בתשובה להאייל האלמוני, 21/05/08 17:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ממש כך! הקורבן האמיתי היה תרבות המערב במיטבה! שים לב (וזה לא קשה במיוחד) שאחרי 1945 כבר אין שום מוסיקאי אירופאי ברמתו של מאהלר (אפילו לא ברמתו של קורט וייל, שברח לאמריקה);שום צייר ברמתם של הפרה-רפאליטים, שום משורר ברמתו של קיפלינג... אתה מתאר לעצמך מישהו במערב (או אפילו ברוסיה ) של עכשיו כותב שיר כמו "את חכי לי ואחזור"? ומעל לכל-כלומר הנורא מכל-לא רק היופי עצמו נהרג במלחמה, אלא השאיפה ליופי! בעיקר ליופי שהוא אמת! אני לא מעלה על דעתי הלא-דלה שהרוק-אן-חוקן היה מסוגל להיווצר בלי הפצצה האטומית שנוצרה עשר שנים לפניו! פתאום, במקום יופי ואמת, היה רק רעש ועשן. בכל תחומי החיים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"ממש כך! הקורבן האמיתי היה תרבות המערב במיטבה! כדי לשמור על לשון נקיה ועל תרבות הדיבור, לא אצטט את מה שאמרה חברתי על הפ**ן האחרון שדיקלם בבליינד-דייט איתה את החוכמה הלעוסה הזאת, ואומר רק כך: לא מסכימה אתך! הקורבנות האמיתיים הראשונים הם מיליוני הנספים (לא רק בני עמנו), וקורבנות נוספים הם הניצולים שסבלו סבל רב ובני המשפחות שאיבדו את יקיריהן או מטפלים בשברי הכלים שנשארו מהם. התרבות אינה יישות בפני עצמה. תרבות, יופיה ונפלאותיה - כולם מעשי ידי אדם, ומשנרצחים אלה - יוצאת גם היא ניזוקה, אך בני האדם, כל אדם ואדם, ניזוקים יותר. הרבה יותר. מי שאינו אוהב סוג מסויים של מוסיקה יכול לא להאזין לה ואם זה לא מספיק, הוא יכול גם להמציא לה שמות גועליים ולחשוב עצמו לחכם גדול ולגיבור גדול. מי שחשוב לו לעשות רושם יכול לזייף את הטרינקליד במקלחת (בתקווה שהדייטית החדשה שומעת ומתפעלת מחדר השינה) או להפוך את הניים-דרופינג לאמנותו האישית הנעלה והנשגבת. הנספים - אין בידיהם מגוון אפשרויות כזה, אין להם שום אפשרויות בכלל - הם פשוט אינם עוד. (וזה מבלי להתווכח על גדלות שירתו של קיפלינג, שממנה נשאר, כיום, למעשה, רק "If". נשאיר את הויכוח למתווכחים המקצועיים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק "אם"? לא "נטל האדם הלבן"? (השיר הכי אנטי-גזעני בעולם, כי הוא מטיף לאדם הלבן לסבבול למען הנתינים החדשים שלו) לא "RECESSIONAL" (אם תרצי,אשלח לך כאן את התרגום העברי-פרי רוחי)? לא "בלאדות הקסרקטין"? לא "הבלאדה על המזרח והמערב"? ׁ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אנא, שלח את התרגום פרי רוחך ל- RECESSIONAL . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרועת נעילה/ רודיארד קיפלינג. תרגום: צבי(לשעבר גרשון) חזנוב הוא אל אבות, נודע מכבר אל חזיתנו הגדולה שמני אורן עד תמר, לנו נתן הממשלה אדון צבאות, אל נא תזנח שמא נשכח! שמא נשכח! תרועה וכל שאון יחדל, מלכי צבאות פרשו זה כבר קיים עוד קורבנך הדל- נפש ענו ולב נשבר. אדון צבאות, אל נא תזנח, שמא נשבח! שמא נשכח! ציינו במרחק יימוג, על צוק וחוף לפיד יכבה שור, כל פארנו מני תמול, ישווה להוד צור ונינווה! דיין גויים, רחם וסלח, שמא נשכח1 שמא נשכח! אם, שיכורי שררה, נתיר, לשון אותך לא עוד תירא- כלשונם של גוי יהיר, או אספסוף חסרי תורה- אדון צבאות, אל נא תזנח, שמא נשכח! שמא נשכח! על לב ערל, שמבטחו, תותח חלוד, מכיתת ברזל- בעפר נוסד, עפר כוחו, לשמירתך בל ייחל- על שחץ-פחז, לשון חוכא, אלוה, מחל נא לעמך! נכתב בשנה הרת הגורל 1897 (גם יום הולדת של וויקטוריה, וגם וועידת באזל שלנו...). מלבד אצל בלייק, מעולם לא קראתי שיר אנגלי כל כך, הכתוב ברוח יהודית כל כך! כאילו שהוא כותב את זה "על קוו המים" ערב מלחמת יום הכיפורים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כתבאליך,אייל יקר, כחיה נכחדת אחת אל חברתה. ושאל סמל נדיר של יופי ובדידות אל חברו... לא, אייל. כבר אי אפשר פשוט "לא להאזין" למשהו שמסתער על תודעתך יומם ולילה. והיה אם תעז שלא להאזין, מיד חיגזר עליך נידוי עולמים, בעוון העבירה הקשה ביותר על פני הכוכב האכזר הזה-על כך שאתה פשוט זקן מדי. לכן, לא על גדולי הרוח שלנו () או לפחות מיטב זמירנו) התאבלנו בשנת ההלוויות הנוראה ההיא, כשקברנו את שמר, יונתן, חיטמן ובנאי-אלא על עצמנו התאבלנו. כדברי דן בן אמוץ:"איך הלכת מאיתנו לעולם שכולו טוב, והשארת אותנו לסבול את כל החרא"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצחיק- הרבה ממכרי, הצעירים ממך כנראה, אך מבוגרים מספיק בכדי לאמץ דעות כאלו, טוענים את אותו הדבר לגבי ה60'S, זו למעשה טענה מקובלת מאוד, בחברה', אם תוסיף איזה 15-25 שנים לגבול העליון. ומה הן 15-25 שנים? ציץ נובל, עלה פורח וכ'ו וג'ו. אגב, כמי שגדל בבית עם עודף מוסיקה קלאסית, אני סבור כי החוקן ברוק-אן-חוקן הופיע ברגע האחרון (כרגיל) לפני שנתפוצצנו כולנו כלפי חוץ מניפוח ראש . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אייל יקר, א. גילי האמיתי הוא 6000, כגילו של הספר העברי העתיק ביותר-לפחות זה הידוע לי. ב. כל עוד אתה דורך על אדמת הארץ שלי (ארץ הצבי), נא לדבר אליי בשפה שלי-עברית. לכן, נא לקרוא לעשור ההוא בשמו העברי-שנות השישים. ג. לאיזה ניפוח ראש אתה מתכוון? ראה, גם בעיניי, לא כל תוו שכתב כל מלחין אירופי במאות ה-13 עד ה-19 שווה את משקלו בזהב (ועד המאה ה-16 עוד לא היו תווים..). אבל להגיד שהרוק-אח-חוקן הוא הצלה מניפוח ראש, ולא ניפוח ראש בפני עצמו (ברעש, בעשן, בפולחן אישיות של אלילונים למיניהם, בתרבות-עדר)? תמוה בעיניי. ד. אגב, גם לפני הרוק-אן-חוקן היו "שירי עם"-ודווקא שירי עם במובן הפשוט והאמיתי של המילה! לכל עם היו שירים משלו, (שכתב כל רועה ורועה, שידע להקשיב לכל עשב ועשב) במקום שכל העמים ינסו לבנות להם הוליווד של קרטון בליבם ובאוזניהם. ה. אל תפקוד עוון בנים על אבות! רק אבא אוהב מוסיקה קלאסית. אמא דווקא מוכנה לחיות בשלום עם הרו-אן-חוקן. ובכלל, מעולם לא עשיתי מה שחינכו אותי לעשות. ו. כל הכבוד למי שלימד אותך לכתוב בעברית, אבל התכוונת כנראה לומר "עלה כמש".שהוא ההיפך מ"עלה פורח". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב''עלה פורח'' כוונתו היא כנראה לעלה הפורח ומעופף לו באויר ונעלם, ולאו דווקא לעלה המצוי בשיא פריחתו הבוטנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הי, א. צוציק. ב. אני אעמוד על צב. ג. גם אני לא מדבר על כל מה שמתנגן מאז הרוק. ד. בגלל סעיף זה, בו ענית לעצמך כל כך יפה, יש לי מה לכתוב מלבד התחכמויות: אותם רועים מוסיקליים עממים - מה לדעתך הם אמורים לזמר כשהמציאות שסביבם הולכת ומסתבכת ומתרחקת מאותם עלי העשב? ה'פולק' עליו אתה מדבר, (לא טוב 'פולק'? ו'מוסיקה' כן טוב?) מוצא את מקומו בתוך הרוק, בטיבעיות רבה בהרבה מבמוסיקה הקלאסית, (לפחות מהזמן בו זו הפכה לקלאסית), ולמעשה ה'פולק' הוא שילד את הרוק. ה. [גם] אני הוא זה שגדל עם עודף-גודש קומפוזיציות ונושאים בואריציות. ו. נו, לא כל הבריות ניחנו במתת ההתבוננות העמוקה מתוך התמזגות עם היופי העדנותי שבהרהורים פילוסופיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אם אתה מוכן לוותר על המוזיקה והתרבות שאתה אוהב רק כדי שלא יגידו שאתה "זקן מדי", סימן שלא מדובר בדבר מה חשוב מספיק, הלא כן? די פשוט להמנע מ"הסתערות על תודעתך". מספיק להעביר מגלגלצ ל88FM (שמועות טוענות שגם חלקים מה106 הרלוונטים) ולצמצם/להפסיק את הצפייה בטלוויזיה. זה לא היה מסובך בעבר, זה עוד יותר פשוט היום - גוד בלאס דה אינטרנט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי השורה הראשונה שלך נראה שלא הבנת את דבריו, אבל אשאיר לו את ההסבר אם הוא ירצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מוכן לוותר על נשמתי בשום אופן! גם לא תמורת זיון חינם! בטח שלא כדי לזכות באהבת האספסוף! אלא שאני מטורף מוצהר וחשוך מרפא, הנדקר יומם ולילה בלעגו של האספסוף על שהוא לא מוכן לוותר על נשמתו למען הקיבה או הערווה. וגם לך, עפרונית יקרה, מותר לדבר אליי אך ורק בשפה שלי. אגב: גלגלצ הוא בזבוז מחריד של תקציב הבטחון, בעיקר במדינה שחסרים בה אפודי קרב ומנות קרב. ולאור תוכנו של המלל הגלגלצי, (למשל, ב"הרצאותיו" של מיכאל הרסגור) אפשר בהחלט לקרוא לו "תמיכה באויב בשעת מלחמה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפעם האחרונה שבדקתי, מותר לי לדבר איך שאני רוצה. אתה מוזמן לא לענות (כפי ש,מסתבר, אתה אכן עושה). [כאן נמחקה פיסקה שלמה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה חבל! שמח מאוד אם תצליחי לשחזר אותה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. טוב לראות שיש מטורפים המודעים לטירופם. ב. דווקא ההרצאות של הרסגור הן תמיכה באויב? אתה עוד יותר מטורף מששיערתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני לא ידעתי שהרצאותיו של הרסגור משודרות בגלגל''צ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כהחלט. מי שתומך במרד הערבי באלג'יריה ובהתנקנקות החד-צדדית (והכושלת לחלוטין) של דה-גול, תומך, ולא רק במרומז-בהתנקנקות החד צדדית מחופי מערב הנגב! וחוץ מזה, הר-סגור הוא חתיכת שקרן. לפחות פעם אחת תפסתי אותו מסלף ביודעין מקור שגם אני קראתי, על מנתץ להוכיח בעזרתו את דעותיו (הקלישאיות ה"יפות" וה"נכונות" עד להגעיל!). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, ספר על הסילוף-ביודעין של הפרופסור. סתם הטחת בוץ לא תתקבל כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא דיבר על תבוסת הארמדה הספרדית ב-1588, וקרא מתוך ספרו של גארת מטינגלי. במקום לספר מה המחבר כותב:-לשני הצדדים לא היה מודיעין מספיקף גם אליזבת האדמונית שרפה כופרים, ("אם כי פחות מפיליפ השני", כפי שמטינגלי טורח לציין); המפקד הספרדי דווקא נלחם בגבורה ובכישרון, והארמדה נסוגה בגלל מחסור בתחמושת והושמדה בעיקר בסערות; ומעל לכ-שנת 1588 הייתה לא סופו של הצי הספרדי, אלא דווקא תחילתו-אז במקום כל זה, הוא פשוט חזר על כל האגדות הישנות של מלחמת הקטנים, הטובים והחכמים נגד הגדולים, הרשעים והמפגרים. ועוד לא דיברתי על הערצתו המשונה -והמוצהרת של הרסגור לפשע המאורגן, בעיקר ל"יעילות הניהולית" שלו (כך ממש הוא אמר בהרצאה על המאפיה האמריקאית, ואפילו "קבע" שהדרך היחידה להילחם בפשע המאורגן היא התרה חוקית של הזנות, הסמים וההימורים! טוב, הוא כנראה לא שמע על ג'וליאני, ואפילו לא על מה שמוסוליני עשה לפשע המאורגן בשנות השלושים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להרסגור כבר היו פיספוסים רציניים יותר. א. "גם אליזבת האדמונית שרפה כופרים" - נראה שהרסגור דוקא דייק. קצת קשה להתוכח בנושא כיון שאליזבת בודאי הוציאה להורג קתולים (יתכן גם אנשי כנסייה), אבל לא נראה לי שהכפירה היא שהפריעה לה. יתכן שלעובדה שהם היו מעורבים בקשר נגדה היה קשר לכך. לי בכל אופן לא ידוע אפילו על איש כנסייה בכיר אחד שהוצא להורג על עניין דתי (שריפות זה עניין יותר לטיני). בכל אופן בעניינים דתיים היא היתה מתונה במיוחד ובטלה את חוקי הכפירה שחוקקו נגד הדיסנטרים. מצד שני היא חוקקה נוכחות חובה בכנסייה וקריאה בספר התפילות. יכול להיות שהיא פשוט בחרה בספר הלא נכון. ב. "המפקד הספרדי דווקא נלחם בגבורה ובכישרון" - אם כוונתך למפקד הארמדה, הדוכס של מדינה-סידוניה, לפחות לגבי הכשרון נראה שהוא עצמו לא הסכים אתך "The disadvantages of this choice were highlighted by himself in his own letter to the king, in which he stressed his lack of military experience on land and at sea, his lack of information about either the English enemy or the Spanish war plans, his poor health and tendency to sea-sickness, and his inability to contribute financially to the expedition". ג. "והארמדה נסוגה בגלל מחסור בתחמושת" - הפכת קצת את היוצרות. מי שאזל לו אבק השריפה היו דוקא האנגלים. אצל הספרדים דוקא התגלה שהספינות שלהם לא נצלו את רובו של מלאי התחמושת. לצי הספרדי-פורטוגלי היתה בעיה של בלאי ושל מחסור במזון ובמים אבל היא נבעה מן הפעילות הימית של ההולנדים ובעיקר מן הנצחון האנגלי בקרב גרנוויל שמנע מן הצי הספרדי להתחבר עם הצבא היבשתי של הדוכס מפארמה שחיכה לו בפלנדריה (ליד דונקירק) עם אספקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אז מענין למה הארמדה התכוונה לתת טרמפ גם לכמה קתולים אנגליים בכירים, שבאותו זמן היו גולים ברומא? אולי היא שרפה פחות, כי לא כל כך נשאר לה את מי לשרוף? אגב, היא לא ביטלה בכלל את פקודת הגירוש ליהודים משנת 1290... ב.אמנם מדינה סידוניה ניסה להשתמט מהתפקיד, אבל מרגע שנאלץ לקבלו-עשה ככל יכולתו להמעיט את ממדי התבוסה. עצם ההצלחה להוביל צי אדיר כזה במעבר בוגדני כמו לה-מאנש, מעידה על כישרון-או לפחות על שילוב נדיר בין תושיה לבין מזל. ג. בכל הספרים שקראתי, בעיקר אצל מאטינגלי, נכתב במפורש שנגמרו להם כדורי התותח, והם התחננו בפני השגריר הספרדי בפריז, ברדרדינו דה מנדוזה, שיסדר להם עגינה בנמל קאלה. הפעולה היחידה של האנגלים במערכה ההיא שאפשר לראות בה ניצחון מכריע, היתה שיגור ספינות תופת לנמל קאלה. המודיעין האנגלי היה אכן גרוע כמו הספרדי, והספרדים הצליחו להגיע ממש עד לחוף האנגלי של לה מאנש לפני תחילת הקרב. מאתיים שנה לאחר "סופו של הצי הספרדי", נלסון האגדי עדיין התפעל מהצי הספרדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן ויכוח שיש בו עניין מצד עצמו ללא ההקשר של פרופ' מיכאל הר-סגור. בקליפת אגוז אפשר לומר שהנתונים אינם פשוטים וחד-משמעיים כפי שהצגת ומכך עולה שדבריו של הר-סגור בעניין זה אינם נסתרים במובהק. א. אתה שוכח שהקתולים פעלו בצורה מתמידה כדי ל''נפנף'' את אליזבת מכסאה ולהחליפה במלכים הקתוליים הלגיטימיים בעיניהם מרי סטיוארט ובניה. אני עדיין סבור שהר-סגור צודק בעניין הקטלנות של המלכה בס. כאשר משווים אותה לאביה ולחצי אחותה (מרי מלכת הדמים), אליזבת אכן היתה ידועה ברתיעתה ובהיסוסיה לגבי הוצאות להורג. עצם העובדה שהגולים הקתוליים היו ברומא או במדריד ולא בקבריהם מוכיחה זאת. ב. הטעות היתה כנראה להכניס את ספינות האוקיינוס של ספרד לתעלת לאמאנש ובסופו של דבר הארמדה נפגעה קשה מאוד מסופות הים הצפוני מה שבודאי אינו מעיד על ימאות משובחת. ג. יתכן שהדברים אינם סותרים. ההיסטוריונים מספרים לנו שהספרדים לא החשיבו מספיק את התותחנות הימית. מסיבה זו למרות שתותחי הספרדים היו עדיפים על אלו של הבריטים (בטווח), הם היו פחותים במספרם מהם. הספרדים ירו מטח תותחים ראשוני מרחוק, אח''כ ניסו להתקרב לספינות האוייב. החיילים הספרדים היו יורים ירייה אחת מרוביהם (מבלי לטעון למטח שני) ואז יורדים מן הסיפון כדי להתכונן לנחיתה ולקרב על סיפון ספינת האוייב. מסיבה זו יתכן שהספרדים ציידו את הגליאות שלהם במספר קטן של תותחים וגם בכמות מועטה של כדורי תותח. האנגלים בגלל התותחנות והתמרון העדיף שלהם, למרות בעיית הטווח, הצליחו להפגיז את הגליאות הספרדיות במשך זמן ארוך ומבלי להתקרב עד כדי אפשרות מעבר חיילים. בגלל הטקטיקה האנגלית הזו, בהחלט יתכן שהספרדים נותרו ללא כדורי תותח ומבלי שהחיילים יוכלו להשתמש בתחמושת שלהם. הקרב בקאלה היה מעין פתיח והקדמה לקרב המרכזי בגרנוויל והם למעשה היינו הך. פרשת הארמדה איך שלא יהיה מסמנת את ראשית ירידתה של ההגמוניה הימית הספרדית והחלפתה בהגמוניה בריטית. בימי נלסון, עם כל התפעלותו מן הצי הספרדי, הצי הזה היה בן ברית זוטר ונתון תחת פיקודו של הצי הצרפתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכל מקום, לא היתה פה שום מלחמה בין "רוח החופש הבריטית לעריצות הרומאית-קתולית" וכיוצא באלה אגדות מאוחרות. יש ציור מפורסם במיוחד של אליזבת האדמונית, שבה השמלה שלה מכסה את כל האיים הבריטיים, והשמלה עצמה מכוסה בציורי עיניים-כסמל לשירות הריגול וההלשנות היעיל במיוחד שלה. ואני כבר לא מדבר על מכונת התעמולה ופולחן האישיות היעילה שלה, שהולידה אפילו את האפוס האנגלי הראשון THE FAIRIE QUEEN (ספר חובה בלתי קריא כמעט לגמרי, אפילו לתלמידי תואר ראשון). בעברית קלה וצלולה: רוב מלחמותיה של אליזבת האדמונית (באירלנד ובהולנד) היו כשלונות, אבל הם נשכחו בגלל "הצלחה מיתולוגית" אחת ויחידה. אבל עיקר קצפי על הר-סגור יצא בגלל התלהבותו הקלישאית והמגמתית מהדה-גול העצמי שצרפת תקעה למתנחלים שלה באלג'יריה. הוא העז לקרוא להרצאה שלו על אלג'יריה בשם "מי השתחרר ממי?", ובכך שכח, או השכיח, את הטרור הערבי בפריז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוטר? לא ממש. לפחות לספרדים היה אז צי של ממש, ולצרפתים-שרידים עלובים שהבריטים שכחו להשמיד להם לפני המהפכה... מתי בדיוק בס נרתעה מהוצאות להורג? היחיד מכל מאהביה שמת במיטתו (אם כי לא במיטתה) היה סר וולטר ראלי! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען הסר כל ספק: כל גלי צה"ל הם בזבוז מחריד של תקציב הביטחון-גם במקרה שהם היו משדרים יומם ולילה רק את "יהודה המכבי" של הנדל ואת "נאבוקו" או "ירושלים המשוחררת" של וורדי, ומיד אחר כך-את "בהיאחזות הנחל בסיני" ואת "הכריש" (השיר היחיד של נעמי שמר שרק אריאל זילבר מוכן לזמר אותו). (וזה בדיוק המקום לתמיהה, ובעצם-למחאה, על כך שבעיצומה של תרועית הפסטיבלים המושמעת-לגמרי במקרה-בחג המכבים, אף אחד לא חושב להעלות על במה את "יהודה המכבי". אפילו לא האופרה הממלכתית הישראלית). סליחה, פעם אחת בחג המכבים בכל זאת העלו אותו על הבמה-אבל רק בקיבוץ שדה בוקר... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן כן, הן משודרות בגל גל''צ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דברי אמת אינם יפים, דברים יפים אינם אמת. ליה דזה.(או לאו טסה) (או לא זה ולא זה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
'Beauty is truth, truth beauty,—that is all
Ye know on earth, and all ye need to know.' http://www.bartleby.com/101/625.html |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Heard melodies are sweet, but those unheard וכמה שכל זה דומה לזעקתה של נעמי שמר תנצב"ה "עד מתי שירי, מפניי תסתתר?!" ולזעקה אחרת שלה "שירה יחידה/ בנבל שרדה-ותהי לעולם אילמת". תודה לאל עליון יום יום ושעה-שעה, שהרוק-אן-חוקן פלש אלינו כה מאוחר, הרבה אחרי שנעמי שמר (וכל שאר המנהיגים הרוחניים שלנו-כי כל אמן הוא מנהיג רוחני) למדו לכתוב ולהלחין-מהראש ומהלב, ולא מהאלקטרוניקה!Are sweeter; therefore, ye soft pipes, play on; Not to the sensual ear, but, more endear'd, Pipe to the spirit ditties of no tone: פעם, לפני הפצצה הגדולה, האמנות ידעה שזעקה פירושה גם שקט! ולכן הזעקות מהעולם הישן נשמעו-ועדיין נשמעות-יפות להפליא". היום אין שקט, ולכן אין זעקות. יש רק צרחות אפופות עשן (אגב, טרם השתכנעתי שכל קשר בין העשן של הרוק-אן-חוקן לבין הפצצה ההיא הוא מקרי בהחלט). סליחה, יש מין מכונה מפלצתית רועמת ומעשנת להפקת צרחות, המוקלטות מיד ונמכרות מיד במאה שקל לתקליט. לא, אנטילופה יקירתי! מה שאני לא אוהב פה איננו רק מוסיקה! את כל נשמתו של העולם הזה, (החדש והמופלא, במובן שאלדוס הקסלי נתון לביטוי) אינני אוהב! ונא לא לאשפז אותי! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נעמי שמר? אולי אהוד מנור (השני באמת של שמר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטוח ששמעתי אותו באוסף ''סימני דרך'' של נעמי שמר...אבל אשמח לתיקונים אם יש צורך בהם. מכל מקום, בלי שקט אין זעקה גדולה, אלא רק צרחות אינסופיות, משוכפלות, מחושמלות ומעושנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת משווה פזמון מ"פסטיבל הזמר והפזמון הישראלי" 1 לעדינותו של קיטס? אז אולי חוקן הגון מבית מדרשו של ירוסלב האשק יוכל דווקא לעזור... (לנקות קצת את הראש, לפתח אבחנה דקה יותר בענייני טעם טוב). 1 כן, כך קראו אז לפסטיבלים-מטעם ההם, שהתקנון שלהם קבע קריטריון שובה-לב-ואוזן לבחירת הפזמונים המתחרים: "עד כמה השיר מקדם את הזמר העברי המקורי ועד כמה הוא משקף את הישגי החברה הישראלית ותרבות העם היהודי לדורותיו", בעעעע! פסטיבל הזמר והפזמון [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פסטיבלים-מטעם (כמו אקדמיה ללשון העברית-מטעם, כמו פרסים ספרותיים-מטעם, כמו מוזאונים-מטעם) הם דרך לקדם תרבות מקומית. מה כל כך רע בזה? הפסטיבלים האלה השאירו אחריהם לא מעט שירים שהפכו לנכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית. אני לא רואה את התחליפים הנוכחיים (כוכב נולד או שיר האירוביזיון של מר מעודה, למשל) מצליחים בכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שהתחליפים הנוכחיים אינם מצליחים, וההשוואה בין פזמון מן הסוג הנ"ל לבין גדלותו של ג'ון קיטס היא חלק משורשי הבעיה. השירה המצליחה להגיע לאילו שהן פסגות הרים אינה נשמעת בפסטיבלים מוזמנים ולא בכוכבים נולדים. פתיל מעניין הקשור בנושא זה - תרבות המרחרחת לצרכי התפעלות-אין-קץ את עכוזה-שלה בלבד, ואוניברסיטה הדורשת מסטודנטיה, לעניין ושלא לעניין, השתתפות ברחרוח הנ"ל ובהתפעלות הנ"ל, בערך מתגובה 478836. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פסטיבל זמר ופזמון הוא פסטיבל לשירים ששרים אותם (songs) ולא ליצירות של משוררים (poems). מכאן ברור שאין לו יומרה להתעלות במחינת הטקסטים לרמה של קיטס, כפי שללחנים של השירים אין יומרה להתחרות בבטהובן. במסגרת הז'אנר הזה הפסטיבלים סיפקו כמה מהיצירות היפות שנוצרו כאן ("סליחות", למשל) לצד לא מעט שירים פחות מוצלחים וגם קצת גרועים ממש. בסך הכל הם היו מסגרת שאיפשרה את הפריצה של כמה וכמה זמרים מצוינים שהיו מתקשים להתמודד בכוכב נולד ודומיו. נדמה לי שאתה מחטיא את המטרה כשאתה מייחס את הפסטיבלים לרחרוח אינסופי של העכוז וכו'. המטרה שלהם לא היתה התפעלות מהשגי התרבות העברית אלא יצירתה של תרבות כזו (ובכך זה שונה מלימוד קורסי החובה בבר אילן). ההנחה היתה שתרבות של חברה קטנה ועדיין בלתי-מבוססת זקוקה לטיפוח ולשימור. מבחינה מסוימת זו לא גאווה בתרבות אלא הבעת חוסר אמון מסוים בה. ההנחה הזו עדיין תקפה; חברות הרבה יותר מבוססות מאיתנו מבינות היום שבעולם הגלובליזציה צריך להשקיע באופן יזום בטיפוח של תרבות מקומית כדי לשמר לה איזושהי יחודיות, אלא שהיום יש הרבה פחות מי שמוכן להשקיע את המאמץ הזה בארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן שטעיתי באזכור העובדה שהפזמון "שיר בארבעה בתים" הוא מאחד מפסטיבלי הזמר. זה גרם לך להתרכז בפסטיבל הזמר שאיננו העניין כאן, מבחינתי. העניין הוא הסלט, או אולי מוטב לומר ברוח ים-תיכונית - השקשוקה - כפי שהיא באה לידי ביטוי בערבוב מין בשאינו מינו בתגובה 478905. (ושוב, והפעם במאמר מוסגר, היות שזה אינו העניין המרכזי כאן: אין טעם לייפות או להקים מחדש את משרד ההסברה ע"מ להסביר את מטרת פסטיבלי הזמר ההם, כאשר תקנון הפסטיבל עשה זאת באורח ברור, דוגמטי ודמגוגי, בפירוט הקריטריונים לבחירת השירים/פזמונים המתמודדים: "עד כמה השיר מקדם את הזמר העברי המקורי ו*עד כמה הוא משקף את הישגי החברה הישראלית ותרבות העם היהודי לדורותיו*" - זה קצת מזכיר לי שיר הלל לצבי בר [שכנראה הולחן ע"י עוזי חיטמן ז"ל], שעיריית רמת-גן ניסתה לשווק אותו ברמת-גן לפני מספר שנים: "זה מצויין, זה רמת-גן! זה מצויין, זה רמת-גן!") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השקשוקה היא ענין שבינך לבין צבי חזנוב. מימי לא חיבבתי את המאכל הזה (בכלל עגבניות לא עושות לי את זה). קראתי את הקריטריון כפי שהבאת אותו, אבל ראיתי גם את השירים שהתמודדו בפועל ולא ראיתי שעיקר העיסוק שלהם היה בכמה אנחנו (והיינו תמיד) יפים, כמה אנחנו (והיינו תמיד) טובים. שירים כמו "שיר בבקר בבקר" או "פתאום עכשיו פתאום היום" של שלמה ארצי, "אהבתה של תרזה די-מון" של אילנית, "נסיך החלומות" של גלי עטרי - זה רחרוח אחוריים אינסופי? אני חוזר ואומר: הקורסים בבר אילן לא נועדו ליצור תרבות אלא לדבר עליה (ומן הסתם בנימה אוהדת). השירים בפסטיבל נועדו ליצור תרבות, ועד כמה שאני מבין את הקריטריון שהבאת הוא נועד ליצור העדפה לשירים שיבליטו את החיבור של התרבות הנוצרת לרצף התרבותי היהודי. ודאי שיש גם כאן מגמה להביא שירים שההסתכלות שלהם על התרבות הזו ועל השגי הציונות היא אוהדת; זה לא נראה לי בעייתי. אם אתה מנסה לבנות כאן תרבות חדשה לא תוכל לעשות את זה על ידי טיפוח כתיבה של "כמה רע כאן וכמה כולנו מגעילים" מבית מדרשו של בני ציפר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהצד הז'דנוביסקי עומד ''שיר לחובש'' (אולי בצרוף ''י-ם של זהב'' או ''גבעת התחמושת''), ומהצד החתרני ''פראג''. אבל ביניהם עמדו רוב השירים שהפכו נכס צאן ברזל כמו ''איילת החן'' או ''מגדים''. אחד התקליטים היותר אהובים עלי היה של שירי הפסטיבל בביצוע תזמורת רשות השידור ז''ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם שמחתו של עם נצור על נצחונו ועל הסרת המצור היא ז'דנוביזם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם בצד - מה פתאום "חלמת באמת על פרדס וקלמנטינות" נכנס כאן באותה שורה עם השירים המופתיים שהזכרת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלילה לי לומר שהוא קרוב לשירים הנ"ל באיזושהי צורה; זו רק היתה דוגמה לשיר שרחוק מאד מעיסוק בתרבות היהודית ובהשגי הציונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר מדברים על תקנונים, כנראה שהיו לפסטיבל הזה תקנות שהיום נראות מוזרות, בקשר להשתתפות זמרים. באחד הפסטיבלים בסוף שנות השישים, יהורם גאון שנהיה כבר אז כוכב ענק בעקבות המחזמר "קזבלן", זכה בשני המקומות הראשונים - בשניהם, המקום הראשון והמקום השני! במקום הראשון עם "בלדה לחובש" ובמקום השני עם איזה שיר עם עץ ודוכיפת. מעניין אם אף אחד מרשות השידור לא חשב אז שיש בזה איזה טעם לפגם - אפילו עוד לפני הזכיה - טעם לפגם בעצם זה שזמר אחד מתחרה עם שני שירים מתוך 10 או 12. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שהתחרות היתה על השירים. לא על מי שביצע אותם. כלומר - השיר הוא זה שזכה ולא הזמר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתרה מכך: בחלק מהשנים הושמע כל שיר פעמיים - ע"י שני מבצעים שונים - כדי לנטרל את השפעת המבצע על הבחירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"סליחות" נכתב לפסטיבל הזמר? כשיהודית רביץ שרה לראשונה את "סליחות", לאה גולדברג היתה בין שוכני עפר מזה כעשור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''סליחות'' של לאה גולדברג הוא יצירה אחת, ו-''סליחות'' של יהודית רביץ הוא יצירה אחרת - יצירה שמשתמשת בטקסט של גולדברג אבל מוסיפה לו לחן, עיבוד וביצוע נפלאים. היצירה הזו הופיעה בציבור בפסטיבל. מעבר לכך, כמובן, לולא הביצוע של רביץ היה מספר המכירים את השיר גדול רק במעט ממספר המכירים את ''עטור מצחך'' לפני אינשטיין ורכטר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארור המפריד בין המשורר לבין העם! בעיקר לעם הפיוטי שלנו-לפחות בעברו הממש לא רחוק הוא היה פיוטי. תאר לך שגם הומרוס היה, בשעתו, "זמר חתונות". אבל איזה זמר חתונות! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אייל יקר! זאת הוכחה נוספת לנחיצותה של עריצות נאורה, לאומנית על רקע רומנטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולנו מאחלים לך שתזכה לחיות תחת עריצות כזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא תודה. חוששתני שמר חזנוב מתכונן להישאר כאן, ולי העונש הזה לא מגיע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט, לא מגיע לאף אחד. אבל תחשבי כמה נחמד זה יהיה, אם יכוננו כאן עריצות נאורה לאומנית (על רקע רומנטי!) - ויום אחרי זה יתברר שאמו של חזנוב לא באמת היתה יהודייה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. נא ללמוד להבחין בין "לאומני" לבין "גזעני". אם זה שחתום על הבגרות שלכם לא הנחיל לכם את ההבחנה החשובה הזאת, אז העריצות הנאורה (שבה תהיה רמת חינוך מתקבלת על הדעת, ובעיקר-מאמץ ממלכתי להגנה על השפה הלאומית והזהות הלאומית)-חיונית הרבה יותר ממה ששיערתי. ב. הזהות הלאומית היא בין האוזניים של בן-העם, ולא בערוות הסבתא שלו. גם לא בזין של סבא שלו. ואפילו לא בקצה הזין הכרות של בן-העם עצמו, גם אם הוא נכרת באיזה אולם חתונות, לעיני כנופיית זללנים וצמאי דם, בהיותו של בן-העם בגיל שמונה ימים בלבד! ג.באמת הייתם מתנגדים לעריצות נאורה כמו זאת של פרידריך הגדול, פטרונו של באך? או כמו זאת של אתאתורכ, שהפחית פי שלושה את רמת הבערות בקרב העם התורכי? ובעיקר-הייתם מתנגדים לעריצות נאורה כמו זאת של סינגפור, שבה על מכירת סמים מקבלים עונש מוות, על השחתת רכוש מקבלים הצלפה בישבן-(אפילו אם הישבן שייך לתייר אמריקקי החושב את המדינה לפחזבל של האבא החורג שלו), שבה יצור כמו אולמרט לא יכול אפילו לחלום על כס השלטון, ושרמת הבערות הכללית בה נמוכה להפליא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה לג' היא כמובן כן, הייתי מתנגד לשלושתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז היית מוכן לוותר על גאונותו של באך, "אם מפי שלטון ללא בג"ץ היא תבוא"?... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו מספיק גאונים שצמחו בלי עריצים שהיו פטרונים שלהם, ואני מנחש שגם באך היה מסתדר. חוץ מזה, אם בשביל לגדל גאון אחד מיליונים צריכים לחיות תחת עריצות אז אני מוותר על הגאון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. "רוב האמנות בעולם היא זבל", כפי שהסבירו לי כבר בשעה הראשונה שלי בחוג לספרות אנגלי. למה? כי רוב צרכני האמנות הם אספסוף. לכן, אמן גדול זקוק לפטרונים גדולים. רצוי עם תקציב שרק עריץ נאור יכול להרשות לעצמו. ב. ואני יודע שברגע זה סידרתי לעצמי טיסה להאג או לנירנברג-מיליוני חיות דו רגליות נולדות ומתות מדי רגע. יצירותצ אמנות בנות אלמוות נולדות לעתים רחוקות בהרבה. אז אמור אמת: מה יקר בעיניך יותר-עוד מיליארד הודים נשכחים, או תאג' מהאל יחיד אך בלתי נשכח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיליארד הודים נשכחים. למה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי אף אחד מהם איננו יצירת אמנות בת אלמוות, וכל אחד מהם קיים-בתודעת העולם-רק כחלק ממיליארד ומשהו הודים, ולא בזכות עצמו! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו גידולים חקלאיים שצריכים דשן כדי לשגשג, כך גם ביצירות אמנות צריך שיווצרו הרבה יצירות חלשות או בינוניות כדי שיהיו גם כמה טובות שיזכרו בדורות הבאים. נסיון לבטל את הממוצע ולהצמיח רק את הטוב נידון לכישלון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. ההבחנה בין "לאומני" לבין "גזעני" ברורה לי לחלוטין, אתה מוזמן לשלוח פרחים לאיש שחתום על תעודת הבגרות שלי (לצערי כבר שכחתי מי זה). יחד עם זאת, אני נוטה להאמין שזאת פסבדו-הבחנה, לפחות במקרה שלפנינו. לא נראה שבפרקטיקה צפויים הבדלים גדולים בין מדינות שמונחות ע"י כל אחת משתי הגישות. אתה חושב שבמדינת החלומות שלך יהיה קל לערבי או לרוסי אתני לשכנע את הרשויות (בעודו צועק ובועט על הרציף בתחנת הרכבת) ש*בהכרתו* הוא דווקא משתייך ללאום היהודי? אשר להערה על מערכת החינוך: אני בהחלט מסכים שנדרש שיפור משמעותי ברמה שלה. לאחרונה נודע לי שיש ביננו אנשים, שמפגינים כישורים לקויים באורח קומי במה שנוגע לחשיבה שיטתית, הסקת מסקנות, הבחנה בין עיקר לטפל וכו' - ולמרות זאת הם מתהדרים בתואר אקדמאי (שמעתי שחלק מהם אפילו לא מזהים אירוניה!). ראוי לשים למצב הזה סוף. ב. זהירות עם השפה הזאת, חביבי! יש מדינות שבהן היא תעלה לך בכמה חודשים בכלא, או אפילו בהצלפה הגונה על הטוסיק. (אגב, בטקסי ברית המילה שאני מכיר, לא נהוג לכרות לתינוק את הזין. יכול להיות שבקהילה שלך נוהגים אחרת?) ג. התשובה היא 'לא' - לנימוקים ראה סעיף ב'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כאמור וכראוי להיאמר, התודעה הלאומית היא בין האוזניים ולא בין הרגליים. לכן אני מוכן לתת, ברגע זה, אזרחות ישראלית לכל י שמצהיר על אמונתו בתנ"ך-בעיקר בחלקים מהתנ"ך שלפיהם הארץ הזאת חייבת להיות רק שלנו! אגב, נא למסור בעיטת מגף למי שחתום על הבגרות שלך בהסטוריה: איטליה בשנות השלושים הייתה לאומנית בלבד, לכן חוקי הגזע הוחלו בה רק ב-1938, וגם אז, ברשלנות לטינית אופיינית. לפני כן, אפילו שירי המלחמה שלה נשמעו בעיקר כמו הזמנות לזיין אתיופיות יפהפיות ולהלביש אותן בשמלות רומאיות לאחר הניצחון. "לשכנע את הרשויות?" אין קל מזה. גש אל הדוכן הקרוב וכתוב הצהרה מפורשת בשבועה, בפני נציגי המדינה. אגב, יש יותר ויותר הוכחות שכל ה"ערבים" שכאן הם יהודים לשעבר. אבל זה לא אכפת לי, כי כאמור, אני לא גזען. לגמרי לא במקרה, מערכות החינוך הטובות בעולם הן דווקא במדינות של עריצות נאורה-יפן, קוריאה, וסינגפור. כאמור וכראוי להיאמר, את חוש ההומור שלי רצחתי מזמן. כלומר, אתם חושבים שאני לא יכול, אבל האמת היא שאינני רוצה. לכן אני מתעקש לשאת במלוא האחריות לכל חטאיי, ונא לא להאשים את המורים הנהדרים שלי. ב. לקורבן הכריתה זה לא ממש אכפת. בעיקר אם הכריתה מתבצעת לא בבית חולים, אלא באולם חתונות, וללא הרדמה. ונא למסור מאה מכות חשמל על הלשון של מי שחתום על העברית שלך. למשל, מה יש לך נגד התחת העברי הישן והטוב? שמעתי שגם לאלוהים יש תחת! ג. אני מסרב להאמין שגם אתה מוכן לוותר על גאונים כמו באך וכמו פרידריך הגדול! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן יותר שפע רוחני ממה שאני יכול להתמודד איתו כרגע. בכל זאת, כמה הערות: 1. "אני מוכן לתת, ברגע זה, אזרחות ישראלית לכל י שמצהיר על אמונתו בתנ"ך-בעיקר בחלקים מהתנ"ך שלפיהם הארץ הזאת חייבת להיות רק שלנו!" - זה לא קצת כמו להגיד, שהארץ שייכת לכל מי שמוכן להצהיר על כך שהוא מאמין שהארץ שייכת לו? 2. שמעתי שירי מלחמה איטלקיים. שמעתי הזמנות לזיין אתיופיות יפהפיות. זה בכלל לא נשמע דומה. 3. "את חוש ההומור שלי רצחתי מזמן" - זה היה סיכול ממוקד, וכל היכולות האחרות שהזכרתי הן collateral damage? 4. "לקורבן הכריתה זה לא ממש אכפת" - בוודאי שלא, מפני שאין כריתה וממילא גם אין קורבן של כריתה. ויש לי הרגשה שאילו היתה כריתה, לקורבן היה אכפת, ועוד איך, גם אם זה היה בהרדמה מלאה. 5. לסיום - אני מצטער אם התקבל הרושם שיש לי משהו נגד התחת. דווקא יש לי הרבה חיבה, הן למלה והן לדבר עצמו (על 'הישן והטוב' אפשר להתווכח, אני דווקא מעדיף את הוורסיה הצעירה. כנראה שהטעם שלי התקלקל מרוב רעש ועשן) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא "שייכת לו" אלא "שייכת לנו", ובכך הוא מצהיר על רצונו לתרום את ה"אני" שלו ל"אנחנו". 2. שמעת, למשל את FACCETA NERA? או את O MORETINA? (תוכל למצוא את כל שירי המלחמה של איטליה בשנות השלושים באתר ׂINDUCE.NETאז מובן מאליו שאין שם רק הזמנה לזיון! (הם הרי איטלקים חמודים ולא ישראלונים גסי רוח) יש שם ממש חיזור והצעה לבוא לרומא! "ואלביש אותך חולצה שחורה/ חולצתם של אלה שנהרגו למען חירותך/ "יפהפיה שחורה, תהיי רומאית/ בצל דגלנו תהיי איטלקיה יפהפיה// (מצטער מאוד על התרגום הגרוע, ויותר מכל מצטער שקראתי לזה "הזמנה לזיון". היה ראוי לקרוא לזה "הצעהנ ליישם את ההוראות של פרשת כי-תצא"). 3. מעולם גם לא התיימרתי לחכמה, כי חכמה פירושה שפיות, ושפיות פירושה מוות לןמוחות המקוריים. 4.מעניין מאוד: סכין יש, בשר יש, דם יש, צרחות של הקורבן יש, אבל כריתה אין, לדעת ידידי המלומד? טוב, אנשים כמוך טענו פעם שלסוס לא כואב כשנועצים בו דורבנות, או לדג לא כואב כשנועצים בו קרס... 5. "ישן וטוב" בהקשר זה, פירושו "יציב", "איתן", "מושרש" (גם באדמה וגם בתודעה), ובקיצור "אוהל בל-יצען" (מכאן לא נובע שהוא זקוק לתחתונים בגודל של אוהל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון שהעריצות שחזנוב חולם עליה תהיה בראשות מר חזנוב עצמו, הוא ולא אחר - הרי מן הסתם לרוסי אתני לא תהיה כל בעיה אם רק ימלא את דרישותיו של הנ''ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני יהודי ולא רוסי. ככל שאני קורא יותר על רוסיה, אני אוהב אותה פחות. "אלו היתה לי מולדת שנייה, הרי שהיא היית איטליה" (כדברי ז'בוטינסרי). ב. העיקר-אני מבין היטב שאין כי כל כישורים שלטוניים או ארגוניים. ואולי גם אין לי די כישרון להיות משורר החצר של עריץ נאור. אגב, הזקן ההפוך שלכם שהוריש לכם נמל תעופה בינלאומי עם אולם נוסעים גדול ומכוער מדי, גם כן ראוי להיחשב לעריץ נאור. הייתם מוכנים לוותר בגלל זה על יצירתו של חצרנו הדגול-אלתרמן? ג. מי תקע לכם בראש הליברלי שלכם ש"עריצות נאורה" חייבת להזריח לכם על הראש איזו שמש-עמים, או, קרוב יותר לאזורנו, איזה "עושה שלום במרומיו" (כן, הכוונה פה ליצחק בן רוזה, שגזל מכל מלכי ישראל את הכיכר היחידה שלהם)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? אתה מרגיש שדווקא תגובתו האחרונה של חזנוב גילתה לך עליו משהו שלא ידעת? (אם כבר, יש להתפלא על כך שעבר כל-כך הרבה זמן לפני שהלכלוך על רבין התחיל להופיע) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת אינה מלוכלכת! השיכור הזקן שלכם הצטיין במשך כל חייו רק בדבר אחד-הצטלמות ברגע הנכון ובמקום הנכון, אחרי שכולם גמרו ליהרג במקומו ובגללו! פרטים בכל ספריו של אורי מילשטיין. (למען הסר כל ספק, מילשטיין שונא קם את אריק שרון ואת כל מצביאי ישראל). ומעל לכל נשגבת מבינתי הלא-דלה הצלחתו להיחשב ל"צנוע" ול"רודף שלום בנשמתו". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(יפה, כל הקלישאות הרגילות יושבות במקום) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבקשה, תפסיקו להאכיל את הטרול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני אוסר עליכם להפוך אותי למפלצות נוכריות! להבא, אני מוכן להיות אך ורק מפלצת יהודית, כמו למשל, קטב מרירי. אבל הכי טוב-פיל כחול שיודע לנבוח מהתחת, וחי במערה מלאה וויסקי בלב הרי חברון! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז נא להוכיח לי שהן קלישאות! כל השיירות שיצחק בן רוזה פיקד עליהן לא חוסלו? לא היו נסיונות להדיחו מכל פיקוד אפשרי? חזית המזרח בששת הימים היא מלאכת מחשבת של תכנון צבאי? (להזכירך, לא היו אפילו מפות של כל הסמטאות בעיר העתיקה!) למען הסר כל ספק-שנאתי אותו הרבה לפני אירועי 1993. הרבה הרבה לפני אותה שנה. כבר כשהכריחו אותי לקרוא את ליקוקיו הממלכתיים של חיים חפר "לנצח יצחק מזמור" שבו דוד המלך מצדיע ליצחק בן רוזה אחרי ששת הימים, הבנתי שהוא ראוי למשהו שאיננו בדיוק הערצה. ומעל לכל הוא פלמחניק, כלומר עילג ונבער. ואם תתקעו לי עכשיו את רחבעם זאבי הי"ד, אתקע אני לכם שהוא חריג. וגם אותו אני מעריץ בכלל לא בגלל כרטיס המפלגה שלו, אלא בזכות השכלתו המדהימה ופעולותיו כמנהל מוזיאון הארץ. תחשבו על זה בזולה הבאה שלכם בראס בורקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"זולה בראס בורקה" - הקלישאה הזו דווקא חדשה לי (באמת צריך לנסוע לשם פעם). בדרך כלל בעדר שלך מדברים על סושי, אספרסו או (אצל עוזי לנדאו) גבינות ויין, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לשמחתך אני לא עדר, כי לעולם אינני מצטרף לשום זולות למיניהן. בטח לא בארצו של האויב. ותאר לך שגם את העדר של הר-מירון ואפילו את זה של מערת המכפלה אני לא סובל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שאין באתר הזה קצת יותר רודנות נאורה, מהסוג שמוחק גרפיטי סמוך ככל האפשר למועד הווצרו (על מלקות אפשר לוותר בינתיים, למרות שהרעיון אטרקטיבי מאד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתייחס רק לסעיף ג' תגובה 479816 ולא לסגנון ולשאר הנושאים מסביב. למה אתה חושב ש"עריצות נאורה" זה משהו כל כך שלילי? אני שואל רק כדי להזכיר שהיו אחרים שרצו בדברים דומים - אם תקרא את אלן בלום או בצד היותר קליל ה.ל. מנקן ששאף לשלטון של "אריסטוקרטיה מחויבת" בארה"ב. בכל מקרה, שניהם מדברים על הסכנות שגלומות בדמוקרטיה ליברלית ואם אני זוכר, גם שניהם מסתמכים על התובנות של טוקוויל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שואל אותי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור טאייר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי זה השק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סופר צ'כי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לאבא שלי היה כזה צ'כי אבל רגיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם. בגלל שהגבת ב- "יצא המרצע מהשק" בתגובה 479817 אלא אם לא הבנתי למה התכוונת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז תופתע לשמוע שמה שהוציא אצלי את המרצע היה דווקא הסגנון ושאר הדברים שמסביב. במיוחד ההתיחסות ל"אתם" ( "הזקן ההפוך *שלכם* ", "שהוריש *לכם* נמל תעופה ")1. גם הנטיה להגניב איזה "אפטר-טון" של סלידה ("שהוריש", "שגזל"). זכותו של אדם לא להתרשם מרבין כראש ממשלה, זה שהוא נרצח לא עושה אותו קדוש. בעניין העריצות הנאורה, אולי היא לא שלילית, אבל אני חושד שהיא מהמחלקה של כיפה אדומה ורס"ר חכם. 1 אגב, "מי תקע לכם בראש הליברלי שלכם " נשמע כמו אורי פז. מעניין אם הם מכירים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי תסביר מה זה המרצע | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טרוליות. אני יותר קשה תפישה מאופיר זמר, ועד אותו רגע חשבתי שמדובר באדם עם טעמים שמרנים במוסיקה, קצת אטום וחסר פרופורציות, אבל בסך הכל משעשע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תחמיא לי יותר מדי, נראה לי שזה עניין של סבלנות ומזג נוח יותר מאשר של תפיסה. גם אצלי, ההבנה שמדובר בטרול הופיעה בהדרגה - ככל שהתגובה היחידה שבה הוא כתב משהו מקורי ומעורר מחשבה (זו שבה הוא מלמד זכות על עבודת אלילים) טבעה בים של מלל קלישאי מהסוג הנרקיסיסטי-סמכותני-מיזנטרופי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרצע , כידוע לכל, הוא מי שמרצה לצפרדע, ובסו ההרצאה אומר לו ''קפוץ לי'', על כל שאלה שהוא שואל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהה, אז אתה בודק את הסגנון כמו בהגדה - "מה העבודה הזאת *לכם"...טוב, זו שיטה אפשרית לגילוי רשעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם החכם דיבר כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, החיתוך הזה של רשעים וחכמים ממש לא ריק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושימו לב שהרשע מדבר מיד אחרי החכם. בטח לפני הטומטום והלא יודע לשאול. אגב, את רשעותי לא הסתרתי מעולם, במיטב המסורת של דוסטוייבסקי: "אני אדם רשע, אני אדם חולה" (תחילתה של היצירה המקורית ביותר בתולדות הספרות: "כתבים מן המרתף", בתרגומו של כותב שורות אלה. ) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |