בתשובה להאייל האלמוני, 25/05/08 10:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
Heard melodies are sweet, but those unheard וכמה שכל זה דומה לזעקתה של נעמי שמר תנצב"ה "עד מתי שירי, מפניי תסתתר?!" ולזעקה אחרת שלה "שירה יחידה/ בנבל שרדה-ותהי לעולם אילמת". תודה לאל עליון יום יום ושעה-שעה, שהרוק-אן-חוקן פלש אלינו כה מאוחר, הרבה אחרי שנעמי שמר (וכל שאר המנהיגים הרוחניים שלנו-כי כל אמן הוא מנהיג רוחני) למדו לכתוב ולהלחין-מהראש ומהלב, ולא מהאלקטרוניקה!Are sweeter; therefore, ye soft pipes, play on; Not to the sensual ear, but, more endear'd, Pipe to the spirit ditties of no tone: פעם, לפני הפצצה הגדולה, האמנות ידעה שזעקה פירושה גם שקט! ולכן הזעקות מהעולם הישן נשמעו-ועדיין נשמעות-יפות להפליא". היום אין שקט, ולכן אין זעקות. יש רק צרחות אפופות עשן (אגב, טרם השתכנעתי שכל קשר בין העשן של הרוק-אן-חוקן לבין הפצצה ההיא הוא מקרי בהחלט). סליחה, יש מין מכונה מפלצתית רועמת ומעשנת להפקת צרחות, המוקלטות מיד ונמכרות מיד במאה שקל לתקליט. לא, אנטילופה יקירתי! מה שאני לא אוהב פה איננו רק מוסיקה! את כל נשמתו של העולם הזה, (החדש והמופלא, במובן שאלדוס הקסלי נתון לביטוי) אינני אוהב! ונא לא לאשפז אותי! |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נעמי שמר? אולי אהוד מנור (השני באמת של שמר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטוח ששמעתי אותו באוסף ''סימני דרך'' של נעמי שמר...אבל אשמח לתיקונים אם יש צורך בהם. מכל מקום, בלי שקט אין זעקה גדולה, אלא רק צרחות אינסופיות, משוכפלות, מחושמלות ומעושנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת משווה פזמון מ"פסטיבל הזמר והפזמון הישראלי" 1 לעדינותו של קיטס? אז אולי חוקן הגון מבית מדרשו של ירוסלב האשק יוכל דווקא לעזור... (לנקות קצת את הראש, לפתח אבחנה דקה יותר בענייני טעם טוב). 1 כן, כך קראו אז לפסטיבלים-מטעם ההם, שהתקנון שלהם קבע קריטריון שובה-לב-ואוזן לבחירת הפזמונים המתחרים: "עד כמה השיר מקדם את הזמר העברי המקורי ועד כמה הוא משקף את הישגי החברה הישראלית ותרבות העם היהודי לדורותיו", בעעעע! פסטיבל הזמר והפזמון [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פסטיבלים-מטעם (כמו אקדמיה ללשון העברית-מטעם, כמו פרסים ספרותיים-מטעם, כמו מוזאונים-מטעם) הם דרך לקדם תרבות מקומית. מה כל כך רע בזה? הפסטיבלים האלה השאירו אחריהם לא מעט שירים שהפכו לנכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית. אני לא רואה את התחליפים הנוכחיים (כוכב נולד או שיר האירוביזיון של מר מעודה, למשל) מצליחים בכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שהתחליפים הנוכחיים אינם מצליחים, וההשוואה בין פזמון מן הסוג הנ"ל לבין גדלותו של ג'ון קיטס היא חלק משורשי הבעיה. השירה המצליחה להגיע לאילו שהן פסגות הרים אינה נשמעת בפסטיבלים מוזמנים ולא בכוכבים נולדים. פתיל מעניין הקשור בנושא זה - תרבות המרחרחת לצרכי התפעלות-אין-קץ את עכוזה-שלה בלבד, ואוניברסיטה הדורשת מסטודנטיה, לעניין ושלא לעניין, השתתפות ברחרוח הנ"ל ובהתפעלות הנ"ל, בערך מתגובה 478836. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פסטיבל זמר ופזמון הוא פסטיבל לשירים ששרים אותם (songs) ולא ליצירות של משוררים (poems). מכאן ברור שאין לו יומרה להתעלות במחינת הטקסטים לרמה של קיטס, כפי שללחנים של השירים אין יומרה להתחרות בבטהובן. במסגרת הז'אנר הזה הפסטיבלים סיפקו כמה מהיצירות היפות שנוצרו כאן ("סליחות", למשל) לצד לא מעט שירים פחות מוצלחים וגם קצת גרועים ממש. בסך הכל הם היו מסגרת שאיפשרה את הפריצה של כמה וכמה זמרים מצוינים שהיו מתקשים להתמודד בכוכב נולד ודומיו. נדמה לי שאתה מחטיא את המטרה כשאתה מייחס את הפסטיבלים לרחרוח אינסופי של העכוז וכו'. המטרה שלהם לא היתה התפעלות מהשגי התרבות העברית אלא יצירתה של תרבות כזו (ובכך זה שונה מלימוד קורסי החובה בבר אילן). ההנחה היתה שתרבות של חברה קטנה ועדיין בלתי-מבוססת זקוקה לטיפוח ולשימור. מבחינה מסוימת זו לא גאווה בתרבות אלא הבעת חוסר אמון מסוים בה. ההנחה הזו עדיין תקפה; חברות הרבה יותר מבוססות מאיתנו מבינות היום שבעולם הגלובליזציה צריך להשקיע באופן יזום בטיפוח של תרבות מקומית כדי לשמר לה איזושהי יחודיות, אלא שהיום יש הרבה פחות מי שמוכן להשקיע את המאמץ הזה בארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן שטעיתי באזכור העובדה שהפזמון "שיר בארבעה בתים" הוא מאחד מפסטיבלי הזמר. זה גרם לך להתרכז בפסטיבל הזמר שאיננו העניין כאן, מבחינתי. העניין הוא הסלט, או אולי מוטב לומר ברוח ים-תיכונית - השקשוקה - כפי שהיא באה לידי ביטוי בערבוב מין בשאינו מינו בתגובה 478905. (ושוב, והפעם במאמר מוסגר, היות שזה אינו העניין המרכזי כאן: אין טעם לייפות או להקים מחדש את משרד ההסברה ע"מ להסביר את מטרת פסטיבלי הזמר ההם, כאשר תקנון הפסטיבל עשה זאת באורח ברור, דוגמטי ודמגוגי, בפירוט הקריטריונים לבחירת השירים/פזמונים המתמודדים: "עד כמה השיר מקדם את הזמר העברי המקורי ו*עד כמה הוא משקף את הישגי החברה הישראלית ותרבות העם היהודי לדורותיו*" - זה קצת מזכיר לי שיר הלל לצבי בר [שכנראה הולחן ע"י עוזי חיטמן ז"ל], שעיריית רמת-גן ניסתה לשווק אותו ברמת-גן לפני מספר שנים: "זה מצויין, זה רמת-גן! זה מצויין, זה רמת-גן!") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השקשוקה היא ענין שבינך לבין צבי חזנוב. מימי לא חיבבתי את המאכל הזה (בכלל עגבניות לא עושות לי את זה). קראתי את הקריטריון כפי שהבאת אותו, אבל ראיתי גם את השירים שהתמודדו בפועל ולא ראיתי שעיקר העיסוק שלהם היה בכמה אנחנו (והיינו תמיד) יפים, כמה אנחנו (והיינו תמיד) טובים. שירים כמו "שיר בבקר בבקר" או "פתאום עכשיו פתאום היום" של שלמה ארצי, "אהבתה של תרזה די-מון" של אילנית, "נסיך החלומות" של גלי עטרי - זה רחרוח אחוריים אינסופי? אני חוזר ואומר: הקורסים בבר אילן לא נועדו ליצור תרבות אלא לדבר עליה (ומן הסתם בנימה אוהדת). השירים בפסטיבל נועדו ליצור תרבות, ועד כמה שאני מבין את הקריטריון שהבאת הוא נועד ליצור העדפה לשירים שיבליטו את החיבור של התרבות הנוצרת לרצף התרבותי היהודי. ודאי שיש גם כאן מגמה להביא שירים שההסתכלות שלהם על התרבות הזו ועל השגי הציונות היא אוהדת; זה לא נראה לי בעייתי. אם אתה מנסה לבנות כאן תרבות חדשה לא תוכל לעשות את זה על ידי טיפוח כתיבה של "כמה רע כאן וכמה כולנו מגעילים" מבית מדרשו של בני ציפר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהצד הז'דנוביסקי עומד ''שיר לחובש'' (אולי בצרוף ''י-ם של זהב'' או ''גבעת התחמושת''), ומהצד החתרני ''פראג''. אבל ביניהם עמדו רוב השירים שהפכו נכס צאן ברזל כמו ''איילת החן'' או ''מגדים''. אחד התקליטים היותר אהובים עלי היה של שירי הפסטיבל בביצוע תזמורת רשות השידור ז''ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם שמחתו של עם נצור על נצחונו ועל הסרת המצור היא ז'דנוביזם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם בצד - מה פתאום "חלמת באמת על פרדס וקלמנטינות" נכנס כאן באותה שורה עם השירים המופתיים שהזכרת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלילה לי לומר שהוא קרוב לשירים הנ"ל באיזושהי צורה; זו רק היתה דוגמה לשיר שרחוק מאד מעיסוק בתרבות היהודית ובהשגי הציונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר מדברים על תקנונים, כנראה שהיו לפסטיבל הזה תקנות שהיום נראות מוזרות, בקשר להשתתפות זמרים. באחד הפסטיבלים בסוף שנות השישים, יהורם גאון שנהיה כבר אז כוכב ענק בעקבות המחזמר "קזבלן", זכה בשני המקומות הראשונים - בשניהם, המקום הראשון והמקום השני! במקום הראשון עם "בלדה לחובש" ובמקום השני עם איזה שיר עם עץ ודוכיפת. מעניין אם אף אחד מרשות השידור לא חשב אז שיש בזה איזה טעם לפגם - אפילו עוד לפני הזכיה - טעם לפגם בעצם זה שזמר אחד מתחרה עם שני שירים מתוך 10 או 12. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שהתחרות היתה על השירים. לא על מי שביצע אותם. כלומר - השיר הוא זה שזכה ולא הזמר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתרה מכך: בחלק מהשנים הושמע כל שיר פעמיים - ע"י שני מבצעים שונים - כדי לנטרל את השפעת המבצע על הבחירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"סליחות" נכתב לפסטיבל הזמר? כשיהודית רביץ שרה לראשונה את "סליחות", לאה גולדברג היתה בין שוכני עפר מזה כעשור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''סליחות'' של לאה גולדברג הוא יצירה אחת, ו-''סליחות'' של יהודית רביץ הוא יצירה אחרת - יצירה שמשתמשת בטקסט של גולדברג אבל מוסיפה לו לחן, עיבוד וביצוע נפלאים. היצירה הזו הופיעה בציבור בפסטיבל. מעבר לכך, כמובן, לולא הביצוע של רביץ היה מספר המכירים את השיר גדול רק במעט ממספר המכירים את ''עטור מצחך'' לפני אינשטיין ורכטר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארור המפריד בין המשורר לבין העם! בעיקר לעם הפיוטי שלנו-לפחות בעברו הממש לא רחוק הוא היה פיוטי. תאר לך שגם הומרוס היה, בשעתו, "זמר חתונות". אבל איזה זמר חתונות! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אייל יקר! זאת הוכחה נוספת לנחיצותה של עריצות נאורה, לאומנית על רקע רומנטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולנו מאחלים לך שתזכה לחיות תחת עריצות כזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא תודה. חוששתני שמר חזנוב מתכונן להישאר כאן, ולי העונש הזה לא מגיע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט, לא מגיע לאף אחד. אבל תחשבי כמה נחמד זה יהיה, אם יכוננו כאן עריצות נאורה לאומנית (על רקע רומנטי!) - ויום אחרי זה יתברר שאמו של חזנוב לא באמת היתה יהודייה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. נא ללמוד להבחין בין "לאומני" לבין "גזעני". אם זה שחתום על הבגרות שלכם לא הנחיל לכם את ההבחנה החשובה הזאת, אז העריצות הנאורה (שבה תהיה רמת חינוך מתקבלת על הדעת, ובעיקר-מאמץ ממלכתי להגנה על השפה הלאומית והזהות הלאומית)-חיונית הרבה יותר ממה ששיערתי. ב. הזהות הלאומית היא בין האוזניים של בן-העם, ולא בערוות הסבתא שלו. גם לא בזין של סבא שלו. ואפילו לא בקצה הזין הכרות של בן-העם עצמו, גם אם הוא נכרת באיזה אולם חתונות, לעיני כנופיית זללנים וצמאי דם, בהיותו של בן-העם בגיל שמונה ימים בלבד! ג.באמת הייתם מתנגדים לעריצות נאורה כמו זאת של פרידריך הגדול, פטרונו של באך? או כמו זאת של אתאתורכ, שהפחית פי שלושה את רמת הבערות בקרב העם התורכי? ובעיקר-הייתם מתנגדים לעריצות נאורה כמו זאת של סינגפור, שבה על מכירת סמים מקבלים עונש מוות, על השחתת רכוש מקבלים הצלפה בישבן-(אפילו אם הישבן שייך לתייר אמריקקי החושב את המדינה לפחזבל של האבא החורג שלו), שבה יצור כמו אולמרט לא יכול אפילו לחלום על כס השלטון, ושרמת הבערות הכללית בה נמוכה להפליא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה לג' היא כמובן כן, הייתי מתנגד לשלושתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז היית מוכן לוותר על גאונותו של באך, "אם מפי שלטון ללא בג"ץ היא תבוא"?... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו מספיק גאונים שצמחו בלי עריצים שהיו פטרונים שלהם, ואני מנחש שגם באך היה מסתדר. חוץ מזה, אם בשביל לגדל גאון אחד מיליונים צריכים לחיות תחת עריצות אז אני מוותר על הגאון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. "רוב האמנות בעולם היא זבל", כפי שהסבירו לי כבר בשעה הראשונה שלי בחוג לספרות אנגלי. למה? כי רוב צרכני האמנות הם אספסוף. לכן, אמן גדול זקוק לפטרונים גדולים. רצוי עם תקציב שרק עריץ נאור יכול להרשות לעצמו. ב. ואני יודע שברגע זה סידרתי לעצמי טיסה להאג או לנירנברג-מיליוני חיות דו רגליות נולדות ומתות מדי רגע. יצירותצ אמנות בנות אלמוות נולדות לעתים רחוקות בהרבה. אז אמור אמת: מה יקר בעיניך יותר-עוד מיליארד הודים נשכחים, או תאג' מהאל יחיד אך בלתי נשכח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיליארד הודים נשכחים. למה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי אף אחד מהם איננו יצירת אמנות בת אלמוות, וכל אחד מהם קיים-בתודעת העולם-רק כחלק ממיליארד ומשהו הודים, ולא בזכות עצמו! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו גידולים חקלאיים שצריכים דשן כדי לשגשג, כך גם ביצירות אמנות צריך שיווצרו הרבה יצירות חלשות או בינוניות כדי שיהיו גם כמה טובות שיזכרו בדורות הבאים. נסיון לבטל את הממוצע ולהצמיח רק את הטוב נידון לכישלון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. ההבחנה בין "לאומני" לבין "גזעני" ברורה לי לחלוטין, אתה מוזמן לשלוח פרחים לאיש שחתום על תעודת הבגרות שלי (לצערי כבר שכחתי מי זה). יחד עם זאת, אני נוטה להאמין שזאת פסבדו-הבחנה, לפחות במקרה שלפנינו. לא נראה שבפרקטיקה צפויים הבדלים גדולים בין מדינות שמונחות ע"י כל אחת משתי הגישות. אתה חושב שבמדינת החלומות שלך יהיה קל לערבי או לרוסי אתני לשכנע את הרשויות (בעודו צועק ובועט על הרציף בתחנת הרכבת) ש*בהכרתו* הוא דווקא משתייך ללאום היהודי? אשר להערה על מערכת החינוך: אני בהחלט מסכים שנדרש שיפור משמעותי ברמה שלה. לאחרונה נודע לי שיש ביננו אנשים, שמפגינים כישורים לקויים באורח קומי במה שנוגע לחשיבה שיטתית, הסקת מסקנות, הבחנה בין עיקר לטפל וכו' - ולמרות זאת הם מתהדרים בתואר אקדמאי (שמעתי שחלק מהם אפילו לא מזהים אירוניה!). ראוי לשים למצב הזה סוף. ב. זהירות עם השפה הזאת, חביבי! יש מדינות שבהן היא תעלה לך בכמה חודשים בכלא, או אפילו בהצלפה הגונה על הטוסיק. (אגב, בטקסי ברית המילה שאני מכיר, לא נהוג לכרות לתינוק את הזין. יכול להיות שבקהילה שלך נוהגים אחרת?) ג. התשובה היא 'לא' - לנימוקים ראה סעיף ב'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כאמור וכראוי להיאמר, התודעה הלאומית היא בין האוזניים ולא בין הרגליים. לכן אני מוכן לתת, ברגע זה, אזרחות ישראלית לכל י שמצהיר על אמונתו בתנ"ך-בעיקר בחלקים מהתנ"ך שלפיהם הארץ הזאת חייבת להיות רק שלנו! אגב, נא למסור בעיטת מגף למי שחתום על הבגרות שלך בהסטוריה: איטליה בשנות השלושים הייתה לאומנית בלבד, לכן חוקי הגזע הוחלו בה רק ב-1938, וגם אז, ברשלנות לטינית אופיינית. לפני כן, אפילו שירי המלחמה שלה נשמעו בעיקר כמו הזמנות לזיין אתיופיות יפהפיות ולהלביש אותן בשמלות רומאיות לאחר הניצחון. "לשכנע את הרשויות?" אין קל מזה. גש אל הדוכן הקרוב וכתוב הצהרה מפורשת בשבועה, בפני נציגי המדינה. אגב, יש יותר ויותר הוכחות שכל ה"ערבים" שכאן הם יהודים לשעבר. אבל זה לא אכפת לי, כי כאמור, אני לא גזען. לגמרי לא במקרה, מערכות החינוך הטובות בעולם הן דווקא במדינות של עריצות נאורה-יפן, קוריאה, וסינגפור. כאמור וכראוי להיאמר, את חוש ההומור שלי רצחתי מזמן. כלומר, אתם חושבים שאני לא יכול, אבל האמת היא שאינני רוצה. לכן אני מתעקש לשאת במלוא האחריות לכל חטאיי, ונא לא להאשים את המורים הנהדרים שלי. ב. לקורבן הכריתה זה לא ממש אכפת. בעיקר אם הכריתה מתבצעת לא בבית חולים, אלא באולם חתונות, וללא הרדמה. ונא למסור מאה מכות חשמל על הלשון של מי שחתום על העברית שלך. למשל, מה יש לך נגד התחת העברי הישן והטוב? שמעתי שגם לאלוהים יש תחת! ג. אני מסרב להאמין שגם אתה מוכן לוותר על גאונים כמו באך וכמו פרידריך הגדול! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן יותר שפע רוחני ממה שאני יכול להתמודד איתו כרגע. בכל זאת, כמה הערות: 1. "אני מוכן לתת, ברגע זה, אזרחות ישראלית לכל י שמצהיר על אמונתו בתנ"ך-בעיקר בחלקים מהתנ"ך שלפיהם הארץ הזאת חייבת להיות רק שלנו!" - זה לא קצת כמו להגיד, שהארץ שייכת לכל מי שמוכן להצהיר על כך שהוא מאמין שהארץ שייכת לו? 2. שמעתי שירי מלחמה איטלקיים. שמעתי הזמנות לזיין אתיופיות יפהפיות. זה בכלל לא נשמע דומה. 3. "את חוש ההומור שלי רצחתי מזמן" - זה היה סיכול ממוקד, וכל היכולות האחרות שהזכרתי הן collateral damage? 4. "לקורבן הכריתה זה לא ממש אכפת" - בוודאי שלא, מפני שאין כריתה וממילא גם אין קורבן של כריתה. ויש לי הרגשה שאילו היתה כריתה, לקורבן היה אכפת, ועוד איך, גם אם זה היה בהרדמה מלאה. 5. לסיום - אני מצטער אם התקבל הרושם שיש לי משהו נגד התחת. דווקא יש לי הרבה חיבה, הן למלה והן לדבר עצמו (על 'הישן והטוב' אפשר להתווכח, אני דווקא מעדיף את הוורסיה הצעירה. כנראה שהטעם שלי התקלקל מרוב רעש ועשן) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא "שייכת לו" אלא "שייכת לנו", ובכך הוא מצהיר על רצונו לתרום את ה"אני" שלו ל"אנחנו". 2. שמעת, למשל את FACCETA NERA? או את O MORETINA? (תוכל למצוא את כל שירי המלחמה של איטליה בשנות השלושים באתר ׂINDUCE.NETאז מובן מאליו שאין שם רק הזמנה לזיון! (הם הרי איטלקים חמודים ולא ישראלונים גסי רוח) יש שם ממש חיזור והצעה לבוא לרומא! "ואלביש אותך חולצה שחורה/ חולצתם של אלה שנהרגו למען חירותך/ "יפהפיה שחורה, תהיי רומאית/ בצל דגלנו תהיי איטלקיה יפהפיה// (מצטער מאוד על התרגום הגרוע, ויותר מכל מצטער שקראתי לזה "הזמנה לזיון". היה ראוי לקרוא לזה "הצעהנ ליישם את ההוראות של פרשת כי-תצא"). 3. מעולם גם לא התיימרתי לחכמה, כי חכמה פירושה שפיות, ושפיות פירושה מוות לןמוחות המקוריים. 4.מעניין מאוד: סכין יש, בשר יש, דם יש, צרחות של הקורבן יש, אבל כריתה אין, לדעת ידידי המלומד? טוב, אנשים כמוך טענו פעם שלסוס לא כואב כשנועצים בו דורבנות, או לדג לא כואב כשנועצים בו קרס... 5. "ישן וטוב" בהקשר זה, פירושו "יציב", "איתן", "מושרש" (גם באדמה וגם בתודעה), ובקיצור "אוהל בל-יצען" (מכאן לא נובע שהוא זקוק לתחתונים בגודל של אוהל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון שהעריצות שחזנוב חולם עליה תהיה בראשות מר חזנוב עצמו, הוא ולא אחר - הרי מן הסתם לרוסי אתני לא תהיה כל בעיה אם רק ימלא את דרישותיו של הנ''ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני יהודי ולא רוסי. ככל שאני קורא יותר על רוסיה, אני אוהב אותה פחות. "אלו היתה לי מולדת שנייה, הרי שהיא היית איטליה" (כדברי ז'בוטינסרי). ב. העיקר-אני מבין היטב שאין כי כל כישורים שלטוניים או ארגוניים. ואולי גם אין לי די כישרון להיות משורר החצר של עריץ נאור. אגב, הזקן ההפוך שלכם שהוריש לכם נמל תעופה בינלאומי עם אולם נוסעים גדול ומכוער מדי, גם כן ראוי להיחשב לעריץ נאור. הייתם מוכנים לוותר בגלל זה על יצירתו של חצרנו הדגול-אלתרמן? ג. מי תקע לכם בראש הליברלי שלכם ש"עריצות נאורה" חייבת להזריח לכם על הראש איזו שמש-עמים, או, קרוב יותר לאזורנו, איזה "עושה שלום במרומיו" (כן, הכוונה פה ליצחק בן רוזה, שגזל מכל מלכי ישראל את הכיכר היחידה שלהם)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? אתה מרגיש שדווקא תגובתו האחרונה של חזנוב גילתה לך עליו משהו שלא ידעת? (אם כבר, יש להתפלא על כך שעבר כל-כך הרבה זמן לפני שהלכלוך על רבין התחיל להופיע) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת אינה מלוכלכת! השיכור הזקן שלכם הצטיין במשך כל חייו רק בדבר אחד-הצטלמות ברגע הנכון ובמקום הנכון, אחרי שכולם גמרו ליהרג במקומו ובגללו! פרטים בכל ספריו של אורי מילשטיין. (למען הסר כל ספק, מילשטיין שונא קם את אריק שרון ואת כל מצביאי ישראל). ומעל לכל נשגבת מבינתי הלא-דלה הצלחתו להיחשב ל"צנוע" ול"רודף שלום בנשמתו". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(יפה, כל הקלישאות הרגילות יושבות במקום) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבקשה, תפסיקו להאכיל את הטרול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני אוסר עליכם להפוך אותי למפלצות נוכריות! להבא, אני מוכן להיות אך ורק מפלצת יהודית, כמו למשל, קטב מרירי. אבל הכי טוב-פיל כחול שיודע לנבוח מהתחת, וחי במערה מלאה וויסקי בלב הרי חברון! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז נא להוכיח לי שהן קלישאות! כל השיירות שיצחק בן רוזה פיקד עליהן לא חוסלו? לא היו נסיונות להדיחו מכל פיקוד אפשרי? חזית המזרח בששת הימים היא מלאכת מחשבת של תכנון צבאי? (להזכירך, לא היו אפילו מפות של כל הסמטאות בעיר העתיקה!) למען הסר כל ספק-שנאתי אותו הרבה לפני אירועי 1993. הרבה הרבה לפני אותה שנה. כבר כשהכריחו אותי לקרוא את ליקוקיו הממלכתיים של חיים חפר "לנצח יצחק מזמור" שבו דוד המלך מצדיע ליצחק בן רוזה אחרי ששת הימים, הבנתי שהוא ראוי למשהו שאיננו בדיוק הערצה. ומעל לכל הוא פלמחניק, כלומר עילג ונבער. ואם תתקעו לי עכשיו את רחבעם זאבי הי"ד, אתקע אני לכם שהוא חריג. וגם אותו אני מעריץ בכלל לא בגלל כרטיס המפלגה שלו, אלא בזכות השכלתו המדהימה ופעולותיו כמנהל מוזיאון הארץ. תחשבו על זה בזולה הבאה שלכם בראס בורקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"זולה בראס בורקה" - הקלישאה הזו דווקא חדשה לי (באמת צריך לנסוע לשם פעם). בדרך כלל בעדר שלך מדברים על סושי, אספרסו או (אצל עוזי לנדאו) גבינות ויין, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לשמחתך אני לא עדר, כי לעולם אינני מצטרף לשום זולות למיניהן. בטח לא בארצו של האויב. ותאר לך שגם את העדר של הר-מירון ואפילו את זה של מערת המכפלה אני לא סובל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שאין באתר הזה קצת יותר רודנות נאורה, מהסוג שמוחק גרפיטי סמוך ככל האפשר למועד הווצרו (על מלקות אפשר לוותר בינתיים, למרות שהרעיון אטרקטיבי מאד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתייחס רק לסעיף ג' תגובה 479816 ולא לסגנון ולשאר הנושאים מסביב. למה אתה חושב ש"עריצות נאורה" זה משהו כל כך שלילי? אני שואל רק כדי להזכיר שהיו אחרים שרצו בדברים דומים - אם תקרא את אלן בלום או בצד היותר קליל ה.ל. מנקן ששאף לשלטון של "אריסטוקרטיה מחויבת" בארה"ב. בכל מקרה, שניהם מדברים על הסכנות שגלומות בדמוקרטיה ליברלית ואם אני זוכר, גם שניהם מסתמכים על התובנות של טוקוויל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שואל אותי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור טאייר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי זה השק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סופר צ'כי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לאבא שלי היה כזה צ'כי אבל רגיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם. בגלל שהגבת ב- "יצא המרצע מהשק" בתגובה 479817 אלא אם לא הבנתי למה התכוונת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז תופתע לשמוע שמה שהוציא אצלי את המרצע היה דווקא הסגנון ושאר הדברים שמסביב. במיוחד ההתיחסות ל"אתם" ( "הזקן ההפוך *שלכם* ", "שהוריש *לכם* נמל תעופה ")1. גם הנטיה להגניב איזה "אפטר-טון" של סלידה ("שהוריש", "שגזל"). זכותו של אדם לא להתרשם מרבין כראש ממשלה, זה שהוא נרצח לא עושה אותו קדוש. בעניין העריצות הנאורה, אולי היא לא שלילית, אבל אני חושד שהיא מהמחלקה של כיפה אדומה ורס"ר חכם. 1 אגב, "מי תקע לכם בראש הליברלי שלכם " נשמע כמו אורי פז. מעניין אם הם מכירים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי תסביר מה זה המרצע | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טרוליות. אני יותר קשה תפישה מאופיר זמר, ועד אותו רגע חשבתי שמדובר באדם עם טעמים שמרנים במוסיקה, קצת אטום וחסר פרופורציות, אבל בסך הכל משעשע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תחמיא לי יותר מדי, נראה לי שזה עניין של סבלנות ומזג נוח יותר מאשר של תפיסה. גם אצלי, ההבנה שמדובר בטרול הופיעה בהדרגה - ככל שהתגובה היחידה שבה הוא כתב משהו מקורי ומעורר מחשבה (זו שבה הוא מלמד זכות על עבודת אלילים) טבעה בים של מלל קלישאי מהסוג הנרקיסיסטי-סמכותני-מיזנטרופי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרצע , כידוע לכל, הוא מי שמרצה לצפרדע, ובסו ההרצאה אומר לו ''קפוץ לי'', על כל שאלה שהוא שואל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהה, אז אתה בודק את הסגנון כמו בהגדה - "מה העבודה הזאת *לכם"...טוב, זו שיטה אפשרית לגילוי רשעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם החכם דיבר כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, החיתוך הזה של רשעים וחכמים ממש לא ריק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושימו לב שהרשע מדבר מיד אחרי החכם. בטח לפני הטומטום והלא יודע לשאול. אגב, את רשעותי לא הסתרתי מעולם, במיטב המסורת של דוסטוייבסקי: "אני אדם רשע, אני אדם חולה" (תחילתה של היצירה המקורית ביותר בתולדות הספרות: "כתבים מן המרתף", בתרגומו של כותב שורות אלה. ) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה כופר בקיומם של פרידריך הגדול? או אתאתורכ? או מלך סיאם ההוא, שהצליח להציל את ארצו מכיבוש אנגלי וצרפתי גם יחד, ולהצעיד אותה-אם כי מעט מדי-לעבר תרבות המערב? ואשמח מאוד ללמוד יותר על אורי פז. לעניננו: כמו שלומדים כבר בראשיתו של כל מסלול ניווט,"כדי לראות כל דבר בבהירות, יש להתרחק ממנו". לכן חובתי כבעל מוח מקורי-כלומר מטורף המודע למצבו אבל מסרב לוותר על השכל הישר, לדכר בלשון "אתם". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה דוקא רעיון מצויין: http://www.notes.co.il/uripaz/ | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו אולי יכול להשכיל אותנו בדבר הנטייה של חוגי ימין קיצוני לכנות את יצחק רבין בשם יצחק בן רוזה (למשל תגובה 480073)? מדוע לא יצחק בן נחמיה למשל? האם יש כאן נסיון ליצור הקשרים סמויים הידועים ליודעי חן בלבד? האם רוצים לרמז שיצחק היה ממזר ו/או שאימו לא היתה יהודיה כשרה ו/או שהוריו לא נישאו כדת משה וישראל או אולי סתם רוצים לקשר ל"רוזה האדומה" בת הרב? האם בהסתרת שם משפחתו של אדם יש משום ביזוי והקטנה או אולי יש פה שפה "נקייה" של חרטומי הימין שאינם רוצים להיתפש בשימוש בשפת מגרשי הכדורגל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל התשובות נכונות כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבהרה ואזהרה: אין ימין בעם היהודי! בלי אצולה אין ימין. בלי כהונה אין ימין. בלי איכרים אין ימין. כל אלה אינם קיימים בעם שלנו, לכן אין בו ימין, וגם שמאל אין בו. על עצמי אני מעיד, שאין כל סיבה לקרוא לי ימין, לפחות במובן הכלכלי (אני שונא בנקאים וותאגידים למיניהם, מסרב לנסוע בכביש מספר שש, מתנזר מקניונים, ועובד לא כדי לחסוך אלא כדי לתרום לאנשים שאני אוהב). גם במובן התרבותי יש יותר מדי סיבות לקרוא לי שמאל (למשל, אני לא פוחד בכלל להיכנס לקתדרלות ולהקשיב לבאך, בעיקר בשבתות. תארו לכם שאני גם מתנגד לצנזורה-רק למימון ממלכתי של תעמולת אויב מפורשת). למה דווקא בן רוזה? כי נחמיה רבין היה אדם שראוי לכבוד (אחד ממגיני הרובע היהודי בירושלים בפרעות של 1921), ואלו רוזה? לא ידוע לי במה הצטיינה. ואהבתו של אדם לארצו איננה קיצונית. סליחה, היא "מטורפת". ודעתי על חוקי השפיות שכם ידוע לכם כבר מזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובמה חטאה רוזה כהן בת הרב והחלוצה הציונית? אני שואל פשוט מתוך סקרנות ולא מתוך כוונה להתנגח. מה מקורו של הכינוי "יצחק בן רוזה"? בד"כ נקרא אדם ע"ש אביו. האם אין זה לקוח מטקסטים קבליסטיים כמו פולסא ד'נורא, ללמדך ששם מקומו של רבין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדם נקרא על שם אביו כשרוצים להאדיר את שמו. כדי לקלל אותו הולכים (דורכים?) על האמא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, הרי הוא כבר ענה לך: אביו של רבין היה בעל זכויות ואין להזכירו יחד עם השיכור המגמגם שמא יטעה הקהל הקדוש וייחס גם לו חלק מהן, ביודעין או שלא ביודעין, בבחינת מעשי אבות סימן לבנים או משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשקוראים לאדם על שמה של אימו, מנסים לרמוז שהוא גיבור ומפקד צבאי מוכשר (כמו יואב בן צרויה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשקוראים לאדם על שמה של אימו, מנסים לרמוז שהוא נוהג בחוסר הגינות (כמו השופט בן זונה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהה ! פתאום נזכרתי למה "בן רוזה"! כי יש שיר פרחחים רוסי ישן וידוע: "דודה רוזה, לא לסובב ת'תחת! כבר כולם אומרים לך: זה לא מדחף!" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהבתי מאוד מאוד. וכשמם של מלכי בית דוד ששם אמם נזכר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לאור תגובתך זאת, אולי בכל יש בי שמץ של כישרון לאירוניה?.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלוצה? אולי. אין להוכיח ואין להפריך. ושום קהל איננו קדוש בעיניי, שכן קהל, לעתים קרובות מדי, הוא לשון נקיה לאספסוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אמו של יצחק רבין, רוזה (המכונה "רוזה האדומה"), נולדה למשפחת כהן בשנת 1890 במוגילב שבבלארוס. אביה, יצחק, היה רב והתנגד לציונות, אך רוזה ביקשה ללמוד לימודים כלליים ולמדה בנעוריה בגימנסיה הנוצרית לבנות בגומל. מגיל צעיר נמשכה אחר חוגים מהפכניים וגילתה מעורבות חברתית ופוליטית. בשנת 1919 עלתה לארץ ישראל כנוסעת סמויה בספינה "רוסלאן", הנחשבת למבשרת העלייה השלישית. תחילה התיישבה בכנרת ולאחר מכן עקרה לירושלים. כאן הכירה את נחמיה רבין, ובשנת 1921 נישאו. יצחק רבין קרוי על שמו של יצחק כהן. דרך אימו קשור יצחק רבין בקשרי משפחה לדוד הכהן (בן דודה של אימו), ומכאן למשפחות רופין, סוקניק (ידין), ידלין ואחרים." http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על "החטא הקדמון של רוזה" (ממש כך) אפשר לקרוא ב http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_... (ואני מתנצל מראש על הקישור לטקסט המגעיל הזה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא פלא שמילשטיין יגמור את חייו הספרותיים בתחתית פח האשפה של משלשלי המלים. מה אני בכלל מדבר, הוא כבר שם, מנודה, מוקצה ולא רלבנטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רוצה שאתקע לך את רשימת כל הגאונים המנודים?... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוף סוף אמרת משהו חיובי. תקע לי תקע, ועוד מנודים גאוניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערך הרב, רוב המנודים של אתמול נחשבים לגאונים היום, ודווקא בקרב הליברלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן הקאתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההפנייה. רפרפתי בקטעים מן הספר של מילשטיין (אני משער). הקריאה בו דוקא מעניינת מאוד, משום שהיא עוזרת לקורא להגדיר לעצמו קריטריונים של כתיבת היסטוריה גרועה. יחס בין עובדות לבין פרשנויות ופסיכולגיזמים המוטה מאד לצד השני וקשר רופף מדי בין העובדות לבין הפרשנויות, הם ככל הנראה סימנים מובהקים של היסטוריה גרועה. בעזרת אותם נתונים ועובדות המונחות לפני מילשטיין יכלתי לצייר תמונה הפוכה לגמרי של יצחק רבין. יכלתי לדבר על מוצאו ממשפחה שהיא מלח הארץ, אנשים שפעלו בעקביות ובהתמדה למען העם והיישוב על חשבון ענייניהם הפרטיים והמשפחתיים. הם הקדישו את מאמציהם להגנת העם ולטובת הכלל ולא ''עשו לביתם''. היה אפשר לשער כיצד חונך הנער יצחק לערכים של שרות הציבור והגנתו ולא לערכים של הגשמה עצמית ואפנדיזם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שיכולת לצייר את התמונה ההפוכה, הרי היא במקרה גם התמונה האמתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תתרגז/י. גם אני רואה בנבירה ובחיפוש הבלתי פוסק של כל הכשלים והחסרונות בעברו של אדם שנרצח ע"י חברים לדעה של המחפש, עניין מגונה ומגעיל, שהוא במידה מסויימת מעין רצח שני זוטא. הבעיה היא כזו. היסטוריה אינה מדע מדוייק. כל אדם שעשה דברים משמעותיים בהכרח עשה גם שגיאות משמעותיות. כל איש צבא מהולל בנצחונות, בודאי ידע גם נסיגות ותבוסות. חיילים נופלים ונפגעים גם בנצחונות. בפרט אצל קצינים ומפקדים, תמיד אפשר למצוא עמיתים ופקודים האוצרים בקרבם טענות ומענות כלפיהם. העובדה שאדם מסויים חשוד מראש בכוונותיו אינה מצדיקה מראש התעלמות מחקר העובדות שלו. התמונה ה"אמיתית" שהזכרת היא חמקמקה במיוחד וכל חוכמת הקורא נדרשת כדי להבחין בין היסטוריה של ממש לבין טקסט שהוא עלילת דברים ורצח אופי. הנקודות שהזכרתי עומדות לרעתו של מילשטיין גם אם התאור/יה שלו היתה אמת לאמיתה. העובדה שיש כל כך הרבה פסיכולוגיה (בגרוש לדעתי), פרשנות (משמיצה לדעתי) ווכחנות בלתי רלאבנטית (עם אנשי המורשת של רבין) על כל כך מעט עובדות ואימות העובדות, היא אינדיקציה אחת ליכולותיו של מילשטיין כהיסטוריון. העובדה שהפרשנות שלו רחוקה מלהיות הפרשנות האפשרית היחידה של העובדות שהוצגו היא אינדיקציה שנייה. עניין שלישי הוא חוסר הרלאבנטיות של כל התאוריה המילשטיינית. נניח שרבין גדל בבית קר ומחוסר אהבת-אם, כיצד כל זה התבטא ביכולותיו ופעולותיו כמפקד צבאי וכמדינאי? מאחר ומילשטיין לא ממש מסביר את הקשר, דבריו נחזים להיות עלילת דברים סתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניין רביעי הוא חוסר המורכבות: כל העובדות, לפי מילשטיין, תומכות בעמדה מסויימת. רבין אמנם לא היה אדם מושלם, אבל גם לא יכול להיות שהוא היה הרשע בהתגלמותו, ואם יש ספר על רבין (או על כל דמות היסטורית אחרת) שמתקשה להגיד מילה טובה על הדמות אותה הוא מסקר, אז הספר הזה חשוד מאד, וגורם לקורא תחושה של חוקר שמשרטט את העובדות מסביב לפרשנות המוכנה מראש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיבה שהתרגזתי (וחלילה לא עליך, כמובן:)) היא שמילשטיין* מוכר כאן זבל מזוקק - גם מבחינה היסטורית וגם (ועוד יותר) מבחינה פסיכולוגית. מבחינה היסטורית הוא זורק, לנוחותו הרבה, את כל הדברים המרשימים שעשה רבין, גם בצבא וגם בכהונתו השנייה כראש ממשלה; מבחינה פסיכולוגית, מעבר לזה שהוא פוסק פסיקות נחרצות על דברים שאיננו יודע כלל ועיקר (האם לרוזה רבין באמת לא היה כל יחס לילדיה? מאין הוא לקח את זה?), הוא גם לא יכול להסביר במסגרת ה"תיאוריה" שלו איך זה שרבין היה אדם חם כל כך. מבית קר מהסוג שהוא מתארר לא יוצאים אנשים שכל מכריהם מעידים שהיו חמים ומתעניינים בזולת. וודאי שאתה צודק שהאמת ההיסטורית היא חמקמקה במיוחד,וודאי שיש גם יותר מאחת (אני מודה שהמציאות מורכבת). העניין הוא שישנם בכל זאת כמה תיאורי מצב שאינם נכללים במרחב האמתות האפשריות, וזה של מילשטיין נמנה עליהם באופן מובהק. ___________ * למען הגילוי הנאות: אני שונאת את מילדשטיין באופן אישי. יחד עם זאת, אין לי ספק שהייתי אומרת את אותם דברים גם לולא שנאתי זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מכירה את מילשטיין באופן אישי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היכרתי. זו לא הייתה מהחוויות הקסומות בחיי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה מרשים כל כך בשלוש תבוסות מחפירות בזו אחר זו? מה מרשים כל כך באי התכוננות למלחמה בשלוש חזיתות-ובהצטלמות שחצנית לאחר הניצחון, דווקא בחזית שבה היו הכשלונות המחפירים ביותר? (גבעת התחמוושת, סמטת המוות..)? מה מרשים כל כך בהתעלפות של מפקד עליון ערב המלחמה? מה מרשים כל כך בהיזרקות מתפקיד השגריר בוושינגטון? מה מרשים כל כך בעברית העילגת שלו? מה מרשים כל כך בנטיות הרודניות שלו ("אני אנווט", "בלי מגץ ובלי בצלם")? מה מרשים כל כך בספיגת הפתעה מוחלטת מהמרד הערבי של 1987-ובהענשת חפ"שים על כך שהם בסך הכל מילאו פקודות? מה מרשים כל כך בגירוש-הרחקה-החזרה-הצחקה של 410 החמאסניקים? מה מרשים כל כך בפוליטיקקר המגשים-בערוב ימיו-את מדיניותו של יריבו הנצחי? ומעל לכל-פולחן אישיות מזרחי שגרתי, בלי שום הישגים שיצדיקו אותו, איננו מרשים אותי בכלל. ואני חוזר ומציע לכם לצחצח את הדרכונים הזרים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |