתפות זמרים. באחד הפסטיבלים בסוף שנות השישים, יהורם גאון שנהיה כבר אז כוכב ענק בעקבות המחזמר "קזבלן", זכה בשני המקומות הראשונים - בשניהם, המקום הראשון והמקום השני! במקום הראשון עם "בלדה לחובש" ובמקום השני עם איזה שיר עם עץ ודוכיפת. מעניין אם אף אחד מרשות השידור לא חשב אז שיש בזה איזה טעם לפגם - אפילו עוד לפני הזכיה - טעם לפגם בעצם זה שזמר אחד מתחרה עם שני שירים מתוך 10 או 12. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שהתחרות היתה על השירים. לא על מי שביצע אותם. כלומר - השיר הוא זה שזכה ולא הזמר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתרה מכך: בחלק מהשנים הושמע כל שיר פעמיים - ע"י שני מבצעים שונים - כדי לנטרל את השפעת המבצע על הבחירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"סליחות" נכתב לפסטיבל הזמר? כשיהודית רביץ שרה לראשונה את "סליחות", לאה גולדברג היתה בין שוכני עפר מזה כעשור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''סליחות'' של לאה גולדברג הוא יצירה אחת, ו-''סליחות'' של יהודית רביץ הוא יצירה אחרת - יצירה שמשתמשת בטקסט של גולדברג אבל מוסיפה לו לחן, עיבוד וביצוע נפלאים. היצירה הזו הופיעה בציבור בפסטיבל. מעבר לכך, כמובן, לולא הביצוע של רביץ היה מספר המכירים את השיר גדול רק במעט ממספר המכירים את ''עטור מצחך'' לפני אינשטיין ורכטר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארור המפריד בין המשורר לבין העם! בעיקר לעם הפיוטי שלנו-לפחות בעברו הממש לא רחוק הוא היה פיוטי. תאר לך שגם הומרוס היה, בשעתו, "זמר חתונות". אבל איזה זמר חתונות! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אייל יקר! זאת הוכחה נוספת לנחיצותה של עריצות נאורה, לאומנית על רקע רומנטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולנו מאחלים לך שתזכה לחיות תחת עריצות כזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא תודה. חוששתני שמר חזנוב מתכונן להישאר כאן, ולי העונש הזה לא מגיע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט, לא מגיע לאף אחד. אבל תחשבי כמה נחמד זה יהיה, אם יכוננו כאן עריצות נאורה לאומנית (על רקע רומנטי!) - ויום אחרי זה יתברר שאמו של חזנוב לא באמת היתה יהודייה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. נא ללמוד להבחין בין "לאומני" לבין "גזעני". אם זה שחתום על הבגרות שלכם לא הנחיל לכם את ההבחנה החשובה הזאת, אז העריצות הנאורה (שבה תהיה רמת חינוך מתקבלת על הדעת, ובעיקר-מאמץ ממלכתי להגנה על השפה הלאומית והזהות הלאומית)-חיונית הרבה יותר ממה ששיערתי. ב. הזהות הלאומית היא בין האוזניים של בן-העם, ולא בערוות הסבתא שלו. גם לא בזין של סבא שלו. ואפילו לא בקצה הזין הכרות של בן-העם עצמו, גם אם הוא נכרת באיזה אולם חתונות, לעיני כנופיית זללנים וצמאי דם, בהיותו של בן-העם בגיל שמונה ימים בלבד! ג.באמת הייתם מתנגדים לעריצות נאורה כמו זאת של פרידריך הגדול, פטרונו של באך? או כמו זאת של אתאתורכ, שהפחית פי שלושה את רמת הבערות בקרב העם התורכי? ובעיקר-הייתם מתנגדים לעריצות נאורה כמו זאת של סינגפור, שבה על מכירת סמים מקבלים עונש מוות, על השחתת רכוש מקבלים הצלפה בישבן-(אפילו אם הישבן שייך לתייר אמריקקי החושב את המדינה לפחזבל של האבא החורג שלו), שבה יצור כמו אולמרט לא יכול אפילו לחלום על כס השלטון, ושרמת הבערות הכללית בה נמוכה להפליא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה לג' היא כמובן כן, הייתי מתנגד לשלושתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז היית מוכן לוותר על גאונותו של באך, "אם מפי שלטון ללא בג"ץ היא תבוא"?... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו מספיק גאונים שצמחו בלי עריצים שהיו פטרונים שלהם, ואני מנחש שגם באך היה מסתדר. חוץ מזה, אם בשביל לגדל גאון אחד מיליונים צריכים לחיות תחת עריצות אז אני מוותר על הגאון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. "רוב האמנות בעולם היא זבל", כפי שהסבירו לי כבר בשעה הראשונה שלי בחוג לספרות אנגלי. למה? כי רוב צרכני האמנות הם אספסוף. לכן, אמן גדול זקוק לפטרונים גדולים. רצוי עם תקציב שרק עריץ נאור יכול להרשות לעצמו. ב. ואני יודע שברגע זה סידרתי לעצמי טיסה להאג או לנירנברג-מיליוני חיות דו רגליות נולדות ומתות מדי רגע. יצירותצ אמנות בנות אלמוות נולדות לעתים רחוקות בהרבה. אז אמור אמת: מה יקר בעיניך יותר-עוד מיליארד הודים נשכחים, או תאג' מהאל יחיד אך בלתי נשכח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיליארד הודים נשכחים. למה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי אף אחד מהם איננו יצירת אמנות בת אלמוות, וכל אחד מהם קיים-בתודעת העולם-רק כחלק ממיליארד ומשהו הודים, ולא בזכות עצמו! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו גידולים חקלאיים שצריכים דשן כדי לשגשג, כך גם ביצירות אמנות צריך שיווצרו הרבה יצירות חלשות או בינוניות כדי שיהיו גם כמה טובות שיזכרו בדורות הבאים. נסיון לבטל את הממוצע ולהצמיח רק את הטוב נידון לכישלון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. ההבחנה בין "לאומני" לבין "גזעני" ברורה לי לחלוטין, אתה מוזמן לשלוח פרחים לאיש שחתום על תעודת הבגרות שלי (לצערי כבר שכחתי מי זה). יחד עם זאת, אני נוטה להאמין שזאת פסבדו-הבחנה, לפחות במקרה שלפנינו. לא נראה שבפרקטיקה צפויים הבדלים גדולים בין מדינות שמונחות ע"י כל אחת משתי הגישות. אתה חושב שבמדינת החלומות שלך יהיה קל לערבי או לרוסי אתני לשכנע את הרשויות (בעודו צועק ובועט על הרציף בתחנת הרכבת) ש*בהכרתו* הוא דווקא משתייך ללאום היהודי? אשר להערה על מערכת החינוך: אני בהחלט מסכים שנדרש שיפור משמעותי ברמה שלה. לאחרונה נודע לי שיש ביננו אנשים, שמפגינים כישורים לקויים באורח קומי במה שנוגע לחשיבה שיטתית, הסקת מסקנות, הבחנה בין עיקר לטפל וכו' - ולמרות זאת הם מתהדרים בתואר אקדמאי (שמעתי שחלק מהם אפילו לא מזהים אירוניה!). ראוי לשים למצב הזה סוף. ב. זהירות עם השפה הזאת, חביבי! יש מדינות שבהן היא תעלה לך בכמה חודשים בכלא, או אפילו בהצלפה הגונה על הטוסיק. (אגב, בטקסי ברית המילה שאני מכיר, לא נהוג לכרות לתינוק את הזין. יכול להיות שבקהילה שלך נוהגים אחרת?) ג. התשובה היא 'לא' - לנימוקים ראה סעיף ב'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כאמור וכראוי להיאמר, התודעה הלאומית היא בין האוזניים ולא בין הרגליים. לכן אני מוכן לתת, ברגע זה, אזרחות ישראלית לכל י שמצהיר על אמונתו בתנ"ך-בעיקר בחלקים מהתנ"ך שלפיהם הארץ הזאת חייבת להיות רק שלנו! אגב, נא למסור בעיטת מגף למי שחתום על הבגרות שלך בהסטוריה: איטליה בשנות השלושים הייתה לאומנית בלבד, לכן חוקי הגזע הוחלו בה רק ב-1938, וגם אז, ברשלנות לטינית אופיינית. לפני כן, אפילו שירי המלחמה שלה נשמעו בעיקר כמו הזמנות לזיין אתיופיות יפהפיות ולהלביש אותן בשמלות רומאיות לאחר הניצחון. "לשכנע את הרשויות?" אין קל מזה. גש אל הדוכן הקרוב וכתוב הצהרה מפורשת בשבועה, בפני נציגי המדינה. אגב, יש יותר ויותר הוכחות שכל ה"ערבים" שכאן הם יהודים לשעבר. אבל זה לא אכפת לי, כי כאמור, אני לא גזען. לגמרי לא במקרה, מערכות החינוך הטובות בעולם הן דווקא במדינות של עריצות נאורה-יפן, קוריאה, וסינגפור. כאמור וכראוי להיאמר, את חוש ההומור שלי רצחתי מזמן. כלומר, אתם חושבים שאני לא יכול, אבל האמת היא שאינני רוצה. לכן אני מתעקש לשאת במלוא האחריות לכל חטאיי, ונא לא להאשים את המורים הנהדרים שלי. ב. לקורבן הכריתה זה לא ממש אכפת. בעיקר אם הכריתה מתבצעת לא בבית חולים, אלא באולם חתונות, וללא הרדמה. ונא למסור מאה מכות חשמל על הלשון של מי שחתום על העברית שלך. למשל, מה יש לך נגד התחת העברי הישן והטוב? שמעתי שגם לאלוהים יש תחת! ג. אני מסרב להאמין שגם אתה מוכן לוותר על גאונים כמו באך וכמו פרידריך הגדול! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן יותר שפע רוחני ממה שאני יכול להתמודד איתו כרגע. בכל זאת, כמה הערות: 1. "אני מוכן לתת, ברגע זה, אזרחות ישראלית לכל י שמצהיר על אמונתו בתנ"ך-בעיקר בחלקים מהתנ"ך שלפיהם הארץ הזאת חייבת להיות רק שלנו!" - זה לא קצת כמו להגיד, שהארץ שייכת לכל מי שמוכן להצהיר על כך שהוא מאמין שהארץ שייכת לו? 2. שמעתי שירי מלחמה איטלקיים. שמעתי הזמנות לזיין אתיופיות יפהפיות. זה בכלל לא נשמע דומה. 3. "את חוש ההומור שלי רצחתי מזמן" - זה היה סיכול ממוקד, וכל היכולות האחרות שהזכרתי הן collateral damage? 4. "לקורבן הכריתה זה לא ממש אכפת" - בוודאי שלא, מפני שאין כריתה וממילא גם אין קורבן של כריתה. ויש לי הרגשה שאילו היתה כריתה, לקורבן היה אכפת, ועוד איך, גם אם זה היה בהרדמה מלאה. 5. לסיום - אני מצטער אם התקבל הרושם שיש לי משהו נגד התחת. דווקא יש לי הרבה חיבה, הן למלה והן לדבר עצמו (על 'הישן והטוב' אפשר להתווכח, אני דווקא מעדיף את הוורסיה הצעירה. כנראה שהטעם שלי התקלקל מרוב רעש ועשן) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא "שייכת לו" אלא "שייכת לנו", ובכך הוא מצהיר על רצונו לתרום את ה"אני" שלו ל"אנחנו". 2. שמעת, למשל את FACCETA NERA? או את O MORETINA? (תוכל למצוא את כל שירי המלחמה של איטליה בשנות השלושים באתר ׂINDUCE.NETאז מובן מאליו שאין שם רק הזמנה לזיון! (הם הרי איטלקים חמודים ולא ישראלונים גסי רוח) יש שם ממש חיזור והצעה לבוא לרומא! "ואלביש אותך חולצה שחורה/ חולצתם של אלה שנהרגו למען חירותך/ "יפהפיה שחורה, תהיי רומאית/ בצל דגלנו תהיי איטלקיה יפהפיה// (מצטער מאוד על התרגום הגרוע, ויותר מכל מצטער שקראתי לזה "הזמנה לזיון". היה ראוי לקרוא לזה "הצעהנ ליישם את ההוראות של פרשת כי-תצא"). 3. מעולם גם לא התיימרתי לחכמה, כי חכמה פירושה שפיות, ושפיות פירושה מוות לןמוחות המקוריים. 4.מעניין מאוד: סכין יש, בשר יש, דם יש, צרחות של הקורבן יש, אבל כריתה אין, לדעת ידידי המלומד? טוב, אנשים כמוך טענו פעם שלסוס לא כואב כשנועצים בו דורבנות, או לדג לא כואב כשנועצים בו קרס... 5. "ישן וטוב" בהקשר זה, פירושו "יציב", "איתן", "מושרש" (גם באדמה וגם בתודעה), ובקיצור "אוהל בל-יצען" (מכאן לא נובע שהוא זקוק לתחתונים בגודל של אוהל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון שהעריצות שחזנוב חולם עליה תהיה בראשות מר חזנוב עצמו, הוא ולא אחר - הרי מן הסתם לרוסי אתני לא תהיה כל בעיה אם רק ימלא את דרישותיו של הנ''ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני יהודי ולא רוסי. ככל שאני קורא יותר על רוסיה, אני אוהב אותה פחות. "אלו היתה לי מולדת שנייה, הרי שהיא היית איטליה" (כדברי ז'בוטינסרי). ב. העיקר-אני מבין היטב שאין כי כל כישורים שלטוניים או ארגוניים. ואולי גם אין לי די כישרון להיות משורר החצר של עריץ נאור. אגב, הזקן ההפוך שלכם שהוריש לכם נמל תעופה בינלאומי עם אולם נוסעים גדול ומכוער מדי, גם כן ראוי להיחשב לעריץ נאור. הייתם מוכנים לוותר בגלל זה על יצירתו של חצרנו הדגול-אלתרמן? ג. מי תקע לכם בראש הליברלי שלכם ש"עריצות נאורה" חייבת להזריח לכם על הראש איזו שמש-עמים, או, קרוב יותר לאזורנו, איזה "עושה שלום במרומיו" (כן, הכוונה פה ליצחק בן רוזה, שגזל מכל מלכי ישראל את הכיכר היחידה שלהם)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? אתה מרגיש שדווקא תגובתו האחרונה של חזנוב גילתה לך עליו משהו שלא ידעת? (אם כבר, יש להתפלא על כך שעבר כל-כך הרבה זמן לפני שהלכלוך על רבין התחיל להופיע) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת אינה מלוכלכת! השיכור הזקן שלכם הצטיין במשך כל חייו רק בדבר אחד-הצטלמות ברגע הנכון ובמקום הנכון, אחרי שכולם גמרו ליהרג במקומו ובגללו! פרטים בכל ספריו של אורי מילשטיין. (למען הסר כל ספק, מילשטיין שונא קם את אריק שרון ואת כל מצביאי ישראל). ומעל לכל נשגבת מבינתי הלא-דלה הצלחתו להיחשב ל"צנוע" ול"רודף שלום בנשמתו". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(יפה, כל הקלישאות הרגילות יושבות במקום) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבקשה, תפסיקו להאכיל את הטרול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני אוסר עליכם להפוך אותי למפלצות נוכריות! להבא, אני מוכן להיות אך ורק מפלצת יהודית, כמו למשל, קטב מרירי. אבל הכי טוב-פיל כחול שיודע לנבוח מהתחת, וחי במערה מלאה וויסקי בלב הרי חברון! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז נא להוכיח לי שהן קלישאות! כל השיירות שיצחק בן רוזה פיקד עליהן לא חוסלו? לא היו נסיונות להדיחו מכל פיקוד אפשרי? חזית המזרח בששת הימים היא מלאכת מחשבת של תכנון צבאי? (להזכירך, לא היו אפילו מפות של כל הסמטאות בעיר העתיקה!) למען הסר כל ספק-שנאתי אותו הרבה לפני אירועי 1993. הרבה הרבה לפני אותה שנה. כבר כשהכריחו אותי לקרוא את ליקוקיו הממלכתיים של חיים חפר "לנצח יצחק מזמור" שבו דוד המלך מצדיע ליצחק בן רוזה אחרי ששת הימים, הבנתי שהוא ראוי למשהו שאיננו בדיוק הערצה. ומעל לכל הוא פלמחניק, כלומר עילג ונבער. ואם תתקעו לי עכשיו את רחבעם זאבי הי"ד, אתקע אני לכם שהוא חריג. וגם אותו אני מעריץ בכלל לא בגלל כרטיס המפלגה שלו, אלא בזכות השכלתו המדהימה ופעולותיו כמנהל מוזיאון הארץ. תחשבו על זה בזולה הבאה שלכם בראס בורקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"זולה בראס בורקה" - הקלישאה הזו דווקא חדשה לי (באמת צריך לנסוע לשם פעם). בדרך כלל בעדר שלך מדברים על סושי, אספרסו או (אצל עוזי לנדאו) גבינות ויין, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לשמחתך אני לא עדר, כי לעולם אינני מצטרף לשום זולות למיניהן. בטח לא בארצו של האויב. ותאר לך שגם את העדר של הר-מירון ואפילו את זה של מערת המכפלה אני לא סובל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שאין באתר הזה קצת יותר רודנות נאורה, מהסוג שמוחק גרפיטי סמוך ככל האפשר למועד הווצרו (על מלקות אפשר לוותר בינתיים, למרות שהרעיון אטרקטיבי מאד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתייחס רק לסעיף ג' תגובה 479816 ולא לסגנון ולשאר הנושאים מסביב. למה אתה חושב ש"עריצות נאורה" זה משהו כל כך שלילי? אני שואל רק כדי להזכיר שהיו אחרים שרצו בדברים דומים - אם תקרא את אלן בלום או בצד היותר קליל ה.ל. מנקן ששאף לשלטון של "אריסטוקרטיה מחויבת" בארה"ב. בכל מקרה, שניהם מדברים על הסכנות שגלומות בדמוקרטיה ליברלית ואם אני זוכר, גם שניהם מסתמכים על התובנות של טוקוויל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שואל אותי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור טאייר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי זה השק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סופר צ'כי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לאבא שלי היה כזה צ'כי אבל רגיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם. בגלל שהגבת ב- "יצא המרצע מהשק" בתגובה 479817 אלא אם לא הבנתי למה התכוונת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז תופתע לשמוע שמה שהוציא אצלי את המרצע היה דווקא הסגנון ושאר הדברים שמסביב. במיוחד ההתיחסות ל"אתם" ( "הזקן ההפוך *שלכם* ", "שהוריש *לכם* נמל תעופה ")1. גם הנטיה להגניב איזה "אפטר-טון" של סלידה ("שהוריש", "שגזל"). זכותו של אדם לא להתרשם מרבין כראש ממשלה, זה שהוא נרצח לא עושה אותו קדוש. בעניין העריצות הנאורה, אולי היא לא שלילית, אבל אני חושד שהיא מהמחלקה של כיפה אדומה ורס"ר חכם. 1 אגב, "מי תקע לכם בראש הליברלי שלכם " נשמע כמו אורי פז. מעניין אם הם מכירים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי תסביר מה זה המרצע | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טרוליות. אני יותר קשה תפישה מאופיר זמר, ועד אותו רגע חשבתי שמדובר באדם עם טעמים שמרנים במוסיקה, קצת אטום וחסר פרופורציות, אבל בסך הכל משעשע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תחמיא לי יותר מדי, נראה לי שזה עניין של סבלנות ומזג נוח יותר מאשר של תפיסה. גם אצלי, ההבנה שמדובר בטרול הופיעה בהדרגה - ככל שהתגובה היחידה שבה הוא כתב משהו מקורי ומעורר מחשבה (זו שבה הוא מלמד זכות על עבודת אלילים) טבעה בים של מלל קלישאי מהסוג הנרקיסיסטי-סמכותני-מיזנטרופי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרצע , כידוע לכל, הוא מי שמרצה לצפרדע, ובסו ההרצאה אומר לו ''קפוץ לי'', על כל שאלה שהוא שואל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהה, אז אתה בודק את הסגנון כמו בהגדה - "מה העבודה הזאת *לכם"...טוב, זו שיטה אפשרית לגילוי רשעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם החכם דיבר כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, החיתוך הזה של רשעים וחכמים ממש לא ריק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושימו לב שהרשע מדבר מיד אחרי החכם. בטח לפני הטומטום והלא יודע לשאול. אגב, את רשעותי לא הסתרתי מעולם, במיטב המסורת של דוסטוייבסקי: "אני אדם רשע, אני אדם חולה" (תחילתה של היצירה המקורית ביותר בתולדות הספרות: "כתבים מן המרתף", בתרגומו של כותב שורות אלה. ) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה כופר בקיומם של פרידריך הגדול? או אתאתורכ? או מלך סיאם ההוא, שהצליח להציל את ארצו מכיבוש אנגלי וצרפתי גם יחד, ולהצעיד אותה-אם כי מעט מדי-לעבר תרבות המערב? ואשמח מאוד ללמוד יותר על אורי פז. לעניננו: כמו שלומדים כבר בראשיתו של כל מסלול ניווט,"כדי לראות כל דבר בבהירות, יש להתרחק ממנו". לכן חובתי כבעל מוח מקורי-כלומר מטורף המודע למצבו אבל מסרב לוותר על השכל הישר, לדכר בלשון "אתם". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה דוקא רעיון מצויין: http://www.notes.co.il/uripaz/ | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו אולי יכול להשכיל אותנו בדבר הנטייה של חוגי ימין קיצוני לכנות את יצחק רבין בשם יצחק בן רוזה (למשל תגובה 480073)? מדוע לא יצחק בן נחמיה למשל? האם יש כאן נסיון ליצור הקשרים סמויים הידועים ליודעי חן בלבד? האם רוצים לרמז שיצחק היה ממזר ו/או שאימו לא היתה יהודיה כשרה ו/או שהוריו לא נישאו כדת משה וישראל או אולי סתם רוצים לקשר ל"רוזה האדומה" בת הרב? האם בהסתרת שם משפחתו של אדם יש משום ביזוי והקטנה או אולי יש פה שפה "נקייה" של חרטומי הימין שאינם רוצים להיתפש בשימוש בשפת מגרשי הכדורגל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל התשובות נכונות כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבהרה ואזהרה: אין ימין בעם היהודי! בלי אצולה אין ימין. בלי כהונה אין ימין. בלי איכרים אין ימין. כל אלה אינם קיימים בעם שלנו, לכן אין בו ימין, וגם שמאל אין בו. על עצמי אני מעיד, שאין כל סיבה לקרוא לי ימין, לפחות במובן הכלכלי (אני שונא בנקאים וותאגידים למיניהם, מסרב לנסוע בכביש מספר שש, מתנזר מקניונים, ועובד לא כדי לחסוך אלא כדי לתרום לאנשים שאני אוהב). גם במובן התרבותי יש יותר מדי סיבות לקרוא לי שמאל (למשל, אני לא פוחד בכלל להיכנס לקתדרלות ולהקשיב לבאך, בעיקר בשבתות. תארו לכם שאני גם מתנגד לצנזורה-רק למימון ממלכתי של תעמולת אויב מפורשת). למה דווקא בן רוזה? כי נחמיה רבין היה אדם שראוי לכבוד (אחד ממגיני הרובע היהודי בירושלים בפרעות של 1921), ואלו רוזה? לא ידוע לי במה הצטיינה. ואהבתו של אדם לארצו איננה קיצונית. סליחה, היא "מטורפת". ודעתי על חוקי השפיות שכם ידוע לכם כבר מזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובמה חטאה רוזה כהן בת הרב והחלוצה הציונית? אני שואל פשוט מתוך סקרנות ולא מתוך כוונה להתנגח. מה מקורו של הכינוי "יצחק בן רוזה"? בד"כ נקרא אדם ע"ש אביו. האם אין זה לקוח מטקסטים קבליסטיים כמו פולסא ד'נורא, ללמדך ששם מקומו של רבין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדם נקרא על שם אביו כשרוצים להאדיר את שמו. כדי לקלל אותו הולכים (דורכים?) על האמא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, הרי הוא כבר ענה לך: אביו של רבין היה בעל זכויות ואין להזכירו יחד עם השיכור המגמגם שמא יטעה הקהל הקדוש וייחס גם לו חלק מהן, ביודעין או שלא ביודעין, בבחינת מעשי אבות סימן לבנים או משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשקוראים לאדם על שמה של אימו, מנסים לרמוז שהוא גיבור ומפקד צבאי מוכשר (כמו יואב בן צרויה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשקוראים לאדם על שמה של אימו, מנסים לרמוז שהוא נוהג בחוסר הגינות (כמו השופט בן זונה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהה ! פתאום נזכרתי למה "בן רוזה"! כי יש שיר פרחחים רוסי ישן וידוע: "דודה רוזה, לא לסובב ת'תחת! כבר כולם אומרים לך: זה לא מדחף!" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהבתי מאוד מאוד. וכשמם של מלכי בית דוד ששם אמם נזכר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לאור תגובתך זאת, אולי בכל יש בי שמץ של כישרון לאירוניה?.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלוצה? אולי. אין להוכיח ואין להפריך. ושום קהל איננו קדוש בעיניי, שכן קהל, לעתים קרובות מדי, הוא לשון נקיה לאספסוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אמו של יצחק רבין, רוזה (המכונה "רוזה האדומה"), נולדה למשפחת כהן בשנת 1890 במוגילב שבבלארוס. אביה, יצחק, היה רב והתנגד לציונות, אך רוזה ביקשה ללמוד לימודים כלליים ולמדה בנעוריה בגימנסיה הנוצרית לבנות בגומל. מגיל צעיר נמשכה אחר חוגים מהפכניים וגילתה מעורבות חברתית ופוליטית. בשנת 1919 עלתה לארץ ישראל כנוסעת סמויה בספינה "רוסלאן", הנחשבת למבשרת העלייה השלישית. תחילה התיישבה בכנרת ולאחר מכן עקרה לירושלים. כאן הכירה את נחמיה רבין, ובשנת 1921 נישאו. יצחק רבין קרוי על שמו של יצחק כהן. דרך אימו קשור יצחק רבין בקשרי משפחה לדוד הכהן (בן דודה של אימו), ומכאן למשפחות רופין, סוקניק (ידין), ידלין ואחרים." http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על "החטא הקדמון של רוזה" (ממש כך) אפשר לקרוא ב http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_... (ואני מתנצל מראש על הקישור לטקסט המגעיל הזה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא פלא שמילשטיין יגמור את חייו הספרותיים בתחתית פח האשפה של משלשלי המלים. מה אני בכלל מדבר, הוא כבר שם, מנודה, מוקצה ולא רלבנטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רוצה שאתקע לך את רשימת כל הגאונים המנודים?... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוף סוף אמרת משהו חיובי. תקע לי תקע, ועוד מנודים גאוניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערך הרב, רוב המנודים של אתמול נחשבים לגאונים היום, ודווקא בקרב הליברלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן הקאתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההפנייה. רפרפתי בקטעים מן הספר של מילשטיין (אני משער). הקריאה בו דוקא מעניינת מאוד, משום שהיא עוזרת לקורא להגדיר לעצמו קריטריונים של כתיבת היסטוריה גרועה. יחס בין עובדות לבין פרשנויות ופסיכולגיזמים המוטה מאד לצד השני וקשר רופף מדי בין העובדות לבין הפרשנויות, הם ככל הנראה סימנים מובהקים של היסטוריה גרועה. בעזרת אותם נתונים ועובדות המונחות לפני מילשטיין יכלתי לצייר תמונה הפוכה לגמרי של יצחק רבין. יכלתי לדבר על מוצאו ממשפחה שהיא מלח הארץ, אנשים שפעלו בעקביות ובהתמדה למען העם והיישוב על חשבון ענייניהם הפרטיים והמשפחתיים. הם הקדישו את מאמציהם להגנת העם ולטובת הכלל ולא ''עשו לביתם''. היה אפשר לשער כיצד חונך הנער יצחק לערכים של שרות הציבור והגנתו ולא לערכים של הגשמה עצמית ואפנדיזם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שיכולת לצייר את התמונה ההפוכה, הרי היא במקרה גם התמונה האמתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תתרגז/י. גם אני רואה בנבירה ובחיפוש הבלתי פוסק של כל הכשלים והחסרונות בעברו של אדם שנרצח ע"י חברים לדעה של המחפש, עניין מגונה ומגעיל, שהוא במידה מסויימת מעין רצח שני זוטא. הבעיה היא כזו. היסטוריה אינה מדע מדוייק. כל אדם שעשה דברים משמעותיים בהכרח עשה גם שגיאות משמעותיות. כל איש צבא מהולל בנצחונות, בודאי ידע גם נסיגות ותבוסות. חיילים נופלים ונפגעים גם בנצחונות. בפרט אצל קצינים ומפקדים, תמיד אפשר למצוא עמיתים ופקודים האוצרים בקרבם טענות ומענות כלפיהם. העובדה שאדם מסויים חשוד מראש בכוונותיו אינה מצדיקה מראש התעלמות מחקר העובדות שלו. התמונה ה"אמיתית" שהזכרת היא חמקמקה במיוחד וכל חוכמת הקורא נדרשת כדי להבחין בין היסטוריה של ממש לבין טקסט שהוא עלילת דברים ורצח אופי. הנקודות שהזכרתי עומדות לרעתו של מילשטיין גם אם התאור/יה שלו היתה אמת לאמיתה. העובדה שיש כל כך הרבה פסיכולוגיה (בגרוש לדעתי), פרשנות (משמיצה לדעתי) ווכחנות בלתי רלאבנטית (עם אנשי המורשת של רבין) על כל כך מעט עובדות ואימות העובדות, היא אינדיקציה אחת ליכולותיו של מילשטיין כהיסטוריון. העובדה שהפרשנות שלו רחוקה מלהיות הפרשנות האפשרית היחידה של העובדות שהוצגו היא אינדיקציה שנייה. עניין שלישי הוא חוסר הרלאבנטיות של כל התאוריה המילשטיינית. נניח שרבין גדל בבית קר ומחוסר אהבת-אם, כיצד כל זה התבטא ביכולותיו ופעולותיו כמפקד צבאי וכמדינאי? מאחר ומילשטיין לא ממש מסביר את הקשר, דבריו נחזים להיות עלילת דברים סתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניין רביעי הוא חוסר המורכבות: כל העובדות, לפי מילשטיין, תומכות בעמדה מסויימת. רבין אמנם לא היה אדם מושלם, אבל גם לא יכול להיות שהוא היה הרשע בהתגלמותו, ואם יש ספר על רבין (או על כל דמות היסטורית אחרת) שמתקשה להגיד מילה טובה על הדמות אותה הוא מסקר, אז הספר הזה חשוד מאד, וגורם לקורא תחושה של חוקר שמשרטט את העובדות מסביב לפרשנות המוכנה מראש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיבה שהתרגזתי (וחלילה לא עליך, כמובן:)) היא שמילשטיין* מוכר כאן זבל מזוקק - גם מבחינה היסטורית וגם (ועוד יותר) מבחינה פסיכולוגית. מבחינה היסטורית הוא זורק, לנוחותו הרבה, את כל הדברים המרשימים שעשה רבין, גם בצבא וגם בכהונתו השנייה כראש ממשלה; מבחינה פסיכולוגית, מעבר לזה שהוא פוסק פסיקות נחרצות על דברים שאיננו יודע כלל ועיקר (האם לרוזה רבין באמת לא היה כל יחס לילדיה? מאין הוא לקח את זה?), הוא גם לא יכול להסביר במסגרת ה"תיאוריה" שלו איך זה שרבין היה אדם חם כל כך. מבית קר מהסוג שהוא מתארר לא יוצאים אנשים שכל מכריהם מעידים שהיו חמים ומתעניינים בזולת. וודאי שאתה צודק שהאמת ההיסטורית היא חמקמקה במיוחד,וודאי שיש גם יותר מאחת (אני מודה שהמציאות מורכבת). העניין הוא שישנם בכל זאת כמה תיאורי מצב שאינם נכללים במרחב האמתות האפשריות, וזה של מילשטיין נמנה עליהם באופן מובהק. ___________ * למען הגילוי הנאות: אני שונאת את מילדשטיין באופן אישי. יחד עם זאת, אין לי ספק שהייתי אומרת את אותם דברים גם לולא שנאתי זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מכירה את מילשטיין באופן אישי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היכרתי. זו לא הייתה מהחוויות הקסומות בחיי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה מרשים כל כך בשלוש תבוסות מחפירות בזו אחר זו? מה מרשים כל כך באי התכוננות למלחמה בשלוש חזיתות-ובהצטלמות שחצנית לאחר הניצחון, דווקא בחזית שבה היו הכשלונות המחפירים ביותר? (גבעת התחמוושת, סמטת המוות..)? מה מרשים כל כך בהתעלפות של מפקד עליון ערב המלחמה? מה מרשים כל כך בהיזרקות מתפקיד השגריר בוושינגטון? מה מרשים כל כך בעברית העילגת שלו? מה מרשים כל כך בנטיות הרודניות שלו ("אני אנווט", "בלי מגץ ובלי בצלם")? מה מרשים כל כך בספיגת הפתעה מוחלטת מהמרד הערבי של 1987-ובהענשת חפ"שים על כך שהם בסך הכל מילאו פקודות? מה מרשים כל כך בגירוש-הרחקה-החזרה-הצחקה של 410 החמאסניקים? מה מרשים כל כך בפוליטיקקר המגשים-בערוב ימיו-את מדיניותו של יריבו הנצחי? ומעל לכל-פולחן אישיות מזרחי שגרתי, בלי שום הישגים שיצדיקו אותו, איננו מרשים אותי בכלל. ואני חוזר ומציע לכם לצחצח את הדרכונים הזרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על אלה תבוסות אתה מדבר? אם אינני טועה, מלחמת 67 הצליחה מעל ומעבר. הוא היה הרמטכ"ל. העברית שלו לא הייתה כה עילגת. ביטויים כמו "נפולת של נמושות", או "הפודל של פרס", גם אם תוכנם בעייתי, מצביעים בהחלט על שליטה יצירתית בשפה. גירוש החמאס והססמאות נגד בג"צ ובצלם היו רעים מאוד, אבל מולם עמדו הישגים רבים - כולל, כמובן הגשמת "מדיניותו של יריבו הנצחי" - שיריבו הנצחי לעולם לא היה מעז או מצליח להגשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. חזית ירושלים היתה ערימה של כשלונות מחפירים: נתחיל בזה שבכלל לא ידעו אם חוסיין יילחם או לא; הלוחמים נכנסו לסמטאות המוות בלי מפות; לא בטוח שהיה צורך בפריצה ושלא ניתן היה להסתפק בכיתור; גבעת התחמושת היא בכלל בזבוז מחריד של דם צעיר; ברמת הגולן המלחמה נפתחה רק ביום האחרון, בלחצם של מתנחלי מפא"י, המכונים בלשון נקייה "קיבוצניקים", להוריד להם את הסורים מהראש-וגם שם היה בזבוז עצום של דם צעיר (מעניין למה זוכרים דווקא את הבזיון של תל פאחר ולא את העבודה הנקייה יחסית בתל-עזזיאת); אז מה אם הוא מטומטם שעלה לגדולה? זה משנה לו את תוכן המוח? זה מוחק לו את כל הכשלונות הישנים? ממתי התעלפות של מפקד עליון ערב המלחמה(שהוא תכנן, לכאורה, בכשרון כזה) היא לא בושה וחרפה בלתי נסבלת? מענין למה איזנהאור לא התעלף ערב הנחיתה בנורמנדי... וממתי נסיגה חד צדדית, וגירוש אלפי בני עמך מהבית(ואפילו הבטחה לגירוש)-תמורת עוד ועוד סדרה של הצטלמויות ברגע הנכון (כאמור וכראוי להיאמר-מומחיותו היחידה של יצחק הקדוש) היא הישג -ועוד הישג גדול? תודה שהסברת לי למה אני , למרות הכל, לא מצליח לשנוא את פרס-כי הוא בכל זאת לא אך ורק היה חובב הצטלמויות ריקני כל חייו (אם כי לאחרונה הוא מתחיל לאמץ את המנהג היצחקי הזה, ובאדיקות יתירה). אני חושב שהוא פשוט לא רצה להחריב עשרות מפעלי חיים פרטיים ומפעל לאומי מפואר אחד תמורת הצטלמות.להזכירך-סבסטיה קמה בימי פרס! מספר היהודים בגולן גדל דווקא בימי פרס! אגב, נא לרשום עוד מאה אלף מכות חשמל למורה שלך בהבנת הנקרא-לא הגירוש הוא הכישלון, אלא החזרתם. ועוד לא דיברנו על פולחן האישיות הממלכתי שהתחיל הרבה לפני הרצח. ונניח לרגע שהוא אכן גאון הגאונים. עדיין לא הוכחתם לי שהוא היה צנוע.... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלחמה שהסתיימה בששה ימים תוך כיבוש שטחים גדולים כל כך ובמספר קורבנות גדול אך לא ענק יחסית לנצחון? זה דורש תכנון מעולה. התעלפות איננה בושה בלתי נסבלת. גם מפקד עליון הוא בן אדם. אין שום בעיה עם המורה שלי בהבנת הנקרא. לא חשבתי לרגע שבעיניך הבעיה עם מגורשי החמאס הייתה בגירושם. אבל זו הבעיה בעיניי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא קודם כל מפקד עליון. לא רבין השיכור, השחצן והפחדן ניצח, אלא נאצר השחצן והמטומטם הפסיד. וכאמור לעיל-מעניין למה איזנהאור לא התעלף לפני ה-6 ביוני, ולמה בונפארטה לא התעלף ערב אוסטרליץ. ומעניין איך הוא הצליח להתעורר בדיוק בזמן להצטלמות השחצנית שלו בעיר העתיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמנם? זה הרי לא היה נאצר לבדו. הנצחון היה גם בירדן ובסוריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הלגיון הערבי נלחם דווקא בגבורה מעוררת כבוד, עד כדי כך שהצנחנים שיצאו בשלום מגבעת התחמושת כתבו על הקברים של הירדנים-פה נפלו 21 חיילי אויב אמיצים. מול סוריה,כאמור לעיל, היה גם כן לפחות בזיון מיותר אחד (תל פח'ר), שהפך, כמובן, לעוד יצירה של הלקקן הממלכתי חיים חפר. (אגב, "מסדר הנופלים" שלו לא מעלה באפך ניחוח וואגנרי-משהו?..כלום אין כאן ניסיון ליצור איזה וואלהאלה עברי מגוחך?) מעניין למה לא הפעילו את חיל הים נגד סוריה, בעיקר לאור העובדה שהערבי פוחד מהים, והניצחון הימי היחיד של הסורים היה ב-656 לספירה. העיקר-נאצר היה מקור ההשראה היחיד למלחמה, ונגדו היה באמת ניצחון גדול. אבל בטח לא בזכות יצחק בן רוזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
71 חיילים ירדנים אאל"ט | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר תמונה של גבעת התחמושת וכתוב שם על שלט, אאם כי באנגלית "פה נפלו 21 חיילי אויב אמיצים". מישהו טרח למחוק באיקס את "אמיצים". לא ברור למה. כשחור-חולצה אמיתי, אני תובע לחלוק כבוד גם לגיבורי האויב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על גבעת התחמושת נפלו 21 חיילי צה"ל ו-71 חיילים ירדניים. כ"שחור-חולצה אמיתי", נראה שמושג האוייב קצת מבולבל אצלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה. אתה יריב ראוי לי. מכל מקום, זה רק מחזקעוד יותר את הטענה שחזית ירושלים היתה בזבוז מחריד של דם צעיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפורים מהלכים בין חיילי מילואים עד היום על פחדנותו של אריק שרון על סף חציית התעלה, ומגדילים לעשות אלה המספרים שדאג יותר לבטחונו שלו ופחות לבטחונם של אחרים. אלא מאי? - אלה לא מן הסיפורים שהגיעו לתקשורת. בדברים מסויימים שרון היה חכם בהרבה מרבין המסכן, והשכיל לאסוף סביבו יחצ"נים - עוד לפני שהמונח היה בשימוש ועוד לפני שקיבלו על זה שכר שמן - יחצ"נים-בהתנדבות שדאגו ליצור לו תדמית של גיבור ללא חת. הסיפור על ה"התעלפות" של רבין התחיל בסיפור אחר, על כך שהוא "לא הרגיש טוב". הרבה לפני גלגול ה"התעלפות", הופיע סיפור שהוא כנראה הקרוב ביותר לאמת, על תשישות רבה ורופא שנתן לו זריקה שהרדימה אותו ללילה ועוד חצי יום. זוהי במקרה גם הגרסה המופיעה בקוים כלליים בויקיפדיה, מבלי להיכנס כרגע לדיון על כך שויקיפדיה אינה סמל לאמינות וכולי וכולי. ה"התעלפות" הופיעה שנים אחר כך, ובכל מקרה רבין לא "התעורר בדיוק בזמן להצטלמות השחצנית שלו בעיר העתיקה", אלא לפני פרוץ המלחמה. הדבר היחיד הבטוח בכל העניין הוא שמי שהתחיל בהפצת הסיפור הוא ויצמן. אין לדעת איך נוצרו לסיפור הזה מאות גרסאות שונות מקצה ועד קצה של הדמיון האנושי, אבל אין ספק שזה לא קרה במקרה ולא בטעות. כמו במקרים אחרים, גם כאן - אנשים קטנים, עלובי נפש, אחוזים שנאה, קנאה וקילוגרמים של מרירות אישית - מוסיפים עם השנים, כפי שניתן לראות יפה בדיון זה, עוד ועוד דיסאינפורמציה. בדיון זה ניתן להבחין שלא משנה אם זה לגבי רבין או בכל נושא אחר - הדיסאינפורמציה, חלקה תקשורתית, חלקה סתם רכילותית - מעורבת במיזנטרופיה חסרת שליטה, בקשיי זכרון חמורים ובחשיבה אסוציאטיבית מדי - אוכלת כל חלקה טובה, אם היתה בכלל אי פעם חלקה טובה. השלב הבא בתגובות שלך יהיה שדניאלה וייס היא גלגול נשמתה של האפיפיורית יוהנה וכי יש למנותה לאלתר כרמטכ"ל וכמשיח ישראל, ושסלע המלח ההוא שנראה כמו הגברת לוט, בדרך לסדום - הוא-הוא גלגולו ועונשו הנצחי של יצחק רבין על כל חטאיו, ולא חשוב אם הם אמיתיים ובדוקים או מדומיינים בקדחת השטנה הלוהטת במוח שאיננו מוצא לו מנוח. אתה לא יודע מה היה עם נפוליון או עם אייזנהאואר לפני, אחרי ותוך כדי. אף אחד מאיתנו לא יודע מה היה בדיוק בחדרי חדרים ב-1805 או ב-1944, ואתה הרי מפליא שלא לדעת עוד יותר מכולם ביחד. אתה הרי מברבר על "בנו יחידו" של ג'ון לנון, אב לשני ילדים, ועל רוצחו - והרי זהו רצח שאירע בדצמבר 1980! - לפני פחות מ-28 שנים! - ואפילו על המקרה הזה, שקרה בימיך-אתה - אפילו את פרטי המקרה הזה אתה מצליח שלא לדעת וגם לא לברר לפני שאתה מברבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו שונאיו של בונפארטה לא האשימו אותו בפחדנות (והיו לו די והותר שונאים, הן לפני מותו והן אחריו). ונסה להפריך את הטענה שהמפקד האמיתי במלחמה היה דווקא דיין, ושחזית ירושלים היתה ערימת כשלונות מיותרים ומחרידים. אגב, נסה להפריך גב את הטענה שיצחק בן רוזה תמיד ידע להצטלם ברגע הנכון. דניאלה וויס עשתה, או נסתה לעשות, מה שמדמנת ישראל מתעקשת לא לעשות כבר מזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ונסה להפריך את הטענה שהמפקד האמיתי במלחמה היה דווקא דיין'' - כל הספרים שסוקרים את המלחמה מפריכים את זה. דיין הוצנח לממשלה ברגע האחרון משיקולים פוליטים ולקח לעצמו הרבה קרדיטים שלא הגיעו לו (כך למשל מנע מאשכול לתת הוראה לכבוש את הגולן ולאחר מכן יזם אותה בעצמו ולקח את הקרדיט כאילו זו הייתה החלטה שלו). את ההצלחה במלחמה יש לזקוף לזכות אשכול, רבין ואלופי המטכ''ל שהכינו את הצבא למלחמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מלחמת ששת הימים: מי שמסתמך על ארועים כאלו ואחרים שהיו בהם כשלים (להבנתי בעיקר ע"פ דעתך האישית), כדי להסיק שהמלחמה כולה היתה "תבוסה מחפירה"/"כשלונות מחפירים", מרויח לעצמו ביושר את החשד כי הסיבה האמיתית לטענתו היא שהמלחמה ההיא נקשרת איכשהו לשמו של יצחק בן רוזה. באותה הזדמנות הוא גם מרויח ביושר את התואר של דמגוג פוליטי. ב. גם אם יש בכך מידה לא מבוטלת של "אד הומינם", אני חייב לומר שלעניות דעתי אלמלא אותה "תבוסה מחפירה" כבודו לא היה זוכה לשפוך את מרירתו עלינו וקרוב לודאי שכלל לא היה נאלץ להכיר אותנו מקרוב. ג. כיבוש רמת הגולן החל ביום לפני האחרון ונמשך יומיים שזה בערך שליש ממשכה של אותו "כשלון מחפיר". ד. באשר לפנייתם של "מתנחלי מפא"י, המכונים בלשון נקייה "קיבוצניקים", להוריד להם את הסורים מהראש", אני מניח שכבודו מתיחס בזלזול זהה לבקשות דומות ועדכניות יותר של תושבי שדרות וגבול עזה. ה. לגבי פחדנותו של שרון, כנראה שמדובר במעין רויזיוניזם היסטורי. דובר הרבה על הקפדתו של שרון להמצא תמיד סמוך מאוד לקו החזית ממש. הדברים הללו עוררו את סקרנותי מאחר והם נחזים להיות חלק מפולחן הגנרלים של 67-73 ואולי אפילו תוצר של יחצ"ני בחירות של שרון. שאלתי אדם שאינו נמנה על אוהדיו של אריאל שרון אך היה שם כפקוד של שרון והוא אישר לי שהתאור למעלה נכון. ו. לגבי אייזנהאואר "לפני ה-6 ביוני", אני חושב שאתה טועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני חוזר ותובע מכם להוכיח לי שחזית ירושלים בששת הימים לא היתה ערימת כשלונות מחפירים שעלו ביותר מדי דם צעיר. ד. אכן, כולנו מתנחלים, כולנו יהודונאצים, כולנו סרטן בגופה של האומה הערבית והאסלאמית. מתנחל זאת קללה אך ורק בעיניכם. נשגב מבינתי למה כיבושי מפאי ב-1948 טמאים הרבה פחות מכיבושיה ב-1967. ג. כמו שכתב תאודור מומסן על הינצלותה של רומא מכיבוש בידי חניבעל, "לפעמים חיילים טובים מתקנים את קלקוליהם של מצביאים גרועים". ו. נא להוכיח זאת. "ואשתו של קיסר חייבת להיות נקייה לא רק מאשמה אלא גם מחשד". התבוסות שדיברתי עליהן בהתייחסותי הראשונה ל"עושה שלום במרומיו" (הייתכן שהכוונה לכל אלה שמרגישים מרומים בעקבות עשיית השלום שלו?), הן שלוש השיירות שהוא פיקד עליהן בתש"ח, ושכל נוסעיהן נפגשים מדי שנה בשנה על לוחות זיכרון למיניהם. ה. נא למסור מאה אלף מכות חשמל על הלשון, לפחות אלף בעיטות בנעלי-צנחנים, וחמש מאות סטירות לחי בכפפת ברזל מלובן, למי שחלם אי פעם לחתום על הבגרות שלך בהבעה עברית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה. ההתבטאות שם אכן היתה מסורבלת. שאלתי אדם, שידוע לי כמתנגד פוליטי של שרון, על הטענה כי שרון בניגוד למפקדים רבים במלחמת יום כיפור, הקפיד כל הזמן להמצא קרוב מאוד לקו החזית וליד הארועים. האדם ההוא אישר לי בעדות מכלי ראשון כי התאור הזה נכון. מכאן שתאוריך על פחדנותו של שרון הם חסרי יסוד. כנראה במוחך התערבבו תיאורי הפחדנות של רבין אצל מילשטיין עם שרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה1. אולי אתה מתבלבל בין חזנוב, שאא"ט לא דיבר על פחדנותו של שרון, לבין תגובה 480559 שלי? מה שכתבתי בתחילת התגובה ההיא הוא נכון, אך לא אכנס לפירוט רב מדי. מכל מקום, מדובר באופן השמירה הפיזית על גופו של האדם עצמו, ולא על טווח הקרבה או הריחוק לקו החזית (ב"על סף חציית התעלה" לא התכוונתי למרחק. הביטוי "על סף" עוסק לעיתים בזמנים ובסיטואציות, ולא בהכרח במרחקים - "זה קרה כשהייתי כבר על סף סיום התואר...", "הוא הפחיד אותי, הייתי ממש על סף התעלפות..."). ה2. העניין הלשוני שהפריע לחזנוב בסעיף ה' שלך הוא, כנראה, הביטוי - "מאחר והם נחזים להיות...". הבעיה היא לא בדיוק בסרבול אלא בכך שזהו תרגום מילולי של "appear to be" - צורת ביטוי ש"הולכת טוב" באנגלית, אבל אינה מתקבלת כל כך על הדעת במבנה העברי. ועוד משהו קטן: מקובל "מאחר ו-", אבל נכון - "מאחר ש-". לדעתי הטעויות האלה לא היו צריכות להביא לתגובת מכות החשמל של מר חזנוב, אבל דעתו שונה משלי והוא בטוח שהמכות הללו הן בדיחה מוצלחת עד כדי כך שיש לחזור עליה מאה פעמים לפחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי אלא להתנצל בפני מר חזנוב ולהעיר כי אם תרצה לשכנע אותי בדבר פחדנות אישית של מר שרון תצטרך להתאמץ יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה1. חזרת כבר ארבע או חמש פעמים על מכות החשמל, בצירוף ברזלים מלובנים, בעיטות בנעלי צנחנים ועוד מרעין בישין. זאת מין בדיחה כזאת? בדיחה, בדומה לטמפון ובניגוד לפזמון - היא עניין לשימוש חד-פעמי. אולי תנוח קצת ותחשוב, ואז תהגה איזו תפלות אינפנטילית חדשה ורעננה יותר? ה2. התאפקתי כמה זמן, וכמו שכבר ציינה כאן העפרונית, להתאפק זה לא בריא. אז כיון שאתה שש כל כך לנזוף באנשים לגבי העברית שלהם (וההיסטוריה, והבנת הנקרא, כשהבעיה היא דווקא אצלך בדרך כלל), אגלה לך משהו קטן: זה מוזר שבתור מתרגם אתה משתמש במקף באופן לא נכון ומתבלבל, ברבות מתגובותיך, בין המקף לבין הקו המפריד. אולי זה יעזור לך: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה ללכת רחוק, כשאפשר למצוא את זה כאן: דיון 76 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו עליבות נפש מצדי, להסתפק רק במכות חשמל ובבעיטות! אלו המתעלליפ באהובתי בת האלמוות ראויים להשלכה ממטוס מעל הר געש, לשבוע בבוקר עקרבים, או ללילה במאורת זאבים רעבים, לאחר מריחתם (של המתעללים) בדם כבשים חם וטרי! וזאת גם כביטוי לאהבתי לזאבים בפרט ולכל חיה שאיננה דו רגלית וחסרת פרווה ונוצות, מאז שקראתי (שלוש פעמים!) את "כל חיות הבר אשר ידעתי" מאת ארנסט סיטון-תומפסון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רבין? חם? מאיפה הגעת למסקנה הזו? הוא לא היה איש-רעים להתרועע, נרתע ממחוות חיבה גופניות, קימץ במחמאות, ובניגוד לשטות שאמר עליו קלינטון, הוא לא היה חבר שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל האנשים ששמעתי שהכירו אותו, בצבא ובכנסת ובמקומות אחרים, אמרו שהוא היה אדם חם ואנושי מאוד. שהוא זכר תמיד לשאול לשלומם ולשלום משפחותיהם, היה מתעניין בחייהם ובדעותיהם, ובאופן כללי היה יוצר קשר בלתי אמצעי ומאוד לא מתנשא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ממש! "נדפוק אתכם כמו שדפקנו את הערבים" (דבריו על כל הודי ישראל מעולי ארצות האסלאם). "אני אנווט". "אתם יכולים להסתובב כמו פרופלורים" "אם נצרים יישוב, אני קוגלאגר" (דוגמה נהדרת גם לצניעות וגם לצחות לשון, כמובן...). ועוד לא דברנו על העדפותיה של רעייתו בלחיצת ידיים ("עדיף לערפאת ולא לנתניהו"), שעליה, כמו שאומרים בויצמנית, "הוא לא הוריד לה אפילו פליק". אגב, מספר מכריו של יצחק הקדוש אחרי הרצח מזכיר לי משום מה את מספר נוסעי אלטלנה אחרי 1977... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''נדפוק אתכם כמו שדפקנו את הערבים'' היא פנינת לשון של מוטה גור. לא של רבין. היא הייתה מכוונת לקבוצה מאוד מסוימת של מפגיני ליכוד מאוד קולניים. עם זאת, הפרשנות כאילו היא נובעת מתחושת התנשאות על פני יהודים מארצות האסלאם, יש לה על מה להתבסס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה"אני אנווט" עם ה-א' הצרויה היהה אכן בעייתי, אבל הסלנג בציטוטים האחרים הוא מה שהוא - סלנג. לא עלגות. רעייתו לא שייכת לעניין, ועם כל חסרונותיה היא הייתה רחוקה מלהיות שרה של ביבי. ואיך יכול היה להוריד עליה פליק? הוא לא היה מכה נשים, תודה לאל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדוני הנכבד, מר כזבנוב הקדוש: "נדפוק אתכם כמו שדפקנו את הערבים" היתה התבטאות מכוערת ואומללה של מוטה גור ולא של רבין. ההתבטאות האומללה הזאת נפלטה מפי מוטה במערכת הבחירות הסוערת ביותר עם הפרובוקציות המשולחות-רסן ביותר מצד ראש ממשלה (בגין) שידעה ישראל, הבחירות לכנסת ה-10 ב-1981. וככל שהיתה מכוערת ואומללה - ההתבטאות הזאת בכל זאת לא היתה "דבריו על כל הודי ישראל מעולי ארצות האסלאם", אלא כוונה אל גדודי המתפרעים המקצועיים מטעם הליכוד, שהיו מגיעים לאסיפות הבחירות של המערך בהסעות מאורגנות, מצויידים בעגבניות רקובות ומתורגלים היטב בתנועות מזרחיות וב"אמא של פרס ער-ב-יה!". מה רע ב"אני אנווט"? רצית שגם רבין יהיה חנפן צבוע כמו שאר הפוליטיקאים, והוא לא השביע את רצונותיך? אז אולי כדאי שתריץ לראשות הממשלה את האהוב השעיר מתגובה 480465, שבודאי יידע ללקק כמו שצריך לכל מי שצריך. והג'נטלמניות היתרה של מר רבין כלפי הגברת רבין ז"ל חיסלה לו את הכהונה הראשונה וקילקלה לו כל מיני רגעים בכהונה השניה, זה נכון. חייהם של הזוג רבין עלו מדי פעם על שרטון, כמקובל בחיי הנישואין, אך עקב אירועים מסויימים, קשים, מן הצד המבוגר במשפחות של שניהם, הוא היה מחוייב כלפיה, לא יכול היה לזרוק אותה לכלבים על מזבח הקריירה שלו ונשא באחריותו זו עד הסוף. ואגב, לגבי עניין ה"פליק", לא הבנתי בדיוק. בוא נעזוב לרגע את ויצמן ונתרכז בך: האם אתה דוגל בהלקאת נשים כאמצעי חינוכי? תשובת כן/לא ישירה וישרה תתקבל בברכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבהרה ואזהרה: אהובי השעיר לא מלקק לשום נתחי בשר דו רגליים, המעזים לקרוא לעצמם "בני אדם". אפילו אותי הוא נושך כשמתחשק לו (ולפעמים בצדק). כי הוא מגזע שנקרא "כלב פרעה", והוא אכן חושב כמו מלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לענייננו: מכות הן שיטת חינוך גרועה, כי הן מולידות אך ורק פחד. פחד הוא רגש קטן, וממנו לא נולדות שום יצירות אמנות גדולות. אני מעדיף חרדה, העשויה להפוך לציור אקספרדיוניסטי או לסרט אקספרסיוניסטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר. אני דווקא שמעתי שהוא היה חצי-אוטיסט, ובכלל לא סחבק. (אבל עם זאת לא מתנשא) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יודעת איפה שמעת את זה, אבל נראה לי שרוב מוחלט של ההתרשמויות האישיות ממנו היה הפוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז בעריצות הנאורה שחייבת לקום פה בהקדם, לפני שכולנו נשכב עם אבותינו, בטרם עת, יהיו מבדקי שכל-ישר לכל מי שמתכוון לשרת את הציבור! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי חצי אוטיסט? אהובי השעיר?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא התכוון, כנראה, חם במובן ''רגזן''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ממש!.. הירדמות באמצע הקרב היא דוגמה לערכים? הכנה גרועה כל כך למלחמה בשלוש חזיתות היא הקרבה של משהו, מלבד של המון דם יקר? האמנם עברית עילגת בנוסח "תומחת", ו"לבנונים" (במשקל "אמנונים") היא סמלו של מלח-ארץ כלשהו? ולא זכור לי שיצחק בן רוזה חי באהל דל במשך רוב ימיו. אתה גם לא תצליח להכחיש את תאוותו להצטלמות בתנוחות של מצביא גדול, ואת עצם העובדה שהוא אכל רוב ימיו מקופת הציבור, במקום פשוט להניח את הסטן החלוד שלו מיד עם חתימת הסכמי 1949 (למיטב זכרוני, אפילו בשדה בוקר לא ראינו אותו...). אגב, נא למסור עוד מאה אלף מכות חשמל, ועשרה מיליון בעיטות מגף גם למורה שלך להסטוריה, וגם למורה שלך לשכל ישר ולאזרחות: "העם והיישוב" אינם מילים נרדפות לשלטונה של מפא"י. לתקוע לכם שוב את התותח הקדוש??? את "עונת הציד" על אלו שהעזו לא להכיר בשלטונה של מפאי במדינה שטרם קמה? אגב, הידוע לכם איך קרא ההיטלריונגר לשעבר הלמוט אוסטרמן, המכונה גם אורי אבנרי, לאס-אס? "הפלמ"ח של גרמניה". הידוע לכם איך אחד מראשי מפאי קרא לפלמח? "צבא פרטי, כיתתי ומפלגתי". תהליך שלום שמח , ותתחילו לצחצח את כל הדרכונים הזרים שלכם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שלוש פרשות בספר ויקרא שאתה מבטל כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העיקר שאני תומך בהתלהבות בציויים של פרשת "כי-תצא" (ואת בניגוד גמור לדעת עכברושי התלמוד המעזים לקרוא לעצמם "רבנים"). נא לכתוב לכם על כל הקירות: צביקה אמנם יהודונאצי חשוך מרפא, ומסרבה להעריץ את כל האלילים הנכונים, אבל הוא לא גזען! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיון 2975 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי גם יש (בעיניהם) בושה באם סמכותית שאישהּ עומד בצלה. בלי אב גברי, לך תדע מה יצא מהילדים. מי ייתן וחזנוב ינמק ישירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, פשוט הייחוס היהודי הוא לפי האם ולא לפי האב. זה הכל. את יצחק הקדוש עצמו אני שונא, ולא את כל משפחתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז למה אף פעם לא שומעים על מנחם בן חסיה, בנימין בן צילה, צבי בן ריזא או רחבעם בן מינה? בקיצור, שטויות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הסכנות הגלומות בדמוקרטיה הליברלית"?! היא כולה סכנה אחת גדולה! לפחות כל עוד אין סף-השכלה או מבחן סינון כלשהו לאלו העלולים להשליט עלינו עד פלמחניק זקן ושיכור או עוד מנהל קבוצת כדורגל המקבל מעטפות בשעות הפנאי! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז גם שייקספיר (לפחות בחלק מחייו) היה אחד מ"אנשי המלך". מכאן נובע שהוא לא גאון בן אלמוות? גם פושקין היה משורר-חצר, וגם במקרה שלו זאת לא סיבה לשלול את גאונותו. ועל כרטיס המפלגה של אלתרמן אני בכלל לא רוצה לדבר, כי גם אלתרמן ראוי להערצה, למרות קשריו עם החצר! מי שמסוגל לכתוב שורה כמו "לחיות על פני ובתוככי האדמה/ הנוראה והיפה הזאת//" הוא בהחלט לא סתם פזמונאי-מטעם! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מקפיד לא להבין, כעקרון, או שזה יוצא לך שוב ושוב בטעות? אם שייקספיר היה כותב את שירי אהוד מנור, היה הדבר מעיד על כך שהוא פזמונאיצ'יק (ואדם) נחמד וסימפטי בעל תפוקה גבוהה, אבל לא גאון, בהחלט לא גאון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אך הבית חדל כבר לנשום"-זאת שורה "נחמדה", לכל היותר?! (לדעתי זאת אלגוריה יפהפיה להחריד על הבית הלאומי שלנו-תחשוב לרגע על זה שהוא גם "ריק" וגם "ליד המסילה" (אולי גם המסילה ההיא, החד-כיוונית, ל"ארץ-שם"?); ש"כבר לא מדליקים בו נרות לכבוד שבת", ו"לא ניטעים עוד אילנות בטו-בשב"ט"...) ואפילו בלי להדרדר להרהורים ברוח אבן-חלדון, השיר הזה הוא לכל הפחות יצירת מופת של אפלולית גותית, בנוסח "בית אשר" של א.א.פו. צדקת, בהחלט לא כל מילה שלו זהב טהור, אבל לפחות שלושה משיריו ראויים להיחקק בארד ובשיש על קירות תל-אביב (ביום שבו היא תהיה עיר תרבותית, החולקת כבוד לגדולי הרוח שלנו, או לפחות למי ש"יודע להשיב/ מעט אביב לתל אביב"): "הבית ליד המסילה" "אין לי ארץ אחרת" ו"ללכת שבי אחרייך". אולי גם "בן הארץ".. אבל שכחתי שוב באיזה כוכב אני חי: תאר לך שאפילו מולדתו בנימינה טרם העניקה לו הנצחה ראויה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בית מדרשו של יארוסלב האשק תגובה 469636 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"היום... יש מין מכונה מפלצתית רועמת ומעשנת להפקת צרחות, המוקלטות מיד ונמכרות מיד במאה שקל לתקליט". זה בהחלט קורה היום, אם השנה היא 1982 נניח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחיר אולי שונה היום, אבל על האיכות עדיין אין מה להתווכח... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אנטילופה אינו יקירתך, אלא יקירי. 2. לא הבנתי מה יש לך נגד רוק אנ רול. 3. האם גם הביטלס, חלוצי הרוק, נחשבים בעיניך לרוק אנ חוקן? הביטלס יצרו ללא ספק מהלב ומהראש, ולא רק "מהאלקטרוניקה". 4. מדוע לדעתך ראוי שזעקה תישמע רק בשקט, או בלחישה? 5. יש היום שקט, ולא רק זעקות אפופות עשן, קח לדוגמה את הלהקות low, portishead, mazzystar, the cure יש עוד הרבה להקות רוק טובות ולא-צרחניות, ואין צורך באשפוז
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. לא הייתי קורא לביטלס חלוצי הרוק. אלבום הרוק היחיד שלהם הוא האלבום הלבן וגם בו יש את אובלדי-אובלדה... שאר המוזיקה שהם יצרו היא בעצם פופ (ובתחילת דרכם קאברים לרוק'נ'רול). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומהו רוק אנ רול, אם לא השורש ממנו צמח הרוק המודרני? ולצורך העניין, גם להקת הגראנג' רוק נירוונה עשוייה להיות מקוטלגת כלהקת פופ. פופ, במובן של מוסיקה פופולרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוק'נ'רול הוא כמובן הבסיס לרוק אבל לא בו הצטיינו הביטלס ולא ממנו באה תהילתם. גם אלביס פרסלי הידרדר למלודיות שמאלציות לאחר תקופת הרוק'נ'רול שלו והפך בעצם להיות זמר פופ. המונח פופ הוא גם מונח כללי לכל מה שפופולרי (ולכן גם קטעי ג'אז ומוזיקה קלאסית שצועדים במצעד הפזמונים יכולים להיקרא פופ) וגם סיגנון מוזיקלי מסוים שמציין מלודיות קליטה וגישה מסחרית למרות שגם בו יכולים להיות גישות למוזיקה איכותית יותר כמו פרינס או ביורק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכל זאת, למה שום דבר מכל זה לא צמח לפני 1945 (למרות שאוזני המערב כבר התרגלו-יחסית-לרעש יום יומי בקצב הולך וגובר)? ולמה אך ורק במערב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שלא רק, אבל בין היתר בגלל סיבות טכניות הקשורות בהמצאות כמו פיתוח הרדיו (שלא בשפופרות), כבלים (לגיטרה חשמלית), רמקולים (לסאונד שמתאים לאיצטדיונים) וכולי. אי אפשר לנתק את ההתפתחות התרבותית מההתפתחות הטכנית, והאפשרויות הנפתחות בכל תקופה שלובות זו בזו. באותה מידה אתה יכול לשאול למה בתיאטרון לא היה קלוז אפ עד המצאת הקולנוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני אומר, שפשוט לא היה רצון כזה-סליחה, תאווה כזאת, להפוך את הרעש והעשן לתמצית נשמתו של המערב. ייתכן שמיש התחיל את המגמה המגעילה הזאת הוא דווקא ווגנר, אבל בכל זאת-לפחות אצלו היה משהו מלבד רעש ועשן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמגעיל כאן זה בעיקר סגנון הכתיבה שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, גם התוכך של דבריך מגעיל (אבל לא כמו הסגנון) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז בוא נדבר אך ורק על התוכן: למה לפני שנות החמישים ואילך לא היה רצון כזה להפקת כה הרבה רעש וכה הרבה עשן שנחשב ל"אמנות"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שלפני שנות החמישים (ואילך) לא היה רצון כזה, אני לא בטוח שהיום יש, אני לא בטוח שהסגנון המוזיקלי שאתה מפנה כלפיו את הוונדטה ההיסטרית שלך מתאפיין דווקא ברצון להפקת כה הרבה רעש וכה הרבה עשן, ואני לא בטוח שהוא תמיד נחשב (או שואף להחשב) לאמנות (או אפילו ל''אמנות''), ובעיקר, אני לא בטוח שלכל זה יש קשר להשקפותיך הביזאריות להפליא על היופי שהוא האמת (או להפך) או על תמצית נשמתו של המערב. בקיצור - לא נראה לי שאני האיש המתאים להשיב על השאלה הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשנות העשרים עד הארבעים עוד היה קורט ווייל... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מעלה על דעתך את היינה קם מקברו, צועד ברחובות הפלסטיק של המאה העשרים ואחת, ובעקבות זאת כותב שורה כמו "אט זורמת בנפשי/ מנגינת הטוהר//?..." או את שוברט, בעקבות חוויה כזאת, כותב את הלחן שכתב לשורה הנ"ל?.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, הם תמיד היו מסוגלים לשאוף ליופי! השאלה למה אין להם ממשיכים במאה העשרים ואחת? ולמה באוזניו של בן המאה העשרים ואחת "אט זורמת בנפשי" נשמע כמו עונש מהבגרות בספרות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוק זה לא רוק כבד. A Hard Day's Night, Help, Rubber Soul, Revolver וכמובן האלבומים שבאו אחרי מועדון הלבבות השבורים של סמל פלפל (כולל) היו רוק, ורוק חלוצי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוק הוא ז'אנר מוזיקלי שנוצר בהשפעת הבלוז והקאנטרי (ובמקרים מסוימים כמו בוב דילן וניל יאנג, גם פולק) והם נשמעים היטב בו (ע''ע רולינג סטונס, לד זפלין, אריק קלפטון עם להקותיו השונות, דיפ פרפל ועוד). במובן זה, המוזיקה המלודית המתקתקה של הביטלס, המוזיקה הפסיכדלית (מלבד שילובים של רוק כמו אצל ג'ימי הנדריקס) ומה שנקרא בטעות ''רוק מתקדם'' אינם אלא סוגים שונים של פופ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון. http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%95%D7%A7_%28%... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו שאלה של השקפה. אני תומך בגישה המנומקת יפה בלינק http://www.sikurmemukad.com/music/?p=348 . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת לא שאלה של השקפה, זאת שאלה של הגדרה. מר לוויתן ורון מייברג מנסים לשכתב את ההיסטוריה, ולהגדיר מחדש את המציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני הייתי קורא להם רביעיית נגנים וזמרים מפורסמים במיוחד, עשירים במיוחד, ושחצנים במיוחד, עם קולות נחמדים, כישרון די סביר, אבל בטח לא מחוללי שום מהפיכה. ול"משורר הגדול" שלהם", נביא השלום שהרביץ לבנו יחידו ונביא האהבה שבגד באשתו, אני בכלל לא יודע איך לקרוא. למען האמת, אני חושש שהוא עוד עלול לענות אם אקרא לו פעם! ותודה לזלמן ארן (שר החינוך והתרבות האחרון, כנראה, במדמנת ישראל שבאמת השתדל לתרבת ולחנך), על שניסה-בהצלחה חלקית-להגן על הנוער שלנו מפני רביעיית החיפושיות האלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''דבר רק בשבחם של המתים'' קורט וונגוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"האספסוף אוהב רק שליטים מתים" (פושקין, "בוריס גודונוב"). אלא שאני אפילו לא לכל המתים ממוכן לחלוק כבוד! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי לעניין לחפור בטעויות שלנון עשה בזוגיות שלו. אף אחד לא מושלם. ואם הוא בגד ביוקו/ סינתיה/ הפליק לג'וליאן, זה ממש לא עניינינו. דיוקן האמן כאישיות גועלית היא תופעה ידועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל כשהאמן, הגועלי כאדם-והבינוני בהחלט כאמן, לדעתי-מתעשר ממכירת הערכים הנשגבים שאין לו ולא יהיו לו בכלל, וכשכל אורח חייו הוא הניגוד המוחלט שלהם, אז הוא סתם גועלי ולא אמן. בדיוק מאותה הסיבה, אני לא סובל את ה"בשורה החברתית" הגדולה ביצירותיו של טולסטוי (וכבר נאלצתי לקרוא את כל היצירות המטיפניות שלו, כשאכלתי את לחם העוני המזומן למתרגמים ספרותיים!) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה כבר יומיים להבין למה הרצח של לנון שימח אותך, ולא מצליחה. לדעתי אתה סתם מחמיר איתו. גם לי יש אידאלים שאני לא מסוגלת לעמוד בהם: למשל, אני מאוד אוהבת בעלי חיים, (אני גם מתנדבת בגן חיות), אבל לא יכולה שלא לאכול אותן או לנעול אותן. תשמח אם הדב הסורי יטרוף אותי מחר בעבודה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעל לכל, הוא צבוע: מי שמתפרנס ממכירת "אהבה ולא מלחמה", אסור לו להרביץ לילדים שלו. מי שמתפרנס ממכירת "אנטי חומרנות", הוא בכלל תרתי דסתרי. אז שלפחות ידאג להסתיר היטב את תאוותו לנכסים חומריים בהחלט. (מלבד זאת, פרויד שלכם כבר הוכיח לכם, למיטב הבנתי, שאין הרבה הבדל בין מלחמה לאהבה, כי שתיהן כרוכות בהפעלת סמלים פאליים. וסרואנטס אמר את זה הרבה לפניו "כי גם האהבה היא מלחמה, ובשירותה של זאת כיליתי ימים רבים"). אבל כהסטוריון, ובעיקר-כבן תרבות המערב, אני לא יכול שלא להאשים אותו בתבוסתה של תרבות המערב בפני חבורת מפליצי אורז רצחניים במיוחד. והתבוסה לא היתה רק בשדות האורז ההם. בעקבותיה (לא רק בגללה, אבל היא האיצה מאוד את התהליך), נולד המושג "שלום עכשיו". עם כל אויב שהוא, פםנימי וחיצוני גם יחד. וגם השקר הוא אויב, לכן ה"פוסט מודרניזם" הוא מין שלום-עכשוויות פילוסופית מסוכנת במיוחד. מעניין למה הוא לא נולד לפני שנות החשישים ההן. אבל ליסה היקרה, בואי נדבר על מה ששנינו אוהבים-חיות... אגב, למה שלא תתנדבי במקום שבו לא מתעללים בחיות, אלא, למשל, מרפאים אותן? התאמיני לי שאהבתי לחיות היא חלק משנאתי לגזע הלא-אנושי הזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לתומי חשבתי שכולם אסור להרביץ לילדים שלהם, בלי קשר לשאלה ממה הם מתפרנסים.1 1 למען הסר ספק, זו לא הזמנה לדיון נוסף בשאלה "הכאה כשיטת חינוך - קווים לדמותה". כבר היו לנו מאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחרונה הפכתי לאב מאמץ, אם כי של ילד זעיר ונבחן שלעולם לא ילמד לדבר או לציית. (אםילו לזה שהציל אותו ממוות אכזר הוא מסרב לציית). אז גם לילד המיוחד הזה אני לא מרביץ לעולם. נהפוך הוא, אהני לומד ממנו המון. מובן מאליו שהכאה היא שיטת חינוך גרועה. לא "אכזרית" אלא פשוט גרועה. היא מחנכת רק לפחד ולעבדות. והילד הנ"ל שלי משתחווה לי מעצמו, בלי שום מכות מצדי (הייתכן שבאדון הקודם שלו היכה אותו?...) לענייננו: מ"אנשי בשורות" למיניהם" מותר, כמובן, לדרוש הרבה יותר מאשר מסתם בני אדם. לכן החטאים האנושיים שלהם ראויים הרבה פחות לסליחה או להבנה. תארי לך שצל"שניק מפורסם היה נחשף בפחדנותו; או שפציפיסט מפורסם היה מצולם כשהוא מתאמן בנשק אוטומטי? או נזיר מפורסם היה נתפס עם אשת חברו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לשאול באיזה שם תרגמת? בשמך זה לא מופיעים תרגומים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשם "גרשון חזנוב" בהוצאת "כרמל". למען הסר כל ספק-לפחות ספר אחד של טולסטוי בהחלט נהניתי לתרגם: "חאג'י מוראט". בוא נאלצתי להפגין את כישורי לא רק ברוסית, אלא גם בערבית ובמזרחנות בכלל. אני ממש משתומם שהוליווד לא טרחה עד עצם היום להסריט את הספר הזה, כי היה יוצא ממנו מערבון נפלא, המתרחש, לשם שינוי, בהרי הקווקז. תיאורי מרדף כאלה אי אפשר לקרוא-והלוואי ואתבדה-אפילו אצל כותבים אמריקאיים קלאסיים (אולי אצל סיטון-תומפסון, אבל גיליתי לאחרונה שהוא קנדי) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"... ונביא האהבה שבגד באשתו..." כאן אולי המקום להזכיר בעדינות את החוט המקשר בין ג'ון לנון לבין אורי צבי האלמותי: ציפורים קטנות ויודעות דבר מלחשות שלא רק ג'ון אלא גם אורי צבי - לא בדיוק החזיק את המה-שמו הקדוש שלו נעול בתוך המכנסיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מעולם לא התיימר להטיף אהבה לכל העולם וגרושתו... ובעיקר-הוא לא כתב ''תחלום על עולם בלי חמדנות'', בעודו מתגורר בבניין היוקרתי ביותר באמריקה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, הוא בסך הכל לקח את אשתו-אהובתו הצעירה ממנו ב-30 שנה, גרם לה להתגרש מבעלה הקודם אחרי שנת נישואין אחת - וביחד בנו זוג היונים בית על מגרש שקיבל המשורר במתנה מעיריית רמת גן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי חיים שלמים של ייסורים, יריקות בפרצוף, ונידוי ממלכתי-שלא הצליח לחסל את תהילתו המוצדקת, עוד הייתה לו חוצפה לקבל בית (רק בית, לא ארמון) מעיריית רמת-גן! איזו נבזות מצדו! אתה ממש מאלץ אותי להשמיע מילים גסות כמו "מרכז פרס לשלום"?.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין שום בטחון שהיה זה זלמן. בעניין זה ישנן כמה וכמה גרסאות, הנה רק שתיים מהן: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העיקר שהיה אז שר חינוך ותרבות שניסה לעשות את מלאכתו נאמנה! עוד סיבה לחלום על מכונת זמן... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשמע, אני מתאפקת כבר בערך שלושה ימים ואמרו לי שזה לא בריא להתאפק. אז הנה - כשאתה כותב עם סימני קריאה1 זה נותן תחושה שאתה צועק. אני בטוחה שאתה לא מתכוון לצעוק וייתכן בהחלט שזו בעיה שלי - אבל אם תוכל לסנן קצת את סימני הפיסוק הבלתי נחוצים, אעריך את זה עד מאד. לא אוהבת שצועקים עלי. גם לא צעקות מקוונות. 1או סימני תמיהה, או רצפים של שלוש נקודות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר, אשתדל להירגע. אני באמת יצור עצבני מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו לו שני בנים, ואתה מדבר שטויות בקצב שחריג אפילו ביחס לאייל... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומאיפה הגיע הסיפור על כך שהוא הרביץ לאחד מהם? (שים לב שאני שואלת אותך ולא את חזנוב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההוא שגם כן חושב את עצמו לזמר גדול. הוא עצמו סיפר על כך לעיתונאים, בתקווה לנתץ מעט את האליל ההוא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שניהם היו זמרים (אתה יודע, אתה לא יודע הכל. גם הזיכרון שלך כבר הוכיח את עצמו ככושל יותר מפעם אחת בשבוע האחרון. אולי כדאי שבפעם הבאה, לפני שאתה כותב משהו, תוודא שהוא נכון) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא שמח לקבל תיקונים. הכוונה, כנראה, לג'וליאן לנון. הוא מצליח לערער אפילו את הערצתי המתמדת לממושקפים גבוהים ורזים. העיקר, אני לא מבין למה רק אני נגעלתי מג'ון הקדוש ההוא כבר ברגע הראשון, ולמה מישהו בכלל טרח להעלות אותו לדרגת מהפכן או הוגה דעות או אפילו משורר ברמה סבירה ומעלה. בכל פעם שאני נאלץ להקשיב לשיריו או לסיפורי תהילתו אני נזכר ב58000 חללי מלחמת וויטנאם, ובעוד מי יודע כמה "אנשי סירות" שלא זכו להגיע לשום חוף, בשעה שהנביא הזה וחסידיו התפלשו בבוץ של וודסטוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק אתה נגעלת ממנו, בגלל שאתה, כמו שראינו, מגבש דעה מראש, ומחכה שמישהו יתקן אותך. אז הנה תיקון. קח לעצמך רגע של שקט, נתק את עצמך מכל הדעות הקדומות המשעממות והנחרצות שלך, ונסה להקשיב ל http://www.last.fm/music/John+Lennon/_/Working+Class... או http://www.last.fm/music/John+Lennon/_/Jealous+Guy. אם אתה לא מבין למה זה גאוני אין לך נפש, וכל הדיבורים האלה הם סתם דיבורים של רובוט מכני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכחיש שהוא ידע לכתוב מנגינות. אבל המילים שלו עלובות לגמרי. יופי, הוא "לא מוכן לחיות בעולם ללא אהבה". אז שייצא ויאהב משהו או מישהו(מה שהוא לא הצליח לעשות במציאות) ! כאמור, וכראוי להיאמר,איזו אהבה הוא או חסידיו הפגינו כלפי 58000 אמריקאים אמיצים, כלפי רבבות אחרים שחזרו מהמלחמה וספגו יריקות וכינויים כמו "רוצחי תינוקות", וכלפי העם הוויטנאמי המדוכא?! זאת ראשית חכמה. שנית, אני מבין, פחות או יותר-איך עושים מלחמה. אבל איך, לכל הרוחות, "עושים אהבה"? לא איך מזיינים, אלא דווקא איך עושים אהבה! גדולי המשוררים וההוגים בעולם לא ידעו לענות על השאלה הזאת. אז מי שמוכר לי"עשיית אהבה במקום מלחמה", מוריד את האהבה לדרגת זיון חינם, בשעה שאחרים הולכים להיהרג במקומו (כן, מוכר לי, כי למרות "שנאתם לחומרנות" הם דווקא ידעו יפה מאוד להתעשר מהערכים הנשגבים שלהם!) לפי שעה, הוא זוכה ממני בדיוק לאותה העררצה השמורה לווגנר מצד אלו שחזרו מ"ארץ שם" שלישית, שמחתי מאוד שדווקא אחד המעריצים שלו רצח אותו. סימן שבני אדם מסוגלים גם להתפכח מעבודת אלילים של גיל ההתבגרות. והמצער מכל הוא שהדיעות הקדומות שלי המצליחו לשעמם אותך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שלישית, שמחתי מאוד שדווקא אחד המעריצים שלו רצח אותו". אותי דעות כשלך מפחידות. ולגבי אותם 58,000 אומללים שמתו בלי להבין למה,(סה"כ כ-2,000,000 הרוגים אם אתה סופר גם וייטנאמים): אולי אם הלחץ מלמטה היה רועש יותר ומוקדם יותר, חלקם היו ניצלים.(צדי פתוחה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שלפחות כמה מהם (בטח לא הרוב-גם לא כל הרוגי מלחמת העולם הראשונה היו מתנדבים פיוטיים כמו רופרט ברוק) התנדבו כדי לעצור את הסכנה האדומה. ומכל מקום, אצלם בוודאי שהיתה יותר אהבה, במובן שאני מעדיף לייחס למילה הזאת (לאמריקה, לחבריהם-לנשק, לנערות המלוכסנות שלהםף,ואולי גם לרעיון החירות?), מאשר לכל המתפלשים בבוץ של וודסטוק. אגב, למה היה צריך לשנוא את אלה שכבר הצילחו לחזור הביתה? (ואני מתכוון כרגע לחפ"שים בלבד). שנית, כל הצעירים, היפים והעירומים של וודסטוק גילו את נפשם היפה, לגמרי במקרה, כשניקסון המכוער-כעליל והזקן-בעליל (במובן השטחי ביותר של המילה הזאת) העז לתבוע גם מהם לשפוך את דמם. עד אז, לגמרי לא כאב להם שכל מי שמעבר לשער הכניסה לברקלי ייהרג קצצת מעבר לאוקיינוס. למען הסר כל ספק-העונש שאני מעדיף להטיל על אמנים גרועים הוא שכחה ולא רציחה. השמחה היחידה שלי כאן הוא שדווקא אחד המעריצים שלו הצליח להתפכח ולהתנקם בו (למרות שהיה עדיף לנקום בצורת שריפת תקליטים, או "חשיפת" אורח חייו הבהחלט לא אנטי-חומרני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שמחתך" הבלתי מובנת וחסרת הבושה, ובכלל, דבריך כולם - מזעזעים, בתגובה זו ובתגובה שקדמה לה. אך את תשומת ליבי משכה במיוחד המילה "התפכח", וזוית הראייה המדאיגה-מאוד העומדת מאחריה, ואנסה להתייחס אליה מעט בהרחבה. השימוש שאתה עושה במילה זו - מעורר חלחלה, תיעוב וצמרמורת שאין להם שיעור. מן המשנה שאתה פורש כאן עולה שכל מעריץ של זמר/שחקן/פוליטיקאי צבוע/"אמן גרוע", ש"מתפכח" מן האמון במושא הערצתו - רשאי לרצוח אותו, אם איננו יכול להביא להשכחתו הציבורית. ממה "התפכח" יגאל עמיר? מכל מקום, הרוצח המעורער-עם-קבלות מארק דייויד צ'פמן לא "התפכח" שום "התפכחות" מן הסוג שאתה מדמיין לך. צ'פמן הוא חולה נפש שניסה להתאבד ומאוחר יותר העביר את חייו האלמוניים והאומללים מאשפוז למשנהו. בין שאר ההפרעות שלו, הוא מאמין שהינו התגלמותו במציאות, התגלמות בשר-ודם - של הולדן קולפילד, גיבור "התפסן בשדה השיפון". בשאלה מדוע רצח את לנון עסקו ועוסקים רבים, ביניהם אמנים, יוצרי סרטים, סופרים, אנשי תקשורת - ובייחוד פסיכיאטרים שבילו בעת משפטו ומאז ועד היום מאות (אלפי?) שעות בנסיון להבין את מניעיו (חבל שהם לא פגשו אותך, הרי אתה יכולת להסביר להם את כל העניין בשתי דקות, בשתי מילים - צ'פמן "התפכח"! - כמה פשוט, כמה גאוני! - ממש כמו שאר הדיאגנוזות המבריקות שלך בדיון זה!). מכל מקום, אם להסתמך על דבריו הבלתי-קוהרנטיים ותוך חיבור רופף בין הסתירות שביניהם לאורך השנים - הסיבה האמיתית היא שבעמקי נפשו המעוותת, ראה צ'פמן את פרסומו העולמי הרב של לנון כגורם המעכב את פרסומו-שלו, והקולות התמידיים שבראשו גברו עם הזמן ואמרו לו "לעשות את זה כבר", כלומר - להיפטר מלנון, ע"מ שיתפנה מקום בשבילו-עצמו, כמפורסם האמיתי והבלעדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה התפכח יגאל עמיר? מהמון אשליות: למשל, המדמוקרטיה הישראלית...אבל אין לי חשק להצדיק עוד את משכורתם של כל מיני "מחלקות יהודיות" הקוראות ברגע זה את מכתבי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מדבר אל הקיר. חזנוב לא מסוגל להבדיל בין חשיפה צהובה למדיה, שריפת ספרים/תקליטים ורצח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען הסר כל ספק-במכתבי האחרון הצהרתי במפורש שאני מעדיף שכחה ולא רציחה. רצח הוא פרס גדול מדי לאנשים קטנים, ההופכים לאחר מותם לקדושים גדולים. דרושה הבהרה נוספת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה יש לכם כולכם נגד מופרעים? לא קראתם את כתביו של מישל פוקו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לנו שום דבר גורף נגד מופרעים, אלא רק נגד מופרעים נוטפי שנאה המצדיקים רצח ואחר כך מנסים "להבהיר", כלומר - לטשטש את הרושם, ללא הצלחה. ואת ניתוחיו של פוקו לגבי ההפרדה בין השפוי לבין המוגדר כנורמלי ולגבי אופן הטיפול הרפואי-ממסדי בבעיה אתה מבין כנראה בערך ברמת ההבנה המאפיינת אותך בכל שאר הנושאים שהעלית כאן. רמז דק: אתה טועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון טעות שגיליתי עכשיו: התכוונתי לומר "ההפרדה בין ה*לא*-שפוי לבין המוגדר כנורמלי", ולא כפי שכתבתי (שכחתי את ה"לא"). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז נא להוכיח לי את טעותי. דבר אחד אני בטח הבנתי מכתבי פוקו: לעתים קרובות מדי, "מטורף" הוא בסך הכל מיעוט בלתי נסבלשל איש אחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"רצח הוא פרס גדול מדי לאנשים קטנים, ההופכים לאחר מותם לקדושים גדולים." כלומר, מדבריך אלה ניתן להבין שאם הנרצחים שהם להגדרתך "אנשים קטנים" היו נשכחים לאחר הירצחם ולא הופכים ל"קדושים גדולים" - הרצח היה מותר. יפה. שתי נקודות על ההבהרה המוצלחת! ואגב, אנשים קטנים, גדולים, ענקים, גמדים ובינוניים יעדיפו לא לקבל שום פרס, אם הפרס הזה הוא רצח שיהפוך אותם לקדושים גדולים לאחר מותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי, יש אפילו אנשים קטנים שמתאבדים בכוונה כדי ''לגדול'' בתודעת הסביבה לאחר מותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמיטב זכרוני, לא היה צורך בשום עיתונאיפ צהובים כדי לחשוף את "סלידתו" של ג'ון הקדוש מהחומרנות: הוא הרי תיעד ושידר בשידור חי כל פרט בחייו, אפילו את המתרחש במיטתו הזוגית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי בעיון רב את תגובתך זאת. והשורה האחרונה ה חיזקה עוד יותר את כל מה שחשבתי על ארבעת החיפושיות ההן, בעיקר על המשורר הגדול שלהם: הבשורה הגדולה שלהם היתה "הצלחנו להיות גדולים יותר מיישוע". "גדולים", כמובן, במובן הכי קטן והכי פרעחי של המילה: עשירים, מצולמים, ונערצים על ההמון המתואר בצורה מבריקה כל כך ב"בראיין כוכב עליון". וכל זה, בלי להסתכן לא רק בצליבה, אלא אפילו לא בהתקפה על חלפני בית המקדש. אז פתאום גם מעריץ בבוקר מגלה שקל נורא להתפרסם, אם לא בתור גדול-יותר-מיישוע, לפחות בתור גדול יותר מיהודה-איש-קריות או מפילאטוס. חשבת לרגע למה, מרוב אהבה, הם הפסיקו לסבול יום אחד אפילו זה את זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, מההסבר בנוגע למרק צ'פמן ובנוגע לסכנות שבדרך החשיבה שלך - הגעת שוב לאותה תובנה מבריקה (ולעוסה עד זרא) לגבי הביטלס? אם כך, האנטילופה צודק - אין טעם לבזבז משאבי זמן ואנרגיה ונסיונות להסביר בשפה מובנת - כאשר בסופו של דבר מתברר שוב ושוב שמדברים אל הקיר. שלום וכל טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שששש... אם לא תפריע לו, תיכף הוא יגיע למסקנה שפול מקרטני מת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק שהוא חי :-) גם ממשיך להוציא אלבומים טובים מדי פעם (לפחות זה הלפני אחרון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. ___ גם לגבי אלוויס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון גדול: זעקה לא יכולה להילחש-מלבד, אולי, בסרטים שוודיים או יפניים. אבל היא חייבת להתחיל משקט גדול, המוליד חיפוש אחרי הזעקה המסתתרת בתך השקט. כמו שכל סרט מתח או אימה הכתוב היטב מתחיל בשקט ובנועם, וק אחר כך המפלצות מגיחות בזו אחר זו-לא תמיד בצורת מפלצות... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זעקה אמיתית לא יכולה להיות מסוגננת/ מתוזמנת/ בסדר אסתטי נכון. זעקה אמיתית לא "חייבת" מאום, גם לא לעצמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל כשהיא מתחילה משקט היא זועקת הרבה יותר. והיא חייבת המון, בעיקר לעצמה. היא חייבת רק דבר אחד-לחדור למעמקי השקט הזה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במאה שעברה, בעיקר במחצית הראשונה שלה, העם שלנו נאלץ להוכיח שהוא יודע לעשות המון דברים שלכאורה הם בניגוד למסורת שלנו (למשל, להילחם, לעבוד את האדמה, ובין היתר-להשיט ספינות). אז אפילו שירו של ימאי יהודי יכול להיחשב ''לאומי'', בהקשרו הנכון. אגב, אורי-צבי בן האלמוות, למרות שלא היה ימאי גדול, כתב דווקא די הרבה שירים על ''אחרית הימים'', שבהם ימאי יהודי גאה בצי של מלכות ישראל השלישית יישב בפונדק ויזמר שיר געגועים לחופי הארץ... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהקשר של שינוי מין המבצע ועיבוד יזכר לטובה מה שעשה אביתר בנאי לשיר ''מעין'' של קורין אלאל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשקראתי את ההסבר שלך לאופי השירה של סוזאן ופרן לעומת ההחצנה בביצועים המחודשים של קלינשטיין, נזכרתי בתקליט מוזר של ברברה סטרייסנד. לביצוע מוסיקה קלאסית דרוש משהו שהוא יותר מקול יפה. בניגוד לרוק ופופ, החצנת האישיות של הזמר מפריע למוסיקה ומגחכת את המבצע ואת השיר. לסטרייסנד יש קול יפה אבל חסרים לה איפוק וענווה בזמן הביצוע. זה בולט במיוחד כשהיא מנסה לשיר שוברט או אריות אופראיות (אם כי, פה אולי אפשר לסבול מידה מסוימת של ''דיווה'' אבל לא בכל השירים). דבר דומה אפשר לאמר על בוצ'לי ששר יפה מאד אריות אופראיות (אבל לא יותר מכך, לעניות דעתי) אבל עובר מהמעודן למגוחך כשהוא שר לידר של שוברט (אם תשווה אותו לזמרים קלאסיים ששוברט הוא המילייה שלהם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במוסיקה ''קלאסית'', לפרטיטורה - כפי שכתב אותה המלחין - יש קיום נפרד ועצמאי מביצוע מסויים, ולא כן במוסיקה עכשווית. למעשה, כשחושבים על זה, אף ביצוע של רביעייה קאמרית, או של אריה אופראית, לא יוכל להיות ''גרסת כיסוי'' בהגדרה. לכן, ה''נאמנות'' שאני, לפחות, מחפשת ברביעייה או באריה, היא לא לביצוע מסויים (השוואה שהיא בלתי נמנעת במוסיקה עכשווית) אלא לרעיון המעורפל בהרבה של ''רוח היצירה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם במוסיקה קלאסית יש דוגמאוד לביצועים כיצוניאים לפני כמה שנים הקליט כנר מאד מוכשר ביונדי ביצוע סוחף מאד וחדשני ל4 העונות של ויולדי הביצוע גם הראה את כל הדיסוננטים שביצירה. זה היה מאד מרשים וחדשני. לאחר כמה שנים הוא הקליט שוב בחברה אחרת את היצירה והפעם הביצוע השני היה משעמם וגם נתן תחושה של ביצוע מיותר הקלטת דבר מהפכני הראת דברים מעניינים ביצירה למה להקליט שוב. אחרי שהוא הקליט שוב גם לדעתי ולדעת כמה מחברי הביצוע הראשון מאבד מהחן שלו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים איתך (כמתבונן מרחוק) שניכרת זילות באיכות הגשת השירים גם אם רמי קלינשטיין אינו דוגמא קלאסית לתופעה זו לדעתי. אני חושב שגידי גוב וחלק נכבד משירים ש"חידש" (רוצה לאמר השחית) וביצע ב"לילה גוב" ואשר יצאו בדיסקים מייצגים תופעה מצערת זו במלוא חריפותה. מה שמוביל אותי לסברה שיש קשר חיובי ישיר בין איכות ההגשה לאגו-מניה של המגיש. דוגמא: הנסיך הקטן, ימים לבנים ולא יודע איך לאמר לך בביצוע הנ"ל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים איתך לגבי ההרס השיטתי של שירים ישנים ע"י מבצעים ששרים בצורה חפיפית. שמזלזלים בטקסט, בלחן ובדיקציה. אך נראה לי שלא מדובר רק בגירסאות הקובר (יופי של ביטוי), אלא גם בשירים שנכתבים עכשיו. חייב לציין פנינה אחת: "מגדלור" בביצועה של יהודית רביץ, דוגמא לזמרת שמכבדת יצירה של קודמיה ומכבדת את קהלה ואת עצמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, נכון. מגדלור של יהודית רביץ הוא יפה. מצד שני, לא אהבתי את הביצוע שלה ל"פזמון ליקינטון": מרוב רצון (חיובי בעקרון) לנקיון וצניעות, יצא לה שטוח וסטרילי מדי, לדעתי. מין תגובת-נגד מופרזת לרוח הזמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אחינועם ניני חידשה את "פזמון ליקינטון"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי, אבל אני לא מכיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן חידשה, ואפילו שמעתי אותה מבצעת את השיר בהופעה בתחילת דרכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גידי גוב היה תמיד הילד המפגר והחיוור של משפחת כוורת! לא יודע לשיר, לא יודע להצחיק, לא יודע לשחק! ונשגב מבינתי הלא-דלהע, למה דווקא הוא עולה היום לגדולה, ואלו גאון אמיתי כמו סנדרסון נשכח! (גידי גוב לעולם לא יצליח לספר בדיחה כמו :"סבא שלי היה רופא האוזניים של בטהובן!" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי נשכח? סנדרסון? מה פתאום נשכח? איפה אתה חי? בטימבוקטו? למה אתה מקלל את גוב, במחילה? הוא דווקא זמר מבצע נהדר, מצחיקן ושחקן שובה לב. הדבר היחיד שהוא גרוע בו זה תוכניות אירוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל הרטוריקה המתלהמת הוא צודק. הוא באמת לא יודע לשיר ולשחק, ואם הוא מצחיק מישהו, נו, טוב... גם זאב רווח נחשב למצחיק בקרב אוכלוסיות מסוימות... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, זאב רווח באמת נחשב למצחיק בקרב ''אוכלוסיות מסוימות''. את אותו הדבר אפשר לומר גם על וודי אלן, סיינפלד, וגידי גוב שאת ''לילה גוב'' שלו חיבבתי פלוס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לוודי אלן יש כמה סרטים טובים אבל קשה להגיד שהוא מצחיק. סיינפלד שייך לקטוגריית הoverrated : סיטקום בינוני ועשוי רע (במכוון) שכל סיטקום בריטי בינוני יותר טוב ממנו וגם כמה סיטקומים אמריקאים (כמו המופע של מרי טיילור מור). לגבי זה שלכל קומיקאי יש מי שיצחק ממנו, אני נזכר במה שכתב פעם נחמן אינגבר על סרט של לואי דה-פינס:"מי שזה מצחיק אותו, מגיע לו". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זה אומר שגם להומור יש רמות שונות וגם כאן יש מה לחפש את מה שטוב. (לדוגמא, ההומור הבריטי מתעלה בהרבה על זה של היידעלך מניו-יורק.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניחה שאתה מבין, כמובן, שההגדרה "מה שטוב" היא יחסית, נכון? יחסית לעומת, נאמר, הטון המתנשא של הכתיבה שלך שהוא די מוחלט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהבתי את העידון והתיחכום שלך ואת זה שאתה מוכן לומר את דבריך בניגוד לזרם הקונפורמיסטי הפושה. כל חי והמשך להיות כן ואמיץ ובכך להראות שלאליטיזם יש גם פן רע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כה לחי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוש הומור (כמו מצפון או טעם טוב) זה מה שיש לי ואין לאחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שלא תגררו אותי למשפטי נרנברג על מה שאכתוב עכשיו, אבל וודי אלן (ממש כמו פרויד ומרקס, שלא לדבר על נועם חומסקי), הם סיבה נהדרת להצטרף (כבר היום!) לחולצות השחורות או החומות. או לפחות להבין שסנדרסון הוא הגרסה המוכשרת יותר של וודי אלן, כי סנדרסון לא הופך את עליבותו לאידיאולוגיה (בטח לא לתעמולה פלסטינית עלובה) אלא פשוט עושה ממנה צחוק גדול! וגם אני מתגעגע לעוד ועוד הומור בריטי בטלוויזיה שלנו! יודעים מה טוב בהומור הבריטי במיטבו (עד ימי מונטי פייטון)? שהוא יצירה של משכילים. באיזו ארץ אחרת אפשר לצפות למערכון כמו "משחק הגמר של הפילוסופים, יוון נגד גרמניה"?... או "מבצע תרומות איברים" (האלה שבאים אליך לקחת ממך את הכבד, כי התחייבת לתרום-אם כי רק לאחר המוות, וה"מתרימים" מסבירים לך את אפסות האדם לעומת הבריאה...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת צריך סיבה כדי להצטרף לחולצות החומות, או השחורות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר מצאתי את הסיבה היחידה שאולי-חס וחלילה-תקרב אותי אליהם (כי בגדול, אני עדיין נגד סריפת ספרים והתעללות ביצירות אמנות בכלל): הכשרון המוסיקלי שלהם (הפעם היחידה בה האדומים שרו יפה יותר מהחומים והשחורים היתה במלחמת ספרד. בהחלט אין מה להשוות את "איי, כרמלה!" ל"CARA AL SOL (ההמנון של פראנקו). ותאמיני לי שבתור הסטוריון צבאי, האזנתי לכל ההמנונים של כל הצבאות... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הפעם היחידה בה האדומים שרו יפה יותר מהחומים והשחורים'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, בהחלט יפה יותר, כי למזלם, רוב המשוררים הגדולים והזמרים הגדולים היו בעדגם. ולמרות השירים היפים, ואפילו למרות העונש הבלתי נסבל ששמו חוזליטו, טוב שהאדומים הפסידו אז... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טיעון מוצלח. סכרת את פי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושכחתי להוסיף- למרות מה שקרה ללורקה, בונואל וקאזאלס... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה שירים יש לחומים והשחורים? אני מכיר זמר קו-קלוס-קלאני אחד עם לחנים מאוד קליטים וטקסטים מאוד מזעזעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היכנס לאתר ilduce.net פתח את לשונית MP3 . זה מדור ההמנונים של החולצות השחורות. הם התכוננו לא למלחמה, אלא לאופרה-כראוי לאיטלקים... (גם המילים שלהם רחוקות מלזעזע..."יפהפיה שחורה/בואי ואלביש אותך חולצה שחורה/ ואעשה אותך ליפהפיה רומאית..") וגם, לאתר CANCIONERO DE JUVENTUD (שירי החולצות הכחולות-לא השומר הצעיר, אלא פרנסיקו פראנקו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצאתי שם גישה לתמלילים בלבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ונא לא לשכוח שדה=פינס הצלךיח השתרבב גם לקלאסיקה צרפתית וכלל עולמית כמו "הקמצן" של מולייר, ופעם אחת אפילו שמעתי הקלטה שלו קורא את משלי לה-פונטיין. הישגו כמצחיקן גדול במיוחד לאור העובדה שהוא ממוצא פורטוגלי, והעם הזה ידוע דווקא באופי הקודר שלו ( ע"ע סזאריה אבורה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סזאריה אבורה היא זמרת ילידת איי קאבו ורדה המערביים לאפריקה, שנכבשו ע"י פורטוגל במאה ה-15 וקיבלו את עצמאותם רק ב-1975. כמו תושבים רבים של האיים, אבורה כהת העור היא כנראה מצאצאי העבדים האפריקנים שהובאו לשם למטרת מכירתם הלאה, לארצות המערב. רוב שיריה מושרים בשפה הקריאולית וחלקם בפורטוגזית, ורבים מהם עוסקים בעבדות, בגלות ובהגירה, שהן חלק מרכזי בהיסטוריה הטראגית של ילידי איים אלה. מכאן הקדרות שבשירתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מה היה צבע עורה של עמליה רודריגז, למשל, וגם רוב השירים שלה, הפורטוגליים למהדרין, לא עליזים בכלל. ובכלל-אלו אתה חיית בארץ שמה שיש בה זה בעיקר מבט לאוקיינוס האטלנטי-לא היית סובל מהתקפי דכדוך פיוטי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אזכור צבע עורה של סזאריה אבורה לא בא לפתוח דיון בצבעי עור אלא לרמוז לך שהיא איננה בת לעם הפורטוגזי, כפי שכתבת בטעות בתגובה 479098, אלא צאצאית עבדים אפריקנים באיי קאבו ורדה. אגב, אם אתה כבר מדבר על עמליה רודריגז ועל מה שנראה לך כקדרות פורטוגזית אופיינית - ישנן מספר סברות לגבי מקורם של הפאדוס המלנכוליים, ואחת מהן היא כי הפאדוס הם שריד פולקלורי שהותירו אחריהם דווקא המורים. הפאדוס הם אמנם מייצג תרבותי מרכזי של התרבות הפורטוגזית, אך אינם החלק היחיד בתרבות זו. ככל שמתרחקים מן המרכזים התיירותיים הטיפוסיים אל האזורים הכפריים והעיירות הקטנות, ניתן למצוא שמחת חיים, ריקודים, שירה פחות מלנכולית והרבה חגיגות עממיות דתיות וחקלאיות וקרנבלים עם משחקים ותחפושות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לפי ההגיון שלך, הפלמנקו איננה מוסיקה ספרדית, אלא ערבית וצוענית, בגלל מקורותיה? וההורה איננו ריקוד ישראלי, אלא בלקני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני רואה הורה, ושומע ''לבלבו אגס וגם תפוח'' או ''שכשנבוא'' אני חושב על רב-תרבותיות, היתרון היחידי של העם הישראלי על שכניו. את נמל ת-א בנו הסלוניקאים ולא הישראלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סלוניקאים שקראו לעצמם ''י ודים, וזהו''. לא ''יהודים-יוונים'', לא ''יהודים-תורכים'', אלא ''יהודים, וזהו''. נכון, במנגינות אנחנו די חלשים. לפחות פעם השתדלנו לברור היטב ממני אנחנו מאמצים שירי עם, והקפדנו שהגרסה העברית תהיה קשורה בקשר רופף ככל האפשר לתמליל המקורי, שלעתים קרובות מדי הוא משעמם למדיי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לפי הגיון שלי, אם הבאת את סזאריה אבורה כדוגמה לבת לארץ פורטוגל, היה נחמד לתקן אותך ולבשר לך שהיא בת לאיי קאבו ורדה. לא ברור לי איך הגעת מזה לפלמנקו ולהורה, אבל אם כבר הבאת אותנו עד הלום: זהו סוד גלוי וידוע שההורה היא ריקוד עם רומני שהובא ארצה ע"י העליות ממזרח אירופה ואומץ בחום ע"י התרבותניקים הישראלים, ויהי לריקוד עם ישראלי. השירים הכי-הכי ישראליים שלצליליהם נרקדה ההורה הם שירי עם רומניים, מזרח אירופאיים ובלקניים שהולבשו לבוש עברי. בכל התרבויות העממיות ובכל פולקלור ישנן השפעות הדדיות, גם זה איננו סוד וישראל אינה יוצאת מן הכלל זה, ולפי ההגיון שלי אין טעם לטאטא מתחת לשטיח סודות גלויים וידועים. אז לפי ההגיון שלך, אם תקצוץ להורה את הביצים ותצמיד לה אלקטרודות מתחת לציפרניים, היא תכרע מיד על ברכיה ותתחיל לצרוח בקולי קולות: "אני ישראלית! נולדתי בשנת 2000 ברמת אביב ג' וינקתי חומוס משדי אימי!". טוב לדעת, זהו הגיון מעניין מאוד, בלי כל ספק. הגיון-אן-חוקן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה כבר יודע מה מקור ההורה, אולי תוכל גם לגלות לנו מה פירוש שמה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העם הצ'יליאני ידוע במזג העצבני שלו (ע"ע צ'רלי ביטון). מה, צ'רלי ביטון לא היה צ'יליאני? טוב, נחפש דוגמא אחרת... יש לי! הגנרל פינושה! הוא היה צ'יליאני, נכון? אז הנה לכם! ובכלל - אילו אתם חייתם בארץ כל-כך ארוכה וצרה, לא הייתם עצבניים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיברת פעם עם פינושה? ראית או שמעת ראיונות איתו? חוששני שלא. אז מנין לך שהוא היה עצבני? בטח עצבני פחות משונאיו "היפים והטובים"... אגב-הרוצחים האכזריים ביותר הם דווקא אנשים קרי רוח להפליא, שאלמלא עיסוקם או תחביבם הנ"ל היית מוכן בשמחה לשדך להם את הבת שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה אם פינושה היה עצבני או לא נראית לך רלוונטית למסר שניסיתי להעביר בתגובה זו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה. כאמור וכראוי להיאמר, את חוש ההומור שלי רצחתי כבר מזמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי בפורטוגל ולא שמתי לב שהמקומיים קודרים במיוחד. בכלל, אני לא חושב שאפשר להכליל עמים שלמים עם אופי מסוים. (וידוע לאיזה תוצאות הכללות כאלה יכולות להביא.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התרשמת שפאדו זאת מוסיקה לא עליזה במיוחד? הרי "פאדו" פירושו "גורל", והוא כידוע לא מעורר הרבה חיוכים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באותה מידה אפשר להגיד שמכיוון שהאפרו-אמריקאים יצרו את מוזיקת הבלוז (שפירושה כידוע עצב והיא נוגה למדי) הם כולם טיפוסים עצובים וקודרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מכחיש כל קשר בין היצירה לנפש היוצר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, זה *בדיוק* מה שהוא כתב, שאין שום קשר בין היצירה לבין נפש היוצר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, אתה מאמין בכוחות עליונים שאומרים ליוצר מה לכתוב? מנין נובעת יצירה אמיתית אם לא מהנפש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אני לא יודע מה עבר לי בראש כשציפיתי שתזהה את האירוניה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. אני מכחיש הגדרת אופי כהכללה לגבי עם או תרבות שלמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שכתב סופר אמריקאי מסוים (ממוצא יהודי דווקא): ראית פעם מכסיקאים שבאים בזמן? ראית פעם גרמנים עם חוש הומור? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכללות הן דבר מסוכן. עובדה: היטלר הכליל הכללות. הנימוק המרהיב הזה טוב גם להדגיש ששתיית מים מסוכנת. הכללות - גם על עמים - הן כלי חשוב בתפיסת המציאות. מי שלא מוכן להודות שהשוויצים דייקנים ואדבים, הישראלים חפפנים וצעקנים, והסינים עוד יותר, יש לו בעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהמעט ששהיתי בשוויץ, עושה רושם שיש לי בעיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האומנם? על חנויות בתחנה מרכזית היה כתוב "כאן לא מודיעין"? אוטובוסים יוצאים באיחור של 40 דקות בלי הודעה מראש בלי הסבר ובלי התנצלות? בעודך חוצה במעבר חצייה עקפה אותך מכונית? האם באמת רחובות העיר השווייצית הממוצעת אינם ניתנים להבחנה מרחובות העיר הסינית הממוצעת (ואני לא מתכוון לאלכסון בעיניים)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם משהו מהאמור בהודעתך מעיד על כך שהשוויצים דייקנים ואדבים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מערבב ומבלבל בין הוויה תרבותית לבין מנטליות ואופי. דרך אגב, כמובן שאפשר להבדיל בין עיר שוויצרית לעיר סינית אבל אי אפשר להבדיל בין עיר שוויצרית לבין כל עיר אירופית אחרת (כולל באיים הבריטים) בלי מאפינים מפורסמים ספציפים (ביג בן, מגדל אייפל, הקולוסיאום וכו') להבדיל מהערים האמריקאיות שכל אחת מהן שונה לחלוטין מהשנייה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיזה מובן אי אפשר להבדיל בין ערים ארופאיות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הן כולן דומות אחת לשנייה, חוץ ממקומות ספציפיים שהזכרתי, כמו שערים מודרניות בארץ (לא ירושלים למשל) דומות אחת לשנייה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך תל אביב דומה לחיפה? איך חיפה דומה לבאר שבע? או לנתניה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תל אביב היא מיוחדת ולא דומה לשום עיר אחרת, שלא לדבר על זוהי יפו, ילדה, זוהי יפו. ובחיפה יש תערובת של בנייה מסורתית עם בנייה מודרנית, וזו תערובת מאוד אופיינית לה ולה בלבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכן אמרתי שכונתי היא לערים המודרניות. חיפה בחלקה ויפו לא נכללות בהגדרה זו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא מסיבת ידוענים ארוכה מדי. היא דוגמנית עם רגלים ארוכות מדי וראש קטן מדי. ונביאים בה אין בכלל. פעם היו. היא תפאורה לסרטון מוסיקלי. היא ניו-יורק שעל הירקון,ובעברית קלה: ניו-ירקון, במובן הכי קוליפורמי של המילה הזאת. היא מאוננת בכל כוחה על מנהטן, ומתעוררת שוב ושוב בלב השפיך של הרלם. אפילו ה"חתרנים" וה"אנטי-גלובליסטים" שלה הם בסך הכל חקיינים עלובים של מלכלכי הקירות בהרלם. ואחרי כל זה עוד יש לה חווצפה לשנוא את חולדאי?! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויזלטיר יש רק אחד. תודה, סליחה ושלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מעז לטעון שהוא אלתרמן החדש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אתה רשאי לפנות אלי בלשון נקבה. 2. אני טוענת ש תגובה 479527 היא חיקוי עלוב. 3. אפשר כבר לכנות כשל לוגי חדש על שמך - בוא נקרא לו שנבפשלקפ"נ (שינוי נושא בכל פעם שמתחיל להיות קצת פחות נוח). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשי התיבות האלה ממש לא נוחים. הייתי מחלקת אותם ל-שנ''ב פש''ל קפ''נ, ואז תחסר רק מכה אחת להשלים למנין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לפעמים גם למעריצי-ניטשה (האיש היחיד ששנא את כל מעריציו) ברמתי, מותר לחקות אחרים, אם האחרים מסכימים איתם. ולעניננו: תל אביב אכן עושה מאמץ גדול מדי ומגוחך מדי להתחפש למנהטן! לכן גם ה"חתרנים" שלה מנסים להתחפש להרלם-ואלה, למרבה הצער, מצליחים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי שאותה תגובה היא, סגנונית ותוכנית, חיקוי עלוב מצדך לסגנון הכתיבה מאיר ויזלטיר. __ ברקת, תוהה עד כמה צריך להיות מפורשת. כמובן שיש מקרים שבהם גם פטיש בראש לא עוזר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלה הם המקרים בהם שתיקה היא התגובה הראויה היחידה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי או לשמחתי, מעולם לא קראתי את כתביו של ויזלטיר. בעצם, קראתי ררק פעם-כשנאלצתי לקרוא סיפור שלו בבית הספר לכתיבה יוצרת. לשבחו ייאמר, שהוא מעדיף לאונן דווקא על אירופה הישנה והטובה, שבה היהודון ידע את מקומו: הלפלף המשכיל המסתתר מאחורי המשקפיים, בניגוד ויהודונאצי הישראלי המלוכלך, החזירי, העילג, וכל שאר הירקות האלה שהם לחם חוקם של פליטי וודסטוק למיניהם. לעניננו: את דעתי על ניו-ירקון עיצבתי ממראה עיניים בלבד. ולאור כל זאת אני מאחל לה עוד הרבה שנות חולדאי, לפחות משום שכל ה"צמרת הרוחנית" שלה" מתעבת אותו (בית היתר בזכות האופי הסינגפורי שלו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטער, אבל לא ממש ענית לי. עד כמה שיצא לי להכיר, הערים הארופאיות נבדלות אחת מהשניה בשפה המדוברת בהן, בארכיטקטורה, בלבוש התושבים, באווירה ... לכן שאלתי *במה* לדעתך הן דומות. לגבי ערים מודרניות בישראל אני מסכים (אולי עד כדי הבחנה בין תל-אביב לעיירות פיתוח). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשפות כמובן יש הבדל אבל הארכיטקטורה והאווירה דומות למדי (מלבד מזג האוויר). אם יעבירו אותך ללא ידיעתך לעיר אירופית, ללא שמיעת השפה וללא ראיית אתרים מפורסמים, לא תדע אם אתה בפרנקפורט, דאבלין או ברצלונה ביום מעונן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הייתי בפרקנפורט ולא בדבלין, אבל אפילו בין מדריד לברצלונה אפשר להבדיל די בקלות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שטויות. לך לרחוב אקראי באינאנאפוליס ולרחוב אקראי בסינסיניטי ואני מבטיח לך שלא תוכל להבדיל ביניהן. לעומת זאת, לך לרחוב אקראי בלונדון או לרחוב אקראי באמסטרדאם, ואני מבטיח לך שתבדיל ביניהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שאפשר. המראות שונים לגמרי, גם ברחוב הטיפוסי ללא כל מאפיינים מפורסמים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, גם אני חושב שאפשר. היה יכול להיות מעניין לערוך ניסוי כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין שום דמיון (לפחות שאני הבחנתיי בו) בין פריז ללונדון, או לונדון לרומא, או... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התכוונתי רק לענין השואה או אנטישמיות או גזענות (ומזה יש לנו לא מעט הכללות לגבי הערבים), אלא באופן כללי לגבי תכונות עמים, כמו למשל הטענה שבגלל האופי הנוקשה, האטום והסתגלני של הגרמנים נובעים המשטר הנאצי ועוולות מלחמת העולם השנייה. מצד שני, ידוע שכל הסקוטים (וגם הפרסים) קמצנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא שאמרתי. זה שיש הכללות מטומטמות, ושיש אנשים מחורבנים שעושים בעזרת הכללות מעשים מרושעים, לא אומר שאי אפשר לעשות הכללות על לאומים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מה שאני אמרתי. כמובן שמבחינה טכנית אפשר לעשות הכללות אבל הן פשוט לא נכונות (כמו המקרה הגרמני שהזכרתי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שלישי, מישהו שהיה כנראה חצי-סקוטי-חצי-אירי הסביר לי פעם שהאנגלים הקפואים וחסרי החן מקנאים באהבת החיים של הסקוטים ובמבטא הסקסי שלהם, ולכן הם הפיצו על הסקוטים את האגדה שהם קמצנים... (המבטא כנראה באמת סקסי ומושך בעיני התיירות, לפחות הכמה תיירות שאני ראיתי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם קראתי שבתקופות בהן היתה החקלאות הענף הכלכלי החשוב ביותר, הסקוטים שאדמותיהם היו על שטח הררי ופורה פחות מזה של האנגלים היו צריכים לחשב בקפדנות כל הוצאה לעומת האנגלים בעלי האדמות הפוריות יותר שיכלו להרשות לעצמם להיות ''פזרנים'' יותר. האנגלים שלא הבינו את אילוצי הסקוטים הפיצו עליהם את הסטיגמה שהם קמצנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לצערך נתקלת שם רק במהגרים ( או אולי בתושבי החלק האיטלקי של שוייץ). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותי וודי אלן מצחיק נורא, גם בצפיה המי-יודע-כמה בסרטים ישנים שלו. ההזדהות עם סיטואציות דומות בין חיי, אימי (ז''ל), האהבות הכושלות שלי והמשפחה שלי - עם הדמות היהודית כל כך, הנברוטית, המתרוצצת, חסרת הבטחון - היא שגורמת לי לצחוק כפליים, צחוק שהוא לעיתים קרוב לבכי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והדמות הזאת לא נראית לך שטירמרית במקצת? בעברית קלה וצלולה: לא מתחשק לך להכניס לו איזו נעל-צנחנים למשקפיים המלופלפות שלו? אלו לפחות הוא גילם איזה הוגה דעות גדול, או אציל נפש בדרך כלשהי...ולא היא. הוא תמיד מגלם זוג משקפיים שאין מאחוריהם כלום מלבד לפלף הזועק: "רחמו עליי, אני לפלף"! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו לא, בדר שטירמר היהודי מכוער - אך שולט ומפעיל את העולם. אצל וודי אלן הוא סתם מכוער. (ויש על זה בדיחה זקנה משנות השלושים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות הוא סוטה-מין ברמה שטירמרית (אפילו שטרייכר לא האשים אותנו באונס בנותינו המאומצות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא יודע לזמר במובן הקלאסי, אבל הוא יודע להגיש שיר בצורה פנטסטית. ובמשחק, יש לו כריזמה קולנועית (לא ראיתי אותו על במה) שמאפילה על כל בוגר בי''ס בתחום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי גם השירה וגם המשחק שלו נשמעים בהמיים מאוד. לדוגמא, כשהוא צורח ''טנק מימין, משמאל תותח, כך אני אוהב אותך'' או הצרחות שלו בכל אחד מהסרטים שהוא שיחק ובזהו-זה מצביעים על גישה מונוטונית וחוסר עידון בסיסי שמקשים על הגדרתו כזמר או שחקן טוב או אפילו סביר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בניגוד לכמה מגיבים באייל הקורא (ובדומה לחבריו לכוורת) הוא ניחן בהומור עצמי וחוסר יומרנות מעוררי סימפטיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כוונתך לשורה מתוך ''למה לבך כמו קרח'', השיר הזה הוא פארודיה (על הטקסטים של הזמר המזרחי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא משנה על מה זה, כל מה שהוא עושה מוגש באותה צורה בהמית שכנראה גורמת לחיבובו על לא מעט ישראלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? גם השירים האלה למשל? (אתה לגמרי פטור מתשובה. סתם מצאתי תירוץ לשים לינקים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל זאת אענה. בהיותו סולן בשלוש להקותיו של דני סנדרסון ובתחילת דרכו הסולנית כהמשך לכך, שירתו אכן היתה עדינה ונעימה יותר כפי שרואים בלינקים (נעים להיזכר בעוד להיט עם דורי בן-זאב הג'וקר) אבל את הבהמיות שלו אפשר היה לראות כבר אז בסרטים ששיחק: הלהקה, דיזינגוף 99 ומסע אלונקות. יותר מאוחר היא שולבה גם במוזיקה שלו ובהופעותיו בזהו-זה, לילה גוב והסיטקום הנוראי, כן, מה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעת פעם על כניסה לדמות? הוא פשוט שיחק צבר בהמי. זה לא אומר שהוא איש בהמי. לילה גוב אכן היתה תוכנית עילגת, נבובה ומעצבנת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שהוא איש בהמי אבל נראה לי שהדמות היחידה שהיה יכול לשחק היא הדמות הבהמית ולא בכישרון גדול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברוסיה היו קוראים לזה type casting. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש type casting ויש type casting. גם ג'ק ניקולסון מגלם את אותה דמות אופי אבל איזה הבדל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על זה אמרה (או שרה) חווה אלברשטיין: "אז אם שמעת את יוסי בנאי שר תביני למה הוא שחקן". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אם נדע לאהוב" זה שיר בבצוע גרוע? "אני וסימון ומואיז הקטן" זה שיר בבצוע גרוע? הפרשנות המדהימה שלו לברסאנס היא גרועה? אז כמו שאמר ברנרד שו, "נכון, המחזה שלי גרוע, אבל מה לעשות שששנינו בדעת מיעוט". מכל מקוםן, אם הטלוויזיה הצרפתית מצאה לנכון לחלוק כבוד ליוסי בנאי על פרשנותו לבראסאנס, יש דברים בגו. ומרגע זה ואילך היזהר בכבודה של האצולה הירושלמית! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה שמעת (או קראת) אותי אומר ש"אם נדע לאהוב" זה שיר בבצוע גרוע, או ש"אני וסימון ומואיז הקטן" זה שיר בבצוע גרוע, או הפרשנות המדהימה שלו לברסאנס היא גרועה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו כאן רמז שיוסי בנאי זמר גרוע. אין לי מחושג איך הוא הגיע לזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוסי בנאי לא היה זמר גרוע, אבל הוא גם לא היה בדיוק זמר. גדולתו היתה דווקא בכך שהיה שחקן שידע להגיש שירים כשחקן - בצורה שהפעילה חוויה בלתי נשכחת בלב המאזינים והצופים. קולו המיוחד לא היה בדיוק קול של סינטרה או של פבארוטי וכישוריו הדרמטיים והקומיים עלו בהרבה על השמיעה המוסיקלית שלו, אך הדבר לא הפריע אלא תרם לייחודיות שבו. באחת מבדיחותיו הקבועות, לפני שנים, הוא נהג לספר כי כאשר הופיע ביישובי ספר, היה המעבד והמנצח המוסיקלי של התזמורת מזהיר אותו: "יוסי, אם יתפסו אותך מחבלים וישאלו ממה אתה מתפרנס, אל תעיז להגיד להם שאתה זמר כי הם יכריחו אותך לשיר להם ואז הם יראו שאתה משקר ושאתה בכלל לא זמר, והם יהרגו אותך". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
!!! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא היה בדיוק זמר, אלה טרובדור, כטום וויטס,שמוליק קראוס ושאר מספרי שירים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז באמנויות הבמה, לפעמים ההתלהבות מחפה על חוסר מסוים בכישרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא הטענה. לבנאי היה כישרון בשפע, אך בתחום המנעד הקולי הוא היה מוגבל מאוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש כמו אריק לביא. לכן הוא העדיף לשיר בסגנון הקברטים של ברכט. ובתחום המסויםצ הזה הוא היה זמר נפלא! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאוד מסמפט את יוסי בנאי, אבל לא מצליח להתרגש או להתפעל מהשירה שלו. אריק לביא עלה עליו כמה מונים בשירה של קברט או שנסון; לאור העובדה שבנאי הרבה לשיר ברל וברסאנס - ונתונה לו התודה על כך שהרבה מההיכרות שלי (וכנראה גם של ישראלים אחרים) איתם היא דרכו - בולטת, למרבה הצער, העובדה שהוא נופל גם מהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו יכול לספר לנו משהו על הנסיבות שבהן סוזן ופראן עלו לארץ, ועל הנסיבות בהן הן עזבו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אברר ויחזור עם תשובה הולמת בזמן הקרוב | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינואר שנה זו ביקרה האמנית דפנה ערוד אצל סוזן בקנדה. יחד הן כתבו את השיר "ישראל שמע". סוזן ופראן הקליטו אותו בקליפורניה וצירפו אותו לתקליט "שושנים" אשר יצא לאור עתה בישראל. את השיר אפשר לשמוע באתר של סוזן ן moc.nagocnasus.www |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינואר שנה זו - ינואר, התחלת כל ההתחלות. החודש הקר בשנה (בייחוד שזה קורה בקנדה) ואפשר לחוש ממש את ניחוחות הכפור של ארץ זרה. אולם הצימוד של הכללי והחוזר על עצמו "ינואר" לפרטי "שנה זו" רומז שמשהו עומד להשתנות. "שנה זו" - רומז על הבטחה גדולה, שמשהו יהיה אחרת. ביקרה האמנית דפנה - דפנה, שם מיתולוגי. אהובתו של אפולו, שהיא גם אמנית. האלה האמנית מושכת בחוטים. אפולו הוא אל השמש, בניגוד לקור ינואר המקפיא הפותח את השיר. ערוד אצל סוזן- ערוד הוא בעל חיים: חמור בר שוכן מדבר. ארץ ישראל? בביתה של סוזן, הקר בקנדה. העצמת ניחוחות ניגודיים השוברים את תמונת "ינואר" מתחילת השיר ונושאות אותנו לארץ אחרת ברגע שהשליח מארץ ישראל, הערוד שקשור מסיבה שאינה ברורה לשמה של דפנה, יגע בסוזן. סוזן-דפנה. דפנה-סוזן. כה מזרח תיכוני מצד אחד, כה קנדי קר מצד שני. בקנדה. אלמנט ההדגשה. ינואר וקנדה, מול שנה זו, שתהיה שונה, חמה, ותישא אותנו אל ארץ אחרת. ואיזה תיאור נפלא לצירוף הארצות הרחוקות: יחד הן כתבו את השיר. ינואר, דפנה והערוד. סוזן ושנה זו. השיר כיצירה שבין הרחוק לקרוב, בין הכללי לפרטי. למעשה דומה שכל מה שנכתב עד כה לא היה אלא תיאור דימויי לתהליך של כתיבת שיר. אומר לנו המשורר: ככה רבותי כותבים שיר. מצירוף ניגודים ומרחקים. "ישראל שמע" כמו תפילה בהיפוך. פריצת דרך. או שמא: עד למרחקים, מקנדה הרחוקה לישראל, כבר הגיע ניחוח השיר. ואולי הפוך יש לקרוא זאת: שמע (את) ישראל בקנדה הרחוקה, בגולה הדוויה. זוכרים אנו את שירו של ביאליק שנכתב בגולה: "שלום רב שובך ציפורה נחמדת". זו בדיוק ההרגשה המתוארת כאן! סוזאן ופראן הקליטו - כאן חברה אל סוזאן המסתורית מקנדה רעותה המסתורית אף היא, פראן, להעצמת הפעולה שתחילתה בכתיבת השיר ושיאה במבצע הירואי. קליפורניה - עלייה בסולם החום הכללי של השיר, אך עדיין זה לא העיקר. "שושנים". ערב של שושנים, שושנה בין החוחים, שושנה שושנה שושנה ירח נישא אל ענן. כל זה מבשר לנו שאנחנו מתקרבים לארץ ישראל בצעדים מהירים. כמוהו אליך שושנה (לא עוד סוזאן, השם הלועזי הקר, היא הופכת לשושנה הארץ ישראלית כלכך והחמה) בים עוד יפליג קפיטן - והוא מפליג! הוא "עתה בישראל!" מקנדה לישראל - עשינו זאת! את השיר אפשר לשמוע באתר וגו' - מחווה לעידן האינטרנט, לא נותקה עוד השלשלת בין ישראל לגולה, והיא נמשכת גם בין העבר לבין העתיד האינטרנטי! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני שואלת, איפה היית כשדיברנו על הקשקושים של רפי לביא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רפי מי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד, שאפילו אדם ברוך לא מצליח להסביר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שגם אדם ברוך עצמו זקוק למישהו שיסביר אותו, לפעמים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמה בדיוק זה מגיע לאורי כוגן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו היתה תגובה שלי על הופעת הודעתו בצורת שיר. סתם תגובה הומוריסטית (טוב, תגידו שההומור שלי לא משהו. אני מסכים.). שום דבר אישי נגדו, אני אפילו לא מכיר אותו. ולמה בדיוק אתה מדבר בשמו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה סוזן עזבה את הארץ, מר כוגן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובה לאייל האלמוני - מוטב שתשאל את סוזן . בתגובה לחזיר האלמוני - נהניתי מהתגובה הפואטית, אך תודה לירדן על הגנתו! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקורות בישראל מוסרים לי כי השיר "ישראל שמע" אינו משודר בתחנות הרדיו. אינני יודע אם זה נכון, ואם כן, למה? את השיר אפשר לשמוע באתר של סוזן (http://www.susancogan.com) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציע שתשאל את הילדים בגלגל''צ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי דוקא את השיר פעם אחת ברדיו לפחות ועוד שיר חדש מהדיסק החדש השאלה הנישאלת למה איין את הדיסק החדש שושנים בחנויות אני מתכנן בסוף השבועה להזמין אותו וירטואלית בכל החנויות הגדולות. למה השיר לא מושמע? 1 כי הוא טוב מידי איכותי מידי ואולי כבד מידי לתקופה זאת אנשים עכשיו מחפשים שירים קלילים עדיף של זמרים מזרחיים אם טקסטים רדודים כמו בלבלי אותו סובבי אותו וכשאת איתי את לא לבד וכמוואן באו לא נישכך את אתה טוטח השיר הטקטואלי המצויין הזה. בכל אופן אני מקווה שהשיר יושמע יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק גופה עזב את הארץ. ממש כמו שרק גופה של נחמה הנדל עזב את הארץ, אבל לא נשמתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גופה של נחמה הנדל חזר לארץ מאוחר מדי, לצערי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צמד הזמרות יתארחו אצל יצפאן מחר (מזל שאין לי כבלים, אני חושש שזה יכאב -י.נ.), וברשת ג' מחרתיים בין 22:00 לחצות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורי הוא בעלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להחזיר האלמוני: כן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זז לי ביום: יצפאן היום, רשת ג' מחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וביום חמישי בין 1 בלילה ל5 בבוקר אצל אמנון פאר ברשת ב | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום היתה הפעם הראשונה שישבתי מול תוכניתו של יצבאן וצפיתי בה באופן מלא ואו איזו תוכנית רדודה הוא ממש לא הצחיק והיה ממש משעמם בתרוף. הקטע הטוב שבתוכניתההיה המופע של סוזן ופרן הבעיה היא שזה היה כמו להביא את הפילהרמונית לנגן מוסיקת אבנגארד בעמצה מגרש כדורגל הם שרו את ציפור שניה ואת לילות לילך במחרוזת חבל שהם אא נגנו את שיר הפרשים או את לאן מובילת הדרכים כהקהל מכא כפיים בשיר לילות לילך לפי הקצב מש היה ממש מוזר זה היה איכותי מידי לתוכנית של יצבאן אני לא מצליח לימצוא דוגמא לעד כמה זה היה מוזר לקונספט של התוכנית. הוא גם לא דיבר איתן והוא התחיס אליהן כמו אל אמריקאיות שלא מגינות כתום TANX U IT WAS VERY BUTIFALL נו באמת יכולת לפחות לשאול איך זה לשיר בעיברית אחרי 30 שנה יכולתה לישאול אפילו איך הקהל מקבל אותם ממש חבל אבל אני בכל זאת שמח שראו אותם גם בתוכנית מהסוג הזה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחי הקטן כבר הופיע שם פעמיים, על תקן ילד פלא או משהו 1. התוכנית היא אכן ביזיון גדול. ההומור של יצפאן נמוך, לא מצחיק והוא אינו יודע לראיין או אפילו סתם לארח אנשים באולפן טלביזיוני. אני מקווה שזו ההתבזות האחרונה של המשפחה שם. 1 בסוף השבוע שמעתי אותו אומר "מטונומיה" ו"לוגיציזם" באותו משפט! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמת שהיתי בטוח ששוב יטלו לי את התגובה ויגידו לי שאני סתאם שונא כל דבר עממי/מיזרחי/ים תיכוני ושאני לא פתוח כאיך זה שאני לא מבין מקבל ואוהב את אייל גולן ושרית חדד | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיגידו. מי הם? הרי העם זה אתה! אני אוהב חלק לא קטן של המוזיקה המזרחית. למרות זאת, אין לי ספק שמבחינת הגיוון והמורכבות המוסיקליות וכן העומק הלירי, היא נופלת בהרבה מן המוסיקה החופשית ("המערבית"), שלקחה את הטוב מרוב העולמות. כל זאת כמובן, באופן סטטיסטי. ככה שאני יכול להבין אנשים שהמוסיקה הזו אינה בבת עינם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידעתי היכן להעלות את העניין הבא, ובחרתי בדיון הזה כי הוא עוסק במוסיקה ישראלית. לפני שבועיים התווספה למשפחתנו חברה חדשה, קטנה1, מקסימה ונפלאה, ושמה בישראל אביגיל. בתוך כמה ימים התברר לנו, לאכזבתנו, שאנחנו לא מצליחים להיזכר באף שיר עברי על אביגיל. יש שירים לשושנה ולגליה ולשרית הספרית ולדינה ברזילי ולעוד רבות וטובות, אבל לא לאביגיל. אני טועה? מישהו נזכר? ואם לא - מישהו רוצה אולי להרים את הכפפה ולחבר שיר כזה? (למשל, אני יכולה לדמיין שיתוף פעולה חד פעמי בין גידי אהרונוביץ' לגלבץ, או לרב"י...) 1 לא סתם קטנה. אפשר לומר מיניאטורית. משקל לידה 2280 גרם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שיר בשם "אביגיל" והוא של הפרברים או צמד אחר בסגנון שלהם, זהו שיר די ישן. חוץ מזה יש גם השיר "יין יין אביגיל את יפת עיניים/ לא רוויתי לא רוויתי עד יינך שתיתי". לא זוכר מי שר אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשירונט http://www.shiron.net בחיפוש לפי מילות שיר - התקבלו 7 תוצאות, לא הצלחתי ליצור לינק ישיר ולכן העתקתי לכאן (מילות השירים - שם) : 1) אבא במרומים - זוהר ארגוב 2) אחד גבוה ושניים קטנים - להקת הנח"ל 3) ליל גליל - אורה זיטנר 4) ליל גליל - יהורם גאון 5) ליל גליל - רונית אופיר 6) ליל גליל - שלישיית המעפיל 7) מר נרקיס - חבורת בימות חיפוש במומה - http://www.mooma.com הניב 2 גירסאות של "ההתמוטטויות המתוקות של אביגיל" (יהודה עמיחי) ואת - "אביגייל בת" (כתיב שונה, אולי לא מתאים לכם...) ובבמה חדשה http://www.stage.co.il תמצאי המון חדשים מזל טוב :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רשימה חלקית של שירים שיש בהם אביגיל: 1) "אחד גבוה ושניים קטנים": "הלכנו מחיל לחיל מרוחל'ה אל אביגיל" (כאן רציתי להוסיף התחכמות, אבל אוותר). 2) "ליל גליל": "ערפל מלא הגיא. שר הרוח: אביגיל, בואי, ואי אחרי" 3) "אבא במרומים": "אז בלחש יספר הוא את אותו סיפור נושן על בובה אביגיל ודן בוש השפן" 4) "מר נרקיס" (נעמי שמר): "קטי במקום יוד-גימל, מונה במקום יוד-בית, לילי, ג'ודי, אביגיל הן בזין, חית וטית-" אני לא יודע מי חיבר או שר את שלושת הראשונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקלטת (המאוד מוצלחת) לגיל הרך "אפרוחים" יש שיר "אביגיל בת", והוא, להבדיל מהשירים המוזכרים בתגובה 148947, ממש מוקדש לילדה בשם אביגיל, ומושר כביכול ע"י אביה. (ביצוע - שרון צור). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חזיר (בעצם, כנראה לא ממש חזיר..), ענת, אפופידס, הגלילי, נפלאתם ממני. איזו זריזות! אפופידס, "התחכמות"? פויה! לעמוד מיד בפינה ולחשוב רק מחשבות טהורות! בת שבועיים, ריבונו של עוילעם! :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה. הדור הולך ופוחת ולא רציתי להשאר מאחור... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובשלב הבא: אצל דודו טופז! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כמעט כמו לשמוע את הביצוע למתאוס פאסיון של באך עם אוטו קלמפרר זצ''ל.... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשעה הראשונה התארח נחום היימן שסיפר שני דברים 1 שהוא הכיר באופן אישי את מקים חברת קריס איליס שזה ישר הקפיץ לי את הלב כ גטרו טאלל היו מהראשונים וממקמי החברה ואז נחום סיפר שהוא גם הכיר טוב את החלילן ההוא שעמד על רגל אחת דבר שגרם לי לכימעט אורגזמה ואז הוא אמר אנדרסון ולא זכר את שם ההרכב. והכריין אמר כן ההוא אם המכנסיים הקרועים. נשאלת השאלה מה לאלוהים ולנחום היימן. אבל הדבר המעניין השני הוא סיפר שהוא היה אמור ל להקליט ולכתוב ולהפיק אלבום שלם לסוזאן בפראן. ומסיבות כל שהם סוזאן ופרן לא הסכימו ואז הוא אמר להם משהוא בסיגנון חווה אלברשטיין הפרורים ועוד הרבה אחרים ששמעו לי והלכו איתי הגיעו רחוק וחשוב לי להגיד לסוזאן ופראן אורי אם אתה קורא אשמח אם תעביר את זה הלאה. שאיין מה להצטער על זה שלא הלכתם אם נחום היימן מוכשר כחל שהוא הוא היה נותן לכם 10 11 או 12 שירים מצויינים משלו והיתם עוד אחד מהפפרויקטים של נחום היימן לא היתם אני מאמין מרגישות שלמות אם מה שאתם ואם החומר כאתם יצתיות מכדי להיכנע רק לתכתיבים של מלחין אחד ולדעתי אם היתם הולכים רק אם נחום היימן היתם נ מוזכרות כעוד צמד כמו אחרים שנחום היימן הפיק להם דברים והלחין נגיד מי זוכר היום את חני ליבנה שהוא הפיק לה אלבום שלם אם מתי כספי? טוב שהלכתם בדרך שלכם שהיתה מתקדמת ומענייינת הרבה יותר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם חווה אלברשטיין היא "פרוייקט של נחום היימן"? חני לבנה אומנם נשכחה, אבל חבריה לפרוייקט "חופים" של היימן - ביניהם מאיר בנאי, דוד דאור ומשה דץ - לא נשכחו כלל. גם נורית גלרון, שלה היימן הלחין רבים משירי "אני ראיתי יופי", לא נשכחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, גם משה דץ, לא נשכח. לצערנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשה דץ, עם כל הקיטש הנוראי שהוא מבצע, יש קול צלול ונהדר (שומעים את זה ב''שירים עד כאן''). הצורך לזווג את בני הזוג דץ גם על הבמה ולהתאים את היכולות הקוליות שלהם - שכן לאורנה, מה לעשות, אין קול מרשים במיוחד - גרם לו להשתתק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוקר טוב ברקת. אכן, את צודקת לגבי קולו (המזכיר לדעת רבים כמו שתי טיפות מים מינרליים את קולו של דני גרנות מתחילת שנות ה-70). וגם היו לו כמה שירים לא רעים שהוא ביצע לבד בתחילת דרכו, כמו "אנשי הגשם" הידוע ו"עכשיו אשה" או משהו כזה. עם זאת קשה לשכוח את הזיהום הקיטשי הסביבתי שנגרם עקב כמו שאת אומרת "הצורך לזווג את בני הזוג דץ גם על הבמה ולהתאים את היכולות הקוליות שלהם". מה לעשות שלא כל מה שהולך טוב (נניח) בחיים, חייב לעלות גם על במה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוקר אור :-) בדיוק ראיתי אותם אתמול 1 מבצעים להיט מפסטיבל הזמר החסידי. באמת חבל על השילוב הזה של הקולות. בדרך כלל אני לא נוגעת בחומר שלהם אפילו במקל, אבל הם פרפורמרים מקצועיים, בתחום המיינסטרימי שבו הם פועלים. 1 למי שעדיין לא יודע, ערוץ 33 משדר פניני זמר עברי (בין הרבה קש וגבבה) כל לילה, תחת השם "נדודי שירה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואו, עברו שנתיים. חיפשתי דיון טוב לשים בו את הלינק הזה: אתר "מימה" החביב אוסף בתוכו פרטי טריוויה שקשורים בשירים ישראליים, בנסיבות הכתיבה שלהם ובהשראות והשפעות. ממתין גם לידענים שיענו על שאלות ללא מענה בתחום הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילן ברקוביץ' מדיון 2919 (תגובה 463955, תגובה 463961) - אתה עוד קופץ לפעמים? אז הנה - יש לך הזדמנות לראות איך בגלל מ***ק אחד עצבני, חזר לחיים לוהטים דיון משנת 2003. מנפלאות האייל... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |